רות דנה - פרשת חיי שרה - הסוד לחיים שלא מפסיקים להתחדש

פרשת חיי שרה נקראת על שם שרה אמנו והיא נקראת חיי שרה למרות שבתחילת הפרשה שרה נפטרה ולמרות זאת הפרשה נקראת על החיים שלה יש לנו את זה בעוד פרשה גם בפרשת ויחי גם שם יש לנו מוות שבעצם קוראים לו חיים וכתוב בפסוק והיו חיי שרה 100 שנה ו20 שנה ושבע שנים ויש רש"י שמאוד מוכר על ה שמסביר על הפסוק הזה שהיא הייתה בת 100 כבת 20 לחטא ובת 20 כבת שבע ליופי היא הייתה נראת מאוד צעירה. הפירוט של השנים שלה שהיא הייתה שאנחנו מדברים עליה כ1007 אנחנו מפרטים את החיים שלה, למרות שהיא בכלל נפטרה בכינת הפרשה, מפרטים את החיים שלה ממש בפירוט של שנים מאוד מדויק. אה, רבי נחמן מדבר על זה שמדבר הרבה על זה שהחיים שלנו פה זה

בעצם שאתה מרגיש צעיר. להישאר צעיר אני צריך שאתה מרגיש צעיר שאתה תמיד מרגיש שאתה כל הזמן ילד בכלל שלומד ללכת שלומד להתפתח שלומד את עצמו מחדש שרה אמנו שהיא לא היא לא סתם הייתה בת 100 כבת 20 הייתה כבת 20 כבת שבע שנים היא הייתה כל הזמן היא הרגישה שהיא בכלל צעירה וזה לא משנה עד כמה היא ובוא ניזכר בחיים של שרה אמנו שרה אמנו היא החיים שלה לא היו פשוטים היה לה כל כך הרבה ניסיונות ושנות ציפייה והיא עכרה והיא מבוגרת והיא מחכה לילדים שבכלל לא יודעת איך הגיוני שיהיה ילדים וגם שהיא מתבסרת שיהיה ואז בסוף בכלל יש עקדת יצחק. החיים נראים לנו חיצונית. לפעמים זה נראה מאוד טרגיה חיים שלה, הרבה ניסיונות ועדיין

איך מתארים לנו את החיים שלה בצורה כל כך יפה, בצורה מרשימה והיא הייתה יפה והיא הייתה צעירה והכל נראה כל כך ורוד כשאנחנו יודעים שהיה לה הרבה דברים מאוד טראגים ונראים מאוד עצובים ונראים מאוד חשוכים והיא בחרה לחיות את החיים שלה שאנחנו מפרטים ממש את השנים בלהרגיש צעירה, בלהרגיש רעננה. אנחנו יש לנו את האפשרות לקחת את ה את הכוח הזה משרה עמנו לראות את החיים לא משנה באיזה גיל ובאיזה שלב אני עדיין תמיד ילד שלומד ללכת בדיוק כמו שרה היא תמיד הייתה היא בת 127 אומרים לא לא היא בת שבע בכלל היא בכלל עכשיו רק מתחילה את החיים רק לומדת רק אולי אני אתחיל משהו חדש ללמוד משהו חדש לעבוד אני תמיד יכולה להתחיל את

הסיבוב הזה מחדש ולצמוח כל פעם ולא משנה באיזה גיל אני לא משנה עד מתי ובאיזה גיל א אני מגיעה ולאיזה שלב אני תמיד יכולה להתפתח מזה מחדש. אברהם אבינו שגם לא אנחנו יודעות שגם לא היה את כל השנות ציפיה והוא גם מקר והוא גם מחכה שכל מה שהבטיחו לו בכלל להתגשם הבטיחו לו את הארץ, הבטיחו לו ילדים. ומה קורה בפרשה? גם אשתו נפטרה. הוא רוצה לבוא לקבור אותה ואין לו איפה לקבור אותה. הוא בא ומתווכח על מערת המכפלה. הוא רוצה לקבור אותה איפה שאדם הראשון נמצא, הוא רוצה לקבור אותה במקום מסוים וגם את זה בא לו בקושי ובסוף הוא צריך לקנות את זה ב-400 א שקלי כסף שזה משהו מאוד מאוד יקר זה לא כסף של היום הוא גם רוצה לקבור

את אשתו בארץ ישראל הבטחתם לו ארץ והפתחתם לו צאצאים ובסופו של דבר הוא עם בן אחד רווק ואשתו נפטרה הסיטואציה נראית סוגרת עליו הוא גם בגין מבוגר אשתו שהוא חי איתה 90 שנה איננה הוא רוצה רוצה לקבור אותה, הוא לא יכול לקבור אותה. יש א יש לו בן אחד שהוא עדיין לא נשוי והוא לא יודע בכלל לאן זה תפתח. איפה כל הצאצעים ככוכבי השמיים, ככל אשר על שפת הים, איפה כל הצאצעים שהובטחו לי, איפה הארץ שהובטחה לי שהיא תהיה שלי, אני אפילו לא יכול לקבור כלום. זה נראה שגם הכל סוגר עליו. על שניהם בפרשה הקודמת כתוב שהם באים בימים. הם באים בימים. וגם בפרשה הזאת כתוב על אברהם אבינו וגם בפרשה הקודמת כתוב על שניהם שהם אברהם

ושרה הם באים בימים. הרבי מלובביץ' אומר, "מה זה באימים?" כשאני שואלת אתכם, מה זה מילולית? תגידו לי, הוא אומר ששואלים ילד, מה זה בא בימים? אבל בילולית, מה זה בן אדם שהוא בא בימים שלו? מה זה נשמע?

בא בימים מילולית בא בימים. כמו ילד קטן שעכשיו אני שואלת אותו, בא בימים, הוא בא לימים, הוא מגיע לתוך הימים שלו. הוא כאילו כל היום בתוך הימים, בתוך הימים, בתוך הימים. זה בדיוק זה. אברהם אבינו כל יום בחיים שלו בא לתוך החיים. הוא חי כל הזמן את העכשיו. מה אני מנצל עכשיו? מה אני עושה עכשיו? אני בא לתוך החיים. גם שאני יודעת שהוא זקן בא בימים, הוא אומנם זקן, הוא אומנם פיזית מבוגר, הוא אומנם הגיע לגיל והוא עבר את כל מה שהוא עבר, אבל הוא בא בימים. הוא כל יום מבחינתו בא לתוכם. מה אני יכול לעשות בהם? מה אני יכול להשתפר בהם? איך אני יכול לבנות משהו חדש? מה אני יכול עוד ליצור? כל מהות החיים גם של אברהם וגם

של שרה ביום יום שלהם היו לבוא לתוך הימים. למרות כל הטרגדיות שלהם, למרות המצב הלא מורכב והלא פשוט שהם היו נמצאים בו, הם חיפשו איך הם יכולים לבוא לתוך הימים שלהם ולחפש בתוך הימים איך לחיות נכון, איך לחיות טוב. וזה לא משנה להם מה הייתה התוצאה, משנה להם הדרך, המסע שלהם היה משנה על אברהם אבינו שהוא שאנחנו בכלל לומדים ממנו את כל ה את כל ההמשכיות הזאת, את כל את כל התקומה של העם היהודי הוא אנחנו רואים פה נקודה שמאוד מאוד משמעותית אחרי כל המסע שלו. הוא הגיע לשלב עכשיו של שברון. הוא בשבר, אנחנו יודעים שאשתו נפטרה. אנחנו יודעים שעדיין הבן שלו רווק. אנחנו יודעים שהוא לא יודע מה לעשות עכשיו עם כל האבל הזה

והוא באבל מאוד גדול. הוא לא סתם הוא חי עם אישה 90 שנה בזוגיות. הם עברו דברים ביחד. הם עברו את פרעה, את אבימלך, הם עברו כל כך הרבה דברים. הם בנקודה של אבל הם בנקודה של שבר. מה בן אדם עושה בנקודה שעכשיו הוא באבל והוא בשבר מאוד מאוד גדול? הייתה לי פעם אחת בחורה ש אמרתי לה למה לא באת לשירור היא אומרת לי עכשיו נפרדתי מהבן זוג שלי ואני בוא נדבר עוד חצי שנה אמרתי לה חצי שנה מה תעשי בחצי שנה היא אומרת לי אני רוצה להתאבל חצי שנה חצי שנה להתאבל ואם יום למחרת תרגישי יותר טוב איך את יכולה להחליט שעכשיו חצי שנה את צריכה להתאבל על משהו שבאמת יכול להיות ששבר אותך באמת שזה מרגיש שלך הכי גרוע איך אני יכולה

להחליט שאני יכולה שאני צריכה עכשיו בדיוק גם טווח זמן של חצי שנה של אבל אברהם אבינו בהבל הכי גדול שלו והוא נמצא בנקודת משבר והוא עבר כל כך הרבה ניסיונות והוא בנקודה הזאת שהוא שגם אשתו נפטרה והוא מרגיש כל כך שהוא במצב כל כך קשה מה הוא עושה ישר מתחיל לעשות פעולות הוא הולך מחפש לקנות לא משנה לו מה אני רוצה לקנות אחרי זה הולך שולח את פה בפרשה זאת שולח את אליעזר לחפש כלה לבן שלו הוא צריך להתחתן הוא צריך להביא ילדים נכון שהוא יכול להתרכז קז ולהגיד רגע הובטח לי איפה הילדים שהבטחת לי יהיה לי עם יהיה לי צאצעים אז בבקשה שזה יתקיים בפרשה הקודמת חמש פעמים הובטח לו את הארץ וחמש פעמים הובטח לו ילדים איפה זה

קורה הגיע הפרשה הזאת זה לא קורה לא ילדים אין לו הוצאה עם הבן שלו רווק לא קורה שום דבר א עם הארץ שהובטחה לו אפילו אין לו קרקע איפה כל ההבטחות האלה יוצאות לפועל הוא יכול להגיד רגע הבטחת תקיים אני יושב ומחכה הובטח לי, אני יכול להיות הכי רגוע בעולם, תקיימו את מה שהבטחתם לי. והוא בוחר לפעול. אברהם אבינו, המנהיג הגדול, בוחר לעשות פעולה. הוא בוחר ללכת ולרכוש קרקע בארץ ישראל ולהגיד, הנה, אני רכשתי ב-400 מטבעות של כסף. אני עשיתי פעולה ראשונה ואני רכשתי קרקע ואני הולך ושולח את אליעזר, עם מלא הוראות, אתה תלך ותחפש לי עכשיו כלה לבן. יש לו הבטחות והוא לא מחכה שהם יתקיימו. הוא פועל בשביל שהם יתקיימו. הוא

עושה את הצעד הראשון. הוא בעצם מסתכל לעתיד שלו. והוא אומר אני בונה את העתיד אני בונה את העתיד ואז באמת הכל נפתח אנחנו כולנו העם היהודי שנמצא פה עכשיו אחרי כל מה שעברנו כל השנים אנחנו בארץ ישראל שזאת ההבטחה שלו אלפי שנים אחר כך יש לנו את המנגנון של אברהם אבינו בדם סממן יהודי שנשאר תמיד של תקומה שלוש שנים אחרי השואה העם היהודי היה יכול להגיד בוא נתעסק באבל שש מיליון יהודים נרצחו במקום זה אחרי שלוש שנים כמה מדינת ישראל אנחנו לא נבחר רק להיות באבל לא אנחנו רוצים תקומה העם היהודי רוצה לקום הוא רוצה לפעול הוא לא רוצה להישאר באבל ויקטור פרנקל בשואה באושוויץ כתב את האדם מחפש משמעות וכל האנשים שהוא

הציל סביבו זה אנשים שהוא אמר להם חפשו את המשמעות חפשו את העתיד אתה טוב במשהו במה אתה רוצה לעשות אחרי שהשואה תיגמר והוא בכלל חשב שהיא תיגמר מי יכול להיות בתוך נקודת אבל שהוא שהאבל פעיל לחשוב שזה יגמר עכשיו עכשיו בתוך המצב הזה הוא גרם לכל האנשים שסביבו באושביויץ לחשוב מה תעשה אחר כך מה המקצוע שאתה הכי טוב בו אז אז אז אחרי זה אתה תקים את זה ואחרי זה תפעל ואחרי זה תעשה את זה אתה תקום ואנחנו נצא מכאן ואתה תעשה את זה אני אסתכל על העתיד בעיניים שלי ואני אסתכל ואני אחשוב כן אני אעשה אני אפעל בדבר הזה שאני רוצה אני אקום אני אעשה אני אקום אני אפעל אני אקום אני אני עכשיו אבנה את העתיד יש בדם שלנו את

הסמון הזה של אברהם אבינו אני בונה את העתיד והוא יקרה אני בוחר לבנות אותו בדיוק אה אנחנו לפני ההזכרה של סבא שלי שסבא שלי הוא בן אדם שבאמת כאילו משתפת אותכם באופן אישי הוא עבר חיים לא פשוטים הוא איבד את הבן שלו הוא איבד את אשתו ואחרי זה 17 שנים הוא חי לבד בשני המקרים היו טרגים אה והוא המשיך לחיות לבד הוא היה הבן אדם הכי שמח שאני מכירה היינו חברים הכי טובים הוא היה הבן אדם הכי שמח שאני מכירה הוא בחר לחיות בן אדם בן 75 קם כל יום ראשון והולך לאוניברסיטה עם כל הצעירים כי הוא רוצה ללמוד להחקים. הוא יושב עם הצעירים ואף אחד לא מבין מה עושה בן אדם בן 75 איתם. הוא אומר מה זאת אומרת? אני צעיר אני ברוח

שלי אני צעיר. אני רוצה ללמוד אני יכול ללמוד. ומה תעשה עם הלימודים? מה זאת אומרת? אני נהנה מללמוד. אני נהנה מלהחקים. זה לא משנה מהגיל. אה אה שלמה המלך אומר בכהלת טוב שם משמן טוב ויום מוות מיום מיולדו. שמן טוב זה בוסם. בוסם עד איפה הוא יכול להריח? את מריחה את הבוסם שלי מעכשיו משם? אין סיכוי. תריחי את כל השובל של אלה שלפניי. בוסם יכול להגיע למקום מסוים. שם טוב של בן אדם יכול להתגלגל אינסוף. אני יכולה עכשיו לספר לכם על ויקטור פרנקל שנפטר. אני יכולה לספר לכם על סבא שלי שנפטר. השם הטוב יכול להתגלגל ואני יכולה ללמוד מאנשים שהם רחוקים שאני לא מכירה אותם והשם עדיין מתגלגל ואני יכולה ואני יכולה א עדיין

ללמוד מהם משהו טוב. אז כמו ההשוואה של הבוסם שפה מרחוק בכלל לא מריכה לשם טוב שמתגלגל משווים את את יום המוות לחיים איך זה יכול להיות זה נשמע אבסורד מה יום המוות הבן אדם לא נמצא הוא לא פה מה אני יכול להרוויח מיום המוות שלו לעומת החיים לעומת חיים שלמים שהוא חי פה איך יום המוות יכול להיות יותר טוב מיום יוולדו אז המדרש שם מביא איך

נכון בדיוק המדרש שמביא הוא מביא דוגמה לבתקופה של פעם שהיו היו אוניות מגיעות לנמל. אז כשלא היה תקשורת אוניה שהייתה יוצאת מהנמל כולם היו מריעים לה. היו אומרים היא האוניה יוצאת יוצאים למסע והיו מריעים כולם ושאוניה הייתה חוזרת אף אחד לא הה יודע שהיא חוזרת. לא הייתה תקשורת לא היו יודעים שהיא חוזרת אז לא היה אף אחד. והמדרש אומר זה עולם זה אבסורד. איך זה יכול להיות? אז זה אמור להיות בדיוק הפוך כי כשאוניה יוצאת למסע אז זה מלא חששות. אני לא מה יקרה במסע? מה יקרה בסוף? לאן תגיע האוניה היא תשיג את היד שלה היא תטו בדרך יהיה אנשים שיהיהיו שם בשביל בן אדם שיוצא למסע אני לא יודע מה יהיה עם עשה וכשאוניה

חוזרת אז חזרת בשלום הכל בסדר עברת את זה בהצלחה גדולה זה בדיוק יום המוות מיום מיולדו שאני יודעת שבן אדם הגיע לגיל 100 לגיל 108 ואני יושבת ומספרת את כל הדברים שהוא עשה זה יום המוות מיום מיולדו את אני אני מסכמת את מסע החיים מה הספקת כאן מה עשית כאן כאן מה ניצלת בזמן הזה שהיית כאן? מה כל הדברים שאתה מביא איתך? וזה יכול להיות גם הרגע האחרון בחיים. גם על חיים של אברהם ושל שרה בשתי מקומות שונים כתוב עליהם שהם שווים לטובה. איך כל השנים יכולים להיות שווים? הם יכולים להיות שווים כי גם בן אדם עד הרגע האחרון שלו יכול לשנות את כל החיים שלו מקצה לקצה. נקודה ראשונה. וגם כל הדברים שאני אוספת בדרך ואני אוספת

חבילה ועוד חבילה ועוד חבילה ואני מגיעה בסופו של דבר ל סוף החיים יום המוות יהיה יותר טוב מיום יוולדו כי כשאני יוצאת לחיים שלי אני לא יודעת מה יקרה בהם תינוק יוצא למסע הוא לא יודע מה יהיה במסע שלו מה יקרה בדרך כמה פעמים הוא ייפול כמה פעמים הוא יקום מה יקרה לו בדרך הוא יוצא למסע אז זה מלא תקוות ומלא חששות ובוא נעטוף אותו ובוא נראה מה יהיה איתו בסוף אבל כשאני כשבן אדם בא מו בסוף המסע שלו אני רואה בדיוק את כל מה שהוא עבר, את הניצחונות שלו, את כל מה שהוא עבר בדרך, את כל מה שהוא השיג, את כל החבילות שהוא בא איתו. וזה יום המוות יותר טוב מיום יוולדו. אברהם אבינו שולח אותנו עם כוחות מאוד חזקים להתמודדות

בחיי היומיום שלנו. בן אדם שעבר ניסיונות מאוד קשים, בן אדם שעבר טרגדיות מאוד מאוד גדולות ועדיין מסתכלים על כל החיים שלו שרוב החיים זה שנות ציפייה, זה שנים שהוא מחכה, זה הוא לא יודע בכלל מה יקרה בסוף, זה לא שאני יודעת את כל ההצלחות של אברהם אבינו, אני אומרת כן, את זה ואת זה וזה וזה וזה הוא הצליח. אני לא יודעת את כל הדברים שהוא הצליח. אני רק יודעת הרבה על מה הוא התמודד, על איזה קשיים הוא עבר, על מה קרה לו בדרך. אבל אומרים לי הרב, הוא בא בימים, הוא זקן בא בימים, הוא בא עם כל הימים שלו והוא איך הוא הרגיש כלפיהם, איך הוא ניצל אותם, מה הוא עשה בהם. הוא בחר להסתכל על כל אחד מהימים שלו. הוא בחר לחיות

את כל אחד מהימים שלו כהובה ועם ראייה לעתיד. שילוב של שני דברים מאוד מאוד חזקים. כל החיים שלו היו גם אברהם וגם שרה, להסתכל על כל החיים כהובה. מה אני יכול לעשות היום? אבל היום עם תכנון לעתיד, היום שאני חי היום ולפעמים גם ביום הזה יש לי איזה אבל שאני מתאבלת עליו, היום הזה יש לי משהו לא טוב שקרה ומשהו שהשתבש ביום שלי וא הנה אני באה ואומרת לה איזה אנרגיות ואיזה אוריה שהיא נכנסה אלינו והיא אומרת לי שומעת איזה יום היה לי היום יום קשוח אבל הבן אדם יכול בתוך היום הקשוח שלו לבחור הנה זה ההווה שלי זה ההוה בתוך ההוה בתוך היום הזה אני יכול אפילו להש להישען על תכנון של העתיד, אני יכול לחפש את המשמעות בתוך

ההובה ולחשוב איך אני מתכנן את הרגע הבא. התכנון של הרגע הבא, ההתמקדות בעתיד, יכולה לעזור לנו לחיות את האהבה ואת ההוה, סליחה, לחיות את העובה ולבנות אותו עצמו בזה שאני בכלל בונה את העתיד, אני לא שוקעת בהבל. אחרי שאני בונה משהו בעתיד, יהיה זמן להתאבל. עכשיו הגיע לסיטואציה שקשה לי, שמורכב לי ושאני לא יודעת מה אני עושה. קודם כל לעשות משהו עם העתיד. קודם כל לתכנן איזשהו משהו. לתכנן איזשהו משהו. להתחיל משהו חדש שאני רוצה לעשות. אני עכשיו עושה איזשהו משהו חדש קטן. יהיה לך זמן אחרי זה להתאבל על העבר. זה בדיוק אברהם אבינו. יהיה לנו זמן. הוא הוא ידע להתאבל על אשתו, על הזוגיות שלהם, על כל מה שהם עברו

ביחד. אבל קודם כל הוא קנה חלקת קבר. קודם כל הוא הלך לחתן את הילד שלו. אני רוצה שיהיה תוצאות. גם למה שהוא הובטח לי, אני רוצה שיהיה תוצאות, אני רוצה שזה יצליח, אני עושה פעולה בשביל זה. יהיה לי זמן גם להתאבל על העבר וגם בתוך כל ההתאבלות על העבר אני אוכל לחיות את ההוה, לחיות אותו בטוב, לחיות אותו באנרגיות שלו, לחיות אותו עם כל הטוב שיש לי עכשיו, עם כל הדברים הקטנים הקטנים שאני אוספת פה עכשיו, שולחת אתכם ל להשתמש במחברות. אוי ואבוי למי שעדיין לא פתחה ולא השתמשה במחברות שולחת אתכם זה אני רואה אני רואה את פני הזה אבל אה אבל להוסיף עוד להוסיף עוד להשתמש בה זה חשוב כל נקודה שאת מרגישה ש שתקועה לך תנסי

לבנות בה איזשהו משהו של עתיד לא לא להתאבל עליה יותר מדי יהיה יהיה מספיק זמן להתאבל אבל אחרי שיהיה לך איזשהי תכנון איזשהו תכנון לעתיד איזשהו משהו שאת פועלת בשבילו את תסתכלי על העבר הזה ותגידי לעצמך אוקיי אוקיי, זה בסדר, אבל כבודו במקומו מונח, אני יכולה לכאוב על זה, אני יכולה להתאבל על זה. גם אברהם הוא הספיד לשרה, אבל הוא קודם כל עשה איזשהיא פעולה והוא הספיד לה, הוא בח, אבל הוא פעל איזשהו משהו בשבילה. ‏o