"המתנה הכי גדולה זה שתכרות לי את היד" מורן אברויה והרבנית חגית שירה בראיון עוצמתי על כאב של שנים

מספרים על רבי אריל אויין זכר צדיק לברכה שתלמיד אחד חמד לו לצון שאל אותו שאלה קצת מתקילה הוא החזיק ביד פרפר והוא סגר את היד והוא שאל את רב ארי לבין א רבי יש לי ביד פרפר מה אתה אומר הפרפר שביד שלי חי או מת והתלמיד התכוון שאם הרב יאמר שהפרפר חי אז הוא ימעך אותו ואם הרב יאמר שהפרפר מת אז הוא יפתח את היד ויתן לו לעוף גבוה ורב ריל אוין ידע שהתלמיד מנסה להתקיל אותו הוא ענה לו תשובה מדהימה הוא אמר לו תלמיד יקר אם הפרפר שביד שלך חי או מת זה תלוי בך זה בידיים שלך ובאמת זו התשובה לכל העניינים בחיים שלנו איך יהיה היום הזה איך יהיו החיים אם אנחנו נקבץ את הכל ונמען את הכל או פשוט נפרוס כנפיים נעוף גבוה

ונגיע רחוק היום אני כאן בקריית מוצקין אצל מורן אברויה אישה כל כך מיוחדת כל כך גדולה איזה כנפיים גדולות ולא עם שתי ידיים עם יד אחת בואו איתי שלום מורן מה שלומך איך את מרגישה ברוך השם ך השם אן תלונות צ קפה קפה אחרי הנסיעה כן יאלה תודה רבה לך את יכולה ודאי מה לא איך את שותה אה כפית סוכר כפית קפה ו איך את מסתדרת מורן וואו אה ממש רגיל כאילו לא לאלא לא מרגיש לי ש אני מרגישה שאני מטריחה אותך אולי ה תעשה לבד לא חלילה מה פתאום אז איך אני שותה קפה מי מכין לי קפה בבוקר ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו אמן וואי נורא טוב אז מה שלומך מורן ב מה זה זה היד שלי כאילו איך את מחברת את זה א עכשיו

האמת שהיא קצת גדולה עליי אז היא מתחברת בקלות אבל לא לא תתחבר ככה יש לה את עוזרת את עושה איתה הכל אני משתדלת לעשות איתה הכל א היא לא עד הסוף א יד כיד מה את עושה עם היד הזאת יש פה שני חיישנים שצמודים לי לגדם וזה אחראי על הפתיחה של ה של הפרוטזה ופה זה אחראי על הסגירה של הפרוטזה עכשיו כשאני עושה את התנועה הזאת אני ממש עושה את התנועה בראש כאילו מדמיינת את היד שלי עושה תנועה ואז זה מזהה את השריר גד ממשיך לזוז זה עובד ככה אני עושה כאילו את התנועה הזאת ועכשיו אני עושה את התנועה הזאת עם הגדם זה פשוט נסגר למה את משתמשת בזה בדרך כלל כ בעיקר לעזר כי הרבה עומס בדרך כלל על היד הזאת אז והרבה דלקות קורה בגלל

זה אז א אני בעיקר נעזרת בה אם זה לאחוז בדברים אם זה לשים את התיק פה ולא רק עליי כן אני עוד לומדת אותה זה היא מפילה לפעמים דברים אז אני כאילו קפה אני לא אקח כן אבל נגיד בקבוק סגור וזהו הי יש לציין שאני נפעמת ממך באמת נכנסתי אלייך הביתה הכל מתוקתק הכל מסודר ככה שתהי בריאה השם ישמור אותך את קטועת יד ואת יודעת אמרתי אולי קצת קשה אבל איך הכנת לי את הקפה ואיך ברוך השם ככה זה באמת מקום שיש אנשים שיכולים ליפול בתלונות בקיטורים ואת בדיוק ההפך מזה אז אנחנו היום ככה נכיר אותך אבל לפני כן בת כמה את אני בת 34 בחודש חודש אבח גרה בקירת מוצקין אמ אז את קטועת יד ואיך איך הכל התחיל זה התחיל שהייתי בצבא א לא

הייתי איזה לוחמת כן הייתי א במשרד אבל נטרקה לי דלת רוחית מאוד כבדה על שורש כף יד א איך איך ה נטרקה הדלת פתחתי אותה נכון ב בדלתות האלה יש קפיץ כזה שאמור למנוע את הטריקה החזקה הוא היה קצת חלוד על גבול השבו והדלת בעצם היייתה מאוד מאוד מאוד כבדה והיה חורף רוחות בלאגנים פתחתי את הדלת עם יד ימין באתי להיכנס והיא פשוט החליקה לי מהיד מהרוח מהכובד עכשיו הספקתי הכל קרה בשניות כן הספקתי להוציא חצי גוף אבל שורש כף יד נשאר בפנים מהדף א ושם היד פשוט כאילו איבדה את הצורה שלה התעלפתי במקום כמובן לקחו אותי למרפאה הרופא הצבאי לא ממש ידע מה לעשות איתי אז הוא פשוט שם כמו סד כזה עטף אותה אמר לקחי שלושה ימי מחלה

לא שלח אותי לצילום לא עכשיו אני חיילת בחיים לא הייתי בבית חולים אין לי מושג הוא הרופא הרופא אמר ככה אני זורמת איתו כן ועבר חודש ועוד חודש משהו כמו ארבעה חודשים והיד לא לא משתפרת היא עדיין כואבת כב מ כואב ממש ואני אומרת אוקי אני לא מצליחה לשות זת התנועה הזאת אני לא מצליחה להוריד את הסד משהו לא תקין כן א ואבל ממשיכה ממשיכה רגיל כי הרופא אמר שהכל בסדר זמרת רק פעם אחת הלכת לרופא כן הייתי חיילת לא יכלתי ללכת לכל קופת חולים שייכת לצבא כן א ואם הרופא אמר שזה בסדר אני פה כדי לסמוך על מה שמישהו חכם ממני יודע סמ סמחת עליו א ואחרי ארבעה חודשים המצב רק החמיר כאילו אם הכאב שהיה לי היה כואב אז זה פשוט

החמיר את עצמו א והיא פתאום נהיתה כחולה וס לה ואת כל הצבעים האפשריים בעצם היא החליפה נורא נפוכה ואז כבר לא לא זה היה באיזה 12 בלילה בבסיס לא היה לנו מרפאה בבסיס התקשרתי לרסר הוא אמר לי תחכי עד הבוקר לא יודעת מאיזה כוחות מצאתי לחכות עד הבוקר כי זה כאבים ש שאני לא מאחלת לאף אחד איך שהו הגיע השעה 7 בבוקר אני עם עיניים ככה לא מצליחה לא ישנתי לשנייה שלחו אותי לאותו רופא הרופא כבר ראה את היד במצב הזה הוא קצת נלחץ ושלח אותי לרמבו חשבו שזה חסימת עורקים או משהו כי הייתה נורה סגולה נפוכה א והגעתי לרמבם ושם עשו לי משהו כמו שבוע מלא בדיקות אני חושבת את כל הבדיקות האפשריות עברתי שם עד שעלו על זה שזה תסמונת

שנקראת תסמונת crps וכנראה שבגלל שהיה טיפול מה זה תסמונת crps תסמונת crps זה תסמונת כאב אזורי שבעקבות חבלה שהייתה א בגפה כשהיא לא טופלה כמו שצריך המוח פיתח איזשהו הוא גרם לאיזשהו שיבוש הוא הבין שהיה איזה קצר בין המוח ל והוא המשיך לשלוח אותות כאב למרות שכבר כביכול לא היה צריך עכשיו יכול להיות שהיו שמה שברים היו שמה דברים שלא טופלו כמו שצריך ו וככה המוח המשיך להגיד אוקיי יש פה משהו אבל בתכלס לא היו שברים ולא היו בדיעבד אני יודעת שיש יש מצב היו אבל שערים מתחים אז היה שמה היה נורא קשה לזהות ראו שיש משהו היה קשה לזהות מה זאת אומרת שאם זה היה מטופל בהתחלה כמו שצריך סביר להניח שאם הוא היה שולח אותי

לצילום באותו רגע אולי ניתוח היה פותר את זה אולי גבס אולי אני לא יודעת וזהו ואז ברגע שהבינו שזה זה ואי אפשר היה לגעת בי כאילו כל מגע כזה זה היה גורם לייל אפון א אז ישר הגיע מרפעת כאב חיברו אותי לקטמין שזה חומר הרדמה של סוס א זאת הייתה תקופה קשה כי כאילו את את נמצאת את מודעת את מבינה מה קורה סביבך אבל את לא שולטת במה שקורה סביבך והכל נורא כואב ואת לא מבינה מה קורה את ילדה בת 19 את כאילו פעם ראשונה שאני בבית חולים כבית חולים א ואחרי משהו כמו חודש הייתי בבית חולים תחת קטמין ובלאגנים שלחו אותי לשיקום ראשון אה בשיקום הראשון א בראות בית חולים ראות בתל אביב בשיקום הראשון הייתי ממש הייתי בתוך החדר

סירבתי לדבר סירבתי לצאת סירבתי לטיפולים ממש הייתי עשיתי הרבה שרירים א ואז אחת למה קודם כל כי נורא כאב לי נורא כעסתי נורא לא רציתי להיות פה כאילו את מסתכלת סביבך ואת אומרים ל שת במחלקה של צעירים אבל את ילדה 19 וצעירים בישראל זה עד גיל 60 אז כאילו זה לא באמת חבר'ה צעירים היו שם ואת יושבת שם ואת את פשוט לא מבינה איך כאילו איך כל הדבר הזה קורה אי מה אני עשה פה בכלל ולמה כל כך כואב לי ולמה אני לא מצליחה לעשות שום דבר ואז הגיעה פיזיותרפיסטית שמה לקחה אותי לשעות הערב כי כאילו הבינה שבשעות היום שיש אנשים אני לא מתפקדת א ואני לא אשכח את היום הזה אני חושבת בחיים זה היה סוויץ' בעצם שקרה היינו בחדר

הפיזיותרפי אני הייתי עם הגב לדלת הפיזיותרפיסטית שה פתאום מסתכלת כזה ככה ומורידה את העיניים עכשיו אני מבינה שיש משהו מאחורה שהיא רואה משהו שהיא רואה משהו ואז היא אמרה לי לום שנ מה אל תסתובבי ת שאריתי עכשיו מה היצר שלנו ברגע שאומרים לנו אני דווקא רוצה להסתובב עכשיו דפקתי סיבוב אחורה דוצ סוב אני רואה מישהי נכנסה עם יד אני אפילו לא יודעת איך לטר אותה כאילו במצב כמו בול כזה משהו היד שלי היייתה נראת טוב בוא נגיד לעומת שלה וואו ואז אני אומרת לה מה יש לה גם כאילו היא אומרת לי כן אבל היא כבר במצב כאילו של קטיה שמה שמעתי את המילה קטיה פעם ראשונה א נהייתי לבנה כמו סיד רצתי לשירותים התחלתי להקי כי הבנתי

מה זה פתאום פתאום נחת עליי מה מה אני מה אני הולכת לעבור ועד עכשיו כאילו עשיתי להם שרירים ולא נתתי יצאתי מהשירותים לבנה כמו סי התישבתי ופשוט עשיתי לקחי תכאיבי לי שאני אתעלף שאני לא משנה מה יקרה לי רק שזה לא יגיע למצב הזה תעשי הכל ושם כאילו הגיע השינוי שלי שאני נלחמת שאני לא אני לא לא מוותרת ונלחמתי ומשם התחילה מלחמה של משהו כמו 11 שנים 11 שנים שמה שאת א שאני בין בתי חולים כל הזמן בין רמבם עדיין היד לא זה מידי פעם אני כאילו מנסה לחזור לחיים שלי ולעשות משהו ואז את יודעת כל מכה כזאת או כלן טריגר קטן שנוגע ביד זה זהו זה בית חולים אין פה יותר מדי שום דבר לא הצליח לרפא את זה לא עד היום אין תרופה

לדבר הזה זה מחלה שהיא עדיין תסמונת שעדיין במחקרים רק אני נמצאת באיזה שמונה תשע מחקרים אני חושבת משתתפת כאילו היא די חדשה שאני הבחנתי עוד לא היו הרבה היו משהו כמו 1000 1500 חולים בזה בארץ היום זה כבר כאילו זה כבר יודעים פחן את זה הרבה יותר מהר מהר וגם הטיפול היום קצת יותר מהיר הם מבינים שהטיפול בס פס חיה להיות כאן ועכשיו כאילו לא אסור לחכות עם זה לא לדחות את זה כ מה את עושה 11 שנה זה נשמע ככה ארוך אבל בטח בזמן הזה את כמובן משתחררת מהצבא וכמובן יוצאת לחיים את עובדת את אני מנסה זה בו כמו שאמרתי מקודם אני ממש מנסה לחזור לחיים שלי א קצת לפחות עזבתי פה את הצפון החלטתי שאני אולי משנה מקום משנה מזל

אולי אני אעבור למקום אחר עברתי למרכז לכיוון המרכז אמרתי אני אעבוד אני מאוד אוהבת לעבוד עם ילדים אני חושבת שילדים זה דבר טהור וכיף לעבוד איתם אבל הלכתי לעבוד עם ילדים בפנימיות בפנימייה הרגשתי ששם הם צריכים אותי יותר מילדים בגן שיש להם אמא ואבא והכל בסדר א אבל זה היה סיכון סיכון מאוד מאוד גדול עם היד אבל החלטתי ש אני לא לא נוטת ליד הזאת מקום משמעותי וגם כשישבתי מול המנהל החלטתי שאני לא מספרת לו כאילו את את הדברים האלה היד בא באותו זמן נראית נראית רגיל היא נראית כבר יותר טוב לא רגיל עדיין אם מישהו מתעמק על זה אז רואים שהיא לא רגיל אבל היא בן אדם נורמלי לא ישים לב הייתי גם מאוזנת מבחינת כאב עם

תרופות מאוד מאוד מאוד חזקות ומשכתי את החיים ו ו שמה היה פעם ראשונה ש אחרי האשפוז הראשון החמרה נוספת אלא זוכרת אפילו מה זה היה זה היה מכה זה היה גשם רוח א אפילו לא זוכרת מה זה היה זה היה מזמן אבל משם נשאר רמב מהפנימיה של הילדים שם קיבלת מכה כן אחרי שלוש שנים בערך כאילו שלוש שנים היה לי היו לי הפוגות של כאבים אבל כאילו ידעתי להתמודד איתם ידעתי לאזן את עצמי עזרתי לילדים ככה א קיבלתי גם כיסא לראש אבל בגדול אבל בגדול כן וזהו ואז אחרי שלוש שנים זה החמיר שוב ועוד הפעם אותו לופ רק שהלוט הזה קצת השתנה בשלב הזה כי כשהגעתי לשיקום כבר שמתי לב שכשיש אם היד שלי כבר לא חזרה לתפקוד כמו אחרי השיקום הקודם כל

שיקום כזה האחוזים ירדו והיה שמונה אחוזים במהלך ה1 ש שנים תעשית חישוב כמה הייתי באמת בבית וכמה בבתי חולים אה עד א 20 21 ששם ששם כבר את מחליטה אבל ה הייתה תקופה שהיית מתעסקת הבנתי קונדיטוריה הופע עוגות ספרי לנו על התקופה הזאת באמצע בין הפנימיה ל לכלום ושום דבר שעשיתי א התחלתי לאפות כזה קצת בבית לעצמי אחותי בדיוק התחתנה אמרו לי היה מסיבת רבקות אמרו לי את אחראית על העוגות תי אני כאילו טוב אני אקנה משהו אז זה היה בדיוק התחיל כל הטרנד הזה של הזילו וערוגות יום הולדת ו אמרתי יאללה אני אנסה מה יכול להיות ייצאה עוגה מהממת אי אפשר לאכול אותה כןק למות כאילו באמת אי אפשר לאכול את הדבר הזה הם היו נחמדות

אליי ואמרו אבל היא נשארה שלמה א אבל באותו רגע שעשיתי את כל הקינוחים ואת כל הזה הבנתי כמה אני אוהבת את זה זה כאילו נהנה תי מ זה פתאום היה לי שקט כאילו גירשתי את כולם מהבית הייתי עם המוזיקה שלי עם עצמי עצרתי לרגעים כשכאב לי אבל כאילו היה לי את המפלט שלי במטבח כן ולאט לאט למדתי יותר לא יכלתי להירשם לשום קורס לשום בית ספר ללימודים בגלל היד אף פעם לא ידעתי לאן זה ייקח אותי ואם פתאום אני אצטריך לעצור הכל ולחת לבית חולים פשוט למדתי לבד נכנסתי ליוטיוב נכנסתי לכל מיני ערוצים ניסיתי למדת לבד תחת ל התפרנס מזה אז בהתחלה הייתי נותת למשפחה וחברים לטעום ולזה להגיד לי פידבקים את האמת כי משפחה וחברים יגידו לך

באמת מה א עד שהרגשתי שזה טוב שזה מספיק טוב כדי שאני אוכל למכור את זה בחוץ ואז התחלתי למכור אבל גם זה לא החזיק מעמד הרבה זמן כי אז היה לי אני לא אשכח היה לי הזמנה של אמא תהומות שתי עוגות והתעוררתי באותו בוקר עם כ שאני לא יכולה לזוז לא יכולה לזוז והעוגה למחר בבוקר שתי העוגות למחר בבוקר אני חייבת להתחיל לא מסוגלת והייתי צריכה להתקשר אליה ולבטל את ההזמנה עזרתי לה למצוא מישהי אחרת אבל אבל זה הרגשתי שאני לא יכולה לעשות את את מרגישה בעצם שהיד הזו מנהלת לך את החיים וסוחבת אותך כל הזמן לכל מיני מקומות של חוסר הצלחה את לא יכולה לעשות דברים זה סוגר לך דלתות אז לכן את בעצם מחליטה מה את מחליטה לעשות

להוריד אותה לקטוע את היד הרופאים הרופאים חושבים שזו דרך זה אופציה תראי הרופאים יש ויש הרי גם לרופאים יש כל מיני דעות כ הרופא שיקום אצלי ראות פחות היו בעד הם כן כיבדו את ההחלטה שלי שזה מה שאני רוצה לעשות בסוף אבל הם בכל זאת גידלו אותי גם מגיל 19 עד גיל 30 אבל א אמרתי להם שזה או אני או היד כאילו זה כבר אי אפשר היה זה או שאני נשארת פה או שאני אשים סוף לחיים שלי בגלל זה או שהיד הולכת צריך לבחור והחיים שלי חשובים לי מספיק אז את היד אנחנו אף אחד מהרופאים לא נתן את האופציה הזו זה בא ממך א כן כי אני חקרתי את זה חקרתי את זה באינטרנט וחקרתי את זה מול אנשים שטועים קטועי עבר כתוצאה מאותה מחלה ממש עשינו

מחקר מאוד מאוד גדול ואז אחד הקטועים הביא לי טלפון של פרופסור כאב מאוד לייעוץ התקשרתי אני זוכרת שהגעתי להחלטה שזהו א אני קטת את היד עכשיו לכי תספרי את זה להורים שלך שאת רוצה לרות את האיבר שלך אמרתי אני אלך מהקל הכבד כאילו התחלתי עם אחותי אמרתי א אתקשר אליה אני אספר לה ואז נעבור הלאה הלאה גזרתי לאחותי היא אומרת לי אני געה בך ואני אבוא איתך כאילו אני איתך לאורך כל הדרך כאילו לא ציפיתי לתגובה הזאת ואז התקשרתי אמרתי טוב אני תקשר לאבא שלי זה הקל הכבד אמא שלי זה הכי כבד א התקשרתי לאבא שלי הוא אמר לי אני איתך אני זה קשה לי לשמוע אבל אני אני מבין זה סבל זה זה הם חבו איתי את כל הסבל הזה זה שהם מנותקים

מהסיטואציה כן ונורא נרגעתי ואז התקשרתי לאמא שלי ואמא שלי הפתיע אותי כי הייתי בטוחה שהיא תגיד לי לא אנחנו נלחם אנחנו נלך לעוד רופא ואנחנו גם ניסע לאן שהוא עד לחול אם צריך הייתי בטוחה שלשם היא תגיע ואז היא אומרת לי את יודעת כמה זמן אני כבר חושבת על זה אבל חיכיתי שזה יבוא ממך לא רציתי להוציא את זה מהפה שלי היד היייתה מטרד מאוד מאוד קשה וגדול לכולם כן הי אמרה לי זה היה לי בראש ואמרתי אני לא אומרת מילה אני רוצה שזה יגיע אם זה יגיע שזה יגיע ממך וזה באמת יגיע ממני והייתי בשוק שהיא כאילו את לא חושבת שיש איזשהו השלכה מאותה תמונה שראית בפעם הראשונה מה האי א של איזשהיא בעלה שכאילו אני חושבת שדווקא בגלל

זה לא נבלתי מהעניין של הקטיעה עברתי הכל אני לא אין טיפול אני חושבת שלא עשיתי א הטיפול היחיד שהציעו לי לעשות ושם אמרתי לא זה לעשות אלקטרודה בגב מחברים אלקטרודה לעמוד שדרה ואז אמור לשלוח א כן קוצב כאילו אמור לשלוח חשמל אמרתי פה אתם וצרים אם ה זה היה לי ברגל וגם ככה הייתי יושבת על כיסא גלגלים וזה הייתי אומרת אוקיי אבל זה היד אני לא אסכן את הגב שלי ואת ההליכה שלי בגלל היד אה וזה סיכון לפתוח גב זה סיכון את הולכת לקטוע יד איך איך ה איך ההרגשה פחד איך אני מסתדרת עם זה א לא היה לי פחד מזה שפיזית לא תהיה לי יד כי פיזית לא הייתה לי באמת יד 11 שנה זה שהיא הייתה קיימת זה לא אומר שהיא באמת היייתה זאת

אומרת זאת אומרת זה לא שיקול איך זה נראה ואיך אני מרגישה לא השיקול היה פשוט להפסיק את הכאב הזה ו ולצאת לחיים אני ולהתחיל לחיות המחשבה היייתה שאני בת 30 וכל עוד היד הזאת קיימת והמצב הזה באותו מצב אני לא אתחתן ואני לא אביא ילדים לא לסיטואציה הזאת אני לא אביא ילד לסיטואציה של אמא שלו כל שנה נמצאת בבית חולים לחצי שנה שמונה חודשים אני לא אצא אני לא אביא ילד למצב שאני שהוא יצטרך הוא צריך לבוא לחבק אותי ואני צריך לעשות לו תיזהר אי אפשר לגעת א כנל בזוגיות על אותו רעיון זה ואמרתי אוקיי אני בת 30 משהו חייב להשתנות משהו חייב להשתנות כדי שמשהו טוב יצא מהחיים האלה כן א אז לא פחדתי מה הקטיעה פחדתי היה פחד

של לפני הקטיעה של ציפיה מאוד מאוד גדולה שהכאב יעלם וידעתי שיש את הסיכוי שהוא לא יעלם כאילו הסיכוי היה שם מבחינה רפואית הסיכוי היה שיכול להיות שיורידו את היד והכאב לא יעלם היד אומנם תהיה קצרה יותר לא יהיה משהו שיפגע בה אבל הכאב יישאר זה היה הפחד ש כשנכנסתי לניתוח זה הה דבר אחיד שפחדתי ממנו שאני אתעורר וכאילו הכאב לא יעלם אז אני זוכרת שהתעוררתי ספרי לי רגע על הרגעים שלפני הניתוח את זוכרת אני זוכרת שלא הייתי הניתוח היה יומיים אחרי היום הולדת שלי ככה שביום הולדת שלי כבר התאשפזתי בבית חולים ואני אומרת אני זוכרת שאמרתי לרופא אתה מבין שזאת המתנה הכי טובה שאתה יכול לתת לי כאילו כמה שזה נשמע הזוי וזה

נשמע הזוי לה נשמע הזוי לגמרי שבן אדם אומר תוריד לי את היד זה המתנה הכי טובה שאתה יכול לתת לי ויש שבתי לא באמת הצלחתי לישון אומר לי תשני תנוכי אמרתי בסדר ההרדמה ת הרדים אותי אני בינתיים לא הצלחתי לישון א ורק חשבתי על היום שאחרי כאילו חשבתי על ה ניסיתי יותר נכון כן התגנבו איזשהי מחשבות כאלה של אם הכאב לא ייעלם ומה יקרה אבל השתדלתי בעיקר להתעסק בכ במה יהיה אחרי בקטע הטוב שכאילו לא יכאב לי ושאני אוכל בחורף לצאת מהבית אני אוכל לצאת לגשם ולא לדאוג יכול להיות רוח בחוץ והכל בסדר אני וכולה לצאת עם חברים אני וכולה לכת לטיולים א אני וכולה ללכת לים לא נכנסתי לים למים 11 שנה נראה לי ש כאילו התרכזתי בזה

בעיקר ואז איך היה הניתוח ואז נכנסתי לניתוח הייתי נורא נורא קרובה כי החדר ניתוח קפוא והקור זוכרת שהסתכלתי עליו ואמרתי לו רדים אותי כבר אני הומת למות כלו טרדים אותי לא הספקתי להגיד עוד מילה וזהו ברתי כבר בהתאוששות משמה אני כבר לא זה אבל הדבר היחיד שאני כן זוכרת מהתאוששות זה שהשנייה שפתחתי את העיניים זה קודם כל הסתכלתי לראות שזה לא עכשיו זה היה מגובס וגדול ולא הרגשתי כאב זה פעם ראשונה מזה 11 שנה שאני לא מרגישה שום כאב ת הכאב היה תמידי תמידי תמידי עם תנודות אבל תמיד ומדי פעם זה היה חזק מדי וכאילו עכשיו את מתעוררת ואת מרגישה שאין כאב שאין כלום ואני מאושרת וזה ואז הרופא בא ואומר לי את עם אפידורל

עדיין הוריד לי את הרוח פנס אמרת אוקי אז תוריד לי את האפידורל הוא אומר לי שעתיים אחרי ניתוח נשמה אני לא יכול להוריד לך את האפידורל חתכנו עצמות בלאגנים אי אפשר להוריד וואו אמרתי אני רוצה רק להרגיש לא אכפת לי עם איזה כאב אני אתמודד אחרי זה רק שזה לא אותו כאב כל כאב אחר שיבוא אני באמת אתמודד איתו רק לא הכאב הזה אמר לי בוא אני אחכה עוד יום יומיים בסדר הקשבתי לו אחרי יומיים הוא אמר לי את רוצה לכת הביתה אמרתי לו כן הלכתי הביתה הם שחררו אותי עם האפידורל אני מתקשרת לרופא אך את מחוברת לאפידורל את חוזרת הביתה בחו כן זה כמו תיק כזה עם עם החומר בפנים כממה שהסתובבתי עם תיק וואו א אבל אבל הגעתי הביתה ואחרי

איזה כמה שעות אני מתקשרת לרופאה אני אומרת לה שומעת אני רוצה להוריד את הזה תקשיבי מה תעשה אני לא רוצה שתורידי את זה עדי כי אני לא יודעת איך תמד ם הכאב של הקטיעה תסגרי את הזה תעצרי אותו תוך שעתיים זה התחושות כבר יחזרו לך אם את מרגישה שזה בסדר תוציאי את זה אם את מרגישה שזה כואב מדי תפתחי את זה מחדש ונחכה עוד כמה ימים הורדתי את זה אני מחכה ואני מחכה ואניני מחכה והתחיל כאב של העצם של כבד כזה של תפרים ניתוח בן אדם עבר ניתוח כ השר אומרת לה זה הדרמה כאילו לקחתי אופטלגין נוזלי זה הדרמה אז היא אומרת לי כן אז תורידי אר אוקיי אני סוגרת את הטלפון כולי מתלהבת באה להוריד ואז אני מבינה שהדבר הזה מחובר לי

לעצבים כאילו מה אני מורידה את זה לבד מה אני משוגעת התקשרתי לאבא שלי אמרתי לו בוא תיקח אותי ניסע למם מגיעה לרם מה אני אומרת להח אתה יכול להוריד לי את זה הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו מסתכל אומר לי את את את בתוחה אמרתי לו כ כ כ תוריד ואז הוא הוריד את זה א והלכנו לים פשוט ישבתי מול הים לא זזתי הרגשתי את הרוח זה היה פברואר מרץ כבר כאילו קר אבל פשוט ישבתי שם ולא רציתי לזוז רצי להרגיש את הרוח להרגיש את מרגישה שאת יוצאת לחיים שאת יוצאת לחיים איין כבר לא כואב לך כבר לא כואב כאילו יש כאב אבל העוצמות של הכאב הם כל כך שונות שעם כל כאב שהגיע אחר כך התמודדתי כאילו זה קנ ל עם הפנטום היום אני רואה יש לי הרבה

חברים קטועים ספרי לנו מה זה פנטום זה כאב סוג של כאב רפאים זה נקרא א שבעצם כואב לי באיבר החסר כואב לי בכף יד לפע בכף יד כשאין את הכף יד כשאין את הכף יד לפעמים זה גם מגרד לפעמים זה סתם תחושה מגרד כן לפעמים יש תושה עושה כשאת מרגישה שזה אז כשמגרד אני פשוט עושה כאלה ואז יש כמו זר רמים בחלק הזה של הגדם ואז זה נותן תחושה כאילו אני מגרדת את היד א אבל אני יכולה להגיד לך שאני מתמודדת עם זה בלי שום משכחי כאבים רק הרפואי שלי ש כן בלילה כדי שזה לא יאיר אותי משנה אז אני עם הטיפות אבל בגדול לא נוגעת בשום משקרי כאבים ואני מכירה הרבה קטועים שהכאב פאנטום זה כאילו סיות עולם כן וזה זה באמת כואב אבל ביחס לכאב הוד

ביחס למה שאת עברת אז כבר א לא אני לא מייחסת לו יותרר מדי חשיבות אני פשוט נותנת לו אז בואי עכשיו נצא לחיים שלך היום את ברוך השם את אומרת שזה היה מתנה נכון בשבילך מה את עושה היום איך את עושה הבנתי שאת ברוך השם גם מסייעת לאנשים שהם קטועי גפיים בעקבות המלחמה ספרי לנו על העשייה שלך א אני עובדת כרגע בקהילה שנקראת הצעד הבא קהילה של כטו גפיים בישראל א שנתמכת על ידי תורמים חרדים מארצות הברית יהודים א אנחנו שם בעיקר לתת מענה לכל קטוע חדש שמגיע כי כשאנחנו כשת קטועה חדשה את יושבת יש הרבה דברים שאת לא יודעת את לא יודעת איזה פרוטזות יש את לא יודעת מה הזכויות שלך בכלל אין לך מושג א וזה בעיקר להראות שיש חיים

אחרי ואפשר לעשות הכל אפשר לעשות ספורט גם בלי רגל וגם בלי יד אפשר א א אפשר באמת לעשות הכל גם לטפל בילדים ו את עושה הכל אני עושה הכל כאילו אני חושבת שהדבר היחיד שאני לא מצליחה לעשות עדין זה עמידת ידיים אבל אני אמצא פתרון אני אמצא פתרון ג אני לא עושה גם אני לא עושה עמידת ידיים אמצה פתרון ואני אעשה גם את זה אבל א אבל כן בגדול כן והמטרה שלנו כאילו בעצם בצעד הבא זה באמת ללכת לבקר אותם עכשיו לצערנו רבות ברזל א נוספו לא מעט קטועים חדשים א מציאות שונות כן את חושבת שזה שונה אני זאת אומרת מן הסתם זה שונה זאת אומרת זה אנשים ש שפתאום נוחת עליהם לקטוע איבר ואת כמו שהגעת לזה מוכנה וזה דבר שהתבשל אצלך איך

האלם שלהם איך הם מקבלים את זה הם המשפחות תראי יש יש ויש יש כאלה שמתעוררים ו מודעים שהם חיים קודם כל וכאילו הם הם האמת שכולם מודעים שהם חיים קודם כל אבל יש כאלה שנאחזים בזה קצת יותר והם הרבה יותר שמחים ויותר משוחררים ויש כאלה שעדיין מתאבלים א על הגפה שזה חלק מהתהליך וזה בסדר א גם אני כשנכנסתי המשפחות גם המשפחות ובעיקר אנחנו גם שם קודם כל בשביל המשפחות גם להראות להם אותנו שאנחנו כבר חיים את היום יום שלנו בלי יד או בלי רגל א עם פרוטזות ומקבלים איזשהיא תקווה שוקיי זה לא סוף העולם הילד יוכל להמשיך ללכת לרוץ או לעשות את הדברים שהוא עושה ביום יום שלו נכון עם איזשהי א איזשהו שינוי לא קטן אבל הוא ילמד

לחיות עם זה גם א וזה זה נותן להם איזשהיא תקווה זה נותן אייזה אור עכשיו אני נכון נכנסתי לניתוח בידיעה וידעתי בדיוק מה הולך להיות זה עדיין לא מנה את הרגע הזה שהגעתי הביתה אחרי הכל ושהכל נרגע סביבי ושכבר אין את הבז התקשורתי ואת ה ואת כל האנשים סביבי כל הזמן פתאום אתה לבד עם עצמך ונוחת עליך הרגע הזה שאני עומדת מול המרה ואני קולטת שאני אני אני לא שלמה ואני כנראה לעולם לא יהיה שלמה והיו רגעים שהיו דמעות והיו רגעים שלא חרתה אבל רגעים של מה היה קורה אם אם לא הייתי נכנסת באותו יום ם ואם ואם ואם עומדת מול המרה וזזה טיפה עצידה כדי שלא יראו שאני לא אראה את החלק הזה את יודעת יש סיפור מאוד יפה על אה איש

ירושלים לפני הרבה שנים אדם עם ירת שמיים מאוד מאוד ככה הוא היה חולה והרופאים עשו לו בדיקות ויום אחד הרופאים אמרו לו תשיב צריך לקטוע עליך את הרגל ו לקטוע את הרגל זה משהו לא פשוט לקטוע רגל אחר כ זה כיסא גלגלים זה כל החיים להיות נכה ואז ככה הוא לקח את הילדים והם דנו בזה ושאלו את הרופאים הרופאים החליטו שאין בריירה חייבים בקיצור הוא נכנס לחדר הניתוח קוטעים לו את הרגל ועוד כשהו הדמה עוד מורדם הרופא בהלם הוא קורא לילדים שלו והוא אומר להם אני חייב להגיד לכם אני חייב להתנצל עשינו טעות לא היינו צריכים לקטוע לאבא של אחב את הרגל עשינו טעות והילדים כל כך כעסו וכל כך היו כאילו זה לחתוך איבר לבן אדם לגדוע אי

זה קשה עכשיו הקושי הגדול שלהם היה איך לספר את זה לאבא הוא יקום הוא יקום והוא ישמע ש ש קרטו לו את הרגל לחינ ואז הם כשההוא התעורר והתאושש אז הם אמרו לו אבא אנחנו רוצים לספר לך משהו הרופא ביקש שני אספר לך שלא היו צריכים לקטוע לך את הרגל הם עשו טעות חמורה והם באו ככה ילדים עם כזה האבא שמע את זה הוא אומר לבנים שלו מה זה איך אתם מדברים ככה איך אפשר להגיד לא היה צריך אם ואולי זו כפירה אם מישמים הכריזו והחליטו שאני צריך לקטוע את הרגל זה מה שצריך להיות אף אחד כאן לא עשה טעות אני חושבת שזה מבט מאוד מאוד א ככה זה מפקס אותנו הסיפור הזה שכל מה שצריך להיות זה באמת מדויק והכל מאיתו יתברך ואת עומדת מול המרה

וכאילו את יודעת עשיתי טוב לא עשיתי טוב אם ואולי זה זה מקום שהוא לא נכוןן גלל זה שם באותו רגע כאילו הסתכלתי במרה ואמרתי אוקיי מה זה יעזור לי הבכי הזה עכשיו מה זה יעזור לי אם ולא הייתי הולכת ועושה זה קרה זה הסיטואציה כרגע בוא בוא בוא ניקח את זה למקום הכי טוב שאני יכולה לקחת את זה מה את עושה המקום הכי טוב מה את עושה עם זה היום קודם כל לא נותת לאף אחד אה את ה לחשוב או להרגיש שאני נחה באיזשהו אופן א בהגדרה אני נחה אבל אני לא נחה אני אני אעשה אני גם אם זה יקח לי הרבה יותר זמן מאחרים כמו לדוגמה לנסות לעשות קוקו לקח לי המון המון זמן ללמוד לעשות קוקו א את ימנית כן אז יש פה הרבה נס יש הרבה כן זה המזל

ואז א אני יושבת ואני עושה קוקו ואני אני מנסה ואני מנסה ואני מנסה וזה לא לא הולך טוב אני אעשה קצוץ ונגמר הסיפור לא באמת ואז בסוף זה הצליח כאילו העקשנות שלי בסוף הצליחה א והיום אני יודעת שאני אכולה לעשות קוקו לבד זה לא אומר שאני לא מבקשת מהאנשים עזרה זה לא אומר שאני לא אומרת לאחותי או למישהו לעשות לי קוקו רגע שגם זה היה תהליך היה לי מאוד קשה לבקש עזרה פעם מהאנשים וום הבנתי שבקשת עזרה זה לא ליו דווקא חושה זה בסדר לבקש עזרה ותגידי לי איך המלחמה פוגשת אותך באיזה מצב א המלחמה בתחילת המלחמה הייתה היה לי הרבה חרדות כאילו לא לא לא הבנתי מה מה קורה היו לי יש לי חברים שם באזור שהייתי לא לא ידעתי איך

לתפקד כל כך בהתחלה א ובאיזשהו שלב הבנתי שפחדתי לצאת ולס רוב העבודה שלי באזור המרכז נוהגת כן באיזשהו שלב הבנתי שאני חייבת להתמודד עם זה ומה שצריך לקרות קורה נכון ו ואני מאמינה שיהיה בסדר שאנחנו שליחות במלחמה בשליחות כן אני משתדלת לעשות טוב כמה שאני יכולה כדי להקל על אלה שעוברים באמת באמת את התופת את משמחת את מרגיעה את מעודדת כן איך את מתמודדת עם הבתים של אנשים לפעמים את יודעת את יוצאת ו ילדים קטנים כל מיני אנשים ש זה מצחיק זה היה בהתחלה זה היה לי נורא נורא קשה כאילו אמרתי מה כאילו מה אנשים אין טקט כאילו יש בסדר להסתכל ולהמשיך הלאה לבין עשות כאלה ובאיזשהו שלב כאילו אמרתי אוקיי שנייה תהי רגע

בסיטואציה שלהם את הולכת ברחוב את לא מנסה להסתיר את זה בהתחלה הייתי כזה כאילו בגלל המבטים הייתי שמה את זה כזה בזה אבל בקיץ את לא חסטר את זה גם אם תרצי וגם אם לא א ופשוט הבנתי כאילו ניסיתי להיכנס לראש של אותם אנשים שאני אומרת אוקיי הם אני בחורה צעירה הולכת ברחוב בלי יד זה לא משהו שרואים ביום יום נכון לא רואים את זה ביום יום הגיוני שזה סקרן הגיוני שזה כאילו יפתיע אנשים הגיוני שזה יהיה כזה אז פשוט למדתי כאילו לקבל את זה ולהמשיך הלאה א ועם ילדים היה לי קצת קשה בהתחלה כי לא ידעתי איך לטווך להם את זה כי ילדים שואלים למה אין לך יד מה אני אגיד להם קיבלתי מכה כאילו ואז הם יחשבו שכל מכה הם ייקבלו הם

יורידו להם את היד צריך נורא להיזהר עם ילדים זה טוב שאת את א חושבת על זה זה יפה כן גם גם מול אחיינים שלי זה היה ככה כאילו נורא חששתי מ איך איך הם יקבלו את זה וזה קטע כי כששכבתי שמה בבית חולים היייתה דיברתי עם חברה והייתה לידי שכבה במיטה ליד מישהי שהיא פסיו גת ילדים מסבר היא אמרה לי אני מצטערת שאני מתערבת אבל אני יכולה להגיד משהו אמרתי לה כן בטח הי אומרת לי תקשיבי אעם ילדים בגיל הזה הוא היה בן שנתיים וחצי שלוש אם את לא תעשי מזה איזשהו עניין זה לא יהיה עניין מולם פשוט תזרמי עם זה תני לזה זה אבל כשילד שואל אם הוא שואל אין לא להגיד היד היייתה חולה להגיד מחלה לא להגיד מכה כי מכה יכולה להתפרש שילדים

מקבלים מכות כל הזמן יכולה להתפרש אצלהם בצורה א לא נכונה א וזהו ואז כשהם פוגשים אותי במעלית ואמא למה אין אין אין לה יד אז יש את האמות שישר מנסות להשתיק ואז אני לרוב אומרת להם אני ישר עונה כדי לגרום לאמא להבין שהיא לא צריכה להשתיק אותה א ויש את ילדים שהם גם פונים ישירות למה אין לך יד אז א איזה דור זה אה זה נורא חמוד ה דף ק אוהבת שהם שואלים ולו דווקא א מתכנסים כ ואז אני מסבירה לו שהי הייתה חולה ושיש לי יד יש לי רובוט לפעמים גם רואים אותי עם הזה אז מסתכלים ואז ה אומר לי מה זה אז אני פותחת את היד ם כזה ומתלהבים אז כאילו אני הופכת את זה לאיזשהו משחק מול הילדים להנגיש להם את זה תראי בעצם מה שאני

רואה כאן אני רוצה שאני אקח מכאן מסר מסר לכל לכל מיני מצבים שאנשים נמצאים בהם בחיים את יודעת כל אחד עם ההתמודדות שלו לכל אחד חסר משהו לכל אחד יש איזשהי הגבלה בחיים אנחנו לא הכל כזה ורוד ו חלק ויש בני אדם נטיה להתלונן להתלונן ולקטר למה זה ככה ולמה חסר לי פה ולמה ואת בעצם אומרת רגע אני בלי יד ואני מתמודדת ואני שמחה ואני עושה את הדברים בשמחה ואני ההפך ואני לא מוותרת לעצמי ואני חושבת שזה מסר אדיר ואני רוצה שככה נסיים במסר ממכ לעם ישראל קודם כל המקום של התלונה ולהגיד תודה ועל המקום של ה של לא לוותר אנחנו יכולים לעשות הכל כן אז חד משמעי אנחנו אני אני הייתי כבר במקום הזה של התלונות ואני חושבת שכל בן

אדם בעצם עובר את השלב הזה שהוא מתלונן ולמה ולמה אני ולמה זה קורה לי ו ופשוט א אני אני באמת חושבת שדברים לא קורים סתם לכל דבר יש סיבה בחיים גם אם אני לא רואה את זה באותו רגע והכל נראה לי פתאום שחור ולא לא הגיוני דברים לא קורים סתם הייתי צריכה להגיע למקום הזה זה היה צריך לקרות א הייתי צריכה להיות כנראה בשליחות הזאת הכ מדויק א והתלונות לא יביאו לשום מקום גם לא לנפש שלנו שאנחנו מכניסים כל הזמן תלונות ואנחנו פשוט מביאים את הרע על עצמנו כשאנחנו כשאנחנו בשליליות כל הזמן א אז גם כשנכנס איזהו משהו שלילי וזה קורה כי אנחנו בני אדם ישר לנסות למצוא את החיובי איפה איפה החיובי בתוך כל הסיפור הזה איך את עושה

את זה תן לנו דוגמה אה כמו שאמרתי לגבי הנגיד לצורך העניין נסיעה עכשיו בתקופת המלחמה א פחד זקות ומדברים כאלה ומה יכול לקרות ואיך ואני ואני ואני מפחדת אני אומרת שנייה מה שצריך לקרות יקרה נכון אם אם אם אם השם החליט לזרוק שטיל יפגע בי הוא יפגע בי פה או במרכז זה לא משנה נכון א אני פשוט צריכה להמשיך אני כמובן להיזהר ולא לעשות דברים מסוכנים בכוח אבל לא לעצור את החיים שלנו כאילו לתת לחיים להמשיך א ולעשות מה שטוב לנו כי בספ לבי העשייה והלא לוותר לעצמך זה זה זה לא זה לא לוותר זה לקום וזה לעשות וזה זה זה זה למצות את החיים הטום בסופו של דבר אנחנו חיים פעם אחת עכשיו במלחמה שאת ככה הולכת ורואה את כל הקטוע

גפיים ואת מדברת איתם יש לך איזה סיפור ככה בשבילנו משהו שנכרת לך א כן יש א אחת הקטוע אומנם לא קטועת יד א שהיא היייתה נורא בחרדות א מה ממה יהיה אחרי אם ה תוכל ללכת אם היא תוכל ללדת היא לא חשבה שהיא תוכל ללדת בכלל היינו צריכים להסביר שאין שום קשר בין לידה לרגל א או ליד או מישהי בלי יד איך תחזיק איך אני אחזיק תינוק אפשר להחזיק תינוק א אז זה נותן זה נותן להם תקווה מאוד גדולה להבין שזה לא סוף העולם ושהם יכולים א ושיש דרך יש עבודה זה לא גם אנחנו לא מציירים להם שהכל רק ורוד יש גם קשיים בדרך אבל זה חלק מהדרך זה חלק מהתהליך זה חלק מהבנייה שלכם א לצאת לעצמאות בעצם א וזהו ואז את רואה את הבן אדם שנכנסנו

ואז כשיצאנו עם חיוך א זה שווה הכל איזה הרגשה הזאת שת מישהו ככה זה שווה את כל ה את כל הקושי בלשמוע את הסיפורים כי זה גם קשה את יוד שא שומעת כל היום את הסיפורים ואת רואה את זה מול העיניים שלך א אבל החיוך הזה והתודעה הזאת בסוף שווה את הכל מדהים מדהים חיזקת אותנו מאוד ובאמת אני חושבת שנסיים בזה שבאמת השמחה הכי גדולה לאדם זה לשמח אחרים השמחה הכי גדולה מה שעושה לי הכי שמחה בעולם שאני יודעת ששמחתי מישהו אחר אז לוקחת את המקום הזה ומשמחת איתו אחרים אני מאחלת לך חיים טובים אני מאחלת לך בעזרת השם יתברך א זיווג בקרוב שתזכי להתחתן להקים בית טוב ובעזרת השם להתקרב לקדוש ברוך הוא א הבנתי שאת ככה יש לך חיבור

כן יש לנו חיבור אנחנו בדרך אנחנו בדרך לשם אנו מתקדמים צעד צד מישהי פעם אמרה לי עדיף לעשות את זה לאט ובטוח מאשר בבום ואזן כן לאט לאט אבל בעזרת השם ככה להתקרב אבא אוהב אותנו מאוד אבא שבשמיים חושבת שאת הטופה ברחמים גדולים בחסדים גדולים אממ זהו בעזרת השם נאחה לכולנו בריאות טובה חיים טובים ארוכים בשורות טובות ועוד תוכנית שלנו להגיע רחוק הגיע לסיומה בעזרת השם ניפגש בתוכנית הבאה