להפחיד את הפחד - הרב רפאל אוחיון (עם כתוביות בעברית)

ערב טוב לכולם. היום אני רוצה לדבר על משהו קצת מפחיד. לא כזה מפחיד, אבל קצת. האם פחד, הפחד עצמו, האם הוא דבר טוב או לא טוב? טוב לפחד או לא טוב לפחד? מצד אחד, אנחנו רואים שזה דבר מאוד חיובי. ילד רוצה להכניס את היד לחשמל, אתה אומר לו: לא! אתה תתחשמל! הוא מפחד. מהפחד הוא לא יתחשמל. אדם לא הולך בכביש סואן כי הוא מבין שיקרה לו משהו אם הוא ילך בכביש סואן. הפחד מיישר מצד אחד. מצד שני, יכול להיות שהפחד ישתק. האם הפחד הוא טוב או לא טוב? בואו נגיד ככה, אם זה בשביל למנוע את עצמך מלהיכנס לסכנה, בוודאי שהוא טוב. היו איזה ארבע נשים מבוגרות מאוד שנסעו בכביש איילון על 20 קמ"ש. איזה שוטר פתאום בא, אווו...

תעצרו בצד. עוצר אותן, הוא רואה איזו נהגת גנגסטרית כזאת ושלוש מאחורה ככה רועדות מפחד. אז הוא שואל אותה: תגידי, זה איילון, זה כביש מהיר. למה את נוסעת על 20 קמ"ש? היא אומרת לו: סליחה, אדוני, אני ראיתי בכניסה שלט גדול: 20. אז אני נוסעת 20. הוא אמר לה: גברת, זה המספר של הכביש. לא ידעתי, סליחה. אז הוא אמר לה: למה אלה מאחורה שם רועדות ככה? כי עכשיו באנו מכביש 431, זה היה קצת... היה קצת מהיר. אז פחד, בואו ונגיד ככה, אם הוא גורם לך לנסוע במהירות המותרת, זה מצוין. אבל אם הוא משתק אותך, זה דבר נורא ואיום. סיפרה בחורה, אני לא אזכיר את שמה, אבל היא סיפרה על הרבנית בת-שבע קנייבסקי שליוותה אותה בכל הסיפור

הזה שהיה לה. היא אומרת ככה. הרבנית בת שבע קנייבסקי, אם אתם לא מכירים, היא אשתו של רבי חיים קנייבסקי, הייתה ממש גדולת הדור, כמו שאומרים. כולם היו משחרים לפתחה. כל מי שהיה מגיע אליה, לא משנה מה הייתה המדרגה הרוחנית, תמיד היא הייתה מחבקת, מנשקת: איזו צדיקה את, איזו יראת שמיים יש לך. לכל אחת ואחת שהייתה מגיעה אליה. מספרת הגברת הזאת, היא ילדה את הבן הראשון שלה לפני 20 שנה. אחרי חצי שנה מהלידה היא נקלטה שוב פעם להיריון, אבל דברים התחילו להסתבך אצלה בהיריון הזה. היא הלכה לבדיקות כמה וכמה פעמים, עד שבשלב מסוים אשפזו אותה ואחרי האשפוז הזה העבירו אותה איזשהו ניתוח והיא הבינה שמהלידה הזאת היא לא הולכת

לצאת בידיים מלאות, כמו שאומרים. היא נכנסה לרופא. לפני שהיא נותחה, הרופא אמר לה את המילים הבאות: אנחנו חייבים לנתח אותך ובוודאי שיש סכנה ממשית לחייך. המילים האלה נכנסו לה כל כך חזק ללב, שהיה לה מאוד מאוד קשה להתגבר על זה. עברה תקופה אחרי הניתוח הזה, היא הצליחה להשתקם מבחינה פיזית, אבל מבחינה נפשית המילים האלה הדהדו לה בראש בצורה קדחתנית וקשה מאוד. הרעידו את כל מיתרי גופה. עד כדי כך היא פחדה שהיא לא הצליחה להיפקד שוב. עברו כמה שנים, בעלה שולח אותה לרבניות, לרבנים, הם שולחים אותה לפסיכים... פסיכים, כן, גם, פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכולם בסופו של דבר באים לנקודה אחת שאומרים לה: תשמעי, הכול בסדר

איתך. רק הפחד שיש לך מלהיפקד זה מה שגורם לך לא להיפקד, לא להיכנס להיריון שוב. טוב, השנים עוברות, בעלה מאוד ממורמר, הוא רואה את המשפחה שלו, את האחים שלו, את החברים שלו, כולם, המשפחות מתרחבות, רק המשפחה שלהם לא. אז הם החליטו ללכת שוב פעם לרבנית קנייבסקי. מדי פעם היא הייתה הולכת אליה וכל פעם היא הייתה מחבקת אותה ואומרת לה: הכול בסדר, זה בסדר, זה יעבור. בעזרת השם יהיו לך ילדים. עד שבפעם הזאת הם מגיעים לרבנית קנייבסקי, תקשיבו טוב. הם נכנסים שניהם, זה היה נס, לא היה שם אף אחד. בדרך כלל המקום מפוצץ. לא היה שם אף אחד, רק הם. הרבנית מקבלת אותם והבעל פשוט פורץ בבכי. הוא אומר לרבנית: אני לא יכול יותר,

אני מתוסכל כל כך. מתי היא כבר תפסיק לפחד ותוכל להיפקד? הרבנית פתאום קלטה מה קורה פה. היא התחילה להתעניין יותר: מה זאת אומרת? זו לא בעיה רפואית? מה, רק בגלל שהיא מפחדת היא לא נפקדת? למה את לא מנסה להפסיק לפחד? ברגע שהיא הבינה את הרצינות של הדבר, היא אמרה: טוב, תקשיבו, אני צריכה לדבר עם בעלי, עם רבי חיים קנייבסקי. תגיעו מחר, יותר נכון, תגיעי את לבד מחר, ואנחנו נדבר. יום למוחרת היא מגיעה, הרבנית ניגשת אליה ואומרת לה את המילים הבאות: איך אפשר להגיד לאישה שמפחדת להפסיק לפחד? זו התעללות, זה נורא ואיום. צריך לחבק אותה, צריך להקשיב לה, צריך לחזק אותה. איך אפשר להגיד לה להפסיק לפחד? אני רוצה לשאול

אותך שאלה: אם עכשיו יש איזה טיל שנשלח לכאן מעזה, והאישה שומעת את הטיל, שומעת את האזעקה ומתחילה לרוץ למקום מחבוא, זה בסדר שהיא מפחדת ורצה למקום מחבוא? צריך לעצור אותה? בוודאי שלא, זה הכי טבעי בעולם. רוצי, תצילי את החיים שלך. אבל אם בא איזה מומחה לטילים ויודע שהטיל, כמעט בוודאות מוחלטת שהטיל הולך לפגוע בדיוק במקום שאליו היא רצה, אז מה צריך? לתמוך בפחד שלה? להגיד לה: כן, תרוצי מותק, תרוצי, למה לא? ודאי שלא. היא עונה, זאת שלא מצליחה להביא ילדים, היא אומרת לה: בוודאי שלא, צריך לעצור אותה. -אבל איך את יכולה לעצור אותה? היא מפחדת. את צריכה לתמוך בה. איך...? איך תגידי לה להפסיק לפחד פתאום? אז היא

אמרה: צריך לעצור אותה ואחר כך היא תבין. אז הרבנית קנייבסקי עצרה, היא חייכה, סיפרה שזה היה החיוך היחיד שהיה בשיחה הזו, ואז היא הייתה רצינית וחזרה על הדברים שלה: צריך לעצור אותה ואחר כך היא תבין. אז היא אמרה לה: תשבי. ואז היא אמרה לה את המילים האלה: תקשיבי ותקשיבי טוב, יש נשמות שנמצאות שם למעלה בשמיים שאת צריכה להוליד אותן פה בעולם הזה. והן מקטרגות עלייך קטרוגים כל כך קשים וכל כך מפחידים, הרבה יותר מפחיד ממה שהרופא הזה אמר לך. תאמיני לי שהם עכשיו רוקמים מסביבך רשת של מלאכים רעים כאלה שמחכים לך ורוצים להטריד אותך גם בעולם הזה וגם לאחר הפטירה שלך. כדאי לך מאוד לפחד ולרעוד עד עמקי נשמתך מהצרה שאת

מכניסה את עצמך ומהקטרוג הזה שיש עלייך בשמיים. רוצי הביתה עכשיו ותתחילי לפחד ולהתפלל לבורא עולם שיעזור לך להיפקד מהר. היא יוצאת ממנה, כולה רועדת, וואה עליה, נכנסה לפחד באמת. אבל היא התחילה להתפלל. בתוך תשעה חודשים נולדה לה בת. שנה לאחר מכן - בן. שנה וחצי לאחר מכן - עוד בן. ושנה לאחר מכן - עוד בת. היא מספרת שהיא חזרה לרבנית קנייבסקי אחרי איזה כמה פעמים כבר, וכל פעם היא הייתה עוד פעם מחבקת אותה ומנשקת אותה ומדי פעם הייתה אומרת לה: אני מצטערת על הפעם הזאת שהייתי לא נחמדה. היא אמרה: אני מודה לך מאוד על ה"אי-נחמדות" שהיית. היא סיפרה שהיא הייתה בהלוויה של הרבנית קנייבסקי ושהיא באה להלוויה עם הילדים

שלה, עם כל הילדים. הילד הגדול בן 17, אחריו בן 9, 8, 5 וחצי ו-4 וחצי. היא מספרת שהיא הגיעה איתם להלוויה, היא עמדה מול הקבר של הרבנית והיא פשוט בכתה ואמרה לה: תודה, תודה על החיים שלי, תודה לך על הילדים שלי, שיותר נכון הם הילדים שלך. בזכותך הם כאן. מה שהיא עשתה זה נכון לעשות או לא נכון לעשות? להפחיד אישה בצורה כזאת, אף על פי שהיא מפוחדת כבר, להוסיף לה עוד פחד על הפחד, זה נכון או לא נכון? קודם כול, האם זה מותר? אז בהלכה יש בזה נידון האם מותר באמת לצער בן אדם בשביל לגרום לו להבריא. זה נידון הלכתי. יש גמרא, הגמרא אומרת על פעם אחת שרב, רב זה אחד האמוראים שהיו בגמרא, שהוא הפליג בספינה במקום של מים

רעים והוא הגיע ליישוב אצל שמואל, שהיה החברותא שלו, שהוא היה רופא גדול. האר"י ז"ל אומר שהרמב"ם, הרופא, הוא היה גלגול של שמואל. ושמואל פוגש את רב, הוא רואה שהוא ככה סובל מאוד מכאבי בטן אז הוא הבין שהוא כנראה בהפלגה שלו הוא שתה מהמים הרעים האלה וזה עשה לו קלקול קיבה. אז הוא הביא אותו אליו הביתה, נתן לו כל מיני מאכלים משלשלים, לא עליכם, ושיכר השקה אותו הרבה ולא גילה לו איפה השירותים. והוא רואה את רב ככה מתנדנד על הכיסא הרבה זמן והוא מצטער מאוד. רש"י אומר: למה הוא עשה את זה? בשביל לגרום לכל מערכת העיכול שלו להתנקות לפני שהוא מתפנה, חוץ מכבודכם. אז ממילא הוא ציער אותו ואנחנו רואים שזה היה מותר

בשביל הרפואה שלו. גם מסופר על הרמב"ם שפעם האבן עזרא, רבי אברהם אבן עזרא, הגיע אליו והיה לו חולי בעיניים, היה דומע הרבה והיה ממש עד שהיה יורד לו דם מהעיניים. והוא נתן לו לישון באסם, הוא לא הזמין אותו לישון אצלו בבית. נתן לו לישון באסם עם העיזים שמה, וכל הלילה הוא שומע: מה... מה... והוא לא מצליח להירדם וזה, והוא ישב, פשוט התחיל לבכות על מר גורלו, איך הוא הגיע למצב האבסורדי הזה, לישון עם עיזים. ואז בבוקר שהוא קם, אחרי שהוא בכה הרבה, הוא בא לרמב"ם ושואל אותו: למה ציערת אותי? הוא אמר: איך העיניים שלך עכשיו? הוא אמר: מצוין. הוא אמר: בשביל זה ציערתי אותך. למה? כי הבכי גרם לעיניים שלך להתרפא. אז מכאן

אנחנו למדים שכן מותר לפעמים לצער קצת בן אדם בשביל הרפואה שלו, בשביל להבריא אותו. אבל השאלה: למה הקב"ה מלכתחילה עשה את המושג הזה שנקרא פחד משתק? פחד כזה גדול? למה צריך לפחד? למה צריך את הפחד הזה? שימו לב טוב, יש יסוד מדהים שאנחנו לומדים מהמשנה במסכת כלים. יש דברים בעולם שמקבלים טומאה ויש דברים שלא מקבלים טומאה. יש כלים. בתקופת חז"ל היה נוהג טומאה וטהרה. יש באוויר דברים, שהיום אין לנו כל כך מושג, אנחנו לא מתעסקים עם זה הרבה, ויש דברים שהם מקבלים טומאה ולא. אז כל דבר שהוא גדל ביבשה הוא מקבל טומאה. דברים שגדלים בים לא מקבלים טומאה. אומרת המשנה: הכול מקבל טומאה חוץ מכלב המים מפני שבורח ליבשה. דברי

רבי עקיבא. ככה המשנה אומרת. מסביר ה"תפארת ישראל" על המקום, על המשנה הזאת, והוא אומר כך: לא כתוב שכלב הים מקבל טומאה רק בגלל שהוא יוצא ליבשה או הולך ליבשה. יש הרבה זוחלים ויש הרבה יצורים דו-חיים. אבל כלב הים בורח ליבשה ואם הוא בורח ליבשה משמע ששם הבית שלו. אותו דבר, באותו משקל, הקב"ה יצר לנו פחד בשביל שאנחנו נוכל לברוח לאנשהו, לברוח מהפחד. לאן בורחים מתי שהפחד הכי מפחיד בעולם מגיע? אך ורק לבורא עולם. כשנמצאים בבית החולים, חס ושלום, לא עליכם ולא על אף אחד מישראל, כשנמצאים בבית החולים והרופא אומר: יש לי בשורות לא טובות בשבילך. והרופא מרים ידיים ואין לו מה להגיד, אין לו מה לעשות, למי פונים? למי

בורחים באותו רגע? אך ורק לבורא עולם. "ממך אליך אברח". אני בורח ישר לבורא עולם. החברותא שלי סיפר לי שיש לו ילד מאוד רגיש. קליבר, אבל רגיש. בן 6. ואיזה יום אחד הם הגיעו לבית של חברים והיה להם פינצ'ר בבית. מכירים את הפינצ'ר, הכלב המפונצ'ר הקטן הזה? והכלב הזה אוהב לעשות הרבה רעש, הוא צועק... צועק. אז כשאתה ילד קטן בגובה של הפינצ'ר פחות או יותר, זה נראה מאוד מפחיד. אז כל פעם שהפינצ'ר הזה עשה כזה... אז ישר הילד נצמד לרגליים של אבא שלו. כשהוא התקרב אליו והתחיל... עוד, אז הוא ככה התחיל לטפס לו על הרגל. בשלב מסוים הוא טיפס עליו עד שהוא הגיע לצוואר שלו וחיבק אותו. הכלב טיפס עליו והתחיל לנבוח. ואז הילד

חיבק את אבא שלו חזק. אז הוא אמר לי: בדיוק הבנתי שמה את הפשט של המשנה הזאת, שבעצם ברגע שאדם מפחד, הוא בורח לאבא שלו. וזו אחת הסיבות העיקריות שהקב"ה עשה לנו צער ופחד בחיים. אך ורק שנוכל לברוח אליו, שנוכל להתקרב אליו. למה? הרי אבא לא רוצה להציק לבן שלו סתם. אומר אור החיים הקדוש על הפסוק "כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך", הקב"ה נותן לך קצת ייסורים, קצת פחד, למה? כדי שתוכל לברוח אליו, תוכל להתקרב אליו. יש, הגמרא אומרת... התורה אומרת שעם ישראל חטאו במדבר, היה להם איזשהו חטא שם שהם התאוננו, לפי הדרגה שלהם זה נחשב פגם גדול באמונה של אותו הדור. היה דור בדרגה מאוד מאוד גבוהה, דור דעה. אז שם הקב"ה

שלח עליהם את הנחשים והשרפים, נחשים ועקרבים שבאו והכישו אותם והייתה מגיפה גדולה בעם. ואז משה רבנו התפלל לקב"ה, והקב"ה אומר לו: "עשה לך שרף ושים אותו על נס "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי". עשה נחש גדול מנחושת, פסל גדול של נחש, העלה אותו על קומה גבוהה. כל מי שהיה מסתכל על הנחש, היה מתרפא. שואל המהר"ל: איך הוא היה מתרפא? כך ה"גור אריה" שואל, הגמרא שואלת, ליתר דיוק, הגמרא במסכת ראש השנה אומרת: מה, וכי נחש ממית או נחש מרפא? אלא מה? כל זמן שהיו מסתכלים, מגביהים עיניהם כלפי מעלה - מיד היו נרפאים. מסביר המהר"ל: מה זה קשור לנחש הזה? למה לעשות נחש כזה מפחיד, גדול מנחושת כזה, נראה כמו לא יודע מה? זו התרופה

שלהם? תן להם תרופה ככה בטעם תות, כמו שיש היום. תרופה ככה טעימה. למה צריך את התרופה הזאת? אלא, התשובה: ברגע שהם היו מסתכלים על הנחש ורואים כמה הוא מפחיד, יותר מפחיד אפילו מהנחש שהכיש אותם, מה זה היה גורם ללב שלהם? ישר לברוח לאבא, ישר להתפלל מעומק הלב, זה היה עוזר לתפילה שלהם לצאת ממקום עמוק יותר אז ממילא הם היו נרפאים. הכשה של נחש, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל בדרך כלל לא יוצאים ממנה חיים. זה ארס שבין רגע יכול להרוג בן אדם. אבל ברגע שזו תפילה מעומק הלב, זה מתגבר על כל טבע. זו לא עבודת אלילים? -איך? זו לא עבודת אלילים? -לא, זו לא עבודת אלילים, למה? כי הם ידעו שהם לא התפללו לפסל, הפסל גרם להם

להתפלל לבורא עולם. זאת אומרת, הדמות הזאת כיוונה אותם לבורא עולם. זה גבולי מאוד, אבל בדור דעה זה היה מותר לעשות. בגלל זה, דרך אגב, כתוב בגמרא במסכת ברכות בדף י אומרת שחזקיה, הוא קבר את אותו שרף וגם גנז את ספר רפואות. היה ספר רפואות שהיו בו את כל הרפואות והיה גם את הנחש הזה. כיוון שאנשים התחילו להתבלבל, התחילו להסתכל על הנחש ולהתפלל אליו כי ראו שהנחש יש לו סגולה של ריפוי, בגלל זה חזקיה המלך גנז אותו והודו לו חכמים. וגם היה ספר רפואות משלמה המלך, שהספר הזה היו בו את כל הרפואות שיש בעולם. כל תרופות הסבתא, אבל שעובדות. מכיר את זה שאומרים לך תרופת סבתא, וזה אף פעם לא עובד? אומר לך: שתה תה עם לימון,

שים קצת דבש וקוניאק, זהו, אתה תרגיש הרבה יותר טוב. אתה קם יום למוחרת עם פיצוצים בראש, יואו, מה זו הסבתא הזאת? מה היא עשתה לי. אבל בספר הזה, שהוא ספר רפואות של שלמה המלך, אין. מדויק. כל הצמחים של כל המחלות שיכולות להיות בעולם. מה קרה? אנשים הפסיקו להתפלל. הרי מה הסיבה שיש חולי? מה הסיבה שיש פחד? בשביל לקרב אותנו לבורא עולם, ללכת למי ששלח לנו את הדבר הזה בשביל שנתקרב אליו. זו הסיבה. זו המטרה. אבל מה? התחילו לפספס את המטרה אז ממילא חזקיה המלך גנז. זו הייתה שאלה נפלאה, וחשוב מאוד ששאלת. תודה רבה לך. הנקודה היא כזאת, רבותיי, "ממך אליך אברח" - ברגע שאתה מפחד מבורא עולם, מפחד מאחד, אתה כבר לא מפחד

מאף אחד. זה יסוד שאומר שלמה המלך: "חרדת אדם ייתן מוקש "ובוטח בה' ישוגב". כשהתכלית של כל הפחד, אומרת הגמרא במסכת ברכות בדף נח, אמר רבי יהושע בן לוי: מפני מה יש רעמים? למה הקב"ה עשה רעמים? היו עכשיו ימים גשומים, כל רעם הזיז לי את החלונות בבית. פעם אחת צרחתי: אאאאה! צעקה כזאת, ואשתי כזה: מה קרה? מה קרה? רעם. סליחה. למה? אומר רבי יהושע בן לוי: כדי לפשט עקמומיות שבלב. אתה בא לצעוק על הילד שלך: מה עשית? פתאום בבבבב... אהה! אתה מפסיק לצעוק. זה מיישר את העקמומיות שבלב, זה גורם לך: היי, היי. פחד מיישר, פחד מקרב אותך לבורא עולם. בעזרת השם שנפחד מאחד ולא נפחד מאף אחד, אמן כן יהי רצון. תודה רבה.