ציפיות ואכזבות בנישואין: חלק ב - הרב אבנר קוואס HD (עם כתוביות בעברית)

צופים יקרים, דיברנו על ציפיות ואכזבות, אבל זה רק היה חלק א. היום אני רוצה לדבר איתכם על חלק ב. יש עוד נקודות בנושא אכזבות בחיי הנישואין שמאוד מעיקות עלינו את החיים, וקשה לנו להסתגל לאכזבה שגילינו או לברוך או לדפקט לכאורה שמצאנו בבן/בת הזוג. למשל: הוא לא מדבר איתי. לפני החתונה הוא דיבר ושוחח וצחק ויצא והיה לו מה להגיד, עכשיו, כשאנחנו נשואים, הבן אדם נהיה אילם. נשים יקרות, נא לדעת, זה קורה. גבר לפני החתונה כדי לכבוש, כדי לעשות ביניכם קשר טוב, מדבר, צוחק, שיחות אל תוך הלילה, לילות לבנים, זורם, מה זה, לא מפסיק לקשקש. רק מתחתן - נהיה אילם. למה אתה לא מדבר איתי? -אין על מה. לפני החתונה שעות קשקשת

בקומקום. -לא יודע, נגמרו הדיבורים. הרבה נשים מה זה מתאכזבות, אומרות: מה זה, אני לקחתי אחד שיודע לדבר, יודע... פתאום הבן אדם נהיה אילם. טבעי, תופעה טבעית. נשים יקרות, גם הרווקות תשמעו אותי טוב - זה קורה. רוב הגברים קשה להם לדבר. לגבר יש בעיה לדבר, ולה יש בעיה לשתוק. אבל צריכים להגיע למצב של עמק השווה, אין ברירה. צריכים לתאם. לכן אם קרה שהוא הפסיק לדבר - זה קורה. אני אגיד לכם גם למה? אתם יודעים למה אדם לפעמים שותק? ברגע שהוא התחתן, הוא הבין את עומק... את עומק העול שהוא קיבל על עצמו, נעתקו לו המילים. מה גם, הוא הרבה חושב: איך לגמור את החודש, אולי יפטרו אותו מהעבודה, מה יהיה מחר, עכשיו היא

בהיריון וזה גורם לגבר להסתגר ולשתוק. הוא לא מדבר. קודם כול לא להתאכזב. זו תופעה ידועה. איך אמרנו? מה כתוב על מסכות הגז? "אתה מוכן - אתה מוגן." תביני, הדברנות תיעלם במשך הזמן, יהיה צריך לדובב אותו. מה עושה אישה חכמה? לא יושבת ומתאכזבת ו"אכלתי קש וזהו "וסידרו אותי, אולי זה מקח טעות". לא. מה שעכשיו עושים זה מדובבים אותו. קראנו בהגדה של פסח: "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה". מה כתוב על האחרון? "וזה שאינו יודע לשאול את פתח לו." מעניין, למה כתוב "את"? אתה פתח לו. למה דיברו בלשון נקבה? מעניין, אה? "את פתח לו?" התעקבנו על זה השנה, למה את? אתה. הרי מדובר שאבא מלמד את הילד, למה פתאום ההגדה עברה ללשון

נקבה? "את פתח לו." אז בהבנה הפשוטה, מי יותר קרוב לגיל שנתיים וחצי-שלוש? אימא. אימא יותר עם הילד, אבא פחות בגילאים האלה עם הילדים. האימא יותר מצויה לו. אז האימא מבינה את הסגנון של התינוק, של זה שאינו יודע לשאול, אז "את פתח לו." אז למה לא כתוב: את פתחי לו וזהו? הכול בלשון נקבה? למה "את פתח לו?" כי כשאימא לא יכולה, אז האבא ידבר עם הילד הקטן. צריך תיאום. אבל על הדרך שלנו נסביר עד הסבר. מה זה "את פתח לו?" זה שאינו יודע לשאול לא צריך להיות בן שמונה, סליחה - בן שנתיים וחצי, הוא יכול להיות גם בן 24 וחצי. בעלך יכול להיות גם בן 40 וחצי. זה בעלך. הוא לא יודע... - "את פתח לו." מה זה את? את, גברת יקרה,

דברי איתו, שאלי אותו שאלות שהוא חייב לענות, הוא חייב להשיב. ברגע שהוא משיב, את עונה לו. את עונה לו, הוא עונה לך, הוא עונה, את משיבה, שואלת, הוא שואל, נהיית אינטראקציה, מתחילים לדבר. לכן לא צריך להתאכזב מזה שהוא לא מדבר. טבעי שגברים לא מדברים. טבעי. גבר הוא יצור עם עצמו. הוא לא אוהב הרבה לקשקש. את אוהבת חברות, עניינים, זוגיות. זה ידוע. גבר הוא יותר עם עצמו, יותר עם ה-ד אמותיו, אז הוא פחות מדבר. מה גם, תוסיפי לזה גם: חובות, משכנתה, שכירות, ילדים על הראש, מתחים, מועקות. הוא הקפטן, מכניס אותו למחשבות - הוא פחות מדבר. לכן לא להתאכזב. לא להתאכזב. ואל תגידי לי: פעם הוא דיבר, היום הוא לא מדבר. זה

קורה. עוד דבר, לפני החתונה הוא דיבר כי יש חידוש. כשיש חידוש, הרבה מדברים. כשהחידוש נעלם, אין על מה לדבר. אז זה גם טבעי. גם את, ההתלהבות של הדיבור שלך כשאת נשואה זו לא אותה התלהבות של הדיבור כשהיית רווקה. נכון? את רואה דעיכה גם אצלך. למה? החידוש נעלם. לכן לקחת את זה בחשבון - החידושים שהיו ברווקות נעלמים. דבר נוסף, הופעה חיצונית. אמרנו שגופו של האדם זה לא בובת חרסינה, זה דבר משתנה. הפיגורה משתנה. כמה זוגות פנו אליי, האישה בוכה לי: הרב, אחרי לידות, אין מה לעשות, יש הורמונים, אדם לא נשאר... היא פעם הייתה מאוד רזה והיום היא צריכה לעבור את הדלת בשיפוע... קשה, מה לעשות? זה מתפרץ ימה וקדמה, צפונה

ונגבה, והוא עומד ואומר: עם מי התחתנתי? ריבונו של עולם! מה זה? זה מעמד הר סיני. לקבל עליו עוד פעם את התורה? זו הבעיה. אתם מכירים את הבעיה? הוא המום, תראה איך היה נראית! אדוני היקר, זו אשתך, אלו לידות. אתה רוצה בלי לידות - היא תישאר תמיד ככה, רזה. לידות - אי אפשר לדעת לאן ההורמון יתפרץ. ההורמונים משתוללים וזה גורם להשמנת יתר. מה זה מאוכזב: לא מרגיש כלום, אין לי משיכה. ידידי היקר, עכשיו נשאלת השאלה מה רמת החיבור שלך לאשתך. אם החיבור הוא רק פיזי, אז גם אם היא תישאר מלכת היופי, פעם למדנו, כל מה שקשור לגוף - נמאס. אבטיח הכי טעים - נמאס, שוקולד הכי טעים - נמאס, וילה הכי יפה - משעממת, אוטו הכי חדש -

אתה לא שוטף אותו. למה? כי לחומר יש גבול. לחדר יש גבול, למכונית יש גבול, לבקבוק יש גבול ולעולם יש גבול. היקפו של כדור הארץ בסך הכול 40 אלף קילומטר. לעולם יש גבול. שים לב, לגוף יש גבול. אם אתה מתחבר דרך הגוף, דרך המעטפה, המעטפות הכי יפות נמאסות. איך אישה, מלכת היופי, בעלה מתגרש ממנה? תענה לי. תענה. מלכת היופי העולמית - מתגרש. יש לו את האישה הכי יפה בעולם. אתה יודע למה? ליופי מתרגלים. אז גם אם היא לא תשמין ואם אחרי הלידה היא לא... לא בטוח שאתה לא תתאכזב ממנה. למה? כי זה נמאס. אבל אם היית מחובר אליה דרך הנשמה, הגוף הוא סופי, הנשמה היא אינסופית. דברים אינסופיים לא נמאסים. אתה יודע את זה? דבר

אינסופי כל הזמן מתחדש אז כל פעם יש ריגוש חדש. זה לא נמאס. מה הבעיה? אתה התחברת למעטפה ולא התחברת לנשמה. סוויץ'. עכשיו תתחיל לחשוב במה אשתי טובה, במה אשתי עדיפה על כל הנשים בעולם, מה יש בה שאין באף אחת אחרת? אם אתה תתרכז באישיות, נקרא לזה משיכה אינטלקטואלית, אז כבר המשיכה הפיזית לא תהיה הביג דיל, זה לא יהיה הביג דיל. הביג דיל - עם איזה אופי התחתנתי, עם איזה בן אדם, עם אילו תכונות. לכן, אני כעת עובר רגע לרווקים והרווקות, כשאתם יוצאים לחפש חתן/כלה, יותר להתפעל מהנשמה, מהאישיות, פחות להתפעל מהמעטפה. אמרנו המעטפות משתנות, כגון אחרי לידה. אחרי לידה יש נטייה להשמנה. אפילו לא השמינה, פתאום היא הולכת

בשיפוע, לא יודע, איזו חוליה פה השתחררה, מהיום אתה רואה אותה הולכת... והיא לא מרגישה. וואי, תראה איך היא נראית, כמו מגדל "פיזה..." ידידי, לאן אתה מחובר? למעטפה או לנשמה? אני אגיד לכם סוד: גברים יקרים, אומרת הגמרא, אחרי לידה איבריה של האישה מפורקים עשרים וארבעה חודש. אתה שומע, בעל יקר? עשרים וארבעה חודש היא מפורקת. עד שהיא אוספת את עצמה אחרי הלידה לוקח לה שנתיים. גבר מבין מה זה היריון ולידה? אתה מבין מה זה ללדת תינוק כזה? הכול מתפרק, כל הגוף מתפרק. אז תבין אותה. מה אתה מתאכזב ממנה? במקום להתפעל שהיא מביאה לו ילדים, שהיא מגדלת אותם, שהיא עוברת סכנת מוות בלידה, צירים, צרבות, הריונות, "תראה איך

היא נראית". זה בעל מאוד שטחי. דעו לכם, בעל כזה הוא תינוק עם מוצץ. אני אומר, מי שיש לו השקפת חיים כמו שאמרתי עכשיו, שלא יתחתן. הוא כל החיים שלו יאכל את הציפורניים וימות מרוב צער ואכזבה. שלא יתחתן. אתה מתחתן - נא לדעת שבן אדם משתנה. אתה לא יכול להתחתן... עוד פעם, בן אדם זה לא בובת חרסינה. הגוף דינאמי, הגוף משתנה. אתם מבינים למה אנשים מתגרשים? "איך אני מאוכזב". אז מהיום תעשה סוויץ- ' אני לא מתחבר רק למעטפה, אני מתחבר לנשמה, "כמה האישה הזאת היטיבה איתי", "כמה היא עשתה לי טוב, כמה." קורה לפעמים הפוך - הגבר משמין. היה בחורצ'יק, מה אני אגיד לכם, אתלט מ"וינגייט", מ"וינג-י-י-ט." לא עברו ארבע שנים,

פתאום פתח מרפסת לא חוקית, נהיה לו פרונט של "מק." אתה רואה אותו מתגלגל בכביש. אשתו אומרת: תראה עם מי התחתנתי, טנק מרכבה כבר יותר רזה ממנו. הבן אדם הזה לא... מאיפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר? גברת, עוד פעם, השאלה - למה את מחוברת. נכון, גוף משמין. בדרך כלל את אשמה קצת כי האוכל שלך מאוד טעים והוא אוכל, הוא לא מפסיק לאכול. הוא אוכל ואוכל. את עושה אוכל טעים. ידוע שגבר אחרי החתונה משמין. אין מה לעשות. רוב הגברים אחרי החתונה תופסים ממדים. איך הוא ייראה בעל בית? כרסו בין שיניו. אז הוא בעל בית. איך זה נהיה? כתוצאה מאכילה. מה עושים? אז קודם כול שולחים אותו למכונים, למקומות של הרזיה, עבודה עם דיאטנית

שתעבוד איתו על נושא הדיאטה. לאט לאט הוא יצמצם פערים. אבל גם לך אני אומר, למה את מחוברת בדיוק? להופעה או לנשמה? אצל נשים זה פחות מפריע עניין ההשמנה שלו, זה אני מניסיון אומר לכם. פחות, לא ביג דיל. אצל גברים זה מאוד מפריע כי הוא לקח אותה הרבה הרבה הרבה בגלל ההופעה. היא צריכה להיראות טוב. ואתה? ואתה? לכן, אני אומר עוד פעם: הפיגורה היא לא קובעת, נא לחבר נשמות. ברגע שמחברים נשמות, אין אכזבות. או לא נגיד שאין אכזבות, אנחנו לא מלאכי השרת, אבל לא באותה עוצמה כשהיינו עסוקים רק במעטפות. לשים לב לזה. ואני אסיים את הקטע הזה בנקודה שכבר דיברנו על הופעה, אומנם נקודה רגישה, אבל נפתח אותה בעדינות, מה שנקרא.

יש גם אכזבות בתחום של הבית, של מצוות הבית. ולמה יש אכזבות בקטע הזה? כי גם כן, עוד פעם, החידוש נעלם. זה לא כמו גיל 20, 19, 21. מגיעים לגילאי 40 פלוס כבר זה לא הביג דיל. ואז יש אכזבות ואז יש ציפיות ויש אכזבות. מה עושים במקרים כאלה? בלי סוף מקרים מגיעים אליי בנושא הזה. מה עושים? מטפלים. לפעמים אדם מתחתן עם קיבוע במוח מסוים שהוא לא יוצא ממנו. הוא לא מבין שבחיי הנישואין, כמו שיש התקדמות בחלק הרגשי, יש התקדמות בחלק הפיזי בינו לבינה. גם זה צריך להשתדרג. כל דבר נהיה בנאלי. איך אמרנו? מה שקשור לגוף נמאס. גם הקטע הזה יכול להימאס. אבל נא לדעת איך ליצור חידוש. איך ליצור חידוש, מה כן, מה לא, מה אפשר, מה

אפשר לשנות, מה אפשר לחדש. כמובן בטלוויזיה אי אפשר לדבר על זה, אבל לפנות אליי, אנחנו מפנים אתכם ליועצים, ליועצות, למנחים ולמנחות בתחומים האלה. אני יודע שיש המון אכזבות, המון, המון, מכל מיני סיבות: או מקיבועים, או מתפיסת עולם, או מאובדן הרצון או מאלף ואחד כיוונים, כל מיני נושאים או דברים שהיו בעבר ופתאום עלו לנו, פתאום איזו שריטה שקברנו אותה, פתאום פראח, בגיל 50, טראח, זה עולה חזק. יש לנו הרבה מטפלים, גם פסיכולוגים, יועצים קליניים שמורידים את החסימות האלה, מורידים את החסימות האלה ואז מעלים מוטיבציה. לומדים טקטיקה, לומדים מה כן, מה לא, איך עושים חידוש. יש לנו צוות נפלא בארגון "ביתנו החדש - חינוך

לחיי משפחה," שאני עומד בראשו. יש לנו את כל היועצים והיועצות בנושאים האלה, מומחים ומדופלמים. זה קורה, לא להיבהל מזה. שולחים אותם לטיפול. היה איזה זוג אחד. אני דיברתי עם האיש, אשתי דיברה עם האישה. נתנו להם הנחיות. חבריה, בן אדם בא אליי אחרי כמה חודשים, אומר לי: הרב, נולדתי מחדש. חשבתי שבתחום הזה גמרנו. אני צריך לחיות ולסבול ו... נולדנו מחדש, מחדש. פשוט הארתם לנו את החיים. תראו מה זה. אבל מה? צריך לקבל הדרכה, לא להתאכזב ולהגיד: בואי נתגרש, אין תיאום. חס וחלילה. גם בתחום הזה יש תיאום ואפשר ללמוד ואפשר להנחות. אפשר לפנות אלינו, לארגון "ביתנו החדש:" 054-31-31-015 זה המוקד. 054-31-31-015 המוקד שיפנה

אתכם לכל היועצים המתאימים. מי שרוצה לדבר רק דווקא איתי, ייתנו לכם גם את הטלפון שלי. לדבר, לשוחח, לפתח, ללמוד. "אין הביישן למד." מי שמתבייש, לא לומד. מי שמפחד לשאול, לא יודע. לומדים, משתקמים. אז אני מודיע שגם זה טבעי וגם זה יכול לקרות ולא להיבהל מהתופעות האלה. אז דיברנו היום על ההופעה החיצונית, דיברנו היום על הקשר הזוגי בינו לבינה. גם בקטע הזה לא להתאכזב. אלה דברים משתנים. וגם דיברנו על נושא השיחה, שפעם היה מדבר הרבה, היום הוא שתקן. זה טבעי וזה יכול להיות. אז לדובב, לשוחח. סיכומו של דבר: כשבונים את הקשר הרגשי, השיחתי, האינטלקטואלי, הנשמתי, הכול נראה אחרת לגמרי. החיים זורמים ואז מתפעלים

מהאישיות ולא רק מהמעטפה. ואז הכול, תראו, "הא בהא תליא." ואז נהיית משיכה אינטלקטואלית יותר מאשר משיכה פיזית ואז ממילא הכול נראה מתוק, מוצאים קורת רוח אחד בשני, העיניים בבית והכול בסדר. והכי חשוב - לא חושבים להתגרש. זה הכי חשוב. אז לשים לב, ציבור יקר, על הנקודות שדיברנו עליהן היום. נחדש את הקשר בינו לבינה ובעזרת השם נזכה לזוגיות מוצלחת, גם לאורך ימים ושנים.