משברים - הרב יגאל כהן (עם כתוביות בעברית ובאיטלקית) HD

שלום לכולם. היום אני רוצה לדבר על דבר שהתעוררתי בו בשבועות האחרונים. משברים, קשיים, דיכאון קצת, קושי, קושי. אדם... שאלתי בשיעור היום, שיעור של אברכים, בלי עין הרע, מלא אברכים: מי שמאמין שיש בורא לעולם - שירים את היד. כולם הרימו יד. בוודאי שיש בורא לעולם. מה השאלה? יפה. שאלתי: מי שלא כעס על אשתו אף פעם כשהיא עצבנה אותו - שירים את היד. אף אחד לא הרים את היד. היה אחד הרים את היד: "היום לא כעסתי עליה. "היום הצלחתי. אבל לפני כן אני לא מבטיח." אז שאלתי: "רגע, רגע, אם אתה יודע שיש בורא לעולם, אז למה אתה כועס על אשתך? "הרי אשתך היא גם בורא עולם." אז משהו שנקרא שאדם מאמין בקדוש ברוך הוא עד גבול מסוים.

עד גבול מסוים. זאת אומרת, כשזורם הכול, הכול זורם, הילדים טובים, הבריאות טובה, הכסף, ישתבח שמו, שופע מכל כיוון, חברים כולם אוהבים אותי. ישתבח שמו לעד, כפרה עליך, ריבונו של עולם, אין כמוך בעולם. עד שמשהו לא הולך בסדר. פתאום הקדוש ברוך הוא פתאום נעלם לנו מהמפה, או שאם הוא לא נעלם, אנחנו פשוט לא מאמינים ולא מבינים שהוא אוהב אותנו. שכחנו מזה שהוא אוהב אותנו. אז אני רוצה היום לקחת דווקא את המשברים, ולהפוך אותם כמנוף להצלחה. ואני אסביר לכם גם למה. נבוכדנצר מלך בבל היה רשע, ישתבח שמו, משהו אבי אבות הרשעים. זה שהחריב את בית המקדש. לא רוצה אפילו לדבר עליו יותר מדי. היה לו מנהג, תחביב, משהו מאוד שהוא

אהב. הוא היה אוהב לעשות כלי אכילה מעצמות של יהודים. משוגע. חלק מהיהודים שהוא הרג במהלך כיבוש ירושלים וכולי, ביקש: תביאו לי את העצמות, אני רוצה לעשות מרקיות. וכך היה נוהג. כמו שאתם יודעים, בתקופתו יחזקאל, הקדוש ברוך הוא, מה שנקרא חזון העצמות היבשות, יחזקאל קיבל נבואה: תחיה את המתים בעמק דורה. עמד יחזקאל והחיה את המתים בעמק דורה. הבעיה שהמתים האלה, חלק מהעצמות שלהם היו אצל נבוכדנצר במטבח. באותו רגע כל הכלים, כל ה... באמצע האוכל, נבוכדנצר אוכל, המרקייה עפה לו ביחד עם המזלגות לכיוון החלון. אמר: מה קורה פה? אז מספרים לו העבדים: מה, לא שמעת? הנביא של היהודים עכשיו עומד בעמק דורה ומחיה את המתים.

העצמות האלה הן שייכות למתים, הן עכשיו חוזרות, חוזרות חזרה למקור שלהן. מה? יש כזה דבר שנביא בעם ישראל מחיה מתים מעצמות? הופך אותם לחיים? ואנשים חיו והביאו ילדים והכול. אומרים לו: כן, זה קורה עכשיו. עמד נבוכדנצר והתחיל לפאר ולשבח ולהלל את הקדוש ברוך הוא. ואומרים חז"ל שבא מלאך מן השמים, סטר לו על פניו. אומרים חז"ל: אם לא היה בא המלאך וסוטר אותו על פניו, השירים של נבוכדנצר והתשבחות שלו היו עוברים את השירות ותשבחות של דוד מלך ישראל. הוא כל כך התפעל מהגדולה של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, והוא התחיל לשבח אותו. ואז נשאלת השאלה: איפה הבחירה החופשית של הבן אדם? למה אתה נותן לו סטירה? בן אדם עכשיו

הרגיש בלב שלו שהוא רוצה לשבח את הקדוש ברוך הוא - תן לו לשבח. זה לא פייר לתת סטירה לבן אדם שרוצה לשבח את הקדוש ברוך הוא. התשובה היא מאוד פשוטה. דוד המלך שר שירים ותשבחות מתוך צער וייסורים. כל כך הרבה צרות. עוד מעט נדבר על דוד המלך. כל כך הרבה צרות דוד המלך עבר. בתוך הצרות שלו, בתוך הקשיים שלו, בתוך הסבל הנורא והאיום שהוא עבר, ועוד מעט נפרט לכם. זה משהו שפשוט לא ייאמן כי יסופר. הוא שר שירים מתוך צער, מתוך כאב. נבוכדנצר קיבל סטירה אחת, הפסיק לשיר. אם היה נבוכדנצר ממשיך אחרי הסטירה שהוא קיבל מהמלאך, ממשיך לשיר לקדוש ברוך הוא, אז הוא היה מראה שהאמונה שלו היא אמיתית. אבל ברגע שהוא קיבל סטירה, הוא

כבר לא שר לקדוש ברוך הוא. סימן שהשירה שלך והאמונה שלך היא לא אמיתית. דוד המלך מעיד על עצמו, רבותיי היקרים, בפסוק: "כל משבריך וגליך עליי עברו." פירוש מילולי לפסוק: כל המשברים שיכולים לעבור בעולם עלי אדמות לבן אדם - עברו על דוד המלך. "כל משבריך", כולם, כולם, כולם, "כל משבריך וגליך עליי עברו." כאבי בטן היה לו, כאבי גב היה לו, כאבי רגליים היה לו, אישה מעצבנת - כנראה גם כן. בעיות בכסף - היה לו. חוסר באוכל - היה לו. חמות קצת שמציקה מדי פעם בטלפונים - היה לו. ילד שנפטר - היה לו. צרעת חצי שנה - היה לו. רצו להרוג אותו - כל החיים רצו להרוג אותו. היו לו שונאים - כל החיים היו לו שונאים. קיללו אותו,

השפילו אותו, ביזו אותו ברבים. הבן שלו רדף אחריו, אבשלום רודף אחריו להרוג אותו. הבן שלו רוצה להרוג אותו, לעשות לו מהפכה כדי לקחת לו את המלכות. אין צרה בעולם שדוד המלך לא עבר. ועכשיו תבינו גם למה בכל צרה של יהודי בעולם אנחנו אומרים תהלים. אישה שצריכה ללדת - קוראת תהלים. אדם כואב לו הבטן - קורא תהלים. אדם אין לו כסף - קורא תהלים. כל צרה שבעולם קוראים תהלים. רגע, מה, באמת יש בתהלים את כל הצרות שבעולם? יש פתרון לכל הצרות? כן. דוד המלך, בגלל החוויות שהוא חווה בחיים שלו, את כל המשברים שבעולם, הוא הכניס בתהלים, ב-150 פרקים את כל הבקשות, וזה אומרים חז"ל, זה לא אני אומר, את כל הבקשות שאי פעם יהודי

יצטרך בחיים שלו. זה יכול להיות פקח תנועה, פקח תנועה נותן לו עכשיו דוח מאה שקל על האוטו, דוד המלך הכניס את זה בתהלים. אני לא יודע אם היו דוחות לחמורים בזמנם. כל בעיה שהייתה בחיים, דוד המלך עבר. רבותיי היקרים, האם דוד המלך היה נהיה דוד המלך בלי לעבור משברים? האם דוד המלך היה נהיה רגל רביעית במרכבה? אתם יודעים מה זה רגל רביעית במרכבה, צדיקים שלי? רגל רביעית במרכבה, זה אומר: יש לנו אברהם, שזכותו, יש מחלוקת, תמה זכות אבות, לא תמה זכות אבות. אבל הוא אחד מהרגליים. המרכבה היא שורשם של נשמותיהם של עם ישראל. המרכבה של הקדוש ברוך הוא עשויה מ-600 אלף נשמות של עם ישראל. מה-600 אלף של יהודים שעמדו במעמד הר

סיני. זה נקרא המרכבה. יש רגליים למרכבה, רגליים שמחזיקות את המרכבה הזאת. הרגליים האלה הם שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב שעליהם אנחנו נשענים. דוד המלך זכה מה שלא זכה משה, מה שלא זכה אהרון, מה שלא זכה יוסף, מה שלא זכו כל השבטים, מה שלא זכו כל הצדיקים, שלפניו ושאחריו הוא זכה להיות רגל רביעית במרכבה. אבל בואו תשימו לב, רבותיי היקרים, מה היה הרגע שדוד המלך זכה להיות רגל רביעית במרכבה? זה היה הרגע של המשבר הגדול ביותר שיכול אדם לעבור בחיים שלו. דוד המלך יושב בירושלים, הוא שומע על מרד שמתחיל להתקיים. מגיעים אליו שליחים ואומרים לו שאבשלום בנו יחד עם אחיתופל, אחיתופל היה גאון שכל העצות שלו, אומר הנביא,

קולעות אל השערה ולא יחטא, אחיתופל. מי שאומר לך "עצת אחיתופל", תדעו שהעצות של אחיתופל היו הכי טובות בעולם. זה אסטרטג מספר אחת בהיסטוריה, אחיתופל. אבל הוא נהיה רשע בסוף ימיו. אבשלום חבר לאחיתופל. הוא בא עכשיו עליך, הוא לקח את כל הנשים שלך. מודיעים לדוד המלך: הוא לקח את כל הנשים שלך, וקבל עם ועדה עשה בהן מעשים נוראים. קבל עם ועדה. והוא עכשיו בדרך באופן חד משמעי, אני הולך להרוג את אבא שלי, הוא אומר. היועצים של דוד המלך אומרים לו: דוד, פה אתה תפסיד במלחמה. אם אתה נשאר פה כרגע, אתה מפסיד במלחמה, כי הוא בא עם צבא גדול מדי. בוא נברח, נצא למדבר, נתארגן, נאסוף את כל הנאמנים לנו בעם ישראל, ואז נחזיר

מלחמה שערה. דוד המלך מקבל את עצת היועצים. אומר הנביא: הוא יוצא אבל וחפוי ראש עם חול על הראש, חול על הראש בלי נעליים כאבל, על מה הקדוש ברוך הוא עשה לו את הצרה הזו? הולך ובוכה והוא בדרך ליציאתו מירושלים. באותו רגע בא אליו שנוא נפשו, קרוב משפחה של שאול, ששנא אותו בגלל שהוא לקח את המלוכה משאול, שמעי בן גרא. דוד המלך מעיד: "והוא קיללני קללה נמרצת." לא הייתה קללה שהוא לא קילל אותו, אומרת הגמרא. קילל אותו: רוצח, נואף, אדומי. כל קללה שאפשר לקלל את דוד, הוא מקלל את דוד. יש רגע יותר קשה בחיים מהרגע הזה שאתה עומד מול בן אדם שברגע, השפל הגדול ביותר שלך, מאיגרא רמא, ממלכות שלמה על עם ישראל, אתה הופך להיות

נרדף שעומד לאבד את החיים שלו על ידי הבן שלו, ובא אליך בן אדם בשיא חוצפתו. כשדוד, לא תגידו הוא פחד, היה חלש, אין לו כוח לעשות, עמד לידו אבישי בן צרויה שלא היה פראייר בכלל, וגם היה לו קצת פתיל קצר. סליחה שאני אומר את זה, אבל הוא היה בחור מאוד מאוד נמרץ. ואומר לדוד המלך: תן לי רשות, אדוני המלך, ואסיר את ראש הכלב הזה מעליו. שיא השפל של בן אדם עלי אדמות. בלמטה הזה, בשפל הזה, ברגע שדוד המלך אמור עכשיו להגיד: נמאס לי מהכול. כמה נתתי, כמה עשיתי. אלה הרגעים שבן אדם מאבד את העשתונות. ברגע הזה דוד המלך אומר: "ה' אמר לו קלל את דוד. מי יאמר לו מה תעשה. "מה לי ולכם בני צרויה," אומר דוד המלך. מלך מלכי

המלכים הקדוש ברוך הוא אמר לו קלל את דוד, מי יכול להגיד לבורא עולם מה תעשה? מה לי ולכם? אתם לא מבינים שזה הקדוש ברוך הוא מדבר מגרונו? אומרת הגמרא: באותו רגע זכה דוד להיות רגל רביעית במרכבה. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה, הזכות שלך תגן על עם ישראל. אתה תהיה הרביעי שתעמיד את מרכבת השכינה, את המרכבה שבה כלולות כל נשמות ישראל. אני שואל אתכם, רבותיי היקרים, בלי אותו משבר, האם דוד היה זוכה להיות רגל רביעית במרכבה? התשובה היא לא. דוד המלך לא היה זוכה להיות דוד המלך, אם הוא לא היה עובר צרות וייסורים, כי המבחן האמיתי של יהודי בעולם זה לא כשהוא באופוריה. הוא שתה כמה כוסיות של וודקה והוא מתחיל להגיד: ישתבח שמו

לעד, הכול נראה לי ורוד. זה לא הניסיון הקשה של היהודי. הניסיון הקשה זה כשאתה קם בבוקר, אין לך חשק לכלום, ואשתך על הבוקר באה אליך: "צריך לקנות וצריך לקנות וצריך לעשות "ו... ו... ו... ו,"... ואתה יוצא הבוקר ובדיוק סגרו לך את החנייה. וקיבלת דוח וקיבלת וקיבלת... ועל הבוקר, והרופא נתן לך פתאום שהבדיקות שלך יצאו לא טובות. עכשיו עכשיו הקדוש ברוך הוא בוחן אותך באמת. נראה אותך גבר מאמין עכשיו. נראה אותך עכשיו מרים עיניים לקדוש ברוך הוא ואומר לו: ריבונו של עולם, אני אוהב אותך עכשיו. אני עכשיו אוהב אותך. לא בזמן החופה כשאתה עומד להתחתן עם הכלה שאתה כל כך רוצה, ואומר: כפרה עליך, ריבונו של עולם, שנתת לי את

הכלה הזו. כל אחד יגיד תודה רבה על כלה. תגיד תודה רבה על סטירה, כמו שדוד המלך אמר שירות ותשבחות, לא כמו נבוכדנצר. נבוכדנצר אמר תודה ואמר שירה לפני הסטירה. אחרי הסטירה הוא כבר לא אמר תודה. אחים יקרים, יש משהו בסיפורי צדיקים חסר. אתה קורא סיפורי צדיקים. אני בצעירותי הייתי קורא המון המון סיפורי צדיקים. הייתי בדמעות קורא אותם. איזה צדיק, איזה קדוש. אבל יש משהו שלא מספרים לכם אף פעם. את המשברים שהם עברו. אתה אומר: בן אדם צדיק, ישתבח שמו לעד. אני תמיד חשבתי שהחפץ חיים יצא מבטן אמו, והתחיל ישר להתפלל. אתם יודעים מה זה החפץ חיים? אתם יודעים מה זה הבן אדם הזה? איזה קודש קודשים? איזו צדיקות? איזו

חסידות? איזו יראת שמים? איזו תורה הוא למד? איזו תורה הוא הרביץ? הוא זכה לחבר ספר שאין כדוגמתו, "משנה ברורה" שבכל העולם כולו לומדים אותו. ודאי לי, כשיצא מהבטן התחיל להגיד: "אימא, קדימה, יאללה, נטילת ידיים. בואי נריץ עניינים." "יש מניין? מניין, מניין, צענטער, צענטער"? התחיל ישר צ'יק צ'ק לארגן. לא. החפץ חיים נולד כמו תינוק. כנראה שגם שבר כמה דברים בבית כדרכם של תינוקות. וכנראה שגם עד שהוא התחיל ללמוד א' ב,' לקח לו קצת זמן ללמוד א' ב.' וגם לחפץ חיים היו ימים שלא היה לו חשק, שלא היה לו מצב רוח. אין כזה דבר עלי אדמות. כל הצדיקים, רבותיי היקרים, כולם ללא יוצא מן הכלל, כולם, עברו משברים יותר ממה שאתם

מדמיינים. יותר ממני ומכם. אתם יודעים איך אני יודע? כי אם הם לא היו עוברים משברים, הם לא היו צדיקים. אי אפשר להגיע לדרגה של צדיק, שבע פעמים ייפול צדיק וקם, זה דרך השבע פעמים של הנפילה הוא נהיה צדיק. כי הקדוש ברוך הוא לא ייתן למישהו את הזכות הנפלאה להגיע לכאלה מדרגות בלי מבחן אמיתי. תסתכלו על אברהם אבינו. אברהם אבינו. עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. בואו ניכנס לסרט של אברהם. אמרתי היום בשיעור: כשקוראים פרשת שבוע, צריך להיכנס לתוך הפרשה. לחיות את אברהם. כשאומרים: "לך לך מארצך," כנסו רגע לסרט של אברהם. אתם יודעים מה זה "לך לך מארצך?" זה אברהם אבינו יושב, יש לו אימפריה בחרן. הוא מגייר את האנשים.

אשתו מגיירת את הנשים. הוא המחזיר בתשובה מספר אחת בעולם. יש לו תלמידים בכל רחבי המקום. הוא הולך בכל מקום, כולם מנשקים לו את הידיים, מנשקים לו את הידיים. בא אליו הקדוש ברוך הוא, אומר לו: יא חביבי, לך לך מארצך. לאן? לסודן. שמה יש בונגלוס. ככה זה היה. מה זה ארץ ישראל? מה היה פה בארץ? כלום. ואברהם אבינו מה אומר? ריבונו של עולם, על העיני ועל הראסי. בוודאי, אני רץ לסודן. הוא לא שואל מה יש בסודן. תגיד לי, מה המצב? יש מניות? יש תאורה? יש חשמל? יש טלפונים? יש דלק? מה קורה שם בסודן? לא שואל שאלות. הולך. הלך. ומה אומר לו הקדוש ברוך הוא? "ואעשך לגוי גדול עצום ורם" ואני אתן לך ואתן לך ואתן לך. אברהם אבינו

מגיע לארץ ישראל, וישתבח שמו הוא מוצא שממה, תוהו ובוהו, גורנישט מיט גורנישט. כמה פלאחים פלסטינאים פה שגם כן רודפים אחריו כל הזמן עם סכינים. זה מה שיש פה. מה שהיה הוא שיהיה. ושיא הפליאה, אחרי שהוא כבר סוף סוף מגיע לארץ ישראל, מתחיל לחפש מקום, "ויהי רעב בארץ." אין מה לאכול. מה היינו עושים באותו רגע? "ריבונו של עולם, אתה הבטחת, אתה אמרת, מה, שלחת אותי... "אמרת לי תלך, אני ואני ואני... "ועוד עכשיו, תראה, יש פה רעב"? אומרים חז"ל: אברהם יורד מצרימה עני בלי כסף לשלם על בית מלון. נסע למצרים כשהוא לוקח בהקפה. מה אנחנו היינו אומרים על בורא עולם, חס ושלום, שבא אלינו בחלום, אומר לך: יגאל כהן, קח לך את

הדברים, תעבור בבקשה לאיזה מושב בצפון. ואני שמה אתן לך ויפרה אותך וירבה אותך. ואני מגיע למושב בצפון, ואני צריך לעצור טרמפים. ואני מגיע לשבת ואני אומר: "ריבונו של עולם, איפה צפון ואיפה דרום? "איפה אוכל על השולחן"? אברהם אבינו לא שאל. הוא לא שאל. זה אברהם אבינו. זה. כשהוא היה למטה, כשאתה נוסע למצרים ואין לך אוכל, אין לך כסף, אין לך שום דבר. אתה עכשיו מסתכל על הקדוש ברוך הוא ולא מערער אחר מידותיו, אתה יודע שהקדוש ברוך הוא הוא אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. אתה יודע שהקדוש ברוך הוא הוא טוב מוחלט שכל מה שהוא עושה איתך זה בחסד, ברחמים, באהבה גמורה. אתה לא נושא עיניים. הוא מגיע למצרים, הוא

עמד בניסיון - הוא חזר ברכוש גדול. הוא חזר ממצרים ברכוש גדול. אתם יודעים למה הוא חזר ברכוש גדול? כי כשהוא היה עני, הוא לא הרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אתה לא הרהרת אחר מידותיי כשהיה לך קשה, כשלא היה לך מה לאכול, כשגנבו לך את הכסף, גנבו לך את הכסף, הפסדת בבורסה או מישהו עקץ אותך בסכום גדול, לא הרהרת אחר מידותיי בלמטה - אני אדאג שאתה תעלה למעלה. עשרה ניסיונות אברהם אבינו עבר, רבותיי היקרים. ניסיון לרצח, נמרוד לוקח אותו. אברהם אבינו עומד מול כל העולם ואומר: רבותיי, יש בורא לעולם וזה לא נמרוד. יש אחד יחיד ומיוחד שברא את השמש, את הירח, את הכוכבים, את כדור הארץ, אותי

וגם את נמרוד. ונמרוד אומר: מי שלא מאמין בי, אני זורק אותו לכבשן האש. הקדוש ברוך הוא, תעזור לי. אני הגנתי עליך, הצלתי, דיברתי עליך. הרשע הזה לוקח אותו לכבשן האש. ואברהם אבינו כשהוא בדרך לכבשן האש, לא מהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. לא אומר לקדוש ברוך הוא: זו תורה וזה שכרה? למה? הוא לא שואל. הוא הולך לכבשן האש. אם אתה גזרת עליי, אני נופל לכבשן האש. אבל זה לא המבחן הקשה, כי יש הרבה אנשים ששאלתי אותם, אומר לי: אני מוכן למות על קידוש השם. אמרתי לו: נראה לי שאתה יש לך נטייה להתאבדות. גם בלי קשר אתה רוצה למות. יש הרבה אנשים, חופשי הוא אומר לך: אני, יאללה. גם ככה החיים לא מי יודע מה, אז נמות על

קידוש השם. אברהם אבינו הולך ל... כן, כן, אם אתם אומרים: אני מוסר נפשי על קידוש השם, תבדקו אם זה בא מהנטייה הזאת או מנטייה אמיתית של אהבה. אברהם אבינו הולך לכבשן האש ולא מהרהר. הוא לא מהרהר אחר הקדוש ברוך הוא ואומר: ריבונו של עולם, למה? מה עשיתי? אני חזרתי בתשובה. לא. הוא נכנס לכבשן האש כשהקדוש ברוך הוא מציל אותו. הוא הראה אמיתיות לקדוש ברוך הוא. אתם יודעים למה זכה אברהם אבינו שתצא ממנו אומה כזו נפלאה כמו עם ישראל? שיהיו לו בנים כמוכם? אף אומה לא זכתה אף אחד בעולם לא זכה לבנים כמו משה, דוד, יוסף. אברהם זכה. אתם יודעים למה? בגלל שבקשיים של העשרה ניסיונות הוא לא הרהר אחר הקדוש ברוך הוא לרגע.

אברהם אבינו, רבותיי היקרים, בואו ניכנס לסרט של אברהם אבינו בעקדת יצחק. אתם יודעים מה היה שם בעקדת יצחק? אברהם אבינו מקבל הבטחה ישירות ממלך מלכי המלכים. אומר לו הקדוש ברוך הוא: אני אומר לך, אני אתן לך זרע. "וכל הארץ הזו לך אתננה כי ביצחק ייקרא לך זרע." הוא חיכה מאה שנים. מאה שנים הוא חיכה לילד ולא איבד תקווה. תראו לי בן אדם בן מאה עכשיו, מאה, בן מאה שהחזיק מעמד. התקשרה אליי בחורה שבוע שעבר שאני ממש ממש, כמעט בכיתי איתה בטלפון. אני כבר חוזר לאברהם, אבל אני ממש חייב לספר את זה. בחורה שאני מתפלל עליה שהשם ירחם עליה. בחורה צעירה בת 24, 25. היא אומרת לי: הרב... היא כנראה חרדית מבני ברק. היא שמעה

שיעור. אולי היא נמצאת פה. אני באמת לא מתכוון חלילה לפגוע. אני אומר את זה כדי לחזק. ואמרה לי: "הרב," יש לה כנראה בעיה של פוריות קשה מאוד. היא לא התחתנה. היא שמעה פעם שיעור שלי על אמונה. "אתה אמרת פעם בשיעור שמי שמאמין בוודאי יקבל. "אני כבר כל כך הרבה שנים מגיל 13 מחכה ומאמינה בכל פעם מחדש "שהקדוש ברוך הוא יגאל אותי וייתן לי את הסימן שאני יכולה להביא ילדים לעולם. "למה לא קיבלתי"? עניתי לה... היא התחילה לבכות כמובן בכי מאוד מאוד מעומק הלב. מה אני יכול לענות לבחורה צעירה שכזו? ניסיתי להרגיע את עצמי קודם, כי הקול שלי קצת התחיל, מה שנקרא, להתרגש. נרגעתי ואמרתי לה, זה היה שבוע שעבר או לפני שבועיים,

"תראי, אנחנו נמצאים בפרשת השבוע. "פרשת השבוע מספרת על שרה ששרה צחקה בקרבה לאמור: "האמנם אלד ואדוני זקן." דרך אגב, עדיין אנחנו צוחקים. היום היו אצלי זוג. אני לא יודע להגיד לכם את הגיל, חמישים ומעלה. הייתה להם בעיה בחתונה, העדים שלהם לא היו כשרים, וביקשו שאני אקדש אותם מחדש במשרד. אז כתבתי להם את הכתובה והכנתי להם את הקידושין. אני מספר סיפור בתוך סיפור. ואמרתי: "יש לכם ילדים"? הם כבר נשואים 15 שנה. הרב ההוא עשה טעות בקידושין. הביא עד לא כשר. והיו צריכים קידושין מחדש. אמרו לי: "לא, לא זכינו." אמרתי: "בעזרת השם בזכות החתונה "השם יפקוד אתכם בבנים זכרים." התחילו שניהם לצחוק. זה שידור חוזר, "ותצחק

שרה בקרבה לאמור," אותו דבר הגברת, והיא לא בת 90, היא בת 50. "למה את צוחקת?" אמרתי לה. "למה את צוחקת? מה, הקדוש ברוך הוא לא יכול לתת לך"? הגברת נרגעה קצת, הרגעתי אותה. אמרתי לה: "מה... יש בורא לעולם. "הייפלא מה' דבר? תראי שרה, בת 90." ואז היא אמרה לי משפט: "אני אחכה עד גיל 90 כדי שיהיו לי ילדים"? הבנתי שכואב לה. אני לא שופט אותה לרגע. לרגע לא שופט אותה. אני אפילו לא מנסה לדמיין את הכאב שהיא נמצאת בו, והלוואי שהקדוש ברוך הוא ירחם עליה ובאמת היא תתקשר אליי השבוע, ותגיד לי: "הרב, נושעתי." אבל בואו נחזור לאברהם. מאה שנים. הגברת, אמרתי לה שתיקח את השיעורים שלי, תשמע כמה שיעורים. לא שמעה שיעורים.

בעזרת השם שהיא תתחזק קצת באמונה, היא תבין גם מה זה נקרא אמונה. אמונה זה לא להאמין כשהכול טוב. אמרתי לכם: אמונה אמיתית זה בלמטה, בקושי, כשקשה לך, כשאתה מרגיש ממש שהקרקע נשמטת מתחת רגליך, אתה מרגיש: אין לי על מי להישען. עכשיו זה הקדוש ברוך הוא. עכשיו להראות לקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו לא סתם זכה להיות אברהם אבינו, רבותיי. אברהם אבינו עשה הרבה דברים טובים. אבל הרבה אנשים אחרים עשו הרבה דברים טובים. הם לא זכו להיות אברהם אבינו. אברהם אבינו נהיה אברהם אבינו בגלל העשרה ניסיונות שלו. מה מיוחד בעשרה ניסיונות שלו? עשרה ניסיונות. כשבן אדם בגיל 100, והקדוש ברוך הוא מבטיח לו כבר כמה שנים קודם לכן: אתה

תהיה "מלא זרעך מכל הארץ." איזה זרעך ואיזה נעליים. איפה זרעך? אין ילדים. בגיל 100 מגיע לו הילד. ואיזה ילד? איזה ילד? ילד שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה. קודש קודשים. דומה כמו שתי טיפות מים לאברהם אבינו. ממש קלסתרון דומה לאברהם אבינו עד שהיו מתבלבלים ביניהם. אומרים לו: זה אברהם, אתה אברהם. אותו דבר. אחד על אחד כמו אברהם אבינו. והבן אדם הזה עד גיל 37 יצחק קודש קודשים יושב ועמל בתורה. אין כאלה דברים. ושרה אשתך היקרה לך מכול, יושבת ורווה נחת רק מלראות את הבן שלה יושב ולומד תורה. והקדוש ברוך הוא מבטיח לך: "כי ביצחק ייקרא לך זרע." והקדוש ברוך הוא בא אליו ואומר לו: "קח לך את בנך את יחידך," זורה לו מלח על

הפצעים, זורה לו מלח על הפצעים. למה אתה מזכיר לו שהוא בן יחיד? למה אתה מזכיר לו שהוא בן אהוב? תגיד לו: קח את יצחק, תעלהו לעולה. הקדוש ברוך הוא הגדיל את הניסיון. רצה לראות את אברהם בפנים, בתוך הלב שלך אם אתה מפקפק אחריי. "קח לך את בנך יחידך, "את יחידך אשר אהבת," כי את ישמעאל לא אהבת, בגלל המעשים הרעים שלו. "והעלהו שם לעולה." רבותיי היקרים, איך הייתם... "וישכם אברהם בבוקר," כנראה שהוא הלך לישון על זה בלילה. איך הייתם הולכים לישון? מישהו היה נרדם? מי היה נרדם בלילה כזה? אני שואל את עצמי: ריבונו של עולם, כמה מחשבות עולות לך בראש? ריבונו של עולם, למה? למה? למה? איך? לא מסתדר. כמה? דווקא אני? דווקא

יצחק? קח את ישמעאל. קח, אני אתן לך 10 ישמעאל. תעזוב לי את יצחק. קח את כל מי שאתה רוצה, תעזוב לי את הילד. זה ילד שחיכיתי לו. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים. זה הילד שימשיך אותי בעולם. אותו? ואני, שאני מחזיר בתשובה את כל העולם כולו? ואני שמקבל אורחים? ואני שרדפתי אחרי הזה? ואני שהלכתי להציל את לוט? ואני, ואני, ואני, ואני, ואני... ואברהם הלך לישון. איך אני יודע שהוא ישן? כתוב: "וישכם אברהם בבוקר." כנראה שהוא ישן. אבל הוא לא חשב. אני מתרגש. אני אומר לכם, אני עכשיו מתרגש רק לחשוב על זה. אברהם אבינו הולך לישון. אתם יודעים מה יותר קשה מהכול? אברהם אבינו ידע שהוא יום אחד חוזר מהעקדה. הוא אמור לחזור

מהעקדה. לאן הוא חוזר? הביתה לשרל'ה. הוא חוזר הביתה לשרה. איך, ריבונו של עולם, אתה מתכוון להודיע לשרה ששחטת לה את הבן? ואיך תעמוד מול התגובה שלה? אתם מבינים לאיזה דבר הולך אברהם אבינו? עזוב יצחק, בסדר, כפרה, עולה תמימה, ישתבח שמו, בסדר, השלמתי. אבל איך אני חוזר אחרי זה הביתה לאשתי? מה זה סכינים? זה מוות בטוח. קופצת עליך. וגם תגיד ששרה צדיקה? היא לא תחזיק מעמד, היא תמות. האישה האהובה עליך ביותר עלי אדמות היא תמות ברגע. אומרת הגמרא: "וילכו שניהם יחדיו." אתם יודעים מה זה "וילכו שניהם יחדיו?" הלכו, כמו שיצחק הלך בתמימות, אברהם הולך בתמימות. זה לא ייאמן. זה פשוט לא ייאמן. אני לא מחזיק מעמד. המוח

שלי לא מצליח להבין. לא, אני לא מגיע להבין את הדרגות, אבל ריבונו של עולם, איזו אמונה הייתה לאברהם אבינו! הבן אדם לוקח את הסכין, וקוראים לו מן השמים: הלו! תעצור! אומר: רגע, רגע, תן לי לשחוט. תעצור! לא! קורא לו המלאך, אומר לו: "אל תשלח ידך אל הנער", אל תעשה לו כלום. אומר: תן לי לעשות בו משהו. תן לי לעשות לו פצע שאני אראה לקדוש ברוך הוא כמה אני נאמן אליו. באותו רגע בהכי למטה שאפשר בעולם, אין יותר למטה מזה, אין אדם בעולם שמבין מה זה דבר כזה. באותו רגע זכה אברהם אבינו שמתגלה אליו הקדוש ברוך הוא, ומבטיח לו את כל ההבטחות. זה האיש. זה הגבר. זה שהקדוש ברוך הוא אומר עליו: אברהם אהובי. זה הבן אדם. זה

יהודי שמראה לקדוש ברוך הוא שהוא יהודי. רבותיי היקרים, אם אברהם לא היה עובר עשרה ניסיונות - הוא לא היה אברהם. אם הייתי בא לאברהם בתחילת החיים שלו ואומר לו: אבריימל'ה, מורנו ורבנו ועטרת ראשנו, יש לי שתי אפשרויות. יש לי חיים בשבילך דבש, הכול סוכר. ילדים משרה, הכול, מגדלים אותם, בוקר, צהריים, ישתבח שמו, הכול זורם. ואתה תמות בגיל 170 ומשהו, זקן ושבע ימים, נהנה מכל רגע בחיים. אבל יש לי סרט אחר בשבילך. אברהם, ניסיונות, חביבי. כאלה ניסיונות, אין ילדים ואין זה, ולך לך מארצך, וישמעאל נולד לך, העקרות הזה גם נפל לך המסכן. וצרות ובסוף תצטרך לשחוט את הבן שלך. מה אברהם היה אומר? תעשה לי טובה, קח את

הניסיונות, יש לי פה שכן, אני לא כל כך מסתדר איתו. תציע לו את הניסיונות האלה, אני לוקח את החיים הטובים. מי רוצה לקחת עכשיו?... עזוב אותי. כן. אבל אם אברהם היה בוחר... אני לא, חס ושלום, אני לא יודע מה אברהם היה בוחר. יכול להיות שהיה בוחר את הדרך השנייה, כי הוא היה ודאי מספיק חכם. אבל מה אנחנו היינו בוחרים? אנחנו לא היינו בוחרים את הדרך של אברהם. אנחנו היינו בוחרים את הדרך השנייה, חיים שלווים. בגלל זה אנחנו לא אברהם. אנחנו היום, רבותיי היקרים, על כל משבר קטן מאבדים כבר את העשתונות. בן אדם עקצו אותו בכסף גנבו לו כסף, גנב, בן אדם בא, עבד עליו בעיניים, לקח לו סכום כסף גדול. הבן אדם מאבד את

העשתונות, מתחיל לקלל, "אני הולך לעולם התחתון ולעולם העליון, אני אהרוג אותו ואני אשחט אותו"... זה בן אדם שלומד תורה. איפה הקדוש ברוך הוא נעלם לך? אתה לא מבין שזה הרגע שהקדוש ברוך הוא רוצה להעלות אותך למעלה? אתה בידיים שלך הורס את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה להרים אותך. הוא בודק אותך. תראה לי שגנבו לך 200 אלף שקל, שאתה מרים עיניים לקדוש ברוך הוא ואומר כמו איוב: "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך." אם תגיד את זה... איוב עשה את זה. איוב עבר את כל המשברים שבעולם. ישתבח שמו לעד, זה בלתי ניתן להבנה ולתפיסה. הגמרא אומרת שאיוב קיבל צרעת, שמרוב הגירודים והכאב שלו הוא קבר את עצמו באדמה כדי להשתכשך בתוך החול,

כדי להצליח להתגבר על הגירודים הכבדים. אבל איוב הרים עיניים לקדוש ברוך הוא ואמר, כשנודע לו שהבנים שלו מתו באותו יום, הבנות שלו מתו באותו יום, גנבו לו את הגמלים, גנבו לו את הכבשים, גנבו לו את השוורים. קורות הבית נפלו על הילדים. ביום אחד איבד הכול, הכול. הרים עיניים לקדוש ברוך הוא ואמר: "ה' נתן, ה' לקח, "יהי שם ה' מבורך." זה המשפט שעשה את איוב, את ספר איוב, וזה המשפט שהעלה אותו בחזרה שהיה לו הרבה יותר ממה שהיה לו קודם. רבותיי היקרים, משבר, קשה להגיד את זה, בסופו של דבר זה לטובתנו. ולא רק לטובתנו. אדם יכול במשבר להפסיד את כל מה שיש לו. ומצד שני, לעלות לגבהים שהוא בחיים שלו לא היה יכול להגיע בלי

משבר. בחורה עכשיו לא מתחתנת. משבר. משבר. רוצה להתחתן, לא... מה זה משבר? המילה משבר היא לא כל כך מדויקת. זה קשה, זה לא קל. חזרה בתשובה, עושה מה שצריך, ומתלבשת בצניעות, ולא מוצאת את הזיווג. אני מכיר הרבה בחורים וגם בחורות. הם לא תמיד אומרים לי, אבל מבין השורות אני מבין שיש להם קצת כעס על הקדוש ברוך הוא. נראה לכם, רבותיי היקרים, שיש מישהו בעולם שרוצה יותר ממנה שהיא תתחתן? יותר מהקדוש ברוך הוא? זו יצירת כפיו של הקדוש ברוך הוא. את נשמה חלק אלוה ממעל. "ויפח באפיו נשמת חיים "בצלם דמות תבניתו." "בצלם דמות תבניתו" זאת אומרת שכל אחד ואחד מאיתנו זה דמות של הקדוש ברוך הוא. אנחנו מדברים, שומעים, אוכלים

ומבינים. אנחנו דמותו, כן? צריך להבין את זה. חלק מהקדוש ברוך הוא. נראה לכם, רבותיי היקרים, נראה לנו שהקדוש ברוך הוא רוצה שתסבלי, חלילה? אבל לפעמים מגיע לך ממתק גדול. אתם יודעים מה זה ממתק גדול? אני שמעתי סיפור שמאוד מאוד המחיש לי את הדבר הזה. יש סוכנויות חשאיות בארצות הברית. יש אף.בי.איי, סי.אי.איי, יש בי.בה.בה... כל מיני שמות כאלה. יש כל מיני סוכנויות חשאיות. יש סוכנות חשאית בארצות הברית שהיא ככה מאוד מאוד מיוחדת. היום זה הפסיק. אבל פעם אתם יודעים מה היה המבחן של הסוכנות חשאית הזאת? והחלום של כל אחד שהוא ככה אוהב להיות באקשן ודברים כאלה זה להתקבל לסוכנות הזאת. היו מביאים אותו לכל מיני קורסים,

מלמדים, מלמדים, מלמדים. מה היה המבחן האחרון? המבחן האחרון זה שולחים לו באמצע הלילה קבוצה של רעולי פנים, פורצים אליו הביתה מוציאים אותו מהמיטה, לוקחים אותו לאיזה מחסן נטוש, ושמה מוציאים לו ציפורן ציפורן כדי שיגלה את הסודות שהוא שמע ולמד בסוכנות הזאת. כאילו כביכול הם מייצגים את האויב. ושמה נותנים לו מכות, מכות נמרצות. כל שיטות העינויים, ציפורניים. מכלים אותו לגמרי. מפרקים אותו מכל צורה אפשרית. אם הוא נשבר, מגלים את הפרצוף ואומרים לו: "חביבי, זה היה מבחן. "לא עמדת במבחן. סע לשלום. לך תחפש עבודה בעירייה עכשיו." אין מה לעשות. אתה סוכן לא יכול להיות. הנה, גילית סודות. אבל אם הוא היה גבר שבגברים

והחזיק מעמד, פותחים שמפניות, מתחילים שירים. התקבלת לסוכנות החשובה ביותר, החשאית ביותר. חלום חייו התגשם. אבל אני שואל אתכם, רבותיי היקרים. אם עכשיו אני שואל אותו: "תגיד לי, היה שווה לעבור את העינויים"? הוא יגיד לך: "בטח. כל החלום שלי היה להתקבל." העינויים שהיו הם לא היו עינויים כי אנחנו רוצים לענות אותך. אנחנו חייבים לבדוק אותך אם אתה ראוי להגיע לגבהים האלה להיות סוכן חשאי. ככה הקדוש ברוך הוא רואה יהודייה, אומר לה: מגיע לך בעל תלמיד חכם. מגיעה לך בת ישראל צנועה וחסודה. אבל אני צריך לבחון אולי לא מגיע לך. אז אני צריך קצת לשפשף אותך, אני צריך קצת להעביר אותך מירוקים, להעביר אותך קצת קשיים. האם

בקשיים תרים ידיים ותגיד: ריבונו של עולם, זה לא מגיע לי. אומר לך הקדוש ברוך הוא: כל כך רציתי שתעבור את המבחן, כל כך רציתי שתצליח, כל כך רציתי שברגע של המשבר לא תרים עיניים אליי וחס ושלום תגיד לי שאני לא בסדר. אלא תאמין בי באמונה שלמה כמו שאברהם אבינו האמין ולא הרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. לא מהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, אלא מקבל אותן באהבה. כשאתה למטה, כשאתה בקושי, עכשיו תישא עיניים לקדוש ברוך הוא ותגיד לו: ריבונו של עולם, אני מאמין בך, אני אוהב אותך, ואני יודע שכל מה שאתה עושה זה לטובתי. זה, רבותיי היקרים, זה יכול להיות מקפצה כדי שתקפיץ אותנו למה שאנחנו רק חולמים שאנחנו יכולים

להגיע. כי הדרך הזאת זו הדרך הנכונה והטובה ביותר לעלות למעלה. רבותיי היקרים, ישנם אברכים לפעמים, אני מדבר על אברכים, כי אני חי את רוב ימיי איתם, כן? שאין לו חשק ללמוד. אין לו חשק. אתה רואה אותו בא לכולל, נראה שבור ורצוץ. מה קרה לך, בני? מה קרה, מותק? למה אתה עצוב? הוא רב עם אשתו. רב עם אשתו. היא לא רצתה שילך לכולל. הוא אמר: אני כן הולך לכולל. חזר, מסכן, הגיע כולו אבל וחפוי ראש. הוא לא יכול לפתוח את הגמרא, לא יכול ללמוד תורה, לא יכול לעשות כלום. כולו מרגיש שבר. ואז אני מתחיל לדבר איתו והוא אומר: "מה יצא ממני? "מה יצא ממני"? זה, היום הזה זה היום האמיתי שבו אתה גדל. אתה גדל לא בימים שאתה בא הביתה

ואשתך אומרת לך: "בוקר טוב, בעלי. לך ללמוד. "אני מאחריך" ועושה לך את הסנדוויץ' שאתה אוהב. ואתה מגיע והמזגן וכולם מחייכים אליך ואתה לומד בכולל. זה ככה גדלים? לא. זו לא חכמה גדולה כשאתה מקבל כל כך הרבה בונבוניירות לשבת ולעמול בתורה. הקדוש ברוך הוא אומר: אם אתה רוצה להוכיח שאתה באמת שווה את זה, נראה אותך היום כשהגעת לכולל ואתה במשבר וקשה לך ואשתך כועסת עליך, ואתה מרגיש כל כך לא בנוח - נראה אותך עכשיו מחייך אליי ואומר: ריבונו של עולם, קיבלתי את המסר. אני יודע שזה רק לטובתי. אותו דבר אנשים שאין להם ילדים. אני מדבר על משברים. רבותיי היקרים, משברים זה כולם. אין אחד פה, אנחנו לא בדור שיש מישהו שלא עבר

משבר. גם ילד בן 13 עובר משברים. אני בתור ילד הייתי עני מרוד. עני מרוד. הייתי בשכונת התקווה גדל. אני זוכר תמיד הייתי שואל את הקדוש ברוך הוא, הכרתי אותו חלקית ככה. הייתי מדבר איתו. כשהיו לי טענות, הייתי פונה אליו. ככה זה בדרך כלל. כשיש טענות - אתה בא אליו, כשיש טוב - אתה לוקח, ממשיך הלאה. הייתי שואל אותו: "אבא, ריבונו של עולם, תראה..." בתור ילד, לא היה לי הרבה שכל. "תראה את אלו איזה בית יפה יש להם. יש להם מכונית." אני, היה לנו בית חדר אחד בשכונת התקווה. חדר. כשיום אחד באתי לבקר שמה, ראיתי שהרסו את הבית ולא בנו שמה כלום. אז ביררתי למה לא? אמרו: באו מהנדסים וזה, אמרו אי אפשר לבנות פה כלום. זה היה

כל כך קטן, שיעני, אחרי שהרסו אותו, כבר אין מה לבנות פה. עשו מזה כמו גינה כזו, קצת חתיכת דשא וזהו. זה מה שהיה אפשר. בית כזה קטן. ואני אומר לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, למה? "קצת. תראה את הילד ההוא, תראה את הילד הזה, תראה את הילד הזה." סיפרתי לכם. יש לי תמונה, אני לא יודע אם זה היה פורים או זה היה זמן אחר, עם חולצה בצבע חרדל צהוב, חגורה בצבע חום, נעליים אדומות ומכנסיים ירוקים. אז פעם שאלתי את אימא שלי עליה השלום: "אימא, את יכולה להסביר לי מה, איך זה הולך הבגדים האלה בדיוק"? אז היא אמרה לי: "בוא אני אגיד לך. זה השכן ההוא הביא לנו. "זה מהשכן, זה זרק את הבגדים, הביא לנו." בקיצור, ישתבח שמו, כל

מה שהיו זורקים בשכונה, היו מלבישים אותי. בתור ילד לא הבנתי. "למה, ריבונו של עולם, עשית אותי ככה תפרן"? וגם בנוסף, אוכל, ישתבח שמו, אני הייתי אוכל הכי... התרגלתי לאוכל מה זה פשוט. הייתי לומד בתור ילד בפנימייה. עכשיו, האם בית, זו שאחראית על האוכל, הייתה ניצולת שואה. ואני זוכר שהיה לה מספר ככה על זה. היא הייתה אישה, מסכנה, היא מתוסבכת מאוד עם עצמה, כי היא עברה שואה. והיא הייתה מאוד מאוד מתקמצנת על אוכל. מאוד מאוד. לא באשמתה, מסכנה, אבל היא ככה הייתה, כי היא התרגלה לאגור אוכל. ואתה יודע, הילד רוצה לאכול. משתוללים, עושים זה, רוצים לאכול. אז היו מביאים ביצה. מה זו ביצה? זה לא מספיק. אתה רעב. אתה

רוצה עוד. "אפשר לקבל עוד ביצה?" -"תסתלק מפה! אין! אין! לך תאכל מרגרינה, מרגרינה, מרגרינה." הייתה נדיבה במרגרינה. נותנת לנו מרגרינה. היה שמה סוכר ליד. לא הספיקה לך הביצה, אתה אוכל מרגרינה, שם מרגרינה על הלחם, קצת סוכר מלמעלה, מעדן. גבינה צהובה - בחלומות. הייתי ישן לפעמים בלילה, רואה איזו גבינה צהובה בחלום. זה בדרך כלל איפה שהייתי רואה גבינה. היום ראיתי בישיבה מביאים להם מעדן. מעדן, אתה מבין? אתה מבין, זה... אני לא יודע בכלל אם היו מעדנים. אבל גם אם היה, זה לא נכנס לשכונה שלנו. זה באזורים אחרים לגמרי. איזה מעדן? אוכל פשוט. החיים פשוטים. אני עד היום זוכר, פעם בשבוע היה עוף. תפילת מנחה, מתפללים

מנחה, אתם יודעים איזו ריצה? אני לא יודע אם יש מישהו בעולם יותר מהיר מהילדים האלה שהיו רצים אחרי התפילה לתפוס את העוף. איזו ריצה היינו עושים לעוף. יש עוף! יש עוף, ישתבח שמו לעד. מה זה? טיסה במהירות האור. אבל לפעמים הייתי מרים עיניים לקדוש ברוך הוא, אומר לו: "ריבונו של עולם, בשביל מה עכשיו, יעני? תן, שחרר, תן, תן." לא הבנתי. טוב. היה קשה. לא הבנתי למה קשה. יום מגיע, וברוך השם, זכיתי להתחתן. והמצב לא היה קל. היה קשה. והיה דוחק מאוד מאוד קשה. אני חושב שסיפרתי לכם את זה פעם. עדיין לא היו לנו ילדים. אני כל הזמן מגלגל חובות. לא מצליח לסיים את החודש. וישבתי, כבר אמרתי: אולי אני צריך ללכת לעבוד. אני

צריך אוכל. אתם יודעים מה הציל אותי באותה תקופה? מה שהציל אותי באותה תקופה זה הילדות שלי. הילדות שהתרגלתי לחיות בעוני הצילה אותי שגם באותה תקופה קשה שהייתי ממש בין, חס ושלום, חס ושלום, לעזוב את בית המדרש, לבין להישאר בבית המדרש, בגלל שהורגלתי באוכל פשוט, בגלל שהורגלתי להצטמצם, הקדוש ברוך הוא שמר עליי. היו איתי המון חברים, רובם ככולם שהיו באותו מצב שלי, ואפילו יותר טוב ממני, כולם עזבו את בית המדרש. בצדק, הם היו צריכים להביא אוכל הביתה. אני בסייעתא דשמיא, רק בזכות הבורא יתברך כמובן, אבל אם אני יכול לתלות את זה במשהו גשמי פה, זו הייתה הילדות שלי. המשבר שעברתי בילדות, הקושי שהייתי מרים עיניים

לקדוש ברוך הוא, אתם יודעים, אם הקדוש ברוך הוא היה יכול להתגלות אליי, אתם יודעים מה הוא היה אומר לי? בני, זה לטובתך. היום אתה לא מבין את זה. היום אתה ילד. אבל תדע לך שהרעב הזה שמציק לך, והיו לי ימים שהייתי רעב. אמנם לא בבית, כי בבית, ברוך השם, אימא תמיד דאגה שלא יהיה חסר אוכל. אבל בישיבה היו ימים שהייתי רעב. הרעב הזה שהיה לך כשהיית ילד, שמר עליך היום עד שהקדוש ברוך הוא, ברוך השם, הרחיב את גבולי ונתן לי כבר יותר בנחת, בקלות. רבותיי היקרים, חס ושלום חס ושלום בן אדם, שבא לקדוש ברוך הוא ומהרהר כשקשה לך, אמרתי לכם, התחלתי להגיד בתחילת הדברים, משברים, כל אחד ואחד מכם, אני בטוח שיש לו משברים. אדם

שעומד לפני גירושין, אדם שעומד לפני גירושין, אתם יודעים מה הדבר הכי קשה שמקנן לו בזה? מה יצא ממני? איזה כתם יש לי בחיים. הוא לא מאמין בבורא עולם שיכול להוציא אותו. אני אומר לכם, אני מכיר רבנים תלמידי חכמים גדולי הדור שהתגרשו. וכשסיפרו לי שהם התגרשו, אתם יודעים למה שמחתי? שמחתי כי ראיתי שבן אדם יכול לצאת ממשברים ולפרוח ולעלות למעלה למעלה. המשבר לא צריך לעצור בן אדם. דווקא בן אדם, אתה אומר בן אדם שהתגרש, מה יצא ממנו? חס ושלום. אם ככה גזר הבורא יתברך וצריך לעשות את זה, תקבל את זה באהבה ובשמחה. ואם תקבל את זה באהבה ובשמחה, תדע לך שזו תהיה הסיבה לקדוש ברוך הוא להעיף אותך קדימה, במיוחד בפרנסה.

שהגמרא אומרת שעניות היא הניסיון הקשה ביותר. יש עוד ניסיון בדור שלנו שהוא ניסיון קשה לא פחות, קשה לא פחות וזה הדיכאון. הלחץ והדיכאון שאני רואה אנשים, אני פשוט נקרע לי הלב, נקרע לי הלב שאנשים מדוכאים והם לא מאמינים שהם יכולים לצאת מזה. "מה, הרב, אני יכול לצאת מזה"? הוא מרגיש כזאת הרגשה קשה. בא לי לקחת אותו, לנשק אותו. אני אומר לכם, לפעמים יש לי אנרגיות בגוף, בא לי להרים אותו, להגיד לו: אתה רואה? כמו שאני זורק אותך למעלה, כך הקדוש ברוך הוא יעיף אותך למעלה בשנייה אחת. אל תאבד תקווה. זה המבחן שלנו. מה זה מבחן האמונה? כשבן אדם עכשיו גנבו אותו ב-300, 400 אלף שקל, ולהגיד עכשיו חרב עליי עולמי? זה לא

יהודי מאמין. אבל ברגע הזה של המשבר כשלקחו לך את הכסף או שאתה מרגיש מדוכא ואין לך כוח. אין כוח לקום מהמיטה, אין כוח לעזור, אין כוח לחייך לאנשים. אין לו כוח לכלום, מסכן. זה רגע שאתה אומר: מה יצא ממני בחיים? לא, נשמה טהורה שלי. דווקא אותך. דווקא למטה. תסתכל על הקדוש ברוך הוא. קשה לך לחייך? תחייך אליו. כי אם הוא יאיר לך פנים, אתה ביום אחד שם אותנו בכיס הקטן, את כל האנשים בעולם. כי אם הקדוש ברוך הוא רוצה - הוא מעיר אותך ברגע אחד. והוא רוצה. אבל לפעמים הוא חייב להעמיד אותך בניסיון, צדיק שלי. והניסיון, אני אומר לכם, יהודי פעם אחת ניגש אליי, זה יותר חבר כזה שלא מתבייש ממני, אמר לי: "אני מקנא בך."

אמרתי לו: "מה יש לך לקנא בי"? אומר לי: "אתה אוהב ללמוד תורה, אתה מזכה הרבים, נותן שיעורים." אני צחקתי. אתם יודעים למה צחקתי? עניתי לו, אמרתי לו את האמת: "אם היית יודע כמה דמעות הכרית שלי ספגה במשך החיים שלי, לא היית מקנא." אתה חושב שהקדוש ברוך הוא יזכה אותך לבוא לתת שיעור או לזכות את הרבים ככה? בוא בכבוד? לא, מותק שלי. המשברים שאני חוויתי בחיים שלי, ואני יודע היום, היום, אני משחזר את החיים שלי, ואני יודע שכל רגע של קושי, ימים שלא היה לי חשק לקום מהמיטה, ימים שלא היה לי חשק לכלום לכלום, לא גמרא, אפילו להתפלל. הייתי מתפלל תמיד, אבל בלי חשק. אבל עברתי ולא עזבתי את הקדוש ברוך הוא. לא עזבתי את

הקדוש ברוך הוא, לא פקפקתי. היו לי רגעים של קושי. אבל קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי: "יש בורא לעולם. אני לא אשבר." הקדוש ברוך הוא ראה איך הוא זיכה אותי בקצת דברים, אבל זה לא בא שישבתי על כורסה וגדלתי, מה שנקרא, עם כפית של כסף, וכולם מאכילים אותי. לא, מותק שלי. ככה לא תגיע לכלום. תסתכלו, מרן רבנו עובדיה יוסף, המשברים שהוא עבר בחיים שלו, כמה אנשים שנאו אותו, כמה אנשים רדפו אותו, הוא גדל בעוני מרוד, התחתן רק בגיל 23-24, והיו מתחתנים בגיל 19 אז. אף אחת לא רצתה להתחתן איתו. אתן מבינות? אף אחת לא רצתה את הרב עובדיה. הן רצו בעל שיודע לעשות דאווינים, יודע קצת לרקוד, יודע לעבוד, יודע לעשות כסף. לא רצו את הרב

עובדיה. בן אדם בגיל 24 מתחתן ועובר ובלי אוכל בבית וכולי וכולי. אבל בגלל שהוא עבר את המשברים האלה, רבותיי היקרים, הוא זכה להגיע למה שהוא זכה. אם תבדקו, תראו שכל אדם ואדם שקצת הצליח בחיים שלו, אני לא מדבר על גשמי. גשמי זה הצלחה שהיא הצלחה משקרת. יכול להיות לך בן אדם עשיר כקורח, מצליח. הוא בא לאיזו מסיבה עם הבלורית, עושה רעש וצלצולים, אבל הוא רקוב בפנים, מסכן. הוא חוזר הביתה, אשתו לא סובלת אותו, הילדים שלו מקללים אותו. וגם הכסף שלו - עושר שמור לבעליו לרעה. גשמיות זה הבל. אני מדבר על הצלחה אמיתית, הצלחה של סיפוק נפשי. אתם יודעים מה זה לחזור כולך מלא סיפוק מאושר של אהבת הבורא יתברך בוערת בקרבך? זו

המתנה הגדולה ביותר עלי אדמות. ואני מאחל לכל אחד ואחד בעם ישראל שיטעם, ולו במעט את הקדוש ברוך הוא, במעט. רק להרגיש את האור הגדול שלו, את האור של השמחה שאתה מתמלא כשאתה יודע שיש לך אבא ששומר עליך. את האור הזה, רבותיי היקרים, איך תשיגו? גם כשיהיה לכם קשה, גם כשקשה לך, צעקו עליך וביזו אותך, ויש את זה הרבה, אני פתאום עוברים לי כל מיני דברים בחיים, ישתבח שמו, זה יכול לקרות בכל יום, בכל רגע, וזה יכול לקרות גם כשאתה רב, יושב בבית המדרש, מבזים אותך, מלכלכים עליך. מה עכשיו אתה אומר? מה עכשיו אתה אומר? כן, בטח, ודאי, ודאי. אני יודע גם שזה הכול לטובתי. אתה יודע מה? אתמול היה לי קטע מאוד מאוד לא נעים עם

מישהו. קטע מסוים. חזרתי הביתה ועשיתי חשבון נפש עם עצמי, ריבונו של עולם, אני בא ללמוד תורה, אני פותח כולל, אני משתדל לעשות כל כך הרבה דברים טובים. למה הוא עושה לי את זה? ה"למה" היה לא זה, אני רוצה להבין מה קרה פה. ואז הבנתי שקיבלתי אתמול מתנה מאת השם יתברך. אתם אולי לא תאמינו לי, אבל אני אומר לכם שאני יודע שזו מתנה. כל אדם בחיים נכנסת בו קצת גאווה, לא יעזור כלום. לא יעזור כלום. גם אחרי שיעור שאני מוסר, נכנסת קצת גאווה בלב. אני עובד, אני רוצה לבטל את זה. אני לא רוצה את זה, זה מגעיל. לא רוצה גאווה, זה מסריח. זה לא ממני, זה רק ממנו יתברך. אבל נכנס קצת. הקדוש ברוך הוא רואה אותך, אוהב אותך, הוא

אומר: צריך לאזן אותו קצת. צריך לאזן אותו קצת. אני יודע בעצמי, אני יודע שזה ככה. אני אומר לכם ממש דברים שיוצאים לי מהלב, תדעו לכם. ולפעמים אתה מצליח, פתאום אומרים לך: "וואי, יש לך בכולל 84 אברכים? "פשש... פשש... פשש"... אני יודע שזה לא ממני. אני יודע שזה לא ממני. אני נראה לכם אחד שיכול להביא כסף ל-84 אברכים? לפעמים רק במעלית, אם אני רואה את עצמי במראה, אני מסתכל, אני אומר: זה לא יכול להביא כסף, זה. מאיפה אני יודע? אני כל היום יושב פה כותב, לומד. מה אני עושה? אני יודע לשכנע אנשים? אם הייתי יודע לשכנע אנשים, היה פה בניין. אז אם יש כסף, כנראה הקדוש ברוך הוא נתן. אבל מה לעשות שזה נכנס ללב? אומר

הקדוש ברוך הוא: יגאל כהן, אני אוהב אותך. אני אתן לך מדי פעם סטירה קטנה. אל תתרגש, בסדר? הסטירה זה לעשות לך כיוון פרונט. אתם יודעים מה זה כיוון פרונט? כשהגלגלים קצת מתעקמים, לוקחים פטיש, טק, נותנים לו מכה קטנה, הופה, האוטו מתיישר. אז מדי פעם הקדוש ברוך הוא רואה קצת יגאל כהן מתחיל קצת לסטות ימינה או שמאלה, טאח, נותן לו, ואז אני חוזר הביתה ואומר: קיבלתי, הבנתי. תודה רבה. אני כלום. הבנתי, ריבונו של עולם. אין לי שום בעיה. בהתחלה זה נראה לא טוב, אבל זה לטובתי, לטובתי, אמת לטובתי. אמרתי לכם, אני לא רוצה לחזור הרבה יותר מדי על הסיפור הזה, אבל אולי קצת לעודד קצת אנשים פה. אני דיברתי על דיכאון, דיברתי

על לחץ. אני הייתי הבן אדם הכי לחוץ בעולם. הכי לחוץ בעולם. אם הייתם מודדים מד לחץ, המד היה מתפוצץ אצלי. ממש ככה. הייתי קם בבוקר באטרף על התפילה, באטרף על הלימוד. "אל תפריע לי, אל תלמד, אל תדבר"... אם הייתי פעם, אני זוכר פעם אחת נסעתי ברכב והיה איתי מישהו ברכב, ומישהו חתך אותי, אז אמרתי: "איזה בן אדם"! ככה יצא לי משפט כזה. כמעט לא ישנתי בלילה על זה שאמרתי כזה משפט על בן אדם. הייתי לחוץ מאוד. בקיצור, הייתי לומד המון. לומד, לומד, קם בבוקר. אשתי, אני זוכר, הייתה עושה אפצ'י, מביאה נייר, הייתה לי גמרא בצד. ישר מסתכל בגמרא. ואז: "כן, מה רצית? מה אמרת"? חוזר מיד. ככה הייתי כל הזמן. אה, עד שנפלתי

למשכב. שלא תדעו אף אחד מעם ישראל. אני קם בבוקר, קום, לא יכול להזיז את היד. לא יכול להרים את היד. רוצה לקום, לא יכול לזוז. לא יכול לזוז. אה... לא יכול לזוז. בשעה שתים עשרה, אחת, רק הייתי יכול קצת להזיז את הגוף עד שאני יורד מהמיטה, והולך, עד שהגעתי לבית המדרש, מנסה לפתוח את הגמרא, הראש מתפוצץ סחרחורת. לא יכול ללמוד. סבלתי מזה תקופה מאוד ארוכה. אין רופא שלא הלכתי, אין רב שלא הלכתי, אין ספר תהלים, אין דמעות, אין כמות דמעות שלא הורדתי. מה שאתם רוצים עשיתי. הייתי בוכה לקדוש ברוך הוא: "לעשות רצונך חפצתי ותורתך בתוך מעיי." אני מבקש ללמוד תורה. אבל הקדוש ברוך הוא לא שמע לי. לא שמע. לא הבנתי למה. לא

הבנתי. כפרת עוונות כנראה. כפרת עוונות. היום אני יכול להגיד לכם, אחים יקרים, שזו הייתה המתנה הגדולה ביותר בחיים שלי. השנה הזאת, השנה עם כל הדמעות ועם כל הקשיים, השנה שבה בכיתי מה שלא בכיתי בחיים שלי, גם בתור ילד, הייתה השנה הטובה ביותר בחיים שלי. אתם יודעים למה? כי השנה הזו לימדה אותי מה אני שווה באמת, ואם יש ספר בעולם שיכול ללמד מידת ענווה מהי, זה הספר הטוב ביותר. השנה הזאת, שנה וחצי שבה לא יכולתי ללמוד, אתם לא יודעים מה זה אדם שאוהב ללמוד, יודע ללמוד, תאב ללמוד, כל החיים שלו זה לימוד תורה, כשאתה לוקח לו את הממתק הזה. מוות. קושי הכי גדול. אבל דבר אחד לא הבנתי. כנראה שלפני אותה שנה וחצי לא

ידעתי שהכוח של התורה, שהשכל שיש לי והכוח שלי ללמוד - זה רק ממנו יתברך. הקדוש ברוך הוא רצה ללמד אותי, אבל לא הבנתי את המסר. יגאל כהן, זה לא אתה, זה אני, אומר הקדוש ברוך הוא. ויגאל כהן לא מבין. הוא לא מבין שזה ממנו. אומר הקדוש ברוך הוא: אני אלמד אותך, נשמה. היום אין ספר מוסר בענווה שיכול ללמד אותי את מה שאני למדתי. אני צריך עוד הרבה. אבל בדבר הזה, את הנקודה הזו שאני לא עושה כלום. אם אני היום נותן פה שיעור ומדבר, אני יודע שזה לא ממני. זו מתנה, כי הקדוש ברוך הוא הראה לי במשך שנה וחצי שלא יכולתי לקום מהמיטה, שנה שלמה שהמוח שלי לא עבד, לא יכולתי ללמוד דף אחד בגמרא, מילה בגמרא לא יכולתי. תהלים הייתי

קורא רבע שעה ביום וספר תהלים הייתי קורא אותו לפרקים לפרקים, נח, קורא, נח, קורא. זה מה שיכולתי לעשות. אז אם היום אני מדבר, או אם היום אני עושה איזשהו משהו, אז אני יודע שזו מתנה מאת השם יתברך, ואל לי להתגאות, חלילה, במתנה שהקדוש ברוך הוא נותן לי. אני מחשיב את זה כמתנה. המשבר הזה היה מתנה. אני לא רוצה יותר מתנות כאלה. אני רוצה להבין את זה בלי ייסורים. לא אומר לקדוש ברוך הוא: תן לי עוד מתנות. תן לי להבין את זה בדרך הטובה. אבל גם כשאין לך כסף, יהודי יקר, תחכה. יכול להיות שהקדוש ברוך הוא בודק אותך. הדבר האחרון שתעשו בחיים שלכם, אחים יקרים שלי, זה תפקפקו באמת המוחלטת שהקדוש ברוך הוא אוהב אתכם. "כל

משבריך וגליך עליי עברו," דוד המלך, מה לא עבר דוד המלך? דוד המלך עבר צרעת חצי שנה. חצי שנה צרעת. אתם יודעים מה זה חצי שנה שכולם התרחקו ממנו. "טמא טמא יקרא." מצורע צריך לעמוד מחוץ למחנה מושבו. וכל מי שמתקרב אליו, הוא צריך לצעוק לו: "אני טמא, תתרחק ממני". איזו בושה. דוד המלך אחרי חצי שנה שהיה מצורע, חזר להיות דוד המלך. חזר להיות דוד המלך. ולא רק זה. איך אני יודע שהוא לא פקפק על הקדוש ברוך הוא? כי אם הוא היה מפקפק, הוא לא היה חוזר להיות דוד המלך. אם הוא היה מהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, הוא לא היה חוזר להיות דוד המלך. עצם זה שהוא חזר להיות דוד מלך ישראל, והוא זכה שהתהלים, כל עם ישראל קורא

את הספר שלו, ולא רק קורא, הגמרא אומרת שהוא ביקש מהקדוש ברוך הוא שהספר שלו ייחשב כלימוד תורה הכי חשוב שיש. דוד המלך חזר להיות דוד המלך אחרי כל המסרקות של ברזל שהעבירו על גופו. אז אם אנחנו הקטנים, אם הקדוש ברוך הוא מנסה אותנו, ואת כולנו הוא מנסה, אתם זוכרים שהתחלתי את השיעור בשאלה ששאלתי אם יש בורא לעולם? כולם ענו "כן." אבל האם יש מישהו שלא כעס על אשתו? כולם ענו "לא." אף אחד. אין כזה דבר. למה? כי אנחנו לא יודעים בכאב לדעת שזה הקדוש ברוך הוא. בכאב. היה יהודי... יש משל, אני לא יודע אם זה משל או סיפור אמיתי, שנתקע על החלון בקומה 20 למעלה, הוא נתקע שמה על החלון, והוא צועק: "הצילו! הצילו! הצילו"! לא

שומעים אותו. לא שומעים אותו. אף אחד לא... מה עשה? חיפש אם יש לו כסף. התחיל לזרוק כסף מלמעלה. אולי יסתכלו, יראו כסף נופל, ירימו עיניים לראות שהוא צריך עזרה. התחיל לזרוק שקלים, חמישה שקלים, עשרה שקלים. אנשים באים, רואים את הכסף, ישתבח שמו לעד, לקחו את הכסף והלכו. אף אחד לא מסתכל למעלה. התחיל לזרוק שטרות. שטרות, רצים אנשים אחרי השטרות. רואים שטר, לוקחים, בורחים. נגמרו לו השטרות. היו שמה כמה עציצים. התחיל לזרוק את העציצים. העציץ הראשון שנפל, כולם מסתכלים למעלה. מי זה הרשע הזה שזרק עליי את העציץ? ככה בני אדם. הקדוש ברוך הוא זורק לנו כל היום מתנות. אישה התחתנה בגיל 20. פגישה ראשונה, שידוך ראשון,

בדיוק הבחור שהיא רצתה. אותו גובה שהיא רצתה, אותן שיניים שהיא רצתה, אותן מידות שהיא רצתה. בדיוק קיבלה אותו. היא מרימה עיניים? היא יודעת מה זה לעבור 20 שנה שידוכים בשביל לקבל בחור טוב? לא. תודה רבה, ממשיכה. למה מצאתי? כי הייתה לי שדכנית טובה. היה לי שם טוב. בסמינר היו לי ציונים מציונים. אני גם למדתי בסמינר הכי טוב בבני ברק. אז ודאי שאני אתחתן. אחרי שנה נולד לה בן. ברית מילה, פדיון הבן. איפה בורא עולם? ישתבח שמך, חברים, תודה רבה. אבל אם חס ושלום קרה משהו, ריבונו של עולם, למה? כל המתנות שנתתי לך כל החיים זה לא היה אני? כשיש צרות, אז את נזכרת שזה אני? רבותיי היקרים, הכול מאת השם יתברך. אבל אם אתם

יודעים שאבא נותן מכה לבן שלו, ואתם יודעים את האהבה הגדולה של אבא - אתם ודאי מבינים שזה היה לטובתו. הניסיון האמיתי זה לא להרים ידיים במשברים, ולעולם לעולם לא להרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. כי כל מה שהוא עושה זה באמת באמת לטובתנו. כמובן כמובן כמובן שאני לא צריך אפילו להגיד את זה, ייאוש שלא מדעת. מי שמתייאש, הוא פשוט לא מבין. אין לו שכל. אם בן אדם עכשיו בא אליי ואומר לי, ואומר לי שהוא, מסכן, הוא לא מצליח ללמוד. הוא בלחץ, הוא בדיכאון, הוא לא נהנה מהחיים אין לו שום הנאה. והוא אומר לי: "הרב, זה יכול לעבור לי"? זה לא רק יכול לעבור לך. הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים, בעל הבית של העולם, רוצה שזה

יעבור לך. הוא רק מחכה שתישא אליו עיניים ותגיד: "ריבונו של עולם, בידך בלבד הדבר." כי גם בקושי האמיתי הקדוש ברוך הוא מחכה שנסתכל עליו. ולא להרהר אחר מידותיו. נלך בדרכו של אברהם אבינו. לא נהרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא. אם הבן לא בסדר, נקבל אותו באהבה. אם עשו לך משהו רע, תקבל את זה באהבה. אם אשתך צעקה עליך, תקבל את זה באהבה. תגיד תודה רבה לקדוש ברוך הוא על המסר שהעברת לי. אם בעלך צעק עלייך, תודה רבה ריבונו של עולם. אם הילדים עדיין לא הגיעו, תודה רבה ריבונו של עולם. חודש הבא בעזרת השם זה יגיע. כי הקדוש ברוך הוא, ישתבח ויתעלה שמו, בוחן אותנו. ואם רק נדע לקבל באהבה, רק נדע לקבל את הקדוש ברוך

הוא באהבה, תאמינו לי, רבותיי היקרים, השמים הם הגבול. אני לא יודע מה כל אחד ואחד מהחלומות שלו. אחד החלום שלו להיות תלמיד חכם, אחת החלום שלה להיות מהנדסת גדולה. כל אחת והחלומות שלה. המלצה שלי, תחלמו להיות תלמידי חכמים. זה החלום הכי טוב שיש בעולם. אבל אם אתם רוצים יום אחד באמת להגשים את החלום, באמת להגשים את החלום, ויותר מזה, גם מעבר למה שאתם חולמים, תדעו לכם שהמבחן האמיתי שלכם זה כשקשה לכם. אם כשקשה לך אתה מנשק את הקדוש ברוך הוא, אין ספק שאתה תצליח, כי זה באמת הרצון האמיתי של הקדוש ברוך הוא שתצליח גם במעיינות החכמה, גם במעיינות הפרנסה. הקדוש ברוך הוא יש לו הרבה כסף. המון כסף. אתם לא יודעים כמה

כסף יש לו. יש לו כל כך הרבה כסף, והוא רוצה לשלוח לנו. אבל הוא לפעמים בודק אותנו. אז גם כשקשה לכם, מותר לבכות. מותר לבכות. זה בסדר גמור לבכות. אבל להתייאש אסור. ולכעוס על הקדוש ברוך הוא ודאי וודאי שאסור, כי כל מה שהוא עושה זה נטו נטו בשבילנו. והתפילה שלי שהקדוש ברוך הוא לא יעמיד אותנו בניסיונות של משברים, שנהיה מספיק חכמים כשטוב לנו להגיד תודה רבה, ולהראות לו שאנחנו נאמנים אליו ומאמינים בו באמונה שלמה גם כשטוב. לא צריך להגיע לרע. ריבונו של עולם, אני אוהב אותך באמת גם כשטוב לי. ויהי רצון שישפיע עליכם רק טוב כל החיים. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.