"לא סיפרתי על המומים בהיריון": צביה סייג על הרגע המכונן בחייה

יש בעיה בלב ויש בעיה התפתחותית במוח. אני צביעה סייג, אני בת, אמא לחמישה וסטייליסטית לאמהות. בהריון השני שלי, בהריון של נאומי, קראנו לה נאומי, התבשרנו על ההריון והתחלתי ללכת לבדיקות שגרתיות, אולטרסאונדים ובאמת בבדיקה ה של השקיפות טורפית, אם אני לא טועה, שזה בחודש שלישי להריון, א הגעתי לבדיקה אצל רופא שאני מאוד מאוד מעריכה. הוא עובר לי על הבטן עם המכשיר והוא עובר עוד פעם והוא עובר עוד פעם והוא בן אדם מאוד זריז אז ככה שהבנתי שמשהו פה לא זה הוא גם אמר לי תזוזי קצת לכיוון הזה תזוזי קצת לכיוון הזה והוא עושה כמה פעמים והוא מגדיל והוא קורא לעוזרת שלו והוא אומר לה בואי רגע אני רוצה שתדפיסי את זה ממש

מכוון אותה לכמה תמונות שהיא צריכה להדפיס אה עוד פעם הוא עושה אוקיי ואני עכשיו אבדוק שוב הוא בודק שוב הוא מביא לי את הדפים המודפסים שכתוב שם דברים וגם יש שם תמונות והוא אומר לי א יש משהו שאני צריך להגיד לך הוא אומר את זה ככה מאוד בעדינות א יש בעיה בלב ויש בעיה התפתחותית במוח זה ממש מחזיר אותי אחורה לרגע הזה ואני אומרת לו אוקיי דוקטור אני צריכה לדאוג כי הוא לא הוא בן אדם כזה סמכותי אז חיכיתי באמת האם אני צריכה עכשיו ללכת ולכל הבדיקות או אומר לי, "את צריכה ללכת לרופא מומחה." אמרתי, "אוקיי, הולכת לרופא מומחה?" הרופא אמר. וככה אני קובעת תור ואני הולכת לבד לרופא מומחה. אני יושבת בתור כי הייתי

בשכונה חרדית והרבה נשים יושבות איתי בתור לרופא מומחה ואני כנראה הייתי נראית מאוד עצובה ואחת לידי שואלת אותי מה קרה? הכל בסדר? הכל א הכל טוב? אמרתי לה, אמרו לי, אני פה לרופא מומחה, אמרו לי שזה שם שיש בעיה ושאני צריכה לבדוק את זה. היא אמרה לי, "אה כן, אני עין הרעה, אני פה כל פעם, כל הריון, ברוך השם, כל הילדים שלי בריאים." אז זה קצת עודד אותי, נכנסתי אליו, אבל הוא לא ראה שינוי הרופא וככה אני הולכת בלב כבד לבית. עכשיו, בבדיקה הראשונה שאמרו לי שיש מום אצל הרופא שהכרתי, אמרתי לבעלי, אחרי הבדיקה הזאת, אני חוזרת לבית ואני עוצרת ואני נזכרת א בסיפור שהרבי יגל כהן שאמרו לו שהבת שלו לא תשרוד. א ושיכול

להיות שה או שהיא תבול דימום או שהיא תמות ואפילו הםצו לו על הפלה ושמה שיחזיק אותו זה הנקודת אמונה הזאת. אז אני אומרת, אוקיי, אז יש לי את הנקודת אמונה הזאת מהרב, מהרב גל כהן, יש לי פה שתי אופציות. אני יכולה להמשיך עם כל הבדיקות שכנראה שאני אצטריך לעבור במשך כל ההריון, או שאני עושה פה משהו ופה הבנתי שאני צריכה להגיע להחלטה ובאותו רגע החלטתי שאני לא מספרת לאף אחד על מה שהרופא אמר. לא לבעלי, לאמא שלי, לא לחברות שלי, לא למשפחה שלי, לאף אחד. ואני פשוט עוברת את ההריון ואני הולכת רק בסוף ההריון לאולטרסאונד רגיל ושתחיל לחלוטין שפשוט אומרים לי שיש דופק או אין אז ברוך השם היה דופק ואני ממשיכה ללידה ואף

אחד לא יודע שאמרו לי בעצם בתחילת ההריון ש סבר להניח שהיא תוכמה מומים ואני מגיעה ללידה שואלים אותך האם יש משהו שאנחנו צריכים לדעת זה שאלה שהיא חשובה הרבה פעמים ולשנייה אני מעשה ססת אני אומרת אוקיי אני אספר להם שיכול להיות שאנחנו צריכים פה התארגנות אחרת לחלוטין לתינוקת ואני אומרת לו אני לא מספרת כלום וככה אני עוברת את הלידה ו נולדה בריאה ושלמה אומרים לי עושים לה את כל הבדיקות ואני אומרת להם בדקתם הכל זה מה שאני שואלת אני לא מספרת להם כלום והם אומרים לי כן בדקנו הכל הכל בסדר וזה מה שהיה היא היום בת שבע אה ברוך השם ילדה חיננית ומטורפת. יש את התפילות לחודשים מסוימים. אם אני לא טועה זה חודש שלישי א

חמישי, שביעי, תשיעי משהו כזה. הייתי אומרת את הכל יום. אמרתי מה זה משנה? כאילו אני פשוט אגיד את כל מה שזה רק שהיא תהיה בסדר. והייתי אומרת את זה כל יום. הבנתי שזה פשוט החלטה שאני עושה איתו. כאילו זהו. לא סיפרתי לאנשים סביבי כדי שלא יערערו לי את האמונה הזאת כי אז היו אומרים לי מה את נורמלית? את לא הולכת לבדיקות כאילו באיזה קטע? אז א בגלל זה לא סיפרתי. הרגע הזה שהחלטתי שזה רק אני והקדוש ברוך הוא. זה היה הרגע שזה היה הרגע שהבנתי שמשהו קורה כי זה היה גם החלטה שקיבלתי עם הקדוש ברוך הוא. רק אני והוא. אז לי זאת הייתה הדרך הנכונה להתמודד עם המצב והסיטואציה הזאת והניסיון הזה. אני לא ממליצה לאף אחת לא

ללכת לרופאים ולא להתייעץ עם אף אחד. זה היה הכי נכון עבורי תעבור התינוק שלי, התינוקת. ואני שמחה שעשיתי את ההחלטה הזאת וברוך השם. ‏H