מחובר/ת | שני בן יעיש - נרות שבת

אם אני עוצמת עכשיו עיניים ואני חושבת על השבת על מה אני חושבת אני חושבת על הדלקת נרות על חלט ריה על השקט הזה שמלווה את השבת האמת היא שסיפור הדלקת הנרות אצלנו הולך שנים אחורה עוד כשהייתי ילדה כמובן שהייתי עם אמא ל ערב שבת מדליקה נרות והיום אני משתדלת לעשות את זה יחד עם הבת שלי עם ליבי שהגיעה אלינו אחרי שלושה בנים במשך תקופה ארוכה הדלקתי נראות שבת לבד ואז ליבי הגיעה ומהרגע שהיא בעצם התחילה להבין את המשמעות אז כמובן שהיא מתלווה אליי להדלקת נרות עכשיו זה תמיד היה כזה היה תמיד רצון להדליק נרות שבת אבל הרבה פעמים זה תפספס כי קורים דברים החיים ולפני כחודשיים היייתה לי איזשהי תחושה פנימית עמוקה שמשהו

טוב הולך לקרות וכתבתי לבעלי הודעת וואטסאפ זה היה מאוחר בלילה הוא עבד למטה אני הייתי למעלה ואמרתי לו אם חטופים חוזרים מחר אני לוקחת על עצמי בסי הרצינות הדלקת נרות ו ולא חשבתי באותו רגע כי הרי בסוף לא מתנים מצווה באיזשהי תמורה זה ברור אבל אבל משהו עמוק בפנים אמר לי שמשהו טוב הולך לקרות ורשמתי תי לו באותה הודעה מאמי בא לי שמחר בבוקר תלך לבית הכנסת עם הילדים אין לי דרך להסביר מאיזה מקום זה הגיע אבל שוב זאת היייתה תחושה עמוקה של של איזשהי אופטימיות ברקע ולמחרת אנחנו יושבים עם בני משפחה פתאום מישהו צועק יש חטופים שחזרו לארץ ואתה כאילו אתה פתאום קולט את המשמעות הזאת של ה של ה האמונה העמוקה וה והנס

הגלוי הזה שמי היה מאמין זאת אומרת זה היה אחרי חודשים שלא קרה דבר כזה ובמבצע מטורף מבצע שנקרא אחר כך על שמו של ארנון זמורה שנפל באותו הקרב לוחם הימם האדיר הזה אז מאותו הרגע החלטתי שאנחנו לוקחות את זה על עצמנו לא משנה מה לא משנה מה קורה אנחנו בכל ערב שבת א עם כניסת השבת לוקחות על עצמנו להדליק נרות לא יכולתי להגיש את מהדורת שישי א אם לא היה ידוע מראש שאני אצליח להגיע ולקבל את השבת בבית כלומר גם הערוץ דרש את זה וגם לי זה היה ברור שאני מספיקה להגיע לא לחלל את השבת לא לסיים עבודה ויש לי בכל זאת שעה נסיעה אבל זה היה חלק מהעניין שאני מספיקה לסיים בעבודה לסיים את מהדורת סוף השבוע להגיע הביתה ואחרי

שאני מגיעה הביתה לקבל את השבת כמובן לא לא היה מצב שבו אני א תוך כדי נסיעה במהלך השבת או עובדת במהלך השבת זה הרוג ובא לי עבור מה שנקרא חכה לי כאן אתה יודע היא מטפחת והיא מארגנת את הנרות וכן והיא מתעקשת שהיא חלק מהטקס וליבי יודעת שזה הדבר הקטן הזה שאנחנו בין היתר עושות ביחד ובסוף הדבר הזה מקרב זה מקרב גם אותי אל הבת שלי שיש לנו איזשהו טקס בתוך החיים הכל כך אינטנסיביים האלו שהרי אנחנו הרבה מחוץ לבית והעבודה הסיזיפית והרשתות החברתיות והחיים שהם בקצב מאוד מאוד מהיר אז לקחת רגע את השבת ולקבל אותה ביחד אמא ובת ב איזשהו טקס של הדלקת נרות שיותר מכל מבחינתי מסמל את ה את השבת ושוב כמו שאמרתי אני פשת שכל

אחד מאיתנו כשההוא עוצם את העיניים ומנסה לדמיין איך נראית שבת הוא מדמיין נרות שבת מדמיין חלב ונרות והכניסה הזאת ל-24 25 שעות האלה ש של השקט הנפשי העמוק זה מרגש