שרשרת יהודית ארוכת דורות שמחזיקה את כולנו ⛓️‍✡️

בואו נחזור למקום החשוך ביותר בהיסטוריה האנושית. מחנה הריכוז ינובסקה בשיא טופת השואה. הנאצים המציאו שם משחק אכזרי. הם חפרו בור ענק, תהום פה והכריחו יהודים לקפוץ מעליה. מי שהצליח חזר לעבוד, מי שנפל או איסס נורא במקום. בתור לקפיצה עמד רב זקן, שבור, מוראב וחלש. האדמור מבלז'וב לצידו יהודי צעיר, חזק פיזית אבל מיועש. שניהם הסתכלו על התהום. מבחינה פיזיקלית ורפואית, לא היה לרב הזקן סיכוי לעבור את המרחק הזה. לא נשאר לו שריר בגוף שיכול היה להרים אותו. הגיע תורם, הם עצמו עיניים וקפצו. שניהם נחתו בצד השני בחיים. הצעיר שהיה בכושר הסתכל על הרב בתדהמה ושאל, "רבי, אני צעיר ולקחתי תנופה ובקושי עברתי, איך אתה

כל כך חלש ושבור הצלחת לקפוץ מאלטהום כזאת?" הרב הסתכל עליו וענה משפט שמרעיד את ההיסטוריה. אני לא קפצתי לבד. החזקתי בכנפות המילים של אבותיי ושביאי, אברהם, יצחק ויעקב, והם משכו אותי לצד השני. ואיך אתה עברת? הצעיר הוריד את העיניים, דמה וענה. אני החזקתי בכנף המעיל שלך. חברים, כשאנחנו שומעים את הסיפור הזה, קל לחשוב שזו רק מטפורה יפה. אבל אלה לא רק מילים יפות, זו המציאות של הנצח של העם היהודי. אנחנו חיים היום בתקופה שבה עומדים מול תהומות, אויבים מבחוץ, שברים מבפנים, פחד קיומי שמאיים לשתק. כשאנחנו מסתכלים רק על עצמנו, על הכוח הפיזי או הנפשי שלנו באותו רגע, אנחנו אומרים, "אין לנו סיכוי, אנחנו עייפים

מדי. העולם נגדנו, אנחנו קטנים מדי מול הבור הזה." ופה שוכנת העוצמה של עם ישראל. אנחנו לעולם לא קופצים לבד. הטעות הכי גדולה של האויבים שלנו בכל דור היא שהם סופרים רק את היהודים שחיים עכשיו. הם מודדים טנקים או מורל רגע, אבל הם לא רואים את הצבא הבלתי נראה שעומד מאחורינו. כשאנחנו עומדים מול משבר אנחנו מחוברים לשרשרת של 3000 שנה. הדם שזורם לנו בורידים הוא דם של נביאים, מלכים ושבים וסבתות ששרדו פוגרומים, אינקוויזיציה ואושוויץ ובנו אותנו מחדש מתוך האפר. הכוח שלנו הוא לא כוח אישי, הוא כוח תורשתי. אז בפעם הבאה שאנחנו עומדים מול תהום בחיים, כאומה או כאנשים מול משבר והפחד מנסה לשתק, אל להסתכל למטה אל

הבור ואל נמדוד את השרירים שלנו. נושיט יד אחורה. נחזיק חזק בשרשרת הדורות שלא נשברה מעולם וניקח קפיצה כי הנצח סוחב אותנו קדימה. ‏Yeah.