"הרגשתי את הגוף שלי בוער. הבנתי שנפצעתי": גולן קריגר משחזר את רגעי הלחימה

אני אומר לאריק, מי שהוביל אותנו בדרך, אני אומר לו, "אריק, אתה זוכר את הילדים האוטובוס? תעלה על כביש שש." אומר לי, "אתה בטוח? הכביש לו תעלה על כביש שש. חייבים שנגיע לדרום." אנחנו עולים במחלף יד בנימין על הכביש ומתחילים לדור דרומה.

טנק מרכבה סימן ארבע, נוסע בכביש שש.

שמונה טנקים בטור, דוארים בכביש שש.

יום הכניסה הגיע.

יום הכניסה הגיע. אנחנו מזהים איזשהי הפרעה בקרקע. אני מתקדם עם הטנק מקדימה. ופתאום מרגיש פיצו גדול. ככה כל הטנק זז. אני עולה בקשר מול הפלוגה. אני אומר להם מטען נופל עליי. שימו לב אני מחפש את המחבלים כדי שלא יעלו על הטנק שלי. אני עולה קצת גבוה בצריח ומתחיל לראות עם המקלה. יורה עם המג טה טהטה טהטה. ופתאום פיצוץ אדיר. מרגיש את הגוף שלי ממש בוער. מרגיש את הפנים נשרפות. יש לי צריבה מאוד מאוד חזקה בעיניים.

רב סרן במילואים גולן קריגר מה נשמע

ברוך השם טוב מאוד

אנחנו פוגשים אותך על אזרחי עליו שבשנתיים האחרונות אלה היו הבגדים הפחות שימושיים את הממפי בשריון בימים אלה כותב ספר ספר שאולי התחיל להתגלגל בכלל לפני השבעה באוקטובר ולכן אני חושב שהקשר הזה הוא מיוחד יותר מבלי לעשות יותר מדי השוואות מספרים אחרים כי הוא באמת א מביא את ה את המחשבה שלפני ואת המחשבה תוך כדי תנועה תרתי משמעות הממפי טנקים נפצעת גם במהלך המלחימה איבדת איבדת את הראייה הראייה חזרה עוד ניגע בזה אבל תחזיר אותי לשם הכרונולוגיה שרק נבין את הסיפור 7 באוקטובר בוקר שמחה ח תורה איפה אתה? אני בבית בעלי זהב, עולה לבית הכנסת, מתיישב, מתחיל תפילה ומתחיל לשמוע כבר כל מיני נכשושים, כל מיני שמועות על

פשיטה בדרום, על חתופים. באיזשהו שלב אני ניגש הביתה, פותח את הטלפון והבן שלי הגדול אז בכיתה א' נווה, נכנס לסלון, אומר לי, "אבא, הכל בסדר?" אומר לו, "כן, למה?" אומר לי, "מה כן? שבת חג, אתה עם טלפון? הוא כבר באתום ילדות שלו מבין שלא הכל בסדר, מה שלי עוד לוקח הרבה זמן באותו היום. ואנחנו מתחילים להתעתקן בדברים. אני עולה בקשר מול, עולה בטלפון מול המרגד שלי. כי הייתה תרגולת כזאת כי

כי מבינים שמשהו שונה קרה.

מתי פעם אחרונה שהבנת שהפלוגה שלך תופעל, לא קרה כאילו מיצוק איתן.

לא. איך אתה מפעיל את האירוע הזה תוך רגע שאולי אנחנו באמת באירוע גדול ולא חדירת מחבלים שתטופל על ידי הסדיר שנמצא בגזרה איך מתוך זה אתה כבר אומר אולי זה הולך לפגוש אותי

אני חושב שהיה משהו ב באינטואיציה בבטן בפנים שהרגשתי שמשהו חריג קורה א בעלי זהב לא היו הזקות אבל אתה שומע את כל העירים מעל המרכז עוד פיצוץ ועוד פיצוץ וואני יורד הביתה באמת פותח את הטלפון אני מבין שלא טעיתי שבאמת יש קטסטרופה שהיא לא רגילה. המגד גם אומר לי אנחנו חלק מגדוד סדיר הרי אתה ואני והוא אומר לי שכל הגדוד ברגילה עולים לרמת הגולן להכין את הכלים ושאני אתחיל לבדוק איפה מה קורה עם הפלוגה איפה כל אחד נמצא

מתי פעם אחרונה שעשית את הבדיקה הזאת עם הפלוגה

מעולם

זאת אומרת גם מי שהולך לקבל אולי טלפון ממך זה מוזר לו לחלוטין

זה מוזר בדרך כלל אני חושב שבאותו היום רוב מוחלט של החיילים כבר היו היו מוכנים לטלפון. א

היו כאלה ששלחו לך מה קורה איתנו?

אז כן, כלומר, כולם כותבים בקבוצת וואטסאפ מה קורה, מה המצב? אה, ואנחנו באמת מתחילים להבין איפה כל אחד נמצא. אנשי מילואים כמו מילואים, כל אחד אג

אנשי מילואים כמו אנשי מילואים, כל אחד עושה חי את חייו ויש לי חבר'ה עם המשפחות באילת ובצפון ואני רואה שיש לי ממ בכלל בחוף בפלורידה עם אשתו ועוד ממם בטיול שורשים במרוקו. מתחילים להבין מה קורה, אבל רוב הפלוגה נמצאת בממד, בבית עם הילדים. אני עוד שולח כמה רב שצים לבתי הכנסת לקרוא לחיילים להתחבר לטלפונים שלהם. באזור השעה 12 :30 בבוקר כבר כולם מגיעים לימח שלנו בנחשונים, למחסני החרום.

שצריך להגיד אתה מחליט לשלוח אותם לימך. זה המחסני חירום האלה. אין צב שמונה.

לא, אין צב שמונה. עוד מתלבטים כן, לא, כן, לא. המגד שלי אומר אני אנסה לתפוס את המחת מפקד החטיבה בן יהרון הוא נמצא בקרבות בבארי שלב הוא אומר עזוב הוא לא זמין הוא באמצע לחימה עליי תפעיל את הפלוגה א ואנחנו מתחילים להתארגל

אתה חושב שאתה לוקח עכשיו אחריות על חבר'ה שאומרים הממפה אמר אני מגיע אבל למעשה אין להם שום שאף אחד לא קרא להם הם כאילו יכול להיות שבסוף הפעלת מדי א הלכת לתסרית קיצוני ועוד שבוע תבין שהאירוע לא היה כזה כצעק אתה יגידו לך באיזה זכות אתה מפעיל לוחמים

זה לא עולה באותו יום

לא עלה

יום חריג מדי בשביל שמחשבה כזאת תעלה אה ואני שמח שהיא לא עלתה זה אינסטינקטים בריאים שיש למפקד להרגיש האם יש פה משהו חריג מבצעי שקורה בשטח או לא ותוך כדי ההתארגנות גם החבר'ה מתחילים להתעתקן ברשתות החברתיות בטלגרם ומבינים שמשהו חריג קורה בדרום אני עוד מקבל טלפון מחבר שהוא בכלל בהודו הוא אומר לי תשמע על הקו נמצא איתי אח שלי לי שהוא בתוך שיח באיזשהיא מסיבה בדרום בשם נובה והאח שלו מתחיל להגיד לי בלחש תוציאו אותנו מפה תוציאו איפה הצבא ופתאום שמה הסימון נופל שם אני מתמלא במרץ קדימה חברים כמה שיותר מהר להתארגן כי חייבים אותנו בדרום

עד כדי כך אתה מבין שאתם דרומה

חד משמעית מבינים שיש גם בצפון אבל הטרגדיה הגדולה היא קוראת בדרום א ואנחנו מחכים למו מובילים כמו שריונרים טובים מכנים את

זה בדיוק השאלה הבאה כי חירניקים שיורדים דרומה הם צריכים איתם נשק מדהים אפילו לא בהכרח מחסניות לכו דרומה שריונר בלי הכלי שלו שנקרא טנק הוא לא שריונר הוא יכול להיות אחלה אזרח שיוזם אבל שריונר הוא לא מה אתה עושה ע עם הכלים עם הטנקים

אז אנחנו מכינים אותם לקראת ההובלה יש כל מיני מסכת פעולות כאלה שצריכים שצריכות לעשות לקראת המסע של הטנק על המשאית נקראת מוביל ומשם יורדים לדרום ואנחנו מחכים מה קורה איפה המובילים איפה המובילים בינתיים מתארגנים עוד קצת

מישהו אומר לך שיש לי רשותך מובילים בכלל

עוד לא אבל אומרים תהיו מוכנים תגידו שאתם מוכנים ראשונים כי מי שיהיה מוכן יצא ופתאום אני מקבל טלפון מהמפקד שלי גל וגל אומר לי תשמע צריכים כוחות בדרום שלחמו עזבו את הטנקים עזבו הכל קחו וסטים מחסניות ותגיעו להילחם

תהיו חירניקים

תהיו חיר קרניקים אני אומר לו בטלפון לא הבנתי אותך נראה לי אומר לי הבנת אותי מעולה עזוב את הטנק שים וסט ותכין את הפלוגה ללחימה אני בהלם גל מנתק את הטלפון אני חושב עם עצמי איך עושים את זה יש לי חבר'ה שפעם אחרונה שהם עשו תרגיל רובעי כלשהו היה ב-2004 איך פתאום יורדים הדר היום שאתה כבר יודע מה מחכה לך שם ואני לוקח את כל הפלוגה ואני אומר להם חברים הדרום מדמם אנשים נרצחים בקיבוצים ובערים חייבים כוחות שילחמו. כל אחד ניגש עכשיו לקידבג שלו, לתיק האישי ולמטה, למטה בסוף הקידבג יש וסט של חירניקים שאנחנו אף פעם לא לובשים אותו. תכינו אותו, שימו מחסניות ותהיו מוכנים להילחם. הפלוגה מסתכלת עליי בדממה ממש. אף

אחד לא מוצא בעצמו כוחות נפש להגיב בכלל בשורה הזאת. ופתאום אחד החבר'ה, בחור בשם חיים, הוא מוריד את הראש למטה והוא מתחיל לשיר. משר לעצמו אל תרא ישראל אל תירא כי ככה הוא שר ושר כולם מסתכלים עליו כמו איזה חיזר שנפל מהירח לא מבינים מה מה הקשר עכשיו אבל הוא לא מוכן להפסיק הוא ממשיך לשיר כי גור אריה לא אתה ופתאום אחד החבר'ה מצטרף אליו ועוד חבר מצטרף ואחרי דקה פלוגעת מילואים ניקים שלמה 70 80 חבר'ה ימנים ושמאלנים דתיים וחילוניים לא מעניין כולם שרים ביחד עם ישראל חי שירים שירי פלוגה

שמחת תורה מתמלים ברוח פתאום אתה רואה איזה כוח יש לבן אדם אחד להרים את כל המסגרת כל אחד ניגש לוט שלו מכין אותו ומתכוננים לקראת היציאה

מה עושים עכשיו

האוטובוס מגיע אזור השעה 4ח 5 אחר הצהריים ואני אומר לחיילים אם יש פה מישהו שלבו לא יעמוד בזה שלא יעלה לאוטובוס אם יש פה מישהו שמרגיש שאין בו את הכוחות הנפש להתמודד עם לחימה עכשיו כמו חירניק בדרום שישאר כאן אני לא שופט ודן אף אחד יש כאלה

כולם עולים לאוטובוס

וואו

עולים לאוטובוס הספסלים מתמלאים עוד אנשים נדחפים במעבר אף אחד לא מוכן להישאר מאחורה כל אחד עושה את הטלפון לאישה לבת זוג למי שעוד שלא שומר שבת וכולם עולים לאוטובוס קוראים תפילת הדרך באים לצאת וגן מתקשר שוב פעם והוא אומר לי תשמע הגעתי כבר לדרום אני מבין קצת יותר תמונת המצב יש פה יחידות יש פה כבר כמה גדודים אזרחים בעלי תושיה כמו משפחת קלמנזון אבל אין פה טנקים. אין טנקים. גדוד 77 מחטיבה שבע שתפס את הגזרה ביום שבת בבוקר נפגע קשה. הרבה מאוד לוחמים נפלו בקרב, חלקם נפלו בשבי. אחרוניהם חזרו לקבורה לא מזמן.

נכון?

והצבא מוצא את עצמו בלי כוחות של טנקים כדי להשיב את המצב לקדמותו. אני אומר לגלל, גל, יש לנו שמונה טנקים מוכנים? תביא לפה מובילים ונלך להילחם. אבל הצבא מוצא את עצמו בבעיה באותו היום שהרבה מאוד נהגי מובילים שגרים רובם בפריפריה בסדרות ובנתיבות ובאשקלון יצורים בבית שלהם בשלומי ובקריאת שמונה לא יכולים לצאת ואן מובילים לשני הטנקים ממקום למקום אז אני אומר לו תן לי לצאת בוא נצא

מה זה תן לי לצאת

על הזחלים

תן לי לנסוע עם הטנק

יש לי שמונה טנקים

מימח לא נגיד כרגע איפה הוא

ממרכז הארץ

ממרכז הארץ

דרומה

על השכלים להצטרף ללחימה.

זה תסריטים של מלחמת יום כיפור.

וזה יום כיפור.

הבנת שזה יום כיפור?

בשלב הזה שכבר אתה שמעתי את השיחת טלפון עם האח של החבר ואותם הסרטונים שכבר רצו של הטנדר בסדרות. אני מבין שזה הרבה יותר מיום כיפור.

אתם אשכרה נוסעים עם הטנקים על הזחלים בכבישי ישראל.

אז אנחנו יוצאים לדרך, מביאים איזשהו מדריך טיולים שמכיר את השטח בצורה טובה ואנחנו יוצאים שמונה טנקים. בנסיעה על הזכלים ואני שואל אותו כמה זמן יקח לנו אז הוא אומר לי תשמע בלי כבי שש בהתחלה נתנו לנו הנחיה לנסוע בלי כבי שש פחות או יותר 120 קימטר 12 שעות אנחנו בסדרות אמרתי לו 12 שעות לא יהיו עוד מחבלים בדרום

אולי גם יהודים

כן זה לא רלוונטי עוד 120 קילומטר מי אמר שהטנק שורד נסיעה כזאת אבל דבר אחד הייתי בטוח פה אני לא מוכן להישאר אז נצא לדרך ואיך אומרת המשנה לא עליך המלאכה לגמור ואנחנו יוצאים יוצאים

זאת אומרת בונים על השטח לנסוע על השטח לצד כביש שש

נכון אנחנו מנסים לכיוון גדר המערכת של השמרון דרומה על ציר התשטוש שלה מגיעים לכביש 443 עוברים באיזה מנהרה למטה יער בן שמן גימזו כפר דניאל נופלון ומקביל לכביש שש צפון יש ציר עפר ששמה אנחנו מרביצים גז יורדים דרומה בשתיים בלילה פלוגה גמורה מעייפות אומרים לי תשמע התחלנו את היום בש :30 בבוקר במעמד רצנו, השתוללנו, האמסנו, זיונו הצהור תן לנשום. אני שואל את עצמי איפה עוצרים עכשיו באמצע הדרך?

לזה הגענו.

כן, כאילו ממשיכים איך שאני בתוך הדילמה פתאום אני רואה תחנת דלק דור אלון בכביש שש, אנחנו שם עוצרים בתוך התחנת דלק, חבר'ה יורדים מהטנקים, לשטוף פנים, לשתות קפה.

איזה מחזה הזיה לעצור בדור אלון עם טנק, לרדת קפה בצד התחנה וב

תגיד, החבר'ה של התחנה בהלם מהמחזה הזה? אז 2י בלילה התחנה כמעט ריקה אבל פתאום אנחנו חווים את אחת החוויות אולי משמעותיות ביותר באותו באותו היום מגיע האוטובוס בשתי בלילה הדלת נפתחת ויורדים ילדים ילדות קשישים אתה רואה אנשים שהם לא לא מחוברים עד הסוף

והם ניגשים אליי בסקרנות אתה רואה טנקים בכבי שש ואני שואל אתם מי אתם אז הם אומרים לי אנחנו מהקיבוצים

מאיזה קיבוץ

אלה אנשים מכל מיני קיבוצים שעלו אוטובוסים וכמה שיותר מהר להוציא אותם ממרחב הלחימה למרכז הארץ הם עצחו בשתיים בלילה להתפנות אל אנשים שראו את הדברים הקשים ביותר מכל קוראים להיקרים להם כמה שעות קודם לכן

מה זה עושה להם לראות חיילים כי הם הרגישו שאין צבא

הם שואלים אותנו מאיפה אתם אנחנו אומרים להם אנחנו מילואים ממרכז הארץ והם פורצים בבכי הם מבינים שעם ישראל

מבין מה קורה להם ויוצא להתגייס לעזרתם החיילים רואים את הדבר הזה מאוד מאוד מתרגשים עוזבים את כל מה שיש להם בידיים הם רצים לטנקים בחזרה ושועטים דרומה 5 :3 בבוקר הציר נגמר אין יותר ציר עפר אני אומר לאריק מי שהוביל אותנו בדרך אני אומר לו אריק אתה זוכר את הילדים האוטובוס תעלה על כביש שש אומר לי אתה בטוח הכביש לו תעלה על כביש שש חייבים שנגיע לדרום אנחנו עולים במחלף יד בנימין על הכביש ומתחילים לדור דרומה

טנק מרכבה סימן ארבע נוסע בכביש ש

שמונה טנקים בטור דוארים בכביש שש מחלף קריאת גט עושים איזשהו שהוא תדלוק מהיר עם השעית סולר שהמתינה לנו שם וממשיכים לכיוון סדרות

יש רכבים שחולפים על פניכם

שש צפרון מפוצץ כולם בורחים על חייהם שש דרום

אני מח

נפש חיה

כביכול הציר פתוח אבל אני מנסה לחשוב על האזרחים שרואים טנקים על כביש שש

נכון

מה זה עושה יותר מאין תחושה של האם הצבא התעורר איזה יופי או וואו אם יש פה טנק נוסע בכביש לא על ידי מוביל לא על ידי מסע

על הזחלה

כנראה יש פה פה אירוע הרבה יותר גדול, אולי אפילו זה מפחיד אותם.

אנחנו מאוד מאוד ממוקדים המטרה. אני אומר להם כמה שיותר מהר להגיע ולאט לאט אני גם מבין שעוד יש לחימה בדרום. אנחנו מגיעים כבר צפונית לסדרות ועולים לי בקשר ואומרים לי אנחנו מזהים את המיקום שלכם. יש טנדר עם שתי מחבלים על כביש ארבע בדרך צפונה. תנסו להגיע. אני בשלב הזה עושה סוויץ' בראש. אני מבין שעוד אם הייתי בדילמה אז בימך עם י מחבלים בעוד 12 שעות אז התשובה היא כן גם ביום ראשון יש עוד מחבלים בדרום ואני נותן פקודה לפלוגה אני אומר להם תחנות ארגנטינה כאן קודקוד עיקונו למגע תהיו מוכנים להתעקלות נגמר הטיול שנתי עוברים לפריסה רחבה בשדות של סדרות נוסעים באישור קו כל הטנקים מחבלים חולפים על פנינו אנחנו לא

מצליחים לייצר קשר עין אבל שם כוחות הביטחון כבר מסכלים אותם בכניסה לאשקלון אנחנו עוד יודעים שיש עוד מחבלים. אני שואל את המפקד שלי התגל. אני אומר לו לאן לסוע. הוא אומר לי, תשמע, יש פה כאוס מטורף אבל יש לי מגד. חבר שלי הוא מגד בגבעתי, נלחם בכפרזה. סתזור לו. אני נוסע לכיוון כפרזה ובצומת יד מרדכי בכניסה לעוטף, הלב מסרב להאמין למה שהעיניים רואות. אתה חוטף איזשהו בוקס בבטן שזה משפט בתפילת נעילה שאשכנזים אומרים שכל כך צף לי באותם רגעים והעיר האלוהים מושפלת עד שעול תחתיה אתה רואה איך עיר האלוהים מושפלת אתה ממש רואה חבל ארץ בחורבנו ואני אומר לחיילים אל תעצרו כמה שיותר מהר להגיע לכפר עזה חייבים אותנו

בלחימה שם אנחנו מגיעים לכפר עזה אנחנו מבינים שיש עוד לחימה בדרום ואנחנו הטנקים הראשונים שמגיעים לקיבוץ עוד משח בבוקר בוקר יום לפני כן ומצטרפים ללחמה.

נשאר עוד מה להילחם?

כן. אני מחלק את הכוחות בתוך כפר עזה. אני הולך ומצטרף לייחידת דוגבה. אני מחפיף את אחד המממים שלי לגבעתי. א ויש עוד א יש עוד מחבלים בקיבוץ ויש עוד לחיימי קשת. א הממם שלי מגלה הרבה מאוד תושיה בחור בשם גילבוע. הוא מבין את תמונת המצב מהר לבד. בלי שמחבינים אותו, בלי שנותנים לו את ה נתונים הבסיסיים איך להסתדר במרחב של לחימה, במפות, גבולות גזרה, כוחות, תדרים. הוא מבין איפה המחבלים נמצאים. הוא יורה כמה פגזים ומאפשר לכוחות של גיבעתי להיכנס לכמה בתים שלא הצליחו להגיע אליהם כדי להוציא את האזרחים החוצה. אזרחים שבמשך 36 שעות היו נעולים בממד, מסורים.

אתה זוכר את הפעם הראשונה שאתה נותן פקודת אש? בסוף אתה בתוך שטח מדינת ישראל. זה לא לבנון, זה לא איך נותנים לטנק פקודת אש ואנחנו מבינים מה זה טנק שורב הגז בתוך הקיבוצים שלנו?

לא חשבתי לעולם שצטרך להילחם בתוך שטח מדינת ישראל. אתה גם פתאום מתמודד עם שאלות מקצועיות א טנקאיות שלא חשבת שתתמודד. איך יורים לממד? יש מחבל במעמד איך יורים? מה יורים על מעמד? איזה סוג פגז? בעזה ובלבנון אין ממדים אף פעם לא התכוננו לזה. לא למדנו את זה. זהו כי שריון זה כוח מתמרן פתאום יכול אני שואל את עצמי האם הכלי הזה בכלל רלוונטי למחבל שרץ שמסתובב אתה יודע זה לא תמרון עכשיו שיתוח של אזורים ו

הכלי הזה היה קריטי כדי להכניס איזשהו כוח אש מסיבי למחבלים שהיו שמה לכאוסאוס המטורף שהיה בתוך בארי בכפר עזה כדי לבוא ולהגיד א

אנחנו כאן

אנחנו פה

עכשיו בוא נראה אותכם יוצאים החוצה ולא רק למחבלים ההשפעה הזו הייתה כל כך חשובה גם לחירניקים

וגם אני חושב לתושבים לראות טנק

זה נראה לי אין כמעט סמל יותר טוב מזה ומחיל האוויר אנחנו כאן התחלנו להשתלט על האירוע

זו אמירה אחרת זו עוצמה אחרת שהיא מביאה לשדה קרב כשהאזרח נצור בבית והוא שומע יריות בחוץ הוא לא יודע אם זה קלצ'ניקם 16 אבל כשמע פגז של הטנק הוא מבין שצהל נמצא פה

בדיעבד עוד התגלה שנתיים אחר כך ממש בים האחרונים שחמס אפילו תכנן לגנוב טנקים ולהשתמש בהם. סוגיה שלא נרחיב בה אבל רק הכשל הולך וגדל. אתה מרגיש שבנוכחות שלכם מתחילים להפוך את הקערה?

אני מרגיש היטב ש שהטנקים מהווים איזשהיא נקודת ביטחון א לקוחות שמצליחים לייצר איזשהיא א מקבלים שליטה על הלחימה. עד עכשיו זה היה אוסף רב של כוחות של מגיעים וכל אחד עושה מה שהוא רוצה ואין גבולות גזרה ופתאום זה מתחיל להיות מסודר זה עדיין בשטח מדינת ישראל זה הזיה

אבל עדיין זה מקבל איזשהו סדר איך מתארים את המרחב מה עושים אומר לי מפקדובבן אתה אחראי על הגדר המערכת של הקיבוץ שהיא פרוצה לחלוטין כדי למנוע כניסה של מחבלים נוספים יום ראשון בבוקרות כאלה דרך

ראשון בבוקר כן ואנחנו נלחמים על הגדר כדי לבודד את השטח לדובדבן פתאום יש כוח מבודד והם יכולים להיכנס בית בית ולהבין מה עשתה סטטוס. האם יש חטופים? האם יש פצועים? האם יש אזרחים הרוגים? האם יש עוד מחבלים בקיבוץ?

מה אתה אומר לאשתך? אה, מתי אתה חוזר? א מתי אני רואה אותך?

אה,

זה אירוע של שעות, ימים.

אז אני ממש זוכר את הדילמה מה הורזים למלחמה. אני פותח מרים את הארגז מצאים של המיטה ואני מסתכל, אני אומר מה אני לוקח? לכמה זמן זה? אני חושב צוקיתן היה שבועיים בלחימה, יום כיפור היה שלושה שבועות חודש כמה זמן כבר נלך לא חשבנו שנלך לארבעה חודש לחימה רק לסבר פעמד

אבל אני לוקח מה שיש איתי ואשתי והילדים מלווים אותי לאוטו ואיפת אומרת לי תעשה מה שצריך תחזור אלינו מהיום

איפת אשתך זה סיפור מיוחד אני רץ עם הסיפור באמת צהל הרבה בזכות א אזרחי ומילוים ניקים מצליחים להפוך את הקערה. רק נגיד כקוריוז יש אנשים שאחרי שהם כבר חיסלו כמה וכמה מחבלים והם כרגע רק במנוחה אז קיבלו את הצב שמונה. זאת אומרת לולי האזרחים האלה שגילו תושיה ולא חיקו לצב שמונה ולא חילו חיקו לפקודות ואני מאמין שהמצב היה הרבה הרבה יותר גרוע.

ברוך השם אתם מצליכים להפוך את הקערה. א נשאר טיור של רק לוודא שבאמת אין מחבלים במרחב. עוד מגלים באזורים יומיים, שלושה לאחר מכן, אבל מתחילים כבר להערך לתמרון. אתם כוח חוד אתם פלוגת חוד שמובילה את הכניסה הראשונה של צהל. זה נכנסים כמובן מכמה אזורים, אבל אתם אחת הפלוגות שמובילות את הכניסה הראשונה. תתאר לי את הרגעים האלה שעכשיו אתה כבר לא בשטח מדינת ישראל, אבל למעשה פה הולך להיות הקרב ה האמיתי שהם התכוננו אליו שנים. אז קודם כל אני זוכר כחוויה מטלטלת את את סוקיתן ממש זוכר נועל קרב ארוך מאוד בשטחי הכינוס על איך נכנסים וכמה טנקים יכולים לעבור אחד אחרי השני עד שהקרקע כבר נהיית לא אווירה ועוברים לטור נוסף והגביעו גאולוג ונועל קרב לרמות הכי קטנות

שרק צריך להזכיר היה פעל ביטול פעל ביטול פעל לא חבר'ה רוצו קדימה

כן אבל ממש התכוננו לזה לפר פריטי פרטים ובגע האמת יצאנו לדרך ואני זוכר את ה אני הייתי בטנק אחד אצל אחד הממים ואני זוכר בתמונה במפה את הטנק של שלנו ושל הממפי בתוך האזה ואוסף ענק של טנקים שעומדים עוד לפני הגדר והמפה צועק עליהם תעברו את הגדר ואומרים אבל יש פה גדר אומר תעברו את הגדר זה בראש שלכם ואנשים לא הצליחו לעשות את המעבר הזה

בצוק איתן

בצוק איתן היה להם איזה מכשול בראש מנטלי שאי אפשר לעבור את הגדר. יש פה גדר. ואני כל הזמן עושה הכנות עם הפלוגה לקראת הכניסה הזו, החדירה הראשונה הזאת שהיא תהיה חלקה להתנתק. זה עובדה מוגמרת. אנחנו נכנסים לאזה.

אני אשאל בזהירות. אנחנו נכנסים וכמה אתה מצליח להחזיק את התחושה שאולי יש אנשים שאומרים אנחנו נכנסים ואולי לא חוזרים. היא נוכחת היא נוכחת לכל אדם כל אוחם שנגדש מדבר או שלא מדברים על זה

תשמע עשינו אחרי שבועיים בשטחי כינוס אחד החבר'ה אמר יצאנו לפני שבועיים מהבית בדרמה כל שהספקנו להיפרד מהילדים מהבנות זוג בוא נעשה רגע איזה מפגש אנחנו לא יודעים מתי גם פעם הבאה נחזור אנחנו עושים מפגש עם המשפחות לא בשטחי הכינוס כמובן עושים את זה בקיבוץ קבוצת יבנה שמארח אותנו מדהים ומפגש פסטורלי מאוד נעים וכיפי ומשפחתי מי שרצתה אשתי איפה את לא רצתה אמר אני לא רוצה לטלטל את הילדים לנו זה לא התאים וניגשת אליי בת זוג של אחד הלוחמים עם ארבעה ילדים והיא מצביעה לי אל הילדים שלה והיא אומרת לי הלוחם רגיל כל הזמן שאומרים לו תשמור על עצמך זה ברכה שאנחנו תמיד אומרים לבן דוד לשכן לחייל

אני מבקשת ממך ומצביעה לי לילדים תשמור לי עליו אני מפקד לא יום ולא יומיים אבל משהו פתאום באחריות על אנשי מילואים מילדים קטנים שמסתכלים עליך נותן יכול להיות משפט משתק אבל לא

הוא נותן לך איזה בוקס בבטן ואני אני לוקח אוויר ואני אומר לה אני אעשה את כל מה שאני יכול כדי להחזיר את חלי הפלוגה לביתם בשלום תמיד יש את המשימה שהיא ראשונה בסדרי הדיפות והשנייה בסדר הדיפות זה להחזיר את חלי הפלוגה לביתם בשלום אבל זה תמיד מונח על השולחן

יום הכניסה הגיע

יום הכניסה הגיע אני הולך לישון באותו לילה אחרי שאנחנו נפגשים המשפחות בתחושת אחריות כבדה.

גישנים בלילה הזה? אני כותב בעיקר כותב לעצמי את הדברים שאני רוצה להגיד לפלוגה רגע לפני אבל אני קם בבוקר אני מניח תפילין עם עצמי ואני אומר לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אם נגזר על הפלוגה הזו לשלם מחיר הנני זה תפילתו של כל מפקד תן לי להחזיר את כל חיילי הפלוגה לביתם בשלום אני אוסף את כל הפלוגה מאחורי הטנק שלי רגע לפני שיוצאים לדרך ואומר להם דברי רוח

אתה מרגיש שהפלוגה היא היא עם חרדה מסוימת עם רצון להיכנס.

איזה חרדה? רוח. רוח של עוחמים רוח של אנשים שרוצים להביא צדק. רוח של אנשים שמבינים שיש פה עתיד של הילדים שלהם שהם צריכים לדאוג להם. רוח של אמת על מה שעשו לנו וראינו בכפר עזה לפני שלושה שבועות ואתה רוצה לבוא בחשבון עם האויב.

ריבונו של עולם הקשיב לך ואתה הנפגע הראשון של הפלוגה.

הראשון והיחיד. ברוך השם הטנק שלך חוטף נט אתה נפצע קשה תאר את הרגע הזה ואיך הפלוגה ממשיכה

האמת שזה סגירת מעגל יפה היום לפני שנתיים בדיוק היקסלב אנחנו יוצאים בערב פרשת תולדות ליקת ההתקפה לג'בליה אני מקבל את המשימה להיות הפלוגת חוד בעצם הפלוגה הראשונה בחטיבה שאינה תפקיד שלי כמפקד הפלוגה לוודא שאין מטענים בדרך, אין מחבלים בדרך ולהגיע ליד לומר למחת השטח פנוי רשאי להעביר את הכוחות.

אתה החיכוך הראשון עם המחבלים?

אני החיכוך הראשון.

מחבלים ומטענים?

לפניי אין כלום. הפלוגה מקדימה. אנחנו כבר שלושה שבועות בתוך התמרון מאתגר קשוח. שלושה שבועות בטנק בלי לצאת החוצה ויוצאים לדרך 12 בלילה 1: בלילה. 3 :3 בבוקר איזשהי התקלות קטנה. ממשיכים 5 :3 בבוקר בצבא הוא זמן רגיש

נכון

כוננות עם שחרות

אתה עייף מאוד אחלה השלם

ואני אנחנו מזהים איזשהי הפרעה בקרקע אני מתקדם עם הטנק מקדימה ופתאום מרגיש פיצו גדול ככה כל הטנק זז אני עולה בקשר מול הפלוגה אני אומר להם מטה נופל עליי שימו לב אני מחפש את את המחבלים כדי שלא יעלו על הטנק שלי אני עולה קצת גבוה בצריח ומתחיל לראות עם המקלה יורה עם המג טה טה טה טהטה טהט ופתאום פיצו סדיר. מרגיש את הגוף שלי ממש בוער, מרגיש את הפנים נשרפות, יש לי צריבה מאוד מאוד חזקה בעיניים. מבין שנפצעתי.

אתה מבין את ממה נפצעת ואת היקף הפציעה?

אני לא מבין. עוד מטולטה לגמרי מרוב כאב וחום. אבל כשקשה לאדם במצבי קיצון מנטליים בחיים, הוא רק רוצה לחזור למציאות, רוצה להתפס במשהו ואני באופן טבעי הולך לרשת הקשר שנמצאת לי באוזניים. אני עולה מול הפלוגה, אני אומר להם תחנות, ארגנטינה, כאן קודקוד, אני פרח, אני פצוע. משנה אני אומר לסמח פה שלי לתפוס פיקוד על המסגרת, נותן עוד כמה פקודות ונופל בצריח.

נופל במעבד הכרה.

נופל מאבד הכרה. מביאים אותי לפרמדיקית שנמצאת בטנק של הסמחפי

שאת זה אתה לא זוכר זה בדיעבד

זה בדיעבד והיא מעבירה דיווח פגוע ראש פצוע קשה דחוף לפינוי מעובד הכרה לוקחים אותי משם למנחת הקרוב לבלינסון ושם כבר קוראים לאיפד ולהורים אני כבר ההכרה חוזרת לי במסוק אני מגיע עם דיימום מסיבי עם האוזניים חשש לפגיעה מוחית עם הרבה מאוד רסיסים בפנים בעיניים בכביות נכנס לסיטי ראש, הפרט עוד מגיעה רגע לפני הסיטי ראש והמשפט הראשון שהיא אומרת לי, אתה עוד תשוב לראות ואתה תשוב להילחם.

אתה עוד תשוב לראות, אני מבין כתפילה, אבל היא גם מברכת אותך שתשוב להילחם.

בלי דילמות בכלל, כקביה. אתה תשוב לראות ואתה תשוב להילחם. אני אחרי תקופה ארוכה מאוד שלא רואה אותה, מהשמחת תורה לא רואה אותה. א פתאום בפעם הראשונה מתפרק אחרי כל הכאב שאחוז בי כל הזמן הזה ולוקח את הברכת דרך שלה ונכנס לסיטי ראש לאחר מכן לניתוח עיניים ארוך מנתח יוצא במוצא שבת ואומר להם עין ימין תחזור לראות יום יומיים שלושה הוצאנו את רוב הרסיסים החוצה עין שמאל תפילות

עין שמאל מה

הוא אומר תפילות ואני קם בבוקר המעבר מלהיות מפקד פלוגה בשדה קרב לפתאום להיות להיות סיעודי שאבא שלך לוקח אותך לשירותים ומעבר לא פשוט. אתה בפעם הראשונה בחיים מבין את משמעות המילים. ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם פוקח עיברים. הקרון נחנק שאני אומר את המילים האלה. אתה לא יודע אם תראה, לא יודע אם תראה את הילדים יותר. מה תראה עוד?

צריך גם להגיד אתה מפקד. אתה לא חייל שכרגע צריך להתעסק רק בעצמו. בטח המחשבות על מה עובר על הפלוגה

ממש יושבות בראש. מה מה קרה אחרי שפינו אותי ובאמת מגיעים לבקר כמה חיילים שנמצאים בחוץ ואני שואל אותם מה קרה עם הפלוגה והם מספרים לי שכשברוס הסמח פי שלי העלה אותי למסוק הוא חזר בחזרה לטנק שם את הקשר על הראש ואמר לפלוגה תחנות ארגנטינה כאן קודקוד החדש אחראי להתקפה לג'בליה ואני זכרתי היטב רק אני ידעתי את זה שלפני שהתחיל התמרון כל מפקד היה צריך לכתוב על פתק ממספר שתיים שלו מי יחליף אותו במידה ויקרה לו משהו. באופן טבעי אני ניגש לברוס, אומר לו, "תיום ציפיות, אתה הסגן שלי, אתה מחליף אותי." וברוס אומר לי, "אני לא הולך להחליף אותך, אני כבר 10 שנים סמפי, אני לא הולך להיות מפי." אבל באותם הרגעים הוא מבין

את גודל השעה, הוא מתעלה על עצמו ומוביל את הפלוגה ללחימה. רק נגיד שכיום אתה רואה ברוך השם בשתי עיניים אבל גם חזרת ללחימה כשהעין השנייה לא לגמרי החלימה אתה מוביל את הפלוגה שלך בג'בליה בחנוניונס ברפיח איפה עוד הייתם מסדרון נצרים איפה עוד הייתם

כן כל ה

כמעט שנתיים של לחימה אתה חוזר להוביל את הפלוגה אבל בזמן הזה אתה כבר א מתחיל לשאול בצורה אחרת את השאלה ממה שאנחנו שאלנו בתקשורת וכולי איך זה קרה לנו? מה קרה פה? מה קורה פה?

כן, אני בעצם מסיים את הסב לחימה הראשון אחרי ארבעה חודשים בערך. מגיעים הביתה, אתה מנסה לאבד את החוויות. מה עברת פה עכשיו מהשמחת תורה, לזחלים, תציעה חזרה? ופתאום אני רואה שכל המחשבות שלי בכלל לא מתרכזות באותם אירועים. אני אני בכלל שואל את עצמי איך איך זה קרה? איך הגענו למצב הזה? איך ה

כחברה, כעם, כצבא, כמה?

איך הרי יהיה כל כך חזק כמו עם ישראל הגיע למצב כל כך כל כך נמוך באותו היום? איך עשו לנו את זה? ואני מתחיל לחזור אחורה בזמן לחוויות האישיות שאני חווה בצבא. בעשור שקדם למלחמה בכלל לא במלחמה עוד בעשור לפני כן

כי אתה חושב ששם זה מתחיל

אני שואל את עצמי מה קרה לפני שש ששום דבר לא נוצר מכלום חייב להיות פה איזה משהו שגרם לזה

ואני מתחיל לחזור לאירועים שאני חוויתי בתור חייל בצוק איתן ובתור mm ובתום מפ בהחלטה להשתחרר למה החלטתי להשתחרר אני מתחיל לכתוב על הדברים האלה וופתאום אני רואה איזשהו תהליך עם הרבה מאוד נקודות שמחברות בין אירוע לאירוע שמייצרות תמונה אחת שלמה. אני כותב על החוויה מצויתן שאף אחד לא מצליח בכלל לדמיין לחצות גדר כי יש פה גדר אי אפשר לחצות את הגדר היה לך רעיון עם חזי נחמה חזי נחמה מספר שכשהוא היה מגד בנחל עוז מפקד העוגדה צ'יקו תמיר אומר לו בתרגיל יש מחבלים 100 מטר מהגדר קדימה והוא מפעיל את כל הכוחות ונערך ורואה יורה והוא אומר לו מה אתה עושה אומר לו אני נערך אומר תחצה אומר לו איך לחצות יש פה גדר זו התפיסה אנחנו באמת שבועים במנטליות כזו שה היא לא מאפשרת לנו לחשוב מעבר ו

נגיד יותר מזה צוק איתן אנחנו זוכרים גם אני לחמתי אה לא עברנו יותר מדי לעומק היידו ארבעה חמישה קילומטרים זאת אומרת לא טיפול שורש

אלא פלסטר אפילו זה פרגון לטיפול בבעיה זאת אומרת לא באמת טיפלנו בבעיות

נכון באנו ממש לטפל בתשתיות תת קרקע אם כולם או לא כולם אני לא יודע קטונתי אבל בטח שלא למגר את החמס להכריע למנוע איום על תושבי העוטף זה ממש לא היה בשפה אבל אני אני מתחיל לכתוב פתאום על אירועים שאני א שאני ממם ברכס רמים באזור מנהרה וחזבלה מאיים על צהל שהוא הולך לפגוע בחייל כי באחת התקיפות בסוריה פגעו בפעיל חזבלה אז זה אחד כנגד אחד ו

כאילו הם שקולים לנו

כן עין תחת עין שן תחת שן זו המשוואה הנסרה לעומר והצבא מוריד את כל כוחות החיר מהרכס כולם יורדים אחורה אנחנו נשארים רק הטנקים מחביעים את הטנקים הוציאים את כולם מהמוצבים מחביעים אותם בתוך המטאים והשיחים מחביעים טנק מרכבה סימן ארבע מאל רוח פאר היצירה ומחכים ובאמת חסבלה מקיימת מה שהוא אומר והוא יורה שלושה טיל נט על כוח של של גבעתי א מפה מגבעתי יוחאי קלנגל נהרג הוא והקשר שלו ואני עולה בקשר ואני אומר להם אני מזהה אויב אני מזהה אויב בכפר ואני מבקש אישור לירי ואומרים לי חזלש אני אומר לא הבנתי אומרים חזלש חזרה

הם קיבלו את מה שהם רצו

חזרה לשגרה ואני בהלם

הרגו לנו חייל

כן כן

מפקד איך חזרה לשגרה

חזרה לשגרה ולימים אני ממפי באותה גזרה מגיע זה היה ב-2015 2021 אני ממפה באותה גזרה ושוב פעם קורה אותו דבר צהל פוגע בפיל חסבלה בסוריה וחזבלה מאיים בפגיעה בכוחותינו שוב פעם מורידים את כל כוחות אחר מהרכס והטנקים מתחבים אני רואה את ההיסטוריה חוזרת על עצמה ובאחד הימים אנחנו נערכים בתוך המטאים שם ופתאום הגיעה קבוצה של אנשים בבגדים אזרחיים. מסתכל ואני רואה שאלו

מה האזרחים עושים פה?

אני רואה שאלו לא אזרחים. אני רואה שזה כל מפקדי החילות של צהל. קצין שירון ראשי, קצין חי ראשי, קצין הנדסה ראשי בפיקוד אלוף זרוע יבשה שבאים לעשות סיור שטח לראות את הערכות הכוחות.

למה על אזרחי?

אז אני שואל אותם למה אתם על אזרחי? זה אומרים לי מה זאת אומרת שלא יזהו אותנו כחיילים. אר להם לא הבנתי. תחזור על זה שלא יזהו אותנו כחיילים שלא יפגעו בנו אני אומר לו איך אמור להרגיש האזרחים שנמצאים פה במנרה במרגליות במסגבם איך הם אמורים לראות את המפקדים הבחירים ביותר בצבא נמצאים בגרדים

אור לחשוב האויב שהוא רואה בעיניים ואנחנו יודעים שהוא רואה מה אמור לחשוב האויב כשהוא רואה והוא רואה כשצהל מדרדר לאחור לוחמים את הטנקים שלו הוא מחביא המפקדים שלו מגיעים על אזרחי

הוא רואה הכל

זה לא אריה

זה לא עם כלבי הוא רואה הכל והוא הוא מביא הוא מבין שהוא מביא הישגים הוא מבין שאנחנו נרתאים ממנו וכשאני שואל אותם מה אמור להרגיש האזרח שהוא רואה אותכם ככה על אזרחי פה בגזרה בתוך שטח מדינת ישראל אז אומר לי אחד המפקדי החלות האזרח יראה אותנו וידע שאנחנו אחראים לא לדרדר את המדינה למלחמה

לדרדר

ובאותה רגע באותו הרגע בדיוק הבנתי שאני חוזר חוזר למשרד והדבר הראשון שאני עושה זה ניגש לשלט שהייתי לוקח איתי לכל מקום שלט שהיה מוצב מעל השולחן וכתוב עליו בענק מחר מלחמה אני ניגש למשרד אני מוריד את השלט אני שובר אותו לשני חלקים ואני אומר לעצמי אולי מלחמה לחיל האוויר בסוריה בתימן לחל הים במפרץ הפרסי לסייבר לנו שריונרים כניקים כוחות היבשה לנו נגמרו המלחמות

למה איך זה אמור להיות הפוך אתה רואה שאנחנו שצהל מורטע לא חזבלה מלחמה זה עניין של זמן

כי אני רואה את מה שח דאז האלוף רומן גופמן אומר לרמתקל גדי איזנקוט אומר לו אנחנו במוות קליני אתם לא מפעילים אותנו האנשים שלנו מאבדים אמון במערכת יש לנו מה לתת ואתם לא משתמשים בנו וזה וזה באמת מביא את אותו אנחנו בקורס ממפים מעל 90% מהחבר'ה לא ממשיכים אחרי זה לתפקיד מגד הם אומרים די הבנתי אני לא רלוונטי, אין בעיה.

ובכל הסיפור הזה שהוא כמה וכמה שנים וגזרות, את כל זה אתה נזכר תוך כדי לחימה. אתה הולך אחורה ואומר שם זה התחיל.

אני אני חוזר בכתיבה ואני אומר עוד אירוע, עוד אירוע, עוד אירוע. יש פה איזשהיא מדיניות, זה כבר לא רצף אירועים, יש פה מדיניות של החלה שהתפוצצה לנו בפנים.

החלה זה עדיין אומר שאתה חזק. אני נגד החלה, אבל זה עדיין אומר שאתה חזק. זה לא החלה, זה פחדנות. זה אתה אמורתה יותר, אתה מוכן לאבד לוחמים שלך ובלבד שלא תיפתח מלחמה גדולה יותר. זה לא החלה, זה פחדנות.

אנחנו ממש נלחמים על השקט. יש לחימה, אבל הלחימה היא לא על האויב.

היא לא לנצח, היא כדי שיהיה שקט.

כדי שיהיה שקט. אתה רוצה שקט בגזרות.

וזה ברור לך ששקט זה לא יביא.

בוודאי שלא. אנחנו תופסים את גזרת שקף באזור חבל אחיש, יש שקולות, שומריה. וכבר בהכנה לתעסוקה אנחנו מבינים שאנחנו הולכים להתמודד עם מאות שבחים שחודרים מדי יום לשטח מדינת ישראל. הם חודרים את הגדר, מגיעים, נהגים ישראלים, אוספים אותם ומשם לעומק השטח.

שגרת יום.

כן.

דרך אגב, פרצה בגדר שקיימת ולא מתוקנת שנים.

מלא הפרצות, הכל פרוץ. ואני שואל את המחת, אנחנו יכולים לראות בהם כדי למנוע את החדירה? אומר לי, השתגעת? אתה רוצה להרוג 700, 800 אנשים?

אתה השתגעת?

אז אני אומר לו, אז מה אתה רוצה שאני אעשה? אני מפקד פלוגת לוחמים, תגיד לי מה הרוח מפקד? אז הוא ככה מסתכל, אומר לי, תתמודד. ואנחנו מתחילים את הקו ובתעסוקה אנחנו מתמודדים באמת עם אתגר ענק של עוד שבחים ועוד שבחים. בשלב אני אומר, אני לא מתמודד יותר מהגדר. אני מגן על המאון, על הבית ספר, על הגני ילדים ביישובים בגזרה שלי. ומה קורה בגדר? זה

בגדול ויטרת על הגבור וצמצמת לאחור רק לישוב שעליו אתה אחר.

כן. אני יש גבול. למה אתה מסוגל לעשות? בכל שנותנים לך.

כן. אתרצה מה שז

א יש פיגוע בסרונה יש ארבעה ו-21 פסועים המחבלים אחד נפצע ואחד תופסים אותו בחיים הוא מאושפז שני חדרים ליד הפצועים באיכילוב ליד הפצועים מהפיגוע ובחקירה מבינים שהוא יצא חדרו בגדרך הגזרה של

שאמרו לך אל תראו במילים אחרות זה לא עניינך תעצום עיניים יש לנו שקט

נכון אז אני מקבל טלפון מהמגד אומר קיבלתי טלפון מהמאוג המחבלים בסרונה יצאו דרך הגזרה שלכם. אמרתי לו, אוקיי. ולמה הם עברו דרכם? אמרתי לו, "לא הבנתי. אתה רואה את מה שאני רואה? מה אתה חושב שצריך לעשות? אומר שלא יעברו אותך. אתה חושב שזה השתנה?

אז עוד שאלה מצוינת. זה השתנה

אז לא. היום אני רוצה לכוות שכן.

כי בספר שאתה כותב היינו הקונספציה. רק על הקריכה הזאת אני יכול לדבר שעה כי יש פה אריה עם עיניים עצומות אז האם זה היה אריה והאם האריה הזה עדיין עם העיניים עצומות ושתיים היינו הקונספציה אתה יודע אני לא יודע אם כמה אנשים שמרו את העיתונים של בוקר שמחת תורה תשפד אבל כל העיתונים של בוקר שמחת תורה תשפד היו על כתבות 50 שנים למלחמת יום כיפור בזמן שאנחנו ביום כיפור שתיים כל העיתונים בארץ עסקו ביום כיפור אחד. אז מה מבטיח שהקונספציה הזאת לא תחזור? והאם האריה הזה שבקריחה שבחרת הוא חזר להיות אריה והוא כבר בלי כיסוי על העיניים? אז זה שאלה טובה. אני לא קטנתי מלקבוע את זה. היה לי חשוב לכתוב את הספר דווקא בגלל

השאלה הזו שהיא היא כשהבן שלך ושלי עוד 15 שנה האם הם יצטרכו להחביא טנקים בשיחים או לא? ואם הם יצטרכו להחבי טנקים בשיחים, האם הם יבואו ויגידו, הלו, הדבר הזה יש לו כבר תוצאה עוד כמה שנים, אבל אני אגיד לך מה מדאיג אותי. אתה יודע, פעם פרצו לי להורים שלי לבית אז אז ההורים שלי עשו הזקה והגיעה המשטרה ושמה כל מיני חומרים לתביעות האצבע ומפעילים כל לילה את ההזקה ואחרי שנה שוכחים לילה אחד אבל לא נורא, לא קרה כלום. בבית לא נפרץ, אבל אחרי שש שנים שוב הוא נפרץ, כי כבר אתה לא מפעיל אתה הזקה. מרגיש לי שאנחנו באיזה תקופה כזאת של זהו, לא חוזרים על זה והכל דרוך ותקציבים לצבא ופותחים עוד חטיבות שריון ועוד תקציבים

אבל אז יהיה עשור של שקט ונגיד טוב כבר לא צריך והספר שלך יעלה אבק ואז שוב תהיה הפתעה ושוב יהיה איזה מישהו שיכתוב ספר על הקונספציה איך שוברים את הדבר הזה

אני חושב שקשה מאוד לא להאמין שיש פה אריה. קודם כל האריה מונח הוא עוצמתי. המוטיב הזה של האריה עוד עם ישראל קיבל אותו עוד מהתורה. אין עם כלבי אקום ואחר הארי התנסא. אנחנו עריות. והיה לי חשוב גם שלשים פה אריה עוצמתי וחזק.

זאת אומרת לא להנח צבא חבול אלא דווקא את הכוח הגנוז בתוכנו.

כן. ממש את העוצמות שיש בנו גם הרוחניות וגם הפיזיות. וולדעת שאת השלאות האלה ברצותינו יהיו וברצותנו ישוחררו. אנחנו במציאות שאנחנו נחתיב, נחליט אם הם ישארו שם או לא. אני חושב שהצבא הביא במלחמה זו הישגים חסרי תקדים. אני שוב אני קטנתי, אבל להגיד הישגים שהוא עצמו לא האמין בהם. זאת אומרת כיבוש רצועת עזה לא הייתה שום תוכנית כזאת.

שבע חזיתות מי נהרך לכזה דבר? אני בטוח שאתה זוכר בכניסה הראשונה שהייתה לתמרון פתאום אתה רואה אש, עוצמה, מסות, אתה מצליח להכות באויב כל כך חזק. אתה רואה איך זה נראה כשצבא הגנה לישראל

מחליט שהוא מכיר בזה שהוא אריה

ו אני תפילה ש שלא נשכח את זה מהר. אתמול היה לי איזה ויכוח, הנחתי איזה פאנל עם ימין ושמאל והם ריגשו אותי ממש כי הם דיברו על ה כן ועדת חקירה ממלכתית לא כן רפורמה משפטית לא ואז אמרתי להם אתם יודעים מה מדאיג אותי שהאויב רואה את הפאנל הזה שמשודע עכשיו בשידור חי ואומר או הנה הם חזרו לריב אבל אז שניהם פתאום אמרו משפט יפה לא שהאב לא יתבל בנו כי אם הוא ינסה אותנו אנחנו ברגע הזה יודעים לעבוד טוב מאוד יחד אני מקווה שכחברה נידע לזכור שהמחלוקות הן פנימיות ושהאויב ידע שהמחלוקות שלנו הם פנימיות אבל שלא ינסה אותנו. זה עבודה מועמצת מאוד מאוד גדולה אצלכם באולפנים כי האמת היא לא אצלכם. האמת היא אצלנו בטנק.

כשאני נמצא בתוך הטנק שלי, כל המלחמה עם חבר שהוא פרופסור דוקטור בטכניון והוא מאמין במחאות קאפלן והוא בוחר שמאל ועוד חבר עולה ברית המועצות ועוד חבר שמים הכל בצד בטנק שאתה לובש את השרבל ואתה שם את הג'אנטקס על הראש אתה מתמקד רק בדבר אחד רק בנצח ישראל תקרא לזה איך שאתה רוצה הגנה על הבית העתיד הילדים נצח ישראל לא משנה אבל לכולם ברור גם בלי לומר את הסיבה מה אנחנו עושים פה ושמים הכל בצל.

טוב אז אני רוצה רק לאחל לנו ש שזה הספר האחרון שיכתב עם ממלא הקונספציה א ושבאמת לא יכתבו עוד ספרים על על הטעויות האלה שבאמת באמת נצמך מזה ממש. אני מאוד מאוד מקווה גם את הגדה של פסח אנחנו לוקחים כל שנה ומספרים לילדים שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם דורות על גבי דורות אני חושב שזה גם המשימה שלנו עכשיו במישור הביטחוני מדיני חברתי לזכור מה קורה כשמתנהגים בצורה שלא ראויה ולאן אפשר להגיע

סרן במילו גולן קריגר תודה רבה על כל מה שעשית ובעזרת השם על כל מה שתעשה עוד

בוודאי תודה

תודה תודה Да.