חיים בתחרות - הרב יגאל כהן (עם כתוביות בעברית)

ראיתי מישהו אצלי בשיעור שעושה הורדות ידיים. אני הגעתי, ואני רואה שניים ככה... עושים הורדות ידיים. לא יכולתי לראות את זה. מאוד הפריע לי. אז שאלתי אותו: "או-קיי, ומי מנצח"? "מי שמצליח להוריד את היד של החבר שלו, מה שנקרא - לדפוק אותה על השולחן, "הוא הגיבור". אני אנסה השיעור הזה, בעזרת השם, אולי לחלקכם זה ייראה דבר קצת מוזר, אבל אני, בעזרת השם יתברך, השם יעזור לי שאני אוכל להגיד לכם את דעתי בעניין, לגבי התחרות. לגבי התחרות - אנחנו אנשים מאוד תחרותיים, בטבענו אנחנו מאוד תחרותיים, אם עכשיו אני אבקש: בואו נעשה הורדות ידיים, כל אחד ואחד מכם ינסה לנצח אותי. אולי בגלל שאני הרב, תעשו לי קצת פרוטקציה,

אבל זה יהיה החבר שלך, אתה תרצה לנצח. אם נעשה תחרות ריצה, כל אחד ירצה לנצח, לא משנה אם אתה חצי פיסח, חצי זה, חצי זה, אני רוצה לנצח. תחרות עוגות - מי מכינה את העוגה הטובה ביותר, כל אחת ואחת תנסה לעשות את מה שהיא יכולה כדי לעשות את העוגה הטעימה ביותר. יש אנשים ברמה יותר גבוהה: יושבים חבר'ה ביחד, מספרים על הטיול, הם נסעו לאומן. אז אחד מספר: "וואי, באמת היה כיף, התפללתי, הרגשתי התרגשות," "מה, אתה יודע מה אני היה לי?" מה, זה חייב להיות יותר טוב מהשני כאילו? אין מצב שתגיד לו: "וואלה, כל הכבוד, היית יותר ממני הפעם?" כאילו, "נהנית יותר ממני בטיול"? "לא, לא, לא, מה, אתה נהנית? חכה אם תשמע מה אני

עשיתי"! ואז הוא מספר לך איזה סיפורי סבתא, כזה, מוכר לך איזה זה... העיקר, שבסוף השיחה, אני, אני ניצחתי. תנסו לקחת משחק כדורגל, אולי נשים לא כל-כך מבינות בזה אבל במשחק כדורגל, כמה פעמים ניסיתי לשכנע את החבר'ה, בלי לספור גולים, תכניס גול - תחשיב שניים לחבר שלך. הכנסת גול, נתת גול, אל תספור 1-0 לטובתך, תספור 2-0 לטובת השני. אף אחד לא הסכים איתי שאפשר לשחק ככה כדורגל. "אי אפשר!" הוא אומר לי, "כבוד הרב, זה אין"... לקחנו את האברכים למשחק, ככה ש... שיחקו כדורגל, אתה יודע, להשתחרר קצת, היה ירוק, יפה. אחד אמר: "פאול!", השני אמר: "לא היה פאול"! אמרתי לו: "תן לו 2, מה אכפת לך? אל תיתן לו 1, תן לו 2". הוא

רוצה 'פנדל'? תגיד לו: "מעלה עליך אני, כאילו כבר הכנסת גול. קח גול". אי אפשר לשחק איתי כדורגל. הם לא הצליחו לשחק. עכשיו, למה אני תופס את הנקודה הזאת? כי זו נקודה שתראה לנו את האני העצמי שלנו בפנים: אנחנו חייבים לנצח את השני. 'יש!', מה 'יש'? תאר לך, אחד משחק כדורגל מול עצמו ונותן גול, הוא לא יגיד 'יש', נכון? מתי הוא יגיד 'יש'? כשהוא, מה שנקרא, דפק את השני. לא שווה להכניס גול, אם אין מישהו מפסיד. כל ההנאה שלנו, זה שניצחנו מישהו אחר. הראינו - אני יותר טוב מהשני. הצדיק אומר: "זו דרכו של עולם". זו באמת דרכו של עולם, השאלה היא אם זו דרכו של יצר הרע שיוצא בעולם או יצר הטוב שיוצא בעולם. לדעתי, אני

אגיד לכם את האמת, ההבחנה שאני רואה את פני הדברים, שזו לא רק גאווה, אלא יצר - לא רק להרים את עצמך, גם להוריד את השני. אל תעלבו מזה כי גם לי יש את זה. לכל אחד יש את זה. אם עכשיו יבוא לי מישהו ויגיד לי שהוא סיים דיינות תוך שנה, אני אגיד: "וואלה, עבר אותי, הצליח לעשות את זה, הוא יותר טוב ממני". קשה לנו לראות מישהו יותר טוב מהשני. זאת אומרת, קשה לנו לראות מישהו יותר טוב מאיתנו, אנחנו תמיד רוצים להיות יותר טובים. זה יכול להיות אפילו בין בעל לאשתו. טעות הכי גדולה שיכולה להיות בעולם זה שבעל מתקשר לאשתו מהטיול, ואומר לה: "אשתי, "את לא יודעת איזה כיף פה"! הוא לא מבין שהוא הולך לסבול... האישה יושבת עם

הילדים בבית, עם הכלים ועם שיעורי הבית, וההוא אפנדי, מספר לה כמה הוא נהנה. אין מה לעשות, היא אומרת לעצמה: "הוא נהנה ואני פה סובלת? חכה"... בדיוק, בטיול אף פעם אנחנו לא נהנים... אני בטיול: "קשה, אל תשאלי, איזה דרכים, מה, לא יפה פה, תאמיני לי, "בבני ברק יותר יפה"... ואז היא אומרת: "אה, ברוך השם, אם ככה, אז בסדר, לך לטייל, לך, "תסבול, תסבול, תמשיך לסבול". אותו דבר הגברת, הולכת, מטיילת, מסתובבת, עושה קניות, חוזרת מרוצה, וההוא מסכן, צריך לעבוד קשה בשביל הכסף, היא אומרת: "איזה כיף לעשות שופינג." הוא אומר: "בטח שופינג, על חשבוני היא עושה שופינג," "לא היה כיף, הקניות היו סיוט. אל תשאל כמה היה לי קשה".

זה לא נכון הדרך הזו כי למה שלא יפרגן? למה שהיא לא תפרגן? אבל לצערנו הרב, כך דרכו של עולם. אני מתפלל לקב"ה שיזכה אותי בשיעור הזה, שנוכל באמת, בכמה מילים, לנסות לשנות את ה... לדעת לפרגן: אתה יותר טוב ממני, נשמה, תשחק כדורגל - 4-0 לטובתך על ההתחלה. קח לך 4-0. אתה רוצה 5? קח 6. אתה רוצה 'פנדל'? קח 2. אתה משחק איתו טניס, ותהיה לו הנאה אם תעיף את הכדור החוצה, תעיף את הכדור החוצה. מה אכפת לך להעיף את הכדור החוצה? אני אהיה פחות טוב ממנו. תקשיבו, אחים יקרים, זה משהו שאני חושב שכדאי לקחת בחיים: מי שרוצה לנצח בהורדות ידיים, אני רואה את פני הדברים ככה: שהוא קודם כול אומר: 'אני. אני ניצחתי אותו בהורדות

ידיים,' ואין לך כופר יותר גדול מזה. ואז אותם אלו, מסכנים, הם לא יודעים על מי הם נפלו... הם תפסו... עם ההורדות ידיים, הם באו ללמוד שיעור תורה, נפלתי עליהם, מסכנים, עם ההורדות ידיים, אמרתי לו: "כן, אתה יש לך שרירים, אתה יש לך כוח, זה לא בורא עולם, בכלל. אני בכבודי, אני בעצמי, אני בכוחותיי, אתה מוריד לו את היד. י'עני שכחת מהקב"ה, נתן לך בוקר, צהריים, ערב, נתן לך שרירים, נתן לך ידיים, נתן לך כוח, נתן לך זה... אתה רק זוכר דבר אחד: אני הורדתי. אתה הכנסת גול? אחים יקרים, כשבן אדם הכניס גול, יבעט בכדור, קודם כול שהרגל שלו תזוז, ואחרי שהיא תזוז, היא תזוז ישר, ואחרי שהוא בעט בכדור, שהכדור ילך לכיוון

הרשת, ושהשוער יפספס את הכדור, צריך הרבה ניסים בדרך. הרבה ניסים בדרך. אם הצלחת להכניס גול, תדע לך, יהודי יקר, שבורא עולם בראש השנה גזר עליך - יוסי, יוסי... איפה יהודה? יהודה - אתה בעטת בכדור, מותק. יהודה. בורא עולם אמר: אני מרחם על יהודה הצדיק ואני מרחם עליו ברחמים גמורים, ויגרום לרגל שלו שתבעט בעיטה ישרה, ושהכדור יעוף לכיוון הרשת, והשוער לא יזכה לסייעתא דשמיא לראות את הכדור. ואפילו אם יקפוץ אחר הכדור, לא יצליח לתפסו. וחתם הקב"ה, חותמו של הקב"ה אמת, ואמר: יהודה יכניס גול ביום שלישי אחר הצהריים. ויהודה הכניס גול, והוא שכח את הקב"ה לגמרי, לגמרי, לגמרי, ואומר: "אני הכנסתי גול, יש! ניצחתי אותך".

לא רק שאתה לא יודע שהקב"ה מנהיג אותך, במקום שתרים עיניים לקב"ה ותגיד לו: "בורא עולם, תודה רבה שנתת לי להכניס גול", אתה עוד הגיבור הגדול כופר באלוהי ישראל ואומר: "אני ניצחתי אותך". אחים יקרים, בואו נתבונן מה האמונה אומרת לנו על תחרות. אם אתם יותר טובים ממישהו אחר בעולם, כל אחד מאיתנו יש לו משהו שהוא מיוחד. יש אישה בשלנית, אבל יש משהו שאת יודעת לעשות יותר טוב ממנה, את יודעת לעשות את הקוסקוס אוורירי, את יודעת לעשות את העוף צלוי, אתה יודע ללמוד תוספתים יפה, אתה יודע ללמוד הלכה יפה, אתה יודע לספר סיפורי צדיקים יפה, יש אחד אפילו שהוא יודע לסדר מפיות יפה, אישה, גברת יודעת לסדר מפיות יפה. אם אתה חושב

שאתה יותר טוב מהשני, יש לך כפוי טובה יותר גדול כלפי הקב"ה שאתה לרגע מחשיב את עצמך יותר מהשני? הרי קיבלת מתנה. קיבלת מתנה. אם את יותר גבוהה מחברה שלך, ואת אומרת לה: "אני יותר גבוהה ממך," בורא עולם אומר לך: גברת, אני נתתי לך את הגובה, את מתגאה על משהו שאני נתתי לך? ונתתי לך את זה בחינם, את לא עשית כלום בשביל לקבל את הגובה הזה. אתה יותר חזק מהשני? אומר לך הקב"ה: אני נתתי לך את השרירים האלה, אני נתתי לך את החוזק הגופני הזה, איך אתה מעז עכשיו, לבוא, לקחת את המתנה שבורא עולם נתן לך ולהשפיל את השני כי אתה קיבלת מתנה... הרי מחר בורא עולם יכול להפך את הגורל! מחר בורא עולם יכול, חלילה, לקחת לך את הכוח,

לתת אותו לצד השני. אדם שרואה את הקב"ה מול העיניים שלו, ואנחנו מצווים לראות את הקב"ה מול העיניים שלנו, אדם שיש לו אמונה, אין מצב בחיים שלו שהוא ייסע ברכב 'מרצדס,' והוא יראה לידו 'אוטוביאנקי' והוא יסתכל עליו ויגיד: "אה... אה... 'אוטוביאנקי' - 'מרצדס.' 'סובארו' - 'יגואר.' זה לא נתפס בדעת שבן אדם אפילו מעלה על דעתו כזה... מה, מה אתה חושב, יהודי יקר? אחים יקרים, הכסף שלנו - מתנת חינם מהקב"ה. תזכרו את זה כל ימיכם: אם עשית עסקה, לעולם אל תחזיק טובה לעצמך. אל תגיד: "אני עשיתי עסקה", אתה גורם לקב"ה להפסיק לתת לך עסקאות. כי אתה בעצם אומר לבורא עולם: אני לא רואה אותך ממטר. אני עשיתי. אוי ואבוי לבן אדם

שאומר 'אני.' מה זה אני בכלל? אם את הצלחת לאפות עוגה טעימה והחברה שלך לא הצליחה לאפות עוגה טעימה, זה כי הקב"ה ריחם עלייך ונתן למלאכים שלו, באמת, אין לי צל של ספק שכל עוגה טעימה שיצאה לך, כל עוף צלוי שיצא לך טוב, כל שניצל שיצא לך טוב, מלאכי השרת ליוו אותך ואמרו לשניצל: תצא טוב, כמו שאומרת הגמרא: על כל עלה ועלה, על כל דשא ודשא עומד עליו מלאך שממונה על הגידול שלו. תאר לך בן אדם בא ואומר: אני גידלתי את האבטיח, אומר לך הקב"ה: נשמה, זה מלאכי השרת שלי גידלו לך את האבטיח, הוראה אחת והיה יוצא לך תירס או היה יוצא לך משהו אחר. מה אתה אומר "אני גידלתי את האבטיח"? מה אתה אומר: "אני רץ מהר?" מה אתה אומר:

"אני גבוה?" מה אתה אומר: "אני חזק?" מה אתה אומר: "אני יותר חכם מאשתי?" או "אני יותר חכמה מבעלי?" רבותיי, כל תחרות שבעולם, תדעו לכם, זה נובע קודם כול מחוסר הבנה, אמונה פשוטה שיהודי אמור לדעת, בלעדיה אנחנו לא יהודים, אחים יקרים, אם אנחנו לא יודעים שיש מנהיג לעולם שמנהיג לנו את החיים ונותן לנו כל רגע ורגע יכולת לחשוב... תראו, עסקאות - אני אתן לכם דוגמה: אני רואה אנשים פותחים חנויות, אני מכיר אנשי עסקים, אין להם הרבה שכל, אחים יקרים, הם לא אנשים חכמים, אבל החנות שלהם מלאה תמיד. כל דבר שהוא קונה ומוכר, העסק שלו מצליח ופורח. ואני רואה אנשים חכמים מאוד שהעסק שלהם דועך ודועך, מפסידים מאות אלפי שקלים.

אתה שואל את עצמך: ריבונו של עולם, למה זה מצליח וזה לא? התשובה היא: בורא עולם נתן ברכה לבן אדם, הקב"ה בירך אותו, נתן לו הצלחה, כל דבר שהוא יגע, כל דבר: הוא ימכור נייר טואלט, הוא ימכור דגי זהב, הוא ימכור מברשות שיניים, משחת שיניים באותו רגע לכולם תהיה תאווה לקנות מברשת שיניים או דג זהב. וההוא ימכור את הדברים הכי יקרים בעולם, כמו שאמר האבן עזרא: אפילו אם הוא היה קברן - האבן עזרא היה עני, הוא אומר: אני יודע, שאם אני... אם הוא היה קברן, אנשים לא היו מתים יותר. אין, לא היו מתים. מרוב שהמזל שלו היה 'נאחס', הקב"ה לא בירך אותו בפרנסה, האבן עזרא יודע שאין מצב שהוא יצליח. אז אם הצלחת, יהודי יקר, אפילו

אם עבדת, קיבלת 5,000 שקל מעיריית תל-אביב, עיריית בני ברק או כל מקום אחר בעולם, קודם כול, אל תהיה כפוי טובה. דיברתי על זה בשבוע שעבר. יש אנשים באים, בוכים, אומרים לי: "הרב, אני מקבל 5,000 "שקל, מה אני אעשה"? מי אמר שמגיע לך 5,000 שקל? למה אתה בוכה? יש אנשים שגם 5,000 שקל אין להם. זה מפריע לי, אנחנו גדלנו בדור כזה מפונק, אז הבן אדם מקבל 5,000 שקל, יש אנשים, אברכים שמקבלים פה 1,700 שקל, והם יוצאים בחיוך, אומרים לך: "תודה רבה על הצ'ק". וזה מקבל 5,000 שקל והוא כל הזמן מתבכיין, זו הסיבה שבורא עולם לא ייתן לו יותר, דרך אגב. אחד שבוכה על המשכורת של 5,000, הוא לא יקבל יותר. אתה רוצה לקבל יותר? תגיד

תודה על ה-5,000 תקבל יותר, כי ה-5,000 קיבלת, לא ממך, מבורא עולם מתנה. הכוח שקיבלת - מבורא עולם מתנה. אתה רוצה להיות יותר טוב מהחבר שלך כי אתה לא חושב לרגע שקיבלת את זה מתנה. עכשיו, אחים יקרים, המשנה ב'אבות' אומרת: "איזהו גיבור, הכובש את יצרו." אתם אומרים, איזה גיבור? לא זה שהכניס את הגול, זה שנתן לשני להכניס גול כדי לעשות אותו שמח, זה גיבור אמיתי. אני שואל אתכם, אחים יקרים - אני עכשיו משחק כדורגל, אני עומד בשער. אני רואה איזה אחד כזה עילג, בקושי יודע לבעוט, מנסה להכניס לי גול מ-40 מטר. נותן בעיטה, בקושי מגיע לשער, ואני כאילו נופל, נתתי לו להכניס גול. מבסוט! רץ קצת צולע, רץ לכולם, אומר:

"הכנסתי גול, הכנסתי גול, הכנסתי גול"! עשיתי יהודי שמח, נכון? שימחתי בן אדם, הוא הכניס גול. אני - מה הפסדתי? שהכניסו לי גול? יכניס עוד 7, תכניס עוד 8, מה אתה מפחד להפסיד? אנחנו מפחדים על הכבוד שלנו, ודרך אגב, ביטחון עצמי זה לא אחד שמנצח, ביטחון עצמי זה מי שיודע להפסיד. אדם שאתה רוצה לראות, אם אתה רוצה שיהיה לך ביטחון עצמי, אל תפחד להפסיד. אם אתה יודע להפסיד, אם אתה יודע להגיד לאשתך... יש אנשים לא מסוגלים להגיד לאשתו: "את יותר חכמה ממני". למה? "ומה, אני לא אהיה חכם"? אתה לא חכם, מה אכפת לך? אנחנו כל כך חסרי בטחון, שאני מפחד לתת מחמאה למישהו אחר, שלא יעלה לך לראש, שלא ירגישו יותר טוב ממך. תרגיש

יותר טוב ממני, משמח אותך? אני אתן לך 7 פעמים מחמאה. מה אכפת לנו להחמיא למישהו אחר? מה אכפת לנו להחמיא לבן אדם אחר שאתה מחמיא לו ואתה משמח אותו על ידי המחמאה הזו. מה אתה מפחד? שהוא יעלה לך על הראש? אז אני אגיד לכם את החלק השני של המשנה. "איזהו העשיר השמח בחלקו" - סליחה, אני לא זוכר את הסדר, "איזהו גיבור? הכובש את יצרו," אתם יודעים שפרקי אבות, אחים יקרים, זה הפסיכולוגיה הגדולה ביותר בעולם. לא צריך פסיכולוגים, כלום! קחו את המשנה הזאת, במשנה הזו יש הרבה הרבה עומק: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו," גיבור זה לא אדם שיודע לצעוק יותר חזק, זה אדם שיודע לשתוק יותר חזק. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". אם יש לך

גאווה, אתה לא תלמד שום דבר ממישהו אחר. החכם לומד גם ממישהו שהוא נמוך ממנו. ראית מישהו שהוא כזה נמוך ולא חכם ולא כל כך מוכשר, ואתה שומע אותו, מה יש לו להגיד, אולי הוא יחכים אותך. אתה נקרא חכם. כי אתה תלמד מכל אדם, אתה תאסוף את החוכמה של זה ואת החוכמה של זה, ואת החוכמה של זה, ואת החוכמה של זה, תיקח אותם אליך, אתה תהפוך אותם לחוכמה שלך, אתה תהפוך להיות חכם יותר. "איזהו עשיר? השמח בחלקו", דיברנו על זה שבוע שעבר - חשבון חשמל, הוא לא בוכה על חשבון החשמל, הוא אומר תודה רבה על חשבון החשמל. כי אם היה לך חשבון חשמל, סימן שהיה לך בית. אם אתה בוכה על המשכנתה שלך, אתה כפוי טובה, כי אם יש לך לשלם משכנתה,

סימן שיש לך בית. יש אנשים - הרבה, שאין להם משכנתה כי אין להם בית. אתה קיבלת משכנתה, לעולם אל תגיד: "למה הגיעה משכנתה כל כך גבוהה,"? אתה רוצה, תעבור לגור בשכירות, לא יהיה לך משכנתה. קיבלת משכנתה, קיבלת דירה, תגיד תודה רבה. הגיע לך חשבון מים, אל תתלונן על החשבון מים לעולם, "תודה רבה שיש לי חשבון מים "כי כנראה שיש לי אישה וילדים שמבזבזים את המים," היית רוצה להיות הומלס בלי אישה וילדים, שלא יהיה לך על מי להוציא מים? "תודה רבה". קיבלת חשבון מים. "תודה רבה לבורא עולם," הוא גם ישלם לך את החשבון מים. ואם יש לך הוצאות לבית הספר, תחילת שנה לקנות ספרים לכל הילדים, מי שיתלונן על זה, הוא כפוי טובה גדול.

פגש אותי עכשיו, הייתי ביבנה בשיעור, בן אדם 13 שנה מחכה לילד, לא כל כך הרבה שנים אבל זה הרבה. בן אדם, זוג נשוי בבית, מבלים שבתות לבד, אין להם מישהו סביב השולחן, 13 שנה הוא בטיפולים לילדים, אם הייתי בא לבחורצ'יק המתוק הזה, הייתי אומר לו: "תשמע, אבל יהיה לך "לקנות להם ספרים בתחילת שנה," הוא היה אומר: "לא, לא, או-קיי"? "אני לא רוצה ילדים?" מה הוא היה אומר? "תביא לי רק ילדים, אני אקנה להם ספרים כמה שהם רוצים, "רק תביא לי את הילדים"! ואתה, האפנדי שלנו, קיבלת אותם על מגש, חמישה, שישה, שבעה, תודה לבורא עולם שיש לך ילדים לקנות להם ספרים. ואם את, גברת, אמרתי לכם את זה שבוע שעבר אבל תמיד טוב לזכור: אם

יש לך כלים בבית, הרבה כלים, סימן שהיה לך אוכל בבית. סימן שהיה לך בעל וילדים. תודה רבה לבורא עולם שהיה לך בעל, ילדים ואוכל שיש לך לשטוף... אל תתלונני לעולם! בחיים שלך אל תגידי מילה לקב"ה או לבעלך על זה שיש לך לשטוף כלים. ואם יש לך כביסה, ואם יש לך לתפור בגדים, ואם יש לך לגהץ חולצות - סימן שיש לך בעל. סימן שיש לך חולצות, סימן שיש לך דברים טובים. אל תתלוננו, אחים יקרים, בחיים אל תתלוננו, כי מי שמתלונן, בורא עולם יגיד לך: בוא אני אתן לך סיבות להתלונן. אה, ישתבח שמו לעד. לא תתלונן - תקבל, ותקבל בחיוך. היום הראה לי מישהו, ב'כף החיים' בשם הזוהר הקדוש על 'ברכת המזון,' מי שמברך 'ברכת המזון' בשמחה,

בשמחה, מודה לקב"ה באמת, באמת, באמת, בורא עולם נותן לו את הפרנסה שלו גם כן בשמחה. יש בן אדם - אנשים רודפים אחריו לשלם לו כסף, הוא סוגר את החנות, לכו הביתה, "לא, לא, לא, אני רוצה לקנות." יש בן אדם הורג זבובים, אין לו אף אחד בחנות, זה יודע להגיד תודה לקב"ה על הכסף שהוא מקבל, וזה לא יודע להגיד תודה רבה, הוא כל הזמן רק אומר: "למה לא היה לי עוד קליינט"? אה, אתה מתבכיין, אין בעיה, ניתן לך סיבה להתבכיין. תגיד תודה, אתה משפיע על עצמך שפע. יש עוד חלק במשנה הזו, רבותיי היקרים: "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". אוי, כמה שזה משפט, זה משפט! שלום בית, אחים יקרים, בן אדם רוצה כבוד, אין אדם בעולם שלא רוצה כבוד.

גבר רוצה שאשתו תכבד אותו, אישה רוצה שהבעל שלה יכבד אותה, אבא רוצה שהבן שלו יכבד אותו, אימא רוצה שהילדים יכבדו אותה. כל אדם זקוק לכבוד. אפילו במקום העבודה, אם תיתן לו משכורת של 20,000 שקל בחודש, אם בעל הבית יבזה אותו, יקלל אותו חלילה, יתנהג אליו בצורה של ביזיון, הוא לא ירצה להמשיך לעבוד אפילו שהוא מקבל 20,000 לחודש. כל אדם צריך כבוד. הדבר האחרון בעולם שאתה יכול לדרוש, זה כבוד. אומרים לך חז"ל, שבעיניי הם הפסיכולוגים הכי גדולים בעולם, לא רק פסיכולוגים - ברוח הקודש: אתה רוצה שיכבדו אותך? תכבד את הבריות. אתה רוצה שאשתך תכבד אותך? אתה תכבד אותה, היא תכבד אותך. אתה תסתכל על הילד שלך, אם תחשוב שהילד

שלך הוא התיקון שלך, אם תחשוב שנולד לך ילד כדי לכפר לך על העוונות, אם תחשוב שהילד הזה הוא חס ושלום, חלילה, חלילה פרחח, הילד הזה לא יכבד אותך כי אתה לא מכבד אותו. זה לא משהו שאומרים בפה, זה משהו שבלב. רבותיי היקרים, אם אני לא אכבד אתכם בתור ציבור, אתם לא תכבדו אותי בתור רב. אם אתה לא תכבד את בעל הבית שלך בתור בעל הבית, הוא לא יכבד אותך. אין מושג של אדם שמבקש כבוד, כבוד צריך לתת. אם אני מסתכל על אשתי בתור אדם חכם, בתור אישה טובה, בתור אישה צנועה, בתור אישה שהיא מכובדת, אשתי תריח את זה והיא תכבד אותי כי אני מכבד אותה. אם הילד שלי... סליחה, אם אני אסתכל על הילד שלי ואני אחשוב בליבי כמה הילד הזה

הוא מוצלח, הוא לא חייב להיות מוצלח בכול, אחים יקרים, אל תעשו את הטעות הזאת, ילד לא חייב להיות גאון. אל תזלזלו במתנה שקיבלתם מהקב"ה. כל אחד רוצה שהבן שלו יהיה הרב עובדיה. הבן שלנו לא צריך להיות הרב עובדיה, הבן שלנו צריך להיות מה שבורא עולם נתן לו. לא יותר. נתן לו חוכמה שיהיה חכם, נתן לו חסד שיהיה בעל חסד. נתן גבורה לעבוד קשה, לסדר דברים בבית. "חנוך לנער על פי דרכו", לא על פי דרכך. הילד קיבל נשמה מבורא עולם, תכבד אותו איפה שהוא נמצא. רבותיי היקרים, תארו לעצמכם, אני באמת אומר... אני שואל... אני מסתכל עכשיו. אני נותן לכם פה שיעור, האם אני יכול להרשות לעצמי לומר שאני יותר טוב ממישהו מכם פה? חס

ושלום. מי שחושב כזה דבר, אין לך כפוי טובה יותר גדול מזה. מסיבה פשוטה: יכול להיות שבורא עולם חנן אותי, זרק עליי קצת שכל, זרק עליי מדי פעם חוכמה, ולמישהו אחר, הוא לא זרק את אותה חוכמה. האם אני יכול להגיד שאני יותר טוב ממנו? בורא עולם נתן לי מתנה. אני אומר לכם, אחים יקרים, יש פה בבית מדרש הזה, אנשים ששמים אותי בכיס הקטן בחסד, שמים אותי בכיס הקטן בתפילה, שמים אותי בכיס הקטן בצדקות, אני בודק את זה, אני רואה, אני מסתכל על אברך, אני לא מסתכל במה אני יותר טוב ממנו, אני מסתכל במה הוא יותר טוב ממני. ככה אני מכבד את הבריות. ישנם אנשים שבאים אליי, שואלים אותי שאלות, ושואלים אותי שאלות, אחים יקרים, אני

מסתכל עליו בהערצה, אני לומד לחפש אצלו את הדברים שהוא יותר טוב ממני, זה הכבוד האמיתי! הכבוד האמיתי, זה לא מה אתה יותר טוב מהזולת, זה מה הוא יותר טוב ממך. ככה אתה הופך להיות מכובד אמיתי בעיני הקב"ה. ככה אשתך תעריץ אותך. לא בגלל שתרד עליה, היא תעריץ אותך. יש אנשים שמפחדים שהאישה תרים עליהם את הראש, מה הם עושים? הם מורידים אותה. אותו דבר אישה - מפחדת שבעלה יתחיל קצת להרים את האף, היא מורידה אותו. היא לא מבינה שהיא מורידה אותו, היא מורידה את עצמה. כשאתה מוריד את אשתך, אתה מוריד את עצמך, אתה הופך להיות כלא מכובד. הרי מה תגידו לי? "אני מפחד, אם אני אתן לה מחמאות, אם אני אחמיא לה, לצד השני אז היא, חס

ושלום, תבוא לעלות עליי, אומרים לך חז"ל: אל תפחד, אתה תכבד, אתה תיהפך להיות מכובד, "כמים הפנים לפנים, כך לב האדם לאדם." יש מגנט בתוך הלב שלנו, אני מרגיש אם מישהו מכבד אותי, אני מרגיש אם מישהו לא מכבד אותי. אני לא יכול לשקר. הילד שלך, אישה יקרה, מריח אותך, אם את מכבדת אותו בתור אימא, או את חושבת עליו ש"הילד הזה יצא כמו אבא שלו, מה לעשות? כפרת עוונות." ואם ככה את מרגישה, הילד הזה לא יכבד אותך. אל תאשימי את הילד, למה הוא לא מכבד. תבדקי איפה את זלזלת בו. זה מאמר שבעיניי הוא טאבו, לא תוכלו לשנות אותו לעולם. אין אחד בעולם שיגיד לי אחרת. כי אם חז"ל אומרים לך, אחים יקרים, "איזהו מכובד? המכבד את

הבריות," תן לו שיכניס גול, אתה תהיה המכובד, אתה משמח יהודי, מה אכפת לך להפסיד? אם אתה אומר סברה, אני רואה לפעמים רב, מתווכחים איתו, הוא לא יודע להגיד - טעיתי. תגיד 'טעיתי'. אתם יודעים, אני פחדתי, נתתי פעם שיעור ברדיו, היה בזמנו רדיו מסוים שנתתי בו שיעור בהלכה, שיעור בהלכה זה כמו אתה נמצא מול כיתת יורים. אתה יושב באולפן, מכל הארץ מתקשרים אליך, מכל חלקי התורה. הם זורקים אותך לאן שהם רוצים: אחד הלכות ברכות, אחד הלכות שבת, אחד בשר וחלב, תולעים, הלכות עבודה זרה, נדרים, הכול. אמרתי לעצמי: "השם יעזור, איך אני אעמוד מול כזו התקפה?" אתה לא יכול לדעת מאיפה מתקשרים. ואז הרגעתי את עצמי: אני אגיד, 'אני לא

יודע.' אני אגיד 'לא יודע'. ואתה עולה לרדיו, והרבה טלפונים מתקשרים, ואומרים לך: "תשמע, יש מאזינים מכל הארץ", ואתה פתאום אומר לעצמך: "וואו, אני אגיד 'לא יודע"?' "איזו בושה, יגידו 'איזה רב זה"'? זה קרה לי בצעירותי המון, התחלתי לתת שיעורים, אמרתי הלכה, פתאום מישהו אומר לי: "הרב עובדיה כתב אחרת במקום אחר." וואו! מה, אני אגיד 'טעיתי'? איזו בושה! כולם יחשבו - איזה עם הארץ הרב הזה. תדעו לכם, אחים יקרים, כל פעם שאמרתי "טעיתי", אהבו אותי יותר. כל פעם שאמרתי "לא יודע", לא יודע, מה אני יכול לעשות? אני לא כספומט, ככה אני תמיד אומר: "זה מוציא כסף," אין לי, לא יודע תשובה. פתאום אני רואה שככל שאתה אומר 'לא

יודע,' "אני לא יודע", אנשים אוהבים את הכנות שבך יותר מאשר היית מנסה כמה דקות לנסות לפלפל ולהוכיח כמה צדקת. ואלו אולי ה-3 מילים, הכי חשובות במערכת נישואין: 'אני פשוט מצטער, "טעיתי". טעיתי. האישה עכשיו פתאום אומרת לך: "מה עשית? למה, למה, למה"... סגולה, כדור הרגעה - 'סליחה, טעיתי.' על מה היא תצעק? היא ממשיכה לצעוק? אומר: "סליחה, טעיתי." "אבל, אבל, אבל..." - "טעיתי." "אבל" - נגמר הויכוח. למה לפחד להגיד 'טעיתי?' מה, יחשבו שאני... אחים יקרים, תדעו לכם, אני אומר לכם דבר, תבדקו את זה: כמה שתודה על האמת, תגיד 'טעיתי', יש פעמים שאנשים קצת ככה, מתקשרים אליי, הם לא הכי בסדר, אני עושה איתם חסד, מדבר איתם,

מקשיב להם, ואז הוא אומר לי: "הרב, אמרת בדיסק הזה... "ונראה לי שטעית". הוא שומע את השיעורים, הוא עושה לי קושיה מדיסק - משיעור מספר 1, לשיעור מספר 7, הוא כנראה עושה כיתובים וזה. עכשיו, אני אומר לעצמי: "אין לי זמן עכשיו להתחיל להתווכח עכשיו," אני אומר לו: "וואלה, אתה צודק, טעיתי". ההוא מבסוט! "אני תיקנתי את הרב יגאל כהן." על זה נאמר: "זה נהנה וזה אינו חסר" מה אכפת לי להגיד לו שטעיתי! אני עכשיו אלך לישון בלילה, מה, אני ארגיש פחות טוב בגלל שמישהו אמרתי לו שהוא צודק ואני טעיתי? תראו איזו שטות! מה אכפת לך להגיד: "אחי, אתה גאון, הרבה יותר טוב... בוא'נה, אני צריך לבוא ללמוד אצלך בישיבה. ההוא מתנפח,

החזה שלו מתנפח, אומר: "ישתבח שמו, ראית? הרב יגאל כהן, "ההוא מהדיסק טעה, אני תיקנתי אותו," לא יודע, הולך לחברים שלו, לאשתו, מספר. עשיתי שמחה ליהודי, בורא עולם שמח, אני גם שמח, ברוך השם סיימתי את השיחה. כולם נהנים. כולם נהנים! אל תפחד להפסיד, לא קורה כלום, תאמינו לי, אני אומר לכם, מעולם לא ראיתי זוג שבא לענייני שלום בית, כשהטענה שלו, שהיא כל הזמן מצטערת על מה שהיא עשתה. אף פעם! הפעמים שבאים לשלום בית, זה כשהיא מתעקשת לומר שהיא צדקה. היא עשתה טעות, היא לא מבקשת סליחה. תבקש סליחה, זה לא עולה כסף, זה משחרר את כל הסתימות, זה עושה לבן אדם אחר טוב. עשית עכשיו עוגה, יש כמה עוגות השולחן, כמה עוגות על

השולחן, אחת עשתה הגברת הזו, אחת עשתה הגברת הזו, אחת עשתה הגברת הזו. היא רוצה להגיד שהעוגה שלה יותר טעימה, מה אכפת לך לטעום את העוגה שלה, להגיד לה: "וואלה, העוגה שלך יותר טעימה?" מה את מפחדת, שאת מורידה את עצמך? את רק מעלה את עצמך. ברגע שאתה גיבור כזה שכובש את יצרו ואתה מפרגן ולא מפחד להרים את החבר שלך למעלה, אתה הגיבור האמיתי, אתה המכובד האמיתי. אתה זה שמנצח. כשנוסעים על כביש ומישהו מנסה להידחף, הוא החלש. הגיבור, זה זה שאומר לו: "בכבוד, אחי, סע לך לשלום." זה הגיבור האמיתי. כשאני ממהר ממהר ממהר, ויש לי איזה ניסיון בנהיגה, שאתה יודע, מישהו מנסה ככה להידחף, אני עוצר ואומר לו: "סע," אני יודע

שניצחתי את היצר הרע. יכולתי להסתכל לצד שמאל, ולא לראות אותו. אתם מכירים את זה, שאתם מבקש מאותת שמאלה, שמאלה, פתאום הוא לא רואה אותך, פתאום נתפס לו הצוואר, הוא מסתכל לצד השני, לא לא לא, ואז הוא לא נותן לך להיכנס - זה החלש. זה לא הגיבור. זה שבא ורואה אותך עכשיו וחייב לנצח אותך, הוא החלש, וזה שנתן לחבר שלו לנצח, עשה לו שמחה, זה הגיבור האמיתי. אני אמרתי לכם כמה פעמים, אחים יקרים, אנחנו זכינו שבדור שלנו היה לנו אור גדול, אור גדול מאוד - מרן רבנו עובדיה יוסף. אני עשיתי עליו מחקר, על הבן אדם הזה. לא מחקר - לחקור אותו, מה סוד ההצלחה שלו. הרב, עליו השלום, היה גדול הדור בתורה וביראת שמים, גדול שאין לנו

צל של מושג בגדולה שלו, יש תשובה אחת ב'יביע אומר' - אני מקבל סחרחורת. סחרחורת, ואני ברוך השם, לומד הרבה שנים, הוא זורק אותך בכל התורה, הוא שולט בכל התורה. אבל זו לא הסיבה שכולם העריצו אותו, זו לא הסיבה שכולם הלכו לאורו. הסיבה האמיתית, זה שבספר שלו, בן אדם בן 90 כותב: "וכן כתב בספר פלוני אלמוני" שכתב אותו אברך בן 30, שלא מגיע לקרסולי קרסוליו בתורה ויראת שמיים ובזיכוי הרבים. הרב עובדיה לא מתבייש לכתוב: "וכן כתב," לא מתבייש. והוא כתב את זה לדעתי יותר מאלפי פעמים. הרב משה לוי, עליו השלום, זכיתי להכיר אותו, רב תלמיד חכם, גאון בתורה וביראת שמים, לא עליכם, נפטר צעיר. הוא היה מעריץ את מרן הרב עובדיה,

מעריץ אותו. כשנכנסתי אליו פעם לחדר לימוד, יש לו חדר - היה לו חדר קטן עם תמונה של מרן הרב עובדיה - כזה ראה וקדש. אתם יודעים כמה פעמים מרן הביא אותו כשהוא נפטר רק בגיל 39, זאת אומרת, שהוא כתב את הספר שלו בגיל 32, כמה פעמים ב'הליכות עולם,' מרן הרב עובדיה אומר: "וכן כתב הרב הגאון הרב משה לוי", שהיה יכול להיות כמעט הנכד שלו מבחינת גיל ובטח תלמיד שלו מבחינת תורה, הרב לא התבייש לפרגן. כשבאו אליו להסכמות, לבקש ספרים בהסכמות: "הרב, כתוב לי הסכמה.", היה כותב עליו: "הרב הגאון", "מזכה הרבים", כותב עליו, וכותב עליו, וכותב עליו, הוא לא פחד שיגידו לו: "רגע, הוא יותר טוב ממני", נתן למישהו אחר. "משפיל גאים

עדי ארץ, מגביה שפלים עד מרום", זה לא אתה תחליט אם יכבדו אותך או לא, בורא עולם מחליט אם יכבדו אותך. הם יכבדו אותך, אם לא תפחד לתת למישהו לנצח אותך. אם תיתן למישהו לנצח אותך, אם העוגה שלך, או הלימוד שלך, או הספר שלך... באו לי כמה אנשים, הראו לי גם ספרים, יש אחד אומר לי: "הרב, ראיתי אצל "הרב ארוש", ספרים של הרב ארוש, כתבתי גם אני ספר באמונה, הוא גם כתב ספר באמונה. אני בא אליו, אני אומר לו: "תקרא הרב ארוש, "הספר שלו מצוין, חזק ונפלא". היצר הרע אומר: רגע, אבל מה אתה? מה איתך? מה, שלך לא מספיק טוב? אדרבה ואדרבה, זה שאתה מפרגן למישהו אחר, ונותן לו את השמחה שלו, אתה ברגע זה מנצח ואתה נהפך להיות גיבור

אמיתי כי אתה כובש את היצר הרע שלך. אפילו עם הילדים שלנו בבית, עם הילדים שלנו, אנחנו כל כך קמצנים במחמאות. מפחד להגיד מילה טובה לצד השני. יש בן אדם אומר לי - הוא משחק כדורגל עם הבן שלו: "אני לא יכול לתת לו "להכניס לי גול", הוא אומר. הבן שלו, ילד קטן זאטוט, הוא אומר, הוא קופץ עליו כמו אריה שלא יכניס לו גול. תגיד לי, אתה שיכור? תן לילד קצת ביטחון עצמי, מסכן, הילד כבר מרגיש, אתה יודע, לא יוצלח. טוב, אתה, בלי הרע בן 40, ההוא בן 6, הוא קופץ עליו, משחק איתו, הוא עושה לו 'פאולים', הוא אומר לי, לא מוותר לו, 'פאול', 'פאול' הוא רוצה. נגע לו הילד ביד, הוא אומר: "עצור את המשחק, יד"! מה יש לך, תגיד לי? תן

לילד לנצח, נשמה. תפסיק להיות תאב ניצחונות, תאב ניצחונות זה אדם שמחפש רק את עצמו, הוא אדם מסכן. מי שרוצה כל הזמן לנצח, זה בן אדם שאין לו ביטחון עצמי. ביטחון עצמי זו גם שאלה, מה זה ביטחון עצמי? מה זה ביטחון עצמי? אני יכול לבטוח בעצמי? רק בורא עולם, ישתבח שמו לעד. מה זה ביטחון עצמי? אבל בן אדם שיש לו ביטחון אמיתי: תן לו לנצח 'על העיני ועל הראשי' קח תנצח. באים לשאול אותי שאלה, או באים לרב אחר לשאול שאלה - לך לרב השני, אני ברוך השם, יש לי את העיסוקים שלי, הרב ההוא עכשיו ישמח מאוד, אם תשאל אותו שאלה, תלך אליו, הוא ילמד אותך, הוא יפרגן לך, הוא ייתן לך. אתם לא מבינים שזה שאתה מפרגן לאחר, אתה הופך את

עצמך להיות טוב יותר. כי אחים יקרים, תדע לכם, כל הכבוד שתקבלו מעתה ועד עולם, כל המחמאות שתקבלו, בורא עולם מחליט אם ייתנו לך מחמאות. יש בן אדם שמנסה למצוא חן בעיני כל העולם, יש אנשים, אתה יודע, בן אדם, לא משנה... מישהו בא סיפר לי על רב אחד שהוא קצת כועס עליי, הוא אומר: "למה הוא נותן שיעורים ב'הידברות,' ואני יותר טוב ממנו?" ככה הוא אמר לי. אמרתי לו, תגיד לו: "אני אסדר לו שיעורים. אני אסדר לו שיעורים." למה אתה רוצה להיות יותר טוב ממני? אני אודה בפה מלא: אתה יותר טוב ממני. מה אתה מנסה להיות יותר טוב ממישהו אחר בכלל? למה לך להיות יותר טוב ממישהו אחר? קח לך את מתנת האלוקים שקיבלת מהקב"ה, קיבלת מתנות

גדולות, מה לך לחפש ולרעות בשדות זרים? תתרכז במתנות שלך. קיבלתי ילד, מה אכפת לך מילדים אחרים? "הילד הזה יותר טוב מהילד הזה, בתלמוד תורה הוא קיבל ציון יותר טוב." הילד שלך קיבל ציון יותר טוב מהילד שלי, כן, אשרייך ואשרי חלקך, תיהני ממה שנתן לך בורא עולם. אני נהנה מהחלק שלי, לא אכפת לי לפרגן לצד השני. כל התחרויות, אחים יקרים, תבדקו את זה, הורדות ידיים - כל המושג הזה, זה עולם שהמציאו אותו היוונים. מה זה ספורט? מה זה תחרות? אני לא אומר לא לעשות ספורט. תעשה ספורט. אל תנצח. אפילו בהליכה ב'פארק לאומי', לפעמים אני רואה, אתה יודע, אנשים מבוגרים עוברים אותי אני הולך, הולך, משתדל ללכת מהר, אני רואה איזה בן

אדם מבוגר... ובא לי לעקוף אותו, באינסטינקט הראשוני, הוא יכול להיות אבא שלי, הוא עוקף אותי בהליכה. מה אכפת לך שהוא מנצח? אתה יש לך את החיים שלך, ההליכה שלי, הקצב שלי היה בסדר, עכשיו מה, בגללו אני אשנה את הקצב שלי? לבריאות, סבא'לה, אשריך אבא'לה, בוא, אני אעזור לך, תרוץ יותר מהר ממני, אני אתן לך בסוף הזה תעודה: "אתה ניצחת את יגאל כהן, אשריך." חותמת על הזה... נכתוב לך - "אתה הרץ המהיר ביותר עלי אדמות." בכיף. למה אני צריך להיות יותר טוב ממנו? מה, אני חייב לנצח אותו? אז תרבות הספורט היא תרבות שהמציאו היוונים כדי שבן אדם תמיד ישאף להוריד את השני. התורה תמיד לימדה אותך להמליך את החבר שלך עליך. כשבא

לך מישהו לשחק כדורגל, אתה אומר לו קודם כל: "אתה יותר טוב ממני." "אני מודיע לך מעכשיו, אתה שחקן יותר טוב ממני. ואם אני אכניס לך גול, "אני מבקש ממך מחילה לפני כן." האמת, שפעם שיחקתי כדורגל, בצעירותי הייתי יותר פנאטי, והייתי מאוד מפחד לפגוע באנשים. התחלתי לשחק כדורגל, הייתי עומד, אומר: "בורא עולם, שלח את הכדור אליי, "באמת, עשה טובה". בינינו, אתה יכול לעמוד ומישהו יבעט את הכדור אליך, מה אתה צריך לרוץ אחרי הכדור? אם בורא עולם רוצה, ישלח לך את הכדור. אי אפשר לשחק כדורגל עם 'חובות הלבבות,' זה לא הולך ביחד. כי אתה כל הזמן תעמוד, אומר: "בורא עולם, כדור, כדור"... עכשיו, אני בועט את הכדור, נותן שפיץ

כזה, טרחח, מסכן, בום, נכנס לשוער - עכשיו, הייתי רואה את השוער, אומר לו: "מחילה, מחילה, מחילה". אמרו לי: "לך תהיה שופט, תעשה טובה, אתה לא יכול לשחק כדורגל". תגיד לי, מה אתה..? פה מנצחים! כדורגל זה משחק של ניצחון, אנחנו נראה להם מה זה! ואם היה 4-0, 5-0, וואו, ואוו, וואו! ארבע...ארבע... בורא עולם אומר עליך: "ארבע, אה? נתת ארבע?" "למה? אז ניצחת אותו, ריחמתי עליך, ניצחת אותו כי ריחמתי עליך, "למה אתה מתגאה עליו? למה להוריד את השני, למה? למה? "תרים אותו, תרים אותו למעלה." תן לו, תן לו, תרים את אשתך למעלה, תגיד לה: "את אשתי, אני אומר לך"... יש לפעמים תחרות בין גבר לאשתו גבר לאשתו, ספונג'ה: "תראי איזה

ספונג'ה, הנה, תלמדי איך עושים ספונג'ה." איזה בן אדם, למה? למה? למה אתה לא יכול להגיד: "אשתי היקרה"... האמת היא, זו הדרך... אני פעם הייתי עושה ספונג'ה בבית, איך בסייעתא דשמיא גדולה השתחררתי מהדבר הזה? הייתי עושה ספונג'ה, אומר לה: "אשתי, תשמעי, הבית לא נקי, "כי הספונג'ה שלי לא שווה. הרצפה דורשת, צועקת, לא שומעת? היא קוראת: 'אשתי, "בואי לנקות אותי, אי אפשר, אין כמו השטיפה שלך". גם לגהץ חולצות, לגהץ חולצות, אתה גבר, יש לך חולצות, תגהץ, מה אתה רוצה? מה אני פה, צריכה לגהץ לך את החולצות? "אני לא יכול ללכת... החולצה שאני גיהצתי זה חילול "השם, חולצה שאת מגהצת...". אני היום לא מגהץ חולצות, ישתבח שמו

לעד. גם 12 בלילה, החולצה קוראת לאשתי כי היא יודעת שכיף לי לראות, לפרגן. אתם יודעים כמה טוב זה עושה לצד השני? כמה טוב שאתה... אפילו עם החברותא שלך, תנסו את זה. פעם החברותא שלך הכינה לך קפה, אתה רוצה שהוא יכין לך כל יום קפה? אתה רוצה כל יום קפה? תגיד לו: "תשמע, זה היה הקפה הכי טוב שטעמתי בחיים שלי. "לא ראיתי כזה קפה מאז יהושע בן נון, לא יודע איפה יש קפה כזה." הוא יכין לך קפה. הוא יכין לך קפה, למה? קנית אותו, קנית את הבן אדם. במקום ללכת ולהוריד את הצד השני, ולהגיד: "אני יותר טוב ממך," "-קח, נשמה, אתה יותר טוב ממני." מה אנחנו מפסידים כשאנחנו ממליכים את החבר שלנו עלינו? כשאנחנו בעצם לוקחים את החבר

ועושים אותו מלך עלינו, אחים יקרים, החבר יהפוך אותך להיות המלך האמיתי שלו. אם אתה תדע שאין שום בושה להגיד: "אני פחות טוב ממך, "אתה יותר טוב ממני" - אתה רק מגביה את עצמך. אתה לא מנמיך את עצמך. אתם חוששים, אולי מישהו יעלה לכם על הראש, מישהו יתגאה עליכם, אני מבטיח לכם, חז"ל מבטיחים לכם: "איזהו מכובד? המכבד את הבריות," אל תפחדו, לעולם אל תפחדו להמליך את החבר כי אם אתה תמליך, בורא עולם אומר: "מגביה שפלים עד מרום" אבל מצד שני, "משפיל גאים עדי ארץ." אם אתה מנסה להיות יותר גבוה מהחבר שלך, יש 2 אפשרויות שתהיה יותר גבוה מהחבר שלך: או שתוריד אותו למטה, ואז תהיה יותר גבוה, או שתגביה את עצמך למעלה. לא את

זה, ולא את זה. לא רוצה להיות יותר גבוה מהחבר שלי. אין שום עניין. תקשיבו רבותיי, זה מאוד הגיוני: למה אתה צריך להיות שמח בזה שאתה יותר טוב מהחבר שלך? אתה אמור להיות שמח במה שאתה טוב. את יודעת להכין עוגה טעימה? תגידי תודה רבה בורא עולם שנתת לי חוכמה להכין עוגה טעימה, לא בגלל שהיא יותר טעימה מחמתי או יותר טעימה מגיסתי, תודה רבה על העוגה. של חמתי יותר טובה משלי אבל אני שמחה בעוגה שלי. אותו דבר בבית - לא חייב להיות מטבח יותר יפה מהמטבח של השכנים. לא כתוב בתורה. צריך שיהיה לך מטבח יפה שתיהנה ממנו, אבל הוא לא צריך להיות יותר טוב מהשכנים. הבגדים שלך יכולים להיות יפים, אבל הם לא חייבים להיות תחרותיים,

יותר יפים מהשני. תבדקו את החיים שלנו, רבותיי, אנחנו כל הזמן בתחרות. רכב, בן אדם קונה רכב, 'מזדה 3' חדשה מהחברה, הוא נהנה, הכול טוב ויפה, עד שהוא רואה את השכן שלו, הפחות... השנוא עליו שהוא לא אוהב אותו, קנה רכב יותר יקר, אני יודע, קנה רכב איזה רכב יוקרתי יותר, קנה 'מרצדס,' הרכב שלו כבר לא יפה בעיניו. כמו השבוע - פגשתי יהודי, אז מישהו דיבר על רכב ב.מ.וו. לא יודע מה הוא אמר באמצע השיעור, איזה רכב גרמני, מותר לקנות גרמני, לא גרמני, אז אחד מהשיעור אמר: "וואלה, זה רכב טוב". אני מכיר אותו, הוא קנה לא מזמן, הוא בא אליי, אמר לי: "הרב, קניתי רכב." קנה רכב חדש. 'שברולט', משהו - רכב יפה. אמרתי לו: "מה

זה? 'רכב טוב,' למה שלך לא טוב"? הוא אומר: "שלי טוב אבל זה יותר טוב". בחיים אל תגיד שההוא יותר טוב. שלך הכי טוב בעולם. אתה - יש לך 'שברולט?' "שברולט זה הרכב הכי טוב בעולם." התחתנת עם אישה מרוקאית? "אישה מרוקאית הכי טובה בעולם". אני לא צוחק, אחים יקרים. אתה יודע למה? כי אם בורא עולם נתן לך אישה מרוקאית, לך היא הכי טובה בעולם. לא משנה, חס ושלום, עדות, מרוקאיות - כולן טובות, כן? אבל אתה יודע, בן אדם אומר: "זו, זה, כאן, פה, זה"... אין יותר טוב בעולם, יהודי יקר, מה שאתה קיבלת, הכי טוב בעולם. אפילו כשאנחנו מגיעים, אנחנו מדברים על איזהו בן אדם מכובד, מכובד, אתה יושב, עשיתי את זה פעם, ניסיון כזה:

הייתי צריך להוציא דרכון, הדרכון שלי עבר תוקפו, הייתי צריך לחדש דרכון. רציתי לראות אם המגנט הזה עובד. מה זה המגנט הזה? אתה יושב מול בן אדם ומכבד אותו בלב. מה זה מכבד אותו? ישבתי מול גברת שעובדת במשרד הפנים, ובלב שלי אמרתי... עשיתי חשבון: תראה, כל הכבוד, איזה שירות היא נותנת לאנשים, מסייעת, היא יכולה לעשות... היא עושה את זה בצורה יפה, מכבדת, עובדת להביא פרנסה הביתה, אישה חרדית, פה בבני ברק. לא הסתכלתי עליה כולה אבל חשבתי לעצמי בלב כמה דברים טובים לגביה. הכוונה היא על הדברים הטובים שהיא עושה. ואז היא אומרת לי: "כן, בוא, אולי נסדר לך זה... אתה צריך אולי תעודת,"... פתאום היא התחילה להגיד לי כל

מיני דברים, כאילו, לא ביקשתי תעודת זהות, היא אומרת לי: "אולי אני אחליף לך תעודת זהות? אולי אני אעשה לך? בוא אני אעשה" "לך תעודת זהות חכמה" בוא זה, התחילה ככה ישתבח שמו לעד, אמרתי לה: "כן," פתאום הרגשתי שהיא מתחילה לעזור לי, ממש כמו נס. לא מדבר כלום, שום דבר, מילה, יושב כמו ילד טוב, מחכה שהיא תביא את הפנקס שתסדר את כל מה שצריך לסדר בדרכון, פתאום אני מרגיש שהגברת בכל מאודה רוצה לעזור לי. למה? שלמה המלך אומר: "כמים הפנים לפנים, כך לב האדם לאדם". אם אתה תסתכל על פני המים, כן? ותחייך, הבבואה שתיראה לך מהמים, תחייך אליך. אתה מסתכל על המים, אתה רואה את הפנים שלך. אם אתה תחייך למים האלה, המים יחייכו

אליך. "כמים הפנים לפנים- " כמו שאתה מסתכל על המים, המים מראים לך את אותו הפרצוף שאתה עשית, "כך לב האדם לאדם". אם אתה מסתכל על אדם אחר ובלב שלך מעריך אותו, הוא מעריך אותך באופן טבעי. תנסו את זה, אחים יקרים, אל תפחדו לומר "טעיתי." ואני אתן לכם עצה טובה, גם אם נראה לכם שלא טעיתם, תגמרו את הוויכוח - "טעיתי," הכול בסדר. לפעמים יש ויכוח עם הילדים: למה נתת לו זה ולמה נתת לו זה, עכשיו, להיכנס לויכוחים, לבזבז אנרגיות שליליות, והרגשה לא נעימה בבית, "טעיתי, אשתי", "טעיתי, בעלי". לא קרה כלום. זה הפוך על הפוך, יעריכו אותך יותר כשתאמר: טעית. אחים, זה בדוק ומנוסה. תנסו את זה ותראו. אל תנסו לנצח את החבר

שלכם, תנו לו לנצח. תרבות הניצחון היא תרבות של גאווה, לצערנו הרב, היא תרבות של להוריד את השני. אפילו קבוצות כדורגל, אני זוכר שהייתי ילד, שהייתה קבוצה מנצחת, יושב איזה אחד בטריבונה שם והקבוצה שלו ניצחה, והם היו עוברים דרך הבית שלי ככה אחרי המשחק, היו עוברים דרך הבית שלי, אז נגיד, אם 'בני יהודה' היו מנצחים אז הם היו הולכים ליד הקבוצה השנייה: "וואה, "ניצחנו אתכם", עושים לכם שירים וזה.. ההוא, הזקן הזה עם ה -ישתבח שמו, יושב עם הכרס, מה ניצחת? אתה לא יודע לבעוט בכדור. מה קשור אליך הניצחון בכלל? לא, בגלל שאני אוהב אותם ואתה אוהב אותם, זאת אומרת, שמע מינה בגזרה שווה שאני ניצחתי אותך. מה קשור אליך

בכלל? הוא ישב שם, פיצח גרעינים, ישתבח שמו, אם הייתי מוריד אותו למגרש, הוא לא היה מנצח, לפי כל הסטטיסטיקות שבעולם, הוא לא היה מנצח, אבל לא מפריע לו, אחרי המשחק, ללכת ולצעוק: "אנחנו ניצחנו, "אנחנו, אנחנו"... מי אתה בכלל? מה קשור אליך? אתה לא בן דוד שלו, אין לך קשר בכלל! "לא, אני ניצחתי". מה אכפת? תגיד: "אתה ניצחת, נשמה." ההוא הפסיד, תגיד לו: "אין דבר, במזל ניצחנו. "זה אתה... כנראה זכות אבות עמדה לנו. "לך תדע בשמיים איזו שעת רצון הייתה, אבל בדרך כלל אתם מנצחים." תשמח אותו, מה אכפת לך? מה אכפת לך להמליך את חברך עליך? גם אם חברו... נשים יקרות, אל תפחדו לפרגן לחברה. היא באה עם כיסוי ראש יפה -

תפרגני לה. "איי, אבל זה יוצא שזה יותר יפה משלי." יותר יפה משלך. יותר יפה. מה מפריע לנו שהיא יותר יפה ויותר צנועה? מה אכפת לי? לבריאות אלף פעמים. גם בלימוד, תדעו לכם. בלימוד אנשים מתווכחים. זה אומר "אני אמרתי," "הוא אמר", "הוא אומר." בסוף אתה רואה, הולכים לרב. מתווכחים, הולכים לרב, שניהם עכשיו מתווכחים, "הרב אני... הרב אמר כמותי או הרב אמר כמותי"? ומה אני אומר להם? גנון 'יביע אומר' עוד מעט נפתח. אני אשלח אתכם ביחד בעזרת השם לגנון. יש שם מוצצים בחינם. תגיד לי, מה, אתה ילד קטן? באתם לרב, הרב אמר לכם מה הפשט. עכשיו מתווכחים, מי אמר, כיוון לדעת הרב. תגיד לו, "אתה כיוונת." מה אכפת לך? "ניצחת אותי,

נשמה. אתה יותר חכם ממני. אני תלמיד שלך. עפר אני לרגליך." לא מסוגלים להגיד, נכון? זה לא יוצא מהפה, זה נתקע לנו ככה בין השיניים. "מה, אני יותר טוב ממנו אבל. "אני אומר לך, אני הרבה יותר טוב ממנו." מה אכפת לך... בקיצור, גנון 'יביע אומר 'נסגר. מעכשיו "קח נשמה, "קח פאול, קח פנדל, אתה יותר חכם, אתה יותר גאון. "ניצחת. אתה יותר גבוה ממני אפילו." אתה יודע לפעמים האחיות, הבנות שלי עומדות, אין מה לעשות, מי יותר גבוהה מהשנייה. כל אחת, אתה יודע, מנסה להזיז את הכתף, אולי בסייעתא דשמיא תגביה בעוד איזה סנטימטר. אני מסתכל עליהן... נגיד ועכשיו יש לך עוד סנטימטר. קחי עוד שניים. מה זה אומר? שאת יותר צדיקה כאילו

ויהיה לך חתן יותר צדיק והילדים שלך יהיו יותר צדיקים עם ה-2 ס"מ האלה שאת יותר מאחותך? מה? קיבלת את זה מתנה. אבל היא ילדה. אבל למה אנחנו ככה? הילדים עוד אני יכול להבין, אתה יודע, אין מה להתגאות, אז מתגאים על הציונים או על הדברים האלה. אחים יקרים, עלמא דשיקרא. קיבלת ציון טוב במבחן, אוי ואבוי לך אם תתגאה על החבר שלך. בורא עולם ריחם עליך ברחמים גמורים. אחים יקרים, אין לי מילים להביע בפניכם. אין לנו כלום בחיים בלי בורא עולם. אין לנו שכל, אין לנו בריאות, אין לנו אישה, אין לנו בעל, אין לנו ילדים. כל דבר שיש לנו בחיים, הארנק שיש לנו בכיס ויש בו כמה שקלים, זה לא אנחנו. תמחקו את המילה 'אני' מהחיים שלנו,

אחים יקרים. המקסימום שאנחנו יכולים להגיד: "זכיתי להיות כלי קיבול שעומד בפניכם ומדבר." בורא עולם ריחם עליי רחמים גמורים ונתן לי את היכולות. לפעמים אני אומר לעצמי: איזו זכות יש לי בכלל לדבר לפני ציבור? אין לי זכות, אבל אם בורא עולם נתן לי את האפשרות, אני עושה את זה ואני אומר לו תודה רבה. זו נקודת המוצא, אחים יקרים. לנו בחיים שלנו, באמת באמת אחים יקרים, זו בושה אפילו לחשוב שיש לי שכל. זו בושה. אני אומר לכם, אחים יקרים, לפעמים הקב"ה תופס אותי, לפעמים נתפס לי פה שבועיים נתפס לי פה הראש בכאב, ככה כאב כזה חד, ואלה רגעים שאני לא יכול ללמוד. אני לא יכול ללמוד. ואני יודע למה זה מגיע לי. אני פשוט יודע

שבורא עולם... תראו, אני אומר לכם עכשיו שזה לא ממני. זה רק מה', נכון? אבל ההבדל בין להגיד לבין להאמין באמונה שלמה, יש איזה מרחק מסוים. מה לא אני? מה? בכל זאת, אני מדבר פה. כן? או שמע, הוא שאל אותי שאלה, עניתי לו, או הבהרתי לו איזו סוגיה ב... אני. קשה מאוד להגיד אין אני. בורא עולם אומר: אין בעיה. אני... אתפוס לך פעם צ'יק... אתן לך פה איזה כאב קטן, עכשיו נראה אותך, בכבוד, הוא, אני... בכבוד, נו, תגיד אני. אתם רוצים לשכנע את הקב"ה שייתן לכם דברים טובים בחיים? אני מדבר על החלומות שלכם, פסגת החלומות שלכם, הדברים הכי טובים שיהיו לכם אי פעם בהיסטוריה שאתם מדמיינים. אין דרך בעולם יותר טובה לשכנע את

הקב"ה לתת לכם. אין לי צל של ספק במה שאני אומר. אמרתי לכם את זה כבר כמה פעמים. אני אגיד לכם את זה עוד הרבה פעמים. אם תשכנעו את בורא עולם שאם תקבלו ממנו משהו, לא תגידו 'אני,' לא תגיד 'אני', לא תגיד 'אני הרווחתי,' "אתה - תודה רבה." התחתנת, "אתה - תודה רבה." אם תקבלו ילד גאון... בינינו, הילד שלך יצא מבריק, לא תקשר את זה איכשהו לעצמך? אה, אימא יקרה? "החינוך שלי. זה החינוך של אימא." ישתבח שמו לעד. עכשיו אתם מבינים למה לא יוצאים לנו ילדים גאונים? כי אם ייתן לנו בורא עולם ברחמיו המרובים ילד גאון, אנחנו עם הטיפשות שלנו נגיד: אני, אני. אומר הקב"ה, עזוב אותך, אני אשאיר אותך עם 'אני', אני אתן לך ילד

בנדיט, תגיד: זה אני. אבל אם אתה רוצה ילד נשמה טהורה, אין אני. אבא שבשמיים, ריבונו של עולם, רק אתה ורק אתה ברחמים מרובים. אני כלום, אפס. אין לי שום קשר לילד הזה. והחשבון הוא פשוט. האבא מביא בשר והאימא מביאה דם. דם ובשר ביחד, עצמות. נשמה בורא עולם מוריד מלמעלה. לנשמה אין קשר אליך. אין לך יכולת להוריד נשמה, אתה לא מבין בנשמות. בורא עולם החליט שיהיה ילד, הוריד מלמעלה מהאילן הקדוש נשמה. בורא עולם החליט: נשמה גבוהה, נשמה בינונית, נשמה נמוכה. לך אין קשר. אתה רוצה לשכנע את הקב"ה לקבל נשמה גבוהה? אם אתה תוכיח לקב"ה שלא תתגאה, כשתקבל נשמה טובה ומיוחדת, אתה תגיד כל היום: "טוב להודות לה' ולזמר לשמך

עליון." טוב להודות. אשתי היקרה, הילד הזה מתנה. הביא ציון 100 מהתלמוד תורה, "אשתי היקרה, תזכרי, לא אני, לא את - השותף השלישי. לא השותפים פה. השותף השלישי, אחים יקרים, אין מקטרג בעולם שיוכל לעמוד מול הבקשות שלכם כלפי הקב"ה. כסף - שלא יעלה על ליבכם, אחים יקרים, שמץ של הבנה ומחשבה שאתם יכולים לעשות כסף. אנחנו לא יכולים להרוויח אגורה אחת, אם לא בורא עולם גזר שנקבל וריחם עלינו ברחמיו המרובים וסידר מערך שלם כדי שנקבל את השקל. קיבלת שקל, אמרת 'אני', אתה עכשיו בעצם גרמת לקב"ה ושכנעת אותו שפעם הבאה הוא יעשה לך את זה יותר קשה. תדע שזה לא 'אני.' קיבלת שקל, לא אמרת 'אני,' אמרת "אבא, תודה. אבא, תודה- " לא

רק שלא אמרת "זה אני", אלא אמרת לו: "אבא, זה אתה ותודה רבה לך- " אין סיבה בעולם שבורא עולם לא ייתן לך עוד פעם את השקל. אם עשית משחק כדורגל והכנסת 17 שערים, ואמרת "לא 17 שערים, אתה הכנסת לי 17 שערים. "בורא עולם נתן שערים. קח אותם אתה, אתה קח את כל הגולים. אתה ניצחת- " אין סיבה לבורא עולם לתת לך שלא לתת גולים, כי הוא יודע שאתה לא תיקח את זה כלפי עצמך. אבל אם אתה התחתנת ואומר: "אני התחתנתי..." בינינו, כל בחור ממוצע, במיוחד בחור ישראלי, חושב שכשהוא יתחתן, אשתו זכתה. זכתה. תגיד לי, איך היא הסכימה להתחתן איתך? "שמע, תראה... אתה יודע איזו שיחה הייתה לנו בשידוכים? "אתה יודע איך אני... איזה בדיחות...

אתה יודע איך היא צחקה מהבדיחות שלי"? בורא עולם אומר לך, בוא אני אראה לך. ואז הוא לא מבין למה אשתו כל הזמן צועקת עליו. בטח תצעק עליך. אמרת 'אני.' אני אראה לך מי זה 'אני.' אני אראה לך מה זה צוחקת מהבדיחות שלך. עושה לך את המוות היא תעשה לך מהבדיחות שלך. אבל אם תגיד לבורא עולם: "תודה רבה שהיא בכלל הסתכלה עליי..." מי אמר שהיא אמורה להסתכל עליך בכלל? בואו אני אגיד לכם משהו. גם אישה, תקשיבו טוב, אדם יוצא לשידוך, מסתכל על הבחורה, מוצאת חן בעיניו. הבחורה מסתכלת עליו, מוצא חן בעיניה. מה אתם אומרים? זה בגלל שהיא נחמדה ובגלל שהוא נחמד. אז הנה, מצאו קשר והתחתנו. טעות. יכול לעמוד מולך בשידוך הגבר הכי יפה

בעולם, ואת תראי בעיניים שלך קוף. זה לא מה שעומד מולך זה מה שאתה רואה, זה מה שהקב"ה נותן לך בעיניים. יכולה לעמוד מולך אישה יפהפייה, אתה תראה אותה בתור אישה לא יפה. למה? כי בורא עולם לא שם עליה חן. בורא עולם לא שם עליך חן. על זה אומרת הגמרא: שלוש חנות יש. חן אישה על בעלה. בן אדם מתחתן עם הדוגמנית הכי יפה בעולם. אחרי שנתיים הוא מתגרש, ולא רק מתגרש, הוא לא רוצה לחיות איתה. בא לי בן אדם השבוע שלום בית, אומר לי: "הרב, אני לא יכול רגע אחד לחיות איתה." אמרתי לו: "אז למה התחתנת? התחתנת לפני 3 שנים. למה התחתנת"? הוא אומר: "היא יפה. היא יפה." אני שואל אותו: "איפה נעלם היופי עכשיו"? בורא עולם לקח את

היופי. אם אתה עמדת מול אשתך והיא הסכימה להתחתן איתך, זה לא בגללך בכלל! בכלל! בורא עולם שפך עליך, יש לו אבקת קסמים כזו, שפך עליך אבקת קסם, פתאום נראית טוב בעיניה והיא רצתה אותך. אותו דבר את, גברת, התחתנת, לא "אני התחתנתי." בורא עולם שפך עלייך אבקה ומצאת חן בעיני הבעל ובסייעתא דשמיא קם הבית. אם אתה תסתכל על זה ככה שבורא עולם ריחם עליך ונתן לך אישה - אין סיבה לקב"ה לגרום לאשתך להוריד אותך, כי אתה יודע שזה לא אתה. אבל אם אתה חושב שזה אתה, בורא עולם אומר: תשמעו, חבר'ה, צריך לטפל בנער, צריך להראות לו שזה לא הוא. אני אראה לך. ואז הוא לא מבין למה באות עליו צרות. תכבד. תכבד ותדע: אשתך יותר טובה ממך,

בעלך יותר טוב ממך. זו לא בושה, זו גדולה. גדולה לתת לשני שימלוך עלינו, שיהיה יותר גדול מאיתנו. זו גדולה אמיתית ועל זה אמרו חז"ל: "איזהו מכובד המכבד את הבריות." אני רוצה לסכם. אני מתחנן אליכם. אני מתחנן לקב"ה, יותר נכון, שייתן לי את היכולת לא להגיד לעולם 'אני.' לדעת שאם יש לי ילדים, זה לא אני. זה אני יודע. זה אני יודע. לא כולם יודעים, כי אני חיכיתי הרבה שנים, קשיים שעברנו. אני יודע שזה לא אני, אבל שאר הדברים עדיין קשה. קנית בית. קניתי בית. ה' זיכה אותי, ישתבח שמך לעד. אני עוד זוכר את היום שאימא שלי עליה השלום הייתה אומרת לי: "יגאל, תקנה בית כבר." אמרתי לה: "אימא, עשרים שקל אין לי. "עשרים שקל

אין לי לקנות בית. אני עוד במינוס בבנק. "איך אני אקנה בית"? ואחרי זה כשקניתי את הבית, אחים יקרים, אני יכול להגיד "אני קניתי בית?" זה ככה יפה כלפי הקב"ה שריחם עליי? באמת ריחם עליי? או אני הבאתי אוכל הביתה? בן אדם דופק על השולחן, אומר: "אני מביא אוכל הביתה", אתה לא מתבייש? בורא עולם ריחם עלייך, נתן לך אוכל הביתה. ויותר מזה, אחים יקרים, לעולם אל תגידו: "אני מביא כסף," אמרתי לכם, כי יכול להיות שהכסף בארנק שלכם הוא לא שלכם. יכול להיות שהכסף הזה בגלל אשתך ובגלל הילדים שלך. אשתך מבקשת ממך שמלה, אם אתה מתקמצן עליה, יכול להיות שאתה גוזל אותה. יכול להיות שאתה בכלל לא במזל של מזונות ואשתך נולדה במזל של

מזונות, והכסף שיש לך בארנק זה לא מגיע לך, זה מגיע לה ואתה היית שליח. אל תגיד "אני נותן לך כסף," "בורא עולם נתן לך כסף." חשבון חשמל, אם אתה מתעצבן על חשבון חשמל, כי אתה חושב שאתה משלם חשבון חשמל. אתה לא משלם חשבון חשמל, בורא עולם משלם חשבון חשמל. אני יכול להגיד לכם, אחים יקרים, מעולם לא היה... לא מעולם, מאז שהתחלתי להבין את מה שאני מדבר איתכם היום, בורא עולם לא החסיר ממני תשלום של חשבון חשמל או תשלום של בגדים לילדים, לאשתי. כל מה שצריך הוא נותן והוא נותן בחיוך. אתם יודעים למה? כי אני עובד על זה: זה לא אני משלם, בורא עולם משלם. בורא עולם אומר: אתה זורק עליי? אני אדאג לך. אתה זורק לעצמך, אתה

אומר "אני?" תדאג לבד. "אני אתחתן", "אני אעשה ככה- " תסתדר לבד. תגיד על זה "בורא עולם", "השלך על ה' יהבך" - אני אטפל בך. אני אטפל בך. תגידו אתם, יש אבא יותר טוב מאבא שבשמיים? יש אבא שיכול לתת לכם משאלות ליבכם יותר ממנו? הרי כל מה שאנחנו רוצים בחיים אין לנו יכולת להשיג בלי אבא שבשמיים. במקום שנעבוד קשה, נבטל את ה'אני', אין 'אני,' גידלת ילדים - קשה... גידלת ילדים, ילדים טובים - קשה להגיד... קשה שלא להגיד "אני גידלתי." בכל זאת, עבדת קשה, נכון. אבל תדעי לך שכל החינוך שנתת לילדים זה בגלל שבורא עולם ריחם עלייך ונתן לך את היכולת להעביר את זה לילד שלך. יש הרבה הורים טובים שלא הצליחו להעביר את המסר

לילדים שלהם, והילדים לא יצאו מחונכים. אז אם הילדים שלך יצאו מחונכים, נשיקה גדולה לבורא עולם, גדולה מאוד, שריחם עלינו והילדים יצאו... במיוחד בדור שלנו, יצאו מוצלחים. בדור שלנו זה רק ניסים. בדור שלנו, בדור של כל התקשורת, כל הטלפונים, כל המכשירים האלה, אם הילד שלנו יושב ומתפלל שלוש תפילות ביום ולומד תורה - נשיקה גדולה לאבא שבשמיים שריחם עלינו והילד הזה נשאר קרוב אליכם, קרוב אלינו. בריאות, אחים יקרים. אתה יכול לעשות ספורט מהיום עד מחר, אתה יכול לשתות את כל הוויטמינים שבעולם. בריאות מתנה מאת ה' יתברך. תגיד לו תודה רבה על הבריאות - הבריאות שלך תתמיד. תודה רבה לקב"ה על הבריות. תודה רבה על החיים

המתוקים. תודה רבה על שזיכה אותנו להכיר אותו, שיש לנו את הזכות, באמת את הזכות שיש לנו על מי להישען, על אבינו שבשמיים. אני מודה לכם שבאתם לשמוע אותי ואני מתפלל, באמת מתפלל, הלוואי שאני אהיה הראשון שיקשיב וישמע ויפנים את מה שאמרתי לפניכם היום. לא מתיימר לומר שאני בא להרצות לכם, אני מדבר לעצמי. בכל פעם שאני חלש במשהו, אני מדבר על זה. אז אני מתפלל גם עליכם שתצטרפו גם אליי, ונדע באמת באמת באמת, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד." כשיבוא מלך המשיח נזכה שביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אנחנו יכולים גם היום לעבוד על זה, "ה' אחד ושמו אחד", אין עוד מלבדו. נקודה אחרונה, אחים יקרים, אני אגיד לכם את זה הרבה,

אנחנו רוצים לקנות את השטח. אני יודע שאמרתי לכם את זה הרבה פעמים, אני יודע שזה לא קל והמצב הוא זה, אני אומר לכם שמי שיתרום למקום הזה, הקב"ה יחזיר לו. הכול הולך קודש לה.' אני עובד קשה מאוד, באמת קשה. אני רץ ממקום למקום ומדבר ומחלק דיסקים, הכול בחינם, כי אני יודע שמגיע לקב"ה על המתנות הנפלאות שהוא נתן לי להחזיר לו, ולו במעט ולעשות לו נחת רוח. מגיע לו, אחים יקרים. אם אתם רוצים להגיד לו תודה רבה אמיתית, זו ההזדמנות. אם זה לחלק דיסקים. ברוך השם הייתי ביבנה עכשיו, היו שם שמונים-תשעים איש, כולם שמעו את הדיסקים, אחד אומר לי שלום בית, אחד אומר לי ברוך השם, אנשים שהיו עם כדורים, הם עזבו את הכדורים, הם

שמחים עכשיו ברוך השם. זו מתנה גדולה, מתנה גדולה שיש לנו אפשרות לעזור לעם ישראל. אז ביחד, אחים יקרים, כל אחד ייקח דיסקים. יש פה דיסקים לחלוקה. כל בת בישראל, כל אישה שאת נותנת לה דיסק, את יכולה לשנות משפחה שלמה בעם ישראל. זה שלך. שינית משפחה בעם ישראל. כל אחת תיקח איתה בתיקה. חברה, תיתני לה שתשמע ובעזרת השם הקב"ה יעזור. גם בתרומות, יש גם ספרים מי שרוצה. וישתבח שמו לעד, כמו שאומרת המשנה באבות: "נאמן הוא בעל מלאכתך." אנחנו עושים עבודה בשביל הקב"ה, אבל יש לנו בוס שמשלם ומשלם במזומן. ה' יתברך ייתן לכם מידו המלאה, הרחבה, העשירה והפתוחה. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.