המלחמה באמת נגמרה… או שזה רק השקט שלפני הסערה.

המלחמה תתחדש, הולכים לקנייה, הולכים לניצחון, הולכים לגאולה, לאן הולכים? אני לא נביא ולא בן נביא, אבל דבר אחד ברור יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. המסלול שעליו אנחנו מתקדמים לגאולה לא יעצר וכל תוצאה תוביל למצב יותר טוב מאשר היה קודם. איך אני יודע? כי ככה לימדה אותנו אשת מנוח. הצללפוני, אמו של שבשון הגיבור, מעמידה יסוד עצום באמונה, שהיסוד הזה הוא המצפן של יהודי בכל רגע בחייו. כל רגע יהודי שואל, אני הולך לעלייה, אני הולך לירידה, אני הולך להצלחה, אני הולך לתבוסה, לעשות את העסק, לעשות את השידוך, לעבור דירה, לצאת לנסיעה. כל רגע בחיים יהודי שואל, איך ההנהגה של הקדוש ברוך הוא איתי עכשיו? חסד או חס

ושלום להפך? אשת מנוח נותנת לנו מצפן שצריכים להניח אותו על הפרישדר לכלל ולפרט. לו חפץ השם לאמיתנו לא לקח מידנו עולה ומנחה ולא הראנו את כל אלה. הקדוש ברוך הוא לא עושה ניסים כדי להפסיק לעשות ניסים. הוא לא נותן חיים כדי לקחת את החיים. אם הוא התחיל עם הסלול של ניסים, זאת אומרת שהוא רוצה להראות את יד השם בעולם. זאת אומרת שהוא בתקופה שהוא רוצה להפגין את והייתה להשם המלוכה. שהוא רוצה להרים את עם ישראל מעל כל העמים. בעלה מבואל. בעלה אומר לה, אנחנו ראינו אלוקים. ראינו את המלאך מות נמות. כי אלוקים ראינו. אם ראינו את המלאך, כנראה אנחנו בדרך למיטת נשיקה שתיקח מאיתנו את הנשמה. והיא אומרת לו, אבל לא סתם

ראינו מלאך. ראינו יד השם בבריאה. ראינו נס. ראינו התגלות עם משימה. קיבלנו ייעוד לגדל ילד את שמשון הגיבור שיושיאנו מיד פלישתים. הקדוש ברוך הוא נתן לנו משימה ולא סתם התגלות. משימה לא תיפסק עד שהיא תגיע לשלמותה, עד שהיא תגיע למימוש שלה. אנחנו קיבלנו מהקדוש ברוך הוא תפקיד, עוד לא ביצק, אז בוודאי נעריך ימים עד ששמשון יעמוד על רגליו, ישא אישה ויהיה מוכן לצאת לדרך ולבצע את המשימה שלו. אלה הימים שבהם אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בימים שקיבלנו משימה. עםזו יצרתי לי תהילתי יספירו. להיות כלי לנס לא בשביל עצמנו. כי דרכנו הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם. כשרואים את העם הלא הגיוני, את העם הלא מובן, כולם מסתכלים

למעלה ומחפשים את התופעה הלא מובנת, את יד השם שמנהלת את כל זה. ולכן זה לא יכול להיפסק. אנחנו על ההייו, אנחנו על הכביש המהיר לגאולה וזה לא יעצר עד שנבנה את בית המקדש ונכפר על כל עוונותינו וכי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים. ועכשיו, חברים, צריכים לדעת שזאת פרשת השבוע. מה שאנחנו אומרים על הכלל זה נכון לפרט. הפרט כשהאדם שואל אם ללכת או לחזור, אם לעשות או לא ללכת, צריך לקחת את הכלל אצבע שקבע אשת מנוח ולשאול את עצמו מה המגמה, ما