"לא תאמינו מה גיליתי במאה שערים": אלי גרינוולד בריאיון

עכשיו גם מצטרף אלינו האורח אליהו אליהו גרינולד. שלום אליהו. שלום וברך. אז קודם כל אני חייב לעשות רגע סדר. שמך הוא אליהו גרינולד אבל אליהו ברוך אליהו ברוך גרינולד. אבל בתואר שלך אם אנחנו נאמר הצלם אז אנחנו נאמר הצלם ברוך יארי. עושה לנו סדר. יש פה שני אנשים אני רואה אדם אחד. אז אה הייתי בחור ישיבה בשם אליהו ברור גרינולד. נולדתי ביישוב רכסים בצפון משפחה גדולה מרומת ילדים אני הסנדוויץ' למדתי ב כמה כמה ילדים היו ילדים תשעה ילדים בן פורת אה גדלנו מכסים באיזשהו שלב ההורים עברו לירושלים אני גם למדתי בירושלים ולמדתי יותר מדי חזק ווא אז קצת לא ידוע על רטלין וכל הדברים והלכנסתי את עצמי חזק מאוד וקיבלתי

מגרנות שהייתי חייב לסגור את הספר לשנתיים לא פתחתי ספר בכלל מגרנות ממש כן עכשיו ממסלולי של יום שלם של שלושה סדרים א לימוד רצוף פתאום חיפשתי את עצמי אה אבי שליטה אה היה לו ארגון להחזרה בתשובה בשמש ליהדות זה היה עוד לפני עידן האינטרנט זה היה עם התכתבויות במכתבים אני אומר את זה כי הבית היה מאוד חזק ומבוסס לא חיפשתי את עצמי מבחינה דתית אבל פשוט היה לי משעמם ללמוד אי אפשר למוד אי אפשר התחלתי עם מצלמה קצת טבע חדשות וזה אבל לא התחברתי איך איך בעצם נוצר החיבור הראשון בכלל למצלמה כאילו זה היה איזשהו תחביב כזה או ש אמרת אני מנסה מה שיהיה בן עזמנים וזה אבל לא משהו אה איזה מצלמות היו אז א ניקון אני

השתמשתי בניקון עוד פילים ניקון בטח ‏F100 אה וואו וואו רוב הספר הוא הוא בעצם עם פילים והתחלתי להתובב ב100 שערים ואז נשאבתי לבפנים רגע אמרת 100 שערים ואמרת מצלמה שני דברים שלא הולכים כל כך ביחד איך אה איך איך איך איך הצלחת להכניס מצלמה ל100 שערים אה ברגעים הראשונים זה באמת היה קשה כל יום מחדש אבל אחרי שנוצרת הכרות עם אנשים הייתי קורא לזה ללכת בין הטיפות ונתנו לך ככה להסתובב את סתם לשתף אותנו קצת בתגובות של אנשים שרואים שאתה פתאום מטעד כי אתה יודע 100 שערים זה אזור שהוא קצת יותר שמרני לא קצת יותר שמרני מאוד א ולראות מצלמה זה קצת כמו לראות א צלב על כנסייה כן אבל אה היו הרבה וחלק כן חלק לא אגב זא

תמונה שאנחנו זאת תמונה שאתה צילמת כן א זה מרן הרב אשיב הרב אלישיבו זכר צדיק וקדוש לברכה א שאותו תיעדת זאת אחת התמונות א מהתמונות מאוד אהבתי אה למעשה את הרב שיב מבחינתי הייתי נכנס לצלם אותו הרבה עם כל מיני ארגונים אבל ה אבל הקטע המעניין מבחינתי זה כשהוא יושב ולומדפ עכשיו יש לי זמן ש אז רגע תכף אני אשמע את את הסיפור על על התמונה הזאת אבל הרב אנחנו רואים סתם ככה תמונה שאותי אותי מאוד מאוד מרגשת זה לראות את מרן הרב אלישיב יושב עם ילד אדם בסדר גודל כזה אני חושב שצו תמונה שמלמדת על גדלותו של האדם מה לא ולילד עכשיו ילד לך תשחק גולות או או לך תלמד עם חברים מה בכל זאת הוא מקדיש מזמנו גם כנראה שזה נכד

או משהו אחד הנכדים אה לא זה לא דווקא נראה לי בחור ילד א תלמוד תורה אשכנזי אבל ילד ספרדי ש א נשאר אחרי שהכיתה עזבה הוא נשאר איזה כמה שניות וואו אני חושב שהתמונה הזאת היא באמת מספרת סיפור גדול כי כשאתה מסתכל מבט יהודי על התמונה הזאת אתה יכול לראות כאן גאון אה א בהווה וגאון פוטנציאלי כי היהדות תמיד ראה בכל ילד קטן שהוא יכול להיות אור גדול אז שאתה רואה את הרב הענק הזה מקדיש מזמנו ומדבר עם ילד המבט שלו שהוא מדבר עם נשמה אנחנו רואים ילד קטן אבל הוא רואה נשמה גדולה שאתה לא יכול לדעת מה יום אחד היא תהפוך להיות לכן הזמן הזה ויכול להיות שהרגעים האלה הילד הזה לא ישכח כל החיים שלו שהוא דיבר עם אותו אדם

גדול ואולי זה מה שיתן לו אפילו את הכוח והדלק המילים האלה היחס שהרב נתן לו מה שיתן לו את הכוח ללכת בדרכו של אותו גדול ולהפך לגדול כזה בעצמו. טוב. א עכשיו אני רוצה באמת אליהו אתה יודע לטד תמונות כאלה. אתה נכנס לחדר של אחד מגדולי ישראל. זה לא מה התחושות שלך באותם באותן רגעים? עם העבודה שב זה היה אה הייתי מאוד יראת כבוד. הוא היה כמו נסיך תמיד אבל מצד אחד הוא היה עם שלווה מוחלטת בכל מצב בכל סיטואציה. גם אם היה שם בלאגן הוא היה עם שלווה ו דיברת איתו פעם א כשהיית בחדרו או שלא יצא לך לאזת נראה לי ההכרות הפעם היחידה שהיה לי טוב ביקשתי ברכות אבל הפעם היחידה זה שזכיתי איזה שנה וחצי לפני שהוא נפטר לבקש

ממנו ברכה אה סליחה עם כל מיני דברים שהיה הפרעות או שסילמתי בלי רשות הוא ככה בערך בצדילות תשמע א אתה מאוד מאוד מחובר לירושלים אתה יודע אנחנו אנחנו בעיצומה של יום ירושלים ו תעדת הרבה פינות בירושלים אבל קודם כל ספר אתה בכלל גדלת ברכסים נולדת ברחסים ספר לי על נקודת החיבור שלך דווקא לעיר ירושלים מעבר לכל יהודי שכולנו מחוברים אבל אצלך זה היה חיבור א שתי חיבורים חיבור אחד משפחה אה סבא רבא היה ראש משיבת יצחיים קראו לו רבי מרדכי דוד לוין יש לו ספר מפורסם דרכי דוד סיפר לי אפילו מישהו מהעידה החרדית שהוא ראה את הפרוטוקול בעידה החרדית שרצו למנות אותו לגאוות ירושלים אבל הוא העדיף ללמוד אה אז המשפחה שלי יש

לי שורשים בירושלים סבי היה את החדר הליטעי הראשון נמצא עד היום ברחוב אבינועם מילין יש שמה היום קוראים לחדר תפארת יעקב אלוקים חדר בשם יבנה למדו שמה הרב דוד יוסף התפרסם עם המכתב שהוא כנס אותו ב-10 ליר וה עובדיה שלח לו או למה הוא כנס אותו? אז זה היה עם סבי. וואו. הייתי אצל הרב דוד יוסף והוא אה הוא כאילו עשו איתו ראיון אז סבי הוא אמר שבזכותו הוא מחובר. הוא היה אוהב את הילדים מאוד מדהים. אז זה היה קשר אחד לירושלים. הקשר השני ברכסים. רכסים אז הייתה יישוב מאוד קטן גדנו ליד הישיבה היה שמה את המשגיח בדובפה ועוד אנשים מתנועת המוסר. אני הרגשתי שאנחנו לא גדלנו ברחסים, אנחנו משהו מחוברים לאיזשהו משהו עמוק,

לאירופה. היה שמה שבילים כאלה לידי ישיבה שתמיד סיפרו איך רבי ללופיין שני אגב האליהו קראוי על שמו אה צעד שם זה נתן לי איזה חיבור שהכל אנחנו שייכים למשהו יותר עמוק אז חיפשתי כשהלכתי לצלם בירושלים את כל השכונות וזה פשוט לא התחברתי עד שהגעתי ל100 שערים יש שמה משהו עמוק אפילו בקירות משהו מעבר וניסאתי לבצ את המעבר הזה. תשמע, אני רואה כאן תמונות שנכנסת אל הקודש פנימה. אתה יודע, תלמוד תורה של ילדים, תולדות הארון, תולדות אהרון או תולדות אהרון אין סיכוי בעולם לאף צלם, לאף מצלמה, פילו המנהל לא יכול להכניס מצלמה לתלמוד תורה של תולדות אהרון ואתה מצלם כאילו אין מחר. א קודם כל את רוב התמונות לא פרצמתי בזמנו

זאת הייתה הבטחה לא לא לא אכפת להם אבל זה היה הרבה יותר בנישי איזשהו ברגע שנוצר אימון אישי ואנשים הבינו שאני מחפש משהו עם נשמה אז זרמו איתי אפילו היה משפחות אגב איזה אדמור זה מה אנחנו זה אדמור משומרי אמונים אה אדמור משומר אמונים אה קודם וואו איפה זה איפה איפה צ אגב זה תמונה מאוד מעניינת אם הם היו יודעים שאני מצלם אותם, יש פה את שתי הבנים של הברזקרוב, רבי רבי דוביד מצד ימין ורב מאיר. ובאמצע זה החתן שלו הרב שיף. הרב שי אה זה היה במוצא במקווה במקווה הישן של מוצאה. היום בגלל שבנו את הכביש אז המקווה לא פעיל. היה שמה אחור בגדר הכנסתי את המצלמה. אם אתה מבין שמשפחת בריסק במים שלנו העסק שם רועד. וואו.

אם הם היו רואים את המצלמה הם היו מתעלפים לא יודע מה עולם היה רועד כן וככה הצלחתי לוס אותם במתח את יכול לראות את המתח שלהם בפנים זה תקשיב זה קודם כל לטעד רגעים כאלה זה צריך להמתין אגב אתה רוצה לצד לטאד תמונה זה זה להמתין זמן מסוים לנסות אתה אתה יודע מה אתה הולך לחפש או שאתה צד את התמונות אני עשיתי הרבה בירורים הייתי מאוד סלקטיבי אם צילמתי אתזה זקן ושמעתי עליו איזה חצי מילה באותו שנייה הוא נעלם לי החיבור אליו א זה היה המון מחקר אתה יודע מדבר עם ילדים מדבר עם אנשים שאלתי אם יש איזה סיטואציה ככה כן הזכרת זקן ואני רואה את את התמונה הזאת וזאת תמונה עם סיפור לא רק סיפור האמת היא שהוא גרם לי להתאב

ב100 שערים ממש ככה מי זה קודם כל קוראים לו רבלייב בישדי דייץ' הוא היה יהודי ירושלמי, לא שייך לאיז שום מגזר. הוא דווקא פה נמצא בבית הכנסת בעל התניה בשוק 100 שערים בסוף היום הוא לומד עייף והאושר נסוך על פניו ממש ככה הוא היה מתוקד היה מתוק ש כמעט לא היה לי איתו דיבור כמעט לא דיברתי איתו מילה אבל מהרגע הראשון שנכנסתי וראיתי אותו נוצר בינינו איזה הסכם ככה ב עם העיניים אני לא מפריע לך ואתה לא מפריע לי ממש ככה אחרי זה שמעתי עליו סיפורים אנשים יוכלו להיכנס אליו הביתה בערב יום שישי ביקש ממנו אוכל ועוד אוכל ועוד אוכל בקיצור בשבת בבוקר הוא כבר ביקש מהשכונים שיביאו לו מה לאכול היה ראיתי אותו בתשעה באב

הולך ברחוב וילדים ניגשים אליו הואים כפקפים מוציא להם סוכריות משהו לא להעמיד דמות דמות מדהימה מדהימה איזה יופי תקשיב א יום ירושלים לכאורה אני יודע אחי חיבור שלך את באופן באופן עקרוני אתה אתה מגיע הרי מלב ליבה של ירושלים א ודווקא מה נזכרת את 100 שערים את אנחנו מדברים על 100 שערים אנחנו יודעים שזה הצד השמרני יותר איך ההתייחסות האישית שלך ליום ירושלים אה לא עשיתי בזה הרבה אה א כן מי שמצלם מטעד אגב אגב היית בעוד מקומות תיעדת מקומות נוספים חוץ מ אבל לא באופדיות כזאתי לא לא מצאתי את העומק לא לא תיעדת את ירושלים בכללותה אני אגיד לך אני חושב אם תשאל אותי בכלל על ירושלים איך שאני רואה או מה שאני חיפשתי

ירושלים זה מקום של אה שההרמוניה שם היא לא היא גם הרמוניה חיצונית אבל היא בעצם ההרמוניה של של שמיים וארץ ביחד ה שמדברים על ירושלים היפה מדברים על מקום שגשם והרוח יכולים להתחבר את יודע אגב כותל המערבי איפה יכול להיות בבית ודי עוד אה כותל הייתי אצל משפחה ירושלמית שהם היו ממש הזוגיות שלהם הכל היה בקדושה ו וגם עם חיבור הכל היה ביחד אז מצד אחד האישה הזאת יום נכנסתי אליה פעם בערב שבועות והיא מדברת על זה איזה כבוד עשינו לו ככה היא מדברת ולא הבנתי על מי היא מדברת ואז היא אומרת לי מה זאת אומרת הוא הלך לכל העולם אף אחד לא רצה לקבל את התורה רק אנחנו היא הייתה חיה ומצד שני הצלמרית הזאתי במלחמת במלחמת

לבנון השנייה נכנסתי אלים הביתה והיא בוכה שואל אותה מה קרה היא שם המושגים שלה הייתה מנותקת אבל היא שמעה שהיה חייל בלבנון בפנים בפנים שלא היה לו אפילו לחמניה יואו הם אהבו כל אחד לא היה להם בכלל מושג דתיים חילוניים והם היו הכי ירושלמים אז היא אמרה לי איפה המקום הכי להתפלל ליד הסיר של הדגים בערב שבת הייתה מבשלת פותחת הסיר ומתפללתו אומרת לי זה הכותל ולבעלה איפה היה הכותל בעלה היה הולך כל יום שישי במשך א שש שעות אומרת כל התהילים מההתחלה עד הסוף בקבר רחל אם יש צריך הרבה שעות ובאנטיפדה הוא לא יכל אז היה אומר את זה ליד המזוזה היה יושב ליד המזוזה שעות ביום שישי ואומר תהילים הכל היה אצלהם מחובר לא היה

אצלהם כאילו לא היה אצ להם איזה מקום בבית שהוא לא איזה מקום קדוש ממש ככה מדהים תגיד אתה מבין שאלך הייתה את הזכות מתוך הרבה מאוד צלמים להיכנס אל הקודש פנימה ולצ לצלם ולטעד מקומות שאף צלם לא יכול להיכנס לשם. נכון. היום היום קצת גם הם קצת נפתחו, אבל אז באמת זה היה מאוד סגור. אנחנו מדברים על שנים אחורה שהשמרנות הייתה כל כך הדוקה ש שהדשה של מצלמה זה חי זה נראה לי גם אני אף פעם לא הצלחתי להבין את זה עד הסוף למה הם אה כל כך התנגדו כן אבל נראה לי שזה התערבב להם משהו עם הציונות אני לא ירדתי לשים את האצבע אבל ככה הרגשתי אבל לעומת זאת דווקא היום שהראנו בבלי דייצרי שהוא שהוא נפטר כן חיפשתי להמשיך את

החיבור איתו ואז שלחו אותי לאחיו אחיו היה משגיח בסטמר היה נראה עוד יותר זה והוא גם היה איש קיצוני בהשקפות אבל הוא אמר לי את החברות שהיה לך עם אחי תמשיך איתי צילמתי איתו בבית והיו נכנסים נכדים והם חשבו שנופל להם התקחה וואו איך מה אתה עושה פה ואז הוא אומר להם הוא משלנו בסדר אגב זה מי זה מה מה מי זה הוא יהודי עולה מרוסיה שהיה גר בשכונת כנסת בשיעור דף היומי כל יום. אגב, זאת נראית ממש תמונה ציורית לגמרי. עם המשקפיים הוא זה הזכוכית מגדלת שלו. וואו, מדהים. אה, תגיד, אה, צילמת גם את ההפגנות? כמעט לא. לא, לא, לא התחברתי. אתה לא התחברת? לא. האיש החילוני היחיד בספר זה הערבי שקונה את ה את החמץ מ מבעידה

החרדית. וואו לא צילמתי הפגנות בכלל כל איך איך תפס הספר הזה אגב הם הם יודעים שהתמונות שלהם כן זה היה מתם כולם יודעים הם א אני גם העברתי להם צנזורה היו שהורידו תמונות תמונות פחות יותר תמונות עם א תמונה היחידה שהם הורידו זה מתודות אהרון הם אמרו לי על איזה בחור שהוא חזר בשאלה אה אז הורדתי אותו אבל הם מאוד אהבו ממש כולם גם כי זה כי מאוד כיבדתי אותם באמת הרב זה זה באמת מדהים הרב מכיר את ה את השמרנות ה מה 100 שערים ווזה באמת מדהים להיכנס לתוך מה שנקרא למקום הכי הכי שמורעוד ועוד שיתנו לך לצלם כאהבת נפשך ולהוציא את זה כספר זה מראה על איזשהיא על איזשהו חיבוב מסוים לאיש כשמתבוננים בתמונות שלו ורואים את

הנקודה המדוייקת שהוא הצלי הצליח להוציא. רואים שהוא היה נינוח ומרוכז בזמן שהוא עשה את זה. כי אם הוא לא היה מרגיש בנוח שם התמונות לא היו יוצאות ככה. הם יצאו עם נשמה. ואתה רואה שכל תמונה מושקעת. זאת אומרת הלחיצה הייתה בדיוק ברגע הנכון. זה אומר שנתנו בו באמת את מלא האמון וזה באמת לא מובן מאליו. זה זה כל תמונה עם סיפור שלם ש ממש. גם לא התערבתי. ממש לא התערבת. מאיזה בחינה? מה זה אומר? לא התערבתי. א אם מישהו היה ראה אותי והיה עושה כאילו אז כבר לא הייתי מצלם וואו הכל הכל הכל זה באמת טיי עוד נקודה אחת שהיא היא מבדילה יצאו הרבה ספרים על ירושלים לאורך כל השנים אני חושב שרוב הצלמים הגויים או אפילו קצת

חילוניים הם מושפעים מאוד מהנצרות בנצרות יש הפרדה מוחלטת בין הדת לחיים אז ה אז ב החיים מתנהלים בלי קשר לאלוקים ובדת בחצי שעה או השעה או שעתיים שאולכים בכנסייה הם צריכים להכניס שמה את כל את כל העומק הדתי זה האלוקים אז הכל בא עם אקסטזות עם המון צבעים עם המון וכשאותו צלם מגיע למט שערים ומצלם הוא רואה יהודי יושב ולומד משהו משעמם אותו הוא מחפש איזשהו עוצמה איזה משהו אקסטזה משהו מעבר ולכן הרבה צלמים אם הם לא א שמושפעים הם נכנסים ל100 שערים ולפעמים לחרדי נראה ש שהם מוציאים תמונה אנטישמית אבל זה באמת לא אנטישמיות הוא פשוט המציאות הפשוטה לא מספקת אותו הוא מחפש את האירוע את האקסטזה כ הוא ככה מצפה שיראה

דת אבל אני נכנסתי וחיפשתי את את הרגע של החיים הכי פשוט אבל שהכי מחובר למעלה אתה עדיין ממשיך לצלם שם קצת אבל כמה תמונות צילמת עד היום לא יודע אלפים עשרות אלים נראה לי משהו יותר קרוב ללא יודע בין מאות למיליון וואו וואו וואו תגיד חייב לשאול אותך הרי בסופו של דבר צילמת במצלמה שהיא פילים זה לא זה לא המצלמות של היום דיגיטלי תצלם מה שנקרא אכול כאהבת נפשך נכון אה פיתחת את כל התמונות כל התמונות שמורות אצלך לא אבל סרגתי הרבה את כמעט הכל סרוק ו ויש עדיין מתון זאת אומרת שמורות או ש בדיגיטלי וואו אגב תמונה כזאת עוברת איזשהו תהליך א גרפי בפנה כזו או אחרת היום היא חולה אבל אז לפני הספר העברתי וואו מדהים

תשמע אליהו אני חייב לומר לך שזה לראות את הדברים האלה זה לראות את היהדות ביופיה בפרט שלא זכינו לראות הרבה תמונות ממש מהשטח אז אתה ככה ממש נכנסת לקודש פנימה והבאת טיודים כן אבא שלי אמר לי כתב לי ככה כשיצא הספר אז אבא שלי כתב לי הוא חושב שאני הראשון ש תמיד דיברו על הישוב הישן וזלזלו בו והראשון שהוציא ספר במטרה אבל לא בתור איזה עניין פוליטי אלא באמת להוציא ולהשים עליהם את הנקודה של האור של היופי של העולם הפנימי שלהם באמת א מדהים הגדרה כל כך יפה שבאמת הוא לא מחפש את האירוע בתמונה אלא את ההוואי את החיים שכל תמונה מספר ואתה ממש רואה את זה אתה ממש רואה הוואי יהודי בכל תמונה בכל נקודה הנשמה של ה של

החיים היהודים ה האידישקייט הזה מה שכן בהגדרה אתה רואה את זה יוצא לך מהתמונה את החוויה של הזקן שיושב ולומד ובסוכות ובקצירה של השיבולים זה מדהים זה מדהים זה כמה חיים בכל תמונה זה אליהו ברוך גרינולד אני רוצה איך יארי אה יארי כן טוב הצלם יערי אני רוצה לראות לך שבאת אלינו תודה רבה א ותמשיך לטעד רגעים כאלה זה ממש לטעד את ה את הנשמה של כל יהודי אמם לא מובן המילה תודה רבה לך הנשמה של גריבד והמקצועיות של יארי כן ‏M.