
קירוב הגאולה - הרב אליהו עמר (עם כתוביות בעברית)
במו ידינו אנו יכולים לקרב את הגאולה. זו זכות וגם חובה, אך אחריות גדולה. כיצד ניתן לקרב את הגאולה? הרב אליהו עמר בהרצאה מרתקת
שלום וברכה לכולם. ישנו תיעוד מאוד מאוד מעניין על פטירתו של רבי יוחנן בן זכאי. רבי יוחנן בן זכאי היה המנהיג של עם ישראל בדור התפר, אני חושב אחת השעות הקשות ביותר שידע העם היהודי - חורבן בית המקדש, הבית השני שחרב, מיד לאחר מכן, ההתארגנות לאסוף את העם שהתפרק והתנפץ לכל עבר, לייצר איזושהי הנהגה רוחנית סדורה, להעמיד תלמידים - יבנה וחכמיה. רבי יוחנן בן זכאי, הוא היה מן ההשגחה העליונה, הוא היה זה שנבחר להחזיק את עם ישראל באחת התקופות הקשות ביותר. רבן יוחנן בן זכאי היה תלמידו של הלל הזקן, תלמידו הקטן ביותר, אפשר להגדיר זאת כך, של הלל הזקן. והוא למעשה הנהיג את העם, ליכד אותו ושמר על השושלת ועל המסורת,
שהייתה לעם ישראל, אחרי החורבן הקשה ביותר - חורבן בית המקדש. כאן אני רוצה לתאר דבר מאוד מעניין. טרם פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו התלמידים כדי להיפרד ממנו. הרב חלה והבינו שזה כבר... זה קרה בערך שנתיים וחצי אחרי חורבן בית המקדש, ככל הנראה - זו השערה שלי, אני לא... חלילה, אני עכשיו מוסיף תוספת משלי - כנראה שהקושי והסבל והחורבן הקשה, כנראה השפיעו גם על רבן יוחנן בן זכאי, ושנתיים וחצי לאחר חורבן בית המקדש, הוא חלה את החולי שממנו בסופו של דבר, הוא לא קם, לאחר שהוא העמיד את יבנה וחכמיה, וסידר וייסד את המערכת, את הסנהדרין, את כל מה שהיה צריך לעשות, לאחר מכן, הוא חלה את חוליו שהוא עמד למות. נכנסו
התלמידים ואמרו לו ראו אותו במצב שלו, וראו אותו שהוא בוכה. אמרו לו: "רבנו, למה אתה בוכה"? קראו לו בביטויים, ביטויי כבוד - 'פטיש 'החזק', 'עמוד הימיני', 'נר של ישראל,' "אתה האור שלנו, עליך כל העם נשען! "על מה אתה בוכה? אדם כמוך, שמגיע ליום האחרון, איך שאתה מגיע, היה צריך לחייך, "עוז והדר לבושה, ותשחק ליום אחרון," "אתה המנהיג שלנו! למה אתה בוכה"? בכי, זה לשון מבוכה. רבי יוחנן בן זכאי היה איש אמת. הוא הביט בפני תלמידיו ואמר להם: "תלמידיי היקרים, דעו לכם, שכרגע אני הולך לקראת מערכה הרבה יותר מורכבת. "מה אתם מכירים במסגרת העולם הזה? מלך, צבא, הורגים, כובשים, רומסים, "זה מה שאנחנו מכירים אבל הכל בר
חלוף, היום המלך פה, מחר המלך מת. "אחד הדברים שהמלך החדש עושה, זה תמיד הפוך ממה שעשה המלך הקודם, "הכל זמני בעולם הזה. אבל עכשיו אני עולה לפני הקב"ה, שהוא מלך מלכי המלכים, "ואם הוא כועס עליי, אז זה כעס עולם! "ואם חלילה יש משהו, דנים אותי דין עולם! איך אני לא אבכה?" בכי זה מבוכה. מבוכה. "לא יודע לאן אני הולך"! ואז הוא הוסיף להם משפט מזעזע, הוא אמר להם: "תלמידי, אינני יודע באיזו דרך מוליכים אותי - האם לגן עדן, "או לגיהנום". וואהה! רבי יוחנן בן זכאי, לא יודע לאן לוקחים אותו!? לא יודע למה התחושה שלנו, היא תחושה שברור שמקומנו מבוצר בגן עדן. השאלה היא איפה - נשב ליד אברהם אבינו, או ליד משה רבנו...
אבל ברור שאנחנו בפנים!... מסתבר שרבי יוחנן בן זכאי - לא היה ברור לו בכלל שהוא עומד להיכנס לגן עדן, והשאלה היא - למה? למה הוא לא ידע? מה, אדם צדיק כמוך, ברור שמפה אתה הולך, מלאכי מרום... אתה הולך למקום הטוב ביותר. אמר להם: "ואיני יודע. "אני לא יודע לקראת מה אני הולך, ולאיפה הולכים להוביל אותי". התלמידים הבינו שזו שעה מאוד מאוד ייחודית, אמרו לו: "רבנו, ברכנו. "תן לנו ברכה. אתה עוזב אותנו, תן לנו ברכה". אמר להם במבט... שוב פעם, משפט אמת, זה זמנים שבו, זה לא הפוזות, לא שרבי יוחנן חלילה חי כך, אנחנו חיים - הרבה פוזות, הרבה דברים, רגע הפטירה - זה רגע של אמת, זה לא המקום למשחקים. הסתכל עליהם רבן
יוחנן בן זכאי, ואמר להם: "אני אברך אתכם: "יהי רצון, שתפחדו מאלוקים כמו שאתם מפחדים מבני אדם". אהה! שמעו את זה, אמרו לו: "רבנו, ביישת אותנו"! "זו הברכה שאתה מברך אותנו? את הצדיקים, התלמידים, החכמים, כל ה... "אתה מברך אותנו שנפחד מבורא עולם כמו שאנחנו מפחדים מבשר ודם"? הסתכל עליהם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם: "הלוואי! "הלוואי שתפחדו מבורא עולם כמו שאתם מפחדים מבשר ודם". למה? כי בדרך כלל כשבן אדם עושה איזה משהו פלילי, הוא אומר: "שאף אחד לא יראה אותי," "אני יכול להעביר את החוק." כשאדם, אני יודע, יש פס לבן - הוא חותך אותו, הוא אומר: "ששוטר לא יראה אותי, "אם הוא יראה אותי, הסתבכתי". כשאדם רוצה לעשות
משהו, הוא אומר: "שלא יראו אותי." אבל כשאדם עובר עבירה, מה הוא אומר? כאילו בורא עולם לא רואה. ואם בורא עולם רואה? ובורא עולם רואה כל דבר. אז מה אז? אההה... מתעלם. הלוואי שתפחד מבורא עולם כמו שאתה מפחד, אם החבר שלך היה עומד פה. שתחיו את זה כחוויה מוחשית. זה היה מפגש מאוד מאוד טעון, גם הדברים שדיברו, גם מה שהוא חשש - לקראת מה הוא הולך, ואז בנקודת הפטירה, זה היה בזמן המחלה, בנקודת הפטירה, אמר: "פנו כלים מפני הטומאה" - להוציא את כל הכלים החוצה מהבית, שלא יהיו טמאים ברגע שהמת נפטר, "והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה", שנפטר 600 שנה קודם לכן, "שבא ללוותני לעולם האמת". תכינו לו פה, שימו לו כסא. ואז נפטר
רבן יוחנן בן זכאי. צופים יקרים, כולם פה מבינים שיש כאן כנראה איזה משהו מעבר, הוא לא יודע, אם הוא הולך לגן עדן או לגיהנום. מגיע חזקיהו המלך - נשמתו של חזקיהו המלך לקבל את פניו, דברים פה במימד שמעבר. אנחנו חייבים חייבים לרדת לעומקם של דברים ולנסות להבין מה קרה כאן. הזוהר הקדוש כותב שבשעת פטירתו של אדם מגיעים לפניו קרוביו וידידיו. אנשים שחוו חוויית מוות קליני - לא עלינו ולא על אף אחד מישראל - אנשים שחוו חוויית מוות קליני סיפרו שהגיעו לקראת נשמתם היוצאת, הגיעו קרובים, ידידים, חברים, אנשים שנפטרו שבאו לקבל אותם, לקבל את פניהם. בדרך כלל, זה או משפחה, או חבר טוב. מה עשה רבי יוחנן בן זכאי שבא חזקיהו
מלך יהודה, שבכלל לא חי בתקופה של רבי יוחנן בן זכאי? רבי יוחנן בן זכאי היה בחורבן בית המקדש בשנת 68 לספירה. בית המקדש השני עמד 420 שנה, זאת אומרת, זה פחות 420 שנה, עוד 70 שנה היו בגלות בבל, וחזקיהו המלך חי בבית המקדש הראשון 150 שנה לפחות לפני החורבן. זאת אומרת, מדברים פה על 650 שנה הפרש ביניהם. הם גם לא מאותה משפחה, חזקיהו היה משבט יהודה, רבן יוחנן בן זכאי היה שייך למקום אחר. הוא לא היה בכלל משושלת בית דוד. אז מה עשה רבן יוחנן בן זכאי שחזקיהו המלך הגיע ללוות אותו? חוץ מזה, הם גם לא היו ידידים. קודם כל, לא שייך להיות ידיד של מישהו שחי לפני 600 שנה. אבל מעבר לכך, שניהם היו שני מנהיגים אבל הם
קיבלו החלטות, שהם החלטות הפוכות זה מזה. למה? רבי יוחנן בן זכאי היה בנקודת החורבן. בזמן החורבן בירושלים היה מאבק קשה מאוד אפשר לראות את ההרצאה שנקראת 'המאבק על ירושלים', שם אנחנו תיארנו והרחבנו את המאבק שהיה בתוך העיר ירושלים בין 2 קבוצות גדולות מאוד, חלקם היו הבריונים שרצו מלחמה בכל מחיר, וחלקם היו הפרושים, שהם למעשה חכמי ישראל, ובראשם רבן יוחנן בן זכאי שדרש שיעשו שלום ולא ילחמו, ובתווך היה את העם. והבריונים שרפו את כל מחסני המזון בירושלים ואילצו את העם, לצאת להילחם "מזי רעב ולחומי רשף." נעלו את חומות העיר ירושלים, והעם התחילו למות בפנים כמו זבובים. רבי יוחנן בן זכאי, בדרך שאינה דרך, עם תיאום
עם ראש הבריונים שהיה גם אחיין שלו, שבשלב מסויים הוא אומר לו: "תראה, אתם הורגים פה את העם, תפסיקו! "תיכנעו ונעשה שלום. נציל את העיר". ואז אמר לו האחיין, לרבי יוחנן בן זכאי, הוא אמר לו: "נכון, אני ראש הבריונים, "אבל אם אני אגיד להם היום להפסיק יהרגו כבר אותי. "אבל אני יכול לעזור לך לברוח מירושלים אולי תצליח לעשות שם איזה משהו". ובאמת, רבי יוחנן בן זכאי עזב את ירושלים בלוויית שני תלמידיו באיזושהי דרך מורכבת שם הוא עשה את עצמו כאילו הוא נפטר, ובקיצור, הצליחו להוציא אותו מהעיר ירושלים, ואז הוא הגיע לפני אספסיאנוס שהיה עדיין - עוד לא מלך, היה קיסר, והוא אמר לאספסיאנוס: "תשמע," היה שם איזשהו דין
ודברים, בדיוק בישרו לאספסיאנוס שהפכו אותו להיות מלך, הייתה שם אווירה טובה, ואז אמר הקיסר אספסיאנוס שהפך להיות מלך תוך כדי הפגישה, אמר לרבן יוחנן בן זכאי, אמר לו: "מה אתה מבקש"? ורבן יוחנן בן זכאי ביקש את יבנה וחכמיה, את שושלת רבן גמליאל, את המשפחה, שישמרו עליהם ולא יהרגו אותם, ולהציל יהודי צדיק שקראו לו רבי צדוק, שצם 40 שנה שלא תיחרב העיר ירושלים, ועכשיו צריך היה לשקם אותו ולהציל אותו כדי להחזיר אותו בחזרה שיוכל לחיות חיים שהם חיים תקינים. רבן יוחנן בן זכאי, לא ביקש את העיר ירושלים, רבן יוחנן בן זכאי, לא רצה להילחם ברומאים, הוא העדיף להיכנע, שהעיר תיכנע ותיפול ביד האויב. זו הייתה דרכו של רבן
יוחנן בן זכאי והוא קיבל את ההחלטה הזו על סמך כל מיני שיקולים שהיו לו לפי גודל עוצמתו. העיר ירושלים בסופו של דבר חרבה, בית המקדש חרב, אנחנו כבר כמעט 2,000 שנה שמתפללים לבניין של בית המקדש השלישי, במהירה בימינו. זאת דמותו של רבן יוחנן בן זכאי. בואו ניקח את חזקיהו המלך. אני מדפדף בתנ"ך, אני מוצא בספר מלכים ב,' פרק יח' ו-יט', שם מתואר דבר מדהים: חזקיהו המלך. הגיע סנחריב להחריב את ירושלים. סנחריב הגיע עם עם כחול הים, לפי האומדנים הזעירים ביותר, מדובר בעם שמנה כמעט 2 מיליון חיילים - אם לא יותר מכך. 185,000 מפקדים היו בצבאו של סנחריב, הוא מגיע לירושלים והוא מבקש שתיכנע העיר ירושלים. הוא לא יהרוס
אותה, הוא רק יקח את העם היושב בציון, ויעביר אותם מזרחה, אל אזור המזרח הרחוק, ניתן להם ארץ זבת חלב ודבש, נמצא להם שם... למרגלות הרי ההימליה... נמצא להם איזה משהו טוב. חזקיהו המלך לא מוכן להיכנע. מעמידים איזשהו איש למשא ומתן שנקרא בשם רבשקא. רבשקא היה נציג של סנחריב, רבשקא עומד ונושא ונותן למרגלות החומה של ירושלים, והוא מדבר דברים שיש בהם היגיון. הוא אומר לאנשים מטעם המלך חזקיהו, הוא אומר לו: "מה הוא מנסה להילחם "בסנחריב הגדול? הרי עמים הרבה יותר חזקים מכם, לא הצליחו להחזיק מעמד נגדו. "שיכנע, לפני שנחריב את כל העיר ירושלים". ואז הוא פונה באסטרטגיה מאוד מאוד מניפולטורית, הוא אומר להם: "תשמעו,
"אם אני אתן לכם 2,000 סוסים, אין לכם 2,000 רוכבים לשים עליהם. "אין לכם צבא להילחם"! "החומות של העיר ירושלים, הן חומות רעועות." סנחריב בסיור בטחון שהוא עשה למרגלות החומה, הוא אמר לחיילים שלו: "אנחנו לא צריכים להילחם, פשוט מחר בבוקר, "כל חייל עובר, מגרד קצת מהחומה - אין חומה על ירושלים". "החומות רעועות, החומות לא מתוחזקות, אין להם צבא". אומר רבשקא: "תיכנעו! למה אתם לא נכנעים? מי יציל אתכם מהידיים של סנחריב"? וכאן הוא גם קצת התרברב, הוא אמר: "אפילו האלוהים של שאר העמים, "לא הצילו אותם, גם האלוקים שלכם לא יצליח להציל את העם היושב בציון". ופה זה היה דבר כפירה כי בורא עולם, הוא כל יכול. כשהם שמעו
את החרפות והניאופים, הם ביצעו קריעה על גבי החומה השליחים של חזקיהו המלך. אבל הדברים שדיבר רבשקא, הוא לא דיבר בארמית כמו שפתם של אשור, אלא הוא היה יהודי מומר, הוא דיבר בלשון יהודית, כך כתוב בתנ"ך. למה? כדי שישמעו אותו העם בירושלים. ושהם יתחילו לעשות מרד, להפיל את המלך כדי שהם יוכלו לכבוש את ירושלים. אמרו לו: "דבר בארמית, אנחנו נתרגם לעם". הוא אמר להם: "לא, אני רוצה שהם ישמעו "באוזניים שלהם, מה שאני אומר". והתחילה שם תסיסה בעם. היה אדם שנקרא שבנא, שבנא הוא היה אדם מאוד מאוד מכובד, אפילו אפשר להגדיר את זה - יותר פופולארי מהמלך חזקיהו. לחזקיהו המלך למדו 11 ישיבות היו יושבים ולומדים תורה מחזקיהו
המלך, אצל שבנא הסופר היו 13 ישיבות יושבים ולומדים אצלו. הוא היה דומיננטי מאוד. והוא בא לחזקיהו ואמר לו: "תיכנע, אין לנו סיכוי"! וחזקיהו, משיקול מסויים, שאנחנו ננסה לברר אותו - לא היה מוכן למרות שדיברו דברים של היגיון וטעם - לא היה מוכן לוותר על ירושלים, "אני לא מוותר על ריבונותה "של ירושלים", אמר חזקיהו המלך. ואז שבנא ראה שהמלך ככה עומד ומתעקש בלי היגיון, לקח חץ וקשת, העיף מחוץ לחומה והיה כתוב שם פתק: "לצבאו של סנחריב, שבנה וסיעתו - החבורה שלנו, השלימו. "חזקיהו וסיעתו לא השלימו." שמחר, כשאתם נכנסים לירושלים, שלא יתבצע מרחץ דמים בלי להבדיל בין אלו שרצו שלום - אנחנו, לבין חזקיהו שבחר במלחמה, או
יותר נכון בהתעקשות, אפילו לא הייתה לו אפשרות להילחם. ואז קרה דבר מדהים: באותו לילה, חזקיהו המלך אמר: "אני הולך לישון, ובורא עולם - אתה תעשה "את המלחמה בעבורי". באותו לילה ירד מלאך השם, ונתנו להם לשמוע את שירתם הענוגה של מלאכי השרת. ופרחה נשמתם מרוב תענוג. למחרת בבוקר, 185,000 מפקדים, עם כל הצבא - אף אחד לא נותר בחיים. המלחמה הסתיימה על ירושלים, עוד לפני שנורתה יריית הפתיחה הראשונה. התענוג של שירת המלאכים גרם להם שתפרח נשמתם. אנחנו לא מבינים כל כך בשירת המלאכים, אבל מה שמופיע במקורות, יש פרקי הכלות לרבי נחוניה בן הקנה, שם מתואר מלאך קטן, רק שתבינו את המושגים. אנחנו לא רואים מלאכים, ואין לנו
השגה בעולם המלאכים, אבל מה שאנחנו קצת כן יודעים, זה לפי מה שחז"ל הביאו לנו במקורות, מה שהם ידעו וקיבלו כמסורת: ישנו מלאך, המלאך הזה, יש בו - זה דברים שהם דברים גבוהים אבל כתובים ונאמר אותם - יש למלאך הזה אלף פיות! פה, יש לנו פה אחד, כמה דיבורים אתה מדבר מפה אחד, לפעמים בן אדם מדבר... מדבר - אוהווו! עשית לי כאב ראש! יש למלאך הזה 1,000 פיות! ובכל פה, יש לו 1,000 לשונות. לנו יש לשון אחת, אלף לשונות. זאת אומרת, זה מיליון לשונות למלאך הזה, וכשהמלאך הזה מכל לשון מוציא צליל, מנגינה, קול, שעם הקול הזה, אם אנחנו פה עם האוזניים שלנו, היינו נחשפים למנגינה שהוא מנגן, הייתה פורחת נשמתנו מרוב תענוג. אנשים
שחוו חוויית מוות קליני מספרים שהם שמעו צלילים ענוגים שלא מעלמא הדין. שום תזמורת, שום צליל שמוציאים פה במסגרת העולם הזה, אין, זה לא מתועד, זה פשוט שירה ממקום אחר, זו נגינה מסוג אחר לחלוטין. אדם יכול היה למות פעמיים - זה מה שהם אומרים, מעוצמת התענוג וזה מלשון אחת, תכפילו את זה פי מיליון - וזה מלאך קטן. קדימה, תתחילו לחשבן מה זה שעשרות, ומאות, ואלפי מלאכים שרים שירה לכבוד הקב"ה. אתה מתפקע מרוב תענוג. מה שנתנו לצבאו של סנחריב, זה לשמוע את שירת המלאכים, לא יותר מזה. פרחה נשמתם. נגמר. כל הסיפור על ירושלים מסתיים. לכאורה, בראי ההיסטוריה, חזקיהו המלך ורבי יוחנן בן זכאי, הם אנתיטזה אחד לשני. חזקיהו לא
היה מוכן לוותר על ירושלים נגד כל הסיכויים, רבי יוחנן בן זכאי ויתר על ירושלים למרות שהיה צבא חזק, הוא לא היה מוכן להילחם למרות שהיו חומות בצורות לירושלים, הוא לא היה מוכן להילחם, והוא רצה שלום שלום, כניעה של העיר ירושלים, תוותר על ריבונותה של ירושלים. לכאורה, הם הפוכים אחד לשני, והנה, טרם פטירתו של רבי יוחנן בן זכאי, מגיע חזקיהו ללוות אותו? מה אתה עושה פה? האחרון שילווה את רבי יוחנן בן זכאי, זה חזקיהו המלך. הם עשו בדיוק בהיסטוריה דברים הפוכים אחד מהשני. אבל ציבור יקר, אם אנחנו מתבוננים, יש כאן את אותו שורש. רבי יוחנן בן זכאי, אנחנו אמרנו - לפני פטירתו, לא ידע להיכן מוליכים אותו, לגן עדן או
לגיהנום מפני שהיה בליבו ספק, אולי קיבלתי באותו מזלג היסטורי, באותו צומת היסטורי קיבלתי החלטה לא נכונה. אולי היינו צריכים להתעקש לא לוותר על ירושלים, אני ויתרתי על ירושלים, אני דחפתי לכניעה ולשלום, אולי זה לא היה נכון? ולכן, אינני יודע לאן מוליכים אותי, כי אם קבלת ההחלטה הייתה נכונה, אז יקחו אותי לגן עדן, אבל אם קבלת ההחלטה הייתה שגויה, הרי שבעטיי נחרב בית המקדש, ואז דרכי תהיה דרך אחת - לגיהנום, אינני יודע להיכן מוליכים אותי. הוא בכה. הוא בכה והוא באמת בכה. ואז טרם פטירתו, הוא קיבל את התשובה: הגיע חזקיהו המלך. כשהגיע חזקיהו נפתרו לרבי יוחנן בן זכאי כל השאלות. חזקיהו המלך ורבי יוחנן בן זכאי -
ציר אחד הנחה אותם, מה הנחה את רבי יוחנן בן זכאי לוותר על ירושלים נגד כל הסיכויים? היה להם את הכל כדי לנצח: היה אוכל, היה... רק ההתעקשות שהייתה לחכמי ירושלים לוותר, זו הסיבה שבסופו של דבר הובילה שהבריונים אילצו את העם להילחם ונוצרה מחלוקת שם ו... עד שחרב בית המקדש. התשובה היא פשוטה, הבריונים אמרו: "אנחנו נילחם ואנחנו נראה להם, נכה אותם "בשיניים." רבי יוחנן בן זכאי אמר להם משפט מאוד מעניין. הוא אמר להם: "לא מסתייע מילתא בעדייכו" - בארמית. בעברית הכוונה - אין לכם סיוע מן השמים. אמר להם רבי יוחנן בן זכאי: "כדי לנצח את האויב בעם ישראל, זה לא מספיק אנשים "עם שרירים, מחומשים, עם שיריון קשקשים
שיודעים להילחם טוב בדו קרב, "או לרכב על סוסים ולנופף עם שוט או עם איזושהי חרב, או לדקור ברומח, "לא לא. עם ישראל מנצח במלחמה, אם יש לו סיוע מן השמים". אם יש לנו סיוע מן השמים אז גם קומץ של חשמונאים, בני משפחתו של מתתיהו, יכולים לנצח את צבא יוון. אבל אם אין לנו סיוע מן השמים אז גם קבוצה אדירה של בריונים עם צבא חזק, ועיר בצורה, ומזון בפנים, לא יצליחו לנצח את האויב. עדיף שנעשה שלום, נצא מהסיפור עוד בכבוד, נציל את העיר ירושלים. קצת נוריד את הכבוד שלנו אבל ירושלים תינצל. וזה למעשה מה שהנחה אותו - בוא נוותר כיוון יש פה הרבה שנאת חינם, יש לנו מצב רוחני גרוע, חבל להילחם על העיר ירושלים. לוותר, לקבל
כניעה - לפחות נציל את הבית. חזקיהו מלך יהודה עשה בדיוק את אותו שיקול כאשר שבנא אומר לו: "תשמע, מדברים פה "דברים של היגיון - אין צבא, אין חומה, בואו נוותר". אמר חזקיהו המלך: "אני מסתכל על המצב הרוחני, והמצב הרוחני כרגע לא היה יותר טוב מזה מעולם - ילדים וילדות יודעים דיני טומאה וטהרה, הלכות קשות ביותר, עם ישראל יושב ועמל בתורה ביום ובלילה, וכתוב בתורה: "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו ונתתי שלום בארץ". כמה זה כואב שאנחנו פה בארץ ישראל עושים הכל, כל נשיא חדש שקם בארצות הברית, יש לו מתווה חדש ופתרון לסכסוך הישראלי- ערבי ולהביא שלום המיוחל למזרח התיכון, ואנחנו כבר 70 שנה מדשדשים כאן במלחמות. כל
איגוד אירופאי חדש, כל פעם יוזמה חדשה, וכל פעם אנחנו נמצאים עם הבוץ עד האף. אמצעי הטכנולוגיה מתקדמים, הצבא הולך ומשתפר, מושקע הון תועפות בתעשיות, ובפיתוחי אמצעי לחימה מאוד מתקדמים. הכל אנחנו מנסים. חוץ מדבר אחד - מה שבורא עולם אומר לנו, גם בורא עולם אומר: גם לי יש תוכנית, אולי תנו לי פעם אחת קרדיט? "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו," אולי כשיהיו פה עמלים ועוסקים בתורה, אז ברגע שישנו קומץ של עוסקי תורה, אז מיד אומרים: "נו נו, גם אותם צריך לגייס לצבא, "שגם הם לא ישבו וילמדו". מנסים הכל בדרך גשמית, למה לא נעשה פעם אחת, פעם אחת! כבר את כל האפשרויות אנחנו מיצינו. ניתן פעם אחת מתווה רוחני - מה
שבורא עולם מבקש. חזקיהו המלך אומר: "אני עומד במתווה הרוחני של בורא עולם. פה יושבים ועוסקים בתורה "אין צבא, אין חומה, אין כלום אבל יש פה את המימד הרוחני". אז בורא עולם אמר: אם אתה תעשה את זה - "נתתי שלום בארץ". "אז אני לא מפחד". הלך לישון, נרדם, היה רגוע ושליו, נרדם, אמר האלוקים: עכשיו אני עושה את חלקי - נתן שלום בארץ. לא נורתה ירייה אחת של מלחמה. זאת אומרת, רבי יוחנן בן זכאי וחזקיהו מלך יהודה הסתכלו בדיוק על אותה נקודה - מה המצב הרוחני בעם ישראל. חזקיהו המלך ראה - החשבון ביתרה, אז לא הייתה לו בעיה להתעקש. להבדיל, רבי יוחנן בן זכאי - כשהוא הסתכל, הוא ראה שהחשבון, לא רק במינוס, אלא חרג מהמסגרת.
יש פה שנאת חינם, מה אין כאן? רצח, מה לא היה פה? הוא אמר: "עדיף במצב כזה לא להילחם". "אבל יש לך את הכל גשמי!" אמר להם רבי יוחנן בן זכאי: "אבל אין לנו כלום, "מבחינה רוחנית"! אותו יסוד שהנחה אותו, אותו יסוד הנחה אותו, התוצאות שלהן היו תוצאות הפוכות, אבל העיקרון היה אותו עיקרון. רבי יוחנן בן זכאי לפני פטירתו, הוא לא ידע אם באמת הוא ניתח נכון את האירועים, אבל ברגע שהוא נפטר, והוא ראה שבא לקראתו חזקיהו מלך יהודה, הוא חייך, אמר: "אני כנראה קיבלתי את ההחלטה הנכונה, מכאן דרכי לגן עדן. "אם חזקיהו מגיע ללוות אותי שהתעקש על ירושלים, סימן ששנינו ניתחנו נכון את "מערכת האירועים". עם ישראל נמדד לפי מצבו
הרוחני. ציבור יקר, מה אומר לכם? ההיסטוריה, זה לא רק סיפורים של פעם, ההיסטוריה היא עכשווית גם לימינו אנו. אנחנו נמצאים בעידן שהוא לא פשוט בכלל. אנחנו כבר התכנסנו מכל העולם, מכל ארבעת קצוות תבל, הגענו לארץ ישראל, הארץ ברוך השם מתפתחת, משגשגת, עולה. אנחנו נמצאים במצב של - איך אומרים? הכל מוכן לסעודה. הכל מוכן לביאת המשיח. מה חסר? אהבת חינם. הבית שלנו נחרב על שנאת חינם, הבית הזה יבנה על אהבת חינם. אם נאהב אחד את השני, כל אחד איך שהוא, כל אחד בסגנון שלו, בדרך שלו, ביופי שלו, בצורה שבה הוא מתנהג, לקבל כל אחד באשר הוא, ונתחזק בתורה כמו שהאלוקים מבקש, במצוות, במעשים טובים, להתעורר, כל אחד ברמה שלו.
אפילו גם 5 דקות של לימוד תורה, לא משנה. אבל לעשות משהו. "אם בחוקתיי תלכו" - אם נעשה את זה, נוריד את זה לרמה הפרקטית והמעשית, ונאמר: זה לא רק סיפורי היסטוריה, זה הגורל שלנו, והוא נמצא בידיים שלנו. אנחנו ניקח את האחריות עם הרבה אהבת חינם, עם התקדשות והתעלות בלימוד של תורה, שיעורי תורה, ספרי לימוד, אמצעים, דרך המדיה היום ניתן לרכוש הרבה מאוד ידע, ולימוד תורה. נעשה את הדברים הללו, אנחנו במו ידינו, במו ידינו מקרבים את הגאולה. זו אחריות שלנו, זו זכות וגם חובה, אבל זו אחריות. אז שנעשה את הדברים הללו, בעזרת השם נזכה עוד בימינו לביאת המשיח, לבניין בית המקדש השלישי, ולחזרה של השראת השכינה, "יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך "תכרע כל ברך." בעזרת השם, במהרה בימינו. אמן.
התמלול נוצר אוטומטית ועשוי לכלול שגיאות.
פורסם ביום שלישי, כ״ט בטבת התשע״ח (16.1.2018). משך: 27:36

0 תגובות
תגובה מתפרסמת אחרי אישור של המערכת.
עדיין אין תגובות לשיעור הזה. אפשר להיות הראשונים.