האושפיזין ב-AI: מי היה משה רבנו?

ביום הרביעי של חד הסוכות נכנס אל הסוכה האושפיז הרביעי משה רבנו גדול הנביאים מוסר התורה והרואה הנאמן של עם ישראל אין דמות בתולדות עם ישראל שמלווה אותנו כמו משה רבנו הוא נמצא ביציאת מצרים בקריאת ים סוף במעמד הר סיני וב40 שנות ההליכה במדבר הוא עמד בין עם ישראל ובין פרעה בין ישראל לבין המקטרגים ולתים אף בין העם לבין מידת הדין אך למרות כל מעמדו התורה מעידה עליו והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה דווקא האדם שהגיע למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר היה גם העניב ביותר סיפורו של משה מתחיל חיל בתקופה קשה מאוד. בני ישראל משועבדים במצרים ופרעה גוזר להשליך כל בן זכר ליאור. בתוך החושך נולד תינוק בביתם של

אמרם יוכבד. חז"ל מלמדים שכאשר נולד משה התמלא הבית כולו באור. יוכבד הסתירה אותו במשך שלושה חודשים אך כאשר כבר לא יכלה להרביאו, הכינה לו תיבה קטנה, ציפתה אותה בחומר ובזפת. הניחה אותו בתוכה ושלחה אותו על פניעור. מרים, אחותו, עמדה מרחוק כדי לראות מה יעלה בגורלו. בת פרעה ירדה לרחוץ ביאור, הבחינה בתיבה ושלחה את אמתה לקחת אותה. כאשר פתחה אותה, ראתה ילד בוכה. היא הבינה שהוא מילדי העיברים, אך רחמיה נחמרו עליו. הילד שניצל מגזירת פרעה גדל דווקא בתוך ארמונו של פרעה. כאן נראית כבר בתחילת חייו ההשגחה המיוחדת של הקדוש ברוך הוא. המקום שהיה אמור להיות המסוכן ביותר עבורו הפך למקום שבו גדל ונשמר. אבל משה לא שכח

את אחיו. כאשר יצא מן הארמון וראה האיש מצרי מכה איש עברי הוא לא עמד מן הצד. הוא התערב והציל את העברי. לאחר מכן נאלץ לברוח ממצרים והגיע למדיין. שם ליד הבאר, הוא ראה את בנות יתרו מגורשות בידי הרו שוב הוא לא נשאר אדיש. הוא קם, הושיע אותן והשכע את הצון. עוד לפני שנבחר להיות מנהיג, משה כבר התנהג כמנהיג. הוא ראה עבל והגיב. הוא ראה חלש והגן עליו. בהמשך נשע משה את ציפורה לאישה והכל לראות את צון יתרו. המדרש מספר שפעם ברח גדי קטן מן העדר. משה הלך אחריו ומצא אותו שותה מים. משה אמר לו, "לא ידעתי שרצת מפני שהיית צמא." הוא נסע אותו על כתפיו והחזיר אותו אל העדר. אמר הקדוש ברוך הוא, מי שמרחם כך על צונו של

אדם, ראוי לראות את צוני, את עם ישראל. וכך דווקא מתוך עבודת הרועה השקטה התכונן משה לתפקיד הגדול ביותר בחייו. יום אחד הגיע משה אל ההור חורב וראה מחזה מופלא שנה בוער באש אך איננו נאכל. הוא התקרב לשם ומתוך האש קרא אליו הקדוש ברוך הוא משה משה. משה השיב הנמי. הקדוש ברוך הוא ציווה עליו לשוב למצרים ולהוציא את בני ישראל מעבדות לחיירות. אבל משה לא מר לקבל את השליחות. הוא לא ראה את עצמו ראוי. הוא שאל מי אנוכי שאלך אל פרעה. הוא הסביר שהוא כבוד פה וכבוד לשון הוא ביקש שהקדוש ברוך הוא ישלח אדם אחר. אין זו התחמקות מתוך הצלות זוהי ענווה אמיתית. משה לא חיפש כבוד, שרה או שליטה. הוא הרגיש את גודל האחריות הוא פחד שלא

יהיה ראוי לה. לבסוף קיבל עליו את השליחות ושב למצרים. מכאן מתחיל המאבק הגדול מול פרעה. משה עומג לפני המלך החזק ביותר בעולם העתיק ואומר לו בשם הקדוש ברוך הוא שלח את עמי. אראה מסרב ומצרים מקבלת מכה אחר מכה. אחרי שנים ארוכות של שעבוד יוצאים בני ישראל ממצרים אך גם אז הסכנה עדיין לא חולפת פרעה וחילו רודפים אחריהם ומלפניהם ניצב הים העם נבהל אך הקדוש ברוך הוא מצווה את משה להרים את מטהו הים נבקע לשניים בני ישראל עוברים ביבשה בתוך הים והמצרים טובעים במים משה קיבל תורה מסיני

או מסרה לירושע. כך מתחילה שרשרת מסירת התורה מדור לדור. משה שוהה בהר 40 יום ו40 לילה. הוא אינו אוכל ואינו שותה, אלא מתעלה למדרגה רוחנית שאין לנו יכולת להבין. כאשר הוא יורד עם לוחות הברית ורואה את חטא העגל, הוא שובר את הלוחות. לאחר מכן הוא עולה שוב להר ומתחנן על עם ישראל. הוא אינו מתרחק מן העם בגלל חטאו, אלא מוסר את עצמו למענם. לאחר תפילותיו, זכה משה להוריד את הלוחות השניים ביום הכיפורים. מיד לאחר מכן מצווה התורה על בניית המשכן. גם כאן נמצא קשר עמוק לחג הסוכות. הסוכה היא מקום שבו אנחנו יוצאים מן הבית הקבוע ונכנסים תחת צל השכינה. משה רבנו הוא זה שהקים את המשכן, המקום שבר שרתה השכינה בתוך מחנה

ישראל. במדבר, בני ישראל היו מוקפים בענני כבוד שהגנו עליהם מפני החום, הרוחות והמזיקים והראו להם את הדרך. חג הסוכות מזכיר לנו את ענני הכבוד הללו. משה היה המנהיג של דור המדבר. במשך 40 שנה הוא הוביל עם שלם במקום צכיח ללא שדות, בתים או מקורות מים קבועים. האוכל ירד מן השמיים בצורת מן. המים ניתנו לישראל בזכות בארה של מרים וענני הכבוד הקיפו את המחנה. הסוכה מחזירה אותנו אל אותה תחושת ביטחון. כמו בני ישראל במדבר, גם אנחנו עוזבים את תחושת השליטה ונכנסים למבנה זמנים. אנחנו זוכרים שלא הקירות הם ששומרים על האדם אלא הקדוש ברוך הוא. משה רבנו מלמד אותנו לחיות את ההכרה הזאת לא רק בזמן של נס גלוי אלא גם בחיי

היומיום. על פי תורת הקבלה משה רבנו קשור למידת הנצח. הנצח מבטא כוח של התמדה, התגברות והמשכיות. משה התמודד במשך שנים עם פרעה, עם המדבר, עם מלחמות. ועם כלונות חוזרות של העם. הוא חוו רגעים קשים מאוד, אך המשיך בשליחותו. זו מידת הנצח. לא להתייאש מן הדרך גם כאשר היא ארוכה. בסוכה כולם יושבים תחת אותו סכך, העשיר והעני, המכובד והפשוט. כולם יוצאים מהבתים שלהם ונכנסים למבנה זמני. הסוכה מזכירה לנו שהכבוד, הרכוש והמעמד הם זמניים. מה שנשאר באמת הוא האמונה, התורה והמעשים הטובים. משה גם תיקן לישראל את מידת האמת שבתורה. על פי המסורת, אין נביא שקם בישראל כמשה. התורה מידע ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו השם

פנים אל פנים. כאשר אנחנו מזמינים את משה רבנו אל הסוכה ביום הרביעי, אנחנו מבקשים שהאור שלו יכנס אל חיינו, שנזכה לאהוב את התורה ולחיות על פיה, שנדע להמשיך בדרך גם כשהיא ארוכה ומלאה מכשולים. שנזכור שכל כוח וכישרון שקיבלנו הם מתנה מהקדוש ברוך הוא, שנלמד להיות מנהיגים מתוך אחריות ולא מתוך חיפוש כבוד. ושנרגיש שגם בתוך הסוכה הפשוטה שורה קדושה גדולה. וכאשר הרוח נכנסת דרך דפנות הסוכה והסכך נע מעלינו, אנחנו יכולים להיזכר במסע במדבר, בענני הכבוד ובעם שלם שהלך אחרי הקדוש ברוך הוא בארץ לא זרועה. כי הסוכה היא לא רק זכר למבנים שבהם ישבו בני ישראל, היא זכר לאמונה של דור שלם שהלך במבר בהנהגתו של הרועה הנאמן.

וביום הרביעי של חג הסוכות, מי שמלמד אותנו תורה, ענווה, התמדה וביטחון בהשם הוא ההושפיז הרביעי, משה רבנו. لا