"האבחנה שאני אוטיסטית הצילה לי את החיים": ויקטוריה שילנקוב בריאיון לא שגרתי

אני קמה ואני אומרת כן אני אוטיסטית אני בטוחה ואז יש שנים שהייתי קמה והייתי אומרת לא את ממציעה

ויקטוריה שילנקוב

היי

את ילידת הארץ את מהממת

תודה

ובאת אלינו מחיפה

כן

אני יודעת שההורים שלך הם ילידי ברית המועצות ואת נולדת בארץ

כן

ומרגע שנולדת לא היית תינוקת רגילה

כן כאילו מהרגע שנולדתי לא לא הייתי התינוקת הכי רגילה בעולם בעצם אני אחות שלישית וא אני בתקונים אז בני לבן אחותי הגדולה היה 17 שנה הבדל

בני לבן אחותי הבינונית 10 שנים ממש כזה באתי אחרונה וזה התחיל כבר מהיות תענוקת הייתי בוכה הרבה עכשיו אמא שלי היא במקצוע של הרופעה אז א הייתי בוחה הרבה הייתה כל הזמן הולכת איתי לרופאים כל הזמן בדיקות וזה כי נורא נורא דאגה שיש איזשהו משהו פיזי אבל למעשה כל הבדיקות שהיא לקחה אותי אליהם היו תקינות לגמרי. גם ההתפתחות שלי פחות או יותר הייתה תקינה. רק שמו לב שאני מאוד רגישה ויש לי קושי במעברים. אמ הייתי מאוד רגישה למאכלים, הייתי מתכבעת על דברים א הייתי גם מאוד מאוד א ביישנית בקטע של א לא הייתי יכולה לתקשר עם ילדים אחרים בלי תיווך. זאת אומרת הייתי כל הזמן כזה עם עצמי. יכולתי א בתור תינוקת לשעשע את

עצמי המון זמן כי ממש הייתי אומרת להורים שלי אני רוצה להיות בחדר לבד לשחק עם הבובות שלי עם שעות ועל פניו זה נראה כמו כזה ילד כיפי ילד שלא דורש הרבה תשומת לב ילד שסיף את עצמו כן איזה כיף זה

כן ובעצם לא היו כל כך מודעים לכל הדבר הפנימי שהיה קורה שם א והייתי מאוד רגישה באמת גם א הרבה פעמים הייתי בוכה בלי הסבר שכיום אני יכולה לתת לזה שם ולהגיד שהייתי תמיד מאוד רגישה נגיד גיד מספיק שהתפר בגרב לא ישב טוב הייתי יכולה לבכות מזה עד היום אגב זה נורא מציף אותי כל מה שקשור לבגדים לבדים לאוכל שלא פשוט הכל מורגש פי כמה וכמה וכמה

על זה אפשר להגיד שזה פשוט רגישות יתר

כן א

לא בהכרח שזה את רוצה שנגלה כבר עכשיו מה ההבחנה שלך

אני זורמת מה שאת חושבת

אוקיי אז בואי נניח את הפיל על השולחן את ובחנת בגיל יחסית מאוד מאוד מאוחר א עם אוטיזם ותפקוד גבוה כן,

יש לציין לא רואים בכלל.

כן,

שזה מדהים. אבל אני פשוט רוצה להניח את זה פה, כי בעצם א את אומרת שהיה קושי במעברים והיה קושי במרקמים מסוימים ואמות יכולות לשבת בית ולהזדות ולהגיד, היי, יש לי ילד קשב וריכוז והוא לגמרי כזה, או יכולה להיות אמא שתגיד, אה, יש לי ילד מגישות יתר וזה לגמרי כזה.

נכון? אז בעצם באוטיזם אוטיזם בהבחנה עצמה יש כמה קריטריונים שחלק אחד מהם זה העניין של ה ויסות חושי שזה קושי בלבסט את עצמך בסיטואציות אז זה פשוט חלק מזה כמובן שכדי להיות אוטיס צריך לעמוד בכמה דברים כמה מאפיינים בו זמנית זה לא זה זה גם נורא קשה כי באוטיזם כל אוטיסט הוא באמת נורא שונה א יש באמת בחברה קצת סטיגמות על איך אוטי זה אמור להראות אה ולהיות מאופיין אז ברגע שאתה לא עונה למקרה הקלאסי גם יותר קשה לענות לזה. לא שיש איזשהו מקרה קלאסי אבל מה שהחברה מכירה.

את מתכוונת לאוטיזם בתפקודים הבינוניים והנמוכים שמיד ניכר על הבן אדם שהוא

כן זה תלוי בהתבטות. לצורך העניין יש שוטיסטים ש א האופן שבו הם מתבטים הוא קצת יותר חיצוני א בין אם זה נגיד למשל לנפנף ידיים. זה גם איזשהו אופן שבו הם מבסים את עצמם. אז אצל אנשים כמוני זה יותר כזה לשחק בדברים שאני משחקת איתם כרגע א זה מה שעוזר לי לשמור ככה על עצמי בתוך הסיטואציה

ספרי לי מה זה סליחה זה פשוט נורא יפה

א זה בעיקרון פשוט נקרא חפץ חישכוש אה זה בעצם יש יש מלא מלא אופנים לחפץ

חישחוש בחטא

כן כאילו חישו ללשון תחושה

כן זהו וזה באמת עוזר לי א לשמור על עצמי קצת יותר כי כרגע גם כרגע אני מאוד מתקשה בו זמנית עם האורות עם הרעשי רקעני כאילו אני שומעת הכל ממש ממש חזק

מה את שומעת עכשיו

אני ממש כאילו שומעת את הרעשים אישה אני שומעת את כל המזגן וזה אבל ממש מוגבר

אמא'לה איזה מרתקת

כאילו עד שלא אמרת לי שאת שומעת רעשים וצבעים מה אמרת שבורות לא זכרתי שיש פה משהו אני כאילו אני קולקולי עלייך

זהו אז אני במקביל כאילו רצים אצלי כמה דברים ואני נורא מודעת לכולם אני נורא מודעת גם אפילו ברמה של ה האיפור שלי אני כאילו מרגישה אותו ממש כזה אני ממש מרגישה אותו על הפנים שלי זה כזה המון המון דברים נורא רגישה ווזה זה באמת חלק מאוטיזם אבל באמת מה שהיה אצלי הכי ניכר בילדות מבחינת האוטיזם היה העניין התקשורתי אה שמה בעצם היה לי קושי להתקשר עם ילדים אחרים א

דווקא מקבוצת השבים

כן ממש בקבוצת השבים לא היה לי חברים בני גילי כי נורא התקשאתי קודם כל להבין סיטואציות חברתיות היה לי קושי בלהבין לצערי בגלל שלא הבנתי סיטואציות אז לפעמים ילדים שחשבתי שהם חברים שלי היו א קצת מתבריינים עליי ולא הייתי יודעת להגיד שזה שזה משהו רע. אני לא ידעתי להגיד את זה כי כהיה לי קושי בלקרוא את הדברים האלה ולא כל כך הסתדרתי עם בני גילי. תמיד היה לי כזה תחומי עניין שהם קצת שונים. אני הייתי חוזרת הבית אחרי הבית ספר והייתי רק קוראת ספרים. הייתי ממש ילדת ספרים כזאת וכל הזמן קוראת קוראת קוראת. תחומי העניין שלי גם לא כל כך טעמו לילדים בני גילי. הייתי נורא מתעניינת בדברים של היסטוריה וזה לא כל כך

עניין ילדים בגיל שלי ובהרגשה שלי זה הרגיש לי שאנשים נולדו עם איזשהיא חוברת הפעלה שלי אין אז נגיד אני נכנסת לסיטואציה והמוח שלי הוא מתחיל לחשב ממש כאילו אופציה א' בג של מה אני הולך להגיד עכשיו גם מבחינת הקשר עין שלי שזה משהו שבעלותי לא היה לי כל כך או שהייתי יוצרת יותר מדי קשר עין או שהייתי מסתכלת רק על הרצפה

אז איך זה השתנה את כל הזמן עליי אני רואה שאת מדברת איתי מעניין

אז זהו אז תוך כדי שמדברת איתך אני אגיד שאיזה 60% ממני מפוקס בשיחה והשער מפוקס במתי אני צריכה להשיט את המבט שלי אני כל הזמן מחשבת את זה כי זה לא בא לי בצבי אני כאילו אה

את בעצם נותנת למכשיו הצה לתוך א מוח של אדם שבעולם שלנו הוא נקרא על הרצף

מבחוץ את נראית כאחד האדם ואת חושבת אחרת מרגישה אחרת

כן כי הרבה פעמים כשאנשים שומעים שאני אוטיסטית אז נורא מסקרן אותם לדעת כזה מה מה המאפיינים איך זה מתבטא וזה שאלה שנורא קשה לי לענות עליה כי זה כל כך כללי בסופו של דבר נולדתי עם המוח הזה כל החלטה שאני מבצעת מושפע מזה כל דבר שאני חווה מושפע מזה אז זה שאלה שנורא קשה לענות לי על כאילו כי זה זה נכנס להכל

את שמחה שסוף סוף גילו את ההבחנה הזאת שיש לזה שם שיש לזה בית שיש לזה מקום שאפשר להקיש על זה בגוגל שאת לא משוגעת שאת לא

לא נורמליתכן אני לא רק שמחה, אני אומרת לך שאני בטוחה שזה הצילי את החיים. הצילי את החיים. זה באמת.

כמה אנשים בורחים מהבחנות והמשפט שאמרת עכשיו חשוב?

זה היה ככה גם כי בילדותי בגלל הקשיים שלי באיזשהו שלב בגלל שהיה נידוי חברתי והייתי מאוד מאוד רגישה לדברים ולתקשורת. למשל אתן דוגמה בבתי ספר אם היה לנו טיול שנתי אז אחרי שהייתי חוזרת מטיול שנתי והרעש באוטובוס הייתי מחסירה שבוע מבית הספר כי היה כל כך רעש כל כך הרבה תקשורת שהייתי מוצפת ברמה שלא תפקדתי הייתי מגיעה ולא זזה מהמיטה שבוע ו

וואו

הקשיים האלה הקצינו ברמה שהייתי מחסירה המון מבית הספר ובגלל שגם לא הסתדרתי שם חברתית אז לא רציתי ללכת לבית ספר והכל היה הכל היה נורא קשה והתחלתי להביע לחוות בעצם סימפטומים של מחלות היה לי כל הזמן כאבי בטן הייתי קם בבוקר כואבת לי הבטן ואמא שלי שהיא רופאה במקצוע שלה חשבה ש

א רופת ילדים אז היא חשבה שמשהו לא בסדר בגוף היינו הולכים לבדיקות והייתה מרגישה מאוד מתוסכלת כי לא היה לה מה לעזור לי כל פעם אני קם בבוקר וכואב לי ואני לא מצליחה לתפקד אני מפגרת כבר בלימודים מי תלמידה מצטיינת יורדת לתלמידה שהכל נכשלים

אני שמה שנייה סוגריים מהסיפור שלך ואני שנייה רוצה להסתכל על אמא לשים עליה את הפרוז'קטור אני גם אמא ואני אני אומרת וואו כאילו הסנדלר הולך יחף איזה איזה תחושה קשה זאת שהיא בעצמה רופה היא עוזרת למלא אנשים כל יום והיא לא יכולה לעזור לילדה שלה

כן זה

נכון אני עכשיו בצמרמרות בלי שאני מכירה אותה

זו הייתה חוויה מאוד קשה עבורה גם עבור אבא שלי שהם שניהם הם שניהם עבודים אה איך איך זה קרה שהם גידלו שתי ילדות שהצליחו הלכו לצבא שיימו לימוד מודים הכל בסדר התחתנו ואז יש אותי שאני לא מצליחה לצאת מהבית ולא אין לי חברים לא הולך לי טוב

משהו לא עובד כן

אבל את כל השנים האלה בבית ספר רגיל

זהו אז הייתי בבית ספר רגיל א גם בחטיבה התחלתי עברתי מסגרת מיסודי לחטיבה והיה קצת עלייה היה את כיתה ז' עוד סיימתי עם כזה תעודת הצטיינות והיה בסדר והתחלתי להיכנס בעצם כבר בכיתה ח עוד פעם להחסיר וכיום אני יודעת לשים על זה את ה את הדגש שכל העניין של התקשורת לבוא לכיתה עם 40 ילדים עם בית ספר ענק עם מלא אורות האורות פלורוסנט האלה מגרנות עושות לי מגרנות של ממש אני לא אכולה לתפקד כאילו משהו שכל כך פשוט בואי את נכנסת לכיתה אודיטוריום כן איה שורות מה

ואותך זה מציף את לא יכול תפקד

כן כן

ובאמת זה הביל אותי למצב שכיום זה נקרא ‏BN שטד זה בעצם קורה זה באמת תופעה נורא נפוצה אצל אוטיסטים במיוחד בתפקודים גבוהים עליו שאני אני באופן אישי משתמשת ב רמות תמיכה בעצם רמות תמיכה נמוכות אני לא כל כך משתמשת בעניין של התפקוד א

מה זה אומר רמות תמיכה זה מעניין

שבעצם אני אוטיסטית עם רמות תמיכה נמוכות זאת אומרת אני כן עצמאית אני זקוקה לרמות תמיכה אני זקוקה לאיזשהי מעטפת אבל לא באותה רמה כמו למשל אותי התאמות שעושים לך אמות שעושה לילד ש אני אוהבת את המונוח הזה יותר באמת זאת תופעה הנפוצה אצל אוטיסטים כמוני שהם בונים איזשהיא מסכה זאת אומרת אמנם לא באתי עם ההורת הפעלה הזאת אבל איך שאני למדתי לתקשר זה על ידי העתקה הייתי יושבת בפינה מסתכלת על ילדים משחקים ומעתיקה את המילים שלהם ככה אני למדתי לתקשר פשוט להעתיק עכשיו הרבה פעמים זה לא היה עובד לי כי ילדים מרגישים את זה מרגישים שמשהו שם לא אותנטי

כן אבל ככה אני למדתי לתקשר

איזה מהמם

כן ובגלל שבמשך שנים פיתחתי את המסכה הזאת אז א באמת זה הוביל למצב שזה מתיש נורא כי יוצאת מהבית וכל היום למסך למסך למסך לתקשר זה שואב אנרגיות

את עובדת את ילדה בת 7 8 9 10 ואת שמה על עצמך תיק ויוצאת לעבודת סבלות שמונה שעות ביום זה נורא מתיש

ריש כ זה הרגיש

את עובדת במה שלאחרים זה זה פשוט פשוט זה בטבעי, זה באוטומט כן ובאמת הרבה מאוד זמן זה יצר אצלי תחושה מאוד מתסכלת שהסתכלתי על חברים בכיתה ואני אומרת למה להם מצליח? למה למה הם מצליחים לעשות את הדברים האלה? למה אני קורסת? מה בלא בסדר? ככה אני חשבתי שמשהו מלא תקין שאני לא מצליחה לעמוד בקצב שלהם כי אני הייתי צריכה יותר זמן לדברים אני הייתי צריכה יותר התוששות ולא הבינו את זה בכלל בבית ספר כי אמרו טוב זה זה משהו פה מוזר ולבית ספר לא יגם לא הבינו גם את לא הבנת גם אמא לא הבנה אף אחד לא הבין באמת באזור גיל החטיבה כבר זימנו אותי ליועצת והייתי כבר מחסירה ממש חודש ברצף וזה כבר היה לי הכסרות ממש והם בית הספר

ממש נלחץ מזה אז הם שלחו אותי לפסיכיאטרית בעצם הייתה באזור גיל 14 כזה פעם ראשונה שהייתי את הפסיכיאטרית ששמה אחרי שתי משפטים מבחינה אותי עם דיכאון וחרדה וא

את אומרת את זה בביקורתיות מסוימת או את

א לא באמת זה היה פגישה נורה קצרה זה היה פגישה נורה קצרה את מבינה זה היה ממשתה אותי אמרה טוב כנראה ש כנראה שזה זה א נתן לי כדורים התחלתי לקבל כדורים

זו הייתה הפעם הראשונה שאת מטופלת בכדורים לאורך כל ההיסטוריה שלך עד עכשיו

הצלחת להחזיק בלי כדורים היו לי כדורים נגיד עם קב לי הבטן אמא שלי איתה נותנתי כדור כיבי בטן מבינה לא עכשיו

לא משהו לקשב לא משהו שום דבר

לא משהו לקשב שום דבר שום דבר בעצם

ושמה לראשונה קיבלתי כדורים שלא עזרו כי היה שם איזשהו משהו אחר אה ופשוט האמת היא זה שכשאוטיסטים נמצאים בתקופה של מילטאון או שאטאון אז

תסבירי לנו מה שאמרת עכשיו

כן בעצם מלטאון זה יש כזה דבר שנקרא קרמל דרנוטיסטי שזה בעצם כשהכל נורא נורא מציף והם באמת נכנסים לאיזשהו התקף שהוא לפעמים מדמה התקף חרדה זה כאילו נגיד סתם עכשיו הייתי בקניון היה מלא רעש מלא אנשים לזה אם אני לא אשמור על הגבולות שלי אני נכנסת ממש להתקף לסטרס שיכול להוביל לזה שאני קורסת לגמרי שזה שאתה

במקום את יכולה פתאום לעשות ככה להולהסתגר בשירותים או שאת תצליחי את זה ותלכי הביתה יש מקרים יש מקרים שאני לא מצליחה שאני ממש נכנ כנסת אחר כך זה מוביל אצלי הרבה פעמים לחרדה ו

אה אוקיי

בעצם שטדאון אוטיסטי זה יכול להימשך תקופה זה הרבה פעמים מדמה דיכאון זה קורה לאוטיסטים אחרי שהם הרבה זמן בתקשורת כשהם עדיין לא מודעים לגבולות שלהם הם מגיעים למצב שנגיד אחרי שהם הרבה זמן עם המסכה הזאת אחרי שהם במסגרת רגילה מנסים לעמוד באיזשהי עבודה הם קורסים לגמרי והם לא מצליחים לצאת יותר עד שהם לא ממלאים את המיכל חזרה וזה מה שקרה לי. וואי.

כן.

זה נראה כמו דיכאון. זה מתנהג כמו דיכאון וזה לא דיכאון.

כן.

כן. זהו.

איך עולים על זה?

אז שמה באזור אותו תקופה באמת הייתי עוד לקחתי כדורים ולא היה כל כך שיפור. היה יותר מורכב. ובאמת בכיתה י כבר הגעתי למצב שלא הגעתי כל השנה לבית הספר. ממש כבר לא הצלחתי לצאת מהבית. כל פעם שאני מנסה לצאת לא מצליחה. וגם העניין של ההכשרות עוד יותר הקשה לעניין החברתי כי נגיד את זה ככה בחברה נגיד לא להגיע לבית ספר שבוע טוב כנראה שהיית ממש חולה וזה ואצגל שהייתי מחסירה המון אז זה ילדים לא הצליחו להבין את זה הם אמרו מה משהו משהו פה לא בסדר כן

כן בדיוק

והיה לי קשה חברתית אז כבר היה לי נורא קשה לחזור כי כבר לא היה לי חברים לא היה לי לאן לחזור אז אה לקראת סוף כיתה י כבר בית הספר הושיב את המשפחה שלי ואמר להם תקשיבו היא לא מתאימה לכאן הם בעצם שחררו אותי ממסגרת פורמלית והפנו אותי למסגרת קידום נוער שזה בעצם לנוער בסיכון

פרויקט עילה

פרויקט עילה כן בדיוק אז שמה את יא אני התחלתי בפרויקט עילה

עזבי רגע נעלבת מזה

כן זה הרגיש שביטרו עליי

ויטרו עלייך

כן זה הרגיש שכאילו לא היה להם מה לעשות ואמרו טוב אנחנו אנחנו משחררים

ביי

כן כן זה היה מאוד כואב

את מבינה היום שזה היה צעד חכם מצידם לאפשר לך להגיע למקום אחר

שמותם לך אני מבינה את זה אני אני מקבלת את זה פשוט באותו זמן לויקטוריה הקטנה שעוד לא היה לה את המענה הראשוני של מה קורה שם זה היה מאוד קשה כי זה היה מאוד תחושה של אני בפנים עוד לא האמנתי בעצמי ורק חיפשתי מישהו שיאמין בי היום את מאמינה בעצמך?

מאוד. היום עברתי את התהליך. אני מאוד שמחה עם איפה שאני גיבורת רוח. אז את עוברת לפרויקט אילה. מה קורה שם?

הכל משתנה לטובה.

עוד אין לך הבחנה.

עוד אין לי הבחנה.

אבל עצם זה שהייתה מעטפת כיתה קטנה עד חמישה שישה ילדים, מקום קטן, מקום חם, צוות שמבין את הקושי. אני הגעתי לשם והכל השתנה ועד אז הייתי תלמידה סיימתי עברתי מהתיכון הקודם הכל נכשלים הכל ובשנתיים אחרי שמאזור כיתה ו' החסרתי את רעוב הלימודים שלי סיימתי את כל הבגרויות צלחתי הכל סיימתי ממש עם ציונים גבוהים וזה היה איזשהיא נקודה שהרגיש פתאום נשימה עמוקה של החיים מתחילים להסתדר דברים מתחילים לנוע.

וואו. בגיל 15.

כן,

רק בגיל 15 את סוף סוף מרגישה ש

שמשהו מתחיל להתייצב שם.

כן. ובאותה תקופה איך שהכל כזה התחיל להראות חיובי. בעצם אה אני הייתי בבית ספר כשזה קרה אבל קיבלתי שיחה מאמא שלי ש א אחותי עשתה איזשהיא בדיקה ורואים שם משהו א לא תקין וגילינו יחסית מאוד מהר שזה סרטן. א זה כבר היה סרטן מי הגס שלב ארבע שזה שלב מאוד מאוחר וזה ספציפית סרטן שהוא לא מורגש כל כך אז לא היה כל כך סימנים פשוט קצת קב על הבטן חד בדיקה ושמה זה היה זה פשוט כל העולם הרגיש שהוא קורס

בת כמה היא הייתה

הייתה בת א 34 כשהיא קיבלה את ההבחנה

ואת

אני הייתי כי האזור הוא גיל 1516 זה היה כזה על הגבול שלהם עם הולדת שם

איך מקבלת ילדה אוטיסטית בתפקוד גבוהה כזאת בשורה מציפה וכואבת איך זה נראה

הייתי בהלם הייתי בשוק אבל לא בכיתי

כמה מפייני ל

לא לא הבאתי כלפי חוץ כל התקופה שאחותי הייתה חולה חוויתי את זה באופן נורא פנימי ולא הבעתי את זה כלפי חוץ לא נתתי לבכות הרבה. זה היה גם איזשהיא חוויה שהרגשתי שמשהו בי לא בסדר, שאני מאבדת עובדן בצורה שהיא נורא משונה. אני רוצה שנייה לפתוח עוד פעם סוגריים. במהלך החיים כשקרו כל מיני דברים בכיתה, אולי דחייה, אולי משהו שהליב אותך, סתם כל בן אדם זה יכול לקרות. גם אז את זוכרת את עצמך כילדה שלא בוכה,

שלא מביעה רגש כמו כולם? אני חושבת שהרבה פעמים העיבוד אצלי קורה מאוחר. אז גם כשחוויתי חוויות של בריונות, היום אני יכולה ללכת לישון לפני השינה, אני אגיד, אה, זה היה בריונות שם אי פעם בכיתה ג. אני לא הרבה פעמים בגלל השפה שאני חובה. לצורך העניין אני יושבת כאן איתך ואני תוך כדי על המזגן ועל האורות ועל התחושה שאני מרגישה אני לא תמיד מצליחה לתפוס את הסיטואציה לגמרי ואז כשאני המוח שאני מתפנה בלילה כשחשוך כשאני בחדר הוא מתחיל להעריץ ממש סרטים והאמת שיש לי מאוד קשאי שינה היה לי קשאי שינה כל החיים בגלל הדבר הזה כי הייתי ממש מאבדת פתאום את כל היום אני מתחילה לאבד אותו רק 12 בלילה כן

זה אופיניים מאוד לאוטיסטים שהם אה שהלילה והיום שלהם שונה.

כן.

ועכשיו את בעצם אומרת משהו מאוד יפה. זה הגוף בעצם מבקש איזשהו שקט גם הנפש. ואת זה יש לי בלילה.

כן.

ואז אפשר לעשות עיבוד ללא הצפה מה שיש לרוב האנשים אה בחוז במהלך היום. אמאל'ה אני מתארת לעצמי מה עובר עליך כשאת נכנסת לחתונות או לאירועים או לכנסים או ל אמא ואבא לזה.

האמת שהיה לי בדיוק לפני שבועיים חתונה שאחרי זה לא תפקדתי שבוע שלם. זה היה מאוד קשה וזה אחרי שיש לי מעטפת ותמיכה ואנשים שמבינים אותי אבל זה זה לא פשוט זה כל הזמן מין לשחק כזה טנגו ו ולהבין איפה הגבול שלי לפני שאני קורסת כי בסופו של דבר אני רוצה להשתלב להיות בחברה כמו כולם לעשות את ה את הצעדים שלי להתקדם לצד זה אני חייבת כל הזמן במינון מינון מסוים כל הזמן להטעין את עצמי להטעין את עצמי להטעין את עצמי

וואי בואי נחזור לאחותך אז בעצם את לא בוכה, אני לא בוכה. אני מרגישה מאוד מרוחקת מזה. ובתקופה של המחלה שלה, כשה התחילה כבר טיפולים, אז התחילה הקורונה. ובגלל שקורונה היה דבר נורא מסוכן, אז אני לא יכלתי לראות אותה הרבה. זה עוד היה לפני החיסונים, אז לא היה עוד לא היה איזשהי הגנה והיא הייתה קבוצת סיכון בגלל כל הטיפולים שהיא עשתה. אז למעשה בתקופה שהייתה חולה אני בקושי ראיתי אותה. באופן כללי אני בן אדם נורא אחר דתי אבל שמה זה היה מאוד מורגש כי באמת הייתי ממש מתעוררת אמנם אולי לא הייתי בוכה באמצע היום אבל יכולתי להתעורר בלילה מסיוט על זה שמספרים לי שהיא נפטרה. זה היה ממש רודף אותי והייתי מאוד חר דתית וזה היה כל יום להתעורר בבוקר ולהגיד האם היא האם היא בחיים עדיין

זה מעסיק את הנפש שלך אבל בחוץ את את עסקים כרגיל

כן כן בחוץ אני הולכת ואני עושה את הפגרויות שלי ואני מתפקדת ואני בסדר אבל התהליך שעברתי עם זה בפנים היה היה מאוד קשה ואני חושבת שאחד הדברים הכי קשים בדבר הזה זה ש א לי יש קושי להביע את הרגשות שלי אז אז גם אל מול אחותי היה לי קשה להביע שאני אוהבת אותה ושאני שם בשבילה. זה כאילו היה איזשהו מחסום שעומד ביני לבינה וזה ככה בהרבה דברים. כל מה שקשור לו להביע הרגש אצלי הוא באמת א ק שהוא חסום אבל פשוט האופן שאני מבייה את זה הוא שונה. והיה לי מאוד קשה. לא יכלתי לבוא אליה סתם ולהגיד לה אני אוהבת אותך בזה. זה היה מרגיש לי יותר מדי. זה רק לאחותך או לכולם? בכללי. בכללי זה משהו. ההבעת רגשות אצלי היא נורא חסומה.

אבל זה לא רק שלך. זה משהו שמאפיין אנשים על הרצף.

כן. זה בדיעבד אני יודעת היום אנחנו חכמות להגיד אבל אהז זה עוד פעם עוד פעם נקודת שיפוטיות של מה בי לא בסדר? למה אני ככה? למה אני לא מבינה? זה מאוד היה שיפוטי כלפי עצמי.

וואו. אז זהו, זה היה תקופה מאוד קשה.

כשהיא נפטרה,

כן,

את הצלחת כן להביא איזשהו רגש, להיפרד, להגיד או ש

אה אני זוכרת אה שוב ה האחד הסיוטים הגדולים שלי היה שפתאום אני אתעורר ויגידו לי שהיא נפטרה ובסוף זה קרה. העירו אותי באיזה חמש לפנות בוקר. דודה שהיא נכנסה לחדר אומרת לי זה קרה והיא התחילה לבכות ואני כשבוכרים לידי אז אני כאילו יש לי נטייה מן א אני קוראת לזה כזה תופעת זיקית אבל אני כאילו אני מתחילה לבכות גם מבינה נגיד אם מישהו ליד יהיה עצוב אני אהיה עצובה אם מישהו עוד ישמח אני אהיה שמחה לא

מסבירה את זה מעניין

אני חושבת שזה עניין של המסכה ש שאני נורא רגילה להשתלב עם הבן אדם שמולי שקשה לי להיות מי שאני באמת באותה סיטואציה. כך ככה הייתי רוכשת הרבה חברים. הייתי מתנהגת כמוהם ואז הם היו מקבלים אותי. זה איזשהו הרגל שכנראה כנראה הלך משם.

זה אותו חיקוי שדיברת עליו כן.

כן. זהו זה העניין של החיקוי. אז כן בכיתי איתה. וכשבאתי לבית של אחותי וישבנו שם שיבעה אז אז פחיטי. פחיתי עם המשפחה שלי. חיתי הרבה כשהשיבה הסתיימה וחזרתי כאילו למסגרות שלי אז זה היה מין כזה קטני באותה תקופה כבר התחלתי שירות לאומי והתחלתי לעבוד א זה היה עבודה בעצם צרכים מיוחדים בשקול גניב מאוד גדול כזה שיש בו ילדים עם כל מיני הבחנות לב דקות

כמה לא מפתיע שהלכת לוכן

לעשות שירות לאומי דווקא בחום הזה

והיה לי קט מאוד רציני שאחרי השיבה אני פתאום חוזרת אני כן ואני חוזרת לילדים

הייתי מאוד אני חששתי שאני לא אצליח אבל איך שנכנסתי לחדר והם מחייכים אליי וזה אני אני המשכתי עם זה

מתי את מקבלת את ההבחנה

ההבחנה זהו בעצם התהליך של ההבחנה הוא נורא ארוך והוא באמת מתחיל א קצת לקראת סוף השירות שלי רק נגיד ששירות לאומי את עשית כי את לא את לא במהמשפחה דתית נכון כן שירותומי כי

א בעיקרון בגלל העניין פשוט באתי לצב הראשון והם קצת עברו על ההיסטוריה ובאותה תקופה אחותי הייתה חולה אז א הרופא שם שקיבלו את אמר לי תקשיבי אני חושב שאת צריכה להיות עם המשפחה חושב שתתרמי יותר טוב א בשירות לאומי וכן היה לי מסמכים פסיכיאטריים וכן ראו שיש שם איזשהי היסטוריה שאני לא מצליחה לתפקד במסגרת אז פשוט א כן שחררו אותי על העניין הזה גם זה פגש אותך בקטע של דחייה ויבון שלא רוצים להכניס אותי למה שכל כך ש אני ממש לא רציתי להתגייס אני ממש בחדתי שאני אקרוס כי אמרתי לעצמי את לא הצלחת לשרוד בית ספר רגיל אז לשרוד במערכת צבאית שהיא נורא את יודעת נורא חוקים וזה יל ממש פחדתי מזה

אז זה כבר התחלה של מודרות שלהבין מה הגבולות שלך זה יפה בעיניי זה התחיל כבר עש

וואו אוקיי אז את עושה שירות לאומי

ואנחנו אזור גיל ה-20 כבר זה גיל 18 כזה 18 19 20

אוקיי ומה מוביל אותך להבחנה

אחרי השיעות הלאומי שלי התחלתי גם לעבוד כבר בגן א בעצם מאוד לילדים אוטיסטים

אז בלי שדעת שיש לך הבחנה

כן

את קולטת את המהלך של בורא עולם איך הוא מוביל אותך לאן שהוא מוביל אותך

זה היה פשוט נכנסתי לזה ושמה במקביל התחילו ליפול מלא מלא הסימונים קודם כל זה התחיל בעבודה שפשוט ראיתי שיש בי משהו שמבין קצת יותר את הילדים האלה. נגיד אני אתן דוגמה. היה לנו מקרה בעבודה שילד היה ממש מתוסכל. הוא יושב על הרצפה והוא בוכה והוא בוכה והוא בוכה והוא כל הזמן מצביע לו על הנעליים שלו. עכשיו הצוות מנסה להבין מה לא בסדר. אומר טוב נוריד לו את הנעליים כנראה לא נוח לו. לא זה. מורידים לו את הנעליים הוא ממשיך ממש לבכות. לבכות לבכות לבכות. ואני ראיתי את הגרביים שלו ואמרתי מה אם משהו לא בסדר בגרב מה אם התפר מציק לו אז הורדתי לו את הגרב שמתי לו את הנעל בלי הגרב הוא הפסיק לבכות

וואי ונח דעתו

רבי מינה זה זה דברים כאלה שגם הייתי נורא מבינה את הקושי של אוטיסטים במעברים כי אני הייתי חובה אותם בשבילי המעבר הכי קטן מאפילו לקום מהספה ללכת לעשות משהו הוא ענק אז גם כשהייתי עובדת עם הילדים הייתי מתווכת להם כל הזמן הייתי היא אומרת להם טוב עכשיו אנחנו מכבים את האור בחדר טוב עכשיו אנחנו ממש כל הזמן מתווך את כל צעד הכי קטן גם אם הוא נשמע שולי כי בתחושה שלי אני ידעתי כמה זה יכול לשנות את הכל ברגע

וואו

זה כמו המטפלים שלמשל מי שמטפל בפגיעות או מטפלים בפסועים וכולי בגלל שהם עברו את זה אז כאילו יש בהם משהו לתת ולא הם לא מדברים כי הם למדו שבע שנים באוניברסיטה אז בעצם באה מהשטח עם המוח שלהם ואת אומרת הנה זה ככה וזה ככה איזה נקודת חוזק זאת זאת ברכה לעולם תקשיבי

את רואה את עצמך מביאה איזשהיא בשורה דווקא לילדים שהם כמוך

כן

אני לגמרי רואה את זה אז את מוצאת את עצמך שם

אני מוצאת את עצמי שם

שייכת מועילה

כן

טובה ו

במקביל יש את בן זוג שלי הוא יש לו אחות שהיא נשואה לאוטיסט ויש להם ילדה אוטיסטית בעצם גם הם תפקוד גבוה או רמות תמיכה נמוכות ודרכם הם היו המפגש הראשוני שלי באמת באמת עם אדם אוטיסט מבוגר כי בעבר אני רק שמעתי לצערי הרב נגיד ילדים שלפעמים אומרים א אוטיסקיג גנאי וכדומה וגם לי היו איזשהן סטיגמות אני לא ידעתי מה זה אוטיזם שהוא יותר עצמאי כאילו אני לא ידעתי שיש כזה דבר בכלל ופגשתי אותם ואני אני והיא היה בנוקליק כי דווקא גם היא מתקשה בתקשורת וזה ויכולנו לשבת לבד אני והיא בשקט והיינו מה זה נהנות והיה לנו כל כך כיף ביחד

וואי וזר לא יבין

כן זר לא יבין ואני ממש זוכרת שהייתה ארוחה משפחתית ש א אני מאוד רגישה כפי שאמרתי כבר על כל מיני דברים ובין היתר מרקמים ואוכל אם נגיד אני אוכלת משהו ופתאום אני מרגישה איזשהו מרקם לא טוב אז אצלי נגיד עולה ממש תגובה לא לא לא רצועה, אני ממש יכולה לפוט את זה החוצה.

זה עשה לך רפלקס של הקש.

כן, ממש ובעבר זה משהו ש הייתי יחידה לגביו, כי המשפחה שלי היו חווים את זה בארוחה וזה ולא היו מבינים מה קורה. ואני זוכרת ששבתי בארוחה עם א עם אותה אחינית וזה קרה לה וואו זה קורה גם לך. רגע יש כאן משהו. זה היה ככה ההחלטה הראשונית שלי להתחיל לחקור על זה יותר. ואת החקירה שלי המשכתי דרך הרשתות בעיקר

אף אחד לא יודע לא ההורים שלך

כן לא אמרתי לאף אחד

זה שלך זה פנימי זה מסע לתוך עצמך

פנימי זה מאוד פנימי והתחלתי להסתכל הרבה הסרטונים ברשת הרבה אוטיסטים שמספרים על המסע שלהם על המאפיינים שלהם שמנפצים סטיגמות שמעלים מודעות א ושמה כבר התחלתי להבין שיש משהו זאת אומרת יש סיבה שהכדורים לדיכאון לא עבדו יש סיבה שלא הצלחתי לתפקד כמו שציפיתי מעצמי ביחס לאנשים אחרים. יש כאן איזשהו משהו. והתחלתי לחפש בקבוצות מלצות. א מעל גיל 18 עניין האבחון זה לא מסובסד בכלל. זה משהו שצריך ממש ללכת, לחפש רופא וזה והחלטתי ללכת. הלכתי לפסיכולוגית. התקופה של ההמתנה הייתה ארוכה כי יש עכשיו הרבה אנשים שהולכים לאבחון הזה הרבה זמן שהייתי אוכלת את עצמי תוך כדי כי כל כל המסע הזה אני זוכרת שהכנתי כזאת רשימה אני חושבת שהיה בה איזה 90 סעיפים למה אני חושבת שאני אוטיסטית ובאתי ככה

א את רצינית טוב את בת של רופע באת אליה עם כל הרשימת מכולתי הרשימה וכל ה אמרתי לה אמרתי לה אמרתי לה ותוך כדי התהליך הזה אני אני אומרת יש כזה יום שאני קמה ואני אומרת כן אני אוטיסטית אני בטוחה ואז יש שנים שהייתי קמה והייתי אומרת לא את ממציאה מיקי את ממציאה את סתם מגזימה אין סיכוי ככה ככה אולי אולי את סתם מאכילה את עצמך סרטי יום ממש הייתי במין מלחמה כזאת והלכתי לאבחון קיבלתי את ההבחנה זה היה ככה כמה שבועות של מילוי שאלונים פגישות שם פגישות פה והובחנתי גם אצל שני רופאים שונים לקראת סוף של הפגישה כן אמרתי לה למבחנת אמרתי לה מה את חושבת וזה זה אמרה תקשיבי אני צריכה לשבת על הדוח שלך וזה כן אגיד שזה כן כן נראה שזה לכיוון הזה אני חושבת שכשכבר הגעת משהו בך השלים עם העובדה שזה כנראה זה

כן זהו אני כבר

לא היצה את זה רק בשביל המסח

זהו בדיוק בדיוק אני רציתי רציתי את ה את החותמת הזאת קודם כל גם בשביל עצמי לשים את זה מאחוריי א וגם בנוסף לזה רציתי שתהיה לי את החותמת הזאת כי ידעתי שאם אני אחליט שאני אוטיסטית על עצמי אז לאנשים יהיה קשה לקבל את זה שאני לא מובחנת שאני לא מוכרת שאני לא

ברור באיזה קטע את בא עם זה

כן

איך את מרגישה רגע אחרי שיש לך הבחנה ביד

מאושרת אני זוכרת אני מקליטה לכולם הקלטות בוואטסאפ אני אומרת אני כולי כזה הולכת ברחוב אני מאושרת יודע איזה קפי כזה

כן כן היה לי גם וואי שכחתי עם כל הדברים שאנחנו מספרים שגם בתקופת שרות אלאומי הכרתי חברה אוטיסטית שעזרה לי בכל התהליך הזה והכרתי גם אותה והיא נורא כזה הייתה מדברת איתי על האוטיזם שלה בדרך העולם הפנימי שלה אני הכרתי את זה אז אז היא הייתה אחת האנשים הראשונים

את רוצה להגיד לי שדומה נמשך לדומה וכשקבוצת השווים שלך כמו שאת מספרת לא דווקא איתם היית מדברת אלא או גדולים ממך או קטנים ממך כןכ

דווקא כשהם אוטיסטים אז פתאום זה בסדר בקבוצת השבים ואת פתאום מוצאת איתם תחומי עניין ואת פתאום כן מדברתן כן, כיום מרבית החברים שלי אוטיסטים

ואני מתה על זה. אני אני אוהבת אותם, כיף לי איתם, אני לא צריכה להסביר את עצמי מולם. אה, נגיד סתם אתן דוגמה, אני לא בן אדם, את לא תראי אותי מתקשרת לאנשים. אני לא אשלח להם כל הזמן לדעות מה קורה, מה מה זה. וכשאני מדברת עם אדם שהוא לא אוטיסט, אז היה לי חברויות שנגמרו בגלל זה, שזה מוזר להם, מה את לא מתקשרת, לא מדברת, אולי לא אכפת לך ממני. אבל אני בלב שלי אני אוהבת אותם. אני אני חושבת עליהם כל הזמן, אבל אני לא מביעה את זה. וכשאני מדברת עם אחרים, הם הכי מבינים את זה בעולם, אני יכולה להגיד להם, תקשיבו, בתקופה שאין לי אין לי, אני קוראת לזה בטריה חברתית, אין לי, המטריה נגמרה, מבינים את זה ואני לא צריכה להסביר את עצמי והם לא צריכים להסביר את עצמם וזה נפלא. זה נפלא בעיניים.

וואי, אמא' לה ואבא לי, זה כל כך חשוב מה שאת אומרת. בטריה חברתית אהבתי. אני לוקחת לי את זה.

אני משתמשת.

אני חושבת שלכולם יש בטריה חברתית שמתי שהוא נגמרת.

כן, בטח. כן. אין אין ספק. כי אני חושבת שאחד הדברים הנפוצים גם שאנשים א אוהבים להגיד לפעמים ש שמה כולנו קצת אוטיסטים במידה מסוימת והאמת היא שזה נכון שלכולנו יש מנגנוני ויסות לכולנו לפעמים יש קשיים חברתיים לכולנו לפעמים לא יודעת אנחנו נורא רגישים לאיזשהו סוג של צמר פשוט ההבדל הוא שבאוטיזם זה כל הדברים האלה מוגברים ממש ממש ממש בו זמנית

ביחד

וזה נורא מציב כן. אז בעצם זה בסדר להזדהות לפעמים אוטיסטים. אין ספק. כולנו כולנו בני אדם. זה כל מה שאני מנסה להראות לאנשים שאני אוטיסטית. אני אני כמוכם. אני בן אדם. פשוט יש לי איזשהו קושי והוא יושב על איזשהו משהו ואני כמו כולם. אז אז ברור שאתם יכולים לזדהות איתי. זה בסדר.

איזה יופי.

תגידי עכשיו שאנחנו מתקרבים כבר לקראת סוף הראיון

כן

הרעשים שהרגשת קודם והאורות זה הולך ומתאזן ואת רואה יותר או שזה נשאר סטטי עד סוף הראיון? לא זה נשאר סתי עד סוף הרעיון

את לא מנחמת אותי בקיצור אני את לא יכולה לבשר לי בשרות טובות זאת אומרת זה מציף

זה מציף גם גם עצם זה אני אני אוהבת את הצפון כי הוא שקט אז עצם הנסיעה למרכז אני יודעת שהיא תעלה לי תעלה לי אני אחזור הביתה אבל אני לא אצליח לתפקד זה זה כבר אני יודעת כבר למדתי לקבל את זה

זאת אומרת את יודעת איזה מחירים תשלמי על איזה פעולות ובכל אופן שווה לך כי זה מנרמל אותך ועושה אותך שייכת את לא תלכי לחתונה

את תלכי כי זה חשוב וזה חברה או לא יודעת עצמה ואת לוקחת את חשבון שיכול להיות שתשארי יומיים בבית

נכון אה אני חושבת שהקושי הגדול שהיה לי עם ההבחנה זה אני זה נורא משעשע אבל דווקא כשגיליתי שאני אופטיסטית זה הלך מהמעגל הרחב לפנימי זאת אומרת למשפחה שלי לאחותי א לאמא שלי לאבא שלי למשפחה הגרעינית לא סיפרתי כמה שבועות כי פחדתי פחד שהם יגידו לי שאני סתם מגזימה, שאני זה כי זה קצת תגובות שקיבלתי מהם בעבר כי הם היו רואים אותי מתעסקת ממש מהדבר הכי קטן והם היו לא היו מבינים מה קורה הם לא היה להם לא היה להם שם לזה ונורא פחדתי פחדתי שהם ישפטו אותי שהם לא יקבלו אותי על זה

איך מגיבו

וואי הכי מדהים בעולם זה מדהים

הכי מקבלים הכי מקבלים הם פשוט קיבלו את זה כל כך שזה וואו היה היה לי קשיים אם לפעמים היה לי היה לי תקופות שהיה לי יותר קשה להסתדר עם ההורים שלי אבל מהרגע שהובחנתי זה כאילו זהו הם פתאום הבינו אמא שלי גם בדיעבד אומרת שהחברה הכי טובה שלה גם היא הייתה להילדה אוטיסטית והייתה לוקחת אותנו להרבה כזה פליידייטס וזה ובגלל שאותה ילדה הייתה תפקוד קצת יותר נמוך אז יודעת אמא שלי לא עשתה מזה הרבה אבל היא הייתה אומרת לי שכבר אז היא ראתה קווים מאפיינים היא כאילו היא ראתה שאנחנו מאוד דומות בדברים מסוימים אבל היא אמרה לא אין סיכוי זה לא לא יכול להיות התבטא איך שזה יתבטא והיום אמא שלי באמת היא היא אומרת שהיא באמת

מתמודדת עם הרבה חרטה על זה שהיא לא לא לקחה את זה יותר רחוק לא לקחה אותי לאיזשהו אבחון אבל אני אומרת לה אמא הכל בסדר כל עוד את איתי פה עכשיו מבינה אותי עכשיו

אין כעס על ההורים

אין כעס על ההורים אני באמת מאושרת אני מאושרת כל כך כיף לי נגיד בעבר היינו בארוחה משפחתית והייתי מרגישה מאוד מוצפת לוקחת ספר, מתחילה לקרוא באמצע ארוחת ספר, הם לא היו מבינים מה שהייתה אומרת, "מה מה את הספר, למה את לא איתנו?" והיום היא אומרת לי, "כל בסדר ויקי, תהיי בספר, תחזרי אלינו כשאת מוכנה."

זאת אומרת זה מנגנון שאת מתכנסת אל תוך עצמך עם הספר וכשאת מרגישה שזה בסדר, את עוזבת אותו.

כן. כן. והם מאוד מקבלים את זה.

וואו. את יודעת כמה ההורים עכשיו אומרים אה בגלל זה הוא לוקח ספר.

זה קטע. זהו ובאמת זה הציא לי את החיים כל הדבר הזה כי עכשיו אני יודעת להביע את עצמי אני יודעת להבין אני גם יודעת ללכת לטיפולים שמיועדים לאוטיסטים כי ללכת לפסיכולוג שלא מבין באוטיסטים לא יעזור לאוטיסט

איזה טיפולים מידים לאוטיסטים

אה קודם כל מטפלים שיודעים מכירים יותר לעומק את ההבחנה שיכולים לשבת איתי על הנקודות שאני צריכה שאני מנסה להתמודד איתם א וגם זה יותר

שיטות מיוחדות זאת אומרת זה פסיכולוג אבל עובד בשיטה מסוימת

זהו יש שיטות מיוחדות שעבדו לי יותר. נגיד העניין הייתי בעבר בטיפולים עוד בתקופה שזה היה ידוע כדיכאון שהם יותר כזה לדבר. זה לא עזר לי. טיפולים שהם מוקדים יותר שהם נגיד אני מאוד נעזרתי בטיפול של EMDR שמאוד מאוד עזר לי. בייופידבק, ניורפידבק, דברים שממש שיפרו לי את ה את הכל, אבל לא טיפול רגיל של פשוט לשבת ולדבר. זה לא כל כך חזר לי.

אני חושבת שרוב האוטיסטים לא מתחברים לסגנון הטיפול הזה. כן כי הייתי היה לי הרבה היה לי הרבה פגישות שאני פשוט יושבת בשקט מסתכלת על הרצפה

כאילו מה עכשיו בוא נגמור עם זה יש משהו שהוא מבייש מביך קשה בהבחנה הזאת

הקושי זה בעיקר מול החברה כי מהרגע שהובחנתי בעצם תודעות לזה שנעזרתי הרבה ברשתות החברתיות בעצמי ראיתי שבישראל פחות מדברים על זה אין כל כך יוצרי תוכן שמדברים על אוטיזם ועל החיים עם אוטיזם אז התחלתי לעלות גם סרטונים וקיבלתי המון פידבק חיובי. אני אומרת לך וואו היה באמת אנשים שאומרים לי פתאום מישהי כותבת לי אני בת 65 והסרטון שלך גרם לי ללכת לאבחון וקיבלתי הבחנה בין אם זה ההורים שמרגישים שהם

65

65

חשבתי שלא שמעתי טוב ואני ככה בוכה על זה שאת קיבלת הבחנה בגיל 20 פלוס ואת אומרת יש גרוע מזה

כן יש באמת קיבלתי כל כך הרבה הודעות מדהימות ולצד זה יש גם הודעות שהן יותר סטיגמטיות של הרבה הרבה הודעות שאת לא נראית, את לא מתנהגת כמו אותיסטית. אה א דברים שהם קצת יותר שליליים לא כי הם שליליים אני לא רואה אותם כמשהו רא פשוט יודעת שכרגע המודעות בחברה היא עוד לא שם אנחנו צריכים להמשיך לדבר על זה לכן על אף שלפעמים אני יודעת שאם אני אגיד שאניטיסטית זה אולי קצת יעשה לי בעיות ואני אם זה בתעסוקה ואני זה אני עדיין עושה את זה כי אני אומרת מישהו צריך לעשות את זה מישהו צריך להרים את הכפפה ולדבר על הדבר הזה ולרמל אותו ולהעלות אותו לדיונים כל הזמן אחרת זה לא יתקדם

את עובדת

כן

במה

אני עובדת בב סוסים

מדריכה טיפולית

לא מדריכת רכיבה

אה ואת באת ואמרת יש לי אוטיזם

שמה כן כי כי כן א אני מרגישה בנוח עם העובדים שם וזה זה עולם קצת אחר בתחומים של החווה אבל בתקופה נגיד שעבדתי ב במאון אז פחות הרגשתי בנוח להגיד שם שאני עושה תהליך כי כזה מהשיחות של העובדים זה לא היה נראה שהם א הם היו אומרים כזה דברים רק כולנו קצת אוטיסטים וזה ואני אמרתי כי זה קצת כזה ביטל לי את הרגש ו שמובן גרם לי להרגיש שכאילו אולי אני עושה משהו שהוא לא תקין שאני הולכת לאבחון אולי אני סתם מגזימה

אז אה כן יש בזה סיכון אני אגיד גם כיום שאני א עתידה להתחיל באוקטובר ללמוד קלינ תקשורת החטתי שאני רוצה לקחת את זה גם להיות מטפלת שיוטיסטית וקלינאות תקשורת שזה תחום כזה תקשורת ולדבר וזה יודעת שיש בזה סיכוי יש בזה סיכון לבוא ולהגיד אני אוטיסטית ואני הולכת עם קינה תקשורת אני יודעת שיש הורים שזה יהיה להם נורא מוזר שהמטפלת שלהם היא גם אוטיסטית לצד זה אני חושבת שזה צעד שהוא מדהים גם להבין אם מבחינה בעזרת המוח שלי איך זה יכול להרגיש וגם גם לתת את הכלים האלה גם לעבוד בתחום

מהממת

תגידי למה לדעתך את הקטנה אני הקטנה אנחנו חושבות ככה ביחד למה את חושבת שבורא עולם הוריד את האוטיזם לעולם הוריד את הילדים האלה לעולם. מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?

אני חושבת שזה הרבה פשוט עניין של ללמוד לקבל את האחר. חושבת שזה שאני אותיסטית, זה שהאופן שבו אני קצת מתנהלת או מתפקדת הוא קצת שונה. לא אומר שאני מסוגלת לפחות. פשוט אומר שהדרך שלי היא שונה. וזה איזשהי פרספקטיבה שאני עשיתי את התהליך שבעבר ניסיתי להדביק את הקצב של השווים אליי כל הזמן. למה אני לא ככה? למה אני לא ככה פה היום? אני יודעת אני מסוגלת להכל. מסוגנת להכל אבל הדרך שלי היא שונה ועל זה זה יושב. אני לא אני סך הכל בן אדם. זה זה ואני חושבת שללמוד לקבל את האחר מדהימים שאנחנו יכולים לקחת איתנו.

וואו. איזה מתנהטי זהם נותן לך.

אני חושבת שהרגש שלי. אני נורא רגישה. מרגישה הכל. אה מאוד רגישה ואני זה נגיד בעלי חיים. א מאוד רגישה אליהם. מאוד רגישה כאילו פשוט מאוד רגישה. לפעמים זה קצת מוזר. לפעמים זה קצת מוזר לראות אישה מבוגרת רואה איזה איזה צעצוע בחלון רעבה וקופצת כאילו היא עוד פעם ילדה. אבל זאת אני.

את לא מבוגרת? את לא מבוגרת.

א בסדר. נו, את יודעת כבר חוגית. חוגית. א

וואו.

וזה בסדר. אני אוהבת את הרגש שלי. הוא גורם לי לחוות את החיים שלי בהכי הכי הכי התלהבות שיש. ואני אוהבת את זה.

וואו. אני מודה על כל מה שיש לי בחיים. אני עם כל הקושי לא הייתי עושה דברים אחרת. כל דבר לימד אותי בחיים האלה. אני פשוט א מחכה לראות מה יהיה, מה יהיה הלאה.

וואו. יש פה כדור מהמם שהבאת. אני אשמח שככה תראי לנו אותו ותסבירי לנו מה הוא עושה לך בתחושה.

א בעיקרון זה מאוד דומה לזה. יותר כזה לחיצות אבל זה קצת עשרה שזה אמרתי אני לא זה. ויש לי המון כאלה, יש לי מלא, יש לי כאלה שם ממש לחצנים, מסתובבים

איפה קונים את כל זה? אתה זה לא חנויות לאנשים אוטיסטים.

כן, זה בעיקר חנויות צעצועים הם מוכרים את זה עכשיו זה גם משהו שהוא יחסית טרנדי ברשתות עם כל הילדים שפותחים כזה קופסאות הפתעה עם כאלה.

אז יש דווקא בהרבה חנויות אז אני נורא מרוצה אבל לפעמים אני גם מזמינה מחול. אה אוקיי וזה עוזר לך תחושה

כן כן אני גם כשהייתה לי תקופה שהתחלתי תואר לפני שהבנתי שאני נמצא בקליני תקשורת אז הייתי ידועה בכיתה כי הזאתי עם הקלמר הענק של כאלה כולם היו גם טעים אליי בכיתה לוקחים קצת וזה א זה היה זה עוזר לי לשבת בהרצאה ככה זה מה שעוזר לי להתרכז גם יש לי קשב וריכוז לצד האוטיזם אז זה גם משהו שבא נפוץ אז בכללי קשה לי עוד יותר בעניין של הריכוז

בדרך כלל נתכתב ביחד

כן

וואו אני אשמח שככה נסיים עם הקלפים שאת רואה פה קלפי התעוררות א וככה תבחרי לעצמך קלפים בא לך לשתף אותנו מה יצא לך חוכמה הכוח של המה מבקשת ומסכימה להעמיק ולדעת וואו

דבר אלייך

ממש כי זה זה בדיוק אני אני פה ללמוד אני לא חושבת שאני א גם כשאני מדברת על אוטיזם אני מדברת על החוויה שלי על מה שאני יודעת אז אני כל הזמן פה ללמוד על הכל, גם לא רק בטיס על הכל.

וואו, אני אני לא יודעת אה מי מי יותר מקבל מתנה? את מקבלת מתנה מעצמך, מעצם האוטיזם שלך או שהעולם מקבל מתנה א על זה שבאת לעולם? כי אין לי ספק שאת הולכת לעשות הרבה טוב להרבה אנשים שמרגישים כמוך וחושבים כמוך ומדברים כמוך ופתאום הם הם יראו את התוכנית וכאילו זה זה אני זה זה אני מדברת מגרוני והמון מזור להורים שלא יודעים את נפשם ונמצאים בדיוק באיזשהיא סיטואציה של צומת ואני חושבת ש מה שאת מביאה זה ממש מתנה זה ממש מתנה שבורא עולם הוריד לעולם הזה מה שלמדת תי מזה והכלים שסיגלתי לעצמי זה זה כן איזשהיא מתנה אבל לצד זה אני כן מכירה בזה שבסופו של דבר אוטיזם זה כן מוגבלות זה מקשה לי על החיים זה לא פשוט גם

לאוטיסטים ש שחווים את הדברים האלה גם להורים שצריכים לחיות עם זה זה דבר לא פשוט בכלל אבל יש מה יש את המדרגות שאפשר לטפס עם זה יש דברים שאפשר לעשות יש טיפולים יש כל הזמן גם המחקר הלותי זה מתפתח אני באופן אישי משתתפת במלא מחקרים ומכירה יותר את המוח שלי אני חושבת שלאט לאט אנחנו נפלס דרך גם לאוטיסטים וגם הם השתלבו בחברה כמו שהם רוצים והשיגו את הדברים שלהם זה לא פשוט זה לא דרך פשוטה ואני כאן

וואו אז אולי לא בגוף שני לא הם אולי תפנייהם ופשוט אם יש ככה מסר חם שככה את רוצה לסגור איתו

אני חושבת שהדבר הכי חשוב להגיד זה פשוט שתהיו כנים על עצמכם כי לנסות להתאים את עצמנו כל הזמן למסגרות, לאנשים זה יכול להשאיר אותנו עוד יותר בודדים. חושבת שהאור שיש לכם לתת הידע שלכם, תחומי העניין שלכם, החוסקות שלכם והחולשות שלכם, יש מישהו בעולם הזה שבול מחפש את זה. זה לפעמים מתשכל ולפעמים זה לוקח זמן אבל זה אפשרי וזה יקרה ואני כן.

וואו, תודה רבה. תצליחי. תודה