במטבח של עדן | מיני פוקצ'ה עם סלמון, אושפלו פרגית וסברינה תפוזים | מרילין איילון פרק 25

שלום שלום, ברוכים הבאים למטבח של עדן. פרשת משפטים, והבאתי לבשל איתי שוב את מרילין איילון. מה נשמע? שלום, עדן. כיף להיות פה. -איזה כיף שאת פה. את גם מתכונאית ואת גם יוצרת סדנאות של בישול ואפייה, ואת הולכת להכין לנו אוכל טעים. -בעזרת השם. -בואו נתחיל. מרילין, איזה כיף שבאת לבשל איתי שוב. העונג הוא שלי. -באמת, כל כך נהנינו מהאוכל שלך, איך שעשינו "קאט", כולנו עטנו על האוכל ואכלנו את הכול ב-20 שניות. מה זה מתכונאית בעצם? מתכונאית היא בעצם בונה מתכון לפי אפיון שהלקוח מביא. למשל: "מרילין, תכיני לנו ארבע מנות עם יין, "שתיים בשריות, שתיים חלביות". אני מקבלת את זה ואני מתחילה עכשיו להרכיב את המתכון.

אה, וואו. -ולהציג אותו, ואחר כך מבשלת אותו. וואו. -ואחר כך הוא מופיע בעיתונים, בברושורים וכולי. מאוד כיפי. -את נהנית מזה? אני מאוד אוהבת את השלב של החיפוש של הרעיונות, של היצירתיות. מבחינתי זה ה... -זה היצירה. -זה הטופ. כן, כן. אז מה תכיני לנו היום? אז אנחנו נתחיל, מנה ראשונה נכין פוקצ'ות מסלמון, גמבות, עגבניות ועשבי תיבול. -וואו. אחר כך אנחנו נכין סיר יפה של אושפלו מפרגיות וגזר וצימוקים. -וואו. ואנחנו נסיים עם סברינה תפוזית ספוגה במיץ. קינוח מושלם. נשמע מהמם. בואי נתחיל. -יאללה. -יאללה. אני אתחיל עם הבצק. -אוקיי. -אוקיי? אני לוקחת את הקמח. את המתכון המדויק, לא לדאוג, אנחנו נותנים את זה בצורה

מסודרת. שמרים טריים, אבל אפשר גם להשתמש בשמרים יבשים. זה שווה ערך לכף בערך של שמרים יבשים. אני בהלם שככה את עושה. אני תמיד ממיסה את זה עם מים. אה, לא. אנחנו לא לפני 30 שנה. -די, נו. -אפשר לשים ישירות. כן. פעם היו עושים את זה כדי לבדוק שאכן יש תסיסה והשמרים חיים וטובים, עכשיו מערבבים הכול ביחד. עכשיו בואי תראי עוד משהו, שכולם יסתכלו. -מה? את רואה את המלח? -על השמרים. על השמרים, ככה. -כי זה לא המלח הבעיה, זה השמן. ככה אני למדתי. -כן? ככה למדתי. אני לא יודעת, אני לא... -תמיד הזהירו אותי מהשמרים והזה. -כן, ואז אמרו שזה שטויות, ואז אמרו השמן, השמן מפריע להתפחה. -יכול להיות. אני יודעת ששמן,

כשמוסיפים אותו בסוף, אז הוא עוזר להתפחה יותר טובה. -בסוף, אוקיי. -כן. אז בואו נשים עכשיו את המים. תראי, לא שמתי כמעט שום מצרך. כן. קמח, מים, שמרים. אני אתחיל בהדרגה בכל זאת לראות איזה סוג של מרקם אני מקבלת. המים לא קרים, לא חמים. פושרים, רגילים, מהברז. כמו טמפרטורת החדר. -כן. טמפרטורת החדר, ברחה לי המילה. -בדיוק. את יודעת, עבודה עם שמרים אני ממש אוהבת. יש בזה משהו מופלא, שמכלום יוצאים דברים כל כך יפים. אני אוסיף עכשיו שמן זית, ועכשיו תראי מה אני עושה משמן הזית. אני רק עוטפת את הבצק ככה מסביב. וואי, הוא ממש נוזלי. -כן. אבל כשהוא יתפח קצת אז... -הוא יהיה פחות נוזלי. הוא יהיה פחות נוזלי, כי הקמח

סופג את הנוזלים, וגם הגלוטן קצת ייפתח מהלישה הקצרה שעשיתי. את רוצה לכסות? שאני אכסה? -לא צריך לכסות. נשים אותו בצד קצת. טוב. -אוקיי, אז מה עכשיו עושים? אנחנו נתחיל להקפיץ את כל מה שירכיב את הפוקצ'ה שלנו, בצל, ירקות. את יכולה להדליק לי את האש? אני רוצה עכשיו אש גדולה. כי האמת שאני לא כל כך רוצה לבשל את הירקות. אני בעיקר רוצה שהם יקבלו את הטעם של שמן הזית. החימום גורם לכל הארומות לצאת. -אה. נשים את הבצל. למה אני משתמשת בבצל סגול? הוא יותר מתוק. לא, הוא יפה. -נכון, גם. גמבות. עגבניות, ואם אפשר גם בבקשה את עשבי התיבול ששם בכוס. הפעם... אני אוריד לך. שלא יהיו לי קיסמי שיניים. היא אומרת לי: "זה

קיסמים לשיניים". אמרתי לה: "אני אתן לך קיסמים". ומה את עושה כשאת לא מוצאת טרי מהדרין? או שאני משתמשת ביבש... -יבש? -כן. יש לי ירקן שמביא לי מה שאני רוצה. הוא אומר לי באיזה יום הוא מגיע לשוק הסיטונאי, והוא מביא לי, אם אני צריכה להפקה מסוימת, עגבניות סגולות, כחולות, שחורות, מנומרות. מדהים. -כן. אוקיי, אנחנו ניקח עכשיו את הסלמון. גם את הסלמון אני לא רוצה ממש לטגן, רק שיספוג את הטעמים. אני אתן לך סכין של דג. למרוקאית יש תמיד סכין של דג? זה בא ביחד, למרות שזה סכין יותר של סושי. וואו. איזה דג יפה. -ממש, נכון. זה הדייג שלי. הייתי עושה עכשיו סשימי. -מממ... יאמי. זה אביגדור הדייג. -וואו. -אין עליו.

תקשיבי... מרגישים את הטריות. ממש. אני לא אחתוך אותם קטנים מדי, כי אני לא רוצה שהם יתייבשו. היה לנו עוד שמן זית, נכון? כוס עם שמן זית. אני יכולה לשים לך פשוט. -בואי, תשימי. ככה זה מצוין, זהו. מבחינתי זה מספיק. אני יכולה לכבות. אני לא רוצה יותר מזה. יאללה, נתחיל לעבוד? -בטח. אני עוד לא הבנתי מה עושים. לוקחים את הבצק. זה יחכה. בואי נראה מה המצב שלו. מצוין. כן? -כן, תביאי לי את המלית בבקשה. -אוקיי. את יודעת, כשאני עושה סדנאות בישול ואפייה, אני מתעסקת בעיקר בשמרים, ואני מנסה להראות לנשים שלא צריך לפחד מבצק שהוא נוזלי. אז הוא נוזלי, אז מה? הינה, אני מסדרת אותו יפה. -מדהים. באופן כללי, כשאני עושה

סדנאות, אני מנסה שכולם ירגישו טוב עם מה שהם עושים, שתהיה להם חוויה של הצלחה, של למידה. איזה סוג נשים מגיעות? מה, נגיד אימא ובת או חברות? זה באמת מעניין. אני תמיד מעודדת אותן... אם יש לי נרשמת, אז אני תמיד מעודדת אותה שתבוא: "תבואי עם חברה", "תבואי עם אחותך", "תבואי עם אימא". ברור שאני רוצה שהרבה נשים יירשמו, אבל זה יוצר דינמיקה מיוחדת כשאני רואה אותן עובדות ביחד. תמיד יותר שמח, יותר כיפי. חשוב לי שתהיה אווירה טובה, תומכת, כיפית. שתהיה להן חוויה. -מדהים. זהו, זה מספיק. אין לי מושג מה את מכינה. -פוקצ'ה. -זו פעם ראשונה... אבל אני לא מכירה את שיטת הבישול הזאת. אני אקח את הירקות האלה לפה, ואני

מטביעה את זה... -די, אני בהלם. בוא'נה, זה אחלה רעיון. -ואז יש לי מנה ראשונה. -מדהים. ובגלל שהבצק הוא נוזלי, הוא ייאפה הרבה יותר מהר, לפני שהדג יחליט שהוא מתייבש. -כן. אין דבר יותר מבאס מהרבה בצק וקצת מילוי. נכון. -אז אני תמיד מעמיסה ועושה עוד סיבוב אחר כך. -יואו, זה נראה מדהים. אני ממש סקרנית לטעום את זה. אני שמה עם השמן. הריח מדהים. תמיד עצוב לי שהם לא יכולים להריח, אבל הריח של התימין הוא וואו. -אני בטוחה שעוד יעשו אפליקציות בנושא הזה. -יואו, תארי לך. זה חובה. בקצב שהעולם הולך... ואז כשיבוא משיח כולם יוכלו להריח. בעזרת השם, שיבוא כבר, וכולם יאכלו והכול יהיה טעים ולא יחסר כלום, בעזרת השם.

-אמן. עכשיו אני אשים את המלח. שמתי מלח בבצק? בטח. את לא זוכרת שהראית לי עם השמרים? אה, נכון. יפה, את עוקבת. -אני אוחזת, כן. לא, אני לומדת גם, באמת. יופי, יש פלפל שחור גרוס? אני חושבת שראיתי. כן. זה מהמם. -וזהו. מקסים. להכניס? -כן. תנור 200, כמה זמן? -צ'יק צ'ק, עשר דקות. עשר דקות. לכבוד שבת קודש. -לכבוד שבת קודש. אז בזמן שזה בתנור, אנחנו נתחיל עם המנה השנייה? יאללה. -יאללה. אנחנו נכין אושפלו, שזה תבשיל של אורז, פרגיות, גזר וגם דובדבנים מיובשים שעברו פיקוח, ואנחנו נעשה מזה תבשיל משפחתי ככה, להביא את הסיר למרכז השולחן, וכל אחד ימצא את מה שהוא אוהב. אז נתחיל? -בטח. מה עושים? דברי אליי. -תבשיל

מאוד קל לעשות. -את לא שוטפת את האורז? לא, למה? כל הלבן... -העמילן לא מפריע לי פה במתכון הזה. אוקיי. -לא, לא. אז אנחנו נדליק את האש. בואי נראה אם אני למדתי. בטח שלמדת. די, נו, זה לא כזה מסובך, זה כולה גז. -יופי. שמן, בבקשה. -שמן. זה סיר גדול אז את יכולה לשים שמן. ככה זה בסדר. מרוקאית עד הסוף. -נו נו. מה, עכשיו שעה נחכה לו? יופי. אנחנו נשים את הבצל. את יודעת, הפרשה שלנו היא פרשת משפטים. -כן. וזה אחרי קבלת התורה. האורות, הפיצוצים. ראינו את השכינה, את הגבורה, עם ישראל עף באוויר, המלאכים הורידו לו את הנשמה בחזרה, התרגשויות, הכול. מה ישר קורה אחרי? הלכות עבד עברי. רגע, מה אתה בא לי עכשיו עם ההלכות?

אני כולי פה ב... וואו, מה, מבינה... ראיתי חוט של חסד קשור לקב"ה, אתה מדבר איתי עכשיו על הלכות עבד עברי? כן, למה? -למה באמת? -שלא נשכח מאיפה באנו. לפני שנייה הם היו עבדים, לפני שנייה הם היו במצרים. אז עכשיו ראיתם שאתם קשורים לקב"ה, אל תתפסו עכשיו דאווין. אל תבואו עכשיו על כל הגויים ותגידו: "אוקיי, חברים, עכשיו אני ה'מולך', אני המושל, למה יש איתי את הקב"ה". והיום כבר, ברוך השם, אין לנו עבדים, אין לנו זה, אבל אנחנו עדיין, כולנו תפוסים, איפה? בעבדות של החומר. אנחנו כאילו יצאנו ממצרים, אבל לא באמת יצאנו. אנחנו כולנו רצים, רצים... אבל רגע, זה יעשה לו רעש. אימא'לה, הוא הורג אותי. הוא ככה, מגז'דר

עליי. אז תכף אני אמשיך לך את זה, על איך אני מקשרת את הפרשה לזמן שלנו היום. את צריכה להוסיף פה עוד משהו? -תבלינים עכשיו. תבלינים, מה להביא לך? -כי אני אוהבת לטגן את התבלינים. זרעי כוסברה. אנחנו נלך על טעמים קצת חזקים ככה. מה חשבת שאני אגיד? -לא יודעת. אני איתך, אני מרגישה אותך, טעים לי, כיף לי. -אני מאוד אוהבת זרעי כוסברה. -אני סומכת עלייך, אני כבר הבנתי, יש לך יד. -זרעי כמון. אימא שלי לימדה אותי לטגן את התבלינים אגב, והיא לא למדה אף פעם בישול. טעם, טעם. -כן. מה עוד יש לנו? נשים עכשיו את הכורכום, כן. נפתח אותו. רוצה כפית? -כן, תודה. אני נדיבה עם הכורכום, כי הוא יצטרך לשמש גם לפרגיות, גם לאורז.

גם זה אנטיביוטיקה טבעית, חבל. -נכון, מאוד בריא. את צריכה עוד כורכום או שזה מספיק? אם אני אצטרך... -תגידי לי, אני אביא עוד. אני אשים את הדובדבנים, שגם הם... יספגו את הטעמים. -יאמי. בשלב הזה אני אטגן גם כן את האורז. מאוד חשוב שהשמן יעטוף כל אחד מהגרגירים של האורז, אם אנחנו רוצים אורז מוצלח. בשביל זה, לפני שמוסיפים מים לאורז, תמיד לטגן אותו. יופי. אנחנו נשים עכשיו... את הפרגית. אז תמיד בפרשה, אני מחפשת תמיד את עצמי בתוך הפרשות, כי אני חושבת שאם אנחנו מוצאות את עצמנו מתחברות לזה בחיים שלנו היום, ביום-יום שלנו, אז אנחנו גם זוכרות את הפרשה הרבה יותר טוב וגם מרגישות את זה חי בתוכנו. והתורה יכולה

להיות כל כך הרבה דברים. היא יכולה להיות בספרים, היא יכולה להיות אצל הבעל אם הוא הולך לשיעורי תורה, אבל היא יכולה גם לחיות בתוכנו, ואני חושבת שבגלל שאנחנו הנשים, אנחנו בבית ועם הילדים, ולא משנה שאנחנו גם עובדות ועושות אלף דברים, אבל בסוף גם הילדים יונקים את זה מאיתנו, ואם אנחנו נדע לשלוף להם ולהגיד להם ולעזור להם, זה ממש יחבר אותם גם. -נכון. וכשחשבתי על הפרשה, אז באמת חשבתי על המקום הזה ש... מלח בבקשה. -אולי יצאנו ממצרים, אבל בהרבה דברים אני מרגישה שלא יצאתי ממצרים. שאני רצה ואני עושה וזה. חברה יכולה להגיד לי: "יואו, תשמעי, יש איזו רבנית", או "איזה רב, יש איזה שיעור תורה, בואי נלך לשמוע", ואני

אומרת לה: "אין לי זה... אני רצה, הילדים, החוגים". וכמה צריך לדעת להיות יותר חזק מהיום-יומיות ולהגיד: "לא, עכשיו אני הולכת לשמוע שיעור תורה", בשבילי, בשביל הבית שלי, בשביל הילדים שלי ובשביל הנשמה שלי, בשביל שנוכל באמת להעביר את זה הלאה. בסופו של דבר אין אף אחד שמצטער שהוא הלך לשיעור תורה. אני צריכה מים בבקשה. בעלי סיפר לי בשבוע שעבר משהו מאוד יפה על הפרשה. ככה? -כן. שמי ששומע את הקריאה של התורה כל שבוע, אז בסוף השנה הוא בעצם שמע את כל התורה והוא גם חי את כל התורה. -נכון. עם המידות שהיו שם, עם המסקנות. -מדהים. זו החשיבות לשמוע את הפרשה. -נכון, אבל את יודעת, הרבה פעמים דווקא אנחנו הנשים מטופלות

בילדים קטנים, לא באמת אפשר, לא באמת מתאפשר ויש תינוקות ויש ילדים, "אבל הילד ישן" ואת לא יכולה ללכת ולא זה. אבל לפעמים מספיק גם את דברי התורה שנאמרים על השולחן כדי שנתחבר. מי אצלכם אומר את דברי התורה, רק בעלך? בעלי, לפעמים הוא מרשה לי גם להשחיל מילה, ואלישע, זה שאוהב להרגיש עצמאי, אז מדי פעם הוא מספר לנו גם כן, מתוך "משכן שילה". הוא אוהב להקריא לנו סיפורים. כן. -מקסים. אני ממש משתדלת עם הילדים, לא תמיד אני מספיקה, אבל אני ממש משתדלת להגיד להם שכל אחד יכין משהו לשולחן, הבנות, הבנים, דבר תורה. אם יש אורחים, הם יותר מתביישים, אבל אם זה רק אנחנו, ויש לנו ממש סטנדר כזה יפה מעץ. הבן הקטן, אביתר בן

החמש, עומד על קופסה כזה, ותמיד זה אותו דבר תורה, על יציאת מצרים. כן, הוא כאילו... הוא רק ביציאת מצרים. הילד הזה, הוא רק יוצא כל הזמן ממצרים... -אשריו. והוא מספר לנו על יציאת מצרים, וככה, כל אחד לפי הגיל שלו, אפילו משפט. אני אומרת להם: "אפילו תגידו משפט, אבל משהו". בשביל שיהיה להם את העיסוק ואת החיבור הזה לפרשה. -כן, וגם להתרגל לדבר לפני אנשים, כי בסופו של דבר זה דבר שהוא חשוב, לדעת לדבר לפני אנשים. -תראי... -צריך את האומץ הזה, לעשות את זה כבר מגיל קטן. -עם הגנים של הילדים שלי, עם האבא והאימא... -אין להם בעיה. -אין להם בעיה. להפך, יש לי איזו ילדה שהיא קצת יותר ביישנית, אני אומרת: "יופי, יופי,

תהיי ביישנית. ילדה אחת ביישנית בבית זה טוב". אז רגע, אז כמה זמן בעצם זה צריך להיות על האש? בערך 25 דקות. אוקיי, לפני שאנחנו מתחילות את הקינוח, בואי נוציא את הפוקצ'ה. נראה לי זה מוכן, לפי הריח. זה נראה מעולה. נשים את זה בצד? -כן. -יאללה. אוקיי, אז מה עכשיו? קינוח. סברינה. -כן. וואי, איזה נעים, זה חם. האמת שזה לא סברינה, זו עוגת תפוזים, אבל היא כל כך ספוגה במיץ שאני קוראת לה סברינה, כי הייחוד של הסברינה, שהיא מאוד ספוגה במיץ. אז יש לנו קמח, סוכר. -או-או... הרבה. -אבקת אפייה, גרידת תפוז חובה, מתפוז שנשטף היטב. ביצים. -שבדקנו, ארבע. סוכר וניל. -כמה סוכר... לא כל כך. -הגזמת. אני שמה רבע ממה שאת

שמה. -באמת? -בעוגת תפוזים. -אפשר לנסות. שמנו מיץ תפוזים? -עוד לא. -אז בואי נשים. כי זו עוגת מיץ תפוזים. -כדאי שיהיה, אה? -כן. ואת השמן גם. -שמן. גם שמן את לא שמה? -שמה, אבל פחות. -אה, אוקיי. וגם, שמן זרעי ענבים, אבל בסדר, עזבי, לא ניכנס לזה. לא, דווקא עשיתי לא מזמן הפקה לאיזה מותג שומר על בריאות. אה, נו? -אז הכנסתי שם את כל הדברים האלה, זרעי ענבים, בלי גלוטן, בלי קמח. -מצוין. בלי חלב. בלי כלום. -חסה וזהו. ואני צריכה לעשות מזה מתכון, כן. אוקיי, סיימתי לערבב. אני אשים קצת גרידה של לימון גם. סה-טו, מאדאם. לא ייאמן. לפה? -כן. אז איך היה בשבילך לחזור בתשובה? קשה או... היו הרבה שלבים לא פשוטים.

בעלך הלך יותר מהר או את? הוא כבר היה בתהליך. נכון, כשנפגשתם. -אני הייתי בלב. כן. אני ראיתי את הדת כ... חיבור משפחתי, שבת בצוותא, לאכול כשר. לא ראיתי את כל הדברים הקטנים. קודם רגל ימין, רגל שמאל... ואת יודעת מה היה הכי קשה? הכיסוי. -כן? וואו. עכשיו, בעלי אמר: "אם את לא שמה כיסוי, אני בכלל לא מתחתן". זאת אומרת, זה היה תנאי. בגלל שכבר הייתי גרושה, הייתי אמורה לשים את הכיסוי לפני החתונה כבר. וואו. ועבדתי במכון כושר. בזמנו השכנה הביאה לי... את מכירה את הכיסויים של הרשת? -כן. אז אמרתי: "טוב, אני אשים את זה, מה שיהיה יהיה". מה שנקרא, התאבדות. -את הרשת? -כן, שאף אחד לא יוצא איתה. -ברור. הלכתי ברגל

למכון, ונכנסה הבוסית, הסתכלה עליי ואמרה: "אני לא מאמינה", והלכה. אני עומדת מאחורי השולחן שם, הייתי המזכירה, ואמרתי לעצמי: "מרילין, מה את עושה? מה את עושה? "רק שטויות את עושה, זה לא הכיוון, זה לא את". יואו. -"לא יכול להיות". -נו? ואנשים נכנסים, וכולם מסתכלים עליי, מסתכלים ו... לא זיהו אותי בכלל, מי זו? ואז באה אחת, איילה קראו לה, והיא מסתכלת עליי והיא מתקרבת אליי, והיא אומרת לי ככה: "מרילין, אל תקשיבי לאף אחד, תעשי מה שטוב לך. "אני מדליקה נרות שבת כל שבוע", והלכה. -יפה. את יודעת מה היא עשתה לי? זה מים לנפש מתה? ככה אומרים? -כן. ככה הרגשתי, וזה מה שהחזיק אותי באותו רגע ונתן לי כוח הלאה לשים את

כיסוי הראש. -מדהים. אנחנו נכניס את זה לתנור? -כן. משהו כמו 20 דקות. לכבוד... -שבת קודש. -בדיוק. מה אנחנו בלי השבת? את מחכה לשבת? -וואו. שאלו אותי... עשיתי שאלות-תשובות ברשתות שלי, ושאלו אותי איזו מצווה, אני הכי מחוברת אליה. בכלל לא הייתי צריכה לחשוב, זה היה לי ברור שזו שבת. גם אני ככה. כאילו חיכיתי לה. -אני לא ידעתי שחיכיתי, אבל כשהתחלתי לשמור שבת הבנתי כמה חיכיתי. אין על השבת. -איזו מתנה. -ממש. אוקיי, אז... -עכשיו, לעוגה שלנו, אחרי שהיא יוצאת, אנחנו יוצקים עליה מיץ תפוזים. יאמי. -וגם אחר כך אנחנו ניצוק עוד רוטב תפוזים, אבל יותר סמיך. הוא יקבל פעמיים. אנחנו עכשיו נכין את הרוטב. -אוקיי. אני

מדליקה אש. נשים פה כוס מיץ תפוזים, שזה חצי מהכמות פה. קצת מתיקות, סוכר וניל. גרידת לימון. -כן. ויש לנו פה קורנפלור. עכשיו, כדי להשתמש בקורנפלור אנחנו צריכים קודם כול לערבב אותו רק בנוזל שהוא קר. אם אנחנו שמים אותו בנוזל שהוא חם, הוא יעשה גושים. -אה... השלב הראשון הוא למהול אותו במים קרים, ואז אחר כך יוצקים אותו לנוזל החם, וככה אנחנו מקבלים הסמכה. איך אני מסבירה, יפה? מאוד יפה. ממש מקצוענית. אני מרגישה שזה חם, אני יוצקת. אז תגידי, אני תמיד תוהה איך זה בבתים של בשלניות אחרות. נגיד, את יודעת, סתם, יש ילד שאוהב את הסלט הזה ויש ילד שאוהב את הסלט הזה והבעל שלי אוהב את זה, את עושה לכל אחד או ש... מה

שיוצא לך ביד, ויאללה, תסתדרו? תראי, אצלנו זו באמת סוגיה קשה, כי שני הילדים שהם על הרצף, יש להם בררנות אוכל מאוד קיצונית מבחינה תחושתית. -אה. אז יש מאכלים שאין דבר כזה שאחד מהם, למשל, יטעם אפילו עגבנייה. -וואו. ושהעוף רק יהיה לבן, ועוד כל מיני דברים כאלה. אז, כן, אני צריכה להכין מבחר גדול, אבל לפעמים אני גם מסוגלת להגיד: "זה מה שהכנתי, אם זה לא טוב לך אתה תמיד יכול לקחת לחם, שמנת "ולהרכיב לעצמך את הארוחה שאתה רוצה". אבל כן, כשאני מארחת את הבנות, את כל המשפחה, אני משתדלת לעשות מחוות קטנות. -זה חשוב, אה? זאת אוהבת את הפטה, זאת אוהבת רוסטביף, אימא שלי אוהבת אורז. כל מיני. הינה, תראי. זה מגיע

לרתיחה, ואנחנו כבר קיבלנו סמיכות. אני יכולה לכבות. מבחינתי זה מוכן. -וואו. אוקיי, אז הרוטב שלנו מוכן, אני מוציאה את הסברינות. מעולה. מה שאנחנו רוצים עכשיו, אנחנו ניצוק עליהם קצת מיץ תפוזים. יופי. ונתחיל לסדר פירות בזמן שהם שותים. אוקיי, נזיז את זה לפה? -כן. אוקיי, מה להביא לך? -את הפירות. בבקשה. -אני אכין שתי מנות, לך ולי? בטח. -יאללה. אני פחות אוהבת סלט פירות שהוא... מעוך. -בדיוק, מעוך. אני לא אוהבת את זה, זה עושה לי זיכרונות לא טובים. מהפנימייה? אז לאורך כל הדרך בעלך היה קצת קדימה, או שבאיזשהו שלב, זהו, די? לא, עד היום. -עד היום? בשבוע שעבר הוא אמר לנו: "את יודעת מה הבעיה שלנו? "אנחנו לא

באותה השקפה". -או-אה. כן, כן, זה לא פשוט, כי הוא רץ ואני לא. הייתה תקופה שרצתי, אבל אז גיליתי שזו לא אני. וזה לא היה פשוט, הגילוי הזה. פתאום אפילו הרגשתי שאני אולי, חס ושלום, כופרת, אבל לא, יש דברים שהיה לי קשה מדי... -מה היה לך קשה? דברים שהם לא הלכה. -אה, אוקיי. חומרות, כאילו? -לפעמים בן אדם שהוא חוזר בתשובה והוא לא מכיר את ההלכה עד הסוף... -נכון, מחמיר. מחמיר, מה... "זה אסור, זה אסור, זה אסור, זה אסור". ואתה חי כל הזמן באיסור ובתחושה של איסור, וזה היה לי קשה, עד שבאיזשהו שלב אמרתי, מספיק, מה שאסור, אסור. מה שלא, לא. והוא קיבל את זה? זה היה קשה בהתחלה, אבל ברוך השם, יש רבנים שאנחנו מתייעצים

איתם, ותמיד זה מסתדר כשמערבים את הרב. -נכון, דעת תורה. דעת תורה, דעת תורה, בדיוק. את יודעת, בהידברות יש המון רבנים שבאמת אפשר גם להתייעץ איתם ובכל מיני נושאים, וגם בשלום בית ויש כל מיני מחלקות שממש מתעסקות... החלום שלי היה שבעלי ילך אליהם, ישמע, כי הייתי קוראת והייתי אומרת: "וואו, את זה בעלי צריך לשמוע", אבל הוא לא רצה לשמוע. היום הוא כבר שומע? -זה היה עושה לו טוב, ההחמרות האלה. היום, ברוך השם, עכשיו הוא קורא רק את הרב זמיר. מצוין. -כן. איזה עוד פרי יש לנו? -אננס. -וואו. אין על הריח של אננס, אה? -אבל הוא נראה טוב. ברור, הוא מצוין. מדהים. עכשיו... וואו. אוי, זה יפה. תראי, עוגה פשוטה... -כן.

-ופירות ממה שיש. לא, פשוט שדרגת את זה עם הרוטב. ואני אוהבת לעשות את השלבים האלה של הקישוט דווקא על השולחן. אנשים... זה מרכז את כולם לשולחן, למה שקורה. עכשיו את יודעת מה בא לי לשים באמצע הסברינה. דובדבן? -אפשר. -מה? הצלמים שאני עובדת איתם והסטייליסטים תמיד צוחקים שאני רוצה לשים זהב בכל מקום. אה, זהב. -כן. זה נראה מהמם. סה-טו. -סה-טו. קינוח מושלם. אז עכשיו אנחנו נצלחת את הכול ונתחיל לטעום. -יאללה. את מבסוטית על הסדר שלי? את יכולה לעשות מה שאת רוצה. לא, זה מצוין. או וואו. נראה טוב. זה גם מאוד טעים. יש טעמים טובים, יש ירקות. מנה שלמה. אפשר, יש שם פטרוזיליה, אפשר אחר כך קצת... אם את רוצה לקצוץ קצת

פטרוזיליה, נפזר מעל. וואו, מעולה. אז הכול מסודר והכול נראה טוב ומריח מושלם, ואני אטול ידיים בשביל שאני אוכל לטעום. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים. אמן. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ. -אמן. וואו. אני בהלם, כי אני הייתי בטוחה שהדג יתייבש. אמרתי, אין מצב, היא גמרה על הדג. -הזהרתי אותו. ממש. -כן. -טעים. את רוצה ליטול ידיים? כן, אבל עוד מעט. -אוקיי. אני אוכל כשיכבו את הכול, אני אוכל בכיף. קשה לי לאכול מול מצלמות. מתרגלים. טוב, בואי נטעם את זה. זה ממש נראה לי טעים. אני אוהבת שהאורז נהיה כזה... סטיקי קצת? כן. הוא נתפס טוב במזלג. ילדים

אוהבים את זה. וואו. איזה טעים. מה אלה? תטעמי יחד עם זה, דובדבנים. -אה. תראי את זרעי הכוסברה, איזה טעים זה, איך אני אוהבת. יואו... זרעי הכוסברה והדובדבנים... -כן. -מטורף. שונה מצימוקים רגילים. -ממש, ממש שונה. עכשיו נטעם את היופי הזה? -כן. ואת לא תטעמי גם את זה איתי? -בטח שאני אטעם, אני לא יכולה בלי... פירות זה חולשה אצלי, פירות וירקות. -אוקיי. כף, יאללה. -מזלג. מה שיש פה. אני אברך. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות. -אמן. אני אברך פה על האדמה. יצא טוב? ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה. -אמן. בואי נטעם את העוגה. את רואה? בסוף לקחת עם הכף. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם

בורא פרי האדמה. -אמן. אוי, טעים. כן, ואני חושבת שזה מתכתב יפה עם שאר המנות. זו מנה שאת עושה אותה לשבת או יותר אמצע שבוע? אמצע שבוע, אבל מיוחד. נגיד, ראש חודש או יום חורפי. לא, לא כל יום, שלא יהיה זול. שלא יהיה... -כן, שלא יוזיל את זה. כן, אבל לשבת גם כן, יש לי בת אחת שממש אוהבת אושפלו, אני מכינה בשבילה. -כן? -כן. גדול. יצא ממש טעים. -תמיד היא אומרת: "אל תשפילי אותי, תכיני לי אושפלו". טעים מאוד, וואו. מרילין, תודה רבה. בבקשה. -שבאת ושוב הכנת אוכל ממש טעים שבא לי להכין את הכול, זו ההשראה הכי טובה שיכולה להיות. כל כך נהניתי לבוא לפה ולבשל איתך גם כן. תודה, אהובה. תודה רבה רבה. ולכן, חברות יקרות, אנחנו נגיד שבת שלום, תבשלו את האוכל, הוא ממש ממש טעים. ניפגש בתוכנית הבאה.