מכיסא גלגלים לטיפוס על האלפים: ד"ר תמר יהודה כהן על הניסים הגלויים בחייה

סתבר שיש לי מפרצת ענקית במוח שהולך להתפוצץ. קיבלתי מכה בראש, באתי את ההכרה, חזרתי להכרה. אחרי כמה ימים איבדתי את הדיבור. וואו.

שלום לדוקור תמר יהודה כהן. מה שלומך?

שלום שלום לך. שלומי טוב ברוך השם וטוב להיות פה. וברוך השם ממש. קודם כל אני חייבת לציין שאת נס מהלך. לפי כל חבת ודעת הרופאים לא הייתי יכולה היום לשבת מולי לדבר לשבת על כיסא רגיל ולא כיסא גלגלים ולדבר ולהגיב כאילו מה שאת עושה עכשיו זה נס ועוד מעט תשמעו למה זה נס כזה מטורף אז זה פלא השם שאת כאן במצב הזה ככה כמו שאת ברוך השם דבר שני את גאונת עולם תקשיבי לייצר 22 פטנטים מדעיים זה משהו שלא כל אחד מגיע לעשות אותו גם 100 שנים כן אז באמת בגיל שלך להפיק כל כך הרבה דברים וזה עוד כלום לעומת כל מה שאת עושה אז א בוא תדע להרי לנו באמת מה את עושה כי זה יש לך טיייטל מאוד מאוד ארוך אני לא הצלחתי לזכור אותו בעל פה אז ניתן לך להציג את עצמך אז אני תמר תמר יהודה כהן נשואה באושר

ברוך השם

אנחנו אנחנו הורים לשבעה ילדים פלוס אחד מאומץ

זה קרטון הקדוש ברוך הוא שכולם זכו להקים בית אני חושבת שכל אחד ואחד מאיתנו הוא נס

כן אבל בסדר גודל כמוך זה נס גלוי כל אחד הוא נס

או

אבל זה נס גלוי

אז העניין הזה של ההבדל בין ניסים נסתרים לניסים גלויים זה באמת באמת אחד מהדברים שהם שמלווים אותי כמו שגם דברים אחרים שהם גלויים או נסתרים

משום שלמשל הזכרת פטנטים בינלאומיים וואו אבל כשאני אצטרך להסביר לבורא עולם מה עשיתי בעולם הזה אני לא חושבת שאני אתחיל שם אני אומר לו שכל פיתוח ופיתוח שפיתחתי שמאפשר זיהוי מוקדם של מחלות כמו מחלות זיהומיות וירליות או פיתוחים שהיו בתחילת הדרך סרטן שחלה וסרטן שד כל פיתוח ופיתוח שהגיע למצב שאפשר היה להתחיל ליישם אותו בשטח הבאנו אותו גם למדינות מתפתחות מקומות שבהם לא עושים כסף

אני חושבת שכשישאלו אותי למעלה מה עשיתי זה לא יתחיל בפטנטים

כן זה יתחיל בענקה של אותם יכולות שהקדוש ברוך הוא העניק לי בעברה שלהם הלאה. אני מכיתה ג' אולי ד' אני יודעת שאני רוצה להציל חיים. יפה זה דבר שליו אותי ורוב הזמן חשבתי שלהציל חיים זה רפואה. הבנתי שהבית שאני רוצה להקים יהיה מאוד קשה להקים אותו עם האילוצים של רפואה. עכשיו יש לי רק שירי הלל לנשים שהולכות לכיוון הרפואה. יש לנו בת מתוקה שהיא רופאת נשים.

היא מתמחה בפוריות בשערי צדק.

בחרה בדרך נפלאה עם איש שפשוט מלכתחילה ידע שהיא הולכת לקראת הייעוד הזה ואפשר את זה. וזה לא פשוטס בדיוק זהלא לי זה לי זה לא התאים פשוט רציתי להיות יותר עם הילדים ואני לא כל כך אוהבת שמנהלים אותי 100% מהזמן ורפואה זה משהו מאוד מאוד מובנה ודורש גם בלימודים וגם אחר כך בחיים יש לי איזה קצת שפיצים כאלה שלא תמיד מתאימים לקופסה ולכן הלכתי ללמוד ביולוגיה הלכתי ללמוד מדעי החיים במטרה למצוא איזשהו משהו שבו אני יכולה לתרום

לכיוון של הצעת חיים כחוקרת. לכן למדתי תואר ראשון תואר שני ועשיתי דוקטורט בפקולטה להרפואה בתכניון דוקטורט בתחום של מערכת החיסון כן אנשים היו אומרים לי אה בטח היית חוקרת מוח לא אני לא הייתי חוקרת מוח נבין אחר כך למה זה עולה השאלה אבל אה ממש לא ומתוך מערכת החיסון המערכת החיסון מה היא בעצם עושה היא מבדילה בין מה ששייך ומה שלא שייך לי ומה שאמור להיות בתוכי ומה שלא אמור ומה שלא אמור להיות בתוכי היא נפטרת ממנו בצורה זו אחרת בכמה וכמה שיטות

ובתוך זה אמרתי לעצמי אוקיי השגתי באותו זמן נסעתי לפוסט דוקטורט בארצות הברית נסענו עם שישה ילדים ונסענו לאטל אטלנטה ג'ורג'יה ש אישי נמצא הגיע משם וכל השנים הבטחנו שנבוא עם הילדים בהזדמנות ידענו שכשיגיע הזמן של פוסט דוקטורט אז יהיה לנו אייחוד עם הצד השני ועבדתי במחקר של איידס שאז היה עוד בתחילת הדרך וזה המחלה שלא מדברים עליה גם היום זה לא כזאת מציאה גדולה אבל ו אמרתי לעצמי לא יכול להיות שאין לנו דרך לזהות את זה בזמן ואם מזהים בזמן אז לטפל הקדוש ברוך הוא יש לנו בתוך הגוף כלי שמבדיל מי שנכנס מבחוץ למי ששייך זאת אומרת שמערכת החיסון רואה את הווירוס הדר הרבה לפני שהיא מגיבה נגדו כי הווירוס הזה יודע לשמור על כולם שישתקו ולא יספרו שהוא נכנס

אז אמרתי אז למערכת בואי תלחשי לי במקום שתצעקי את זה שזה יקרה רק בעוד כמה זמן. תלחשי לי את זה. ופיתחתי מערכת לשמוע את הלחישות האלה. וואו. ואז זה התאפשר זיהוי תוך ימים מההידבקות במקום לחכות שבועות או חודשים תלוי בכל מקרה. וזה היה התחלת הדרך, היכולת להקשיב לנפלאות הבריאה כמו שהקדוש ברוך הוא עשה אותם. וואי אני חושבת שבלי קשר להשתנות של הדורות והמודעות היום להיותר לעוד דברים שאישה יכולה לעשות אני חושבת שבמהות שלנו זו הקשבה לעולם שאנחנו נמצאות בתוכו עולם הפנימי שלנו והעולם בכלל והבריאה היא מושלמת אנחנו רק צריכים להקשיב אז כל מה שדיברת פטנטים וכולי. זה כתוצאה מהקשבה לשאול את מערכת החיסון, מה את רואה? אפילו אם את לא רוצה לספר, אני רוצה את הלחישה שלך.

אבל איך עשית את זה? איך שלבת את זה? ז גם את הפטנטים וזה עבודת מחקר לעבור מדינה אחרת אה שישה ילדים וגם עוד שבעה ילדים. כן. אז היה לכם שישה אבל יש לכם שבעה ילדים.

השביעי נולד שעם.

שביעי נולד שעם. וואו זה אני מנסה עכשיו איך איך אפשר באמת לשלב גם את המשפחתיות שהיא מאוד מאוד חשובה לרבי ערך עליון כמו שאת אומרת שאני אגיע לעולם הבא מה יש ללות וכולי ומצד שני גם יש לך את המקום הזה של ה של הקריירה שהיא היא די תובנית זה לא משהו פשוט זה לא להיות אחות או להיות את יודעת משהו קצת יותר זהזה מחקרים זה המון שעות

שאל שאלה נכונה אב איך משלבים אבל זו בדיוק הסיבה מדוע בחרתי במחקר משום שמחקר זה על בסיס תוצאות, זה לא על החתמת כרטיס. אני יכולתי להניק את כל אחד מהילדים, לצאת אחרי חופשת הלידה ולהפסיד רק ענקה אחת. משום שענקתי לפני שיצאתי, חזרתי מוקדם. הייתי עם הילדים את אחר הצהריים ובערב אחרי שדאגתי שכולם הולכים לישון מוקדם, חלק מהם עד היום זוכרים לי את זה, הייתי יושבת לעבוד. זאת אומרת, כן, יש שאלה של איך אתה משלב, אבל דווקא המחקר הוא מקום שבו יש יותר גמישות. וגם שם מעבר לעבודה ולהתנהלות הנכונה עם הזמן צריך הרבה סיעתא דשמיא אפילו ספר תורה שבהיכל צריך מזלכ

אז מה את חושבת שפטנטים הלבים רק מעבודה קשה

זה במה מגיע מהרבה הרבה סיעתא דשמיא

שהנקודות שאלות ששאלתי והדרך שניסיתי לענות עליהם הסתדרו זה לא תמיד קורה ככה היום אני לא עובדת כמדנית. היום אני מצילה חיים במשמעות העמוקה שלהם. לא את לא את הלנשום ולא את פעימות הלב. זה יש רופאים שליחים אלא את החיים במשמעות של מדוע לרצות לחיות. איך לחיות בחסר גדול מאוד? איך לבנות מתוך החסר חיים שהם בעלי משמעות. שהם בעלי ערך ששווה להתאמץ בשבילהם. על זה אני יכולה לספר לך.

כן. אז באמת איך הגעת לזה? את עברת ניסיון מאוד מורכב.

איך הגעתי לזה? קודם כל לא עוזבים את המדע. במיוחד לא אם נהנים מזה כל כך אלא כן זה נכפע מלמעלה.

ומה קרה פתאום באמצע החיים שאת כל כך

מה קרה? על זה אנחנו מדברים על לפני 16 שנה אז אני עובדת בחברות שמפתחות ניסומים שלי פטנטים שלי ואני מרצה באוניברסיטאות באותו זמן הרצאתי בטכניון כמרצה מן החוץ כי אני לא אני לא בתוך האקדמיה והיה לי אירוע מוחי

מתי איך כמה איך פתאום זה קרה איך כאילו אף פעם שום דבר לא קורה ככה פתאום ובכל זאת זה פתאום באמצע החיים לפני שיש סיפור ארוך שבו החיים התגרו אותי והגעתי כאב ראש למיון הסתבר שיש לי מפרצת ענקית במוח שהולך להתפוצץ וכבר גרמה לנפיחות ובמוח ולבעיות בתפקוד והכל, אבל אני רק הגעתי בגלל כאב ראש והיה צריך לטפל בזה. אז אמרתי תפלו, הסתכלו, הסתכלו, אמרו אי אפשר. ומה זאת אומרת אי אפשר? אני רוצה לחיות. מה זאת אומרת אי אפשר? מה זה שבע? אל תעשה. אומר, אם נעשה ככה, אז זה יתפוצץ. ש ככה אנחנו נהרוג אותך. האפשרות היחידה להציל את החיים שלי הייתה לחסום עורק ראשי. העורק הראשי הימני למוח שלי חסום פה בערך. בכל צד ימין

מקבל דם מצד שמאל. דרך גשר קטן שהקדוש ברוך הוא פרע. יש הרבה גשרים אבל הקשר הזה הוא גשר של עורק, של דם שמזין את המוח. וזה גרר שצ כל מיני דברים שלא הבנתי בכלל מה זה עושה במוח כי מבחינת הרופאים תחזיר לכל מה שעשית קרה נס גדול הטפטוף משמאל מאפשר לך לתפקד שלום ולהתראות וזה היה השיעור שלא למדתי אני תלמידה גרועה אמרתי לך שנולדתי גאון אבל אני תלמידה גרועה למה?

כי מה היא צריכה ללמוד?

כי לא לא למדתי שכשמשהו משנה צורת ההסתכלות שלנו על החיים אז כדאי לעצור. אנחנו לא קמים כל בוקר אומרים מודעני וחושבים שעות אותו אנחנו נעמוד בפני בחירה בין חיים ומות והחיים היה חד משמעית ברור שחוסמים מצד ימין אם לא יזרוע עומדה מצד שמאל אז אני אהיה נחה קשה מאוד קשה מאוד מאוד מאוד קשה מבחינת תפקוד שלי כאדם

ומה קורה מה יום למחרת יומיים אחר כך את חוזרת לעבוד יותר רגיל

אני חוזרת לעבוד אחרי אני עוברת סנטור חוסמים את העורק ואחרי כמה ימים של התאוששות אני חוזרת לעבוד כרגיל בופס טעות לא עושים כזה דבר אבל לא למדתי והמשכתי למרות שהיה קצת יותר קשה וקצת יותר לאט וקצת יותר מורכב מה מה לךף אותך להמשיך לעבוד ולא לנוח כי תראת לעצמי שהרופאים אמרו לך תבוכי

לא זה בדיוק מה שהרופא אמר לי אמר לי תשמעי המוח שלך כל כך דחוס שזה מה שהציל אותך שהמפרצת לא היה לה לאן להמתח תמשיכי לעשות את כל מה שאת עושה איזה כיף יש לי אישור רפואי להמשיך לעשות כל מה שאני עושה

אבל זה לא היה נכון

אז כמה כמה שנים אחרי זה, לפני 13 שנה בערך, קיבלתי מכה בראש, באתי את ההכרה, חזרתי להכרה אחרי כמה ימים איבדתי את הדיבור.

וואו. עכשיו לאבד את הדיבור זה לא שאיבדתי את המשמעות של המילים אני ידעתי את המילים זה לא שהשפה הלכה לי לאיבוד לא יכלת לדבר פיזית

לא יכולתי להוציא שום צליל היה כריש שנוצר מחילופי תרופות נוגדות כרישה החליפו לי מינון החליפו לי זה הסירו משהו היה צריך לעשות את מה שעשו אבל הכריש שהיה בכלי אדם יחד עם המכת תקע אותו באיזשהו מקום שגרם

לעובדן הדיבור. עכשיו להיות אילמד זה עצוב. זה נורא נורא קשה לכולנו, אבל כל העולם המדעי שלי, שיתופי פעולה בעשרות מדינות, בארבע יבשות הכל טלפון, שיחות ועידה בטלפון עד לא היה את כל המיט שלי והזומים האלה.

וואו.

אז נכון שהיה גם הרבה תקשורת במיילים וכולי, אבל אנחנו עובדים עם אנשים. צריך לדבר וכל העולם המדעי שבניתי כולו אחד לאחד ירד לטמיון אז עמדתי בפני שוקט שבורה לא רק כאדם שאיבד את יכולת הדיבור ואנחנו יודעים דומם צומח חי והם

מדבר נכון נכון? אלא גם מי אני?

כאילו מי את עכשיו אחרי כל שבנית? אז רגע

מי אני? אני לא מדענית שהולכת לנהל את המחקר והפיתוח בחברה. אני לא היזמת שעוזרת לגייס כספים. אני לא החוקרת שבקשרים עם משרדי בריאות ועם צבעות בכל העולם. מי אני? הכל נהרס. חברות או נסגרו או נמכרו או עברו. כל הפטנטים הפכו להיות רכוש הכלל. כי כדי לשמור על פטנט על נכס שלך או שלח צריך לשלם בשבילו. כל הכספים הכל. הכל. משקיעים לא משקיעים בחברה ש המפתחת היא לא יכולה לתפקד.

וואי וואי וואי. וזה היה קשה ברמות את מקציאה את עצמך אנשים שלום אני תמר ומה את עושה ואני אומרת אני מדנית אני מתעסקת בדברים כאלה וכאלה ואני מה אני עונה עכשיו והקושי הראשון היה מי אני קושי השני וסליחה שזה נשמע מוזר כי זה מבחוץ פנימה אבל זה ממש ממש ממש הצורה שחוויתי את זה. הקושי השני היה שהיה לי אוגן של הנשמה בחיים שלי. זה היה שיעור בפרשת שבוע שנתתי בשבתות במושב לנשים שעה בשבת אחרי הצהריים. זה שיעור שהתחילה אותו שרה מרקוביץ' אצלנו במושב וכשהגעתי הייתה לי התזכות להשתלב איתה במתן השיעור ונתנו שבוע שבוע. ולא משנה איך נראה השבוע שלי. כל זמן שהייתי בארץ בשבת ומאוד השתדלנו שאני לא אהיה שבת ב בחול פשוט

זה באמת גם מורכב וגם קצת בזבוז זמן. הייתי מעבירה את השיעור אחת לשבועיים ועובר שבוע ושרה משלימה שבוע ומשלמות עד שבוע ואנשים אומרות אבל אנחנו רוצות שגם את רוצים רוצות לשמוע גם לשמוע

איך מתמודדים עם זה

ממשיכים להעביר את השיעור חברה ניגשה עליה ואמרה אמר לי, "את יודעת מה? תכתבי את השיעור, אני אקריא אותו." אבל בתנאי אחד. את כותבת כל מילה שאת רוצה שאני אגיד. הבאת פסוק, איך את רוצה לסכם אותו? את כותבת, "הבאת את רש"י, מה בדיוק את רוצה שאנחנו נשים לב ברשי הזה? מילה מילה אני מקריאה, לא לוקחת אחריות על שום דבר אחר.

תראי, איזה יצירתיות. איזו מתנה נתן לי הקדוש ברוך הוא.

ומה קורה עם המקום הזה? מה איתך? את מתלכת בצורה כזאת, אבל בסופו של דבר את פה יושבת מולי, מדברת.

אה, את שומעת אותי?

איזה כיף לי. מתקשרים לשיקום ומבקשים להתקבל לשיקום הדיבור ואומרים לי שלא מקבלים אותי כי אין סיכוי שאני אדבר.

וואי. ואז אני יושבת ובוכה. זה לא יכול להיות שלא מוכנים לעזור לי. בכי לא הוביל לשום מקום. הדיבור לא ירד מהשמיים. לא משנה כמה ניסיתי. אבל אני מדנית ואני יודעת שהמוח גמיש. והגמישות הזאת זה אומר שאפשר ללמד את המוח מחדש לעשות משהו שהוא שכח, נפגע, נהרס, לא משנה מה.

אז היא תקש להתקבל לשם או שאת עם עצמך?

לא קיבלו אותי. אני לא יודעת לשכם דיבור ושזה יש אנשי מקצוע אבל הלכנו בצורה פרטית לאנשים שונים. התחלתי ללמוד לנשום. מתי לקחת קורס נשימה? לא קשור לכל מיני דברים אחרים.

ממש הייתי צריכה ללמוד לנשום בצורה שהאוויר יעבור דרך מטרי הכל. היה צריך ללמד את המוח להעביר אוויר דרך מתרי הכל. כי זה הסיבה שלא יכולתי לדבר.

עכשיו זה משעמם מאוד. זה די מתסכל כי את לא רואה תוצאה.

נכון.

פשוט. ואחר כך עברנו לאחרים שלימדו דברים שונים ואחרי שנה ושמונה חודשים ברכתי ברוך רופי חולים בשך היינו

שנה ושמונה חודשים

והברתי שיעור לנשים בסוכה שלנו בשבת חול המועד על מה זו שמחה

יואו אמא'לה ניצחת את הרפואה את הדעה שלהם, את חווה דעת שלהם, שאמרו שאין סיכוי שאת תוכל לדבר.

לא קיבלו אותי לשיקור. את יודעת כמה שזה מעליב

כשאומרים לך מילא את פגומה אבל אין לך שום סיכוי לתקן את זה.

נורא. זה נורא היה מאוד קשה.

וואי איזה קשוח.

מאוד מאוד קשה. את ידעת גם מה לעשות עם עצמך, אבל כמה אנשים מקבלים את הלא הזה ולא יודעים מה לעשות עם עצמם ופשוט מקבלים את התוצאה ככה ומקבלים את המציאות. אוקיי, זה כנראה מה שצריך להיות. זה היה פעם ככה. היום יותר ויותר אנשים שומעים על האפשרות לקבל אימון ליווי שיקומי. שזו השיטה שפיתחתי כתוצאה מהדברים שעברתי בהם שמחברת

את הכלים שלמדתי שקראתי במחקרים שהתפרסמו בעולם לא שלי אני לא חוקרת מוח

כן

ובהרבה מאוד תחומים שנושקים מדהי ההתנהגות פסיכולוגיה כן ומגיעים כדי לומר אמרו לי שלעולם לא אבל אני כן רוצה דיברנו על זה שהקדוש קדוש ברוך הוא מסדר את הסימנים ויש מי שחכם יותר ויש מי שחכם פחות אז אני ברשימת החכמים פחות

תפיקה על הראש פעם אחת פיקה על הראש פעם שנייה באירוע המוחי ו בגלל שעקבנו אחרי המוח בצילומים בגלל המפרצת אז א ידענו שיש לי איזה גידול קטן מאחור משהו קטן אמרו לי אין מה להתרגש התמות אותי לפני שהגידול הזה יגדל. הוא באמת גדל לאט לאט לאט ואמרו לי אל תתייחסי. באמת לא הפריע לשום דבר. ואז לפני שבע שנים כמעט הסתבר שהוא התחיל להשתולל והגדיל את עצמו פי ארבע תוך חצי שנה והתחיל לפלוש לאזורים שהם ממש ממש מסוכנים.

ואמרו לי אין ברירה צריך להוציא אותו. אני לא רוצה שיפתחו לי את הראש שלי ואני לא רוצה את זה ואני לא אבל אין ברירה אמרתם לי שזה לא טוב לפתוח את המוח ולשמור עליו ככה אין פרירה טוב אז אני כשלחזר חזר הדיבור ויכולתי לדבר למדתי אימון אימון לחיים ואימון לחתונה קוצ'ינג

כן

והיו לי מתאמנות אמרתי לכולם עניין בריאותי אני מעבירה אתכם לאחרות תמשיכו את התהליך ואמרו לי שבוע עד 10ה ימים בבית החולים שישה שבועות החלמה בבית את יכולה לחזור לחיים הרגילים ברוך השם אז מתכננים בהתאם התעוררתי משותקת

בכל צד שמאל מלמעלה

אמא'ה

עד למעלה מטה.

וואי

את זה ידענו מיד. אחרי שהגעתי לשיקום מסתבר שגם יש לי פגיעות קוגניטיביות שאני לא יוכלה לזכור משפט של יותר מכמה מילים שאני לא יכולה לזהות לזכור את המילים של פעירות וירקות שאני קונה כל שבוע לשבת. אנשים ריחמו עליי מאוד בשביל זה שהיא הייתי משותקת והייתי צריכה עזרה בכל דבר. כל הגבולות שלי נפרצו. אבל אני אני בלילות בכיתי על הפגיעה הקוגניטיבית כי תנועה וזה בסדר, זה מאוד קשה וזה מאוד חסר אבל אני רוצה להיות אני.

כן. והזהות שלך בעצם ה השכל הנחה

בהתחלה הייתה מאוד מאוד קשה אבל הגעתי לשיקום עם הרבה מרץ קודם כל אני כבר יודעת לעבוד קשה בשיקור ראיה לי

ידעתי שגם אם זה יקח זמן זה אפשרי שזה ידיעה מאוד משמעותית לא בתיאוריה שכתוב בספרים אלא ממש ונכנסתי לניתוח עם כוחות. זה לא שהייתי חולה או משהו. התחלתי לעבוד מאוד מאוד קשה ובעה חודשים אחרי זה קרא לנו מנהל השיקום לישיבה ואמר את העולם תראי מהגובה הזה. לא נורא היה נשיא בארצות הברית בכיסא גלגלים ולא תוכלי ללמוד דברים חדשים. לא נורא, יש לך נכדים קטנים. שחקי איתם. זו הייתה נקודת השבירה. לפעמים צריך להישר. יצאנו החוצה משם וגילינו את כל המחלקה מחכה לשמוע מה אמר הרופא. זה לא סוד, יש עשרות משתקמים כולנו

אז למה הוא רק לך?

הסתבר לי שכל מה שאני עושה יש לו השפעה על אחרים שאני לא עובדת בווקו. מסתבר לי שכולם ראו כמה קשה אני עובדת, שבזמן שהם הולכים לנוח אניעוב הולכת לחדר תרגילים. בזמן שהם יושבים ועושים מה שהם עושים. אבל ההבנה הזאת שמה שאני עושה משפיעה ושהכאב שלהם על מה שאמרו לי

ישר שליך. אוקיי, אז אם לתמר אין סיכוי, אז מה הסיכוי שלי?

ואז הבנתי שהשיקום שלי הוא לא רק הסיפור שלי. והתחלתי ללוות עוד משתקמים בתוך המחלקה והייתי עוברת ליד מישהו שידיים שלו מונחות על השולחן וכבר לא זזו אני לא יודעת מאז שהוא הגיע והייתי רואה איזשהיא ניסיון של אצבע להתרומם והייתי אומרת לו ראיתי את האצבע זעזה ושתדע לך זה אומר שיש תקשורת מקצה האצבע עד הראש שלך זה מעולה בעזרת השם תוכל להרים עוד אצבע בשבוע הבא וככה לכל אחד ואחד יצאתי בסופו של דבר אחרי כחצי שנה בכיסא גלגלים הביתה ניסים קורים לאט

וואו אבל ברוך השם

אבל המשכתי לעבוד הייתי בשיקום באשפוז יום לעבוד בצורה מתודית והרבה סבלנות והודיה על כל צעד קטן בסופו של דבר אחרי שנתיים טיפסתי בעלפים

וואו ובסופ בסופו של דבר כתבתי ספרים, אלה רק שלושה מהספרים שכתבתי. זאת אומרת שאפשר היה לשכם את הדברים, זה פשוט לוקח זמן. אבל תוך כדי עזרתי גם לאחרים. והבנתי שמה שאני עושה זה תהליך מובנה, שיטתי, מסודר. לקחת את השיקום שאנחנו מקבלים, את הפיזיותרפיה והריפוי בעיסוק והקליני תקשורת וכל שאר הדברים והתרגילים, לתכלל את זה, להסתכל על המפה השלמה ולשרטט מסלול כמו מורה דרך

שמראה את הדרך מאיפה שנמצאים, לא מקום טוב, איפה ש

אלא מטרות שרוצים להגיע.

וזה בעצם השיטה שפיתחת. וזו השיטה לאימון ליווי שיקומי של השיטה הזאת. בעזרת השם יפתחו קורסים

וואו

ללמוד את זה. זה קורסים למורי דרך בשביל השיקום

וואו. שבהם ילמדו את העקרונות ואת הכלים, יעברו סטאז' בהנחיה שלי ב א אימון ליווי שיקומי ונרקשו יכולות להוסיף

המון המון אור לעולם.

שניה אבל אני חייבת להבין משהו אחד. מאז שיצאת הביתה על כיסא גלגלים עד שהגעת לטפס על האלפים, מה קרה שם בדרך? מה נתן לך את האמביציה המטורפת הזאת? לא להקשיב לרופאים וללכת עם עד הסוף, עם מה שאת מרגישה, חושבת, רוצה, יודעת, מאמינה, בוטחת שהולך לקרות?

הייתה לי עסקה עם הקדוש ברוך הוא.

אוקיי?

אני אמרתי לו, אני כמו הנער שהגיע מהכפר לימים נוראים. הוא לא ידע לקרוא. הוא לא מכיר את התפילות. אני לפי הסיפור זה קורא בגולה, הוא בטח גם עברית לא יודע. אבל א'ב הוא יודע והוא זורק את הא'ב לשמיים ואומר לקדוש ברוך הוא תסדר את התפילות שלי הקדוש ברוך הוא מסדר משום שהקדוש ברוך הוא לא צריך שום דבר יותר מזה

אמרתי לקדוש ברוך הוא הצלת את החיים שלי הייתי יכולתי למות כבר אז מהמפרצת לפני כמה שנים אמר לי רופא מומחה שפיתח את אחד הדברים שהצילו את החיים שלי בפעם אחרת שלא סיפרתי לך עליה אמר לי, "הסיכוי שלך לסיים את השנה הוא 5%." זה היה בקיץ, הוא גוי, אז הוא דיבר על שנה לועזית ואני מאז מסתובבת עם ה5% האלה והעסקה שלי עם הקדוש ברוך הוא זה שהמחז האלה יספיקו עד שמגיע הזמן שלי. ואמרתי לקדוש ברוך הוא, אני את ההשתדלות שלי עושה. תעזור לי להגיע למקסימום שאני יכולה. אני לא יודעת מה המקסימום והיו דברים שביטרתי עליהם בחלק הקוגניטיבי באתי ואמרתי אני לא רוצה לבלות את כל החיים שלי בשיקום אז נפגע זה וזה וזה וזה וזה מה הכי חשוב לי לשכם ושיכמתי רק שפה זיכרון

שליפת מילים אחרת איך הייתי כותבת

אם הייתי יכולה לסכם את כל החיים שלך במשפט אחד. מה היית ככה את החיים שלי במשפט אחד? שזכיתי להביא חיים לעולם, לשמר חיים בעולם ולתת משמעות לחיים בעולם.

וואו, משפט חזק ביותר. יש לך איזשהי עצה לאנשים שמתמודדים עם משהו שאתמודדת? לזכור שהרופאים הם שליחים והרפואה יודעת במיתב הכלים שלה לומר לנו מה המצב היום ובעזרת הכלים האלה היא גם יכולה בצורה די טובה לומר לנו גם מה היה קודם זאת אומרת מה גרם לזה מה הוביל לזה לא בצורה מושלמת אבל לא רעה אין לרפואה אף כלי לנבא איך אני יודעת כי נבואה ניתנה לשוטים ובדקתי ולבית ספר לרפואה לא מתקבלים שותים פשוט מאוד אז איך רופא אומר אין סיכוי או בעוד שנה בעזרת השם נדע אם משום שיש עניין של סטטיסטיקה

יש ידע שמצטבר ממטופלים ואנחנו יודעים הטיפול הזה עוזר ל50% במקרה מקרה הזה אנחנו לא מצליחים לעזור כמעט באף אחד מהמקרים אבל אני לא סטטיסטיקה וגם את לא אף אחד הוא לא סטטיסטיקה כשאנחנו אומרים שכל אדם הוא עולם ומלואו זה עולם ומלואו הוא לא שייך לסטטיסטיקה ולכן רופא יקר כשאני אשאל מה הסיכוי של הטיפול הזה לעזור לי אז אני באה ומבקש ממך את הידע המצטבר הסטטיסטי ההסתברותי

שהצטבר והוא ידע חשוב מאוד כי לפיו אנחנו בוחרים איזה טיפולים לתת ואיזה לא ולמי אבל זה נ תגיד לפי המחקר עד היום זה מה שקורה סטטיסטית אבל אל תשליך את זה עליי ולאנשים אני אומר יש בכם ניצוץ אלוה ממעל הניצוץ הזה זה לא רק האנושיות שבנו זה הכוחות שבנו. אין הסיר מוציא עצמו מבית האסורים,

אבל רק הסיר יכול להחליט שהוא מרים את היד על החבר.

ואני רוצה דווקא מכל הספרים שכתב, שכתב באמת הרבה, דווקא לבחור את הספר שירה. כי שאת סיפרת לי שאת משוררת, אני קצת הייתי בהלה, אמרתי, "וואו, עם כל מה שאת מתעסקת גם כותבת שירים, רגע, זה מפתיע." אז אני אשמח שתקרי לנו ממש לסיום, שנסיים בזה ככה את הפרק. איזשהו שיר שאת א הכי רוצה להפר שאת בוחרת קריגו?

האמת היא שפשוט פתחתי.

אה, זה הכי יפה.

ואני אקרא את השיר. לחיות בתוך נס. לחיות בתוך נס. לקום כל בוקר לנס מתחדש. לפקוח עיניים ולדעת שיש לי הזכות לתת משמעות ליומי החדש. לומר מודה אני המתנגן בכל נימי נפשי פורט על מתרי הווייתי וקורה לי לחיות במודעות שלמה שהחיים הם מתנה עמוקה ורחבה מניים כל יום מוגש לי מקפו של האל המבטיח ואומר עשי את שלך ואני אעשה את שלי. ידו המסוחכת המגינה נותרת מעל ראשי ואני לא לבד.