מחובר/ת | נטלי דדון - מודה אני

חושב שיש משהו מאוד מעצים לפקוח את העיניים לעודות ככה את המצווה הראשונה שתפסה אותי ככה ואני מקפידה עליה מזה שנים שזה מודע אני בבוקר המודרני לא היה חלק מנוף חיי בילדות לא גדלתי באווירה של אמונה או חוץ מקידוש ודברים שהם היו מבחינתי כאילו משהו כזה קבוע שלא היייתה לו יותר מדי משמעות בית חילוני לגמרי כל דבר שקשור באמונה בחיבור שלי ליהדות לזהות היהודית נכנס לחיי כחלק מתהליך האמהות וה החיפוש אחרי המשמעות הכנסתי לשמירת הריון הריון היה בסיכון הספק הזה של מה יהיה איך יהיה שבדיוק הנקודה הזאתי של יכול להיות שיהיה לך ויכול להיות שלא כן אמרתי תודה על הקיים באותו רגע והידיעה שבכל רגע זה גם יכול לא להיות א

וכמה אנחנו כמה כל אבל אבלים זה רגע אחד יכול להיות לך הכל שנייה אחרי כלום זה תמיד באותו מקום שלא שום דבר לא מובן מאליו ומצאתי את עצמי ככה מנהלת סוג של א הבטחות ושיחות הייתי ממש לבד בעולמי והמקום הזה שמצאתי את עצמי דווקא טופה ויותר מוגנת ושיש יש על מי לסמוך ככה הבטחתי שאם הכל יהיה תקין והילד יוולד ובריא וככה הלידה תעבור בידיים מלאות אני אשמור שבת חצי שנה ועמדתי בזה ברוך השם הכל עבר בשלום ברגע שהוא התחיל לדבר למדנו את המודרני למד את זה גם בגן ולאט לאט חיפשתי עוד ועוד מה מה זה אומר מה הזהות שלי לאט לאט מכל כיוון זה כזה זה הגיע אליי באופן מאוד קוסמי בחנתי את עולמות התניה כש חקרתי יותר לעומק את

השושלת של הבן שלי הבנתי שהוא דור גיליתי שההוא דור תשיעי לכותב התניה אל עם כל גילוי חדש כזה כבר רציתי את עצמי צוללת יותר לעמוקים וכל גילוי מחדש נותן לי כלים לחיים כל נגיעה ביהדות כל ערך מוסף שאני מקבלת משם כל שיח שלי על הדבר כל התקרבות מבחינתי מבורכת לא לא קוראים לזה התחזקות סתם זה באמת מחזק את הנפש ואני מוצאת שם המון א המון אור פשוט זכיתי בו מעצם היותי יהודיה המקום הזה של ההודיה מגיע מלא רק שרע להזכר ולא רק שלא טוב לי אז אני אני זועק את שמע ישראל זה המקום אז גם הנשימה הזאתי שנכנסת לגוף בבוקר שקיבלתי עוד יום במתנה וזה שהנשמה חוזרת לגוף בבוקר וקיבלנו יום חדש זה גרום לך לחבות את היום אחרת זה הדבר הכי קטן שיש בחינוך של הילדים שלנו להגיד תודה אז אם אני לא יודע למי שיצר וברא אותי אז אז למי כן