"הושטתי את הידיים לעצור את האורות - ואיבדתי את ההכרה": מזל אוקנין משתפת בחוויות מהעולם העליון

הרגל הזאת זה את רואה זה כמו פרטזה היא מכוסה אין לי פה בשר ואין לי איך שהרדימו אותי הרגשתי כאבים איומים בגוף שמקפצים אותי ומקפצים אותי ומקפצים אותי ואני צועקת ואני לא יכולה לעשות אף אף אחד לא שומע אותי. באותו רגע אני מרגישה שחרור מהגוף, אני יוצאת מהגוף שלי, אני בחדר ניתוח ואז עומדים לידי שני דמויות מפחידות מלאות עיניים, אחד מצד ימין ואחד מצד שמאל. ואני מחוייבת ללכת איתם ואני יוצאת מחדר ניתוח ואנחנו נכנסים לתוך מנהרה ואני הולכת איתם הרבה זמן בתוך המנהרה חושך מוחלט אנחנו הולכים הרבה אנחנו הולכים די הרבה ואז אני מגיעה למקום שמואר אני יוצאת למקום מואר ואז אני רואה לפניי מקום יפה יפה, מלא אהבה, מלא

אור, הדמויות נשארו מאחורי, הם לא נכנסו למקום הזה. אני רואה שני השערים גדולים מעוצבים מזהב, מעוצבים ומאחורי השערים כמובן שלא נתנו לי להיכנס לתוך המקום המפואר הזה, אני רואה נשים לבושות בהידור. גברים צדיקים, לבושים ומוערים, מקום שמלא אהבה. ואז פתאום מדבר אליי קל, קל מיוחד, קל אוהב, קול מחבק ואומר לי מזל, תחזרי בתשובה, תאמיני בדת. באותו רגע אני מתגלגלת בחזרה לגוף שלי לחדר הניתוח. אני מתעוררת בחדר התאוששות ואני מפחדת לספר מה קרה לי, מה עברתי. בחדר ניתוח כמובן אמרו הנה היא פה, היא נמצאת פה. שלום, קוראים לי מזל. אני בת 64 נשואה, אמא לילדים, לנכדים ברוך השם אני גרה בתל אביב ביד אליהו את בורא עולם לא

הכרתי. חייתי בבית חילוני גמור שלא היה לנו לא שבת, לא חגים, לא כשרות. אני הייתי עסוקה כל הזמן בעצמי, בלבוש שלי, בחוסר צניעות שהיית לי.

הייתי אתלטית, רצה למרחקים, משחקת כדורגל. בגיל 16 שיניתי את השם שלי למלי. השם שלי הוא מזל ולא הבנתי כמה מזל יהיה לי בהמשך של החיים. לא התחברתי למזל. ב-17 התחתנתי עם בעל שהיה תלמיד לשיבה, שבשנה הראשונה כבר דאגתי שהוא יאכל בכיפור דבר שהוא לא עשה מימיו. לא היה בבית שבת, לא היה חגים, לא היה כשרות. בגיל 18 ו3 כבר ילדתי את הבן הבכור שלי שהשם יחזיר לי אותו בתשובה. ואחרי מספר חודשים נפקדתי שוב ועשיתי הפלה כי זה לא היה מתאים. עבדתי בסוכנות ביטוח והייתי עם מזכירה ראשית. היו לי עובדים והייתי מגיעה למשרד בחוסר צניעות והיו מלא גברים שמגיעים לשם מחמיאים לי על איך שאני נראית וכמובן שהרגשתי שאני מלכת העולם.

הב שלי באיזשהו שלב עשה לי ביטוח מנהלים שהיה שם סעיף נחות של 100%. בגיל 22 נסעתי עם בעלי לחתונה בבאר שבע. את הבן שמתי אצל אמא שלי והייתי אמורה לבוא לקחת אותו בבוקר לגן. הגעתי לחתונה עם כמובן עם מיני, אגפי עקב, מעיל אור יקר. בחזרה מהחתונה הגענו לפני צומת קריית מלאכי. ראיתי שתי אורות מתקרבות אליי במהירות. אני הושטתי את הידיים לעצור אותם ונעלמתי. איבדתי את ההכרה ומה שהתברר שמשאית צבאית סדתה למסלול שלנו ומחצה את האוטו. היה לנו עוד פה דאבל קבינה. הדאבל קבינה זה פנים ישרות. אז ככה כל הפח נכנס בי. נכנס לי בתוך הרגליים, בידיים, שבר, ריסק אותי. כולי הייתי שברים. והמזל של בעלי, בורא עולם עשה נס. באותו

רגע שהוא נכנס בעלי אף למעלה אז ככה שהוא לא היה נלקד באוטו אני נלקדתי באוטו מעת השם היה חסד שבורא עולם עשה איתנו אחרי המקום היה חשוך חושך מוחלט הגיע אוטובוס של אורחים שהיו בחתונה הם ירדו ועזרו לנו והאוטובוס האיר את המקום טלפונים לא היו אז הם רצו למושב סמוך להזיק עזרה הגיעו אמבולנסים ומשטרות ולא היה ברירה. היו חייבים לחלץ אותי כי הייתי במצב קריטי. איבדתי הרבה דם וברגע שחילצו אותי ומשכו אותי מהאוטו אז משכו לי כמובן את הבשר וא מהרגליים. אני הגעתי לבית חולים קפלן ברחובות במצב ענוש ומיד הכניסו אותי לחדר ניתוח. הייתי בלי הכרה. אבל שניות פתאום התעוררתי והרגשתי איך גוזרים מעליי את הבגדים לפני הניתוח.

הייתי 12 שעות בחדר ניתוח. האמא שלי למחרת מחכה שאני אבוא לקחת את הבן לגן. כמובן אני לא מגיעה. אף אחד לא ידע מה קרה לנו. ורק בצהריים התברר ממשפחה שהיו איתנו בחתונה התברר שאנחנו נסענו הביתה. ואז חיפשו דרך המשטרה ובתי חולים והגיעו לקפלן ובקפלן אמרו להם שהגיעו זוג אתמול בלילה האישה במצב קריטי אחרי תאונת דרכים והאישה במצב קריטי המשפחה שלי הגיעה הייתי בטיפול נמרץ מורדמת מונשמת הרופא יצא ואמר למשפחה שלי שהם עשו הכל ומה שנשאר הכל בידי בורא עולם אחרי ארבעה ימים התעוררתי ואז הבנתי בדיוק מה קרה לי והייתי צריכה הסבל לא נגמר כי הייתי צריכה לעבור ניתוחים כל שבוע הכניסו אותי לחדר ניתוח כדי להציל לי את

הרגליים והרגל השמאלית לא ידעו אם לקרות אותה או לא לקרות אותה וניסו להציל אותה כל ניתוח הייתי מורדמת ואחרי הניתוח הייתי מתעוררת, כאבים, סבל, כבר המשקחי כאבים גם לא עזרו. באחד הניתוחים שהוא היה הניתוח החשוב אם לקרות את הרגל או לא לקרות את הרגל, כי היו משתילים לי עור ומחברים. פחדתי לספר מה קרה לי כי אמרתי לו יגידו שלא מספיק אני פגועה ברגליים, בטח אני גם פגועה בראש. אחרי ארבעה חודשים הגעתי אחרי ארבעה חודשים מקפלן הגעתי לבית לונשטיין אני רתוקה לכיסא גלגלים עם סבל נוראי לא מתפקדת ושם התחלתי לעבור פיזיותרפיה מאוד קשה היו מרימים אותי מנוף לתוך הבריכה בשביל שאני אזיז את הרגליים ובאיזשהו שלב חופשה מבית

לונשטיין שחזרתי הביתה נפקדתי. תשעה חודשים הייתי על כיסא גלגלים וילדתי ברוך השם ילדה בריאה. אחרי שילדתי קיבלתי התמוטטות עצבים, לא קיבלתי את הניחות שלי וניסיתי להתאבד כמה פעמים והגעתי לאשפוז בעבר בנל. באיזשהו שלב עברנו לגור באזור עם קומת קרקע שיהיה לי קל להיכנס עם הכיסא גלגלים המקום הזה היה אזור דתי אחת השכנות לקחה אותי לרב בן טוב זכר צדיק לברכה בירושלים הוא קורא מזוזות והוא אמר לי הוא קרא במזוזות אני לא מכירה פעם ראשונה שהגעתי לרב הגעתי הרב מסתכל במזוזה והוא אמר לי, "הנשמה שאת רצחת מפריעה לך בעולם הזה." ואז הבנתי שזה הפלה שעשיתי. אחרי כמה זמן שוב נפקדתי. בחודש שישי העובר לא התפתח והייתי עברתי

לידה שקטה. החברה הזאת לקחה אותי לרבנית קנייבסקי, זכר צדיקה לברכה, והיא אמרה לי, "במה שקלקלת, את צריכה לתקן, מידה כנגד מידה. וברוך השם התחלתי להתנדב בארגון של נשים למען חיים להציל תינוקות מהפלה, נשים שלא יעשו הפלה. וברוך השם הגעתי לרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה לברית של תינוק שהצלנו אותו. וגם גם הייתי בחדר לידה עם יולדת שביקשה שאני איתה שגם עזרתי להציל את התינוקת שלה. אני כולי פלטינות, אני כולי מרוסקת עד היום. אני כולי שברים. הרגל הזאת זה את רואה זה כמו פרטזה היא מכוסה. אין לי פה בשר ואין לי הרגליים היפות שכל כך השקעתי בהם. זה מה שאמר לי הרופא. המזל שלך שלא קיבלת בפנים. הידיים התרסקו. כולי

כולי התרסקתי אני אני עברתי קשיים נרואים עברתי הייתי רתוקה על כיסאי גלגלים ואחר כך עם כביים ו באברבנל וניסיתי להתאב לא לא רציתי לקבל את מה איך המצב שלי הרגליים לא נשברו שבר אחד הם נשברו כמה חלקים והרגל הזאת זה רגל שהיא הכף רגל הייתה בצד השני אני הגעתי איתה לבית חולים שהיא באוויר בגלל זה ניסו להציל אותה והצליחו אבל עד היום יש לי מפחיד איך שזה נראה ואני אומרת ברוך השם שהתחתנתי גם בגיל שב לא הבנתי בורא עולם התחתנתי לא מבחינה לא מתעמדת אני אומרת מי היה לוקח אותי במצב שאני הייתי זה בורא עולם עשה איתי חסדים אני לא אני לא הבנתי אני לא ידעתי כמה בורא עולם הוא שילמתי במיוחד עם הרגליים כי שם באמת א אני

כל הזמן הייתי עם קצר אני אני לא ידעתי ללבוש ארוך לא ידעתי אני הרגליים שלי תמיד היו חשופות ושם שילמתי וגם היה שלב שהעצם גם לא הספיק אז לקחו לי מהמותטן עצם כדי לחבר לרגל והרגל השמאלית יש לי רצועות מסבי פחם שגם הם נקראו והבשר במיוחד של הרגל השמאלית נשאר באוטו שהייתי צריכה לעבור השתלות ולשקם הכף רגל שונה מהכף רגל השמאלית מהימנית כי היא התרסקה במיוחד בזמן התאונה הכף רגל הסתובב לצד השני מי שהחזיר אותי בתשובה במיוחד זה הבת שילדתי אותה שאותה ילדתי שאמרו לי להוריד אותה היא היום היא מזכה רבים היא גרה בקריאת ספר עם שבעה ילדים היא חרדית חרדית היא נשואה לאברך באיזשהו שלב חברה לקחה אותי לשיעור תורה ואני

מגיעה לשיעור תורה עמדה שם בחורה חרדית שהיא סיפרה את הסיפור האישי שלה והיא סיפרה שעד גיל 16 היא הייתה חרדית בגיל 16 היא סתטתה מהדרך והגע היא גם באיזשהו שלב עשתה הפלה והיא התחתנה אבל בורא עולם לא ויטר עליה. היא עברה עברה אירוע מוכי ובזמן שעברה אירוע מוכי עברה גם מות קליני. ואז היא חוותה את אותו חוויה שאני חוויתי, שהיה הקושי שהנשמה יצאה מהגוף, הכאבים והיא הגיעה למעלה ל לבית דין של מעלה ומי שחיכה לה שם היו הדמויות המפחידות האלה, חיכו רק שהיא תיכנס לחדר, היו מלא מלא דמויות מלאות עיניים ואלה הדמויות שליוו אותי והם חיכו רק שהיא תיכנס לחדר ומי שהציל אותה וסינגר עליה והמליץ בעדה רב ישראל אבו חצר בבבא

סלי היה שם והיא הבטיחה שהיא תחזור למטה והיא תספר את הסיפור האישי שלה וכשנגמר השיעור אני ישבתי ובכיתי ואז הבנתי בדיוק מה קרה לי והבנתי את החסדים שהקדוש ברוך הוא עשה איתי שהוא נתן לי את החיים במתנה וככה גם חזרתי אחר כך בתשובה כי אני לא הבנתי מה קרה לי עד שלא ראיתי את השיעור הזה ואותה לא הבנתי מה קרה לי וכמובן שחזרתי בתשובה ואני מודה לבורא עולם הרופא בזמנו אמר לי שאם הייתי רכב היו זורקים אותי מהכביש טוטלוס אבל בורא עולם לא ותר עליי והוא לא מוותר על אף אחד הוא אוהב אותנו והוא אוהב אותי ואני הבנתי כמה מזל היה לי לאורך כל הדרך ותודה לבורא עולם איפה שאני היום נמצאת. התחברתי לאמת תודה תודה תודה.

הייתי מחוברת לרבנית קנייבסקי והייתי מגיעה אליה עם החיבוקים הנשיקות שלה. הבת שלי שתהיה בריאה היא לא רצתה ללמוד במקום חילוני. היא לבד. זה לא שאנחנו היינו באזור דתי ורק אנחנו היינו נוסעים. אבל הבת שלי לא הסכימה. היא רצתה בית ספר עם בנות וברוך השם ככה זה היה. וכשהכנסתי אותה והתחלתי לראות את ה את הכל בצורה אחרת וככה גם א התחלתי לחזור בתשובה וככה התחזקתי וגם הבית התחזק וברוך השם הילדים האחרים שיש לי ברוך השם שלושה ילדים חרדים נשואים ילדים תלמודי תורה איןול מלבדו אני אני מודה לו מודה לו שהוא נתן לי את ההזדמנות לתקן ולחזור לחיים ולחיות באמת.