הרב זמיר כהן - סוד החלומות

פרויד טען שכל זמן שהאדם ער גם התודעה ארה אבל בזמן שהוא ישן גם התודעה ישנה יש עדויות שנבדקו בחלים מדעיים והן צפו עתיד. אז שוב שלום וערב טוב. הנושא שלנו הערב פשר החלומות, סוד החלומות ופתרונם. כידוע, תופעת החלומות הייתה מנקודת מבט מדעית דחויה לחלוטין. אנשי המדע לא היו מוכנים בשום פנים ואופן להתעסק עם תופעות מיסטיות, תופעות על טבעיות. עולם המדע כעולם שמכבד את עצמו טען תמיד שהוא עולם רציונלי לחלוטין כפי שהוא טוען היום. והחלום שייך בעצם למימד המיסטי. אי אפשר להתעסק בזה. לכן כל אדם שבעבר התייחס ברצינות לחלומות, ההסתכלות עליו הייתה כהל אדם פרימיטיבי, חשוך, שעושה עניין מדברים שלא צריך להתייחס עליהם

ברצינות. כך שנושא החלומות היה מודחק לחלוטין. התפנית בעולם המדע חלה לפני כמא שנה כשחוקר הנפש הנודע דוקור זיגמונד פרויד מי שנחשב מגדולי אם לא גדול חוקרי הנפש של כל הדורות הוא הוציא ספר שנקרא בשם פשר החלומות בספרו טוען פרויד שצריך להתייחס לחלומות ברצינות לא מבחינת צפי עתידי את זה הוא מבטל לחלוטין אבל מבחינת מפתח לגילוי תסביכים מודחקים בנפש האדם. פרויד טען שכל זמן שהאדם אר גם התודעה ארה והתודעה של האדם עומדת על המשמר ולא מאפשרת למאוים תשוקות פחדים רצונות היא לא מאפשרת להם לבוא לידי ביטוי היא מדחיקה אותם כך כשאדם ער אבל בזמן שהוא ישן גם התודעה ישנה ואז מה קורה כל הפחדים של האדם צפים ועולים גם מהצד

השני התשוקות שלו, המאוים הרצונות כל אלה צפים ועולים ואז האדם רואה את הדברים הללו באמצעות חלום לכן פרויד טען שצריך להפסיק לזלזל בחלומות צריך להשתמש בחלום כאל גילוי עולמו הפנימי של האדם ומאז ועד עצם היום הזה בעולם המדע פסיכולוגים שמתעסקים בחלומות למי שיצא פעם לשמוע את תוכניות הרדיו למיניהם שעוסקים בתופעת החלומות. אז בדרך כלל הגישה של ה של אותם פסיכולוגים היא תנסה ללמוד להכיר את עצמך. תנסה להבין מה בעצם החלום אומר לך, מה זה מסמל, מה זה מבטא. הם מנסים לעזור לחולם לגלות בעצם את העולם הפנימי. מכיוון שייתכן שהאדם עצמו, שלכאורה הוא מכיר את עצמו, הוא יודע בדיוק גם מה יש לו בפנים. הפסיכולוגיה טוענת שזה

לא כך. לפעמים האדם לא מכיר את עצמו, אפילו לא יודע מה מפחיד אותו. הוא לא יודע למה הוא משתוקק, למה הוא מתאווה, למה הוא מצפה, אבל כשהוא חולם הכל צף ועולה וניתן להכיר את העולם הפנימי. כך טען פרויד. מה עם החלק שמטריד בעיקר את רוב בני אדם במה שנוגע לחלומות? האם זה מבשר עתיד, עתיד טוב, עתיד לא טוב? האם החלום יכול לצפות עתיד? לשאלה הזו פרויד מתייחס בסוף ספרו והוא כותב ככה אני מצטט את לשונו וערכו של החלום לגלות לנו ידיעות על העתיד זו כמובן שאלת שו זה ברור לו חלום לא יכול לצפות עתיד התנך מסכים עם הקביעה של פרויד לא איפה רואים בתנך שלו חלום יוסף

פרעה יעקב זה חלום נבואי כן הוא רואה סולם מוצארצה בראשו מגיע השמיים אז זה חלום נבואי מבחינת ינה רוחנית אבל מהצד הטכני של חלום שצופה עתיד בעולם הזה אז באמת רואים בחלום של יוסף השמש והירח ו-1 כוכבים משתחווים לי זה תגשם החלומות של שר המשקים ושר העופים החלום של פרעה חלומות פרעה פרות שיבולים כך גם במקומות נוספים בתנך מנקודת מבט מדעית לפי ההתייחסות העכשבית של המדע המודרני המדע עדיין צמוד לתורתו של פרויד בקווים כלליים עדיין צמוד לכך שאמנם לא כמו בעבר שהיו מייחסים את החלומות להבל מוחלט היום מתייחסים לחלומות ברצינות אבל לא מבחינת צפי עתידי חלום לא יכול לצפות עתיד אלא בסך הכל על ידי חלום אתה יכול לגלות

את עולמו הפנימי של האדם אבל האם החלום יכול לצפות עתיד אומר פרויד זו כמובן שאלת שו חלום לא יכול לצפות עתיד מנקודת המבט של פרויד אפשר להבין אותו כאיש מדע רציונ לי איך אפשר לומר שאדם יוכל לראות עתיד נקודת מבט מדעית זה לא לא מתקבל על הדעת לכן פרויד אומר אין על מה לדבר אבל התנך אומר שזה לא נכון חלום צופה עתיד מעניין שדווקא לאחרונה יצא ספרו של דוקור יעקב בזק שופט מעניין ששופט בחר לעסוק בעניינים כאלה הוא בהקדמה מדבר על כך אומר אני מתאר לעצמי שאני אנשים ישאלו את עצמם מה לא לשופט ולהתעסק בחלומות, כישופים, מתעסק עם כל מיני דברים מיסטיים לחלוטין על טבעיים. אבל הוא אומר שהאמת היא שגם אני בתחילה התייחסתי

בביטול גמור לכל הנושאים העל טבעיים, אבל דווקא מתוך עבודתי השיפוטית באתי למסקנה שיש ממש בדברים האלה. כלומר, הוא פגש מצבים שונים במערכת המשפט, דחה אותם. כלומר, כשבאו לפניו למשפט דברים שהתערבבו בהם, נושאים על טבעיים, אז הוא סינן, זה רציני, אני מאמץ, זה לא רציני, אני דוכה. אבל הוא אומר, אמא שני מוגילה שאי אפשר להתעלם, שהתופעות העל טבעיות יש להן אחיזה במציאות. ואז הוא כותב שם בהקדמה לספרו למעלה מן החושים, את פרי מחקריי אני מביא בספר הזה. ויש לו שם פרק שלם על חלומות והוא מעז להתחיל כך ליצור סדקים ובקיעים בגישתו של פרויד שחלום לא יכול לצפות עתיד. אומר השופט בזק, יש עדויות שנבדקו בחים מדעיים והן צפו

עתיד. אי אפשר להתעלם מכך. יש הרבה עדויות שאנשים צפו את העתיד. והוא מביא כמה דוגמאות כאלה. גם אני באופן אישי בהרצאות שונות אנשים מספרים תוך כדי ההרצאות על חוויות שהם חוויד כמובן שבהרצאות כשאנשים מדווחים אין דרך לבדוק באותה שעה בכלים מדעיים אבל השופט בזק בדק כמה מקרים בכלים מדעיים יש מקרה למשל מאוד מעניין שסיפרה אותו מרצה הייתי בהרצאה בפני סטודנטים בבאר שבע בנושא הזה של החלומות והייתה שם אחת המרצות והיא אמרה לחבר'ה שם תוך כדי ההרצאה היא אמרה אתם מכירים אותי שאני לא יוצאת להרצאות דתיים וכולי זה לא לא בשבילי אבל היא אומרת למה באתי להרצאה הזו מכיוון שהיא חוותה חוויה והראתה פרסום באוניברסיטה שיש

הרצאה לחלומות אז היא באה כדי להבין מה קורה שם היא אומרת שהיא חלמה יש לה בת באוסטרליה במציאות יש לה בת באוסטרליה 15 שנים נשואה ללא ילדים טיפולים השקאות כספיות, שום דבר לא עזר. התייאשו, היא אומרת, "והנה אני רואה בחלום שאני לוקחת כרית של ברית, הכרית שמגישים את התינוק לברית מילה, ואני מעבירה את הכרית הזו מהידיים שלי לידיה של ביתי שגרה באוסטרליה. קמתי בבוקר עם תחושת שמחה, התקשרתי אליה ועוד לפני שהיא מספיקה לדבר, אני שואלת אותה, תגידי לי, את בהריון?" והבת ופתאה אמרה לה, "אמא, רק אתמול קיבלנו את התוצאות החיוביות, איך את יודעת?" אז היא אומרת, אמרתי לה, אני רוצה לבשר לך שיש לך בן, את לא צריכה

אולטרסאונד לפי החלום יש לך בן. וככה היה היא ילדה בן. אז היא באה לאותה הרצאה כדי להבין איך זה מסתדר, איך אפשר בחלום לצפות עתיד, כי באמת מנקודת מבט רציונלית קשה מאוד להבין. במקרה נוסף של ההרצאה בנושא החלומות באשקלון השתתפה עיתונאית מאחד העיתונים הגדולים במדינה. בהרצה היא לא גילתה מי היא. לאחר ההרצאה היא סיפרה לי לבד מי. אבל לכל הנוכחים שם תוך כדי ההרצאה היא סיפרה מה בעצם היא עושה שם. והיא אמרה ש מתחילה לא היה לה שום קשר עם הקטע הזה. כך לשונה. כל מה שנוגע למיסטיקה ויהדות וכולי לא היה שום קשר לקטע הזה. אבל לילה אחד היא שינה. והיא רואה בחלום שהיא יושבת לפני שורה של רבנים עם זקנים לבנים ובחלום היא

לא מבינה מה אני עושה כאן מה לי ולהם אני לא שייכת בכלל לעולם שלהם אבל יושבים שם מזקנים לבנים הם מסתכלים עליה היא מסתכלת עליהם לפתע כולם ביחד אמרו לה בכמין מקהלה קומי מהר ואצילי את ביתך היא התעוררה מהחלום בבהלה לא חשבה פעמיים זהנקה מהמיטה רצה לחדר הילדים וראתה שהסדין החשמלי נדלק של הילדה היא ממש הצילה אותה ברגע האחרון היא סיפרה את זה לבעלה בבוקר בעלה לא התייחס ביטל את הדברים לחלוטין אבל היא אומרת שאצלה זה חולל מהפך בכל התפיסה של החיים מי הם אותם רבנים מה זה בכלל חלום איך אני יכולה לראות איך הם באים ואומרים לי מה קורה בחדר השני איך הבת שלי ניצלה זה חולל אצלה מהפך היא הלכה לסדנאות של הרצאות

באוניברסיטה כדי להעשיר את הידיעות שלה במה שנוגע לנפש האדם לחלומות אבל היא אומרת שזה לא מילה אותה לא מילה אותה לאחר ההרצאה כשהיא דיברה איתי בשיחה פרטית אז היא אמרה אני רוצה לומר לך שלראשונה שמעתי ערב הסבר שמניח את דעתי תכף נראה את הסבר דברי המקובלים את דבריהם של המקובלים בנושא הזה של חלומות איך נוצר חלום נראה שבעצם מה שפרויד גילה לפני 100 שנה חכמי הקבלה והתלמוד ידעו את הדברים הרבה לפני כן שהחלום הוא מפתח לגילוי תסביכים מודחקים בנפש האדם לחצים פחדים אהואים תשוקות אבל חז"ל עוד הוסיפו לדעת שיש חלומות שצופים את העתיד והרמחל שהיה מגדולי המקובלים מסביר גם איך זה עובד, איך זה פועל, איך אפשר באמצעות

חלום לצפות עתיד. אבל נלך לפי סדר. ראשית כדי להבין איך נוצר חלום צריך להבין מהיא תופעת השינה. מתי האדם ישן? מתי האדם חולם כשהוא ישן. יש כאלה שחולמים בעקיץ, אבל בדרך כלל החלומות שאנחנו מתעסקים בהם אלה חלומות שאדם חולם בשעת השינה. אז מה היא בעצם שינה? צריך להבין מה היא שינה כדי להבין מה זה חלום. כדי להבין מה היא שינה צריך להבין מי הוא האדם, ממה אנחנו מורכבים, בשביל מה צריך בכלל לישון. הרי אם נתנתק לרגע מההרגל ונתבונן, שליש מהחיים שלנו, אנחנו שורפים בשינה כמו מתים. לא מתפקדים בממוצע אדם ישן שמונה שעות מתוך 24 יש הרבה אנשים שישנים פחות אבל מבחינה בריאותית הרמבם כותב שהזמן הממוצע הבריא לאדם נורמלי

לשינה זה שמונה שעות יש אנשים שדי להם בפחות יש מעט זקוקים ליותר אבל בעיקרון שמונה שעות זה הזמן הבריא יש גם מחקרים של היום את זה כותב הרמבם בהלכות דעות אבל מחקרים מצביעים על כך לאחר שבדקו את המנגנונים של המוח עם כלים חדישים אז זו המסקנה מדעית בלי לדעת שכך כתוב ברמבם שמספר השעות הרצוי לאדם שמונה שעות מתוך 24 לאדם ממוצע מי שישן יותר מזה צריך לבדוק אולי יש איזה בעיה אולי חסר לו חסרה לו שמחת חיים יש אנשים שישנים הרבה כי אין להם בשביל מה לקום הוא קם בבוקר ומרגיש בשביל מה לקום מתחפר שוב ב בשמיכה ובמית מנסה להירדם לאבד את ההכרה כדי לא לתפקד אין לו בשביל מה לקום אדם שבאמת מרגיש שאין לו חשק לקום צריך

מיד לעשות חשבון נפש ולבדוק אולי אני צריך לשפר את ההתייחסות שלי לחיים אולי אני צריך לפעול יותר פעולות רוחניות שיתנו לי משמעות לחיים שיתנו לי שמחת חיים הרי צריך לזכור את זה אני מציין מאמר מוסגר מה זה בעצם משמעות לחיים להעניק משמעות לחיים יש אנשים שמרגישים בשביל מה חיים כדי לחיות זוהי טעות בדיוק כמו שאי אפשר לומר ששולחן או כיסא נועדו להיות שולחן או כיסא התכלית של שולחן זה לשמש את מה שמניחים עליו. התכלית של כיסא לשמש את מי שיושב עליו. כלומר, אין דבר שהתכלית שלו זה לעצמו. התכלית שלו תמיד לדבר גבוה יותר. אי אפשר לומר שהתכלית של החיים זה החיים עצמם. התכלית של החיים לדבר גבוה יותר. אדם שיש לו מטרה

בחיים, יש לו משמעות, יש לו כיוון, יש לו שאיפה, יש לו בשביל מה לחיות. אם אין לאדם בשביל מה לחיות, אם אין לו דבר גבוה יותר מהחיים שהוא חי לשם זה, אז בעצם אין לו שמחת חיים, אין לו תכלית בחיים, אין לו משמעות בחיים. ואז הוא הולך ומאבד את השמחה, מאבד את התקווה, מאבד את הרצונות. לכן אפילו אנשים שמגיעים לגיל מבוגר והילדים כבר נשואים ויש הכנסה יפה, הוא לא צריך כסף, הוא כבר מסודר, השקיע כל החיים שלו, עבד קשה, יש לו כעת ממה להתפרנס. תמיד צריך לחפש בשביל מה לחיות לדברים גבוהים יותר. תמיד למלא את החיים בתוכן שאם לא כן האדם נובל לחלוטין. אנשים שיצאו לפנסיה אם יצקו תוכן לחיים שלהם זה יכול להיות שיעורי תורה

יכול להיות פעולות התנדבותיות בארגונים שונים לא צריכים כסף או שצריכים אבל אף אחד לא מקבל אותם לעבודה בגיל הזה אבל הוא לא נשאר בבית הוא יוצא לפעולות של התנדבות של עשייה של יצירה של חדבת חיים אז הוא חי יש לו בשביל מה לחיות אחרת הוא הולך ומתנוון וגם מת יותר מוקדם אלה דברים בדוקים שזה כך לכן תמיד האדם צריך לעשות לפעול לחיות לשם מטרה מסוימת ובכן כותב הרמח"ל את הדברים הידועים שכותב גם הארי ואחרים מיסודות היהדות שמי הוא האדם האמיתי? יש גוף ויש נשמה. מי הוא האדם האמיתי? הגוף או הנשמה? הנשמה. כותב ככה הארי בתחילת שער הגלגולים, דע כי האדם האמיתי הוא הרוחניות אשר בתוך הגוף. כך לשון הרישן. והגוף הוא לבוש

האדם ואיננו האדם עצמו. מחקרים היום מוכיחים את הדברים מגלגולי נשמות, דברים שתועדו, אנשים שמתו מוות קליני וחזרו לחיים ומספרים על החוויות שעברו, סיאנסים, רגרסיה, שזוהי החזרה לאחור על ידי היפנוזה עד גלגולים קודמים, דיבוקים, נושא שמתווכחים עליו עם מה שהיה בדורנו, סיפור אמיתי או לא אמיתי, אבל לכל הדעות, על כל פנים, על פי תפיסת היהדות, זה ודאי כך, יש מושג שנקרא דיבוק וכן הלאה. הרבה הוכחות יש לכך שהאדם האמיתי הוא האדם הרוחני. יש אפילו עדויות על הופעת רוחות. יש אומנם הרבה שדמיינו דברים כאלה, אבל יש הוכחות ברורות. למשל דוקור אליזבת קובלרוס, מגדולי החוקרות של נפש האדם בדורנו, חקרה בעיקר את התופעה של

אנשים שמתו מוות קליני, חזרו לחיים, מספרים על חוויות שונות. היא אחת שלא נחשדת בדמיונות. אישה מאוד רציונלית, מאוד רצינית, אני חושבת יש התמדע. והיא מספרת שלאחר שהיא חזרה מהלוויה של אחת מהמטופלות שלה, היא מתפרנסת מכך שאנשים שהם נמצאים במצב סופני, חולים סופניים, אז היא יושבת איתם ומדברת איתם בחודשים האחרונים לחיים כדי שלא יפחדו מהמוות. הרי יודעים שיש להם רק כמה חודשים. אז היא מסבירה להם שממשיכים לחיות גם אחרי המוות. כל כך פסיכולוגית שמתעסקת בתחום הזה והיא מספרת שהיא חזרה מלוויה של אחת המטופלות שלה אישה בשם גברת ויס היא חזרה למשרד אחרי שזו נפטרה קברו אותה מתעסקת בניירות שלה פתאום מישהיא נכנסת היא

מרימה את הראש היא רואה את גברת וייס זו שעכשיו היא חזרה מהלוויה שלה גברת קיץ נכנסת למשרד אז היא אומרת להו אני לא מאמינה שאת כאן ותשובתה הייתה באתי להודות לך על כל מה שעשית למעני כשהייתי בחיים. אז היא אומרת לה, "תראי, זה נראה לי מוזר שאת עומדת כאן. את מוכנה לחתום לי? כמה מילים וחתימה?" אמרה להבקשה. לקחה, כתבה חתמה, היא רצה עם זה לבני המשפחה. הם העידו בוודאות שזו החתימה של האמא שלהם. גם בעם ישראל יש סיפור מלפני 70 80 שנה, לא סיפור של אלפי שנים. סך הכל לפני 70 80 שנה סיפור שסיפר אותו הרב הראשי לירושלים דאז הרב יוסף חיים זון אנפלד גם על אדם שנפטר והשאיר חתימה בספר האיש על החומה שם מספר זה ספר

שחובר על הרב זוננפלד ושם מסופר מה שהוא סיפר שבישיבת פרשבורג שבונגריה הייתה אישה סיפור ידוע נכון כן יש שם מכירים את זה כבר בישיבת פרשבורג שבונגריה הייתה אישה שהייתה מגיעה בכל חודש, בעלה נפטר, היא הייתה מפרישה לצדקה כדי שאמרו קדיש לילוי נשמת בעלה, כי יש לה רק בנות, שתי בנות היו לה, אין לה בנים, אז ש בישיבה יאמרו קדיש והיא הייתה לא הייתה אישה עשירה, אבל הייתה תורמת לישיבה שיאמרו קדיש. לאחר שחלפה שנה כבר לא אומרים קדיש, אבל היא המשיכה בהרגל שלה. אמרו לה, אין על מי לומר קדיש. אז היא אמרה, תאמרו בשביל מישהו שלא אמרו עליו. אם יש אם יש מישהו בעיר הזו שלא אמרו עליו קדיש, שזה יעזור לו. וככה היה המנהג

הזה המשיך הבנות גדלו יום אחד היא יצאה מהמשרד מודאגת כי היא צריכה לחתן את הבנות ואין לה אין לה חסכונות אין לה שום דבר אתה אדם זקן מבוגר עצר אותה אמר לה אני רואה שאת מאוד תרודה מה קרה מה כל אחד אמר תגידי לי היא לא יכלה לשרב אדם כזה נכבד אז ענתה לו יש לי בעיה לך תן הוא שאל אותה בכמה את משארת את כל ההוצאות היא אמרה לו מה זה חשוב תגידי מה אכפת לך אמרה זרקה סכום שנראה לה פחות או יותר שיכול לחזות את כל ההוצאות של החתונות של שתי שתי הבנות. הוא הוציא צ'ק, אמר לו, "אני רואה ש אני רואה שאת מתפלת כדי שתדעי בוודאות שאני חתמתי, תקראי לשני בחורים מהישיבה." היא הייתה עדיין ליד הישיבה. נכנסה, קרה לי שניים

שהיו יושבים סמוך לפתח, לומדים, ביקשה תבואו תעידו על איזה דבר. יצאו והוא חתם על הצ'ק, אמר לה, "גשי מחר למנהל הבנק כאן, תאמרי לו שאני ביקשתי שיפרע לך את הצ'ק הזה." היא הלכה לדרכה, תחושה מוזרה, ניסים כאלה לא רואים בכל יום, אבל עדיין אין לה כסף, יש לה רק צ'ק. בבוקר כשהגיעה לבנק והראתה את זה למנהל, הוא קרס והתעלף. פשוט התעלף במקום. כשהאירו אותו, הוא שאל אותה, אם תראי את האדם הזה שנתן לך, תזהי אותו? היא אמרה לו, בוודאות. אני כאילו רואה אותו מול העיניים. ואז הוא סיפר לכולם שזה האבא שלו שנפטר לפני הרבה שנים. הוא ראה לה את התמונה והזיעתה שזה הוא. זה אביו שנפטר לפני הרבה שנים והוא בא אליו בחלום. הוא לא

חלם עליו כל השנים האלה אבל לילה לפני הוא חלם שהוא אומר לו כשאני נפטרתי מהעולם לא די שלא עשית כלום לעילוי נשמתי אלא עוד התחתנת עם אישה גויה והילדת ילדים גויים ועזבת את הכל ואני בצער. היחידה שגרמה לי נחת רוח זו אישה שנמצאת כאן והתרמה אלינו נשמת מישהו שלא אומרים עליו קדיש. זה עזר לי. כעת היא נמצאת במצוקה, ביקשתי רשות מיוחדת לבוא לעזור לה ואני מבקש תן לה את כל הסכום שאני ארשום. הוא קם בבוקר, סיפר את זה לאשתו הגויה, שניהם צחקו ו הוא הלך לבנק, שכח מהסיפור. הוא יושב בעבודה, פתאום חתימה של האבא מוכנסת לו מול הפנים. הוא נתן לה כמובן את כל הסכום שהיה רשום שם. הרב יוסף חיים זוננפל סיפר שאחד משני הבחורים

שהוצאו מבית המדרש כדי להעיד היה הוא עצמו הוא עצמו הרב זוןפלד הוא היה אחד האדים שראה את החתימה של ה של הזקן הזה זה נמצא בספר האיש על החומה חר ממש לפני כמה שנים ראיתי ספר חדש שיצא שערי אמונה מחבר הספר כותב שהוא פגש בירושלים את הנכדים של אותו מנהל בנק בהונגריה בפרש שבורג והוא סיפר לו שהסבא שלו והסבתא שלו הגויה הם פשוט חוללו מהפך בחיים. מסבתא התגיירה בעקבות הסיפור כי היא שמעה את הסיפור הזה בבוקר והיא זלזלה בחלום אז היא עצמה התגיירה הוא עצמו התחזק והם עלו לארץ סגרו את הבנק עלו לארץ ועד היום יש להם משפחה בירושלים שומרי תורה ומצוות הסיפור הזה ידוע אצלהם במשפחה כך שמעניין שגם אצלנו יש עדות על אדם

שהופיע אף על פי שהוא כבר נפטר וגם משאיר חתימה הסיפור של דוקור קובלרוס ושוב גם כאן יש לנו עדות על חלום חלום שיתגשם. אבל מה שנוגע לענייננו, כותב הרמח"ל, שברגע שהאדם מבין שהעני האמיתי של האדם זה האדם הרוחני, שהוא אף פעם לא מת, ממילא אפשר להבין מה זה חלום, מה היא שינה וממילא מה זה חלום. המוות פירושו פרידת האדם מהלבוש שנקרא גוף. הרי הגוף הוא דומם. בשר חומרי. הוא דומם לחלוטין. הוא לא יכול לחשוב, לא יכול לאהוב, לשנוע, להתרגש. כל אלה שייכים לנשמה. כשאדם נפטר, כל חלקי נשמתו יוצאים מהגוף. כשהאדם ישן, חלקים מסוימים יוצאים מהגוף. חלק אחד נשאר. הרי שם בשאר הגלגולים כותב הארי שנשמת האדם היא מורכבת. אנחנו

בדרך כלל משתמשים במילה נשמה. זה נשמע לנו איזה מין ישות רוחנית כזאת. אבל אמיתו של דבר, כמו שלאדם יש רמה איברים ושס גידים, גם לנשמה יש רמה איברים ושס גידים. רק היא מתלבשת בגוף. כמו שלבגד יש צורה שמתאימה לגוף, כך לגוף יש צורה שמתאימה לנשמה. הנשמה עצמה מורכבת מחמישה חלקים, כך כותב הארי בתחילת שער הגלגולים, כמו גלדים של בצל, שכבה על שכבה. הנפש היא האחורה ביותר, היא הכי קרובה לחומר. למעלה ממנה הרוח, למעלה ממילא הנשמה, שזה שם פרטי ושם כללי. הנשמה חיה ויחידה. נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. זה בעצם הדירוג. כשאדם ישן, הנפש נשארת בגוף. לא כמו בזמן המוות שכל חמשת החלקים יוצאים מהגוף ונשאר בגוף רק הבלה דגרמה

בלשון המקובלים. זה כמו עדים של הנשמה נשארת בגוף, בעצם מתרכזת בלוז, שזה אמור בזמן התחייה להחיות את הגוף. יש אנשים שגם ההבלה דגרמה קלה מהם ואז לא שייך אצלהם תחיה. אבל אצל רוב בני אדם יש מצב של תחיית המתים. מה שנקרא הבלה דגרמה זה נשאר. לכן גם אפשר לעלות לקבר. תמיד יש הבלה דגרמה שנמצא שם. ההבל של העצמות. כן, זה הבלה דגרמה. גרמה זה לשון עצמות בארמית וזה הנשאר שם. וככה האדם יש זמנים מסוימים, המקובלים מסבירים שיש זמנים שהנפש עצמה יורדת ושוכנת על המצבה. לכן יש תאריכים שעולים לקברות על פי היהדות. יש זמנים שחבל לעלות. סתם תרחה לעולה. גם לא טוב לעלות לבית הקברות. אדם שהוא מצוי הרבה בבית הקברות, יש אנשים

שנפרדים בפרט הורים שנפרדים מבן או מבת. והכאב צורע ונורא. דרכו של העולם הפוך שהילדים נפרדים מההורים ולא ההורים מהילדים. וכשזה קורה הכאב נורא והיום, אמנם מי שמאמין בהישארות הנפש צריך לפחות לקבל ניחומים עם כל הכאב הגדול. לדעת שאותו קרוב ומקר. אף פעם לא מת. הוא ממשיך לחיות. אבל בכל זאת כתוב שאף על פי שמצטערים הרבה לא להגזים בצער כי זה עצמו גורם צער לנפטר אם מצטערים עליו יותר מדי וגם לא להרבות בביכורים בבית הקברות עצם הכניסה לבית הקברות למה

כי אם אם אם אם אם היית בטוח שכל בית הקברות נמצאים שם רק אנשים צדיקים אז לא הייתה בעיה להיכנס כמו לקברי צדיקים אבל מכיוון שבבית הקברות יש כל מיני טיפוסים ויש קשרים רוחניים. הגוף זה לא רק גוף. זאת אומרת, אחרי הפטירה יש עדיין קשר רוחני לנשמה. אז המקום הזה הוא מקום ש איך נקרא לזה? מרחפים שם כל מיני בני אדם שהם לא בדיוק מתאימים לרמה הרוחנית. אני משתדל להתנסח בעדינות. ואז כשאדם נכנס לבית הקברות עלול לצאת עם מטענים אנרגטיים מזיקים. בפרט לנשים שהם יותר עדינות והרוחניות שלהם יותר מתוקנת על פי הקבלה. לכן כתוב שיש להם פחות מצוות מגברים כי הם יכולות להגיע לשלמות הרוחנית יותר בקלות מגבר שהוא יותר אחור. נשים עלולות להינזק בבית הקברות יותר מגברים.

אמרתי כי הם יותר רוחניות אז הם נפגעות יותר הם יותר פגיעות. יותר עדינות ויותר פגיעות. לכן גם לגבר לא טוב להיות הרבה אבל לאישה ממש כמה שאפשר להימנע. אם אין צורך אמיתי והכרחי צריך להימנע עד כמה שאפשר. בפרט בימים מסוימים כידוע שמצוי בעולמם של נשים צריך מאוד להיזהר באותם הימים יותר מזמנים אחרים שלא להיות במקום הזה כי פשוט נדבקים בהם כל מיני דברים שהם לא רצויים ננסח את זה בעדינות כשאדם נפטר כל חלקי נשמתו יוצאים מהגוף נפש רוח נשמה חיה ויחידה והאדם ממשיך לחיות הלאה רק בלי הגוף מה קורה בזמן השינה מסביר הרמחל הרי בזמן השינה האדם נמצא במצב ביניים אם ננתח ח את השינה. מה היא בעצם השינה? מצב ביניים. האדם

הזה לא מת ולא חי. או גם מת וגם חי. מבחינה מסוימת, בשעת השינה, הרי הוא חסר הכרה. כשמדברים בחדר הוא שומע, הוא זוכר מה אמרו. לפעמים אפשר גם להרים אותו ולהעביר אותו למקום אחר. והוא לא יודע בכלל מה עשו לו. הוא לא בהכרה. מצד שני הוא נושם, הוא חולם חלומות. יש לו גם סימנים של אדם חי. מדוע זה כך? אומר הרמח"ל, מכיוון שבשעת השינה הנפש נשארת בגוף והרבדים הגבוהים יותר, רוח, נשמה, חיה ויחידה, נפרדים מהגוף ויוצאים החוצה. עכשיו כל אחד מהם הוא מבנה של אדם. אז יש כאן בעצם אדם שמשוט, מרחף, אבל האדם הרוחני הזה הוא לא מת גמור. הוא דומה למת אבל בלי נפש, כי הנפש עדיין בגוף. וכמין קבל רוחני מחבר בין הנפש שבגוף לבין

החלקים שיצאו. כשננתח למעשה את השינה, יש כאן תופעה מוזרה. התרגלנו אליה אבל הרי נראה מה קורה כאן. אנחנו מתפקדים במשך היום. אדם הולך, בא, קונה, עושה, בונה, מתפקד, עובד, פתאום בשעה מסוימת מקבל את האורות, עוזב את הכל, נכנס למיטה, משתתח, מנסה לאבד את ההכרה עד שהוא מתנדף. לא קיים כאן יותר. מדוע צריך את השינה בכלל? גם בזה יש פרדס פשט, רמז, דרש וסוד. בכל דבר ביהדות יש את הרבדים העמוקים. על פי הפשט, השינה נועדה לפתוח דף חדש. לפעמים האדם חווה במשך היום חוויות לא נעימות, קשה לו עם זה. אם החיים היו רצף אחד מתמשך, האדם היה קורס. כשיש שינה, האדם פורק בשעת השינה, באמצעות החלום את מה שהוא חווה במשך היום.

הפריקה הזו מאוד בריאה. אפילו שהאדם רואה בחלום נניח אם במשך היום הוא נבהל מאוד מפיגוע שהוא שמע עליו וכדומה ובלילה הוא חולם על הפיגוע הזה יש בזה מעלה מכיוון שהוא פורק את הלחץ שיש בתוכו כשהוא יקום בבוקר הוא יקום רענן זה על פי הפשט גם דף חדש פגעו בו הלי העליבו אותו קם בבוקר מסלול חדש יום חדש החיים הם לא רצף אחד ארוך אגב זוהי הסיבה שבגלגולי נשמות לא זוכרים את הגלגולים הקודמים יש הרבה ששואל שואלים למה יש בודדים שזוכרים את הגלגולים הקודמים? רוב בני אדם לא זוכרים. הסיבה היא מכיוון שהקדוש ברוך הוא רוצה שכשאדם נולד מחדש, אף על פי שהוא נולד בא לא כל אדם בא בגלגול. אדם מתוקן לא צריך לחזור בגלגול. אם יש

לו מה לתקן, הוא חוזר בגול. אבל הוא לא זוכר מה הוא עשה בגול הקודם כדי שיכנס לחיים חדשים עם אווירה, עם שמחה. אם הוא ידע שבגלגול הקודם הוא רצח כמה בני אדם, איך הוא יחייה כל החיים האלה. אבל כך הוא יודע. יש לי דף חדש, אני מתקן את עצמי, אני רוצה להגיע לשלמות בלי לזכור מה הייתי. יש אנשים שזוכרים כדי שנדע שיש תופעה כזו של גלגולי נשמות, שזה דבר אמיתי, אבל רוב בני אדם לא זוכרים את החוויות וגם אלה שזוכרים זה בדרך כלל בגיל הילדות. כשהם גדלים גם הם כבר לא זוכרים מה היה. הם יכולים לזכור אם צילמו אותם, אם הקליטו אותם וכולי, אבל הם כשהיו ילדים וסיפרו. אבל כשהם גדלים, מנסים להיזכר מה היה בגלגול הקודם, כבר לא

זוכרים, רק בגיל הרח. ובכן נמצא כך כשאדם ישן זה טוב על פי הפשט כי הוא מתחיל למחורת דף חדש הארי הקדוש מסביר יותר בעומק בשביל מה צריך לישון בואו נשאל את עצמנו אדם עייף מי עייף הגוף או הנשמה שאלה מעניינת

זה נראה שהגוף נכון אבל למה למה השולחן הזה לא מתעייף גוף הוא דבר חומרי לחלוטין נכון הוא פיזי דבר פיזי יכול להתעייף הגוף שלי יכול להרגיש עייפות? אם הגוף שלי הוא בשר, ניקח בשר, נניח אותו בצלחת, אחרי שעה הוא יתעייף לשבת שם. אז למה הגוף שלי כן מתעייף? אומר הארי, לא הגוף מתעייף, הנשמה מתעייפת. איך אפשר שנשמה תתעייף? הרי היא דבר רוחני. אומר הארי, תדע לך שגם דבר רוחני חייב לקבל אנרגיה, חייב לקבל חיות. אפילו מלאכים צריכים מזון. כל העולמות הרוחניים צריכים מזון. למשל, מה המזון של העולמות הרוחניים? שמשפיעים שפע לעולם ומקיימים את הכל וכולי. לימוד תורה. כך כתוב שהדיבור שלנו, יש לנו הרצאה שלמה על כוח

הדיבור, דבר מרתק מאוד. המדע היום מוכיח גם שהדיבור יש לו כוח גדול. כשאדם מוציא מהפה דברי תורה, הגיעה, יש הוכחות גם בצבע העילה שהולך ומשתנה. כשאדם אומר דברי תורה, קורא תהילים. למה? כי הוא מוריד שפע רוחני נסגב לבריאה. ואז הוא מקיים ומחייה. זה החמצן. זה הקיום של כל הבריאה. ועל זה נאמר המחדש בטובה בכל יום תמיד מעשה בראשית על פי הקבלה הבריאה לא דומה לשולחן שנגר יצר אותו והנגר יכול ללכת הוא יכול גם למות אבל השולחן התקיים הוא לא צריך את הנגר ברגע שהוא סיים את הבנייה השולחן לא צריך את הנגר הבריאה אומרים המקובלים אם נפשט את זה למושגים של היום מעניין שהיום עם הטכנולוגיה יש הרבה הרבה נקודות שאפשר להבין

בתורת הקבלה מה שבדורות הקודמים היה קשה מאוד להבין למשל של בנקודה הזו של הבריאה שזקוקה כל הזמן לשפע האלוקי הרוחני וללא זה היא תתבטל ותעלם ניתן להמשיל את הבריאה לסרט שמוקרן על הקיר סרט שמוקרן על הקיר אתה רואה נופים מרחבים עולמות בניינים עולם שלם אתה רואה שם הפסקת חשמל הכל נעלם למה כי כל הבניינים כל מה שאתה רואה שם זה לא אין שם מציאות עכשוית קיומית מהותית מצד עצמו הוא תמיד צריך את אותה אנרגיה של חברת החשמל שבעצם תאפשר את ההקרנה של הסרט. אין אנרגיה, הכל נעלם. הבריאה כולה מחוברת לאור האינסוף. גם האדם באופן אישי, זה גם ביקום הכללי וגם האדם שהוא עולם קטן הוא תמיד צריך להיות מחובר לאור האינסוף. אם

הוא לא מחובר אם יש נתק זה נקרא כרת בלשון התורה. יש הפסד גדול. כרת זה זה ברמות רוחניות מסוימות אבל יש רמות אחרות שברגע שאין את החיבור כל העולם חוזר לטו ובואו פשוט נעלם לא קיים יותר מתנדף כי הוא לא דומה לשולחן שנעשה על ידי נגר אלא דומה לסרט שמוקרן שצריך כל הזמן את אותה אנרגיה יש בזה כמובן רבדים רבדים כתוב שהעולם הגשמי הוא עולם העשייה הוא עטוף כמו שבנשמה הזכרנו שיש נפש רוח נשמה וכולי גם בעולמות הכל מקביל אחד לשני גם בעולמות יש חמישה רבדים. יש עולם העשייה, שזה העולם הגשמי, שעולם רוחני נסגב יותר שמקיף אותו זה עולם היצירה, מעליו עולם הבריאה ומעליו עולם האצילות. ומעל עולם האצילות, הנקודה שמחברת בין

כל העולמות לאור האינסוף, בלשון המקובלים נקרא עולם אק. מה שמקביל לנפש רוח, נשמה, חיה ויחידה. נפש הכי אחורה. אז היא מקבילה לעולם העשייה. כן? אפשר לעשות מזה טבלה. נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. בעולמות יש את עולם העשייה מעליו עולם היצירה, עולם הבריאה ועולם האצילות. למעלה מהכל עולם אק. יש את ארבע עולמות איה ומעל זה עולם אק, שהוא עולם רוחני שהוא מקביל ליחידה, שזה הדרגה הרוחנית הכי גבוהה. ארבע עולמות האלה נבראו בארבע אותיות של שם הוויה. י' אחר כך ה וה'. י עולם האצילות, ה עולם הבריאה ו עולם היצירה וה האחרונה זה עולם העשייה. מה כנגד העולם החמישי הגבוה יותר שהוא החיבור? קוצו של י. בי' כמו שכותבים אותו

בספר תורה יש קבוצו של י. על זה כתוב שרבי עקיבא היה דורש טילי טילים של הלכות על קבוצו של י. כי זה בעצם החיבור. אם נבחן את גוף האדם יש לנו בגוף שם הוויה. הראש עם הצווא

י נכון מה העיקר של היד חמש אצבעות איתם פועלים ה הגוף עצמו כשהרגליים צמודות ו ועוד יד ה יש לנו בגוף את שם הוויה שזה מקביל לארבע עולמות איך אנחנו נתחבר לאור האינסוף הרי לנו אין קוצו של י מה מחבר את האדם צריך ליזום איך תפילין כשאדם מניח תפילין של ראש אז נהיה לו קוצו של י וזה למעשה מה שמחבר אותו לאור האינסוף. יש הרבה סודות מדהימים שיש בנושא הזה של התפילין.

יש בכל גם בדומ יש נפש. נכון

נכון. היום המדע גם גילה שיש אטומים ואלקטרונים. יש אפילו בדומם. אין דבר שם שאמרת שצריך את הנגר שלא צריך את הנגר. אז אני אפילו אם

את הנגר הוא לא צריך אבל ביחס לאלוקים הוא ודאי צריך את ההשפעה שהזכרנו המחדש בטובה בכל יום תמיד. כי גם השולחן ביחס לאלוקים הוא דומה לסרט מוקרן שברגע שננתק את החשמל הוא נעלם. ביחס לנגר הוא לא צריך את הנגר אבל ביחס לאלוקים כל הבריאה צריכה את האלוקים. הארי הקדוש מעריך בכך בשער קיצור הביע הוא כותב שלדומם יש נפש המרכבת ומעמדת רק מרכיבה את החלקים ומאפשרת את הקיום. ואלה בעצם האלקטרונים שגילו אותם היום. יש תנועה בתוך ה בתוך הדומם. לצומח יש נפש המצמחת שהיא לא רק יש לה גם את הנפש המרכבת ומעמדת אבל גם דרגה גבוה שזה נותן לה את האפשרות להתפתח לגדול אבל הוא לא יכול לנוע ממקום למקום בעלי החיים יש להם נפש

גבוהה יותר נפש באמית שמאפשרת גם תזוזה להשמיע קולות רביעית אהבה וכולי לאדם יש גם רוח נשמה חיה ויחידה יש לו את הנפש הזו שיש לכולם אבל יש לו גם את הרמות הגבוהות יותר באמת אם נמשיך את הטבלה שהזכרתי קודם היא מקבילה נפלאה ביותר פשוט מדהים גם הדומם צומח חי מדבר זה מקביל לעשייה ממש אותה הקבלה אותם ארבעה שזכרנו קודם כך גם ארבעה יסודות אש רוח מים ועפר שימי לב שאדם נקרא איש ואישה בשניהם יש את האש רק הי באיש והה באישה שזה משם הוויה שזה נועד למתן ולגרום לאש הזו להיות מכוונת להפיקים חיוביים אבל האש הוא מכוון למד לדבר כן באותה טבלה כן אם את עושה טבלה שלמה זה יהיה מאוד מעניין ליצור טבלה כזו ותראי את ההקבלה

איך הכל מקביל אחד לשני וזה שלמות אחת לא במקרה זה כך אבל זה נושא להרצאה אחרת נמצא שכשאדם ישן הרב הגבוהים יותר נפש נשארת אבל רוח נשמה חיה ויחידה יוצאים מהגוף לכן בקריאת שמע למיטה אנחנו אומרים בידך הפקיד רוחי פדית אותי השם אלה מת למה רוחי ולא נפשי כי את הנפש לא מפקידים, היא נשארת בגוף מהרוח ומעלה. זה מה שיוצר. רוח, נשמה, חיה ויחידה. אומר הרמח"ל, כעת תבין אה עוד לא הסברתי פרט אחד. הזכרתי רק שהשינה נועדה על פי הפשט לפתוח דף חדש. על פי הקבלה. מדוע צריך לישון? מכיוון שהנשמה חייבת חיות, היא חייבת חיבור ומילוי, בלי זה היא מתרוקנת. הנשמה של האדם חייבת להיות כל הזמן מחוברת לאור האינסוף ולקבל מילוי. במשך

היום, כשהנשמה פעילה ומזיזה את הגוף, שוב אמרנו שהיום יש הרבה נמשלים יפים מהעולם הטכנולוגי, המצבר של הנשמה נקרא לזה הולך ומתרוקן כמו של הטלפון הנייד. מגיע הלילה, מה צריך לעשות בלילה לטלפון הנייד? לחבר אותו ולהטעין אותו מאיפה? מתחנת הכוח, ממקור האנרגיה הגדול שנמצא שם בחדרה. מה קורה כשאדם ישן? הנשמה יוצאת מהגוף. היא מחוברת עדיין. הנפש נשארת כדי לשמר את הגוף. אחרת היינו צריכים חדר קירור כל לילה, בפרט במי הקיץ. אז הנפש נשארת כדי לשמר את הגוף. אבל החלקים הגבוהים יותר שמחוברים אליה עדיין יוצאים מהגוף, מתחברים למקור האנרגיה לאור האינסוף מי שברא את הנשמה. היא מתמלאת במשך הלילה ואז האדם קם בבוקר נשמה

שנתת בי טהורה מודה אני לפניך הנה אני חי וקיים בחזרה רענן מלא חיים זה גם מסביר דבר מעניין לפעמים האדם מאוד עייף מאוד עייף לא מסוגל לתפקד שוכב במיטה 10 שעות והוא קם כאילו שהוא לא נח הוא לא נרדם שוכב 10 שעות הוא קם רגיש מוותש כשהוא ישן שלוש דקות לפעמים אפשר להניח את הראש על השולחן שלוש דקות הוא קם כאילו הוא ישן 20 שעות מה קרה זה כמו שלפעמים באמצע השיחה בטלפון הנייד הסוללה מתרוקנת והשיחה מתנתקת. מחברים אותה לכמה דקות למטען. ועכשיו אפשר לדבר שוב מה קרה? קיבלנו מילוי תלוי בעוצמת השינה, בעומק של השינה, אבל השינה נותנת לאדם הששעות מנוחה לא יתנו לו. למה? כי הנשמה, זה ההסבר. למדע אין הסבר. מדוע זה כך? אבל על פי הקבלה זה ההסבר. הנשמה מתחברת ומקבלת את המילוי שלה. אז למה צריך לישון?

בלי להתחבר. אתה אומרת שאדם יכול לישון 10 שעות ולקום כאילו כלום.

לא לישון, לנוח.

לנוח 10 שעות. אמרתי 10 שעות בלי לישון והוא מרגיש כאילו לא נח.

ואם אדם ישן בכף כאילו לא ישן

כנראה שהשינה שלו הייתה תרופה. כלומר לשון א לא תרופה בת תרופה בט. כן. השינה לא הייתה רגועה. זאת אומרת הוא לא הוא לא שקע בשינה. יתכן שמתוך לחץ או מתוך פחד שלא יקרה לו כאן איזה דבר עכשיו או אז באותה שעה שהוא שוכב הנשמה יוצאת חוזרת יוצאת חוזרת זאת אומרת השינה לא רגועה מתעורר ושוב קם יש לכך כל מיני סיבות לכן חשוב שאדם תמיד ישן מתוך רוגע מתוך שלווה מתוך ביטחון קריאת שמע על המיטה אדם שהשינה שלו תרופה לא רגועה קריאת שמע על המיטה זה גם עניין סגולי ויש לזה עוד מעלות שזה מכניס את האדם לאווירה אחרת לרוגע לשלווה גם מציל אותו מחלומות שהם מציקים אבל בואו נשאל, בסדר, אז צריך, הנשמה צריכה מילוי, אבל למה צריך

לישון שהיא תתחבר כשהיא עדיין בתוך הגוף? למה היא צריכה לצאת מהגוף כדי להתחבר? מסביר הארי הקדוש כך, ושוב, אם ניקח את המשלים מהטכנולוגיה המודרנית, כי הוא מדבר שם בצורה הרבה יותר סתומה וקשה, אם ניקח נורה קטנה ונחבר אותה למתח גבוה, מה יקרה לנורה?

תשרף. מים רותחים אל תוך זכוכית דקה תתפוצץ. כל זמן שהנשמה נמצאת בתוך הגוף, הגוף לא יוכל להישאר קיים בעוד הנשמה מחוברת לאור האינסוף. הריבוי הרוחני הזה שיגיע באותה שעה יגרום לקריסה מוחלטת של הגוף. לכן הנשמה צריכה לצאת מהגוף. היא כעת משוחררת מהכבלים של הגוף החומרי שהוא מאוד אחור. הוא פחות מהנפש שהיא הכי אחורה בנשמה. ואז כשהיא משוחררת היא יכולה לקבל את המילוי שלה. ואז היא חוזרת רעננה אל הגוף. זה ההסבר של תופעת השינה על פי הקבלה. כעת מה זה חלום? אומר הרמח"ל, יש שני סוגי חלומות. לא כמו פרויד שחושב שיש רק סוג אחד של חלום שהוא בעצם פריקת רגשות. אומר הרמח"ל, יש שני סוגי חלומות. והרמח"ל כידוע חי הרבה

לפני פרויד ומביא את דברי המקובלים ומביא את דברי התלמוד. תכף נראה את לשון התלמוד שחז"ל. כבר בתלמוד ידעו שכשהאדם ישן הוא פורק את הרגשות של היום. וממילא אפשר להשתמש בחלום כאל גילוי פחדים ותסביים מודחקים בנפש האדם. כך למשל מספרים חז"ל כאן בתלמוד מסכת ברכות בדף נ ששבור מלכה מלך בבל אמר לשמואל אחד האמוראים אמר לו אמריתו דחקמיתו טובה בארמית אתם היהודים אומרים שאתם העם הכי חכם אם אתם כאלה חכמים תאמר לי מה אני אראה הלילה בחלום אמר לו אתה תראה בחלום שהרומאים לקחו אותך בשבי פרצה מלחמה נפלת בשבי קשרו אותך לרחיים של זהב כמו שקושרים את החמור לקורה של הריחיים שהריחיים מסתובבים כך בתוחנים ונתנו לך לטחון

גרעיני תמרים ריחיים של זהב המלך קשור ותוחן גרעיני תמרים לא חיטים המלך מאוד נבהל מהחלום הזה אומרים חז"ל הרהר בכולי יומה כל היום הוא רק ירר על זה חשב מה שלא יקרה לי כך מה באמת זה מה שאני אראה בחלום ורק הוא משחזר את החלום הזה שוב ושוב וזה מה שהוא ראה בלילה ואז מה הוא חשב ששמואל באמת ידע לצפות מה הוא יראה בחלום בפועל מה עשה שמואל? שמואל ידע את הדברים האלה של פרויד גם בלי פרויד עוד לפני 1600 שנה והוא השתמש במידע הזה כדי ליצור איזה חלום מלחיץ מפחיד מוזר שהמלך יחשוב על זה כל היום זה מה שהוא יראה בלילה וזה מה שקרה בסופו של דבר נמצא שיש חלומות שהם בסך הכל פריקת רגשות על חלומות על חלומות כאלה אומר

הרמח"ל נאמר חלומות שו ידברו אין לזה שום משקל אבל יש חלומות שהאדם רואה בחלום דברים עתידיים. איך הוא יכול לצפות עתידות? הרי הוא לא נביא. אומר הרמח"ל, נשמת האדם, אותם חלקים שיוצאים מהגוף בשעת השינה, הרי הם כמו רוח של אדם מת, רק חסר החלק הכי נמוך. הנפש חסרה. אבל בשעת השינה מה שיוצא מהגוף מאוד דומה לאדם מת, לרוח של אדם מת. ואז הרוח הזו יכולה לפגוש ישויות רוחניות שונות ומשונות. הוא מביא שם רשימה של יצורים רוחניים שהיא יכולה לפגוש. יכול להיות את הסבתא שנפטרה. יכול להיות סתם איזה חבר שהוא כבר לא בעולם הזה. להות גם מישהו

יכול להיות מה

אני שואלת אם יכול להיות גם מישהו שהוא כן בעולם הזה יכול יכול להיות גם מישהו שהוא בעולם הזה אבל זה נדיר מאוד מכיוון שאותו אדם צריך להיות ברמה רוחנית מסוימת אצל חכמי ישראל המקובלים יש עדויות היום כשרוצים לדבר עם האדם בארצות הברית אתה צריך להתקשר אליו אז לא היו טלפונים בשעת השינה הוא יוצא מהגוף והוא יוצא מהגוף והם קובעים נקודת מפגש מסוחכחים וחוזרים אל הגוף וכל אחד זוכר מה הוא דיבר היו מעבירים מדה תוך כדי שינה. על חלומות אלה נאמר שהחלום אחד מ-60 בנבואה. שגם אדם פשוט בעודו מחוץ לגוף יכול לפגוש ישויות רוחניות שונות ועל ידי כך לקבל מידה. ובזה הוא מזרים את המידע אל תוך הנפש שנמצאת בגוף וככה האדם יודע

מה שיהיה בעתיד. כאן חז"ל גם מפרטים איך לפתור חלומות. זה לא הנושא שלנו הערב. יותר דיברנו על המבנה של החלום, איך הוא נוצר. אז תודה רבה לכולם וערב טוב. הבן שלי נסע לקולומביה לפני שנה בערך ואחרי כמה ימים שהוא הגיע לקולומביה הוא התקשר אמר לי אמא אנחנו עושים ל לאיזה טרק של ג'ונגלים ואני במשך חמישה ימים לא אצור איתך קשר עד יום ראשון אמרתי לו בסדר יום יום חמישי בלילה הלכתי לישון ב5 בבוקר יום לקראת יום שישי אני מת אני חולמת שאני שהבבא סאלי נמצא ככה מעליי במיטה ואני אומרת לו וואי בבקשה תציל את הבן שלי תציל את הבן שלי תציל לטורפז הוא מסתכל עליי באיזה לג וחצי צחוק כזה ואומר לי אבל את לא צועקת מספיק אני

לא יכול להציל את הבן שלך תצאקי חזק לא שומעים אותך. ואני אומרת לו, "בקשה, תציל את הבן שלי, תציל את הבן שלי, הבן שלי נמצא שם, תציל אותו." והוא עוד פעם אומר לי, "אבל את לא צועקת מספיק, אני לא שומע, את לא צועקת חזק. אני בוודאות אני מזהה את הבבא סאלי, את הסבא ואני והיה לי קשר מיוחד בנשמה שלי לבבא סלי ואני עוד פעם אני אומרת ואני מתחננת ומתחננת. כל פעם ש ואני צועקת ואני שומעת צערקות אדירות והוא אומר לי עדיין את לא צועקת מספיק וכנראה שאני פתאום צעקתי איזה צעקה שכבר האוזניים שלי כנראה לא יכלו לסבול את ה את עוצמת הצעקה ואני פשוט נפלתי מהמיטה והתעוררתי וככה בבא סאלי פתאום נעלם כאילו נעלם מתוך הסלון

וישנתי בסלון ונהיה לי הד באוזניים ואיזה האוזניים שלי נהיו אטומות מהצעקה שלי אני מסתכלת אני רואה 5: בבוקר 5ח ו10 אהרתי את הבת שלי בערך בת 17 אמרתי לה רי תקומי מהר כנראה שהסון נורא קרה לנו היא אמרה לי אמא מה קרה מה אמא אל תפחידי אותי אמא מה קרה אמרתי לה ירין אני לא יודעת מה קרה אסון נורא. אני חושבת שקרה משהו לאורפז. אמרת לי, אמא, מה קרה? אל תפחידי אותי. אמרתי לה, אורפז לא יכול לצאת מהג'ונגל. אני לא יודעת מה קרה. בתחושה שלי. או שהוא שבר את הרגל והוא לא יכול ללכת ואני לא יודעת איפה הוא נמצא בסוף העולם. אני לא יודעת איך אפשר איך אפשר בכלל לתקשר עם דבר כזה? מה עושים? אמרתי, "את יודעת מה? דפקתי

לשכנה מולי בדלת אומרת לי מה תגידי השתגעת מה קרה לך בוקר רבע לש מה קרה לך אמרתי אני לא יודעת מגי תעשי לי טובה תשלחי אימייל לקולומביה אני לא מתמצאת במחשב מחשב לא מעניין אותי תעשי לי טובה תשלחי אימייל ואיך שאורפז יראה את ה את האימייל הזה ביום ראשון שהוא יצא מהג'ונגל בתקווה שהוא יתקשר אליהם מיד ואז כל דאגה תוסר מליבי בי. אבל מאותו רגע שהתעוררתי, אני הרגשתי כאילו שהגוף שלי כפו, אני ידעתי שקרה משהו, רק לא הצלחתי להבין מה קרה. כל היום הייתי כמו איזה שערורית, כמו פשוט בן אדם שלא מתפקד, הולכת כמו איזה בן אדם, אני לא אני לא יודעת, כאילו בלי גוף ובלי נשמה. הגוף הולך לבד. ניסיתי ככה תוך כדי להצחיק אותו

באימייל ששלחתי. אורפז, אמא דואגת. נו, איך באינדיאנים? איך אתה נמצא שם? איך אתה מרגיש? אני רוצה שאיך שתגיע יום ראשון ככה תרים אליי טלפון שאני אדבר איתך שאני אשמע שהכל בסדר. לקראת 10 :3 11 אני התקשרתי לחבר של אורפז שהוא גם היה ממעלי אדומים והתקשרתי לאבא שלו ואמרתי לו תשמע אל תשאל אני חלמתי איזה חלום ואני בטוחה שקרה משהו אבל מה עושים תעשה טובה גם אתה תשלח אימי לב הבן שלך כי הם הם חברים שני חברים נסעו ואולי שהבן שלך מי שיראה את האימייל ראשון שיודע שהכל בסדר מאותו רגע עד יום ראשון אני פשוט ישבתי בלי לזוז. יום ראשון בבוקר התעוררתי, לקחתי את הבת שלי, הסעתי אותה לבית הספר ברמות ומשם אמרתי אני אלך

יעשה כמה סידורים, אני אלך לקניות. כל מקום שהגעתי אני עוצרת עם האוטו, אני אומרת לא, אני אדחה את זה, לא צריך היום. א אמרתי אני אלך אעשה איזה סידור במשטרה לאיזה דוח. אני מגיעה, אני שמה כסף בחניה במתחן. אני לא מסוגלת לצאת מהאוטו. אמרתי לו, אני אחזור הביתה. אני חייבת להיות בתוך הבית. אני חייבת לדעת מה קרה. אני מגיעה הביתה. א הבן שלי איך שפתח גם במקרה אותו יום הבן השני שלי לא הלך לצבא. הכל היה כאילו ובמקרה. כולם נשארו בבית. אף אחד לא הלך לאף מקום. כאילו אנחנו יושבים ומחכים לאיזה הודעה ואף אחד לא יודע שום דבר. ואז נכנסתי הביתה בשבות 10 וחצי הבן שלי אמר לי אמא התקשרו משרד החוץ הם חיפשו אותך ואיך שהוא

אמר לי את זה אמרתי לו רק תגיד לי שאורפז חי ואני אהיה רגועה ככה ברגיעות בומר אמא מה קרה לך מה את אתרותה מה קרה אמרתי לו למה למה התקשרו ממשרד החוט ובאמת באותו רגע איך שנכנסתי צלצל לטלפון והם אמרו א הבן שלך נחתף על ידי ארגון גרילה בח בבוקר ביום שישי 5 בבוקר א יום שישי זה היה אותו רגע שאני התעוררתי מהחלון באותו רגע באותו רגע ששמעתי את הבשורה הדבר היחידי שעלה לי בראש זה שהבן שלי חי והבן שלי פשוט חי פשוט עניין של זמן זמן שהוא יצא משם זה היה ברור לי לפי המסר ולפי ה הבבא סלי לפי הרוגע שלו לפי הנוחות שלו הוא נתן לי איזה השרה של א של אני לא יודעת אם להגיד תקווה כי הייתה לי יותר אמונה שהבן שלי חי הבן שלי יצא משם פשוט צריך לעשות מהלכים פשוט לזרז את ה שחרור שלו

אה כן וצריך לצעוק ובאמת זה מה שאני אני עשיתי אחרי כמה ימים של א פשוט להתארגן ליצור את את הקשרים הנכונים אחרי בחסרה ימים אני לקחתי את הרגליים שלי ונסעתי לקולומביה ובמשך שלושה חודשים אני חושבת ש אני עשיתי מה שהרבה אנשים שם בתוך קולומביה אה ידוע לכולם שבקולומביה כולם נחתפים. כל מי שיש לו קצת כסף או כל מי שיש לו איזה אה קשר ללאושר לאושר בעין אז הוא היה עד לחטיפה ואני הגעתי לשם ויצרתי קשרים והלכתי לנשיא המדינה והלכתי לסגן הנשיא והלכתי לאנשים שהם מאוד מקורבים לארגוני טרור האלה, לארגוני חוטפים ועל ידי כך אני פשוט שכחרתי את הבן שלי ועוד את סייעתי לשחרר את הבן שלי

ואיך החלום הזה השפיע עליך במהלך כל התקופה

תראה במהלך כל התקופה ה אני לא יודעת אם החלום הזה השפיע עליי אני כל הזמן הייתה לי את האמונה שהבן שלי חי זה נתן לי כל הזמן את ה את הלעשות דברים את הלהניע דברים ומתוך תקווה מתוך אמונה שהבן שלי חי ביום השיכוך שראיתי את הבן שלי ככה בא רץ מהמטוס. אני הייתי בהלם כי זה הייתה אותה חולצה גדולה כזו וענקית בצבע גוון של תכלת שבחלום. כשראיתי את זה בחלום אמרתי מאיפה הבן שלי לא נסע עם החולצה הזאת? אה מאיפה לבן שלי החולצה הזאת? א נדהמתי והרעמת שיער הזאת, הטלטלים האלה גבוהים ככה בגובה של איזה 10 סנטימטר שאני לא זוכרת את הבן שלי מהיום שהוא היה ממש ילד קטן עם ככה הרבה שיער וכשראיתי אותו ככה רץ עם החולצה הזאת ועם

השיער טלטלים הזה הבנתי כמה כמה עומק היה לחלום כמה אמת היה כאן כמה אמא או שזה כוח של אמא או שזה נפש של אמא אמא להרגיש מה קורה לילדים שלה ובשבילי זה היה זו הייתה מתנה כאילו זה לא כאילו זה לקבל את ה את הבן במתנה כי באמת כמה הבחורים יצאו ממקומות כאלה בחיים אני מאמינה שזה בזכות הצדיקים בזכות א כוחו של התפילה של כל עם ישראל שהשתתף בתפילה הזאת ואני חושבת שכל בית בישראל זדהה עם הסיפור הזה ונתן את ברכתו ואני מאמינה שהקדוש ברוך הוא באמת שמע לכל עם