עונג שבת - עונה 3: פרשת שמיני (עם כתוביות בעברית)

תודה רבה. וואו, וואו, מה זה? מה הולך פה באולפן? מחיאות כפיים, איציק אורלב! כל הכבוד. -מה זה!? איזה קול. -זה מטורף. איזו פתיחה של תוכנית, מדהימה. אנחנו פותחים בברכת כוהנים בפרשה הזאת, ובגלל זה ביקשנו ממך להגיע. אני שמעתי אותך עשרות פעמים, ואני בכל פעם מתרגש מחדש, כמה לב ונשמה בכל יום, זה לא קל בכלל. זה לא קל, ברוך השם. -ואתה עושה את זה בגאון, ממש. שם המשפחה שלו זה לב. -ממש. זה פשוט... כל פעם אנשים שואלים אותי: מה, לא נמאס לך כל ערב, כל ערב לשיר את אותו שיר? -לא. הם לא מבינים את זה שזה מבחינתי כל פעם כאילו הפעם הראשונה שאתה שר את זה. מדהים. -כי השירה לא באה בתכלס, אנחנו לא אלה ששרים, הרי הוא

שולח לנו איזה צינור... -לגמרי. לגמרי. תתחיל לשיר. -לגמרי. אתה מבין? אז מבחינתי זו כמו פעם ראשונה. באשמתך אני אפילו פספסתי את הפתיח של התוכנית מרוב שהתרגשתי. אז אני רוצה להציג את האורחים היקרים שלנו: את הרב אסוס היקר, הרב אייל ישראל שטרנליב, יוחאי גרינגליק, שהוא רכז הדרכה בשילה הקדומה, כמו שכבר אמרנו, איציק אורלב, הזמר הרשמי, זמר החופות הרשמי של מדינת ישראל, והרב יעקב חמו. אז ברוכים הבאים. כמובן מחיאות כפיים לתזמורת הנהדרת שלנו: דוד ביתן על הקלידים, אלעד הראל - עוד וכינור, ויהונתן בן סימון על הדרבוקה. ואנחנו איתכם, כרגיל, הכול לכבודכם, הצופים היקרים. אנחנו בשעה טובה בפרשת שמיני, שעוסקת ביום

השמיני לשבעת ימי המילואים שהוזכרו בפרשה הקודמת. גם חטא שני בני אהרן מוזכר בפרשה, "בהקריבם אש זרה", כתוב. אז אנחנו נשאל מהי בדיוק אש זרה, אנחנו ננסה להבין דיני מאכלות אסורים שגם מופיעים בפרשתנו. יש תמיד תמיד תמיד מה להספיק, ויש הרבה מה להספיק, ובמיוחד בפרשה הזאת. כבר אמרתי, ברוכים הבאים לכל האורחים היקרים שלנו. אז אני רוצה לגשת עם השאלה הראשונה אליך, הרב אסוס. אנחנו קוראים בפרשה שלנו על חטא שני בני אהרן, בהקריבם אש זרה לפני השם. חס ושלום, זו עבודה זרה? חס ושלום, חס וחלילה. נדב ואביהוא הם שני גדולי עולם, שעליהם משה רבנו אומר: על זה אמר לי הקב"ה: "בקרוביי אקדש." מה הם עשו שם בדיוק? אנחנו קטנים

מדי בשביל לדון אותם, אבל תורה זו הוראה, אנחנו צריכים ללמוד לעצמנו מה קורה שם, מה היה החטא של נדב ואביהוא. אז יש בגמרא מאן דאמר שאומר שזו הייתה אש זרה ממש, הם הביאו מבחוץ אש. ולפי רש"י, יכול להיות שהם צדקו אפילו, רק לא בזמן הנכון. אבל הם הביאו אש זרה מבחוץ. יש דעה בגמרא שהם הביאו... שתו יין, הם שתו יין לפני כן ונכנסו שתויי יין למקדש. ויש אומרים בגמרא שהם נכנסו מחוסרי בגדים, יש אומרים שזה היה שמה בכלל עניין אחר, עניין רוחני שלא היו להם ילדים, שהם לא היו נשואים, כך אומר הזוהר הקדוש. בקיצור, מרוב דעות, לדעת מה בדיוק הייתה העבירה של נדב ואביהוא, אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים כלום. כל כך הרבה דעות,

רואים שזה דבר מאוד מאוד עדין. אבל אם ניקח את הדעה הרווחת, שהם נכנסו שתויי יין למקדש, והראיה, שמיד אחרי מות שני בני אהרן, יש את הציווי שהקב"ה מצווה את אהרן "יין ושיכר אל תשת- " אל תיכנסו שתויי יין למקדש. אז לכאורה, אני צריך להבין, אם אחר כך קיבלו ציווי לא לשתות יין, אז מה רוצים מנדב ואביהוא? לא הזהירו אותם. אין עונשין, אלא אם כן מזהירים. מה זה, הם לא ידעו בכלל שאסור להיכנס שתויי יין. יש עבירות כאלו שהן לא חשבון של כתוב או לא כתוב. יש דברים שגם בשכל אנוש צריך להבין שזה לא מתאים. הרבה פעמים אתה מגיע למישהו, אתה אומר לו: אתה יודע שזה אסור? איפה זה כתוב שזה אסור? לא תמיד מה שכתוב. יש דברים שהקב"ה

דורש מאיתנו לפעמים שכל. אתה נכנס למלך, אתה יכול להיכנס שיכור? אתה יכול להיכנס ככה כמו שנכנסנו שבוע שעבר לכבוד פורים, עם עד דלא ידע? לא מתאים. ככה לא נכנסים למלך. עוד לפני הציווי צריך לדעת שיש דברים של שכל, שאתה צריך להבין שזה לא מתאים. עד כדי כך, כתוב ברבי ניסים גאון בהקדמה לש"ס, בהקדמה לפירוש שלו למסכת ברכות, הוא כותב שמה על סדום, סדום ועמורה, מה הייתה החטאה הגדולה של סדום ועמורה? שהם לא נתנו צדקה לעניים. לא נתנו צדקה לעניים, ככה כתוב בנביא. "יד עניים ויד אביונים לא החזיקו." נו, מה יש? שואל רבנו סעדיה גאון. רבנו ניסים גאון שואל את אותה שאלה, מה רוצים מהם? איפה זה כתוב שהם צריכים לתת צדקה? על

צדקה מתים? מה רוצים? יש דברים של שכל. הקב"ה נתן מצב בבריאה שיש אנשים שחסר להם - צריך לתת להם, לא צריך לשאול כל דבר איפה זה כתוב, מי אמר. תפעיל את שיקול הדעת. גם אצל בני אהרן בדקות הכי גדולה שהייתה להם, ביקשו מהם שיקול דעת. שאפילו שזה לא כתוב, תיזהרו, לא נכנסים ככה לבית המקדש. מקסים ויפה. יוחאי גרינגליק, שוב ברוך הבא. אנחנו עסוקים בחנוכת המשכן, ואתה רכז הדרכה בשילה הקדומה, נכון? -נכון. תספר לנו קצת. מה, איפה ממוקם המשכן, מה אתם עושים שם בעצם. זהו, הרבה פעמים כשמדברים עם אנשים על המשכן אז זה נראה שזו הייתה תקופה קצרה - 40 שנה נכנסו לארץ וכבר בנינו את בית המקדש. אבל בעצם תקופת המשכן היא 480 שנה.

אחרי הכניסה לארץ המשכן נבנה בגלגל, אחר כך יהושע בן נון מקים את המשכן בשילה והמשכן נמצא שם במשך 369 שנים. תקופה ארוכה שהמשכן עובר מהמדבר, עוד לא בנו את בית המקדש הראשון, כל תקופת השופטים המשכן נמצא בשילה. בעצם אני גר בשילה, שילה שהוקמה מחדש לפני כ-40 שנה. ובעצם אפשר לראות את העיר העתיקה שילה וממש למצוא את המקום שבו עמד המשכן במשך 369 שנה. מדהים, מדהים. אנחנו עוד נחזור ונשמע על זה בהרחבה יותר. תשאיר לנו את הכתובת שלך אחרי זה. איציק אורלב, התרגשנו ממך בתחילת התוכנית. בגללך אפילו אנחנו פסחנו על הפתיח הרגיל שלנו. ריגשת אותנו מאוד. אז אותך אני מכיר עוד בתור ילד, ובלי עין הרע, תראה איך התפתחת ואיך

צמחת ובלי עין הרע, מבוקש בארץ, בעולם, קריירה מעתירה. אבל אני רוצה דווקא לדבר איתך על עניינים, הכי אישי שיש. עכשיו נעזוב רגע את המוזיקה שנייה בצד. אתה מגיע הביתה משבוע עמוס לעייפה, מוזמן לכל הארץ, ואתה מגיע שבת, ואיך השבת אצלך בבית נראית? זה איציק אורלב ה"סטאר" שמגיע בשבת הביתה? אתה שר על שולחן השבת? בוא נאמר שהאיציק אורלב הזה של המוזיקה הוא אותו איציק שנכנס לבית? הוא לא נכנס, הוא בחוץ. הוא פשוט... זו העבודה, זו הקריירה, זה המקום הזה של המצווה לשמח את עם ישראל, ובמיוחד חתנים וכלות. אבל כשאני נכנס הביתה, אני כבר מישהו אחר. אני יותר השובב, אני יותר הבן אדם האמיתי הזה... -אתה כזה גם ביום-יום. אתה

יודע, איך אמרת? כשנכנסת פתאום עם פתיח אחר, איך אני אומר לכולם? כשאני מגיע, הכול משתנה. משאיר את התחפושת בבית. -משתנה לטובה. בדיוק, בדיוק. -לא, אני חייב לומר שהוא ענוותן. אומנם הזכרנו "סטאר," אבל איציק ענוותן. לא, אבל בבית, ברוך השם, אצלנו שבת, אני כרגע, בגלל המצב שלי, שברוך השם זכיתי. למה אני אומר את זה? ברוך השם, זכיתי להיכנס לעולם הנישואין וגם זכיתי לצאת משם. צריך להגיד ברוך השם על כל דבר. ברוך השם, תודה לאל. אנשים לא מבינים למה אני אומר את זה, למה אני אומר ברוך השם, אבל אני באמת מודה לבורא עולם על המקום שאני נמצא בו עכשיו. אז כרגע כל שבת אצלי, זה פשוט אני עובר את הכביש, כי קניתי בית מול

ההורים, אז אני עובר את הכביש, עושה אצלם את הסעודה וחוזר פשוט הביתה לישון. אבל אצלנו בבית זה שירה. אני אולי קצת פחות, את האמת, אני מודה. אני מודה בזה, אצלי פחות. זה יותר אבא שלי שמכניס אותי קצת לאווירה. באיזה נוסח אתם שרים? יש נוסח מסוים או?... -לא, אבא שלי - נוסח ירושלמי אבל עם כל המצב הזה, אין לי מושג מה הוא שר. באמת. -אין לי מושג. אני לא מבין בזה, לא מבין במקאמים, אמיתי. "נגילה הללויה." -בסדר, נו, אתה יודע, זה גם כל אשכנזי ישיר לך את זה. גם זה כל אשכנזי ישיר לך. אני אבל... אתה יודע, הפוך, אנחנו, יותר השירה שלנו היא שירה חסידית. -אה, באמת? אני מאוד מתחבר לנשמה הזאת. -יפה. כי גדלתי גם בחיידר.

אנשים לא יודעים את זה. מי שישמע אותי שר חסידי, יגיד: איך יכול להיות? כאילו, אתה באת מהעולם המזרחי, אתה מזרחי, אבל ההברה שלך היא כמו בן אדם... -גרסא דינקותא. ממש ככה. -יפה מאוד. אצלנו באמת שבת היא שבת שמחה, שבת של שירים, שבת של... ותלוי באותו שבוע שעברתי, אתה מבין? לפעמים שבת אצלי היא "שבת וינפש," אבא שלי שר ואני עושה לו: מממ... מממ... קול שני, קול שני. יש איזה... טוב, כל תקופה מסוימת אנחנו יודעים ועוקבים אחריך, אתה מוציא שיר חופות. -כן, ברוך השם. יש שיר שהוא ממש טרי עכשיו, ואפילו לחשו לי באוזנייה שזה שיר שיכול להיות שנשמע אותו אנחנו בפעם הראשונה. הוא נקרא "מוקפת מלאכים," אמת? -"מוקפת מלאכים,"

נכון, אמת, אמת ויציב. אפשר? אפשר לשמוע אותו? -בטח. אז תודה לאיציק אורלב, תודה רבה לאחיך, לרועי המקסים. רועי זה... -שמנהל את הכול ביד רמה. אז מי כתב? מי הלחין את השיר? מי שהלחינה את השיר זאת דנה מלכה, ומי שכתב את השיר זה תומר ויסמן, ומי שעיבד את השיר זה דורון אלימלך. -יפה. ברוך השם, שיר שהתפללתי עליו, אני אגיד לך את האמת, בראש השנה האחרון. צעקתי כבר לבורא עולם. הרי, ברוך השם, כל ערב מזמינים אותי לשירים שלי, זה "ברכת כוהנים", "ברכת מלאכים," "בואי בשלום", "מקודשת." אבל אמרתי: די, אני חייב כבר משהו אחר. נכון, איך הרב שלי, הרב משה בן משה אמר לי? תקשיב, אתה תראה מה זה, תראה מה זה משני שירים,

משלושה, מארבעה שירים אתה עושה מה שאנשים מוציאים ארבעה-חמישה אלבומים. תגיד תודה על זה. אבל אני אומר לו: אבל הרב... רוצה להתרענן, להתחדש. -בדיוק, להתחדש. וברוך השם, בורא עולם. לא יודע מאיפה זה בא לי. "וחדש מפני ישן תוציאו." -ממש ככה, וזה בא לי השיר הזה, סגנון אחר לחלוטין ממה שהייתי רגיל לשיר עד היום. ואני מקווה שאתם תיהנו, מקווה שתתרגשו, מבחינת המילים, הלחן, העיבוד, הכול, ובשם השם נעשה ונצליח. "מוקפת מלאכים," איציק אורלב. הורס את הבריאות! "מוקפת מלאכים" זה שיר שמן הסתם אנחנו נשמע אותו עוד הרבה. תודה רבה לאיציק אורלב, מגיע לו בהחלט מחיאות כפיים. הצטרף אלינו הרב מרדכי לוי. ברוך הבא, הרב. ברוכים

הנמצאים. -שמחה גדולה כמובן כל שבוע מחדש לראות אותך. מצאת אחלה מקום, הרב, ליד הרב יעקב חמו. בשבוע שעבר אמרתי שהגענו לפינת הבריאות כי הוא בהחלט מרפא את הנשמה עם ההומור. עם ההומור, וההומור התורני, שזה הכי חשוב. יש הומור, חס ושלום, שזה מילא דבדיחותא, אנחנו אומרים מילא דבדיחותא שזה שטויות והבלים, אבל היפה שהרב יעקב שוזר תמיד את דברי ההומור שלו בדברי תורה, וזו בעצם המהות האמיתית של התוכנית, כי אנחנו נהנים פה על שולחן שבת בבית הגדול והנפלא הזה שנקרא הידברות, עם מוזיקה, והכול כל כך נעים, עם כיבודים על השולחן, אבל החשוב בעיקר זה התורה ומה שאנחנו מנסים להעביר לצופים. הרב יעקב, בכבוד. כן, פתחת קודם

בכבודה של אכסניא, אז באמת הידברות זה הבית, הם שולחים אותנו, ברוך השם, להרבה חוגי בית, לשמח את עם ישראל. ומי שרוצה חוגי בית, חוץ מהרב מרדכי, שהוא כבר, איך אומרים? שנים. אני הקטן התחלתי, ברוך השם, לעבוד הרבה עם הידברות בעניין של חוגי בית אז זה סתם "אוף דה רקורד." כשהוא מגיע לחוגי בית, זו לא רק דרשה, הוא מתבל את זה עם הרבה הומור. אנשים נפתחים, אנשים אוהבים מאוד לשמוע אותו. כמו פה תוכנית, אבל הוא עושה את זה שעה וחצי בבתים. וואו. -כמובן גם זה ללא תשלום, באמצעות הידברות אפשר להזמין אותו. וואו. אבל לא משנה, בואו נגיד כמה דברים שהכנתי. בכל זאת, אני כבר פה. אז באמת, אני לא יודע אם שמת לב, אבל כשהוא

שר, איציק אורלב, שמת לב? ניסיתי להיכנס, שייתן לי גם ברכה. כן. -ניסיתי לגנוב את הברכות, כמו יעקב אבינו, שגם הוא ניסה לגנוב את הברכות. טוב, אז באמת נפתח עם איזה משהו. הפרשה מדברת, פרשת שמיני מדברת על כל העניין של מאכלים אסורים. אז באמת יש כל מיני מקומות שעדיף לא להיכנס אליהם. יש כל מיני חנויות כאלה ואחרות שמוכרות אוכל לא כשר, כן? כמו "טיב טעם." אני זוכר שהייתי פעם אחת, מה שנקרא, לפני שחזרתי בתשובה, הייתי אוהב להיכנס לשם ולעשות שמה סתם, איך אומרים? סתלבט. הייתי בא למוכרת, הם מוכרים שם הכול, זה מדהים. נכנס כזה, הייתי אומר לה: תביאי לי 150 גרם יחמור. יחמור?! אין לנו בכלל יחמור. מה יחמור? אמרתי לה:

טוב, אז תביאי לי 150 גרם לוטרה. לוטרה?! אין לנו בכלל לוטרה. מה זה לוטרה? טוב, אז תביאי לי קנגורו. כמה גרם? לא, אבל באמת התורה אומרת גם מה מותר לאכול. מותר לאכול כבש. אתה יודע, כבש זה כל כך טעים שאני לא מבין איך הכבש לא אוכל את עצמו מרוב שהוא טעים. אבל באמת יש... מה שנקרא, היה לי חבר ערבי בשם מוחמד, שהוא סיפר את הבדיחה הזאת, מה שקורה בתוך הכפר. תקשיבו, זה משהו מדהים. הוא אמר שאיך אומרים בערבית מים? -מיה. מיה. כאילו, מה, אומרים מה. ואתה יודע, אצלם הם שוחטים שמה. יש להם איזה חג כזה, תמיד שוחטים שם את הכבשים. -הוא שואל אותי בכזאת טבעיות "איך קוראים לזה בערבית," ואני עוד עונה לו... אז באמת... אז

באמת, בחגים שלהם הם שוחטים כבשים. אתה יודע, הם שוחטים כל כבש, אתה שומע כל פעם את הכבש "מה" -שוחטים, "מה" - שוחטים, "מה" - שוחטים. פעם איזה עובד רצה מים, ביקש "מה" - שחטו אותו גם בטעות. "מה", לא משנה. בקיצור, אנחנו ברוך השם הספרדים אוהבים דגים. יש גם רוסים.... אתה יודע, איך קוראים לרוסי שאוהב דגים? דניס. לא, אבל באמת, דג זה כל כך טעים. יש דגים של מרוקאים שהם מכינים, זה כל כך כל כך חריף, שהדג בעצמו אומר: תביא לי לחם, חריף לי. אבל אני, התחלנו לדבר על עניין של יין. ואמרת את הפסוק "יין ושכר אל תשת." "אל תֵּשְׁתְּ." -"אל תֵּשְׁתְּ", כן, זה מההתרגשות. אז באמת יש סיפור על איזה מלך אחד שהוא היה צריך

להפליג לאיזו תקופה די ארוכה, לאיזה חודש, חודשיים. והיו לו שלושה משמשים. אז הוא, את המשמשים האלה הפקיד בידם. וכל אחד קרא להם "בואו לפה- " באו לפה. שלושה משרתים שלו, הפקיד בכל אחד בקבוק יין. עכשיו, זה לא סתם יין, זה יין, הוא אמר להם: תקשיבו, זה יין מתקופת האינקוויזיציה של סב-סב-סב-סב-סבא שלו ויין כזה כל כך יקר, הוא עולה מיליונים. אז כשאני חוזר, חסר לאחד מכם שלא יחזיר לי את היין. אז באמת, הפקיד בכל אחד בקבוק יין. והראשון הגיע הביתה, והוא נכנס עם בקבוק היין, לא הצליח להסתיר את זה יותר מדי, ואשתו אומרת לו: מה זה? אמר לה: זה בקבוק יין. מה זאת אומרת בקבוק יין? אתה בדרך כלל... היא קלטה שזה בדרך כלל

בקבוק יין זול. מה זה? זה נראה בקבוק יין יקר. -כן, זה של המלך. מה, תביא. -לא, לא, המלך אמר אסור. תן קצת לטעום קצת. יאללה, בקטנה, קצת. לא, לא, לא, אסור! המלך אמר אסור! קצת, לגימה ככה זה. טוב, אבל לגימה אחת קטנה. הוא לא ירגיש, הוא לא ירגיש. טוב, נתן לה. פתח את היין, נתנה איזו לגימה, היא טעמה: וואי! אמר: מה קרה? מה, זה מקולקל? נו! איזה טעם גן עדן! אתה לא מבין! אתה חייב לטעום גם. לא, לא, לא, אני לא רוצה. -לא, לא, לא, אתה חייב! אתה חייב! אתה חייב! טוב, היא שמה לו ככה קצת... וואי! איזה יין! טוב, טוב, זהו, זהו, זהו. -לא, לא, עוד קצת, עוד קצת. נו, אולי נתפלל שימות המלך הזה ו... לא, אבל עוד קצת, עוד

קצת. התחיל לשתות עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, השתכרו וגמרו את כל הבקבוק. טוב, למוחרת בבוקר, מה זה וזה, איפה היין? טוב, סיפורים. טוב, התחילו להאשים אחד את השני. השני הגיע הביתה, לקח את הבקבוק בלי חוכמות, מתחת לבטן, נכנס, לקח לבוידם, שם בתוך הבוידם, סגר את הבוידם. השלישי נכנס... ככה השני עשה, איך אומרים? חכם. השלישי נכנס, שכח את יום הנישואין שיש לו עם אשתו. אשתו אומרת לו: מה זה? זכרת את יום הנישואין שלנו? איזה יופי! ההוא כזה: כן, זכרתי. הנה, ברוך השם, הבאתי יין. יאללה, נו, אז תפתח. לא, הבאתי רק... זה של המלך, רק להראות לך שזכרתי אותך. לא, לא, אבל תפתח. -זה של המלך, אסור. טוב, אז תשים את זה שמה.

קניתי יין אני בעצמי. הלכה, פתחה, ומאיפה היא פתחה את בקבוק היין? לא מה שהיא קנתה, אלא את בקבוק היין שהוא הביא. והיא הביאה לו את הבקבוק ואת הכוס, אומרת לו: קח, לחיים, בעלי היקר. ככה וזה, שתה. וואי! איזה יין! מה זה? כן, השקעתי הפעם וזה. -איזה יופי, באמת. טוב, שתו, אתה יודע, איזו כוס אחת, כוס אחת. ומה שנקרא, סיפרה לו שהיין הזה של המלך. יו, מה עשית! יו! -מה קרה? אסור לשתות מהיין הזה! -טוב, טוב, טוב, בסדר, בסדר, אז תסגור אותו. נשאר חצי בקבוק, סגרו אותו ומה שנקרא, מחכים למלך שיחזור. המלך חזר אחרי חודש, ושלושתם מגיעים, והמלך רוצה לדעת מה נסגר עם היין. הראשון מגיע עם בקבוק יין כלום, ריק. ההוא: מה זה?!

איפה היין!? אהה... אשתי. אשתו אומרת: מה פתאום, זה אתה! ומתחילים להאשים אחד את השני ובלגן. את שניהם לגרדום. השני בא עם הבקבוק, תיק של ג'יימס בונד, בא, פתח את הזה, בקבוק יין שלם. כל הכבוד, מוציא צ'ק, 50 אלף דולר, אשריך. השלישי כבר לא ידע מה לעשות, מצד אחד, הוא חצי בקבוק, ראה הורגים, מצד שני, חצי בקבוק נותנים כסף... הוא לא ידע מה לעשות. הוא אמר: זהו, אני הולך כאילו למות. הוא נכנס והמלך אמר לו: מה זה?! איפה חצי היין השני!? אמר לו: המלך, אני מבקש סליחה. אשתי לא ידעה... מוציא את הצ'ק, כותב לו בפנקס מיליון דולר. אומר לו ההוא עם הבקבוק: מה זה? אני הבאתי לך בקבוק שלם ואתה נותן לי 50 אלף, ההוא מיליון

דולר - חצי יין? הוא אומר: כי מי שטעם מהיין והפסיק באמצע, זה הרבה יותר מאחד שלא טעם מהיין בכלל. וזה מוסר השכלנו, אנחנו, בעלי תשובה, שטעמנו בעברנו מהיין ועצרנו באמצע, זה הרבה יותר מחרדי שגדל בבית שכולו, איך אומרים? לא טעם בכלל מהיין, לא יודע במה מדובר, אז הדרגה שלנו הרבה יותר, של בעלי תשובה. אז באמת כל אלה שחוזרים בתשובה, יש קודם כול את הידברות שמפנה לישיבות, ויש את הישיבה של "נזר ישראל," הישיבה שאני נמצא בה, איפה שהרב פנגר גם מלמד שם, בעזרת השם נשמח לקבל את כולם. יישר כוח. -כי אתם לא מבינים שהדבר הזה של בעל תשובה הוא הרבה יותר גדול. -יישר כוח, יפה מאוד. יישר כוח לך, יעקב. ואליך, הרב אייל

ישראל, מה הכנת לנו? איזה סיפור הכנת לנו השבוע? הו, זה סיפור בין המרגשים שככה מלווה אותי שנים. סיפור על מוישל'ה גוד שבס. הו... - סיפור מאוד מאוד מרגש, אמיתי, שרבי שלמה סיפר. הוא היה בתקופה ממש, בפתח של השואה. הוא היה בעיירה באדן ליד וינה. רבי שלימל'ה קרליבך. -רבי שלמה קרליבך. והוא ממש בתקופה שהנאצים, יימח שמם, נכנסו כבר לעיירה. והיה אסור כמובן להתפלל, אסור שום... אבל אבא שלו, שהיה הרב של באדן, ליד וינה, הוא ארגן מניין בתוך המרתף של הבית משעה 06:00 עד 08:00 בבוקר בשבת קודש. ורבי שלמה מספר שכבר שבוע שלם לא ראו אף אחד, היה אסור לצאת מהבתים. הם חיכו לרגע הזה. ובשעה 06:00 בבוקר פתאום היו דפיקות

בדלת, והם פותחים, והם רואי שמה יהודי, אומר: נראה כמו נסיך, עם פאות, זקן קטן, ומתחיל לזמזם ולא להפסיק. גוד שבס, גוד שבס, גוד שבס, גוד שבס... והוא ממשיך לשאול את רבי שלמה: מה שמך?... רבי שלמה אומר: עם הניגון הזה גם אני עונה לו חזרה: שמי שלמה... מה שמך?... ואז הוא אומר לו: מוישל'ה גוד שבס, גוד שבס... "מאז", הוא מספר, "קראנו לו מוישל'ה גוד שבס, "למרות ששם המשפחה שלו בכלל היה משהו אחר לגמרי." טוב, התחילה התפילה. הם מגיעים ל"נשמת כל חי." זו הפסגה של שבת, "נשמת כל חי." ומוישל'ה לא מצליח לעכל שהחזן בולע מילים ואומר את זה מהר. הוא אומר: לא, לא, לא, תפסיקו, תפסיקו. הוא אומר: זו יכולה להיות עכשיו השבת

האחרונה שלנו בחיים. זו יכולה להיות פעם אחרונה שאנחנו עכשיו שרים "נשמת כל חי." טוב, פינו את החזן, שמו אותו חזן. הוא התחיל להתחזן וב"נשמת כל חי" עם ה... "נשמת כל חי,"... עם הניגון המיוחד הזה. במקום לסיים ב-08:00, הם סיימו ב-11:00 בבוקר. אמרו לו: תעשה קידוש. אמר: איך אני יכול לעשות קידוש כשכל התריסים מוגפים? כל העולם צריך לשמוע את הקידוש! בכזו עוצמה. פתאום שכחנו שיש נאצים, פתחו את התריסים, מוציא את היין מחוץ לחלון והוא עושה קידוש בקול רם. בנס לא ראו אותו. ורבי שלמה אומר שמאז היה חרוט לו מהי שבת קודש. הוא אמר להם במוצאי שבת: אני אבוא אליכם ביום רביעי, אדפוק שבע פעמים בדלת - כנגד שבת קודש, ותפתחו

לי. וככה היה. חיכינו לו כל השבוע. הגיע יום רביעי, ב-04:00 לפנות בוקר שבע דפיקות. פותחים לו. והוא עם הניגון שלו: יום רביעי, שבת קודש. הוא אומר להם: עוד יומיים אני עוזב את העיירה. וזהו, שלום ולהתראות. והוא עזב. רבי שלמה אומר: מאותה שבת פעם ראשונה הוא סיפר להם על רבי נחמן, סיפר להם סיפורים, סיפר להם סיפורי צדיקים. הוא אומר: הניגון הזה נחרט לי כשפתחתי בית כנסת, הוא מספר. פשוט זה היה הניגון של הקידוש, הניגון של קבלת השבת, הניגון... לאחר כמה שנים תפס אותו איזה יהודי, אומר לו: רבי שלמה, אני זוכר שאתה היית מהעיירה באדן. אתה זוכר את מוישל'ה גוד שבס? אמר: בטח שאני זוכר, הוא בלב שלי עד היום. אמר: בוא,

בוא, אני אספר לך מה קרה לו. ואז הוא לקח אותי הצידה והוא אומר: כשהם עזבו את העיירה, אז הם נסעו ברכבת בדרכון מזויף ומוישל'ה גוד שבס לא היה מסוגל לעזוב את העיירה בלי פעם אחרונה כשהוא שר את השיר הזה. ואשתו מתחננת ואומרת: לא, תתאפק. והוא אומר: אני לא יכול, השמיים האלה צריכים לשמוע את "גוד שבס," האנשים פה בווינה. ואז הוא שר פעם אחרונה: גוד שבס, גוד שבס, גוד שבס, גוד שבס... והיו שמה כמה נאצים, יימח שמם, ותפסו אותו. ואז הורידו אותו מהרכבת ופשוט הכו בו עם הרובה שלהם עד שהוא עלה בסערה השמיימה, מתוך השיר הזה. ואחרי כמה שנים, מסיים רבי שלמה ואומר: הייתי באיזה מקום, הייתי אמור להגיע ללונדון, ובדרך התעכבה

הטיסה, ואיכשהו הגעתי לאנטוורפן. וטוב, הגעתי לשמה ואז אמרו לי: תשמע, יש מלווה מלכה אצל לייזר. מי זה לייזר? זה הבן של מוישל'ה גוד שבס. הוא אומר: מה!? הבן שלו? אני חייב לבוא אליו. ואז הוא אומר לו: לייזר... הוא היה בן ארבע אז. אתה מכיר את הניגון הזה? הוא אמר לו: לא, אני לא מכיר את הניגון הזה. בוא, אני אנגן לך את הניגון הכי קדוש ששמעת אי פעם של אביך, השם ייקום דמו. ואז הוא ניגן את הניגון הזה: גוד שבס, גוד שבס, גוד שבס, גוד שבס גוד שבס, גוד שבס גוד שבס, גוד שבס אוי, גוד שבס, אוי, גוד שבס, אוי, גוד שבס אוי, גוד שבס, גוד שבס, גוד שבס ואז, אומר רבי שלמה: אני העברתי לו את הירושה של אבא שלו, את

המיליונים האלה של אבא שלו אני העברתי לו לנצח נצחים. מדהים. אז הפרשה שלנו, שמיני, המשכן, היא מעלה אותנו מעל המקום ומעל הזמן. עובר עלינו מה שעובר בששת ימי המעשה, מגיעה שבת קודש ומעלה אותנו לגמרי מעל כל הבלגן של היום-יום ומחברת אותנו ישר להשם, ישר ללב שלנו, ללבבות שלנו. -מדהים, מדהים. מחיאות כפיים על השירה הזאת. אני חייב לספר שאני שמעתי את הרב אייל לא רק מדבר, אלא גם כן שר. הוא מנגן גם גיטרה. ובעזרת השם, בתוכניות הבאות הוא הבטיח להביא את הגיטרה ולשיר לנו אז אנחנו נתבשם גם כן מקולו פעמיים. בתור הזמר. -בעזרת השם. ויתרה מכך, אנחנו עסוקים בכוהנים. זה היה על הפרשות הללו. והרב אייל הוא גם כן שטרנליב,

אבל גם כן כהן. יפה! די! -גם כן כהן. זו אחת ההפתעות שלנו. אז אנחנו מכוהנים ניגש ללוויים, לרבי מרדכי לוי, שיבשם אותנו בדברי תורה לכבוד הפרשה, לכבוד הצופים שלנו. פרשת שמיני, "ויהי ביום השמיני." כתוב: מה זה "היום השמיני?" אלה היו שבעת ימי מילואים, אלה ימים שבהם עשו חזרות. משה רבנו הקים כרגע את המשכן, לימד את אהרן כיצד עובדים עבודת הקורבנות, אז כתוב במדרש שאחרי שסיימו למעשה את כל מלאכת המשכן, עכשיו צריך להקים את המשכן. אחרי שהרכיבו, רצו להרים את הקרשים, את הקירות, את כל מה ש... לא היו מסוגלים, אף אחד לא היה מסוגל. לא בצלאל, לא הכוהנים, אף אחד לא הצליח. אמרו: אוי ואבוי, רגע, מה יהיה? אמר הקב"ה

למשה: אתה זה שתקים את המשכן. אמר: אבל איך אני מסוגל? זה כל כך כבד. אף אחד לא הצליח. אמר: אל תדאג. אתה רק תשים יד, ואני כבר אעזור לך. ולכן המשכן נקרא שמשה רבנו הקים את המשכן. אומרים רבותינו הקדושים, זה בא ללמד אותנו מוסר השכל. לפעמים בן אדם רואה שיש לו איזה קושי בחיים לעשות איזה משהו, בפרט דבר רוחני. אומר: אני לא אצליח, אני לא מסוגל. אומר בורא עולם: אל תדאג. אתה רק תשים יד, תעשה את המאמץ. איך אומרים? תתחיל את הסטרטר. -השתדלות. -את ההתחלה, השתדלות, תראה איזו סייעתא דשמיא תקבל. רואים את זה לאורך כל הדרך עם ישראל. כולם יודעים את הסיפור המפורסם עם דוד וגולית. גולית, הר אדם, 40 יום מחרף ומגדף

מערכות ישראל. כולם רועדים ממנו מפחד, אפילו שאול המלך פחד. חיפשו מי יתמודד. אף אחד לא היה מוכן להתמודד. בא דוד, היה אז עוד ממש קטן, בקושי בר מצווה, מול הר אדם כזה, וגולית כולו שריון. איך הוא יכול להילחם נגדו? אמר דוד המלך לבורא עולם: אני עושה מה שאני יכול. מה אני יכול? כתוב בחז"ל: הוא לקח חמש אבנים ורשם על חמש האבנים: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה,"' וזה נהיה לאחד. לרמוז את הפסוק שהוא סומך רק על בורא עולם. ואת זה עם מקלע הוא העיף לכיוון ראשו של גולית. כתוב, אגב, יש מדרש יפה. הרי גולית כולו היה שריון ברזל. באה האבן לברזל ואמרה: בבקשה, תן לי להיכנס בראש שלו. הרי ידוע שאבן וברזל - הברזל הרבה יותר חזק.

אמר הברזל: זה לא... למה שאני אוותר לך? אמרה האבן: אני מוכנה, אם תוותר לי, אני אתן לך זכות של המצווה של ברית המילה. עד לאותה תקופה היו מלים עם סכין שעשויה מאבן צור. גם ציפורה, כשמלה את בנה, כתוב שהיא לקחה אבן צור. גם יהושע, כשנכנסו לארץ ישראל, "קח לך חרבות צורים ושוב מול את עם ישראל." אז מאותו רגע הם עשו הסכם ביניהם, ובאמת מאז זכות הקדימה של ברית המילה עברה לברזל, עד היום סכין מברזל הרי אנחנו עושים. בכל אופן, אז האבן הקטנה הזאת, דוד, כמה כוח יש לו בסך הכול? זה הר אדם הרי גולית, זה אפילו לא דגדג אותו. אבל רואים, אומר בורא עולם: אתה עשית את מה שאתה מסוגל, תשאיר לי לעשות את הכול. וזה מוסר השכל

לנו. ואגב, ידוע, מלך החיות, כולנו יודעים, מי זה מלך החיות? החיה הכי חזקה, מלך החיות - מי זה? אריה. -האריה מלך החיות, יפה. גם אותי ציפי הגננת ושושי המנגנת לימדו אותי מגיל קטן שזה מלך החיות. והנה לימים קצת למדנו, גדלנו, מסתבר שיש חיה הרבה יותר חזקה מהאריה, למשל הסוס. הסוס הוא חיה הרבה יותר חזקה מהאריה. אם הסוס ייתן חס ושלום בעיטה למישהו - מסכן אותו אחד, אין לו תקומה. הסוס מאוד מאוד חזק, הרבה יותר מהאריה. אני גם אוכיח לכם את זה. כשאנחנו רוצים לקנות מזגן, מה שואלים את המתקין? סלח לי, כמה כוחות אריה יש למזגן? אדוני, איפה אתה חי? כמה כוחות סוס. ברכב גם. -ברכב, רוצה לקנות רכב, שואל על המנוע "כמה

כוחות אריה יש למנוע?" לא, כמה כוחות סוס. אם כן, הסוס, יש לו הרבה יותר כוחות מהאריה. אם כן, למה הסוס לא קיבל את תואר מלך החיות? כך שואל הרב בן ציון אבא שאול, זכר צדיק לברכה, והוא אומר תירוץ נפלא. הוא אומר: מכיוון שבאמת הסוס יש לו הרבה יותר כוח מהאריה, רק יש בעיה אחת: הסוס לא מודע לכך שיש לו את הכוחות הללו. אז מה הוא עושה? הוא מוריד את הראש, אומר: אני סוס, אין לי אפשרות, אין לי כוחות, ונותן לכל אחד לרכב עליו ולהצליף בו. אז תישאר סוס. אבל לעומת זאת, האריה, למרות שיש לו פחות כוחות מהסוס, אבל הוא מנצל את הפוטנציאל שחבוי בו במאת האחוזים. הוא עט לקראת הטרף שלו, שועט לעברו, דורס אותו, וטורף אותו,

וכולם רועדים מהאריה. "אריה" אותיות יראה. "אריה שאג מי לא יירא." כל הכבוד, אתה ממקסם, מנצל מה שאתה מסוגל - אתה מלך, תקבל כתר. אומר דוד המלך: יהודי יקר, תדע לך, כל יהודי, יש לו המון כוחות להצליח, כשיש לו שאיפה רוחנית טובה - תעשה מה שאתה מסוגל, אתה תצליח. אל תגיד: מי אני? אני לא מסוגל. יש כאלה אומרים: הרב, אני יכול להתחיל ללמוד הלכות שבת? איזה מסובך זה הלכות שבת. מה, אני יכול להתחיל לשמור שבת? אני יכול? הרב, זה נראה מסובך, אני לא יכול. הוא אומר: לא, לא, לא. אומר דוד המלך: "אל תהיו כסוס, כפרד אין הבין." יהודי יקר, אל תעשה את עצמך כמו סוס עם ראש למטה, אני לא מסוגל. לא. אלא הלכה ראשונה בשולחן ערוך

אורח חיים: אדם קם בבוקר כמו, יקום כמו מה? "יתגבר כארי." כל יהודי ידע: הוא אריה, הוא מסוגל. ואנחנו יודעים, מהניסיון שלנו עם אנשים שהיום הם פעילים בזיכוי הרבים, שבעבר לא היה להם שום קשר ליהדות - אפילו יש משפחות שגדלו בצורה של אנטי, הם לא אשמים, תינוקות שנשבו, וברוך השם, בזכות זה שהתחברו להידברות, התקרבו, היו בשיעורים של הרב זמיר כהן שליט"א, של עוד רבני הידברות, צפו בתכנים הנפלאים של הערוץ הנפלא, הם פשוט שינו צורה מקצה לקצה, ומאחד שהיה לו פעם מועדון לילה, הפך את זה עכשיו לבית מדרש. אנחנו רואים שגם היום יש הרבה כנסים של הידברות ברחבי הארץ, אחת לכמה זמן. היכל תרבות - הופכים את זה להיכל התורה. היכל

ספורט - לבית... ברוך השם, רואים איך אפשר למנף כל דבר. יהודי שידע: יש לו כוחות אדירים להשתנות. ולכן זה העניין, זה המסר: כשאדם עושה קצת, בורא עולם נותן לו. איך כתוב: פתחו לי פתח כחודו של מחט, אני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. וגם פה יש דיוק קטן: למה לא כתוב "פתחו לי פתח כפתחו של מחט?" הרי גם הפתח של המחט הוא קטן. כתוב: לא, פתחו לי פתח כחודו של מחט. ידוע שהחוד זה דבר שדוקר, עוקץ. אומר: ההתחלה תמיד קשה. "פתחו לי פתח כחודו- " בהתחלה זה יהיה קצת דוקר, אבל תתחיל - בורא עולם ימשיך, ייתן לך שפע ברכה. -יפה מאוד. יפה מאוד. -יישר כוח, יפה מאוד, הרב מרדכי. אני רוצה לחזור אליך, יוחאי גרינגליק. אם אנחנו

מבקרים היום, בעזרת השם אנחנו נבקר, בשילה הקדומה, יש זכר למשכן? אפשר לראות שם דברים שמזכירים לנו? נשאר איזשהו?... -אז בעצם המשכן במדבר היה משכן נייד, וכל תחנה שבני ישראל עוברים הם בעצם מפרקים ובונים אותו מחדש. -נכון. בשילה כתוב דבר מוזר, כי יהושע, שהוא בונה את המשכן בשילה, כתוב שהוא בונה את אוהל מועד. אבל בסוף תקופת המשכן, תקופת שמואל הנביא, כתוב שחנה לוקחת את שמואל הילד, "ותביאהו בית ה' לשילה." אז הגמרא בזבחים שואלת: רגע, אז תחליט, זה אוהל או בית או מקדש קבע? הגמרא בזבחים קיח אומרת שבעצם באו לשילה, היה שם בית אבנים מתחתיהם ויריעות מעליהם. זאת אומרת, בשילה יש איזשהו סוג של שילוב בין משכן נייד.

זאת אומרת, זו עדיין תחנת ביניים, לא המקדש הקבוע שיהיה בירושלים, אבל כבר יש איזשהו בסיס לפחות מאבן. ובשילה בעצם, כבר לפני 150 שנה מזהים, יש בעצם גבעה, תל, ובחלק הצפוני שלה יש משטח שהוא חצוב בסלע, ובעצם אפשר לזהות שני קירות סלע מקבילים, שהאורך של המשטח הוא בדיוק בין מזרח למערב, בדיוק בעצם בכיוונים שכתובים בתורה, שביניהם נמצא האורך של חצר המשכן, והרוחב בין קירות הסלע זה 50 אמה. זאת אומרת, בדיוק הרוחב של חצר המשכן בין צפון לדרום. ככה שכבר לפני 150 שנה מציעים לזהות את מקום המשכן באותו מקום. וממש מגיעים יהודים, וגם לא יהודים, מכל רחבי העולם, כדי לעמוד באותו מקום שחנה מתפללת וכדי להתחבר לתפילת חנה

במקום המשכן בשילה. -וואו. מדהים. -חייבים לבקר. חייבים לבקר, זהו. חייבים לבקר. רכב של הידברות, גדול כזה, כולנו. ננציח את זה גם עם צוות צילום. למה לא? בחול המועד יש באמת, ממש ככה, אנשים מגיעים, משפחות מגיעות ליום שלם, יש גם סדנאות לילדים וכל הסיור מלווה בנגנים ושחקנים שממחישים את כל החוויה הזאת של עלייה לרגל למשכן. גם אני אהיה שם. כן, כדאי מאוד להגיע. -אתה אומר, בחול המועד פסח. עוד מעט. -בחול המועד פסח. ובמהלך היום-יום, במהלך השנה, יש עדיין מרכז מבקרים? בוודאי. גם השנה פיתחנו מיצג חדש. כן. -שבאמת, קראנו את הפרשיות של המשכן, אז יש מיצג שנקרא "הולוגרמת המשכן." נכנסים לחדר מוחשך, פירמידת זכוכית,

במרכז דגם של המשכן, וכל פעם הדגמים, כלי המשכן, מרחפים באוויר בצורה תלת-ממדית. ככה שכל מי שלומד את פרשיות המשכן יכול להגיע ופשוט לראות את זה בצורה הכי מוחשית, לראות את המשכן מפורק, נבנה מחדש, להכיר את החלקים השונים. ממש חובה לכל מי שלומד על המשכן. -מדהים, אנחנו נבקר בעזרת השם ובלי נדר. אנחנו דיברנו על זה, כמדומני, בתוכנית הקודמת, שראיתי את הסרטון המאויר, אנימציה של בית המקדש, זה מעניין מאוד. אנחנו נבקר. נשמח. הרב אסוס, אני רוצה לשאול אותך שאלה. זה קצת לא פייר, לקראת סוף התוכנית לשאול שאלה שאתה יכול לדבר עליה, מן הסתם, יומיים, אבל לבקש אולי בקצרה, תשובה ככה קצרצרה. יש חיות מסוימות שמותר לנו

לאכול וחיות מסוימות שאסור לנו לאכול. אז בוא נגיד, עכשיו נבקש ממך בריצה אתלטית לענות לנו בקצרה, מה עומד מאחורי זה? שאלה קשה, וצריך לענות בקצרה. בשביל לדעת חשבון לא צריך קדושה. בשביל לדעת מתמטיקה, הנדסה לא צריך שום טהרה ולא צריך לב רחב, צריך שכל. יש לך כישרון, אתה קולט את העניין - אתה תרוץ במקצוע. ללמוד תורה, חייבים קדושה וטהרה. והקב"ה נותן לנו, כשהוא בורא את העולם, הוא אומר לנו, יש בהמות, שאם אתה, חס וחלילה, תאכל אותן, הלב שלך יהיה סתום ואטום בשביל ללמוד תורה. הם מקנים כוחות נפש רעים, הם מקנים לך טומאה שפשוט תסגור אותך, לא תוכל ללמוד תורה. היה מעשה כזה עם רבי עקיבא איגר, שהגיע אליו אבא עם ילד

קטן, הוא אומר לו: הבן שלי מנסה ללמוד ולא מבין כלום, לא מבין שום דבר. רבי עקיבא איגר אומר להם: תבדקו אם הוא לא אוכל מאכלות אסורות. אמרו: מאכלות אסורות אצלנו בבית? לא היה ולא נברא! תבדקו. רק זה, זו הסיבה, אין משהו אחר. הוא מבין הנדסה? הוא מבין, חשבון הוא מבין, לימוד תורה הוא לא מבין? זה רק מאכלות אסורות. בדקו והיה סיפור מזעזע, ואני אקצר אותו ממש ב-70 אחוז, אבל זה היה עם בעל התניא. בעל התניא, יש לו תשובה, יש לו שאלות ותשובות, ויש לו בשאלה ט איזושהי שאלה על גט, שהוא היה לא טוב. הייתה בו בעיה כלשהי בצורה של הגט, ובעל התניא פסל את הגט. והוא אמר שהבעל חייב לתת גט מחדש. האישה לא הסכימה, אמרה: אין לי

זמן בשביל הדברים האלה, אני מתחתנת שוב, יש רב שנתן לי את הגט, לא מעניין אותי. בעל התניא מאוד מאוד כעס על הדבר הזה, והוא נתן פסק שהוא מצווה על כל מסדרי הקידושין שאף אחד לא יסדר קידושין לזוג החדש. ואם מישהו יסדר קידושין, הוא אוסר על כל השוחטים בעיר לשחוט עופות או בשר לחתונה. ואם יהיה שוחט שישחט את העופות האלה, אני אומר שכל העופות האלה הם מאכלות אסורות. והאישה הזאת נזכרה שעם הבן שלה הקטן היא הגיעה לחתונה שקידשו שמה את הזוג הזה ושחטו, והיא האכילה את הילד מהבשר הזה. בעל התניא אמר שזה יהיה מאכלות אסורות - גמרנו. לראות מה הכוח של חכמי ישראל לקבוע זה מותר וזה אסור. ואם התורה נותנת לנו איסור, אומרת

לנו: זה לא טוב לכם, אתם תיסתמו לגמרי. היה סיפור אישי, ככה היה ממש, היה בחור אחד שאמר לי: הרב, אני לא מסוגל ללמוד תורה. לא מסוגל. הלכתי עם השאלה הזאת לאחד מגדולי ישראל, לרבי אהרן לייב שטיינמן, והוא אמר לי דבר אחד: תגיד לו שיפסיק לאכול מאכלות אסורות. וואו. -וכך היה, הוא הפסיק עם זה, חזר בתשובה על הדבר הזה, היום הוא אברך כולל. וואו. -פלא פלאות מה זה מאכלות אסורות, כמה שזה מטמטם את הלב. תודה רבה לתשובה המפורטת. -הקצרה. והקצרה. במהירות הזו, שאפו. ובכן, צופים יקרים, בפרשה שלנו, בפעם הראשונה בהיסטוריה אנחנו מקריבים את שעיר החטאת, שהוא קורבן שמקריבים בכל ראש חודש. ואז קורה אירוע חריג, אלעזר ואיתמר,

בניו של אהרן הכוהן, שהיו צריכים לאכול את הקורבן, שינו מן הנוהל הרגיל ושרפו את החטאת במקום לאכול אותו. משה רבנו כועס עליהם. אהרן בתגובה משיב שבגלל ששני בניו האחרים נפטרו באותו היום, הרי היה אסור לבניו הנותרים לאכול מבשר הקורבן, ולכן קרה מה שקרה. ואז כתוב, שימו לב לצמד המילים הכל כך מוכר: "וישמע משה וייטב בעיניו." משה לא מתחבא מאחורי תירוצים ולא אוטם אוזניו. להט הוויכוח, ועדיין הוא מקשיב לאהרן: "וייטב." משה ממהר להודות על האמת ושמח בה, ואומר מדרש ויקרא רבא שהוציא משה כרוז במחנה והכרוז הזה אומר: אני טעיתי בהלכה, ואהרן אחי לימדני. כמה עוצמה שקטה טמונה בהתנהגות האצילית של משה רבנו. אז נאמר תודה

לרב אליהו אסוס, נאמר תודה לרב הכהן אייל ישראל שטרנליב, יוחאי גרינגליק, הרב מרדכי לוי היקר, רבי יעקב חמו, לאיציק אורלב, שריגש אותנו, תודה ללהקת הבית, לפיצוחי "הטיב," בת-אל קייקס, תודה רבה על כל השפע שאתם נותנים לנו בכל שבוע ושבוע לתוכנית הנהדרת שלנו, "עונג שבת." אנחנו בעזרת השם מתראים בשבוע הבא באותו יום, באותה השעה, בפרשת תזריע. תודה לכם שהייתם איתנו. אתם, הצופים, שעושים לנו את האווירה, שנותנים לנו את הרעיונות, שנותנים לנו את הכוח להגיע לכאן בכל שבוע ושבוע שמחים וטובי לב. בואו נקבל את השבת בשמחה גדולה. תזמורת, בבקשה.