מסרים מחכמת שלמה: פרק 18 - לחשוב על העתיד - הרב זמיר כהן HD

שלום וברכה וערב טוב לכולם. אנחנו הגענו לקהלת, פרק י"א, מתקרבים כבר ברוך השם לסוף הספר. פרק י"א, פסוק ו'. אבל נעבור במהירות מתחילת הפרק כי בעוד שני פסוקים אומר שלמה המלך שמי שיקיים את כל מה שכתוב בפרק הזה עד כאן: "גם אם שנים הרבה יחיה האדם, בכולם ישמח". אומר שלמה: אדם שיישם את המכלול של הפרטים שהוא נתן, גם אם הוא יחיה הרבה שנים, בכולם ישמח: בגיל צעיר, בגיל זקן. יש אנשים שהם שמחים רק בזמנים מסוימים, קרה משהו, מקבל שמחה, אבל כל היום בלי מצב רוח. ויש אנשים שכל ימיהם בשמחה. אומר שלמה המלך: תשמע לעצה שלי, תיישם את הנקודות האלה שאני מזכיר כאן, אתה תגלה שאתה כל החיים תהיה בשמחה. אז כדי שתהיה לנו

תמונה יותר שלמה נתחיל מתחילת הפרק, אבל נעבור בזריזות כי את זה כבר למדנו בשיעורים הקודמים. "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", אומר שלמה המלך לאדם: אל תתמקד רק בהווה, תחשוב על העתיד, גם דברים שאתה לא רואה מה בדיוק יצא לך מזה. אם אתה יודע שזה מעשה טוב לעזור לבן אדם שנמצא במצוקה, תעזור לו, אף על פי שאתה אומר "מה יצא לי מהאדם הזה?" "שלח לחמך על פני המים", אדם שלוקח לחם ומשליך אותו לכנרת, הוא לא מצפה שפעם הוא יפגוש את הלחם הזה, אבל הוא אומר: תדע לך, "ברוב הימים תמצאנו", יבוא יום שאתה תמצא את הלחם שהשלכת והוא יציל לך את החיים. זה המשל. הנמשל, אתה לא יכול לדעת כל אדם באיזה זמן בדיוק אתה

תצטרך אותו ואיזו תועלת אתה תפיק מההשקעה שהשקעת עכשיו. וראינו כמה דוגמאות לעניין הזה. המשיך בפסוק ב': "תן חלק לשבעה וגם לשמונה", כלומר אל תסתפק במועט, אל תאמר "עזרתי למישהו, אני יצאתי ידי חובה", אלא כל זמן שאתה רואה שאתה יכול לעזור ויש מי שזקוק לעזרה שלך, תעזור לו, שבעה אחר כך שמונה. "כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ", אתה לא יכול לדעת בעתיד באיזה זמן בדיוק האדם נקלע למצוקה ואז הוא צריך דווקא את מי שהוא עזר לו. עצה נוספת אמר שלמה: "אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, "ואם ייפול עץ בדרום ואם בצפון, מקום שייפול העץ שם יהוא". הוא אומר: תשים לב שהעננים מתמלאים בגשם לא בשביל עצמם, אלא בשלב מסוים מוריקים

את הכול לאדמה. בשביל זה ההתכנסות של כל אדי המים בעננים, כדי להוריק ולתת. "וגם אם עץ נפל" העננים לא אומרים לעצמם: "מה יוצא מזה שאני כל כך עוזר? "תראה, ההוא בסוף נפל, עד שהשקיתי, גידלתי אותו". מה הנמשל? אומר שלמה המלך לאדם: אם הקב"ה נתן לך מעלות מסוימות: כסף, חוכמה, כל דבר טוב שהקב"ה נתן לך, זה לא רק שיהיה לעצמך. אתה רואה שהעננים מתמלאים בגשם, זה לא רק בשביל עצמם, אלא זה מיועד לתת לאחרים, לסייע. אז אם הקב"ה חנן אותך, תראה, יש אנשים בעולם שאין להם את מה שיש לך, ואם אתה קיבלת את הנכסים האלה, קיבלת את הממון הזה, את החוכמה הזאת, את היופי הזה, את הגבורה הזו, כל דבר שהקב"ה נתן לך, כי באמצעות זה אתה

יכול לעזור לאחרים בקדושה, בטהרה, בצורה נכונה, אז תן לאחרים. מה תאמר? "אבל ראיתי שיש מישהו שעזר לאחרים ובסוף הוא נפל כלכלית", כמו העץ, "האדם עץ השדה". אבל הוא אומר: תשים לב, גם אם העץ נפל, הגשמים ממשיכים להוריד את הגשם, לא אומרים "אין טעם להשקיע". זה שההוא נפל, יש חשבונות לקב"ה. לפעמים האדם, לפני שנולד, הקב"ה קובע לאדם הזה שיהיו לו 20 שנות עושר. מראש כך קבעו לו, שיהיו לו 20 שנים של עשירות בלי קשר להתנהגות שלו. הסתיימו השנים האלה, העושר נלקח. אם הוא ניצל את השנים האלה לעשות דברים טובים בכסף שלו, מרוויח חיי נצח. אם לא ניצל, הלך הכסף אז נשאר לו מה שנשאר לו ביד. כמו הסיפור שהיה עם אותו תלמיד חכם

שהיה שר האוצר בממשלתו של מלך לא יהודי, והשרים הלא יהודים היו תמיד מדברים נגדו, מנסים להסית את המלך נגדו שהוא גנב ושהוא נוכל. והמלך ידע, הוא ישר ונאמן. אבל מרוב דיבורים הדברים נכנסו ללב. יום אחד כשנכנס הרב למלך, שהוא שר האוצר שלו, ראה את המלך כעוס. הבין שקרה משהו. אמר לו המלך: "אתה לא יוצא מכאן עד שתרשום לי על דף "את כל הנכסים שיש לך, "כל הנכסים הפרטיים שיש לך, כמה כסף בבנק". מה שנקרא "הצהרת הון". "אני רוצה ממך עכשיו הצהרת הון "כדי לדעת ולבדוק אחר כך האם באמת מה שאתה מצהיר באמת זה נכון, "ומאיפה יש לך את כל זה". הרב לא נכנס ללחץ, בשלוות נפש אמר לו: "אדוני המלך, אני לא צריך הרבה זמן, "אתה רוצה

לדעת מהם הנכסים הפרטיים שלי? "זה כתוב אצלי". הוציא פנקס מהכיס, דפדף כמה דפים, הראה לו, נניח היה כתוב שם 73 אלף דולר. הנה, רשום. המלך רתח מזעם, רק הדירה שלו שווה 300 אלף דולר, ויש לו חנות ויש לו עסק, איך הוא עובד עליי, 73 אלף דולר? מיד נתן הוראה: "תכניסו אותו לכלא" וחתם על צו שכל הנכסים של הרב, שר האוצר שלו, מוחרמים לאוצר המלכות. אחרי שהמלך קצת נרגע, אמר לעצמו "הרי הרב הזה פיקח, שר האוצר שלי פיקח גדול, "הוא לא טיפש, הוא יודע שאני יודע שיש לו יותר. "משהו מסתתר מאחורי הדברים". קרא לו, הביאו אותו אזוק והמלך אומר לו: "תגיד לי, איך אתה מנסה לעבוד עליי? "אתה יודע שאני יודע שיש לך יותר, איך אתה מצהיר

על סכום כזה?" הרב חייך, הוציא את הפנקס, הראה לו שכתוב על זה "פנקס של צדקה". אמר לו "כשאני נותן כסף לצדקה, אני תמיד רושם כאן. "שאלת אותי בכמה מסתכמים הנכסים הפרטיים שלי. "אלה הנכסים הפרטיים שלי. "זה באמת שלי, מה שאף אחד לא יכול לקחת לי לנצח. "זה יישאר איתי תמיד. "אבל כל השאר זה לא שלי באמת. "ומה ההוכחה לכך? "ברגע אחד העברת את הכול לאוצר המלכות. "דבר שאפשר לקחת לי אותו בשניות, זה נקרא רכוש פרטי שלי? "זה פיקדון, לך תדע מה יהיה מחר. "אבל מה שנתתי לצדקה זה באמת רכוש פרטי שלי". המלך נפעם, אף פעם לא חשב ולא שמע על חשיבה כזו. מיד פטר אותו מכל המחקרים, מכל ה... ראה אדם אמיתי, אדם ישר, שקיבל עליו סתם

רכילויות. אדם שיודע שהקב"ה מראש נותן לו כסף לזמן מסוים אז הוא לא עושה חשבונות "ההוא כך וזה כך". ואדרבה, בחז"ל רואים שפעמים שנגזר על האדם שיהיה עשיר לתקופה מסוימת, ובזכות הצדקות שהוא נתן האריכו לו לכל החיים שימשיך להיות עשיר כי הקב"ה רואה שהאדם הזה יודע להיות פקיד טוב על הכסף שהוא מפקיד בידו אז נותן לו עוד כהנה וכהנה. אבל על כל פנים, אומר שלמה המלך: אם אתה רוצה להיות שמח כל החיים, דבר ראשון: "שלח לחמך על פני המים", אל תתרכז בהווה, תחשוב על העתיד, תעשה טוב לאנשים גם אם אתה לא רואה מה אני ארוויח מזה. דבר שני, תזכור תמיד שהשפע שאלוקים נותן לך זה כמו עננים, זה לא נועד רק לעננים, זה נועד להוריק את

המים לעזור גם לאחרים, כך בכל מעלה. עצה נוספת: "שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור". אומר שלמה לאדם: אל תהיה פחדן יותר מדי. ספר "חובות הלבבות" כותב בהקדמה שלו: חלק מהזהירות זה לא להגזים בזהירות כי מרוב שאדם נזהר ונזהר, בסוף הוא לא עושה כלום. צריך להיות זהיר. אתה פותח עסק, רוצה להתחתן, צריך לשקול האם זה צעד נכון? אני לא עושה טעות? אבל אל תגזים בזהירות שלך, אחרת אתה לא תתקדם בחיים. אומר שלמה: "שומר רוח", אדם שהוא ממתין לרוח שתנשוב להביא את העננים ורק אז הוא יזרע, האדם הזה לא יזרע בחיים שלו. "ורואה בעבים", אדם שצריך כבר לקצור את התבואה, אבל הוא רק רואה ענן בשמיים, מפחד, "ואם ירד גשם בדיוק

כשאני קוצר? יהרוס לי את התבואה". "ורואה בעבים לא יקצור", אם אתה יותר מדי פחדן, אתה לא תתקדם. בזמן של זריעה אתה לא תזרע, בזמן של קציר אתה לא תקצור. תהיה זהיר, תהיה שקול אבל לא יותר מדי. גם בזה תדע את הגבולות, תתקדם הלאה. "כאשר אינך יודע מה דרך הרוח", כמו שאתה לא יודע מאיזה כיוון הרוח תנשוב ומתי היא תנשוב, אדם יודע את הכיוונים של הרוחות? פתאום מרגיש מכאן, משם, זה לא תלוי בך. "כעצמים בבטן המלאה", בטן מלאה, אתה לא יודע מה יש בפנים. רואים אדם לאחר ארוחה, אתה יודע מה הוא אכל? מה יש לו בתוך הבטן? אתה לא יכול לדעת. אישה הרה, אתה יכול לדעת אם זה זכר, נקבה בלי אולטרסאונד, בעיניים שלך? אתה לא יכול לדעת.

"כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה "ככה לא תדע את מעשה האלוהים אשר יעשה את הכול". כלומר, תקבל ענווה לפני הקב"ה. אל תעסיק את עצמך יותר מדי בשאלות מסובכות של למה ואיך. יש את התשובות הכלליות שעמדנו עליהן בעבר, שגם כשרואים צדיק שלכאורה נראה שרע לו, רואים רשע שלכאורה נראה שטוב לו, יש סיבות. ראינו בעבר את הסיבות שמנה אותן בעל "חובות הלבבות". אבל אדם שיותר מדי מעסיק את עצמו, הופך להיות מתוסכל, כעוס, הרי אתה לא יכול להעמיק, להגיע לחוכמה האלוקית. אחד החכמים אמר: "אילו ידעתיו הייתיו". אם הייתי במושגים האלוקיים אז אני בעצמי כבר הייתי אלוקים. עצם העובדה שהוא ברא אותי, ברור שאני לא יכול להגיע

לתבונה שלו, "לתבונתו אין חקר". אז אומר שלמה לאדם: עצה טובה, תהיה רגוע, אתה יודע שיש בורא לעולם, סמוך עליו שהוא יודע לנהל את הדברים, אל תסבך את עצמך יותר מדי. פסוק ו'. עד כאן הגענו. "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, "כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, "ואם שניהם כאחד טובים". מייעץ לאדם: "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך". הבוקר מסמל את התקופה שהאדם צעיר. כשאתה עדיין צעיר תפעל, תעשה, תתקדם, תיזום. "ולערב", גם כשאתה מבוגר, הגעת לגיל זקנה, "אל תנח ידך". תמשיך לפעול, תמשיך לעשות. יש אנשים, ביום שיצאו לפנסיה חייהם נגמרו. יש יותר גרוע מזה, ביום שיצא לפנסיה, מעכשיו מתחיל לריב עם אשתו. עד עכשיו

לא היה להם זמן לריב, היה טרוד בעבודה, בעסקים, עכשיו יושב בבית משועמם, הוא מסתכל עליה, היא מסתכלת עליו, יש להם הרבה זמן לריב. "לערב אל תנח ידך". לא הרבה שמים לב, באיזה גיל משה רבנו התחיל בכלל את הפעילות שלו? באיזה גיל הוא התחיל להתפרסם? כתוב שמשה רבנו היה בגיל 80 שנה בעומדו לפני פרעה. עד גיל 80 אף אחד לא ידע מי זה משה רבנו, לא הכירו אותו. רק אז הוא התחיל את הפעילות שלו. רבי עקיבא, רבו של רבי שמעון בר יוחאי, בגיל 40 התחיל ללמוד אל"ף בי"ת, הלך ללמוד בישיבה, לא ידע אפילו קרוא וכתוב, שלחו אותו עם הילדים בכיתה א', והוא לא התעצל, למד קרוא וכתוב, עבר למשניות, עבר לחומש, עבר לגמרא. מתי הוא התחיל את

הפעילות הציבורית שלו? בגיל 64. היום זה גיל פרישה. אז הוא התחיל את הפעילות שלו, התחיל כבר... היה כבר ראש ישיבה והתחיל... אחר כך נהיה גדול הדור ולמדו אצלו. אפילו אחרי ש-24 אלף תלמידים נפטרו לו, הוא לא התייאש. היה כבר מבוגר, אסף חמישה תלמידים ולימד אותם. אחד מהם רבי שמעון בר יוחאי, השני רבי מאיר בעל הנס. גדולי עולם, גדולי התנאים. למה? כי הוא לקח לעצמו את הפסוק הזה. הוא אמר לעצמו, שלמה אמר: נכון שאני מבוגר, נכון שכל מעשה ידיי טבעו בים, מה שנקרא, הכול הלך אבל יש לי עדיין כוחות, לוקח תלמידים - משקיע. זה מה שאומר שלמה: "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר". מה יצא הכי טוב? אתה

לא יכול לדעת, "הזה או זה". יכול להיות שדווקא מה שתעשה בגיל זקנה יצליח יותר ממה שעשית בגיל צעיר. "ואם שניהם כאחד טובים", וייתכן ששניהם יהיו מוצלחים אז הרווחת את הכול. כמה חשוב שאדם יאמץ את זה לעצמו, ולא בגלל שהוא מגיע לגיל מסוים יאמר "אני מיואש. כשהייתי צעיר הייתה לי מוטיבציה, "עשיתי, פעלתי, היום כבר אין בידי לעשות". "לערב אל תנח ידך". יצא לפנסיה, יש לו היכן לעבוד, יעבוד, אין לו היכן לעבוד... יש כאלה אנשים, אומרים "אני לא צריך את הכסף, חסכתי כל החיים". תקים איזה ארגון חסד בעצמך. אתה לא יכול להקים? תתנדב בארגון התנדבותי. יש המון ארגונים שמשוועים לעוד אדם שיבוא ויסייע. כמה בתי אבות שיש אנשים

מבוגרים שצריכים תמיכה שיבוא אדם, יעודד, האחיות שם לא משתלטות. ובא אדם, איש או אישה מתנדבים שם, משוחחים איתם, עוזרים להם, מסייעים להם. בתי חולים, כל ארגוני החסד שברוך השם הארץ רוויה בהם, אבל תפעל, תעשה, אל תירדם, תדע, ייתכן שבסוף החיים אתה תצליח לעשות דברים שהם חשובים יותר אפילו מתחילת החיים. אדם שמשלב את כל הדברים האלה הוא מתחיל להרגיש בחייו שינוי ושיפור פנימי כי הוא לא חי את המבט המצומצם שלו. והפסגה של הכול זה הפסוק הבא: מה המשל כאן? מה זה "מתוק האור"? יש אור שהוא מתוק? יש כלל בתורה, יש מילים שכל מקום שהמילה הזו מופיעה היא כמו מילת מפתח. יש פסוק שאפשר להגדיר אותו פסוק מפתח שהוא מגלה על כל

התנ"ך מה הביאור של אותה מילה בעומק. המילה "אור" שכתובה כאן, בכל מקום בתנ"ך שכתוב "אור", בקומה היותר פנימית מה זה "אור"? לומדים חז"ל מהפסוק "כי נר מצווה ותורה אור", שהפסוק הזה הוא בעצם פסוק מפתח לכל המקומות בתנ"ך שכתוב "אור", שזה מרמז על התורה. "ומתוק האור", אדם שעוסק בתורה, בזמן העמל שלו הוא מרגיש מתיקות, אף על פי שהוא עדיין לא הבין את כל התמונה. מתחיל ללמוד גמרא, נכנס לעומק של סוגיה, מפלפל בהלכות, שאלות, קושיות, תירוצים, עצם ההתעסקות בלימוד זה כבר נותן לו מתיקות. וכשכל התמונה מתבהרת, "וטוב לעיניים לראות את השמש", הוא פתאום מרגיש שמש זורחת מולו. כשהסוגיה לפתע מאירה מול פניו, הוא מרגיש כמו שמש

זורחת. בהתחלה זה כמו אור, בסוף הלילה רואים איזה פס של אור כזה שם באופק, אתה רואה שרק מתחיל להאיר אבל עדיין יש חושך. כל מי שלומד גמרא יודע בתחילה כמה קשה להבין את השפה של הגמרא, את הלך החשיבה של הקושיות והתירוצים, אבל לאחר שהוא מתרגל ולומד, הוא מרגיש את המתיקות ואז כשהסוגיה בהירה לנגד עיניו, הוא מרגיש שמש זורחת מולו. יש בהידברות שיעור שנקרא "מבוא לתלמוד". יש הרבה צעירים שרוצים לגמור גמרא, אבל הוא אומר "לא גדלתי בסביבה שמלמדים שם גמרא. "בבית הספר, בתיכון לא לימדו אותי גמרא". אז יש שיעור שנקרא "מבוא לתלמוד", אפשר לראות אותו בהידברות, ואחר כך יש דפי גמרא שסידרנו אותם בשיעורים שמסרנו על מסכת ברכות

כשהדף מופיע על המסך וכל שורה צבועה בצהוב כדי שכל אדם יוכל לעקוב עם המילים, להכיר את השפה ואת הסגנון. שמעתי מלא מעט בחורים שהתחילו עם זה והיום הם שוחים בגמרא כמו דג במים. הולכים קבוע, דף יומי, כל יום לומדים דף. ידוע, מי שלומד כל יום דף גמרא, כל שבע שנים מסיים את כל הש"ס. זה קניין עצום. לפני מספר שנים כשמרן הרב עובדיה יוסף היה חי היה באצטדיון טדי בירושלים סיום הש"ס אדיר במעמד שהוא הגיע, כל לומדי הש"ס הגיעו לשם, איזה מעמד גדול זה היה. התורה נקראת אור. למה היא נקראת אור? הרמח"ל היה אחד מגדולי המקובלים, רבנו משה חיים לוצאטו, הוא כותב בספרו "דרך השם": שים לב שאדם שלומד פיזיקה, מתמטיקה, גיאוגרפיה,

כל החוכמות שהוא לומד, הוא נעשה יותר מלומד, יותר חכם, אבל הוא לא הופך להיות אדם טוב יותר מאשר לפני שהוא למד את אותה חוכמה. הוא לא הופך להיות אדם שמתייחס יפה לאשתו יותר מאשר לפני, הוא לא נעשה פחות עצבני מאשר לפני כן. לעומת זאת, אדם לומד תורה, אתה רואה אותו אחרי שבועיים-שלושה, כל יום קובע עיתים לתורה, אתה רואה פתאום שהמבט שלו משתנה. הרוגע, השלווה, השמחת חיים. מה הסוד של התורה? שואל הרמח"ל, מה יש בתורה? יש בה את כל החוכמות, "הפוך בה והפוך בה דכולא בה". בסדר, אז אדם מחכים אבל אתה רואה שיש כאן איזה עניין סגולי. משיב הרמח"ל: תדע לך שבמילים של התורה הקב"ה קישר את אורו יתברך, את האור העצמי שלו, כביכול

את עצמו הוא הכניס במילים של התורה. כשאדם הוגה בדברי תורה הוא מזרים את האור האלוקי לתוך הנשמה, לכן האדם משתנה, מרגיש שמחת חיים, מרגיש סיפוק אחר. זה לא רק שהוא החכים בנושאים שונים, אלא הוא קיבל אור אלוקי לתוכו. זו גם הסיבה שאנחנו אומרים, כשעולים לתורה אנחנו מברכים: אנחנו לא אומרים את זה על תפילין, "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תפילין". אלא דווקא בעניין הזה של לימוד התורה, שבעצם היא כוללת את הכול, את כל המצוות, אבל מודים לו שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. אגב, יש כאלה שרואים את העניין הזה כגזענות. כמה פעמים שאלו אותי אנשים: "מה זה בחר בנו מכל העמים? "מה הגזענות הזו? מה אתה מרגיש את עצמך

מעל כולם?" היה אחד שהקצין עוד יותר, נסחף בלשונו. הוא אומר: "אני לא מבין, למה מאשמים את הנאצים בגזענות? "וכי היהודים לא גזענים?" עד כדי כך. אמרתי לו: קודם כול חלילה בכלל להתחיל סוג של השוואה. אצלנו בעם ישראל וכי אנחנו אומרים שמי שלא יהודי צריך להשמיד אותו? חס ושלום. אצלנו כתוב "חביב אדם שנברא בצלם". כל אדם נברא בצלם אלוקים. לעם ישראל חשוב שלא יהיו מלחמות בשום מקום ולא יהיה רעב ויהיה טוב לכל האנושות, זה האידיאל היהודי. אפילו כשהמצרים טבעו בים, כתוב בחז"ל שמלאכי השרת ביקשו לומר שירה, הקב"ה השתיק אותם, אמר להם: "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" מה זה "מעשה ידיי"? הרי אלה המצרים שהתעללו בעם

ישראל. בכל זאת, עכשיו זה לא הזמן, מעשה ידיי בסך הכול. דבר שני, אם היה בא יהודי לגרמני ואומר לו שהוא מוכן לעבור לדת שלו, חס ושלום, הוא היה משאיר אותו בחיים? גזענות? הם לא רצו דם יהודי בעולם. בעם ישראל כל מי שבא להתגייר... אנחנו גם לא רודפים אחרי כל העולם שיבוא להתגייר, אבל מי שבא ורואים שהוא אמיתי ובאמת רוצה להשתנות, אנחנו מקבלים אותו. חס ושלום להכניס את המילה "גזענות" כשמדובר על עם ישראל. אז מה באמת הפירוש של המילים "אשר בחר בנו מכל העמים"? מה בעצם המיוחד בעם ישראל? ראיתי שהשואל הוא לא כל כך קשור לתורה. תגיד לו כתוב בתורה "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" זה לא ידבר אליו. מי שמאמין באלוקים אז

יודע שמי שברא את כל העולם הוא אומר לעם ישראל "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". אבל הוא, ראיתי שהוא לא כל כך... לא יקבל את הדברים מנקודת מבט תורנית, אמרתי לו: גם בלי התורה אתה חייב להודות שיש משהו מיוחד בעם ישראל. כמה יהודים יש בעולם באחוזים, אתה יודע? הוא אמר "פחות מחצי אחוז". יפה מאוד. כמה יהודים נמצאים בין מקבלי הפרס היוקרתי ביותר בעולם, פרס נובל, שהחלום של כל מדען בעולם להגיע לפרס הזה? באחוזים, כמה יהודים ביניהם? יש ויכוח האם זה 22 אחוז או 26 אחוז, תלוי את מי מחשיבים יהודי. אבל אפילו תגיד 22 אחוז, אפילו תגיד 22 אחוז, רבע אחוז יהודים בעולם, על פי זה מקבלי פרס נובל היו צריכים להיות באותו יחס,

גם רבע אחוז. איך ייתכן שזה 22 אחוז? אתה לא מרגיש שיש פה משהו בעם הזה? אמר: "נכון, זו נקודה מעניינת". בוא נבדוק נקודה נוספת. כמה סינים יש בעולם? היינו בסמינר בגואנגג'ואו בסין בשבת, אז בהרצאה, הייתה שם הרצאה שעוסקת בנבואות אז שאלתי אותם, ישראלים שגרים בסין, שאלתי אותם: כמה סינים יש בעולם? התחילו להתווכח. אחד אמר "מיליארד", השני אמר "זה פעם היה". הכול בסדר? ברוך השם. אחד אמר "מיליארד סינים", השני אמר "זה פעם היה, היום יש מיליארד ו-100 מיליון". השלישי אמר "מיליארד ו-300 מיליון". הרביעי נמאס לו מהוויכוח, אמר להם "עד שאתם מתווכחים, נולדו עוד 100 אלף". אבל אפילו ניקח את המספר האמצעי, מיליארד ו-100

מיליון, אי אפשר להשוות את זה ל-15 מיליון יהודים שיש בעולם, לכל היותר. תפתח את כל העיתונים של השנים האחרונות, את כל מהדורות החדשות, כמה פעמים ישראל הופיעה בכותרות? כמה פעמים סין הופיעה בכותרות? זה לא נתפס. כשאתה רוצה לקרוא משהו על סין, אולי יש איזו ידיעה פנימית. ישראל תמיד בכותרות. אתה לא מרגיש שיש משהו מיוחד בעם הזה? איך ייתכן 15 מיליון, ובארץ זה גם לא 15. 15 זה כל העולם. מול מיליארד ו-100 מיליון וכל כך הרבה מדברים עליהם? כל אדם שפוקח את עיניו מרגיש שיש משהו מיוחד בעם ישראל. לפעמים אנחנו כיהודים לא יודעים להעריך את עצמנו. בארץ, אתם יודעים, יש תופעה קשה של התבוללות בארץ, בעולם. אתמול עוד יצאו

באחד הערוצים, אני אפילו לא יודע איזה ערוץ, אבל אמרו לי שהייתה איזו כתבה שתוקפת את הידברות שמסייעים לבנות לצאת מכפרים ערביים. במקום שיגידו תודה רבה, במקום שיסייעו, עוד הם תוקפים אותם. כתבה שהייתה ב"ידיעות אחרונות" לפני כמה שבועות נגד הידברות על מחלקת ההצלה מהפלות. צריך להגיד להם תודה רבה על הכתבה, כמה אנשים התקשרו כדי לתרום להידברות למחלקת ההפלות. אז צריך להודות להם. אנשים לא ידעו שיש מחלקה כזו, ועוד נשים שבאו וביקשו להציל את הילדים שלהן. על כל פנים, יהודי שיודע לייקר את עצמו, להעריך את עצמו, לדעת את גדולתו, מה המשמעות של להיות יהודי, מה זה "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". העומק של התפקיד של

עם ישראל בעולם נמצא בנבואת ישעיה. שם הקב"ה אומר לישעיה: תאמר לעם ישראל מה פירוש "אור גויים"? המשנה מסבירה בפרקי אבות: כל מלך יש לו אזרחים במדינה שהוא כמובן לא שונא אותם, אזרחים, אבל יש לו את הילדים שלו, המשפחה של המלך. מהמשפחה המלך דורש הנהגות ברמה גבוהה, לא כמו האזרחים, והשכר בהתאם. הגדולה של משפחת המלוכה היא בהתאם. כשהקב"ה אומר לעם ישראל "בנים אתם לה' אלוקיכם", פירושו של דבר: אומות העולם הם האזרחים של המדינה שלי, אני מלך העולם, "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם". כל האזרחים שבעולם הם אזרחי המדינה שלי, אבל אתם עם ישראל, אתם הילדים שלי, אתם משפחת המלוכה. במה זה מתבטא? "ונתתיך לאור גויים". לאומות

העולם הקב"ה נתן שבע מצוות בסיסיות שיתנהגו כבני אדם: איסור עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, איבר מן החי - שזה צער בעלי חיים, ברכת השם, גזל ודיני ממונות. אלה שבעה דברים שקיבלו הגויים, חוקים בסיסיים. אבל יכולים לאכול מה שהם רוצים, להתלבש כפי שהם רוצים, קמים בבוקר לא צריכים טלית ותפילין, יכולים מיד לצאת לעבודה, להתחתן עם מי שהם רוצים. לעם ישראל, אומר הקב"ה: אתם כמו הבנים שלי, אתם לא תאכלו כל דבר, לא תאכלו בעלי חיים טורפים, בעלי חיים מאוסים, רק צמחוניים שהם מעלי גירה ומפריסי פרסה, שיש להם עוד מעלה בעניין הזה. בספר "המהפך" הבאנו את ההסבר מה המעלה על פי הקבלה במעלי גירה ומפריסי פרסה. יהודי קם

בבוקר, אומר לו הקב"ה: תזכור שאתה בן מלך. לפני שאתה יוצא לעבודה שים כתר על הראש, קוראים לזה תפילין, תלבש גלימת מלכות, קוראים לזה טלית, דבר איתי, עכשיו צא לעבודה. מלבד האורות הגדולים שיש בתפילין, מי שמכיר את המחקרים בעניין. בת ישראל, אומר לה הקב"ה: את לא תתלבשי כמו אלה בהוליווד שם. את בת ישראל, את בת מלך. כל אישה ששייכת למשפחת מלוכה הלבוש שלה שונה. היא לא לובשת בגדים מזולזלים שחושפים את הגוף שלה. בת ישראל, את בת מלך. אתה יהודי, את יהודייה, אסור לכם להתחתן עם אומות אחרות, רק ביניכם לבין עצמכם. מה המטרה בזה? "ונתתיך לאור גויים". כלומר כך, כל אזרח מאזרחי המדינה בעולם שרוצה להעפיל למדרגה יותר

גבוהה, להיות יותר רוחני, הוא צריך להסתכל על היהודי ולומר "כזה אני רוצה להיות". אנחנו, שנולדנו כיהודים, לא יכולים לבחור אחרת. יהודי לא יכול להיות גוי. מספרים שהגאון מווילנה הלך פעם לדבר עם שר יהודי שהתנצר כדי לקבל את המשרה. היה קל דעת ושם לא היו ממנים יהודים בשלטון והוא היה מאוד כישרוני, אמרו לו: "אם תתנצר תקבל את המשרה" שם בווילנה, בליטה. והיה צורך לצורך עם ישראל שהשר הזה יטפל במשהו, הגאון מווילנה הלך לפגוש אותו, והוא כמו גוי מתנהג. תוך כדי שיחה השר קיבל אותו בכבוד, זה הרב של כל עם ישראל. תוך כדי שיחה לקח כוס מים ולגם. הגאון מווילנה הצטמרר, אמר לו "תברך 'שהכול'". הסתכל עליו, "כבוד הרב, אני

כבר לא יהודי, מה 'שהכול'?" אמר לו "אתה יהודי ותישאר לנצח יהודי. "וכשתבוא לעולם הבא ישאלו אותך למה לא בירכת 'שהכול'. "אתה לא יכול להיות גוי". מספרים שהמשפט הקצר הזה נכנס לו ללב ואחר כמה ימים הוא ברח למדינה אחרת, שם חזר בגלוי ליהדות, כי אם היה נשאר שם היו הורגים אותו, היה אסור לו לחזור ליהדות. לצערנו, בעולם יש שלא מכירים את המשמעות של מה זה להיות יהודי, התפקיד הגדול הזה שאלוקים מטיל על האדם. בכל פעם שאנחנו יוצאים לחו"ל בסמינרים, בשיעורים, תמיד לאחר מכן באים אנשים ומדברים על הכאב הגדול שהילד התבולל, הבן התבולל או הבת התבוללה. לצערנו, לפני 70 שנה הייתה שואה ש... שואה רעשנית שהרגה רבים מעם ישראל.

היום מה שקורה בעולם זה סוג של שואה שקטה. עם ישראל היה צריך להכפיל את עצמו פי כמה וכמה, ולאיזה מספר הוא מגיע היום? יש גם נקודה נוספת שתמיד כדאי לפרסם אותה, מחקר שקיבלתי מדווקא מוסלמי, הוא עו"ס, דוקטור מוסלמי. ערך מחקר והמסקנה שלו שכשמתחתנים שניים מעמים שונים, לאו דווקא יהודי וגויה, נוצרי ומוסלמית, מוסלמי ונוצרייה וכן על זה הדרך, בקרוב ל-100 אחוז מהמקרים הנישואין לא מחזיקים מעמד, אחרי כמה שנים נפרדים ומתגרשים. גם ככה יש מכת גירושין גדולה בעולם, אבל הוא טוען שכשמדובר בשניים שבאו מעמים שונים, הרי כל זוג יש קצת מתיחות ביניהם, אז אם הם באו מאותו עם יש להם את המוטיבציה כדי להשקיע ולהתקדם, אבל כשבאו

מעמים שונים, ברגע שיש קצת מתח ביניהם מיד גם זה נכנס לתוך הדיון שלהם והכול מתפוצץ, נפרדים לחלוטין, כשיש דמעות של ילדים וצער. שאלתי אותו: אבל מה אתה אומר לזוג שאומר לך "אבל אני אוהב אותה", "אני אוהבת אותו", יש רגשות של אהבה, איך מתגברים על זה? הוא ענה תשובה מעניינת. הוא אמר: תשאל את הזוג שרוצה להתבולל מה היה קורה אם בן הזוג או בת הזוג היו אומרים לך "אני לא רוצה ילדים". מתחתנים על דעת שלא יהיו ילדים. מה תהיה התשובה? "לא מוכן להתחתן בצורה כזו". כל אדם רוצה ילדים. "ואם מראש אומרים לי שלא רוצים ילדים אני לא אתחתן איתה". אבל רגע, אתה אוהב אותה. מה התשובה? "אני אוהב אותה עד גבול מסוים. "לא על חשבון

שלא יהיו לי ילדים". הוא אומר: ככל שהאדם מעריך את העם שלו, את השייכות שלו ורוצה להמשיך את השושלת, הוא יודע שגם אם יש רגשות של אהבה צריך לדעת להתגבר. וכל אדם מתחתן עם העם שלו, בפרט עם ישראל מתחתן בתוך עצמו, זה מה שישמר את המשך הקיום של עם ישראל. נחזור לעניין. אומר שלמה המלך "ומתוק האור וטוב לעיניים לראות את השמש". כשאדם עוסק בתורה הוא מגלה את כל החוכמות, מקבל את האור הפנימי הזה, וכשהדבר משתלב עם כל הנתונים שראינו עד עכשיו, מה התוצאה? "כי אם שנים הרבה יחיה האדם", גם אם האדם הזה יחיה הרבה שנים, יגיע לגיל מופלג, "בכולם ישמח", הוא יראה שכל החיים שלו רוויים שמחה. למה? כי יש לו הנהגה נכונה, יש לו

נתינה, הוא לא מסבך את עצמו עם בלבולים וקושיות. הוא יודע "אלוקים נתן לי כדי לתת". אין אדם יותר שמח ומאושר מאדם שמסתכל על החיים בצורה כזו, "אלוקים נתן לי ואני נותן". אומרים שים המלח נקרא ים המוות מצד שאין בו בעלי חיים, כי הוא מייצג את הים שמקבל ולא נותן. ים המלח הוא במקום הכי נמוך בכל כדור הארץ, המים רק מגיעים אליו, אבל הוא לא נותן מים לאף אחד. מקבל ולא נותן זה בחינה של מוות. יש אנשים שהיצר כל כך תוקף אותם עד שהוא מטבעו רוצה רק לקחת, רק לקבל, הוא לא מסוגל לתת לאחרים. אבל אם הוא יעבוד על עצמו, יתקן את עצמו, יתאמן, יראה שהוא יכול להגיע למצב של שינוי ואז הוא הופך להיות מאושר מבחינת "שלח לחמך על

פני המים" עם כל הכללים שהזכיר קודם. "כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח", לא כמו כאלה שצריכים רק סיבה מיוחדת כדי לשמוח. הוא תמיד שרוי באווירה של שמחה כי יש לו תורה, יש לו הנהגה נכונה, הוא לא מבולבל עם לחצים של קושיות. "ויזכור את ימי החושך כי הרבה יהיו". בתוך השמחה מכניס לנו פה שלמה המלך משפט שלכאורה צריך להעציב. הוא אומר שהאדם הזה "בכולם ישמח, ויזכור את ימי החושך כי הרבה יהיו", הוא מרמז על הזמן שאדם נמצא בקבר, הוא קורא לזה "ימי החושך", שזה יהיה הרבה זמן, עד תחיית המתים, כל אדם לפי הזמן שהוא נפטר. בזמן שלמה זה ודאי היה עוד הרבה זמן. למה הוא מכניס את זה כאן? אתה מדבר על שמחה. התשובה היא: כי

רק אדם שיודע שהעולם הזה ארעי יכול לשמוח באמת. הוא אומר לעצמו: אני חי בעולם, יום אחד אני יודע שאני אעזוב את העולם. לפני 150 שנה העולם היה מלא אנשים, איפה הם היום? אפילו אחד לא נשאר בכדור הארץ. אז עכשיו התור שלי להיות כאן, בוא ננצל את הזמן הזה כמו שצריך להתעלות רוחנית, לעשייה טובה, להתקדמות מוצלחת. כשהאדם יודע שהעולם הזה ארעי הוא לא מתאכזב, הוא לא עצוב, הוא לא מדוכא. טוב לו. "כל שבא הבל". כך הוא יודע שכל הדברים בעולם הזה, מצוקות, קשיים, כל זה הבל. וכאן הוא מגיע לפסוק מפורסם שהרבה מכירים אותו: "והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הבל". אומר שלמה המלך לאדם: "שמח בחור בילדותך". לפי

פשט הדברים, הוא אומר לאדם: גם כשאתה צעיר ועושה שטויות, תזכור "על הכול יביא אלוקים במשפט", אז תבדוק מה שאתה עושה אם זה טוב או לא טוב. זה פשט הפסוק. אבל כשמעמיקים בלשונו של שלמה המלך, הוא אומר "שמח בחור בילדותך", יש כאן מסר מאוד עמוק. יש ימי הילדות ויש ימי הבחרות. כשאדם מגיע לימי הבחרות היצרים מתחילים לבעור בתוכו. זה טבעי, הקב"ה נתן יצר לאדם לטובתו, לטובת הקיום של האנושות. כשהוא נכשל לעיתים הוא עלול להגיע למצב של דימוי עצמי נמוך. הוא אומר לעצמו "תראה כמה אני שפל, איזה שטויות עשיתי, לאיזו רמה הגעתי", ומכאן הוא עלול להגיע לייאוש. לכן אומר שלמה המלך "שמח בחור בילדותך", אתה זוכר כשהיית ילד איזה

טהור היית? גם היום אתה טהור. זה שהיה לך את הכישלונות האלה, אלה מעידות. אבל אתה תחזור שוב לימי הטוהר שלך כי במהות אתה מחפש טוב, במהות אתה רוצה להיות צדיק, אתה רוצה להיות קדוש. היצר הרע, השיטה שלו להכשיל את האדם בדבר קטן ואז לומר לו "אתה רואה שאתה לא שווה כלום? "עכשיו תעבור על כל העבירות שבתורה". והאדם לא שם לב למלכודת שהיצר שם לו. הוא הפיל אותו בדבר רק כדי לשנות את הדימוי העצמי, והתוצאה של הייאוש שווה לו יותר מהעבירה עצמה. הסבירו בעומק שזה מה שהיה עם אשת פוטיפר. כתוב "ותתפסהו בבגדו לאמור". כשהיא דרשה ממנו, תבעה אותו לדבר עבירה, אומרת התורה "ותתפסהו בבגדו". פשט הדברים: החזיקה אותו בבגד. בעומק

הדברים, המילה "בגד" מלשון בוגד. היא אמרה לו: "יוסף, תפסיק לשחק צדיק. "הרי אתה כולך מלא עבירות". עכשיו, הוא יודע שהוא לא כזה רע כמו שהיא מתארת אותו. אבל היא אומרת לו "הרי אתה בוגד, "אז מה הבעיה שלך להיכשל בעוד עבירה?" "ויעזוב בגדו בידה וינוס ויצא החוצה". זה שאת מנסה לשנות לי את הדימוי העצמי שלי שכאילו אני לא בסדר, את זה תשאירי אצלך. את המושג של בגידה הוא השאיר אצלה, את הבוגדת, לא אני. "וינוס ויצא החוצה" - מזה הוא יצא למרחבים. כל השיטה של היצר הרע להקטין את האדם בעיני עצמו, אבל כל אדם צריך תמיד לומר לעצמו "אני כן טהור, אני כן נקי. "אז היו לי כישלונות, אבל הנשמה היא טהורה". הגמרא לומדת מהפסוק,

בספר יהושע כתוב שאחד מעם ישראל בשם עכן, אף על פי שהיה אסור לקחת מהרכוש של האויב הוא לקח ואז עם ישראל הפסיד מזה, ויהושע שואל את הקב"ה "למה אנחנו לא מצליחים?" אז אמר לו "חטא ישראל", מישהו עשה איזו עבירה ולכן... שואלת הגמרא: מה זה "חטא ישראל"? הרי אתה אומר שהוא חטא, איך אתה קורא לו ישראל? מכאן, "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא". כלומר, כשיהודי נכשל בחטא זה כמו יהלום שנפל לבוץ. יהלום נפל לבוץ והבוץ התקשה סביבו, כשמרימים אותו מה רואים? גוש של בוץ. אבל בגלל שיש כאן בוץ צריך לזרוק את זה לפח? אם יש נניח רבע פרוסת לחם שנפל לבוץ, התלכלך, אין מה לעשות איתו, אנשים זורקים. אבל יהלום שנפל לבוץ? גם אם אתה

רואה שהבוץ קשה, תרחץ אותו, תשפשף אותו, קצת תכה בו, תארגן אותו, יחזור להיות יהלום מאיר. כך ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא. הרב מאיר שוורץ, שמעתי ממנו פעם שהוא אומר שישראל דומים לפופקורן. הוא תמיד אוהב לעשות בדיחה מכל דבר, אז הוא אמר שעם ישראל דומה לפופקורן, אתה רואה גרעין קשה והצבע שלו לא מי יודע מה, אבל שים לו קצת שמן, קצת מלח, תחמם אותו, פתאום אתה רואה אותו קופץ לגובה עם רעש גדול, נהיה לבן, נהיה גדול, נהיה חשוב. תן לו קצת חום, קצת תורה, קצת מלח, קצת פלפל תראה אותו לאיזה גבהים הוא מגיע. הוא הוסיף: יש תמיד כמה שרופים שנשארים למטה, אבל בסך הכול יכול לעלות ולהיות לבן ולפרוח ולהצליח ולעלות. "ישראל

אף על פי שחטא ישראל הוא". רק היצר מנסה להקטין את האדם בעיני עצמו, לכן אומר שלמה כשאתה בחור "שמח בחור בילדותך", תמיד תאמר כמה הייתי מקורב לבורא עולם כשהייתי ילד, כמה הייתי קשור, כמה הייתי נקי, כמה הייתי טהור - לשם אני אחזור, אני לא נשאר במקום לא טוב. יחד עם זאת, "והטיבך ליבך בימי בחורותך" - יחד עם זאת הוא אומר: אני לא מתכוון שתיכנס עכשיו לדיכאון ותיכנס לסוג של לחץ ותגיד שאם עכשיו אני בחור, צריך להתגעגע לימי הילדות, אז אולי את כל הבעירה של הבחרות שבי אני אכבה אותה. "והטיבך ליבך בימי בחורותך" - בימים האלה שאתה בחור תתבונן היטב מה נכון לעשות, תיקח את כל המנוע הגדול שיש בך, תנתב את זה לטובה. החום

של ימי הבחרות, של ימי הנערות זה כוח אדיר, צריך רק לנתב את זה לטובה. "והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך", תבדוק מה נכון לך באמת. יש כאלה שמסתכלים על אחרים ואז בעיני עצמם הם הופכים להיות לא שווים. למה? "תראה אותו איך הוא מוצלח ואיך אני. "למה הוא מצליח במבחן ואני לא? "למה הוא התקדם בעסקים ואני לא?" תהיה אתה, אל תהיה מישהו אחר. לכן הוא אומר "והלך בדרכי ליבך", תראה מה נכון לך, "ומראה עיניך" - תתבונן מה נכון לך. "ודע כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט". המסר הכללי של שלמה, בין אם נלמד את הפסוק על פי הפשט, בין על פי הפנימיות, אומר שלמה: תחיה מתוך חשבון נפש, מתוך הסתכלות אמיתית, תכיר בערך עצמך ותתקדם הלאה.

מסיים את הפרק הזה במילים: "והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך "כי הילדות והשחרות הבל". הוא אומר: אדם שמתבונן בנקודות האלה הוא מסיר את הכעס מהלב, לכן יש פה ו' - "והסר". הוא לא אומר "הסר", זה לא פסוק חדש, המשך. אם תחיה תמיד בצורה כזו שאתה בוחן ובודק מה נכון לך לעשות ואתה מתנהל בצורה נכונה ומכיר בערך עצמך, "הסר כעס מליבך" - זה יבוא ממילא. וכאן חשוב להדגיש, גם כשמדייקים בלשונו של שלמה המלך, הגישה שלו קצת שונה מהפסיכולוגים של היום. היום ישנה גישה פסיכולוגית שאומרת, אפילו לילדים אומרים את זה: "כשאתה כועס תוציא את זה החוצה". גם למבוגרים, "אתה כועס תתפרץ, אל תשמור בפנים כי בסוף תתפוצץ". רגע, אבל אם אני

מתפרץ החוצה כל מי שסביבי נפגע. האישה נפגעת, הילדים נפגעים, הבעל נפגע, החברים נפגעים. כשאדם מוציא את כל העצבים שלו החוצה הוא פוגע באחרים. אז יש גישה פסיכולוגית שאומרת "גם אם אחרים ייפגעו, העיקר אתה אל תתפוצץ, "תוציא את זה החוצה". לשלמה יש פתרון יותר טוב, הוא לא אומר שהאפשרות שלך או להשאיר את הכול בפנים ולהתפוצץ או להוציא את זה החוצה ולפוצץ אחרים. הוא אומר: יש פתרון יותר טוב, "הסר כעס מליבך", מראש אל תכעס. גם אם הלב מתחיל לכעוס, על ידי התבוננות נכונה אתה יכול לסלק את הכעס מליבך. כי באמת אדם שחי מתוך אמונה בהשגחה פרטית, יודע שיש בורא לעולם והכול בהשגחה והכול לטובה, אז גם אם עכשיו ההוא אמר לי וזה

פגע בי וזה... הכול מלמעלה והכול לטובה. אני עושה את ההשתדלות שלי לארגן את הכול, לסדר את הכול, להיות בסדר. אבל אם קרה שפגיעה, עלבון, כסף שהלך, אגרטל שנשבר, לא עושים מזה עניין גדול כי יודעים שהכול לטובה. בדור הקודם, הסבתות בדור הקודם, אגרטל יקר נפל, נשבר, מה היו אומרות? כפרה, כפרת עוונות. מילה אחת היו אומרות וזה עזר להן שלא יצטרכו פסיכולוגים ופסיכיאטרים, כי הן חיו בתחושה של אמונה בהשגחה פרטית. מה זה כפרה? כשהיא אומרת כפרה, מה זה כפרה? זו לא סתם מילה שנפלטת. כפרה פירושו של דבר כך: "אני יודעת שיש בורא לעולם והכול בהשגחה פרטית "ואם האגרטל היקר הזה נשבר כנראה שזה במקום שאני אהיה שבוע בבית חולים,

"הקב"ה לקח את האגרטל במקום זה. "טוב שהלך האגרטל". עכשיו, אחת שאומרת "טוב שהלך האגרטל" היא כועסת? היא מרגישה טוב שזה נשבר. על מי היא תכעס? זה נקרא "הסר כעס מליבך". לא כמו שהיום את כועסת אז תוציאי את זה על כולם. תסדרי שלא תכעסי, תסירי את הכעס מהלב על ידי הסתכלות נכונה. אני חושב שרק בעם ישראל כשנשברת כוס כולם צועקים "מזל טוב!" לפעמים צלחת נשברת, כל המשפחה צועקים, דבר מצוי. אולי לקחו את זה מהחתונות, אולי לקחו את זה מהכפרה, אבל רואים שהעניין הזה של האמונה מוטבע בעם ישראל. "והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך". אדם שמסיר את הכעס מהלב הוא מעביר את הרע מהגוף שלו. יש אנשים, מרוב שרע להם בחיים כבר הפנים

משתנות, תווי הפנים שלהם הופכים להיות מיוסרים, פנים מיוסרות, ממש רואים. העיניים מביעות סוג של זעם וכעס ותסכול, הגוף מתחיל להשתנות, הגוף כבר מביע דברים לא טובים. במקום שהגוף ישדר שמחת חיים, אושר, שלווה, אבל המרירות הפנימית הזאת עושה את המראה שיהיה רע. לכן הוא אומר "והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות", כל הדברים שמעצבנים אותך בגיל הצעיר, "הבל". הכול שטויות. פה הוא מדבר הרי עם צעירים, אז הוא אומר: תדע לך, יבוא יום שאתה תצחק על עצמך שפעם זה הכעיס אותך. ובאמת רואים את זה, אנשים מגיעים לגיל מסוים, נזכרים בגיל 20, 22, "הכיתי את ההוא, כעסתי על זה. על מה? על איזה שטויות רבתי איתו?" רק עכשיו הוא מבוגר אז

הוא קולט שזה היה שטויות. אומר לו שלמה: תהיה חכם הרואה את הנולד, גם כשאתה צעיר תסתכל בצורה נכונה על החיים וכך אתה תחיה חיים טובים, מאושרים ושמחים. השם יזכה את כולנו שנזכה לחיים טובים, בריאים ושמחים יחד עם כל עם ישראל, שנזכה לגאולה שלמה, אמן ואמן.