הם לא היו נפגשים לעולם - עד שהגיע השבעה באוקטובר: עכשיו קרוב עונה 2 | פרק 6

אני רוצה לשאול עוד תת סעיף בשאלה. אפשר או שזה כאילו רק מוגבל לשאלהת תשובה? אפשר לשאול? אוקיי. מה השם שלך שוב? עומרי. עומרי? כן. אתה יודע, אשתי בשיקום הייתה עם א שגי שפרוני. באמת כן הסיפה בשיקום. מה קרה לאשתך? שתהיה בריאה? אה נפצעה בזיקים היינו. אה באמת גם בשביעי? כן. וואלה אז סתם סיפרנו לו שאני הולך לפגוש אותך. אמר וואו בן אדם יקר. סגי בן אדם מאוד יקר. כן איש מאוד יקר. אני מאוד אוהב אותו. מה קרה לאשתך? באנו המשפחה בעצם לשמח חיילים בזיקים א זה בסיסר טירונים של פיקוד העורף אוקיי אה וא תוררנו ב-1629 לאירוע מה ישנתם בחוף או בבסיס בבסיס אז היה מתקפה א המפקדים של התירונים פעלו מדהים א כי ממש עדפו

את ההתקפה נהרגו כמעט כולם א ואשתי אחות יצאה אתה ביצועים ואז גם כן נפצע איזה שעה מחבלים היו אצלכם כבר? לדעתי שעה ורבע כזה. ואצלך מתי? אצלי שבע ורבע הם כבר דפקו בדלת של הבית. אבל לפני כבר שמעת אותם. רבע לשבע הם כבר היו מחוץ לחלון בערך. וואו. תשמע איזה טירוף מה שעברתם כי לכם כאילו זה הרבה שעות אנחנו חולצנו כבר שאתה עוד עוד היית רק א עוד לא יצאת מעמד נראה לי כבר הגיעו אלינו ב 12 הגיעו אלינו. לא ה-12 עוד היינו בשיחים הראשונים כן וואו 12 זה בדיוק השעה ששמענו את ה לא משנה את הצרכות של המשפחה לידינו אבל משפחה שנמחקה בוא נגיד ככה טוב שלום שלום שלום וברכה איך החיים בקיבוץ באריל צבו אותך לפני השבעה

באוקטובר אני בא מהעיר אז אה לא הכרתי את כל העולם הזה של א קהילה א וארוחות משותפות וחצר בלי גדר כאילו אתה חצרות משותפים אתה יוצא החוצה לפרגולה ואנשים עוברים כאילו אתה אין לך פרטיות של 100 מאוד חששתי מזה מאוד פחדתי מזה אני עף על זה אני מאוד אוהב את זה אה זה חיות כל הילדים שצועקים ורצים בזה זה בעיני חיות מטורפת כמו שכונה כזאת. אין רכבים שנוסעים לך בתוך הקיבוץ ובעיניי זה הדבר הכי זה חלום זה היה פשוט להגשים את החלום לחיות בצורה שהנה העבודה הנה הבית של הסבא והסבתא ילדים הולכים אליהם בייבי סיטר של ממש שתי מטר ממך הגנים פה אתה לא צריך ללכת יותר מדי רחוק כי באנו לפני זה מהעיר ולגנים זה היה נסיעה בבוקר

של 25 דקות ועכשיו זה פתאום ככה עם האופניים אה ממש פסטורלי בואה יפה יפיה שהתפוצצה מדהים כן לא מדהים שהתפוצצה מדהים הכב הפסטורליה וה איך תפקידך כמחנך השפיע על תפיסת החיים שלך? טוב א אני לא יודע אם זה מחנך בצורה הפורמלית כי בעצם כולנו מחנכים כולנו אבות א ולכן כולנו כל הזמן עסוקים בזה שאנחנו מנחילים משהו כמו מחנך א אז לכן נראה לי שהחינוך הפורמלי הוא לא זה ששינה משהו ב באיך שאני רואה את החיים א אלא מעצם זה שאני אה אה אה שאני מבוגר, יהודי, אבא, זה מה שנותן לי את התחושת האחריות על החיים, על עצמי ועל כל מי שסביבי. אבל חייב להיות משהו שמייחד את זה. הרי כל אבא הוא בעצם אתה יוכל להגיד שהוא מחנך. זה מה

שאני אומר. אבל אתה לקחת את זה צעד אחד קדימה. אה, נכון, לא תכננתי, לא תכננתי להיות מחנך. אה, בתור אחד שלא במיוחד אהב את המורים שלו, אז חשבתי שלהיות מורה זה מי שנתקע. שאין לו משהו אחר לעשות. אז הוא כבר נתקע בזה. א כך חשבתי כילד א כבוגר באתי בהתחלה מתוך איזשהו עניין א ובגלל החשיבות נשארתי. אה אבל אה אני מבין שזה מאוד מאוד מאוד חשוב. זה גם מאוד מאוד דורש. א באמת א אה יש לך את הילדים שלך ויש לך עוד ילדים א שגם להם אתה כל הזמן חושב עליהם ורוצה בטובתם. אה וזה זה דורש מאוד. וזה ממלא מאוד גם נשמע ככה מה גורם לך לראשונה לבנות סוכה בשבוע שקדם א לאותר שמחת תורה לשבעה באוקטובר אה הרצון שהילדים שלי יספגו

יעדות אה הבנתי איפה אני גר אני גר בקיבוץ שהוא לא הכי מחובר ל למסורת ליהדות א וחלקים ממנו אפילו מתנגד כן הם מקבלים אה אה חינוך דרך הגני ילדים כאילו כן מלמדים אותם בגני ילדים על חגיים ואת כל השירים והזה אבל רציתי גם שזה יבוא מהבית כי בסופו של דבר זה כשזה בא מהבית זה הכי חזק והכי עוצמתי אה לא רציתי לבוא לילדים שלי להתחיל להגיד להם תעשו ככה תעשו ככה תעשו ככה אמרתי אני אעשה והם הצטרפו אליי והם אם יראו שהי כיף אז כיף וזה זו זו הייתה בעצם המטרה שנאסוף את העצים ביחד לבניית הסוכה שנקשט אותה שנעשה נעבור את כל החוויה הזאת. אה זו בעצם הסיבה שגם א טוב לא הלכתי לקנות סוכה. גם הציאו לי איזשהיא סוכה שאפשר

לחבר אותה. רציתי שהכל יהיה אותנטי א בשביל שיספיגו את הדברים האלה מהבית. אה זה מאז גם אני חושב התחלנו גם לעשות קידוש בימי שישי כאילו שיהיה להם את הדברים האלה גם מהבית גם אם הם לא שומרים שבת ואין להם את הספיגה של כל הדת כמו שנגיד אני היה לי אותה שהייתי ילד אבל שיהיה שיהיה איזה משהו. ואיך מורן ראתה את זה וקיבלה את זה ואיך ההורים שלה עליהם השלום ראו את זה הם תמ וואו בכיף ובכאילו לא הייתה אף פעם בעיה או מניעה או משהו כלום תמיד היא אמרה לי אתה רוצה תעשה תעשה מה שאתה רוצה אין מעולם לא הייתה התנגדות אבל גם לא הייתה יוזמה היא לא הייתה עוד קמה והוא עשה את הדברים האלה מהצד שלה זה ברור אני לא מפריע לה

בדברים האלה אני לא להפך היא מקבלת את זה מקבל את זה דווקא באהבה גם יפה מה גורם לך א להתנדב לחגוג עם חיילים? טוב א התחושה היא שמלווה אותי משך החיים אה היא שיש לנו עם גדול הרבה הרבה אנשים טובים א זה לא הרבה אנשים טובים כולנו אנשים טובים א עם מטען עם א עם ערכים ועם א איזשהו תכלית אל הקיום שלנו אה ויש לנו איזשהיא תקיעות ש גורמת לנו בגלל כל מיני סיבות התקשורת שאוהבת ללבות דברים וכולי וכולי א ו אני חושב שהמגע הישיר עם אנשים א שהוא לא שוב לא דרך תקשורת ולא דרך זה אל דרך דרך הכירות אישית אה היא באמת יוצרת הרבה הרבה דברים טובים אה ובתור אחד שגר א במקום שהוא הומוגני אה אז כל הזמן יש לי איזשהו רצון פנימי

אה לגעת דווקא במישהו לא דומה לי א מעם ישראל וביחד לעשות דברים גדולים אה הייתה תקופה שהיינו בשליחות בחוץ לארץ א מאז כל הזמן יש לנו מאז ועוד לפני כן כל הזמן את הרצון שוב לגעת באנשים להיות קרוב להכיר אה וזה בעצם הדבר שמצאנו בללכת לבסיסים א שבזה בעצם א אנחנו לא צריכים לטלטל את כל המשפחה א עם כל הילדים למעבר לים, אלא אפשר להישאר בשגרה שלנו, לנסוע לשבת א עם חיילים ובאמת למלא בכוחות ולהתמלא בכוחות ולחזור לשגרה למחרת. וואלה, זה לא פשוט. אני מסתכל על החיים שלי כי עמוסים ואין לי זמן וזה ועד שיש לי שבת זה רוגע ושקט לקחת את הזמן האישי שלך ולתת אותו לאחרים ובשביל אנרגיה זה זה מטורף אה אז אני אגיד לך עוד

ערך מוסף שיש לנו מזה זה יוצר גם גיבוש משפחתי מאוד גדול זה שיש לנו איזה מטרה משותפת שעושים אותה ביחד שהיא קשה שבהתחלה לא נעים ופדיחות וזה ביחד לאט לאט מכירים חיילים חדשים א שמחים איתם וכולי וכולי וכולי זה יוצר לנו כאילו גם איזשהו גיבוש כך שבאמת השבת היא באמת באותו שבת היא פחות של מנוחה אבל היא מאוד מאוד מחזקת את המשפחה שמע חלום באמת אבל זה מדהים שיש לך את הדבר הזה שיש לך בכלל את הכוח רצון לעשות את הדברים האלה לתת מעצמך לזה לא כל הכבוד באמת טוב מה היה רגע ההבנה הראשון שמשהו באמת קורה באותו יום. באותו יום היריות אתה פתאום שומע יריות בתוך הקיבוץ. הזקות בהתחלה והפיצוצים והתהילים וכל זה כאילו אני

לא רוצה להגיד דבר שבשגרה כי כמות הייתה מטורפת א ישר הבנתי שהתחיל המלחמה אבל ברגע שהעיריות והעיריות לובו יחד עם צעקות בערבית אז פתאום אתה אומר בואנה יש לי מחבלים בתוך הקיבוץ ודי מהר אתה גם רואה אותם מחוץ לחלון זה זה היה הרגע שאתה מבין שבעצם אה זה הרגע שהחוסר עונים התחיל שאתה נמצא בוחסר עונים ואתה כל הזמן כאילו אתה לא יודע מה לעשות מה אני אמור לעשות עם כל הדבר הזה אתה מקבל הודעות מה מהכיתת כוננות ששולחים אליך חיילים ואז החיילים לא באים כי הם הותקלו ושולחים כוח חדש וגם הוא לא מגיע כי גם הוא הותקל ו אתה מבין שאתה לבד בתוך כל הדבר הזה אז אני רק אספר אה אני גם בן קיבוץ איזה קיבוץ תירצבי אה וגדלתי

בעצם לפני השלום עם ירדן כן אז היה חדירות מדי פעם ובתור ילד הסיודט שלי היה באמת שהם חודרים לקיבוץ הבית שלנו בית הכי מזרחי הכי קרוב לגדר אז וזה התגשמו כל הסיוטים שלי בתור ילד שאתה מתעורר והם אצלך הבית אז היא אפילו בסיוטים לא היה את את החשיבה הזאת לא לא דמיינתי שזה יכול לקרות היינו באמת רדומים רדומים מאוד מקווה שהתעוררנו בעזרת השם. איך מיכל החליטה להמשיך ולטפל בפצועים תחת אש? אה כן, מיכל אחות א לכן היא זו שיצאה לטפל. אז שוב היינו בבסיסיקים הגענו לשם כמשפחה בעצם להיות עם החיילים בחג בעצם על על תקן של הרבנות הצבאית. זאת אומרת כביכול כרב שהבא לעשות קידוש ואיזשהו שיחה וכולי וכולי כבר בערב היה לנו

איתם אינטראקציה מיוחדת מאוד 6:29 קמנו כמו כולם ל ירי בלתי פוסק א ואז פוננו בעצם להיות מגונית ביחד עם עם הטירונים ש התחילו טירונות רק לפני שמונה שבועות עשו מטווח א הם הגיעו כולם ישר מהמיטה היחידים שהיו לבושים זה המפקדים במש כנבואה שניתנה למפי אדיר הבודי זכרונו לברכה א הוא מיד שהתחיל האירוע הוריד את הטירונים העייפים מהעמדות שם ממקומם שני מפקדים אחר כך איבא את זה בעוד שני מפקדים כל עמדה א כאשר כל המפקדים בעצם חיקו כבר א כמעט חיקו למתקפה עליהם א וביחד יודע מפקדים של פיקוד העורף לא מפקדים בחיר אבל בכל זאת היו מדהימים. א הייתה שם מלחמה על הגדרות כאשר שישה מפקדים מפקדות נהרגו. א לפני כן נפצאה סמלת

והביאו אותה אלינו לכיוון המיגונית. אשתי יצאה לטפל בה. א בכוונה לא הכניסו אותה פנימה כי הפציעת ראש שלה הייתה מאוד מאוד קשה לא רצו שהילדים והחיילים יראו מה הולך שם. לכן שמו אותה בחדר קרוב למיגונית. שם אשתי נכנסה לטפל בה. א ושם הגיע מחבל ו הרג טירון אחד בשם נריה נגרי וכן פצע שם כמה וגם את אשתי א ואז היינו בעצם עם הפצועים משך כמה שעות עד שהצלחנו א א ברוך השם להחלץ א מה א שדה הקרב הזה מאוד מאוד פשוט כביכול אה כי אנחנו נמצאים שם אה אה עם מסרות טירונים א ש אין להם ידע אולי עשו עברו קורס מארחות אה וכאילו זה די ברור מבחינתה שיוצאים לטפל בפצועים זאת אומרת זה היה משהו מאוד מאוד פשוט לה בדיעבד הבנתי גם א

שהיא לא הבינה כל השעות האלה א עד ש עד שהיא לא פגשה את המחבל 2 וחצי מטר ממנה היא לא הבינה שמדובר בחדירה זאת אומרת היא לא הבדילה בין הקולות של הארטלול מסלול לבין היריות והרימונים א זה הבנתי רק בדיעבד שהיא לא מבינה אבל גם לצאת כביכול להיריתון מסול כמו שאמרת שזה היה מאוד מאוד א מאוד מאוד א א אינטנסיבי כאילו ה פצמרים והרקטות בכל מקרה אבל קיצור לא חשבה הרבה אני זאת שיכולה לטפל ולכן אני אצא עשרות מחבלים הגיעו גם מהים גם עם מערב וגם מדרום. באמת המפקדים עד הכדור האחרון יעלו איתם קרב ארוך מאוד. מעט הצליחו להיכנס. חיפשו אותנו למרות שבדיעבד היה להם מפות מאוד מסודרות בדיוק איפה נמצאים המיגוניות ואיפה מן

הסתם החיילים יהיו. מעטים הצליחו להגיע פנימה וכולם ברוך השם ממש חוסלו בתוך הבסיס כאיל כל מי שנכנס א אותו מחבל אה אז אחרי שהוא א פצע את אשתי הוא ניסה לראות על עוד טירון א בחור בשם דניאל א שפשוט א היה לו או מעצור בנצ'ק או שנגמרה לו המחסנית ברגע הזה דניאל קופץ עליו א א רב רב איתו על הנשק שלו אה הוא מחבל נוחבה הגיע כולו אה מצויד הוציא פשוט סקן קומנדו ודקר אותו אה ובעודו מסתובב אלינו בעצם למיגונית אה אז איימן עוד חייל דרוזי א שמהחבר'ה שהיו עם מיכל בחדר א פשוט ברוך השם חיסל אותו ממש ממש קרוב אלינו א ואז בעצם היינו ככה כמה שעות עם הפצועים בהודנו צריכים גם לשמור על שקט הרבה שעות כי אה חששנו ש שהמחבלים

כאילו יזהו אותנו אתה יודע עם הילדים וזה א ו אחרי שכבר אמרו לנו תקשיבו תהיו חזקים אין צפי אין צפי להגעה כי אתם בשדה קרב אה בכל זאת א תפילותינו נענו והגיע החילוץ מרגיש שעברתי משהו קליל ביחס אליך כן מטורף מה אהפעם לא עשיתי השבועות לא אבל ברור שאין מה להשבות למה שאתם עברתם. לא לא אף פעם לאזעודז אני אומר לך אני משווה את עצמי גם לבן אדם שב ישב בחדר של המעמד ואף אחד לא נכנס אליו כי רמות הפחד של כל בן אדם שחד את האירועים האלה של השביעי באוקטובר זה הרמות פחד הכי גבוהות שהיו כאילו לא היה דבר כזה א חוסר עוני מטורף אתה אומר אתה היית עם ילדים קטנים אני רוב הפחדים שלי זה היה לילדים בכלל גם אתה היית עם

ילדים זה סיטואציות ש אתה מנסה כל הזמן שהילדים שלך לא יחספו לרעשים של ירי אפילו לילדים רובה צעצוע לא נתתי להם לקנות אף פעם באמת אז פתאום הם גם רואים רובים, הם גם רואים חיילים, גם הסבא והסבתא שלהם נרצ כאילו כל בן אדם גם מה שאתה בכלל זה מטורף זה לא זה לא שונה אצלנו אולי זה היה קצת יותר ארוך אבל זה לא לא כזה שונה לא החזקתי ידית של מעמד בסדר הם היו מולכם מה זה משנה טוב איך איך הרגעים במעמד השפיעו על תפיסת החיים שלך? אני חושב שזה תראה תמיד אני יכול להגיד ש כמה מילה להגיד מאמין באלוהים כי זה בדיוק ההפך אני יודע שהוא קיים וידיעה היא ההפך מאמונה אז תמיד מ שואלים אותי אתה מאמין באלוהים אני אומר לא אני

יודע שהוא קיים כאילו זה נראה לי מוזר על השאלה הזאת אה אבל באותו יום כמו שאמרת מקודם להחזיק דלת של מעמד אני בשלב הכי מפחיד בחיים שלי בנקודה הכי הכי מפחידה שהגעתי אליה זה היה הרגע שהם פרצו לתוך הבית והרגו את הכלבה ופתאום אתה מבין הם אצלך בתוך הבית הם הרגע הרגו לך את הכלבה הם עוד שנייה באים אליך כאילו זהו הדלת הזאת היא רק מה שמפריד בינינו וואו אי אפשר לנעול אותה גם אז זה כאילו רק להחזיק את הידית ולהתחיל להבוק איתם אז בנקודות האלה כל מה שעשיתי זה לשחרר את כל המחשבות שלי ולהגיד שמע ישראל שמע ישראל אדוני עלינו אדוני אחד ברור שם כל דומך אותו לעולם ועל חצי שער רצוף אני תופס את הידית והם באים לידית

והם מנסים לפתוח אותה ואני מרגיש שאני יותר חזק והם לא מצליחים ונאבקים ונאבקים ונאבקים ואני חושב שפה באמת הבנתי ש שהוא קיים חד משמעית עם איזה היו לי ספקות או אתה יודע כן דברים אני לא פה פה הבנתי שהוא איתי לאורך כל הדרך אה ונתתי לו פשוט לכוון אותי גם אחרי זה שרציתי להסגיר את עצמנו ניגשתי לידית באתי לפתוח אותה אבל הידיים רעדו. הידיים הבינו שכאילו נכון שלא הצלחתי לפתוח אותה והיא תכלס התקועה עד היום, אבל כבר בהבנה שאני נוגע בידית אני מרגיש שאני לא צריך לעשות את זה. כאילו אני לא צריך להסגיר את עצמי. אה פתאום הכוח שהיה בידיים נעלם. אהבה זה כאילו משהו הוביל אותי ביום הזה וזה חד משמעית א לקדוש ברוך

הוא. וואו מדהים. מה היה הרגע המכריע שבו הבנתם שאתם ניצולים? א זה שאלה טובה א כי א אני לא יודע אם הבנו שאנחנו ניצולים עד היום אה כי בכל זאת השארנו א חלקינו א שלא יצאו משם אז לכן במובן מסוים אה תמיד השמחה שלי היא מהולה במשהו ש אה שלא שלם אה כי ברוך השם ניצלנו ובאמת כל אצבע שלי שמתפקדת אז אני שמח לגמרי א אבל א אבל תמיד אני מרגיש ש שיש אנשים טובים שמסרו את נפשם על זה שאני אנצל ולכן השמחה שלי על זה שאני צול אה א היא לא אני מרגיש שהיא לא שלמה אני לא יכול א אני יכול להודות לקדוש ברוך הוא אינסוף אני צריך חייב להודות לו אינסוף אה אבל עדיין אה עדיין אני ככה שואל את עצמ אני באמת ניצול אה אני לא מנצל חס

ושלום את הסיטואציה. למה מנצל? א שוב כי שאלה טובה, שאלה טובה מאוד כי אני כל כך שמח, אני כל כך כל כך מאושר ומרגיש הודעיה אינסופית על זה שאני חי א שאני לפעמים כאילו מרגיש קצת א רגע אבל יש כאלה שבזכותם אני חי אתה מבין אה אז אני א ככה נזהר אה נזהר בעיקר במפגש מול המשפחות שלהם אה אולי נשאיר את זה בצד אני רוצה עכשיו לחזור לשאלה המקורית א ולהגיד מאיזה שעה אנחנו מבינים שאנחנו ניצולים. אז ככה, זה שאשתי הייתה פצועה שהייתה נראית לי א שלא תצא מזה א גם היא וגם שאר פצועים שמאבדים המון המון דם. אז א פתאום היה רגע אחד של א משום מקום נזרקות שלוש עלונקות במיגונית א ומישהו צועק 10 שניות אלונקות באוויר. זה הרגע א

שהרגשתי שוואו. יש סיכוי שאשתי תינצל א ובעצם הייתי ממוקד באמת אולי לא בכל הסיטואציה ולא בילדים שעדיין נשארים תחת אשל קודם כל באמת שהפצועה קשה בינינו יוצאת וזה זה הדבר הראשון זה ההצלה הראשונה ההצלה השנייה היא שבית חולים ברזילאי התקשר אלי איש קבע שהגיע לבסיס והמחת אמר לו קודם כל קח איתך את הילדים הוא מתקשר אליי שואל תגיד אפשר להביא אותם מלאכה לברזילאי אז אמרתי לא ואז הוא שואל אותי למה לא? אמרתי לו טוב טוב תביא. הסיבה שאמרתי לא היא שאמרתי הם יצאו בריאים בגוף הם יראו מה הולך כאן. כל הקטסטרופות שמתנקזות שם הם לא יצאו בריאים בנפש חס ושלום. א אבל באמת זה שהבנתי שהם כבר על רכב לצאת מהבסיס זה היה

בשבילי ההצלה השנייה ואז לראות אותם ממש בפועל ולהתחבק שהנה יצאנו מהטופת. זה היה עוד הצלה. איך הצלחת לשמור על כל רוח באירועים כל כך קשים? לא הייתה לי ברירה. אה זה כמו זה מתחבר למה שאני הייתי מקודם. אני חושב שהובלתי או ש מישהו ראה לי את הדרך הנכונה. איך הצלחתי לשמור על כל רוח? כשנכנסנו לשיחים זה הרגיש לי כאילו משחק מחבועים ממש כמו בילדות פשוט אתה צריך להתחבש זה מה שאתה צריך לעשות אה והייתי טוב במחבואים בתור ילד אה אז אמרתי אוקיי אני רק צריך להיות פה ולא לזוז ולא לעשות כלום לא חשבתי שאני הולך להתקע שם איזה חמש שעות ו שסביבי הולכים להיות עשרות מחבלים אבל ממש איך שהמחבל הראשון עבר עבר ליד השיחים

והוא לא קלט אותנו ואז עבר עוד אחד אז הבנתי שמשהו מסתיר אותי כי לא ידעתי מה זה אמרתי לי אני זוכר שמורה ניסתה לשכנע אותי כל הזמן לעבור ל לבמבוקים ואמרתי לה מה שהוא מסתיר אותנו הם עוברים לידינו כמה פעמים הם לא רואים אותנו אנחנו לא זזים מפה אה ואיך הילדים התנהגו כל השעות האלה הם היו בשקט הם שיתפו פעולה לאורך כל הדרך הם כאילו די די הבינו את הסיטואציה הם א אבל הם צריכו לשתוק כל כך הרבה זמן כן 14 שעות אני אני לא מצליח להבין כאילו אני מתמודד עם השאלה הזאת בלי סוף אין לי באמת מושג מה גרם להם לשתוק כל כך הרבה זמן אבל אני חושב שלראות את ההורים בסיטואציה אתה בתוך שיחיים אתה ההורים שלך מפחדים הכל מוזר הכל

כאילו לא שגרתי בעליל אנשים בתוך החצר יריות רע של פיצוצים עשן שריפה הבית עולה באש אז הם היו די מפוחדים בתכלס וגם לראות את ההורים בתוך כל הסיטואציה הם פשוט הם הבינו את הסיטואציה תתאר לי רגע איך אתם יושבים מתחת לדקל הנשיא אתה שני הילדים ואז מורן או איך זה טוב אני יושב בישיבה מזרחית א מהרסל ילד אחד עליי א הרגליים שלו כל הזמן יצאו לשביל אז כל הזמן הייתי צריך למשוך אותם משכנו את הכפות של הדקל ותקנו אותם באצבעות של הכפ של הרגליים בעצם של כפת רגליים ככה תפסנו ו מקופפים בעצם ככה אני פה אשתי יושבת עם הגב אליי והיא עם הבת וואו האמת שב אני אתה שואל איך כאילו הצלחתי לשמור על כל רוח בשלב הזה הרגשתי הכלה כל

הזמן הייתי מופטע שלא רואים אותי אז אתה דווקא בעבירה של וואי יאללה מגניב הולך לי לא מצליחים לראות אותי טוב טוב להמשיך לעשות את זה פשוט לא לא לזוז להיות בשקט מופתי א הילדים שיתפו פעולה אז לא הייתה איזשהי התנגדות מהצד שלהם א וזהו זה כמו להיות זבוב על קיר ולראות את כל הטירוף הזה שקרה בחצר שלנו אצל השכנים לשמוע את הצרחות אה רק רק היינו צריכים לשמור על השקט הזה. כשהיינו בממד היית מאבק על על הידית. מה שהמחבלים עשו אחר לאחר מכן שהם לא הצליחו לפתוח את הדלת זה היה לשבור את התקרה האקוסטית שנמצאת איפה שהפתח של המזגן להניח שמה צמיג של רכב ולהדליק אותו באש. ואז דרך התעלת עברור של המזגן נכנס לנו לתוך המעמד

המון נשן שחור. א היינו צריכים לברוח החוצה. אז היה את הרצון בהתחלה להסגיר את עצמנו מה שלא הצלחתי לעשות בסוף. א ואז קפצנו מהחלון. כאילו זו הייתה הברירה היחידה בעצם לא היו יותר מדי אופציות צמוד לחלון היה עץ דקל ננשי אותו עץ דקל שגזמתי שבוע לפני זה לסכך לסוכה סוכה הראשונה שבניתי בחיים אה לא היה יותר מדי זמן לתכנן לאן לברוח ומה לעשות כי איך שקפצתי מחלון ראיתי את כל המחבלים באזור אז הבנתי שצריך להתחבה פשוט צריך להתחבה וזה מה שעשיתי יוציא אליי את הילדים הנחת לי אותם ישר בתוך העץ דקל שיח דקל כאילו זהנ הנשיא כן א סגרתי את החלון נכנסתי לבפנים משכתי את הכפות של הדקל והיינו תקועים שם חמש שעות א ודמהר כל

החצר התפרקה כבר באזרחים ובמחבלים ובבוזזים ובנוכבוט ובג'יהד ובמה ש קדודי זדין וקסם רשמו לי על הבית אני חושב עם גרפיטי והם התחילו לבזוז התחילו להעמיס ולהעמיס ולהעמיס במשך שעות הם רק גנבו וגנבו והם היו מאושרים והם היו מבסוטים אה אה אנחנו חשופים לכל הדבר הזה. הם רצחו כמעט את כל השכנים שלי. אנחנו היחידים שיצאו מהחלון ונשארו בחיים. אה וזהו אחרי אחרי חמש שעות מה שקרה זה שגם הגינה כבר התחילה לעלות באש. א הפרגולה התחילה להישרף שוב פעם העשן אז זה עשה מצד אחד משהו טוב. זה העיף את כל הבוזים חזרה לאזה. נשארנו רק עם הנוכבות והם עלו על הגגות, התחילו להילחם עם הטנקים, התחילו להגיע טנקים לכיוון השכונה. א אז

לנו זה נתן איזשהו פתח כזה של יאללה, צריך לשנות מיקום כי התחלנו כבר להוציא גיצים של אש מהשיער של סיני. אז כאילו כבר הגענו למצב שאנחנו נשרפים עוד רגע. אז יצאתי לשביל, אמרתי למרון לרוץ אחריי. כמובן שהיא רצה לצד השני. א התחיל איזה ויכוח קטן שגרם לנו בעצם להתגלות ואז התחלנו לחטוף צרור של יריות. רצתי לה, תפסתי אותה, אנחנו רצים הכדורים שורקים לנו באוזניים היא שאלה אותי מה הרעש הזה אני אומר לה יורים עלייך תרוצי לאיזה כיוון אתם רוצים אני תכננתי לחורשה שבעצם ממש קרובה לגדר של הקיבוץ בעצם לצאת מהשכונה שלנו א חורשה ששם הייתי עושה טיולים בבוקר עם הקלבה השכונה היא מערבית אליכם אנחנו הכי מערבים הבית שלי הוא

על הגדר המערבית של הקיבוץ בעצם אה וכשרצנו לשם אז אני כבר התחלתי להרגיש יותר בטוח כאילו תוך כדי שאני אני רץ אני רואה את החורשה מרחוק אז אני אומר אוקיי זה מקום מעוציין להתחבא בו א' לא יבואו לשם נראה לי וגם כשאתה מסתכל על זה מרחוק אז אתה אתה לא רואה רק את הקו עצים הראשון אתה לא רואה את הפנים של היער יערון הקטן הזהכ אז אמרתי יפה מצוין כנס לבפנים באמת נכנסנו לבפנים ואז באורח פלא אני רואה ערימה ענקית של גזם כמו אר מתחיל לקבץ את כל הגזם הזה מתחפרים ביחד כולם מתחת לגזם נשכבים על הרצפה אה א ואז עוד חמש שעות בערך שאנחנו בסיטואציה הזאת עד שהיה החושך ירד צאתי החוצה להתפנות והבנתי שאני רואה אורות אדומים

מעבר לגדר של הקיבוץ בעצם אורות בריקס אדומים ישר הייתי בטוח שזה חמס א התחילו לי נקיפות מצפון כי אשתי אמרה לי לא לצאת מגזם היא אמרה לי תעשה בגזם תל לא אני לא אני הייתי בטוח שאנחנו הולכים להיות שם איזה כמה ימים אה וכשראיתי את האורות אדומים אמרתי יהיה לך חמס פה הם תפסו אותנו אמרתי לו קים להיות עוד פעם בשקט ואז התחילו לאב עלינו עם האורות הלבנים האלה אמרתי טוב בטוח עלו עלינו עכשיו א ואתה מחכה מחכה שמישהו יבוא ואז התחלתי לשמוע רעשים לא הבנתי אם אני שומע עברית ערבית שמעתי כאילו אנשים מדברים אז זכלתי עוד פעם לכיוון הגדר קצת לעמדה יותר טובה הבנתי שאני שומע עברית 100% אה אז צעקתי חייל אה הוא ענה לי מי

זה אמרתי לו משפחה ישראלית אני שני ילדים פה הוא אמר לי בוא אליי לגדר הוא יצא בעצם מהשיחים מאחורי הגדר אני יצאתי מהשיחים אלינו ונפגשנו על הגדר אה זה בחור בשם שווית הוא משאט את 13 והוא בעצם התחיל לתחקר אותי במשך כמעט 40 דקות אני חושב על הגדר הוא רק מתחקר אותי מאיפה באנו כמה אנשים איזה מחבלים מ מי חי יש את מי להציל בעצם המון המון שאלות ניצה להבין מה מה קורה זהו בזמן הזה בעצם חדרו את הגדר באו אלינו א ביקשו שיגיע חילו חילוץ הגיע חילוץ הוא הוציא אותנו החוצה שזה גם סיפור בפני עצמו עם מי הוציא אותכם זה ג'יפ צבעי אני לא זוכר את השם של היחידה הם הוציאו אותנו אז כל הדרך אתה רואה את כל הקטסטרופה שבעצם קרה

בקיבוץ אנחנו יודעים שהם מילויים של שייתת ומילואים של מסתערבים איזה 50 חיילים שיצאו לנו מהסיחים שם הג'יפ שהגיע הוא לא היה קשור אליהם ומהכשר של הקיבוץ חילץ אותנו אזרח בעצם שסתם עבר שמה שאל מי רוצה טרמפלצפון קפצנו עליו והוא פינה אותנו דרך הנובה א הייתה לו גופה של חייל באוטו אז היינו צריכים לפנות אותה לצומת הורים ששם היו בעצם את המסעיות שכולם פינו את הגופות לשם בנסיעה הזאת גם כאילו הבנו התחלנו להבין מה קורה פתאום אתה רואה אתה נחסף כל הגביש היה מלא בגופות מלא ילדים היו זרוקים בכל הצידי הדרך והכל עולה באש אה היינו בהלם הבנו מה קרה במדינה שהייתה איזה נראה לי תשע או 10 כבר בלילה וזהו ומתי שמעתם על

צבא וסבתא מה אחרי 10 ימים, כאילו, הם היו בגדר נהדרים במשך 10ה ימים. היה כאוס, היה מטורף. אה, קודם כל פינו את הגופות רק אחרי יומיים בעצם מהבתים. במשך עד יום שני היה קרבות בבערי בלי סוף. אז רק ביום שני נכנס נכנסו חבר'ה הקדישה ו איך קוראים להם? מחלישם שלהם. זקה. זקה. כן. הם נכנסו ביום שני ואז התחיל בעצם הפינוי של הגופות ואז פינוי את כולם למקום מסוים היה בלאגן לא יודע מי פונה מאיפה הוא פונה וכל דבר אה אז היו צריכים באמת לעשות בדיקות DNA כפולות לכל משפחה כדי לעשות זיהוי אז תקח זמן את זה אני חייב להגיד שהבנתי גם כבר ברגע שהורדנו את החייל את הגופה של החיל שהייתה לנו באוטו והעברנו אותה למשאית ראינו

נו אנחנו פשוט הוצאנו גופה של חייל שמנו במשאית אף אחד לא רשם מי זה מאיפה הוא בא איפה רצחו אותו איפה כאילו איפה הוא נפל איפה לא שאלו שאלו שאלות לא כלום שמנו הלכנו ככה וכשאתה מניח את זה בתוך משאית שמפורקת בגופות אז אתה מבין שהולך להיות פה בלאגן ואף אחד לא יודע מי זה מי ואיך זה מה א חושב שדווקא אצל חיילים אולי יותר קל אבל בקטע של האזרחים זה היה כאוס מטורף לקח זמן איך האמונה שלכם סיה בהתמודדות באותם רגעים? אה, טוב, בערב שלפני כן אה אמרתי איזה דבר תורה מול החיילים. עכשיו ברור שמישה אומר דבר תורה אה אז תבחן אחרי זה את השומעים כמה דקות אחרי זה. לא יודע מה זוכרים, אבל לפחות מי שאומר זה משפיע עליו. אז

מה שאני אמרתי השפיע עליי מאוד, שבעצם המסר של מה שאמרתי זה ש אה כמה שאנחנו חושבים א מה טוב לנו לעשות, איפה טוב לנו להיות א ואנחנו מתאכזבים לפעמים למה אנחנו א עושים את הדבר הזה, למה אנחנו מחכים בתור, למה אנחנו כל מי כל מיני סיטואציות שאנחנו לא שמחים בהם? בכל מקרה תמיד יש לנו שליחות לעשות באותו סיטואציה. זאת אומרת, אם נכנסת לשם כנראה שהקדוש ברוך הוא שם אותך שם לסיטואציה הזאת לעשות את מה שאתה צריך לעשות. מה שאתה צריך לעשות. זה מה שדיברתי עם החיילים. אמרתי להם אתם בטח מבואסים שאתם לא יוצאים לחג ואנחנו כאן ו טירונות. א אבל תדעו לכם שאם אנחנו כאן יש לנו כאן משהו לעשות ביחד. יש לנו כאן איזשהי שליחות

מיוחדת שאף אחד אחר לא יכול לעשות רק אנחנו. אז לפחות עליי זה מאוד השפיע ובאמת זה היה התודעה שלי שאיך נקלנו לסיטואציה כנראה יש לנו כאן משהו לעשות יש לנו שליחות לעשות כאן ובגלל שהייתי מאוד מאוד בעניין הזה אז א אתה יודע מי שמעתי מדברת ממש ממש במילים האלה את סוררת השבי ספיר כהן של סא מנרעוז א ש אמרה גם כן היא אמרה לפני כן הייתי חרדתית אה אבל באותה סיטואציה פתאום לקחתי את עצמי כאילו זום outט ולהגיד למה למה הקדוש ברוך הוא שם אותי כאן אם הוא שם אותי כאן יש לי כאן משהו לעשות ופתאום התחלתי להיות החזקה שמחזקת את האחרים ולא זה כ כי ידעתי שכנראה יש לי כאן איזה שליחות וזה היה התודעה שלי מאוד מאוד חזקה שאני

שם לעשות משהו א וזה נדן לי המון המון כוח א ואני אספר עוד משהו השנה הזאת השנה שקדמה לטווח הייתה שנה הרי מאוד מאוד קשה במדינה מאוד מאוד מאוד קשה ואישית לקחתי את זה קשה כל חדשות הייתי מתביאס א וככה גם התפילות שלי היו. בתפילות שלי על זה שעם ישראל יעלה מדרגה, יעלה שלב א הם היו כל הזמן היו מאוד מאוד חזקות ואז הגיעו החגים שבזה נידונים מראש השנה עד ראש השנה ויום כיפור החגים שכל חג התחושה שייתה שאנחנו דופקים על הדלתות של הקדוש ברוך הוא שיפתח לנו משהו והדלת סגורה הדלת סגורה הכל קשה קשה קשה ומגיע יום כיפור ואנחנו דופקים ודופקים אחרי אתה פותח חדשות אחרי יום כיפור ואתה שמע שיש מריבות בתל אביב א והתחושה

היא שהכל סגור וממשיכים א זה ואחרי זה כל סוכות אושן הרבא ממשיכים להתפלל להתפלל שמשה שהוא יפתח ובש אה התחיל המבול כמו שהם קוראים לזה מבול אני ככה שמעתי את זה כמבול כאילו הרגשתי שהד הדלתות נפתחות והמבול הזה יכול לשטוף ולהרוס הרבה דברים שיקרים לנו אבל הוא גם מוביל אותנו למקום אחר א והתודעה שלי הייתה בזה כבר מהתחלה שכאילו אנחנו נשתפ פים עכשיו אבל אנחנו בדרך לעולם שאחרי המבול שבעזרת השם יהיה אחרת א זה ממש ליועה אותי כל הזמן התחושה הזאת שהנה הנה התשובה הנה התשובה משמיים הדלת נפתחת בסדר היא לא נעימה אבל היא תוביל אותנו למקום הרבה יותר נעים בהמשך בעזרת השם אתה חושב היום שנה וארבע אחרי שזה הוביל אותנו

למקום יותר טוב ברור ברור גם אם זה גם אם זה לא ניכר עכשיו אבל ברור לי שאנחנו בדרך לשם אמן בעזרת השם אמן הלוואי מה למדת על עצמך דרך הבעיה הזאת שאני מתפקד טוב במצבי לחץ אה נראה לי באמת אני חייב להגיד שברוב הזמן אני זורם עם אשתי על כל מה שהיא אומרת באותו יום לא הקשבתי לה כמה פעמים ובכל פעם שלא הקשבתי לה זה הסוג של הציל לנו את החיים אה אה אז אני אני לא אני לא יודע לא לא יותר מדי יפה על עצמי לא יותר מדי חוץ מזה שאני חושב שתמיד תבקעתי טוב במצבי לחץ זה כאילו פשוט כאילו כל מה שעברת בחיים בין אם זה בילדות המשחקי מחבועים או בין אם זה לשמור על כל רוח א באיזה רעיון עבודה או להציג את עצמך בצורה כזאת או

לרגל לשחק איזשהו משחק תפקידים הכל התנקז לאותו לאותו יום, לאותם שעות שהיית פתאום כל פעם צריך לקחת איזה חלק אחר מהעבר שלך ו וליישם אותו. אני באמת מרגיש שזה כאילו כל החיים הכינו אותי לשרוד את היום הזה פשוט. וואו, אני אגיד לך שאלה שהייתי שואל, אבל אל תשימו את זה, זה אישי מדי, אבל סתם, כי גם זה קשור למה שאשתי ואני עברנו ביחד, זה מה זה עשה, החוויות עשה לזוגיות שלכם. בסדר, זה אז שאלו אותי פעם אחת את השאלה הזאת, אני עניתי תשובה אשתי קצת היית מופטעת. אה, היום התעסקים איתי. א זה עשה טוב א זה עשה ממש טוב בשבועות הראשונים בתקופה הראשונה של אחרי שכולם רצו לדבר איתי וכולם דאגו וכולם התקשרו אנשים מהילדות

פתאום נזכרו והתקשרו והרימו טלפון אה אף אחד לא הבין אותי כמו שהיא הבינה היא הייתה איתי שם היא היחידה היא והילדים שלי והילדים שלי הם קטנים אז יהיה בן אדם יחיד שבאמת אני יכול לדבר איתו על על השעות המטורפות האלה כי זה שנות כאילו אני בן 42 עברתי יום אחד בחיים שהוא השביעי לאוקטובר שהוא שינה את כל החיים שלי כאילו הפך את כל מה שחשבתי שאני יודע ולא יודע ומאמין ולא מאמין וירבב לי את החיים וישפיע עליי בצורה הכי חזקה יום אחד אז היום הזה היא חלקה אותו איתי אה רק היא חלקה אותו איתי אז זה קרב וזה חד משמעית אני בן אדם שאני מרגיש אליו הרבה יותר קרוב למרות שאנחנו תמיד היינו קרובים אה כן עוד הפעם יש לנו שניהם

פוסט טראומטיים בכל זאת עברנו פה איזה משהו אז יש תקופות של עצבים של יותר מריבות קצת זה אבל אנחנו גם צולכים אותם בסופו של דבר והנה אנחנו גם החלטנו להביא ילד עוד אחד לעולם דווקא בגלל כל מה שקרה אה אז בסופו של דבר אנחנו עכשיו במקום מאוד טוב מאוד נקי אה החיים לא פשוטים ההתמודדות אם לגדל גם ילדים שהם גם הם פוסטראומטיים זה גם לא פשוט א כל יום הוא מבחן ואנחנו ממשיכים בינתיים וואו וואו. איך א חוויית ההצלה השפיעה על תפיסת השליחות שלך? א אני מנסה לחשוב אם השפיע כי כביכול הייתי בתודעה הזאת קודם א אולי עכשיו א זה לאו דווקא בעניין תחושת השליחות אלא בכלל אולי א בדברים החשובים של החיים אה שלדעת שכל רגע החיים

יכולים להיגמר א ולכן אנחנו צריכים לעשות אותם הרבה יותר משמעותיים א ולכן לחשוב כל פעם מה הדבר הכי משמעותי או הכי שאני מזניח אותו ואני אחרי זה הכעס על עצמי שהזנחתי אותו א לעשות אז בוודאי זה גם עניין שליחות א שלהגיד לעצמי שאני אה אה רוצה לעשות את החיים שלי יותר משמעותיים ולכן פחות להיות א א סתם לזרוע עם החיים אלא להחליט א לאן הם יזרמו וזה על ידי זה שאני באמת שם לעצמי מקום של שליחות אגב דברים שעשית גם לפני אה כן אבל יכול להיות שזה עכשיו כאילו נותן לי יותר מיקוד נתן לך חיזוק לדברים לאמונה שלך מה זה נתן חותמת שכל מה שאתה עושה זה טוב מאוד שאתה עושה ותמשיך לעשות אה ככה אני אני איך שאני מתרשם מהדברים

כן כן אתה יודע מה אבל יכול להיות שזה נתן לי איזה טוויסט שליחות א שאני רואה שגם אתה אתה בו אה שללכת ולספר ללכת ולשתף להראות אני ראיתי את הקדוש ברוך הוא באותו יום כאילו אני הפגשתי אותו א ובדרך כלל הוא נעלם בעולם העולם הזה כאילו מעלים אותו בכוונה אבזכות זה שאנחנו זכים להיות ניצולים אז אתה מרגיש שהשליחות שלך בעולם זה ללכת ולספר את הניסים האלה נכון אז אני ממש מרגיש שזה נתן לי עוד איזה פוש אני בעיקר מרגיש שזה מחזק אנשים אחרים ואני אומר בואנה אם אני מצליח לחזק על ידי על סיפור שקרה לי א אנשים מתחזקים קים מזה אנשים זה עושה להם טוב אז מבחינתי זה גם הדרך שאני כאילו מודה לאלוהים על כל מה שקרה באותו יום

על מה שהוא בדיוק שהוא עשה בעצם ממש אני מרגיש ככה גם ואני גם אומר שזה כל כך א שאני רואה כמה זה מחזק א שאפילו אה טוב זה היה בימים הראשונים של המלחמה ש שכל הגברים היו מגויסים שבחתונה ביקשו לעצור את החתונה ושאני אספר את הסיפור ובשאני מגיע לנחום אבלים אתה יודע לא נעים נחום אוים אתה בא בשקט כדי לשמוע על הזה עוצרים את כולם מבקשים את הסיפור כי אני מבין שזה מחזק נותן לאנשים תקווה וכוח אה אז זה מה שנותן לי באמת א שוב חוץ מהתודה הודיה שאתה אומר שאתה מרגיש שזה ההודיה להשם זה באמת לחזק את האנשים צריך צריך לחזק אותם קצת איך אתה רואה את העתיד לאחר מה שעבר עליך אני לא רואה אותו קשה זה קשה. אה, כאילו זה כמו

שאמרתי מקודם, אנחנו עדיין אין לנו אני מבחינתי עדיין השביעי לאוקטובר עדיין קורה. אני גורשתי מהבית ולא חזרת ועוד לא חזרתי וגם אי אפשר לחזור אליו. הוא עדיין נשאר באותה באותו מצב, עוד לא הרסו אותו בכלל. אה ועד שזה יקרה זה עוד שנים קדימה אז אני מרגיש כאילו שאנחנו עדיין נמצאים בלופ. כמובן שיש עדיין חתופים בעזה שיש לי חברים שהם נמצאים שם כאילו כרגע הם יושבים במרטפים ומאונים זה כאילו זה הזוי לחשוב על זה אבל אנשים שאני מכיר יושבים שני שמות אה טל שועם לא בעזרת שם עד שזה ישודר הם כבר לא יהיו שם אבל לא משנה הוא אמור להשתחרר בשבת הזאת בעזרת השם שבת הזאת הוא ברשימה הטל מי עוד אה אתה לא רוצה לא להזכיר מישהו

בטו אני לא רוצה לא לשכוח אני כבר בעיקרון את אלי שוחר וכבר עד שהוא שבוע שעבר. כל השר זה בעצם גופות והם היו חברים טובים כאילו חברים חברים אז עוד הפעם להגיד חברים טובים מועד היה מסתפר אצלי אחד לחודש ארבע שנים הכרתי אותו מאוד טוב הוא היה גם עובד צמוד של א אבא של מורן כאילו הם היו חברים טובים איפה במה בהנהלת חשבונות של הקיבוץ אלי גר צמוד אליי לא הכרתי אותו ברמה האישית אבל את יוסי אח שלו הכרתי כי הוא עבד איתי בדפוס והוא הגופה שלו חטופה כן אה וגם צריך להחזיר גם את הגופות כאילו זה גם איזשהו משהו שאנחנו צריכים קבר צריכים הולכים את ה את הניקוי הזה כן אה אז יש גם את אופרה שנמצאת עדיין אה כאילו גם כן

כגופה כל יש עוד שבעה גופות שם מני אילן וואו בעזרת השם אה אני מקווה שיחזירו את כולם אבל קודם כל את החיים כן קודם כל את החיים האירוע הזה של השביעי באוקטובר חייב כבר להיגמר חייב כבר להיגמר זה לא קשור אם אני מכיר אותם או לא מכיר אותם, חייבים כבר להחזיר אותם הביתה כדי שהמדינה תשלם את חובה לאזרחים שהופקרו ואז אחרי זה מה שנקרא חרבודרבו מלעזה אבל קודם כל צריך לגמור עם זה באמת כי זה אני מיום אחד מושפע לכל החיים מה אנשים שעוברים שמה חודשים ושנים כלוים בשל שאשלאות מה הם עוברים אה אה ולמדינת ישראל תמיד הייתה את הנקודת טורפה הזאת. אין מה לעשות. אנחנו לא אנחנו יהודים ואנחנו צריכים להחזיר את השבועים שלנו.

אה ואין מה לעשות עם זה. חייבים את זה. חייבים את זה לעצמנו. אז אני באמת חושב שכביכול אני זה מתקשר לשאלה כשאני אני לא יכול להתקדם עוד עם החיים או לראות אופק או לבנות איזשהו הליך שיקום או בכלל להשתקם. אני עוד תקוע בתוך האירוע. כאילו אנחנו עדיין בלופים של היום הזה. אנחנו עדיין חושבים כל הזמן, אנחנו עדיין מתגעגעים מאוד לאהובים שאינם, עדיין רוצים שאלה שחטופים יחזרו, אז אנחנו עוד לא התחלנו את התהליך שלה להשתקם ואיך אנחנו ומה איתנו זה לא מעניין אותנו בכלל. אנחנו סוג של זומבים כל יום מנסים עד סוף היום לשרוד את היום הזה, לשלוח את הילדים לישון ואז בבוקר למחרת אותו סיפור. אנחנו לא חושבים קדימה, אין לנו

אנחנו לא מתכננים תוכניות, אנחנו לא יוצאים לאירועים, אנחנו לא הולכים למשחקים, לא, כאילו קודם אמרת שאתה שמח וזה אז אנחנו לא שמחים. וואו, אין אין לנו אני לא מרגיש אפילו יכולת להיות שמח. אה, אמנם נשארנו בחיים, על זה יש לי הודעיה. א אני עדיין מנסה להבין למה, למה זה קרה, למה בעצם נשארנו בחיים, אסיבה למה שקרה. אבל להיות שמח אני לא זוכר מתי באמת א אני מחייך. אני כן מחי שאני מדבר, אבל זה חיוכים מבויישים כאלה. אה, שמחה אמיתית וצחוקים וליהנות ממשהו לא חוויתי מה-שביקטובר. זה כמעט בלתי אפשרי אפילו לחשוב על זה. כאילו אני לא יכול לחשוב שאני יכול ליהנות ממשהו. אה ואלה הם חיינו בגדול מעולים בעצב אינסופי. א

בעזרת השם שיהיה לכם תקווה גדולה. קודם כל שיחזירו את החטופים ואחרי זה אמרתי לך אנחנו רגע שיחזיר אותם ואז אולי נתחיל לחשוב על איך אנחנו יוצאים מהדבר הזה אבל זה עוד לא אנחנו עוד לא שם אני הייתי צריך להיות חטוף בעזה אני בנס בכלל חי במקרה הטוב כאילו הייתי צריך להיות חטוף בעזה והיו צריכים לרצוח את אשתי ואת הילדים ואני חושב שבאיזשהו מקום אני חטוף בעזה כאילו מבחינת הנשמה שלי וה השכנים שלי שנכתפו אמנם חזרו אבל אזרחים לא צריך צריכים להיחטף מהמיתות שלהם לעזה. זה לא אמור לקרות מה שקרה באותו היום. ובגלל שראיתי וחוויתי והרגשתי אז אני חושב שאני בתוך זה יותר מדי. ובשביל שאני כאינדיבידואל אצליח להשתם אני חושב

שאני מדבר גם אתה יודע מה בעד כל מי שרחבה את היום הזה זה צריך להסתיים קודם כל כדי שנוכל להמשיך הלאה. זה לא יכול להסתיים עד שאנחנו לא נחזיר את החטופים ונשמיד את חמס. בעזרת השם. מה המסר שאתה רוצה להעביר לאחר חוויה זו? טוב, המון מסרים, אבל דיברנו שנינו על הנס, על ההתגלות שראינו. אה, אבל עוד התגלות שראיתי א זה לא רק הנס מלמעלה למטה, זאת אומרת מאלוקים א אלא מלמטה למעלה. זאת אומרת, הנס אה של הנשמות שלנו א של הדור הזה אה שבאמת אם היית שואל אותי קודם מה הדור הזה עושה הייתי אומר שהוא 90% בטיק טוק אה ומה יש לו בכלל מה הוא סופג מה הוא מתחנך בבתי ספר אל שאנחנו תמיד יודים עליהם שהם לא בתי חינוך אלא הם בתי

ציונים וכולי וכולי ופתאום אתה רואה ברגע אמת וואו איזה נשמה איזה נשמות יש איזה כזה אנשים יש אז מבחינתי זה אחד המסרים זאת אומרת גם המסר של אה גם המסר של ה אה של ההשגחה אה שיש עלינו וגם המסר של הכוחות העצומים שתפועים בנו אה ו יש עוד מסרים שהם גם אוניברסלים לאו דווקא ודיים המסר הזה שהאמת ברגע שאתה נותן שאתה אחראי על משהו זה נותן לך עוד הרבה יותר כוח ממה שיש לך א שאתה סתם בן אדם פסיבי א אז כמו שהיה לך כאבא אה קיבלת עוד הרבה הרבה יותר כוחות אז ככה גם אה גם שם ראינו כל מפקד כל מי שהוא לוקח אחריות על משהו לא משנה גם בילדים שלנו כל אחד גדול לקח אחריות על מי שיותר צעיר ממנו זה נותן נותן לך המון כוח אה

אני אוסיף עוד משהו שהייתי ילד ושמעתי סיפורי שואה אז אמרתי לעצמי זה מדהים איך הם היו ילדים בני 12 14 לקחו אחריות על ילד קטן שהם שמרו עליו על אח שלהם אמרתי צי בדור שלנו זה לא היה קורה. ילד בן 30, יש לו חום גבוה, הוא עוד לא יודע מה הוא עושה בן 30. הוא כאילו אמא שלו עוד מאכילה אותו בכפית. כמה אנחנו מפונקים. אבל גיליתי שזה לא יכול להיות לא בהכרח זה הבדל של הדורות. זאת אומרת בסופו של דבר מי שיש לו אחריות על מישהו וברגע האמת פתאום יוצא ממנו א סופרמן. כאילו מאיפה זה יוצא? מלמעלה. כן. הוא נכנס בנו. אני אני כל הזמן שומע נגיד אנשים שאומרים לי איך איך איך ואיך איך איך הצלחת? איך הצלחת בקוב? אני לא מבין

את השאלות האלה. אני בן אדם פשוט רגיל. לא לא הייתי בצבא ביחידה מובחרת ולא לא הייתי בשום סיטואציה מפחידה כזאת. לא חשבתי שאני אחזיק נשק בחיים. אה אף אחד אני בחור יחסית עדין ורגיש. אה וזה אני אומר את אני תמיד אומר אנחנו אלוהים הוא בתוכנו הוא חי בתוכנו והוא מכוון אותנו וזה זה נראה לי זה הכל תלוי בו בסופו של דבר. מה החלום הגדול שלך בחיים? שהשירים שאני כותב יתפרסמו. תביא. קח. וואו. קח כמה שאתה רוצה. וואו. שלח לי. באהבה. רגע אמונה מיוחד באותו יום. אני לא יודע אם לומר רגע. הכל היה אמונה אחת רצופה וגדולה. אה באמת ים שזור כזה כן מה הכי עזר לך לשרוד אמונה א הידיעה אפילו לא אמונה אני אהפוך את זה הידיעה

שאלוהים איתי א וההבנה שאסור לי לחשוב על דברים רעים שאני צריך להיות בראש נקי עם מחשבות רעות ורק להאמין בכוח של אלוהים וזהו מיכלה שלי תרא מה שרשום פה וואלה אה זכות גדולה כן חלום שרצית להגשיב אז זה כבר השאלה הקודמת זה השאלה הקודמת זה הרצון שהעשירים אה יתפרסמו כרגע אני עושה את זה על ידי זה שאני מנסה להשיר אותם. אה, נראה לאן זה יתפתח. אני פחות מאמין ביכולת שלי לשיר. זרת השם חלום שרצית להקשים. וואו, קשה לי א להפיץ אור בעולם. אתה עושה את זה, אבל אני רוצה יותר. מה נותן לך כוח? הילדים שלי. כל כך הילדים. סיני ובניה. מה נותן לך כוח? א היעוד. הייעוד. רגע של הכלה שאתה זוכר. שהגענו לחורשה, לחורשה השנייה,

איך שנכנסנו ועברנו את הקו הראשון של העצים, בגשתי ככה לפה הם לא הולכים לבוא. זהו, רק צריך עוד קצת ואנחנו יוצאים מזה. וואו. מה נותן לך תקווה? אנשים כמוך. באמת. כן. שאומרים שיש א אותם מלפני ואותם מאחרי. זה נותן א פתח לתקווה גדולה שאנחנו אנשים יצורים שיכולים להשתנות, להתקדם, להתפתח. א וככה המדינה שהייתה תחושה שהיא נמצאת תקועה בתקיעות כזאת אה בעזרת השם תצא מהתקיעות הזאת כי אנחנו כאילו פתוחים לשינויים. ועכשיו אני קצת מצטער מהגבות שלי שאמרתי כאילו שאתה אמרת אז רק נותן לך יותר בדרך שלך לא אני מקווה שגם אני משתנה מקווה שגם אני פתוח לשינויים אוב בעזרת השם אם כולנו נהיה פתוחים לעבור דרגה אחת הלאה אז אנחנו באמת נפריח כאן באמת מציאות הרבה הרבה יותר טובה בעזרת השם ממה שאנחנו יכולים אפילו לדמיין אמן אמן