אולי במקום לראות הכל מלוכלך - תנסו לנקות את העדשה?

תדמינו אדם שהולך עם משקפיים מלוכלכות, כל מה שהוא רואה נראה מוחתם. הוא בטוח שהעולם מלוכלך. הוא מתחיל להעיר, לבקר, להקני, לתקן את כולם. ל האמת שזה לא העולם, זו העדשה שלו. בפרשה שלנו מוסבר שהמצורן לא ננש רק על זה שהוא דיבר רע, אלא על עצם הראייה, הפגומה שלו על המציאות. רואה חסרונות אצל אחרים, כי בפנים משהו היה מעו. ואז הצרה תופיע קודם כל על הבית, אחר כך על הבגדים ואז על הגוף שלו. כאילו השם אמר לו בשלבים, "חכה, רגע, תעצור שנייה. תפסיק לתקן את כל העולם ואשתו. תתחיל לנקות את העדשה שלך. אנחנו חיים בדור של ביקורת אינסופית. שיפוטיות, השוואות, הוא לא בסדר, הוא שונה ממני, קשה לנו להכיל אנשים שחושבים אחרת

מאיתנו. אולי בכלל הבעיה זה לא אנשים שמסביבנו. אז זו הדרך שאנחנו מסתכלים עליהם. את המשפט כל הפוסל במומו פוסל. אם אנחנו רואים משהו לא טוב בחוץ, סימן שזה קיים בתוכנו. אם אני רואה מישהי שהיא מאוד עצבנית וזה מפריע לי, סימן שיש גם בי איזשהו חלק עצבני. ולכן זה מפריע לי אצל השנייה. ואם אני רוצה באמת לתקן אותה, אני לא יכולה לתקן אותה. אני אוכלה לתקן את עצמי ואז אני כבר לא אראה את זה אצלה כי זה פשוט לא יפריע לי. מי שרואה לכלוך בכל מקום זה לא אומר שהעולם שבו הוא נמצא הוא מלוכלך. פשוט אומר שאנחנו צריכים לנקות יותר מבפנים. הבא לפני שאנחנו רוצים לשפוט מישהו בוא שנייה נעצור דקה. אשאל רגע אולי זה בכלל לא

הוא? אולי זו רק הזווית ההסתכלות שלי ואני אוכל לשנות אותה. אני אשנה את הרייה הפנימית שלי העולם בחוץ יהיה הרבה יותר צבעוני ויפה. ‏Yeah.