משבר – כישלון? או הזדמנות לגילוי עצמי? | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

אני מאמין לכל מילה. אני בוחר מהתחלה. אני מאמין בכל דימה. אתה נמצא בכל פינה או שלום ערב טוב וברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש אנחנו כאן עמוק בתוך השגרה נכנסים לנושאים שנוגעים בנפש של כולנו כי אנחנו כבר יודעים שכולנו עוברים דברים החיים שלנו הם כמו גלים וכמו שדוד המלך כתב כל משבריך וגליך עליי עברו משבר זה גם דימוי לגל אבל האם המשבר הזה גורם לנו לעצור את החיים או אולי להתייחס אליו כמו לשאלה שאלה שגורמת לנו לעשות חישוב מסלול מחדש שאלה שגורמת לנו לפרופורציות או שזה משהו שבאמת משנה לנו לנו את החיים, שזה גורם לנו באמת לבדוק איפה אנחנו, מה המשמעות של כל הדבר הזה, להתבונן, האם המשבר הזה הוא חלק

מאיתנו או שזה משהו שאנחנו נעבור במסע של חיינו ונצא ממנו יותר מחוזקים. אנחנו כאן כדי לשאול את כל השאלות וכדי לענות לכם על השאלות שאתם שולחים אלינו כאן בשידור חי מהבית. אתם יכולים ממש עכשיו להתחיל לסמס את השאלות למספר שמופיע לכם על המסך ואנחנו כאן נענה לכם עם הרבנית פרי כהן היקרה שהיא מטפלת רגשית ותענה לכם על השאלות שלכם מכן כאן לצידי ערב טוב ערב מבורך מה שלומך ברוך השם איזה נושא בחרנו היום נושא מתבקש אני חושבת גם אחרי כל התקופה כל מה שעם ישראל עבר אנחנו נכנסים ישר לתוך איזשהיא שגרה כאילו כאילו הכל קמים לא היה, לא היה עכשיו מלחמה, לא היה עכשיו הזקות אנחנו זהו כמו איזה תרנגולת שמטילה ביצה,

ממשיכה בחיים הלאה. אז באמת אנחנו נתעכב היום על השאלה של איך אנחנו מתמודדים עם משבר בחיים, משבר או משברים ואם זה באמת נכון לעצור לתוך הדבר הזה כשזה קורה. איך אנחנו בכלל מגדירים משבר? אני רוצה שנדבר גם, את יודעת שחשוב לי העניין הזה של הגדרה, כי באמת כשאנחנו מגדירים דברים אז אולי יותר קל לנו להתמודד ולעמוד מולם ולענות לשאלות של הצופים היקרים שלנו ששולחים לנו כבר עכשיו בסמסים למספר שמופיע על המסך ואנחנו כאן בעזרת השם נשתדל להתייחס לכמה שיותר שאלות זה יכול להיות רלוונטי לנושא הזה של המשברים או לכל מה שקשור לעולם הנפש כל מה שעובר עליכם על נפשכם אנחנו כאן כדי להשיב את נפשכם בתשובות מקצועיות מאימנות

מהרבנית פרי כהן. אז א אז ככה אז בואי נתחיל לפני עוד לפני ההגדרה של מה זה משבר. כיוון שמשבר יכול להיות א מי מדבר פאות ביותר. זה תלוי אדם, זה ממש משתנה עד לדברים שהם ממש ממש גדולים ונוראיים אצל אנשים אחרים. אבל כדי שנבין כמה מהר אנחנו צריכים לחזור ממשבר ו ואיך זה מתנהל אני רוצה לספר משהו קטן את יודעת שאנורא טובה בסיפורים אני אוהבת מתחילה בסיפור אז א בעבר א הייתי מנהלת צהרון היה לי צהרון משלי בצרון הזה היה הרבה מאוד ילדים וכל היות ובאותה תקופה הייתי ממש אישה מרצה אז רציתי את כל הסביבה כל הלת האמהות של הצערון ואני זוכרת אומרת ש הייתי מסבירה לאמאות שחבל שהם יעזבו את הצערון שלי וילכו לחפש אמא אחרת

אז הם יכולות להישאר כאן אני רק יולדת ואני חוזרת זאת אומרת אמרתי להם שלושת הימים של הבית חולים ולמחרת אני כבר חוזרת ואפילו יפה עם הילדים שלכם משהו נחמד לא להסתכל עליי כן והיום אני ככה אני אני בשוק איך עשיתי את זה ואיך אנשים שיתפו איתי פעולה אבל זה מה שהיה ילדתי אני זוכרת שילדתי ביום שלישי, שלישי, רביעי, חמישי, בצהריים יצאתי מבית החולים והלכתי לאסוף את הילדים של הצערון. אני בש והיות והייתי רגילה בימי חמישי לאפות איתם משהו, אז גם ניגשתי אלמטבח להפות איתם. זוכרת שבא להסתכל עליי, אני שידרתי עסקים כרגיל והוא נשאב לתוך הסיטואציה והוא אמר, "אני ממש חושב שעדיין קשה לך ללכת." ואני חושבת שזאת ההשוואה

הכי טובה שאני יכולה לתת למה זה משבר ואם אפשר לצאת ממנו מהר? האם צריך לצאת ממנו מהר? כמה זמן אנחנו צריכות להתאושש ממשבר? כן כיוון שבחז"ל ממשילים משבר אישה כאילו אישה במשבר זאת אישה שיושבת לפניבר אבל אני שנייה חייבת להתעכב על מה שאת מספרת פה כי אולי אולי גם הצופים שלנו לא מעקלים כמו שאני לא מעקלת את שלושה ימים אחרי לידה אני מקווה שזה לא היה לידה של התאומים או שכן לא לא אז החלטתי שזהו אז החלטתי אוקיישלושה ים אחרי לידה את אומרת לעצמך בירחו אותי שאני אלד כמו תרנגולת אז אני לוקחת את זה עד הסוף בדיוק בדיוק וחוזרת לא פחות יותר בצהרון ארבעה ילדים ילד התינוקות התינוק שה לא לא התינוקות איתי נמצאים ואני

מניחה מכינה צהורים ואוספת את הילדים אולי זאת הייתה לידה ראשונה ולא ידעת במה מדובר שני שלישי רביעי וחמישי בן פה כך זה היה כן אוקיי ומאיפה זה בא זה בא מתוך מקום של ריצוי ובכוונה אני נותנת זה את כל הפרטים כי תכף אנחנו נפתח את כל הדברים האלה כן כן, בהקשר של משבר. כן, כי זאת הדוגמה. כי פה כשאישה יושבת על המשבר, אומרים לנו בכלל רבי נחמן ברסלב אומר שכל ירידה היא משבר וכל משבר הוא כמו תחילה של לידה ואנחנו נהיה חייבים לעבור דרכו כדי לצמוח למשהו חדש. אז בכוונה אני נותנת את הדוגמה הזאתי כי באמת לידה זה משהו מאוד מאוד משמח אבל כשאישה יושבת על המשבר זאת אומרת כשהיא מגיעה ללדת היא חווה פה משהו כל אחת עם מה

שהיא חובה כן א אז יש אחת שהיא מקבלת את זה נורא טוב היא ממש מחכה ויש אחת שהיא נורא נורא מפחדת ויש אחת שנורא לא נוח לה והיא קצת מתביישת וכל אחת עם הסיטואציות שלה והיא עוברת כאן משהו כדי להביא חיים חדשים כיוון שכל משבר שמגיע לאדם הוא הולך להוביל אותו לחיים חדשים החיים שלו כבר לא יהיו אותו דבר אחרי המשבר כמו שהיו לפני המשבר אבל כשהוא חווה את המשבר או כשניקח את האישה כשהיא נמצאת בשלב הלידה ו-20 ועד 24 חודש שאומרים לנו שכתוב 24 חודש לא 24 שעות שאת הבנת את זה את הבנת את זה בשעות אבל זה בחודשים זה כתוב בחז"ל וזה לא סתם כתוב שכל איבריה מתפרקים מתפקין את את צריכה לחזור לעצמך במלא מובן המילה נכון נכון

נכון לגמרי אז אני אני באמת לא נרגעת ממה שסיפרת כאן א אני שמחה לראות שאת אכן כבר לא מתפוקקים כבר כמה שנים שלא מתפוקקים זאת אומרת וואו אנשים באו ונתנו לך את הילדים הפרטיים שלהם כדי שאת תטפלי בהם לדעת כן שכבי לא עצר כאילו כן כן לגמרי ושלא יבינו אותי לא נכון פשוט אני שידרתי שזה ממש בסדר מבחינתי ומאיפה זה נבע זה נובע מתוך מקום של ריצוי ומתוך מקום מקום של רצון להוכיח כמה אני בסדר וכמה אני טובה ואני רוצה לקחת את זה בהשאלה לבן אדם שהוא נמצא במשברכ כשאנחנו חווים משבר אנחנו חווים תלטלה מאוד מאוד גדולה ממש תלטלה גדולה אבל הנה לפי מה שאת מתארת זה מאוד תלוי בן אדם זה מאוד תלוי אני חוויתי טלטלה מאוד גדולה

כן ועם כל זה א ועם כל זה המשכתי לעשות את זה כשבפנים אני מכניסה את זה וזה מאוד מאוד מאוד פה סי התפעלת על אוטומט הדחקת את החוויה בוודאי בוודאי בוודאי לא הייתה לי ברירה אני אני בן אדם מרצה אני רוצה שישארו הילדים אני צריכה את הכסף לפרנסה יש רמות הייתי נכון נכון נכון נכון אבל תמיד אני אומרת שמי שהיה תחת ועדת ביקורת בתור ילד כן ועדת ביקורת של הסביבה הוא הופך להיות מבוגר שמרצה עד כס גבול היכולת שלו מה זה זה סיי הגינס של הריצוי לגמרי כן זה זאת אומרת זה זה אין אני זה לוותר ולהזיז את עצמך ובמקרה הזה גם את התינוק שנולד נכון וזה היה בדיוק בדיוק ועכשיו לאמא מאוד קשה להזיז את התינוק שלה כיוון שהתינוק שלה

הוא תוצר של הנקודה הכי רגישה שלה בדיוק אני הרבה פעמים אני אומרת אם אם לפעמים אישה באה אליי ואומרת לי א אוקיי אז אני אני לעצמי על עצמי אני אוותר אז היא אומרת לה אוקיי את יודעת מה על עצמך את מוותרת אבל את גם אמא אז לפחות בשביל לילדים תעמדי על זה כדי אם הערך שלך הוא לא מספיק גבוה אז חייב להיות אולי איזשהו ערך שהוא יותר גבוה אבל כאן את אומרת שזה היה עצור אני ממש מזיזה את הכל כיוון שזו הייתה המשמעות שלי בחיים זה ממש מסאיר אותי ברמה האישית כאילו אני כל פרק מגלה כאן עוד דברים וזה זה מטורף אז אז הדרך שלי הייתה לשרוד את החיים כן לא לחיות אותם אלא לשרוד אותם היום אני חיה אותם איתי פשוט עוד שלב ועוד שלב

ועוד שלב ועוד שלב וכמו שזה הסיר אותך כן ככה אנחנו צריכים ללמוד מזה לקחת השאלה למשברים כיוון שבמשברים לעתים החברה אומרת לנו אז תקומו תמשיכו תעשו תלכו תייצרו ולעתים אתה לא יכול יותר ופה אני רוצה לחלק כשאנחנו חווים משברים מכל מיני סוגים כן אמ לעתים זה משברים שאין הן חיטו עלינו. לעתים זה משברים שנוצרו לאט לאט אבל שחפו אותנו לתוך עומק מאוד מאוד מאוד גדול. ואז אנחנו צריכים לדעת מה עושים עכשיו. אז בעצם אנחנו מחלקים את זה. יש את השלב של לצאת מה מהאיכסה של המשבר כביכול. שמה זה אומר? זה להכיר בזה שאתה במשבר בכלל או זה זה להכיר בזה שאתה במשבר. זה להבין שזה קרה לך ועם כל מה שאתה צריך. שאתה לא השם. אבל

בואי שנייה נחזור אני חייבת הדוגמה שאת הבאת. כן. באיזה שלב את מבינה שזה משהו פה לא תקין? זאת אומרת מה הילדים זהו עד הבר מצווה היו בתארון שלך ואז ואז זה הסתיים ועכשיו רטרואקטיבית את מסתכלת או שהיה איזשהו שלב שאמרת וואי לקחתי על עצמי יותר מיד? לא. בוודאי שידעתי כל הזמן. כן. א ידעתי כל הזמן שזה לא בסדר, שזה לא טוב, אבל עם תחושה של אין לי ברירה, אני חייבת לחיות ו לחיות בשבילי כן שנים ארוכות באמת עד שהייתי בעריון של התאומים וואו ואז הקדוש ברוך הוא עצר אותי ממש הוא עצר אותי אבל א במשך שנים הבנתי שזה מה שאני חייבת לעשות כי שמה שהיית בשמירה כן כשהייתי שהיה לי את החשד לקריש דם במוח את השם ישמור אז את

יודעת הרבה הרבה פעמים שבן אדם לא יודע לעצור בעצמו הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא בא ו ואז בדיעבד לפעמים שאנחנו בתוך המשבר אנחנו אפילו לא מכירים בזה שזה חסד השם וכשאנחנו מסתכלים אחורה כמו התמונה שאת מתארת לאחורה שאני בא לי לתפוס אותך שמישהו יעצור אותך אני אבוא לעצור אותךצר אז הקדוש ברוך הוא מזמן את אותו דבר כדי שהבן אדם באמת יעצור. וכאן אנחנו באמת מגיעים לנקודה שהמשבר הוא הרבה פעמים איזשהיא נקודה ש של גלגלי עזר, של א של הערה שמעימית, של משהו שגורם לנו לעצור אבל לטובתנו לגמרי. את יודעת, אני תמיד מדמיינת את זה שאנחנו כמו במחילה של עכברים. כן, אם נסתכל על ילדים קטנים בחוג טבע, כן? הייתי מביאה

לצערון הרבה חוגי טבע אז היא הייתה מביאה עוגרים קטנים כאלה ואז היינו מסדרים להם כמו מתחם והילדים לא רצו שהם יצאו מהמתחם כי הם רצו לעקוב אחריהם בתוך הדבר הזה אז אז כל פעם הם היו שמים להם חסמים או נגיד היא הייתה אומרת להם בואו תעשו להם שביל ואז הם היו שמים להם חסמים וההוגר רוצה ללכת לפה אבל להבדיל אלף אלפי הבדלות אני אומרת שאנחנו קצת כמו העוגרים האלה והקדוש ברוך הוא רואה אותנו קצת מתבלבלים וקצת הולכים וקצת זה ואז הוא שם לנו חסם ועוד חסם עוד חסם והוא תוחם אותנו כדי שאנחנו נגיע למקום שפוי ולא נתבלבל בדרך. נגיע אל היעד שלנו, אל המטרה להדיל מהעוגרים לנו יש בחירה ובדרך בא אדם רוצה ללך מוליכין אותו.

ואם בן אדם טועה אז הרבה פעמים הטעות תוביל אותו כי כי יש כוח של בחירה. אנחנו ברוך השם לא עוגרים. נכון נכון. ועם כל זה אוי אני הולכת להגיד משהו שאני מקווה שהוא יובן כמו שצריך. כן. אנחנו באמת בסיעתא דשמיא כי זה חשוב כי אני יודעת שיש בנות שנמצאות בתוך המצב הזה והם לא מבינות מה קורה להם. אנחנו מצוים לבחור בטוב ולברוח מהרע ואנחנו מקבלים שכר על הטוב ועונש על הרע. כך אנחנו יודעים. אבל אין אחד מאיתנו שלא רוצה לבחור בטוב. גם כשאני המשכתי לעבוד אחרי לידה אז בחרתי בהבנה שזה היה טוב. הילדים של הצארון צריכים לקבל מסגרות, האמהות שכנתי את עצמי שהאמהות מסכנות הן עובדות ומה הם יעשו עם הילדים ואני צריכה את הכסף

הזה. טוב, זה ברור שהבחירה שלך או של כל אחד כאן זה באמת הדבר הבסיסי והאנושי של השאיפה לטוב והרצון לבחור. אז כולנו רוצים לבחור בטוב, אבל לעתים אנחנו ניגרר אל הרע. בלי יכולת לשלוט בזה. כן. כן. אנחנו לא רוצים לעשות רע. כן, בסיטואציה שלי אני לא יכולה לקרוא לזה רע. בסדר, הזקתי לעצמי, אבל יש בנות שמזיקות לעצמה באמת בדרכים מלוכלכות ולא יפות ועושות כל מיני שטויות ואז אנחנו אבל תבחרי בטוב. היא אומרת לי, אבל אני לא מסוגלת, אני ממש ממש לא יכולה. אני כרגע פצועה וחבולה. ושוב היא הולכת ושוב היא עושה שטויות, ושוב היא לא בחרה לעשות שטויות, היא פשוט נגררה לזה פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם. למה? כי כרגע היצר

שלה הוא לשרוד. וכדי לשרוד אז היא צריכה שיהיה איתה מישהו אז היא שוב נופלת בשביל לשרוד היא צריכה להרגיש שהיא שווה אז היא מהמקום הזה היא נופלת ועוד כהנה וכהנה כן אז אז הבחירה היא נכון שאנחנו מצווים לבחור ונכון שאנחנו רוצים לבחור וזה וזה כביכול ה האופק שלנו אבל לפעמים אנחנו לא מצליחים לבחור אנחנו שוב נופלים ושוב נופלים ושוב נגררים ושוב נגררים אז כשאני עומדת מול א בנות ואני אומרת אוקיי עד כמה את מוכנה להיגרר ופה משהו מנהר חייב חייב לבוא איזשהו משהו ש שזה תהיה נקודת מפנה ואפשר לקרוא לזה משבר אפשר לקרוא לזה דרך מוצא אז אני חושבת ש שה בדיוק זה משבר או דרך מוצא כי כי זה בדיוק אותו דבר אבל כיוון שלעתים

הקדוש ברוך הוא יתן לנו משבר אנחנו נעצר ולא תהיה ברירה ואנחנו פשוט נצטרך לשתות וללכת לכיוון אחר וזה הנקודה שלפעמים רק בדיעבד אנחנו מבחינים ומאבחנים שזה היה לטובתנו רק בחיבור של הנקודות לאחור אז אז פתאום אנחנו אומרים וואו וואו זה היה ככה זה מה שזה היה אנחנו ניגש לשאלות הצופים אני שוב מזכירה לכם אתם רואים את המספר שמופיע על המסך ואתם מוזמנים א לשלוח לנו את השאלות שאתם רוצים לפתור שאתם רוצים לקבל עליהם עצה טובה והנה אנחנו אפילו נקריא לכם את המספר 052951657. למספר הזה אתם שולחים בהודעת וואטסאפ את השאלה שלכם. זה מגיע אלינו והנה אנחנו כבר ניגש לשאלה הראשונה א שאלה שדווקא זה נשמע שהיא כן עוסקת במשבר.

א נכשלתי בעסק שקמתי ב-10 אצבעות. איבדתי הרבה כסף והרבה כבוד. כולם אומרים לי תצא מזה, אבל אני עדיין תקוע בתוך הבושה, בתוך משבר גם כלכלי וגם של הנפש שלי. איך יוצאים מזה? אני מרגיש שזה כמו גזר דין לכל החיים. וואי, שאלה מצוינת, כי בעצם השאלה הזאתי ממחישה לנו מה קורה בזמן של משבר. בתחילה יש לנו את השלב שאנחנו בשוק. וואו, קרה לנו משהו, אנחנו לא יודעים איך להגיב, אין לנו כוח לקום בבוקר, אנחנו מרוסקים, מחוסלים וזה בסדר. צריך לדעת שאנחנו צריכים לתת לעצמנו את את ההבנה רגע את את המקום של להיות שם להיבהל לא לקום מהמיטה כי עכשיו נורא כואב לנו לא לקום מהמיטה לא לקום מהמיטה לתת לתת לעצמנו אבל ואחר כך אנחנו

ממשיכים את התהליך אחר כך מגיע השלב של האבל ההבל על החלום שהיה לי ההבל על עצמי כביכול איך איך א איך איך רציתי וזה לא קילה קשה מדי אבל זה ממש כן כן כן כן כן זה ממש להקל את זה וכולי אז יש בתחילה את השלב של מה קרה לי החלק הזה של מה קרה לי מה היה לי איך אה איך איך איך הצטערתי איך כרגע אני בצער איך הכבוד שלי עבד הוא אומר איבדתי כבוד איבדתי כסף באמת לתת מקום לבכות לכאוב אבל לדעת שיש את השלב הבא וזה לכוון את עצמי קדימה כי אני לא לעולם איוכל להיות בתוך חכמים עצ עצמים אבל וזה וזה חד משמעי כשאני אתן לעצמי להתעבל כמו שצריך על משהו שקרה לי בלי לנסות לקום לפני הזמן אני אוכל שלא ישאר לזה זכר ואני אלך קדימה

לגמרי אבל כשאני מתאבל חצי קלאץ' ואני לא נותן לעצמי ואני אבל אני מחייבת את עצמי לקום ואני אבל זה נשמע כמו איזשהו תחום מאוד מאוד אפור מצד אחד את אומרת כן לא לקום מהשמיכה לתת את המקום הזה של לשבר ואפילו להתאבל, שזה היה נשמע לי מילה שהיא קשה מדי, אבל אוקיי, אני סומכת עלייך. ומצד שני, אמקי, אז נו, אז מתי קמים? מתי ממשיכים הלאה? מתי מפסיקים לדשדש? אז כשאנחנו נותנים לעצמנו את המקום שלנו כמו שצריך, ראיתי סרטון שהוא לא קשור בכלל והוא ממחיש את זה מצוין. א הוא מדבר על זה שאנשים שיש להם קשב וריכוז, יש להם שיתוק קשב, מגיעים למצב של מסוגלים, לא לא מצליחים להקים את עצמם מהספה. כן? לא יכולים. אני רוא מסתכלת,

את לא מכירה את זה, אבל אני מכירה את זה מצוין. את יושבת לא, אני מנסה לראות את הסיטואציה איפה איפה זה פוגש, איך זה יכול לגשים שאין להם את זה. כן. יופי. ברמה מסוימת כל אחד והרמה שלו. אבל את מתארת פה מצב של כיפה. אתה אתה אתה יושב אין לך כוח לקום, אין לך כוח, אין לך כוח, אתה לא מסוגל להרים את עצמך. והוא נתן רעיון מאוד מאוד יפה. הוא אמר, קודם כל, תניחו את הטלפון בצד. אל תגלגלו הלאה כי זה שזה מגלגל אותכם אז אתם עסוקים. שוקים בזה את העמ יופי אז אומר תניחו את הטלפון בצד ועכשיו תחשבו על שלוש דברים חשובים מאוד שאתם צריכים לעשות ממש לחשוב על זה טוב טוב להכניס את שלושת הדברים האלה למוח ולשכב על הספה

ולבהות בתקרה באמת כן הוא אומר תברהו בתקרה אומר אתם לא תברו יותר מדי כי מה שקורה המוח שלכם משתעמם והוא רוצה לקום ולעשות אבל הוא זוכר את שלושת הדברים שהוא צריך לעשות ולכן הוא קם ועכשיו הוא עושה כשאנחנו נותנים לעצמנו את המנוחה הזאתי כן אני לא עכשיו ממהר לרוץ לפתוח את העסק הבא או מהר מהר להחזיר את הכבוד שלי. אני יכול לשבת בתוך המקום הזה, לשבת שם. ה בשלב מסוים המוח שלנו ישתעמם והוא ירצה לקום ולהמשיך קדימה. אם אני אתן לו את מה שהוא צריך, אבל אם אני לא נותן לו ואני מנסה להקים את עצמי לפני הזמן ואני מנסה לעשות הלאה, אז יהיה לו מאוד מאוד קשה. אתמול הייתה לי שיחה עם אחת הבנות שאני מלווה, יש איתי שעה

ורב, היא בכתה את חייה. בכתה את חייה. היא באמת עברה תהליך של כמה חודשים טובים שכשאני קיבלתי אותה היא הייתה במצב מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד לא נעים ממש ובוא נאמר שבמשך חצי שנה היינו עסוקים בסור מרע בלהבריח אותה כמה שיותר מהמקום ההוא הסברתי לה שהעבודה שלנו מתחלקת לשתיים השלב הראשון היה סורמרה א להפסיק את כל הדברים שהיא נגעה בהם א להפסיק את השטויות שהיא עשתה את הלילות בלישנה להתחיל לייצר איזשהיא מסגרת של עבודה א ועוד ועוד ועוד ועוד א הכנו את זה שהיא לא מסוגלת ללכת ללמוד הכלנו את זה שהיא לא מסוגלת כרגע לדאוג לעצמה לעבודה שהיא משמעותית וכזה ואתמול היא כל כך בכתה כי אמרתי אוקיי אסור מרע נגמר היינו שם

כמה חודשים טובים עכשיו אנחנו הולכים על העשה טוב וראיתי שעדיין היא לא מסוגלת עדיין לא מסוגלת אבל פה מה צריך להיות בשלים בדיוק בדיוק בדיוק אבל אבל כשאתה מלווה אז יש לך ונמצאים איתך ומששים איתך את הדופק אז הסברתי לה זה כמו האיילה שיולדת תינוק ואז אחרי ממש כמה דקות היא מתחילה לבעות בו שיקום וילך כן כי הוא לא יכול לעולם לרבוץ אבל כשאנשים נמצאים תחת הטיפול אז המטפל יכול למשש את הדופק ולומר מתי כשאנשים מרגישים שהם יכולים לעשות את זה לבד אז כן לתת לעצמם את המקום לתת לעצמם את המקום עכשיו אם צריך מהר מהר לצאת לעבוד כי אין ברירה וכולי אז אולי זה זה הדחיפה הזאתי שהחיים נותנים לנו זה זה המקום הזה של אוקיי

יאללה נמשיך נכון אבל עם כל זה תנסי לחשוב שבן אדם שהיה לו עסק וחלום ענק וגדול ועכשיו הוא צריך ללכת לעבוד בתור קופאי בסופר שחס ושלום אני לא מזלזלת בשום דבר אבל אני רק אומרת שתי הדברים הם שונים פה אתה עצמאי עם חזון ענק ופה אתה עובד תח מישהו כן אפילו אפילו אם לא נתחום את זה לאיזשהו סוג של מקצוע. עצם השינוי המעבר מלהיות עצמאי וכאילו פתאום הוא ואז הוא הולך כל יום לעבודה כי אין לו ברירה ואומר לעצמו די תשמח תשמח לא הוא לא יכול כרגע לשמוח ואם הוא ייתן לעצמו והוא ילק את הפתעים בעצם כשאנחנו מלקקים את הפצעים להסתכל בטבע כשהחתולה או הכלב מלקקים את הפצע שלהם הם מנקים אותו הם מחטאים אותו אז כשאנחנו מלקקים

את הפצע שלנו כמובן בגבול אז אנחנו מחטאים אותו אנחנו זה מאפשר את את ההתחלה של הרי בצ כן כן ואז משם אפשר ללכת קדימה אוקיי אז אנחנו נקווה שבעזרת השם התשובה עזרה לאותו בעל עסק ולא לא להישאר בתוך משבר כי זה נשמע כמו איזשהו גבול מאוד דק מצד אחד כן לתת את המקום כן א לתת לעצמנו להתכסות מתחת לצמיכה אותי זה זה לי זה נשמע מרטיע לי זה נשמע מפחיד כאילו אז מתי קמים יאללה לקום להמשיך הלאה זה גם המדינה שלנו זה גם החיים שלנו זה גם מה שדיברנו שהנה לפני כמה ימים היה מצב היינו 180 מעלות והנה עכשיו הם שנוכל זה סוג של אנחנו גם בDNA שלנו בתור עם ישראל חייבים את זה ממשיכים הלאה איך שלא אבל עם כל זה אם תסתכלי מה קורה

במדבר הקדוש ברוך הוא נותן לנו ללכת 40 שנה למה כיוון שאנחנו חייבים להחליף זהות לקח להם 40 שנה שנה להחליף זהות מעבדות כן להחליף דור ויש מפרשים שאומרים להחליף זהות מ מ מ מ מדור של עבדים לדור של אנשים חופשיים זה לוקח זמן קראתי משהו מאוד יפה א מישהו דיבר על זה שאנחנו מרגע אחד של מלחמה עוברים מהר לרגע אחד שזה הוא אומר חבר'ה תקשיבו זה כמו אנחנו אנחנו מוקי הדף קיבלנו א מכה ועל פניו נראה שהכל בסדר, אנחנו קמים הולכים לעבודה, אבל בתכלס בבפנים שלנו יש הדף. זה הוא אומר פציעות הדף זה פציעות מאוד מאוד קשות. אם לא ניתן ליהם את הדעת. עכשיו זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות במיטה 24 שעות. כן. גם כשאמרתי על האדם

הזה שיהיה במיטה, כן? זה לא להיות במיטה ש אבל לת לצת לעצמי להתאבל על מה שהיה. אז אם אני צריך יום אחד במיטה, כן? בן אדם בריא לא יהיה יותר מזה. אם אני צריך כי זה כמו שאמרת המוח בסופו של דבר משתמ רוצה ללכת הלאה אדם בריא אדם בריא שואף כל הזמן קדימה כי יצר החיים הוא חזק הרבה יותר זה כמו השם ישמור שאמא מאבדת ילד השם ישמור ויציל ווהת מסתכל ואתה אומר שהשם ישמור זהו נגמרו לה החיים ואתה תראה אותה אחר כך כמה וממשיכה אז נכון שבלב עדיין מאוד מאוד מאוד כואב ועד 120 יהיה כואב ושום שולחן שבת לא יהיה אותו דבר ועם כל זה יצר החיים הוא מאוד חזק אצל בן אדם בריא ממש זה בDNA שלנו. כן. אה, יש לנו שאלה כאן ממישהי

שעברה פגיעה נפשית ממי שהיה הכי קרוב אליי. אני מנסה לחזור לעצמי, אבל בכל פעם שאני חושבת שזה מאחוריי, זה צף שוב. אני מרגישה שלא התגברתי או שאולי זה חלק מהתהליך. בוודאי שזה חלק מהתהליך. כשאנחנו חווים פגיעה ממישהו מאוד קרוב, אנחנו מהבים אמון, אנחנו זה הרבה יותר כואב כנחנו חשופים מול מישהו שהוא קרוב ולכן יקח זמן עד שזה יתרפא, אבל חד משמעי זה מתרפא. ואנחנו צריכים שוב לגשת אל המקום הזה של לתת לעצמנו מה אני מרגישה, למה זה כל כך כואב לי, מה ממש לנהל שיחות עם עצמי ולפרק את זה ולפתוח את זה וכל פעם כשזה צף להבין למה זה צף הפעם וזה יעצוף מכל מיני כיוונים כי זה יתקוף אותנו מכל מיני זוויות שונות ולתת לזה את

המקום ולאט לאט זה יעבור בעזרת השם א יש לנו כאן עוד שאלה א כשהגעתי לפנסיה הרגשתי חסר משמעות. הילדים גדלו, הבית ריק. אני פתאום לא יודע מי אני בלי הלחץ והעיסוק. איך אני בונה את עצמי מחדש? וואו, זה שלב ממש ממש ממש קשה. אתה צריך להתחיל לאסוף את החיים שלך מחדש. ומה אתה עושה עם זה? איך אתה נשאר? איך אתה נשאר בטוב כשבעצם כביכול אתה לא קם בבוקר, אתה לא מרגיש יעיל, אתה לא מרגיש פרודוקטיבי כמו שהיית בעבר. ולכן זה הזמן להתחיל לגלות את הדברים הפנימיים שאנחנו אוהבים לעשות ולמצוא דברים שעושים לנו טוב. אנחנו לא אין לנו אישור לחיות רק בגלל שאנחנו עובדים או מרגישים א בעלי משמעות בעולם. אם דיברנו קודם גם על

העניין הזה של הריצוי, זה כאילו אנחנו כן יש לנו את הצורך לחיות בשביל משהו. כל אחד הרי צריך את המשמעות בחיים אבל כאילו כאן הוא צריך למצוא את המשמעות מחדש, כי איזשהו פרק נגמר ועכשיו איזשהו פרק חדש מתחיל בין לבין זה המשבר. נכון נכון. כי כי כשהוא היה יוצא לעבודה אז הוא היה כביכול יעיל ואנחנו התרגלנו לחיות אמ עם עם איזשהו אישור א לחיות כי אנחנו יעילים כי אנחנו עושים כי את אמא כי את א אישה של כי את עובדת כי את מנהלת משרד כי כי כי בבקשה את לא עושה אז מה אז אני חושבת שזה זה גם עוד נקודה שהמלחמה הזאת הפגישה אותנו בה כן מישהו כתב בצחוק באיזה סטטוס א א אני לא מאמין שעמדנו בפקקים בגלל כל כך הרבה אנשים לא

חיוניים. ראית את זה? כאילו פתאום אנחנו רואים מי באמת חיוני, מי באמת יוצא לעבודה. אז זה באמת נתן לנו איזשהיא פרופורציה להסתכל ולפגוש את עצמנו במציאות שכאילו לקחו מאיתנו את כל התפקידים וזהו. שבו בבית ופשוט תהיו בדיוק. תהיו נחכים. וזה היה א גם סוג של משבר כי כאילו זה לא מציאות שבחרנו בה, זה מציאות שנכפתה על עצמנו. ואני חושבת שהרבה משברים מתחילים מהנקודה הזאתי שבן אדם מרגיש שהוא נמצא בתוך מציאות שהוא לא בחר בה, שהיא נכפתה עליו וזה משבר. ואם היא נכפתה עליו כי קרה לו משהו השם ישמור עבר תאונה. מלחמה זה כבר זה נשמע כאילו המלחמה הזאתי זה עכשיו חדשות שתקד אבל האירוע זה היה כמה ימים פשוט עבר לנו כבר

הרבה מעם השגרה ופתאום חופש גדול וכאילו מה את עוד מדברת על זה אבל זה היה שם שנייה אנחנו אפילו לא נותנים לעצמנו להקרב בדיוק אבל כשהמלחמה כפתה את זה אז אז מילא אבל כשהגיל קופא את זה ואתה מרגיש שאתה הולך ו החיים לא הולכים אתה לא נשאלה של משמעות זה משהו גדול ואני כביכול חלק מהדבר הגדול הזה שנמצאים איתי בבית ובאותו מצב עוד מיליוני אנשים או עשרות אלפי אנשים או מאות אלפי אנשים אבל אני חלק ממשהו גדול יש איתי עוד הרבה הרבה אמהות שתקועות עכשיו עם הילדים בבית במקום לשלוח אותם למסגרות אז יש גם הזדהות ויש גם חלק מומשהו אבל פה הוא כאילו הרכבת נוסף נכון נכון נכון נכון נכון ווזה נורא קשה. זה נורא נורא נורא

נורא קשה. ולכן מהר מהר למצוא א דברים שעושים טוב, דברים ש שהם יהיו א מספיק חזקים בשולחן. אני זוכרת שאמא שלי כשהיא א היא הייתה עובדת עם סבא שלי בחנות, כשסבא שלי נפטר שהתיבדל לחיים ארוכים, היא עשתה עוד טיפה וזה לא היה מספיק משהו בשבילה והיא כבר שתהיהבריאה. אמא שלי יחסית צעירה, אבל היא פתאום החליטה שהיא יוצאת ללמוד ואמרתי מה ללמוד? והיא עשתה תואר בפסיכולוגיה וואו. ואחר כך היא עשתה תואר שני בפסיכודרמה ופתאום היא קיבלה הצעות עבודה והיא עובדת כמעט שבוע שבוע מלא א בבית ספר כזה בבית ספר כזה ומלאה סיפוק למצוא משהו שיכול לתת לו משמעות וואי זה דוגמה נפלאה הלימוד דווקא ללכת ללמוד להתחיל ממש מחדש איזה נפע

ופתאום היא גילתה את עצמה והיא גילתה איך היא תחרותית ואיך היא רוצה לקבל ציונים טובים ואיך היא יושבת ע עם פרגיות צעירות בכיתה והיא לא מוכנה לו להם היא נותנת להם פייט וזה החיה אותה זה פשוט החיה אותה זה נתן לה כזאת משמעות וכזה כיף וכזה טוב אז לא חייב ללכת רק ללימודים אבל יש כל כך הרבה דברים כיפיים שאפשר לעשות אותם לא סתם קוראים לזה גיל הזהב אפשר לקרוא לזה פרק ב' של החיים זה גיל הזהב כי כי עכשיו עכשיו נהנים מדברים שלא אי אפשר היה להנות לפני זה מהמם אז נקווה שבאמת אה אולי ימצא משהו ללמוד אני תמיד בעד אה ללמוד זה זה תמיד המקום הזה שבאמת מפתח אותנו למקומות שאפילו לא היינו חושבים להגיע אליהם לגמרי

ואמרנו כבר שהתרחבות התודעה שווה אושר ממש ככה איזה הגדרה יפה אה יש לנו כאן שאלה מבת שבע בת 19 תלמידת מדרשה אה יש לי חברה שעברה תקיפה היא סיפרה את זה רק לי הסוד הזה גדול עליי אני מנסה להיות שם בשבילה אבל מלבד פרטים אם היא לא משתפת מעבר, איך אני יכולה לעזור לה מבלי להחמיר את המצב? א בסיטואציה כזאתי יש לנו בעיה כיוון שהזאתי שמקבלת את המידע והפרטים לעתים א חובה בעצמה א היא מתמודדת פה עם סיפור שהוא לא פשוט והיא נכנסת לשם נורא נורה שזה גדול עלמג לגמרי א א מצד שני מה היית עשה עם האמון מול החברה שסיפה והיא לא יכולה לעשות, היא לא יכולה ללכת ולספר דברים עליה, אבל היא כן יכולה לעודד אותה מאוד מאוד מאוד,

ללכת לקבל עזרה א ולא להתבייש, להגיד לה שהיא לא אשמה לגמרי. מה שקרה גם אם נראה לעתים לנפגעת, נראה שזה באשמתה. כן, שום נפגעת לא רוצה להיפגע. היא אולי רוצה לקבל חום ואהבה, היא אולי רוצה כתף חמה, היא רוצה משהו אחד והפוגע רוצה משהו אחר לגמרי והיא חייבת להבין את זה ו ולתת לה המון החלה למקום שהיא לא אשמה כשהיא תבין שהיא לא אשמה היא תסכים גם ללכת לטיפול כי כשאנחנו מרגישים אשמים אז נורא קשה לנו ללכת לקבל כן נורא קשה לנו כי מה איך אני אגיד זה בושה זה פדיחות כאילו איך קרה לי דבר כזה אז קודם כל זה משהו שכל כך כל כך כל כך רובח וכל מטפלת כבר שמעה כל כך הרבה סיפורים ולא להתבייש וללכת לשתף ולהבין ב אני חושבת

שהנקודה שאת אמרת היא באמת הנקודה א היא מה שנקרא הצעד הראשון להבין שהיא לא אשמה ואולי החברה הזאת ששאלה יכולה באמת מהמקום הזה להעביר לה את המסר הזה זה לא אשמתך כן לגמרי וזה באמת באמת לא השמתה זה באמת את יודעת לפעמים אומרים כן אבל היא הלכה לאוד צנועה אז פלא שקרה לה דבר כזה אני אני ממש כועסת כשאני שומעת את זה כי כי כי זה לא קשור זה לא קשור לגמרי לגמרי או היא הלכה היא הלכה לשם היא היא חיכה לצורך העניין או היא הלכה לשם היא ביקשה את זה היא לא ביקשה להיפגע היא ביקשה כתף חמה היא ביקשה אוזן כשבת היא ביקשה יכול להיות שהיא גם לא ביקשה שום דבר והיא פשוט הייתה במקום הנכון בזמן הלא נכון עם הבן אדם הלא נכון

נכון נכון ויש לזה המון המון המון סיטואציות והמון דברים וזה ממש ממש ממש מורכב אבל יש טיפול בפור בתור החברה ששואלת כאן זה נשמע שזה כבד עליה אבל הנה היא עזרה אומץ והיא באה לשאול אז אני ממש מקווה שאת מקשיבה ואת איתנו ולכן החברה בעצמה צריכה ללכת לשיחה או שתיים כדי לנקות ולרוקן כשאנחנו מנקים ומוצאים את זה החוצה אנחנו מקיים את זה החוצה הרבה יותר קל לנו זה אני תמיד ממשילה את זה זה כאילו אכלנו משהו מקולקל וזה כואב לנו בבטן וזה מגעיל וזה לא יכולים וזה ואנחנו נצטריך להוציא את זה בדרך כזאת או אחרת אז אז ברגע שאנחנו מקים החוצה הבטן שלנו כבר לא כואבת ולא מגע עיל ולא באנו לא בא לנו להקיא עכשיו כשיש לנו משהו

כזה בתוך הבטן יכולים להיות המון המון המון דברים שיעהבו טריגרים ואז זה מפעיל אותנו כשאת מקה את זה החוצה זה כבר לא נמצא לך בתוך הבטן אז ללכת גם היא לבקש עזרה מישהו שיקשיב לה היא לא חייבת להגיד מי זה אבל מישהו שיקשיב לה וואז זה יקל עליה אז באמת המקום כאן זה אנחנו רק נסכם את זה כי זה כל כך חשוב שוב גם המקום הזה של לצאת מהאשמ עד כמה שאפשר לעזור לחברה לצאת מהמקום של האשמ ולקבל עזרה גם החברה וגם הבעלת הסוד בוא נקרא לזה ככה אמ אוקיי שאלה באמת מטלטלת א בואו נראה יש לנו כאן כל מיני שאלות באמת א וכל מיני נושאים יש כאן שאלה של אדם שחווה עובדה דן אישי כבד לפני שנה א ממשיך לעבוד לתפקד אבל מרגיש שבפנים הפצע

עדיין מדמם איך חיים עם זה אני מציעה לקרוא את הספר של ויקטור פרנקלדם מחפש משמעות הוא כותב שם בפתיח סיפור מרתק על גבר שהגיע אליו ורצה למות גבר מבוגר שהוא רוצה למות כי אשתו הלכה לעולמה והוא עשה איתו שם תרגיל מאוד מאוד מאוד יפה ואחר כך הוא מסביר למה חשוב במיוחד במצבים כאלה ללכת לחפש משמעות זה יעשה לו ממש ממש ממש טוב אז אה כדאי לרכוש זה נשמע כאילו דבר פשוט לחפש משמעות אבל זה מסע זה מסע אבל א יש שמה הוא עשה ככה איזשהיא א א הוא נתן שם איזשהו רעיון מאוד יפה כדי לתת לאותו אדם משמעות א על העובדן הזה שהוא חווה כן וזה יתן לו הרבה כוח בעזרת השם אנחנו נקווה א וואי אנחנו באמת עוסקים פה היום בשאלות על משברים

וזה מציף וזה נושא שחשוב הוא כבד הוא מורכב אבל אני רוצה לשאול אותך אם באמת כל משבר חייב לעבור באמת בתור איזשהו א א מסע כזה כבד או הרי מצד אחד הנפש שלנו היא היא עדינה ויש עליה רשמים של חוויות שעברנו, אם זה מהילדות, אם זה במסע של החיים, כל מה שעובר עלינו. מצד שני אנחנו כל כך חזקים. באמת הנה, את מתארת אפילו על עצמך אישה אחרי לידה אה א מחזיקה צהרון וולא נותנת לעצמה אפילו לחוות את ה את ה יש כזה דבר שנקרא אחרי לידה, העיבוד לידה, בעין לאבד את החוויה. ואני זוכרת שקראתי שכדי באמת לעשות את העיבוד הזה כמו שצריך, אישה צריכה לדבר, לספר והרבה פעמים זה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. יכול להיות שיש דרך שאנחנו

נספר לעצמנו ואנחנו נקליל את זה מלשון כלילות ונעבור את זה בצורה אז יש יש שיטה כזאת אז ככה יש שיטה כזאתי אבל דקה לפני זה אני כן רוצה לסגור את סיפור הלידה עם סיפור המשבר האם זה קשה כמה זה קשה ואיך אפשר לצאת מהמיטה וכולי והאם נשקע במיטה אז א נחזור לזה יש את היולדת כן כן שחובה משברכ וכמו שרבי נחמן אומר שכל כל ירידה זה משבר אבל זה כמו תהליך של לידה וחייב לעבור דרכו. המשבר לידו תהיה לידה. אנחנו צריכים לבחור עכשיו האם אנחנו זוכרים שעומד לצאת מפה משהו טוב, עומד להיוולד פה משהו חדש. אני עומד להיוולד א מכושל יותר א א מדהים יותר מלוטש יותר. ועם כל זה, כמו שנבהלת כשאני דיברתי על זה שחזרתי לעבוד שלושה ימים

אחרי לידה, ככה אני נבהלת שאני רואה מישהו שמהר מהר מהר מוציא את עצמו. נכון שאנחנו נוציא את עצמנו, אבל כשיתן לעצמנו את המנוחה אז ממילא הכוח ילך, הכוח שתמוד בנו פשוט יעזור לנו לקום וללכת ולעשות את מה שאנחנו צריכים. אוקיי? עכשיו, האם אנחנו יכולים לספר לעצמנו סיפור אחר? כן. אני אישית לא כל כך מתחברת לזה ואני אתן לך דוגמה. א אם בפגיעות הסקינן אז היו אצלי זוג שעמדו להתגרש ו אני שומעת את האישה אומרת שהיא ביחד עם בעלה הם הולכים לחפש ביחד דירה בשבילו כי הוא עומד לעזוב את הבית ואני אומרת רגע אתם הולכים ביחד לחפש דירה בשבילו כי הוא עוזב את הבית כי אתם מתגרשים זה היה נשמע לי מפוספס כן חבל ואמרתי אולי ננסה

לראות מה אפשר לעשות מסתבר שה הבעל עצמו עבר פגיעה כשהוא היה ילד קטן בן תשע לחצתי על איזה נקודה פיצית ופתאום הוא התפרץ בבכי והוא בחה וצעק ותוך כדי אמרתי לו אז תספר תספר מה אתה חווה תספר מה ואני חייבת באמת להגיד שאני אני נכנסים אליי לקליניקה רק זוגות שאף אחד לא עכשיו זה זה רק א זוגות נערות עונשים אבל במידה ויש צורך הזה אני מביאה את שתי ההורים כשצריך והוא כל כך בכה ואני אומרת אוקיי תשתף במה שקורה לך ואז הוא אמר אבל אני לא מוכן לסלוח אני לא אני לא רוצה אל תגידי לי לסלוח אמרתי אני לא אמרתי לסלוח אתה לגמרי לא צריך לסלוח אני חושבת שאתה לא צריך לסלוח אבל אמרו לי לסלוח מסתבר שהוא הלך לאיזשהו טיפול

ובאמת אמרו לו לספר את הסיפור ממקום אחר תסלח לו תירחם עליו תבין שכולי וכולי וכולי וכולי והוא לא היה והוא לא היה מוכן לזה איך אפשר אפשר נכון לימים כשהוא יאבד את החוויה כמו שצריך ו הוא יסלח לעצמו יכול להיות שהוא יוכל לפגוש את הסיפור הזה ממקום אחר בוגר לא יודעת מה ולהבין לא יודעת לא נכנסת לזה לא רוצה להיכנס לזה אפילו כי אני לא יודעת מה לא כי גם את אומרת שזה לא שיטה שאת מאמינה ב לגמרי לא אני התכוונתי לזה מזווית אחרת שהרבה פעמים עובר עלינו איזשהו משהו והרי בכל סיטואציה כן למשל שאנחנו מדברים על א על איך לשפוט אנשים איך לשפוט סיטואציות, איך איך להגיב, מה תהיה התגובתיות שלנו. זה איזשהו סיפור שאנחנו

מספרים לעצמנו בראש על על המצב הזה שאנחנו רואים אותו וזה הרבה פעמים עובר לנו בראש בשניות, בשורירי שניות. אז יש כאן איזשהו סיפור והסיפור הזה הוא נותן לנו את ה את הפרשנות ואחרי זה את התגובה של איך שאנחנו נגיב לזה. אז זה לא סיפור כביכול איזשהיא אגדה שאנחנו משחתבים א ואומרים לעצמנו אה אוקיי טוב זה בעצם היה משהו זה בעצם היה חוויה טובה אנחנו לא יכולים לשקר את עצמנו שזה מה שנשמע שעשו לבחור הזה זה משהו שאתה לא יכול להיות שלם שלם איתו אתה אתה לא יכול להשלים עם דבר שאתה יודע שזה רע מול מול העיניים ולפגוש את הרוע מול העיניים ולהגיד לעצמך זה טוב אנחנו עוקפים את זה ב בדרך של אמונה שאנחנו אומרים זה רע אבל

גם הרע הזה הוא מעת השם ואין רע יורד מלמעלה יפה אז פה אנחנו כבר מכניסים את הכלי של האמונה שהוא כלי ענק שעוד שנייה אני רוצה שנכניס אותו לפני זה לפני שאנחנו מכניסים את האמונה כן אני חוזרת רגע לרגע משבר כן אישה נמצאת א ביום שישי בצהריים כשאף אחד לא עוזר לה היא לבד עושה את הכלים מסיימת עוד שנייה שבת והיא בלחץ וזה וזה ואז בעלה מסתכל עליה ואומר אומר לה, "תפרשי את זה אחרת. כל השבוע אני עבדתי כמו חמור ועכשיו אני מרים את הרגליים על הספה." יכולה לפרש את זה אחרת? אם יש לו כסדה על הראש והוא יכול לספוג צלחת מעופפת אז אולי. אבל מסוכן סיטואציה. כן. וטוב שהיא לא ימידה פעמותים כבר מוכנים עם הבטיחים והשמן.

בסדר? היא לא יכולה לספר לעצמה כרגע. היא נמצאת במצב שהיא לא יכולה לשנות את החוויה. היא לא יכולה לשנות את החוויה. יותר מזה אני אגיד לך בחוויה שלי כשאני עמדתי מול ההורים שלי וסיפרתי להם מה שהיה וסיפרתי להם שאני עוזבת את הבית אז בחוויה שלי קרה שם משהו אחד אמא שלי אומרת שקרה שם משהו אחר בחוויה של ילדה בת 18 שורדת מפחד שמספרת לאבא ואמא שהכירה מישהו שלא קשור לבית לא קשור לעדה לא קשור לדרך לא קשור לכלום ועומדת לעזוב את הבית בחוויה שלי אני ראיתי את זה אחרת כן כי זאת הייתה החוויה שלי אז בוודאי שיש כל סיטואציה אנחנו יכולים לפרש אותה וו עניין של זוויות מה שנקרא בדיוק בדיוק ו וו יש לנו דרך להקליל ויש לנו

דרך לראות את זה אחרת אבל איך אם אנחנו עכשיו מכניסות את האמונה כן ומבינות שאין רע יורת מאת השם ואם השם עשה את זה זאת אומרת שהוא רוצה לתת לי טוב והטוב יעבוד רק דרך זה. למה? שמעתי את אלון אולמן אומר מאוד יפה. הוא א יש לו איזה שיטה מדהימה שהוא מעביר והוא אומר תראו הקדוש ברוך הוא יכול להנחיט אותכם על האורסט. כן? אתה רוצה אתה רוצה להגיע לאברס? הוא יכול להנחיט אותך. זהו. ואז מה? כל ה כל הכיף באסט זה הקליים זה הטיפוס. זה הדרך. כן. אתה עושה את הדרך, אתה מטפס, אתה מתקדם, אתה אז אתה נמצא עליך, אתה נהנה, אתה גם מרגיש את ההישגות כל העמדיו, כשאתה נמצא למעלה אתה לא קופקור. אתה חם לך מההתרגשות, מההליכה,

מהמאמץ, מה אבל הוא אומר מאוד יפה, הוא אומר שאנחנו לעתים רוצים שהצלחה שלנו תגיע עכשיו, שהמשבר יגמר הרגע, שזה עכשיו זה לא, הקדוש ברוך הוא מרחיב לנו את הכלים ואז חשבתי על זה מאוד יפה. זה כמו שאמא מניקה את התינוק שלה, כן? ואז הוא מתחיל לשהק. למה? כיוון שהעקב שלו מתרחבת. אז תניקי טיפה פוחות כדי שהוא לאכ מפריע לנו, קשה לנו לראות אותו ככה, אבל אבל בעצם זה מרחיב את הקיבה. כן? אז כשאנחנו מקבלים בבום אז הכלי שלנו עדיין לא רחב מספיק. אנחנו יכולים להתפוצץ ולכן יש המון המון אנשים שהגיעו להצלחה מטאורית ופתאום התרסקו. הם לא יכלו להכיל את זה. הם לא יכלו להכיל את זה. דיאטה. את יורדת במהירות 20 קילו הלוואי ממן

ולא הכל טוב 20 מאיפה את רוצה לא הבנתי וחס ושלום לא 20 ו ש רק בברית הנקודה כאן זה שזה באמת לא יכול להיות משהו שהוא מפס ל-200 בדיוק אתה חייב הקדוש ברוך הוא עושה לך את זה בהדרגה ומרחיב לך את הכלי ומרחיב לך את הכלי ומרחיב לך את הכלי המשבר אתה יוצא ממנו לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט ו ואז זה לא משאיר רושם לא סתם יש לנו תהליכים בחיים לגמרי אז אנחנו באמת עם התובנות האלה נצא לשמוע כמה צלילים נעימים שיאפשרו לכם גם כן להמשיך ולשלוח את השאלות שלכם ואנחנו מיד חוזרים ה לך תזרח השמש באור מבורך כל שתיגע בו וקוך זהב תקום כל בוקר עם חיוך בלב כי אבא בשמ מעיף אותך אוהב תקום כל בוקר עם חיוך בלב כי אבא בשמיים

אותך אוהב זורות טובות טובות דרק אושר מהצלחות זורות טובות זורות טובות תזכב שנים ה תזמכך יו ברוחים שתרבו לצידך האוהבים שלבני התפתח תלטות לזכור גם לשבח ולהעות שלפניך יפתחות לדות לזכור גם לשבח ולהודות טובות שורות טובות דרק אושר והצלחות טובות זורות טובות שנים בשורות טובות בשורות טובות תדרקושר והצלחות צורות טובות טובות תזכ שנים יפות טובות טובות תזכה ללב שנים יפות תזכה ללב שנים יפות תודה שחזרתם אלינו. אנחנו היום בתוכנית על משברים שהם לאו דווקא משאירים אותנו למטה אלא הם מהווים הרבה פעמים הסדק הזה שלוכו נכנס אור שממנו אפשר באמת למצוא את הדרך הנכונה שאנחנו צריכים לצעוד בהחל עם הרבנית פרק כהן מטפלת

רגשית שתענה לשאלות שלכם כאן בשידור חי אז אתם יכולים להמשיך ולשלוח את השאלות כל מה שנמצא לכם על הלב כל משבר, כל התמודדות שקשורה לנפש שלכם. אנחנו כאן במשיבת נפש כדי לענות לכם. אז באמת דיברנו קודם על העניין הזה ש כדי לצאת ממשבר אנחנו צריכים לתת לו את המקום וסוג של א לתת זמן לחוויה לא רק כדי להקל אותה ולהבין מה מה קורה כאן איתנו אלא זה תהליך והחיים שלנו מלאים ב בתהליכים במשברים מצד שני כל אחד מגדיר משבר אחרת יכול להיות שמשהו שוגם שסיפרת קודם על על היום הזה שהלכת לדבר עם ההורים שלך אז באמת כל אחד מזווית אחרת יכול א להסתכל על הדברים בצורה שונה. משהו שאני יכולה לראות אותו כ אוקיי, יש פה איזשהיא

התמודדות, לא צריך לקרוא לזה משבר. אז אז בדיוק בנקודה הזאתי הרבה פעמים יכול לקרות מצב שאת מספרת לחברה, לבעלך, למישהו קרוב, איזשהו משהו שמבחינתך הוא קריס, הוא משבר והתגובה יכולה להגדיל את המשבר שם באים ואומרים לך אואט, אוקיי, נו אז נו אז אז מה האירוע כאן? איזה מרגיז מאוד וזה לפעמים יכול דווקא במקום ש שזה יהיה בגדר של דאגה בלב איש יסיכנה שזה ככה מרגיע לנו את הלב ובאמת נותן לנו אפילו ברמה של הלשחרר לדבר זה גם נותן לנו איזשהיא פריקה איזשהו שחרור ואת מרגישה שכאילו פתאום בואנה אני אני אולי לא רואה את זה בכלל נכון אולי זה זה לא כזה משבר אז למי אני אהיה נאמנה לזה ששמחתי עליו וסיפרתי לו או להרגשת הלב

שלי שהיה כאן משהו קשה. זה ממש חזק כי שאלה את מתכוונת לגמרי. כן. תודה. בבקשה. אז מה אומרת? א באמת כשאני אני מתקשרת לחברה ואני א מבקשת ממנה עזרה או משיחה לה את הצרה שלי והיא שמה לי כביכול פרופורציה ואני נשאבת לשם. אני לא בוגדת בעצמי. להפך. אני זאתי שבחרתי להתקשר אליה ואני זאת שמבקשת את העזרה ולכן אני פתוחה לקבל ממנה מה שהיא תאמר אבל כשאני מספרת למישהי משהו והיא חסמה אותי כן א ואמרה לי די נו בחיית יאללה נו תשחררי שטויות שטויות הכל שטויות אז בוא אני לא אשתכנע אני לא אפגוד בעצמי כי זה לא ישכנע אותי אני ארגיש שהיא זלזלה בי שהיא לא ראתה אותי שהיא לא מבינה את המצוקה שלי אני לא אשתכנע ממנה בכלל ברגע

שאני פניתי למישהי ואני הלכתי לבקש את העזרה כן אז יש לי את ה את ה את הכאילו שותפות שלי עם עצמי לקבל את המענה ואז לא בגללתי בעצמי ברגשות שלי לא לא התעלמתי באמת ממה שאני מרגישה אלא היא נותנת לי איזשהו אספקט אחר איזשהי הסתכלות אחרת ואז אני הולכת לשם כן הלב שלך פתוח לקבל את זה בעצם אלא אם כן את באת עם איזשהיא ציפייה עם איזשהו תסרית כזה מוכן מראש של איך איך היא צריכה להגיב למה שאני הולכת להגיד לה כן טוב פה פה שוב אנחנו נפגשים באנשים שהם כן שהם הם אנשים מקובעים ויש רק את הדרך של איך הם רוצים שיגיבו לדברים ואז זה לא זה לא הם לא הם גם לא ירגישו שהם בוגדים בעצמם הם בכלל לא מחוברים לעצמם עד כדי להרגיש

שאוי בגדתי שאלה של האם בגדתי בעצמי כשקיבלתי זה כבר שאלה של תודעה מאוד מפותחת שאני יודעת להרגיש שאני מבינה אה מתי אני נפרדת מעצמי ומתי אני לא זה מי שמטיבת לכת ששמעה את כל את כל התוכניות שלנו היא כבר תוכל להיכנס כן אז היא תוכל להבין על מה דיברת עכשיו כן כי זה באמת תודעה מאוד עמוקה אבל מישהי שהיא מקובעת בדרך שבה היא רואה את הדברים גם היא לא נמצאת במודעות כזאת גבוהה היא פשוט מקובעת כי הקיבעון הזה עוזר לה א לא להיכנס למקומות שלמשל כשעמיק ב בדיוק שהיא התקשרה לחברה ובה ואמרה לה תקשיבי כך וכך קרה לי והיא היא רוצה לשמוע את מה שהחברה אומרת לה. זאת אומרת שהיא מקובעת בתחושה שלה. היא לא מוכנה לשמוע פרשנות

אחרת. היא לא מוכנה לפתוח לעצמה את האפשרות לפרשנות אחרת או להרגיש אחרת. ככה אני מרגישה, ככה אני רוצה להרגיש וזהו זה בדיוק. ואני רוצה שכולם יהיו איתי וכולם ילכו איתי. וזה מה ש היא לא נמצאת במודעות, היא נמצאת במסך שהוא טוב לה. זה תפורה כזאתי שהיא טובה לה לחיים. היא משרטת אותה ושם היא רוצה להיות. את יודעת השבוע העולם ציין את ה31 שנה לפטירת הרבי מילובביץ' בג' ותמוז ו נשמה כזאת עצומה וגדולה שמי מי בכלל יכול באמת לתאר ש ש מאחד את כולם ג גם 31 שנה אחרי פטירתו וזה ממשיך ומהדהד בעולם ואחת העצות שלו ש שבעולם הנפש שזה ידוע שהוא כתב על זה והיה נותן הרבה הרבה הרבה עצות לכל מי שפנה עליו. זה הרבה פעמים דווקא

כשיש איזשהו משבר, כשעובר עליך איזשהו משבר, אה זו דווקא הייתה שאלה של אישה שהוא ענה עליה, שהוא ענה לה והוא אמר לה, דווקא שעובר עלייך איזשהיא שערת נפש, איזשהו משבר, העצה הטובה היא לא לעשות מעצמך יותר מדי עניין. מכירה את זה? אני רואה שאת מענהנת ואותי זה מאוד הפתיע. זאת אומרת, מצד אחד זה היה כזה כמו גלינג כזה של אור, בוא'נה, לא לעשות מעצמך יותר מדי עניין, כאילו, אוקיי, לא כל היום אני בסנטר פה ולא כל היום אני צריכה לחפור ולהעמיק ולהעמיק ולהעמיק. מצד שני זה זה הפלי אותי כי הרי אנחנו עוסקים בתהליכים ובתור מישהו שהוא הוא רופא נפשות בעיניי שכל כך הבין לנפש האדם וכל כך היה שם בשביל כל יהודי באשר הוא כל

הסוגים וכל הגוונים וכל מי שהגיע אליו מצא אצלו איזשהיא חמימות של בית נכון וגם זה המשיך הלאה גם בשליחים שהם באיזשהו מקום בית לכל כל יהודי בכל מקום עד כמה שאפשר בכל נקודה בעולם אבל גם הוא ברמה האישית כל אחד שהיה מגיע אליו היה מרגיש כאילו הוא חזר הביתה זה מקום של חמימות זה מקום ש דוקה מהמקום הזה דווקא מהמקום אני הררתי המון ב יש לו ספר כזה של עצות לחים שקם נפש כן כן משהו לחיים שפויים כן והרהרתי בזה הרבה בשאלה הזאתי איך יכול להיות דווקא אדם שידע לתת מקום לכאבים של כל אחד ולתהליכי נפש של בני האדם יכול לתת הצעה כזאת ו שאל אותי פעם אה אדם אומר כמה כמה להציף כמה כמה כמה להציף תמיד יעלו דברים תמיד אנחנו

יהיה עוד איזה משהו שלא פתרנו עם עצמנו כן אז אמרתי עד שמגיעה לך תחושת גועל אה כן כשמגיעה לך תחושת גועל בעצם אנחנו אנחנו נכנסים לנקודה הזאתי של מה שאמר הרבי מלובביץ שהוא אמר אה יש מצבים של די די מספיק אבל מתי זה יכול לברוך תחושה של סובע כשאני ריק ואני שוב לא נותן לעצמי את המקום ושוב אני לא עושה עסק מעצמי אלא אני חוזרת לעבודה אחרי הלידה אז אז אז אז שוב דרכתי על עצמי אבל כשאני נותנת לעצמי ואני הבטן שלי מלאה אני יכולה להחסיר ארוחה כי אני לא רעבה יש לי את הויטמינים שלי יש לי את המינרלים שלי אני יכולה לעמוד בזה כן כי כי ועכשיו זה לא רק לעמוד בזה אני עצמי אגיד די נו שטויה די די תשחררי את לא העניין

כאן עכשיו א יאללה בוא נתקדם הרפודו כי אני השם זה עוד דבר לא עוד פעם זה העניין הזה של האיזונים שדיברנו עליו קודם שלדעת מתי באמת לתת לעצמי את המקום הזה לעבור להקל שמיכה וכולי או לדעת גם לשחרר לעבור הלאה לזרום לגמרי לגמרי וזה שאלת שככה העצה הזאתי זה היה משהו שלשנינו הדליק את הנקודה הזאת. כן כן כי זה באמת היה זה זאת שאלת השאלות כן וו ככה זה בזוגיות דברים נכון זוגתי שתוכי חזק ביותר א באמת א זו שאלת השאלות מתי כן ומתי לא האיזונים האלה אבל אם אנחנו נסתכל על היהדות היא כולם מלאה באיזונים יש יום חג ויש שיגרה ואז יש שוב א א איזשהו מועד ושגרה ושבת ולפני ואחרי וזה מראה לנו כמה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו

בריאים שיכולים לקום ולהמשיך ועכשיו לנוח ובזמן המנוחה אתה לא יכול לעשות שום דבר אתה לא יכול לחשוב אתה צריך להיות במנוחה אתה רק מתמש אתה צריך להיות במנוחה הקדוש ברוך הוא אז לא יכל לתת לנו שלא יהיה שבת אז בוא נמשיך לראשון הלאה ונמשיך לא הקדוש ברוך הוא אמר הבריאה המדהימה ביותר שבראתי זאת המנוחה כי בו אתה יושב ואתה בוחן את מה שהיה לך וגם במשבר כרגע תנוח תעצור תבחן מה היה, תן לזה את המקום ויום הראשון יגיע. יום ראשון מגיע צ'יק צ'ק. כשאנחנו נותנים לעצמנו את המקום אנחנו בריאים. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בריאים עם היכולת לקום ולהמשיך וללכת. לא לפחד. אנחנו לא נשקע. אנחנו נקום. אני חושבת ש זאת באמת הנקודה

כאן של סוג של הפחד. הפחד הזה מלהיתקע, מלשקוע, מלצלול לתוך הדבר הזה. אבל זה כאילו סוג של עובד הפוך על הפוך. דווקא מי שכביכול שוקע לרגע הזה שצריך יהיה לו את הכוח להמשיך הלאה לגמרי דיברתי עם אמא שלי פעם ואמא זה אמא והיא כל כך חרדה על הילדה שלה ואמרתי לה שהגעתי למסקנה אני כבר לא זוכרת מה זה היה כל כך מדויק הגעתי למסקנה שאנחנו כלום כאן שאנחנו ממש כאן כלום היא אמרה לי לא פרי את יודעת בכלס בכיס אחד יש את בשבילי נברא העולם ובכיס השני יש ואני את חייבת אבל שיהיה לך את הכיס של אמרתי לה, אמא, תקשיבי, אני אוכל שיהיה לי את הכיס של עפר ואפר כמו שאני מרגישה עכשיו שאני כלום, רק מתוך מקום או או להצמיח את עצמי

וזה וזה וזה בצב ותרנגולת. אני אוכל להצמיח את עצמי רק אם אני אהיה במקום הכי הכי הכי אני אוכל לחוות את החושך במלואו, לחוות אותו באמת, לא לפחד. עכשיו אני מתאבלת, עכשיו קשה לי, עכשיו לא פשוט לי. א זה היה בתקופה שהילדים שלי א התחתנו ועזבו את הבית ופתאום הבית התרוקן. כן, יש לי עוד בלי עין רעה בבית. כן, אבל פתאום זה היה לי ריק והבית נפרץ וכן לגמרי והם באים מתי שהם רוצים והולכים מתי שהם רוצים ופתאום אני לא יכולה לומר כלום רק הם יכולים כי ופתאום היה לי כל כך כל כך קשה ואמרתי אמא אני מרגישה שאין לי שום יכולת לשנות פה כלום להגיד היא אמרה לא לא יש אמרתי לה לא לא אמא אמא תני לי להיות במקום של האין אם

הדאגה שלה אליי לא אבל תקשיבי את תני לי להיות במקום של האן כי כשאני אהיה במקום של אין אני אעקל אותו אני אתחבר אליו אני אבין מה יש שם אני אוכל ללכת למקום של יש ענק זה מודעות אבל מאוד מאוד גבוהה לדעת ולבוא ולהגיד דווקא לאמא שם אמרנו קודם כשאת מספרת לחברה אז דווקא אפילו מול אמא שאת את מתבטלת אליה ואת אומרת כאילו הרבה פעמים המילה שלי כביכול מול המילה שלה זה לא מול זה כאילו אני אקבל את מה שהיא אומרת כי הרי זה אמא נכון אבל היה לך כאן את הכוח לעבוד טוב אמא שלי לימדה אותנו אמא שלי ככה חינכה אותנו כאילו ובסוף זה בא אליה למצוא וולמצוא את המקומות שבתוכנו תמיד היא הייתה אומרת אל תחפשו אושר בחוץ האושר נמצא

רק בפנים תעבדו עם עצמכם בפנים ותמצאו שם את האושר מדהים אז א באמת מתוך המקום הפנימי אה להתבונן על עצמנו לקבל פרופורציות ולדעת מה הנקודה שממנה אנחנו ממשיכים הלאה ולא נתקעים. כן שנראה לי שזה הסוד זה בעצם הנקודה. זה הסוד זה נקודת האזנקה. אתה יוצא כביכול מהשיתוק ואתה מוזנק קדימה. אז אחרי שאתה נותן לעצמך תנך, כמו שאמרנו על הקשב וריכוז התנך על הספה בלי לעשות שום דבר ופתאום אתה קם ואתה ממשיך ללכת. למרות שלא לא תמיד זה אנחנו כאילו מדברות על זה קצת בראשי פרקים אבל מתוך השאלות שמגיעות ושאנחנו שומעים זה זה סיטואציות זה תהליכים שיכולים גם להתפרס על גבי שנים יש משברים שקמים ממשיכים כמה ימים כמה שבועות כמה

חודשים יש משברים ש שחיים לצידם שהם יכולים להימשך ולהימשך כמו למשל אה השאלה שקיבלנו על על העניין הזה של העובדן ש שזה משהו שלא באמת מתגברים עליו נכון נכון את חווית את המשבר כשהוא היה עוצמתי ואז אומרים כתוב מצווה למת שהשתכח כן אז העוצמה הולכת ושוכחת אבל זה ש זה גזירה גזירה על המת שהשתכח מהלב אבל אבל אבל אבל עדיין עדיין זה קיים זה משהו בנוכחות שלו השם ישמור כש שחווים גיעות. אתה לומד לחיות עם זה ואתה יכול לחיות עם זה טוב אבל זה משהו ששייך לרזומה שלך. אתה הרושם נשאר. כן. זה זה לא בהכרח הרושם כמו הDNA. זה יכול להתאים לנהל אותך ואתה יכול לפעמים ללכת גם א לטפל וולשנות כביכול את ה את הכוח הפועל. באיזה

דרך זה פועל עליך. אם אם אני מבינה אותך נכון, זה לקחת משבר עם כל הכאב ש של לחוות אותו ולהגיע בתהליך לנקודה שהיא כל כך מרוממת אותך שאת אפילו יכולה לעזור לאחרים לגמרי. זאת אומרת, לקחת את מה שאת עברת עם כל הקושי ועם כל המשבר ועם כל ה כשנמצאים בתוך זה כאילו א לא יכול להיות ש שאני אי פעם אצא מזה אפילו אבל פתאום את מגלה בתוכך כוחות ויכולות וגם הזמן נושא את שלו ואת אפילו יכולה לא רק להתרפא מזה ברמה האישית אלא לעזור לאחרים להתרפא זה להפוך משבר לשליחות וקודם כל זה זכות להגיע לנקודה כזאתי אבל כמה תקווה וכמה כוח וכמה תעצומות נפש צריך כדי להגיע מהנקודה הזאת של המשבר לנקודה הזאתי של לקחת את זה למקום של

לעזור לאחרים ולפעמים דווקא האנשים האלה שעברו חוויה בעצמם הם אלה שיוכלו לטפל ולעזור יותר מכל כן עם כל הכבוד יותר מכל דיפלומה וכל כל אה כל לימוד שיהיה שיהיה אשר יהיה, אבל זה לא כמו בן אדם שעבר עליו את מה שעבר עליו. זה זה בדיוק ככה. אני מסכימה עם זה ב-100% א התקשרה אליי מישהי לבקש עצה. היא למדה א נוער בסיכון וכזה והיא עוזרת להורים והיא אמרה שהיא רוצה היא רוצה לדעת מה היא יכולה לעשות כדי באמת לקבל יותר אנשים לקליניקה ש ואמרתי לה אמרה רק הורים אז היא אמרה אני חושבת ש ששמה מפתח אמרתי לה ולמה לא בנות האישה הזאת סיפרה לי שהיא בתור נערה צעירה עברה המון דברים המון פגיעות והיא גם א התמקרה אלכוהול ולכל

מיני דברים והיא הייתה צריכה לעבור תהליך גמילה מאוד ארוך וטיפול מאוד ארוך. אמרתי לה, למה לא בנות? למה? את יודעת מה את יכולה לתת להם? משהו שאף אחד אחר לא יכול. את יודעת איך זה מרגיש על הבשר? את יודעת איך זה כואב? את יכולה להשתתף איתם כי את יודעת איך זה מרגיש. כן. אבל צריך כוחות נפש בשביל זה. לפעמים בן אדם לא יכול אם דיברנו את זוכרת באחת התוכניות על טריגרים נכון זה יכול להציל על דברים שיכולים א אם הבן אדם לא נמצא במקום ממש חזק שהוא כבר מה שנקרא מסתכל כבר על החוויה מלמעלה מה שנקרא אז אז הוא לא יכול למשוך מישהו אחר הוא יכול לשקוע איתו זה יכול להציף זה יכול להציף א מה ממה שאני רואה הרבה נערות

עוזרות אחת לשנייה וזה נותן להם כוח פתאום היא אומרת לעצמה אני נתתי מהניסיון שלי זאת אומרת הפכתי את הניסיון שלי מכואב נורא לכואב קצת פחות כי השתמשתי בו להרים מישהו אחר זה סוג של כוח חברתי גם ב ב יש שיטה של טיפול בהתמכרויות אם דיברנו על עניין של אלכוהול ו כל מיני חומרים שממקרים אז יש שיטה שהיא בעצם א באים לקבוצה ומכירים בהתמכרות ובעצם סוג של אף פעם לא לא יוצאים מזה לגמרי אלא לומדים לנהל את זה נכון במקום שההתמכרות תנהלם נכון וגם כשהם נותנות אחת לשנייה אז בעצם הם תיעלו את הכאב שלהם את הנזק שנגרם להם הם תיעלו אותו למשהו אחר והם מספרות לי את לא מבינה אני עזרתי לה קשבתי לה ואמרתי לה מה לעשות ופתאום

היא בעמדה של כוח היא אמרה לחברה איך להימנע ממשהו כזה זאת אומרת בתחושה שלה היא למדה ד היא גם חיסקה את עצמה וגם עזרה על זה זה רק מראה כמה אנחנו כבני אדם בDNA שלנו אנחנו יצורים חברתיים זה בורא נפשות רבות וחסרונן זאת אומרת גם מתוך החיסרון שלנו אנחנו יכולים לעזור אנחנו יכולים להיות שם בשביל אחרים עם החיסרון לפעמים בן אדם יכול להסתכל על חיסרון שלו על החיסרון של עצמו ולבוא ולהגיד וואי איך אני מה מה אני אעשה עם זה אני אני חסר יש לי את החיסרון הזה וזה איזה איזה נקודה שחורה שעומדת לו מול העיניים, אבל לא צריך לדעת מה זה בורא נפשות רבות וחסרונן. זה אתה יכול לקחת את החיסרון הזה ובעצם להפוך אותו לכוח חברתי

שאתה עוזר איתו לאחרים. כי אתה היית שם במקום החסר הזה אז אתה יכול גם לעזור לאחרים קודם כל לעצמך אבל לאחרים ולהיות שם. ולא סתם גדולי ישראל אמרו שכשיש לך איזשהו קושי תקום תיתן משהו למישהו כי זה זה מפיח בך כוח. אתה לא המסכן הדח אלא מישהו שיכול לתת ולהיות נותן אתה בעמדה בעמדה כביכול א של נוכחות של בחירה של דמליון שעל זה על זה נברא האדם להידמות לקדוש ברוך הוא מה הוא רחום אפתר רחום מה הוא כל הוא נותן ולא מקבל אז כביכול כשבן אדם נמצא במקום של נטינה אז הוא משפיע הוא זה שנותן הוא הופך להיות כלי של שפע נכון את יודעת שנעשה מחקר ב באחד מבתי האבות ובדקו אה אחוזתמותה השם ישמור וגילו שזה לא היה קשור בחולים

של הגוף זה היה קשור באם יש לאותם אנשים מבוגרים מבקרים או לא וואו וכשניטחו את זה הבינו שכל בן אדם רוצה להיות משמעותי עבור מישהו אז כשיש לך מבקר ואתה מגיש לו את העוגיות את הסוכריות אתה מספר חשוב למישהו כן אבל אז אז אז אני מסתכלת על האנשים המבוגרים שמחלקים סוכריות ברחוב כן אחרי אחרי תפילה הוא הולך והוא מקפיד תבוא אליי אחרי תפילה אבא שלי עליו השלום היה כזה תמיד היה לו מלאי של סוכריות בכיס הוא תמיד היה היו קוראים לו הדוד בבית כנסת זה שמחלק לכולם והייתה לו משמעות הוא שימח את הילדים טוב הוא לא ידע שאחר כך אמא שלהם לוקחת אותם לרופא השיניים אבל הוא נתרם דרך הילדים האלה בתחושה של אני משמעותי אני גורם

לילד לחייך, אני עושה עבורו כביכול משהו טוב והוא מחזיר לי וככה אנחנו חברתיים, אנחנו נתרמים מהאחד מהשני. נכון, זה זה כל כך חזק באמת. זה כאילו עכשיו עשה לי פלאשבק כזה לזכור את זה, לפעמים הוא היה חוזר ולא היה נשאר לו בשבילי, אבל הוא חילק לכל השכונה. אומר לכם קניתי, יש בארון בבית. אבל הנקודה הזאתי שלה לתת כמה היא חזקה, כמה היא משמעותית, כמה היא באמת אג נו אז כל מה שעשית עכשיו שזה יהיה לילוי נשמתו. הנה גם את נותנת. תמיד, תמיד, אבא שלי, באמת עליו השלום זה באמת כל מה שאנחנו עושים אנחנו הרי זה ידוע, אנחנו הרגליים שמהלכות בעולם שממשיכות בעצם את את ההורים שלנו. זה לא אנחנו לא שוכחים אותם וממשיכים הלאה.

הם אנחנו ממשיכים אותם. זאת אומרת בלי לשכוח את כמה שאפשר. אז כן, תודה שאמרת את זה, חד משמעית. זה גם סוג של לצמוח ממשבר, לדעת שיש המשכיות, שזה לא הסוף, זה לא נגמר וזהו. יש לנו מה לעשות הלאה. אנחנו חוזרים עוד פעם לנקודה של המשמעות. זה משמעותי שאנחנו מדברים על זה, שאנחנו זוכרים את זה, שאנחנו עושים עוד דברים שממשיכים את זה הלאה. למרות שאני לא מאמינה בדרך של סוכריות כי באמת חוויות הרופא שיניים אז תחלקי לילדים גזר את הגזר הגמדי של הצהרון חבילה בפתח של בית כנסתי ובוא נראה מי יקח תקשיבי הצהרון הזה נסגר אני רוצה שנייה להבין זה נשמע כאילו אתה הולכת לקבל פניות אם אפשר להירשם לא לא הוא נסגר הוא נסגר הקדוש

ברוך הוא ניסה אותי בקטנים והעביר אותי לילדות הגדולות לצהרון ההמשך ההמשך הלאה אה טוב אנחנו נעשה איזה איזשהיא שאלה כי אני רואה שממש אנחנו בלקראת סיום. אז אנחנו עוד שאלה ברשותך. אה, יש לנו כאן שאלה. לפעמים אני שואלת עצמי אם המשבר הזה הוא דבר טוב, כאילו חסר בי משהו אז המשבר הזה מגיע, אבל אני מאוד מפחד לעמוד מול המשבר הזה. זה קצת שאלה עם הצערה. כן. אז כל משבר הוא דבר טוב. זה זה היה כל המשמעות כל הרעיון של התוכנית כל משבר הוא טוב כיוון שכל משבר מוליד אחריו חיים חדשים כן אבל כמו שאמרנו אנחנו לא תמיד רואים את זה באותה נקודה לפעמים זה לוקח לנו זמן מה שנקרא להגיע למסקנה הזאתי כי המשבר הוא הרבה פעמים

הסתרה מה נכון ואני ואני ככה מגלגלת לעצמי כל מיני רעיונות של משברים ואם אני מסתכלת השם ישמור באמת על עובדן של מישהו קרוב אז אתה לא רואה איפה הוא טוב אתה לא רואה זה קשה לך לראות אותו ואתה צריך א אבל אתה צריך להסתכל עם עיניים מאוד מאוד אמוניות ולהגיד אוקיי זה היה טוב בשבילו מי שסובל אין דרך אחרת בלי אמונה באמת חד משמעית זאת אומרת אם אנחנו לא מאמינים ב בהמשכיות הנשמה ובניצחיות שלה אין דבר איך איך איך אפשר לעבור את זה אני באמת א אה שאני מסתכלת ואני אומרת איך אנשים אנשים שלא לא מאמינים חס ושלום אני מאמינה שכל אחד בנקודה הפנימית שבתוכו יודע כי כי הנשמה יודעת שהיא ניצחית ויש לה המשכיות אבל העולם

מבלבל אותנו עולם מלשון העלם אבל איך אפשר להסתכל אחרת על דברים ולחשוב שזה שזהו שאין יותר שום דברזה נורא מטורף זה מטורף זאת אומרת כל הנחמה זה זה לבוא ולדעת ש שכאן זה זה תחנה זה לא הסוף זאת הנחמה, זאת המשמעות זה איזו משמעות יש לך בחיים אם אתה יודע שאתה הולך ומתקלה ונבר וזהו וזה פוגג אין לך שום משמעות אז למה לעשות את מה שאתה עושה זה הרבה פעמים גם שאלה שמכניסה לדיכאון השאלה הזאתי שתו כן כן ולכן האמונה וואו היא נותנת כל כך הרבה כוח וזה לא רק האמונה זה המשמ משמעות היהודית, איך מתנהלים החיים, מה שאנחנו יודעים, כן? איך זה מתנהל? מה קורה כאן? כמה כוח יש לכל אחד ואחד מאיתנו. הוצאתי בדיוק היום סרטון שאני

שומעת אנשים שאומרים אה אז איך כל זה התחיל? איך איך התחיל כל המסע ההצלחה שלך? מתי זה התחיל? ואז הם מתחילים להגיד בגיל 40, בגיל 50, בגיל 30, בגיל שקרה לי כך וכך. בוא'נה איך זה התחיל? זה התחיל ביום שבו נולדת. יפה. שם הקדוש ברוך הוא הביא אותך לכאן ופה התחיל סיפור ההצלחה שלך. גם כשהיו כישלונות זה חלק מההצלחה שלך. אתה פשוט מובל בדרך למטרה אלוקית שמימית. הדרך שבה הקדוש ברוך הוא בחר בשבילך ויודע שהיא הכי טובה בשבילך ואתה בדרך לשם ואז הוא שם לך מדי פעם חסמים ומידי פעם הוא עוצר אותך ומידי פעם הוא פותח לך והוא אומר לך תבחר כדי לעודד אותך לגדול ולצמוח ולהיות חזק יותר וכולי וכולי וכולי וכולי. כן. לפעמים

זה נשמע כזה קצת כמו את זוכרת את המשחקי מחשב האלה של פעם שאתה כאילו צריך להעלות רמה ואז אתה מגיע לרמה הבאה אתה וכל ה החסמים האלה שאת אומרת זה כאילו לפעמים מצחיק לחשוב על זה ככה אבל זה באמת החיים זה בדיוק ככה נכון הקדוש ברוך הוא אומר יופי עכשיו פתאום אתה חוטף משבר ואתה אומר מה לא היית עד עכשיו בכיתה ג' הקדוש ברוך הוא רוצה לעלות אותך לד לפעמים אנחנו מרגישים שהוא קפיץ אותנו כיתה לב יכול להיות כי הוא חושב שאנחנו יכולים חזק ביותר. החוכמה זה לזכור את זה בתוך המשבר. החוכמה זה לזכור את זה ברגעים ש וואי אני לא עכשיו בעושה לי סוג של סיכום אלא אני נמצא בתוך נקודה של א של שבר. בנקודה של שבר לא תמיד רואים

את כל ה התמונה השלמה. בוא נקרא נכון. ואם אנחנו נסתכל על מה שדוד המלך אומר כל גליך ומשבריך עליי עברו. כן. הוא לא אומר כל א א היופי והגדולה והגבורה והכן שהלית אותי. לא. הוא אומר כל גליך ומשבריך אני הרגשתי אותם כמו גלים ומשברים. כן זה משבר זה כואב. אני לא יכול להתעלם מעצם זה שאני יצור בין אנוש ולהגיד טוב כרגע לא כואב לי אני מדהים טוב לי אני נהנה. לא אתה לא נהנה. זה בדיוק ההפך מהנקודה הזאתי של הסיפור שדיברנו עליו. ובגלל זה אני בחרתי את הנושא הזה של התוכנית להתחיל דווקא עם הפסוק הזה תילה בוחרת את התוכניות את הנושאים לא זה ביחד בואי זוגיות מתוק את בוחרת ואני מסכימה אבל באמת הפסוק הזה שהוא כל כך

באמת מסכם את ה את העניין הזה שדוד המלך דוד המלך הוא ולא אחר אומר כל משבריך וגליך עליי עברו עכשיו ראיתי פירוש מאוד יפה שדוד המלך אומר לא כל משבריי כל משבריך. זאת אומרת, אני יודע שזה המשברים שאתה הבאת עליי. אז אז מתוך הידיעה הזאתי אני תמיד הייתי בתודעה שזה שזה המשברים שהשם נתן לי. אם זה השם נתן לי אז יש לי את הכוחות לעבור את זה. ותראי איך זה איפה. כאילו חשבתי על זה תוך תוך כדי שאת אומרת כל משבריך וגליך אתה איתי בתוך הסיטואציה. שלך שלי אנחנו בן והוא ביחד איתנו לא נותן לנו לבד. משבריך זה ממש משבר שלא יחד איתנו כי אומרים שכשלנו כואב הקדוש ברוך הוא כואב יחד איתנו כשלילד שלנו כואב אנחנו וואי לא

יכולים בכל צרתם לא צר ממש ככה איפה ש איפה שיש כאב הקדוש ברוך הוא נמצא שם איתנו עוטף אותנו ואנחנו מכירים את את הסיפור של החיים שלי אז עונה לו אבא ואומר לו אלה הרגעים שאני נסעתי אותך על כפיי אז אתה רואה רק שתי עקבות על החול כי את העקבות שלך אתה לא רואה אתה היית על הידיים שלי אני אספתי אותך אליי. ככה הקדוש ברוך הוא אומר לנו. אנחנו אני תמיד איתכם אני תמיד אתכם. בכל צרתם לא צר. גם איפה שהכי כואב, איפה שהכי קשה, הקדוש ברוך הוא תמיד איתנו. אנחנו רק צריכים לזכור את זה. בדיוק. זה לזכור את זה בכל רגע ורגע של משבר. לדעת שאנחנו אפילו לשנייה אחת לא לבד. כל הזמן הוא לוקח אותנו, הוא מביא אותנו, הוא נתן לנו

את זה, הוא יושב איתנו, הוא בוכה איתנו, הוא פשוט נמצא איתנו. ולזכור שאם הניסיון הזה הגיע אז הקדוש ברוך הוא מביא ביחד עם השק הזה של הניסיון גם שק של כוחות כדי לעמוד בניסיון הזה ואין ניסיון שהקדוש ברוך הוא נותן לנו מבלי שאנחנו יכולים לעמוד בו ואת יודעת מה מדהים עכשיו אני נזכרת יש בפסוק בתהילים המכסה שמ אנחנו רק באמת הנה הנה אני מסימת המכסה שמיים באבים המכין לארץ מטר כשאתה רואה שהכל מאונן ואפור ושחור תדעי לך שהוא מכין מטר או אותו זזים ואז הגשם יורד ויש חיים. שנזכה ככה באמת תמיד לזכור את זה. תודה לך רבנית פרי כהן היקרה על עוד תוכנית מלאה תובנות, מלאה בידע עשיר ובעצות טובות שאני מקווה שהייתם שם

ולקחתם את זה איתכם. תודה רבה שהייתם איתנו בעוד תוכנית בעזרת השם להיפגש בתוכנית הבאה לחיים טובים ולשלום. תודה רבה. כולם חושבים שלא מלכת היופי זה פסגת העולם. מלכת היופי של ישראל בשנת 2014 בבק. מי אמר שזה מבטיח אושר וחיים טובים? יש פסגה הרבה יותר גבוהה לכבוש. יש מקום נפלא של געגוע שאני כבר מתרגשת להיות בו, להיות מלכה אמיתית כל חודש מחדש. רוצה לקבל עוד פרטים איך להתחבר לסוד? בואי לגלות. התוכנית משודרת בחסות. לחילול תכירו אתבר המים מחדש נועם ש היברידי ככית 206. מהפכה בעולם המגבעות. מגווה מלכות כשר דאורייתא. תוך שלושה ימים אצלך בבית. המצב.