מוריד הגשם - כוחה של תפילה שמורידה גשם ברכה

השבת בשמיני הצרת מתחיל לומר בתפילה משיב הרוח ומוריד הגשם. אבל האם פעם עצרנו לשאול מה יש בתוך טיפת גשם? בלב של כמעט כל טיפה מסתתר משהו קטן ומפתיע, גרגר אבק. באוויר יש עדי מים אבל כדי שעד יהפוך לטיפה של ענן הוא צריך משטח לאחז בו. חלקיק זעיר, גרגר אבק, קורט מלח מהים, פיח מאש. הגודל שלו בערך עשירית מיקרון. סביבו המים מתאספים ובכל סנטימטר מעוכב של אוויר מרחפים מאות חלקיקים כאלה. ובלי הגרגרים האלה האוויר יכול להיות רבוי לחוט הרבה מעבר לנקודה שבה אמור לרדת גשם ועדיין לא תיווצר טיפה. ועוד נתון. טיפת גשם אחת בבודל שני מילימטרים בנויה מקמיליון טיפות ענן זהירות וכל אחת מהן התחילה סביב גרגר קטן. בישראל

קרוב ל-40 שנה מטוסים פיזרו בעננים חלקיקי ודיד הכסף כדי לעזור לגשם. אבל ניסוי גדול שהסתיים ב-2020 לא מצא תוספת גשם מובהקת ורשות המים הפסיקה את הזריעה. חברים, לפעמים אנחנו מרגישים בדיוק כמו אבק, קטנים, שקופים, לא חשובים ואנחנו בטוחים שהברכה שמורה למישהו אחר, גדול יותר, ראוי יותר, ואנחנו שותקים ומחכים שמשהו יקרה מעצמו. הגמרא במסכת חולין מספרת מה קרה ביום השלישי לבריאה. הצמחים יצאו, אבל לא צמחו. אומר רב אסי, יצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון וביקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו. וממה נברא האדם הזה? התורה עונה עפר מן האדמה. העולם כולו חיקה, העננים, האדמה, הזרעים, הכל עמד מוכן והגשם לא

ירד עד שיצור שעשוי מעפר הרים את הראש וביקש. רש"י מסביר שעד אז לא היה מי שיכיר בטובתם של הגשמים. הגשם חיכה למי שיבין שהוא צריך אותו. כי המפתח של הגשמים, אומרת הגמרא במסכת תענית, לא נמסר לשום שליח. זה בדיוק סוד הגשם. הברכה לא מדלגת על האבק, היא מתאספת עליו. בלי גרגר אין טיפה ובלי האדם שנברא מעפר ופותח את הפה אין גשם. אפשר לפזר בעננים כמה חלקיקים שרוצים, אבל המפתח נשאר בידיים אחרות. האמונה איננה לחכות שנהיה גדולים מספיק כדי לקבל. האמונה היא לדעת שדווקא מתוך העפר הבקשה שלנו היא מה שמוריד את הברכה. אז השבת כשנגיע למשיב הרוח ומוריד הגשם נעצור ונזכור שגם גרגר קטן כמונו יכול להיות הנקודה שסביבה הברכה מתחילה להתאסף כי כל טיפה של ברכה מתחילה מגרגר אבק אחד