מסע בין נשמות: עונה 2 - דודו כהן בשיחה אישית עם משה חיים HD (עם כתוביות בעברית)

הוא ניסה להתמודד ברשימת ש"ס במקום השלישי בתל אביב, אבל זה עדיין לא הלך. מדי שבוע הוא מארגן את השיעור השבועי של הרב זמיר כהן בתל אביב, ונראה שזיכוי הרבים בוער במיוחד בעצמותיו. תקופה ארוכה אני עוקב אחרי משה חיים. היום נלך להיפגש איתו וגם נדע האם פניו גם לפוליטיקה הארצית. שלום, משה חיים. -שלום וברכה. מה שלומך? -ברוך השם. אני עוקב תקופה לא קצרה אחרי פעילות זיכוי הרבים שלך, השיעור השבועי של הרב זמיר בתל אביב, בפייסבוק, בכלל פעילות ציבורית, היום אתה מתמודד גם למקום שלישי בש"ס פה בתל אביב. בעצם לפני קצת יותר מ-15 שנה קיבלת הצעה, אתה ואשתך דאז פנינה רוזנבלום, שהתעסקתם כבר והתמודדתם בפוליטיקה, קיבלתם

הצעה מהפרסומאי, מהאסטרטג מוטי מורל, שנפטר לא מזמן, להקים מפלגה אנטי חרדית. הוא אמר לכם: תשמעו, אני אתכם, אני נותן לכם את השירות שלי בחינם אפילו. -בחינם. אבל הטיקט חייב להיות אנטי-חרדי. בסופו של דבר טומי לפיד רכב על הטיקט הזה. אבל אתה יודע, היום, קצת יותר מ-15 שנה אחרי זה, אתה מתמודד במסגרת ש"ס, כאילו בוא'נה, עברת מהפך לא קטן. האמת היא שכשמוטי מורל פנה אלינו, אנחנו... הוא פנה... זאת אומרת, אנחנו הכרנו אותו כי הוא היה בעמדה כל כך גבוהה. אז באותו זמן, אם אני לא טועה, הוא היה היועץ האסטרטגי של אריאל שרון או של ביבי. אני חושב שזה היה של אריאל שרון, ובשבילנו זו הייתה מחמאה עצומה, גדולה. פשוט ככה,

כמו שזה נשמע. האינטרקום צלצל יום בהיר וכשעניתי, שאלתי מי נמצא בדלת, אז הוא אמר: מוטי מורל. זה די הפתיע אותנו כי באמת הוא היה בעמדה מאוד גבוהה ויועץ אסטרטגי שנחשב. וכשהוא בא ואמר לנו שהאג'נדה שאנחנו צריכים ללכת איתה בשביל שנזכה לשירותים שלו זה ללכת נגד החרדים, אז לא הייתי דתי אבל זה היה נראה לי פשוט לא נתפס כל מה שהוא אומר לי. ללכת נגד החרדים, ללכת נגד ציבור שאין בית בישראל שאין לו מישהו במשפחה שהוא חרדי, אין בית בישראל שאין קשר לאיזו משפחה חרדית אחרת. זאת אומרת, איך אפשר לצאת נגד זה? ואז... -היו נקודות ששקלתם את זה? באותה פגישה כבר אמרתי לו: מוטי, אני מצטער, לא בבית ספרי. אני לא מוכן ללכת על

האג'נדה הזאת, ואנחנו נוותר על זה. וממש הוא היה נחרץ, הוא אמר: תדעו לכם שאם אתם הולכים, אתם תזכו לפחות לחמישה מנדטים. ואמרתי לו: לא. גם אני וגם פנינה, זאת אומרת, ודאי שזו לא הייתה החלטה רק שלי, גם של פנינה, אנחנו ביחד, אבל אני יותר התעקשתי בגלל שאני יותר הייתי קרוב לצד הרוחני בבית, יותר ה... אבל עדיין, לא היית חרדי, לא התקרבת לזה אפילו. זאת אומרת, איך הסתכמה אז ההיכרות שלך עם העולם הזה? די שטחית, האמת. אספתי בדרך כל מה ששמעתי שקשור ליהדות במהלך החיים שלי. כי מהבית מה שראיתי זה אימא שמדליקה נרות בשבת ואימא מאוד צנועה כמובן, אישה מאוד מיוחדת, אבל מבחינת ההלכה, מבחינת להדליק אש בשבת דברים מהסוג

הזה - אז זה פחות ראיתי. ובמשך השנים גם יצאתי לעצמאות בגיל מאוד צעיר, כבר עברתי לפנימייה בירושלים, פנימייה לא של דתיים, פנימייה של חילונים, זאת אומרת שלא שומרי מצוות. אז בכל שלב שעברתי בחיים שלי זה סקרן אותי, זה דיבר אליי. כמובן שכמו כל יהודי, אתה יודע, עשיתי בר מצווה, יש את העניין של להניח תפילין, אז פעם הייתי מניח, פעם לא מניח. פעם מניח על הארון... -פעם מניח על הארון... אבל האמת היא שכל פעם... זאת אומרת, גם ככל שהתבגרתי אז כשנגיד השבת הייתה מגיעה אז באיזשהו מקום הייתי נגיד מדליק סיגריה זה היה חורה לי, זאת אומרת היו לי נקודות כאלה, ניצוצות כאלה שהתעוררו במהלך השנים. אבל אף פעם זה לא היה משהו

שהייתי רואה את עצמי הולך ונהיה דתי או משהו כזה. היציאה הזו שבאה עם מוטי מורל זה משהו טבעי שאני חושב שזו תשובה טבעית של כל יהודי. כל יהודי צריך לקום ולהתנגד למי שקם ומתנגד נגד הדרך של העם היהודי. אז היום אתה לפני התמודדות פה בסיעת ש"ס בתל אביב. אתה יודע, בדרך כלל אומרים שהאנשים הטובים לא רוצים להיכנס לפוליטיקה כי אומרים: עזוב, מה לי ולזה? זה לא העולם שלי. אז איך אתה בסופו של דבר? הגעת, אני יודע שגם לך יש סלידה די מובנית מפוליטיקה. אני רואה את החוסר ואת החסך שיש בכל מה שקשור ליהדות ובעצם אני עם הזמן גם מגלה שאין אמצעים כל כך. זאת אומרת, בלי להיכנס לפוליטיקה, בלי להיכנס לעירייה, אתה די מוגבל.

אתה יכול לשאוף. ובאמת, אני באופן אישי, יצא לי ממש מדהים שאני עושה שיעור כזה כל שבוע ביחד עם הרב זמיר כהן, ומגיעים מאות אנשים וזה זיכוי הרבים בלתי רגיל, אבל כמה כאלה דברים יש? אין הרבה דברים כאלה. כן, השאלה אבל דווקא עם אמצעים פוליטיים, אם אפשר לחזק באמת. -בוודאי. או דווקא לא, אתה יודע. -בוודאי. נגיד, השיעור שאתה עושה הוא לא פוליטי, הוא מחזק. והפעילות בפייסבוק היא לא פוליטית והידברות זה לא פוליטי, זה לא מתוקצב על ידי... -נכון, אבל כשנכנסים לדברים יותר מורכבים, כמו לנושא של נוער, נוער שוליים, נוער שיורד ומתדרדר וצריכים להעמיד בשבילו מערך של מורים ומדריכים ברמה ובאיכות גבוהה וצריכים מבנה בשביל

הדבר הזה וצריכים עוד כל כך הרבה אמצעים בשביל לאפשר את זה, אין דרך אחרת. אין. זאת אומרת, אתה לא יכול פה לבוא ולקחת לך איזשהו שטח אדמה וזה משהו שצריך להיות אכפת לעירייה. לצערי הרב, העירייה אכפת לה מאוד מהעיר, זאת אומרת אכפת לה מהתושבים, שלא נטעה, רק האג'נדה שלה זה משהו שהוא... הרצון הזה של להיות מותג, מותג בינלאומי, שלהפוך להיות כמו ניו יורק או כמו ברלין או כמו פריז. את זה הם רואים כיעד, אני חושב שפה הם בדרך מפספסים הרבה דברים והעניין הוא שזה בא על חשבון הצד הרוחני. אבל אומרים: תשמע, לא מעניין אותנו הצד הרוחני, לא רוצים עיר רוחנית. זה לא נכון מאוד, אתה תשמע פה את התושבים, זה לא... כי אני אגיד

לך מה... -לא, זה מה שאני מדבר, ההנהגה של העיר אומרת: תשמע, לא רוצים, יש פה שלושה מועמדים לראשות העיר, כל אחד בדרכו, אתה יודע, לא מעניין אותי, שלא תתקיים פה פעילות רוחנית. זאת אומרת, אתה יודע, גם נציגי ש"ס בקריית שמונה, בדימונה, אפילו בהרצלייה, אני חושב, לא נתקלים ברמת עוינות כמו שאתם פה נתקלים מול הממסד. כנראה בכל מקום שיש איזה משהו שקשור לנגד היהדות, פה בתל אביב רוצים להגיע למשהו יותר גבוה, ככה אתגר, משהו שמאתגר אותם יותר, לצערי הרב. אבל זה לא מה שמשקף. א', זה לא משקף את מה שקורה פה באמת משום שפה בתל אביב יש 40 אחוז תושבים שחלקם דתיים, חרדים, מסורתיים, זאת אומרת 40 אחוז. זה לא אחוז מבוטל בתל

אביב. והייתי אומר שהם אחוז, לצערי הרב, שקט. זאת אומרת, אחוז שאיך אומרים? חי ואומר: מה שאני מקבל, אני מקבל בשמחה ולא נכנס יותר מדי להתרחשויות. ופה מפקששים כי בעצם אנחנו מאבדים פה את הדור שלנו, את הדור הצעיר. היום הדור, למשל בתל אביב, אני נפגש עם ילדים צעירים, חבר'ה צעירים מנותקים לגמרי, הם לא יודעים דברים בסיסיים שקשורים ליהדות. -שזה נראה לי האתגר הכי גדול כי אתה יודע, אצלנו נגיד, בקריית שמונה, רבנים באים לצעירים, אתה יודע, "בוא לסליחות, בוא לזה", אז הם זוכרים, סבא שלהם לקח אותם לבית הכנסת וכו', יש להם, אתה יודע, הם מכירים סבתא מרוקאית וכן הלאה. פה כאילו, אתה יודע, זה כבר לא דור שני לניתוק אלא

דור שלישי ולפעמים אפילו יותר. אז איך מתמודדים עם זה? איך מעוררים את הניצוץ בבן אדם שאין לו ניצוץ? נכון, אחד הדברים שכואבים לי, למשל, זה לראות פה בחורות צעירות, ילדות בגיל 13, 14. דרך אגב, פה ילדות בגיל 13, 14 הן כבר ילדות בוגרות. זה ה-30 של פעם. -כן. והן פשוט, האימא שלהן, לא באשמתן, מקסימום מדליקה נר בשבת, לכבוד שבת, זה המקסימום כי היא גם לא למדה ולא ידעה. והילדה ממש אין לה שום מושג, וכשהיא רוצה לצאת מהבית, מה האלטרנטיבות שיש לה? זה או לרדת לחוף הים או ללכת לנמל או ללכת לאיזושהי תהלוכה שעושים או איזשהו קרנבל או איזה מרוץ אופניים. אין פה אפשרויות. אין. הילדה פשוט יוצאת ואין לה לאיפה... אין...

דברים בסיסיים ביהדות: היא לא יודעת מה זו שמירת נגיעה, היא לא יודעת מה זו טהרת המשפחה. כמה פניות אני מקבל דרך הפייסבוק, נשים ובחורות ששואלות "איפה אני יכולה ללמוד דברים?" "איפה אני יכולה ללמוד מה לעשות בהלכה?" דרך אגב, את השירות הזה, "רב על הקו", זו אחת הסיבות שהקמתי את השירות הזה. היו פונים אליי, שואלים אותי שאלות בהלכה, בחורות צעירות, בחורים צעירים, גם אנשים מבוגרים, כמובן, והקמתי את זה בלי שום קשר למה שאני מדבר איתך, כי הקמתי בגלל שאני לא יכול לתת להם מענה הלכתי היות ואני לא רב מוסמך. אז הקמנו את השירות הזה וזה שירות שנותן מענה כבר היום למאות אלפי אנשים לשאלות בהלכה ותשובות. אבל עוד הפעם,

זה ברמות שאתה יכול לתת, איך אומרים? זה טיפול ראשוני, מה שנקרא. זה עזרה ראשונה. המצב פה בתל אביב הוא מצב הרבה יותר חמור, הרבה יותר קשה, וצריכים להשקיע פה, להשקיע בצד הרוחני. תגיד, אז יגידו... -וזה גם לא... זאת אומרת, ברגע שאתה משקיע בצד הרוחני זה יבוא ויפגע בצד הגשמי או שזה יוריד מהצד הגשמי, זה לא קשור בכלל. זה משהו שמנסים ליצור. טוב, לא בהכרח כי אתה יודע, אני חושב על הצד השני, הם ישמעו אותך והם יגידו: תשמע, הבן אדם רוצה להחזיר בתשובה את הילדים שלנו, ונודה תכלס, אנחנו לא היינו מתנגדים, אבל... לא הייתי מתנגד אבל אני לא רוצה לעשות את הדבר הזה כמו שלא הייתי רוצה שיעשו את זה לי. אל תשכח שאני גם

באתי מעולם כזה שלא דתי. כן, אבל אתה מצליח להבין את הצד השני שמרגיש שהוא מאוים בצורה מסוימת שיחזירו את הילדים שלו בתשובה או שייקחו לו תקציבים, במקום טור מדהים של אופניים, ישקיעו את זה למדרשה? אני מסכים איתך אבל אני רוצה שבאותה מידה, שלא יהיה שאנן גם כן לגבי מה שקורה בעירייה. זאת אומרת, כל הריחוק הזה וכל הניתוק הזה מהיהדות וכל ה"עליהום" הזה שעושים, אם אלה הניסיונות של לפתוח בתי עסק בשבת, ואם זה נושא של תחבורה ציבורית, זאת אומרת אני מסכים, לא צריך להפוך אף ילד לחרדי וגם לא צריך לבוא ולעשות הסברה בכיוון של להתחרד. אני לא חושב. אני דיברתי על לתת כלים לאפשר לאנשים לדעת ולהכיר את היהדות. בין זה לבין

להתחרד יש מרחק. דרך אגב, אני עוד לא ראיתי מישהו שסוגרים אותו עם אזיקים ואומרים לו: עכשיו אתה חרדי. עוד לא היה דבר כזה בעולם. אי אפשר להכריח לעולם מישהו להיות חרדי או דתי או יהודי. זאת אומרת, אלה דברים שהם פנימיים מאוד. אז מאיפה מגיעה בעצם השנאה הזאת? אתה אומר: אני לא מאיים, הם מרגישים מאוימים. -אני אגיד לך משהו, כל השנים, מה היה בתל אביב? בארץ? העסקים היו סגורים. עכשיו, הם באים ואומרים "הדתה", איזו הדתה? זו הדתה חילונית, משום שעד עכשיו כל המקומות היו סגורים. הם רוצים עכשיו לבוא ולשנות את זה. זאת אומרת שעכשיו את צריך לבוא ולהגיד בעצם שאתה משנה את מה שהיה עד היום. אז איך אפשר לבוא ולהגיד...

-תראה, זה שזה עקום, זה אני מבין, זה אנחנו מסכימים. השאלה, מה שבאמת מעניין אותי, מאיפה נובעת החרדה הזאת? למה אני קורא לפעמים בעיתון הארץ, שולחים אליי לינקים וזה, רוגל אלפר, אתה יודע, כל הכותבים האלה, הם פשוט מבוהלים מהיהדות. מה קרה? אתה לא רוצה, אל תשמור, אל תעשה, אבל מאיפה השנאה הזאת? עכשיו, אני לא יודע, אני רחוק מפה, אבל אתה קרוב יותר, אולי לך יש תשובות. למי שיש חשש מהיהדות, אני חושב שכל דבר בעצם שיש לך חשש מאיזשהו דבר מסוים אז אתה מביא את המשקל כנגד. אתה מביא את הסיבה למה אתה... זאת אומרת, אתה מתרץ את זה שזה קשה. בוא נאמר ככה. וזה מה שקורה בעצם ביהדות, מי שלא קם בבוקר ושומר מצוות זה פשוט

בגלל שזה קשה לו. ולבוא ולהגיד "קשה לי" זה לא דבר שהוא מתקבל. מה זה קשה לך? זה הופך אותך להיות עוד יותר עצלן ויותר כזה... אז מה הוא יגיד? לא, אז הוא ימציא לעצמו חוכמה חדשה. כשהציעו לך להשתלב ברשימה המוניציפאלית פה, אתה הרהרת בזה? התלבטת? מה היו השיקולים? היו שיקולים בגלל שאנחנו יודעים מה זו פוליטיקה, זה לא עולם פשוט וזה צורך המון, המון המון התעסקות, ויתור גדול, גם אם זה קשור לעניינים משפחתיים, אתה יותר עסוק. כך שהיו לי די הרבה לבטים. אבל במקרה שלי אני פתרתי את זה. זאת אומרת, אני הלכתי לרב, לרב זמיר כהן, כמובן, וכל זה בהתייעצות איתו. בשביל ללכת ולהוסיף ולשנות ובאמת לעשות מהלכים טובים וחשובים

וגדולים ומשמעותיים אז כדאי ללכת לצעד כזה. אז כשהרב אומר, אנחנו מורידים את הספק. הייתה לי הקלה ופשוט לא סיבכתי את עצמי יותר. זהו. הלכתי על המטרה. -אין שמחה כהתרת הספקות. זה משהו אבל שאתה רואה לטווח ארוך? זאת אומרת, אתה חושב שאתה תעמוד במקום ראשון בהמשך לש"ס המוניציפאלית או אולי לכנסת? -תשמע, כמו שאני מכיר את עצמי אני לא עוצר, אני לא טיפוס שעוצר, אני טיפוס של עשייה, אני טיפוס שמייצר דברים. גם בחיים הקודמים שלי, שהייתי אדם מוכר ומפורסם ביחד עם פנינה, יצרתי ועשיתי, וגם כשהתגרשתי, אחרי זה המשכתי וגם היום הנה, אנחנו נפגשים שוב פעם. זאת אומרת, אני לא מגדיר לעצמי מתי לעצור. אני הולך, אי אפשר לדעת. אז

אתה לא פוסל כניסה גם לפוליטיקה הארצית. אם הרב שלי... אם יורה לי כך הרב, אז אני אעשה את זה ודאי. אם זה יהיה לתועלת אז ודאי שנעשה את זה גם. אבל אני חושב שהצעדים שאני עושה הם נכונים. זאת אומרת, הקצב שאני נכנס לתוך הפוליטיקה, לא מחפש את המקומות הראשונים, נכנס ככה בשקט ונוכיח עשייה, ורק אחרי שנוכיח עשייה, בעזרת השם, אז נעלה עוד מדרגה. זאת אומרת, החיים שלנו הם מדרגות. תגיד, אני מכיר הרבה אנשים שבאמת עוסקים בפעילות זיכוי הרבים באופן התנדבותי, וכשאתה התחלת את השיעורים השבועיים ברמת אביב, ועכשיו זה בבית הכנסת הגדול בתל אביב, אתה יודע, זה נראה יוזמה יפה וזה, אבל אם נגיד היית שואל אותי אז אם אני חושב

שזה יחזיק, כמה כבר? שש? -שש שנים עוד מעט. -שש שנים. הייתי אומר לך: שמע, קשה לי להאמין. כי בכל זאת, זה להפיק את זה כל שבוע, זה הרב צריך להתמיד. צריך פה משהו עם בסיס אולי אתה יודע, יותר מאורגן, יותר מסודר, אבל תכלס זה עניין של בן אדם אחד. ושוב, החוכמה היא לא לזכות את הרבים, לדעתי, זו גם חוכמה, אבל החוכמה היא בעיקר להתמיד בזה לאורך שנים. -להתמיד זה הדבר הכי קשה. זהו, אז מה מחזיק אותך? -ההתחדשות. אתה צריך כל הזמן להתחדש, כל הזמן ליצור עניין, לאו דווקא בנושא שאתה עושה, אלא בכל המכלול שלך. זאת אומרת, ברגע שאתה יוצר עניין סביב הדברים שקורים, אז אנשים מתעניינים, אנשים נמשכים... אבל אתה מרגיש כאילו

שהשגת כבר את היעד, ואתה יודע, באופן טבעי, אנשים מתעייפים. האמת שאני בכלל לא מרגיש שהשגתי את היעד, ממש ממש, אני אומר לך את זה ככה עם יד על הלב. טוב, אם אתה גר בתל אביב, באמת כנראה שלא השגת את היעד. אתה רואה את זה כל יום. -לא, אני אגיד לך למה, אני כל פעם אומר לעצמי: איך יכול להיות שאלה, הזמרים האלה ששרים שירים ים-תיכוניים מגיעים לצפייה של שניים, שלושה, ארבעה מיליון, ואנחנו שמוציאים פנינים, יהלומים, אי אפשר אפילו להסביר את מה שיוצא מפי הרב, ואומנם אנחנו מגיעים לעשרות אלפי צופים, אבל עדיין, יש עוד, יש לאיפה להגיע. אני חושב שבאמת באמת באמת החלום שלי היה זה שנגיע ליעד כזה שפעם בשבוע מדינת ישראל תשב

לשמוע שיעור תורה. ואני חושב שזו תהיה בשבילי הגשמה... טוב, זה חלום. יהיו ימים וזה יגיע. -יום יבוא. אין ספק. תגיד, אבל צורת החיזוק פה, בתל אביב, נגיד אנחנו בהידברות משדרים לכל הארץ, גם לכל העולם, ואתה יודע, אבל פה זה ההארד קור. אני אומר לך, כשכתבתי ב"רייטינג", אני זוכר, הייתי מגיע מקרית שמונה לתל אביב, קו 845, יורד פה ומרגיש שזו לא עיר אחרת, זו מדינה אחרת. -כן. ואתה יודע, הטיפוסים, האנשים, השלטים, האווירה, האוויר. כן, אין ספק, אבל מעבר לזה, זה נראה כך. זה נראה כך. כי אני יכול להגיד לך, אני גר פה ואני יכול להגיד לך שבהיכרות שלי כבר, ברוך השם, כבר כמה? משהו כמו 10 שנים באזור הזה ממש, לפני כן

הייתי גר באזור קצת יותר רחוק מפה, אבל בשנים האחרונות שאני פה, יש פה צימאון, צימאון גדול מאוד לרוחניות. אנשים... תשמע, יש פה אנשי עסקים, משפחות מסודרות יחסית, אנשים עם ראש על הכתפיים, שבפריפריה כל אחד פתח עסק בתחום שלו ובאו לגור באזור הזה, זה אזור מאוד יוקרתי ומאוד מיוחד, ובאו לגור פה, ובעצם יש להם הכול בחיים, והם רוצים רוחניות. וזה בעצם מה שקורה פה במקום הזה. יש עוד, תשמע, ברמת אביב בכלל, רמת אביב היא המעוז של מר"צ. ובשנים האחרונות הדור הזה השתנה, זה דור מאוד מבוגר כבר שהולך ומגיע לפה דור צעיר שלא מסתכל על אשכנזים, ספרדים, ממש לא מעניין אותם. אני נגנב שיש כאלה עדיין ששואלים "אשכנזי, ספרדי",

פשוט אני לא מבין מאיפה זה בא, אבל זה בהחלט לא מעניין אותם ומה שהם מחפשים ומה שהם רוצים זה מסורת של ישראל, זה תפילות, זה לימוד תורה. דרך אגב, תבוא לפה, מה שנקרא מרכז ההארד קור, מה שנקרא הגוש הגדול, רמת אביב, ליד שדה התעופה, אחד המקומות הכי מיוחדים שיש פה בצפון תל אביב, ותבוא לראות את בית הכנסת ביום שבת, אתה תראה 300 חבר'ה צעירים, גילאי 30, 40, 50 באים, מתפללים באחווה, בשמחה, בחיבור מדהים, וזה נמשך אחרי זה לשיעורי תורה למוחרת, וזה נמשך בעוד שיעורים שאנחנו עושים באמצע השבוע וזה נמשך בקשר של הרב עם אנשי הקהילה. זאת אומרת, יש פה התפתחות מדהימה והתפתחות שהיא, עוד פעם, היא לא צריכה להיות חרדית.

אנחנו לא צריכים להיות חרדים בשביל ללכת ולשמור על הערכים שלנו ועל המסורת של עם ישראל, לא צריך להתחרד. תגיד, ואם נחזור לפוליטיקה שנייה, למה דווקא ש"ס? למה לא יהדות התורה? הבית היהודי? הליכוד? אפשר גם מסגרות לאו דווקא חרדיות. האמת היא שזה בגלל שהם פנו אליי אז אני הסכמתי ללכת איתם, אבל יכול להיות שזה קשור באמת לאיזה סיפור שחוויתי עם הרב עובדיה בשנים קודמות, יכול להיות שיש לזה... -פסק הלכה או משהו? כן, עברתי איתו שתי חוויות. כשהגעתי לרמת אביב אז לא היה לי איפה ללמוד, לא ידעתי איפה ללמוד, ואז הייתה לי זכות להכיר את הרב הגאון, הרב עזרא בר-שלום, אב בית הדין, חתנו של הרב עובדיה, זכרונו לברכה, שהחליט

לאמץ אותי ולקחת ככה, לשבת איתי, ללמד איתי, ויום-יום הייתי מגיע אליו הביתה, אני לא אשכח, משעה 10 עד 11 וחצי היה מחכה לי שם הקפה אצלו בבית, והיינו יושבים ולומדים, לומדים והוא ככה העביר וסיפר לי כל מיני סיפורים על הרב עובדיה ועל חוויות שקרו לו במהלך החיים. בשלב מסוים, כשכבר הרב עובדיה חלה, ואז הוא כבר אושפז בבית חולים, אני לא אשכח את זה, קיבלתי טלפון מהרב עזרא בר-שלום והוא אמר לי: אתה רוצה לראות את הרב עובדיה? אז הוא כבר אושפז בבית חולים וזה היה ממש... -זאת אומרת, זה היה קצת לפני שהוא נפטר. כן, כן, זה היה יום לפני שהוא נפטר. ואני אומר לך, ממש הטלפון נפל לי. אמרתי לו: מה?! אני לא אשכח את זה,

הנעתי את האוטו ונסעתי במהירות לבית חולים הדסה, והוא תפס אותי והוא הכניס אותי ל-10 שניות, הייתי סמוך למיטתו, וזה היה דבר מרגש. והיום כשאני חושב על זה שהיום אני נמצא בתנועה, זה פשוט... אני לא יודע, אולי באותו רגע הוא הרגיש את החיבור שלי והוא איחל לי שאני אהיה בתנועה הזאת. זה היה סיפור אחד שבאמת עברתי ואני חושב שאם אני נמצא בתנועה וזה יהיה קשור לסיפור הזה אז אני שמח. ודבר נוסף שהיה לי זה שיום אחד קיבלתי טלפון מחבר של אחי, כשאחי כבר חזר בתשובה, והוא פנה אליי ואמר לי שמחפשים ספר צמרת. אז היינו בברנז'ה, היינו נותני החסות של מלכות היופי ושופטים בתחרויות האלה, והם שמעו עלינו ופנו אליי. ואז חשבתי מי

ספרי צמרת. היו את ספרי הצמרת אביגדור וז'קלין ליכטנשטיין, חברים טובים שלנו. ופניתי באמת לאביגדור, התקשרתי אליו, אמרתי לו: תשמע, פנו אליי מהרב עובדיה, רוצים להעביר איזשהו פסק הלכה, הם צריכים ספר צמרת. אתה מוכן להצטרף? הוא גם, נפל לו הטלפון, אמר לי: מה זאת אומרת? ודאי! ובאמת נסענו לרב עובדיה, אבל שם היה מחזה מדהים. מה בעצם הוא ניסה לברר? -אני אספר מה הוא ניסה לברר, בעצם מה שהוא ניסה לברר זה שזירה של שיער, נשים שהולכות למקווה, אם הן צריכות להוריד את זה או להשאיר את זה. בעצם הוא רצה לדעת ממה המרכיבים והאם לאשר את זה שזה יישאר לנשים שהולכות לטבול במקווה. דרך אגב, הוא אישר את זה, זאת אומרת הוא התיר

ללכת לטבול עם זה, וזה פסק הלכה שאיך אומרים? בזכותנו, העברנו. הייתי שותף בהכנתו. -הייתי שותף בהכנתו. אבל מה שהיה מדהים זה כשהגענו אליו הביתה, אז הרב עובדיה יושב פה ככה, ככה הוא יושב, אני לא אשכח, אני ישבתי פה, לידו, הוא ביקש שאנחנו נשב פה, הספר אביגדור ישב פה ולפניו היה שולחן - משהו כמו 12 מטר אורך, 10 מטר, 7 מטר, לא משנה מה, כשלצידיו יושבים דיינים, כל צד יושב דיין יותר מבוגר מהדיין השני, כל אחד בן 70, 80, אני לא יודע מה, זקנים עד לפה, ואז הוא מדבר איתם על ההלכה. וזה באמת דבר שאי אפשר להסביר אותו. הוא אומר להוא: תפתח את הדף הזה וזה, תפתח את הספר הזה, תפתח את הספר הזה, מה כתוב שם? הוא מתחיל

להקריא לו. "לא, לא, תרד שתי שורות למטה, תקרא". הוא קורא לו שתי שורות. הוא אומר לו מפה איזה משהו, הדיין הזה אומר, אב בית הדין הזה אומר לו מפה: לא, אבל זה צריך להיות ככה. הרב עובדיה אומר לו: לא, אתה לא יכול עכשיו להתערב, תלך, תביא... בקיצור, אתה רואה איך שהוא מנהל את פסק ההלכה. אתה יודע, ואז חילוני יושב בעמוד האחרון של ידיעות אחרונות, רואה: הרב עובדיה פסק שכך וכך... והוא אומר: מה, עוד פעם הדתיים האלה עם ההמצאות שלהם? והם לא מבינים מה עומד מאחורי זה. -מה עומד מאחורי זה. זה היה ממש ככה. -תגיד, דבר נוסף, אתה יודע מה? דווקא כשאתה נחשף לזה, זה יוצר אצלך אמביציה, זה יוצר אצלך משהו שאתה מרגיש שזה כאב

עצום שלא יודעים. כשלא יודעים זה כאב עצום. מילא היו מנסים לדעת, רואים, לומדים ואומרים "לא טוב, לא מתאים", זה בסדר. אבל כשלא יודעים ומדברים, זה משהו שהוא... בורות היא האויב הכי גדול. -נכון. דבר אחרון, אתה פה, שוב, כמעט בלב תל אביב, מכיר המון אומנים, המון סלבס, אתה מכיר את אלה שידוע שהם חזרו בתשובה וכו', אבל יש הרבה כאלה שהם עדיין, אתה יודע, "אל תכתבו עליי, אל תדברו איתי". כן, כן. -עד כמה זו תופעה נפוצה? לצערנו, זו תופעה נפוצה שאני מכיר אותה, לאו דווקא רק מהשנים האלה פה שאני התחזקתי, אלא גם כשאני הייתי... לא הלכתי בדרך השם. זו תופעה של פחד. המפורסמים מאוד מפחדים. הם מאוד מחוברים לתקשורת, הם בעצם

מאוד תלויים בתקשורת. והתקשורת שלנו ידועה כתקשורת שמאלנית, אז מטבע הדברים, הם מפחדים על מקומות העבודה שלהם ועל מה שהם יעשו, והם נזהרים. אני פגשתי לא מעט חברים, סלבס, בפנימיות שלהם אתה שומע את היהדות זועקת אבל הם לא יוציאו את זה כלפי חוץ בגלל שהתקשורת שלנו, לצערי הרב, דורסנית בנושא הזה. אנחנו גם כן רואים. זה לא צריך, איך אומרים? לחפש את זה, רואים מה שעושים לעולם החרדי. רואים מה שעושים לעולם החרדי, התקשורת. -יש לך פתרון לזה? כי לי אין. חוץ מלחזק, בסופו של דבר. תראה, אני מאמין, יש דבר, כלל שידוע אצלנו ביהדות שהקב"ה ברא מידה כנגד מידה, ואיפה שאתה רואה את הדברים הקשים האלה, אז כנראה שיש התחזקויות

במקומות אחרים, וככה זה צריך כנראה להיות. זה מאבק שהוא מתמשך כל הזמן. אלה יעשו ככה ואנחנו נתחזק וככה ובסופו של דבר, עד שתבוא הגאולה. בעזרת השם. -בעזרת השם. עם הרבה זיכוי הרבים. עם זיכוי הרבים ועם המון שאיפה. צריך שכל עם ישראל יתאחד ויביא את הגאולה ביחד. הגאולה לא תבוא עם כמה בודדים. צריכים בעיקר התמדה. -כן. כמו שאתה עושה. משה חיים, תודה רבה. בשמחה. -נהניתי לשוחח איתך. בשמחה רבה. -שיהיה בהצלחה. תודה רבה. ושנעשה ונצליח בעזרת השם. בעזרת השם.