גם כשהילד מתרחק - לא מוותרים עליו

חיים כי היה ילד שעשה להורים שלו את המוות. מה שהוא לא עשה בבית ערב שבת אחד כשהוא ניגש לאמא, מבקש ממנה כסף לקנות עוד כמה מהדברים הלא כל כך פשוטים שהוא צריך אותם, אמא אומרת לו, אין לי יותר כסף לתת לך, אני ממש מצטערת חיים כן, תצטרך להסתדר לבד. אני מעדיפה שפחות, אבל אמא הוא אומר לה כשהוא תופס את שתי הפמותים שהיא עומדת להדליק בהם לרות שבת, אמא, אם את לא מביאה לי, אני מנפץ לך את הפמותים. והיא לא הביאה לו כי לא היה לה, אז הוא ניפץ את הפמותים ברצפה. משטרה הגיעה אל הבית וחיים כי יצא אחר כבוד ולא חזר שנים ארוכות הביתה. הוא עשה עבודה עם עצמו והוא השתכם ובחג פורים אחד הוא מגיע הביתה כשהוא כבר לא ילד קטן,

בחור גדול. בכל המשפחה יושבים ביחד סבי שולחן החג וחיים כשוטה כוסית ועוד כוסית ועוד כוסית. בשלב מסוים שהיה נראה שהוא ממש עיכור. הוא מתיישב פתאום התחיל לשיר שראי שבת ניגשת אליו אמא שלו בכזאת אהבה. חיים קה היא אומרת לו זה לא שבת היום זה פורים. הוא אומר לה אמא אני יודע אבל אני רוצה לספר לך מה קורה לי בשולחן שבת שלי שאני נמצא בדירה שלי וחי שם לבד לבד ליד שולחן שבת שאני נמצא נמצא בו לבד לבד אני נזכר ברגעים האלה שאתם יושבים כאן סביב שולחן השבת שלכם ביחד ואני מנסה לדמיין את הזמן את הרגע שאבא חוזר מבית כנסת ועושה קידוש ואחרי הקידוש מה את מברכת ואני מנסה לדמיין איך את מברכת אותי ואני מוריד את הראש

ומרגיש את הידיים שלך על הראש שלי וזה מה שמחזיק אותי כל השבוע אומרת לו אמא שלו חיים כי זה לא רק זיכרון שלך זיכרון גם שלי כיוון שכל ליל שבת כשאבא חוזר מבית כנסת הוא עושה קידוש ואני מברכת אותם אחד אחד את האחים שלך והם הולכים לכיוון המטבח ליטול ידיים אני נשארת עוד קצת מעל כיסא שהוא ריק עכשיו ואני מליכה את הידיים כביכול בדמיון מעל הראש שלך חיים כן וזה מה שמחזיק אותי כל השבוע כשאני יושבת שם ומברכת אותך מה בעצם ילדים צריכים לפעמים נראה לנו שהם מתרחקים שהם בחרו להם דרך אחרת שהם בחרו להם בית אחר מקום אחר לחיות בו אין לכן מושג כמה הם צריכות, כמה הם צריכים את הקשר הזה, את הברכה הזאת שלנו, את השאלה, את ההודעה, את המה שלומך הילד שלי. ‏y