לא הרשיתי לעצמי לצחוק יותר מה7.10 רווית אימו של סרן עידן בלוי הי"ד בריאיון קורע לב

היום נפגוש את רביית אמא של עידן עידן נפל בשביעי לאוקטובר הוא היה בבסיס לא הייתה שום סיבה לדאוג מש כיף באמת יש אנשים שאני מחכה להם יו תודה את מהם יואו כן כן אנחנו הולכים לפגוש אישה שלא קוראת לעצמה אמא שקולה אלא קוראת לעצמה אמא גיבורה מתחבטת עם החיים ומנסה לחזור עם כל המשמעויות להיות אותה רביית בעצם לא אותה רבית אלא רבית חדשה אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע גם בלי לומר אף מילה גם כשהשמש תשקע ומאיר בתוך ליבך אתה אף פעם לא לבד קפה מים מים מים כ לצנן כן כן אז מה לא תב להוצאה שלנו לא מסוגלת לשמוע שירים זה מחבר אותי ישר לעידן ולי זה כל שיר מקבל משמעות לא מסוגלת להיכנס לקיוסקים ולשמוע את המוזיקה

את הרי פוגשת מוזיקה כל הזמן מתרגשת לראות אותך אני גם אני מ רגשת לראות אותך אני חושבת שאני מרגישה מהמקום הזה שאני מכירה הרבה ואני יודעת שאת שאולים מכירים אבל אני קראתי גם על עידן שלך ואני רוצה שתספרי לנו קצת עליו על על עידני שלי כן הוא עבור עבור מ השבה באוקטובר הוא עבור כולם סרן עידן בלואי הקש רק של גדוד 13 גולני ש ל בחמל בנחל אוז באותה שבת ואת בבית ואת ממש ממש לא דואגת באותו רגע חשבתי שאני לא דואגת היום שאני מסתכלת אחורה אני חושבת שקפאתי ו הקיפאון הזה ניתק אותי אבל אני לעולם לא דאגתי באופן כללי את לא בן אדם דג לא לאלא קמנו בלהקות כמו כל מדינת ישראל אמרתי ל הוא סגר שבת כמובן אמרתי לבנות בטח

טעות בצופים ואחר כך שהבנו שמשהו אחר מתחולל שם מחוץ לממד אמרתי וואי מה עשינו בלילה את מי חיסלנו מה קורה פה ואז הבנו שמשהו אחר מתרחש הטנדרים בסדרות שהבת שלי אמרה לי אבל לא עשיתי קשר זאת אמרת הילד שלי בבסיס אני בתמימות ממש בשעות האלה של הבוקר אמרתי לבעלי איזה מזל שעידן בבסיס אני חושבת שאת היית הנורמלית כ כי זה היה הראש שלנו זה לא שהיית אחת חסומה את המשכת את מה שהיה דקה קודם כן כי זה מבחינתי אגיד כמו איזה יופי כל איזה יופי הילדים בבית הוא בבסיס זאת אומרת איך הוא ילך בדרך עם כל מה שקורה ב מקפיצים אותו בטוח זא אומרת היום היום אני מבינה שלא הבנתי כלום זאת אומרת עד היום אני לא מבינה כלום ואז התגלגלו

להם ארבעה ימים של סיו שנועם חורב רשם בימים האלה שכמה שהודעות היא קשה החוסר וודאות היא קשה יותר וזה בדיוק ככה זה ארבעה ימים של מחול שדים שפשוט לא ידעתם איפה ה נכון בדיוק ומה היייתה ההרגשה שלך בזמן הזה באיזשהו שלב אני ביום שבת אני זוכרת בשעה 2 ו30 איבד את זה מאוד מהר איבדתי את זה התחילו לרוץ שמועות של שקרה משהו בנחל עוז בגדות 13 בגדות 13 ואין לך עם מי ליצור קשר אין לך עם מי ליצור קשר את את את את לא יודעת מה קורה פה ואני אומרת לי בא לי משהו פה לא בסדר והוא הילד בלחימה מה זה הוא גם הוא גם היה בשכנוע ים עצמיים התחננתי שמישהו יגיד לי מה עם הילד שלי זה ברמה שבאיזשהו שלב פרו לאחי שיבוא אליי ווא הוא

לקח את הבנות מהבית ארבע ימים הבנות לא היו בבית ואז התחילה להיות נהירה הביתה של כל החברים ומשפחה והלכו ויצו וידיעות על פינוי של פצועים לביתי חולים שלא מזוהים זה לרוץ לביתי חולים זה להתקשר לכתבים כדי לדעת מה קורה לראש העיר למישהו שיביא לי קצה של מידע איפה הילד שלי ונראה לך שדווקא בגלל ש הנורמלי שלא ציפית הוא החייל בבסיס את יכולה לחשוב שהמכה עבורך הייתה עוד יותר קשה כי בכלל לא דמיין שיכול להיות כזה זאת אומרת הפער בין מה ש היה רגע קודם לא אמנתי בחיים שיש מישהו או משהו שיכול לפגוע לי בתע המשפחתי המפואר שלי אני לא בן אדם עם אמונה חזקה ועשינו את האקסט הקטנות האלה להגנה מה זה מה זה זה שבעלי מניח קרע

תפילין בבוקר א אני באיזשהו שלב שמעתי שספר דברים הוא מעל הכל ו יש איזה שהם פסוקים מסוימים שקראתי כל בוקר את יודעת מה עזבי את זה רגע בצד את 10 הדיברות קיימתי שבן אדם לחברו קיימתי קיימתי מספיק מספיק לחשוב שאת מוגנת בדיוק אף אחד לא יכול לגעת בטע המפואר הזה מה זה מה זאת אומרת מפואר מפואר זה זוגיות עם שלושה ילדים זה ללכת תדמייני עם אישה עם מילה מעל הראש ומדלגת מאושר מנחת מכייף מ באמת הכל פשוט הכל נורמלי והסיפור הזה הפך להיות לא נורמלי בקנה מידה שהוא מעבר לכל דבר אז מה זה לעבוד בזה את עובדת ב לחיות את עובדת בלהחזיק את מה שקיים כי את הבנות שלי ראויות לאמא ואבא לבית יציב למה שהם היו רגילות אם יש משהו

שאני הכי אהבתי זה בישולים הפינוקים שלי לילדים שלי זה לא בללכת לקניון ולקנות דברים אלא לבשל להם דברים שהם אוהבים זה זה ריח של בית זה זה זה חזרת לבשל חזרתי לבשל לא כמו ש מה מה תי קודם כל הבישולים הם בדמ יזהו דמות עידן אהב לאכול כמעט הכל ובפעם הראשונה שבישלתי לערב שישי בכיתי את נשמתי כי אמרתי מה זהו עבר לי עבר לי איך יכול להיות שאני מצליחה לבשל לאפות את החלות איך יכול להיות באמת לא יודעת אני מרגישה שאני כמו בחדר כושר צריכה לפתח את השריר את מפתח הוא נורא נחלש נחלש ברמת שיתוק כאילו וא ואם הזמן את צריכה לפתח שריר אני אמרתי לבנות שלי תבקשו ממני תבקשו ממני זה נורא מעניין שאת אומרת הצריכה כי שוב זה לא

נשמע לי בכלל משהו חיצוני זה נשמע לי משהו פנימי לגמרי מותר לך להגיד לעצמך אני לא רק צריכה אני רוצה לאט לאט אני מבינה שאפשר לרצות זה כמו שהבנתי שאפשר לצחוק א לא רשת לעצמך כי מה כי אך את יכולה לצחוק זה ביטוי של כביכול של איזה סוג של אושר של שמחה איך את איך יכול להיות שאת תרשי לעצמך לצחוק כאילו כל דבר שהרשת לעצמי התייסרתי על זה אחר כך זאת אומרת ב7 לאוקטובר מתתי וחית ונולדתי זאת אמרת אני לא ית אפילו איך להגדיר את זה את צריכה ללמוד לעשות דברים מחדש את צריכה ללמוד לחיות וכשאת אומרת שמתת וחיית שאני ממש יכולה להזדהות עם ה עם ההרגשה הזאת את אומרת עוד משהו את אומרת שבעצם ה לחיות זה עכשיו המשימה שלך נכון

לחזור לחיות חזרה הזאת נורא נורא כואבת נכון ובכל זאת את יכולה למצוא בתוכך את הנקודה הזאת שפתאום התחלת להרשות לעצמך ה הי הרי נכון גם הזמן פה למרות שאני לא מתחברת לזמן הסת שלו ג אני וואי אני אומרת שכל החוקים או כל הקלישאות לא חלים עלייך לא חלים על אמא גיבורה שאיבדה את הילד שלה היית את רבית כמו שאת מכירה את עצמך רגע אחד מול המראה היית יכולה לא לחיות לא לחיות אני לא מדברת לא לנשום לא לחיות למה שאת מתכווננת היית יכולה זה היה משהו שמתכתב עםם עם הבטן שלך האמיתית אמיתית אם לא היה לי את הבנות שלי אז כן אמיתי אני אני לא ברמה שאני לא מבינה הורים שהילדים היחידים שלהם נפלו ממשיכים מה המנוע שלהם מה האינרציה

שלהם לחיים אני לא יודעת אין לי מושג אמיתי אני אומרת הח א סוללה שנשארו לי ואולי הי תתמלא אני לא שוללת את האפשרות הזאת אני לא רוצה להגיד לבזבז כי לבזבז זה שלילי אני מעניקה עבור הבית שלי אז זה קצת כמו נר אתה לא מחסר או נהיה חסר ממה שאתה נותן כן את אומרת יש לי להבה קטנה אמנם אבל היא היא היא הלהבה הזאת נותנת לכל מי שאני רוצה לתת כן לפעמים למי שאני רוצה לתת ולפעמים למי שאני צריכה לתת לא תמיד זאת אומרת לרוב אני לא מגיעה למצב של צריכה אני היום מרגישה שאני לא צריכה כלום כלום את יודעת לא חייבת כלום לאף אחד לא צריכה כלום לאף אחד זה רק אם אני רוצה וגם אני יודעת את החשיבות אני אני אני לא יכולה לנתוש יום

אחד הבת הקטנה שלי הרגשתי שה הפסיק לי חברים הביתה ואמרתי לה יאלי מה קורה ז היא אמרה לי אמא הבית עצוב מזל שהיה לי כוח לנתק את עצמי מהרגש כי בפנים התמוטטתי מה המשפט הזה וחיצונית אמרתי עכשיו אני נותנת לה כוח משתמשת בשרירים האלה של חדר כושר כן בדיוק והסברתי לה שלא הבית עצוב זה הלב שלנו עצוב ואיפה שאנחנו נלך יכול להיות לנו עצוב גם אם הסביבה היא מאוד מאוד מאוד שמחה ושאנשים מבחוץ נכנסים הם לא מרגישים את העצב שלנו או שכמו הבת שלי הגדולה האמצעית עידני היה בכור עידני הוא הה בכור א גם קלטתי שהי לא לא יוצאת מהבית לא משנה לא לבלות עכשיו לא יוצאת אמרתי לה אריאלי מה מה קורה היא אמרה לי אני לא רוצה להשאיר את

הילי לבד א אבל אני פה מה זאת אומרת היא לא לבד והבנתי איך היא רואה את זה היא כבר לא תופסת ממני כאחת שמסוגלת להיות נוכחת להיות נעלמתי לה אמרתי זה לא יקרה זה לא יקרה אצלי בבית לא יגידו אין אמא איבדתי גם את אמא ואבא שלי לא יקרה והם משימת חייי היייתה תמיד להיות אמא ובאמת אני אני מדברת באמת פה ולב ביחד זו היייתה משימת חיי ועדיין ועדיין עכשיו זה מסע כבד זה מסע כבד לפעמים לא בא לי לדאוג לאף אחד לא רוצה את זוכרת שהבת שלי אה אמרה היא הייתה עם תינוקת ו ובהתחלה הרגשתי שבאמת אין אותכם אין אותך אין את אין אותכם ואיזה מפחיד זה בשביל עבורן מאוד מפחיד מאוד מפחיד אבל אבל דבר אחד אמרתי לעצמי אנחנו אף אחד לא

יודע איך מתמודדים ואנחנו ד לומדים תוך כדי תנועה הבת שלי יום אחד שאלה אותי אני חושבת שזה היה בעקבות בייבי בום אמא זה כואב ללדת עניתי לעצמי בלב זה יותר כואב לאבד ילד אבל מה שאמרתי לה זה שאת כל כך בציפייה ובהתרגשות ובחווית היש הזה והכל ש שאת כנראה שוכחת עכב כי אחרת לא היינו מביאים עוד ילדים לעולם אבל זה כאילו פוגש אותך כל הזמן שאלות כאלה תמימות של שיחה שיכולה להתקיים בכל בית בכל סלון וזה והיא תעבור הכי חלק שיכול להיות ופה זה פוגש אותך כמו חץ ישר לחדרים בלב אני שומעת אותך ואת יודעת אחד הדברים שאומרים על על המלחמה הזאת זה שזה המלחמה של הנשים של העמות של האלמנות של אנשות מילואים ש ושנו כוח מאוד

מאוד חזק כוח נשי ואני שומעת אותך באיזה עוצמה וכוח את זזה קדימה ועדיין את לא מסתירה לרגע את האופציה שהיית יכולה לא ואת החסר שמושך אותך למטה ואת לפעמים גם שם מה זה ברור ואני שואלת אני מסתכלת עליך ואני אומרת איך את מעיזה להיות כל כך במקומות השחורים האלה ולא לפחד שזה יבלה אותך אני מנהלת עם עצמי שיחות של שיחות עידוד שיחות עידוד את עם עצמך אני עם עצמי תראי יש לי סביבה מאוד מאוד עוטפת מאוד עוטפת ואת לא מרגישה שזה כמו שאומרים אחרי המעסים נמשכים הבות שאת חייבת לקום אז את כבר קמה ואת מרגישה יותר טוב דופים מתחילים לרוץ כנראה כנראה איך אומרים החיים יותר חזקים כנראה יכול להיות את יודעת שאני צפיתי בכם

כמשפחה בטלוויזייה תי איזה כיף לי כל פעם א זוכרת את החיוך שלך אמרתי היא מחייכת היא נראית חזקה עכשיו אני יודעת אני מי כמוני יודעת אמרתי איזה כיף אבל הם שרים הם מסוגלים לשמוע שזה חסר לי חסר לי השריר הזה כל כך נחלש אצלי ש חסר לי חסר לי להרגיש קשת של רגשות חסר לי כל כך הרבה דברים הגעגוע מעבר לדני שאת זה אני לא צריכה להסביר לדעתי בשום דבר זה געגוע לכל כך הרבה דברים ואת מרגישה את החוסר הזה את מרגישה את החוסר הזה אני אשאל אותך שאלה קשה אוקיי מה צריכה שיקרה או מה את צריכה להרשות לעצמך כי הגעגוע זה צעד קדימה לקראת בוא נפתח את הלב וזה נשמע שגם את הידיים שלך קפוצות מאוד מאוד מאוד מאוד ואם כבר מתפלק לך

איזה שמחה את אוכלת את הלב נכון אולי לאפשר עצמי ליפול ולהבין שאחר כך קמים השאלה שאני צריכה לשאול את עצמי אם שווה לי בשביל זה להתרסק ברור לי שאחרי ההתרסקות אני אקום זה ברור לי אין לי ברירה אחר רגע זה נורא מעניין שאת אומרת ברור אבל כי אין לי בריירה אחרת אני לא קונה את זה יש לך ברירה אבר אבל אני לא את יודעת שיום אחד אני כנראה יש לי איזשהי איזשהו נוכחות מאוד מאוד ברורה בבית לא יודעת אני אני קמה מהסלון הבית מתפזר לא זה תמיד היה ככה אוקיי נכנסתי למיטה בשבת אחר הצהריים שים ראש טריביאלי נכון שזה קרה גם לפני ואז הבת שלי באה ואמרה לי אמא את מבטיחה לי שלא תהיי מהאמהות שלא קמות מהמיטה אמרתי לה ברור אני

צריכה קצת שקט אבל תפרגני לעצמך רק על הברור הזה כי יש אמות שלא קמות נכון נכון נכון אבל את יודעת אני למדתי לקבל את הכל הכבוד הזה כי פעם על כל דבר שהיו אומרים לי כל הכבוד מה אתו לי כל בדיוק זה היה מרגיז אותי מה אני אני חה בדיוק מה הפכתם אותי אז עשיתי סיר אורז אני הייתי מעמידה ארוחות מקצה לקצה אבל כאילו האנשים שצפו במצד ראו את ההתקדמות הזאת ואני עדתי את הכל הכבוד הזה לא וגם תמיד שאמרו לי כל ה אנחנו יודעים שאת לא אוהבת לשמוע את זה אבל עדיין מגיע לך כל הכבוד אז היום אני קצת יותר מקבלת את הכל הכבוד הזה אמרתי לה כן אני צריכה קצת שקט אני גם עייפה את יודע כילו ואז קמתי התקלחתי וחזרתי לסלון אם היא לא אם

היא לא היייתה אומרת לי את האמירה הזאת הם לא יודעות עד כמה הם מלמדות אותי אבל מד אבל לזה אני קוראת מלמדות אבל את נותנת להם ככולנו גם לא את ודת נכון ילדים אומרים אמא את מסכימה לי הרי זה לא עברית זה לא אם את מרשה לי זה לא אם אני יכ את מסכימה לי כאילו מותר לי להרגיש את זה ואני שואלת את עצמי אם את מסכימה לעצמך אם את מסכימה להסכים אולי לעשות עוד שלב כי זה חסר לך מילא היית אומרת לי תקשיבי לא חסר לי כלום המוזיקה היא הרי דבר ה היא כמו מים היא נכנסת בכל המגננות שלנו אולי גם זה גם כל הקושי נמי נשמתינו היא נכנסת זה זכרונות ואזה פרשנויות וזה מפחיד כו מים היא מחיה מקומות מאוד מאוד יבשים אמרת אני אתרסק אני

יודעת שאני אקם הידיעה הזאת היא מאוד מאוד חזקה אבל את הדרך את כאילו משאירה ואולי זה זמן ואני בוודאי לא לוחצת עלייך אבל יש משהו שאת צריכה להסכים לו את יודעת מה הוא אני צריכה לאפשר לעצמי זה אפילו לא להסכים זה לאפשר לעצמי מה צריכה בש לגעת בזה עוד אני חוזרת לזה שלא לפחד מזה לא לפחד מזה זאת אומרת אני שואלת את עצמי אם שווה לי בשביל לשמוע מוזיקה ל לבזבז את הכוחות שלי להתרסק ולקום מחדש את יודעת שלה אתאפק זה גם בזבוז עוד יותר אנרגיה ברור ברור כמה פעמים את מתאפקת כמה פעמים עומדת לך פה גולה בגרון שאת מרגישה שהיא חונקת אותך אבל את לא יכולה עכשיו את לא יכולה את לא יכולה עכשיו אני אני הולכת קדימה דווקא בגלל

שאת כל כך משתפת אותנו ודברים שאולי גם יש אנשים שפחות מרשים לעצמם לשתף בכאב ובקושי וכל אחד לוקח את הקושי למקום אחר נכון ואני שומעת אותך חיה ממש בשתי עולמות כן עולם הכאב הקושי הען והעולם של היש מה היית רוצה לקבל במתנה להיות קצת פחות מוד מה את צריכה אני לא הייתי מגדירה את זה בודדה כי דווקא אני אני ההפך הגמור מבודד א אז תתני לי מילה יותר טובה תראי אני מרגישה אחרת אחרת כי אני בן אדם מאוד עטוף ואני בגלל שאני בן אדם גם מאוד משתף אז גם אנשים לא מפחדים ממני את מבינה לא מפחדים לדבר איתי הם נזרים קצת אני רואה אבל זה גם הולך וכשאני הגעתי לבית הספר בה הרגשתי כאילו שאני מגיע לאחד אדם אורים אני בסוג של שיבה

בטח אמרתי אתם מתנהג שחזרתי ללמד אתם מתנהגים רגיל כשלי לא יהיה נוח אני אצא מהסיטואציה אז א אז רגע את אומרת לאנשים תתנהגו אלי הרגיל כן כי אני לא רוצה תשמעי כמה את את רוצה להיות להרגיש גם לפעמים נורמלית את רוצה שקצת יתרמו ללך החיים אז אני לא בודדה אני אחרת אני לגמרי שונה אני לא לא אותו בן אדם אז מה ה צריכה לסיום מהצרי צריכה מתנה את ידני מה אני מה אמא גיבורה יכולה לבקש כי שום דבר לאלא חסר לי באמת שום דבר לא חסר לי כביכול יש לי הכל חוץ מתני עכשיו להגיד לך שאני שזו בקשה שהיא מבוזבזת כי אני לא כנראה ש אני לא אקבל אותו חזרה אני רוצה אולי יותר להרגיש אני מנכיחה אותו הרבה בבית ת אני מדברת עליו הרבה

מאוד סיטואציות אני מזכירה אותו כדי ש זה לא יהיה פיל שיושב בחדר ופחדו לדבר עליו את נכנסת אליי הביתה זה לא אתר זיכרון כן לא יקרה מכירה את זה כן אני רואה שאת מכירה אז מה בקטנה בדיוק אז מה את צריכה אני לא יודעת אני אולי להרגיש אותו יותר זאת אומרת ואז להתמלא מזה יותר מה הסביבה יכולה לתת לך בזה אין לי דרישות בחיי לא אין לי דרישות אז את אומרת לי משהו מאוד אמיתי את אומרת לי תשמעי זה לא קשור לאף אחד זה קשור רק אלי נכון לא קשור לאף אחד אני מודה ל כל מי שנמצא מסביבי לכל אחד יש תפקיד בלי שהוא ידע שהוא בתפקיד הזה בכלל באמת א יש כאלה שעוטפים את העולם הקודם שלהם ואני אומרת אני לא יכולה להיות העולם הקודם אני

לא יכולה לא יכולה זה האוגן שלי אי אין לי כאילו נדמה לי שמה שאת אומרת לנו שהוא ורא נורא חזק זה שזה מענין מה שאני רוצה להגיד שיהיה בסדר יהיה בסדר בדיוק בדינמיקה הזאת של בין העולם לבין החסר לבין יהיו יותר חיבורים כי כמה שאת מדברת ומיכה את הכאב את א מאוד גיבורה בזה ואני חושבת שהשרירים שלך א בעצם את אומרת לי אני אני צריכה פשוט להתאמן מאוד ווד נכון נכון ל אז אני רוצה לאחל לך בהצלחה רבה כי את אישה מדהימה תודה רבה ונותנת המון באמת שלך ובכנות שלך נותנת הרבה מקום לכאב בלי בלי בלי לחשוב שזה הסוף וזה כולנו צריכים תודה רבה תודה רבה רבה רבה אתה אף פעם לא לבד אתה אף פעם לא לבד