עונג שבת - עונה 3: פרשת תצוה (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם. ברוכים הבאים. שוב תודה רבה שאתם איתנו. והשבת אנחנו בפרשת תצווה. אבל לפני כן, אני רוצה להודות ללהקת הבית שלנו: דוד ביתן על הקלידים, יוסי ישראלי על הבגלמה וחובב הילל על הדרבוקה. מגיע להם מחיאות כפיים. ברוכים הבאים. שוב תודה שאתם איתנו. והשבת אנחנו בפרשת תצווה. והפרשה מתחילה בציווי על הדלקת נר התמיד במקדש. היא ממשיכה בציווי נוסף מעניין, והוא הכנת בגדי הכהונה לכוהן הגדול וגם לכוהנים הקטנים, הנקראים בלשון המקרא הדיוטות. בהמשך הפרשה בני ישראל מצווים על קורבן המילואים, קורבן התמיד והכנת מזבח הזהב. אני משער שלרובנו הכול נשמע קצת כמו שפה זרה, אבל במיוחד בשביל זה אנחנו אומרים שלום לרב אליהו

אסוס, לרב אייל ישראל, לאורח שלנו עומרי פרג, לזמר טל ועקנין וליעקב חמו. שוב, ברוכים הבאים לכולכם. השאלה הראשונה בעצם אליך, הרב אסוס, כרגיל. אתה פותר הבעיות בתוכנית. הקב"ה מצווה מאנשים חכמי לב להכין את הבגדים של הכוהן הגדול. למה דווקא חכמי לב? לא אולי איזה מעצב-על? זה חייט טוב. זה כמו לבקש קמע מגרפיקאי מומחה. זה בכלל לא מתאים. אם אני רוצה משהו שישפיע שפע, אני חייב פה רוח אלוקים. חכמי לב קיבלו רוח אלוקים. כתוב לנו מפורש בפסוק: "ואתה תצווה את כל חכמי לב אשר מילאתיו רוח חוכמה." מי נותן את רוח החוכמה? משה רבנו. לא כתוב "מילאתים" רוח חוכמה, אלא "מילאתיו", בלשון יחיד, רוח חוכמה. משה רבנו הוא זה שנותן

להם את הרוח ואת הכוח בשביל לעשות את הבגדים האלה. זה אותו רוח שמשה רבנו נתן ליהושע בן נון. אז בשביל להיות יהושע בן נון אנחנו מבינים שצריך רוח אלוקים. כך אותו הדבר בבגדים. אי אפשר לבקש מחייט לעשות בגדי כהונה. זה ודאי יהיה לכבוד ולתפארת, אבל זה לא ימלא את התפקיד כמו שצריך. הגמרא אומרת שהבגדים האלה מכפרים. לדוגמה: כותונת מכפרת על שפיכות דמים, המכנסיים מכפרים על גילוי עריות, המצנפת מכפרת על הרהור, על גסות הרוח, וכן על זה הדרך. כל בגד ובגד יש לו תפקיד. אי אפשר לבקש רק ממשהו גשמי לעשות את העבודה הזאת. אנחנו צריכים חכמי לב שהם יעשו את הכוח והם ייתנו את הכוח הגדול שיש בתוך הבגדים בשביל שישפיעו כמו

שצריך. ומשה רבנו הוא זה שנותן ולכן הכול נקרא על שמו. בסוף הפרשיות של המשכן נראה שמשה רבנו עשה את המשכן. כך כתוב: "ויקם משה את המשכן." מה, רק משה רבנו עשה לבד? כן, כל הרוח זה ממשה רבנו. אז אם הכול ממנו, אז הוא עשה את הכול. אז חייבים רוח אלוקים. לא מספיק לנו חייט, עם כל הכבוד. יפה, יפה. מרתק ומעניין. ואנחנו נוגעים בנושא נוסף בפרשה, הפסוק הפותח את הפרשה שלנו, מצווה השם: "וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד." כדי לעזור לנו קצת לבאר את העניין, אנחנו נאמר שלום לעומרי פרג, מנהל בית הבד של חברת "פרג." -נעים מאוד. תודה שבאת. -תודה לכם. אז עומרי, תסביר לנו בעצם מה זה שמן זך כתית? מה...

קודם כול, צריך להבדיל בין שמן זית מזוכך לבין שמן זית זך. שמן זית מזוכך זה שמן זית שעבר תהליך כבישה חמה ותהליך שהוסיפו לו כל מיני כימיקלים כדי למצות מהזית עוד יותר שמן. בשמן זית שהוא שמן זית כתית מעולה, מה שנקרא היום, או "אקסטרה וירג'ין," בשפה היותר מקצועית, זה שמן זית שהוא בכבישה קרה שאנחנו לא מוסיפים לו שום כימיקל בתהליך הייצור. כדי לדעת את זה צריך לראות שכתוב באמת "שמן זית כתית מעולה" או שיש תו איכות של מועצת הצמחים, ענף הזית, שזה מה שאומר שבאמת שמן הזית הוא כתית מעולה. מעבר לזה, אנחנו יכולים לראות בככה מה שיצא לי לחשוב על דרך הסברה, על העניין של שמן, שמן, בכל מקום שהוא מופיע בעולם, התכונה

שלו שהוא מקריב את עצמו בשביל הכלל. אם אנחנו רואים את זה ממנועים, שמנוע בלי שמן הוא נתפס כי הבוכנה נתפסת בצילינדר מהחום, אז השמן מסכך את המנוע שהוא ימשיך לעבוד. ואם אנחנו רואים את זה בנרות שבת שאנחנו... השמן עצמו, הוא מקריב את עצמו כדי שהפתילה תעלה יפה ולא תישרף לגמרי, ואנחנו רואים את זה אפילו בגוף האדם, כשאנחנו צורכים שמן זית, השמן לפעמים מקריב את עצמו ומוריד לנו את הכולסטרול הרע, את ה"אל-די-אל," ומעלה את ה"אייצ'-די-אל," שזה הכולסטרול הטוב. הוא לוקח מדפנות העורקים את הכולסטרול הרע ושולח אותם לכבד שיטפל בשומנים. וזה מונע לנו ממחלות מאוד מאוד חמורות, משבץ מוחי שנוצר כתוצאה מהיצרות עורקים, ואז

הלב רוצה לעלות דם למוח, וזה כמו שאתה לוחץ על צינור, אז מה שקורה, כשאתה מצר את הצינור, הלחץ עולה. כשהלחץ עולה, הראש שלנו... בכל גוף האדם תמיד העצמות הן פנימיות, אחר כך יש את הבשר ואת הוורידים והעורקים ובסוף את העור, חוץ מאיבר אחד, שזה המוח. המוח, קודם כול, יש את העצם ואחר כך את הבשר והוורידים והעורקים. כשאנחנו... כשיש לחץ מאוד גדול ברגליים, אז הוורידים יוצאים, לא קרה כלום. אבל כשיש לחץ מאוד גדול במוח, נוצר אירוע מוחי, לא עלינו. אז לכן מאוד חשוב... -מעניין מאוד מה שאתה אומר, אפשר לשמוע את זה שעות. אני אבל עדיין רוצה לחדד את העניין של שמן למאור, מה בעצם ההבדל בין שמן למאור, לדוגמה, לשמן למאכל?

מה ההבדל ביניהם? שמן זית למאור, יש מה שהיום, למשל, משרד הבריאות מרשה לנו או מרשה להביא לארץ או לייצר זה שמן זית שהוא בדרגת חמיצות מ-0.3 ומעלה נקרא שמן זית למאור. שמן זית כתית מעולה הוא עד 0.8 אחוז חמיצות ופראוקסיד - פחות מ-20, שמן זית כתית הוא עד 1.8. מעל זה, זה שמן זית כבר למאור או לקוסמטיקה, זה נקרא "למפנטה" באיטלקית. אבל אתה יכול אולי להסביר לנו בשפה יותר פשוטה? -כן. לי... מה מאפיין בעצם? זאת אומרת, אתה אומר שמות, ככה ש... -כמו נתרן, שאתה לא יודע מה זה בכלל. בדיוק, זה שמות... אתה הרי המומחה לשמנים. -אוקיי. מה צריך להיות שמן למאור כדי שתהיה בעירה יפה? שמן זית למאור, בשביל שתהיה בעירה יפה

הוא צריך להיות שמן זית 100 אחוז. יש עוד טיפ. -ולמאכל זה לא 100 אחוז שמן? גם במאכל הוא 100 אחוז, אבל במאכל אנחנו רוצים כמה שפחות אחוזי חמיצות. ב"למאור" זה פחות מעניין אותנו, יותר מעניין שהוא יהיה מסונן, שלא יהיו בו חלקיקים, שלא יסתום את הפתילות, שהלהבה תעלה יפה. אלה ההבדלים. מעבר לזה, בכל עניין שמני הזית עדיף באמת לקנות מחברות מוכרות. תמיד שואלים אותי: ממי לקנות שמן זית? ממישהו שאתה מכיר. אל תקנה מכל מיני חברות שאתה לא יודע מי מסתתר מאחוריהן. תקנה ממי שאתה מכיר אותו ומי שאתה סומך עליו. זה העיקר. יפה מאוד, החכמנו. תודה רבה לך. זה מעניין. אנחנו עוד נחזור ונשמע בהרחבה. ואיתנו באולפן טל ועקנין

היקר. -שלום, שלום. תודה רבה שבאת. -תודה לכם. כיף להיות פה. -אני שמעתי אותך עושה באלאנס לפני התוכנית. -נכון. וממש התמוגגתי. -קודם כול, תודה. אני גם מאוד מאוד מחובר למוזיקה שלך ולמה שאתה עושה. תודה רבה. -וזה לא מובן מאליו. אני רואה, אנחנו בטרמינלים שונים רוב הזמן, אבל אני רואה את העבודה הקשה וזה עושה... זה עושה... פשוט מחמם את הלב. תודה רבה לך. -באהבה. אני שמעתי את "מודה אני," ואתה שר אותו בכמה שפות, נכון? ה"מודה אני" המוכר. -נכון, נכון, "מודה אני" של עומר אדם. לקחנו אותו לפני מספר חודשים ועבדנו עליו תקופה ארוכה בכדי באמת להנגיש אותו ליהודים ברחבי העולם. המון המון שנים יהודים יושבים בשולחן השבת

ושרים שירים ולפעמים מתפללים, והם לא באמת מבינים את המשמעות של המילים. נכון. -אתה בטח נחשף לזה בהופעות, שהם כאילו שרים איתך ואת ההמנון, אבל הם לא יודעים בעצם מה אתה אומר. ולכן בעצם מהמקום הזה, מהמקום הרוחני דווקא, לקחנו את השיר הזה וניסינו להנגיש אותו לכמה שיותר יהודים. אז בהתחלה הרף הראשון יצא עם המון המון שפות, שאתה בטח היית עף עליו כי גם ערבית ומרוקאית וזה. אנחנו מיד נשמע. ולאט לאט הורדנו אותו בכדי שהוא באמת יהיה כיחידה אחת, כאיזשהו כדור מיוחד שיכול ככה לחדור ולהיכנס אל הלב. יפה. אז בוא תקסים אותנו. -באהבה. בואו נשמע, "מודה אני."' מחיאות כפיים, טל ועקנין. מדהים! בספרדית הייתה לי צמרמורת.

-מדהים, מדהים. כאילו הבנתי את כל המילים. מדהים. תודה. -אבל מה זה? -מה זו השליטה הזאת בשפות, טל? האמת היא, כשנכנסתי לאולפן אז באתי למעבד ואמרתי לו, לרן אביב: תקשיב, אני רוצה לעשות "מודה אני" בכמה שפות, ואז הוא אמר לי בשפה כזאת של מעבדים: אוקיי, אתה מודע לכך שזה הולך לקחת לך המון המון זמן. אמרתי לו - מרוקאים - איזה, מה המון זמן? אני עושה את זה צ'יק צ'אק, נגמר הסיפור. הוא אומר לי: תקשיב, תקשיב, זה פרויקט מטורף, והרבה הרבה עבודה קשה. באמת, באולפן המון המון עבודה קשה, גם בכדי להבין את הניואנסים של כל שפה. -לגמרי. ודה, וד'ה... -פשש... לגמרי. בכדי להבהיר את הנקודה. -מקסים ממש. ובכלל, קול כזה מדהים.

תודה רבה. -מטורף. עומר אדם שמע את זה? -האמת שכן, והוא מאוד מאוד אהב. הוא רוצה להעתיק? מה? -לא, אתה יודע... קשה ללמוד שפות... -באמת, זה לא קל בכלל ו... שאפו, מגיע לו מחיאות כפיים. -תודה רבה. ממש. תשמע, אני... אתה הקסמת אותנו עם השירה שלך, אני רוצה להקסים אותך עם חבר פאנל קבוע שלנו, זה הרב אייל ישראל שטרנליב. תקשיב, הוא מקסים. הוא מביא לנו כל שבת סיפור על הפרשה. אתה מוכן? -אני מוכן. מה הבאת לנו השבוע, הרב אייל? הפעם אני רוצה לספר על חכם לב, ואיך מגיעים להיות חכם לב. איך אנחנו, כל אחד מאיתנו יכול ללמוד מחכמי הלב שלנו. אחד מהגדולים שבדור הקודם באמריקה, הרב משה פיינשטיין, זכר צדיק וקדוש לברכה.

כשהוא נפטר, ההלוויה שלו התחילה באמריקה והגיעה לארץ. אבל כשליוו את הארון לטרמינל, לשדה תעופה, אז האחיין שלו, שהוא מספר את הסיפור הזה, הוא אומר: פתאום ראיתי איזו אישה אחת מבוגרת, אמריקאית, וממררת בבכי וממררת: איך עזבת אותנו? הרב משה, איך עזבת אותנו? והוא, האחיין, הוא לא... הוא בא אליה: את מהמשפחה? את... אני לא מכיר אותך. היא אומרת לו: אני יותר ממשפחה. איך את יותר ממשפחה? היא אומרת: תשמע, אני אלמנה ואני 42 שנה, כל שבוע ביום שישי בצוהריים התקשרתי לרב משה פיינשטיין ושאלתי אותו שתי שאלות קבועות: באיזו שעה נכנסת שבת ובאיזו שעה היא יוצאת. והוא לעולם - 42 שנה, שבוע אחרי שבוע, הוא לעולם לא דחה אותי, לא

שלח אותי ליומן. הוא ענה לי בדיוק את הדקה, הוא שאל אותי מה שלומך, איך הכולסטרול, איך הדם, איך הילדים, איך המשפחה. והוא נתן לי את הכוח לעבור את כל השבוע. אז עכשיו אני בוכה, מי זה שייתן לי את הכוח לכל השבוע? האחיין שמע את זה, ואז הוא הבין בעצם מי זה היה הדוד שלו. אהרן הכהן, עליו היה החושן. ומה זה החושן? כל עם ישראל היה בעצם על הלב שלו. וזה בעצם, אלה הצדיקים שלנו, אלה יהודים אמיתיים. אנחנו במקומו אולי היינו שולחים... נותנים לה איזה 100 דולר, קחי, קני 100 לוחות שנה, שימי אותם בכל מקום, רק תעזבי אותי בשקט. אבל לא, הוא הבין שבעצם היא רוצה - לא את השאלה ולא את התשובה הזאת על הדלקת הנרות, אלא את הלב

שלו, את תשומת הלב שלו. וזה הלימוד הגדול שלנו, אם אנחנו רוצים להיות... להידבק בכוהן הגדול, את החושן על הלב, אז צריכים להיות רגישים ולהיות עם הלב שלנו, לשים לב למי שמולנו, ולא לשאלות החיצוניות שלו, אלא מה באמת הוא צריך מאיתנו, שזה את הלב שלנו. טל, מקסים או לא? -וואי, וואי. חבל על הזמן. -ראית? -כן. אני, האמת, יכול להישאר פה. -אתה תישאר, אתה תהיה איתנו. אתה מרשה לי להישאר? כן, אבל אני רוצה להכיר לך עוד חבר פאנל שלנו, זה הסטנדאפיסט יעקב חמו. יש לו אפילו ספר שמלמד אותנו איך לצחוק, ולצחוק נכון. הוא נמכר פה גם בהידברות, נעשה גם פרסומת על הדרך. סתם... אנחנו דיברנו פה, ישתבח שמו לעד, על בגדים. הרב אסוס

לימד אותנו מה זה בגדי כוהן. אתה יודע, כל הקטע של בכלל, בגדים, המילה "בגד" זו מילה של בגידה כאילו. למה? כי כל פעם האופנה משתנה, כל פעם, כאילו, הכול...נכון? תמיד גם אתה נכנס לחנות בגדים, לא יודע אם שמתם לב, תמיד, אתה יודע, המוכר תמיד מחרטט, אתה מכיר את זה? לא משנה מה תשים עליך, הוא יגיד לך שזה יפה. אתה נכנס, הוא עושה לך: וואי, זה יושב עליך בול! כן, עם זה באתי מהבית, מה לך יש להציע? אני אגיד לך משהו, מכיר שכאילו יש תמיד חברים כאלה, תמיד אתה כאילו אומר לו כזה: בוא'נה, איזו חולצה יפה, והוא מביא לך גם את המחיר של החולצה. אתה מכיר את זה? בוא'נה, איזו חולצה יפה. -מה קרה לך? זה "קסטרו", 800 שקל.

בוא'נה, איזה מכנס יפה. -מה קרה לך? זה "זארה", 600 שקל. טוב, הוא: וואלה, איזה נעליים. -מה קרה לך, זה 500, זה "לה קוסט." בא לי פעם אחת לבוא לחבר כזה, להגיד לו: בוא'נה, תשמע, המכנס, החליפה והנעליים, חבל על הזמן. הוא כזה: רגע, שנייה, 800 ועוד 600 ועוד 500... לא, אבל באמת, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אשתי סיפרה לי שנשים, תמיד כשהן יוצאות לשידוך אז הן תמיד, מה שנקרא, מתארגנות הרבה יותר מגבר. כאילו, נכון, הן תמיד מתקשרות אחת לשנייה כזה וזה: אני לא יודעת מה ללבוש, אני באה להלביש אותך. כאילו יש כזה, אתה יודע. אבל גברים, אתה יודע, זה לא ככה. גבר כזה בא לחבר שלו, אומר לו: אחי, זה מסריח? הוא כזה: כן.

טוב, אני אכבס את זה כשאני אחזור. אבל באמת, אני... חבר סיפר לי, וזה נשים צריכות להבין, שלקחת את החיים יותר בקלות, כי יש קטע כזה שנשים הולכות לאירוע. חבר סיפר לי שהוא הלך עם אשתו לאירוע, ואתה יודע, הן מאוד מקפידות ללבוש איזה משהו שאף אחד לא לבש. מכיר את הזה? ואז הן נכנסות כזה, היא אומרת: היא נכנסה, ופתאום ראתה איזו מישהי שלבשה בגד כמו שלה. היא באה לבעלה, אומרת לו: הולכים. אמר לה: מה קרה? -יש פה מישהי שלבשה משהו כמוני. אתה יודע, טוב, בסדר, איך אומרים? אז הלך וזה. אתה יודע, גבר זה אחרת, נכון? גבר יבוא, יראה איזה מישהו לובש בדיוק אותו דבר, הוא יגיד: צלם, צלם, צלם. אחים, צלם. תראה איזה יופי. נכון,

כאילו יש יותר זה. אני אגיד איזה משהו, אומנם איזה חידוש שאולי שכחנו קצת להגיד בפרשת יעקב אבינו, שמה עם הסיפור שהוא ביקש מהקב"ה בגד ללבוש ולחם לאכול, נכון? ברור, אז מה אתה כאילו? ברור שבגד ללבוש ולחם לאכול. מה, זה כאילו בגד לאכול ולחם ללבוש? כאילו, ברור. כי כמה אנשים יש להם בגדים ובערימות אלפי שקלים, ויש להם ים כסף, אבל תן לי בגד ללבוש, תן לי שאני אצליח ללבוש את הבגד לבד, ולא איזה תאילנדי ילביש אותי. תן לי לחם... -אתה יודע מה קורה אצלי? -כן. אני מתפלל שהבגד יעלה עליי אם אכלתי לחם. אני מחשב את הלחם, אם אכלתי לחם, לא בטוח... -את האמת? את האמת? יש לך נוכחות, אתה נראה פצצה. -זו תפילה של הרבה אנשים.

הכול בסדר, ברוך השם. אתה יודע, זה גם נותן לך את הנוכחות המתאימה. אני חושב שמבנה הגוף עושה לך את כל ההצגה פה. ואני אומר לך שהקסמת אותי, ובקטע של הספרדית, תמיד חייבים לדחוף איזה "קרואסון." נכון, יש לך "קרואסון" ספרדי? נכון, למה? יש לך בתוך השיר גם את המילה "קרואסון." "קורסו". -"קורסון." אז בקיצור, בעזרת השם, שנזכה כולנו, בעזרת השם, איך אומרים? שהקב"ה, שהוא כבר נותן שפע, נותן כסף, נותן הכול - בגד ללבוש, שנצליח להתלבש אנו לבד, ולחם לאכול, שאני לא אצטרך איזה מישהו שיאכיל אותי, למרות שיש לי מלא מלא כסף. שבעזרת השם. -אמן, חזק וברוך. אז תודה רבה לך, הרב יעקב חמו, הסטנדאפיסט שלנו, בפאנל הקבוע שלנו.

מגיע לו בהחלט מחיאות כפיים. נשיר קצת "והאר עינינו בתורתך?" -חייבים. אני יכול לשאול אותך שאלה? -בוודאי. מה זה? איך אתה? אתה לוקח כאילו כמויות של נשמה ולקחת כאילו שיר שהוא... אמרת ככה לדוד: תעשה "והאר עינינו." אמרתי: טוב, מה אתה הולך לשיר לנו? ואז אתה פתאום שר את "והאר עינינו" המוכר, אבל לקחת כמויות של נשמה והכנסת בו. חכמי לב בשירה. -וואו. -הלוואי, אמן. אני לא יודע איך עשית את זה. זה ממש ללמוד, מדהים. תודה רבה, תודה רבה. נאמר ברוך הבא לאחד מרבני הידברות, אחד, אחד ויחיד, הרב מרדכי לוי, מה שלומך? נעים מאוד, ברוך השם. אני שמח לראות אותך כל שבוע. -הדדי. -מחדש. מה תחדש לנו על הפרשה? זו פרשה מעניינת

מאוד, הרב מכיר אותה. -מאוד מעניינת. -הרב שמע אותנו קצת קודם. כן, כן. יש לנו פה איש יקר שמומחה בענייני שמנים. קודם שמעתי אותו בקשב רב. הוא הסביר מאוד יפה. רציתי לדבר רק קצת משהו לגבי שמן, משהו רוחני. חז"ל הקדושים אומרים לנו שכל מי שרגיל להדליק נרות דווקא על ידי שמן, סגולה שיהיו לו ילדים טובים, צדיקים, תלמידי חכמים. רבי טרפון אומר את זה. -יפה. וזאת אומרת, למה? בבית המקדש היו מדליקים הרי עם שמן זית. ידוע שגם נרות חנוכה, גם נרות שבת, יש עניין. אומנם גם נרות רגילים זה בסדר, אבל יש עניין להקפיד דווקא בשמן זית. גם דוד המלך בתהילים אומר, מברך, הוא אומר: "אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך, "בניך כשתילי

זיתים סביב לשולחנך." גם פה הוא מאחל ומברך שהילדים יהיו כמו זיתים. גם אצל יונה, לא יונה, הכוונה נח, שהוא שלח את היונה, היא דווקא חזרה עם עלה זית בפיה. עכשיו, רואים שהזית פה מסמל פה איזה משהו. מה העניין בזיתים הללו? אז יש הסבר אחד שאומר שכל עץ אפשר להרכיב אותו תרכובת, לעשות ממנו כלאיים כדי להצמיח איזה זן משובח יותר או זן חדש. אבל הזיתים לא מקבלים שום הרכבה עם שום דבר. באים ואומרים, כל אחד רוצה שילדיו, הוא מחנך אותם, משקיע בהם את הונו, מרצו, כל אחד הרי רוצה. הבנים הם העתיד של האדם והוא רוצה שהם ילכו בדרך הישרה והטובה שהוא מחנך אותם, בלי השפעה זרה לא טובה. אז לכן מדמים את זה, שמן הזית, כמו ששמן,

לא רק הזית לא מקבל תרכובת, ידוע שגם השמן לא מתערבב עם שום דבר, תמיד הוא צף כלפי מעלה, אז כך מברכים שהבנים, שהילדים, יהיו כמו שמן זית זך. אגב, אומרים שגם לכן היונה אצל נח הביאה דווקא עלה זית. מדוע? כי נח רצה לדעת האם העולם תוקן. כי אז הייתה בעיה שהכול נהיה אנדרלמוסיה. גילוי עריות, כתוב שהטווס הלך עם התרנגול, הסוס הלך עם החמור. נהיה בלגן שלם. הוא רצה לדעת האם תוקן העולם. דווקא היונה, שידוע שיונה היא מסמלת נאמנות לבן זוגה, ודווקא עלה זית, שזית מסמל שהוא לא מקבל שום תרכובת, היא הביאה לו סימן: העולם תוקן. -יפה מאוד. זאת אומרת, השמן... לכן מי שמדליק נרות, מקפיד דווקא על ידי שמן, השמן מראה על זה

שהילדים ילכו בדרך הישרה והטובה, לא יתערבבו. ויש הסבר נוסף לעניין של השמן: למה להדליק דווקא ב... מה הסגולה שמן זית - ילדים תלמידי חכמים? כתוב, ידוע שהילדים שלנו יש להם מצלמות. לכל אדם, יש לו מצלמות נסתרות. הילדים יש להם מבט בוחן לראות האם ההורים באמת מה שהם מלמדים אותם ורוצים שהם ישאפו, האם גם ההורים באמת מאמינים בזה ועושים את זה או שזה רק כלפי חוץ? לכן אומרים: תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. ברגע שהילדים רואים שההורים מקפידים דווקא על שמן זית, אפשר להדליק גם בנר רגיל, אבל לא, מקפידים דווקא על שמן זית, זאת אומרת הם מהדרים במצוות - אז הילד רואה שבאמת חשוב לאבא, לאימא להדר במצוות, אז הילד שואף

לעשות מצוות כראוי ולא לחפף כלאחר יד, אז לכן הבנים יוצאים ילדים טובים, צדיקים. סיפרו על יהודי אחד שהגיע לאחד הרבנים. אמר לו: כבוד הרב, אני חושב שיש לי בן שהוא עתיד לצאת פשש... משהו גדול, תראה, מגיל קטן יש לו כמו רוח הקודש. הוא אמר: למה אתה חושב ככה? הוא אמר: תראה, ילד קטן בן שנה וחצי והנה, הוא לוקח את הלגו והוא לוקח את הלגו, עושה מזה קובייה, שם קובייה אחת מעל לראש, כמו תפילין של ראש, וקובייה שנייה שם על היד ומתחיל להתנדנד. תראה, ילד בגיל שנה וחצי יש לו שאיפות קדושות להניח תפילין. אמר לו הרב: תקשיב טוב, אני לא יודע אם הבן הזה יש לו שאיפות או לא, אני יודע שאתה בן אדם, אוי ואבוי לך. אתה לא בסדר.

הוא אמר: למה? סימן שאתה מתפלל בבית, מניח תפילין בבית, במקום ללכת לבית הכנסת אז הילד רואה מה אתה עושה. אתה השפעת עליו. זאת אומרת, זה לכאן ולכאן. צריכים לדעת: מה שאנחנו עושים זה משפיע על הילדים. ואם הזכרנו את זה, ידוע, אנחנו פה בהידברות, ברוך השם, באמת יש לנו פעילות ענפה בנושא של חינוך ילדים. זו אחת ההתמודדויות הלא פשוטות שיש בדורנו, הורים וילדים. אנחנו פה, ברוך השם, במקום הזה ייסדנו סדנאות נפלאות לגבי חינוך ילדים, לגבי הדרכה להורים איך להתנהג, איך להתמודד בדור הזה ואסור אף פעם להתייאש ולהרים ידיים. גם אם חס ושלום, הילד או הילדה סטו מן הדרך, הלכו בדרך לא טובה, הידרדרו לדברים שליליים - לא

מתייאשים. יש לנו פה סדנאות מיוחדות, נותנים כלים להורים לדעת איך להתמודד עם זה וגם בקשר ישיר עם ילדים, עם נוער מתמודד. יש לנו פה כל מיני פעילויות ענפות. כל מי שיוצר קשר עם הידברות, כמובן מפנים אותו, מכוונים אותו באזור מגוריו לאנשים הבקיאים והמיוחדים בדברים הללו, וברוך השם זוכים שאנשים, ברוך השם, על ידי שמן הזית הטהור הזה נזכה שכולנו "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך." יפה מאוד. זך כמו שמן, הא? מדהים! -כמה שמענו על שמן התוכנית הזאת, וכל כך יפה והחכמתם אותנו מאוד. הרב מרדכי, תודה רבה לך. אני רוצה לפנות אליך שוב, הרב אסוס. אנחנו דיברנו על בגדי אהרן הכוהן ודיברנו על האבנט ועל החושן ועל הציץ ועל

האבנט, אבל החושן דווקא הוא נח על ליבו של אהרן הכוהן. מה היה המיוחד דווקא בחושן? קודם כול, מה זה החושן? בוא נספר לצופים שלנו למה דווקא הוא נח על ליבו של אהרן הכוהן? החושן הוא היה בגד לא כל כך גדול, הוא היה זרת על זרת, שהמידה היא מהאגודל לזרת, זה היה הגודל של החושן. הוא היה עשוי מחמישה סוגים של חוטים: זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. שש זה פשתן. מזה היה עשוי החושן. היו לו מקומות בתוך הבד שהיה אפשר להניח שם אבנים, שאלו היו האבנים של החושן. היו 12 אבנים מסביב, בתוך החושן בפנים, ועל כל אבן ואבן היה כתוב את השמות של השבטים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר, יוסף ובנימין.

אלו היו 12 האבנים של החושן. אבל המנוע של החושן זה היה האורים ותומים. ומאוד מעניין, לא כתוב בתורה לעשות אורים ותומים, כתוב לעשות חושן, "ועשית חושן." אבל מי היה צריך לעשות את האורים ותומים? האורים ותומים זה היה שם המפורש, שם המפורש. היו צריכים לשים אותו בתוך הקפלים של החושן וזה היה המנוע של החושן. מי עשה את השם המפורש הזה? המכתב, מכתב אלוקים. כך כתוב בראשונים. אף אחד לא עשה, אין ציווי לעשות אורים ותומים. השם הזה, הקב"ה בעצמו כתב אותו, כמו לוחות הברית. כשהקב"ה חרט על הלוחות, אותו דבר שם המפורש הזה. ומה היה הנשמה בעצם? שכאשר היה מגיע מלך או משוח מלחמה או כל אחד שהציבור צריך לו, אב בית דין, היה

מגיע לשאול שאלות, רוצים לדעת: לצאת למלחמה או לא לצאת למלחמה? היו באים לכוהן, היו עומדים מאחורי הכוהן ושואלים את השאלה בשקט: האם לצאת למלחמה עִם עַם פלוני? והאותיות בתוך החושן היו מאירות: כ'-נ' או ל'-א' - כן או לא. ועד כדי כך זה היה מדויק, הם היו יכולים לדעת אם ימותו במלחמה או לא ימותו במלחמה, ואם ימותו - כמה אנשים ימותו. הכול היה מפורש מפי הקב"ה, שבעצם הוא נתן לנו את האורים ותומים שנמצאים בתוך החושן. וזה היה אורים ותומים, שכך כשמם הם, שזה היה מאיר ותמים, היה מדויק בדיוק. בנביא קוראים לזה: כרתי ופלתי. הגמרא אומרת: מה הכוונה "כרתי ופלתי?" הכוונה היא שכורתים דבריהם והם מופלאים בדבריהם. היה

מדויק. וזה היה בעצם סוג של שאלה לקב"ה ולקבל עליו תשובה, זה היה החושן. וזה היה על ליבו של אהרן בזכות דבר אחד ענק, שהוא בעצם נראה קטן מאוד, שכאשר משה רבנו הגיע ממדיין חזרה בשביל להציל את עם ישראל, אמר לו הקב"ה: אל תדאג, אהרן הצדיק אחיך הוא ראך ושמח בליבו, שמחה בלב תהייה לו על אח שלו שעלה לגדולה, הוא זכה שיהיה חושן על ליבו של אהרן הכוהן, ולא רק לו, אלא לכל זרעו אחריו. כל הכוהנים הגדולים של בית שני, של בית ראשון, כולם כולם כולם זוכים לחושן על הלב, את השם המפורש שנמצא על הלב, שמאיר וזורח ונותן את התשובות הנכונות, בזכות "וראך ושמח בליבו." לפעמים מעשה קטן של בן אדם, הוא לא יודע כמה הוא זוכה, הוא

בעצמו וכל דורותיו אחריו. מפורט, מדוקדק ומקסים. -תודה רבה. חזרה אליך, עומרי. הייתי שמח לדעת עבור הצופים שלנו בבית מה בעצם המיוחדות בלגדל שמן בארץ? יש מיוחדות כזאת? -כן. ובכלל, גם כן על תהליך ההפקה. עכשיו אנחנו רוצים לדעת איך מפיקים בעצם שמן? אוקיי. קודם כול, החכמנו מדברי הרב. -מאוד. ושנייה רגע אני אתייחס, אבל מה שהרב אמר זה משהו מדהים כי זה מקשר את זה ששמן זית כל הזמן מקריב את עצמו ואנחנו מחנכים את הילדים שלנו בחינוך של להדליק בשמן זית, זה להראות להם שאם אנחנו רוצים להשיג מטרות, אנחנו חייבים להקריב משהו כנגד. בן אדם לא יכול להיות פרופסור אם הוא ישב כל היום בבית ולא יעשה כלום. הוא יהיה חייב

להקריב חלק גדול מה... או גדול דור - חלק גדול מהעולם הזה כדי להגיע להישגים מאוד גדולים, אז ההקרבה הזאת מאוד מאוד עוזרת. אלא אם כן הוא רוצה להיות פרופסור לשינה. כן. גם בזה חייבים להקריב. אבל רואים את זה ברבי טרפון ששם את כפות הידיים שלו מתחת לכפות הרגליים של אימא שלו בשביל להראות כמה הוא מכבד אותה. ורבי טרפון אומר: "אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד" אז משם לומדים את זה. לגבי ההפקה של שמן הזית בישראל, קודם כול זה מקדמא דינן. אנחנו לא מזמן התחלנו להגיד את "ברך עלינו," שזה ב- ז' בחשוון, למה? כי היו מביאים את הזיתים לבית המקדש. אנחנו רואים שפה, גם בהיסטוריה ובארכיאולוגיה, תמיד תמיד תמיד היה פה. זה

האזור שמגדלים בו שמן זית או מגדלים בו זיתים. רואים את זה ממש לאורך כל ההיסטוריה. אנחנו רואים בתחרויות... -מה זה "פה"? זה אזור מסוים? ארץ ישראל. אתה מדבר על ארץ ישראל? -כן. פה אין רק מטרים של נדל"ן, פה יש גם עומק, פה יש היסטוריה, פה יש.. זה שלנו! ואנחנו מרגישים את זה, אנחנו מרגישים את זה בתחרויות בכל העולם, כשאנחנו שולחים את שמני הזית של ארץ ישראל לתחרויות, מ"טרה אוליבו" ו"מריו-סלינס," אלו תחרויות מאוד מאוד נחשבות בעולם ורואים שאנחנו זוכים, קוטפים באמת מדליות מאוד מאוד מאוד נחשבות ורואים שיש לנו סייעתא דשמיא פה בעניין הזה. פה דווקא בנושא הזה אנחנו... בשמן זית, שאנחנו רואים שהוא ראשון המסיק,

שהצבע שלו הוא קצת יותר עכור, זה שמן זית שהוא טרי. שהוא טרי, זה אומר שהטעמים בו יותר מודגשים. אתה תשאיר לי את הבקבוק, כן? -ברור. יש לי כאלה. זה בסדר, אני לא צריך. שמן הזית הטרי יש בו גם סגולות, יש בו המון המון פוליפנולים, שזה נוגדי חמצון, ואנטיאוקסידנטים. הוא מאוד מאוד עוזר לספיגה של ויטמין די, שעוזר לספיגה של סידן בעקיפין כי הוא מסיס בסביבה שומנית. מאוד מאוד מאוד בריא, מאוד מאוד טוב. והתהליך, הרעיון של שמן זית ישראלי - כי הוא טרי. כמה ששמן זית הוא יותר טרי ככה הוא יותר טוב ויותר בריא. כשאנחנו מייבאים... אנחנו לא מייבאים, אבל כשאנשים מייבאים שמן זית מחו"ל, בדרך כלל זה שמן הזית שהיה הכי זול

במכרז. אוקיי. -וזה מה שאנחנו מכניסים לבטן שלנו. אסור לנו לעשות את זה. אנחנו צריכים לראות שזה שמן זית בדרגת "כתית מעולה" שיש עליו פיקוח ממשרד הבריאות ועד למשרד החקלאות והגנת הסביבה, איכות הסביבה. אנחנו כל הזמן באינטראקציה עם האדמה, פה. וברגע שאנחנו מייבאים, זה יכול להיות שמן בן ארבע, בן חמש שנים ואין לנו שום פיקוח על זה. -וואו. וזה מאוד מאוד לא בריא. -אנחנו מבטיחים לשים לב, ויצאנו עם המון רשמים על שמן. האמת, אני לא ידעתי, אני פשוט... שמן ו... אילו תובנות. וואו. -כן. יש את הבדיחה הזאת שאיך אישה ספרדייה מבשלת בבוקר? אז היא קודם כול יוצקת את כל השמן לסיר ואומרת: מה אני אבשל? מה אני אבשל? אפרופו

לבישול, שמן זית - יש מיתוס מאוד מאוד... אני לא יודע מי המציא אותו, שלא בריא לטגן בשמן זית או לא בריא לבשל בשמן זית. חד-משמעית, קודם כול, לא בריא לטגן. אבל אם כבר לטגן - אז בשמן זית. כי שמן סויה, למשל, נקודת העישון שלו היא ב-160 מעלות, שמן זית ב-191 מעלות. זה משמעותי, יש בו המון המון אנזימים שעוזרים לעיכול. אני אצטרך אחרי התוכנית לשבת עם כלי כתיבה, יש המון אינפורמציה בתוכנית הזאת של שמן. -כן. טל, אנחנו דיברנו כבר על מידות גוף ושמן אז אנחנו נהיה זהירים יותר, נבטיח בלי נדר, לפחות. -כן, אני... בדיאטה הים תיכונית הוא דווקא משחק תפקיד טוב בהרזיה. אנחנו... טל ואני נחלוק את הבקבוק יחד. טל, שבת, עונג

שבת, אתה בתוכנית "עונג שבת." מה השבת אומרת לך? מה אתה רגיל לשיר בשבת? מה אתה עושה בשבת? מה זה שבת בשבילך? -האמת, שאני גדלתי בבית שאבא שלי הוא גם פייטן וסבא שלי פייטן וגדלתי על היסודות האלה של שירי שבת, ואצלנו גם לא הייתה כל כך אפשרות, אם היית ילד ולא היית שר, אז הוא היה מתסכל עליך, אומר: תשיר! תשיר! תשיר! אז לא הייתה לך כל כך אפשרות ללמוד, אבל אני באמת... לא הייתה אפשרות לא לשיר. -אפשרות לא לשיר. וכמובן, אם אתה תהיה חכם, אז אתה גם תלמד את הנקודות האלה. אז אתה בטח מכיר את שירת הבקשות. -האמת, שלשם לא הגעתי. אני, בעוונותיי, ביום שישי בערב הייתי הולך לישון, אבל כן המון המון ינקתי מהיסודות האלה.

-סליחה, רק חשוב לציין שטל אומר שהוא הלך לישון. שירת הבקשות מונהגת באמצע הלילה, כן? לפנות בוקר. זאת אומרת, זה לא שעכשיו הוא הלך לישון בשמונה בערב, הוא בסדר, הוא הלך לישון בשמונה, בשעות סבירות. כשמרוקאים משכימי קום, וכמו בירושלים ב"עדס" וב"בוכרים," קמים לפנות בוקר לשירת הבקשות. אז באמת, שם לא זכיתי לקחת הרבה חלק, כן? המון המון שמעתי וינקתי, האמת גם מחומרים שאתה עושה, שבעבר... אני התחלתי בגיל מאוד מאוד צעיר, בגיל שש התחלתי לשיר. -וואו. והייתי גם בלהקת הרבנות עם מאיר, והמון המון האזנתי, גם לחומרים שאתה עצמך הוצאת, כל מיני פיוטים, שאני חושב שהיופי בהם זה שלקחת כל מיני דברים שמעולם לא הוקלטו בצורה

מסודרת. -נכון. הם תמיד בהקלטות כאלה, תקליט כזה שאתה שומע... -פיראטיות, פיראטיות. -ברקע, והבאת לזה את העכשוויות, ואז באמת, דור חדש יכול לינוק מזה. -זו באמת שאלה שאני רוצה לשאול אותך. אני, אתה יודע שגם הייתי ילד הפלא, וזו שאלה שתמיד עניינה אותי כי אנחנו שרים, לדוגמה, באחת התוכניות שרנו את התהליל התוניסאי, בסדר? ואז אתה ניגש לשירת הבקשות המרוקאית, ובאמת, זה מעניין לדעת, איך ילד בגיל שש מתחבר ל"דודי ירד לגנו" או ל"לייא אל אללה" וכל מיני שירה. הרי לא גדלנו בארצות ערב. נכון שההורים והסבים והסבתות הגיעו משם, אבל אתה, בתור ילד בגיל שש, אתה חווה את ההוויה הישראלית, אתה חווה את הארץ, הישראליות. מתאים

יותר שתשמע מוזיקה שמתנגנת יותר, מוזיקה - אני לא יודע, תקרא לזה - לא משנה איזה סוג מוזיקה. אבל איך באמת ילד בגיל שש מתחבר למוזיקה כל כך ישנה?... אני אגיד לך את האמת? אני בכלל באתי ממקום שהבית שלי הוא חצי מרוקאי, חצי מצרי-חלבי. ושפת המשפחה, בשביל שהילדים לא יבינו, הייתה ערבית וצרפתית כדי שאנחנו בעצם לא נבין. אבל משם בעצם גם נוצר החיבור שבגיל 8-7 התחלתי לשיר "בהייה" וכל מיני דברים. איך? איך ילד?... לי באופן... אני אומר לך, באופן אישי, אין לי ממש תשובה מוחלטת, אבל איך באמת ילד מתחבר למוחמד אל עזבי, "בהייה?" "בהייה?"... איך ילד מתחבר לזה? אני חושב שהצלילים פורטים על הלב של הילד, וזה משהו שקורה לנו

גם כשלא מבינים את המילים, הצליל יש לו איזשהו קסם, זה איזשהו משהו מעל הטבע, אומרים באנגלית, זה כאילו מעל הטבע, שהוא מגיע אליך פנימה, והוא הופ, הוא יונק אותך לתוכו. עכשיו, יש הרבה פעמים שאם אתה משועמם ממוזיקה, בעצם כשאתה משתעמם אז אתה מתחיל לשפוט את המוזיקה: האם הוא אמר ככה, הוא אמר ככה, אני לא הבנתי. אבל כשאתה מתנתק מכל זה ואתה עוצם את העיניים ואתה מתחבר, כמו בתפילה, מהסיבה הפשוטה שהקב"ה כל כך אוהב את תפילותיהם של תינוקות של בית רבן, מהניגון, מהקסם הפשוט הזה של שיר, של צליל, של משהו שיוצא באינטונציה שמגיעה דרך בעצם הלב לגרון ואז לאוזן של השומעים. אני חושב שזו הנקודה ש... -זה הסבר מעניין אבל

עדיין... עדיין, איך אנחנו בתור ילדים מגיעים לאהוב מוזיקה כל כך ישנה, "כבדה" לכאורה? אני בתור ילד בגיל שש, אתה אומר שמונה, שמעתי את "אום כולתום," פריד אל-אטרש בליע' חמדי... זאת אומרת, אלה שמות שלא יכולתי לספר בבית הספר בכיתה א' או ב' שמה אתה שומע בבית? -בליע' חמדי. "דייעתי מוסתקבל חייתי", זה מה שאני שומע בבוקר, עם זה אני בא לבית הספר. "דייעתי מוסתקבל חייתי," עם זה אני בא לבית הספר. אבל זה מעניין, כנראה שאנחנו נאלץ להיות בקשר ולדבר על זה בטלפון. כן, לגמרי. -אבל תגיד לי, טל, איזה שיר שבת יפה, מה יש לך לתת לנו? האמת, אני יודע שזה לא יהיה במתוכנן, אבל אני מאוד אשמח אם תוכל לשיר איתי שיר שאבא שלי

היה שר לי, שיש בו איזשהו קסם לפתוח את שערי השמיים, השיר הזה נקרא "אגדלך." אני מאוד מאוד הייתי שמח אם היינו יכולים אפילו לשיר אותו ככה ביחד עם הרבעים והקסם האתני שפורץ ממך ועם לנסות להביא לו עוד כמה ניחוחות מעניינים, אני חושב שזה יכול להיות מדהים. -"אגדלך." כן? -רבי אברהם אבן עזרא. אז טל, אנחנו מיד נשמע אותך בשיר "אגדלך,"' ויש סיכוי אפילו שאני אצטרף אליך יחד. יאללה, בעזרת השם. -בכיף. אני רק רוצה להפנות שאלה אחרונה לתוכנית הזאת לרב אסוס. הקב"ה מצווה להעלות נר תמיד. איך אפשר להעלות נר תמיד שאין לנו בית המקדש? מאוד מעניין שהבשורה, או נקרא לזה האפשרות שלא יהיה בית המקדש בעתיד כתובה בתוך הפסוק הזה.

שכתוב לנו "שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד." כתוב בראשונים שהמילה "כתית," שם רמוז את השנים שיהיה בניין בית המקדש. כ', ת' - זה 420, אלה היו השנים של בית שני, ת', י' - כתית, כן? י', ת' - זה גימטרייה 410. אלה היו השנים של בית המקדש הראשון. אז הבשורה שלא יהיה בית המקדש תמיד עם הנרות כבר כתובה במילה "כתית." אבל לכאורה, איפה זה כתוב שלא יהיה לנו נר? אומר רבנו החיד"א, מרן החיד"א, זו גאונות, הוא אומר: במילה "למאור." איך מוכח במילה "למאור" שלא יהיה מאור? הוא מוכיח את זה מימים נוראים. בימים נוראים, כשאנחנו אומרים "זוכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים," כתוב במפרשים, לא להגיד "זוכרנו לַחיים" בפתח, אלא להגיד

בשווא, "לְחיים." למה? כי "לַחיים" זה מתחלק כמו, חס חלילה, לא-חיים. אומר רבנו החיד"א: "כתית ל-מאור." לאחר כתית שנים, לא יהיה מאור. וואו. -אז כבר רמוז בתוך המילים האלה שיבוא יום ואולי לא יהיה עוד את המקדש. -וואו! אז מה זה להעלות נר תמיד, כמו שאתה שואל? אומר הרמב"ן: כאן רמז לך נר חנוכה, שתהיה מצווה כזו שהיא תהיה תמיד נר חנוכה לפרסם את שמו של הקב"ה, לפרסם את הנס, להדליק את נר חנוכה. מדהים. -אז פה זה רמוז. מדהים, מדהים. אתם יודעים שלמרות שאין לנו בית המקדש היום וכביכול כל מה שדיברנו עליו נראה לא שייך לתקופתנו בכלל. אז האמת לאמיתה היא שבכל ודור ודור ותקופה, וכל תקופה ותקופה יש לנו מה ללמוד ומה לקבל

מזה לחיינו העכשוויים. קחו למשל את נושא הביגוד שדיברנו עליו, על הכוהן הגדול, הוא מובא כל כך ברור וחזק בפרשתנו: חושן, ציץ, אבנט, אפוד ומעיל, הכול מפורט ומדויק מאוד. מה זה בא ללמד אותנו בעצם? אומרים לנו חז"ל שהבגד מסמל את יכולת הכיסוי של השכל על הגוף. כי בין הגוף והשכל שורר מתח תמידי, הגוף נמשך לעניינים רבים של היום-יום, שהשכל מנסה בכל כוחו להימנע מהם, השכל מנסה להטיל מרות על הגוף, לא תמיד מצליח. הבגדים מזכירים ואומרים לאדם: יש לך יכולת לכסות ולרסן את כוחות גופך. הבגד החיצוני בעצם מבטא את המעלה הפנימית המיוחדת שהמין האנושי זכה לה, מעלת הכוח השכלי על פני הדחף הגופני. אשרינו ואשרי חלקנו, ושנזכה

בעזרת השם תמיד להשליט את הכוחות השכליים על כוחות הגוף. אני רוצה לומר תודה בסוף התוכנית לרב אליהו אסוס, לרב שטרנליב, לעומרי פרג, לזמר והפייטן טל ועקנין, לרב מרדכי לוי וליעקב חמו, שהיה איתנו. תודה רבה, שוב פעם, ללהקת הבית שלנו. ואני מבקש להודות גם כן לבת-אל קייקס על העוגות הנהדרות, לפיצוחי "הטיב" על כל הכיבוד הנהדר הזה לכבוד שבת קודש, ואני מבקש לסיים עם השיר, אנחנו דיברנו על הפיוט "אגדלך", נכון? "אגדלך." -מחיאות הכפיים שלכם.