"שש וחצי שעות של צרחות אימים": צופיה ליפו על הטבח והחילוץ הבלתי נשכח

ואותם שוטרים פלסטינים מתחילים לראות על קבוצת המטיילים הזאתי שנמצאת בהר מולם בהתחלה ירי כזה מאוד לא מסודר מאוד ככה עוד יכולנו לברוח זה באיזשהו שלב אני ממש מרגישה שיושב עליי צלף זאת אומרת יש להם גם צלפים יושב עליי צלף וממש אני כבר אני זורק את התיק שלי שהיה שם את הטלפון את המצלמה שיכלו לעזור לי לתקשר ואני אחרי כמה אולי עברתי זה ארבעה חמישה סלעים אני מוצאת איזה סלע שאני כבר מרגישה שזהו מפה אני לא יוצאת זאת אומרת הוא עליי הוא ממש כאילו יושב עלי ואני מרגישה את כל הסלע מתחר מכל הכיוונים כשהייתה בת 19 מזמן האינטיפדה השנייה היא נקה מטיול תמים לטווח אחזרי אחרי שהתחבאה ש וחצי שעות מאחורי סלה היא ניצלה

ממנו והחליטה מאז לחיות חיים של משמעות ונתינה צופיה ליפה בואו נכיר אותה סופיה יקרה מה שלומך מורה וך השם כמה טוב לראות אותך אז מה הגעת מרעננה כן כן דרך איך הדרך היייתה בקטנה כן מהפקקים וואו ספרי לי מה היה לך אתמול בלילה בדיוק סיפרת לי שהלכת לישון מאוחר היה לך איזה משהו מעניין ובינתיים אנחנו נתחיל להתקדם לכיוון הבית הלכתי לישון אמרתי אני אלך לישון מוקדם לקראת הראיון ופתאום אני כזה נשכבת שנייה לפני שנרדם כזה א יש לי משמרת רת הורים היום אח בלילה הערב מה זה אומר סרת הורים תסביר לי א פשוט מנסים להגיע בערב פעם בחודש פוגשים את ההתנדבות שלי פעם בחודש ופוגשים את החברה שמסתובבים בחוץ רואים מה עובר עליהם

מתערבים קצת ום מקשיבים להם ומנסים לעזור איפה שאפשר וואי כמה זה חשוב זה בני נוער ום ממש משתפים פעולה לגמרי באמת כן כן מכירים אותנו כבר תקשיבי זה נשמע מדהים בואי נדבר על זה צופיה יקרה יש לך איזשהו סיפור שליווה אותך בתקופה האחרונה בעקבות הסיירת משהו ש שהולך איתך יצא לי לשמוע סיפור מאחד הילדים אני חושבת הכי בעייתיים שככה מייצרים הרבה הרבה בלאגן בחור שתמיד מייצר מריבות איפה שהוא לא מגיע וכולם תמיד עושים עליו מין שמין כזה הוא מחפש את זה הוא כאילו מחפש קשר אבל בצורה שלילית יצא לי ככה פעם אחת לתפוס אותו ככה לאיזשהי שיחה הוא סיפר לי שהוא בעצם מנסה לשמור על איזשהי בחורה ש שהיא במצב מאוד מאוד קשה והיא

כל פעם מסתבכת עם כל מיני נערים אחרים ואמא שלו אמא שלה אפילו התקשרה אליה וביקשה ממנו שישמור עליה ישמור עליה שהיא לא תעשה שטויות ופתאום קלטתי כאילו כמה קודם כל הבחור הזה ב במקום מאוד מאוד א משמעותי בחיים של הבחורה הזאתי ואם כמה שהוא כזה בעייתי הוא בעצם מציף לי תמונה של נערה שצריכה עזרה זאת אומרת כבר פנינו לגומי רווחה שיטפלו בה ו וכמה הוא מוצא בתוך החיים הלא פשוטים שלו איזשהו יכולת עזרה ואיפוק וטיפול במישהי שצריכה עוד יותר עזרה ממנו זה הדבר מדהים בעיניי וואי איזה נורסי מרתק תקשיבי ממש הייתי יכולה לזלוג איתך שעות לתוך השיח הזה אבל מענין אותי לשמע באמת איך הגעת לזה ויותר נכון אני אדיק את השאלה שלי

האם הגעת לזה בעקבות מה שעבר בתקופת האינתפאדה אה כן זה בעצם חלק מה מהחיים שבחרתי לי בעצם בעקבות מה שהיה החלטתי שהחיים שלי יהיו עם משמעות וזה בכל בכל הרמות של מה שאני עושה זאת אומרת אני גם מתנדבת בסיירת מתוך מטרה להשפיע על בני נוער וגם א א עובדת עם סטודנטים בעצם לא דתיים שבוחרים לבוא ללמוד יהדות מתוך מקום ש שאני רוצה להכיר להם את היהדות ממקום אחר מקום אוהב יותר ו ושונה ממה שהם יצא להם להכיר ככה בתקשורת ובכלל במפגשים בחיים וגם עם המשפחה שלי ועם הילדים שלי אני מנסה לחנך אותם לחיים עם משמעות ובחירות נכונות וזה משהו שהוא מאוד מדובר אצלנו בבית כל הזמן לבחור לבחור נכון לסנן לבדוק מה מה אני מה עושה לי

אור מה עושה לי חושך וזה משהו שהוא בכל החיים והוא מאוד מאוד יוצא מתוך המקום הזה של האירוע שעברתי אז בואי נחזור אחורה בזמן תקופת האינטיפדה השנייה ה ב 19 בשירות לאומי נכון מה קורה שם א זה היה בדיוק א בראש השנה שלפני זה א אנחנו מדברים על על סוכות על א אושפזין יוסף בסוכות א מתארגן טיול ל לתצפת על קבר יוסף שנשרף בראש השנה של אותה שנה תחילת האינטיפדה התחילה בזה מתחת יוסוף הופקר שמה במשך כמה ימים חייל א שפשוט נפצע ולא יכלו לחלץ אותו היה אש היה יריות במשך כמה ימים והבחור פשוט דמם למוות כמה ימים לא היה אפשר לחלץ אותו וזה היה בתוך קבר יוסף א הצבא איכשהו יצא החוצה קבר יוסף הופקר והערבים שרפו אותו א אז

אנחנו בעצם כמה ימים אחר כך באנו לתצפת עשינו מן טיול תצפית על כבר יוסף מערב על מקום מרוחק יש שם את מזבח יהושע יש שם אזור מאוד מאוד מרתק בפני עצמו באנו לתצפת על קבר יוסף מה זה הטיול הזה כלו מה זה ה מי קיבלתם אישורים היו אישורים מהצבא זה היה מין התארגנות של א קבוצת אנשים מהשומרון שעשו טיול איזורי כזה לכל מי שרוצה והתחלנו ללכת לכיוון של קבר יוסף לתצפת בעצם ר גבוה יותר שמסתכל למטה לתוך שכם הכל מאושר כמובן על ידי המשטרה יש הצבא יש חיילים איתנו ובאיזשהו שלב א כנראה שסי מאיזשהו מסלול שהיה מסומן לנו וירדנו קצת יותר נמוך ממה שהיינו אמורים לרדת זה היה בטעות כשחלק נשארים למעלה בערך חצי מהקבוצה נשארת

למעלה חצי יורדת למטה שני חיילים מקדימה וכמה חבר'ה עם נשקים מהמטיילים עצמם חייל שהיה בחופשה וכל מיני כאלה ובאיזשהו שלב בסביבות אחת וחצי אחרי צהריים בצהריים מתחיל אנחנו מתחילים לשמוע מן פק פק כזה מן התנפצו של ה הסלעים לידינו עכשיו בגלל שזה במרחק אתה לא שומע את היציאה של הכדור זה היה מרחק די גדול של משהו כמו 800 מטר כמעט קילומטר מהבתים הראשונים של הכפר מהגגות הם בעצם השוטרים הפלסטינים שנתנו להם נשק עומדים על הגגות של הבתים בקו הראשון של הכפר ומתחילים לראות על הקבוצה יש איתנו ילדים משפחות צעירות מבוגרים פשוט יורים מתחילים בהתחלה בירי כזה מאוד לא מסודר ן שאנחנו אלה שנתנו להם את הנשק כן כן זה בעצם

שוטרים פלסטינים שאנחנו אני בתור ילדה היינו בכל ההפגנות של אל תתנו להם רובים בדיוק בגלל הסיבה הזאתי אמנו אותם ואותם שוטרים פלסטינים מתחילים לראות על קבוצת המטיילים הזאתי שנמצאת בהר מולם א בהתחלה ירי כזה מאוד לא מסודר מאוד ככה עוד יכולנו לברוח זה באיזשהו שלב אני ממש מרגישה שיושב עליי צלף זאת אומרת יש להם גם צלפים יושב עליי צלף וממש אני כבר אני זורקת את התיק שלי שהיה שם את הטלפון את המצלמה שיכלו לעזור לי לתקשר ואני אחרי כמה אולי עברתי איזה ארבעה חמישה סלעים אני מוצאת איזה סלע שאני כבר מרגישה שזהו מפה אני לא יוצאת זאת אומרת הוא עליי הוא ממש כאילו יושב עליי ואני מרגישה את כל הסלע מתחר מכל הכיוונים

אני יושבת ממש מקופלת כאילו ברמה הזאתי במשך שש וחצי שעות לא זזתי 6 חצ שעות כן 6 חצ זה התחיל מ1 וחי בערך עד משהו כמו 6 וח שבע שקיעה תחשבי הם חיקו לשקיעה עכשיו למה חיקו לשקיעה נכון בעצם חצי שעה אחרי שזה מתחיל א יש כבר מסוק באוויר וא אני חושבת לעצמי יופי איזה איזה כיף הנה עוד שנייה מתחיל הם בטח ירששו את הבתים העירו עליהם ו ויוציאו אותכם מה נצא לי שם בקלות אה עוברת שעה ועוד שעה ועוד שעה כשיש מצד ימין שלי סלע מאוד מאוד גדול ומאחוריו שוכב פצוע אחד ואני מדברת איתו שלא יאבד את ההכרה ומעליי עוד פצוע מין סלה כזה גדול שעליו התנפצו כל הזמן רסיסים ושוכב שם פצוע שקיבל כדור לברך וצרחות אימים צרחות אימים

תחשבי שש וחצי שעות של צרחות וא ו ואני תפילות ואומרת את כל התהילים שאני יודעת בעל פה ואני אומרת נו זה עוד מעט נגמר זה עוד מעט נגמר הצבא פה יגיע עוד מעטרה את המסוק מהליך כן כן כאילו זהזה ענין של א של אז מה קרה למה זה תחך בעוד שעה ועוד שעה מה קרה א בגלל הסכמי אוסלו היו כל מיני הבנות וכל מיני הסכמים והיה מין איזשהו משהו שלא משנה מה לא משנה מה קורה אנחנו לא פותחים באש מסיבית ע על שוטרים פלסטינים או משהו בסגנון הזה אלא ו בעצם ש שהשמש תשקע או יהיה דמדומים כזה ואז יתחילו לחלץ אותנו למה זה חלק מכל הסיפור של מה זה של התסבוכת הזאת של הסכמי אוסלו נתנו להן עכשיו אנשים נלחמים מקדימה אני ש הדבר הכי מלחיץ

בעולם זה לשמוע ישר שומעים את המועזין ה מדליקים את כל המועזין זה קריאה לכולם לצאת ואת שומעת שריקות וכל כל הממש תחושה שכל הכפר כל העיר שכם והכפר מסקר ליד עולים עולים מתחילים לעלות על הר כאילו עוד שנייה זה כאילו זה סכינים שוחטים אות ככה זה הה פחד נוראי א שעד היום שאני נכנסת לכפרים ואפילו לשמוע את המועזין כאילו ההורים שלי גרים בשומרון אז אני נוסעת ועוברת בכפרים וזה בכל מקום זה כאילו מבחינתי זה חוזר ה התחושה הזאתי שזה יכול לקרות זה יכול לקרות פה זה יכול להיות לינץ' פה לא אני שניה אני חוזרת אחור אני מנסה להבין ואני לא מצליחה להבין לא לא מצליחה להבין הצבא היה שמה המסוק היה השמה ידעו מזה ידעו מהוה שש

וחצי שעות חיכו לא פתחו עליהם באש רק בגלל ההסכמים שעשינו שאסור לפתוח באש יש אנשים שמתים פה פצועים לא מחלצים אותם בגלל ההסכמים ע הערבים אבל הם לא לומדים בהסכם אז מה אז למה אנחנו לא יכולים גם להפר אתם לומדים בהסכם אז אנחנו לפחות נציל את האנשים שלנו נכון אבל זה זא שאלה מאוד מאוד מאוד חשובה שהיא עד היום אין לי תשובה אליה ושת ביני שהרב ארלינג היה רב מאוד מאוד גדול וצדיק שהיה איתנו תלמיד חכם עצום שהיה הוא היה בקו הראשון תמיד היה הולך עם אוזי ועם תיק מלא ספרי קודש הוא היה מלמד בישיבת אלון מורה והוא היה בקו הקדמי הוא הוא עם החיילים וזה הוא ניסה לשמור בעצם שלא יעלו עלינו והוא נפצע ם כל השעות האלה ורק

בגלל זה רקם עוד כל שאר הפצועים שגם עוד ארבעה חמישה פצועים שיכלו גם למות חס ושלום מהזמן הזה זה זה התחושה של ההפקרה היא תחושה שאי אפשר אי אפשר לתאר מה כאילו העיבוד אמון במדינה בנקודה הזאתי הוא מאוד מאוד קשה מאוד מאוד קשה הוא הלך איתי המון המון שנים ועד היום עד היום היה גם תקופות שנסעתי נשק כי ידעתי שברגע הנכון כאילו כשגרתי בשומרון היה לי נשק ידעתי שכשאני אצטרך משהו אף אחד לא יהיה שם אני אצטרך אני להגן על הילדים שלי על עצמי ולא יהה שם אף אחד כאילו התחושה הזאת הי שאתה לא יכול לסמוך על אף אחד איך לצו אתכם בסופ של דבר מה אנחנו באירוע בשיא של האירוע מה קורה שם א איך שהתחילה ככה השמש לשקוע התחלת

הדמדומים כזה א אני שומעת שמתחילים להגיע חיילים אני מגיע אליי איזשהו חייל א ואומר לי בואי בואי נחלץ אותך אמרתי לו חכו יש פה פצועים כאילו ראו אישה פשוט ראו בחורה לא היה עוד בחורות באזור הזה הייתי כנראה הבחורה היחידה שהייתה באזור הזה חברה שלי הספיקה לרוץ למעלה מהר אז כאילו אני נשארתי שם די לבד ו ואז אמרתי לו תפנו קודם את הפצועים אחרי זה תחזרו אליי אני בסדר בינתיים כל השש וחצי שעות האלה הם יורים אש כל הזמן הזה עוד בזמן בא אליי אחרי שם פינות הפצועים מגיע אליי ביני במטר ביני לבין הסלע הזה שמאחוריו היה פצוע עומד כאן אומר שלום אני יוחי המגד אני סופרת שלוש את עוברת לסלע הזה ו עוברים כדורים בינינו במטר

הזה בינינו שהוא מדבר איתי אני אומרת לה תקשיב נשמה הייתי פה 6 וחצי שעות אני לא יוצאת מפה כאילו עדיין יש כדורי אני לא יוצאת מפה לשום מקום אז הוא אומר לי תקשיבי אני סופר עד שלוש אני נעמד מה אכפת שלו ואת עוברת כאילו מאחור קדימה שלי בעצם אני מגן עלייך לשלוש שניות ואת עוברת זה עכשיו זה מתחיל חילוץ כמו בסרטים כמו בזה הוא אומר לי כל פעם את רואה הוא עושה א 2 3 נעמד אני עוברת לסלע הבא את רואה את הסלע הזה אני סופר עד שלוש אתעד שם אני מדלגת לסלע הבא את רואה את הסלע ההוא אני סופרת את ממש כאילו והכל שורקים עדיין כדורים בין בריצה הזאתי בינינו ו את ה באיזשהו שלב הגענו לאיזשהו מקום התחלנו מסע מסע קומטה כאילו

עם אלונקות אנחנו כאילו לא היה אפילו מספיק חיילים שסחבו את ה לא יודעת כאילו סוחבים אני רואה שיש אלונקות אני לא יודעת מה קורה שם מי מי מי נהרג מי א אני לא יודעת אם חברה שלי אולי שמה נפצעה אין לי מושג כאילו מה קורה ואנחנו סוחבים אפילו היה קטע שהעברנו את התיק של הרב ארלינג א שהיה ממש ממש כוה תיק ג'יימס בונד כזה מלא ספרים שאפילו אני סחבתי אותו חלק מהזמן כאילו העברנו אותו מאחד לשני במשך כל התהלוכה הזאת שהלכנו עד לאיזשהו מקום שהיה אפשר להעלות אותנו על איזשהם צ'יפים צבעיים או משהו כזה אוטובוסים אני כבר לא זוכר אני חושבת שהיה איזשהי הקפצה באיזשהו ג'יפים ואז לאוטובוס ו זהו זה כמובן את הפצועים האלול על

מסוקים ואנחנו יוצאים משם מגיעים מגיעים צחו ברי כןב חלק ההוא שנפצע בברך הוא עם פלטינות עד היום הוא לא סובל מזה אבל ברוך השם הצליחו לצאת מזה לאבים חוץ מהרב אלין שנרצח שהיה עובדה מאוד מאוד מאוד גדולה ממש וזהו אנחנו מגיעים ליישוב שלי קדומים כולם מחכים לנו שם בכניסה כאילו עושים לנו טקס כזה מטורף המשפחה שלי כאילו דאגה מאוד מאוד וואו עשית משהו את הרגשת שאת פוסט טראומה כאילו הרגשת כל מיני דברים במהלך הזמן או שהתחתנת והכל היה ספרי לי קצת על התרוששות שלך מה מהניסיון המטלטל שעברת א קודם כל את ה אני חושבת שמה שמאוד עזר לי ככה לחזור איכשהו בצורה א נורמלית אם אפשר להגיד לחיים זה שהשירות לאומי שלי היה

במדרשה ליהדות בנצרים בגוש קטיף זאת אומרת כבר היה לי היינו עוברים בתיכונים בכל הדרום ומלמדים אותם מחברים אותם בעצם להשם ונותנים להם משמעות לחיים ומחברים להם את החגים זה כבר היה משהו שהוא היה מאוד דיבר את השפה של מה שבעצם רציתי לעשות וזה ההתחלה של ככה מה ש של התפקיד הזה של לקחתי על עצמי א אחר כך בסוף אותה שנה התחתנתי ועברנו לגור בתל אביב ממש מרכז תל אביב שנקין היה לנו מרכז קירוב בשנקין שזה היה מן בתקופה תחשבי זה היה בסוף שנת 2001 תקופה שלא איפה שלא הייתי מסתובבת בשנקין זה הייתי הדתיה היחידה בכל מקום כאילו יכולתי להתקשר למוסך יוום אה זאת את הדתיה זאת אומרת כל מקום שהלכתי הסמת בשלך הרגשתי שאני

סוג של תחנת עזרה ראשונה זהו אח אחרי חמש שנים בעקבות ה ההתנתקות זה היה קטע מאוד מאוד קשה כאילו הלכנו מתל אביב נסענו בעצם לגוש כתף שבוע וחצי לפני הגירוש והיינו שם בעצם עד הגירוש וניסינו להתחזק באמונה ולחזק את התושבים שבעזרת השם יהיה טוב ונעבור את זה ולא יהיה זה לא יקרה כי כל כך הרבה אנשים באו וניסינו לשכנע את השוטרים ואת החיילים וחילקנו להם סוכריות הבת שלי עברה עם סוכריות על מקל וחילקה להם כאילו רק יהודי לא מגרש יהודי זה לא יכול לקרות איך עברת שוב את האכזבה הזאת כי הייתה לך אכזבה אחת בגיל 19 אחרי מה שעברת פתאום עכשיו את מגיעה לשם ואת בטוחה שזה לא הולך לקרות כי אף אחד לא האמין שזה הולך לקרות

ופתאום עוד פעם אכזבה מהמדינה מהמקום של ההנהגה שלנו איך הגבת זה זה משבר מאוד מאוד לא פשוט זה משהו שגם גם אז הוא לא היה זה לא שחזר האמון לגמרי זה היה שני מאוד מאוד מורכבות שאתה מאמין שהמדינה זה הדבר הנכון מדינת ישראל זה הפלא הכי גדול שקרה לנו בעולם וזה מתנה מהשם אבל אתה יודע ש אתה לא יכול לסמוך על האנשים שעומדים בראש שלה זאת אומרת באמת הכל הכל מעת השם זאת אומרת גם אם צריך להיות גירוש עכשיו זה יהיה מעת השם באס עלהם שזה השם מגלגל זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו זה זהזה לזכותם או לחובתם כאילו בידם אבל אבל באמת בסופו של דבר אני עם השם שמה ואני יודעת שמה שצריך לקרות זה הכל יש לנו זה הזכויות שלנו

זכינו לא זכינו היה חבל ארץ הכי יפה בארץ מי שלא זכה לראות את החוף ים של עזה זה הדבר הכי יפה יפה שיכול להיות בעולם ועכשיו צופיה איפה ה שמילה העשירית תופס אותך בעקבות מה שעברת זה התחיל בש ו30 בבוקר עם הזקה מפתיעה מאוד תחושה לא טובה בפנים אני לא יודעת להגיד מה היה לי איזשהי תחושת בטן שמשהו לא טוב קורה נכנסנו עם הילדים לממד א לקראת ככה עובר הזמן ומתחיל מוצאי שבת מתחיל להבין מה קורה ואני כל הלילה ממש חוה בתוכי נכנסת לזה ו ובה את כל מה שהבנות שם חובות ואת כל ה זה החזיר אותך אחורה זה ממש החזיר אותי אחורה כאילו ממש הרגשתי בפנים שאני חוה איתם את זה את את את הטירוף הזה שעבר שמה את ההפקרה התה כל כך הרבה

שעות א זה המשיך עוד ליום ראשון בבוקר התעוררתי ביום ראשון בבוקר ממש אחרי לילה בלי שינה בממש התקף חרדה בחיים שלי לא לא חוויתי התקף חרדה לא ידעתי אפילו להגיד שזה התקף חרדה ממש ממש הרגשתי לא לא ברוגע ממש בלחץ מטורף הרגשתי אותם הרגשתי את את מה שעובר על כל הזה את השריקות שלהם גם עד שהם שרדו מה ששרדו שמה הגיעו לתוך אעזה השריקות והמה שהאמון הזום עושה שם זה היה כאילו החווייה הזאתי שאי אפשר להסביר אותה אי אפשר להסביר את הפחד הזה שאתה נמצא בו ואין ואתה לבד שם אתה לבד זה זה תחושה הכי נוראית שאפשר לדמיין ו ואז התיישבתי במרפסת אצלנו בבית ו ובעלי פשוט קלט אותי כאילו קלט שמשהו לא טוב עובר עליי ו ונתן לי שם

לי על האצבע את את ה איזהשהו משהו שאבא שלו המציא איזה מין סנסור כזה שדום את את הדופק שלי ומתרגם את זה למוזיקה ואני שומעת מוזיקה ונושמת בקצב שומת שומעת מוזיקה בקצב של הדופק שלי ובתוך ממש משהו כמו שתי דקות אני מרגישה שהכל נרגע זאת אומרת הגוף מתחיל לחזור לעצמו זאת אומרת אבל זה היה כזה חד זה היה ממש חד ברגע אחד הרגשתי שהלב שלי נרגע ואני ממשיכה הנשימות ואני חוזרת לעצמי ואני מרגישה שהראש מתחיל לעבוד וו וסטרס ככה נרגע ואני פתאום מצריכה ככה אפילו אמרתי אולי אני הלך לנוח קצת כי לא ישנתי כל הלילה הצלחתי כאילו איכשהו להירדם ולא לדמיין את הבנות ומה הם עוברות שם ופשוט לתת ככה לגוף לחזור לעצמו וזה היה פלא

בעיניי כי זה היה באמת ממקום הכי הכי הכי הכי קשה בשנייה הרגשתי שזהו שמעתי את המוזיקה הזאת בקצב של הדופק שלי וחזרתי לעצמי ואמרתי כאילו זה זה פשוט מתנה זה משהו שאני לא לא יכולה לדמיין בכלל שאנשים עוברים את זה ואי אפשר לצאת מהלופ הזה אם אתה לא מוצא איזה קרש הצלה א סופיה יקרה יש לך איזה מסר לסיום בעקבות כל השיחה שלנו משהו ככה שחשוב לך להעביר הלאה לכלל ישראל א אני חושבת שכל מה שעברנו בתקופה האחרונה חייב המסר צריך ות שחייב להיות פה יותר טוב לא יכול להיות שעברנו את כל מה שעברנו ונחזור אחור כאילו נשכח אחרי כמה זמן הזיכרון שלנו הוא מאוד מאוד קצר אנחנו מאוד מאוד מהר שוכחים דברים המטרה של של הדבר הזה של

כל מה שאנחנו עוברים בחיים בעיקר במלחמה הזאתי זה לזכור שחייב להיות פה יותר טוב וכדי שיהיה פה יותר טוב אני חייבת כל אחד ואחד חייב לקחת אחריות להיות יותר טוב להיות יותר עם עם עין טובה על על האחר ולהביא פה אור להביא פה לנסות לחפש בתוכי את העוצמות וא את המקומות שאני יכול לתת לאחרים ולתת במקסימום שלי להיות ממוקד לא בלשמוע חדשות ולקבל את כל ההפחדות א להיות ממוקד באיך אני עושה טוב אין מצב שעבר יום ולא עשיתי משהו טוב למען עם ישראל לא רק למען המשפחה שלי והילדים שלי וזה משהו שהוא קצת מעבר מדהים תת אני אתחבר לדברים שלך שבדיוק הבעל שם טוב אמר ש יום שאתה לא עושה טוב הוא לא יום א זה ממש מדויק לדברייך ונקודה

נוספת שלקחתי ממך שקיבלתי ממך זה המקום הזה שיכלת להתעצבן יכלת להתרגז ת עברת פה אכזבה מטורפת מהמדינה אבל את לא כועסת ונלחמת ומאוד מאוד קל לקחת את האנרגיה שלנו למקומות האלה להפוך את בוחרת להוסיף במשמעות להוסיף בטוב להוסיף באור וזה דבר מדהים לראות את זה כי כשאנשים אחרים רואים אותך איך שאת פועלת לעומת אחרי מה שעברת אז אומר וואו יש לנו פה דוגמה אישית לאיך אנחנו צריכים להתנהג אז בעזרת השם שנזכה תמיד להוסיף באור ובטוב כי זה זה העניין של עם ישראל אנחנו באמת יהודים מהירים שנמשיך עם הדרך הזאת יד יד משיח תתקנו תכף מעד ממש אמן