מפתח הפרנסה - הרב אליהו עמר (עם כתוביות בעברית)

לפני מלחמת ששת הימים, אחד האיומים שהיו על מדינת ישראל - מדינת ישראל הייתה באותה תקופה מדינה צרה מאוד. כל אזור השומרון לא היה בשליטתנו, היה בשליטת הירדנים. עד טול כרם זה היה שייך לירדנים בכלל. ארבעה עשר קילומטרים מנתניה, לא היה שלנו. כל האזור של הדרום - עזה ומטה, הכול היה שייך לירדנים, במקביל למצרים. במקביל רמת הגולן, כל אזור רמת הגולן היה בצד של הסורים. מדינת ישראל באותה תקופה הייתה רצועה דקה מאוד. המצרים שהם איימו שהם רוצים להילחם ועשו קואליציה רחבת היקף - 8 צבאות ערב יצאו, נלחמו נגד מדינת ישראל, אפילו העיראקים שלא גובלים איתנו, הגיעו להילחם בששת הימים. יש בניין עד היום בנתניה, אחד הבניינים

הגדולים שם, שמטוס קרב עיראקי הפציץ את הבניין הזה. במלחמת ששת הימים הוא קיבל שם פגז. כולם השתתפו במלחמה הזו כנגדנו. 8 צבאות ערב, אבל המצרים היו הכוח העיקרי. התעלומה הגדולה של המצרים הייתה שהם יתפסו את היהודים, ולאיפה הם יזרקו אותם? לים. יזרקו את היהודים לים. כשאתה קצת בודק אחורה, אתה רואה דבר מאוד מאוד מעניין, שאנחנו והמצרים יש לנו... עם ישראל, המצרים והים, יש לנו איזשהו מכנה משותף מאוד מעניין. עם ישראל היה משועבד במצרים במשך 210 שנים. המצרים לקחו את הילדים שלנו ולאן זרקו אותם? לים. עם ישראל יצא ממצרים, המצרים בהתחלה נתנו לנו לצאת, אבל אחרי זה, משום מה, פרעה מתחרט, והוא יוצא לרדוף אחרי בני

ישראל, איפה הוא נועל אותם? באיזה מקום? על שפת הים. ים סוף. ועם ישראל הגיע למצוקה אדירה, עם ישראל עמדו על הים, והם הרגישו שאין להם אפשרות לשום מקום, המצרים מאחוריהם, מהצדדים לא היה שייך לזוז כל כך, יש דיונים היסטוריים בדיוק איפה זה נמצא, אבל אחד המקומות שעם צילומי לווין, שטוענים לפי כל מיני ממצאים ארכיאולוגים, ששם כנראה התרחשה קריעת ים סוף, זה אזור שכל הצדדים שלו פשוט מכותרים ומוקפים, והאפשרות היחידה, זה רק להיכנס לתוך הים או לחזור במעבר צר אחורנית ששם עמדו המצרים. לא היה שייך לזוז. במילים אחרות, אין מה לעשות, ואז באמת הם היו במצוקה גדולה. המדרש אומר שממש המצוקה הגיעה לרמה כזו: "כמו יונה שברחה

מהנץ, "ונכנסה בנקיק של סלע, והגיע נחש". הנץ מבחוץ, הנחש מלפנים, והיונה הזו נמצאת... - זה בדיוק היה המצב שלהם: היינו עם המצרים מאחורה, הים מלפנים, וכבר יש לנו סיפור עם הים - זרקו את הילדים 210 שנים לים, היהודים כבר לא יכולים לראות מים, והאפשרות היחידה כרגע, מהי? בורא עולם. צועקים לבורא עולם. אומר הקב"ה: "מה תצעק אליי? דבר אל בני ישראל וייסעו." לאן ייסעו? לתוך הים. ואז קורה הבלתי יאמן - הים נקרע, עם ישראל עובר בתוכו. למה הקב"ה אמר להם להיכנס דווקא לתוך הים? למה הוא לא אמר להם: כנסו למחנה של המצרים, ותראו איך המחנה נשרף. אני יודע מה? חסר לבורא עולם דרכים להשמיד את המצרים? לא, הוא מחליט לבחור

בדרך השמדת המצרים והצלת ישראל דווקא דרך המים. אותם המים שהכו ביהודים 210 שנים. מה מסתתר מאחורי זה? כתבו בגמרא דבר מאוד מעניין: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". הזיווג לפעמים קשה, נפגש פה... סיפר לי מישהו, נפגש למעלה מ-100 פגישות. הוא אומר: "כבר אני לא יודע, רחמנות, בורא עולם, תושיע אותי"! יש אחד נפגש, ברוך השם התחתן, סידר את העניינים, נפתח לו השער. יש אנשים - קשה מאוד! "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף - זה כולם מרגישים על הבשר שלהם. כל מי שנשוי 5 דקות יודע: הפרנסה - עד שאתה מביא, עוד בעידן שלנו של עיקבתא דמשיחא, ש"הפרוטה תכלה מן הכיס," זה באמת אחד הדברים

הקשים לאדם. "קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף". מה הסיפור הזה פה עם המים? מה מסתתר מאחורי זה, ולמה תמיד ממשילים את הכול בנושא הזה של קריעת ים סוף? אנחנו נפתח את הדברים קצת יותר לעומק. הדברים הללו - מי שפותח אותם זה האר"י ז"ל. האר"י ז"ל יש לו פירוש מעניין בפתיחה לדרושי פסח ב'שער הכוונות,' הוא אומר שם כך, פותח ואומר: "עניין הנשמות, כעניין הזהב," הזכרנו את זה כבר כמה פעמים במסגרת השיעורים: הנשמה של האדם היא כמו זהב. הזהב, כשאתה מוציא אותו גולמי מבטן האדמה, הוא מתכת יקרה אבל מעורבת בסיגים, צריכים להתיך אותו בכור היתוך ולברר את המתכת הנקייה מתוך הפסולת. זה מאוד מעניין שלמצרים - כתוב בספר דברים,

שמצרים נקראת בעבור עם ישראל 'כור היתוך', הקב"ה כביכול הוציא אותנו מתוך כור ההיתוך. למה למצרים קראו בשם הזה? אז האר"י ז"ל מסביר את העניין: הוא אומר שלמעשה הנשמות של בני ישראל במצרים היו כבר כמה פעמים בעולם הזה. ישנו דבר שנקרא בשם 'גלגול,' גלגול נשמות, אני אסביר לצורך העניין בזריזות למי שלא מונח בעניינים. גלגול נשמות, הווי אומר, הנשמה שלנו היא נצחית, הנשמה היא חלק אלוקא ממעל. היא נכנסת בתוך גוף ויש לה תפקיד ומטרה. בהרצאה שעוסקת על ספר יונה הנביא אנחנו הרחבנו במטרה של הנשמה. כל נשמה יש לה שליחות בעולם הזה. היא יורדת לעולם הזה, כך כותב הגאון מווילנה, בפירושו לספר יונה. ואם היא לא עושה את השליחות

שלה, כמו שיונה לא רצה לעשות את שליחות האלוקים ללכת לנינווה והוא ברח לתרשיש, זה לא עזר לו, הקב"ה סובב, החזיר אותו בחזרה עד שהתבצעה השליחות. כך גם הנשמה. לפעמים הנשמה לא עושה את השליחות שלה, היא עולה למעלה לשמים, הקב"ה אומר לה: רגע, היית פה, לא עשית את השליחות, תחזרי לפה פעם נוספת. והנשמה יורדת בגלגול פעם נוספת. כל גלגול מתקן את הגלגול שלו, דיברנו על זה בהרחבה, שאם בן אדם רוצה לדעת מה היעוד שלו, מה התיקון שלו, בשביל מה הוא בא לעולם הזה, אז מה שקשה לך - כנראה שזו העבודה שלך. קשה לך כעס? כנראה שאתה צריך לתקן את העניין הזה. החבר שלך קשה לו העצלות, כנראה שהוא עצל. בפעם שעברה אולי הוא לא קם לתפילה,

עכשיו קשה לו לקום. למה? זו העבודה שלך, בדיוק אותך החזירו על העניין הזה. אומר האר"י ז"ל שהנשמות שהיו בדור המבול, דור המבול היו בו נשמות קשות מאוד, "ותימלא הארץ חמס מפניהם," מה היה החטא של דור המבול? אז כתוב: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". החטא של דור המבול היה שהם השחיתו את זרעם. כל ההמשכיות שלהם, הם פגמו בכל מה שקשור להמשכיות. בא הקב"ה ומחק אותם. אומרת הגמרא בסנהדרין: "ברותחין חטאו, ברותחין נידונו." בדיוק מידה כנגד מידה. הנשמות הללו עלו למעלה. מה איתן? הן לא עשו את התיקון שלהן, הן עשו פה חורבן, הן לא עשו תיקון. אומר להם הקב"ה: אתם תרדו לפה פעם שנייה ונראה עכשיו אם אתם תסדרו את העניין.

וירדו אותן הנשמות בדור הפלגה. הנשמות הללו הגיעו בדור הפלגה, וברגע שהן הגיעו לכאן, הן חטאו פעם נוספת הפעם הם לא חטאו בחטא הקדמוני שלהם, הפעם הם חטאו בכפירה. אמרו: נבנה מגדל, המגדל הזה, יהיו בו לבנים יהיו בו דברים, ונמרוד בבורא עולם. כאן הקב"ה לא מחק אותם. פה, בשונה מדור המבול, הוא רק - מה עשה? הפיץ אותם על פני כל הארץ. אגב, אין בעולם הסבר, מתי התחילו הלשונות. הלשון, שפה, מתי התחילה השפה? מי המציא שפה? שפה הרי זה דבר כל כך מורכב. השפות הגדולות שתפסו בכל העולם - מי הרכיב אותם? מי עשה אותם? אז אנחנו יודעים על פי היהדות שהשפות התחילו מדור הפלגה, עד אז "ותהי הארץ שפה אחת ודברים אחדים,". הייתה בהם

חוכמה עליונה, על פי היהדות, אנחנו יהודים שגם השפה הגיעה ממקור גבוה וקדום יותר, מכוחות רוחניים ולא שבני אדם המציאו את השפה, אבל השפות - שאר השפות, זו נגזרת מאותה לשון של לשון הקודש. מי שירצה לראות על זה בהרחבה, יוכל לראות בספר של הרב זמיר כהן 'הצופן', הוא מביא שם ספר מאוד יפה על כל מה שקשור לתורת האותיות ושפת לשון הקודש, שם בפתיחה, הוא מתחיל ממוצא הלשון, מאיפה שהתחילו כל הלשונות וכל הדברים. מי שרוצה לעיין בזה יראה - יש שם מחקר מאוד מאוד יפה בתחום הזה של נבילת הלשונות, איך הרבה מאוד לשונות... כמו שאצלנו למשל אומרים 'אוויר,' איך אומרים אוויר באנגלית? 'אייר.' ממש, אתה רואה ממש נבילה של זה... חתול

- באנגלית אומרים 'קאט,' זאת אומרת, אתה רואה ממש משפטים ומילים שיש להם אותו משפט, יושב על אותה משבצת. נבילת הלשון, עיבוד השפה. מי שירצה יראה את הדברים הללו בהרחבה. למה הם לא קיבלו? למה אותם לא מחקו? התשובה היא פשוטה: לא מחקו אותם מסיבה אחת - הייתה ביניהם אחדות. דור המבול - היה ביניהם גזל, חמס, רבו ביניהם, אמר הקב"ה: גם עוברים עבירות, גם רבים, יאללה... מחק אותם. הם היו רשעים אבל הייתה ביניהם אחדות. לא הרגו אותם, הפיצו אותם, הפיצו אותם על פני כל הגלובוס. אבל עוד הפעם, הם לא עשו את התיקון. הם היו פה פעם שנייה ולא תיקנו. אמר הקב"ה: אתם הייתם פה פעמיים, נשמות גבוהות, כמה שהאדם חוטא יותר, שידע שהוא

מגיע מנשמה גבוהה יותר. כי אם בן אדם עומד גבוה, הנפילה שלו היא נפילה. אם אדם נמוך אז הוא לא נופל. כמה שהנשמות האלו חטאו חזק יותר, סימן ששורשה מגיע ממקום גבוה יותר. אמר הקב"ה: אני מחזיר אתכם פעם שלישית. הפעם אתם תחזרו למצרים. נשמותיהם של בני ישראל. נערכת לכך הכנת תשתית רחבת היקף. אברהם שמוליד את ישמעאל ויצחק, בוררים את ישמעאל החוצה, מתמקדים ביצחק. יצחק, יעקב ועשיו, מוציאים את עשיו, מתמקדים ביעקב. יעקב - 12 שבטים, הוא לא יורד למצרים עד שהוא 70 נפש. שבעים זה שלמות. שבעים עמודים בבית המקדש. שבעים לשון לכלל האנושות, שבעים עמים בתורה, כבשה בין 70 זאבים, 70 שמות לקב"ה, עד שעם ישראל לא מגובש כאוטוריטה

אחת, בלוק אחד, הוא לא מוריד אותם למצרים. שרה אימנו מגיעה למצרים שנים קודם לכן, יוצרת את התשתית שבנות ישראל לא יחטאו במצרים. יוסף הצדיק יורד לפני כן למצרים, יוצר תשתית שבני ישראל לא יחטאו במצרים. עכשיו, אחרי שמוכן הכול, שולח יעקב אבינו את יהודה שיבנה ישיבה, ממנה את לוי להיות ראש הישיבה, אחרי שהוכנה כל התשתית, עכשיו יורדים למצרים. אולי הפעם יש סיכוי שבאמת יצאו לדרך וזה יסתדר בצורה טובה. כשהם מגיעים למצרים שימו לב במה משעבדים אותם, משעבדים אותם בשתי עבודות: בחומר ובלבנים, וזורקים את הילדים ליאור. למה דווקא שתי צורות עונשים כאלו? חומר ולבנים, זה כפרה לדור הפלגה, בניתם מגדל, בניתם את זה מלבנים,

עכשיו תשתעבדו בזה. זריקת הילדים ליאור, זה בדיוק מה שעשיתם בדור המבול, שהשחתתם את זרעכם. עכשיו תחזרו, הזרע שלכם, הילדים שלכם - ישחיתו אותם, יזרקו אותם ליאור. מידה כנגד מידה. עם ישראל נמצא בכור ההיתוך, פשוטו כמשמעו. ברגע שהם הגיעו לתכלית, 210 שנים הגיעו לתכלית המקסימלית, הזדככו, היו כאלה שנשארו, בררו פסול מסיגים, "וחמושים יצאו בני ישראל מארץ מצרים," אבל אלו שיצאו - יצאו מתוקנים. עכשיו הם מגיעים עוד פעם לים, יש להם פחד מהמים, המים זה תיקון של החטא שלהם. אומר להם הקב"ה לבני ישראל, אומר למשה רבנו: "מה תצעק אליי? "דבר אל בני ישראל, וייסעו". לאן ייסעו? אבל יש ים! הים הוא נגדך, רק כשיש לך עבירה. אם

אין לך עבירה, אתה לא צריך לפחד מהים. הים הזה עוד ייקרע לך, מהים הזה, מהאסון הזה תגיע לך הישועה. אם חלילה יש בך עבירה, אז אתה בבעיה. "לא הערוד ממית, אלא החטא ממית," עכשיו כשתיקנתם את העניין של המים, של הכול, אתה תיכנס לתוך הים, ומשם תגיע לך הישועה. הרבה מאוד פעמים אומרים לאדם: תשמע טוב, יש לך חסימה, "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף," קשה לך בעניין הזיווג? תדע לך, שהישועה שלך תגיע בדיוק מהמקום הבלתי צפוי. איך? על ידי עבודה פנימית. לפעמים החטאים שלנו מעכבים. יש לפעמים כל מיני תיקונים אבל בעיקרון, החטא שלנו מעכב את הזיווג. ברגע שהאדם מקדש את עצמו, בפרט אם הוא עומד בכל מה שקשור לניסיונות של קדושה:

קדושת הנגיעה, קדושת שמירת העיניים על מה שהוא מסתכל, אם הוא עומד במקומות הללו, הוא קורע לעצמו את הים, כפשוטו. הים נקרע לו. מבלתי ייאמן - שם תגיע לך הישועה. "קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף." הפרנסה קשה, לא הולך, מנסה פה, מנסה שם. אומר לך הקב"ה: "כקריעת ים סוף." אם אתה תדע שהפרנסה שלך... לפעמים אדם חוסם לעצמו את השפע, חוסם לעצמו את כל המערכת שלו, אבל איך אתה חוסם? מהעבירות שלך זה נחסם. אז תדע לך שביום שתתקן את העניין הזה, תקדש את עצמך, תקבל על עצמך איזושהי קבלה, טובה, בפרט בכל מה שקשור לעניינים של קדושה כי כידוע, יש עניין של פרנסה וקדושה הולכים ביחד. כמה שאדם מקדש את עצמו יותר, אז העניינים

הללו, הם עניינים שמסתדרים, הפרנסה מגיעה ביחד. הזוהר הקדוש כותב - למעשה זה גמרא אבל זה גם מופיע בזוהר הקדוש. רבא היה מדריך את התלמידים אצלו בישיבה. הוא היה אומר להם: "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו." רוצים להיות עשירים? כבד את האישה. תכבד את אשתך. ככה היה אומר רבא לתלמידיו: אם יהיה לך כבוד לאישה, אם האישה תרגיש מכובדת, שאתה דואג לכבודה. הרמב"ם כותב על זה באריכות רבה, איך דואגים לכבודה של האישה, אם אתה מכבד את אשתך, לא שאתה אומר שאתה מכבד את אשתך אלא שאשתך מרגישה מכובדת על ידך, צריך לשאול את האישה, לא את הגבר, אם היא מרגישה שהיא מכובדת על ידך, אומר רבא: תדע לך, פתחת לעצמך שפע של פרנסה. "אוקירו

לנשייכו כי היכי דתתעתרו". הזוהר הקדוש מסביר את השורש - למה באמת? מה הקשר? אומר הזוהר הקדוש שהאישה - הסמל שלה, זה נמצא דרך האות ה.' האות ה', זו אות הנקבה. גם ברגשות כשאנחנו רוצים להביע רגש מסוים: קנאה, תאווה, חמדה, אהבה - תמיד זה תחת האות ה.' האות ה', זו אות הנקבה. זה לא טוב כידוע, לתת שם זכר לנקבה, לקרוא לנקבה בשם 'דניאל', שם גרוע מאוד לנקבה, זה שם זכרי, זה בעייתי, אז אם יש, חלילה, בעיה, מוסיפים לה את האות ה:' 'דניאלה' - האות ה', והאות ה' פותחת. אותו דבר, גם כן, שרה אימנו הייתה עקרה, הורידו את ה-י', זו אות שמסמלת על עקרות, ושמו את האות ה.' ליהושע בן נון הוסיפו את האות י,' ולכן ליהושע לא היו

ילדים, למרות שהגמרא מביאה סיבה נוספת אבל הסיבה הזאת התלבשה גם על האות י.' האות י' היא אות אחרת מבחינת המערכת הזאת. אברהם אבינו - אותו דבר, הוסיפו לו את האות ה' - ה' בשרה, ה' באברהם, נולדו להם ילדים כי שניהם, כידוע, היו עקרים. הרעיון של האות ה', זו אות שמסמלת את הנקבה. במקביל, אומר הזוהר הקדוש מה האות שמסמלת את הפרנסה? גם האות ה.' כשאנחנו לוקחים את הלחם, אנחנו מברכים: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, "ה-מוציא לחם מן הארץ." כאן באות ה' צריך לכוון על עניין הפרנסה: "ה -מוציא "לחם מן הארץ." אומר הזוהר הקדוש: לכוון בעניינה של הפרנסה. במילים אחרות, שורש אחד לפרנסה ולאישה, יושב בדיוק על אותה משבצת

דרך האות ה.' אמר רבא: "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו." למה? יש לך משבצת אחת, יש לך שורש אחד. "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף," גם מדובר בעניין הנקבה. "קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף," אבל ברגע שבן אדם מתקן את השורש הרוחני, ייקרע לך הים מהמקום הכי פחות צפוי. לכן, כשאדם מבקש על פרנסה מהקב"ה, אל תתנו לבורא עולם עצות. הוא יודע להביא לך את הפרנסה מהמקום שאתה לא חושב. תבקש שהקב"ה יפתח לך את השער. יש כאלה אומרים: "בורא עולם, דבר עם ההוא שיסדר עם הזה... פתח את הלב של פלוני". אל תפתחו לבבות של בני אדם. שבורא עולם- זה מה שאומר המהר"ל: "יהי רצון מלפניך." אם בורא עולם, אתה תרצה, אם זה יהיה הרצון שלי -

יהיה מלפניך, כל השערים פתוחים. זה בידיים שלנו, רבותיי. אדם שמתפלל, מקדש את עצמו בנקודה הפנימית הזו, פותח לעצמו שפע, ואז הים נקרע מהמקום הכי בלתי ייאמן. סיפרנו פה בעבר על אותו אברך - אני עוד פעם אחזור בקצרצרה על העניין אבל שוב פעם, אני מדגיש - אל תנסו את זה בבית. מי שלא נמצא במקום הרוחני הזה, שלא יבצע את הסיפור הבא, לא ינסה אותו 'על חי' אצלו בבית. הרעיון הוא היה רעיון כזה: אחד האברכים הגיע לעשות קנייה בסופר, עומד בתור עם העגלה, קצת מוצרים, מאחוריו עמד אדם שהוא לא שומר מצוות, והוא התחיל לרטון שם על התור ועל הקופה, ועל כל הסחבת. בינתיים אותו אברך הלך להביא פחית 'מטרנה' בשביל הילד, שכח 'מטרנה',

קפץ רגע... השאיר את העגלה, קפץ וחזר. והוא שפך עליו קיטון של רותחין: "מה, הולך, חוזר...", לא עזרו התירוצים. עכשיו, האברך הזה ראה שההוא צועק, צועק, צועק, אז שתק, נו מה עכשיו יריב איתו? אבל בשלב מסוים, אותו אחד תפס את עצמו, עכשיו באמת, הוא סתם צעק על הבן אדם זה שהקופאית מתבלבלת ויש תור של לקוחות, זה לא קשור לבן אדם הזה, אז הוא ביקש סליחה. הוא אמר לו: "אני סלחתי". הוא אומר לו: "לא, כשאני אומר סליחה, אני רואה את עגלת הקניות שלך, "לא מוצאת חן בעיניי העגלה שלך. בוא עכשיו, אני אמלא לך את כל העגלה מוצרים." הוציא אותו מהתור כדי לפייס אותו על זה שהוא צעק עליו על-לא-עוול בכפו. הוציא אותו, אותו בן אדם

מהתור, לקח את האברך הזה בין המדפים, מילא את כל עגלת הקניות, עגלת קניות עמוסה באוכל, במוצרים, בדגים, בבשר, במוצרי אפיה, במוצרי כביסה, במוצרי חלב, בממתקים לילדים, עגלה - "בעגלא ובזמן קריב!..." מגיע לקופה, מעבירים את כל החשבון, יצא למעלה מ-1,800 ש"ח. מוציא אשראי - צ'לאק, מעביר את האשראי, משחרר את העגלה. האברך הזה יוצא החוצה מהסופר, פורץ בבכי. ניגש אליו אותו בן אדם, אומר לו: "אבל על מה אתה בוכה? די, ביקשתי סליחה, "אמרתי סליחה, עשיתי קנייה"! הוא אומר לו: "אתה לא פגעת בי, "וביקשת סליחה, ועשית קנייה כמעט בעל כורחי, ותודה רבה לך על הקנייה שאתה עשית. "הדמעות שלי, הן דמעות אחרות - דמעות של שמחה. "ואני

אגיד לך למה, היום כשבאתי הביתה, לא היה לי שקל. שקל לעשות קנייה. "אשתי אומרת לי: 'לך תעשה קנייה לכבוד שבת." אמרתי לה: "אבל אין לי כסף"! "היא אומרת לי: 'ומה עם הביטחון בהשם'? "אתה יושב, עמל בתורה, לומד תורה, איפה הביטחון שלך שהקב"ה יעזור לך? "קדימה, זה לא דיבורים, לך לסופר, שהקב"ה יעזור לך". הוא אומר: "לא הייתה לי ברירה, הלכתי לסופר. "אני עושה קנייה, לקחתי רק את המוצרים הבסיסיים: חלב, ביצים, קמח, שמן, "מינימום שבמינימום. אני עומד בתור, ואין לי כסף לשלם"! "עומדים חמישה מלפניי, ואני מרים את העיניים, אומר: "בורא עולם, אל תבזה אותי, "אל תבזה אותי. וכמו שאני מתפלל שהוא לא יבזה אותי, אתה, אדוני, עומד

מאחוריי, "מתחיל לצעוק: 'מה הלכת? מה זה'? "עצמתי, שתקתי, אמרתי: 'בורא עולם, תודה רבה לך על הביזיונות. "ביקשתי גם את הביזיונות האלה לא,... שפכת עליי את הביזיונות. "אבל ברגע שאמרתי תודה רבה לבורא עולם - נקרע לי הים, "נהייתי לי קריעת ים סוף פרטית, אתה טופח לי על השכם, אומר לי: "בוא, העגלה שלך לא מוצאת חן בעיניי, אני מבקש סליחה, אני רוצה לפצות אותך. "אני אומר לך: 'לא צריך'! ואין לי שקל! "ואתה מוציא את העגלה מהתור, עושה לי סיבוב בין המדפים, ממלא את העגלה "בעגלת קניות. אמרתי: 'תודה רבה לך, בורא עולם'. "עכשיו שאני יוצא החוצה - בכל טוב! 1,800 שקל! הרמתי עיניים לשמים, פרצתי בבכי, "של שמחה, שאתה כנראה

עשית דבר טוב, והיית שליח טוב כדי לעשות לי את השפע "הנפלא הזה". זה כוח אדיר ונפלא. את הסיפור הזה, סיפרתי אותו באיזשהו מקום, ניגש אליי יהודי צדיק... אמרתי, הדגשתי לכולם: "אל תלכו לסופר בלי כסף, כן"? מי שהולך, לקחת כסף. זה רק אדם שנמצא במקום רוחני מסוים. סיפרתי את הסיפור הזה באיזה מקום, ניגש אליי יהודי, אומר לי: "אני רוצה להגיד לך מכלי ראשון," הוא אומר לי: "השבת הזו", כך הוא מספר לי... אז השיעור התרחש בשבת, הוא אומר לי: "השבת הזו יצאתי לקניות "עם 8 שקלים בכיס. זה מה שהיה לי, ואמרתי: 'בורא עולם, אני צריך לעשות "קניות לשבת, צריך לעשות קניות לשבת, תושיע אותי". הוא אדם בעל אמונה גדולה מאוד, זה לא

פשוט לעשות את זה, אבל ממש מאמין. אמר: "בורא עולם, תושיע אותי". הוא אומר: "עוד לפני שהגעתי לסופר, הקב"ה שלח לי כסף. מישהו פגש אותי, "נתן לי שם איזה סכום, דחף לי לכיס, אמר לי: 'קח, שיהיה לך לכבוד שבת"'. הוא אומר: "אני מוציא, רואה סכום - 300 שקלים, בדיוק כמו המוצרים שהייתי צריך "לקנות, קניתי ב-308 שקלים, בדיוק מה שהיה - 8 שקלים עם ה- 300". "הקב"ה שלח לי". הוא אומר: "יותר מזה, אני אגיד לך סיפור של אמונה", הוא אומר: "פעם אחת "אני הייתי צריך כסף מאוד מאוד דחוף, לא היה לי מאיפה", "היה באותו ערב אירוע, אמרתי אני אכנס לאירוע להגיד מזל טוב לבעל השמחה "ואני יוצא. אני נכנס לאירוע, יהודי קצת מבוגר, קצת

זקן לבן אבל לא איזה בבא "לא צדיק, לא איזה... כאילו לא - הוא צדיק אבל לא, "לא עונה למה שנקרא בשפה שלנו מהצדיקים והמקובלים, יהודי פשוט. "קצת מבוגר, מראה פנים ככה... יש לו צורת פנים נאה." נכנס לאולם שמחות, מיד ניגש אליו איזה בן אדם, אומר לו: "כבוד הרב, "תן לי ברכה". הוא אומר לו: "אני לא רב". "תן לי ברכה, כבוד הרב". הוא אומר: "בירכתי אותו". "דחף לי לכיס." הוא אמר: "לא ראיתי אפילו מה הוא שם. דחף לי לכיס". "אני יוצא מהאולם, אני מוציא מהכיס, אני רואה, הוא שם מקופל - 1,000 שקלים "בתוך הכיס. ברכה", הוא אומר, "נכנסתי, יצאתי"! הוא אומר: "ואני ידעתי, זה לא הוא, זה לא הבן אדם הזה, "זה בורא עולם - תודה רבה

לך, שאתה שלחת לי." ברגע שאדם חי, בזעקה לבורא עולם, הוא עושה את ההשתדלות מבחינתו, כמובן שזה לא יובן בצורה לא נכונה. יש כאלה לפעמים אומרים: "מה, אז אם זה ככה, אז מה הבעיה? "בוא נלך לסופר, כל הדרך לסופר נצעק, שהקב"ה ישלח לנו כל מיני זה"... צריך לדעת, אתה צריך להיות במקום רוחני מתאים, אתה צריך להיות בקומה רוחנית, אבל אדם שנמצא במקום הרוחני הבוטח הזה, וזה ביטחון ברמה - אני אומר, זה ביטחון ברמה גבוהה מאוד, מאוד מקצוענית. כמו שלא כל אחד יכול להיות זמר, אבל יש זמרים שיכולים לטפס לטונים, לעלות אוקטבות, לא כל אחד יכול להיות צייר, אבל יש ציירים - לוקחים מכחול, מה שהוא עושה לך, אתה מתמוגג מהיצירה. לא כל

אחד נמצא ברמה של ביטחון. זה נרכש, אגב, אפשר לרכוש את זה, אבל לא כל אחד שיקפוץ לשם, זה דורש המון המון עבודה פנימית, אבל מי שנמצא במקום הרוחני הזה - ים סוף נקרע לו. "קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף," אבל ברגע שיש - "מה תצעק אליי? "דבר אל בני ישראל וייסעו", הים נקרע. הדברים הללו, זה מתנות נפלאות שהקב"ה נתן לנו. כל זמן שעם ישראל היה בחטא, לא רק שהם פחדו מהמים, עוד זרקו להם את הילדים למים. כשעם ישראל יצא מהמקום הזה, והגיע למקום רוחני גבוה יותר, שלו יותר, עוצמתי יותר, אותם המים שרדפו אחריהם להורגם, המים האלה התהפכו להצלתם, והמצרים אמרו: אנחנו יודעים שהמושיע של ישראל לוקה במים, זאת אומרת, המים היו

באמת נגדנו, המים האלה הושיעו אותנו. אני לא יודע, אבל אולי שבשורשי הדברים, זו הסיבה שאיימו המצרים דווקא על עם ישראל שהם יזרקו אותנו לים. אי אפשר לדעת, אם לא איזה כוח עליון שם שנכנס להם... לא סתם, אין מקרה בעולם, למה דווקא לים? למה דווקא לזרוק אותנו למים? היום הערבים לא אומרים את זה, אגב. אומרים משפטים אחרים. למה אז אמרו לזרוק אותנו לים? מי יודע מה, אם לא רצו לעורר את אותו כוח קדמון שבאמת לקינו במצרים במה שקשור למים. אבל זה סיימנו כבר. זה דבר שלא יכול לחזור על עצמו פעם שנייה. את התיקון שלנו כבר גמרנו בקריעת ים סוף. לכן, אותם המים, כרגע לפחות, הם לא מים שמכים בעם ישראל, ואדרבה, כתוב ש"כימי צאתך

מארץ מצרים, "אראנו נפלאות", אנחנו נמצאים בעקבתא דמשיחא, אנחנו יודעים שעל פי - בע"ה על פי הנבואות שיש לנו, הניסים שאנחנו הולכים לחוות אותם, הניסים של מצרים יהיו קטנים לעומת הניסים הנפלאים הללו. הקב"ה יזכה אותנו, בע"ה שנזכה בימינו ש"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים," שנראה את הגאולה השלמה ברחמים במהרה בימינו, אמן. חזקים וברוכים תהיו.