הרב זמיר כהן - מה הוא העולם הבא? (כתוביות)

המילים: יש מקומות שהן מתייחסות לעולם הזה, בשלב הבא שאחרי תחיית המתים. ויש מקומות שהמילים "עולם הבא" מתייחסות למקום עינוג הנשמות, איפה שהנשמות מגיעות כשיוצאות מהגוף עד תחיית המתים. כשהקב"ה ברא את העולם רצה לתת שכר לאדם בתמורה לעבודה. כל הנשמות היו כלולות בנשמתו של אדם הראשון, העמיד אותו בניסיון קשה של עץ הדעת. לנו זה נראה פשוט, לא לאכול. אבל תיקח את כל המצוות שבתורה ביחד, תחבר אותן - זה הניסיון של עץ הדעת. כל הפיתויים, היצרים של תאוות, הכול, תכלול את הכול, זה היה הפיתוי שהיה שם לאדם הראשון. אם היה עומד בניסיון עד כניסת השבת, כולנו עמדנו בניסיון כי היינו כלולים בנשמתו, קופצים מייד לימות המשיח.

אדם מקבל שכר בהתאם למעשיו, בתמורה למעשיו. כשלא עמד בניסיון, לא רק שלא תיקן, קלקל את הבריאה עוד. אז הכול התפזר, הנשמות התפזרו לכל הבני אדם, ששת ימי בראשית לששת אלפי שנים המצווה הזאת - לכל התרי"ג מצוות שבתורה ועכשיו אנחנו כולנו מתקנים לאט לאט בשלבים. זה כמו שאבא נתן פרויקט גדול לילד: תעשה, תקבל מיליון דולר. ראה שהוא לא מצליח, אמר לו: טוב, נפזר לך על שנה. אז עוד שנה תקבל, לא עכשיו. כך אותו דבר, הכול התפזר כדי להקל מעלינו כי לא עמדנו באותו ניסיון גדול. גן עדן הרוחני, שזה כמו נשמה בתוך הגוף של העולם, של כדור הארץ, כך זה היה בהתחלה, אכל מעץ הדעת הכול התלכלך. אז אותה נשמה נפרדה, נהיה גן עדן רוחני

לנשמות ועולם גשמי. אז יש עולם הבא, שזה גן עדן העליון, שהוא מקום ביניים של אותן נשמות של הצדיקים עד זמן תחיית המתים. אדם שלא היה צדיק, ואין אדם שהוא היה מושלם, כל אדם יש לו כישלונות, מעידות, אם עשה תשובה בעולם הזה מגיע לעולם האמת נקי. לא עשה תשובה או על חלק כן וחלק לא - או מנקים אותו שם מכל העוונות, מה שיש בעולם האמת, המכבסה הזאת שמנקה שם, או מחזירים אותו בגלגול, כל דבר לפי עניינו. כשמגיע הזמן של ביאת המשיח, שזה בעצם הייעוד הסופי של העולם הבא, מגיע גם הוא לשכר על המצוות שהוא עשה. זה עשה הרבה מצוות - מקבל יותר, זה פחות - מקבל פחות. האדם שמת קם לתחייה כי נגזר עליו - אם יאכל מעץ הדעת הוא יתלכלך

רוחנית, צריך להחזיר אותו לעפר ולבנות אותו שוב כשהוא נקי. אז קם בתחיית המתים כשהוא נקי. גן עדן הרוחני חוזר לעולם והאדם חי בעולם הזה בתוך גוף ומתענג על השם ונהנה מזיו שכינתו כמו בגן עדן העליון. שזה, כמו שכותב הרמח"ל, שכל ההנאות של העולם הן רק דמיון של הנאות ביחס לאותה הנאה ועונג של להתענג על השם וליהנות מזיו שכינתו, שזו בעצם השלמות.