אם, בת ואחות שכולה: ורד וספי על החיים עם השכול

קשה לאבד נכד וקשה לראות את הבת שלך עוברת את מה שאת עברת נהגו לכנות את שרה וספי סמל השכול אבל היא היייתה סמל החיים האישה ששקלה תשע מקרובי משפחתה את בעלה במלחמת יום כיפור את בנה במלחמת לבנון ואת נכדה במלחמת חרבות ברזל הגענו לשיבה להיפגש עם ביתה ורד וספי שתספר איך חיים לצד הכאב ועל בחירת אמה בחיים המקום ילחם אותכם מתוך שר לי ציון בירושלים ולא תראו לו דאבה עו עד עולם ורד אנחנו נמצאים עכשיו בשבעה של אמא שלך תכונה לברכה והאמת שבחיים לא רינתי מישהי בשבעה ולא חשבתי שאני אעשה אי פעם דבר כזה א בגלל שאני מכירה אותך כי אישה מאוד מאוד חזקה וראיתי שהתראיינה והסכמת לדבר על העניין אז אמרתי אוקיי אני אעזור

אומץ ואני אשאל אותך והאמת שהופתעתי לגלות ואמרתי כן כאילו תבואי בוא נדבר על אמא א אז אנחנו כאן גם לדבר על אמא כמובן לספר עליה על החיים שלה על השליחות שלה לאישה המדהימה שה הייתה עבורך וגם על אמא שהיא סמל קראו לה סמל השכול אבל היא בעצם הייתה סמל החיים איך באמת מתמודדים עם השכול זה פעם אחר פעם זה ממש לחיות לצד השול זה לא שמישהו אחד קרוב משפחה אחד נפל באחד המלחמות זה שלושה קרובים וחוץ מזה זה תשעה אנשים קרובים לא במלחמות אבל זה לאבד אות תשה אנשים קרובי משפחה מאוד מאוד מאוד קרובים שנפלו במהלך הוב יש פה הרבה הרבה שאלות בשורה אחת ארוכה כן אז קודם כל המקום מנחם אתכם התודה וא מקווה לא נחמה שלי אני מקווה

לנחמה אמיתית ושלמה לכל עם ישראל עם ישראל פצוע וזה חלק מהפצע הגדול שכש מברכים אותי במקום נחם אותכם אז שזה יהיה באמת אותכם בלשון רבים את כל עם ישראל בנחמה אמיתית ושלמה אמא שלי ביקשה שנהייה בשמחה אז מותר לחייך ומותר לשמוח ולגבי זה שאת תהית איך עניתי לך כן בזמן שבעה באמת לפני שנה פלוס ב שבעה של ארנון שהגיעו כל מיני רשתות טובות של עם ישראל שרצו לכבד את ארנון במה שאנחנו עושות עכשיו בכלל זה לא לא יכולתי בכלל לחשוב על זה רק תנו לי להקל את מה ש להקל את הדבר הזה ועכשיו אני באמת גם לא יודעת איך אני עושה את זה מול כולם מה שאני חושבת זה כשאני האיתי עם ארנון ראיתי את אמא שלי שהיא כל כך היא כל כך היא כל כך

יושבת שם בטבעי מול כל אחד ואחד שבא ומבקש לתעד ולהנציח יושבת שם וחוזרת עעל דברים עוד פעם ועוד פעם בשי הרוגה אז אני מרגישה שכרגע זה כוחות של אמא שלי את דברת איתי אבל הישיבה הזאתי והמקום הזה מולך מול המצלמה מול עם ישראל זה לא שלי זה ממש אמא שלי בי זה ממש מרגש לשמוע את זה באמת והמשכת עם שאלה איך החיים עם ה אבי נהרג מלחמת יום הכיפורים שהייתי בת שבע ואח שלי ארנון ספי נהרג בלבנון במלחמת שלום הגליל וכפי שאמרתי עם אחי עם אחי זה היה לראות כל חייל ולהתחיל לבכות וואו כי חשבת שכל חייל זה זה אח שלי א עם אחי זה היה איך העולם ממשיך בכלל שיניתי את החיים שלי בדרס עצומה מה זה אומר חזרתי בתשובה התחלתי לקיים תורה

ומצבות אבל גם באופן מאוד מאוד דרסטי הייתי לפני כן הייתי כבר לא בן אדם מהשורה נודדת חיה בסיני דע עם הרבה אומנים אומנויות כבר בגיל 17 18 כבר בגיל 11 וחצי כבר התחלתי לנדוד בדרכים לנדוד לנדוד למדתי בלחי בית ספר לאומנות בגיל 16 באותו בית ספר שלומדים אחרי צבא כן התקבלתי לשם אבל בין לבין היו כל מיני מסעות בתוך בפנים היה הרבה הרפתקאות למיני בגיל 18 שאחרי שארנון נהרג הגעתי ל למקום שנקרא מכון אלטה בצפת ושם הייתי כמו איזה תלמיד חכם מש בבוקר ועד הלילה רק תנו ליעוד ללמוד וללמוד וללמוד אני רק אשלים משהו ממקודם שלא השלמתי אני אמרתי על אבא ואמרתי על אחי אבל עכשיו זה היה עם הבן שלי ועכשיו אמא שלי ו יש הבדל יש

הבדל בין בן לאח לאבא בן הוא הוא הוא לוקח את כל הקופה לוקח את כולך הבן שלי הבן שלי ארנו משה אברהם שקראו על שם אחי ארנון א אח שנפל במלחמה החי ארנון שנהרג בלבנון כן אז ארנון הבן שלי אמרנו שכשאנו נהרג זה רק אנחנו היום ביום של אמא שלי רק רק עקב היום הזה יכולתי לטאר ולהבין מה אמא שלי ודודה שלי עברו כל השנים האלה ובירכתי על כך שאני יותר מבוגרת מהם בזמן שלי נודה על ארנון מאשר בזמן שלה נוד לה נודה הרבה ש הרבה שנים לא בגיל 58 אני בת 58 אמרתי הזמן שלי אם חס ושלום משיח לא יבוא ואין דבר כזה בעזרת השם יבוא אז השנים עד שניפגש הם פחות שנים בד כמה המא שלך איתה כשהודיעו לה שהבן של א נדמה לי שזה בסביבות א בעצם

אבא שלי בגיל 33 43 בערך בגיל 43 זה 10 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים או קצת יותר משהו כזה או 45 משהו כזה כר בן 19 וח ארנון מאוד מאוד רצה להתגייס לל לקרבי והוא עשה הרבה הכנות בשביל זה עשה מהפחים גדולים בשביל זה אחת זה אפילו לפני כן לפני כן שנים לפני כן הוא היה בישיבת כפר זיתים והרב ניסה לעזור לו שלא יהיה בקרבי ולכן בפעם הראשונה שהוא הלך לצב גיוס אז הוא עושה את מה שהוא עושה על מנת שלא יהיה בקרבי ואחר כך שהוא שינה את הכיוון זה היה מאוד לא פשוט לעשות את ה סיבוב הזה על מנת שהוא כן יהיה בקרבי אז ארנון בא עם רצון גדול ועשייה גדולה והכנה גדולה כדי להגיע למקום הזה שהוא כבר הגיע למקום הזה אז צהל ביקש

ממני לחתום וגם לכתוב למה אני מוכנה אה אני גם שאלתי את אמא שלי ואמא שלי בכלל לא היה לה שום ספק לכבד את הרצון של ארנון והיא נתנה לי את הכוחות וא אני אף על פי שלא היה לי ספק בגלל הסיפור שהיה לאמא שלי עם אחי ארנון אז רציתי לשאול את עצתה עם הסיפור עם החי ארנון זה הכי רצה ללכת גם לקרבי ואמא שלי עוד ררה אם כן או לא לתת לו וכשהוא שמע שהיא מערערת על ו בכלל אז הוא מאוד ירד בלימודים מאוד התכנס בתוך עצמו והיא הבינה שכל המצב שלו משתנה עקב זה שהיא לא לא אומרת לו שהיא כן תחתום לו ואז היא חתמה לו זה הסיפור ם אחי א וזהו בשבת הזאת ירנן שמע על מה שקורה בדרום הוא לא חשב פעמיים אה חברה שלו אמרה שהוא עוד ידה הרבה

לפני שדברים כאלה יכולים לקרות הוא ראה דברים בצהל שהוא חשב שצריכים שינוי גדול אה הוא עלה לדרום הגיע לשמה ואז א א הודיעו לו שחסר את הנמרים ומרים של גבתי הקיבוצים כבר היו מלאים מחבלים ובדרך כבר קרה לחיילים שלו לכולם שיבואו מי שלו שתי דיים שתי רגליים שיבוא ואז אה הוא עלה לרמת הגולן על מנת לארגן נמרים ומרים שיעלו אותם לדרום ארנון הפתיע אותם בהרקולס במטוס עם נמרים עד היום הם לא יודעים להגיד איך הוא עשה את זה הדרגה שלו זה לא דרגה גבוהה כדי אבל זה ארנון שהוא רואה את האמת רואה מה צריך להיות הוא יודע גם להלביש לשנות לבושים ולעשות הכל כי הוא הבין טוב מאוד שאנחנו במלחמה שאין אין מה לחכות ובאמת הוא הביא

את זה חזר חזרה עם עוד הרבה חיילים העלה גם חיילים למטוס ו וואו הגיע לדרום ואז הוא נלחם בקיבוצים חד הקיבוצים שהוא נלחם בו זה נחל עוז ונחל עוז אני נולדתי כי אבא שלי היה צוע קבע ב בסיני אז אז הם גרו בנחל עוז אמא שלי היייתה שמה אחות אז הוא בעצם חזר לאותו מקום שאמא שלו בא משם הוא לא ידע את זה והוא שם ראה מראות קשים והם לחמו בערך באמת מך שבועיים בקיבוצים תרו את המקום וזה היה זמן אחר כך שהם נכנסו לעזה גם בכניסה לזה הוא לא הוא יכל להיות עם הצוות שלו שהמבוגרים יותר הולכים אחורה אבל הוא רצה ללכת קדימה אז הוא הלך עם הסדירים הוא היה בנמר של המפקדים המסירות הזאת הולכת במשפחה הא ממש עוברת אצלכם במשפחה כן

תודה להב מסירות נפש לאית כן נכון יש מה להתגאות בהם ואז הוא המשיך עד ג'בליה ג'יבלי היה חייל מפקד על נמר שאחותו התחתנה ולחצה עליו שיבוא לה לחתונה שלה זה היה נמר של ה לא של הלוחמים יותר של החברה שמתקנים א למרות שזרן הה מיש ש היה צריך ללכת הם עשו ביניהם גורל ארנון לא יצא שהוא צריך ללכת אבל הוא ראה שהשני מתבאס אז הוא זה בכלל מס כן מספרים על ארנון בכלל שכל תפקיד שמישהו ככה הקם את הפנים לא היה לו נוח הוא פשוט הלך ועשה אותו זה ארנון מספרים עליו שהוא היה כאילו 247 מנמנם קצת וזה אבל הוא היה עושה את כל השמירות עליהם כשהם היו חונים באיזה מקום א תמיד רץ קדימה נותן הרבה ביטחון לכולם ו בטנק הזה במיוחד הנמר

טנק לא יודד איך שקוראים לו הם כולם מספרים שמה איך הוא אחד הדברים שהם סיפרו זה גובה העיניים ואיך שהוא מרים את כולם אתה לא רק זה אתה לוחם אתה לוחם ופשוט מרים לכולם את המורל את את המקום העצמי שלהם מגביע אותם זה אחד אחד מספרים את זה והייתה פקודה שהמפקד צריך להיות עם הראש בחוץ כי לפני כן הבנתי שהיה תקלה ש שלנו דרס אחד בשל נו אז הם זה הה יום גשום עננים ומאוד מאוד גשום אני הייתי פה ברמת הגולן באותו יום גם היה לא יכולתי לראות סנטימטר זה היה באותו לילה באותו יום ובקיצור א בגלל שה היה הראש בחוץ ומחבל רור מתוך מסגד עשה מה שעשה ירע מה שירה וארנו נהרג א ביום אחרי היום הולדת של אמא שלי שיום לפני הוא עוד

מברך אותה ו זהן קיסלב ובבית הזה שאנחנו פה עכשיו קיבלנו תוודה על ארנון בזמן שאני ואמא שלי מכינות אוכל לחיילים אמא שלי הייתה פעילה ממש בתוך רק ביקשה מני ורד מה צריך אני רוצה עבר את זה בא איתי לא חיילים בזמן מלחמה פה לא לא לא אחרי הפסקת אש לא גם בתחילת המלחמה ממש בהתחלה יותר לפני ההזכרה של ה פני השבעה ואז בעצם הם הגיעו לפה ובעצם פה ישבנו שיבה בבית של אמא שאני כל הזמן מרגישה שאני בעצם בשיבה של אחי לא בשיבה של הבן שלי כי אני בבית שלי ובעצם אמא שלי זאת ש בנה נהרג לא אני זה היה מאוד מאוד קשה לעקל את זה אני כל הזמן פלאשבק האם זה אני או אמא שלי האם אני זאת האמא פה זה היה מאוד קשה להיכנס למקום הזה באמת

אז לא אכלתי אני חושבת כמעט שבעה ימים ורק רציתי להידבק בנשמה של ארנון כפי שסיפרתי לך בעבר באמת ההבדל בין נלא אחרי עם ארנון אחי וארנון בני שדווקא כשיצאתי כל פעולה הכי קטנה של אנשים פה כל מיני דברים קטנים בן אדם יושב לכוס קפה ומחייך ושותה קפה בכיף בשבילי זה הה וואו ארנו ניצחת כלומר דווקא החיים פה קיבלו א א שמחתי בהם עבור ארנון ולא כמו שהיית ילדה וכי נהרג א לא הבנתי איך העולם מיך פ פה זה שהעולם המשיך העולם בישראל בארץ ישראל פה עם כל אז זה היה בשבילי זה זה זכותך ארנון והלכתי לכמה וכמה חתונות למרות שזה היה קשה מאוד שאלת איך זה באמת אני קראתי לעצמי בחנוכה אמרתי הנה המרא שלי מה המראה שלי זה הנר מצד

אחד הוא נשרף ונחלה ומצד שני הוא מהיר וזה באמת אני חושבת השקו אתה אם הכל תלוי גם בבחירות צריך לעשות בחירות אני כן עשיתי בחירה לא שזה די מולד כמו שרואה תורה על אמא שלי זה זה באמת אמא שלי אמא שלי היא כל הזמן המשיכה היא כל הזמן בחרה בטוב היא כל הזמן המשיכה לעשות פעולות טובות היא לא לא ראית אישה מדוכת שנכנסת לתוך עצמה וחושבת רק על עצמה ו שזה יכול לקרות ך להתבודד לבכות ואין לך אמא שהדבר המדהים הו זה שאת אומרת שעבר את השכול בצורה שונה שהייתי ילדה ראית את הבור הזה והילך מאוד מאוד כש זה הפך לך את החיים מהקצה אל הקצה שהיית נערה כשאח שלך נפל במלחמה לא הבנתי אך העולם הזה ממשיך להתקיים ועכשיו שהבן שלך נפל

במלחמה הנוכחית בעצם הפוך את אומרת אני חיפשתי רק את השמחות חיפשתי רק כאילו ראיתי אנשים שממשיכים את החיים ואני אומרת או ארנו ניצחת בשבילי בשבילי זה הה ניצחון עדיין דין מבחינתי כל זה שאת ואני עכשיו ישבות פה ומדברות ואנחנו יכולות לשבת פה זה בזכות החיילים שלנו החיילים שלנו זה ארנון זה ארנון וכל החיילים כן אבל אצלי זה בדעת אצלי זה ממש בתבונה פנימית לא רק בשכל אני ממש אני מרגישה את הצער הנורא ואת ההפסד ור ואת החלל הגדול שארנון לא פה ואני רואה את את המחיר של מה שפה ואני מעריכה את מה שפה וואו זה שני פות פחות לחכי התשלום הוא כל כך גדול התשלום הוא כל כך עצום בשביל ההוויה שלנו פה שהיא כל כך לא מובנת

מאליו ולא רק שלא מובנת מאליו מבחינתי ברור לי שזה בזכותם אז שהזכות הם גם המקום הזה להיות עצובה זה להפסיד לתת את הגב לארנון המקום הזה להיות עצובה זה לתת לו גב כי ארנון ידע למה הוא נלחם הוא ידע למה הוא נלחם הוא הלך שם בכל כולו הוא לא אף אחד לא קפה אותו אף אחד לא קרא לו הוא לקח את עצמו למלווים אם אני אהייה בעצבות הוא הפסיד המלחמה הוא הפסיד לכתו לעולם הבא הי הי היא היא הייתה לשו אז כן יש בזה בחירות יש בזה מקום של כאב יש גלים לא שלא זה כזה כל זה נמצא שמה אבל אבל גם נמצא הערך והערך וגם ראייה יותר עמוקה שאנחנו פה במעבר אנחנו לא אף אחד מאיתנו לא נצחי כ וכשאת עומדת מול התמונה הזאתי הלפני שבאת לעולם

אחרי שבת לעולם אז זה הופך להיות זמן קצר יותר בזמן הקצר הזה יש לי תפקיד אני אמ את התפקיד ואנחנו ניפגש וואו זה סוג של מה שאני מבינה ממך זה סוג של צבאה שעברה מאמא שלך שאמרה תמשיכו להיות בשמחה ושזה הגיע לארנון שהוא אמר הצבאה הזאתי עכשיו אני מדברת איתך עליה הצבאה הזאת עכשיו אנחנו אמא הייתי עכשיו עם אמא חודש ושבוע ימים א בבית חולים ברבקה זיב צפת בית רפואה לא אומרים בית חולים אמא שלי בהשכרה של ארנון שכבר לנו לי לא עברה שנה אבל ב בלוח שנה עברה שנה זה היה בזן קיסלב היא אמרה היא אמרה שארנון שאל אותה פעם סבתא איך את ממשיכה אחרי כל זה אז היא אמרה לו ארנוני אני תמיד מסתכלת על החצי המלאה וואו ואז היא

ממשיכה ואומרת לו ארנון המלאה הזאתי התרוקנה רגע מתי היא אומרת את זה היא תמיד אמרה לו את זה היא תמיד אמרה לו את זה אני תמיד מסתכלת על הלי ואז בהזכרה הא ספרה בהזכרה שארנון שאל אותה סבתא איך את ממשיכה עם השכול הזה איך את ממשיכה ואז היא אמרה לו היא אמרה לו שהיא תמיד מסתכלת על חצי אמלאה ואז היא ממשיכה בהזכרה ליד המצבה של ארנון והיא אומרת לו ארנוני התרוקנה ואין לי כוח למלות אותה ואין לי כוחות אני יודעת היא אומרת שאתה אומר אם ארנון אומ אמר אם אתה רוצה אתה יכול עשו מין סטיקר כזה שאומר אם אתה רוצה אתה יכול אני יודעת שאתה אמרת אם אתה רוצה אתה יכול אני רוצה אבל אם לא יכולה אין בי את הכוחות זה אמרה עכשיו

זה זה אמא שלי מהמקום שנשבר בהשכרה הזאתי איך את מסבירה את זה שעכשיו זה קרה לה אחרי כל השכול שהעברה במשך החיים שכ אני אגיד לך איך אני מסבירה את זה קשה לבד נכד וקשה לראות את הבת שלך עוברת את מה שאת עברת את יכולה לקחת על עצמך המון סבל סבל שלך ואת יכולה להיות בגבורה וכולי אבל לראות את הילד שלך שלא נדע אני לא יוד את מה עוברים הורים שהבן או הבת עוברים סרטן ילד עובר סרטן או משהו כזה אחוס רונים והכאב לראות את הבת שלך עכשיו אז היא העמידה פנים לדעתי היום אני בדיעבד מבינה שבשנה הזאתי היא עזרה כוחות אדירים גם לעבור את השכול של ה נכד אבל גם להיות שמה בעמדת פנים חזקה כדי לתת לי גב ולא להיות המקום המלוכה אני

גם כן באופן הפוך חשבתי בדיוק הפוך כל הזמן גם יש את הזה של עצמי אבל גם איך אני תומכת ומחזקת את סבתא וזה לא פשוט זהזה מאין שקול כפול הדבר הזה ופה אני חושבת ש שה היא נשברה אני לא חושבת הם פתוחה כי ישר אחרי זה עשו פציתי רו שיש גרורות ואמא שלי כל השנים היא היא בביקורת זה גורות שממש התפשטו מאוד מהר ואז עם כל הכאבים וזה נכנסנו ל היה חודש ושבוע ש הלכה ודעכה מהבחינה של הכוח של הגוף ואבל היא הייתה מאוד צלולה ואחד הדברים שהיה שם שאלתי אותה אםא איך אני אהייה פה בלעדייך איך אז היא כזה פתאום ככה עוזרת כוחות פותחת העיניים שובבות אמא שלי היה גם מין סיניות שובבה כזאת זיק שובה מפותחת מחייכת ואומרת לי בשמחה

וואי והיא דואגת לומר שאני תמיד אהייה איתך והיא דואגת לומר לי ש פני כן ש לפני שהא הגיע למצב שכבר אין לנו מה לעשות אז היא אמרה לי ורד נכון אמרתי לה אמא אני לא לא יכולה בדך רק שהיא הודיע לי על המצב של הגבורות אז היא אמרה לי ורד את יודעת נכון נלחמתי בעבר היא בעבר כן הלת סרטן 20 שנה לפני בערך ואני ניצחתי אמרת לה כן אז ה אומר גם עכשיו אני אנצח אבל בשלב הזה היא כבר אומרת ורד מאוד רציתי לחיות לנצח אבל אני לא יכולה ואז היא מתחילה לומר לנו אני הולכת הביתה אני הולכת לארנון ליואב ושאני אומרת לה ומביאה לה את זה ממש באופן ריאליסטי שהיא באמת הולכת לפגוש אותם היא ממש מתחילה לבכות מפם הוריתי את אמא שלי בוכה

היא ממש בכתה ואני חושבת שהבכי הזה היה התרגשות של האמת של המפגש הזה באמת אבל היא היייתה ממש אצילית ומוכנה לא שום מקום של מסכנות ולא רק זה מתוך הכאב ה הבלתי נסבל שהיא סבלה שמה את ראית איך היא מתייחסת למי שמולה לא על עצמה ממש כאילו מהירה ומעמידה כל אחד ואחד מהמשפחה וכמה חברים שהגיעו לא נתתי לכולם להגיע כי זה באמת היה לה מאוד מאוד קשה אבל זה אחד הלימודים הגדולים שהם אמא שלי זה להיות שם בשביל הזולת להיות שם בשביל הזולת להיר עין טובה עין טובה שמסתכלת לא לא מפלגתית לא תחרותית וגם זה אחד הדברים שה אמרה לנו כמשפחה שהמשפחה זה הדבר הכי חשוב ותהיו בשלום זה לא פשוט עד שקלת כל כך הרבה אנשים קרובים אליך תשע

אנשים קרובים וארבעה אנשים הכי א זאת אומרת זה גם אבא ואח ובן ועכשיו אמא בהפרש של פחות משנה בין הבן לא יותר משנה כבר לצערי הרב כבר שנה ו זה שנה וכי הנה אמרתי לך שכמה חודשים כן כ שנה וכמה חודשים מה נותן לך כוח קודם כל אני נמצאת אה בהוויה אני נמצאת עכשיו אני נמצאת פה ואם אני פה אז אני עכשיו פה איתך ואני פה עם כל המלא מעגלים של אנשים שמגיעים לכבד את אמא אז אני כולי מולם לא בחלקיק אלא ממש להיות שמה במלו אני לא יודעת החיים הם גדולים הם ענקים אני לא רוצה לצמצם אותם לאיזה שהיא קופסה ואני פשוט נמצאת באותה הווייה הזאתי של ה של מי שאמר ויה עולם והעולם הזה נברא בלי לדעת מה יהיה עוד דקה ואני נוסעת אני

מהלכת אני ממשיכה אני לא אני לא שמה את השכל אני באמונה באמונה חווייה אני אומנית במקצוע שלי אז הראיה שלי זה גם ראיה של של יצירה לא של כל הזמן לחפות במקום הזה אני מאמינה אני רואה גם שאני עדיין לא התמודדתי עם הכאב על אמא עם החלל של אמא כי אני עכשיו בהמשך אחד מהבית חולים שאני סועדת את אמא 247 ואנשים שמגיעים לאמא שמה ושם אני מקבלת אותם והאחים והאחיות והרופאים ומול אמא ואני ממש ממשיכה עכשיו פה בתוך השיבה עם כל המעגלים ועם ישראל שמכבדת אמא אבל עוד לא הגעתי לפגוש את החלל הזה ואני לא מקדימה אותו זה הכל נמצא במקומו כרגע אסור לי ללמוד תורה כ בשיבה אבל ביום יום מה שנותן לי המון כוח אני מתחילה את היום שלי

עם חברותה שאנחנו יושבות לומדות חומש תהילים תניה רמבם הלכה דברי גאולה ומשיח ועוד קצת חסידות זה זה זה הכוח שלי זה הדלק שלי כן וגם ביקור צא לרבי מלובביץ' שזה יצא לי עכשיו ממש בניסים גדולים כי היה לי בעיה לצאת מהארץ אבל הגעתי לרבי מלובביץ' ערב ראש השנה וואו זה כוחות פשוט זה טלפון ריק לגמרי שפתאום מתמלא 100% ת אומרת רק שישאר ל הרבה זמן עד ש ואני באמת זה זה דלק גדול ואני מקווה שיהיה לי את הזכות להגיע עוד מעט עוד פעם לרבי להתלות ב ה פה הגיע לפה עכשיו חייל למה הוא הגיע לפה חייל במילואים למה הוא הגיע לפה כי בזמן המלחמה בזרעית שאני ואמא הבאנו אוכל לחיילים שזה מפלי אמא בת 82 מתחילה לבשל לגדול 85 מתחלה

לבשל גדוד של חיילים נוסעים עד לשם מביאים להם את האוכל זה כן מדהימה מדהימה אמא שלי לא לא התנהגה כבן אדם זקן תמיד שחרדים מאוד אבל אז איך הוא הגיע הוא הגיע בגלל שהוא היה ליד החברה אלה שהבנו להם אוכל הם בוגרי ישיבות שהגעתי לבגלל ש האוכל שלנו כשר למהדרין אז מהם הוא קיבל בשבת חמין חמין שלא הם נשרו בלי אוכל בכלל אז עכשיו שהוא שמע על ספי סערה הוא הגיע מהמרכז מירושלים וא וואו לבוא בגלל החמין הזה שהיה בתוך המלחמה אמא'לה איזה עם ישראל אז זה את מבינה לפגוש את האנשים האלה זה ממלא את הלב ממש ממלא את הלב יש לך אולי משפט לסיום סיום הכתבה שלנו אני חושבת שהיא כל כך נותנת הרבה כוח חשוב טוב ו יהיה טוב ולחשוב

גאולה ממש לחשוב גאולה להבין שאנחנו בדרך ל אבל גם הדרך צריכה להיות כבר גאולה להבין ש אבל כשאתה יודע שהסיום הוא לאן לאן אתה הולך אז ההליכה היא אתה יכול לעבור את הכל כן ולעשות טוב ממש לעשות טוב להיות בטוב להיות בתנועה של טוב לא להתעסק עם הרע לא רע של עצמך ולא רע של אחרים לא להתעסק איתו תתעסק עם הטוב בתנועה של טוב ברדן אני חייבת להגיד לך אם מהמעט שאני מכירה אותך חיבת להגיד לך שהתכונות האלה ה ממש שלך את ממש כזאת מתעסקת בטוב אנחנו נפגשים פה בשבעה ואני מדברת איתך ואני אומרת וואו זה זה לא יומן כאילו רגע היא באמת בשיבה שנייה רגע זה באמת זה פשוט מדהים כמה כוח באמת יש לך להעביר לעם ישראל והסכמת קודם כל

תודה רבה שהסכמת ב חשיבה תוד שאתם מכבדים את אמא מכבדים את ארנון את ארנון ואת אבא שלי מגיע להם שעם ישראל ידב עליהם ואני עוד פעם חושבת שזה לא הכוחות שלי כרגע אני ממש מרגישה את זה שזה לא שלי שאמא שלי פה מנהלת אותי שייה לזכרה הכתבה הזאת אמן לזכרם של כל ה הגיבורים ו שו של אבא שלך אח שלך ובן שלך בזרת השם אמן שנזכה כבר לראות אותם בגולה האמתית וההשלמה אמן ואמן תודה רבה רבה תודה