הרב זמיר כהן - שיטת המקל או הגזר?

בתורה מסופר כשמשה רבנו נשלח על ידי הקדוש ברוך הוא במעמד השנה ללכת להוציא את עם ישראל ממצרים שאל אותו מה זה בידך ויאמר מטה ויאמר השליחהו ארצה ושליכהו ארצה וילי לנחש וינוס משה מפניו ואז הקדוש ברוך הוא אומר לו החזק בזנבו וכך עשה וישוב למטה בכפו חזר להיות מקל כל הנהגה האלוקית יש לה סיבה למה הקדוש ברוך הוא נתן דווקא את המופט הזה של מקל שהופך לנחש ונחש הופך למקל? יש הרבה מופתים שבורא עולם יכל לעשות. ודאי שיש בזה עומק מסוים. אחד הרמזים הגדולים שתמונים בעניין הזה נוגע לכל מנהיגות. גם בחינוך ילדים, גם במנהיגות של עם, מנהיגות של ממשלה, של עיר, של מדינה. כל תחום של מנהיגות. צריך לקחת מכאן יסוד גדול. כל

אדם שנמצא במעמד של מנהיג יש בפניו שתי שיטות והתכונות אופי המידות הטובות או הרעות הרבה מערבבות את העניין הזה האם ללכת ביד קשה או ללכת ביד רכה האם להיות טיפוס שמטיל אימה עד שרק מגיע מי שנכנס אב ממעטים בשמחה כל הבית נכנס ללחץ או להיות רך להיות עדין וטבעו של אדם שהוא נוטה לקיצוניות או לכאן או לשם. בפסוק הזה לימדה אותנו התורה מה היא הגישה הנכונה של מנהיג גם בבית וגם בחוץ. שואל הקדוש ברוך הוא את משה, הרי עכשיו אני שולח אותך, עד עכשיו היית רואה צון, מהרגע אתה הופך להיות המנהיג של עם ישראל. בתור מנהיג איזו שיטה אתה הולך להחזיק ביד? מה זה בידך? מה אתה הולך להחזיק ביד? איך אתה הולך להנהיג? ויאמר מטה.

אומר משה רבנו, אם אני הולך להיות מנהיג, צריך לקחת מקל ולהכות על הראשים. אחרת יהיה הפקרות. צריך ללכת ביד קשה. ואם אמרתי אז כך צריך להיות. לא שאני מחזיק מעצמי או שהיה עניו, אבל לתועל את העניין צריך לכת ביד קשה. אומר לו הקדוש ברוך הוא, השליחה ארצה. הגישה הזו היא טעות. תזרוק את זה. וישליחהו ארצה ויהי לנחש. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה רואה מה יוצא מהגישה הזאת? נחשים. אם אתה רוצה עם שיתמרד, אתה רוצה ילדים שילכו נגדך, שיעשו הפוך ממה שאתה אומר, אז תלך בשיטה הקשה. בהתחלה אתה תחשוב שאתה תצליח. הנה אתה מחזיק מקל, אבל תדע שזה יהפוך לנחש בסוף. וינוס משה מפניו. לפי פשט הפסוק, לא מובן מה זה וינוס משה. אתה

עליד הקדוש ברוך הוא, אתה מפחד מנחשים. אבל בעומק על פי היסוד הזה, משה ברח לקיצוניות השנייה. אמר לו, "טוב, ריבונו של עולם, אם טעיתי, אני הולך להיות אדם הכי עדין בעולם. אני אהיה איתם מרח, אף פעם לא ארים את הכל, אף פעם לא אנזוף בהם, כי אתה אומר שמקל לא טוב." אומר לו הקדוש ברוך הוא, "חזק בזנבו קצת כן צריך, לא כמו שקודם רצית ללכת להקות אותם תחזיק בזנב. החזיק בזנבו וישוב למטה בכפו. עכשיו זה בשליטה. עכשיו אתה נמצא באיזון נכון. עכשיו יש לך גישה נכונה. שואל הרמבם מה עושים במצב שאדם צריך להטיל אימה לתועלת בבית? אתה רוצה להיות מאוזן, אבל אתה רואה, אם אני לא אצעק עכשיו, אם לא נכניס את הילדים למסגרת, הכל

חוגג פה. אז לכעוס זה לא טוב, לא לכעוס ההפקרות ממשיכה. מה עושים? אומר הרמב"ם, יראה עצמו כאילו הוא כועס והוא אינו כועס. זו שיטה שכל אדם צריך לאמץ אותה לעצמו, יראה כעס הפנים ולא כעס הלב. אתה צריך לצעוק על הילדים כי אתה רואה שהיגזימו. תנזוף בהם. אתה יכול להרים את הכל, אבל אל תכעס בפנים. תעשה את זה רק בחיצוניות. ואז גם הכעס יהיה מאוזן. אם האדם כועס באמת, הוא יכול להרים יד על ילד ולהקות אותו מכה נמרצת שהיא לא מגיעה לו, מכה אכזרית. כי עכשיו הוא כועס, הכל מתפרץ. ה זה לא בא מהשכל. הוא יכול לומר ביטויים שיפגעו וישרטו את נשמת הילד לכל החיים. ילד מאוד מאמין למילים של המבוגרים. אם המבוגרים בפרט האבא,

האמא, המורה, המורה אומרים לילד ביטויים של גנאי ושלא יוצא ממנו כלום. בשלב מסוים מתחיל להאמין לזה. שאומרים לו אתה שקרן, אתה גנב, אתה. אז הוא מתחיל להאמין, זה אני מה לעשות, אני ילד רע. אם אני רע אני צריך להתנהג כמו ילד רע. אבל תרומם את הילד, הוכח לחכם ויעבוקה. תראה לו שהוא חכם, שהוא נבון, שהוא טוב, תרומם אותו. מה לעשות בזמנים שאני חייב לכעוס? יראה עצמו כאילו הוא כועס והוא אינו כועס. תראה רק בחיצוניות אבל בפנימיות. תהיה רגוע, תהיה שמח, תשדר אווירה טובה ושלבה.