סוד הניסיונות - הרב אהרון לוי (כתוביות)

שלום לכם. אנחנו בתוכנית נוספת מתוך הסדרה "לחזור עם תשובה", והפעם אנחנו עוסקים בסוגיית הניסיונות בחיים, וכמו תמיד, נמצאים איתי שותפים באולפן. ישראל סוויסה מאלעד, בן 20, מתעסק בעריכת דין. מתי סגל, בן 33, מרמת גן, מתעסק בשוק ההון. חיים רבי, בן 22, מראשון לציון, חייל משוחרר, מתעסק בעיצוב מטבחים. יפה. אז אנחנו הולכים לעסוק הפעם בסוגיית הניסיונות, ואני אסביר למה אני מתכוון. בתור בני אדם כולנו מחפשים להיות מאושרים, ליהנות מהחיים, ובתור שכאלה, כל דבר שלא מסתדר איך שאנחנו רוצים מעורר קשיים וגורם לנו להרגיש לא נוח. השאלה היא, אם להסתכלות שלנו על האתגרים ועל הקשיים שאנחנו חווים במהלך החיים, האם להסתכלות

הזאת יש השפעה על הקושי שאותו אנחנו חווים, ובמילים אחרות, האם מה שלא מסתדר לנו בחיים, הוא לא מסתדר בגלל שמישהו דואג שזה לא יסתדר, או אולי מדובר במקרה. מה דעתכם? לפי דעתי, יש כוח עליון שמסובב את הכול. יש אבא בשמיים... -אתה מאמין בכוח עליון. אני מאמין, כן. אתה לא רק מאמין בכוח עליון, אתה גם מאמין שהכוח העליון הזה הוא זה שמנהל את העניינים. -נכון. יפה. מתי, מה אתה חושב? -אני מאמין שאין דבר העומד בפני הרצון. לאן שבן אדם רוצה, הוא יכול להגיע אליו, אבל מאוד חשובים גם האמונה והביטחון והמטרה... -אמונה במה? במה שאתה רוצה להשיג. זאת אומרת, הקשיים שאנחנו חווים במהלך החיים, לפי דעתך, הם צירופי מקרים, נקרא

לזה ככה, ואם נחליט שאנחנו באמת רוצים, נצליח להתגבר עליהם. -לחלוטין. כמובן שצריך גם... יש איזשהו כוח שתומך ועוזר, כי עובדה שאם אני מאמין, אני מצליח. יש איזשהו כוח שעוזר בזה. זאת אומרת, זה שאני מאמין עוזר לי להתמודד עם הקשיים, לא בהכרח זה נכון, אבל זה עוזר. -היוניברס, ה... אתה יודע, יש איזו עוצמה בעולם הזה, שברגע שאתה, יש לך את הביטחון ואתה בטוח בעצמך, זה הולך איתך, חד משמעית. יפה. ואתה, חיים, מה אתה אומר? אני מאמין בכוח עליון, אני לא כל כך מאמין בהשגחה פרטית. אז אני מאמין שבאיזשהו מקום, גם אם יש איזשהו משהו שמפריע לי, אני אמצא בתוך עצמי את הכוח להתמודד מולו, אבל אני לא חושב שיש משהו חיצוני

ששולח לי אותו. יופי, אז יש לנו פה את שלוש הדעות. יש את הדעה של ישראל שאומר: אני מאמין שיש בורא ושהוא משגיח, שזה בעצם העיקר הראשון של הרמב"ם. יש אותך, חיים, שאתה אומר: אני מאמין שהוא מצוי ולא מאמין שהוא משגיח. וישראל אומר: שמע, האמונה שהאלוה מצוי, או מצוי ומשגיח, עוזרת לנו להתמודד עם האתגרים שאנחנו עוברים בחיים. עכשיו, למה כל כך חשוב לבחון איזו דעה או עמדה משלוש הדעות האלה נכונה? כי אם אנחנו רק מאמינים שהבורא משגיח, והוא לא, יכול להיות שיש דברים שהיינו עושים בצורה אחרת. מצד שני, אם הוא כן מצוי וגם משגיח, יכול להיות שיש דברים שלא היינו עושים בדיוק מאותה סיבה. לכן לפני שאנחנו ניגשים לשאלה איך

מתייחסים לקשיים האלה, אנחנו צריכים לבדוק האם הבורא מצוי ומשגיח. אם הוא לא מצוי ולא משגיח, אפשר לסגור את התוכנית. אם הוא מצוי ולא משגיח, אפשר לעבור בתוכנית לעסוק בנושא אחר. אם הוא גם מצוי וגם משגיח, יש כאן מקום לשאלה. אם זה נכון שהאלוה מצוי ומשגיח, למה הוא מעמיד בפני האדם קשיים, מה שאנחנו קוראים בעברית "ניסיונות"? מדוע האלוה מנסה בני אדם? הרי הוא יודע מה אנחנו נעשה, הוא לא צריך לנסות אותנו כדי שידע מה אנחנו עושים, ויכול להיות שהשאלה הזאת היא זו שגורמת לחלק מהאנשים להאמין שהוא לא מנסה בני אדם, כמו שאתה אמרת, שהוא לא משגיח, כיוון שהוא בין כה וכה יודע מה האנשים יעשו. עכשיו, בתור יהודי מאמין אני

מחויב לדעת במה אני מאמין. אז אולי אתם תעזרו לי. בתור יהודי מאמין, איך אני אמור להתייחס לסוגיית הניסיונות בחיים? למה אנחנו בכלל פה? זו שאלה יותר עמוקה. אולי נדלג על העולם הזה בכלל ונישאר בעולם שכולו טוב? זו שאלה מצוינת. את השאלה שלך... שואל המגיד בספר "מגיד מישרים" של רבי יוסף קארו, שואל הרמח"ל בספר "דעת תבונות" ו"בדרך השם" ו"במסילת ישרים". זו שאלה רצינית, זו שאלה שצריך להתמודד איתה, אבל אחרי שאנחנו כבר פה, אנחנו לא באמת כרגע יודעים למה, אולי נשאיר את זה לתוכנית אחרת... -לא, אני מחזק את מה שאתה אומר. אם אנחנו כבר פה זה בשביל דבר מסוים, בשביל ההתמודדות בחיים. אתה אומר, אם אנחנו כבר נמצאים פה,

יש להתמודדות חלק. -זו הסיבה, זו בדיוק הסיבה. שנתמודד. -בדיוק. -השאלה, איך מתמודדים? כשאני רואה קשיים, כשאני מתמודד עם קשיים, עם ניסיונות, האם זה מקרה, אם הייתי עושה אחרת, הדברים היו נראים אחרת או שהדברים היו אמורים להיראות כך בכל מקרה? איך אני אמור להתייחס לקשיים שאני חווה בו בזמן שאני מאמין שהאלוה הוא טוב ומיטיב? אגב, אנחנו בחברה לא רעה. היה איש אחד שבגיל 23 סיים לכתוב פירוש של המשניות. בגיל 30 פלוס סיים לכתוב יצירה אדירה על כל המצוות של התורה, כולל הפירושים שלהן, ובגיל 47 הוא סיים לכתוב את הספר האחרון שלו, שהוא בעצם הפסגה של כל הספרים שהוא כתב. לאיש הזה קראו רבנו משה בן מימון. עכשיו, לקראת

סוף החלק השלישי של "מורה נבוכים", כשהוא מגיע לסוגיה שבה אנחנו עוסקים עכשיו, הוא כותב: "וגם עניין הניסיונות הוא מן הקשיים החמורים שבתורה". כלומר, אם לרמב"ם מותר להתקשות בנושא הניסיונות, גם לנו מותר. השאלה, למה כל כך קשה ליהודי המאמין להתעסק בסוגיית הניסיונות? אחת הסיבות היא מה שאמרתי עכשיו. כי אם אלוהים מנסה את האדם, לכאורה הוא לא אמור לדעת מה האדם יבחר, אבל אם הוא לא יודע מה האדם יבחר, זה סותר דברים אחרים שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה, ב"היד החזקה". מצד שני, אם אנחנו אומרים שאלוהים יודע מה אנחנו נבחר, אז בשביל מה הוא מנסה אותנו, יש לכם הערכה? יש כביכול, אם ניקח את זה במצב שלנו היום, יש תוכנית

פעולה שהיא קיימת, אוקיי, ובן אדם מחליט לבחור באיזו דרך ללכת. יש לו כמה דרכים שהוא יכול לבחור בהן, וזה מה שקיבלנו, את זכות הבחירה. ללכת לכאן, ללכת לשם, באיזו צורה אני עושה את זה, וזה מה שיגרום לדברים שיקרו לי, המעשים שלי, מה שיקרה זה לפי מה שעשיתי. למשל, כאשר האלוה מנסה את יוסף במצרים, לשם מה הוא מנסה אותו? הוא יודע אם הוא יעמוד בניסיון? הוא יודע שהוא יעמוד בניסיון. -יודע, זאת אומרת, זה סגור. הוא יודע או לא יודע? -אני לא חושב. -אתה לא חושב שהוא יודע. זאת אומרת, יש דברים שהוא לא יודע. לאלוהים אין זמן, אז אוטומטית מה שיהיה זה לא תלוי בו, זה תלוי בבן אדם עצמו, בהחלטה שלו, אבל הוא ידע מה הבן אדם

יחליט... כמו איזושהי מכונה של מסע בזמן, שאם אני אחזור לעבר, אני אדע מה קורה בעתיד. -אז הוא כן יודע. הוא יודע. -זאת אומרת, הוא יודע עכשיו מה יהיה בעתיד. -בדיוק. עכשיו, אם אלוהים יודע עכשיו מה יהיה בעתיד... זה לא סותר את הבחירה. -לא סותר. לא סותר את הבחירה. -למה לא סותר? כי הבחירה בידיים שלך. מה שאתה תבחר, הוא ידע. זאת אומרת, אני יכול להחליט לעשות אחרת ממה שהוא ידע לפני כן? הוא לא ידע לפני כן מה אתה תעשה אחרת. אז הוא לא ידע? הוא ידע. -אז הוא ידע? הוא ידע מה אתה תעשה למפרע בעצם, ומכיוון שלנו יש זמן ולו אין זמן, לנו קשה להבין את זה. -אני לא מדבר עלינו, אני מדבר עליו. הוא יודע מראש אם אני אעמוד

בניסיון או לא. בואו נדבר, הוא יודע אם יוסף ייכנע לדרישתה של אשת פוטיפר או לא יודע? אז זה העניין, הוא לא יודע... -הוא יודע. יוסף לא יודע, אבל הוא יודע? -יודע. -יפה. אם הוא יודע, בשביל מה הוא מנסה את יוסף בניסיון כל כך קשה, לשם מה? כמו שמתי אמר, בשביל מה אנחנו פה בעצם, לשם מה? הרי הוא יודע הכול. הרמב"ם אומר: "יודע מה שיהיה קודם שיהיה". אז בשביל מה? כי אנחנו פה בשביל לתקן, וחלק מהתיקון זה הניסיונות. -לתקן את מה? לתקן... כדי להיות ראויים להיות במחיצתו, של הכוח העליון הזה, לכן נשלחנו, כדי לתקן את עצמנו. ואיך על ידי שאני עומד בניסיון, ולא נכנע ומנצח, איך בדרך הזאת אני מתקן את עצמי, כדי שאהיה ראוי

להיות במחיצתו של הכוח העליון? כי זה מה שהקב"ה רוצה, שברגע שאני מתגבר על היצר, על ה"סטרא אחרא", כמו שקוראים לזה, אז זה עושה אותי קדוש, זה עושה אותי ראוי להיות במחיצתו. בסדר. אני לא אומר שמה שאתם אומרים לא נכון, אבל אני מבקש קצת לחדד. יש בעיה נוספת, שהיא מאתגרת יותר אנשים מאמינים מאנשים לא מאמינים. מי שלא מאמין במציאות הבורא או לא מאמין בהשגחה פרטית, הרבה יותר קל לו, אבל מי שמאמין במציאות הבורא ובהשגחתו, מצווה גם להאמין שהאלוה הוא טוב ומיטיב. וכשאתה מתבונן ומסתכל על... שואל אנשים, אנשים שעוזבים כאן, מה הם רושמים בספר האורחים, שהיה טוב? רוב האנשים שעוזבים את העולם, אם היו מתייעצים איתם הם היו

נותנים כמה הצעות לשיפור. כי רוב חיי האדם הם אתגרים ולא נחת. ולכן השאלה היא, אם האלוה הוא טוב ומיטיב, איך זה שרוב האנשים שחיים פה בעולם, בעקבות הניסיונות שהם עוברים, מסיקים מסקנה שיש מקום לשיפור? זאת אומרת, לאדם המאמין הרבה יותר קשה עם סוגיית הניסיונות, מאשר למי שאינו מאמין. אנשים רגילים להגיד: תשמע, לאנשים דתיים הרבה יותר קל. הרבה יותר קל. אני, אמר לי פעם מישהו: אני לא ישן בלילה, החלטתי נכון, לא החלטתי נכון, כל האחריות עליי, אבל אתם... בלשון רבים, כן? אתם, אתם ישנים בלילה כמו תינוקות, החיים שלכם... דבש, אין לכם אחריות על... יש לך בעיה, אתה הולך לרב, הרב לא יודע, הוא הולך לרב שלו, הרב שלו לא

יודע, עושה שאלת חלום, ואם חס ושלום, קורה משהו לא טוב, הכול לטובה. -עדיין הם מגדלים עשרה ילדים. הכול לטובה. מי שטוען את הטענה הזאת, מעולם לא דרכה כף רגלו בעולמו של המאמין. להיות מאמין זה הרבה יותר קשה, ולו בגלל השאלה שהצגנו עכשיו. הרי אנחנו מצווים לא להגיד, להאמין שהאלוה הוא טוב ומיטיב. תגידו לי, איזה ילד ימשיך לומר על אבא שלו שהוא אבא טוב, כשכל יום האבא מתקיל את הילד שלו בעוד ועוד ועוד ועוד בעיות, בלי סוף? האם לא יגיע איזשהו שלב שמישהו יגיד לו: תשמע, אולי... אולי תשנה את הגישה? אולי הוא לא באמת אבא טוב, חלילה. זאת אומרת, הניסיונות מאתגרים את אמונתו של המאמין. לכן הרמב"ם כותב שעניין הניסיונות

הוא מן הקשיים החמורים שבתורה. גם בגלל שאתה אמרת, שהוא יודע מראש מה שיהיה, אז בשביל מה הוא מנסה? וגם בגלל שאנחנו מצווים להאמין שהאלוה הוא טוב ומיטיב. אז אני, בתור אדם דתי, מאמין שמצווה להאמין, א. שהאלוה קיים, ב. שהוא טוב ומיטיב, ג. שאין דבר שנעשה תחת השמש בלי רצונו. איך אנחנו מתמודדים בפרקטיקה של החיים? לדבר דברים גבוהים זה יפה, זה טוב להרצאה, לדרשה, אבל לפרקטיקה של החיים, כשדברים לא מסתדרים, איך אז מתייחסים אליהם? אבל דווקא אז, כשדברים לא מסתדרים, שם אתה נבחן בעצם על האמונה שלך. כי אם הכול היה מסתדר, אז אתה סבבה, יושב על הספר רגל על רגל ואומר: נכון, יש אלוהים והנה, הוא מסדר לי הכול, אבל זה לא

העניין. -אתה צודק. -נו? את מה שאתה אומר כותב החזון איש בספר "אמונה וביטחון", והוא טוען שהאמונה כשלעצמה היא דבר מופשט, האמונה באה לידי ביטוי בפרקטיקה של החיים. כלומר, הביטחון של הבוטח הוא ביטוי למדרגה של האמונה שלו. זה נכון, לכן אני יושב איתכם ומבקש להבין איך אנחנו מתמודדים עם האתגרים. הרי צצים אתגרים. לפעמים אתה רוצה להיבחר לכנסת ומתברר שלא נבחרת. כל מיני דברים קורים בחיים. איך מתייחסים לזה? האם זה ניסיון? למה הקב"ה מנסה אותי? מי שלא יודע מדוע הקב"ה מנסה אותו... -אז למה שהוא ינסה בכלל? כנראה שלא יעמוד בניסיון, כי הוא לא יראה בו כזה. האם השאלה שלי ברורה? -השאלה ברורה. והתשובה? שברור שבן אדם,

אם הוא יודע מה הניסיון, שזה היה ניסיון בעצם, האמונה, שורש הניסיון הגדול שלנו בחיים הוא האמונה תחילה, אחר כך מגיעים כל שאר... חובות, ילדים, כל שאר הדברים מסביב. אבל האמונה שזה הניסיון הגדול היא המטרה, לעמוד בה. הצלחתי, יש לי את הגיבוי לאחר כך. בסדר, מקבל. רוצה להציע הצעה משלי. לפני זה... -כן, בבקשה. -מה אתה מגדיר ניסיון? יש אנשים שהם חיים ממש סבבה. מה אתה מגדיר ניסיון? -ניסיון זה כשדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה. אוקיי, אז עושים דברים אחרים. עכשיו, ככל שהדברים שלא מסתדרים יותר חשובים לי, כך כשהם לא מסתדרים זה מתסכל אותי יותר. נניח שאני רוצה שייבחר ראש ממשלה מסוים, והוא לא נבחר. אתה יודע מה זה

עושה לי? הבת שלי סיפרה לי, כשהיא הגיעה אחרי הבחירות לעבודה כולם היו עם פנים של תשעה באב. הם רצו את בני גנץ. -אני לא יודע את מי הם רצו, זה לא משנה. אתה יכול לפי המבט של הפנים להבין לבד. שיחליפו מדינה. -זה בסדר, אנחנו לא מתעסקים... הם לא חייבים לגור פה. -אתה ביקשת ממני דוגמה לניסיון. עכשיו, ככל שמה שאני רוצה יותר לא מושג, כך התסכול שלי גובר, כך החוסר שלי מתמשך, מתעצם, וזה גורם למצוקה מאוד גדולה. אדם רוצה לאכול ולא מקבל, אדם מחפש אהבה ולא מוצא, זה ניסיון, זה קושי. עכשיו, הקושי הזה לא משפיע על החיים שלנו? הוא הכי משפיע, העולם שלנו לא מתנהל בממד הפיזי. העולם האמיתי שלנו מתקיים בעיקר בממד הרגשי,

וכשבממד הרגשי לא טוב לנו, אנחנו שואלים למה, והתשובה היא, כי הרצונות שלנו לא מתמלאים, וזה מתסכל. תשמע, לא יכול להיות מצב שמאה אחוז מהרצונות שלך יתמלאו. זה נכון. -אני גם רוצה להגיע לירח, אבל כנראה שזה לא יקרה בדור הזה. קודם כול, יש סיכוי שכן. -יש סיכוי. -רק שלא תתרסק. -צריך להיות גם ריאלי. צריך גם להיות ריאלי, כולם יודעים פה שגוש הימין הוא הרוב. אז אין פה מה... -בסדר, אני מסכים איתך, לא הכול מתממש. השאלה היא, האם מה שלא מתממש משפיע על ההרגשה שלי? התשובה היא כן. בוודאי. -האם אני יכול להשפיע על מה שמשפיע על ההרגשה שלי? היהדות טוענת שכן. היהדות אומרת: אם תבין איך העולם מתנהל, בהרבה מאוד מקרים תוכל

להתמודד גם עם מצבים שהרצון שלך לא מתממש, ולא להיכנס לצער, למרירות או למרה שחורה. -אני לא חושב שזה צריך להגיע לצער, פשוט צריך לשנות את הגישה. לאיזו גישה? -לשנות... אוקיי, רציתי משהו מסוים ולא הצלחתי, אוקיי, כנראה שהדרך שבה ניסיתי להשיג את מה שרציתי לא הייתה נכונה. צריך לשנות את הדרך. הוא משנה, הבעיה היא שלאורך כל החיים, לכל רוחב הגזרה, הרבה מאוד פעמים הרצונות לא מתממשים. איך מתייחסים לזה? על זה ליהדות יש טיפ, זה לא כל כך טיפ, אבל בדיון שלנו יש לה טיפ לתת לנו. קודם כול, להבין מדוע האלוה מנסה בני אדם. לשם מה? הרי כפי שאמרת, חיים, קודם, הוא יודע מה שנעשה קודם, ויש לכך סימוכין ממדרש מפורש. כתוב,

"השם צדיק יבחן", כך כתוב בפסוק. אומרים חז"ל במדרש: "אין הקב"ה מנסה, אלא את הצדיקים". למה? למה דווקא צדיקים הוא מנסה? כי הוא יודע שהם יעמדו בניסיון, אלא שאם הוא יודע, מדוע הוא מנסה אותם? וכאן יש את ההסבר. כדי להבין אותו אנחנו נעשה סיבוב קטן, בסדר? מיהי הדמות, לפי דעתכם, שהכי מזוהה עם הניסיונות בהיסטוריה היהודית? אברהם אבינו. -אברהם אבינו. המשנה כותבת במסכת אבות, בפרק החמישי, כמדומני: "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ובכולם עמד". בסדר? מה הניסיון הגדול ביותר שנתנסה אברהם אבינו? עקידת יצחק. -כמובן. -כמובן. אפשר לשאול על זה שאלה? -כן. האם שמעתם על קהילות שו"ם? -על קהילות מה? -שו"ם. קהילות שו"ם הן

קהילות שפירא, וורמייזא ומגנצא. שלוש קהילות באשכנז שהוכחדו בזמן מסעי הצלב ב-1096 לספירה, כאשר בני דת "החסד והרחמים" נתנו לרחמים שלהם להתפשט על היהודים, וזה מה שיצא. רק לכאורה. -הקהילות האלה מסרו את נפשן על קדושת השם, וכשהתברר להם מה נושאי הצלב עושים ליהודים שלא מוכנים להתנצר, הם התאספו בבתי הכנסיות שלהם, סגרו את הדלתות, לא משנה מה הם עשו שם בפנים, אבל כשהגיעו נושאי הצלב, הם ראו יהודים מתים. נשים, ילדים, זקנים, מבוגרים, כולם. אחד לא נשאר חי. אגב, עד היום אומרים תפילה בשבת, לפני תפילת מוסף, לזכרם ולעילוי נשמתם. "מנשרים כלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם, "יזכרם אלוהינו לטובה עם שאר צדיקי

עולם "וינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך" וכולי. האנשים האלה שחטו את הילדים שלהם או לא? כן. בידיהם. האם האנשים האלה עקדו את בניהם או שחטו אותם? שחטו. האם האנשים האלה קיבלו ציווי ישיר, מיידי, בלתי אמצעי, מאת האלוה לעשות את מה שהם עשו? לא. -לא. -אז בואו נסכם מה היה לנו. היה לנו יהודים שהאמינו שאבותיהם קיבלו מאבותיהם שקיבלו מאבותיהם, תורה בהר סיני, ושם האלוה אמר לסבא של הסבא שלו: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי", וכיוון שהם הבינו שהם יצטרכו לעבור על הציווי הזה, הם העדיפו למות ולא לעבור על הציווי, למרות שהם לא שמעו את זה באוזניים מאת הבורא. עכשיו, קל וחומר. ומה קהילות שו"ם, שלא שמעו ישירות

מהבורא את הציווי לשחוט את ילדיהם, כשהם הבינו שזה הולך לעמוד בסתירה למה שהם מצווים, שחטו את בניהם ובנותיהם, אברהם אבינו, שהוא אבי האומה, או כמו שכותב הרמב"ם: "עמודו של עולם", כשהאלוה מתגלה אליו, לא לסבא של הסבא שלו, ואומר לו "קח את הבן שלך ותשחוט אותו", בשביל אדם כזה עקידת יצחק היא ניסיון? איזה ניסיון בדיוק? אנשים הרבה יותר רחוקים מבחינה היסטורית מהציווי האלוהי עשו את אותו דבר. למה אנחנו נתפסים דווקא לעקידת יצחק של אברהם אבינו? -כי הם עשו את זה בעקבותיו, לא? נכון. -להם היו הוכחות למשך הדורות. בתשובה שלך יש הרבה מן האמת, אבל עדיין הקושיה חזקה מאוד. זה נכון, כך כותב רבי חיים מוולוז'ין, שהכוח שיש

ליהודים למסור את נפשם בא להם בירושה מאברהם אבינו. זה נכון, אבל גם אם נוותר על ההקדמה שלי, כשאלוהים בא לאדם בסדר גודל של אברהם אבינו, ואומר לו "את הבן שאמרתי לך שימשיך אותך אני רוצה שתשחט", האם לאברהם זה ניסיון? ברור שזה ניסיון, הוא הבן אדם הראשון, מבחינתו אין לו מישהו להסתכל אליו אחורה ולהגיד: הנה, נכון, זה קרה גם לו, ויש לי עוד דוגמאות. -אבל אל תשכח מי מדבר איתו. נכון. אז איזה ניסיון יש כאן? -זה ניסיון. כשאני נותן לך מתנה ואני אומר לך: אני מבקש שתחזיר לי את המתנה, זה ניסיון? קשה מאוד. -זה ניסיון. האמת שהתשובה לשאלה שלי נמצאת בפרשת העקידה עצמה, ואני רוצה לעשות איתכם תרגיל. אני אקריא את הפרשה

ואתם תגידו לי איפה העסק מתחיל להיתקע, בסדר? אז הפרשה מפורסמת: "ויהי, אחר הדברים האלה, והאלוהים ניסה את אברהם, "ויאמר אליו, אברהם, ויאמר הינני..." ויאמר, אה, אתה נמצא? אתה רוצה לעשות מה שאני רוצה? בבקשה, "קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק", כלומר, אני יודע כמה אתה אוהב אותו, "ולך לך אל ארץ המוריה, "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". עד כאן לא קשה כלום? אפשר לחזור? -זה ציווי. "לך לך", לאן? לארצך. -לארץ... המוריה. -המוריה, מה זה? איפה זה? איפה שבית המקדש... -בית המקדש, הר המוריה. אז לך להר המוריה "והעלהו שם לעולה "על אחד ההרים אשר אומר אליך". אבל אמרת לו, להר המוריה... -אבל הוא

כבר אמר לו, נכון. אולי באזור של הר המוריה. -אה, באזור, יש עוד הרים. אולי להר הזיתים? זה לא הר אחד, אלה הרבה הרים, אבל כשאנחנו אומרים "הר המוריה", אנחנו יודעים שמדובר בבית המקדש. אגב, איפה בסופו של דבר התבצעה העקידה על פי המסורת היהודית? בהר המוריה. כלומר, כשהוא אומר לו "ארץ המוריה" כוונתו להר המוריה. אז למה "על אחד ההרים אשר אומר אליך"? וכאן מגיע הגאון המלבי"ם, רבי מאיר ליבוש, זכר צדיק לברכה, ומבאר בצורה גאונית את ניסיון העקידה. "והעלהו שם לעולה" - את מי? את יצחק. -אפשרות אחת. -אוקיי. אפשרות שנייה, "והעלהו שם לעולה" - את מי? את "אשר אומר אליך". כלומר, המילים "את אשר אומר אליך" יכולות להתפרש

בשני פירושים לא נוחים. אבל שני הפירושים לא נוחים לפסוק באותה רמה. אפשרות אחת, "אשר אומר אליך" זה על איזה הר מתוך ההרים, והאפשרות השנייה היא "אשר אומר אליך" זה את מי לשחוט. עכשיו, אם הקב"ה היה אומר לנו דבר כזה, באיזו אופציה היינו מעדיפים לבחור: ב"אשר אומר אליך", את מי? או שברור שזה את יצחק, אין ספק, וכל השאלה היא רק על איזה הר. לאן הדעת שלנו, לאן הלב שלנו היה נוטה? את מי. -כמובן. -את מי. שתהיה אופציה. -שתהיה אופציה, בוודאי. האמת שלאברהם אבינו היו עוד סיבות להחזיק בגישה הזאת, ולא בביטחון שהשחיטה צריכה להיות של יצחק, ורק ההר עוד נדבר. למה? כי אברהם אבינו מסתובב בכל העולם ואומר לאנשים לא להקריב

את הילדים שלהם לעבודה זרה. ועכשיו זה מה שהקב"ה שלו אומר לו לעשות. חוץ מזה, לפני כמה ימים בלבד הקב"ה הבטיח לו: "כי ביצחק ייקרא לך זרע". ועכשיו הוא אומר לו "והעלהו לעולה"? אז כנראה שהפירוש האמיתי זה לא לשחוט את יצחק, אני כבר אגיד לך את מי. נכון? זה הרבה יותר הגיוני. אגב, ככה חברים שלו גם אמרו לו. מאיזושהי סיבה, שאנחנו כרגע עוד לא יודעים, אברהם אבינו מחליט ללכת נגד ההיגיון ונגד השכל, ולהחליט להקריב את יצחק ולפרש את "אשר אומר אליך", על איזה הר. והשאלה היא למה? יש לכם הערכה? למה הוא לא הולך עם הלב? למה הוא לא הולך עם ההיגיון? הרי הרבה יותר הגיוני הפירוש האחר ולא הפירוש שהוא פירש. אבל זה לא... -כי

הוא עדיין אמר לו. זה לא ציווי שעובד לפי היגיון. -אבל הוא לא ברור, הציווי. אבל הוא אמר: "קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק". -תיקח אותו איתך, אני רוצה שיצחק יראה איך אתה מקריב קורבנות, שהוא ילמד... -אם זה מה שהוא אמר לי, לזה הוא התכוון, אחר כך אם אני אתחיל לשחק עם ההיגיון שלי, מה שאני חושב, אז כנראה שאני לא בדיוק מאמין במה שהוא אמר. הבעיה היא שאם הוא הולך עם הצד השני, יש בעיה עם ההמשך של הנבואה. אבל אם הוא מאמין שהם עובדים לעבודה זרה והוא עובד לאלוהים אמיתי... אז את מי הוא צריך לשחוט? את יצחק. -את יצחק? -כן. אבל אתמול אלוהים אמר לו שאסור לשחוט ילדים. אבל אם אלוהים החליט... -והיום הוא

אומר לו שהוא יגיד לו, הוא יגיד לו, "את אשר אומר אליך", ואברהם לא שואל את עצמו "מה הוא יגיד לי"? הרי אתה הולך לשחוט את הבן שלך, אתה צריך לבדוק מבחינה משפטית כל מילה בנבואה. -אבל זה העניין, שהוא מאמין, הוא לא בודק פה... -הוא לא שואל שאלות. הוא לא שואל שאלות, אמונה תמימה. -אבל הנבואה לא ברורה. אמונה תמימה. -אבל הנבואה לא ברורה. יכול להיות שהוא טועה, יש שני צדדים, איך מחליטים? למה הוא בוחר צד? כי הוא פנאט, חלילה? וגם את הצד האכזרי יותר. -ואת הצד היותר אכזרי, המנוגד לטבע. נכון. -התשובה נמצאת בפרשה אחרת. אגב, את פרשת העקידה מתי אנחנו קוראים? בראש השנה. -בראש השנה. באיזה יום בראש השנה אנחנו קוראים

את פרשת העקידה, הראשון או השני? השני. ואיזו פרשה אנחנו קוראים ביום הראשון? את פרשת גירוש ישמעאל. -נכון. כתוב ששרה רואה את ישמעאל "בן הגר המצרית, "אשר ילדה לאברהם, מצחק", אז היא אומרת לאברהם: גרש את בן האמה הזאת "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". האם אברהם הסכים לגרש אותו? הוא הסכים. -הוא גירש אותו. -הסכים? בסופו של דבר הוא גורש. בסופו של דבר, זה נכון, אבל האם הוא הסכים בתחילה? לא. -לא. מי אמר לו לגרש את ישמעאל? אלוהים. אחרי שהקב"ה מתגלה לאברהם אבינו הוא אומר לו: "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה". אתה צריך להקשיב לשרה, מה היא אמרה לך, לגרש? תגרש! ואז הוא מגרש. אתם יודעים מה קרה לאברהם

אבינו בעקבות ההתגלות הזאת? משבר עצום. הרי מה יש לנביא יותר מבהירות הנבואה שלו? כלום. -נכון. וכשאברהם אבינו מגלה ש"החיישנים" שלו לא מכוילים. עובדה, הוא חשב שצריך להשאיר את ישמעאל בבית, ופתאום האלוה מתגלה אליו ואומר לו: מה פתאום? שרה הרבה יותר ממוקדת ממך, קולטת את זה כמו שצריך, גרש את בן האמה. אתם יודעים מה החשבון שאברהם עשה? הוא שאל את עצמו למה זה קרה לו. ומה הייתה התשובה? האהבה. הרי ישמעאל היה אהוב על אברהם אבינו בדיוק כמו יצחק. להגיד לאבא שאוהב את הבן שלו לגרש אותו מהבית, יש התנכרות יותר גדולה מזאת? ואברהם הגיע למסקנה שהסיבה שבגללה הוא לא הקשיב נכון לרצון השם היא כי האהבה מכסה על כל פשעים.

עם המידע הזה אברהם ניגש לנבואה של העקידה, ואז עומדים בפניו שני חלקים: האם הקב"ה התכוון שאני אקח את יצחק, אבל "אשר אומר אליך" זה את מי לשחוט? או, לא, לא, הוא התכוון שתשחט את יצחק, ו"אשר אומר אליך" זה רק על איזה הר. אברהם אבינו זוכר שאהבתו לבנו הביאה אותו לא להבין את רצון השם, ולכן הוא הולך הפוך ממה שיותר נכון לחשוב ואומר ככה: אם הפירוש הוא "אשר אומר לך" זה את מי לשחוט, ואני הולך לשחוט את יצחק, האם האלוה לא יתגלה ויגיד לי: אל תשחט אותו, תשחט כבש? זה מה שאמור לקרות. אבל מצד שני, אם אני אקח את יצחק איתי ואמתין עד שהקב"ה יגיד לי את מי לשחוט, והוא התכוון שאני אשחט את יצחק... לא עמדתי בציווי האלוהי.

לכן אברהם אומר, בנו שואל אותו: אבא, "הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה"? אברהם נותן לו תשובה שאפשר לפרש אותה בשתי אפשרויות, הוא אומר לו: "אלוהים יראה לו השה לעולה בני". אפשר לומר: "אלוהים יראה לו השה לעולה, בני", ואפשר לומר: "אלוהים יראה לו השה, ואתה בני לעולה". אומר לו יצחק: אבא, מה זאת אומרת? לא סגור אצלך? הוא אומר לו: לא. הוא אומר לו: אני לא יודע מה השם התכוון, לכן אנחנו הולכים לשחוט אותך, ואם הוא ירצה הוא יגיד את ההפך. למה הקב"ה מנסה בניסיון הזה את אברהם אבינו? לשם מה? הרי הוא ידע שאברהם יהיה מוכן לשחוט את בנו. את התשובה נותן מהר"ל מפראג, והיא עושה שינוי משמעותי בכל התפיסה שלנו על סוגיית

הניסיונות. הרמב"ם אומר שמי שחושב שהאלוה מנסה בני אדם כדי להרבות את שכרם או כדי לתקן אותם או כדי שיהיה להם... שכר גדול בעולם הזה או בעולם הבא, לא מקובל על דעת הרמב"ם. הרמב"ם אומר שהסיבה לניסיונות היא אחרת, והמהר"ל מוסיף ומסביר, והוא אומר דבר מרתק. תגידו אתם, אנחנו היהודים מאמינים שהעולם מתנהל בדין, בחסד וברחמים. איך הייתם מגדירים "דין"? מתי, איך אתה מגדיר "דין"? נשמע קשוח. -קשוח. יפה. מה זה קשוח? אכזרי אפילו. -הלכת יותר רחוק, אבל מה הכוונה "דין"? מה זה "דין"? מה ההגדרה של "דין"? -משפט. משפט, מה עושים במשפט? לפי מה שמגיע לך. -יפה. מגיע לך, תקבל, לא מגיע לך, לא תקבל. אלא אם כן יש לך חברים, ואז

תקבל גם, נכון. אבל "דין" זה חוק, הדין, אומר מהר"ל, זו התאמה המציאות למעשים של האדם. עשית ככה, מגיע לך ככה. זה דין. מה זה "חסד"? חסד זה... -לפנים משורת הדין. -בדיוק, לפנים משורת הדין. כשאתה אומר "לפנים משורת הדין", האם במשפט הזה המילה "דין" מופיעה? מופיעה. -כלומר, זה לא ביטול הדין, זה... לא, יש לך את הדין... -מתחשבים בך. -מתחשבים בך, בדיוק. מתחשבים, זה לא רחמים? מה זה חסד? זה לא הפוך מהדין? אם דין זה מגיע לך - תקבל, לא מגיע לך - לא תקבל, מה זה חסד? גם אם לא מגיע לך - תקבל. -יפה. לא "גם אם לא מגיע לך", לא מעניין אותנו אם מגיע לך או לא, אנחנו רוצים לתת לך. מגיע, לא מגיע... בעולם החסד ה"מגיע" או

"לא מגיע" לא רלוונטי. זה בכלל לא הנושא. זה הפוך לגמרי מהדין. הרחמים, לעומת זאת, זה מה שאתה אמרת. רחמים זה יש דין, לא מגיע לך, אבל מה? אני אתן לך פרק מועד ב'. מועד ב' זה לא ביטול הדין, זה דין, רק מאריכים אף. חסד זה הפוך לגמרי מהמושג דין. אוקיי, עכשיו, שלושת הדברים האלה, ככה מתנהל העולם? עכשיו בוא נבדוק. -אוקיי. הטבע שלנו, החיים, העולם, היקום שבו אנחנו חיים, אם הייתם צריכים להצמיד לו הגדרה, הטבע מתנהל בדין או בחסד? גם וגם. הטבע. -טבע זה דין. -למה? קודם כול, נכון. למה? חייבים להיות חוקים לטבע. -יפה מאוד. כלומר, הטבע, כל המהות שלו היא חוקיות. אם אין חוקיות, איך קוראים לזה? נס. כדי שהנס יהפוך לטבע

הוא צריך לחזור על עצמו, הוא צריך להפוך למנהגו של עולם, להיות קבוע, קבוע זה חוק, קבוע זה דין. כלומר, האקווריום שבו אנחנו חיים מתנהל בחסד או בדין? בדין. -בדין. עכשיו שאלה נוספת, כשהורים מביאים לעולם ילד או ילדה, האם הבאתו לעולם היא מעשה של חסד או של דין? דין. -זה חסד. -זה טבע העולם. אני לא מדבר על התהליך של ההיווצרות, על ההחלטה להביא אותו לעולם. -זה חסד. -למה? כי למרות שהולכת להגיע כביכול דמות שתגרום לי לעשות עבודה כפולה בחיים, אני כן בוחר להביא אותו. אני רוצה לחדד את התשובה שלך, כשאני מחליט להביא ילד לעולם, הוא כבר קיים? הוא עוד לא קיים. -כן, לפי... הוא עוד לא קיים. -אוקיי. אם הוא עוד לא קיים,

אפשר לבדוק אם מגיע לו לבוא לעולם או לא? אי אפשר. -אם אנחנו מחליטים להביא אותו, בלי קשר לשאלה אם מגיע לו או לא, לאיזה תחום זה שייך, דין או חסד? זה דין. בלי לבדוק אם מגיע לו או לא. -זה קשור לתחום הנוחיות. אז אין פה חוק. -כשאני מחל... עזוב את האינטרס שלי, אני מדבר מצד הילד, המעשה, מצד הילד, כשההורים מביאים אותו לעולם, אפשר להגיד שהוא אומר: בדין מגיע לי שתביאו אותי? הוא עוד לא קיים בכלל. אם הוא עוד לא קיים, המושג "מגיע לו" או "לא מגיע לו" לא מתחיל. -נכון. לכן הבאת ילד לעולם היא מעשה של חסד, ביחס לילד. -אוקיי. לא בטוח שהילד כל כך רוצה להיוולד. -זו שאלה טובה, נכון, זה תלוי בחיים שלו. אבל כאשר הילד

מגיע לעולם, הוא מגיע בצינור של חסד או בצינור של דין? חסד. -חסד. האקווריום שהוא נולד לתוכו, הוא דין או חסד? הוא נולד לתוך דין. -הוא דין. מה זה חסד? לא בודקים אם מגיע לך או לא. הבעיה היא שאם לא בודקים אם מגיע לך או לא לאורך זמן, כבר אין דין. לכן אי אפשר שהשפע שמגיע לאדם יתמיד, כי אם השפע יגיע לאדם ויתמיד, בלי קשר לשאלה אם מגיע לו או לא, איזה ממד מתבטל? -הדין. -הדין. והעולם מתקיים בדין. לכן לא ייתכן ששפע שיורד לאדם יתמיד לתמיד. לכן תמיד הכול מתנדנד. מה מתנדנד? הפרנסה, הבריאות, החיים, זאת אומרת, הרבה דברים שהם שפע שמגיע לאדם, הרבה מהדברים האלה, הם כל הזמן מתנדנדים, הם לא יציבים. -יש אנשים שכן יש

להם הכול. אם תרצה, נעסוק בהם עוד מעט, אבל תרשה לי רק לסיים את ההסבר. כל מה שקשור לשפע לא יכול להתמיד באופן קבוע, כי אם הוא יתמיד, אז איזה ממד נעלם? הדין. -הדין, והדין חייב להתקיים. לכן כדי שהשפע יתמיד, צריך חותמת של החסד או של הדין? של הדין. -של הדין. לכן הקב"ה מנסה את האדם, כדי שמידת הדין תחתום "מגיע לו", וזה כתוב במפורש בפרשת העקידה. אחרי שאברהם אבינו עומד בניסיון, מה אלוהים אומר לו? "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה", נכון? מה זה "עתה ידעתי"? הרי חיים אמר קודם... -הוא אמור לדעת לפני כבר. מה זאת אומרת? הוא יודע מראש. לכן רש"י מביא מדרש שעונה על השאלה שלך בעקיפין. "עתה ידעתי", כותב המדרש: עתה יש

בידי מה להשיב לשטן ולאומות העולם ששואלים מה חיבתי אצלך. מה אכפת לך מה השטן חושב? השטן הוא לא מישהו, השטן הוא מידת הדין, ומידת הדין דורשת שהשפע לא יתמיד, כי אם הוא יתמיד, אין כאן דין. כדי שגם הדין יחתום על השפע, צריך שיגיע לאדם השפע שהוא קיבל בחסד, אבל הפעם בדין, ולמה זה כל כך חשוב? כי אחרי שיש חותמת על המסמך של מידת הדין, אף אחד כבר לא יכול לבטל את זה. כשהקב"ה כורת ברית עם אברהם אבינו, זה זמני או זה לתמיד? זה לתמיד. -זה לתמיד. אם זה לתמיד, יש לצפות לניסיונות. לכן דווקא צדיקים אלוהים מנסה, כי השפע שאלוהים נותן לצדיק הוא נצחי, והשפע שהוא נותן לרשע הוא זמני, אז את מי ינסו יותר? בוודאי שאת הצדיק,

וזה שנאמר: "וה' צדיק יבחן". למה הוא מנסה את הצדיקים? כי הם משחקים במגרש של הגדולים. הם מדברים, כמו שאתה אמרת, על לשבת, ליהנות מזיו השכינה ליד האינסוף. זה להרבה שנים, לכן כדי שזה יגיע לאדם בדין ולא בחסד, צריך שתהיה חותמת של מידת הדין. לכן נכתב ספר איוב, ללמד אותנו את סוד הניסיונות. תסתכלו על איוב, איוב היה איש טוב, "תם וישר וירא אלוהים וסר מרע", אבל פתאום השטן מגיע והקב"ה אומר לו: מה דעתך? הוא אומר: עזוב, הבן אדם הזה אוהב אותך רק כי טוב לו. והקב"ה נותן רשות לשטן לנסות אותו. מה היינו אומרים, אנחנו? ריבונו של עולם, תצעק על השטן שישתוק. מי הוא? אם אתה אומר שאיוב הוא צדיק, מי הוא שיגיד שאיוב רשע?

תשובה, כיוון שהקב"ה רוצה לתת לאיוב את השפע שהוא נתן לו, בגלל שהוא "תם וישר וירא אלוהים וסר מרע", צריך חתימה של מידת הדין. הניסיונות של איוב גרמו לו לקבל את השפע בדין, ולכן הספר מסתיים: "וה' שב את שבות איוב "בהתפללו בעד רעהו ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה... "ויהי לו שבעה בנים ושלוש בנות... "וימת איוב זקן ושבע ימים". כל מה שהיה לאיוב בתחילת הספר, הגיע גם בסוף. אז מה ההבדל בין הסוף להתחלה? החתימה של מידת הדין, השאלה אם מגיע לי או לא. לכן כשאנחנו מתבוננים על ניסיונות בחיים, במקום לראות בזה עונש, במקום לראות בזה ריבוי שכר, כי על ריבוי שכר, בן אדם יכול להגיד "לא מדבשך ולא מעוקצך", אבל על מה שאתה

רוצה, על מה שיש לך, אתה לא רוצה שהוא ייעלם. אתה רוצה שזה יתמיד, תתמודד עם ניסיונות, ואז תקנה את מה שיש לך בזכות ולא בחסד. ולכן האלוה מנסה את בני האדם. קצת יותר ברור? -יותר ברור. אני מודה לכם שהייתם איתי, אני מודה גם לכם, צופים יקרים, שהשתתפתם איתנו בעוד תוכנית של הסדרה "לחזור עם תשובה", אני מקווה שנהניתם, ובעזרת השם, ניפגש בתוכניות הבאות. תודה.