"אני לא מצליחה לסמוך על אף אחד" | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

בעולם המגבעות מקווה מלכות כשר דאורייתא תוך שלושה ימים אצלך בבית שלום וברכה וברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש. שאנחנו כאן בתוכנית שעוסקת בעניינים הפנימיים שנמצאים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו בנפש שלנו שצריכה את המקום שלה שזקוקה לזה שאנחנו נטה אוזן ונקשיב למה שמתחולל בתוכנו פנימה והיום בתוכנית אנחנו עוסקים בנושא שהוא כל כך מרכזי ומשמעותי כמו בכל תוכנית אבל היום זה זה באמת זה הלב של כולנו הנושא של אמון מילה שהיא כל כך חזקה וגדולה ומשמעותית מה אנחנו עושים כשאמון נשבר? כשאנחנו מגיעים לנקודה שאנחנו כל כך נזרים אחרי שהאמון שלנו נפגע, שאנחנו לא נותנים לשום דבר ולאף אחד להיכנס, שאנחנו שואלים את עצמנו

שאלות שמפריעות לנו גם ביחסים בינינו לבין עצמנו, קל וחומר ביחסים בינינו לבין אחרים. אנחנו נשאל שאלות קשות כמו מה קורה גם כשזה מול הקדוש ברוך הוא, מול התפיסת עולם שלנו, מול ההשקפה, איך שאנחנו מתנהלים בעולם, אפשר בכלל להיות בלי אמון? שאלות שבאמת כל אחד צריך לפגוש את עצמו בתוכן, בתוך השאלות האלה, ואם לא אז בוודאי שכשומעים אותם זה מעורר לנו משהו בנפש, בלב, במפגש הזה עם הקול הפנימי שבתוכנו, שאנחנו כל כך לומדים מתוכנית לתוכנית איך להקשיב לו, איך להלך יותר בטוחים, יותר עם אמון בעולם. אז בעזרת השם אחרי התוכנית הזאתי אנחנו נבנה את האמון שלנו עם עצמנו ועם העולם בצורה הרבה הרבה יותר חזקה וכמובן שאנחנו גם

ניגש לשאלות שלכם שמגיעות אלינו כאן לאולפן האישר מהסלון מאיפה שאתם נמצאים אתם יכולים לשאול את השאלות שלכם בפתיחות בכנות אה בלי שום מעצורים פשוט שולחים מסמסים בוואטסאפ את השאלה שלכם למספר שמופיע לכם על המסך ואנחנו כאן בעזרת השם נתייחס לשאלות שלכם ותקבלו את התשובות שלכם א וזה הזמן להגיד שלום לקולגה שלי הרבני פרי כהן שלום וברכה מטפלת רגשית היא כאן תהיה זאת שתהיה הסמכות המקצועית לענות לכם על השאלות שלכם כל אחד מה שעובר עליו כל אחד בענייניו הרבה פעמים כשעונים לנו על השאלה שכל כך מטרידה אותנו בתקופה מסוימת ביום מסוים מסוים שאנחנו לא יודעים לאן לפנות ולאן לקבל את התשובה המתאימה. זה פשוט מקצר לנו את

הדרך. אז הנה אנחנו כאן נמצאים בשבילכם ואתם יכולים כבר לעלות על הכתב, על הוואטסאפ את השאלות שלכם ולשלוח אלינו ואנחנו במהלך התוכנית נתייחס. תקבלו תשובה מקצועית מאימנה כאן מפי הרבנית פרק כהן. מה שלומך? ברוך השם. איזה כיף לראות אותך. שוב שבוע אחרי שבוע. נכון, אנחנו שוב נמצאות כאן בשגרה מבורכת א בעוד יום שזה לא מובן מאליו א עם הבשורות הקשות שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לקחת את עצמנו ולהמשיך הלאה ואין לנו במה לאחז אלא באמונה ואנחנו מדברים היום על הנושא של התוכנית זה אמון אבל אי אפשר להתעלם מזה שזה אותו שורש אותו שורש של אמונה שזה הדבר שכולנו נאחזים בו בימים כאלה ובכלל כשאנחנו אנחנו נאחזים באמונה א

ביום יום, בדברים הפשוטים, בדברים הקלים, אז כשקשה יש לנו יותר בסיס חזק לעמוד עליו, בסיס של אמונה. כי עוד מילה שקשורה, התאמנו בזה בזמנים הפשוטים, הרגילים כביכול. אז א באמת זה המקום שלנו להישען, לאחז, כי בלי אמונה איך אפשר לגמרי? באמת באמת בלי אמונה אי אפשר כי שאנחנו עוברים כל כך הרבה דברים ואיך אמר לי הבן שלי התקשר אליי אתמול והוא אמר לי אמא אני חייב לספר לך הוא נפגש עם חבר סיפר לו איזה משהו שהיה לו ממש קשה להכיל את זה ואז הוא אמר ואז אמרתי לו אתה כבר מסכים איתי שאנחנו צריכים משיח הוא אומר אמא את יודעת כל פעם נראה לי שזה הפרק האחרון לעונה ועוד רגע מגיע משיח ואני מבין שלא יש עוד פרק כנראה פרק

סיום נוסף לעונה וזה מפעם לפעם הולך ומשתבח וזה הופך להיות להיות יותר ויותר ויותר קשה ואז מה שקורה זה שאנחנו הולכים לאיבוד ואם לא תהיה לנו האמונה הגדולה הזאתי אז באמת במה נאחז מה מה יעזור לנו להתמודד עם כל הדברים הלא פשוטים האלה שאנחנו עוברים אז באמת זה גם ברמה הלאומית וזה גם ברמה האישית כי הרי כל אחד מתמודד וכל אחד עובר עליו מה שעובר עליו מה מה עושים כשהולכים לאיבוד כשבכלל אנחנו נמצאים במצב שען הלכנו לאיבוד וגם אני וגם את ברוך השם זוכות לפגוש את הקהל, את הנשים מה שנקרא בדרך בלתי אמצעית, באחת על אחת, בקהל. ואת שומעת, את שומעת גם מהשטח ובואי גם בינינו לבין עצמנו. לפעמים אנחנו מרגישים שהלכנו

לאיבוד ואנחנו צריכים לאסוף את עצמנו מחדש ולעשות איזשהו חישוב מסלול מחדש, איזשהיא חשיבה מחודשת על החיים עצמם. זה זה מגיע עד לרמות הכי בסיסיות. את מזרת לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי. ובאמת כשאני רואה שאנשים שמאבדים את המקום הזה וכבר אין להם במה לאחז והשם ישמור הם מאבדים את האמונה שלהם ואני בכוונה אומרת השם ישמור כי זה כואב. כי כשאתה נמצא חסר גב וחסר משענת אז אז אתה נמצא בקושי מאוד מאוד מאוד גדול. ואני רואה שאנשים שמאבדים את זה אז הם נמצאים בקושי מטורף. משליחים את זה על באמרות כאלה ואחרות של אני לא יודעת אם זה קיים, אני לא יודעת אם תהיה גאולה, אני לא יודעת אם זה כבר יקרה. וזה תמיד נובע מתוך כאב בטן

מאוד מאוד מאוד גדול. וכדי להמחיש את זה עוד יותר לעומק, אז שמעתי את הרב וויי ג'ייקובסון, הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון מספר סיפור שהרטית אותי. הוא מספר שהגיע שלחו אליו בחור שהיה בחור ישיבה מארצות הברית בישיבה מאוד טובה והכל והבחור נעמד ליד הארון קודש ואמר אני לא מאמין שיש השם לא מאמין ככה בישיבה וואו ובא אליו ראש ישיבה ואמר לו למה צריך לדבר והוא התעקש בכוח לבוא ושלחו אותו לרב ג'ייקובסון ורב ג'ייקובפסון אומר לו תשמע אני רוצה לדבר איתך והוא אומר לו אני רוצה לשמוע מי אתה וזה והוא אומר לו אמרו לך אני לא מאמין שיש השם ובאתי שלחו אותי לדבר איתך אבל אני לא יודע כמה זה יעזור אז הוא אומר לו עזוב בוא נדבר מי

אתה מה אתה והוא מספר לו סיפור חיים אבל כשהוא הגיע ממש לילדות אומרת הייתי ילד בן תשע וכשהייתי א בגיל הזה ההורים שלי היו רבים המון בינם לבין עצמם עד שיום אחד הם עצאו פתרון מצוין מה שהם היו עושים הם היו הולכים לדינרים היה להם הרבה כסף והם היו אורכי כבוד בדינרים ותורמים הרבה כסף ככה הרימו להם הם הפכו להיות מכובדים מאוד והפסיקו לרי וגם הרגישו טוב עם עצמם אבל כדי שהם יוכלו לצאת מהבית הם היו מביאים ביבי סיטר והביבי סיטר הזאתי הייתה מטפלת בנו מאוד יפה כל כך כל כך יפה הייתה מטפלת שאפילו הייתה נכנסת להרדים אותי במיטה שלי והיה קורה מה שקורה היא טיפלה בי כל כך קרוב ועמוק והוא אומר כל יום לפני שהייתי עוזב

את החיידר הייתי בוכה והייתי מתפלל לקדוש ברוך הוא שהיא תמות בדרך הביתה והיא לא מתה ולכן הגעתי למסקנה שאין השם תראה הוא אומר לו אם היה השם הוא לא היה נותן שזה יקרה אבל כנראה שאין השם כי זה קרה אמר לו הרב ג'ייקובסון בגאונות אמר לו בעצם מה שאתה אומר זה שאתה מאמין שהקדוש ברוך הוא הוא טוב מוחלט אם השם קיים הוא טוב מוחלט תראה הוא אומר לו כמה אתה אוהב את הקדוש ברוך הוא כמה אתה מאמין שהוא טוב מוחלט בעצם אתה לא יכול להבין איך הקדוש ברוך הוא עושה דברים שהם פחות טובים ולכן אתה טוען שאין אין השם. אתה לא אומר אין השם. אתה אומר השם הוא טוב. איך יכול להיות שקרה משהו שהוא לא טוב מידיו של הטוב המוחלט? וזה

אנחנו צריכים לקחת ככלי והבנה שכשנמצאים אנשים בחברתנו שהם איבדו אמון, הצינור שלהם אל הקדוש ברוך הוא גרם להם לנזק. יש לי עכשיו א זוג שאני מלווה. באמת סיפור יוצא מגדר הרגיל. עוגר צדק. היא אישה א חרדית מבית והם ביחד הביאו ילדים והוא לפני כמה חודשים החליט שהוא לא מאמין יותר ו הם נשלחו אליי כי צריך לעזור להם איך לנהל את הבית והשאלה איך לנהל את הבית איך להמשיך לחיות ביחד בכלל לא עניינה אותי מה שעניין אותי זה מה הוביל אותו לעזוב את הנצרות ומה מוביל אותו היום לעזוב את היהדות וזאת אותה נקודה ומצאנו את הנקודה והיא הייתה כל כך עמוקה וזה היה כל כך יפה לראות איך רגע אחד של ילד קטן שעמד מול סיפור של בגידה

הוביל אותו לפחד. אנחנו מונעים משתי כוחות מדחיה וקמיהה. אני דוחה את הדברים שיעשו לי רע וקמע אל הדברים שיעשו לי טוב. ואנחנו כל הזמן, אם היו לנו חוויות בסיס שגרמו לנו לחוסר אמון, כשאנחנו נתקל בחוסר אמון כביכול מול אותם הצינורות שלנו אל הקדוש ברוך הוא, המורה, הרב, הראש כולל ועוד כאלה ואחרים שהם כביכול הצינור שלנו אל השם והם בגדו בנו, יהיה לנו קשה אחר כך להמשיך להאמין כי כאילו הם השליחים שלו. זה זה מעורר אותנו לחשוב בעצם החוויות שנחקקות אצלנו בילדות, נרצה או לא נרצה, הם הם מעצבות אותנו. זה לא סתם שמסתכלים על הילדות בתור התקופה שהיא באמת הכי משמעותית ותקופה של בנייה. ואת מתארת פה סיפור אה אין לך

לקרוא לזה מלבד מזעזע בגיל תשע שזה הולך עם בן אדם כל החיים. כל החיים אפילו שכמבוגרים לא תמיד אנחנו עכשיו חוזרים א יש חוויות שכבוגרים אנחנו חווים אותם אפילו פעם ראשונה לא חוונו אותם כילדים אבל עדיין מה שחווינו בילדות ישפיע על איך אנחנו נגיב על איך אנחנו נחווה על איך אנחנו נפרש זה מעצב אותנו לחלוטין ושאלה אותי א אחת הנשים שאני מלווה היא שלחה לי מייל והיא רשמה לי האם אפשר שתהיה סליחה על חוויות ילדות שעברנו והיא אמרה שבמהלך התהליך עשינו עשינו דרך מאוד מאוד יפה. היא מרגישה הרבה הרבה יותר טובים בעצמה אבל עדיין יש נקודות שמקפיצות אותה והסברתי לה שיש רמה של סליחה זה ברמה התודעתית אוקיי בהבנה שלי וכולי

אבל יש את הרמה העמוקה ש יותר של הסליחה שהיא ברמה של אתה וזה ממש מתוך חוויות ילדות שעיצובו אותנו וכדי להשתחרר מהם אנחנו ממש צריכים להגיע לעומק על עומק כי זה פשוט הפך להיות חלק מהפתוגיה שלנו וואו זה ממש אה נכנס לנו לתוך הזה ממש בתוך העצמות ואני רוצה להגיד עוד יותר מזה שפעם ישבתי עם איזשהי נערה חמודה חסידת שגם כן טענה שאין השם אין השם אוקיי הגיע אלי ואז היא אומרת לי סיפרו לך עליי אמרתי אני אוהבת לשמוע ממקור ראשון מה יש לך לומר אז היא אומרת לי באתי אלייך ב בבקשה שכאילו ביקשו שאני אשים את זה ככה על השולחן אבל אני מבחינתי אין השם אז אמרתי אוקיי אז היא אומרת לי מה אוקיי זה לא נשמע לך מבעיל לא אז היא

אומרת אומרת לי אבל אבל איך אמרתי שנייה שימי רגע את השם בצד בוא נדבר עלייך אז אמרתי לי אבל איך אפשר לשים את השם בצד אמרתי רגע שנייה שנייה יש השם או אין השם אם אין השם אכפת לך לשים בצד אם יש השם אז הכל טוב אז אנחנו יכולות ללכת הביתה מסתבר שבבית הספר דרשו ממנה לעשות כל מיני דברים כביכול ב ב בשם השם אוקיי אבל בואי נגיד שהיו איתה בכיתה עוד 35 בנות למה רק יצא ככה אז אני לא אומר שרק יצא ככה באמת אז אני לא אומרת שרק היא יצאה ככה כי ברוך השם היום אנחנו יודעים שיש כל כך הרבה שיוצאות ככה ומרימות את הראש ושואלות שאלה באות ואומות רגע ו ההבדל זה רק במי מרימה את הראש ושואלת שאלה לא יש כאלה שאין להם שום בעיה

לקבל על עצמם את ה כן אני אני לא אני כן יש סברה כזאתי גם בן אדם שטוען שהוא כופר הוא כופר במשהו בדיוק זאת אומרת אתה לא אם אם אם אתה לא יותר גרוע מכעס זה אדישות זה שאתה אדיש אז אין שמה כלום ש כלום אין אין לך אפילו שיח כשאתה בכעס כשאתה כביכול בא בטרוניה ברור שזה לא הדבר הטוב חס ושלום לבוא בטרוניה כלפי שמיה אבל אבל אבל אתה לפחות מביעה את זה כלפיו נכון יש יש עם מה לעבוד לפחות יש פה עם מה לבוא לשולחן שנקרא אם אתה לא מאמין שיש עש תזיזי את זה עצה דה מזה זה כזה יפה הנה הראתי לך את האמונה בפנים ו נמצאת שם ואת יודעת מה וזה נמצא וזה נמצא אצלם בבפנים שלהם זה נמצא זה כזה אה א אני תמיד מספרת לבנות כשאני רוצה

לתת דוגמה לגבי צניעות אז אני נותנת איזשהו משהו מאוד א את יודעת הם לא רוצות לשמוע על צניעות והם לא והם טוענות שהם בכלל זה הם כבר זה לא כבר שם הם הם לא רוצות וזה לא קיים צריך לקרוא לזה משהו אחר היום כדי שיש נכון את יודעת שאני לא קוראת לזה אני לא קוראת לזה צניעות אני קוראת לזה איחוד צניס אה לא איחודי צניס בכלל הרג חוזרים למקורות מה זאת אומרת כן צניסדיק אה לא צריך לקרוא את זה בשם אחר כדי שזה יתקבל כי המושג כבר מה שנקרא חוטאים למושג שזה הדבר זה באמת הדבר הכי יפה אבל מה לעשות מהשיבוש תהליכים אם אנחנו חוזרים לעניין העיצוב הזה שמתרחש בשנים המוקדמות אז זה שם אם בתור ילדה את חווית את המושג הזה צניעות

וזה התעצב אצלך דיברנו על על רמת אתה על רמת ה-DNA בצורה שהיא אחר כך צומחת להיות א א מוטציה אז אז ככה זה בדיוק צריך לרדת שמה על השורש ולשנות את המושג לגמרי לגמרי ואת יודעת את דיברת קודם על על עניין של סליחה האם אנחנו בכלל יכולים למצוא מקום של סליחה זה לפעמים נדמה שכל החיים שלנו אנחנו עובדים כדי לעצב מחדש את מה שנטמע בתוכנו בצורה לא ישרה נכונה נכון נכון וזה כאילו לא עכשיו משהו נקודתי אלא עבודה של חיים לגמרי זה לא מסתכם רק היום אנחנו אנחנו מכירים את המושג של עבודת המידות ועל לקנות אמונה ולהתאמן באמונה אבל זה נראה שזה זה חובק את חיינו בכל פינה לגמרי לגמרי לגמרי לגמרי וזה כמו שאת אומרת יצבו לנו את

ה את התודעה בדרך מסוימת ובאמת קורה משבר אמון כי בנות אחר כך כבר לא לא מוכנות א לא מוכנות לקבל את הדברים והם לא ואז באים אליהם בטענות וזה כבר נקעה נפשם ואני כן רוצה לתת את הדוגמה הזאתי באמת על שינוי על כמה קשה אנחנו עמלים כדי לשנות הודעה אז דיברנו על צניעות ושבנות לא מוכנות לשמוע יותר על זה וכשאני מגיעה לתת הרצאה על צניעות אז אני א וזה נוגע לנו גם כן במקום של איך האמונה הפנימית נמצאת בפנים ונראה לנו על פניו שבנות זורקות ואני לא מאמינה אבל לא מבחינתי זה לא קיים אז יש פה כמה ככה דברים שאני כן אשמח לעמוד עליהם אז אני תמיד מספרת לבנות האלה ולא להיבה זה לא בסמינרים הקונבנציונליים זה בסמינרים

שצריכים את החומר הזה. אז אני מספרת על טיטוס. מה עשה טיטוס כשהגיע לבית המקדש? אז א אנחנו יודעים שהוא שם צלם. באמת מה שטיטוס עשה הוא לקח גביל של ספר תורה ופרס אותו על הרצפה והביא אישה לא אישה יצאנית ושם על הגביל של ספר התורה עשה מה שעשה. פה אני קולטת את הבנות שטוענות שהם לא מאמינות ולא כלום. אומרות למה? מה קרה? אמר לנו הרב שלנו פעם, תגיד לבן אדם שהוא לא מאמין, לקחת גביל של ספר תורה ולדרוך עליו, האם הוא יהיה מסוגל. אז הבנות האלה שטוענות שהם הם נזדקות. ואז אני אומרת עשה מה שהוא עשה וכשהוא סיים בעצם א הוא לקח את החרב שלו, הוא הרגיש טינף את בית המקדש, הוא לקח את החרב שלו והוא א נעץ אותה בפרוכת

ומהפרוכת יוצא טיפת דם. ועומדים מלאכי השרת למעלה ואומרים מי כמוך באלמים השם ריבונו של עולם תעשה משהו הוא בטוח שהשם ישמור הוא הצליח לגבור על אלוקי ישראל והוא קורא את הפרוכת והוא כשהוא נפתח את הפרוכת הוא רואה את ארון ברית השם ועל ארון ברית השם יש את הקרובים והקרובים זה דמויות של גבר ואישה ובזמן החורבן הם היו מאורים אחד בשני מסבירה לבנות האלה שאומר המהרל מפראג למה הקדוש ברוך הוא שתק כי הוא ידע שיגיע דור שיהיה שיהיה כל כך קשה לבנות ישראל לשמור על עצמן. ובכל פען שאתם שומרות על עצמכם בעצם מה שאתם עושות, אתם לוקחות את הכתר שכביכול טיטוס ניסה להוריד לקדוש ברוך הוא מהראש ואתם שמות לו על הראש וזאת

צניעות. פתאום הצניעות קיבלה תיאור אחר, קיבל משהו אחר וזה לשנות תודעה. ופה אני בעצם רואה אבל זה מתחיל מנקודה שהיא כבר נמצאת שם. זה לא זה לא הזעזוע הזה הוא כן הבסיס שיש לכל אחת שטוענת שכביכול היא לא שם ומתוך הזעזוע הזה שאני כל כך נהניתי לשמוע שנהניתי להזדעזע ביחד איתן בלראות את את הפנים שלהם ולתאר איך הם מקבלות את זה וזה מה שמעיד יותר מהכל הנה יש בכם יש בכם את הקדושה יש בכם את האמונה אתם לא יכולות להכיל ברמתה להכיל כזה הסיפור וזה לעורר בהם את האמון שלהן בעצמן ודרך זה לעורר בהם את האמונה לקדוש ברוך הוא כי את יודעת שבישיבה של הבן שלי אם אני אזכור נכון מה שכתוב שמה בשם אני לא זוכרת מי הרב שמביאים

את זה שכל אדם צריך להאמין בקדוש ברוך הוא אבל לא פחות הוא צריך להאמין בעצמו כיוון שזה צינור יותר כי זה כמו שנתת את הנקודה ליותר אותו גר צדק יש שמה איזה נקודה שהיא בעצם משותפת זה איזשהו שורש איזשהו בסיס זה היה ככה בדת אחרת זה ככה גם פוגש אותו ביהדות סוג של משבר שחוזר על עצמו אז יש שמה איזשהו שורש אחד שכשמטפלים בו אז אז רק תבחר את הדעת אבל את האמון יש לך לגמרי אני עכשיו נזכרת שהרב יוסף בן פורת אומר ש שתחילה של המילה אמונה היא אמא כדי שתהיה אמונה חזקה אצל הילדים שלנו. אנחנו צריכים שתחילת האמונה, תחילת המילה אמונה תהיה חזקה אצלם. וזה תפקיד מאוד חשוב אצלנו וזה רק מראה על ההשעלה וההשוואה והעהשה

שאנחנו עושים כדי להגיע לקדוש ברוך הוא. שתהיה שם אמונה. זה צריך להתחיל קודם כל בחום. בחום בלהק ניצוץ. ואת הניצוץ הזה אנחנו בתור אמהות יכולות לעשות. אין לנו דרך אחרת בעצם להגיע למקומות הפנימיים האלה של אמון גם עם עצמנו דרך אגב כ כי זה משליך על היחסים שלנו עם הקדוש ברוך הוא הרי כתוב בזוהר הקדוש לית מחשבה תפיסה בך כלל אנחנו לא אין לנו שום מושגים אלה הכלים שניתנו לנו ועם הכלים האלה אנחנו יכולים לרכוש אמונה שהיא משהו שהוא נוגע באינסוף במושג שאין לנו באמת השגה בונז אז אז הנשה הזאת מלשון אנושיות היא בעצם הכלי שלנו ליחסים בינינו לבין הקדוש ברוך הוא וזה מתחיל ביחסים בינינו לבין עצמנו. זאת אומרת, אם אני

הבנתי נכון גם לפי כל הדוגמאות שנתנו כאן וגם לפי כל השיח שהיה לנו עד עכשיו, זה שבאמת כשיש לי אמון בנוי בתוכי, בשיח הפנימי שלי עם עצמי, יש לי איזשהו בסיס של אמון גם למעגלים היותר רחבים ביחסי אנוש וגם ביחסי אמונה שלי עם הבורא. עד כדי כך זה מגיע למקומות הכי גבוהים לגמרי. וזה מה שאמרנו. אמרנו את זה כבר לפני כמה וכמה תוכניות על הרעיון של האני, אתה הוא. כן? יש לי את האני, יכול להיות לי אתה ויכול להיות לי הוא. אבל כשיש לי משהו מאוד ברור לגבי עצמי, כשאני קיים, כשאני נוכח, כשיש לי אמון, אני מתרגל את זה על עצמי, אחר כך אני אוכל לתרגל את זה על השני ואחר כך זה יגיע אל הקדוש ברוך הוא. יש שמה משהו בנוי

ומוצק ואני אצליח לראות אותו. כי אם לא איזה השוואה מה מה אני מה אני מחזיק מה מה יש לי שם אבל כשיש לי משהו מאוד ברור אז זה יכול להיות לי ברור גם הלאה וואי אז זה באמת א מגיע למקומות הכי עמוקים ומשפיע לנו ממש כמו איזה גל שיש לו עוד עדוה עוד המשכיות ותהודה שממשיכה הלאה ובוא נראה את השאלות שמגיעות לנו מהצופים. אם זה בנושא הזה ואם זה בנושאים נוספים שקשורים לתוכנית, שקשורים לעולמות הנפש. אמ, יש לנו כאן שאלה. א, אני חזרתי בתשובה לפני שלוש שנים, אבל עדיין אני מרגיש שהאמון שלי בקדוש ברוך הוא לא מספיק חזק. כל משבר קטן מטלטל אותי. לפעמים אני מתפלל ואני מרגיש רק. מה זה אומר עליי? זה לא אומר כלום. זה אומר

רק שיש פה בן אדם שמאוד מחפש את הקדוש ברוך הוא כי יש כאלה שעושים מצוות אנשים מלומדה קמים בבוקר מתפללים הם הולכים ובאים והם לא זוכרים את הקדוש ברוך הוא אפילו לא רגע אחד בחיים שלהם יש המון אנשים שיושבים ולומדים תורה והם לא הם לא זכרו שלומדים תורה בשביל הקדוש ברוך הוא הם עשו את התורה כעיקר ולא כספר חוקים ספר הליכות של הקדוש ברוך הוא הם הפכו את זה למוסע כן שהתורה היא תורה קדושה חס ושלום שאני לא מובן לא נכון אבל אבל היא התורה של הקדוש ברוך הוא כן אה א, יש פה מישהו שממש מחפש את השם, שממש רוצה להרגיש את הקרבה של הקדוש ברוך הוא והוא בא בטענה אל עצמו שזה לא מספיק והוא נופל בכל פעם כשקורה איזה משהו, אז

קודם כל אתה יצור בין אנוש וזה בסדר גמור. וצריך לבדוק את המקומות הקטנים שגורמים לו לאבד את האמון כי הוא מדבר פה מצד אחד מאוד מחפש ומאוד רוצה להיות שמה בכל כוחו ומאודו וזה משהו שקורה לחוזרים בתשובה הם כאילו דורשים מעצמם מאוד מאוד וזה יפה זה מהמם צריך לעשות את זה בצורה בריאה וצריך לבדוק א מה מה גורם לנו משברי אמון למה בכל פעם שמשהו לא טוב קורה אז בעצם הוא כבר לא מאמין זה כמו ילד קטן שאמא לא נותנת לו את מה שהוא רוצה ואז הוא אומר אם אפויה אז לבדוק כן אז לבדוק מה יהיה שמה איפה זה פוגש אותו אז באמת נקודה ש שדווקא מהמקום הזה של לא ראית כאן בשאלה משהו שהוא סותר את האמונה אלא להפך את החיפוש את ה רצון

חזק כן זה זה יפה ממש אמ יש לנו כאן שאלה אני כל כך מפחדת להיפתח וליצור יחסים קרובים שאף פעם לא באמת באמת הרגשתי שיש לי קשר אמיתי. זה נראה כאילו אני חברה ומצחיקה, אבל בתוכי משהו סגור שלא מסכים להיפתח. אני באמת רוצה להרגיש חברה אמיתית ומחוברת, אבל אני לא יודעת איך עושים את זה. אוקיי, אז יש כאן מישהו שמדברת על נוגע, לא נוגע. אני שם, אבל לא, אני שומרת על עצמי בכוח כדי שלא זה צריך לעשות פה תהליך עמוק של ילדה. ילדה קטנה שיש לה פחד פה מלהיפתח, יש לה פה פחד מזה. אני מחייכת כי זה מזכיר לי, עשיתי תהליך מדהים עם בחורה היום שגם כן א מפחדת לצאת לשידוכים, מפחדת להתחבר, שומרת על עצמה בכל הכוח והיא סיפרה שהיא

בתור ילדה קטנה א חוזרת הביתה ובכל פעם שהיא חוזרת הביתה, כל הדרך הביתה היא אומרת לעצמה, תכף תכף אני אגיע ואם את תמצא מה לא בסדר בי, תכף אם את תמצא את ה מה לא בסדר, אבל הוא כאילו למה זה משהו שאפילו צריך לתקן? בוא נגיד כאן במקרה הזה שאת מתארת באמת היא לא יוצאת לשידוכים באמת היא יוצרת את עצמה מדברים שהם איך איך אנחנו קוראים לזה נורמלים אבל בוא נגיד שכשאני שומעת את השאלה אני אומרת לעצמי אוקיי אז את חברותית אז את רגישה אז יש לך יחסים חברתיים זה לא שאת עשית מספרת היא מספרת שהיא לא חברותית היא מספרת שהיא נמצאת בחברה אבל היא לא נוגעת היא רוצה להרגיש קרובה לא אני אני באה לשאול אם אולי זה דווקא טוב על

לשמור על עצמך הזה יש אנשים אנשים שלא היו שואלים את השאלה הזאתי טוב להם טוב להם לך זה מצוין בוודאי טוב לי אני מרגישה שאני נמצאת בחברה ואני מוגנת יש את מה שאני מוכנה לפתוח ויש את מה שאני לא מוכנה לפתוח יש את מה שאני מוכנה לתת מעצמי עד לאיפה שאני מוכנה ויש את אלה שאומר לא אבל אני כן רוצה להרגיש שאני נוגעת בחברה אני כן רוצה להרגיש שהחברה נוגעת בי שאני לא צוחקת רק כי אני מצחיקה את החברה אלא כי אני אני מצליחה גם להירתם להיתרם מהחברה ולא ולא אה אה רק להיות המשהו שנמצא שם ולא ולא באמת זה מפריע לה אז האינדיקציה כאן היא היא התחושה הפנימית שלה זאת אומרת הייתה בסדר עם עצמה והשאלה הזאת מן הסתם לא הייתה

עולה אז הכל בסדר אבל היא בוא היא מבקשת היא מבקשת לדעת איך להיפתח רוצה כן את ה את המעבר אז א זה ככה הנקודה שעלתה לי תוך כדי שאלה אוקיי אז אז אז באמת לעשות לעשות פה את התהליך אז מספרת אותה ילדה שהיא מגיעה ביטה בדרך הביתה והיא אומרת תכף אמא תגיד לי תכף אמא תגיד לי שאני לא בסדר ומה היא הייתה לא בסדר לא משנה היא נגע בבו הצלח לכה הגיעה הביתה עם א גרבים קרועות לא יודעת מה כזה ואני שואלת אותה מה היא מרגישה כל הדרך הביתה והיא אמרת מרגישה שהייתי רוצה להיות בבית אחר זאת אומרת עמדנו על הנקודה שהיא מרגישה שהיא מוותרת כרגע על להיות בבית אחר כי זה הבית שלה ושם היא צריכה להיות וכשהיא מגיעה הביתה אמא עוד איך

את מרגישה ואז בעצם היא מצאה את עצמה בתוך איזשהו כדור קטן קטן קטן קטן ושלא יכול לא לא יכול אפילו להסתכל החוצה מהפחד. כשביקשתי ממנה בואי נפתח את הכדור היא פחדה נורא. היא אמרה מה זה ימלא את כולי? זה ימלא את כולי ויש שם רצונות ויש שמה דברים שאני מפחדת מהם אמרתי בואי תנסי למלא למלא את זה ופתאום היא הייתה מסוגלת להרגיש היא הייתה מסוגלת להרגיש אהבה היא הייתה מסוגלת להרגיש א אכלה היא הייתה מסוגלת לומר לעצמה את ילדה טובה את חכמה וכולי וכולי. היא לא הייתה צריכה להגן כשאנחנו נמצאים בחברה ואנחנו נוגעים לא נוגעים אנחנו בעצם מגנים על עצמנו כן כי יש שמה ילדה קטנה בפנים שנורא נורא מפחדת שיגעו בה בדיוק ולכן

לעשות תהליך עם עצמה כדי לגלות מה ממה היא פוחדת מה גורם לה לשמור על עצמה כל כך שזה גם לפי מה שלמדנו בתחילת התוכנית חייב להיות מבוסס על איזשהיא חווית ילדות ששמה היא מצאה את עצמה נפגעת ומאז היא החליטה שהיא חייבת לשמור על עצמך. כן. וזה חווית הילדות שבדרך כלל קוראת בשנים שהם חד ספרתיות והם יכולות וזה מנהל אותנו הלאה לשנים ארוכות מאוד. זה מדהים איזה השלכות יש ל ואנחנו אנחנו לא יכולים באמת לדעת איזה איזה מהחוויות מה יהיה פה מכונן. אם זה מילה אם זה איזשהו רגע ש שאחר כך א לא רק שזוכרים אותו אלא הוא ממש משפיע עלינו. מנהל אותנו. הוא מנהל את כל החיים שלנו. אבל ככה זה אמור להיות. לא. כן. כן. ככה אנחנו

בנויים. אבל יש חוויות שהם חוויות לא טובות ואז זה ממש ממש משפיע עלינו ואנחנו רוצים להיפטר מזה כי אנחנו רוצים ללכת הלאה. אנחנו לא רוצים שילד בן חמש שש ינהל את החיים שלנו בגיל 40. נגיד אותה אותה בחורה שאת מספרת עליה שהיא פחדה להיפתח ובסוף היא הרגישה אהבה היא כאילו ידעה ממה היא מפחדת. אז יש כאן אפילו סוג של מודעות. זה לא כמו מצב שבן אדם מגיע עם איזשהיא בעיה וכאילו אפילו לא יודע לשים את הנקודה מה מה באתי לפתור כאן לכן צריך ללכת בן אדם שמכבד את עצמו צריך ללכת לבקש עזרה כי אתה מכבד את עצמך אתה מגיע לך את המקום הזה מגיע לך את הנוכחות הזאת מגיע לך להשקיע בעצמך זה לא בושה להפך זה מראה על הכבוד שאתה

רוכש לעצמך שזה גם משהו שהוא לעבוד עליו, להגיע בכלל לנקודה שלהרגיש אני ראוי, אני צריך לטפל בדבר הזה, אני שם את הדברים על השולחן. מגיע לי מגיע לי שאני אתן. ואז אנשים אומרים וואי, אבל זה המון כסף והמון נכון, נכון. ואם כל זה מגיע לך, מגיע לך שתתאמץ בשביל זה, מגיע לך שמגיע לך אתה ראוי לזה, הקדוש ברוך הוא שם אותך כאן בעולם, אתה בן אדם ראוי, מגיע לך לקבל את הטיפול העולם בשבילך. אז באמת עם התחושות האלה של באמת להיות ראויים ולהכיר בערך שלנו ולדעת לשאול את השאלות הנכונות, ללכת לטיפול כשצריך, לשים לב לנפש שלנו, למה שעובר עליה, כדי שאנחנו נוכל להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, לתפקד בצורה המיטבית, להטיב עם

עצמנו ועם כל הסובבים אותנו. זה זה שאלות שעולות מכם מהבית ומגיעות אלינו וותראו איזה שליחות יש בזה כי אנחנו לא יכולים לדעת מי כאן מקשיב ומי הולך א באמת לעשות דברים שישנו לו את החיים אם זה לקבל ייעוץ אם זה לפנות לעזרה כל האמצעים האלה שבאמת בשביל זה אנחנו אנחנו כאן בשליחות הזאת בשבילכם אז המספר מופיע לכם לכם על המסך אתם יכולים להמשיך ולשלוח את השאלות שאתם רוצים לקבל עליהם תשובה מקצועית עם עם פתרונות אמיתיים, עם תובנות שיכולים לעזור גם ברמת המחשבה, גם ברמת החישוב מסלול, מה שנקרא. אז המספר מופיע לכם על המסך ואנחנו נצא עכשיו להפסקה מוזיקלית ומיד נחזור עם עוד שאלות ועוד נושאים חשובים לדבר עליהם.

הפסקה וחוזרים בבקשה. צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר. צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר. ואין ראשו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר ואין איש שאין לו נר צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו עולה נר צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו נר ואין ראש שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר ואין ראש שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נצר שכל איש ידע ויבין שעליו לעמוד ולגלות את דור הנר ברבים וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמוד ולגלות את הנר רבים איש שאין לו ואין איש שלו נר ולא תכו לאבוקה גדולה להעיר את העולם כולו ולהתיקו להבוקה גדולה ולהעיר את העולם צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק צריך שכל

איש ידע שבתוך תוכ כלר ואין שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר ואין שלו כמרך חברו ואין איש שאין לו נר צריך שכל אישה ואבי שעליו לעמוד ולגלות את הנר הרבים שצריך שכל איש ידע שעליו לעמוד ולגלות אתור הנר ברבים ולהגיקוה הוא להעיר את העולם כולו ולהתיקו להבוקה עולם ולהעיר את העולם כולו לה לה לה לה לה לה לה להלהיר את העולם כולו לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה להיר את העולם מול צריך שכל אישה ויבין שבתוך תוכו דולק נר תודה שחזרתם אלינו אנחנו כאן בתוכנית בנושא אמון האמון שלנו עם עצמנו האמון שלנו מול הקדוש ברוך הוא ואיך אנחנו באמת קונים את האמונה הזאתי שמאפשרת לנו ללכת בטוחים בעולם, להתנהל בצורה הכי

מיטבית שתוציא את הדברים הכי טובים מאיתנו כבני אדם. אז אנחנו כאן עם הרבנית פרק כהן, מטפלת רגשית, כדי שתענה על השאלות שלכם שאתם שולחים לנו כאן בשידור חי מהבית למספר שמופיע לכם על המסך, אתם מוזמנים להמשיך ולעזרים שאלות. אנחנו נתייחס אליהם במהלך התוכנית ותקבלו תשובה מהרבנית פרי כהן מה יותר טוב מזה אנחנו חוסכים לכם כאן ייעוץ אמנם זה לא באחד על אחד אבל להפך יש כאן תועלת שמהשאלה שאתם שולחים אתם לא יכולים לדעת כמה עוד עזרתם לעוד אנשים ששומעים את השאלה הזאתי אז באמת נגענו בנושא של אמון מכמה היבטים גם בזה שזה בעצם בונה לנו את היחסים אם אפשר לקרוא לזה ככה מול הקדוש ברוך הוא ולא רק מול הסביבה ומול מי

שסובב אותנו. מה אנחנו עושים באמת כדי לצאת מהחושך? יש בן אדם שבאמת עבר עליו משבר שהוא מרגיש שהוא הוא באמת הוא לא יכול להאמין באף אחד. אפילו זה פוגע לו באמון שלו עם עצמו והוא ממשיך להתנהל על אוטומט. הוא ממשיך את החיים. הוא קם בבוקר, הולך לעבודה, עושה מה שצריך לעשות, אבל החשדנות הזאת שחוזרת על עצמה בכל שאלה ששואלים אותו, בכל סיטואציה שהוא נקלע אליה, א לבדוק באמת מה מה המטרה, למה שאלו אותי את זה, למה אני נמצא כאן, למה שולחים אותי לשם, זה לטובתי או זה לרעתי? זה נשמע כמו משהו שבאמת קשה להתנהל איתו. קשה מאוד להתנתק כיוון שאנחנו כמו שאמרתי בתחילה אנחנו עובדים על הדחיה והקמייה. אנחנו בורחים מהדברים

שעשו לנו רע ואנחנו כל הזמן מתים מפחד לחוות את זה שוב פעם. כשבן אדם חווה משהו שהוא לא טוב לו הוא כל הזמן מפחד והוא בורח והוא מנסה להתרחק כמה שיותר מהסיטואציה שהייתה. אבל סוף כל סוף אנחנו מגיעים כן לאיזשהיא תובנה בחיים באיזשהו שלב שמה לעשות כאב הוא לפעמים חלק מהחיים הרי התחנות האלה של הכאב אנחנו נפגוש אותם נרצה או לא אנחנו לא באנו לפה ל בוא נגיד את כל המשפטים הפולניים שיש לא באנו לפה לפיקניק תגידי משפטים פולניים תגידי אז לא זה התחום שלך אבל א באמת הכאף הוא הוא נרצה או לא הוא חלק חלק מחיינו. כשאנחנו מתנגדים לכאב אנחנו סוג של רק מגבירים אותו. זה את אומרת בעיניים של אישה גדולה, של אישה בוגרת או

מבוגרת? בוגרת. אוקיי? אין בעיה. הכל בסדר. א מה לעשות? אבל אבל בעיניים של ילד קטן. כן. ילד קטן בורח. כן. אם הוא קיבל קביה ממשהו, הוא יודע לו להתקרב. אם הוא א נצבטה לו האצבע בדלת הוא יודע שזה מסוכן. אם א הוא יצא עם רגליים רטובות מה מהאמבטיה והוא החליק אז הוא יודע שיש פה פוטנציאל. כן? אז ילד קטן מפחד מאוד מלחוות שוב פעם את הכאב אבל גם אדם מבוגר. כן? אז כשאני באה ואומרת כן אבל החיים הם כואבים או כל מיני משפטים כאלה שאני לא אוהבת כשאומרים אותם כי זה בעצם אתה משלים עם עם החיים. אתה משלים עם ה עם זה שהחיים יכולים להנחיט עליך כל מיני דברים ואני תכף אתייחס לזה איך כן אפשר לקחת את זה איך כן זה לא

שאנחנו משנים את המציאות אלא אנחנו בעצם מבינים אותה אחרת ואז אוטומטית משתנה לנו החשיבה אבל ילד קטן שהוא מגן על עצמו מפני הדבר הכואב הבא הוא לא רוצה א הוא ככה אנחנו בנויים כאילו אין אין מה לעשות עם זה בעצם נכון זה זה הדחייה אנחנו אנחנו דוחים את הדברים שאנחנו לא רוצים ש שיקרו לנוכ א ואנחנו ככה על ידי זה מגנים על עצמנו שלא יקרה יותר שלא נחווה יותר זה הילד הקטן הילד הגדול בא ואומר טוב תשמע חביבי החיים כואבים איך אומרות יש אני תמיד צוחקת ואני אומרת שהאוכלוסיה של האמהות מתחלקת יש את האמא שאומרת תקשיבי אני עברתי את זה לא כדאי שתעברי את זה יותר לא כדאי שגם את תעברי את זה כן אני חוויתי זה היה לא פשוט

תלמדי ממני תלכי תעשי דברים שיהיו מתקני חוויה ולא תצטרכי לחוות כן זה לא עובד בדרך כלל אה זה כן תלוי באיזה גיל אתה בא ואומר כן אבל אבל ויש את האמאות שאומרות בואי גם אני עברתי את זה זה לא פשוט גם את תעברי את זה החיים קשים וכולי וכולי וכולי ואז בעצם אנחנו מייצרים זאת מייצרת אצל הילד את האפשרות של בוא למדתי תעשה עם זה משהו אחר כמובן שיש את הילדים שאומרים אמא אני לא רוצה לחוות את ההצלחות שלך אני רוצה את הכישלונות שלי בסדר אבל עדיין יש פה בחירה יש פה איזה משהו שהוא הוא הוא יותר מודע מאשר הילד שאמא שלו באה ואמרה תקשיב חיים קשים קשים גם לך יהיה קשה ואז הוא אומר כן נכון היא מצאת ככה אם ממש ממש קשים

ויהיה עוד קשיים ועוד קשיים עד שנמות לא לא לא כן לא נשמע ברור שלא ברור שלא ולכן כשאנחנו באים ואומרים אבל החיים הם החיים הם כואבים כשאנחנו חוים דברים בחיים כן אנחנו לא חווים אותם סתם כל דבר שאנחנו נחווה וגם הדבר הכואב שאנחנו נחווה אותו יהיה לו משמעות כן אם אנחנו ניתן אם אנחנו ניתן לו משמעות פה זה גם נקודה יופי, אם ניתן לו משמעות אז עכשיו אנחנו רגע רוצים לתת לו משמעות כי באמת כל דבר שאנחנו עוברים יש לו משמעות. שום דבר בעולם, ופה זה מתקשר לנו לאמונה, שום דבר שבעולם לא קרה סתם כך. אין דבר כזה. הכל מדויק, מתוזמן לפרטי פרטים. הקדוש ברוך הוא רואה כל אחד ואחד מאיתנו בכל רגע ורגע, בכל שנייה ושנייה. וכל

דבר שאנחנו עוברים אותו צריך לקרות. הוא הוא הוא בעל משמעות. ואם ניקח את אתלום המלוטש שאחר כך משמים אותו בטבעת יהלום ואמא של החתן קונה אותו לכלה שמה שם ים של כסף כן והיא תבחר את המדויק ביותר ושלא יהיו בנקודות ואף פעם לא הבנתי את זה סליחה על הברות אבל היא ממש תבדוק אותו ותרצה את הדבר התמורה הטובה ביותר עבור הכסף שלה בעצם זה קצת משל על מה שקורה לנו בחיים הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לעולם כאבן אבן א גולמית ואז הוא מתחיל לדייק אותנו ואנחנו אומרים לא אני לא רוצה אני לא רוצה אני לא רוצה אבל את הולכת להיות בלי נקודות בלי הנקודות השחורות שמשלמים עליהם ביהלום ולא לא אבל אני לא רוצה זה אם אנחנו נדע לקחת את

זה מהמקום הזה אז זה תהיה לזה משמעות תהיה לזה משמעות אני אני תמיד אומרת לנשים שכשקורה להם משהו מאוד מאוד לא פשוט שהן תנסן הרגע להתרכז מה יש שם אם הן נותנות לזה משמעות שכרגע אין הקדוש ברוך הוא מלטה שזה כואב בואי אי אפשר להעלים את הכאב ואי אפשר להעלים את זה שזה שזה לא נוח כוח ואי אפשר להעלים את זה שלפעמים זה שורף את הנשמה. אי אפשר אבל אל אמונה ואין עבל. זאת הנקודה. הנקודה שאם אנחנו א קודם כל במודעות שמה שקורה זה מה שצריך לקרות עם כל הכאב ושהכאב הזה הוא לא סתם. ברגע שהם מרגישים שהכאב הוא מנותק ממשמעות או חס ושלום חסר משמעות כי כי אין את את האמונה או אין מספיק אמונה. כן. אומר הרב שלום ארוש שהכל

תלוי באם יש אמונה או אין מספיק אמונה. מצב של חוסר אמונה הוא מצב בלתי מתקבל על הדעת מבחינתו. אז א אז או שאותו דבר עם תפילה או שאם אתה רואה חיסרון או שלא מספיק יתפללו על זה או שלא יתפללו על זה בכלל אבל זה תלוי בתפילה. תפילה היא תלויה גם כן באמונה. אז הנקודה כאן היא באמת מה המשמעות שאני נותנת לדבר. כי הרי זה כל ההבדל בין מישהו שיש לו אמונה לבין מישהו שאין לו אמונה. שניים יכולים לעבור את אותו הדבר. זה יעבור את זה בשלום וזה ישור. מה ההבדל? נכון. נכון. נכון. מה ההבדל? ההבדל זה זאת האמונה. והאמונה זה מלשון להתאמן. כן. אם ניקח א חיים של שחקן כדורגל כן הוא יכול להיות שחקן כדורגל מרוויח. ככל שיהיה א

ישלמו לו ים של כסף קנו אותו בלא יודעת באיזשהיא קבוצה בחול ושמו עליו באמת המון המון המון כסף והוא לא התאמן כל השבוע האם בשבת הוא ישחק לא וככה החיים שלנו השבת זה כביכול המניתיים רגע האמת שקרה לנו קרתה לנו המציאות הזאת יש לנו את המקרה הזה שעכשיו אנחנו צריכים להתמודד אם כל השבוע התמודדנו כאילו התאמנו אז בשבת אנחנו נשחק אנחנו נהיה בתוך המשחק ואם לא אז אנחנו על ספסל אנחנו לא נוגעים אנחנו אנחנו לא נצליח לעבור את זה ושלא נצפה מעצמנו שמחר יקרה לנו משהו ואז נגיד אה וואו שמענו בתוכנית ש שתשבי עם עצמך ותגידי אל אמונה ואין אב צדיק וישר הוא איך אני לא מסוגלת להגיד כי זה לא קורה בנייום נכון וגם כשזה כבר קרה

לך זה יכול לקרות לך פעם פעמיים שלוש ופתאום לא תוכלי לעמוד בזה כי זה החיים קודם כל להבין ולהאמין שאנחנו בני אדם וזה אני חושבת שזה מביא באמת יש פסוק כל מצוותיך אמונה. שכל המצוות הם נועדו בעצם בדיוק לנקודה הזאתי של להתאמן באמונה. כי כשבעצם אני צוברת עוד מצווה ועוד מצווה, למה היא נועדה? היא נועדה לקרב אותי לקדוש ברוך הוא כדי שברגע האמת, ברגע הניסיון שאנחנו כמובן מתפללים שלא יבוא ולא יהיה, אל תביאיני לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. אבל המצוות האלה הם בעצם המכשירי כושר לאמונה. הם בעצם נועדו להיות האמצעים שמביאים אותי לנקודה הכי גבוהה בחיים שזאת האמונה, זאת המטרה בעצם. אז הרבה פעמים יש איזשהו פספוס

שנגיד בן אדם לא מתחבר לאיזשהיא מצווה מסוימת. הרי כל מצווה יש לה את היעוד שלה, יש לה את את המטרה שלה, את החלק בנפש, בנשמה, ואפילו בגוף שהיא נועדה בשבילו. היא נועדה לאמן את אותו חלק בנשמה ובגוף אפילו. כל המצוות הם כנגד האיברים והחלקים שנמצאים גם בחלקים הרוחניים שלנו. אז ברגע שבן אדם לא מתחבר לדוגמה לאיזשהיא מצווה אומר לה אני אדלג על זה. אז אז זה לא שדילגת כאן על משהו זה מחסיר ממך את החלק הזה באמונה ש שאתה צריך אותו כדי להיות שלם כדי באמת להסתכל באיזשהיא א א צורה שלמה יותר על החיים כדי להתחבר יותר לקדוש ברוך לגמרי ואין חוכמות. אז את הולכת ברחוב, את רואה מישהי שנראית נורא נורא טוב, כן? את אומרת,

"ואי תראי, היא רזה, היא חתובה, הכל עומד במקום" ואת שואלת אותה, "מה את עושה?" ו אמרת, "תשמעי, אני כל בוקר מתאמנת, רבע שעה, 20 דקות כושר, אני אוכלת נכון?" וואי, אחרת בבוקר את נכנסת לאימון, מתחילה להתאמן עם עצמך, כן? שמה לך איזה משהו טוב והיא מתחילה להתאמן ואת מתחילה להתעייף באמצע אבל את רואה אותה למול העיניים ואת אומרת יאללה נו אני רוצה עוד יום עוד יום היום השלישי רביעי זה נופל כן ואז את אומרת לו אני אחפף אני אעשה רק קצת ככה אני אעשה ככה ואז אני אחתק קצת באוכל את לא תראה כמוה את לא תראהי כמוה את תראי משהו אחר אבל את לא תראהי כמוה השאלה אם את רוצה להגיע בסופו של דבר למטרה הזאתי וזה כשלפעמים זה

קשה לנו ואת חווה עוד משהו ובעלך הרגיז אותך לא יודעת מה עשה לך והילדים שלך אוי ואבוי ובעבודה הוציאו אותך מדעתך ואתה אומר די בא לי להתפרץ די בא לי די זה לא זה לא הקדוש ברוך הוא זה הם ויש להם בחירה בתחילה לתרץ נכון שיש להם בחירה ונכון שהם יענשו כי הקדוש ברוך הוא מגלגל זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חיה וכל זה אבל בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא השליח אז אז את בעצם הפסקת להתאמן אז את כבר לא תהיי במודל הזה את תהיי משהו אבל את לא תהיי הזאתי שראית לא לא מגיעים לזה מלפצח גרעינים פחד משמעית ווזה הקבלה שאלה מאוד חזקה באמת גם לעולם הרוחני שלנו שהאימונים האלה הם אלה שבונים בתוכנו את האמונה, את החוסן הזה שעוזר

לנו להתמודד עם הכל. ואין משחקים. אין משחקים. לא יעזור שום דבר. אין פה אין פה קיצורי דרך. זה זה נשמע שזה מאוד בנפשך. את חיה את זה. בוודאי. אה אוקיי. אז יש לנו עוד שאלות. א יש לנו כאן אבא לשבעה ילדים ששואל כשהילד שלי שבעה ילדים גדול אחרת כן א כשהילד שלי יצא מהדרך התפללתי ובכיתי הרגשתי שהכל הולך ומכשיך מאז אני מרגיש שאני עושה את מה שאני צריך לעשות מבחוץ אבל מבפנים אין לי כבר כל כך אמון האם זו כפירה האם זו תוצאה של כאב אני יכול לעשות כדי להחזיר את האמון. שאלה אמון במי? אמון בקדוש ברוך הוא? אמון בילד. האמת שזה לא כזה ברור מהשאלה. אולי זה נשאר פתוח גם וגם. כן. אז אני אגיד מה שקורה באמת כשילד עוזב

את הדרך אז אנחנו נורא נורא נורא בוכים. אנחנו בוכים בשביל הקדוש ברוך הוא כביכול כי אנחנו רוצים את הילד של אנחנו רוצים את הילד אית איתנו בדרך שלנו אל הקדוש ברוך הוא. ואז הקדוש ברוך הוא אנחנו בעצם באים ואומרים ריבונו שלם אבל אני בכיתי בשבילך. אני בכיתי בשבילך. למה אתה לא מחזיר אותו? אני רוצה שהילד יחזור בתשובה בשבילך. אני רוצה שהילד שלי ילמד את הגמרא שלך. אני רוצה שהילד שלי יהיה תמיד בדרך שלך. למה אתה למה אתה לא מכבד את זה? אני בשבילך מבקש. אבל אם אנחנו ניכנס פנימה פנימה פנימה, אנחנו נראה שאם אנחנו רוצים בשביל הקדוש ברוך הוא, אז אנחנו מקבלים את את מה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בתוך הבית. איפה קשה

לנו? למה אנחנו מאבדים את האמון? א זה נקודה חזקה. זה עובד כביכול בדיוק הפוך. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מקבל אותו כמו שהוא אז אין לך מה כביכול לבוא בתאוניה. כן, נכון. הוא נתן לו חיים. כל עוד הוא נותן לו חיים. הוא נותן בו אמונה. אמון, נשמה שנתת בי. אז אז נכון. נכון. כביכול אתה צריך לקבל את זה גם. אבל זה קשה. זה לא הדרך שאנחנו כי זה לא הדרך שלי. ושוב נכנס פה האני והאגו שלי ואני לא ואני לא ממעיטה בערך של הכאב. לא. זה לא אגו. אפשר לקרוא לזה אגו? כן. אגו. שוב אנחנו צריכים להפריד. אגו זה לא אני אגיד מילים רחוביות. אגו. אגו זה לא ג'חה. אגו זה אני. זה מה אני רוצה, מה אני קובע, מה את אומרת אגו בשפה

הפסיכולוגית, מה שנקרא, אבל כאילו לנו זה נשמע אגו, כאילו זה האנוכיות שלי, זה האנוכיות שלי, אבל יש כאן משהו שכואב לו בגלל הערך. זאת אומרת, כואב לו על הערכים שהוא רצה להנחיל לילד שלו. יפה מאוד. אז הערך, הערך הראשון, יופי. אז מה? אני רציתי להנחיל ערכים ואני לא הצלחתי להעביר. זאת אומרת, הילד הזה מציב לי מראה שאני עשיתי דרך לא טובה. על זה אני מדברת אגו. כיוון שאם אני רוצה לתת לילד שלי להנחיל לו ערכים נכונים, אני מלמד אותו גם את הילדים האחרים שנשארים בבית. אני מלמד שזה רצון השם. אבא עשה את כל המאמץ. אבא עושה ולבדוק. עשיתי עשיתי זה ניסיון קשה. זה נראה שעל זה אנחנו מתפללים שלא נבוא לידי ניסיון ולא

לידי ביזיון כי זה ניסיון מאוד מאוד קשה כי זה בעצם אנחנו בחרנו בך אז מה אז עכשיו אם הוא לא בוחר בך אנחנו צריכים להראות שגם אנחנו בוחרים בך אני עכשיו זה עכשיו אני בוחר בך עכשיו אני בוחר בך כי יש את הסרט שאני רציתי שיקרה שהבית שלי יהיה בית של תורה ומצוות וכל הילדים ילכו ביחד וכל יהיה אותו דבר ויש את הסרט שלך ואתה רצית שבתוך הבית שלי יהיה משהו אחר זה של הדור נכון זה הניסיון של הדור זה זה הניסיון של הדור ולכן כשיגיע אליהו הנביא מה הוא יעשה הוא לא יסדר לנו את הסיפור עם איראן הוא ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם בואי אל תצמצמי אולי גם וגם בסדר לא אני לא לא מצמצת את היכולות שלו אבל זה זה חתיכת

זה חתיכת א כן זה כן אין ספק אבל אבל זה באמת הנקודה הזאתי היא באמת נקודה אפילו הייתי אומרת מהפכנית כי דווקא בנקודה שאתה חושב בתור אבא שאתה צודק ואתה הטאת את הדרך וכביכול אני אני ואלוקים אנחנו באותו צד הוא שהוא לא בצד שלנו לא אתה צריך לדעת שגם אני וגם אתה וגם הוא כולנו פה באותו צד אני בוחר בכם אני הקדוש ברוך הוא אני נותן לכם חיים אז אז תשחרר וזה קשה ואת יודעת מה הכי זה יזע אותי שמעתי א ציטתי אותו כבר בתוכנית הזאתי אתה הרב ג'ייקובסון הוא נתן משהו שהידים אותי משה רבנו לא נכנס לארץ ישראל למה הוא לא נכנס לארץ ישראל כי קסלע כן וא אומר הרב ג'ייקובסון הרי מה הייתה הבעיה שהוא היקה בסלע כשהיה כשהם יצאו

ממצרים היה צריך להקות בצור הוא היקה בצור הקדוש ברוך הוא אמר לו תקה בצור מה הייתה הבעיה עכשיו אז הוא דיבר והסלהע לא הוציא הוא יקרה בסלע מה מה מה כל כך שונה וחוץ מזה אם אתה רוצה לעשות אם אתה מדבר להראות ניסים גם סלע שמקים בו ויוצא מים זה עדיין נס מאוד גדול קחי את הסלע שיש לך בגינה תקי אותו כ יצא מים לא יצא עדיין את אומרת שאולי אה אז זה נס חד מש קרה אוקיי יופי אז אז ואז הוא אמר משהו מאוד יפה הוא אמר כשעם ישראל יצאו ממצרים הם היו טיפוסים הם היו גלותיים הם היו אנשי הם היו עבדים ולכן כשהם ראו שהוא מכה בצור זה הסתדר להם אוקיי כיוון שהם היו סוג של צור הם היו קשים מבפנים הם קשים מבחוץ הם היו עבדים היו

אנשים אנשים כשי יום הם לא היה בהם טיפת לחלוכית ורגש ולכן הקאה הזה הייתה הדרך שבה מדברים איתם העבדות הרגילה אותם אותן כן כי איך איך משיגים מעבד משהו אתה מכה בו והוא עושה משהו אז זה הייתה הדרך שבה הם הבינו אבל הקדוש ברוך הוא רוצה להתקדש על ידי משה עכשיו בסלע בדיבור ומה זה סלע סלע אומר הרב ג'יסון אם ניקח את המילה של הסלע סלה במילוי סכ כ ל אומר ה ה נכון ס א לא ע זה ה זה השלוש כן סאלה כן בדיוק אז במילוי סמכ נכון הל של הסלע זה לד ו זה ע ינ אומר תיקחו את את האותיות האמצעיות יוצא מים גדול אומר בתוך כל סלה יש מים אומר אחרי שאחרי 40 שנה כש שהוא מצטווה להכות לדבר אל הסלע. הקדוש ברוך הוא אומר היום זה כבר

לא העבדים היום זה בני חורין בן חורין לא יכול שתכה בו בן חורין יכול רק שתדבר איתו זה דרגה אחרת זה משהו אחר לגמרי והוא אומר משה רבנו לא נענש זה היה אחד ועוד אחד אתה לא מכיר כבר את הדור הזה של ה של ה של הסלים ככול זה סיבה ותוצאה כן אתה לא מכיר אותם אתה לא תוכל להמשיך להדריך אותם בדור הזה אנחנו צריכים להבין שכדי למשוך אותם איתנו אל הקדוש ברוך ברוך הוא אנחנו צריכים להביע אמון בהם לתת להם את האמון שאפילו שאתם נראים סלים אתם מלאים במים חיים בפנים לדבר אליהם כדי שהם יוציאו את המים וואי היה שווה לנו את כל התוכנית הזאת בשביל לעבור את ההמש הנקודה הזאתי של השפה כאן עכשיו זה דיבור זה לא שפה של עבדים זה לא

שפה של להקות אותה ואמון אמון אני מדבר איתך ואני מאמין שאתה תוציא לי מים זה המשפט הידוע שכל כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו. ואת יודעת בדור שלנו גם כל מבוגר צריך מישהו שיאמין בו. כי בתוך כולנו יש עדיין את את החלק הילדי הזה שזה הוא לא גודל לעולם. הוא נמצא שם. הוא נמצא שם. זה הקול הפנימי הזה שאנחנו מדברות עליו מתוכנית לתוכנית. זה לא זה נמצא בתוכנו. זה הולך איתנו כי עובדה שזה זה חוויות שנצרבות בנו. בתוך מי הם נצרבות? בתוך החלק הילדי הזה שלי שהוא נמצא שם הוא נוכח ווצריך לדבר צריך לדבר בשפה של אמון זה כל כך יפה ואת יודעת ש השבוע כשהתריעיינתי לרדיו אז היא אמרה לי אחת השאלות הייתה מה קורה כשאמא רואה

שהילדה שלה רוצה לקנות פלאפון מה היא אמורה להגיד לה אמרתי היא לא אמורה להגיד לה כלום כשהיא רואה שהילדה שלה קונה פלאפון היא אמורה להתחיל לדבר איתה שנים קודם ליצור מערכת של אמון כשהיא היא תגיד, אומר הרב שלמה עובמן, מה זה יפה? הוא אומר, כשאתה אומר לילד שלך, אל תעשה כך וכך, תת אתה צריך להגיע למצב שאתה גורם לו להאמין שאתה באמת רוצה לטובתו ולא כי אני אמרתי. כי אם הוא יחשוב גם כשהוא ילד קטן הוא יחשוב שאתה עושה את זה כי אתה אמרת ואתה מחפש פה את הכבוד הוא לא יסכים. הוא לא יקשיב לך. יכול להיות שהוא יקשיב באותה נקודה שהוא חייב אבל כשהוא כבר לא יהיה חייב הוא יפרק את ואם אנחנו חוזרים אל הסלע אז הוא נתן עוד

נקודה יפה הוא אמר למה פעמיים הוא יקעה בסלע כדי להראות לנו שאולי בפעם הראשונה הוא לא יוצא מים הוא לא יקשיב לנו בפעם השנייה הוא יקשיב אבל דע לך דבר אחד הוא יוציא מים שהם לא המים שלו הם מים אחרים הם מין מים זורמים וגועשים והם לא וואו זה גם נקודה חזקה כי באמת גם אם הצלחנו להוציא שלמה יצא בדיוק זה לא יחזיק מדהים באמת תובנות שהם א הם מהפכניות לדעתי החלוטין כי הרי הכל בראש הכל באמת הוא הוא באיך אנחנו מסתכלים על הדברים בעצמנו ואיך אנחנו אחר כך מתנהלים מול הילדים וכשאנחנו אומרים ילדים זה לא עכשיו ש שזה רק מול הילדים הרי אמון יש לנו עם האנשים הכי קרובים אלינו אמון יש לנו ביחסי אנוש גם בעבודה וולפעמים

אם אנחנו א ננסה לתת את הכבוד לילד שנמצא בכל אחד יהיה לנו גם כל כך הרבה מקום לכף זכות יהיה לנו כל כך הרבה הסתכלות שהיא שהיא בחמלה אחד כלפי השני סתם אנחנו נכנסים עכשיו לימים שאנחנו אנחנו עם ישראל ואנחנו ערבים זה לזה ואנחנו מחפשים את האחדות ואת ה ואת החטירה הזאתי למקום שבאמת נהיה ראויים לגאולה. אז אז אולי באמת זה מה שאנחנו צריכים לעשות. להסתכל אחד על השני לא עכשיו בתור המבוגר, המכוספס, ה המאיפה שבאת, אחרי כל מה שעברת, ואתה לפעמים מדבר באיזה שפה קשה ואתה נראה כזה כוכני ועוצמתי. לא, גם בתוך האדם הכוכני והעוצמתי הזה מבחוץ יש שמה איזה ילד שלפעמים יכול לטעות, שלפעמים רוצה רק איזה חום ואהבה, שרוצה

שיתנו לו את המקום, את הכבוד, את ה את הלהיות ראוי לגמרי. אז אולי אם אנחנו נתייחס ככה גם לעצמנו וגם לאחרים, יהיה לנו יותר קל לדון לכף זכות, לאהוב אהבת חינם. ממש. שאת יודעת הבן שלי פגש חבר שלמד איתו והיה ילד טוב טוב של ומשהו קרה למשפחה והם התהפחו ונהיה שמה באמת מצב באמת כאילו ברמה עבריינית הבן שלי מסתכל עליו ואומר לו מכאב הוא אמר לו וואי מה קרה לך ואז הוא ענה לו משהו שאני חושבת שיתן לנו הבנה לאיך זה מתנהל הוא אמר כשאתה גדל בבית שמגיל שש מלמדים אותך שאם משהו מרגיז אותך אתה זורק משהו אל תתפלא שככה נהייתי אנחנו שואלים רגע מה וואי הוא ידע להגיד את זה הוא ידע להגיד את זה כן ילד בן בן 14 15 וואנחנו

מסתכלים ואנחנו אומרים מה ילדות ככה מנהלת אותנו כן חוויות ילדות כך מנהלות אותנו לגמרי לא לא להמעיט בערך של הדבר לגמרי לא ולכן כל כך חשוב החוויות שיש בבית החוויות שאנחנו נותנים לילדים ה על הדעת להעביר אמ אנחנו קוראים לזה ויב זה הוייב שיוצא מתנו ואת יודעת ה הדברים הפשוטים שלפעמים זה כביכול עובר לנו כאילו מה זה זה מה שישפיע וואי אנחנו אני חושבת שזה זה אחת התובנות החזקות שאנחנו נצא איתם היום מהתוכנית זה באמת לדעת להתייחס לרגעים ואת יודעת עכשיו אנחנו בחופש גדול וגם הנוער בחופש גדול ווזה משנה את הבית, זה משנה את הדינמיקה של הבית, השעות לפעמים הם לא שעות, האמא לפעמים נשארת דואגת בלילות שהילדים יחזרו

מהחוויות עכשיו של ה של החופש הגדול. א לפעמים יש גם קטנים וגם גדולים ואז בכלל היא לא ישנה לא מפה ולא מפה, גם לא בצהריים וגם לא בלילה. וזה משנה את הבית. צריך הרבה כוחות כדי לדעת לחוות את החופש הגדול הזה א ולא ולא להשתעבד. דיברנו על הקטע של של לדבר ולא להכות ולא לא להיות משועבדים לצאת מהמקום הזה של השיעבו ולגרום לגרום לילדים לתת בנו אמון שכשאני מבקשת מהילד להגיע מודע הביתה שהוא יאמין בי שזה באמת לטובתי ולא כי אני רוצה שהבית שלי תנהל בדרך מסוימת או לתת ממש את התחושה שאני אני באמת באמת אוהבת אותך ולא לוותר לשאול אתה מרגיש שאני אני אוהבת אותך אז תגיד לי איך אתה מרגיש במה ממש ללמד אותם שיח ולה ללמד

אותם איך לראות את הרגשות האלה להרגיש את ה את הרגשות לראות אותם כי כי אנחנו יכולים גם לראות את הדברים מבחוץ וגם להרגיש אותם מבפנים וממש לנהל על זה שיח למה אתה חושב שאני אוהבת אותך במה ראית תן לי דוגמה זה מחזק אצלו עוד יותר ולומר דברים טובים ואז אנחנו יוצרים קשרי אמון כי ילד לא יכול להאמין שאמא רוצה לטובתו כל עוד הוא לא הוא כל עוד הוא לא הוא לא נוכח והוא לא מרגיש ואם אנחנו רוצים שהוא אסמוך עלינו אז אנחנו צריכים באמת לגרום שזה יקרה זה לא בסתם כך זה לא לא יכול לבוא רק בקטע של אוקיי את תבקשי ממני לחזור בשעה מסוימת ואני אעמוד בזה צריך להיות איזשהו רקע איזשהו תהליך מונה לזה ש ש למה שאני באמת אעשה את

זה והיום אנחנו עם דור שבאמת אומר לעצמו כאילו למה למה שאני אבוא בשעה הזאת אני בא לי לבוא בשעה אחרת, אבל ברגע שיש את ה את השיח הזה שאת מתארת, זה כאילו איזשהיא קרקע למערכת יחסים שלמה שהיא לא מסתכמת רק בתעשה ככה, תבוא תלך תגיע בדיוק אל תקנה, אל תלך, אל תבוא, לא מתאים זה לא שהוא אמון. אני יודע שאת מאפשרת לי עד כמה שאני יכול, עד כמה שבאמת אפשר באיזשהיא מסגרת. ואני אני אכבד את המסגרת הזאת. את תכבדי את מה שאת יכולה לאפשר לי. ואת יודעת זה מזכיר לי שהרב זמיר כהן שליטה הוא תמיד בהרצאות שלו על חינוך וגם בספר שלו על חינוך הוא מזכיר את העצה הזאת שמה שאפשר לאפשר לילדים ושלא פוגע להם לא בבריאות הגופנית

והנפשית ולא ברוחניות שלהם אני אאפשר לא העיקר ישר לפעמים יש איזה אינסטינקט כזה להגיד לא אחר כך לבחון את הדברים בדיוק ווהרב זמי הוא הוא ממש בגישה כזאתי ש שבאמת לאפשר כל מה שאפשר, כל עוד זה לא פוגע בבריאות הפיזית, בבריאות הנפשית וברוחניות. אז באמת זה מצריך מאיתנו איזשהיא חשיבה רגע לפני שאנחנו אומרים לא. וכשאת אמרת קודם על על הוייב, על האווירה בבית, זה באמת התפקיד שלנו כי אמהות. אנחנו לא סתם נקראות א על שם חווה אם כל חי היא השורש שלנו למה היא נקראת חווה כי החוויה היא אצלה היא היא זאתי שבעצם מעבירה את החוויות לבית ולילדים איזה בית אנחנו רוצים שיהיה לנו איזה חוויות יהיה להם מהחופש הגדול זה מגיע

מאוד מאוד מהר פתאום זהו הנה אנחנו ביום הראשון לבית ספר הילדים קצת מגיעים קצת שזופים קצת עם צבע אחר וכל אחד נוסע איתו בילקות החדש אה את החוויות של החופש הגדול עד שהוא מתניע להתחלה הזאתי של הלימודים. אז איזה חוויות אנחנו מכניסים להם בתיק? עם מה הם ילכו? עם מה הם יתחילו את השאלה? לגמרי. ואחת השאלות שנשאלתי אתמולת יש מלא עכשיו א מלא מבקשים רעיונות אז התקשרה מישהי מהעיתון והיא אמרה א אבל מה עושים בתים שאין להם כסף? אמרתי וואו הם יכולים לעשות עם הילדים שלהם דברים כי אנחנו יכולים לפתור אותם בצימר, בבריכה, בדברים גדולים. יאללה תלכו, תנו לנו והנה תשתוללו ואנחנו בעצם מספקים להם את את האפשרות לעשות את

הדברים הגדולים. אבל כשאין ואז את יושבת בתוך הבית ואת צריכה לחפש כל מיני רעיונות ואת צריכה לתת משחקים חברתיים וזה זמן ליצור כל כך הרבה קשרים פנימיים יפה יפים ולעשות אחרויות מעניינות ודברים כל כך כל כך יפים וליצור אווירה ביחד בתוך הבית אווירה של ביחד אווירה של שיח אווירה של א ליבון רגשות ולשים אותם על השולחן ובאמת שיח פורא ואמיתי וכנה ופנימי וככה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו משהו נוסף לא רק להשתולל בחוץ ולקבל והמון גשמיות וחומריות אלא משהו הרבה הרבה יותר עמוק כן יש יש הרבה דברים בבית אפשר להפות אפשר א בסדר זה לא המקום עכשיו כאן לתת את העצות אבל אבל באמת המקום המשפחתי הזה שיש לנו בזמן שעומד

לרשותנו בחופש הגדול שאפשר לעשות איתו המון ולא תמיד הפתרונות היקרים והקלים של ללכת ולקנות אותם בעוד איזה חוויה כי בסופו של דבר כבודם במקומה מונח של כל החוויות ושל כל הכספים שאנחנו מוציאים אבל הדברים באמת שהם זוכרים זה זה הרבה פעמים הדברים הפשוטים אני זוכרת שגם את סיפרת שדווקא החוויות האלה שלא עשיתי שום דבר מיוחד חוץ מלשבת איתם על הרצפה בגובה העיניים ולעשות איתם פיקניק בבית או או לצאת איתם ברגל אז לא נכון נכוןן חם והימים עכשיו תמו אולי הם דווקא יזכרו את ה את החוויה שעברה דרכם ולא לא את החומריות הזאתי שמסביב נכון כי היום יש להם המון המון חומריות את זה כבר יש להם אבל את אמא ואת אבא ממש פיזית אין

לנו כי גם כשאנחנו איתם אז אנחנו מגלגלים בפלאפון וגם אנחנו כבר מאוד עצבנים ואין לנו סבלנות ואנחנו עוברים כל כך הרבה ובאמת החיים טובעניים ורצים וזה לא נגמר ופתאום להניח את הכל ולשבת איתם והם כל כך יעריכו את זה והם כל כך כל כך יהנו מזה. הם יודעים הם יודעים להעריך כשאנחנו נמצאים שם בנוכחות מלאה מסתכלים להם בעיניים והם יודעים כשהם צריכים לקרוא לנו פעמיים כי משהו אחר מסיח את דעתנו. הם הם כל כך החיישנים שלה הם כל כך מפותחים. אני לא יודעת עד איזה גיל זה ממשיך. אבל זה זה מנגנון של קשר שהוא מאוד מאוד מפותח בין ההורים לילדים, נכון? ומי שקצת מסתכל מהצד רואה את זה. לגמרי לפעמים אנחנו יכולים להסתכל על

הורים אחרים בגינה או במקומות אחרים ולהגיד מה תשימי לב הילד שלך קורא לך אבל כשזה קורה לך את לא עשה שמה לב כי אנחנו כל הזמן מוסכים כל הזמן כל הזמן מוסכים אולי שווה לנו באמת א להקדיש לזה א עוד איזה חלק בתוכנית כי ממש בלי להרגיש מסמנים לי שאנחנו לקראת א סיום התוכנית שלא יודעת עברה לי כמו מים דיברנו על מים אז עברה לי כמו מים באמת אנחנו אנחנו שוב נמצאים בסיומה של עוד תוכנית מלאה בתובנות, במסקנות, בתשובות שבאמת מעוררות לפעולה ונותנות לנו באמת את הכיוון הזה לבחור בדרך הנכונה, בדרך של אמון, בדרך של אמונה שתעזור לנו עם עצמנו קודם כל ללכת בדרך הנכונה כדי להיות הכי טובים לעצמנו ולאחרים וכלפי הקדוש ברוך

הוא וכלפי כל הסביבה שלנו. וכל אחד שנמצא מסביבנו ואיתנו יכול להירתם מזה. בזה שגם אתם תהיו אלה שמרימים את הדגל של האמונה, אתם לא יכולים לדעת על מי אתם תשפיעו מסביבכם. אז שנזכה ככה. תודה רבה רבנית פרי כהן היקרה על דוכנית מעלפת, על התשובות המחקימות והמעלפות. ובעזרת השם אנחנו ניפגש גם בתוכנית הבאה בעוד נושאים מרתקים שנוגעים בנפש לשאלות שלכם שאתם שולחים לנו מהבית. תודה רבה לכל העוסקים המלאכה כאן באולפני הידברות ותודה רבה לכם שהייתם איתנו וצפיתם בעוד תוכנית של משיבת נפש. בעזרת השם להשתמע גם בתוכנית הבאה. אשכונה