''יש משהו גדול ששומר עלינו מלמעלה'' | שורד השבי לואיס הר בריאיון מצמרר

שלום לכם צופי הידברות אנחנו בתוככם חג החירות חג הגאולה חג שבו בני ישראל נגעלו ויצאו מעבדותם מבית עבדים אנחנו בחרנו בימי חול המועד של שנת תשפו לבקר אצל אלה אשר לא צריכים לדמיין מה קרה שם במצרים אשר לא צריכים לתאר לעצמם תיאורים דמיוניים הם עצמם היו בטופת היו בשביעי היו במקומות הכי הכי נמוכים ויצאו משם ושם שבו הביתה. אנחנו מבקרים היום אצל לואיס אר, אחד מהחטופים הראשונים ששבו הביתה במבצע אירועי של סיירות צהל ולוחמי ישראל. חג שמח ומועדים לשמחה ותודה שהסכמת להערך אותנו בביתך הקט שכאן בעוטף עזה. אגב זה עדיין נשמע לי קצת ככה הזוי שאנחנו כאן בעוטף עזה. אגב מתי חזרת לכאן לבית הזה?

בפסח לפני שנה.

וואו. אז אנחנו סוגרים מעגל.

ברור. ברור.

אני פתאום שהגעתי לכאן חשבתי על זה שבעצם כמה קילומטרים אוויריים מהמקום הזה, מהבית שלך, ביתך שהוא מבצרך, היית מוחזק פה בשבי כמה ימים? 100

129 יום.

129 יום.

כן. אז לא הרבה. 15 קימטר.

וואו. שאתה שמה אתה יודע שאתה במרחק של 15 קילומטר או שאתה עוד לא תופס את ה

האמת היא שזה היה במקרה ש יש לי את העניין של כיוונים והכל וזה ו

ניווטים כן

אני הסתכלתי דרך החלון ולפי ה מה שראיתי גם מקיבוץ יצחק כי החטיפה הייתה בקיבוץ שני יצחק לא

כן הייתם אצל בני משפחה בניר יצחק כן

כן אצל בת סוגי קלרה ואז אני אמרתי בטח אני רצחה בערך שמה ככה וכשהוא בא אחד ה המחבלים שהחזיק אותנו שאלתי אותו תגיד לי אתה יודע להגיד לי כמה קילומטרים א אנחנו נמצאים מלשחק הוא ככה עם היד עושה 15 קילמטר בדיוק לכיוון שאני

הצבעתי פה

אני מסתכל על התסכול שבעניין אתה מוחזק מעל 100 ימים בשביעי ואתה פתאום אומר לעצמך בואנה זה מרחק של אם הייתי הולך הייתי מגיע הביתה תוך שעתיים מטורף בוא נתחיל עם פסח בוא נתחיל עם פסח אני רוצה לשאול אותך האם הפסחים שהיו אחרי ששבת הביתה היו שונים מהפסחים הקודמים כי בכל אופן פסח זה חג של גאולה מ משביעי החוצה מארץ עבדות לחירות לגאולה הרגשת אחרת

הרגשתי חלק מהסרט או

א כאילו עד היום אני חושב שמה כל מה שאנחנו אומרים זה סרט אחד גדול שלא נגמר מצד שני היינו השחקנים הראשיים שמה

ואנחנו עוד שמה אני רואה את עצמי ולא מאמין אני שמה כאילו בסרטונים שמסרו לנו וזה החיים האמיתיים זה קרה באמת לפעמים זה קשה מאוד להבדיל בין המציאות למה שאנחנו היומים שמ אולי אני בתוך איזה סרט כל הזמן

כל הזמן מנסים את עצמנו

היו הרבה דברים ש אמרנו איך אנחנו פה למה אנחנו פה איך זה יכול להיות מצד שני גם היום אני אומר את אותו דבר הרי אני השתניתי מקצה לקצה אני

בעיקר

בכל ההתנהגות שלי וכל ה מה שאני עושה היחס שלי לחיים

למשל תן לנו דוגמה כי שזה מאוד מעניין את הצופים שלנו ההסתכלות על החיים של אדם כמוך

היום אני מנסה לחפש רק את הטוב אני לא נעלף מכל מיני שטויות שקודם הייתי עושה מזה עניין

אני רואה משהו לא במקום לא זה אני פשוט מתרחק אני רק רוצה לראות את הטוף. מי שמחפש אותי, מי שבעיה שלי.

וזה דווקא אחרי שראית את הרוע הכי גדול, את השטן, ראית בעיניים. דווקא מזה צמחה צמח השינוי.

כי מה נשאר לנו? אני היום מעריך את מה שיש, את המשפחה, את הילדים, את הנכדים. זה הכיף הכי גדול להיות ביחד עם הרעש, עם הבלאגן, עם הכל. פעם הייתי צועק עד לשמיים, היום אני גם צועק כי אני בשורשים הפולניים של אבא שלי, אבל אוקיי,

יחד עם זה לומדים להעריך כל דבר, כל דבר קרוב מה הכי חשוב, החיים, זה שאנחנו חיים, זה נס. היו שם שעות או שניות או ימים שאמרת לעצמך בלב בשקט לואיס אתה לא יוצא מכאן מפה אתה מוצאים אותך בארון חלילה לא ככה אני דווקא חסרתי על החיים שלי וזה ופתאום היה לי הערכה אמרתי וואלה עשיתי משהו בחיים אז הייתי בן 70

וואו

ואמרתי קודם כל אתה לא נראה אתה לא נראה גם עכשיו בן 70

היום 73

וואו לא נראה לא נראה

אבל אז אמרתי פתאום על זה ש ממש מיום שנולדתי עברתי על כל מה ששכרתי על כל הילדות על כל החברים על לימודים על

הכל כי היה לנו הרבה זמן לעשות את זה

ברור

ופתאום אמרתי יש לי ארבעה ילדים 10ה נכדים מדהימים זה את שלי

עשיתי

עשיתי את הם המשך ישנו

מעניין

אז אם במקרה

כן כן

אני לא יוצא מפה

עשיתי מה שזה

זה בסדר זאת אומרת השלמתי עם המוות

וואו

ידענו שכל שנייה יוכלים להסתובב ולהכניס לנו כדור בס

אבל זה מטורף לחיות מעל 100 ימים בשעה שכל שנייה אתה יודע שזה יכולה להיות השנייה האחרונה שלך איך סורדים בכלל זה אנחנו אמרנו כל יום אמרנו אנחנו יוצא אנחנו באמונה הזאת שאנחנו יוצאים, לא יודעים איך או מתי, אבל כל יום גם חזרנו על המשפט המפורסם הזה. העם היהודי לא משאיר אף אחד מאחור.

זאת אומרת, לרגע לא חששת ששכחו עמכם מכם?

חששנו ביותר,

כן?

כי לא ידענו כלום.

לא ידענו מה קורה מסביב.

מה? מה הם סיפרו לכם

בהם? זה מלחמה פסיכולוגית שכל הזמן אמרו כולם נגד נתניהו כולם זה כולם כולם עסוקים במלחמה ואין כלכלה בישראל כבר כאילו הם כל הסיפורים שלהם ואנחנו אמרנו זה זה סיפורים של ערבים לא צריכים לאבין בכלל לילה ולילה כן

בכל זאת משהו תמיד אתה משהו נשאר

ואבל בכל זאת אמרנו אנחנו נצא אנחנו ראינו את האור ואתה יודע מה כמה פעמים גם שהיינו כבר פרנדו ואני לבד

חלמנו

רק לספר שפרנדו הוא גיסחה שנחטף יחד איתך גם אשתך נחטף או אז הוא נספר קצת לצופים שלא זוכרים את הפרטים נחתפתם כמה

אני חושב שכולם יודעים

זה נכון זה נכון

אבל זה קלרה עם האחים שלה שזה פרנדו

וגבריאלה גבריאלה הייתה עם הבת שלה מיה

שזאותה ילדה שיצאה מהשבי יחד עם הקלבה כן

בכרטב שלה

והם שוחררו מוקדם יותר

והם שוחררו בעסקה הראשונה בפימה החמישית ואז א נשארנו לבד פרנדו ואני עכשיו אנחנו חלמנו הרבה פעמים בלילות

זה מה שנקרא אני חולם בספרדית זה אתם בדיוק איך

היו כמה דברים מאוד מעניינים למשל הוא היה חולה על אבא שלו ואני על אמא שלי

וואו

שה נפטרו כבר אבל מה בתוך אותה בלאגן הזה המסגרת הזה החיים הנוכחים שאנחנו בשבי בהם שמה היו איתנו

עוד דברים כאלה גם חלמנו

על א ה שבאים להציל אותנו הקומנדו ואיך הם עושים את זה והם נכנסים מהמטבח וזה אבל כל פעם מחדש היינו אתה יודע לא חשוב שלא יבואו עדיף לחכות ושיהיה הסכם

כי מה שהעיק בנו זה שיקרי משהו לאחד החיים מחיר החלילה של המחלצים

אני חושב שלא הייתי יכול א לחיות עם הולע עליי שאחד החיילים קרה לו משהו בכללינו

אז תמיד אמרנו יהיה הסכם אם היה הסכם אחד כבר יהיה עוד אחד כי יש לחץ מארצות הברית וככה חיינו יום יום בלי להביא תקבה באמונה.

אגב, היה פסח שהייתם בשבי? בטח בשל הספקתם?

לא, אני לא.

אה, אז ממש עשית לפני משהו מעניין וכולם היה יום הולדת,

כן?

שהיינו שמה,

כן.

אז חגגו להם פה.

ולך הספקת לחזור וחגגו כאן?

אני חזרתי ב-12 לפברואר

והיום הולדת שלי ב-25 לפברואר.

וואו

הבת שלי הייתה הייתה מתנה

כבר כבר התחילו להגיד לבת שלי בוא נארגן את היום הולדת וילו הסכימה היא אמרה בשאופן הוא יהיה פה

וואו איזה אמונה גדולה

ועשינו מסביבה גדולה מהרצרי הפיתוח זה היה

משהו מדהים

כן

ו

אבל בסוף בסוף בסוף אתה לואיס בסוף אתה בן אדם אתה בשר ודם אתה איש אנושי מאוד מתי הייתה שעה שאמרת שאתה זוכר אותה כשעה שעת משבר שעה מאוד קשה שעה שכמעט איבדת את זה מה שנקרא היו כאלה ש היית איזה שעה ש לא כלפי חוץ לבפנים כאילו לא הבנתי באמת לא הבנתי מה אני עושה פה איך הגעתי לזה איך איך אני יכול לשבת חוץ מזה לא שהתעללו בנו כל הזמן או הרביצו לנו זה למצלינו היה הרבה לוחמה פסיכולוגית אבל לא נהגו פיזית פסית זה לדעתך בגלל הגיל שלכם

יכול להיות אבל גם היה משהו שמהרגע שבכלל כולם אומרים בגלל האופי שלי בגלל האומור שלי אני מהרגע הראשון

התחברתי לאחד המחבלים שקראנו לו אנחנו שמנו שמות לכולם אבל קראנו לו בעל הבית

בעל הבית

והוא באמת היה בעל הבית אבל אז לא הבנו בהתחלה והוא גם נשר אליי אלינו אבל גם איתי כאילו אני אומר את הסנדרוסט אז זה היה משהו כזה בינינו הוא שמר עלינו באמת

אתם מדברים בעברית

קצת אנגלית קצת עברית הכל מעורב הוא ידע אנגלית עברית הוא אמר שפחות אני חושב שידע יותר כולם ידעו יותר ממה שהם אמרו

אז נורא ניסרנו כשרצינו לדבר על משהו שהם לא יבינו אז דיברנו בספרדית לא יודע אם זה יצא אבל ניסינו

ירשו לכם לדבר בסופים כן

כן כן הם דיברו ביניהם בערבית אנחנו לא דיברנו בעברית כל ארבעה אחרים לא היו כל כך סימפטיים כן ראינו את הסינא אצלהם שינאה

כן ממש בעיניים וכל הזמן עם הנשק ואפילו שעוברים לידינו איפשהו נתנו איזה מכה כזה עם הנשק או משהו לא נעים גם הוא בעצמו אמר לנו אל תבקשו כלום כלום מהם רק ממני

ככה הוא אמר והוא כל פעם שביקשנו משהו ניסה בכל הכוחות שלו להביא אפילו פעם הלך להיגמר הנייר טואלט

אז אנחנו אמרנו אולי תשיג נייר טואלט הם לא משתמשים דרך אגב כן הם רק שוטפים

אוקיי

כן ואז הם א הוא אמר אין נייר טואלט בכל העצה הכל נגמר מלחמה מה כל מיני סיפורים פתאום אחרי שיומיים בא ואומר אתם יודעים מה יש לי פה כאילו בתוך המייל והתחלנו להגיד מלפפונים עגבניה זה כל מיני דברי אוכל שצ מה שהיה חסר

ההוא פתאום אומר טנן ומציא לנו נייר טואלט

וזה היה מצחיק אז אני לקחתי אני מראה לכולם חתיכה אחת ואני אומר רוחת פרתחת זה נשאר כאילו נורמה לעשות את החלוקה, לשמור על על מה שקיים.

אגב, אנחנו מדברים על פסח. פסח זה אוצה, לחם עוני. היו זמנים שרעה ללחם?

לא דווקא ללחם. כן.

הדבר היחיד שהיה לנו באמת בסוף זה היה פיטה.

לא כל יום, אבל בזמן האחרון לפני החילוץ כבר קיבלנו פיטה אחד ליום. לפעמים אפילו פיטה לא טריאה אבל פיטה שחילגנו חצינדו וחצי אני

אז זאת אומרת כל אחד מכם חצי פיטה

כל אחד מאיתנו חצי פיטה

וואו

שאכלנו חתיכה מהפיטה כל פעם כדי שיהיה משך כל היום ידענו לחלק את זה ככה לשמור על עצמנו חילגנו גם את העבודות בינינו ומה כל אחד עושה

זאת אומרת שאתה בליל הסדר אומר על רחמני ידחלו אבותינו במצרים אתה יודע בדיוק למה אנחנו מתכוונים לחם לחץ

אני הורדתי 16 קילו

וואו ואתה לא ואתה לא אף פעם לא היית שמן מדי

לא לא אבל הראדתי שמה 16 קילו אני כבר החסרתי אותם כאילו

כן ברוך השם אוקיי נוכן

תרצ שמפנקים אותך כאן

אבל כשמביאים לי פיטה אני לא כל כך אוהבת דברים אחרים אשתך משתחררת בהסכם הראשון

כן

קשה יותר או אוח לך שלפחות האישה בבית אתה גם לא יודע כל הזמן הזה מה קורה עם הילדים יודעים

אה לא רצה אה כשהיינו כולם ביחד תמיד אמרנו וואו מסכנים מה שהם עוברים שלא יודעים כלום עלינו

כי ממש ידענו אנחנו יודעים מה קורה איתנו

נכון

הם לא ידעו

נכון

הם לא ידעו כלום אז אמרנו בטח הם עוברים מצבים מאוד מאוד קשים וזה היה באמת ככה אבל אז לא ידענו ואפילו היה קטע שביום השחרור כלל רבה לספר לי שהם יוצאות אבל רק הבנות ואבנים יוצאים שזה נגד כל ההבטחות כי הם אמרו באתם כמשפחה תצאו כמשפחה אז לא להאמין לערב

בואו ברור

ואז היא אומרת אבל אני נשארת מה אני רוצה לה כן כן תראה אני פה 53 יום א שרדתי ואני רוצה לצאת יחד איתך באפרנדו אז אני נשארת

אה יור אני נשארת

כן כן אני מסתכל עליה ואומר לה קלרה מי אנחנו אנחנו פה חטופים אין לנו שום זכות לכלום בקושי יכולים לחשוב

נכון דעה ודאי שאין כן

אז מה הדבר הכי קל א את מתנגדת כדור בראש גמרנו את הבעיה זה בלתי אפשרי אנחנו לא יכולים להחליט מצד שני הדבר הכי חשוב שתצא ותראי את המשפחה תראי את הילדים דין ותגידי להם שאני חי.

ברור ברור.

זה הדבר הכי הכי חשוב. הסתכלה עליי צד בהתחלה ואמרה לי אתה צודק. ואז היא יצאה מצד אחד עם לב שלם כשהיא מבינה את המשמעות אבל מצד שני היא מהעצב הזה שהיא משאירה מאחור את אח שלה ואת הבן סות שלה. בקלרה שאנחנו מדברים או שהיא מתריינת היא אומרת המצב להיות בשבי היה פחות קשה מהתקופה שהיא הייתה בתור משפחה

וחיכה לך

שמחכה לנו זה אומר היא כל כך הצדהה עם המשפחות שמה ואז זה מה שעשינו גם קלרה מאותו רגע רק הייתה פעילה בכיכר בכל מקום עם המשפחות וכשאני יצאתי כנל רק היינו כל סוף שבוע היינו בכיכר משך השבוע מה עשינו רק לדאוק שיחסירו את כולם הביתה

ולהודד את המשפחות שפה מאחור אגב אתה מאז לא נחל השמרים שלך ולוקח את הקטע הדרום האמריקאי ה השמח והאקשני ומטייל בכל העולם לא כטיולים אלא הולך ומדבר שהת עכשיו בבנקוק באמריקה ובמיאמי ובכל מקומות

אני איפה שצריכים אותי איפה שרוצים אותי אני מגיע

אז מה המסר שלך היום

לכל העולם

המסר שלי זה האמונה לאבד את האמונה לראות את האור אני בסחוק א לא כל כך הומור שחור כן אבל אני תמיד אומר לראות את האור בקצה המנהרה

בקצה המנהרה כן טוב אתה באמת ראית האור בקצה המנהרה אוקיי

כן כי אמנם במנהרה היינו רק ביום הראשון כן

בדרך למקום אבל כי היינו בדירה בקומה שנייה ש

זה נקרא תנאים יותר טובים

ודאי

אבל לא הפחד מהפצצות ומטילים שנופלים

הפחד הכי גדול שלנו אם כבר היה פחד שצל מהמטוסים שלנו

היינו שומעים מטוס היינו במתח כזה שומעים

לאן לאיזה כיוון הריידל לפי הרע שאתה מבדיל

וגם יותר מפעם שמענו את השריקה הזאת של הפגס

שעוברת קרוב אלינו או מעלינו וכל הבניין רועת

והם לא מפחדים השובים השוים לא בלחץ

אותו הדבר

אותו דבר

הצד האנושי המעט שיש להם הם הרגישו את זהכ

הם לא יראו לנו את זה במיוחד אבל ראינו בעיניים ובהתנהגות שזה מפחיד אין מה לעשות זה כל הבית רואה את הרצפה שלנו הוא זזה אותו דבר כשהם ירו לכיוון ישראל זה היה מאוד קרוב לבניינים אז אנחנו ריגשנו את זה

את היציאות

כן את היציאות שלהם לכיוון ה

אני חושב שבר אנוש שלא עבר את מה שאתם עברתם לא יכול אפילו לתאר והלוואי שלא ידע לתאר כל חייו מה זה גם הפחד והאמא מצד שני אני יודע שכשחזרת אתה בעיקר הופטעת אגב אמרת לי עכשיו עד היום מגילוי החיבה והב אהבה והחיבוק סיפרת לי סיפור על איזה רב שהגיע הגיע עם המזוודות ביום שהגעת ועשיתם איזה מעשה מאוד גדול אית ספר על זה

הוא פשוט רב שקיבל את הבנות שלי בניו יורק

כן

כשהם באו לחתור לשיח שלו לבקש עבורינו ו נפגשו שמה עם קהילות יהודיות מכל מיני מקומות היינו בניו ג'רסי היינו היינו בעיקר בחינו גם אני הייתי אחר כך אבל הם היו והכירו אנשים מדהימים שמאוד קודם כל שילמו להם על על הטיסות ועל זה וחיבקו אותם והזמינו אותם לארוחות ונתנו להם באמת את התקווה הזאת

שאני אחסור

לא תמרו להם אתם תחסרו לפה עם אבא

וואי

אתה אמרו להם אתם תראו אנחנו מתפללים כל יום כל הקהילה שלנו ואתם תחסרו

וזה קרה וזה היה שבועיים לפני השכל.

וואו.

אז הם רק חסרו לארץ בתוך שבועיים זה קרה וחזרנו לשם באמת בחודש.

אבל בוא נרגע את הסיפור הזה. אז אתה חוזר לארץ והוא מגיע מיד אותו רב מניו יורק.

הרב שמע על השחרור.

כן.

הרי שמה זה היה בלילה.

כן.

וזה לקח כרטיס

מיד

מיד והגיע לארץ והוא הגיע מיד לטעופה עם המזוודות לבית חולים. אה אתה עוד בבית חולים בימים הראשונים? הגעתי היום הראשון

וואו וואו

הגענו לקראת בוקר כאילו בשבע הגענו לבית חולים בשבוקר הוא הגיע בסביבות שבע בערב והוא בא ישר ביחד איתו ברור חיבוק וזה הסביר לי מי הוא אני לא יודעת מי

ברור

הבנות נתנו לו להיכנס כי כל מי שנכנס זה רק ביישוב ואז התכנו לדבר והוא פתאום מראה לי את אבא שלו שזה רב גדול בניו יורק ויש לו אוניברסיטה של יהודי אולי ישיבוניברסיטי מש

ישיבוניברסיטה כן משהו מאוד מוכר

וקוראים לו שי לבחור והוא גם רביע עצמו והוא בא והוא אמר לי בוא נגיד את א הגומל

ברכת הגומל ביחד אני לא דתי לא מכיר שום דבר

אני גם הייתי בהלם לא ידעתי איפה אני בזה גם בטח בוא נגיד כי הבנתי את המשמעות שזה וביחד איתו

עש עצינו את הברכה יחד עם כל האוניברסיטה אה בשיחה מהטלפון שלו כן לא בסום בוואטסאפ ישיר

וואו

ואחרי שעשינו את הברכה כל התלמידים

התחילו לרקוד בזה קומות שרואים את הקומות בלי רואים

בלייב וואי וואי וואי

אני עכשיו אה

מתרגש מזה

כמעט בוכמת זה כי זה היה כל כך מיוחד ואתה רואה כמות כזאת של אנשים רוקדים בשבילי

שלא הכירו אותך בחיים לא יודעים מי אתה בכללזה משהו

ואני אומר מה מה קורה פה אני עוד לא תפסתי שאני משוקר כ שזה לא חלום

כי גם אחד הדברים הקשים זה לפתה במציאות ולא בתוך החלום

אם א יותר מדי דברים טובים וכל כך מהר וכל כך זה הרי הכל התפיל בש בלילה ב3 היינו החילוץ הארואי שם כן

החילוץ היה מדהים החיילים האלה היו

אגב אתה אתה זוכר אותו אתה היית ממש חד וזהו או שהיית קצת איך אומרים קצת ככה מרחף

שום מרחף שום בתיך גם בהתחלה שלא הבנתי וחשבתי שזה צהל מפצס את הבניין ומה שהתגובה שלי הייתה להתגלגל לכיוון הדלת לכיוון איפה שיש מדרגות מבטון ואמרתי תמיד לכולם אם קורה משהו כזה שצעה מפצס את הבניין לחדר מדרגות

להגיע לחדר מדרגות שאולי לא יפלו. אני לא אחכה ככה שהבניין יפול מלמעלה.

ואייכשהו הגעתי לכיוון הדלת אז שמעתי פיצוץ שני. הפיצוץ השני זה היה רימון שאחד המחבק

לחדר האמצעי. אני הייתי לית הדלת בין החזרים האלה ולא הבנתי כאילו היה ירי משם פתאום ירי מפה פיצוצים והיה שמעתי קול ש אומר לי לואיס תחסור לפה לפה בסעיה פרנדו שקורא לי הוא קרא בידיים של צהל ואז חסרתי ככה מקופף כולי א על ארבע במהירות א ואז הרגשתי שמישהו תופס לי את הראש מוריד לי את הראש כדי שת מסוכן כאן ותפס לי את הרגל ואומר לי באוזן לואיס צעל צעל באנו לקחת אותכם הביתה

וואו וואו

זה באמת היה הרגע הכי מאושר בחיים כי ישר

אבל ישר תפסתי

זה שלנו זה החיילים שלנו זה הקומנדו שחלמנו עליו ומאותו רגע התחברנו לחיילים כאילו אנחנו חיילים בעצמנו תיה

כל מה שאמרו לנו לעשות עשינו לא חששנו הורידו יוצאו אותנו למרפסת היו שני חיילים עליי שני חיילים על פרנדו פתאום אני שומע א אני אומר לחייל לידי תגיד לי ככה פוצסתם את כל הבניינים באותו רגע לכולם וזה אומר לואיס באנו לקחת רק אותכם וואו ושמה

הבנתי

לא יכולתי להוציא עגד כאילו רק בשביל פרנדו ובשבילי כל מה שעשו

הפכו את כל העולם

שזה מדהים עד היום אני לא יודע כמה אנשים השתתפו בדבר הזה לא רק אלה שתכלס בפני

ברור ברור כל המעטפת

זה המעטפת הענקית ואז שאמרנו שבקשר אומרים היהלומים בידינו אני אומר לכולם

אני יהלום ואז פשוט הרימו אותי וסרקו אותי כי הוריד אותנו באומגה אבל שמו עליי משהו ואני חשבתי

אז אפילו לא ידעת עכשיו זאת אומרת אותכם מלמעלה מהדירה מחלצים באומגה עד

קומה בשנייה בקומה שנייה מהמרפסת שמו עליי

עשית כיף חיים

משהו וחיברו אותי אני לא ידעתי אני חספתי מישהו מכבד זה הכל מהר ככה הרימו אותי שרקו אותי

ואני הייתי פשום ביום גס כמה שניות הגעתי למטה בין החמות שמה

ואז היה עוד חייל שהוריד לי את ה בדנה הזאת והתחלנו לרוץ

אל החופש

היחפים כמובן כי ישנו וזה ואנחנו רצים רוצים

איזה 200 מטר פתאום אני רואה אורות של משאית נעצר ואומר אופס תפצו אותנו

כן

רציני זה מה שחשבתי ואז אני מרגיש מגיזה מכה בכתף החייל אחראי הוא מרגיש לא לואז תמשיך תמשיך זה שלנו

שלנו

הוא באמת זה המקום שו אותנו למשאית ומשמה כבר

היסטוריה

תשמע זה באמת מאוד מרגש וזה זה סוג של יציאת מצרים לגמרי אתה יודע גם ביציאת מצרים שהים היה לפניהם מצרים אחוריהם זה

מה שהעם שלנו

כן

כל פעם מחדש מה שאנחנו עוברים זה אנחנו פה ואנחנו קיימים אז מראה כמה שהעם שלנו מיוחד וכמה כשאנחנו ביחד

זה נותן לנו את הכוח ואנחנו ממשיכים ואנחנו קיימים אני גם חוויתי את זה בעצמי בכל הטיסות שלי לכל מקומות בעולם

כמה שהעם שלנו מחבק וכמה שאני מרגיש אני גאה כל כך להיות שייך

לעם שלנו

זה מד

וואו א אנחנו לקראת סיום למרות שאפשר לשבת פה עכשיו שעות ולדבר

חוץ מזה שאני אוהב לדבר

כן אני אוהב זה כיף לנו בתוך מעניין זה כיף לשמוע לא כולם יודעים ככה יודעים לדבר ואוהבים לדבר אבל אולי באמת המצלמה נמצאת פה מאחורי אולי אתה רוצה לומר בפסח תשפו מסר לעם ישראל אתה יכול לדבר עלמצלמה אליהם

המסר הוא שבתורם יהודי אנחנו צריכים צריכים להיות מלוקדים כולנו ביחד. לא חשוב שמישהו אחר חושב אחר ממני. זה לא מונע מאיתנו לחגוג את החג ביחד, לשתות איזה קפה ביחד, לשוכח. כל אחד עם היות שלו. אף אחד לא צריך לשכנע את השני. לא להפסיק להאמין בלראות את האור. תמיד לראות את האור אנחנו לא לבד. יש משהו שמלווה אותנו למעלה. כל אחד יכול לקרוא לו כמו שהוא רוצה. אבל אם אנחנו ביחד אנחנו חזקים ואנחנו ממשיכים להתקיים. אז אני מעביר לכולם את המסר הזה

נהדר.

להמשיך להיות ביחד.

נהדר. וליס קודם כל תודה ובת. אני חושב שעוד יותר מאשר אתה רואה מסביבך וראית מסביבך מאז זה החילוץ והתפילות והבקשות והחיבוקים שאחרי זה קיבלת בכל העולם והרגשת איזה זכות זאת להיות חלק מהעם הזה אני רוצה לומר לך ואני מטח אני בטוח שאני מדבר בשם רבים שצופים בנו כאד ורבים שעוד הכירו אותך קודם מאז שהשתחרת שאתה חלק מהאנשים שגורמים לאדם כמוני ולכולנו להרגיש גאווה שאנחנו חלק מהעם הזה ותודה רבה חג שמח אני רוצה להזכיר כשלא אמרתי את המילה תקווה

כן או

והתקווה זה דבר שאני

הבאתי את הרעיון שבכיכר שהיה כל אפור הסוף

ישם את המצג הצבעוני

את המצד הצבעוני של התקווה

כן

שגם עשינו צ גם הם רואים בטח רואים במקרר שם את התקווה ויש לנו גם את התקשית של התקווה

אחד הדברים שאני עושה זה לפס חסר בכל העולם

לכל העם היהודי אבל לא רק לכולם לתת תקווה

תקווה

וזה לא רק לתת כי כל עוד אני מפסר את זה אני מקבל את זה

תודה תודה רבה לך לואיס הרגשת אותנו עד מאוד ואתם היושבים בבית וצופים בנו תמיד לזכור בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים חיים בינינו אנשים אשר לא צריך צריכים את הכאילו. הם יצאו יצאו משם בגלל שהייתה בהם אמונה, בגלל שהייתה בהם תקווה, בגלל שהם ראו את האור הגדול שנמצא מאחורי החושך שעפף אותם. תודה רבה לכם שהייתם איתנו ושיהיה חג כשר ושמח. ‏am