דוד המלך ובת שבע - הרב אליהו עמר HD

שלום וברכה לכולם. אנחנו ניגע בעזרת ה' במסגרת השיעור הזה בעניין שהוא די טעון. לא הרבה יודעים איך להתמודד איתו, זו סוגיית דוד המלך ובת-שבע. דוד המלך נפטר בחג השבועות וכל חייו רבץ עליו איזשהו כתם כזה שכביכול הוא לקח את בת-שבע באיסור. מה באמת היה שם? הרבה מאוד אנשים מכפישים את דוד המלך שהוא לקח חס וחלילה אשת איש, כי בת-שבע הייתה אשתו של אוריה החתי. תכף נברר בדיוק מי זה היה. ואומרים: דוד המלך לקח אשת איש. אם רובם, אם רוב אלה שמשמיצים את דוד המלך, רובם ככולם לא פתחו מעולם את התנ"ך ולא יודעים באיזה פרק בכלל מדובר שם. תגיש לו תנ"ך, תגיד לו: "קח, תראה לי, תראה לי איפה זה כתוב." "לא, אני שמעתי." "תראה

לי, תראה לי. אני רוצה לראות. איפה? אתה אומר שדוד המלך לקח את בת-שבע? "איפה זה כתוב שדוד המלך לקח את בת-שבע"? מעולם לא פתחת תנ"ך, אבל מסוגל בלי שום בעיה, בלי למצמץ בעיניים להשמיץ את דוד המלך. חז"ל אומרים במסכת שבת: "כל האומר דוד חטא", הכוונה היא בחטא של אשת איש, "אינו אלא טועה." הוא לא קרא נכון את המקרא. מה כתוב במקרא? אנחנו בעזרת ה' תכף נבדוק, נראה מה כתוב ומה לא כתוב. שזה הרבה יותר חשוב לדעת אילו דברים לא האשימו את דוד המלך. אבל רגע לפני שנלמד פשוטו של מקרא, בכל אופן, לאותם אלה שכן נראה להם שזוכרים מאיזשהו מקום שבת-שבע הייתה אשתו של אוריה החתי ודוד המלך לקח אותה. אז בוודאי שאם היא הייתה אשתו

אז הוא לקח אשת איש. אז מה פתאום "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה?" אז כדי להבין את זה אני רוצה לתת איזושהי הקדמונת קצרצרה איך ללמוד פשוטו של מקרא, איך לקרוא תנ"ך, כי יש הרבה שפותחים את התנ"ך, הם אפילו לא יודעים איך לקרוא אותו. מי שסולל לנו דרך בעניין הזה הוא הרמב"ם, יש לנו מסורה עד תקופתו של הרמב"ם בעניין הזה, באיזו צורה ובאיזו דרך ללמוד את התנ"ך, ללמוד את המקרא. אני אציג את זה בצורה קצת שונה דרך סיפור. לפני זמן רב היה חי באיטליה מלך שקראו לו ויקטור עמנואל. ויקטור עמנואל מלך איטליה. הוא היה מלך שהיה חובב תנ"ך מושבע. והיה באותה תקופה את המהרשד"ם. המהרשד"ם הוא רבי שמואל די מודינה. מודינה זו

הייתה עיר באיטליה. רבי שמואל היה אחד מהחכמים הגדולים. הקיצור של ראשי התיבות של שמו: הוא נקרא בשם המהרשד"ם, מורנו הרב רבנו שמואל די מודינה. המהרשד"ם היה בקשרי ידידות מאוד טובים עם המלך, כי הוא היה מאוד פיקח, מאוד חכם. המלך אהב לשמוע את הרעיונות שלו. ויום אחד הוא הגיע למלך. המלך אמר לו: "תשמע, אתם היהודים הגזמתם"! אומר לו: "למה?" אומר לו: "את מי שאתם רוצים להוציא נקי, יוצא נקי עם צווארון לבן. "מי שאתם רוצים להכפיש, אתם מכפישים." אומר לו: "מה אתה רוצה? על מה אתה מדבר"? הוא אומר לו: "תראה, אני קראתי בתנ"ך את המעשה של דוד המלך ובת-שבע, "ואני רואה שבמקורות שלכם אתם אומרים," במסכת שבת זה מופיע בדף

נ"ו, '"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה.' מה טועה? תראה מה כתוב במקרא. "המקרא מאוד תקיף, תוקף בצורה מאוד חזקה. "שלמה המלך, כתוב: 'נשיו הטו את לבבו,' "ואתם אומרים שכל מי שאומר שלמה טעה, שכביכול עבד עבודה זרה, אינו אלא טועה. "יש עוד כל מיני דמויות. ראובן - כל מי שאומר ראובן חטא, אינו אלא טועה." "כל הדמויות אצלכן, כולן אתם מוציאים אותן שהכול טעות, "מי שקורא ומבין שזה חטא, הבין בטעות, לא הבין את המקרא. "במקביל אני רואה אצלכם דבר מאוד מעניין. "כתוב לדוגמה על עשיו: 'ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף.' "אני כשאני קורא, אני מבין שעשיו הגיע אחרי משמרת לילה והוא היה מאוד עייף. "אבל אתם, גם כשכתוב דברים לא

שליליים, "אתם אומרים: אתם יודעים מה זה עייף? ממה הוא התעייף? "עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. "איך? איך? תסביר לי איך הכפשתם אותו. "כתוב שהוא בא עייף. איך אתם כבר הוצאתם את זה, עשיתם אותו שחור"? כתוב שאברהם אבינו, "ויבוא הפליט ויאמר לאברהם כי נשבה לוט בן אחיו." כשלקחו את לוט בשבי ארבעת המלכים, ואת כל אנשי סדום, הגיע אדם שנפלט מהמערכה, מן המלחמה ואמר לאברהם אבינו, נתן לו מידע, אמר לו: "תשמע, לקחו את אחיין שלך. "לך תציל אותו." "אני לא יודע. אני קורא את זה," הוא אומר לו, "זה נשמע לי מאוד יפה. "תראה, בן אדם יכול היה לברוח, ללכת לאיזו מערה להתחבא שם. "במקום זה הוא בוחר ללכת לאברהם אבינו ליידע

אותו, לתת לו מידע שתפסו את אח שלו. "אבל לא יודע למה אתם הדתיים, אתם עושים אותו שחור. "מי זה הפליט? זה עוג מלך הבשן. "הו... אם זה עוג, הוא לא התכוון כדי ליידע את אברהם, "אלא מטרתו הייתה שאברהם אבינו ירדוף אחרי ארבעת המלכים, "ובטוח הוא ייכשל במרדף הזה וימות, "ואז עוג ייקח את שרה לאישה. "תסביר לי איך הגעתם לזה? איך הגעתם לדבר הזה!? "כתוב שהוא בא ואמר, נתן מידע. "איך אתם גלגלתם את זה, הפכתם אותו להיות שחור משחור? "אני לא מבין איך אתם לומדים את התנ"ך. "את הדמויות שלכם, הצדיקים, אתם עושים אותן צווארון לבן אפילו שכתוב שהם חטאו. "ודמויות אחרות אתם עושים אותן שחורות למרות שלא כתוב עליהן שום דבר." אמר

לו המהרשד"ם: "קושיה מצוינת. "אני לא יודע מה להשיב לך על זה כרגע. נראה אם תהיה איזו הזדמנות, "אולי נפתח את הנושא הזה פעם נוספת." וההזדמנות הזו הגיעה. שבועיים לאחר מכן הייתה סעודה בארמון המלך. גם המהרשד"ם הוזמן. ישב לצדו של המלך, כל החכמים, השרים. סעודה יפה, סעודה כיד המלך מכובדת. הגישו מנה ראשונה, מנה שנייה. בין החלפת הצלחות בין מנה למנה, הביאו למלך קערה גדולה מזהב עם גיגית, שם היה מים, ונתנו למלך לשטוף את הידיים שלו מהלכלוכים כדי לאכול את המנה הבאה. המלך, הייתה לו את טבעת החותם, חותם המלך. הוריד את הטבעת, הניח אותה על השולחן, שטף את הידיים שלו. כמו שהוא הניח את הטבעת על השולחן, המהרשד"ם שישב

לצדו, הופ! החליק את הטבעת, שם אותה בכיס. המלך שטף, הגיעה מנה עיקרית, אוכל, סועד. פתאום מה הוא שם לב? שמה חסר לו? הופ! איפה הטבעת? איפה הטבעת? הוא נזכר שהוא הוריד את הטבעת, הניח אותה על השולחן. בינתיים התחלפו הסרוויסים, שטפו ידיים, החליפו כוסות, הכול. הגישו מזון חדש. כל הדברים פה השתנו. המלך אמר: "מיד תנעלו את הדלתות. "כל המשרתים ליד הקיר." -"מה קרה? מה קרה"? "מי לקח את הטבעת?" -"אף אחד לא לקח"! נשבעו בכל הקדוש והיקר להם. אמר להם המלך: "אוקיי, הבנתי. אני אעודד את הזיכרון שלכם. "כנראה מישהו שכח שהוא לקח. "יש לי שיטות מאוד מאוד מוצלחות לעורר את הזיכרון. "קח את המגלב, את השוט, תכה במשרתים עד

שאותו גנב יודה." והם בוכים, מתחננים. רגע לפני שהם התחילו לקבל מכות, שכבר היה כל האולם כמרקחה, ניגש המהרשד"ם למלך, נותן לו את הטבעת, אומר לו: "קח, אדוני המלך. "אני גנבתי את הטבעת." המלך לוקח את הטבעת, שם אותה על היד, אמר למהרשד"ם: "מי נתן לך את הטבעת? תגיד, תגיד מהר איזה משרת הביא לך את הטבעת"? הוא אומר לו: "אדוני המלך, שום משרת לא נתן לי. אני, אני! אני גנבתי את הטבעת"! הוא אומר לו: "נו, תגיד לי מי זה. אני יודע, אתם היהודים יש לכם לב רחום וחנון. "איזה אחד המשרתים דחף לך את הטבעת שתחזיר אותה למלך. "תגיד את השם שלו! אני לא מוכן לוותר"! אמר לו: "אדוני המלך, אני לא מבין אותך. "יושבים פה קבוצת

משרתים. כל אחד נשבע בכל הקדוש והיקר לו שהוא לא גנב. "מה אתה אומר? גנבים. "אני אומר לך שאני גנב, מה אתה אומר לי? "לא מאמין לך. אתה לא גנב, מישהו נתן לך. "אדוני המלך, אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן? המלך הסתכל עליו, אומר לו: "אתה איש חכם. "אני מתפלא עליך, רבי שמואל, שאתה שואל כזו מין שאלה. "הם, המשרתים האלו, אני מכיר אותם. "אתה לא יודע, רק הסיפורים שאני שומע שמגיעים כל הזמן מאגף המשרתים... "אני יודע מי הם ומה הם עושים. "הם מועדים לפורענות. אחד מהם ראה את הטבעת, החליק ולקח אותה אליו. "אותך אני מכיר. אתה, אני יודע שאתה אדם הגון, ישר. "היו לנו כמה צמתים בהיסטוריה שלנו שאתה היית נאמן לצדי. "לא, לא,

אדוני, זה לא אתה. מישהו הביא לך את הטבעת." אמר לו המהרשד"ם: "קיבלת עכשיו את התשובה לשאלה ששאלת אותי לפני שבועיים." אמר לו: "מה"? אמר לו: "קיבלת את התשובה." הוא אומר לו: "תשמע טוב, אנחנו מכירים את דוד המלך. "יותר נכון, אנחנו לא מכירים אותו. לא יודעים את עוצם קדושתו. "אם היינו יודעים, לא היינו יכולים לדבר עליו." לא רוצה עכשיו לתת כאן אריכות של דברים בעניין של קדושתו של דוד המלך. אבל דוד המלך רק חיבר את ספר התהלים, בואו תראו מה אנחנו עושים עם ספר תהלים. יהודי נמצא בשעת צרה, פותח ספר תהלים, רואה ישועות. תפילה, חיבור לבורא עולם בכל עת, בכל זמן. "דוד המלך אנחנו יודעים מיהו. פתאום אתה קורא שדוד המלך

כמו כאילו 'גנב,' "כמו שאני עשיתי, כאילו לקח פה איזה משהו שאסור לו לקחת. "אומרת הגמרא מיד: אל תאמין. 'כל האומר דוד חטא, אינו אלא טועה.' "טועה, טועה. זו טעות. תכף נברר מה כן היה. "במקביל... אותו דבר שלמה המלך וכל אותן הדמויות הענקיות שיש לנו בעם ישראל. "במקביל יש לנו את המשרתים, את עשיו, את עוג - כל החבורה ה'חמדמדה' הזאת. "שאנחנו שמענו כמה סיפורים, "שמענו כמה דברים שעשיו הונה ושיקר ורימה. "שמענו על עוג מלך הבשן שעקר הר כדי לקבור את עם ישראל. "פתאום עשיו חוזר עייף, "ועוג מלך הבשן חוזר עם כל מיני סיפורי מידע לאברהם אבינו? "מאיפה הם באו? תתחיל, תתחיל לבדוק טוב מאוד מה קורה פה. "כשהמשרתים אומרים לך

'לא לקחנו,' "תבדוק טוב טוב טוב מה מתרחש, מה מסתתר מאחורי העניין הזה." אמר לו: "קיבלת את התשובה. "אתה צריך להכיר את הדמות ולפי זה לבדוק את המעשה." אז מה באמת כן כתוב? אנחנו בעזרת ה' יתברך על-פי מקורות חז"ל, וגם הזוהר הקדוש מסביר את הדברים - מה באמת קרה שם? מה שהיה זה כך. דוד המלך שלח שליחים לבן של נחש מלך עמון. מלך עמון נפטר ודוד המלך שלח אליו שליחים לנחם את הבן על מותו של אביו. למה הוא שלח למלך עמון? כי כשדוד המלך ברח משאול, אז כל המשפחה שלו הסתתרה במערה במואב, ומלך מואב רצח את כל בני משפחתו של דוד. מי שנותר, נותר נער אחד, אח אחד לדוד המלך, ונחש מלך עמון, לקח עליו את החסות, דאג לו. דוד המלך

לא יכול היה לגמול לנחש מלך עמון טובה במהלך חייו. מהסיבה שהקב"ה אוסר עלינו לגמול לעמונים, "לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים." אבל אחרי שנחש מלך עמון נפטר, בזמן הזה זה היה הזמן שהיה ניתן לבוא... זה היה הזמן שהיה ניתן לבוא ולבדוק ולהגיד תודה רבה על מה שהיה. ברגע שבאמת הגיעו שם השליחים, המלך החדש חשד שדוד המלך שולח אותם כדי לרגל את הארץ. ולכן מה שהוא עשה, הוא לקח את אותם השליחים, גילח את חצי זקנם וקרע את חצי בגדיהם עד שגילה את ערוותם. בצורה כל כך מבוזה הוא שלח אותם חזרה לירושלים. למה הוא עשה כזה ביזיון? התשובה היא כך: הזקן זה הדרת פנים. זקן זה הדרת פנים. הוא אמר להם: "חבר'ה, אתם לא באתם פה להדר, לא

באתם לעשות לי כבוד. "אתם באתם לרגל את הארץ." חצי כבוד - באתם לנחם, אבל חצי - לא, לא. כוונתכם לריגול. לכן הוא גילח את חצי זקנם, חצי כבוד, חצי ביזיון. וריגול, זה נקרא לראות את 'ערוות הארץ.' מה הכוונה לרגל? אתה רואה את נקודת התורפה כדי לדעת איך לתקוף. לכן הוא גילח, קרע את חצי בגדיהם וגילה את ערוותם, וככה הוא שלח אותם בצורה כזו מבוזה. דוד המלך לא ישב לשתוק על הדבר הזה. הוא שולח את יואב. דוד עצמו לא יוצא להילחם. למה? כי הוא הבין שאם קרתה תקלה תחת ידו, כנראה שהקב"ה הקפיד עליו, למה הוא בכלל שלח שליחים לנחם את נחש מלך עמון. אז דוד המלך מבחינת "הירא מעבירות שבידו" לא רצה לצאת להילחם. יואב יוצא עם

אבישי. המלחמה שם הייתה מלחמה מאוד מאוד קשה. בשלב מסוים היה פרק ב' למלחמה. עירבו פה כמה עמים מסביב שנכנסו גם הם לקלחת, למלחמה הזאת. אחד מהם שם כתוב, קוראים לו שובך. שובך שר צבא ארם. הגמרא אומרת במסכת סוטה בדף מ"ב שיש שני מקורות. מקור אחד אומר קוראים לו שובך, מקור אחד אומר קוראים לו שופך. שובך או שופך. אומרת הגמרא: שובך שמו, אבל כל מי שהיה רואה אותו, היו כל המעיים שלו מתפוררות. היה מתעלף מרוב פחד רק מלראות את הבן אדם. אישיות מאוד מפחידה. דוד המלך מתערב בשלב הזה במלחמה, מכה את שובך, הורג אותו, מביס את צבא ארם וכל החיילים נסוגים בחזרה, והוא ממתין להתנצלות מצד מלך עמון. ההתנצלות לא מגיעה. חולפת

שנה. אומר הזוהר הקדוש: לאחר שנה ביום ז' בסיוון, יום למחרת חג השבועות, דוד המלך אומר ליואב: "סיימנו עם הדד-ליין שלהם. צא עכשיו ותתקוף. "עכשיו צא ותתקוף." הוא יוצא למתקפה. וכאן קורה דבר מאוד מעניין. דוד נותר בירושלים. במשך למעלה משלושה חודשים, עד כ"ד בחודש אלול, כך כותב הזוהר, הייתה המלחמה על אזור עמון, שיואב וכל הגיבורים וכל הצבא, כולם נלחמים שם. דוד המלך באותה תקופה פנה אל הקב"ה ואמר לו: "ריבונו של עולם, אומרים בתפילה 'אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב.' "למה לא אומרים 'אלוקי דוד?' "גם אני עומד בניסיונות." אמר לו הקב"ה: עמדת בניסיונות, זה נכון - אבל לא עמדת בדרגת ניסיונות כמו האבות הקדושים.

אמר לו דוד המלך: "בחן אותי! נסה אותי! אני אעמוד בזה"! דוד המלך לימים אמר: חבל שאמרתי, "זמותי בל אוציא מפי." "חבל שהוצאתי את המילה הזאת 'תבחן אותי."' שהקב"ה מעמיד בן אדם במבחן, "אל תביאני לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון." תכף נראה למה הקב"ה באמת העמיד אותו במבחן. אומר לו הקב"ה: תשמע טוב, אתה תקבל מבחן ואני גם אגיד לך על מה אתה עומד להיבחן. בשונה מאברהם, יצחק ויעקב, אני מודיע לך מה עומד להיות. אני הולך לנסות אותך בדבר של בינו לבינה. קיבלת את המידע? בוא נראה אותך עומד בניסיון. באותו זמן כל הגיבורים יצאו, ואומרת הגמרא שכל היוצא למלחמת בית דוד, נותן גט כריתות לאשתו. באותה תקופה על מנת שלא ייווצר

מצב של עגונות, או של נשים שבעליהן נעדרו מן המלחמה ולא חוזרים ולא יודעים מה לעשות איתן, היו נותנים, כל אחד שהיה יוצא למלחמה, היה נותן לאשתו גט כריתות. אגב, זה קרה כמעט עד קום המדינה, עד מלחמת העולם הראשונה, כל מי שהיה יוצא למלחמה - יש עדויות במלחמת העולם הראשונה של בחורים יהודיים שגויסו כאן מהצבא על-ידי הצבא הטורקי למלחמת העולם הראשונה, לפני שהם יצאו הם נתנו כמו כל יציאה למלחמה, נתנו גט כריתות לנשים שלהם. אגב, רובם לא חזרו. לא חזרו מהמערכה הזו ולא נודע מקום קבורתם, והצילו את נשותיהם שהן היו גרושות ולא היו אלמנות או עגונות ולא צריכות ליפול לייבום. זה נכנס פה לסיבוכים הלכתיים מאוד מורכבים. הרב

עובדיה יוסף אחרי מלחמת יום הכיפורים, ישב במשך למעלה משישה חודשים וקיבל עדויות כדי להתיר למעלה מתשע מאות עגונות. תשע מאות עגונות שהיו במלחמה. אגב, התמונות של הרב עובדיה, בדרך כלל יש לו את המשקפיים הכהים האלו. מי שמסתכל, הוא יראה דבר מאוד מעניין. לא היה לו את זה כל החיים. כל החיים הוא היה עם משקפיים רגילים. מאיפה הוא קיבל את המשקפיים הכהים האלו? זה אחד המחירים שהוא שילם על מלחמת יום הכיפורים. הוא שמע את כל אותן העדויות על מנת להתיר ולשחרר את אותן נשים מעגינותן, אז הגיעו כל מיני לוחמים שהחברים שלהם נפלו, והם תיארו לרב עובדיה בדיוק מה קרה בשדה הקרב. הוא גבה עדויות בנושא הזה ברצף, יום ולילה הם לא

ישנו, כדי להתיר כמה שיותר מהר את העגונות. ומרוב הצער של מה שהוא שמע, מי שיודע, הרב עובדיה היה לבו לב רגיש לעם ישראל - מרוב הצער שהוא שמע הוא לא הפסיק לבכות. הבכי הזה הזיק לו לעיניים. זו 'המתנה' שיצא הרב עובדיה ממלחמת יום הכיפורים, עם משקפיים כהים. הייתה לו בכלל בעיית ראייה מאוד קשה, הוא כמעט התעוור כתוצאה מכך. העיניים שלו ממש ממש נפגעו, ומה שהוא יצא עם זה, זה רק עם אותם המשקפיים הכהים. למה? כי להתיר עגונה זה לא פשוט. למה כאן במדינת ישראל לא נותנים גט לפני שיוצאים למלחמה? התשובה לכך: כבר לפני קום המדינה ישבו יחד ודיברו על הנושא הזה, והחליטו ברבנות הראשית שדבר כזה יכול לגרום לסוג של נפילת מורל.

כשבן אדם יוצא למילואים ומשאיר לאשתו גט, ואומר לה: "תראי, יכול להיות שאני לא חוזר," אתה יוצא בהרגשה רעה. אתה יוצא כאילו הלכנו, זהו. אתה יודע, זה כיוון חד צדדי. כשאדם אומר: "יוצא, חוזר", כל המערכת - זה כביכול מראה שהוא בטוח בניצחונו. אז כדי להשיג את המורל, היום לא נותנים גט כריתות. אבל יש לנו עדויות, כך מביא בעל הטורים, שמתקופתו של משה רבנו כשיצאו להילחם במדיין, כבר אז נתנו 12,000 הלוחמים גט כריתות לנשותיהם. כך שמבחינת דוד המלך, כל החיילים שיצאו להילחם נתנו גט לנשותיהם. עכשיו, אחד מהלוחמים היה אוריה החתי. דוד המלך הלך יום אחד, התהלך על הגג, והיה זו לעת ערב, כך אומר הנביא. ואז שם הגמרא מתארת

במסכת סנהדרין, שהוא ראה ציפור מאוד מאוד נאה ומיוחדת. הוא כיוון את הקשת כדי לצוד את הציפור, אבל אומרת הגמרא שהיה זה למעשה השטן בדמות הציפור. הוא פשוט רצה להביא את דוד המלך לנקודת הניסיון. ברגע שהחץ עף, אותה ציפור פרחה לה, והחץ פגע באיזושהי גיגית גדולה מאוד שהייתה על גג פרטי באחד מגגות העיר. כתוצאה מפגיעת החץ אותה גיגית נבקעה, ותחתיה ראה דוד המלך את בת-שבע. באותו רגע שהוא ראה, הוא מיד שם לב לדבר מאוד מעניין. דוד המלך, צורת ההבטה שלו היא צורת הבטה לא סטנדרטית ולא רגילה, ויש לזה כמה כמה ראיות ומקורות. כשהוא ראה את הדברים, הוא ראה אותם לפי שורש נשמתם. הוא ראה דבר מאוד מעניין. יש שם בגג ההוא אישה

שלפי שורש נשמתה היא קשורה אליו. הגמרא מביאה: "ראויה בת-שבע בת אליעם אשת אוריה החתי, "לדוד המלך מששת ימי בראשית." זו גמרא בסנהדרין דף ק"ז. מששת ימי בראשית. ומה הסיבה? פה המקובלים נכנסים ומבארים שדוד המלך קיבל שבעים שנה מאדם הראשון. הזוהר הקדוש כותב שהוא קיבל שבעים שנה כדי לתקן את חטא אדם הראשון. וחווה במקביל התגלגלה בנשמתה, חזרה להיתקן בבת-שבע. לכן כשהוא הביט בה, הוא אמר: "זה כבר מששת ימי בראשית. "שורשי הנשמות שלנו דבוקים. אבל מי זו הגברת הזו? אני לא מכיר אותה." הוא שולח שליחים לברר מי זו. הוא רואה מישהו שקשור אליו, והוא לא מבין מיהו. השליחים הולכים. זה לא היה בצנעה. הוא שלח שליחים פעמיים

לברר, לבדוק. זה לא היה איזה דבר שהוא ככה בשקט. השליחים מגיעים, מבררים מי זו. אומרים לו: "זו בת-שבע בת אליעם אשת אוריה החתי." אוריה החתי באותו זמן יצא למלחמה. במילים אחרות: האישה הזו היא גרושה, כיוון שברגע שהוא יצא למלחמה, הוא נתן גט כריתות לאשתו. דוד המלך מברר עוד בירור. "והיא מתקדשת מטומאתה." מדובר באישה קדושה וטהורה. הכול בסדר. דוד המלך מבקש שהיא תבוא. והיא באה מרצונה. לא, הוא לא כפה והוא לא הציב כאן איזושהי מערכת. היא הייתה גרושה לכל דבר ועניין. דוד המלך נושא אותה ולאחר כמה זמן היא הרה לדוד המלך. הזוהר הקדוש כותב שדוד המלך ידע שאם ייגרם בין שניהם התיקון, הוולד שייוולד יהיה ראוי להיות מלך

המשיח. לכן הוא לא המתין אפילו לא לרגע כדי להביא את תיקונו של העולם. ברגע שהיא הייתה הרה, דוד המלך אמר: "אופס, יש פה נתון אחד שלא לקחתי אותו בחשבון. "אני רואה את הדברים בשורשם. רואה שיש בינינו קשר. "רואה שאנחנו באמת נשמה אחת ובשורש אחד. "אני יודע שהיא גרושה גם כן. זה גם דבר שאני יודע אותו. "אבל כל הציבור הכללי יודע שבעלה יצא להילחם ב-ז' בסיוון. "היום כ"ד באלול. "יש 90 ימי הבדלה". גם אישה שמתגרשת לא יכולה מיד להתחתן עם מישהו אחר. צריך 90 יום. "יש גם 90 ימי הבדלה. הכול נקי, הכול גלאט - "אבל בחוץ הדבר הזה ייתפס בצורה לא נכונה, "ויכול להיגרם מזה חילול ה.' "מה אכפת לי חילול ה?' אני יודע שעשיתי את

הכול כמו שצריך." דוד המלך אומר: "גם אם אני עשיתי כמו שצריך, "לפי המדרגה שלי אני צריך למנוע שלא יהיה חילול ה."' הוא מזמן את אוריה החתי לחזור מהמערכה. עדיין המלחמה ממשיכה. אוריה החתי מגיע. ודוד המלך מוכן שהגט הזה יתבטל. הוא אומר לאוריה החתי: "לך לביתך." אוריה החתי מסרב. ודוד המלך מבחינתו כדי שלא ייווצר מצב של חילול ה,' היה מוכן שהגט יתבטל למפרע והוא ייתפס על עוון שנקרא אשת איש. בורא עולם הציל אותו, כי הוא לא רצה שהוא ייכנס למקום הזה. אוריה החתי בצורה מאוד בוטה מסרב לפקודתו של דוד המלך. מורד במלך. אם הוא מורד במלך, עכשיו בלי קשר, נפתחה פה פרשייה חדשה. דוד המלך צריך לשמור על כבודה של המלכות. כל

מי שמורד במלך חייב מיתה. דוד המלך היה צריך להרוג את אוריה החתי. אבל עוד הפעם, דוד המלך אומר: "רגע, אם אני אהרוג אותו עכשיו, אעמיד סנהדרין ואוכיח שהוא התחצף "ושהוא נהג בזלזול כלפי המלך ואני אהרוג אותו, "ולאחר מכן אני אתחתן עם בת-שבע, "עוד הפעם יהיה חילול ה,' "כי כולם יגידו: 'אה, אתה יודע למה הוא הרג אותו? 'הוא הרג אותו כי הוא רצה להתחתן עם בת-שבע.' "מה אני עושה כדי למנוע חילול ה"?' אמר דוד המלך: "נעשה כך." אמר לאוריה החתי: "אתה לא רוצה ללכת הביתה? אין בעיה. הבנתי, אוקיי. "נעשה תוכנית אלטרנטיבית אחרת. "יש לך דין של מורד במלכות." ודוד המלך לא התכוון להרוג אותו. הוא אמר: יד ה' תפגע בו. איך יד ה'

תפגע בו? לקח דוד המלך מכתב, כתב ליואב שר הצבא. אמר לו: "תראה, שים את אוריה בחזית." המלך, אגב, יכול לשים את מי שהוא רוצה איפה שהוא רוצה. יש פסוקים אצל יהושע ועוד, שיהושע הציב אנשים מסוימים בחזית, כי היה לו עניין ומטרה שהם ילחמו בחזית. אוריה החתי היה אחד מהגיבורים אשר לדוד. אמר ליואב, שלח מכתב דרך אוריה החתי ליואב, אמר לו: "שים את אוריה החתי בחזית. "אם הוא ייפגע... אל תפגע בו, חס וחלילה. אבל אם הוא ייפגע - אל תגיש עזרה." ואז דוד המלך לא העמיד דין של סנהדרין. כי אם הוא היה מעמיד את הסנהדרין ושופט אותו, יכול היה לצאת מזה חילול ה.' אבל אם הוא מת במלחמה, אז אנשים מקבלים את זה, כזה וכזה תאכל החרב.

בפועל, רבותיי, גם זה לא קרה. מה שקרה, היה איזשהו מרדף. יואב גם כן היה במרדף הזה. הם תוך כדי התקרבו לחומת העיר, הם פעלו בחוסר אחריות מבחינה ביטחונית. התקרבו לחומת העיר ואז תקפו אותם, ונהרגו במקום אוריה החתי ועוד הרבה גיבורים. זו הייתה אבידה מאוד קשה, עד כדי כך שעבדי יואב רצו להרוג את יואב. אמרו לו: "מה עשית? זו רשלנות. לא מתאים למפקד כמוך לטעות, "לקרב את האנשים כל כך צמוד לחומה." לירושלים, יואב שולח התנצלות. כי הרי יש לזה תקדים כבר. הוא מביא תקדים שלא מתקרבים לחומת עיר זרה. ויואב עשה כאן טעות במרדף. בכל אופן, אוריה החתי נפטר. אחרי שאוריה החתי מת, לוקח דוד המלך את אלמנת הגיבור, נושא אותה, והיא

הופכת להיות אשתו לכל דבר ועניין, היא הפכה להיות המלכה. בעיני כולם זה פיקס, הכול בסדר. גם בעיני דוד המלך הכול בסדר. הוא ניסה למנוע חילול ה,' בת-שבע הייתה גרושה, יש פה עניינים גבוהים, זה אותם שורשי נשמות, היא הרה. הילד הזה בעזרת ה' הולך להביא את הגאולה השלמה. דוד המלך גם מרגיש עם המצב טוב, אבל בעיני ה' רע. למה בעיני ה' רע? כיוון, ופה זו נקודה מאוד מאוד חשובה, הקב"ה מודד את הצדיקים לפי דרגתם והקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. הוא שולח אליו את נתן הנביא. נתן הנביא כשהוא מגיע הוא מספר לדוד המלך משל. זה נקרא בשם 'כבשת הרש.' הוא אומר לו: "היו שני אנשים, עשיר ועני. לעשיר היו את כל תפנוקי העשירים,

"ולעני הייתה רק כבשה אחת מסכנה וזקנה. "ויום אחד הגיע הלך, אורח. "והעשיר אמר: מה פתאום אני אבזבז את הצאן שלי על האורח? "ואז הוא לוקח את הכבשה בחוסר התחשבות. "הוא לוקח את הכבשה של האיש הרש ונותן אותה לאיש העני שבא אליו לאכול אצלו. "דוד המלך, מה אתה אומר על הסיפור הזה"? דוד המלך אומר לנתן הנביא: "תשמע טוב, "העשיר בן מוות "ועל הכבשה שהוא לקח הוא ישלם ארבעתיים. פי ארבע הוא ישלם על הכבשה." אומר לו נתן הנביא את המשפט הבא: "דוד המלך, אני רוצה להרים את המסך. "אתה האיש! "אתה האיש העשיר ואוריה החתי כביכול הוא אדם עני." הזוהר הקדוש כותב שהם לא חיו ביניהם כבעל ואישה. היא ואוריה. והוא מדייק את זה גם מלשונם

של הפסוקים: "ותהי לו כבת." כמו בת. לא היה ביניהם... הם לא חיו כמו זוג של בעל ואישה. אבל בכל אופן היא הייתה אשתו. "ונכון שהוא גירש אותה, ונכון שהכול פה היה בסדר, "אבל עדיין עדיין לפי דרגתך דוד, היית צריך להמתין, "לחכות. אם באמת נגזר שהוא ימות, הוא היה מת. "ואז היית מקבל את בת-שבע כאלמנה גמורה. "הצורה שבה לקחת אותה כגרושה, "הצורה הזו היא לא לפי דרגתך. "וכיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה," הוא מתבטא כאן בביטויים חריפים, "אשת אוריה החתי," אבל היא לא באמת הייתה אשתו. והראיה שהיא לא הייתה אשתו - שנתן הנביא לא אומר לדוד המלך לגרש אותה. גרש אותה! מה, אתה לקחת אישה שהיא אשת איש? אתה צריך לגרש.

נתן הנביא לא אומר לדוד המלך שהילד הזה הוא ממזר. הילד הזה הוא לא היה ממזר. נתן הנביא לא אומר לדוד המלך: אתה יודע למה אתה לא תבנה את בית המקדש? כי חטאת בחטא של ניאוף. מה פתאום. נתן הנביא אמר לדוד המלך שהסיבה שהוא לא יבנה את בית המקדש, מכיוון שהוא לחם במלחמות. מה הקשר בין לחימת המלחמות לבניין בית המקדש? הארכנו על זה בסוגיה שונה, בסוגיה אחרת. יש קשר בין המלחמה. בית המקדש זה מקום של שלום, לא מקום של מלחמה. למה אתה מחפש תירוצים צדדיים? יש פה משהו הרבה יותר מהותי. אלא אומר נתן הנביא: "את אשת אוריה החתי לקחת, "יש לך ליקוחים בה. "זה שלך, אבל אתה הקדמת. "ואת אוריה החתי, למה הרגת אותו בצורה כזו? "היה לך

נדונה בסנהדרין. "לא היית צריך לעשות את כל החשבונות האלו. "היית צריך להעמיד סנהדרין, להעמיד את הדברים על דיוקם. "למה לעשות את זה בצורה כזו"? מהטענה אתה שומע גם מה לא נטען. לא נטען שבת-שבע הייתה אשת איש. לא נטען שהוא הרג את אוריה החתי. אלא הוא היה צריך להעמיד את כל הדברים על דינם. מדוע לא העמדת את זה על זה? לכן דוד המלך אומר "חטאתי." הוא קיבל על עצמו את הדין. למרות שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, העונש היה מאוד מאוד נוקב. נתן הנביא אומר לו: "אם אתה אומר 'חטאתי', זה אומר אתה הולך למות. "ואתה הולך לשלם פי ארבע." אמר לו נתן הנביא: "תשמע טוב, 'ה' העביר חטאתך. "'לא תמות'. למרות שאמרת 'חטאתי,' אתה

לא תמות - "אבל את הארבעתיים אתה תשלם. "אתה תקבל מכה פי ארבע." ובאמת המכה הייתה כזו: הילד הזה באמת לא זכה לגדול ולא זכה להיות תקוותו של דוד המלך. שבעה ימים אחרי שהוא נולד הילד הזה חלה ונפטר עוד לפני יום ברית המילה. לא הצליחו לקרוא לו אפילו בשם. הוא נפטר ללא שם. דוד המלך שבעה ימים צם, בוכה ומתפלל על הילד הזה. כי הוא מבין שזה תלוי בו. אולי ירחם עליו הקב"ה. בסופו של דבר הבן נפטר - מכה ראשונה. מכה שנייה - סוגיית אמנון ותמר. אמנון, בנו בכורו של דוד המלך, לוקח את תמר שהייתה אחות אחרת, אבל היא לא הייתה מן המשפחה. היא הייתה אשת יפת תואר. הוא לוקח אותה אליו בכוח. הדבר הזה גרם עגמת נפש מאוד גדולה לדוד

המלך. לאחר מכן אבשלום, אח של תמר, רוצח את אמנון. ואז דוד המלך מתעצב אל לבו פעמיים. ולאחר מכן היה את מרד אבשלום. מרד אבשלום זה אחד המכות הקשות ביותר שדוד המלך קיבל. וזה ארבעתיים: הילד, אמנון ותמר, הריגת אמנון ומרד אבשלום. זה רק הכפל. מה עם הקרן? מה עם גוף הדבר? אלה דברים שקרו מסביב דוד המלך. איפה דוד המלך עצמו נענש? אומרת הגמרא במסכת סנהדרין שהקב"ה נגע את דוד המלך בצרעת במשך שישה חודשים. דוד המלך היה מצורע, ודוד המלך אומר: "כל זה שווה לי, "כדי שאת אותו סרח של עוון של חילול ה,"' שזה באמת מה שהוא נתבע, "את העוון הזה, אני רוצה לכפר עליו." והקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. ולא הייתה פה בעיה של

אשת איש, ולכן נתן הנביא אומר אחרי זה לדוד המלך על בת-שבע, אומר לו: "תדע לך, ייוולד לך בן חדש. "ולילד הזה יקראו ידידיה. "וה' אהבו." ה' אוהב אותו. האם ה' יכול לאהוב מישהו כשאתם חיים באיסור? נתן הנביא, אתה נותן גושפנקה? התשובה היא: לא, אתם לא חיים באיסור. אתם חיים בסדר גמור. אבל לפי דרגתך, אדוננו דוד, הדבר הזה היה כביכול לדרגתו חטא של חילול ה.' זו הייתה העוצמה של הדרגה. זה היה עוצם החטא, וזו באמת הייתה הנקודה האמיתית. לכן אומרת הגמרא: "כל האומר דוד חטא בעוון של אשת איש - אינו אלא טועה." כי הוא לא יוכל להסביר את המקראות, הוא לא יוכל להסביר איך הוא המשיך לחיות עם בת-שבע, הוא לא יוכל להסביר למה דוד

המלך יתפלל על הילד, הוא לא יוכל להסביר למה שלמה בנה את בית המקדש, הוא לא יוכל להסביר למה שלמה נקרא ידידיה, הוא לא יוכל להסביר למה נתן הנביא דואג ששלמה בנה של בת-שבע הוא יהיה המלך הבא, הוא לא יוכל להסביר למה דוד המלך לא נבחר לבנות את בית המקדש רק בגלל העניין הזה שהוא עשה מלחמות. הוא היה צריך לא להיבחר מסיבות הרבה יותר מהותיות. אדם שסובר שדוד המלך חטא באשת איש - לא יוכל להסביר איך הוא פותח את ספר התהלים ומתפלל ונושע על-ידי ספר תהלים שכתב אותו דוד המלך. כל הדברים האלו מביאים אותנו שהמקרא דקדק מאוד עם דוד כיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. אבל חלילה מלטעות שדוד המלך חטא בעוון של אשת איש.

"כל האומר דוד חטא, אינו אלא טועה." הוא לא למד נכון את הסוגיה. תלמד אותה לעומק, אתה תראה בדיוק איפה נמצאת נקודת החטא. נקודת החטא הייתה בעניין הזה של חס וחלילה של חילול ה.' איפה הקב"ה גילה את צדקתו של דוד המלך? צדקתו של דוד המלך התגלתה בקידוש ה' גדול ביותר שהיה בהיסטוריה ארבע שנים אחרי פטירתו, שלמה המלך בונה את בית המקדש. ולאחר שהוא סיים לבנות את בית המקדש, הוא בא להכניס את ארון ברית ה.' הוא בא לפתוח את שערי ההיכל, אבל השערים נעולים. צילינדר, מפתח חדש, הכול חדש. לא נפתח לו השער. דבקו שערים זה בזה. השער נהיה כמו איזה קיר אחד, בלוק אחד. הבין שלמה המלך שהיה צריך לעשות פה איזה כוונות וייחודים. אמר

24 תפילות ורננות ולא נענה. אמר לשערים "תיפתחו! תיפתחו! כי יש פה את ארון ברית ה"!' ולא נענה. וכבר עם ישראל לא ידע לחשוב מה יפתח את השערים האלו. הזכירו את ארון הברית וזה לא נפתח. ואז שלמה המלך אמר את המשפט הבא: "ה' אלוקים, זכרה לחסדי דוד עבדך." ברגע שהוא הזכיר את שמו של אביו, היו הרבה אנשים שאמרו: "וואי, מה הוא עושה? אנחנו בטוחים שדוד המלך בגיהינום." כי לפי שיטתם דוד המלך חטא. זה כמו אדם בא, רוצה לפתוח בית כנסת, לא הולך לו, מתחיל להזכיר: "ריבונו של עולם תעזור לי בזכות"... ואומר כל מיני שמות של אנשים רשעים. בית הכנסת לא ייפתח. אם היה סיכוי שהוא ייפתח, עכשיו אין סיכוי שייפתח לך בית הכנסת. מה אתה

מזכיר שמות של אנשים רעים? ואז קרה פתאום דבר מדהים. ברגע ששלמה המלך הזכיר את שמו של דוד המלך - השערים נפתחו לרווחה. ובאותו רגע ידעו שונאי דוד שכל חייהם הם טעו. הם היו בטוחים שדוד המלך חטא באמת. הם רדפו את דוד המלך. ובגלל שהם רדפו אותו הם היו בטוחים שכרגע דוד המלך בטח בגיהינום. אבל פתאום האמת התגלתה בקידוש ה' אדיר בכל העולם, ברגע הכי קריטי רק שמו של דוד המלך יכול היה לפתוח את שערי בית המקדש. וזה למעשה גילה לכל עם ישראל שהקב"ה, על אותו עוון דק של חילול ה' מחל לו, ופני שונאי דוד חפו כשולי הקדרה. מאז ועד ימינו אנו, כל מי שלומד את הסוגיה הזו לעומק, ברצינות, מלבן אותה ובודק אותה - מגלה שבאמת האמת

היא: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה." אלה שרוצים לתלות עוון כל כך חמור בדוד המלך, לא למדו את המקרא, רובם ככולם לא פתחו אותו ובוודאי שלא יישבו את כל השאלות. אני אסיים רק בשאלה אחת ואחרונה: מי כתב את זה בתנ"ך? בורא עולם. בשביל מה הקב"ה סיפר לנו את כל הסיפור הזה? בשביל מה הוא בא לספר לנו את זה? מה זה, רכילות? צריך לספר? אנחנו למדנו שהתנ"ך הוא ספר שמלא דברים. כל סיפור שמופיע בתנ"ך יש לו מסר. מהו המסר? אומרת הגמרא במסכת עבודה זרה בדף ד' עמוד ב,' שהמסר הוא שתדע לך שמכל מקום יש לך אפשרות לשוב בתשובה. לפי דרגתו של דוד המלך הוא נתבע, הוא נתבע לפי דרגתו. אבל גם אנחנו האנשים הפשוטים, אם לפי דרגתנו

נחטא, ואפילו חס וחלילה בחטא החמור ביותר - תדע לך: יש דרך של תשובה. אומרת הגמרא: דוד המלך, הקב"ה הביא את זה על ידו ופרסם את הדברים כדי שכל יהודי ידע: אף פעם לא אבדה תקוותי. אין ייאוש! גם אם חלילה ירדתי לבור התחתון ביותר - גם מהמקום העמוק ביותר יש עדיין תשובה. זה דוד המלך שהקים עולה של תשובה. אני אסיים רק במשפט אחד. ירבעם בן נבט חטא והחטיא את ישראל. הקב"ה אחז אותו בבגדו ואמר לו: "חזור בך, "ואני, אתה ובן ישי נטייל בגן עדן." אמר ירבעם בן נבט לבורא עולם: "מי בראש"? מה השאלה הזאת? אמר לו הקב"ה: "חזור בך, תהיה בעל תשובה, ואני, אתה ובן ישי"... כי דוד המלך גם מורה דרך לתשובה למי שחטא. ואפילו אם בן אדם

חטא בדיוטא התחתונה, דוד המלך מלמד אותנו שיש דרך תמיד לתשובה. אמר לו ירבעם בן נבט: "על מי יגידו שהוא הקים עולה של תשובה"? מי זה ייחשב הראשון? מי יהיה בראש? האם אני ירבעם שחוזר עכשיו בתשובה או דוד בן ישי? אמר לו הקב"ה: "בן ישי בראש." מי שייקרא עליו "מקים עולה של תשובה" זה דוד המלך. מדוד המלך כל העולם ילמד. אמר לו ירבעם בן נבט: "אם זה ככה, אני לא חוזר בתשובה. "לא נתנו לי את הכבוד להיות בראש - אני לא חוזר בתשובה." "שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא." אחד משלושת המלכים זה ירבעם בן נבט. אחד משלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא זה ירבעם בן נבט. איבד את חלקו. אחת הדמויות שמלוות אותנו

עד ימינו אנו, שאנחנו מחכים למשיח בן דוד - זה דוד המלך. שעל כל צרה ועל כל בעיה, בעת שמחה, או חלילה בעת עצב - פותחים את ספר התהלים, אומרים את מזמוריו של דוד המלך, ועד ימינו אנו רואים בעניין הזה ישועות. זה כוחו של דוד המלך, הקים עולה של תשובה. הקב"ה יעזור לנו שבעזרת ה' נזכה לראות בגאולה השלמה, במשיח בן דוד במהרה בימינו אמן.