איפה ראיתם אומה שעוצרת את העולם תמורת דממה מוחלטת?

חלקנו ראינו את זה בסרטונים. לב נעצר, הרופא מצמיד את הלוחות, מכה חשמלית והלב חוזר לפעום וזה בדיוק הפוך מהאמת. הדפיברילטור אינו מפעיל לב שנעצר. הוא עושה את ההפך, הוא עוצר לב שפועם. כי במצב שנקרא פרפור, הלב אינו עומד. כל טאב הוא פועם אבל בקצב משלו. אלפי תאים יורים באקראי בלי שום תאום. תזמורת בלי מנצח שכל נגן בה מנגן משהו אחר. הלב רועד כמוג תולעים ואף טיפת דם אינה נשאבת. והפתרון אינו לתקן את התאים אחד. המכה החשמלית משתיקה את כולם בו זמנית. לרגע אחד דממה מוחלטת. אין שום פעילות חשמלית בלב. ואז מתוך השקט הזה הקוצב הטבעי שבתוך הלב הוא הראשון שחוזר לראות וכל התאים מסתדרים סביבו. המכה לא הוסיפה שום

סדר, היא רק עצרה את הכיאאוס כדי שהסדר שהיה שם תמיד יוכל לחזור. חברים, אנחנו ניגשים ליום הכיפורים עם רשימה. לתקן את זה ואת זה ואת זה ומול הרשימה אנחנו נחנקים. איך אפשר לתקן כל טא בן נפרד בשנה שכל טאבה פנה לכיוון אחר? ודווקא על זה אמרה התורה משפט מפתיע. כי ביום הזה יכפר עליכם לתאר אתכם. שימו לב מי הנושא במשפט. לא אנחנו. היום ובגמרא נחלקו רבי אמר שהיום מכפר גם בלי תשובה וחכמים אמרו היום מכפר רק לשווים וההלכה כחכמים אבל גם הרמבם שפוסק עם אותם כותב עצמו של יום הכיפורים מכפר לשווים כלומר כולם מסכימים שיש כאן איפוס אמיתי המחלוקת היא רק על תנאי אחד וזה בדיוק התנאי של הדפיברילטור הוא אינו עובד על לב

שאין בו קוצב חייב להיות בפנים משהו שמוכן מוכן לחזור ולפעום. זה בדיוק סוד היום. יום שלם של עצירה מוחלטת. בלי אוכל, בלי מלאכה, בלי שגרה, דממה של כל המערכת. ותשובה איננה לתקן כל תא ברשימה. תשובה היא להיות הקוצב, להיכנס לדממה עם לב שמוכן לחזור לקצב האמיתי שלו ברגע שהרעש יפסק. האמונה איננה היכולת לתקן הכל בנפרד. האמונה היא לדעת שהיום עצמו עוצר את הכאוס ושמה שנדרש מאיתנו הוא לא לסדר כל פרט אלא לבוא עם משהו חי בפנים שמוכן לפאום ראשון כדי שהכל יסתדר סביבו. אז כשנעמוד מול הרשימה ונרגיש שאי אפשר לתקן הכל, נעצור, לא נתקן טא טה, ניכנס אל הדממה של היום עם לב שמוכן ונגלה שברגע שהרעש נעצר, הקצב שלנו חוזר מעצמו. ‏Ah.