"הרגשתי שאני יוצא מהגוף שלי": יונתן פרינס על הפציעה האנושה בעזה

אני שלחתי הודעה בסערת, חבר'ה, יש מלחמה בהתחלה, אף אחד לא מבין, לא מאמין למה שקורה לא הייתה איזה השרה רגע בוא נישאר בבית במעמד, נשמור על המשפחה שלי ההורים וכשהצבא יקרה לי קרה לי אין סי אין סיכוי למה התגייסנו נגן על המדינה בזמן שקורה אירוע כזה אז קורה את האירוע הזה מיד יצאנו הדבר שהכי רצינו בעולם זה להיכנס לאזה להחזיר את החתופים ואת הכבוד הלאומי שממש הושפל אנחנו מבינים את המשמעות לא כל מי שנכנס עכשיו יוצא תוך כדי שאנחנו מדברים על התוכנית התקפה פתאום בום מטורף אני רואה את קול עם משפריץ כמויות של דם שם בעצם הרופאים מסתכלים עליי אומרים אה אין למעלה אותו למסוק אמרתי לעצמי תזכור את הכאב הזה מעכשיו

אתה בלתי מנוצח מסביבי המון המון רופאים ואני מתחיל לעלות למעלה וכשאני מתנתק מהצבי מתחיל לעלות פתאום טוב מוחלט אמרתי יש פה משהו ואם חזרתי חזרה לכאן לעולם יש לי שליחות אני חייב עכשיו למצוא אותה סמל במילואים יונתן פרינס מה נשמע אלן מה קורה עדד אחד מהפצועים הקשים ביותר במלחמת חרבות ברזל לוחם בצנחנים ואני אבקש מכל מי שאני אה פוגש גש אותו שנפצע במלחמה או שלחם תחזיר אותי ללא ל7ב באוקטובר לשש באוקטובר לישה באוקטובר כן איפה אתה נמצא פשוט אזרח לחלוטין היינו בדיוק א גזתי לסערת צנחנים ביום רביעי ב בבוקר סיימנו את המסלול ועצאנו הביתה בשבת בבוקר אני גר בבני נצרים שזה באוטה פזה אני מתעורר בבוקר למלא מלא

הזקות שם אני מבין שכאילו אנחנו באירוע אחר לגמרי מה גרם אוכל להבין שאתה באירוע אחר, אתה גר בבני נצרים, הזקות אתה מכיר? אני מכיר הזקות אבל שמעתי א' המון הזקות שזה רצף הזקות זה לא דבר רגיל אצלנו וגם אני שומע המון המון פיצוצים סביבי פה אני מבין שכאילו לא נפל אצלנו טיל כמעט אף פעם כשנופלים כל כך הרבה טילים סביבנו יש פה איזה משהו אז א מיד שמתי לעצמי וסט נשק ויצאתי החוצה אני שלחתי הודעה בסערת חבר'ה יש מלחמה בהתחלה אף אחד לא מבין לא לא מאמין למה שקורה לא הייתה איזה השרה רגע בוא נישאר בבית במעמד נשמור על המשפחה שלי ההורים וכשהצבא קרא לי סי אין סיכוי למה התגייסנו נגן על המדינה בזמן שקורה אירוע כזה אז

קורה את האירוע הזה מיד יצאנו הבנתי שקורה עכשיו מקרה קיצוני עכשיו בעוטף אמרתי איני חיה יש לי לחם יש לי נשק יש לי את כל התנאים לבוא ובעצם לעזור ל לחבר בעוטף אז מיד יצאתי פשוט כמה זמן כמה שעות אתם למעשה מה מנהלים לחימה בלי מפקד בלי כלום כן בלי מפקד כל כך ובשמיני לאוקטובר אני מבין שכאילו אוקיי, אני משמעותי כאן ירד קצת כל ה הכאוס בעוטף. באיזה שלב אתה חובר למחלקה על הפלוגה? בשמיני לאוקטובר. כאילו בשקיעה כזה. זאת אומרת יממה וחצי אחר כך. כן. יממה מאוד קשה. אני מגיע כאילו לצוות שלי ואף אחד לא מבין מה עברתי. הם בסוף כאילו נלחמו, עשו את ה את הדברים שלהם, כאילו מצדיע להם, אבל בסוף אה זה היה מאוד מאוד

שונה. אה אני ממש זוכר את התחושות שלי ושל כל הצוות מיד כשהגעתי אליהם. כולנו ראינו מה שקרה בשביל האוקטובר והדבר שהיה הכי בא לנו בעולם זה להיכנס היום לעזה, כאילו כולנו היינו מאוד מאוד ניסרים. הדבר שהכי רצינו בעולם זה להיכנס לאזה, להחזיר את החתופים ואת הכבוד הלאומי שממש הושפל. איך ה איך ה איך התחושות אוקיי הפעם הולכים לעשות את זה עד הסוף תחושת גאווה מטורפת עם שליחות לא נורמלית שאתה מבין שכאילו בשביל זה התגייסנו ומצד שני כאילו אני מאוד מאוד גל לעשות את זה מצד שני אנחנו יודעים את המשמעות של זה ויש פחד לא נורמלי כשאנחנו ממש עומדים רגע לפני הכניסה הקרקעית הרי דיברו איתנו הגיעו קציני מודיעין הסבירו

לנו מה עומד להיות שם בעזה אנחנו מבינים את המשמעות לא כל מי שנכנס עכשיו יוצא וזה משפט מאוד קשה להגיד אמרתם אותו? לא, אבל זה מה שק אבל היה מעגל והמפקץ כזה אמר אנחנו עכשיו נכנסים כמשפחה, לא משנה מה קורה בפנים, כולנו משפחה עם המשפחות גם אחר כך א מישהו נהרג, משהו קורה, כולנו ודפים את המשפחה עד הסוף. זה יותר מחזק או מחליש? זה לא מחליש כי בסוף אתה יודע שאתה עושה משהו הרבה הרבה יותר גדול מזה. אז אם אני סתם הולך יוצא לרכב על האופנוע ורחבתי לפני אז אני יודע שזה משהו פרטי שלי קורה לי משהו כאילו בסדר לא נורא א כאילו באסה עכשיו אני יודע שאם קורה לי משהו זה בשביל כל עם ישראל אז אין לי בק בטח מחזק מאוד וזה

כל התקופה מהכן ואכן קורה ואכן קורה אתה נכנס לרצוע אתה נלחם לצד חברים שכמו שאמרנו רק לפני רגע חלקם לא חזרו כן תאר לי את א קודם כל לפני האירוע היה לנו תקופה מדהימה בעזה, נלחמנו, הרגשנו מאוד מאוד משמעותיים כאילו כל התקופה הזאת ו צריכים להגיע לתקלויות פנים אל פנים. כן, התקלויות וכאילו באמת מרגישים מוצאים כזה מידע קצת על על מנהרות חתופים שזה מה שבאמת נותן לנו את ה את הסיפוק ואת המשמעות כי לזה נכנסנו לזה נכנסנו בסוף כאילו להרוג להרוג את חמס ולהחזיר את החתופים אז כל דבר שעוזר לשתי מטרות האלה זה כן מבורך א הגענו למחנה פליטים בסג'איה אחרי חודש וארבעה ימים של לחימה ושם בעצם אנחנו רגע לפני לפני יצאה

להתקפה אני עומד שם ליד החבר שלי שגם מפקד איתי אני הייתי הסמה לא היה מפקד הצוות ויתבונצל תוך כדי שאנחנו מדברים על התוכנית התקפה פתאום בום מטורף הדבר הבא שאני זוכר אני פשוט מתעורר בצד השני של החדר מסתכל על עצמי ואומר ואני לא מאמין כאילו למה שאני רואה אני רואה את קול עם השפריץ כמויות של דם בקושי רואה לעצמי את הרגליים בגלל שיש שם אבק מאוד מאוד סמיך מהטיל מאוד רסיסים מהטיל פגעו בי ובעצם אני אני מסתכל על עצמי אומר זה קרה נפצעתי בוא נראה מה מה הממדים של הפציעה ואז אני קולט שאני לא מצליח לנשום ופה אני מבין שזה לא רק ידיים ורגליים שמהם מהן משפריצות א משפריץ כמויות של דם אני קולת שיש פה גם פגיעת מרכז

מרכז מסה ושם זה כאילו דקות ספורות כאילו זה היה מאוד מאוד קריטי כאילו הזמן פשוט כל הצוות קופץ עליי מתחיל מתחיל לטפל בי מניח עלי שישה חוסמי עורקים על כל הגפיים שזה המון ממש בדרך כלל לא מגיעים לסיטואציות כאלה מפנים אותי למנחת מסוקים שם הרופאים בעצם מסתכלים על המצב הרפואי אומרים אה אתה בהכרה אתה אומר הרופאים מדברים אני שומע הכל אני זוכר הכל זה לא סיפורים הייתי נראה כבר ממש מתם לא חשבו שאני שאני איתם אני זוכר הכל כאילו כאבי טופת כבר ברמה שאני לא יכול להסביר אפילו כאילו זוכר אבל שכן צרבתי לעצמי ב אמרתי לעצמי תזכור את הכאב הזה מעכשיו אתה בלתי מנוצח לא משנה מה יעשו לך בבית חולים לא משנה איזה בדיקות

תעבור ידעתי שאני אצטרך לעבור דברים קשים ואני ממש נאבק על כל רגע להישאר פה בחיים כי הרגשתי שקיבלתי את החיים במתנה עכשיו אסור לי לוותר עליהם אסור לי לאבד אותם כי קצת קשה אנחנו מגיעים למנחת מסוקים שם בעצם הרופאים מסתכלים עליי, אומרים א אין למעלה אותו למסוק. הם לוקחים אותי לצד, עושים לי נקז חזה בשטח. אני כבר ממש מתחיל להרגיש שאני יוצא ממש מהגוף שלי, כאילו מרוב כאבים וזהו. כאילו הבנתי שפה זה הסוף כבר. ממש מתחיל מתחיל לעלות למעלה ורואה את כל הסיטואציה מלמעלה. אתה אתה יש לך זיכרון שאתה רואה את הסיטואציה מלמעלה? יש לי זיכרון. כן. וואו, אני ממש רואה את כל הרופאים סביבי. אני רואה את עצמי, אני זוכר ממש,

לא ראיתי את עצמי איך אני נראה, אבל מלמעלה אני פתאום רואה ממש את ה את הגופה שלי על הענוקה מסביבי המון המון רופאים ואני מתחיל לעלות למעלה. וואו. וכשאני מתנתק מהצבי מתחיל לעלות פתאום טוב מוחלט. פתאום אני מבין שיש יש משהו אחרי. אני פתאום כבר לא כואב לי, כיף לי ברמות שאני אפילו לא יכול להסביר. מתחיל לעלות לעלות ולאט לאט אני רואה את כל הסיטואציה קטנה. ואיך שהם מצליחים לעשות את הניתוח אני פתאום חוזר לעצמי פותח הם נאבקים על החיים שלך ואתה בין שמיים לארץ לארץ למטה אבל טוב מוחלט אמרתי יש פה משהו ואם חזרתי חזרה לכאן לעולם יש לי שליחות אני חייב עכשיו למצוא אותה תגיד אתה פצוע קשה אבל מצד שני אתה גם בסוג

של הכרה אתה יודע מה קורה עם היתר מתי היית בכלל מבין מה קורה עם יתר החברים בסוף קיבלתם נט לבית אז תוך כדי אני מתחיל להבין שבעצם אה א עמית עמית בונצל לצערנו כבר לא איתנו זה היה לי מאוד מאוד קשה תוך כדי שאני פצוע לא כאילו אני שמעתי את זה שמעתי כל חלש אומר את זה אבל לא ידעתי באמת שזה שזה אמיתי לא הסכמתי לעצמי להאמין לזה ורק אחר כך כשהתעוררתי בבית חולים אז הדבר הראשון שהתעוררתי בבית חולים שאלתי מה עם אמית מה עם בונצל אבא שלי היה בטוח שזה מילת קוד ואני עדיין מטושטש מהחומרי הרדמה אני מדבר איתו על עזה הוא אמר לי הכל הכל בסדר, הכל טוב, כאילו רק רצה שאני אחזור להכרה כי הייתי מאוד קו ומטושטש אחרי

הניתוח. ואז לאט לאט לא הרפתי. אמרתי לו כל כמה דקות שאלתי מה עם בונצל, מה עם בונצל. הוא מבין שאין לו מה לעשות. הוא ברר, התקשר למפקץ. מי זה בונצל? מה הסיפור? אני לא יודע. הוא לא הכיר אותו. א ואז הוא הבין ש שלצערנו נהרג. מה הפגיעה בפועל? בפועל מאות רסיסים בכל הגוף, כאילו מכף רגל עד הצווא. זה ה זה מדהים אבל תגיעת ראש בנס לא באמת בנס שם הבנתי מהסיפור הזה הבנתי מהפציעה שלי הבנתי כמה הכל מלמעלה באמת כאילו אני מסתכל על עצמי מלא מלא פקיעות כאילו באמת בכל חור בגוף ודווקא הראש החלק שאחראי ל התפקוד הקוגניטיבי לא נפגע בכלל כאילו באמת בכל חור יש לי מאות אני יכול לראות הראתי לך קצת לפני כן כן א מאות בכל

הגוף וחוץ מהפנים כאילו ממש ממש הרגשתי הרגשתי סוג של שמירה עליונה כזה א וזה מדהים מתי מעתקנים את ההורים אני מתקשר אליהם לפני הניתוח כן מכניסים אותי לבית חולים אני כבר מאורפל מהכאבים כאבי טופת אני כבר עם הכרה מאוד מעורפלת אני נרדם מתעורר נרדם מתעורר ומצמידים לי טלפון אומרים לי יונתן עכשיו אתה צריך לבשר להורים ואז אני אומר בטח התקשרתי לאבא שלי. אבא שלי עונה לטלפון לא מזוהב וכמו כל אבא במדינת ישראל הוא עסוק. אז הוא עונה לטלפון לא מזוהב ואומר, "אני באמצע פגישה, תחזרו אליי עוד רבע שעה." אני כזה צוחק לעצמי, אומר לו אומר, "אבא זה יונתן ולא דיברנו כל על התקופה שהיינו בעזה." וואו. אז הוא מאוד מאוד

התרגש והוא כזה חודש וארבעה ימים שהוא לא שמע ממך. כן. כן. והוא כזה מאוד מאוד מתרגש, אומר כזה יונוש מה איתך מה שלומך איפה אתה כאילו הוא היה בטוח זהו יוצאים התרעננו את חגיגה ואז אני אומר לו כמובן שלא רציתי להלחיץ אותו אמרתי לו אבא נפצעתי קצת ברגל אני בסדר כאן חטפו לי את הטלפון אמרו לו הבן שלך נפצע בעזה מתי אתה יכול להגיע לפה אבא שלי לא הוא מבין שאם הגעתי עם מסוק לטלשומר זה לא פציעה ברגל אבל הם גרים רחוק אז ז עד שהם הגיעו הייתי כבר באמצע הניתוח. כשאני מתעורר מהניתוח אני פשוט לא מצליח לזוז. אני מסתכל על עצמי ולא מאמין למה שאני רואה. אני פשוט קו לי כולו לי חבוש. תחבושות בידיים, ברגליים, מקזים בבטן,

בחזה. מה המחשבה הראשונה? אתה פוקח עיניים, זה מה שאתה רואה. מה? מה עובר לך בראש? אתה זוכר? אני בחום. אני בחום. זה לא הגיוני. כי תחשוב שכל ה כל הרגע מאז עזה עד ל עד לזה שאני מתעורר בחדר עד לזה שאני מתעורר במחלקת טראומה זה פחות משעה זה פחות משעה מבחינתי היה הרדמות באמצע היה ניתוחים מבחינתי לא היה את כל הדבר הזה אז אני אומר לעצמי רגע לפני רגע הייתי לוחם בעזה הייתי מפקד חשבתי שאני באמת יכול הכל והרגשתי מאוד מאוד משמעותי גם ופתאום אני מתעורר בבית חולים מפורק לגמרי פתאום מאבד כל את כל העצמאות שלי. תגיד, גדלת בבית דתי אומנם הסיפור הזה של אני מצד אחד בהכרה, מצד שני אני רואה את הסיטואציה מלמעלה כמו

כאילו בדרך כבר לעולם האמת. מה היא עושה לעולם האמוני שלך? לעולם האמוני אז מאוד מחזקת כי אני יודע שיש סוף טוב. אני יודע שאחרי כל העולם פה טוב וגם א אתה מתגעגע קצת לתחושה הזאת לפעמים כן כן אז אתה פה לשמחתנו ברוך השם יש לך עוד תפקיד בעולם לא אני החלטתי החליטו מלמעלה זהו הרגשתי את זה הרגשתי את זה שברגע שחזרתי זה הדבר הראשון שעלה לי הראש אמרתי אם חזרתי לפה אם השם החזיר אותי לכאן לעולם הזה יש לי שליחות כנראה לא סתם חזרתי לפה יכולתי להמשיך למעלה והכל היה סבבה. אז אם חזרתי יש לי שיחות סבבה לא לעוב ולאחים. כן כן, ברור שלא. כאילו חס וחלילה. אני לא יעודד פה איזה עובדנות. לא, אני הכי שמח, אני אוהב את

החיים שמח בהם מאוד מאוד. אני פשוט אה לא אבל אתה אומר זה יצק לך משמעות. לא שלא לא שלפני לא הייתה משמעות אבל אתה הייתה לי משמעות גם לפני ועכשיו עוד יותר כי אני יודע שלא סתם הגעתי לפה ואני עכשיו בחיפוש אחרי השליחות שלי אז באמת התחלתי לכן את כל ההרצאות נכון שאתה באמת במסע הסברה בארץ ובעולם וזאת באמת השאלה הבאה כי אתה באמת בהמון המון טיסות ושיחות בחול נכון אבל אנחנו פוגשים אותך בימים שאני שואל את עצמי אולי ההסברה צריכה להיות פנימה כי כשאני בדרך לרעיון ון איתך שומע חדשות כבר חלק לא בטוחים בצדקת המלחמה מרגיש לי שאנשים שכחו מי זה האויב בצד השני וכמה הוא מבחינתו לא סיים עד שאנחנו לא נעלה מפה נכון

מרגיש לי לפעמים שכאילו גם צריך להתאחד מבפנים וכאילו לזכור מהאויב האמיתי שהאויב הוא אחד והוא חמס ולא ימין ושמאל זה לא מה שישחק פה את ה אבל כשאתה שומע חבר'ה שאומרים די נלחמתם שנה וחצי בואו לא לא נשמיד את חמס אז בואו סיימו ואז מה ואז כל החברים שלי נרגו לשו אני נפצעתי לשו מה כשיבואו מולי ושידברו שדברו איתי על הדברים האלה מה לך יש להגיד להם לא מול אנשים ב לא יודע מה לך יש להגיד להם עכשיו צופה בנו מישהו שאומר די צריך לסיים את המלחמה הזאת די נלחמנו מספיק הקרבנו מספיק די אני גם מאוד מאוד רוצה לסיים את המלחמה הזאת אבל אחרי שהמטרות יוסגו שלא יהיה חמס שאנשים יוכלו לחזור הביתה אני גר בעוטף שהכל השכנים

שלי יוכלו לחזור הביתה ובאמת להרגיש תחושת ביטחון. אתה ממש נלחמת על הבית. כן, לגמרי היה לי את התחושה הזאת כשחציתי את הגבול אבל אה זהו אנחנו צריכים להחזיר את השולי זאת הזדמנות באמת לספר כי אנשים אומרים חמס חמס אי אפשר לנצח אותו אתה פגשת אותו פנים מול פנים זה אנשים שבאמת לא רוצים שאף אחד מאיתנו יהיה כאן זה לא אכפת להם אם זה ימני שמאלני יהודי ערבי כל מי שכאילו ממש כולם פה הם רוצים ש שנמות וראינו את זה בשביל לאוקטובר נכון שאפילו באמת באמת ערבים הם כי הם ראו בהם כופרים זה שאתם חיים עם יהודים שגר פה תגיד וה מה קורה עם הסערת המשיכה להילחם אחר כך בטח הסערת זה סעיירת עד עכשיו הם נלחמים וזה כיף לראות

כאילו לי יש את הוירה שלהם קצת כן בטח א מה מה האווירה שהם אומרים כי גם שוב בחדשות הכוחות שחוקים אין להם כוח להילחם הכוחות שחוקים זה נכון אבל הם מאוד מאוד שמחים כי הם הכוחות שב בשטח הם מבינים את הבלאגן ואת הכאוס שקורה מבפנים והם רוצים בסוף שגם לילדים שלהם יהיה טוב פה במדינה אז הם נלחמים והם מבחינתי גיבורים כל פעם שאני שומע ורואה עוד תמונה שלהם לי זה כל פעם צובט בלב שאני לא יכול לחזור להילחם אבל במילויים אני אחזור יש סיכוי שתחזור אני אעשה הכל