הורים אחרונים לדעת: הסיפור שמאחורי הנשירה חלק ב | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

מחירים לרצפה. התחייבות למחיר הזול בישראל. מחסני חשמל. שלום וברכה. ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. ואנחנו היום ממשיכים נושא שהתחלנו בשבוע שעבר. בגלל הביקוש, בגלל שבאמת רצינו להתייחס לכל השאלות והזמן לא אפשר לנו. אז אנחנו בוחרות בפרק נוסף של התוכנית שעוסק בהתמודדות של ההורים עם הילדים שלהם שהם איתם בבית אבל הם לא איתם בלב עם ההתמודדות בחוסר תקשורת באזיבה של הדרך דרך שהורים מסוללים אותה בדם ובדמעות ובלב שכל כולו שם בשבילם אבל הם מפנים להם גב לצערנו הרב תופעה שהולכת ומתרחבת ואנחנו בין האמונה להתמוד מודדות המעשית לשילוב בין שניהם מתייחסים לשאלות שלכם שאלות רבות עם איןספור סיטואציות של

התמודדות של קשיים של רצון של הורים להחזיר את הילדים אליהם להחזיק בקשר לא לאבד אותם לחלוטין וגם לנפש שלהם עצמם איך מתמודדים עם השערה הזאתי שמתחוללת שמשפיעה על כל בני הבית אבל גם על ההורים עצמם כבני אדם כ לא רק בהיבת של ההורים, בהתמודדות של הנפש שלהם. אז את כל זה הרכבנו מתוך השאלות שלכם. אתם כמובן מוזמנים להמשיך ולשלוח. המספר מופיע לכם על המסך מעת לעת על במהלך התוכנית ואתם מוזמנים להמשיך ולשלוח את השאלות שלכם ואנחנו נתייחס ככל שהזמן יאפשר לנו. ואנחנו גם בחרנו את השאלות שהם ככה הכי מייצגות דברים שחוזרים על עצמם. ובעיקר בעיקר עם הרבה תפילה והרבה אמונה להחזיק את הלב שלנו ולדעת שהכל זה חלק ממסע, זה חלק מבירור של ניצוצות הקדושה כמו שלמדנו פה ואנחנו נגיד שלום לרבנית פרי כהן

שלום וברכה

עם הניצוצות של הקדושה נכון זה משהו שבאמת מאז שביררנו את העניין הזה ועמדנו עליו בצורה כל כך יפה וכל כך מהירת מהירת הלב לא רק מהירת העיניים של להבין ש אין פה כמעט בחירה, יש פה מסע וכמו כל התמודדות בחיים שלנו, כל התמודדות שמה לעשות, אנחנו לא בוחרים אותה, אנחנו בוחרים איך להתמודד איתה ואנחנו לא בוחרים את ההתמודדות עצמה. זה חלק מהמסע, אבל כשמדובר בילדים זה הופך למשהו שהוא קשה יותר. למה? כי דיברנו על זה שהילדים הם חלק מאיתנו ואנחנו רוצים אותם איתנו ואנחנו נוגעים בהם הם ציפור הנפש שלנו. אנחנו הם כל כך חשובים לנו. אנחנו כל כך רוצים שאנחנו במסע הזה שהוא מסע לא פשוט אנחנו רוצים ללכת ביחד כמשפחה כמקשה

אחת. ואנחנו מסתכלים על מסביבנו ואנחנו רואים אמא שהולכת עם כל הילדים והם לידה אומרים וואו איזה משפחה מלוקדת למה זה עושה לנו כזה וואו בלב כשאנחנו רואים משפחה מלוקדת כיוון שזה שאיפה של כל אחד מאיתנו שיהיו סביבו אנחנו טיפוסים חברתיים כן אז מעבר לזה שאת רוצה את החברות שלך איתך או את האחיות שלך איתך יש משהו עוד יותר גבוה וזה שהילדים שלך איתך, הילדים שלך הם כביכול גם מגשימים אותך אבל זה יותר מזה זה את עצמך ואז חלקים עמך שילכו לאיבוד ויתפזרו הם נורא זה נורא קשה את ממש ממש רוצה את כל החלקים שלך נמצאים איתך ביחד וכשאחד מהם כתוב בא לידח ממנו נידח מה זה זה היה כבר מאז מאז ש ש שנכתבו שבוע דברים שנים שנים

שנים אחורה ידעו שזה אחד הדברים הכי מפחידים בא לידח ממנו נידח יש לנו גם רצון כזה בדיוק לתמונה הזאת שאת מציירת של הרמוניה של איזה יופי זה לראות את זה כלפי חוץ ולא באמת יודעים שמאחורי התמונה הזאת שרואים אותה כלפי חוץ יש הרבה התמודדויות יש הרבה קשיים יש הרבה דברים שהם לא כל כך שהם הרמוניים ואני באמת רוצה לגעת בנקודה הזאת שמובילה להרבה אשמ אצל הורים ואנחנו ככה אספנו מתוך כל השאלות שאלות שהרבה חוזרות על עצמם ועולה הרבה הרבה תחושה של השמ של מה עשיתי לא נכון של מה עשיתי לא בסדר בגלל זה כשפתחנו ואמרנו ושוב חזרנו ואמרנו על העניין של הניצוצות של הקדושה בשביל להגיע לאיזשהוא איזשהו מקום של משהו שיניח את

הדעת משהו שיתן לנו קצת נחת א כדי להבין מה מה מתחולל בתוך כל התהליך הזה, בתוך כל המסע הזה, ולהבין שיש באמת מעט מאוד בשליטתנו ואם יש מעט מאוד בשליטתנו אז איפה יש פה מקום לרגשות השמ אני מאוד אני רוצה לנחם אני רוצה שזאת תהיה תוכנית ניחומים לאמהות ש יושבות בבית ומסתכלות בעיניים קלות על הילד שעכשיו היא יוצא בפתח הדלת ושערו קצוץ פחות ממה שההלכה מחייבת או שהיא יוצאת מהבית והיא נראית ממש לא כמו שחלמת ופיללת. ואחד הדברים שהיא אומרת לי ועוד אגב זה מספרת לי אמא אחת שהאיילה שלה יושבת בראש השולחן. יושבת עם חולצת בטן ליד אחים שהם א ממש שומרים על עצמם ואומרת האמא הזאת אמ הילדה מתיישבת לה הודרוממותה בראש

השולחן לא פחות ולא יותר ואומרת איך אני מעריכה את הרבניות האלה שמדברות באמת ואומרת אם את מערכת את הרבניות האלה מה את עושה עם החולצה הזאתי כאן לשולחן וואי את התחבר למציאות וחייב לדעת שיש הבדל מאוד גדול בין הרצוי לבין המצוי אצל הילדים האלה אחד ומסתכלת האמא על הילדה שלה ואומרת אבל איפה אני טעיתי ואנחנו רוצים להגיד לה אין לך טעות אז שנייה אנחנו תכף נסביר למה אין לה טעות ולמה יכול להיות שכן יש לה טעות כשישבתי ם בבוקר עם בחורה חסידית שהיא לא נראית חסידית בכלל הדבר היחיד שמאפיין אותה אולי זה הצבע השחור שהיא לובשת אבל חסידית היא כבר ממש ממש לא ו היא יושבת ומספרת איך אבא התקשר אליה. היא עזבה את הבית

ואבא התקשר אליה וכשהיא רואה את הפלאפון היא אומרת ישר עניתי לו. ואמרתי להתרגשת. היא לא נמצאת בבית כבר חודשיים התרגשת. אז היא אמרה נבהלתי. ואמרתי לה ממה נבהלת? ואז היא מספרת לי איזשהו תהליך, איזשהו מסע שהיא בעצם במשך שנים מרגישה שהיא חיה דרך מה שאבא רוצה ושאין לה שום אפשרות בחירה משלה. היא עושה את מה שהוא רוצה. היא חיה לפי מה שהוא מבקש. הוא אומר לה מה נכון ומה לא נכון. ואם יש לה רצונות הוא תמיד מסביר לה למה הם לא נכונים. ואת לא מאמינה לאבא? אז היא אמרה, האמנתי לו במשך שנים ולאט לאט עם הזמן ראיתי שהוא מחייב אותי ללכת בדרך מסוימת, אבל לא בהכרח הדרך הזאתי תמיד התאמה לי. לא היה מקום לפרשנות שלי.

הייתה מקום רק לפרשנות שלו. נסתכל על האבא הזה ונגיד, "אוקיי, אתה השם." כי היא אומרת גם אני רוצה שהוא ידע שהוא השם בזה שאני גמתי והלכתי מהבית. אוקיי

אוקיי האם יש אשמע לאבא או אין השמבא אז כביכול על פניו ויש פה השמעה לאבא תכף נפרט את זה אבל אני תמיד אוהבת לקחת את ה את המילים מהפסוק ואכבד השם את לב פרעה כי הקדוש ברוך הוא הכביד את הלב שלנו ואנחנו לא נראה בכלל מה קורה בתוך הבית למה ככה כי כך רצה הקדוש ברוך הוא שיקרה אנשים איתנו יעברו תהליכים בחיים שאתה מסתכל סתכלת לחובה ואת אומרת איפה הייתי איך לא ראיתי יכולתי לשנות אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בחיים רוצה לעשות איזה משהו ובסופו של דבר לא עושה את זה ולמפרעה אני ידע שידעתי שהייתי צריכה לעשות את זה אז ריבון עולם למה לא עשיתי את זה אני יכולה לתת לך דוגמה אפילו מאוד מאוד חזקה אוקיי א בעולם

השידוכים דווקא שהרבה הרבה מקרים הרבה הרבה מקרים שפשוט א אחרי החתונה תופסים את הראש ראש ואומרים רגע איך איך לא ראיתי את זה? איך לא ראיתי? ואין הסבר אחר מאשר מהשם אישה לאיש. זאת אומרת אם הקדוש ברוך הוא יודע שזה המהלך והזוג הזה צריכים להיפגש אם צריך לסמ את העיניים של מישהו או לעטום את האוזניים של מישהו או את הלב של עוד מישהו אחר. זה כמו שחקנים בהצגה. הכל מסתדר לפי התסרית של בורא עולם. ואין דרך אחרת להסביר את זה כי אחרת אותה אחת אומרת לפי ההיגיון אין פה שום היגיון ואולי זה אחד הדברים שהכי יכולים לעזור לנו בחיים להבין שאין קבוע כמו הדבר שמשתנה ואין היגיון אין אין באמת איזשהוא תסרית אחד שיכול

להתאים לכולם אלא הדבר הכי קבוע זה השינוי זה הזרימה זה שאנחנו צריכים כל הזמן לקבל הרבה פעמים דברים שלא אנחנו בחרנו בהם

נכון ועם כל זה אז למה אנחנו עושות את התוכנית הזאת? האם התוכנית הזאת הרבה מה לעשות?

יופי. אז אם התוכנית הזאתי באה רק להרגיע ולומר טוב תקשיבו זה מה שהיה זה מכתוב ככה היה צריך להיות או שהתוכנית הזאתי באה לתת כלים אז אם זה מכתוב אז יופי לכי תעשי קפה תשתפי את הביתי את לא צריכה לשבת ולראות את זה

זה מכתוב לכי תשתי קפה ותעשי את כל מה שאת צריכה לעשות אבל יש הרבה מה לעשות בתוך המ

בדיוק ועם כל זה ועם כל זה בואי תלמדי לאבא כי חובת ההשתדלות חלה עלינו לפני שקרה כשכבר קרה תיכנסי לאמונה ותגידי לעצמך ככה היה צריך לקרות

לא זה מהמם מה שאת אומרת העניין הזה זה שאלה לפני ואחרי אבל גם בתוך גם בתוך גם במהלך מה שקורה בתוך אם את מקבלת הבנה כל כך הרבה א איך איך המציאות יש הרבה דברים שאנחנו לא יכולים לעשות איתה שום דבר זאת המציאות אבל כשאנחנו מוסיפים התנגדות למציאות כשאנחנו מוסיפים כאב וחוסר רצון לקבל את מה שקורה וכל הזמן לנסות לשנות את מה שאי אפשר לשנות אנחנו מוסיפים כאב גם על זה גם על המציאות הכואבת. זאת אומרת, במקום להיות במקום של החלה, במקום, תקראי לזה הכנאה, מתוך מקום של להבין שיש פה מישהו שמתסרט את הדברים בצורה שכנראה מבין יותר טוב ממנו.

יפה. ואיפה קשה לנו? קשה לנו כי אחת השאלות והיא שאלה גם אצל ילדים קטנים שהם פתאום נתקנים במשהו רע ואתה אומר לו אבל ככה רצה השם ואצל אנשים מבוגרים שנתקלים במשהו מלוכלך ואתה אומר לו ככה רצה השם ואז אתה אומר למה הקדוש ברוך הוא רוצה דברים כאלה בחיים לא נבין אני חושבת שכן אפשר להבין אני חושבת שאין לנו הבנה באמת בלמה השם עושה את הדברים כי לא מחשבותיי כמחשבותיכם ואנחנו לת מחשבה בתפיסה בך כלל אומר הזוהר הקדוש ודאי אבל אנחנו כן יכולים להבין שאם אני דווקא נתקלתי בהתמודדות הזאת ולך זה עבר ליד האוזן ואני הולכת עם זה שבוע על הגב שלי ואת אפילו לא שמת לב מה זה ואנחנו ביחד אנחנו פה

נכון

אז אז לי יש פה משהו לתקן אבל לא נכון אבל מה שאנחנו מתכו מה שאני מתכוונת זה שאנחנו לא נבין לא נבין למה הקדוש ברוך הוא רוצה דברים מלוכלכים בעולם שלו למה הקדוש ברוך הוא רוצה כל כך הרבה בצער בעולם שלו. למה הקדוש ברוך הוא רוצה דברים שבעיני אנשים מסוימים יראו כבלתי נסבלים? אנחנו ריבונו של עולם למה אתה רוצה דבר כזה כאן? אנחנו לא אבל אני חושבת שגם גם מה ה כל העניין הזה של הבירור של הניצוצות של הקדושה אין אור ניכר אלא מתוך החושך אין בעיה יפה יפה יפה וזה הניצוצות של הקלושה אבל עדיין יש אנשים ששואלים אבל זה זה היה כל כך לא נעים זה כל כך לא פשוט מה שעובר הילד הזה הוא מתנהג בצורה למה הוא צריך להגיע

למחוזות כל כך לא נעימים לא יפים לא נקיים ואיך הקדוש ברוך הוא נתן שיהיה בעולמו דברים כאלה ותשמי, אנחנו נמצאים אחרי שבת מאוד מעניינת, שבת שהייתה מרתקת מבחינתי כדי לראות מה אנשים עוברים ואיך הם מפרשים את הדברים. עכשיו, זאת הייתה שבת שדיברנו על זה שבוע שעבר, שבת שעוסקת בסיפורי מתמודדים, הורים שמתמודדים וילדים שמתמודדים. אחד הדברים הכי מעניינים שהיו שם, ישבתי עם אישה שהיא מבקשת לקחת אותי לסיפור החיים שלה ומה שקורה בתוך הבית שלה וילד עם פאות ארוכות ובאמת היא הייתה מסתכלת עליו וזה בחיר ליבה ואומרת לי תקשיבי אני אני כל כך רוצה והבנתי שהילד שלי הולך לעשות לי כל כך הרבה נחת וכולי וכולי ובעצם היא מספרת

מה הילד שלה עושה לה עכשיו כל כך הרבה חוסר נחת ואני מוצאת ילד שעושה כל כך הרבה נחת למה מה הרי אם הוא הולך אחרת ממה שהיא רוצה ואם ואני שואלת אותה מה באמת היא מוצאת שם בסיפור הזה והיא אומרת תקשיב הילד שלי חוזר כל כך מאוחר הביתה אין לי דרך להחזיר אותו ואני כבר חושבת אפילו לפנות לרווחה ושישימו לו א קווים מאוד מאוד ברורים כי אני לא מצליחה ואני שואלת אותה ואיפה הילד שלך נמצא אז היא מספרת לי על חבורה של ילדים שהוא יושב איתם ביחד ו ואיך איך מתנהלת החבורה והם אפילו קוראים לזה ישיבה כן הם קוראים לזה ישיבה החבר'ה האלה שיושבים ככה ומה נושאי השיחה ושוב נושאי שיחה שקשורים בקדוש ברוך הוא ואני אומרת לה אחותי

את יודעת שהילד שלך הוא לא מעביר את זמנו בגללגולים כאלה ואחרים הוא מדבר על אלוקים האם יש לך נחת או אין לך נחת ושוב זה לשים פרופורציה תסתכלי רגע אחד מה את חווה עכשיו למה אנחנו נבהלים כי ברגע שהיא רואה שהילד שלה עושה משהו שונה מהנחת שהיא דרשה ממנו משהו שונה מה איך שהיא ראתה את הדברים אז אז קשה לה היא הולכת לאיבוד היא היא בהיסטריה היא הילד שלי לא איתי אבל ברגע שאת משיימת את מה שקורה בתוך הבית שלך נותנת לו מושגים רגע פרופורציונליים אז את פתאום מבינה שיש לך מלא נחת מלא מלא מלא נחת ואז ההסתכלות היא אחרת מה מה הבעלה הגדולה אמרנו שאנחנו חו טיפוסים חברתיים. הבעלה הגדולה כשאני ציירתי לי ציור, הכנפתי את הדמויות לתוך הציור שלי ופתאום מתחרבש לי הציור.

עכשיו יש אפשרות, אני למדתי ציור במשך שנים, אני מציירת ואני מאוד אוהבת לעשות את זה ואני זוכרת שאחת המורות הראשונות שהייתה לי לימדה אותנו לצייר שקיעה והתחרבש. משהו שמה לא יצא ואז היא לקחה מכחול שחור ואמרתי לה מה את עושה מה את עושה זה שחור והיא צעירה זוג חסידות על רקע השקיעה המחורבשת וראיתי איך לוקחים מכחול שחור מכחול עם צבע שחור ומדייקים ציור שהיה יפה יפה ומשם למדתי שכל ציור אתה יכול לתקן

מה אתה עושה איתו אבל פה אנחנו לא אוהבים את זה את לא הקדוש ברוך הוא לא יקח את החרבוש הזה ויצייר משהו שהוא רוצה. לא. יש את הציור שאני רוצה, יש את מה שאני רוצה שיקרה במציאות שלי. יש את התכנון שאני תכננתי. לא יכולה לקבל ציור אחר. לא רוצה. לא רוצה. אני רוצה לא. ואני אומרת תקשיבו, תיקחו את הציור שהקדוש ברוך הוא צייר. תנו לו רגע לתקן את הציור שאתם ציירתם. אל תפחדו. אל תיבעלו. הוא מצייר לכם ציור אחר. תנו לו לצייר את הקווים של השמש. תנו לו לצייר את הקווים של ה של ה השמש השוקעת או השמש הזורחת. תנו לו לצייר שם משהו. נכון שלפעמים זה לא ימצא חן בעינינו עד ל. אבל אם אנחנו נדע שנייה אחת לעצור ולהגיד נכון יש

לי ציור מסוים והוא קבע ציור אחר. בוא נראה מה הטוב יצא משם. מקסים ווזה עזר לה באמת הצלחת לצייר כי אני אגיד לך למה כי נהגענו במקום מאוד נהגענו בעצם מה שיש שם יש שמה שליטה וליתי רואה אמהות שנותנות נותנות נותנות נותנות מאוד נותנות המון המון המון המון נותנות גם שליטה ואשמ דרך אגב שדיברנו על זה זה דברים שמאוד קשורים אחד לשני נכון

אם בן אדם הוא נמצא במקום שהוא מרגיש שזה דבר שהיה בשליטתי ואני לא עשיתי אותו טוב אז יש הרבה הרבה יותר מקום לרגשות השם אבל אבל פה אני רוצה לדבר על עוד משהו שימי לב יש נשים שהם מאוד מאוד משקיעות בפעלים שלהם ואוד מאוד משקיעות בילדים שלהם וולמה הם עושות את זה נטו מתוך רווח אישי מה כאילו תגיד אמא מה אני משקיעה בו מתוך רווח אישי מה פתאום תראה כמה אני דואגת כמה אני נותנת כמה נכון ומה יקרה אם הוא לא יסכים לקבל את הדאגה שלך האם תסכים לקבל את זה אותו דבר מה יקרה אם עכשיו את נותנת לו הכנת לו רוחה מדהימה והוא אומר לכם אני לא רעב את מתחילה לצעוק ואת אומרת, " איך אתה לא רואה את ההשקעה שלי? איך אתה לא רואה

את מה שנתתי? למה בשאלת? אם היו שואלים אותך בהתחלה, למה את מבשאלת וואי, כי הבן שלי חוזר מבית ספר והוא שיושב ויאכל ארוחה חמה ושיהיה לו טוב ואם הטוב שלו עכשיו זה לא לאכול, אם את מסוגלת לא להגיד, תראה כמה השקעתי, אתה לא מתייחס למה שהשקעתי. יש פה אלמנט של לעשות מאוד רגשי בקטע הזה של לבוא ולהגיד

אני הכנתי אני עשיתי את ההשתדלות שלי שליחטוב אתה רעב תאכל אבל מה את רוצה שהוא לא רעב שהוא יאכל

בדיוק מצד שני אנחנו כן דורשים מהילד שיהיה לו הכרת הטוב אז אנחנו נדרוש מהילד א ש בגלל שאנחנו כביכול אמונות על החינוך אז אנחנו נרוש מהילד שידע איך להגיד לאמא כן לתת מקום לדאגה שלה ועם כל זה לא לאכול את מה שהוא לא רוצה. למה כביכול? כי אני לא חושבת שאנחנו באמת וכבר אמרתי את זה מזמן שאני לא חושבת שאנחנו באמת יודעות לחנך ואני לא חושבת שבאמת א מחנכים ילדים א כי יש פה הבדל דק מאוד בין חינוך לבין אילוף לבין לגרום להם לעשות את מה שאנחנו רוצים ולא לאפשר להם מקום שלהם. מה זה? היית אומרת לפי זה שילדים שברגע שיש להם כוח בחירה והם יכולים כבר לעשות מה שהם רוצים בלי להיות תלויים בהורים ויכולים לבחור א אם לחלל

שבת או כל דבר אחר, יכולים לבחור את הדרך שלהם והם בוחרים בדרך שהיא 180 מעלות מהדרך של ההורים זה בגלל שהיה כאן אילוף זה בגלל שלא באמת נתנו להם בחירה או שאין אין מקום לשאלה כזאתי זה זה המסע וזה הכל

לא אפש יש יש מקום לשאלה הזאתי ועם כל זה והכבד השם את לב פרעה כן גם אצל הילד לפעמים השם מחביד את הלב שלו ונגמר והוא לא רואה שום דבר א יש פה יש פה מה התפקידים שלנו כן בקטע הזה תראה אנחנו הולכים לחוגג את חג השבועות חג השבועות זה חג של שבועות אנחנו נשבענו לקדוש ברוך הוא נשבע לנו אנחנו נשבענו לו שלא נעזוב אותו נשבע לנו שהוא לא יעזוב אותנו ואני תמיד מוצאת ואני אומרת שהקדוש ברוך הוא עומד בשבועה שלו ואנחנו לא לא תמיד עומדים בשבועה שלנו היום בבוקר חשבתי על זה ככה הייתי צריכה לתת ברדיו ו וחשבתי מה אני אגיד ופילו בעלי פתאום מעלה איזשהו פסוק משיר השירים וסיאפתי לי את זה ככה בראש פתאום את יודעת יש לך

לפעמים שפתאום זה הולך קדימה בלי שעת זה כאילו הקדוש ברוך הוא מכניס לך את הרעיון שבעתי אתכם בנות ציון אם תאירו ואם תעררו את האהבה עד שתכפץ כן אנחנו בנות ציון כביכול אנחנו אנשים שאמונות אם תאירו ואם תעוררו, איך אנחנו נגיע למצב שנאיר ונעורר את האהבה אצל הילדים שלנו לקדוש ברוך הוא? שמעתי את הרב מאיר שוארץ השבת, הוא אמר לי, לא הייתה האפשרות בכלל לרדת מהדרך, כי אמא שלי הייתה שרה לי בבוקר, הייתה מאירה אותי מהרקה והייתה שרה לו שירים, קום בני, קום זה ואז היא הייתה מסלסלת לו את הפאות. הוא הייתה אומרת לו תסלסל את הפאות. ואז הוא מספר שהוא היה אומר להם אני הולך למקווה. כאילו אנחנו הולכים למקווה. הוא אומר

כל בוקר אז אין לי למה אני אסלסל עכשיו אחר כך ואז הוא אומר היא הייתה תופסת לנו את הפאות והיא הייתה מסלסלת לנו אותם אז יש ילדים שיגידו אמא סלסלה לי את הפאות בכוח הוא קיבל את זה בדרך אחרת אם תאירו ואם תעוררו את האהבה הוא הרגיש שהיא מעוררת לו המגע שלה עורר שם אהבה איזה מגע של אהבה יש שם מה איך אנחנו מעוררות את האהבה אצלם עד ש עד שתכפץ בשיר השירים כתוב תחת עץ התפוח מה זה תחת עץ התפוח עלה לי פתאום מחשבה הזאתי אנחנו לא מעוררים את האהבה תחת סידור התפילה. אנחנו לא מעוררים את האהבה תחת שמי השמיים. אנחנו מעוררים דווקא עם אלמנט של תפוח, עם אלמנט של משהו עם עם טעם, מתוק, עם עסיס, עם אפילו אם אנחנו לוקחים

את התפוח הוא מסמל כביכול שפע, אושר, א פרנסה. לדבר איתם במושגים שהם יכולים להבין, לא במושגים שהם גבוהים, גבוהים. גבוהים גבוהים כי אני מוצאת שאלה שמתפרקים אחר כך המושגים היו כל כך כל כך גבוהים שלא היה להם שום סיכוי לעמוד בהם ואז הם מאבדים את זה ה מה שנדרש מאיתנו זה באמת להאיר ולעורר את האהבה עד שתכפץ ממש לדבר במושגים של אהבה ולא להכניס מושגים גבוהים שהילד לא יוכל לעמוד התפרק ואגב אם אנחנו נמצא את עצמנו כן כנשים מרצות, כנשים שלא נות לעצמנו, כן שצריכות כל הזמן לעשות ולהוכיח. שוב, היה שמה איזשהם סיפורים מאוד מאוד גבוהים של על על רבניות וצדיקות גדולות שעשו דברים מאוד מאוד גדולים. אנחנו שואפות לשם,

אבל אנחנו אולי לא עם הכלים המתאימים ושייכות לדור המתאים. אז זה שיש שאיפה זה מצוין, אבל בפועל, בפועל הכלים שאנחנו צריכים שיהיו לנו הם מוטאמים. ובדור הזה א יש עייפות כזאתי ויש א קושי להתחבר למושגים הגבוהים ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו צילך בעקב הצון מה הולך בחוץ איך הצון היום מגיב איך הוא יודע מה הכלים שלו ועם זה ללכת ולתת לילדים שלנו את הכלים העניין הוא שבאמת ה לאן שהצאן הולך זה כבר אחרי שזה לא בהתחלה זה לא כמו שגדי אחד רץ ומשה רבנו הלך ותפס אותו זה כבר כבר א העדר שינה כיוון אז אנחנו קצת א מה שנקרא מנסים להדביק את הקצב מאחור והעניין הזה של הלטוף את הכל באהבה ולחפש דווקא את השפה הזאת של אהבה

אני אישית מאוד מתחברת לזה כי בתפיסה שלי כן א יש הרבה הרבה בריכה מביקורת יש הרבה בריחה מ הרבה חיפוש למקום שכן נוטף זאת אומרת, אם אם המקום העוטף הזה הוא לא יהיה בבית, אז הם יחפשו אותו במקום אחר. עכשיו, זה כל כך חוצה גבולות ומגזרים ווכל כך חוצה כל מיני סוגים של חינוך ושל אמהות ו שאי אפשר להגדיר משהו אחד. יש פה עוד פעם חזרה לרגשות השמע משהו שלא עשית, לא נתת מספיק אהבה, לא אין פה כמעט משהו שאפשר להצביע עליו שלבוא ולהגיד אם זה היה זה לא היה קורה. זאת אומרת יש כאן רק אמונה לבוא ולהגיד ההתמודדות הזאת, הקושי הזה הוא חלק מהמסע, הוא ממש גזירת שמיים ואנחנו גם צריכים לקבל את זה באהבה וגם צריכים לתת אהבה כדי לרפא את הלב.

כן. ועם כל זה אני חושבת שכן אנחנו צריכות לתת איזשהיא פרקטיקה.כן כן כי בסוף לאחר מעשה אמרנו אז אוקיי זאת גזרת שמיים לפני מעשה מגיע הילד בוא נדבר ממש במושגים פרקטיים כי אני חושבת שזה באמת מה שאמאות צריכות סיפרה לי אחת אנשים שאני מלווה שהיא הלכה עם הבן שלה לקנות פלאפון א חצי טאץ' הבן רצה מאוד מאוד מאוד פלאפון פלאפון א סמרטפון לגמרי כאילו על מלא שיהיה פתוח הם לא יכולים לתת לו אז הם באו אליו ואמרו תקשיב אנחנו יודעים שאתה רוצה ואנחנו גם מבינים שאתה צריך כי אתה נמצא במושגים אחרים בוא אנחנו נלך איתך לקנות משהו אנחנו מוכנים לרדת כביכול כל מהעץ שלנו א ואתה ואתה מהעץ שלך איך היו אומרים הפרסים פעם

בחנויות א לא אני לא אתה בסדר בוא כל אחד מאיתנו יבוא קצת לכיוון השני והם הבינו שהוא צריך את זה והלכו איתו לקנות את הפלאפון והילד אמר להם בכזאת שמחה אבא ואמא אני יודע שאתם איתי עכשיו אני יודע שאתם איתי ולכן אני לא עושה שום דבר מאחורי הגב שלכם זה נקרא צי לך בעיקצון צי רגע תראי מה את הצון שלך מה הוא צריך עכשיו כן כשמשה רבינו הולך אחרי הגדי כמו שאמרנו הוא לא עכשיו מתחיל לצעוק עליו איך הלכת לשתות מים בשדות זרים. הוא לא צועק עליו איך הוא בעצם מבין שהגדי הזה חסר לו משהו. הוא לא הוא לא הוא לא מחתים אותו על תקנון חזרה לעדר. כן? הוא לא אומר לו תקשיב אתה רוצה לחזור לעדר? בוא אני לא יכול להתקלקל גדעים

אחרים אני צריך לבדוק איך אתה זה אני צריך שתעמוד בקריטריונים גדי יקר יש פה תקנון תחתום עליו ותוכל לחזור לעדר ממחר בבוקר זה זה מעניין שאת מביאה את זה דווקא כמשל כי השאלה אם אנחנו בכלל מסתכלים עליהם כמו גדי טועה או שאנחנו באמת באים בסוג של אצבע מאשימה של החזבת החזבת את הציפיות של

בדיוק בדיוק וזה הפרקטיקה שאני רוצה לדבר עליה כי בעצם אם אנחנו נראה את הגדי כגדי עייף כן אני תמיד אומרת שמשה משה רבנו מתכופף אליו נותן לו לשתות. איך אתה יודע שהוא צמא? איך אתה יודע שהוא צמא?

מה זאת אומרת? הוא רץ אחריו. משה בעצמו היה צמא. אז מה הגדילים?

הוא רץ אחריו ובעצם הוא מגלה לאן הוא הולך והוא מבין שהוא צמא למים. כן. הילדים האלה בעצם צמעים גם כן.

הם צמעים. אז הם הולכים לחפש בחוץ. יש להם חוסר שקט פנימי והם ילכו מדבר לדבר, מדבר לדבר, מדבר לדבר, מדבר לדבר. ואנחנו לפעמים ההורים מסתכלים ואנחנו אומרים אני לא עוקב אחרי מה שאתה רוצה אבל אתה צריך להבין דבר אחד אתה צריך להבין שאם הילד שלך מדבר לדבר הוא בעצם מחפש משהו שהוא לא באמת מבין מה הוא לא באמת מבין

איפה אנחנו יכולים להכניס פה פרקטיקה אם אם הם בעצמם לא מבינים מה הם גים

בדיוק אז אז מה כן קודם כל לא להיבהל ישבו אצלי אבא ובת השבוע הילדה היה לה המון שאלות ואבא אמר שמעי יש לילדה שלי המון שאלות ופתאום אני מבין שגם לי יש שאלות אני רוצה לשמוע מה אתונה ואני יושבת ומקשיבה לילדה הזאת ו ואני אני שומעת בעצם המון המון שאלות שנובעות מחוסר שייכות כן עברו איזשהי תלטלה בתוך המשפחה והיא לא יודעת לאן היא שייכת היא לא שואלת באמת שאלות שהם מהותיות הם באמת מפחידות הם שאלות שמספרות על כאב על קושי אז בוא נבין מה עומד מאחורי הקושי למה קשה לנו להבין את זה כשהילד בא ואומר לאמא א אמא מי אמר ש אה א באמת צריך ללכת צנוע. מי אמר שבאמת יש בעיה עם כך וכך? האמא מה היא שומעת? הילד שלי מערער

אחרי הקדוש ברוך הוא. לא, שנייה, אל תיבעלי מהשאלות. תתאפסי על עצמך, תתפקסי ותהיי רגועה ותעני תשובות. יש לך תשובות? אין לך. את יכולה גם כן להגיד אין לי תשובות. בוא נלך ביחד לשמוע מי שיש לו תשובות. בואי נשמע איזה הרצאה ביחד. או בואי תשמעי את עם ההרצאה ותחזרי לילדה שלכם תשובה. בעצם כשילד מעלה שאלה אז אנחנו נורא נורא נורא נבהלים ואז אנחנו מתחילים לצעוק עליו כי הוא השם כמו שאת אומרת תעשם בזה שפתאום יש לי בעיה עכשיו יש לי חוסר נחת יש לי עוד ואנחנו מאשימים אותו במה שקרה עכשיו ולכן הוא לא יבוא יותר איך כן לגרום לו לבוא איך כן להיות איתו איך כן זה קודם כל אמרנו לא להיבאל כבר אמרנו את זה בפרקים הקודמים

לא להיבהל אבל איך את לא נבעלת כשאת מבינה שיש לך כאן ילד שצריך כלים? בדיוק כמו שהוא היה קטן והוא לא הצליח ללכת. נתת לו יד, הסברת לו דבר שלב אחרי שלב. הוא לא ידע לתפוס את הכפית, נתת לו יד.

אבל פה את מתארת מצב שאותה ילדה משקפת לאבא שאלות שהוא לא יודע בעצמו לענות עליהם. אז אז גם לאמא להורים בעצמם אין את הכלים זה מה שמבילון

זאת אומרת לתת לו יעד להסביר לו לאכול בכפ בסדר היינו שם לעזור לו ללכת הכל טוב ויפה פה אולי זאת התשובה יש פה משהו שמשקף להורים שלהם בעצמם אין את הכלים

נכון

זאת אומרת

הבעלה כאן היא מתוך אה אם דיברנו על זה בתחילת התוכנית זה מציב להם מראה והם פתאום רואים משהו משהו שהם לא אוהבים לראות.

נכון מאוד. ויותר מזה, בגלל שהחיים שלנו מאוד עמוסים, מאוד מאוד מאוד עמוסים. ומעבר לזה שהם עמוסים ביום יום שלנו, שהופך להיות מטרף לגמרי, הם עמוסים גם בכל מה שאנחנו חווים מסביב. וכשילד בא אליך ואומר לך, אמא, אני לא רואה? מה לא רואה? מה לא רואה? מה אתה לא רואה? אני ראיתי שאתה רואה מצוין, אני ראיתי איך אתה הסתכלת ואתה רואה מעולה. מה את צועקת עליו? אתה לא רואה? מה את צועקת עליו? וזה קורה כל הזמן. ילד באליך רואה? מבחינת קוצרון.

כן. קוצר. אוקיי

או הילד בא אליך ואומר לך א אמא סתום לי הוא קם על הבוקר והוא עושה לך את הפרצוף הזה מסתכל עליכם פפי אייס כאלה ואז הוא אומר לך אמא כל הלילה לא ישנתי סתום ליאב מה לא ישנת אני עברתי להתחלה ואני ראיתי כל הלילה שאתה ישנת למה צעקת בעצם הילד אמר אמא תקשיבי יש בעיה את לא יכולה ללכת לעבודה את צריכה להישאר איתי בבית הילד אומר לך אם אני לא רואה הוא אומר תקשיבי תבש מסיימת ב4 וח את העבודה ואת רוצה לבוא לביתה ולהרים את הרגליים ולשתות קפה את לא שותה קפה את קובעת לתור לרופא עיניים ואנחנו הולכים ביחד אנחנו חכה את כל התור אצל הרופא עיניים זוכר את הרופא עיניים 45 דקות מחכים בתור ואז הוא שם לך הרחבת ראשונים ואז את

תשארת שמה עוד שעה שלמה כשילד בא ואומר לך אם אני לא רואה את רואה את הטרכה שבאה אחר כך עכשיו אם האות עכשיו יקשיבו ויגידו בסדר בשביל זה אנחנו אמאות בסדר נכון ועם כל זה אנחנו עמוסות עד לפה

תקשיבי זה מאוד חזק מה שאת אומרת זה מחבר אותי באמת א מישהי שגם כן בא אליי מצוקה מאוד קשה של הבקרים קשה לה בבקרים היא בבקרים אין הכל נהיה היא בדיוק ההפך מבעלה בעלה בדיוק ההיף ממנה והילדים נתקעים באמצע ואין הבוקר זה טו ובואו וחושך על פני התהום שלו נאמר וכשחקרנו באמת מה מה קורה שם מה מתחולל למה למה הכותביות הזאת למה הבוקר צריך להיות כל כך קיצוני בואי בוקר לכולם זה קשה אנחנו מתקשים לקום אנחנו אנחנו מתקשים א להיכנס לקצב הזה של להתחיל את היום כל אחד ברמה שלו אבל שמה זה היה קיצוני ובסוף באמת שפירקנו את הדברים וראינו מה מה התמונה מה הציור ש שמצטער שמה בבוקר אמרתי לה תקשיבי זה מאוד פשוט את מאוד משימתית

את יודעת שבוקר את צריכה לעשות 1 2 3 את מבחינתך כמו חייל שחייב לסיים פקודה ומה לעשות בעליך הוא חי באזור זמן אחר והוא כנראה יותר באיזי והילדים קצת נופלים בין הכיסאות. אז קודם כל תסלחי לעצמך שאת משימתית. להפך. מה זה תסלחי לעצמך? תרימי לעצמך

כי בעצם

את יודעת שבשביל להתחיל את היום צריך לקרות 1 2 3 אז נכון יש מקום לעבוד על זה שקצת תהי יותר זורחת כמו השמש ופחות כמו הרסר עם השפם שבא לרדוף אחרי כולם כדי לעמוד בזמן. נכון? יש לזה מקום, יש פה עבודה, אבל סך הכל זה ממקום כל כך טוב, זה ממקום משימתי. אז אולי גם זה המקום להגיד לכל אמא שקשה לה בבוקר. לפעמים הקושי הזה נובע מתוך המקום המשימתי שלך. את יודעת שאת צריכה לתקתק את הבוקר, את צריכה לשלוח ילדים, צריך להיות להם אוכל, צריך להתחיל את היום בטוב וכל היום שלך תלוי בזה. ובכלל אם את צריכה גם להגיע בזמן לעבודה והזמנים של כולם על הגב שלך, אז אז עוד יותר. אז קודם כל תרגי. המקום שלך הוא מקום משימתי ומשמה זה

נובע. בוא נוסיף לזה חיוכים, אולי מוזיקה, אולי כמה שאפשר לסדר דברים מהערב שלפני, כמה שאפשר לרווח את זה, שיהיה קצת יותר נשימה ולהבין שאם בעלך לא מונח שם, בסדר, אולי הוא ידביק את הקצב כשהכל יותר התיישר ויש לו את היתרונות שלו.

אני רוצה לעשות עוד פען, בסדר? אותה גברת משימתית. הגיעה לעבודה וחברות אומרות לה, איך את תמיד בזמן? והיא אומרת לה, מה זאת אומרת? אני יודעת מה יש לי לעשות, אני יודעת איך אני קמה, מה אני צריכה לעשות, הכל מסודר, הכל מאורגן. והם מחמיות לה ומרימות לה והכל. מחרת בבוקר היא קמה, כולה עם זה שהיא יודעת שהיא משימתית וזה מעולה. מסתכל עליה בעלה בחצי יין

מהמבט הזה. ואז הוא אומר לה שתהיי בריאה. מאיפה את מביאה את הכוחות האלה?

וואי הרגת אותנו את חושבת שאנחנו חיילים שלך ואת אומרת לה מה איזה פער בין איך שמחמיות לי בעבודה לבין מה שהולך לי פה בתוך הבית בעצם בעלה עכשיו שיקף לה את איך החברות שלה הכמיעו לה את מה שבפועל קורה

את ה-180 מעלות

כן והיא קמה בבוקר ועוד החליטה שהיום הזה אישהני היא כולה זורחת היא כולה מדהימה כי אתמול שמה שיעור של הרבנית גם בערב

ובעלה בעצם מראה לה שלא עוזר שום חיוך שלה ושום כלום והיא כל כך רצה להיות איזשהו סן שנה היום בבוקר של כל הבית כי אתמול הרבנית אמרה תהיה השמש אז רוחת בתוך הבית שלך וזה לא עבד מי השם בעלה חצוף שפתח חצי עין במקום לקום ולשתף את הפעולה אז הוא עכשיו גם הוריד לה

את מרימה לי להנחתה את יודעת למה כי זה בדיוק הנקודה שאם את רוצה שיאמינו לשינוי שעשית וכולנו רוצות לעשות שינוי כזה או אחר זה יכול להיות דיאטה זה יכול להיות כל דבר זאת נקודת השבר אם את ממשיכה בשינוי שלך או שאת נופלת למה? כי ההרגלים והדברים הישנים הם לא קונים את השינוי. הם לא קונים את זה שעכשיו את סנשיין ועכשיו את התחלת משהו חדש. הם רגילים לדמות הישנה שאת היית. אז למה עכשיו שהם יאמינו עכשיו לכל הדבר הזה? זה העין הצרה הזאת כמו שעשית אותה. כל כך יפה יש לציין שבעלה פתח עליה כי הוא עוד לא מכיל את השינוי הזה. אבל אם היא תמשיך ותמשיך ותמשיך ותמשיך גם היא תאמין לעצמה וגם השער יאמינו לה נכון ו ואת אומרת

מאוד מדויק כי ברגע שאת מחליטה על שינוי תשאלי את עצמך אבל גם כן למה החלטת על שינוי כשהרבנית אמרה אתמול א תשמעי את חייבת טיפה להיות יותר נחמדה את צריכה להיות יותר זה ווהיא באמת רוצה להיות יותר נחמדה

כולנו כולנו רוצות

תלוי לך זה עובד בלי את אומרת בוודאי אני נולדתי נח מדה מעצם טבעי

חזק

כן מזל שבא לי יושב בקונטרול ואף אחד לא רואה את הפרצופים שלו ואז א בעצם היא רצתה להיות נחמדה היא רוצה לעשות שינוי עם עצמה תשאלתי את עצמך למה רציתי לעשות שינוי עם עצמך יש פה להיכנס לרובד עוד יותר עמוק ואנשים אומרים לי אבל תקשיבי כבר נכנסנו לרובד וכבר וואי וכבר מצאנו את עצמנו ואז את שולחת עוד רובד יותר עמוק כן בוודאי עד 120 שלנו יש עוד רובד ועוד רובד ועוד רובד שנצטרך לגעת כדי לגעת באמת לאמיתה החלטת שאת עושה שינוי בתוך הבית למה כי את רוצה שיחשבו שאת נחמדה או כתושבת שבני הבית שלך צריכים אמא נחמדה אם כי את רוצה שיחשבו שאת נחמדה כשבעלך מרים עליך ככה את העיניים הוא הופך להיות ישר השם למה כי את לא

נחמדה אני רציתי להראות בעיניךם נחמדה למה אתה לא נותן לי את הפידבק שאני נחמדה ואתה לא רואה שאני רוצה לעשות שינוי למה את רוצה להיות נחמדה כדי שלבני הבית שלך יהיה נחמד אז כנראה שעדיין לא מספיק נחמד תמשיכי תהיי קבית אל תיבה לי ברגע שלא קיבלת ישר את הפידבק החיובי שרצית יש פה

זה אותו דבר בדיאטה זה אותו דבר בכל דבר המשקל לא זז אל תעצרי תמשיכי הוא יזוז הוא יזוז אבל זה בכל דבר זה ממש אין דוגמה שאנחנו נביא כאן וזה לא נכון לגבי זה כי העגביעות תנצח את הכל כי כל הזמן ההרגלים והדברים הישנים מושכים אותנו אחורה

והנקודה הזאת של הלא להיבהל עוד פעם אני חוזרת ואומרת

היא כל כך חזקה היא היא הנקודת מוצא של הכל

ותיקחי לך עוד יותר בסדר אנחנו נעשהזה ממש אני רואה שאנחנו חופרות היום מאוד מאוד כן אנחנו מתיבות לכת באמת למתיבות לכת קרי את הדיאטה בסדר את אומרת היא עקבית את תרדי בסוף במשקל יש דיאטה מאוד מעניינת שהיא את נותנת דגימת רוק והם מזהים מה את יכולה לאכול ומה את לא יכולה לאכול אוקיי זה זה דבר שהוא חדשני עולים של כסף א

אני באה מעדה שאף אחד לא יגיד לי מה לאכול אבל בסדר

כשאנחנו נראה כמוך כבר בקיצור אה אז אז את את עושה את הדגימה הזאתי ואומרים לך שיש דברים שאת לא יכולה להתקרב אלים יש דברים שכנש יש מאחלים מסוימים שהם טובים, יש דברים שהם לא טובים. עכשיו אה אז אני לוקחת את ה את הדוגמה הזאתי של הדיאטה. את רוצה להיות עקבית בדרך שלך? את רוצה שאצל הערבים אומרים רס בן הענק, הילדים שלך יראו שאת אמא מקסימה, אז את ממשיכה להיות עקבית. אבל אצל הילדים שלך בדגימת רוק שלהם רואים שכשאת מנסה להיות מאוד מלוקקת, זה לא עושה להם את זה. בואי תנסי לראות מה הילדים שלך צריכים בבוקר כדי שאת בעצם תיקראי נחמדה. השאלה אם את רוצה להיקרה נחמדה כדי לקבל פידבק שאת נחמדה או כדי שלילדים שלך יהיה

באמת טוב. כשאנחנו הולכים בעקביות, חלק מהעקביות שלנו זה באמת להיות כשובים לצרכים של הבית שלנו. מה באמת יש לה, מה באמת צריכים. יש ילד שיכול לפנות לאמא ולהגיד לה, האמא עומדת בפתח של הדלת, כולנו מכירות את זה והיא אומרת, "נו נו נו." ואז הילד אומר לה אמא שנייה אמא שנייה אמא רגע אמא רגע אמא מכירה את זה שבתח של הבית תמיד נמצאות את הנעליים של אתמול כי הם באו הביתה והם הורידו את זה כי זה היה עם בוץ ואת אחרי שטיפה כרגיל ואז אחד הילדים לא רוצה את הנעליים איזה ברכות חלו על ראשו באותו בוקר איך תמיד אתה לא יודע איך תמיד אתה לא יודע איך ואז הוא אומר אבל שנייה בסדר אז אני אבוא אחר כך אני רוצה לקחת אותכם לבית

ספר ואני ני טה טה טהטה אל תחי לבית ספר אם זה גורם לך לכזאתי עוגמת נפש תשבי תעשי עם הילדים שיחה חבר'ה אני רוצה לקחת אותכם לבית ספר אני רוצה לפזר אותכם זה עד כמה דקות שיש לי איתכם בבוקר אני רוצה להשקיע בכם איך נעשה כדי שגם אני אהיהנה וגם אתם תהנו איך נעשה כדי שזה יעבור בשלום איך באמת באמת לתת להם את ה את הדיבור הזה שהם יוכלו לשתף פעולה בעצם את רוצה לקחת אותם לבית ספר כי את חושבת שזה נותן לך את הטייטל של אמא מדהימה של אמא שהיא לוקחת את הילדים של אמא שהפוזרת אותם של אמא ש השם לא הולכים באוטובוסים אבל אם את כל הזמן לא מפסיקה להגיד לילד שלך כשאני הייתי ילדה אף אחד לא לקח אותי אני הלכתי באוטובוס לבד אני עשיתי הוא לא צריך שתקחרי אותו בכלל

אז מה זה שווה

הוא לא צריך שתקחרי אותו תעצרי רגע תשאלי את עצמך מה את רוצה את רוצה לעשות לו טוב האם את עושה לו טוב בזה שאת מלחיצה את עצמך עכשיו בבוקר והתחלתי להגיד על זה קודם שאנחנו בעצם קושרות את הילדים שלנו סביבנו בשליטה אני רוצה לקבל את ה אני רוצה לקבל את את ה את התחושה שאני אמא טובה. אני רוצה לקבל את התחושה שאני אמא משקיעה. אני ובעצם מה שאני עושה, אני קובלת אותו אליי והוא לא מרוויח מזה. איפה זה פוגע? בילדים המתמודדים. הילדים המתמודדים האלה המון פעמים צריכים לספק להורים הרבה נחת. א הם מקבלים פידבקים חיוביים בכל פעם שהם הם מדברים על מושגים יהודיים, הם מקבלים פידבקים קשהם הם הם א מביאים ציונים טובים אבל מה

קורה אם לא? ואז כשהם יוצאים ולעתים זה יהיה גם תירוץ לגמרי חייב להגיד את זה שלפעמים הם ימצאו את כל הדברים שלא היו להם טובים והם יביאו אותם כתירוץ לאשר את זה שהם נמצאים כרגע במצב כזה אבל גם התירוץ הזה בעצם זה שהם מביאים איתם זאת אומרת כשילד בא ואומר א א רק רק שהייתי מביא ציונים טובים אז אז אז זה היו מחמיאים לי ורק א כש אבל אבל זאת עובדה יש לו על מה להישאן אז נכון שזה יהיה תירוץ למעשים שלו עכשיו אבל עדיין יש לו על מה להישאן? עדיין יש פה יש פה בשר שהוא מחזיק. אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא יכולים שהאושר שלנו יגיע והסיפוק שלנו יגיע רק ממה שהילדים שלנו עושים. אם האושר שלנו והסיפוק שלנו מגיע מעצמנו

וכשהילדים עושים לנו נחת זה נחמד אז הכל יהיה להם את האפשרות שלגדול ברווח ובנחת. אם כשהרב מתקשר ואומר תקשיבי הילד שלך מתה ונחרב לך היום זה אומר שאין לך שום דבר משלך יש לך רק משל הילד שלך וזה אסור שיקרה

וואו אז את אומרת קודם אה אמא אבא ההורים צריכים לבנות את ה את הערך העצמי שלהם שלא יהיה תלוי בילדים ולא יהיה תלוי במה הם עשו מה הם הביאו או לאן הם הגיעו מה הם השיגו וכל הרשימה הארוכה הזאתי שלפעמים אנחנו מחזיקים אותה כהוריםג

זה לא פשוט זה עבודה

בוודאי כי את צריכה לעשות עם עצמך ולעשות עם עצמך זה הרבה יותר קשה מאשר לעשות עם הילד שלך

ודאי אנחנו נצא עכשיו להפסקה מוזיקלית קצרה ואחרי זה אני אתייחס שוב לשאלות שלכם שאתם מוזמנים להמשיך לשלוח אלינו למספר שמופיע על המסך עומד ופוקח את העיניים מביט רחוק בין בניינים עולם עצר לו בינתיים עוד מעט ימים טובים והילדים עם חליפות יושבים כאן לצידי הרים הם בלילות שרים לך תודה דודים שרים לך דודי כמה התכוננתי ולא באת הכל היה מוכן התרגשתי כי הבטחת שתופיע בניסן אני צועק ומבקש אין לי מנוחה והימים עוברים מהר אני יודע ניסינו כבר הכל תן לי להבין לדעת לא ליפול אני צועק ומבקש תן לי קצת ממך תן לי קצת ממך אחרי הכל הסוף תמיד ידוע חיים בהשגחה ואין כבר למה ומדוע קבלים הכל באהבה ובחוץ העננים מספרים סיפור

גדול פתאום יהיה בית מגן וביטחון מגן וביטחון כמה התכוננתי ולא באת הכל היה מוכן התרגשתי כפתחת שתופיע בניסן אני צועק ומבקש אין לי מנוחה והימים עוברים מהר אני יודע ניסינו כבר הכל תן לי להבין לדעת לא ליפול אני צועק ומבקש תן לי קצת ממך

כמה התכוננתי ולא באת הכל היה מוכן התרגשתי שהבטחת שתופיע בניסן אני צועק ומבקש אין לי מנוחה והימים עוברים מהר אני יודע ניסינו כבר הכל תן לי להבין לתת לא ליפול אני צועק ומבקש תן לי צמך

צך

תן לי להבין, לדעת לא ליפול. אני צועק ומבקש. חזרנו אליכם ואנחנו עם העומקים שהגענו אליהם. אין לנו באמת איך עוד להחביר במילים כי אנחנו רוצים להספיק לענות על השאלות שלכם. הורים מתמודדים לילדים מתמודדים שרוצים להחזיק את הלב ולהשיב אותם הביתה. ואני חושבת שאחד הדברים שמבשרים את הגאולה נכון והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. איך אנחנו מביאים את הגאולה הזאתי קודם כגאולה פרטית אלינו הביתה ויוצאים מהמקום הזה של הבושה, של האשמה. כי אם אמרנו קודם שכהורים אסור לנו להיות תלויים במה הילדים מביאים בהישגים ב שהערך העצמי שלנו לא יהיה תלוי באם הילד הזה עושה לי נחת או לא. שזה קשה להגיד את זה כי אנחנו כולנו מתפללים ורוצים נחת מהילדים אבל אסור לנו להיות תלויים בזה מצד אחד

נכון

השאלה היא איך אנחנו באמת א נותנים להם את המקום אבל גם נותנים לעצמנו את המקום כי איך את יכולה לרצות לא לרצות משהו שאת כל כך רוצה זה בעצם הסיפור

בדיוק באמת כאילו זה זה הכי מדויק שיש כאילו איך אני יכולה לרצות משהו איך אני יכולה לא לרצות משהו שאני מאוד מאוד רוצה וו בעיניי זה מצמרר כי שנים שוב אנחנו בצמרמורות זה זה שנים שאבות אבותינו עוד התפללו לנחת ממש מתפללים לנחת אבל אם נסתכל על אברהם אבינו שהוא בוכה ואומר לו יחיה לפניך כן הוא לא מבקש על הנחת שלו הוא מבקש על הילד שלו שיהיה לו מקום בעולם וזה נורא נורא נורא קשה להבדיל ולהגיד ריבונו של עולם שלילד שלי יהיה גם חלק ונחלה ב ב בעולם הזה ב שיהיה לו חלק משלו אפילו שהוא נוגד את מה שאני עושה הוא כאילו הוציא את עצמו מהתמונה בדיוק הוציא את האבאות שלו את הרגש האבאי את הרצונות האנוכיים אם אפשר להגיד

כזה דבר בתור אבא בתור מי שרוצה בשביל עצמו ושם את הילד בתור נשמה בפני עצמה ולא משנה שמדובר בישמעאל צריך צריך להגיד את זה מדובר בישמעאל על כל המשמעות של מה שיצא ממנו אחר כך ובכל זאת אברהם אבינו מוציא את עצמו מהתמונה ורוצה את המקום הזה בעולם בשבילו

בדיוק שיהיה לילד שלי מקום בעולם ש ואת יודעת מה אני רגע מנסה לרכז את כל כולי כדי לנסות להביא את זה הכי ממוקד שיש לנו פה ילד מתמודד ואנחנו רוצים לבקש שיהיה לילד המתמודד הזה מקום בתוך העולם וזה קשה כי אנחנו קשורים בתוך הילד הזה ואנחנו רוצים לא רק שיהיה לו מקום בעולם אלא שיהיה גם מקום לנו בעולם תראי מה קורה לאמא שהילדים שלה מתחילים להתחתן ומתחילים להביא ילדים ופתאום היא מרגישה את עצמה בצד והילדים הופכים להיות מרכז העניינים כמה קשה לנו והרי זה הכי מתבקש ואמאות כל כך רוצות שילדים שלהם יתחתנו ואנחנו מתפללות שיהיה להם זיווגים הגונים ושיתחתנו ושיביאו ילדים ושיהיה להם ושיהיה להם ואז פתאום אנחנו מוצאות

את עצמנו אומרות רגע שנייה אבל הם העיקר עכשיו ומה איתי שאלת המה איתי שאלה מאוד בעייתית אנחנו כולנו רוצים להיות במרכז אז אם הוא יש לו מקום בעולם הזה מה איתי מה עם הנחת שלי ואת אמרת אנחנו כל כך רוצים נחת אז איך לא איך איך לזיז את עצמנו מזה איך זה מאוד מורכב אבל זה חייב להיות מאוד מדויק יש פה ילד שיש לו מסע והילד הזה הוא בילד שלי ובמסע הזה אני אחראית אף על פי שאני אומרת שכביכול אנחנו מחנכים אבל אני אחראית לעזור לו למצוא את הדרך שלו כי הקדוש ברוך הוא לא סתם שטל אותו בתוך הבית שלי הוא נמצא בתוך הבית שלי כי הקדוש ברוך הוא ידע שאני אהיה מדוייקת כדי לעזור לו במסע הזה אם אני אחפש כל הזמן את הנחת שלי

אני לא אהיה מדויקת לעזור לו במסע הזה כי במסע הזה ליטים אני אצטריך לחפש לו מסגרת בית ספרית שאני לא אוהב לעתים במסע הזה אני אצטרך להכניס הביתה חברים שאני ממש לא אסמפט. לעתים במסע הזה אני אצטרך להחמילו על תספורת שהיא נוגדת את ההלכה. איך אני עושה את הדברים האלה? איך אני מגיעה למצב שאני יכולה לעזור לילד שלי במסע הזה והוא מסע כל כך כואב לי? ואם מותר לי שיכאב לי. אז דבר ראשון מותר לך שיכאב לך. כשאנחנו מדברים על זה שאת צריכה שיהיה לך ערך עצמי משלך כן כדי שאת לא תתרסקי אבל מותר לך שיכאב לך דיברנו על זה עד כמה מותר לנו להיות תלויים באנשים ופה אני רוצה להביא את זה עד כמה מותר לנו שיכאב לנו אז מביא הבאתי

את זה בשם בשם הרב רן ובר שהוא מדבר על הלכות 18 כמה נכון כמה מותר לנו להישאן אז אנחנו נחזור על זה רק בשאנשים יבינו על מה אנחנו מדברים 18 תפילת 18 האם מותר לנו להישאן לא האם מותר לנו לגעת בשולחן שלפנינו כן עד איך יודעים מה הגבול בין לאישן לבין לגעת כשיקחו לך את השולחן הזה ואת תתמוטתי את טיפלי את תתרסקי עד כמה מותר לך לרצות נחת עד לרמה או לכאוב כשאין לך נחת עד לרמה שאת תתרסקי כשהילד שלך לא עושה לך את הנחת אסור לך

מחילה זה לא מציאותי באמת אני אומרת לך ש

את רואה את הכאב את את רואה את הכאב את מסתכלת להורים האלה בלבן שבעיניים את רואה את השאלות שמגיעות הכאב הוא קיים. זה כמו זה כמו שאמרנו קודם, את לא יכולה לו לרצות משהו שאת כל כך רוצה, אוקיי? ואת לא יכולה לו לכאוב את הכאב ש

אז אני רוצה אז אני רוצה לומר לך משהו. בעבר הילדים שלי סיפרתי כבר שאני בחיינית גדולה, נכון? סיפרתי שאני חושבתי שזה דרך מדהימה להוריד במשקל ולכן הבכי שלי, איך אומר הרמב"ם, זה כעס הפנים. הבכי שלי הוא בכי העיניים. א רק נוזל שם בשביל לרזות, אבל לא באמת. כאילו לפעמים באמת יש דברים שהם כואבים אבל כשאת מצטערת על זה שאין לך נחת או שאת כואבת משהו שהילד שלך עושה זה בסדר מותר לך לכאוב אבל לא להתרסקים שלי היו אומרים אמא מה את עוד פעם עצובה לא אני לא עצובה אני בוכה

אוקיי אז איך את אוספת את עצמך מהמקום הזה שלא להישאן כשאת צריכה להישאן

יופי כשאת מבינה שאת נבחרת על ידי הקדוש ברוך הוא בדיוק מוחלט לעזור לילד הזה במסע הזה יש הורים שאומרים למה קיבלתי עונש כזה אחותי לא קיבלת עונש יש לך זכות את נבחרת את לא בעונש את נבחרת ללוות ילד במסע אם את לוקחת את הילד הזה שיצא מהבטן שלך ואת אומרת הו איזה יופי הבאב טור שיגרום לי לשמחה בחיים ולנחת זוכרת ששאלתי תלמידות שלי פעם למה אתם רוצות להביא ילדים לעולם אז אמרה לי ילדה כי הם עושים נחת אהאה מתוקה את לא תתחתני ותביאי ילדים ואז תראי שזה לא בהכרח שהם רק עושים נחת

את מבינה אבל שהיא נתנה לך את התשובה הזאת כי זאת התשובה שלימדו אותה

שזה מה שהילדים עושים

נכון נכון יכול אגב גם הייתה שייכת לדור אחר ל-70 דורות אחורה זה היה לפני שבע שנים בערך אז 70 דורות אוקיי בסדר

אז עוד ילדים היו רק עושים לחת אולי

המושגים האלה אולי כן אבל אני עדיין חושבת כשהילדים האלה עושים המון המון המון נחת שובים אנחנו נתחבר ונבין לשם מה הם כאן, מה הם עושים כאן. הרי לא ייתכן שכל כך הרבה ילדים קמים קמים באבא ואמא שלהם, מסובבים להם את הגב, אומרים שלום ויוצאים מהדלת. עובדה זאת עובדה. אז לא ייתכן שיש כל כך הרבה ילדים רעים או שיש פה מהלך. נחזור רגע לאמא. את אומרת איך זה אפשר לא לכאוב כשהילד שלך כל כך מצער אותך? אם את מצליחה להפריד ולהבין שיש לו מסע ואת נבחרת אז שנייה תנתקי את עצמך. שאלתי אמא בשבת היא אמרה אבל מה אני אעשה בשבת היו הגיעה אחות הם ראיתי שהם יושבים שם במשפחה אבא ואמא ושתי אחיות ואחות אחרת ניגשה ואמרה את ראית

אחותי חילונית א היא באמת הייתה עם קעקועים ההורים היו חרדים לחלוטין והיא אמרה אחותי חילונית ואמא שלי כל הזמן יורדת עליה ואז היא הביאה את האמא והיא אמרה לי את יכולה לדבר איתה אז אמרתי כן בשביל זה אני כאן ואז האמא אמרה לי אבל איך אני יכולה תראי איך היא נכנסה לחדר אוכל עם עם כזאתי חצית קצרה לא נעים לי. יש אנשים שאנשים בני תורה שרואים אותה. אמרתי, תגידי, את ראית שיש בעולם עוד אחת כזאתי? אני ראיתי. אכפת לך? אומרת, לא, מה אכפת לי? זה לא הילדה שלי. פה זה הילדה שלי. זה בדיוק. האם אכפת לך לבני תורה שרואים את הילדה שלך לא צנועה? או אכפת לך כי הילדה שלך? ואז יש פה נגזרות, לא הצלחתי לחנך אותה, לא הצלחתי.

זה הילדה שלי עושה בושות שלי, שלי שלי, שלי. יש פה המון המון אגו, המון אני. אגו, עוד הפעם שוב נפריד. אגו זה לא המושג ה הכביכול א

לא המקום השחני, לא הגאווה, לא יש פה המקום של האני.

כן. רגע,

אגו במובן של אני, לא במובן השכנ.

אז אם כשתראי את הילדה של השכנה הולכת ככה וזה לא יהיה אכפת לך, זה אומר שלא באמת אכפת לך מבני התורה, אכפת לך שהילדה שלך הולכת ככה. ולכן תפרידי, תפרידי, תפרידי, תפרידי. מה שיש כאן זה אותך. אם את רוצה לעזור לילדה שלך באמת במסע שלה, אם את תהיי בתמונה, היא לא יכולה להמשיך במסע שלה. אם את תצאי מהתמונה, היא יכולה להמשיך במסע שלה. מה את אבל צריכה? צריכה. כואב לך. כואב לך. ההורים כואב להם. הם בוכים, הם בוכים גם כי הילד שלהם לא איתם. דיברנו על זה כמה זה חשוב. מה את עושה? את הולכת לתת לעצמך את מה שאת צריכה. לכי לטיפול, לכי לשיחות שתוכלי לפתוח, שביים בעלך ותספרי לו מה את מרגישה. הוא יפרה שיחזק אותה

באמונה, בלהבין את כל התמונה הזאת של המסע הזה, של התפקיד שלנו, של ללמוד מאברהם אבינו איך להוציא את עצמנו מהתמונה כי זה מה שצריך. אנחנו לא יאומן כי סופר הגענו לעוד סיומה של תוכנית עם חושות הרבה הרבה מלבד התובנות הרבה באמת כלים פרקטיים ואנחנו באמת בשם הרבנית פרי ואני רוצים להגיד לכם תודה על ההשתתפות הפעילה שלכם בשליחת שאלות ובפידבקים שאנחנו מקבלים על כמה העשייה וכמה התשובות האלה הם באמת נותנות באופן מעשי שינוי ש שנוגע לחיים של לכל אחד ואחד שרואה את התוכנית. אז תודה לכם שהייתם איתנו בעוד תוכנית. בעזרת השם נשתמע גם בשבוע הבא עם נושא חדש ותובנות חדשות. תקופה ארוכה אני צופה בשיעורים ומתחזק. אך מרגיש

שהגיע העת לעבור למהלך יותר מעשי. אני מתגורר בסביבה שאינה דתית ומחפש הדרכה פרטנית שתהיה נכונה עבורי. אולי שיעור תורה בקרבת מקום מגוריי או רב מלווה האם יש לרב פתרון או עצה בשבילי שאלה בהחלט חשובה שהרבה מתחזקים ומתחזקות ברחבי הארץ ‏That's