הרב זמיר כהן- מהן תכונות האופי של האדם?

שלום וברכה וערב טוב. אנחנו פותחים הערב בעזרת השם סדרה חדשה שעוסקת במסע אל תוך עצמנו, לנפש האדם, לאישיות של האדם. למידות, לתכונות האופי, להכיר את עצמנו טוב יותר, לבנות את עצמנו מבחינת מידות, הנהגה והכל על פי הדרכה. הדרכת הרמב"ם בספר המדע, בהלכות דעות. שם הרמב"ם גם מדריך במה שנוגע לנפש האדם. ממש ניתן לומר כאחד מגדולי הפסיכולוגים של כל הדורות, אבל על פי התורה יש פסיכולוגים שממציאים דברים מעצמם. זו חוכמה אנושית. או שהם צודקים או שהם לא צודקים. אבל הרמב"ם מדריך אותנו על פי התורה, על פי החוכמה האלוקית, דברים שהם בוודאי מדויקים, נכונים. גם כל אדם יכול לחוש ולחוות בעצמו בפרק זמן קצר כשהוא לוקח את

העצות האלה שהרמב"ם נותן. כיצד חייו משתפרים לטובה הוא יותר שלם עם עצמו, יותר שמח עם עצמו כי יודע שהוא הולך בדרך אמת. אם הוא נשוי או נשואה, שלום הבית משתנה לחלוטין. בעבודה יחסי אנוש, שכנים, אפילו הורים, ילדים, אנשים מעידים שעל פי הדרכת הרמב"ם חייהם משתנים לטובה ולברכה. וזאת מלבד עצם העובדה שאדם מקיים בזה מצווה גדולה. אדם שמתקן את המידות כפי שנראה בהמשך את דברי הרמב"ם שמידת האמצע האיזון בעבודת המידות זה נקרא דרך השם כשאדם הולך בדרך האמצע באיזון בעבודת המידות כפי שנראה בהמשך הוא הולך בדרך השם הוא הולך בדרך נכונה אז מכל ההיבטים גם ברוחניות גם בגשמיות הרמבם מקדיש אריכות דברים בפרקים האלה של הלכות

דעות במה שנוגע לשמירת בריאות הגוף, כללים בהנהגת הבריאות והוא כותב שם שמי שילך לפי הכללים שהוא נתן, ערב אני לו. הוא אומר, אני ערב לאותו אדם שיהיה בריא ויעריך ימים. נותן שם כללים שכולם בהישג יד. אז אנחנו מדי פעם קצת נקרא מלשונו של הרמב"ם כאן בספר המדע בהלכות דעות ונסביר, לא נקרא את הכל, אבל את הנקודות העיקריות. מתחיל הרמב"ם כך: "Dדעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר." יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל. ואם נכעס, הכעס כעס מעט בכמה שנים. ויש אדם שהוא גבוה לב ביותר ויש רוח ביותר. ויש שהוא בעל תאווה לא תסבע נפשו מהלוך בתאווה ויש

שהוא בעל לב טהור ולא התאווה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן ועוד הוא נותן הרבה דוגמאות כאלה לא נקרא את כולם אבל ניקח את העיקרון אומר הרמבם כך לכל אדם יש תכונות אופי שונות לחלוטין מחברו כלומר אם אתה מכיר את עצמך אל תהיה בטוח שכולם כמוך לכל אדם יש תכונות שונות לחלוטין ובאותו אדם יש מגוון של תכונות אופי שונות וקיצוניות מקצה לקצה. המשפטים האלה של הרמב"ם כבר מעוררים כמה שאלות שצריך להבין אותם וכשמקבלים את התשובות מקבלים תובנה חדשה בכל מה שנוגע לעצמנו וגם לאנשים שמסביב. השאלה הראשונה שמיד עולה מדוע הרמב"ם קורא לזה דעות? מי ששם לב הוא מתחיל במילים דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו

ורחוקה ממנה ביותר ואז הוא עובר לתכונות אופי בעל חמה יש אדם שהוא כעסן גדול יש אדם שהוא קיצוני לצד השני אדיש לגמרי שום דבר לא מכאיס אותו אפילו דברים שהוא צריך לכעוס עליהם הוא לא כועס יש אדם גאוותן יש אדם קיצוני לצד השני גאוותן הוא שחצן מתנשא מעל כולם יש אדם קיצוני לצד השני שהוא חסר מוטיבציה לחלוטין. הדימוי העצמי שלו נמוך. הוא מרגיש אני פחות מכולם, אני לא שווה שום דבר. בהמשך אומר הרמבם שהקיצוניות לשני הצדדים היא גרועה. כמו שגרוע להיות שחצן וגאודן, גם גרוע להרגיש דימוי עצמי נמוך. ממשיך ישו בעל תאווה, מתאווה לכל דבר. הולהות. יש אדם אדיש לחלוטין, לענייני העולם, לתאוות העולם, שום דבר לא מעניין אותו,

אין לו יצר לשום דבר. גם הקיצוניות השנייה היא לא טובה. אז אם הוא מדבר על תכונות אופי, למה הוא מתחיל במילה דעות? והוא קרא לכל ההלכות האלה הלכות דעות בספר המדע. למה דעות? תאמר אופי, תכונות אופי. אבל הוא לימד אותנו כאן עומק גדול שנוגע לנפש האדם. כששואלים אדם למה אתה כזה כעסן? למה אתה מגביע את הכל כשאתה מדבר עם אשתך? אתה צועק עליה, רומס אותה, משפיל אותה, מבזה אותה, אתה לא מבין שזה לא בסדר? או אדם שלא שומר על קדושת העיניים, לא שומר על קדושת הברית, אתה לא מבין שזה לא בסדר? מה התשובה בדרך כלל? אני מבין שזה לא בסדר. אני יודע בשכל אני יודע שזה לא בסדר אבל מה לעשות שיש לי אופי כזה כך נולדתי אני לא שולט

בעצמי כלומר הוא מרגיש שהדעה שלו בסדר ומה שלא בסדר זה האופי שלו התכונה שהוא קיבל והוא אומר שבזה אני לא שולט אומר הרמבם תדע שאתה טועה אם אתה מתנהג בצורה לא נכונה כעסן גאוותן לא שומר על על עניין התאווה לא שולט בעצמך. זה אומר שהדעה שלך היא לא מספיק מתכנת. אתה לא מסתכל על הדברים בצורה נכונה. אתה לא רואה את החומרה שבדבר. מה ההוכחה? ניקח דוגמה פשוטה. מה היה קורה אם אדם היה יודע שבכל פעם שאני כועס על אשתי, מגביע את הכל, משפיל אותה, רומס אותה, כשאני יוצא אחר כך, רואה שאין גלגלים לרכב. יד נעלמת, לקחה את ארבעת הגלגלים או את המנוע קבוע. כל פעם שאתה צועק על אשתך, הגלגלים של הרכב נעלמים או שהמנוע נעלם.

עכשיו לך תחפש מנוע. אין סיכוי להחזיר את המנוע שהלך. אדם שהיה יודע שזה עובד כך בקביעות, הוא היה כועס על אשתו, היה משפיל אותה, מבזה אותה. ברגע שהיה מגלה שזה מה שקורה, הוא היה מפסיק. או אדם שחסך 400,לף שק לדירה והוא יודע שבכל פעם שהוא נופל בפגם הברית או בשמירת העיניים, רואה סרט לא צנוע, 50 אלף שק נמחקים לו מהחשבון. הוא היה מעיז ליפול. אבל אתה אומר ש שאתה מבין בשכל שזה לא בסדר, רק אתה לא שולט בעצמך. למה עכשיו אתה כן שולט? התשובה היא כי כשאני מבין בשכל שזה באמת גרוע, שאני באמת מפסיד מזה, פה אני מפסיד מנוע של רכב, פה את ארבעת הגלגלים, פה 50,000 שק, כשאני מבין שזה באמת לא כדאי, אז פתאום אני רואה שגם

האופי משתנה. אני כן יכול לשלוט בעצמי. לכן אומר הרמב"ם, יש דעות הוא מדבר על תכונות אופי והוא קורא לזה דעות. כי אם התכונות אופי מקולקלות, זה אומר שהדעה פגומה. שאנחנו לא מספיק מבינים למה זה כל כך גרוע. אם האדם היה יודע שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, שכל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו, הוא פתאום מבין, תשמע, זה חמור. אם היו אומרים לו ברגע שהוא כועס על אשתו, על חבריו, על ילדיו, לא משנה על מי, אם היו אומרים לו, אבל ממחישים לו, יש כאן עכשיו פסל ואתה משתחווה לפסל, מקריב לפניו קורבן. לוקח כבש, שוחט אותו על המזבח, לפני הכבש מקריב, לפני הפסל מקריב קורבן. הוא היה מזדעזע, אני עובד עבודה זרה, אבל כל הכועס

יהיה בעיניך כאילו עובד עבודה זרה, אמרו חז"ל, יש הסבר למה? כשהאדם מבין שהדבר חמור, שהפעולה הזו גרועה, הוא ממילא משתנה. לכן קודם כל חשוב לדעת את היסוד הזה כי זה נותן כוח וכלים לדעת איך להתמודד עם עצמנו עם מצבים שונים שאנחנו נתקלים בהם. אומר הרמב"ם, דעות הרבה יש לכל אדם ואדם והיא שונה ומשונה. כאן הרמב"ם נתן לנו עידוד גדול. יש אנשים שמסתכלים על עצמם במבט שלילי. לי יש מידות רעות. אני אדם בעייתי. למה? כי אני כעסן. אז מבחינתו הוא רואה את עצמו כמחוק לחלוטין. כי כשאני כועס אני לא שולט בעצמי. סימן שאני לא שווה הגורש חוקה. כי אני כעסן. אומר הרמב"ם, כשאתה מסתכל על תכונה לא טובה שיש בך, אל תשכח את כל הטוב

שיש בך. לכן הוא מתחיל ואומר, "דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם. יש הרבה דעות, הרבה תכונות וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר. אותו הדבר כלפי החברה. מבחינה חברתית, כשמסתכלים על אדם אחר, יש אנשים שמדברים מה פלוני? אתה יודע איזה אדם מושחט הוא? איזה אדם מקולקל. למה החלטת שהוא מושחט ומקולקל? כי יש לו איזה תכונת אופי שהוא לא בסדר. ומה עם כל הדברים הטובים שכן יש בו? למה להתעלם מהכל? זה כמו שאדם יכנס לחנות ירקות. הוא רואה שהפירות משובחים אבל יש שם מלפפונים ריכובים וחצילים כמושים. אם הוא יצא משם ויספר לכל החברים שחנות הירקות הזו אל תיכנסו לשם, הכל רקוב. הוא עושה עו למה אתה אומר שהכל רקוב? המלפפונים

רקובים נכון החצילים כמושים אבל למה למחוק את כל החנות? למה לומר שכל החנות הזו רקובה? באותה מידה כשאדם פוסל את החבר שלו והוא אומר האדם הזה מבחינתי מחוק לחלוטין למה? כי הוא כעסן. למה? כי הוא לא שומר על העיניים. למה אתה הופך אותו לאדם כל כך שלילי? גם על עצמנו. כשאדם מסתכל על עצמו והוא הוא באמת רוצה לתקן את עצמו, מזהה בעצמו תכונה לא טובה, מיד הוא אומר לעצמו, "אני לא שווה פרוטה." תראה את הטוב שבך, תראה את הטוב שבאחרים. כשאדם רואה את הטוב שבו ויחד עם זאת הוא יודע לזהות מה לא טוב אצלי, אז הוא יודע, ברוך השם, בא' ב ג אני בסדר גמור, אפילו ביחס לאחרים אני טוב מאוד. בד ה ו יש לי מה לשנות, יש לי מה לתקן.

אז אני אאבוד על זה. לא נולדתי מלאך. אף אחד מגדולי ישראל לא נולד מלאך. כשמרן הרב עובדיה יוסף נולד, הוא היה בקי בכל התורה. הוא נולד תינוק כמו כולם, ילד כמו כולם והיו לו התמודדויות כמו כולם וקשיים כמו כולם ובדברים מסוימים יותר מכולם. אבל הוא אמר לעצמו, אני עקבי. אני מאמין בעצמי שאני יכול. וזה הסוד של כל גדולי ישראל, גם אותם שהיו מתוקנים בעבודת המידות. החפץ חיים. כמה היה מיוחד בלשון הרע. אבל הרב יצחק קוטנר כותב במכתב, כולם משבחים את החפץ חיים איזהיר הוא היה בלשון הרע. אבל מישהו יודע כמה נפילות היו לו עד שהוא הגיע לגדולתו? הוא לא נולד מלאך. ודאי שגם לא היו נפילות. שם ממשיך הרב יצחק קונר וכותב שיש

לנו טעות גדולה. כשמשבחים את גדולי ישראל אנחנו מיד בוחנים את התחנה הסופית שלהם. כשאישה שומעת על רבנית גולה שעשתה מעשים גדולים ופעולות גדולות והגיעה לשלמות אז היא מרגישה איפה אני ואיפה היא הרבנית הזו כל כך חשובה כל כך נפלאה אבל אני כזו פשוטה אבל למה את מסתכלת על הרבנית הזאת כשהיא בת 70 והגיע להיכן שהגיע כשאת היום בת 20 30 35 תעבדי תתקדמי גם היא בגיל שלך לא הייתה כזו מושלמת אבל היא בנתה את עצמה אותו הדבר בעולם הגברים כשאדם רואה את גדולי ישראל מתוקנים בהנהגה במידות בתורה ביראת שמיים שלא יסתכל על התחנה הסופית שיסתכל על תחילת המסלול כמה הם עבדו כמה הם טרחו כמה הם נפלו בדרגות שלהם היו להם גם נפילות

אבל התאמצו והמשיכו לכן הרמבם מתחיל ואומר דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם תדע שתכונות האופי אל תתמקד רק באחד תראה את התמונה הכוללת ואז תצליח לעלות ולהתקדם ולהתרומם. ממשיך הרמב"ם ויש בין כל דעה ודעה הרחוקה ממנה בקצה האחר דעות בינוניות זו רחוקה מזו. אומר הרמב"ם נתתי לך דוגמאות אני פה לא הקראתי את כל הדוגמאות שהוא מביא. מביא המון דוגמאות כמו קמצן מול פזרן ועוד תכונות אחרות. אז הוא אומר, "נתתי לך את הדוגמאות הקיצוניות, אבל תדע שבין הקצה הזה לקצה הזה יש הרבה אמצע, יש הרבה שלבים, דרגות דרגות. וכל אדם שייך לאחת המחלקות האלה. אם ניקח רשימה ארוכה של עבודת המידות ואדם ישרטא טבלה לעצמו, אז הוא יראה

שיש תכונות שהוא מאוד קיצוני בהם לצד הזה, יש לצד השני ויש תכונות שהוא מאוזן בהם. באמצע יש הרבה קווים בין לבין. וכל הדעות כעת ממשיך הרמב"ם ונכנס לעוד רובד של עומק בנפש האדם. כשאנחנו היום מתנהגים על פי תכונות מסוימות, תכונות אופי מסוימות, אם זה פזרנות מול קמצנות, אם זה טוב לב מול אכזריות וכל השאר, מאיפה קיבלנו את זה? האם זה בא לבד? האם נולדנו עם זה? האם רכשנו את זה? הרמב"ם אומר שיש שלוש אפשרויות לכל התנהלות שלנו וכל אדם כשמזהה בעצמו מהיכן זה נובע בכל דבר שהוא רוצה לעבוד עליו אי אפשר לעבוד על הכל ביחד אדם שרוצה למשל להתחיל לעבוד על מידת הנתינה הוא מרגיש אני קצת קמצן בודק את עצמו כמה שנים לא

הוצאתי שקל מהכיס לתת לאחרים רוצה להתחיל לעבוד על זה אז הוא לוקח את זה כפרויט קט יש אדם שעובד על מידת הכעס, יש אדם שעובד על מידת הקנאה, יש על רדיפת הכבוד, יש על גאווה. כל אדם בודק בעצמו, מחליט, אני לוקח את זה כפרויקט ואני כעת עובד בעיקר לעניין הזה. אבל מאיפה קיבלתי את התכונה הזו? מאיפה זה בא לי? אומר הרמב"ם כך: כל הדעות יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת בריאתו לפי טבע גופו. היום בעברית המודרנית קוראים לזה מולד. יש תכונות מולדות שאדם נולד איתם ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות ויש מהן שאינן לאדם מתחילת בריאתו אלא למד אותם מאחרים וכולי. אם נסכם את דבריו אומר

הרמב"ם כך: כל תכונת אופי שיש לנו, הוא אומר דעות, אבל צריך לזכור שזה לא העברית של הדעות של היום. דעות של הרמב"ם זה תכונות אופי. גם רבנו סעדי הגאון שחיבר ספר אמונות ודעות הוא התכוון לומר אמונות ותכונות אופי. כך בשפת הראשונים המילה דעות התייחסה לתכונות אופי. אומר הרמב"ם, כל תכונת אופי שיש לנו, או שנולדנו איתה ובזה אדם לא צריך לכעוס על עצמו, כי נולדתי עם זה, צריך להתמודד, צריך לעבוד, אבל כך נולדתי. או שהאדם רכש אותם לעצמו, את אותם תכונות אופי, רכש לעצמו במהלך החיים, כי הוא למד אותם מאחרים או חשב שהוא רוצה, אף על פי שלא היה לו שום בסיס לכיוון הזה. אומר הרמב"ם, יש אפשרות שלישית אמצעית שהאדם נולד עם

נטייה לאותו דבר. כלומר, יש מצב של תכונה מולדת שהיא מוטבעת באדם, זה האופי שלו. כך הוא נולד. יש מצב שהוא רק מוכן לאותו עניין. כלומר, הוא לא נולד עם זה, אבל הקרקע אצלו פוריה שברגע שיזרעו זרע זה מיד יצמח, כי הוא נוטה לכיוון הזה. ויש דבר שהוא לא נולד עם זה וגם לא נוטה. אלא מה? במהלך החיים מצחן בעיניו שאחרים מתנהגים כך. זה יכול להיות לחיוב, יכול להיות לשלילה. אדם שאין בו אכזריות, גם אין לו נטייה לאכזריות, אבל מגיל קטן הרגילו אותו לראות סרטים של אלימות, מכות, יריות, ולאט לאט הוא התחיל לפתח ההרצה לדמויות האלה, לאותם שמקים וחוטים ויורים. הוא לא נולד כזה, אבל עם הזמן הוא מתחיל להשתנות והוא מתחיל לנטות

לרעה. אותו דבר הפוך. אדם שקורא סיפורים על גדולי ישראל, כמה חשוב לקרוא על גדולי ישראל, על הרגישות לזולת, סיפורים מדהימים. עד היכאן הגיע הרגישות לזולת של גדולי ישראל. הוא מתפעל מהם, הוא אומר, תראה איזה יופי, באיזו דקויות, איזו רגישות האנשים האלה הגיעו למדרגות כאלה גבוהות והוא רוצה להעתיק אותם לעצמו. לפעמים גדולי ישראל ויטרו על כבוד גדול, על כסף גדול, אבל העיקר שלא לפגוע במישהו אחר. הכיבוד הורים שרואים אצל גדולי ישראל, סיפורים מפליים. הרב רפאל ברוך תולדנו זכר צדיק לברכה פעם הציאו לו לאכול כשהוא היה אברך צעיר הציאו לו לאכול לשתות משהו הוא התחמק הפצירו בו בסוף התברר שהוא צם באותו היום שאלו אותו

למה הוא צם אביו היה הדיין שם במרוקו ושאלו אותו למה הוא צם אז הוא אומר אתמול בבית הדין אני הייתי שם אביו כבר היה זקן ואחד מאלה שבאו לדין תורה, הרב הוציא אותו חייו, פסק שהוא חייב כסף לשני ואותו אדם התחצף כלפי הרב והטיח מילים קשות, אז הוא אומר, "אני הייתי בבית הדין ומיד צעקתי עליו. איך הוא מדבר עם האבא שלי?" והאבא קרא לי לצב וכעס עליי. אמר לי, "האדם הזה יצא חייו בדין, זה הרבה כסף. כשהוא כעס אותו אדם דיבר איתי לא יפה אני מבין אותו למה הוא דיבר איתי לא יפה על פי ההלכה הוא חייב לשלם אבל הוא יצא פגוע אבל למה אתה צועק עליו למה אתה ביישת אותו לפני כולם אמר הרב רפאל ברוך תולדנו היום אני צם כי אתמול אבא

כעס עליי כדי לתקן את הכעס של אתמול איך אני ציירתי את אבא אתמול שבמה הוא צייר את האבא הוא בסך הכל הגן על כבודו של האבא אבל אביו נזו למה פגעת גת באדם הזה אז הוא צם קיבל על עצמו לצום יום שלם אז אנחנו לא בדרגה של עצום על דברים כאלה אבל לכל הפחות אדם קורא סיפורים על גדולי ישראל הוא מקבל קצת תובנה איך אני אמור לדבר עם ההורים איך אני צריך להתייחס אליהם הם שהיו גדולי תורה הגיעו לדקויות כאלה אז איפה אני נמצא בתמונה זה אגב עצה טובה כמה חשוב שבכל בית יהיו ספרים של סיפורי צדיקים על גדולי ישראל בעיקר של התנאים והאמוראים. יש ספרים שעוסקים בסיפורים על תנאים ואמוראים. הם שכל מעשיהם והנהגתם הייתה כל כך ברמה

גבוהה. כשאדם קורא את הסיפורים על גדולי ישראל. זה בחינת ויו עיניך רואות את מורך. כך כתוב בפסוק. והיו עיניך רואות את מורך. מה העניין לראות? זה לא סתם לראות את התמונה אלא הכוונה ללמוד מההנהגה שלהם, מהדרך ארץ שלהם, מההתנהלות שלהם. אז כשהאדם מעתיק מאחרים דברים טובים, הוא נבנה בצורה טובה. אבל אם מרגיל את עצמו, מרגיל את ילדיו לצפות בסרטים לא טובים, לקרוא סיפורים גרועים, לאיפה הוא יגיע? כמה מחקרים יש היום שהילדים לאט לאט יורדים גם ברמת הלימודים, גם בתרבות, גם בשפה, בדרך ארץ. ילדים שרואים את כל הטלנובלות שיש היום בזה. זה טל של נבלות כל הסרטים האלה. אז מה מצפים מילד כזה? מה הוא רואה שם? חוסר נאמנות,

חוסר צניעות, דיבורים בוטים. הורים מספרים לי לאכן הילדים שלהם הגיעו מצפייה בדברים כאלה. אז איך אנחנו כהורים נבנה את הילדים שלנו על דברים כאלה? לפעמים ההורה אומר, "אין לי כוח לילד, אני עכשיו בעבודה. אמא חוזרת מהעבודה, אין לה עכשיו צריכה לבשל, לוקחת את הילד, יש לה בייבי סיטר בחינם, לוחצת על הכפתור, שב, תצפה. אבל מה הוא ילמד משם? מה הוא יקח משם? שווה להתאמץ קצת יותר, לשבת עם הילדים, לשחק איתם, או אם רוצים לתת להם לצפות בתכנים? יש תכנים טובים. יש כמו בהידברות עשו כמה וכמה תוכניות ילדים אז אפשר לתת לילדים שיראו יש פרקים שלמים על פרקי אבות חצי שעה של סרט על זה הוא גיבור הכובש את יצרו אז הילד יושב

רואה עם בובות ומשחקים שגיבור אמיתי זה מי שכובש את יצרו את זה הוא עשיר השמח בחלקו הוא לקח משהו לחיים כשינו ילדים בתלמוד תורה שלמדתי בירושלים תלמוד תורה בני ציון הקירות בחצר בכיתות הכל היה עם פוסטרים של משפטים חכמים מפרקי אבות. כשהיינו ילדים תוך כדי משחק העין קולטת. רק אז לא הבנו כמה זה משפיע, כמה זה בונה את האדם מבפנים. בשיעור חומש למדנו חומש שמות. אז המורה שלימד אותנו בכיתה סיפר לנו מה שכתוב שם שכשמשה רבנו ראה שני עיברים שני יהודים ניצים מתקוטטים אחד עם השני כתוב בפסוק ויאמר לרשע למה תקה ראך והמורה הסביר לנו את דברי חז"ל לא כתוב למה הי כת למה תקה כלומר הוא הרים את היד כדי להקות אותו עדיין לא

יקה לכן הוא שואל אותו על העתיד, למה תקה? למה אתה רוצה להקות? אם כך שואלים חז"ל, למה התורה קוראת לו רשע? הרי הוא לא היכעה אותו, הוא רק הרים את היד. וכתוב בפסוק, ויאמר לרשע, למה תקה ראך? אבל הוא לא רשע, הוא רק הרים את היד. אומרים חז"ל, מכאן שהמרים יד על חברו, אף על פי שלא יקאו נקרא רשע. עכשיו כילד בכיתה ב', ילד בכיתה א', שומע דבר כזה? זה בשיעור חומש, זה לא שיעור של שיחת מוסר, אבל הדברים חודרים, האדם מפנים את הדברים לתוכו כמה צריך להיות זהיר בבן אדם לחברו. לכן אומר הרמב"ם, תדע לך, יש תכונות שנולדת איתם, יש תכונות שאתה רק מוכן לקבל אותם, כלומר קרקע פוריה שכל זרע קטן מיד מצמיח. ויש תכונות שאתה לא

באת עם זה, זה לא קשור אליך בכלל, בין לטובה, בין לרעה, אבל אתה יכול לרכוש אותם. זה אופי נרכה שאתה יכול עם החיים להרגיל את עצמך. כלומר כך כשרואים התנהגות מיוחדת אצל אדם אחר, התנהגות לטובה, רואים תכונת אופי טובה אצל אנשים אחרים, זו טעות לומר זה לא בשבילי, זה גדול עליי. אם תרגיל את עצמך, בהמשך הרמב"ם מסביר איך איך באמת רוכשים את זה. אבל קודם כל צריך לרצות. כשאדם לומד שיש אפשרות כזו, יש אופציה כזו בעולם, מתחיל לעבוד על זה. משתדל, מתאמץ, לאחר זמן, רואה שברוך השם זה הפך להיות חלק ממהותו. בהמשך הוא מסביר איך רוכשים את הדברים. נעבור להלכה ג'. אומר הרמב"ם, שתי קצוות הרחוקות זו מזו, שבכל דעה ודעה אינן

דרך טובה. ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו. כלומר, אם נולדת מזה עם האופי הזה, אל תמשיך איתו. אם אתה קיצוני לאחד הצדדים, אל תמשיך עם זה. אגב, באחד השיעורים, כשאמרתי את דברי הרמב"ם שאומר, "אל תהיה קיצוני לאחד הצדדים, לך באמצע. דרך האיזון זה דרך המלך, שביל הזהב." אז היה שם מישהו בקהל, בחור שאמר, "אם כך," אז זה אומר שלא צריך לשמור את כל המצוות, נכון? מספיק רק אמצע. לא צריך להיות קיצוני לשמור את כל המצוות ולא להיות חילוני גמור. משהו באמצע. אמרתי לו, טוב שאתה שואל, שלא תצא חלילה טעות מהדברים. הרמב"ם מדבר כאן על תכונות אופי. מה שנוגע לשמירת המצוות, המצוות עצמם הם דרך האמצע. ואם אתה לא שומר

את הכל, זה אומר שהקצנת לצד אחד. כי בעולם יש מצד אחד תאוות קיצוניות ויש התנזרות לכיוון השני. רואים את זה בעולם. יש מלחמת תרבויות, תרבות המערבית קיצונית לתאוות ויצרים בלי גבולות. ובמזרח הרחוק יש כטות שהלכו לכיוון האחר דווקא מתנזרים שלא לשת נשים ולא לההנות משום דבר ישנים על קוצים ועל מסמרים ובקושי אוכלים מי שיראה נזיר בודיהיסטי את רשימת הפריטים מה מותר שיהיה לו אם יש הודי עשיר או יפני עשיר שמחליט להיות נזיר בודהיסטי חייב מיד לפזר את כל נכסיו מותר שיהיה לו בגד אחד ועוד איזה מסרק דברים מאוד קטנים, פריטים מאוד קטנים שמותר שיהיה לו. זו הקצנה לצד השני. תתנזר מהכל. אז יש בעולם מלחמת תרבויות, מזרח מול

מערב. המצוות הם האמצע. המצוות מלמדות את האדם תהנה מכל מה שאלוקים ברא בעולם, אבל בצורה מאוזנת. אל תתנזר מאישה, אבל יש זמנים של היתר, יש זמנים של איסור. אל תתנזר מאכילה, אבל יש דברים שמותר לאכול. יש דברים שאסור לאכול וגם מה שאסור לאכול אם אתה אוהב את הטעם הזה כי פעם טעמת או שגוי שהתגייר ואוהב את זה או סתם סקרן לדעת יש אותם גם בהיתר ה הגמרא אומרת למשל שהחזיר שאסור באכילה יש דג בשם שיבוטה מכירים אותו הם יודעים מה זה הדג הזה ולמוח שלו יש טעם של חזיר וזה דג כשר אתה רוצה להנות מהטעם הזה יש לך אותו בהיתר בשר וחלב אסור לאכול אבל העתינים של הבהמה, חל זה נקרא, ישכות איך להכשיר אותם. אחרי שהכשרת מותר

לבשל ולאכול. ויש לזה טעם של בשר וחלב. דם אסור לאכול, אבל הכבד כולו דם ועל ידי צלייה מותר לאכול. אסור לבשל כבד לפני שצולים אותו על האש קודם, אבל לאחר שצלו, אפשר גם לבשל אותו או לאכול אותו כשהוא צלוי. והנה, יש לך טעם של דם. אם אתה רוצה להרגיש את הטעם הזה, כל דבר שהתורה עשרה נתנה אותו גם בהיתר בגבולות הנכונים. היה אצלנו בישיבה בחור שחזר בתשובה, הוא היה שף לפני כן. אז הוא אומר לי שאם פעם מישהו ישאל שאחרי שהוא חזר בתשובה הוא מתגעגע לטעם של החרקים שב, אלה שמשום מה קוראים להם פירות ים. במקום שיהיה כתוב בשלט של החנות ג'וקים מוקפצים אז כותבים פירות ים זה נשמע קצת יותר טוב אז הוא אומר אם מישהו ישאל

שהוא חזר בתשובה והוא מתגעגע על הטעם הזה תאמר לו שיקח דג סלמון ויבשל את זה עם חמעת בוטנים ויקבל את הטעם של החרקים האלה וזה כשר כל דבר יש לו את ה את ההיתר שהקדוש ברוך הוא נתן אז המצ מצוות שבתורה הם דרך האמצע. המצוות שבתורה הם דרך האמצע. הקצנה לכאן או לשם זה הגרוע, זה הלא טוב. במידות אומר הרמב"ם, קח את שביל הזהב, קח את דרך האמצע. אז נקרא שוב את לשונו. שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה. ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו. לא ללכת בהם אם הוא נולד עם זה ולא ללמדן לעצמו שלא לרכוש לעצמו את התכונות האלה ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן או מוכן לאחת מהן שהוא מרגיש שהוא בקלות יקלוט

את הדבר הזה או שכבר למד אחת מהן ונהג בה יחזיר עצמו למותה וילך בדרך טובים והיא הדרך הישרה ממשיך הרמבם מה זה הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה כלומר אל תהיה תהיה קיצוני לקמצנות למשל, שאתה לא מסוגל לתת שקל משלך לאחרים, אבל גם אל תהיה פזרן. פזרן אומר הרמב"ם היא תכונה גרועה כמו קמצן כי מדובר בקיצוניות. אף על פי שיתכן, תראו, יש היום כאלה אצל הצעירים, כולם מחמיאים. הבחור הזה יש לו לב זהב, מקבל משכורת, מחלק לכולם, תוך יומיים לא נשאר לו כלום. אז בחברה מסתכלים עליו כאדם טוב לב. והוא נותן לכולם. אומר הרמב"ם, כמו שעל קמצן אנחנו מסתכלים בעין לא נכונה, לא רוצים לאמץ את התכונה הזאת לעצמנו, גם פזרן

זו תכונה שלילית. אפילו שהוא נותן לצדקה, מחלק הכל לצדקה ולא נשאר לו שום דבר. בהלכה כתוב שהדרך הנכונה היא לתת מעשר כספים. כלומר, לאחר שהאדם מפריש את כל ההוצאות על העסק שלו, אם יש לו הוצאות שכירות, נסיעות, דלק על העסק, לא על המשפחה, על הבית, אחרי שהפריש את כל ההוצאות על העסק, מהנטו שנשאר, לוקח 10% מפריש את זה לצדקה. מי שרוצה להדר עוד יותר, אדם שעושה כך הוא בסדר גמור. מי שרוצה להדר עוד יותר שיתן חומש. אבל כתוב בגמרא, המבזבז, אדם שנותן מכספו לצדקה, אל יבזבז יותר מחומש. מה זה חומש? 20%. על פי ההלכה אסור לתת יותר מ-20% צדקה. אז אתה רואה שגם בנתינה התורה מגבילה אותך. למה? כי אם יש לך לב טוב ואתה

מבזבז את הכל, 50% 70% איך אתה תחייה אחר כך? מה יהיה לך למשפחה? כל החיים תגור בשכירות. צריך לשאוף לקנות דירה שיהיה לך בית משלך. יישוב הדעת, פרנסה טובה. אלא אם כן, האדם הזה הוא אחד מעשירי עולם. אדם שהוא אחד מעשירי עולם שיש לו מיליארדים, יכול לתת גם 90% מצדקה מנחסיו לצדקה ו-10% ישאר לו ולזרעו עד סוף כל הדורות שיוכלו להתקיים מזה בפרנסה טובה. יש עשירים כאלה. אבל אדם מן השורה המומלץ זה 10% מההכנסות, מהנטו שנשאר. אלא אם כן יש לו חובות. אדם שיש לו חובות אסור לו לתת מעשרות. מי שחייב כסף לאחרים והם מצפים לכסף שלהם והוא דוחה אותם. לא מדברים על אדם שלקח משכנתא והוא מסתדר עם זה בפריסה של שנים. אז בסדר

מסתדר עם זה. אבל יש אדם לובה כספים מאחרים והם דחוקים לוחצים אותו מה עם הכסף? והוא מקבל מהמשכורת שלו מפריש מעשר כספים. זאת טעות. קודם תשלם את החובות שלך. כתוב בפסוק לובה רשע ולא ישלם. תסיים את החובות אחר כך תתחיל לתת צדקה. אבל אדם שחי נורמלי ויכול לתת 10% לצדקה טוב מאוד. אם 20% עוד יותר אבל אסור לתת יותר מ-20%. אז רואים שגם בנתינה התורה מגבילה את האדם, מאזנת אותו דרך האמצע. אז אם נגדיר את זה בהגדרות, קמצן זו קיצוניות אחת. פזרן קיצוני לצד השני דרך האמצע להיות נדיב. מה זה נדיב? שומר כסף לעצמו ויודע גם לתת לאחרים. זה סוד האיזון של דרך האמצע שבכל תכונה ותכונה. לפי כך נמשיך לקרוא את לשון הרמב"ם.

ציוו חכמים הראשונים שיהיה אדם שם דעותיו תמיד. מה זה שם? מלשון שומה. עומדן עומד. שם דעותיו תמיד. הוא משאר אותם ומכוון אותם בדרך אמצעית כדי שיהיה שלם בגופו. כלומר, אסור לנו להרשות לעצמנו להמשיך את החיים כמו שאנחנו, כמו שיש אנשים. תקבל אותי כמו שאני. זה אני וגמרנו. לא מתכוון להשתנות. אומר הרמב"ם, זה לא נכון. הגאון מוילנה כותב שהאדם צריך להתאמץ לשבר מידותיו בכל יום. ואם הוא לא עושה את זה, למה לא חיים? אם האדם לא מתאמץ לשבר מידותיו בכל יום, למה לא חיים? עד כדי כך אומר הגאון מביא, ממשיך הרמב"ם, כיצד, לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס. יש אדם, כל דבר מדליק אותו. דבר הכי קטן קרה, מתפרע, צועק, משתולל, זה נקרא

בעל חמה. נוח לכעוס. זה לא טוב. ולא כמת שאינו מרגיש. מצד שני, אדם שהוא כמו מת, אתה יכול לדרוך עליו, לרמוס אותו והוא לא מגיב. גם זה לא טוב. יש אנשים שיגידו, תשמע, זה מצוין, כולם רומסים אותו והוא שותק. אומר הרמנבם, זה לא נכון. יש גבול כמה אתה יכול לתת שירמסו אותך. אז להיות בעל חמה נוח לכעוס זה לא טוב. וגם לא יהיה כמת שאינו מרגיש. אלא בינוני. מה זה בינוני? לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת. אם אתה רואה שאם לא תראה את הכעס בהמשך בפרק הבא בעזרת השם נראה שבוע הבא בפרק השני שם הוא מדבר שאדם צריך להראות בפנים כאילו הוא כועס אבל לא יכאס בליבו כי פעמים אתה חייב

להראות שאתה כועס אם לא תראה שאתה כועס אנשים לא יבינו שהם עושים מעשה חמור כל הזמן תישאר אדיש צריך להראות את זה אמנם זה לא קל כמה מילים נדבר על מידת הכעס כי באמת זה לא קל. לא קל לא לכעוס. הרמבן באיגרת שלו, כשהוא נותן סולם בעבודת המידות, הוא אומר לאדם שרוצה להתחיל לתקן את המידות, במה הוא יתחיל? אומר, "תשמע, יש לי המון מה לתקן, אבל במה אני אתחיל?" אומר הרמ"בן, "ותתחיל קודם כל לעבוד על מידת הכעס." שם הוא מתחיל את האיגרת שלו אחרי הפסוק שהוא מביא משלמה המלך שמע בני מוסר אביך הוא אומר כך תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם בכל עת ובזה תינצל מן הכעס שהיא מידה רעה להחתיא בני אדם וכאשר תינצל מן הכעס

תעלה עליבך מידת הענווה שהיא מידה ממשיך הלאה נותן לנו סולם אבל לימד אותנו אדם רוצה להתחיל לעבוד על המידות אומר מהשבוע לוקח פרויקט את עבודת המידות. במה אני אתחיל? אומר הרמב"ם, תתחיל לעבוד על מידת הכעס. הטענה הכי קשה שיש לאנשים שהם מתמודדים עם אופי כזה של כעס, שהוא אומר, "תשמע, כשזה קורה לי אני מאבד שליטה, אני לא שולט בעצמי, אני פתאום מתפרץ." יש סיפור שיש ממנו מוסר השכל גדול. היה יהודי אחד כאן בארץ, מעשה אמיתי שהיה, היה פה בארץ, שקע בחובות, עסקים כושלים, טעה, נכשל, הסתבך, ניסה לשקם את עצמו, לא הצליח. ממש חובות עצומים והדוחקים בו שישלם. בסוף הציעו לו פה אתה לא מסתדר תצא לארצות הברית יש שם עשירים

שתורמים לנזקקים תיקח המלצה ממחלקת רווחה של העירייה תן לרבנים שיחתמו לך גם כן על המלצות תסתובב יש בניו יורק יש הרבה עשירים אמר איך אני אכיר אותם אז אמרו לו שיש מה ששם קוראים בניו יורק קוראים לזה דרייבר יש נהג יש כאלה שזו הפרנסה שלהם זה העבודה שלהם כשמגיע ראש ממשלת ישראל להתרים כסף בארצות הברית לקרן לביטחון ישראל. הוא לא צריך דרייבר. הוא עושה כנס, בא עם אנשים אבל אנשים פשוטים רוצים להטרים. אז לוקחים נהג שהוא מכיר את כל העשירים. יש להם גם כזה פנקס מיוחד שכתוב בו כל אחד איפה הוא גר ומה שעות קבלת הקהל שלו. שלא תלך בשעה שהוא לא מקבל קהל, סתם תטרך. והנהג מסיע את מי שבא מהארץ בין כל העשירים ומקבל

אחוזים. מה שנותן הוא מקבל אחוזים זה הפרנסה שלו אז אמרו לו יש שם איזה דרייבר אחד טוב לך אליו הוא יקח אותך לכל העשירים הגיע לארצות הברית עובר מאדם לאדם צובר כסף לאט לאט והנה הגיע לביתו של אחד העשירים הגדולים בניו יורק בית מפואר נכנס אליו דופק בדלת מכניס אותו כן בבקשה מראה לו את ההמלצות שקעתי בחובות יש לי בעיה אולי כבודו יכול לעזור לי העשיר הזה אמר לו, תגיד לי, אתה לא מתבייש? במקום ללכת לעבוד, אתה בא לאסוף כסף כאן ונזף בו וצעק עליו והרים את הכל מרגע לרגע יותר, הוסיף כמה קללות טובות וכולו רותח ועצבני. והאדם הזה עומד אדיש, מקשיב, שומע את אלבונו, את ביזיונו ולא מגיב. שלב, רגוע, כאילו שומע עכשיו

איזה מוזיקה קלאסית. וההוא ממשיך וצועק ונוזף. כשגמר את הצעקות שלו אמר לו טוב אבל אם כבר באת אני לא אשלח אותך ככה הוציא פנקס צ'קים 1000 דולר נתן אמר לו תודה רבה שמברך אותך הסתובב בא לצאת לפני שיצא קרא לו העשיר הזה אמר אני רוצה להבין דבר אחד נכון אני אולי לא בסדר שאני מהר כועס אבל אני צעקתי עליך אפילו קיללתי אותך דיברתי מילים קשות איך היית כזה רגוע תגלה לי מה הסוד שלך איך הצלחת להיות להיות כזה רגוע. אתה מסתכל עליי כאילו אתה שומע מוזיקה. האדם הזה חייך, הוציא את הפנקס של הדרייבר מהכיס, יש שם את הרשימה של כל העשירים. הראה לו את שמו של העשיר הזה, שם, כתובת. ליד זה כתוב כועס, צועק, מקלל, בסוף נותן

1000 דולר. אז אמר לו, אז אני ידעתי מראש לקראת מה אני הולך. לא כעסתי. ידעתי אתה צועק. אבל עוד מעט יגיע 1000 דולר. הסיפור הזה יש בו מוסר השכל גדול. כשהאדם יודע שכל ניסיון שהקדוש ברוך הוא מביא לו בחיים, גם אם מכאיסים אותו, בסוף יהיה 1000 דולר. כשאדם עומד בניסיון, הקדוש ברוך הוא בסוף מפצא אותו על זה. אז הוא אומר, אבל עכשיו דיברו איתי כך, אמרו לי כך, החברים, איך אני אשתוק? ההוא אמר לי כך, אני חייב להגיב, חייב להשתולל. אבל אם אתה שולט בעצמך, הקדוש ברוך הוא יתן שכרך פי א000. כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשאיו. כל ניסיון שבא אליך, אתה אומר לעצמך, הנה מכשיר כושר שהקדוש ברוך הוא שלח לי. למה

אנשים משלמים כסף על מכשיר כושר? הרי המכשיר הזה מעייף אותם, מטריח אותם. למה הם משלמים על זה כסף? התשובה היא כי זה בונה אותי. נכון שזה מעייף אותי, זה מטריח אותי, אבל זה בונה אותי. תראה איך הייתי נראה לפני שנה, איך אני נראה היום. על אותו משקל, כל ניסיון שיש לאדם צריך להיזהר, לא לחפש ניסיונות, לא צריך לחפש מכשירי כושר מהסוג הזה כדי להגיע ל אנחנו מתפללים, אל תביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. אבל אם הקדוש ברוך הוא משמיים זימן לך ניסיון, זה ניסיון של פיתוי, של יצר הרע, של שמירת עיניים, של קדושת הברית, של כעס, של קנאה, פתאום אתה רואה בא אליך חבר עם איזה רכב מפואר, מאיפה יש לך? זכיתי בלוטו. מרגיש

צביטה בלב. למה הוא זכה ואני לא זכיתי? הוא קנה פעם אחת וזכה, אני קונה 30 שנה ולא זכיתי בכלום, אפילו לא כיסיתי את ההוצאות. יש לפעמים לאדם מצוקה כזאת, מרגיש קינאה, אבל הוא אומר לעצמו זה מכשיר כושר שנועד לבנות אותי, לבנות אותי בשליטה עצמית במידת הכעס, בקדושה שלי, בהתגברות על מידת הקנאה, באמונה וביטחון בקדוש ברוך הוא שהכל לטובה. וכל ניסיון שהשם מביא זה לטובתו של האדם. אדם שחי בצורה כזו חייב עולים מדרגה לחיים נכונים אמיתיים שלבים וטובים נמשיך את דברי הרמבם הזמן כבר מתקרב אנחנו רוצים לסיים פרק אז נשתדל קצת להזדרז וכן לא תאו על דברים שהגוף צריך להם ואי אפשר לחיות בזולתן כעניין שנאמר צדיק אוכל לסובע

נפשו כלומר האדם צריך צריך להשתדל בענייני פרנסה. אז השתדל כדי להשיג מה שהוא צריך, כדי לחיות בצורה סבירה, בצורה נורמלית. שאר הזמן יקדיש אותו לשיעורי תורה, יקדיש אותו לחסד עם אשתו, לחסד עם אנשים. יש הרבה מצוות. זה שהאדם חי בעולם, אז הוא צריך שיהיה לו מקום לגור, צריך שיהיה לו רכב, צריך מה שהוא זקוק שיהיה לו בחיים, אז שישד שיהיה לו. אבל לסמוך על הקדוש ברוך הוא שאם בורא עולם רוצה להעשיר אותי יש לו מספיק דרכים איך להעשיר אותי בלי שאני אעבוד 24 שעות. כלומר מצד הקללה של בזאת הפך תאכל לחם צריך לעשות השתדלות. אם לא תעשה השתדלות איך תקבל? אבל לא צריך להגזים בהשתדלות. צריך לזכור במצוות צריך להדר. בקללות

לא צריך להדר. בזאת הפך תאכל לחם זה קללה. לא צריך להדר 24 שעות יש אנשים עובדים משרה ועוד משרה, למה רוצים עוד כסף? שעות נוספות, אבל אתה חי טוב גם בלי השעות הנוספות האלה. אז בשביל מה אתה צריך את זה? לא, אני רוצה לחסוך. רוצה שעוד חדר לבנות עוד חדר בדירה, רוצה רכב יותר מפואר. בשביל מה אתה צריך את זה? כשלמדתי בפורת יוסף היו שני נשיאים לישיבה. האחד היה מרן הרב עובדיה יוסף, היה נשיא הישיבה והיה עוד אחד, הרב דוד סלימן שסון. הוא היה עשיר מופלג, לא עשיר מופלג במילה הפשוטה של המילה, ברמה של מיליארדרים מעשירי תבל הוא היה. והאדם הזה, מי שהיה רואה אותו ברחוב עם הפשטות שלו, היה נוסע על אופניים ברחוב. בפשטות.

אנשים לפעמים היו מרגישים אולי צורך לתת לו צדקה לפי שהוא היה נראה. אבל הוא היה תורם עצום, נותן כספים לצדקות וממש כל כולו יש אוסף כתבי יד ששון זה האוסף שלו רק האוסף לבד שווה סכומי עתק של כתבי יד עתיקים ירא שמיים צדיק היה לו כסף אבל מקדיש את זמנו לתורה והכסף הקדוש ברוך הוא היה מסדר לו שהכסף יעשה עוד כסף אבל הוא עצמו לא רדף אחרי הכסף אנשים שהכירו אותו העידו עליו הוא לא רדף אחרי אחרי הכסף. הקדוש ברוך הוא סידר לו שהעסק הזה פתאום יקפוץ פי כמה וזה פי כמה נהיה עשיר. העניינים האלה זה בידי שמיים. אם כבר מזכירים אותו נספר גם סיפור שאז בישיבה כנער מאוד קיבלתי מזה חיזוק גדול מהסיפור שהיה עליו. הוא היה כל

יום השתתף קבוע בשיעור תורה בבית וגן. היה הולך להתפלל מנחה וערבית. היה שם שיעור תורה. הוא היה נשאר בשיעור בין מנחה לרביץ. חוץ ממה שהיה לומד תורה בעוד מקומות. באחד הימים בחורף הרב סיים את השיעור בהנחה לפני רבי חנניה בן עקשיה נאנח אמר להם החודש הזה הפסדנו ברכת הלבנה יש מצווה כל חודש לברך ברכת הלבנה יש בזה גם סגולה גדולה אז הוא נאנחודש הזה הפסדנו זה היה חורף מאוד גשום כל יום השמיים מלאים עננים אין סיכוי לראות את הלבנה וגם אותו ערב זה הערב האחרון מחר כבר אי אפשר לברך יותר וגשם שוטף, ברקים, רעמים, אין סיכוי לברכת הלבנה. אז הרב נענח. הוא הרב ששון קם מהמקום, אמר לו, "כבוד הרב, למה הפסדנו? מי שרוצה

שיבוא איתי." לקח מיניבוס, אז היה שדה תעופה בהתרות, שכר מסוק. עלו מעל העננים, ברכו ברכת הלבנה, חזרו הביתה. זה אדם שיודע מה זה ערך של ברכה. יש גשם אז נעלה מעל העננים. למה להפסיד ברכת הלבנה? כמה צריכים לקחת מוסר לעצמנו מהאנשים הגדולים האלה? ממשיך הרמב"ם ולא יקפוץ ידו ביותר ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מיסת ידו ומלווה כראוי למי שצריך. צריך לדעת יש מצווה גם להלוות אבל הוא מדגיש למי שצריך. יש אנשים סתם לובעים כסף, לובים, מבזבזים, לובים, מבזבזים. צריך לדעת למי אתה מלווה וכמה אתה מלווה. אדם מבקש ממך הלוואה, תבדוק בשביל מה אתה צריך. אתה רואה שהוא יכול להסתדר עם חצי מזה, לא צריך לתת לו יותר ואחר כך

הוא יחנק איך להחזיר. תן לו מה שהוא באמת צריך. גם כשעושים חסד צריך להיות בצורה נכונה. ולא יהיה מהולל וסוחק. יש אדם מתהולל, אף פעם לא תראה אותו רציני, לואג לאנשים, צוחק מכל דבר. אדם הזה, היראת שמיים שלו יורדת ולא עצב ואונן, גם לא אחד שיושב עם עצמו בדכאונות ועצבות, אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות. זה דרך האמצע. לא צריך להיות משתולל בצחוקים ושטויות. מצד שני גם לא עצוב ומדוכה, אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות. צריכים לראות איך להגיע לזה. ודרך זו היא דרך החכמים. כל אדם שדעותיו דעות בינוניות ממוצעות נקרא חכם. הזמן הגיע אז לא נוכל להעריך יותר ולא סיימנו את ה פרק הראשון. נשאר לנו עוד כמה הלכות

בודדות עד סוף הפרק. אז בלי נדר שבוע הבא אנחנו נסיים את הפרק הראשון שפה הוא מלמד אותנו איך לעשות. עד כאן נתן לנו הדרכה מה נכון. עכשיו השאלה איך עושים את זה? איך אני קונה לעצמי את דרך האמצע? איך אני מתמודד? אז זה בעזרת השם נראה בשיעור הבא.