הורים מבוגרים במשבר - הרב אבנר קוואס (עם כתוביות בעברית)

צופים יקרים, ישנו נושא מאוד חשוב בזוגיות שלא תמיד מדברים עליו. והאמת היא, אני התעוררתי לזה כתוצאה מפניות של הרבה אנשים אליי בנושא שלום הבית. פנה אליי יהודי מבוגר, האמת היא, לא אחד ולא שתיים אבל אחד אני זוכר טוב, אמר לי: "הרב, אתה נותן תמיד הרצאות "לזוגות צעירים, לרווקים ורווקות, לאלה שמגדלים ילדים, "להורים שמחתנים ילדים, למה אתה לא נותן שיחה בנושא 'זוגיות בגילאי ה - 60 פלוס"?' שישים פלוס - הכוונה, פלוס עשר... או עשרים. "מה עם הזוגיות בגילאים המבוגרים? למה אתה לא מטפל בזה"? אמרתי לו: "ידידי היקר, אתה מאוד צודק, לא רק שאתה צודק, אתה צודק מאוד! "אני אכין על זה שיחה, ובאמת כבר יש לי את השם." הוא

אומר לי: "מה השם"? אמרתי לו: "אחרית הימים..." לא רציתי להגיד לו 'סוף הדרך,' אבל 'אחרית הימים.' על זה נדבר, על הזוגיות בגילאי השישים פלוס. באמת רבותיי, כשאנחנו צעירים, אנחנו מתחתנים עם כל החשק, עם כל השמחה, יש התפעלות, יש חידוש, ואז מגיעים הילדים, וההורים עסוקים בגידול הילדים ובטיפול בהם, ובית הספר וגנים ואחר כך עולים ולמעלה - תיכון, ואחר כך שידוכים, ולחתן אותם, ועם מי לחתן, ואירוסין, והמשפחה הזאת והמשפחה ההיא, והילדים מעסיקים אותנו. פתאום מגיע שלב שהגוזלים פרחו מהקן, הילדים התחתנו והלכו, כולם נעלמו, נשאר בבית זוג. מי? הוא והיא. והם כבר לא הולכים ישר, קצת בשיפוע, הרגל לא תמיד הולכת לאן שהם

רוצים, ולאט לאט כאבי גב, וקופת חולים, ולאט ולאט מאיטים את הקצב. ואז מה שקורה, שהגוזלים פרחו מהקן ונעלמו, נשאר הבעל והאישה. אומנם לא צעירים כמו פעם, יותר מבוגרים. מה קורה? מהשעמום, הוא מסתכל עליה, היא עליו, הוא עליה, היא עליו, הוא עליה... "תדע לך, מיום שהכרתי אותך, אני סובלת. אני חמישים שנה סובלת". הוא אומר לה: "למה לא אמרת לי את זה עד היום"? היא אומרת לו: "הייתי עסוקה, לא הספקתי להגיד לך. חמישים שנה אני סובלת איתך". בא אליי אותו יהודי, אומר לי: "תשמע, הכל התפוצץ לי מול הפנים. "פתאום היא התעוררה? מה זה, תחיית המתים? "למה היא לא סיפרה לי על החוסרים שלה? מה היה חסר לה? "מה היה חסר כשהיינו

צעירים"? פתאום - בום! כל המסכים נופלים. למה זה קורה? ציבור יקר, תדעו לכם, כשמתבגרים מתחילים לצוץ דברים שהדחקנו אותם כשהיינו צעירים. מה הבעיה פה? איך אפשר למנוע את המצב הזה? תדעו לכם, כולנו בסופו של יום נחתן את הילדים, נתבגר, ונשאר לבד בבית. נכון שבאים נכדים, באים זה... אבל רוב היום אחר כך, אנחנו נהיה לבד. לכן, אם לא נשקיע עכשיו כשאנחנו צעירים, אם לא נשקיע בזוגיות כשאנחנו עדיין מגדלים ילדים, כשיגיע אותו יום של זקנה, יהיה כזה ואקום, כזה חסר, שזה יתפוצץ ולא נדע איך... זה נקרא פיגוע. אתה לא תדע איך להשתלט על זה. וגם את. וזה קופץ, וזה אמיתי. יש פתאום ואקום, חסר שצבר תאוצה, לא הרגשנו את זה מחמת

הלחץ של גידול הילדים, והפעילות היומית השוטפת, אבל אחר כך כשאנחנו פנסיונרים זה עולה. מה עושים? אחת ההמלצות שלי, ומי ששומע אותי עכשיו, הצעירים, על המבוגרים תיכף נדבר, קודם כל הזוגות הצעירים ששומעים אותי עכשיו, נא לדעת: לא לוותר על זוגיות גם כשאתם עסוקים. גם כשאתם ממוטטים, גם כשאתם עייפים, זוגיות זה חלק מהמזון של האדם, לפעמים אדם עובד - תראו מה קורה - האדם עובד עובד, הוא לא מרגיש שהוא לא שותה, הוא לא מרגיש שהוא לא אוכל, אתה יודע מה? אפילו אין לו תיאבון מרוב שהוא לחוץ, יום אחד - התפרק. הולכים לרופא - התמוטטות. "מה קרה"? - "לא הרגשתי צמאון", "לא הרגשתי רעב." כי היית בלחץ. חייבים לאכול אפילו כשאין

חשק. שתיית מים - חייבים לשתות אפילו כשלא צמאים. תשאלו את כל הרופאים, את כל המטפלים - גם כשאתה לא צמא, אתה חייב לשתות. למה? הגוף מאבד נוזלים, לא תשתה - תתייבש. עכשיו, אתה לא מרגיש את זה. לא מרגישים את זה. כמו שבגוף, ציבור יקר, ככה בנפש. הנפש, אם היא לא מתמלאת, היא צוברת חסכים. והחסכים האלה אחר כך מגיעים להתמוטטות רגשית, וזה מה שקורה בגילאי שישים פלוס. לכן, זוגות יקרים, כשאתם דווקא עכשיו מגדלים את הילדים, מחתנים אותם, אתם עסוקים, בעלך בשיא הבניה של העסק שלו, בשיא הבניה של הקריירה, וגם את - עובדת בשלוש עבודות, חייבים למצוא זמן לזוגיות. לקחת את היומן, יש סדר יום, לפתוח חלונית, תכתבו שם: "בעלי -

אשתי." לא תפתחו את החלונית הזאת, אתם לא מרגישים את החסר? ואז זה יתפוצץ. קרי: מה לעשות? בהרצאות של סוד האהבה וזוגיות למדנו לדבר ביחד - כל יום כמה? שעה. לדבר ביום שעה. שעה ביום. אחד אמר לי: "הרב, מה אני אדבר? אין לי מה לדבר. אין אין, לא יכול לדבר. "על מה אפשר לדבר שעה"? שעה? מה אפשר לדבר? קודם כל על זוגיות. ואם נגמרו הנושאים של בינו לבינה, אפשר לדבר על חינוך הילדים. חינוך הילדים, ציבור יקר, זה נושא שאין לו סוף, וכל יום מתחדשים דברים חדשים. עכשיו, נכון שאני ואשתי מדסקסים את חינוך הילדים, ולא ממש מדברים עלינו, אבל יש לנו שיחה משותפת. לא לוותר על כל יום שעה. אחד אמר לי: "הרב, "אני אין לי בעיה,

אשתי ממוטטת". נשים יקרות, שמענה, "אני בא בערב הביתה, אני עושה את מה שאתה אומר לי, מתארגן וכולה, "רוצה לדבר עם אשתי - 'אין לי כוח. אל תדבר איתי, אני ממוטטת, אני עייפה." אמרנו: יוצאים קבוע פעם בשבוע, זוכרים את הסדרה שלנו? יוצאים קבוע פעם בשבוע - זה ברזל. הוא אומר לה: "בואי נצא," - "לא, עזוב, אני בקושי הולכת לחדר. "אין לי כוח... אני"... זה ברזל. גברת יקרה, את רוצה לסבול בגילאי השישים פלוס? "לא, אני ממוטטת." תלכי ממוטטת, תלכי ככה על... אבל את חייבת את הזוגיות, את תרגישי את החסר הזה כשלא יהיה לך את הלחץ, אז תרגישי כמה בעלך רחוק ממך. את חייבת. קבענו יום, אמרנו, רגע, מה זה יוצאים קבוע פעם בשבוע? אם

לא קובעים יום, כל ההצהרה הזאת אפס עגול. חייבים לקבוע יום. למשל, יום שלישי פעמיים כי טוב, יוצאים קבוע. מה הפירוש? מגיע יום שלישי, עייפים, לא עייפים, גמורים, סחוטים, יוצאים, פיג'מות תלכו, פיג'מות. אבל תלכו. אני לא אומר שצריך לצאת כל פעם לאיזה מלון, או למסעדה יוקרתית, אפשר גם לצאת לרחוב, לשבת בספסל, לנשום אוויר צח ולדבר קצת. מאוד חשוב, ציבור יקר ואל תגידי לי "אני ממוטטת" כי כמו שאת מבינה שהילד בוכה, את חייבת לקום ולטפל בו, את חייבת להכין ארוחת צהריים, אפילו שאת גמורה - חייבת, את חייבת בשביל עצמך את היציאות האלה. אני אומר את זה עכשיו בצורה ברורה כי אחר כך, אל תפנו אליי בגילאי שבעים "הרב, פיגוע

תופת", היא מתמוטטת? מה קרה? צברת חסר. לצאת. גם אתה בעל יקר, תצא. אני פונה אליכם, נשים יקרות, בעיקר הבעיה אצל הגברים, הוא מגיע הביתה, מוריד את הנעליים, רוצה לנוח. "למה אתה לא יוצא"? - "פשטתי את כותונתי איככה אלבשנה," "רחצתי את רגליי, איככה אטנפם"? ידידי היקר, אתה חייב את זה לזוגיות שלך. אתה רוצה פיצוץ בגיל שמונים? לא מזמן היה איזה אחד בן שבעים ותשע, הולך להתגרש. בקושי צועד, "אני פותח דף חדש." עם מי? עם מי ריבונו של עולם? בן שמונים ו... הוא כבר הולך כפוף, אומר לאדמה: עוד מעט אני בא, מה הוא אומר לי. "פותח דף חדש." מה קרה? להתגרש בגיל כזה? למה? נהיה כזה מריבות. זה החסר. לכן, תשתדלו למלא את החסר.

אל תוותרו אחד לשני. אתם מבינים שהילד צריך לאכול? ילד צריך לשתות אפילו שההורים מטפלים בו. גם כאן, הילד הזה - זוגיות שמו. זה השם שלו. תגדלו אותו, כשהוא יהיה גדול, תהנו ממנו. לא תגדלו אותו, הוא יהיה גמד. לכן, חייבים לפתח את זה. גברת יקרה, תקבעי יום ביומן עם בעלך. הם באים אליי להרצאות, מה קורה? - "כן כן, בטח, אתה אומר דברים מה זה "נכונים" - "קבעתם יום"? "לא". אם לא תקבעי איתו יום, חבל על הדיבורים. "איציק, מתי יוצאים"? - "מחר" הגיע מחר, "היום"? - "מחרתיים." הגיע מחרתיים, "מתי יוצאים"? "שבוע הבא." עד שהגיעו לבית אבות, שניהם עם הליכון, "מתי יוצאים?" - "מחר." אם היום לא יוצאים, תקבעו יום. אני אומר

לכם מה אני עושה, מזיז את כל העיסוקים, יום בשבוע פק"ל - יוצאים. זה ישלים לכם את החסר. אתם תפתחו את הזוגיות שלכם שתהיה בת שבעים. במקום להגיע לגיל שבעים והזוגיות בגיל עשרים ואז יש פער, נצמצם את הפער לפתח את זה. לכן, חובה עלינו, זוגות יקרים, כשאנחנו צעירים להכריח את עצמינו לדבר ביחד. את נרדמת, קחי כוס קפה שחור, תשטפי את הפנים עם מים קרים, ודברי בעמידה. אבל את חייבת לדבר. חייבים לשוחח. מרוץ החיים שואב אותנו, מה הוא עושה? מפריד בין הדבקים, פשוט מפריד את הבעל מהאישה, מפריד, מפריד. כדי שלא יפריד ביננו, להמשיך. שאלנו מה לדבר, נגמרו הנושאים? אין בעיה. נא לקחת את הדיסקים - סדרת החינוך שלי שנקראת 'חינוך

ילדים.' 'זוגיות - שלום בית', לשים דיסק, לשמוע. זהו, זה הכל. יושבים ושומעים. אני מודיע לכם, עשר דקות האזנה, יש לכם שלוש שעות דיבור. אתם יכולים לעצור את הדיסק, ולדון על מה שאני אמרתי. מה זה נוגע לילד פלוני? מה זה נוגע לבת אלמונית? מה זה נוגע לאיקס לוואי? ותוך כדי כמובן על חינוך הילדים לשלב את הזוגיות כי שלום בית וחינוך ילדים והסברנו הא בהא תליא, שלום בית וחינוך ילדים זה מערכת גלגלי שיניים. חובה לשמוע ולהקשיב. חובה לדסקס. בשבת אי אפשר לשמוע דיסקים, אי אפשר לראות ערוץ הידברות, ואי אפשר גם לפתוח רדיו. מה יהיה בשבת? החלטנו שהדיבור שלנו יהיה בשבת. השעת שיחה בשבת. על מה נדבר? אין על מה לדבר? שולפים

ספר. אני כתבתי לפני כשנה וחצי ספר של זוגיות ושלום בית, קראתי לו 'ביחד'. מה זה ביחד? "ביחד" בית יחד, הדרכה לזוגיות נכונה. 'ביחד', לקרוא את זה, איך? ביחד. זה הכל. יש כאן שבעה פרקים, כל פרק, כל שבת פרק. לא לקרוא את הכל בפעם אחת. כל שבת פרק. אחרי שבעה שבועות, הזוגיות שלכם משתדרגת פלאים. למה? יושבים, קוראים, ומדברים. מהספר הזה תוכלו לשאוב עשרות שעות של שיחה. קוראים פרק, קוראים חצי פרק, אנקדוטה, רק האנקדוטה הזאת, אפשר לברר, אנחנו עושים את זה, לא עושים, כן מיישמים, זה הספר, נמצא בכל חנויות ספרי הקודש. לקחת, ללמוד ולשנן. אף אחד לא יגיד לי "הייתי בואקום." הנה, נתתי לכם פתרונות. אנחנו נותנים פתרונות

מעשיים. דבר נוסף, לא לשכוח את אלמנט החידוש וההפתעה. למה אני מתכוון? בחגים לקנות מתנות. בעל יקר, אל תשכח אותה, תקנה לה מתנות. דעו לכם, המתנות האלה מלוות אותה לכל החיים. חובה, ולא רק בחגים. יש גם יום ההולדת, יום האישה, יום הנישואין, חסר ימים ביומן? יום המעבר דירה, כל דבר יום. ואז קונים הפתעות, יש ריגושים קטנים. זה מאוד חשוב. ואז את הדברים המתוקים האלה זוכרים או בהכרה או בתת ההכרה, כשאנחנו נהיינו גדולים ונהיינו מבוגרים, אין חסר, גם הזוגיות בוגרת. ואז כיף לנו ביחד ואנחנו יוצאים אפילו שאנחנו פנסיונרים, מדברים, משוחחים, נהנים, הכל כיפי. למה? ידידים טובים אנחנו. לא פתאום בגילאי שבעים - מי את? מי

אתה? מה, אתה בעלי? מה זה, מה אנחנו עושים ביחד? באמת אין לנו שום תקשורת. אוי ואבוי אם מגיעים לדבר הזה. אסון. קטסטרופה. צרה צרורה. לכן, כעת דיברנו עם הצעירים והצעירות. כלומר, הזוגות הצעירים שמגדלים ילדים, ציבור יקר, תעשו את זה. אל תוותרו לעצמכם. מה שאני אומר בהרצאות של זוגיות, זה לא המלצות, זה חובה! חייבים ליישם את זה. זה לא איזו המלצה "כדאי לך", חובה! אחר כך אתם צוברים פער. זה הצעירים. אוקיי, נעבור למבוגרים. אני יודע שעכשיו מאזינים לנו הרבה זוגות מבוגרים וגם צופים בתוכניות. עכשיו אולי דווקא הוא והיא יושבים ביחד, היא אומרת לו: "תשמע, "תשמע מה הרב אומר. הוא מכניס לה מרפק: "את שומעת"? אני יודע.

מה אנחנו עושים? להחזיר את הגלגל אחורה בזמן, אי אפשר. אתה לא יכול לחזור לגילאי הנעורים והצעירים, אי אפשר. מה נעשה עכשיו כשאנחנו מבוגרים? אנחנו נעשה חוויה מתקנת. מה זה חוויה מתקנת? פעם היה איזה זוג, הגיע אליי, ראיתי שהם מה זה מסובכים, מה זה בעיות שלום בית, אתה לא יודע איפה להתחיל. איפה תתחיל? אין... אמרתי להם: "חבר'ה, טוב, מנקה שולחן, אני כעת מכריז על שנה ראשונה." הוא אומר לי: "אבל הרב, אני עשרים שנה איתה" - "שנה ראשונה." לכתוב על הדלת שלט: "כאן בונים, הכניסה לזרים אסורה." השנה הזאת, נקרא לה 'שנה ראשונה.' הוא אומר לי: "אבל הרב, מה זה שייך "יש לנו ילדים, יש לנו... מה זה שנה ראשונה"? שימו הכל בצד

כאילו אתם עכשיו בירח דבש. עכשיו אני פונה לזוגות המבוגרים שביננו. יש לנו הרבה זמן, ברוך השם. יש לנו הרבה שעות שאנחנו יחד. מה עושים? בואו נכריז על שנה ראשונה. בואו נפתח דף חדש. אני לא אנבור בעבר, מה חסר, מה לא חסר, מספיק, כי אם נפתח את הפצעים, תצא מוגלה, יהיה נמק, יהיה... די! אז בואו נעזוב את זה רגע אחד, לא לפתוח את העבר. מכאן ולהבא, "אשתי היקרה, התינשאי לי"? היא אומרת לו: "כן. זכית בי, מה אני אגיד לך"? ואז הוא מציע לה כמו הצעת נישואין כזאת, מחייכים, יוצאים ביחד. אפילו שאתם עכשיו מבוגרים, וקשה להתנייד, קח אותה לבית מלון שלושה ימים. שבו ביחד, תטיילו, תנוחו, דברו לא על דברים שגורמים לכם תסיסה

ועצבים, פחות לדבר על הילדים, על הכלה שאתם לא כל כך מרוצים ממנה, והחתן שעשה לכם 'ברוך', לא לדבר על זה. דברו על ביניכם. מה שתופס את המבוגרים הרבה פעמים זה הילד, הילדה, הסבתא - עזבו. עכשיו אני ואת בונים את הזוגיות. אנחנו בשנה ראשונה. מה עושים בשנה ראשונה? ה'חזון איש' כותב: "ריבוי שיחה וריצוי." לדבר, לשוחח עליכם. על הקשר ביניכם, על כמה שאתה שמח שלקחת אותה. ותדעו לכם, גברים יקרים, סוד צבאי, ואת זה גבר לא מבין, סוד צבאי: כל אישה רוצה כל יום שבעלה יגיד לה שהוא שמח שהוא התחתן איתה. היא צריכה לשמוע את זה. כל יום היא צריכה שבעלה יגיד לה: "אני"... לא רק זה, אשתי, אפילו בגיל תשעים, הוא אומר לה: "אם הייתי

רווק, "מעמידים מולי עשר בנות, ואת בתוכן, לוקח אותך עוד פעם." אתה רואה את הגברת המבוגרת, נהיה לה כוחות כמו של אריה. מה קרה? הוא הפריח לה את הבחרות. זה מרגש, המשפטים האלה מאוד מרגשים. ביחד לדבר, ביחד לשוחח. הפתעות קטנות. כן, כן. אתה קונה לה משהו, תרשום לה איזו פתקית. "אה, הרב, אנחנו כבר לא בסרט הזה, "אנחנו כבר"... לך זה נדמה שזה לא זה, אבל אישה תמיד נשארה צעירה ברוחה, תדעו לכם. אנחנו אמרנו, מה ההבדל בין ילדה לאישה? הגודל. אישה זה ילדה גדולה. ילדה גדולה. מה שנהנית בחורה בת שמונה עשרה ממילים טובות וכל מיני ריגושים, גם בת שמונים ושמונה. אותו דבר. היא נהנית לשמוע שבעלה אוהב אותה, ששמח בה, שהיא

נראית טוב, להגיד את זה. אפילו שאנחנו כאילו לא בגיל הזה, אבל זה תמיד רלוונטי. הטיפים שאני אומר עכשיו, הם רלוונטים, עד ועד בכלל. גם את גברת, תגידי לבעלך שאת מתפעלת ממנו, שאת כל כך - איך הוא עזר לך, איזה יופי היה בשנים הקודמות, איזה יופי, איך תמיד... ואת מסתכלת לעתיד, ואת מה זה שמחה בו. תבליטי את התכונות אופי הטובות שלו, אל תגידי לו: "תראה, "אתה בסדר, אבל..." - לא, אל תעצבני אותו. דברי איתו רק על הדברים הטובים שלו. איך זוג צעיר ככה בונה שנה ראשונה? על מה מדברים? על הדברים הטובים. רואים את הכל ורוד. אותם טיפים שאמרתי לצעירים, לעשות את זה גם בגילאי השמונים פלוס. הספר 'ביחד' שהמלצתי לקרוא עליו

שכתבתי אותו בזוגיות, גם המבוגרים יקראו אותו. הוא רלוונטי לכל הגילאים אפילו שהיום אתם כבר לא מגדלים ילדים. לכן, גם המבוגר והמבוגרת, הזוג הנשוי המבוגר, צריך יותר דברים ביחד. לעשות פעולות ביחד, ללכת לטיולים ביחד, אפילו לעשות ביחד במטבח, איזה בישול, איזו עוגה, לא שהוא ישב ויקרא עיתון והוא תהיה שם, "אני עוזר לך," "תלמדי אותי". מעסיקים אחד את השני. דבר אחרון לגבי המבוגרים - סדר יום. תדעו לכם, שסדר יום, זה דבר מאוד חשוב. אומנם את פנסיונרית, והוא פנסיונר, וכל היום לפנינו, ואין מה לעשות, אז חז"ל אומרים ככה: "בטלה מביאה לידי שעמום, שעמום מביא לידי חטא." מסביר רש"י: "בטלה מביאה לידי שעמום," איך רש"י

פירש את המילה שעמום? שיגעון. כשאדם משועמם - משתגע. מרוב שהוא... הואקום, הוא לא יודע מה לעשות, ואז מה? מתחילים לריב. לא. נהיה עסוקים. לכן, גם אם אתה פנסיונר, ידידי היקר, גם אם אתה כבר סיימת את שנות עבודתך, תעשה לך סדר יום, אתה בבוקר הולך למקום מסויים יושב ולומד או עוסק בפרוייקט מסויים, היא גם כן קצת עסוקה עם דברים שלה ועניינים שלה, מאוד חשוב הדברים האלה. ברגע שאנחנו עסוקים, בשעה שתיים נפגשים, אוכלים ארוחת צהריים ביחד, נחים, אחרי זה אפשר לטייל, אפשר לסדר לנו את היום, פשוט שיהיה יומן שבועי. ברגע שיהיה סדר יום, ולא כל היום נמצאים ביחד בבית, הרגעים האלה עושים טעם של עוד. ואז אנחנו יוצרים בצורה קצת

מלאכותית אבל את הפגישה וההיעלמות, פגישה והיעלמות. ואז אנחנו יוצרים את הזמנים הטובים האלה, שמתראים ונפרדים, מתראים ונפרדים, זה גורם לחידוש. להיות גם כל היום בבוקר, מהבוקר עד הלילה ביחד לבד בבית, זה לא טוב. נפגשים ונפרדים. ואז כשמתראים, יש התרגשות, יש קשר טוב, יש חידוש. הוא מספר קצת על החוויות שהוא עבר היום, היא מספרת על חוויות שעברו עליה היום, מדברים יותר, פחות לדבר על כאבים ורופאים, ו"כואב לי פה", ו"אני עייפה," והוא אומר: "אני לא יכול ללכת", ו"מה יהיה הסוף" - לא, לא להתעסק בדברים האלה, זה מכניס דיכאון. "מה יהיה הסוף? ברוך השם", בת כמה את גברת, בת שמונים? יש לך עוד ארבעים שנה לחיות... ארבעים

שנה! בן כמה אתה אדוני, בן תשעים? יש לפניך שלושים פלוס. לא כבר להתחיל לחשוב - הסוף, "אנחנו גמורים", "אין מה לזה,"... "איך נחיה?, "איך נמות"? די. לדבר על דברים חיוביים. המבוגרים מטבעם נוטים לעת זקנם להתמרמר. שום דבר לא טוב להם. שום דבר לא משמח אותם. וכל דבר "איי, איי, איי, איי", למה? הסיבה היא פשוטה: כשהגוף לא במיטבו, הגוף לא בכוחות שלו, זה משליך על הנפש, משליך על הרגשות. נכון, אני יודע וזה דבר ברור, אבל, איך אומרים - לא להתבכיין כל הזמן. יש כאלה מתבגרות בוכות לבעלה: "אני ככה "ואני..." - "מה שלומך"? - "יותר טוב שלא תדע." למה? הבן אדם פתח את היום?... - "אה, אם אתה תדע, אתה יכול למות איתי "ביחד."

בשביל מה את מדברת ככה? "לא לא לא, אני אגיד לך את האמת, אני לא כל כך מרוצה." גברת, מספיק להתבכיין, די! ברוך השם, תביטי אחורה: קריירה, הולדת ילדים, גידלת אותם, חיתנת אותם, יש לך בית, נכדים לתפארת, תסתכלו על החיובי, מספיק לשקוע בצרות, בבעיות. להסתכל... תדעו לכם, אדם שמסתכל חיובי, מרגיש חיובי - נהיה לו מצב רוח טוב. גם אתה, אל תגיד כל רגע: "איי איי איי, אני מרגיש את הדופק נעצר, היד לא זזה, "הרגל לא מתפקדת" ואשתך מתחילה לפחד. די! תרגיש צעיר. תחשוב צעיר - תרגיש צעיר. תחשוב מבוגר - הכל יחרוק. שימו לב לטיפים האלה חברי'ה. הורים יקרים, אתם... התבגרנו, אנחנו כבר בגילאי הפלוס, אין ברירה, לדבר, לשוחח,

לחשוב על דברים חיוביים. פעם למדנו בתדמית עצמית חיובית - אדם שמדמיין הצלחה, הוא יצליח. אדם שידמיין כישלון, הוא יכשל. ואני שומע מהרבה זוגות מבוגרים, שלצערינו הרב, רוב היום הם עסוקים בצרות, בבעיות, ואז הוא אומר לה: "די, כמה את "מדברת?" היא אומרת לו: "אתה רואה, "אתה לא רגיש, לא איכפת לך שאשתך סובלת." הוא אומר: "איכפת לי, אבל אני לא יכול כל הזמן לשמוע שאת סובלת." "כן, אתה מגיל עשרים לא שמת לב שאני סובלת" - וואיייי, תראה איך זה מתפתח למריבה. תפסיקי כל רגע להגיד לי: "איי איי איי", תראי לאן זה נגרר. תגידי לו: "בעלי היקר, אולי נעשה קצת כושר, אני ואתה? נלך לאט לאט אבל נלך. "סיבוב, הולכים לטייל,

חוזרים". דבר אחרון, הורים יקרים: לא לצפות מהילדים והנכדים שישרתו אתכם. לפעמים מזה נהיה קטטות, מלחמות עולם, "אתה רואה, גידלנו ילדים, עכשיו אנחנו "זקנים, זרקו אותנו חלילה, לפח, אף אחד לא שם לב אלינו, "אנחנו יכולים להירקב והם לא ירגישו" - תפסיקו עם זה. ציבור יקר, הורים יקרים - מספיק. אל תצפו. אומר דוד המלך: "אל תבטחו "בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה". מספיק. גידלתם אותם כדי שיגדלו אתכם? לא. גידלנו אותם כדי שתהיה פה נבחרת מצויינת. אל תצפו כל הזמן: "אה, אנחנו גידלנו אותם, עכשיו תגדלו אותנו". אתם יודעים איזה עול זה? ואז מה, הנכדים והילדים לא עומדים בעומס של הדרישות שלכם, ואז מתחילות ביניכם מלחמות.

"את רואה? החינוך שלך היה קלוקל, אני ראיתי, את לא יודעת לחנך, "את מילדות מה זה פינקת אותם." היא אומרת: "אני פינקתי אותם? "מי קנה להם?", "מי עשתה לו?", "מי עשה לה?" יאאא! אתם רואים? גמרנו. מהיום, לא לצפות. דוד המלך, תבינו, היו לו המון ילדים, המון המון, אבל הוא כבר קיבל את המכה מאבשלום, מאדוניה בן חגית, אמנון ותמר, איזה צרות היו לדוד המלך. אמר דוד המלך, ריבונו של עולם, מסקנה: "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי "אל תעזבני", ריבונו של עולם, אתה אל תעזוב אותי. ילדים - עזוב, כל אחד מגדל בית, יש לו ילדים, יש לו את העומס שלו. נעזוב אותם. אל תצפו מהילדים שישרתו אתכם. די! זה בעצמו יגרום לכם מריבות

ומחלוקת. גמרנו. לא משרתים אותנו, אנחנו בכוחות עצמינו. אספר לכם, בלי שמות, בלי דברים: יהודי, אולי כבר מגיע לגיל שמונים, יש לו המון נכדים, המון ילדים. באנו אליו, מדי פעם אנחנו מבקרים אותו בחגים. ראיתי תופעה מאוד מעניינת, והורים יקרים, כדאי מאוד שתאמצו את זה, יש לו המון נכדים מסביבו, בנים בנות. קם, לא הולך מהר, הוא כבר קצת מבוגר, מגיע לשיש, מכין כוס תה, חוזר. אמרתי לו: "סבא, יש לך פה צבא שלם, "תרים זיקוק - מביאים לך עשר כוסות תה. למה אתה לא מבקש מהם שיכינו לך"? הוא אומר לי: "אבנר, כל זמן שאני עוד יכול ללכת ולעשות דברים לבד, "למה ליפול נטל על אנשים? למה להיות נטל על אנשים"? תראו איזו השקפת חיים,

אני יכול ללכת, אני בריא, אני מסוגל להגיע לזה... אני מסוגל להכין לי קפה, בשביל מה להגיד: תכיני לי, תעשו לי, תכיני לי? אני יכול, לא צריך להטריח אנשים. לא צריך להטריח אנשים. תראו איזו השקפת חיים בריאה. ותדעו לכם, הרבה מריבות בגילאי השישים פלוס, בזוגיות של בינו לבינה נובעים: "זה לא עוזר לי", "ההוא נטש אותי," "החינוך שלך", "החינוך שלך," "אתה יודע, הילד הזה שלא עוזר לי - זה מההורים שלך, ככה הוא ראה אצלם. "כן, זה גם טבע כזה, אתם פרימיטיביים, לא התפתחתם המשפחה שלך." אוף! אין לכם מושג חבר'ה, לאיזה פינות מגיעים בגילאי השישים פלוס. די! לא צריכים אף אחד. הם רוצים לבוא, לעזור - יעזרו, לא - נסתדר, נספיק.

אל תשכחו שבורא עולם מנהל את העולם. שימו לב, הורים יקרים לטיפים שלמדנו היום, שימו לב, זוגות צעירים לעצות שנתתי לכם היום, ולא נגיע לעת זקנה, ואחר כך נתחיל לסבול. מי שיטפח את הזוגיות שלו כשהוא צעיר, מי שישים לב לדיבורים כשהוא צעיר, ולהפתעות ולריגושים, כשיגיעו לגילאי השבעים והשישים פלוס, יהיו להם חיים מאושרים, והכל יהיה בשיבה טובה, ובעזרת השם, "דשנים ורעננים יהיו."