הרב זמיר כהן - התמודדות עם משברים בשלום בית

שלום וערב טוב. בהרצאה הקודמת עסקנו יותר בכללים הבסיסיים על פי הדרכת הרמב"ם איך בעל צריך להתנהג עם אשתו ואיך אישה צריכה להתנהג עם בעלה. אחת השאלות הגדולות שעולות, האם כל הכללים האלה הם לא שייכים רק לאותו זוג שמתחיל לתחילת דרכו? אבל לא לאחר שאנחנו כבר נשואים כמה שנים? ויש כבר את הצלקות ואת הכאבים ואת הכעסים האדדים ואין מוטיבציה, אין חשק לעבוד ולפעול ולבנות. ובכלל שואלים האם יש סיכוי שנתקן את כל מה שלא עשינו בשנים הקודמות. והאמת היא שהניסיון מראה שלא רק שעם שני הצדדים עושים מאמץ, רואים תוצאות, אפילו אם צד אחד משנה את דרכו על פי המבנה הנפשי של הצד השני, נותן לו באמת את הסיפוק של הצרכים הנפשיים

שלו על פי הכללים שראינו בדברי הרמב"ם בהמשך אולי נעבור עליהם לפי הזמן, נעבור עליהם שוב במהירות, רק כדי לרענ את הזיכרון אפילו אם צד אחד מתאמץ ומשתדל ללכת בדרך הזו של הרמב"ם אם השני אדם שפוי ונורמלי הוא חייב להשתנות גם הוא זה דבר שהוא בדוק ומנוסא היה מקרה פעם ב באחת מתוכניות הרדיו הייתי בתוכנית תשובות לשאלות מאזינים ובאחד הימים כשהגעתי לאולפן זה התוכנית פעם בשבוע בימי שני הגעתי לאולפן אמר לי שם המנהל של התוכניות שכדאי להקדיש את התוכנית היום לשלום בית כי יש הרבה טלפונים בבעיה הזו אז הוא אמר את תחילת התוכנית נקדיש ל כמין הרצאה קצרה 20 דקות כמו הרצאה אחר כך נפתח את הקווים לשאלות מאזינים אז 20 דקות

דיברתי מה שכאן הערכנו בהרצאה הקודמת הרצאה שלמה שם תמצאתי את זה ב-20 דקות מה הרמבם אומר לאיש איך להתנהג עם האישה יהיה אדם מכבד ד אשתו יותר מגופו אהבה כגופו וכולי וכן את ההדרכה שהאישה צריכה להתנהג עם בעלה מכבדת את בעלה ביותר מדי עושה מעשה על פי וכולי אחר כך מי שה התקשרה ואמרה שהיא לא רוצה לדבר בשידור היא רוצה לדבר אחרי אז לאחר התוכנית באמת היא התקשרה ואמרה השאלה שלי איך אני משנה את בעלי היא רוצה לשנות את בעלה והיא שואלת איך משנים את הבעל שאלתי אותה מה הבעיה? ואז היא התחילה לדבר, אבל ככל שהיא מדברת, הטון שלה הולך וגובר, שופכת עליו אש וגופרית, איזה מילים, איזה ביטויים, ועברה לטונים גבוהים. היא

מדברת ואני אומר לעצמי שאם היא צועקת על בעלה כמו שהיא צועקת עליי, לא פלא שהוא מתנהג בצורה כזאת, אבל באמת טענות כבדות יש לה כלפיו. שאלתי אותה, את האזנת לתחילת התוכנית? שמעת מההתחלה? היא אומרת שכן. שמעת את ההדרכה של הרמב"ם איך אישה צריכה להתנהג עם בעלה? היא אומרת, "שמעתי, שאלתי אותה, "את מקיימת את זה?" היא אומרת לי, "לא מגיע לו." אמרתי לה, "בסדר, את מבינה שלא מגיע לו, אבל את רוצה לשנות אותו. מן הראוי שקודם כל את תתחילי לעשות את מה שמטל עלייך, תדעי שאת בסדר, אחר כך נחפש עצות. לא הייתה מוכנה. אמרתי לה, אבל תראי, זו הלכה. אמרתי, אולי מצד ההלכה נצליח לשכנע אותה. שאת צריכה להתנהג עם בעלך בצורה

מכובדת, לא לצעוק עליו, לדבר איתו יפה, לשאול אותו על דברים חשובים, שהדברים יהיו על דעתו, הכל מתוך שיתוף, מתוך שמחה. זו הלכה. הרמב"ם כותב כך. היא אומרת לי, "הרמב"ם לא דיבר על אחד כמו בעלי. יש לאנשים תירוצים. הרמב"ם לא דיבר על אחד כמו בעלה. אמרתי לה, בכל זאת, כדי שקודם כל תדעי שאת בסדר, שבועיים תקיימי את מה שכותב הרמב"ם. תפסיקי להרים את הטון, תפסיקי לצעוק עליו, תשאלי אותו, תכבדי אותו, עוד שבועיים תתקשרי שוב ונחפש כמה עצות איך לשנות את בעלך. היה עוד קצת משע ומתן. חזרתי אחר כך שוב על הדברים שהרמב"ם אומר לאישה, איך להתנהג והסכימה בסופו של דבר. לאחר שבועיים היא התקשרה. יש כאלה שאומרים להם לחזור, לא

חוזרים אחר כך, היא כן חזרה. שומעים את החיוך שלה מעבר לטלפון. היא אומרת, "אני לא צריכה עצות, קיבלתי בעל חדש." היא השתנתה והיא קיבלה בעל חדש. זה נראה כמו נס, אבל זה לא נס. אני יכול לתאר לעצמי מה קרה שם בבית. כנראה שהיא הייתה עקבית עם ההדרכה של הרמב"ם עד הסוף. אז מן הסתם בימים הראשונים בעלה לא הבין מה קרה לה. זאת האישה שהייתה צועקת ומדברת בצורה כזו ולא מכבדת אז בתחילה זה היה נראה לו מוזר אבל לאחר מספר ימים הוא מתחיל לאהוב את המצב החדש הרבה יותר נעים לבעל לחיות עם אישה שמדברת יפה מכבדת לא צועקת שואלת לאחר כמה ימים שהוא נהנה מהמצב החדש הוא יכול להמשיך בהתנהגות הקודמת שלו הוא יהיה מסוגל כעת לצעוק

חוק עליה ולבזות אותה כמו שפעם הוא היה עושה. הוא חייב להשתנות גם כן. כלומר, כשצד אחד אפילו מאמץ לעצמו את ההדרכה של הרמב"ם, אם הצד השני שפוי, הוא חייב להשתנות גם כן. תמיד אפשר לתקן. אמנם בתחילה זה יכול להיראות מוזר שצד אחד יבין מה קורה פה לצד השני. הוא יסתכל בתמייה, אבל לאחר מכן הוא יתחיל לההנות מזה. לאחר שיהיה הוא בעצמו ישתנה גם כן. אבל מעבר לכך, אדם שרוצה באמת לקבל כוחות, חשק לשנות, מן הראוי שהתבונן בדברי חז"ל בתלמוד, נצטט כאן את דברי חז"ל. זוהי חוברת שלקדתי כל מיני הדרכות מדברי חז"ל, מהרמב"ם על השלום בית. אז בין השר העתקתי כאן את דברי הגמרא במסכת חולין בדף קמא. אומרים חז"ל כך: גדול שלום שבין

איש לאשתו, שהרי אמרה תורה שמו של הקדוש ברוך הוא שנכתב בקדושה היא מחל המים. אומרים לנו חז"ל אדם שמרגיש קושי, הוא מרגיש באמת קשה לי להקריב עכשיו בשביל אשתי. או אישה שמרגישה קשה לי כעת להקריב בשביל בעלי כי באמת הוא לא בסדר. אבל ברגע שהיא תהרהר לעצמה, שהוא יהרהר לעצמו, הרי מה קורה כאן? הקדוש ברוך הוא אומר שהוא מוכן שימחה שמו במים ובלבד שיהיה שלום בין איש לבין אשתו. המקום היחיד בתורה שמותר למחוק את שם השם שהיו לוקחים את הקלף וכותבים עליו את פרשת סותטה כשהבעל חושד באשתו חייהם אינם חיים. אבל אולי היא כן הייתה בסדר? אז אומר הקדוש ברוך הוא, במקום חשדות, תמחקו את השם שלי במים וכך תגלו ותראו שהיא כן

הייתה בסדר או שלא הייתה בסדר, אבל אם הייתה בסדר, הם ישובו לחיות חיים טובים של אהבה ואחווה, שלום וראות. למה הקדוש ברוך הוא בחר בדרך הזאת? וכי אין דרכים אחרות, הוא יכל לומר שיקחו איזה ענף מסוים, איזה עלים מסוימים, ירטיחו אותם במים. למה הוא אמר שיקחו קלף ויכתבו את פרשת סותטה? וימחו את זה במים. למחוק את שם השם זה אחד הייסורים החמורים בתורה. לא תעשו כן להשם אלוקיכם. מה שכלפי עבודה זרה כתוב את מצבותיו תשברון ופסיליהם תשרפון באש על שם השם לא תעשון כן להשם אלוקיכם. אבל פה אומר הקדוש ברוך הוא שווה לי שימחש מי במים העיקר שיש שלום בין איש לבין אשתו. מה המטרה בכך? להעביר מסר לבני הזום. כשהם באים לריב על

דבר מסוים נניח שביקשת מאשתך שתעשה איזה דבר והיא עשתה את ההפך הגמור אמרת לה שלא תאמר כך והיא דווקא אמרה את זה ליד אחרים ומאוד נעלבת באותה שעה אדם מרגיש כעס ורוצה להקפיד ולריב ולהסתכסך אומר לו הקדוש ברוך הוא תבדוק בשעה הזאת האם המקרה שקרה עכשיו הוא יותר גרוע מלמחוק את שם השם בוודאי שלא אז אם שווה לבורא עולם שימחה שמו במים העיקר שיהיה שלום ביני לבין אשתי אז שווה לי עכשיו לריב איתה זה לא יותר חשוב השלום מאשר אותו מקרה פעות שגרם כעת לריב שבינינו הרי בכל מקרה זה לא יותר גרוע מלמחוט את שם השם במים כלומר בכוונה הקדוש ברוך הוא נקט בשיטה הזאת של פרשת סותטה למחוט את שמו במים רק כדי שאדם ילמד מוסר השכלה

לעצמו וכל דבר שקורה לו והוא מרגיש כעס ובהערה פנימית תכף יעשה חשבון נפש זה יותר גרוע או פחות גרוע ודאי שהמסקנה שלו תהיה שזה הרבה פחות הרי הוא לא היה מוכן בעצמו למחוק את שם השם בשביל אותו עניין. אז אם שווה השלום אצל בורא העולם במשקל כזה, בוודאי שגם שווה שאני אקריב את אותו דבר. כמובן שאין ללמוד מכאן שמותר לאדם לעבור עבירות מהתורה כדי שיהיה שלום בינו לבין אשתו. צריך לכל מקרה לגופו לשאול רב איזה דברים מותרים, איזה דברים אסורים. יש חומרות שלפעמים יש זוג שהאחד מתחזק והשני לא. אז יש חומרות שצריך להקריב אותם למען השלום בית. אבל יש הלכות שאי אפשר מה שהקדוש ברוך הוא גילה דעתו שימחה שמו זה כן אבל דברים

אחרים צריך כל מקרה לגופו אם יש בעיות כאלה של שלום בית בעניינים של הלכה תמיד צריכים לשאול מי שמבין בהלכה לדעת מה מותר ומה אסור להקריב לאותו עניין אבל עצם המסר שיש לנו בעניין הזה הוא מסר גדול שנותן הרבה כוחות לאדם להתמודד עם השלום בית הט נוסף שיכול לתת לאדם את המוטיבציה ואת הכוחות להתמודד גם כשמאוד קשה לו עם הצד השני כי הוא בטוח שהצד השני לא בסדר. זו ההתבוננות בכך שהנישואין הם לא שותפות, לא שניים ששותפים ביחד בבית אחד, אלא שני חצאים שהפכו לשלם. זכר ונקבה ברם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם. זאת אומרת שהוא ואשתו הם שני חצאים, שני חלקי נשמה, כמו שאומר הזוהר בפרשת לכלכה. הוא חצי נשמה והיא חצי נשמה.

ברגע שהוא נתן לה את הטבעת, ברגע שהיא התקדשה, הפכו שניהם להיות נשמה אחת. אז ממילא, כשהבעל מסתכל על אשתו, צריך לחוש באמת ובטמים שהאישה הזאת היא בעצם אני, כי היא השלימה אותי, היא הפכה אותי לאדם שלם. אין שום סיבה שאני אפגע בעצמי. זו הסתכלות אמיתית. כל זמן שהוא רואה את האישה כגורם זר שנמצא בבית, אז התחתנו כדי שהיא תתפקד במה שהיא צריכה לתפקד ותיתן לי את מה שאני רוצה. וכך גם היא מרגישה כלפיו. אז באמת כל אחד מנסה למצוא כמה אני מקבל יותר מהצד השני. אבל ברגע שהוא יודע שאנחנו שני חצאי נשמות שהפכנו לנשמה אחת בזמן הקידושין, שלכן יום הנישואין ביהדות גדול מיום הלידה. ביום שהאדם נולד מה נולד? חצי בן אדם.

ביום הנישואין הפך להיות אדם שלם. יש הרבה עדות שמנהגם עד היום ביום הנישואין שהחתן והכלה צמים. יום של צום ויום של חשבון נפש, תפילות, התבוננות, לא כמו אותם שמבזבזים את היום הגדול הזה על צילומים וטיולים וכדומה. יודעים שזה יום גדול, יום נסגב. זה יום שאני הופך להיות אדם שלם. יום הנישואין מקביל ליום הכיפורים. אם אדם עושה תשובה באותו יום אז כמו שליום הכיפורים יש כוח גדול עם התשובה לטהר ולנקות את האדם יום הנישואין זה באותה מידה זה אדם שנולד מחדש מהחתונה מהחופה הופך להיות אדם שלם כשהוא מסתכל על אשתו והיא מסתכלת עליו אנחנו אדם אחד אז זה כמו שאדם שלקח פטיש זה משל שנתנו אותו חז"ל אדם שלקח פטיש כדי להקות

במסמר ובטעות במקום להכות במסמר הוא יק באגודל. שואלים חז"ל, האם יד שמאל תחטוף את הפטיש מיד ימין ותקה אותה חזרה? מיום שנברא העולם ועד היום, אפילו בטעות לא קרה דבר כזה. לא קרה דבר כזה שיד שמאל תקה אותה חזרה. אבל איך אומרים הילדים? הוא התחיל, הוא הרביץ לי. למה לא להחזיר? כל ברדת מבין מה פירוש למה? זו היד שלי וזו היד שלי. אז נכון שהיד הזאת טעתה ויקטה את היד השנייה, אני אכה אותה חזרה, אני אמכה את עצמי. בדיוק אותו דבר. כשאדם מסתכל על אשתו ויודע היא זו אני, אני זו היא וכך גם הוא יודע, גם היא יודעת כלפיו, ממילא הוא מקבל כוחות. אז נכון שבעלי העליב אותי, נכון שאשתי פגעה בי, נכון שזה היה לו בסדר, נכון

שהצד השני עשה טעות, אבל זה עדיין לא מצדיק שאני אתקיף חזרה, שאני אציק חזרה, כי אם אני מציק לה, אני מציק לעצמי. גם זו נקודה שאדם יכול לקחת לעצמו את הכוח. האמת היא שחז"ל מרחיבים את הדברים על בכלל ואהבתה לראך כמוך. כשאדם יודע שכל אחד, חכמי הסוד אומרים שלא רק שכל ישראל ערבין זה לזה, אלא ערבין זה בזה. לכל אחד יש חלק מנשמתו אצל האחר וחלק מנשמת האחר אצלו. 60 השורשים של נשמות ישראל נמצאות אצל נמצאים אצל כולם. ממילא ואהבת לרעך כמוך כי הוא יודע הוא זה אני. אני זה הוא אז אני יכול לאהוב אותו כמו שאני אוהב את עצמי אמנם על פי הפשט לא כתוב ואהבת את ראך אלא כתוב ואהבת לרעך מה פירוש ואהבת לרעך תאהב שיהיה לו

טוב כי לאהוב את השני ואהבת את ראך כמו שאתה אוהב את עצמך זה מאוד קשה אם כי כמו שראינו קודם על פי הסוד גם לזה אפשר להגיע אדם שמגיע לרמה שהוא יודע שכולנו נשמות מחוברות ואחוזות זו בזו אז הוא יכול לאהוב את השני כמו שהוא אוהב את עצמו עצמו כי הוא זה אני אני זה הוא אבל זו דרגה גבוהה ברובד הפשוט יותר תאהב שיהיה לו טוב ואתה מקיים מצווה תעשה מהתורה של ואהבתה לרעך כמוך כלומר כשאדם חושב לעצמו אני רוצה שלכולם יהיה רק טוב אני אוהב את כולם רוצה שלכולם יהיה רק טוב כמו שאני רוצה שיהיה טוב לעצמי זה לא קשה במהלך כזה כבר מקיימת המצווה מהתורה ואהבתה לרעך כמוך אבל כשמדובר באשתו זה ברמות הרבה יותר גבוהות כי ברגע שהם

הם נשואים הפכו להיות נשמה אחת ומזה אדם יכול לקבל הרבה כוחות. מהבט נוסף ידועים דברי חז"ל שאחד הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא זה הבואת שלום בין אדם לחברו. זאת אומרת בדרך כלל מצוות האדם מקבל עליהם שכר בעולם הבא אבל יש מצוות שאת הריבית את הפירות האדם מקבל בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואחד מהם זה ההבואת חלום הת שלום בין אדם לחברו בין איש לאשתו שזה גם שני אנשים מה פירוש להביא שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו זה חייב להיות דווקא השכן שיביא שלום ואם האדם עצמו מרגיש שאשתו מכאיסה אותו והוא מתגבר שלא להציק לה בחזרה. זה לא נקראת שלום בין אדם לחברו. דברים שאדם אוכל

פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. זה ודאי כך. ואדרבה אפילו זה יותר חזק. כי להביא שלום בין אחרים זה מאוד קל. אתה לא סבלת ממה שהם סבלו בריב שביניהם. אז יותר קל לך לתת להם עצות שיעשו שלום. אבל אם אתה הצד בדבר שפגעו בך, העליבו אותך ובכל זאת אתה עושה שלום, אדרבה, זו דרגה יותר גבוהה מאשר אדם מן הצד שבא ועושה שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. זאת אומרת, כשאדם חושב לעצמו כמה הוא מוכן להשקיע כדי שתהיה לו פרנסה טובה, כמה הוא מוכן להשקיע כדי שיהיה לו בריאות, כמה הוא מוכן להשקיע כדי שיהיו לו ילדים בריאים. כל הדברים החשובים לאדם בעולם הזה. הוא מוכן להשקיע המון בשביל זה. וכאן יש לו הבטחה שברגע

שהוא משקיע בשלום בית שהוא מקפיד על שלום בינו לבין אשתו, אז יש לנו הבטחה שהוא אוכל פירותיהם בעולם הזה. כלומר פרנסה, בריאות, שלום, שלווה, ביטחון, בריאות של הילדים, כל הדברים החשובים לו. יש לו את ההבטחה שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה. כלומר, כשמתבוננים בכל ההבטים האלה, גם בזמנים שאדם נשוי כמה וכמה שנים ומרגיש שאין לו יותר כוחות ואין לו חשק לנסות לתקן ולפעול, ברגע שמתבונן בנקודות האלה, יכול לקבל התעוררות גדולה ורצון פנימי לשוב ולחזור ולעבוד ולתקן. וכמו שראינו קודם, המציאות מראה שאפילו אם צד אחד משקיע מאמץ אמיתי, הצד השני לאט לאט משתנה. גם אם בתחילה לא רואים את זה. כי האמת היא ההרצאה הקודמת שדיברנו

על ההדרכה לבעל ולאישה איך צריכים להתנהג אחד עם השני, זו הרצאה שהיא קצת מסוכנת. לפעמים היא יכולה להזיק יותר ממה שהיא מועילה. למה? יכולים לצאת בני זוג מהרצאה כזו והבעל אומר לאשתו, "נו, שמעת איך את צריכה להתנהג? מהיום, תזכרי, מכבדת את בעלה ביותר מדי, עושה מעשה על פיו, מהיום את שואלת אותי על כל דבר. הוא למד עכשיו מה הוא צריך לומר לאשתו והיא מתקיפה אותו בחזרה. אתה לא הקשבת בכלל, לא שמעת מה אתה צריך לעשות, איפה מכבדה יותר מגופו, אהבה כגופו, איפה אתה ואיפה מה שכתוב? והיא רק יוצא מזה יותר ויותר ריב. אז כמובן שהכלל שכל אחד לוקח לעצמו את מה שנוגע אליו ומתעלם מהצד השני. מה הצד השני עושה? זה חשבון בינו

לבין הקדוש ברוך הוא. אני צריך לעשות את מה שמטל עליי. והמציאות מראה שכשצד אחד משתנה ומתרומם, הצד השני בהכרח גם הוא מתחיל להשתנות. ובלבד שהוא באמת אדם שפוי, בוודאות גמורה הוא לא יוכל להישאר אדיש, הוא חייב להשתנות וכך מגיעים לשלום בית אמיתי. כעת נעבור לכמה כללים ועצות טובות במה שנוגע בכלל למערכת התקשורת שבין בני הזוג. בפסוק כתוב מוות וחיים ביד לשון. כלומר, האדם יכול על ידי הפה לגרום לאווירה טובה, לנעימות. זה בכל מקום, לא רק בין בני זוג, בין ההורים לבין הילדים, יחסי עובד מעביד, יחסי שכנים, הכל תלוי בפה. נבדוק את רוב המתגרשים, רוב הזוגות שמגיעים לגירושין. מה גרם להם להתגרש? הפה. יש המון מערכות

תקשורת בין בני הזוג. יש סידור הבית, קניות, ילדים, טיפולים, יש המון עניינים. אבל מבין כל הקשר שיש ביניהם, מה גורם לרוב הסכסוכים והקצרים והכעסים? זה הפה. לכן כדאי לתת את הדעת על העניין הזה של המוות וחיים ביד לשון, בעיקר במה שנוגע לביקורת, שזה הנושא הכי הרסני בחיי הנישואין. אמנם כל זוג נבוך מאוד בשאלה, גם זוג שעושה חשבון נפש, לא שעושה מה שבא לו, שיושב ובוחן את עצמו. כל זוג נבוך בשאלה עד כמה למתוח ביקורת. יש לי הערה לאשתי, אני אאעיר לה או לא אעיר לה? זו בעיה. אישה יש לה הערה כלפי בעלה. שבועיים הוא מאחר קבוע מהעבודה. מסיים בשעה 5: את העבודה והוא מגיע בשבע והיא יודעת שבשעה 5 :3 הוא כבר יכול להיות

בבית ואם יש פקקים רבע לשש והוא מגיע בשבע ומאוד קשה לה היא צריכה אותו עם הילדים היא צריכה את העזרה שלו ושבועיים הוא מאחר יום יום היא שואלת את עצמה אני אאעיר לו או לא אעיר לו יש דברים שמפריעים לאדם והוא לא יודע מה לעשות אם למתוח ביקורת יצא מזריב כי יודעת כשאני מהירה לו הוא כועס מתפרץ נהיה מזה מאומה מצד שני הזמן ישתו כל הזמן אני אמשיך לסבול אותו הדבר בעל יש לו טענות כלפי אשתו בדברים מסוימים מתערכים אצל ההורים והיא תמיד לועגת לו באיזה דבר והוא מאוד הוא לא אוהב את זה היא חושבת שהיא צוחקת איתו יאיר לה או לא יאיר לה הוא לא יודע מה לעשות אם אני אעיר לה היא תריב איתי אם אני אשתוק אני אמשיך לסבול אז מה

עושים האם מותחים ביקורת בנישואין או לא מותחים ביקורת בנישואין בזה יש כמה כללים טובים שכדאי לאמץ אותם לעצמנו ראשית, האם בכלל למתוח ביקורת או לא, הבדיקה צריכה להיות האם מדובר במעידה חד פעמית של הצד השני או בבעיה קבוהה שחוזרת על עצמה? חבל להיכנס לריבים ולכעסים. אבל אם רואים שהבעיה חוזרת על עצמה, כמו המקרה שהזכרנו, האישה רואה שבעלה מאחר קבוע כבר שבועיים, ערב ערב, והיא יודעת שלשעות שהיא מאוד זקוקה לו, יש לה ילדים קטנים, היא צריכה ש שהוא יעזור לה והבעיה חוזרת על עצמה. כשהבעיה חוזרת על עצמה, לא רק שמותר להאיר, אלא חייבים וצריך להעיר. למה? כי אם מדובר בנושא שמציק לאחד מבני הזוג והוא ימשיך לשתוק, הרי

לאט לאט הבואה הזאת תלך ותגדל, הבלון ילך ויתנפח ובסוף זה יתפוצץ וכאשר זה תפוצץ יהיה קשה מאוד לתקן. אם לא מדברים, אם לא פותחים, אם לא מנסים לפתור את הבעיה אז זה הולך וגובר מיום ליום עד שזה יכול להגיע לאסון. אז אם הבעיה חוזרת על עצמה, כן צריכים לבקר ולהעיר, אבל כעת צריכים לעבור לשלב הבא. מתי עושים את זה ואיך עושים את זה. כלומר, לאחר שהגענו למסקנה שבמקרה הזה אני צריכה להעיר לבעלי, שאני צריך להעיר לאשתי, השאלה הבאה שצריכה להיות איך עושים את זה נכון? דבר ראשון, מתי מותחים ביקורת? מתי להאיר? ודבר שני, איך מותחים ביקורת? איך מאירים? לגבי העיתוי, יש כלל גדול שבפרט אישה צריכה לדעת שיש שני זמנים שאסור

להעיר לבעל. בזמנים של פרידה מהבית או כניסה, כניסה ויציאה מהבית זה דבר אחד שבשעה כזו לא מאירים לבעל. הוא בא עייף מבחוץ, רוצה להיכנס הביתה כדי לנוח. אם הוא נכנס ואשתו מתפרצת עליו שבועיים אתה מאחר, אתה לא מגיע, אני צריכה אותך, אני לא יכולה יותר, זה לא בסדר, אתה לא מתחשב, איך בעל כזה יגיב בדרך כלל? הוא יתפרץ בחזרה ואת בסדר והוא יתחיל להטיח בדברים קשים שגם היא לא בסדר. זמנים של כניסה אלה זמנים שלא מאירים הערות, גם יציאה. לפעמים בעל בא לצאת מהבית, הוא מניח את היד על הידית, הוא בא לצאת, בדיוק אשתו נזכרת בכל ההערות שיש לה, במה הוא לא בסדר. באותה שעה אין לו סבלנות לשמוע. הוא כבר תכנן לעצמו מה הוא עושה

בחוץ. היא מרגישה עד עכשיו התאפקתי ולא דיברתי. ברגע שהוא יצא, ברגע שהוא יצא, אז עכשיו, זאת אומרת, לא כשהוא יוצא ממש, ברגע שהוא עומד לצאת, היא מרגישה עכשיו זה הזמן לדבר וזה לא נכון. הפוך הוא כעת לא מוכן לשמוע, אין לו סבלנות, הוא התפרץ חזרה. אז הזמנים האלה של כניסה או יציאה מהבית זה זמן אחד שלא מותחים ביקורת. הזמן השני שלא מותחים ביקורת, לא מאירים הערות, בפרט לא לגבר, בזמן שהוא אוכל. וזו טעות של הרבה נשים שמרגישות כשהוא אוכל, עכשיו אין לו לאיפה לברוח. אז אפשר עכשיו להעיר את כל היערות. והיא לא מבינה למה הוא כועס באותה שעה ומתפרץ. פה אישה צריכה לדעת שיש הבדל בין גברים לנשים במה שנוגע לאכילה. אישה

בדרך כלל למה היא אוכלת? או בגלל שהיא רעבה או בגלל שזה טעים. גבר גם אוכל מהסיבות האלה אבל יש לו עוד סיבה. כשגבר אוכל הוא נרגע מבחינה נפשית. זוהי תכונה גברית שהאכילה מרגיעה אותו. אם לפני כן הוא היה לחוץ כמו שמקלחת יכולה לרענן אצל גברים אכילה נותת איזה רגיעה כלשהי. ואז מה קורה כשהוא יושב לאכול ואשתו באה ומתחילה להתקיף אותו בטענות והערות וזה פלא שאפילו בדברים שלא נוגעים אליו היא לא מעירה עליו בדברים שהוא לא בסדר אפילו מספרת לו על הצרות שהילדים עושים לה הוא מגיב בחוסר סבלנות למה כי הוא מרגיש מבחינה נפשית גם אם הוא לא מגדיר את זה במילים כאלה אבל בפנים הוא מרגיש עד שאני בא להרגה גם עכשיו את לא נותנת

לי מנוחה ואז הוא מתפרץ חזרה אז מהו העיתוי אישה שהחליטה בעלי יש לו כאן בעיה קבוהה שאני חייבת להעיר לו צריכה לחשוב לעצמה באיזו שעה הוא יהיה רגוע יכנס הביתה יאכל ישתה ינוח כעת כשהוא רגוע אפשר לבוא ולדבר איתו על כל מה שרוצים לאחר שמצאנו את הזמן המתאים להאיר הערה למתוח ביקורת השאלה הבאה היא איך עושים את זה נכון אם ננתח מבחינה פסיכולוגית, מה הבעיה של אדם לשמוע הערה שמאירים לו? למה כשמבקרים בן אדם, מותחים עליו ביקורת, הנטייה שלו היא להתקיף בחזרה? הוא מתפרץ בחזרה. מאיפה זה נובע בנפש האדם? התשובה היא אין אדם שאוהב לשמוע שהוא לא בסדר. האדם מטבעו רוצה להרגיש שאני כן בסדר. כשאשתו מאירה לו הערה, מה המילים

שמהדהדות, מה הוא שומע ממנה? אתה לא בסדר. יש לה הערות. ואז הוא מרגיש בתוכו, אני לא בסדר, את לא בסדר. אז הוא מתקיף אותה בחזרה. כי על ידי שהוא יתקיף אותה, הוא רגוע עם עצמו שהיא לא בסדר, אז אני כן בסדר. לכן הכלל הגדול בביקורת, כשמגיע הזמן שהחלטנו כן להעיר הערה, תמיד צריך לפתוח בשבח ולסיים בשבח. ובאמצע, כמו בסנדוויץ', שם למרוח את ההיערה, אבל לפתוח בשבח ולסיים בשבח. מה אנחנו מרוויחים בכך? כשאנחנו מתחילים בשבח, המסר שהצד השני מקבל, אתה בסדר גמור. שיבחתי אותך. רק ישנה איזשהיא בעיה ושוב מסיימים בשבח. אולי נמחיש את הדברים. ניקח את הדוגמה שהזכרנו אותה. בעל שבמשך שבועיים מאחר במקום 5 וחצי או אם יש פקקים

רבע לשש מגיע בשבע בערב הביתה. והאישה רואה שזה חוזר על עצמה כל יום. חוזר על עצמו כל יום והיא לא יכולה יותר. אם היא אומרת לעצמה, נכון שבעבר כשהוא היה נכנס הביתה הייתי מיד מתפרצת ואומרת לו את כל מה שאני חושב, אבל עכשיו למדתי כלל יפה שלימדו אותנו חז"ל, איך למתוח ביקורת? ואז כשהוא נכנס הביתה, אף על פי שהיא כבר בוערת ומרגישה שהיא רוצה להתפרץ, היא שולטת בעצמה. יש עצה נפלאה שחז"ל לימדו אותנו איך לא להגיע להקפדות בין בני הזוג. מעשה מפורסם חז"ל מספרים על רבי חיא שהייתה לו אישה שהייתה אישה רעה לפי כל כני מידה. יש אישה שסתם מגדירים אותה אישה רעה. היא באמת טובה. יש לה בעל בעייתי. אבל חז"ל אומרים שבאמת

הייתה לו אישה רעה. הוא לצורכי בריאות היה צריך לאכול דבר מסוים. מה שהיה מבקש תמיד הייתה מכינה דבר אחר כדי להכאיס אותו, להרגיז אותו. כלפי הילדים היא הייתה בסדר, אבל כלפי בעלה הייתה לא בסדר. שאלו אותו פעם אחת תלמידיו, איך ייתכן שלא רק שכבודו לא מגרש את האישה אחרי שאתה סובל ממנה כל כך הרבה, אלא עוד בכל פעם מעידים חז"ל כשהיה רואה דבר יפה שהיא אוהבת, היה קונה עבורה, עוטף את זה יפה, לא רק קונה וזורק לה על השולחן, מגיש לה בצורה מכובדת, עוטף את זה יפה, אריזת מתנה, מביא לה את זה בצורה הכי נעימה שרק אפשר. כל דבר שהיא אוהבת, דבר מאכל, תכשיט, משהו, היה מפייס אותה ומשמח אותה כל הזמן. שאלו אותו תלמידיו, עד

כדי כך כל אדם אחר במקומך היה מזמן טובע הגירושין ואתה עוד דואג לה ומפנק אותה ומפייס אותה ומביא לה בצורה יפה. אמר להם רבי חיא, תשובה שיכולה לתת הרבה כוח להתמודדות גם כשרואים שהצד השני באמת לא בסדר. אמר להם רבי חיא לתלמידיו, דיינו שמגדלות בנינו לתורה ומצילות אותנו מן החטא. אמר להם, תראו, אני מצפה מאשתי רק שני דברים ואת הדברים האלה היא עושה, אז אני שמח בה, כל השר לא מעניין אותי. היא מגדלת את הילדים כמו שצריך, על פי החינוך שאני שואף, מטפלת בהם כמו שצריך, מצילה אותי מהחטא, זה שאני נשוי, אני רגוע. בשבילי זה מספיק. כל השאר לא מעניין אותי. לכן טוב לי איתה. זאת אומרת רבי חיא לא חש שהוא חי בסבל. הוא

הרגיש שהוא חי בחיים טובים ומאושרים. כי ברגע שהוא הנמיך את הציפיות הגדיר לעצמו מה אני רוצה מאשתי? א'ב את זה היא עושה. כל השר לא מעניין. ממילא הוא לא כועס. הוא רגוע. כי גם כשהיא עושה דברים שהוא לא היה רוצה, הוא לא כועס ולא מקפיד, כי מעולם אני לא מצפה שהיא תעשה אחרת, היא לא מבשלת לי, בסדר, לא ציפיתי שהיא תבשל לי. זאת אומרת כלל גדול לימדו אותנו כאן חז"ל כשצד אחד רואה שהצד השני באמת מתנהג שלא כראוי בדבר מסוים בבישולים בניקיונות בסדר סדר בבית וכדומה או האישה כלפי בעלה בדברים אם היא אומרת לעצמה די לי א' ב ג אלה הנקודות שאני רוצה מבעלי והבעל אומר די לי בנקודות האלה שאני רוצה מאשתי הרי אז שניהם

מאושרים הוא הופך להיות מאושר. הוא כבר לא מצפה ליותר מזה. כשמנמיכים ציפיות אין אכזבות. זו עצה נפלאה שלימד אותנו רבי חיא בזמנים של לחץ, בזמנים של הקפדה. ראשית לשקול את הרווח כנגד ההפסד. אפילו לעבוד כמו סוחרים, להיות סוחר באותה שעה. הצד השני באמת לא בסדר. אבל איך אמרו את הכלל המפורסם? בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם. ככה גם בנישואים. אל תהיה צודק, תהיה חכם. תמיד צריך להניח על כף המוזניים את הרווח כנגד ההפסד. כמו במסחר. נכון שעכשיו אשתי הייתה לא בסדר, בעלי היה לא בסדר, דיברו שלא כראוי, אבל אם אני אומר לעצמי מה אני ארוויח כעת? זה שאני אתנהג כמו שהתנהגתי עד היום, מה אני מרוויח? אני כבר יודע מהניסיון

שיוצא מזה רק סבל וצרות וריב של שבועיים. תוצאות טובות לא יוצא מזה. אז בשביל מה? וכך הוא מקבל כוחות לדעת גם להבליג ולוותר על ידי היגיון קר, היגיון יבש, כי הוא לא מחפש כעת את הצדק אם הוא צודק או לא, אלא איך הוא יהיה חכם יותר וידע איך לנוות את הדברים כראוי. נקודה חשובה נוספת בשעות כאלה, להתבונן במעלות של הצד השני, שזה נכלל בסיפור של רבי חיא שראינו קודם, אבל עם יותר הרחבה. כשאדם מתבונן במעלות של הצד השני, ברגעים של כעס, הוא אומר לעצמו, איך עשו לי את זה? איך אשתי התנהגה בצורה כזאת? ביישה אותי לעיני אחרים. אבל מיד הוא אומר לעצמו, רגע, אז היא כל כך לא בסדר? בוא נבדוק מה המעלות שלה. אפילו יקח דף ועת

ויערוך רשימה של כל המעלות. מבשלת, מחבשת, מסדרת, עושה, מנקה, מדברת כך, יש לה את השעות הטובות, תמקד בכל המעלות ואז יראה שהבעיות מתגמדות ביחס למעלות. זה כמו שנתן פעם אדם חכם, עצה טובה. הוא אמר לפעמים אדם שנסע לחנות מסוימת כדי לקנות מקרר כמה שבועות הוא מתכנן את הנסיעה הזאת וזה לא מסתדר בסוף אומר שבוע הבא יום שלישי אחר הצהריים אני מפנה את כל השעות רק לקניית מקרר ובאמת באותו יום עולה לאוטובוס נוסע לאותו מקום מגיע לחנות והנה מתברר שמה קורה שם החנות נעולה איך הוא מרגיש באותה שעה כעוס מטוס מוסכל, עצבני, חוזר הביתה, מסכן הילד שידבר איתו כשהוא נכנס הביתה, הוא כעת כועס. כמה שבועות אני מתכנן את הנסיעה?

ועד שהגעתי, החנות נעולה. זה מאוד מרגיז. אמר אותו אדם חכם, בשעה כזאת תיקח דף וערוך רשימה של כל הדברים שאתה רוצה שיהיו לך בחיים. כותרת. מה אני רוצה שיהיה לי בחיים? ואז לרשום, לראות. אתה רוצה לראות? תרשום. רוצה לראות. יש כאלה שלא רואים. לשמוע. יש כאלה שלא שומעים. ללכת ברגליים, שיהיה לי מיטה לישון, שיהיה לי בית, אישה, ילדים וכן הלאה. את כל הרשימה, כל מה שאתה רוצה שיהיה לך, תרשום. בין השאר תוסיף שחנות המקררים תהיה פתוחה. גם את זה אתה רוצה, נכון? אז תרשום גם את זה. סיימת את כל הרשימה. תציין V ליד מה שיש וx ליד מה שאין. ואחר כך תסתכל שוב ותתבונן האם יש סיבה להיות באמת עצוב. מה המסקנה תהיה בשעה כזאת?

כשאדם ישב ויתבונן בכל הרשימה הזאת הוא יחייך על עצמו הרי הכל יש לי הכל טוב אלא מה בגלל שהחנות הייתה סגורה אני עכשיו צריך כולי להיכנס לעצפות כל המערכות שלי צריכות להיכנס לדיכאון לכעסים רק בגלל שהחנות הייתה סגורה הרי זה בלי פרופורציה לעומת כל המעלות כל היש שהקדוש ברוך הוא נתן לי וכך גם בשלום בית כשאדם מתמקד בכל הטוב שיש בצד השני ובוכן שבעצם החיסרון שעכשיו מרגיז אותי הוא כלום ביחס לכל המעלות האחרות ממילא הוא יכול להגיע לשלום לשלווה ולרגיעה יש משנה במסכת דרך ארץ שם כתוב אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך הבן נושא ונותן בטובתו כלומר הרב דסלר כותב על פי זה שזה בדיוק ההפך הגמור ממה שאנשים בדרך כלל סבורים.

בדרך כלל האדם מבין למי אני נותן, למי אני מעניק, למי שאני אוהב. כלומר, אני צריך קודם כל לאהוב ואז אני אתן. חז"ל מלמדים אותנו הפוך. אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, אם אתה רוצה לאהוב אותו, הבה נושא ונותן בטובתו. מה זה נושא ונותן? משא ומתן. תשב עם עצמך ותדון איך אני עושה לו נחת רוח? אדם שרוצה לאהוב את אשתו, הרי אהבה זה דבר נסגב שיש בין בעל לבין אישה, כמו שיש בין הורים לבין ילדים. האבא יכול להסתכל על ילד כשהוא משחק שם במשחקים, ילד קטן, מחייך, האבא יכול להרגיש הצפה של אהבה זה עונג עצום. אדם שאוהבת את אשתו, אישה שאוהבת את בעלה, זה עונג נפלא. אבל אל תצפה שזה יבוא לבד. מלמדים אותנו חז"ל אם חפץ אתה

להידבק באהבת חברך הבן נושא ונותן בטובתו לעשות משא ומתן לעשות דיונים איך אני יכול לגרום לנחת רוח הבעל תהיה לי עם אשתו הלכו לאיזה מקום עברו ליד מגדניה האישה מעיפה מבת לויטרינה ואומרת לבעלה אתה רואה את העוגיות האלה לא ידעתי שעדיין מייצרים אותם כשהייתי ילדה מאוד אהבתי את זה והמשיכו ללכת בעל חכם נוסע ונותן בטובתה תכף זוכר את זה בזיכרון יום שישי לשבת מביא לה שקית מיוחדת, יש לי הפתעה כאן. הבאתי לה חצי קילו עוגיות שאהבת כשהיית ילדה. האישה פותחת ומתרגשת, איך הוא זכר אותי? איך הוא חשב עליי? לא חשוב שבסוף הוא אוכל את הכל. העיקר שהיא ראתה שאתה חשבת עליה. אלה דברים קטנים שיוצרים את הדברים הגדולים, יוצרים

את התחושות. זה נקרא לשת ולתת בטובתה. לבדוק מה יעשה לנחת רוח. איך ליזום עבורה מסיבת הפתעה של יום הולדת. להזמין את כל הקרובים. כל ה כשהיא תבוא הביתה והיא אומרת כל הדרך מעניין זוכרים שיש לי יום הולדת לא זוכרים גבר לא מתרגש ממסיבת הפתעה של יום הולדת יש אפילו בעלים שזה מרגיז אותם הוא לא אוהב הפתעות למה הוא רוצה לקבוע אם תהיה לו מסיבה או לא גם בזה הוא רוצה להרגיש שהוא קבע הוא לא אוהב הפתעות אישה אדרבה שמחה שעושים לה הפתעה זה נקרא לשת ולתת בטובתה ליזום יוזמות לעשות לה הפתעות לחשוב תמיד איך לגרום לקשר שילך ויתחדש וכך גם האישה כלפי בעלה שחושבת מה יעשה לו טוב, איזה דברים הוא אוהב, איך נעשה לו נחת רוח.

כשאדם נוסע ונותן בטובת חברו, הוא מעניק לו את זה, רואה את הצד השני מחייך. כשהצד השני מחייך, מה קורה לזה שנתן? הוא מרגיש הצפה של אהבה כלפי הצד השני. למה? אני יזמתי, טרכתי, הוא חייך, עשיתי לו טוב, עכשיו אני אוהב אותו. זה הכלל הגדול של הבה עושה ונותן בטובתו. נאחל לכולנו שנזכה באמת לחיים טובים ומאושרים בכל תחום. בפרט בחיי הנישואים. תודה רבה וערב טוב.