עונג שבת - עונה 3: פרשת ויקרא (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם וברוכים הבאים. אנחנו עוד בעזרת השם נשמע את התזמורת הנהדרת שלנו. אני פתחתי עם משהו מאוד מיוחד שנקרא "מחרוזת חפלה 1" כי יש איתנו אורח מוזיקלי גם כן מיוחד, שמיד אנחנו נתוודע אליו. אנחנו עומדים בפתח חומש חדש, חומש ויקרא, כאשר פרשת ויקרא הפותחת את הספר עוסקת כולה בעבודת הקורבנות. חשבתם לעצמכם, קורבן עולה, קורבן מנחה, קורבן שלמים, קורבן חטאת, ומי שבאמת מכיר את כל המושגים הללו, איך זה באמת נוגע אלינו היום? אז בשביל לקבל את המענה לשאלות הללו ולכל המושגים האלה, אני חייב לומר שלום, ראשית כול, לרב אסוס היקר, לרב שטרנליב, לרב שלמה בארי, לרוניוס ולרב יעקב חמו. תודה רבה לכם שאתם איתנו כל שבוע

בשבוע. אנחנו נמצאים בספר ויקרא, כמו שכבר אמרתי, ואנחנו נגיע לפירוט המדוקדק של עבודת הקורבנות, אבל כמו שאמרתי עוד קודם, לרבים מאיתנו קשה להבין את המושגים, את כל המושגים של הקורבנות ואת כל המילים המאוד לא מובנות הללו, ולמה בעצם כשבהמה נשחטת במקום האדם זה מכפר לו על העוונות שלו? אנחנו ניגע הפרשה הזאת בהרבה מושגים שהם חדשים לנו, ונרצה לשמוע ממך, הרב אסוס דווקא. אנחנו שוחטים בהמה, אדם עושה עוונות, והבהמה מכפרת על העוונות של האדם. תסביר לנו בבקשה. זה באמת דבר נוקשה כי הרמב"ן כותב שהטעם האמיתי של עבודת הקורבנות זה סוד נעלם. כך אומר הרמב"ן. זה סוד גדול מאוד, עד כדי כך שרבנו בחיי כותב שמי שיודע את סוד

הקורבנות שלא יגלה אותו, כי אם לחסידים וליראי השם מאוד. זאת אומרת שזה סוד גדול מאוד. אז אם ככה, אז אני לא יכול להגיד לכם את הסוד, גם בגלל שרבנו בחיי אומר לא להגיד את הסוד, אבל גם כי אני לא יודע. לא יודע את הסוד של הקורבנות. אבל יש טעם על פי הדרש: כשאדם חס וחלילה חוטא, הוא מתרחק מהקב"ה. והראיה כשאומרים בתפילה "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך," אנחנו רוצים קרבה בחזרה. למה? כי כאשר אדם עושה חטא הוא מתרחק מהקב"ה. העבודה של הקורבן היא בשביל לרומם את האדם להגיע לנקודה האמיתית של יראת החטא שלו. הרמב"ן כותב שזה כמו נפש תחת נפש. אדם כשרואה שזה מה שהיה צריך לעשות לו, חס וחלילה, מי יודע מה

השחיטה, זריקת הדם, דברים נוראים, הוא מקבל יראת חטא ויראת רוממות, ועל ידי זה הוא מתקרב לקב"ה. הנקודה הפנימית הזאת היא הדבר הכי גדול שהאדם יכול להגיע אליו. ויש לנו את זה במשך השנה. מתי אדם מגיע לנקודה פנימית? בדרך כלל ביום הכיפורים. יום כיפור זה לא תחפושת. אפרופו אנחנו עומדים לפני פורים. יום כיפור זה המצב האמיתי של היהודי. זאת אומרת, כל השנה אנחנו מחופשים בתחפושת. הייתי פעם אחת בחתונה, לא תאמינו מה זה, חתונה של יהודים לא שומרי תורה ומצוות, הייתי צריך להגיד מזל טוב לחתן ולצאת. ניגש אליי יהודי שכולו אומר ראסטות ועגילים ומשהו, שאתה חושב שהוא רחוק מי יודע מה. פתאום הוא ניגש אליי: הרב, אפשר להגיד

ברכת המזון בלי כיפה? אמרתי לו: למה? הוא אומר לי: אני מתבייש. אמרתי לו: ברכת המזון? אתה יודע מה? אני אתן לך נשיקה על הראש, וזו תהיה הכיפה לבינתיים. הוא אומר לי: יאללה. שמתי לו את הידיים על הראש, והוא בירך ברכת המזון. אתה רואה שהכול תחפושת. הכול תחפושת. מגיעים לפעמים לנקודה האמיתית של היהודי, הוא קשור ללמעלה. וזה בעצם השבוע הקרוב שיש לנו פורים, המנהג הכל כך קדוש, להתחפש, לעשות כל מיני תחפושות, כל מיני פרצופים, ההלכה מדברת על זה אפילו, זה בדיוק העניין, אנחנו אומרים לקב"ה: ריבונו של עולם, תגלה אותנו. תגלה אותנו, אנחנו הכול תחפושת. הפנימיות שלי היא יהלום זך ונקי. זו בדיוק העבודה של הקורבנות, להגיע

לנקודה היהודית העמוקה של יראת הרוממות הזאת, להתקרב בחזרה לקב"ה. יפה מאוד. יש לנו עוד נקודה מעניינת בפרשה, אנחנו נתקלים בסוגיה כזאת שחס ושלום, יכול להיות שבית הדין טועה? אולי חס ושלום מטעה את העם? ולצורך זה, יש לנו כבוד גדול, איתנו באולפן הרב שלמה בארי, ראש אבות בתי דין "דרכי משפט," אפילו חברותא של הרב יעקב חמו. אני רק רוצה להגיד רגע משהו קטן, אתם לא יודעים מה יושב פה, אבל יושב פה אחד שמה שאני אגיד זה באמת לא שווה את... אבל יושב פה אחד שבקי בכל חדרי התורה, הוא צנוע ועניו, ולא רק שהוא... אני לומד ממנו כל כך הרבה, ישתבח שמו לעד, באמת כל כך יש לי את הזכות, הרב שלמה בארי. הרב שלמה בארי, ראש מכון

לדיינות גם כן, ובאמת, יכול להיות דבר כזה שחס ושלום, בית דין טועה, מטעה את העם? איך מתקנים דבר כזה, אם כן? קודם כול, שאלה מאוד נפלאה, שאלה אבל מאוד מאוד רגישה. מאוד רגישה. קודם כול, צריך לבוא ולהבדיל. קודם כול, בפרשה מדובר שבית דין מטעה את העם בענייני כריתות, כמו שרש"י כותב שם, ומתקנים על ידי קורבן. היום אין לנו קורבנות, אנחנו לא יודעים לתקן את הדברים האלה, כמו שהסביר הרב אסוס. אבל בכל אופן, דבר מאוד מעניין, שקודם כול צריך לבוא ולחלק בין בית דין רבני מטעם הממשלה, נקרא לזה, לבית דין פרטי בעניין הזה שיכול להיות שבית דין טועים. אז קודם כול, לגבי העניין של בית דין רבני, יכול להיות מצב, הדיין הוא

בשר ודם ויש פעמים שנעלם מעיניו. וכמו שאנחנו יודעים, שאומרת הגמרא: "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות." שייך טעויות גם במצבים של אחד שהוא עסוק באותו עניין. ולכן יש טוענים רבנים שהם תמיד מעלים כל מיני רעיונות אחרים ממה שהדיין חושב ולכן יכול להיווצר מצב שהם רואים שאולי בית הדין טעה. אז בבית דין רבני, למשל, יש מצב כן להביא ערכאה אחרת, שזה נקרא בית דין לערעורים, זה בית הדין הגדול. יש בית דין האזורי, ויש בית דין הגדול לערעורים, כמו שאנחנו יודעים. בית הדין הגדול הוא רואה את הנימוקים של הדיינים מבית הדין האזורי, זה בית דין קמא, זה נקרא, והוא בודק... הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, כולנו מכירים

אותו, הוא, אחד מהדברים הגדולים שכביכול הוא עשה, שהוא ישב בבית הדין הגדול, שהוא הצליח כביכול לבטל פסקי דין של בית הדין כביכול, הקמא, הראשון, הקטן יותר. שזה לא קל כי הם גם גדולי עולם, ותמיד הרב עובדיה בגלל הידיעות שלו ובגלל החוכמה שלו הצליח למצוא ספרים ופוסקים או הבנות אחרות בדעת מרן השולחן ערוך, שרואה שהכול פשוט, כל הקערה נהפכה על פיה. ולכן יש כזה באמת מצב של טעויות, והתיקון לזה זה בית הדין הגדול לערעורים. אגב, בית הדין הגדול לערעורים, היה עליו הרבה ערעורים, אם אפשר בכלל להקים ערכאה כזאת. האמת, הראי"ה קוק, זכר צדיק וקדוש לברכה, הוא למעשה הראשון שיזם את בית הדין לערעורים. היו לו מתנגדים לא

קטנים שהיה להם בסיס הלכתי מהגמרא במסכת בבא בתרא בדף... הגמרא במסכת בבא בתרא קלא, הגמרא אומרת "בית דינא בתר בית דינא לא דייקי". פירוש: בית דין לא יכול לדייק ולפסול בית דין אחר. אז איך אתה, הראי"ה קוק, רוצה לבוא ולפתוח בית דין גדול לבטל בית דין אחר? בזמן הזה אין לנו את הכוח של מישהו שהוא יותר גדול מחברו. בכל אופן, אבל הוא הצליח לבסס את הרעיון הזה, הרב עובדיה בספרו הגדול "יביע אומר" באמת, בחלק ב, חלק "חושן משפט", סימן ב, הוא באמת מחזק את המהלך שעשה הראי"ה קוק והוא טוען שהיום, גם בזמן הזה, שייך שבית דין גדול יוכל לבטל בית דין אחר, היות והם מנמקים. לא חוזרים על הטענות שלהם ודנים מחדש, אלא לפי הפסק

שאתם נתתם, ויש נימוקים, אז יש להם זכות לבוא ולבטל את פסק הדין שלהם. כל זה לבית דין הרבני הגדול. וכשהם מוצאים שיש דין שלמשל, טעה בדבר משנה. טעה בדבר משנה זה אומר שדברים, כמו שאומר הרמב"ם וכך פוסק מרן השולחן ערוך בחושן משפט, בסימן כה, סעיף א, שטעה בדברים, בית דין שטעה בדברים הגלויים והידועים לכול, כמו משנה מפורשת, בזמננו זה נקרא שולחן ערוך, דברים כאלה שאין עליהם מחלוקות, זה נקרא טעה בדבר משנה, בית הדין פשוט הופך את הקערה על פיה ומחזיר את הדין חזרה. כמובן שיש מושג של גם טעות בשיקול הדעת. זה אומר שאם רוב הפוסקים סוברים א' ואותו דיין הלך עם המיעוט, זה נקרא טעה בשיקול הדעת. יש לזה השלכות אחרות, זה

כמובן לא המקום להרחיב ולהאריך, אבל כל דבר, יש לזה את השיקולים שלו. יש מושג גם של דיין שטעה בגלל שהוא לא למד. זה לא נעים לומר, אבל יש כאלה שלא בדיוק בבית דין פרטי, הם הגיעו לרמה הזאת, ולכן הם טועים, כי הם לא למדו. שם הש"ך מתייחס לזה בסימן כה, סעיף קטן א, זה נקרא נשא ונתן ביד באופן שהוא ציווה על אחד... לקח ממנו כסף והעביר לצד השני, לדוגמה, את הצ'קים, כן? אומר לו: בוא, אתה תיקח את הצ'קים שפלוני עכשיו הביא, כמו שהיה לנו דין תורה, ממש לפי שבועיים כזה, מישהו שהיה חייב לחברו 50 אלף שקלים, הוא הגיע לדין תורה, אנחנו בעצמנו לקחנו את הכסף והעברנו לצד השני. ככה זה יצא, לא שזה היה במכוון. אם הייתי טועה

בדין, חס ושלום, הייתי צריך לשלם 50 אלף שקל. אם הצד שקיבל את הכסף ברח - אני הייתי צריך לשלם את הכסף, לפי שיטת הש"ך, אם לא הייתי לומד. אם הייתי לומד, יש בזה נידון ופוסקים הרי זו טעות, שזה כמו אונס כי מדובר במומחה. אז הרי שגם מה שהוא טעה היה אפשר לפטור אותו מתשלום. יפה. הסבר מעמיק ונפלא. אנחנו מקווים לחשוב שדיינים לא טועים אף פעם ואין טעויות, ככה אנחנו לפחות... -כן. בדיוק. אבל אני אשמח עוד להעביר את המשך היום עם הרב. בעזרת השם. -נהדר, נהדר. איתנו, כמו שאמרתי קודם, רוניוס. -שלום לכולם. חבר יקר ואהוב, אומן אדיר. -תודה. שמחזיק את אחד ההרכבים המובילים בישראל. נגן בחסד עליון. אני חושב שאתה מנגן אפילו

על פחית. אני מכיר אותך על עשרות כלים מנגן -קודם כול, אני רוצה לאחל לך בהצלחה בתוכנית. -תודה רבה. זכות לי להיות כאן. כיף לי לשבת ליד כולם. כן, ניגנתי בכל אלבום אפשרי, גם באלבום שלך, באהבה. -נכון. נגעתי בכל מה שאני יכול, מהקצה, מדרום עד צפון, וגם דברים שקרו בחו"ל. החלטתי לפתוח הרכבים מוזיקליים עם אחי התאום ואנחנו מופיעים, זאת אומרת שגם עזבתי את כל הזמרים, אתה יודע, והלכתי לדרך משלי, ואני והקב"ה ביחד. זה באמת קצת לנו היה עצוב שעזבת אותנו, אבל זה שאתה פתחת בעצמך קריירה מצליחה, מגיע לך כל הכבוד ויישר כוח. שהשם יצליח דרכך. -תודה. אני מספר לצופים שכבר יודעים מי זה רוניוס. כאילו, מי לא יודע מי זה

רוניוס? ברוך השם. -אז כמו שהוא אמר, הוא ניגן לפחות בכל אלבום אפשרי לכל זמר. זהו -כן. אתה יודע, מופיעים בחתונות, אירועים. יש לי שיר בחוץ שהוא מאוד תפס את כל חתכי הגילאים, מגיל 4 עד גיל 60 שומעים אותו, הוא מקום שלישי בפלייליסט לשיר השנה, תודה לאל. שום דבר לא סתם, צריך להעז וצריך לנסות. ואתה עושה את זה, ואתה עושה את זה בענק. -כן, כן. אני גם גאה בך מאוד, אחי. -כבוד גדול שבאת. כבוד גדול שבאת. אתה זוכר שסיפרת לי על האלבום "נעימות יהודיות." נכון. -אפשר איזה משהו? תפנן אותנו. אז אני אספר, אלבום "נעימות יהודיות" הולך לצאת עם "שלום עליכם," "שומרני אל", "אדון עולם," דברים ככה עמוקים ומעמיקים, כמובן עם

עיבודים של אחי הגאון אהרוניקו, מגיע לו כפיים, למאסטרו. וניתן איזו טעימה קטנה ככה, מהנשמה. אתה מוזמן לשיר איתי. וואו! וואו! -תודה. תודה. מה זה? -מדהים! מה זה!? -אתם תקנו את האלבום? מה זה? מדהים. מדהים. מדהים. תשמע, אם ככה הלוויים היו עושים בבית המקדש עם הקורבנות, אני מבין למה בן אדם מתקרב ללמעלה. איפה מחיאות הכפיים, ולאחיו בכלל, מדהים, מדהים, מדהים. אנחנו עוד נחזור ונתבשם. אני רוצה להכיר לך עוד יהודי יקר וחשוב לנו, הרב אייל ישראל שטרנליב. הוא מספר הסיפורים של התוכנית. אני ניסיתי לגנוב לו לרגע את ההצגה, אבל הוא מספר הסיפורים, והוא מביא לנו בכל שבוע סיפור מדהים אחר. יש קהילת שומעים עצומה שעוקבת

אחריו, דרוכים ומחכים לסיפור שלו. הרב אייל ישראל, תן לרוניוס עכשיו אתה איזה סיפור ככה, תחזיר לו. משהו, הכרת הטוב לנעימה המרגשת. -תודה. סיפור על רבי מוטלה מצ'רנוביל, הוא היה אחד מגדולי החסידות לפני 200 שנה. זכיתי להיות גם על קברו באיזה אחד מהמסעות לקברי צדיקים שליוויתי. זה דבר מדהים שבאותו מקום, הוא קבור ליד קייב, ושם, כשהגענו לפני כמה שנים, זה היה באמצע שדה, באמצע שדה הקבר שלו נמצא. ועכשיו, אחרי כל המלחמה שם, בצפון שם, אוקראינה, רוסיה, מדהים שקיבצו את כל היהודים שהיו באזור של המלחמה, שלא קשורים לתורה ומצוות, והביאו אותם כולם ובנו עיר שלמה צמוד לקבר שלו, בשדות שם. חבר שלי היה שם לפני שנתיים,

הוא אמר: מדהים! אז זה כוח של צדיק שהוא מאגד אליו את כל היהודים, וזה פלא. אז לפני 200 שנה אישה אחת פרצה לתוך בית המדרש: רבי מוטלה, רבי מוטלה, אני חייבת שתבוא, בעלי גוסס, הוא הולך למות, אני חייבת שתבוא אליו. טוב, דחוף. לוקח עשרה יהודים וממש רצים לקראת אותו... לבעלה. איך שנכנסים, הוא שם את היד על המזוזה, ורואים שהוא ככה נהיה חיוור כמה דקות, מתעשת ונכנס. לוקח לו את היד, לאותו יהודי, ככה מבוגר, שואב המים ששוכב על המיטה על ערש דווי, מה קרה, אידלה יקר? הוא אומר: אני חייב איזה יהודי שמבין. -מה קרה? מה קרה? הוא אומר: אני מפחד, אני לא עשיתי שום מעשה טוב מימיי ואני עוד מעט הולך לעלות למעלה, מה אני אגיד

לבורא עולם? מה אני אגיד לקב"ה שעשיתי פה? איזו ענווה. תופס לו את הידיים ואומר לו: אני בטוח שעשית איזו מצווה או משהו טוב מימיך. לא, אני לא זוכר כלום. בוא נתחיל מהתחלה, תזכור כשהיית צעיר, נסה להיזכר. ואז הוא אומר: אני זוכר שבגיל 14, אבא שלי היה איכר והוא לימד אותי לאלף סוסים, והייתי מומחה, היו נותנים לי את הסוס הכי פראי - הייתי מאלף אותו. פעם אחת ראיתי מרחוק כרכרה של חתן וכלה נוסעת מהר והם שמחים ומאושרים, אבל הם לא קולטים שכבר הסוסים התחילו לאבד את זה במורד ועוד שנייה הם הולכים להתהפך. קפצתי ממש למול הסוסים, עשיתי להם איזו תנועה מפחידה, הם רגע אחד עצרו, מהר צעקתי להם: תקפצו מהעגלה. הם קפצו

מהעגלה ברגע האחרון, הסוסים המשיכו והתרסקו לגמרי ומתו, הסוסים מתו. אז אני זוכר שזה היה מעשה טוב שעשיתי. ואז לאט לאט הוא התחיל להיזכר בעוד מעשים טובים. רבי מוטלה אמר איתו "שמע ישראל," החזיר את נשמתו לבורא. אבל לפני שהוא נפטר, הוא אמר לו: תשמע, תתחייב לי שבערב שבת הקרוב שאתה נמצא למעלה, אתה מתחייב לי שאחרי הקידוש אתה יורד אליי חזרה ומספר לי מה קרה איתך שם למעלה. טוב, החסידים שמעו את זה, אמרו, איך אומרים? זה ככה יהיה. באמת הוא נפטר, הגיע ערב שבת, כזו סעודה, יין. אחרי הקידוש, הם כבר מחכים. פתאום הוא עוצם את העיניים, רבי מוטלה נהיה מחליף צבעים: לבן, אדום. מבינים שקורה משהו. אחרי כמה דקות הוא מחייך

חזרה. הוא אומר להם: תשמעו, היהודי הזה, כשהגעתי, איך שנכנסתי הביתה, לא סתם עמדתי ליד המזוזה, כמעט התעלפתי. כי הרגשתי כזו שכינה נמצאת בחדר. איך שנכנסתי, ראיתי מעל המיטה שלו עמוד של אור, שאבי, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל לימד אותי שיש איזה אחד-שניים בדור, שזוכים לעמוד של אור מעל המיטה שלהם. ואז הוא סיפר לי, אותו יהודי, מהשמיים, הוא אומר: הגעתי לשמיים, התחילו לשקול על המאזניים את המעשים שלי, פתאום הגיעה כרכרה עם אותם חתן וכלה, החתן אמר לי לקפוץ על העגלה, וישר לקחו אותי לגן עדן, עוד לפני הכול. ואז הוא לימד את החסידים האלה מה שהוא לימד אותנו, כמו שאנחנו רואים "ויקרא" עם ה-א' הקטנה שבהתחלה, משה רבנו,

שהענווה הגדולה הזאת שכל מעשה קטן של יהודי הוא מעשה גדול, יהודי זה דבר יקר, יהודי זה יהלום! יכול להיראות לך, כמו שהרב אמר: הכי רחוק שבעולם, אבל כל יהודי הוא קודש קודשים. ואנחנו צריכים את המבט הזה על עצמנו ועל הזולת ולשמוח ולהחזיק מכל מעשה קטן שאנחנו עושים אותו. מדהים או לא? -חזק וברוך. חזק וברוך. אנחנו בשעה טובה הגענו לפינת הבריאות שלנו, וזה הרב יעקב חמו. השמחה שאתה נותן לנו היא מרפאת אנשים, ההומור, הצחוק. אתה רואה את המכתבים שמגיעים למערכת. תגובות, מכתבים, ישתבח שמו לעד, באמת פרגון גדול. -תשמח אותנו. אנחנו ננסה גם, איך אומרים? מה שנקרא, אני אנסה לשלב בין כולם פה. יש פה, יושב פה אב בין דין,

כן? שכל חושן משפט על שלוש מסכתות, כולם מכירים ועוד מעט נדבר עליהם, הוא דיבר על העניין שאנשים כל השנה בתחפושת. אז יש גם כל מיני כאלה, תיזהרו, כן? כל מיני באבות כאלה למיניהם שהם רק לוקחים כסף. היה פעם אחת איזה מישהו, בא לאיזה באבא, אומר לו: באבא, כמה? באבא קמא... אז הוא אומר לו: לא, לא, אני לא לוקח כסף. אמר לו: אוהו, בבא מציאה... בבא מציעא... הוא אומר לו: אבל כשאתה יוצא החוצה, דבר עם השמש. אומר לו: אהה, בבא בתרא... אז באמת, דיברנו גם על עניין של קורבנות, ואני רוצה רק להגיד לקהל בבית שאני בעצם הייתי קורבן בבית ספר, רואים פה קצת... אומנם, אתה יודע, בבית ספר הייתה תקופה שתפסתי את עצמי, ומה שנקרא,

יש דבר כזה שנקרא רושם ראשוני, והרושם הראשוני מאוד מאוד תופס חזק, אחרי זה מאוד קשה לשנות את הרושם הראשוני. אז גם אם הייתי אחרי זה בסדר והייתי יושב בסדר, תמיד המורה היה נופל עליי. זה היה כזה, אתה יודע... אבל מה שיפה פה, שפעם המורים היו משלמים כל כך הרבה כסף כדי שאני אשתוק, היום משלמים כל כך הרבה כסף שאני אדבר בהופעות. אתה מבין? אנחנו מחזירים להם את זה. אבל באמת, פעם אחת, יש לי מורה, קוראים לו יהורם. כן? עוד מעט תחפושות וזה, אז קראו להם. עכשיו, הוא תמיד היה מדבר ככה: קום, אל תתווכח, קום! כזה היה הקול שלו, כזה... עכשיו, אתה יודע, תמיד יש את המורה בבית ספר שתמיד אומר לך כזה: קום, צא החוצה. עכשיו,

הוא לא יכול להגיד לך "קום, צא החוצה," הוא חייב לעשות את הכול בשלבים. מכיר את זה? קום, אל תתווכח, קום, אל תתווכח. אל תתווכח. הבן אדם קם: קח את התיק, אל תתווכח, קח את התיק, אל תתווכח. לוקח את התיק: בוא אליי, אל תתווכח, אל תתווכח, בוא אליי. החוצה. הוא לא יגיד: קום וצא החוצה. עכשיו, מה העניין? שפעם אחת, היה פעם אחת בבית ספר, אתה יודע, אחד בשם פליקס, תמיד הוא היה נופל עליו: פליקס, קח את הדברים שלך, צא. ככה תמיד. היה פעם אחת אירוע של כל בית הספר, חמש מאות תלמידים, ואתה יודע, פתאום כזה, אתה יודע, הוא רצה לעשות שקט, המורה, ואז כזה: פליקס! קום, צא החוצה! ובכלל, אתה יודע, הוא לא נמצא שם בכלל. אחת

המורות: שמע, אבל הוא לא נמצא פה. בסדר, אבל איך עשיתי שקט? יפה, אה? היה מבסוט על עצמו. אבל באמת, אם קצת נדבר על עניין של חושן משפט, אז באמת, כמו שהוא דיבר, יש רב שיכול לטעות בדין, יש, אתה יודע, אנחנו ברוך השם, על פי דין התורה, אבל קורה היום לצערנו הרבה הרבה שחיתויות בתוך בתי המשפט, ערכאות שהולכים... בית משפט השלום וכאלה. אז היה פעם אחת שופט אחד שקיבל מצד אחד 5,000 שקל, ומהצד השני קיבל שוחד 10,000 שקל. הוא פתח את הדיון, אמר: רבותיי, מכיוון שצד אחד נתן 10 וצד אחד נתן 5, אני מחזיר לצד אחד 5, עכשיו אתה 5 ואתה 5 ואתם "פיטים" -אפשר להתחיל לשפוט. הבנת? -כן. היה גם עוד סיפור אחד יפה, אתה יודע, פעם אחת

פגשתי... בסוף הפרשה מדברים על עניין של גזלה וזה. ראיתי השבוע איזה מישהו עם מעיל פרווה יפה כזה. אמרתי לו: בוא'נה, כמה עלה מעיל הפרווה? הוא אומר לי: חודש מאסר. לא, אבל באמת, בכלל, כל העניין של קורבנות זה עניין... מי מקריב את הקורבנות? הכוהן. רק משהו אחד אחרון לעניין של הכוהן. היה פעם אחת איזה מישהו שרצה להיות כוהן, אתה יודע, אבל מה לעשות... רצה להיות כוהן. -רצה להיות כוהן, הוא לא כוהן. הוא לא כוהן... -גם אצל הפרסים יש מושג של לקנות כהונה. -כן. אז בגלל זה, היום כל... טוב, לא משנה, אז הוא רצה להיות כוהן. עכשיו, כולם מכירים אותו שהוא לא כוהן, אז הוא נסע לעיר אחרת. נסע לעיר אחרת ואמר: רבותיי, אני

כוהן. אז העלו אותו כמובן, והוא היה מבסוט, ובאמת, הוא היה באמת... וכשהוא נפטר, אז הוא עלה לשמיים, ואמרו: איך נדון אותו? תראה, מצד אחד, הבן אדם באמת היה צדיק, הוא היה באמת משקיע בתפילות, הכול, אבל מצד שני, הוא שיקר כל החיים שהוא היה כוהן. אמרו: טוב... -זה נסלח? -רגע, אז אמרו לו: שמע, על כל זה שהיית כוהן, אנחנו... שנה תהיה בגיהינום, תכפר על זה, ואחרי זה ניקח אותך לגן עדן. אחרי שנה שהוא היה בגיהינום, עוד שנה קיבל גיהינום. הוא אמר להם: רגע, אבל אמרתם שנה אחת. אמרו לו: כן, זה היה שנה על כוהן, עכשיו אתה שנה על לוי. אז באמת, רק משהו אחרון לסיום, היה פעם אחת איזה זוג אחד, שעם זה נסיים, היה איזה זוג

אחד שקיבל מעטפה בחתונה: זוג כרטיסים לזמר יובל טייב הגדול. ומה זה, אתה יודע מה זה כרטיס ליובל טייב? זה משהו אדיר. ואמרו: יאללה, מי שלח לנו את הכרטיס הזה? מי שלח את הכרטיס הזה? איך זה...? מה?... טוב, לא ידעו מי שלח באמת את הכרטיס הזה, וניסו אולי לדבר עם המשפחה, ניסו לחשוב מי זה. לא יודעים מי זה ששלח את הכרטיס. אז טוב, בקיצור, הלכו להופעה של יובל טייב וממש נהנו, ותוך כדי הם מנסים להבין מי שלח להם את הכרטיס הזה. אולי אני. -לא יודע, וזה היה כל כך - גם יקר היום להשיג כרטיס של יובל טייב, זה לא כזה פשוט. מי שלח את הכרטיס? וכשהם חזרו הביתה, הם ראו - כל הבית מרוקן, אין שם כלום, עם פתק: עכשיו אתם יודעים

מי שלח לכם את הכרטיס הזה. אז זה תפקידו, רבותיי, של יצר הרע, להביא לכם כביכול הופ הופ הופ הופ הופ, אבל תיזהרו, רבותיי, זה תפקידו. להיזהר, רבותיי. אז אנחנו מבינים למה פינת הבריאות, כי הצחוק מרפא את הנשמה, מחיה אותה. אם אפשר עוד משהו קטן. יושב פה באמת חברותא שלי כל בוקר, אני כל כך שמח לפחות שאיך אומרים? יצא לי להיות איתו פה, בשולחן הזה, כי באמת, בזכותו באמת אפשר להגיד שכל התורה שלי, אפשר להגיד - ממנו. תראה, כשאני קיבלתי את הכרטיסיות, אני ראיתי: הרב בארי, אב בית דין בבית דין צדק "דרכי משפט" וראש מכון לדיינות, כל כך הרבה תארים, ובאמת, בן פורת יוסף, בן אדם צעיר. יהי רצון שנזכה באמת ולעולם לא נטעה,

אמן. -אמן. באמת כבוד שהרב בא אלינו. איך זה להיות חברותא של הרב יעקב? אפשר ללמוד לידו? האמת שמאוד קשה ללמוד לידו כי הוא כל הזמן מעניין אותך, אני מדבר עכשיו על תורנית, כל הזמן הראש שלו עובד איפה למצוא שאלות, הראש שלו מאוד מאוד... כל הזמן הוא יוצר. הרי הוא יוצר למעשה את הבדיחות, למי שלא יודע, אבל צריך לדעת שמשהו, במיוחד בסטנדאפיסט הזה, שהוא מאוד יודע לייצר את הבדיחות תוך כדי שאנחנו לומדים, כמו שאומרת הגמרא שהיה אחד מהאמוראים שתמיד היה נותן מילתא דבדיחותא, דברים של צחוק כדי לפתוח את... אז הוא דואג לנו ולכולל מסביבנו. קודם כול, הוא נותן לנו דבר טוב על הבוקר ואז הלימוד זורם, אבל יש לציין שמדובר פה

ביהודי תלמיד חכם, שאני תמיד אומר לו, אני מקנא בו. שש וחצי שנים מהתשובה שלו, שמי שמכיר אותו בעבר הרחוק, זאת אומרת, הוא היה שני עולמות שונים, והיום, ברוך השם, הוא בקי בגמרות והוא הגיע לחושן משפט, שזה בקושי מעטים נוגעים בחומר הזה. מדהים. מדהים. -ממש חזק וברוך. הייתה לנו שיחה ארוכה... -תמשיך. הייתה לנו שיחה ארוכה, ובאמת הבנתי מאיפה הוא הגיע. מהעולם ההוא, נקרא לזה, ככה לעולם שלנו, וזו באמת דרך ראויה לציון ולשבח. מיד יצטרף אלינו הרב מרדכי לוי, מרבני הידברות. אבל לפני כן, רוניוס, אנחנו דיברנו קודם... למי שלא יודע, רוניוס הוא גאון, גאון לא רק בלנגן. -אני אתחיל להסמיק... תורת המקאם, שגם על זה אנחנו

נדבר באחת ההזדמנויות, בעזרת השם, הקרובות, על תורת המקאם. יש את השיר ששרתי אותו עם קובי פרץ, כשהוא השתחרר. שמע, זה היה מרגש. היינו במסיבת הודיה שלו, שרנו ובכינו יחד. -וואי, הייתי שמח להיות. בכי של שמחה. -מאוד יפה. בכי של שמחה. אפשר לשמוע אותו ממך? כן, בהחלט. מוקדש לכולכם. -מחיאות כפיים! יובל טייב! איזה כיף להיות כאן. תודה רבה לכולם. איזה יופי. -תודה לבית של הידברות. אז תודה רבה לרוניוס, באמת, על הנעימוּת והנעימוֹת. הצטרף אלינו הרב מרדכי לוי היקר. אנחנו בעזרת השם מיד נשמע את הרב. בספר ויקרא מוזכרים כל מיני שמות של קורבנות: עולה, שלמים, מנחה, כבר דיברנו על זה בתחילת התוכנית. הרב אסוס, אפשר הסבר

קצר על כל קורבן וקורבן? מה המשמעות של כל קורבן? אנחנו, הצופים, אני לפחות, שומע, אני לא... עולה, שלמים, עולה, יורד... מה? הרב יסביר לנו, בבקשה. זהו, בגדול, יש לנו שלושה סוגים, נקרא לזה, שלושה סוגים של קורבנות. יש לנו את קורבן עולה, שזה עולה כליל, ויש לנו קודשים, שנקראים קודשים קלים, ויש לנו קורבנות שנקראים קודשי קודשים. מה ההבדל ביניהם? קורבן עולה - כשמה כן היא, היא עולה כליל על המזבח, אף אחד לא אוכל ממנה, אף אחד לא מקבל ממנה שום דבר. יש לנו עולות חובה ויש לנו עולות נדבה. בן אדם רוצה להביא קורבן לקב"ה, תביא ממה שאתה רוצה. אתה מביא קורבן, זה נקרא קורבן עולה. אז קודשים, אמרנו, יש לנו עולה שזה

עולה כליל. יש לנו את קודשי הקודשים, שזה כמו חטאת, כמו אשם, ששם הבעלים, מי שהביא את הקורבן, לא מקבל שום דבר, רק הכוהנים מקבלם את החלק שלהם מהקורבן, והשאר עולה כליל על המזבח. ויש לנו את הקודשים הקלים, שזה כמו שאמרת, קורבן תודה, קורבן פסח, קורבן בכור. יש הרבה קורבנות שנקראים קודשים קלים, ששם הם נקראים שלמים. למה הם נקראים שלמים? כי הם עושים שלום בין כולם, גם הכוהן מקבל חזה ושוק, גם המזבח מקבל את חלקו, יותר את הכבד, את החלב וכו,' וגם הבעלים מקבלים לאכול את הבשר שנשאר. הכול הולך לבעלים, הם אוכלים את זה, כל קורבן וקורבן את הזמן שלו, יש קורבן של יום אחד, חצי יום, יום ולילה, שני ימים ולילה, כל אחד

וזמן האכילה שלו. זה נקרא קודשים קלים, שנקרא שלמים, ויש לנו קורבן מנחה. מה זה מנחה? מנחה זו נדבה, נדבה שהעני מביא. מסכן, אין לו כסף לא להביא פר ולא להביא כבש, ולא להביא אפילו עוף. מה הוא יכול להביא? קומץ של מנחה, קצת סולת עם שמן זית, לא לשכוח לשים לבונה, לבונה, זה נותן ריח טוב. ועם זה, הוא מביא את זה לכוהן, הכוהן קומץ מלוא קומצו זה דבר כזה, ממש קמצוץ של סולת עם שמן הזית, עם הלבונה ביחד, מקריב את זה על גבי המזבח, ושאר כל הסולת, הכוהנים והעני ביחד מקבלים את זה, זו מנחת עני. זה נקרא מנחה. אז זה ההבדל. אז עולה, כמו שאמרנו, זה כשמה כן היא, עולה כליל, קודשי קודשים, רובה לשמיים אבל חלק לכוהנים.

וקודשים קלים, זה עושה שלמים, זה עושה שלום בין כולם. זו החלוקה הגדולה של הקורבנות. יפה מאוד. אני ראיתי תקליטור לפני מספר שנים, שהוא בעצם סרט אנימציה שמתאר את כל הקרבת הקורבנות, יפה מאוד. אני חושב, אם אני לא טועה של הרב עמרוסי או משהו כזה. ממש חימם את הלב לראות כמעט, כמעט בחוש, איך באמת דברים... זה חשוב. היום אין את החוש הזה באמת. נכון. נכון. -לצערנו אפילו לפעמים... הבן שלי הקטן שאל אותי על מליחה. אמרתי לו... שאלתי מישהו ששחט, אמרתי לו: עשית מליחה על הקורבן? על הבשר? סליחה... אז הבן שלי אומר: אבא, אבל זה קשור לבית המקדש. הילדים אפילו את זה לא מכירים. קונים מהחנות, זורקים לסיר, לא יודעים שיש

אפילו מליחה, שזה דבר חובה. הרב מרדכי לוי, מה שלומך? -ברוך השם, כמה נחמד להיות שוב פה, בפאנל הנפלא. -מדי שבוע בשבוע. -כן. ובכן, הפרשיות שאנחנו עכשיו מתחילים לעסוק בהן, פרשיות הקורבנות, יש בזה תקווה גדולה לכל אדם. משום שמה מטרת הקורבן? אדם שחטא, חטא בשוגג או במחשבה, אז יש כל מיני קורבנות, כל קורבן בא לכפר. זאת אומרת, גם אם אדם מעד, גם אם אדם לא ידע, לא היה מודע, יצרו תקף אותו ועבר עבירה, זה אומר שהוא לא אבוד, ניתן לתקן. זה נותן הרבה כוח לאדם שידע. אין אחד... כתוב: ככל שאדם גדול מחברו, כך יצרו גדול ממנו. ולכן, זה בא לתת, להפיח תקווה אצל כל יהודי ויהודי. בפרט אנחנו יודעים, צופים בנו עכשיו המון

צופים ולפעמים בן אדם רוצה להתחזק קצת, קצת להתקרב, אבל הוא אומר: מה, בורא עולם יסלח לי על כל מה שעשיתי? אני אבוד, כמה דברים עברתי. באים, אומרים לו: תדע לך, כשהיה בית מקדש, היו קורבנות, זה בא ללמד אותנו: לא משנה איזו עבירה בן אדם עשה, תמיד הוא יכול לשוב בתשובה. איך כתוב? "שבע ייפול צדיק וקם." אפילו צדיק נופל שבע פעמים - הוא קם. וכדי להמחיש את זה, מסופר פעם על מלך אחד שישב בגינה שלו שם, בבוסתן, ורצה לשתות איזה משקה קר. קרא למשרת שלו, אמר לו: תביא לי איזה מיץ טוב. כמובן, המשרת מסור, הולך למטבח, סוחט לו ככה מיץ תפוזים טבעי, ככה בכוס קריסטל, אמר: אבל למלך נביא איזו תחתית יפה, מיוחדת. ראה שיש שם

איזו תחתית מעץ זית עם חיטובים מיוחדים, שהמלך קנה את זה מאיזה אוסף, עלה לו 2,000 דולר. הוא בהתרגשות רבה מניח את הכוס על התחתית, ומתקרב לכיוון המלך. ככל שהוא מתקרב למלך, מרוב התרגשות, הוא מעד ואז נשמטה הכוס עם התחתית, אבל הוא הצליח לאחוז את הכוס. אבל התחתית נפלה, בדיוק למזלו הרע, לאיזה בור שבאותו רגע היו חופרים בגינה. רצו לשים שם כלונסאות, לשים שם סככה. בור עמוק, שלושה מטרים, כבר יצוק בטון, אבל הבור מאוד מאוד צר, בערך עשרה סנטימטרים. הוא מנסה עם היד, להכניס את היד, אולי למשוך, אבל הוא לא יכול, זה שלושה מטרים, הוא לא יכול. הוא בא עם פנים נפולות, בוכה. המלך אומר לו: מה קרה? התחיל לבכות ולספר לו:

אוי ואבוי, זו התחתית מעץ הזית, זה... המלך אמר: לא נורא, מחר יבוא הקבלן, נראה, אולי יש לו פתרון איך נוכל להוציא את חתיכת העץ הזאת. מגיע הקבלן למוחרת, מספר לו המלך את אשר קרה. אומר הקבלן: אין שום בעיה. אני אזמין את "אבי מנופים" ו... -פרסומת סמויה. יש לו מקדחים ככה רציניים. ליד זה אנחנו נחפור עוד בור, גם בעומק שלושה מטרים, אבל ברוחב של בערך מטר. נשחיל שם בן אדם פועל, והוא עם מקדחה מצד לצד, איך זה נקרא היום? "דוך אנד דוך?" ואז עם היד הוא ישלוף את זה ו... אמר לו: טוב, כמה זה יעלה? כמה זמן זה ייקח? אמר: זה יעלה בערך 4 אלף דולר, זה ייקח בערך שבועיים כי המנופים האלה עולים המון כסף, צריכים לסגור

כבישים וכו.' אמר לו המלך: מה, השתגעת? זה בסך הכול שווה 2,000 דולר. מה, אני אשקיע 4 אלף? זה לא פתרון. לא רוצה. טוב, לא רוצה - לא צריך. אמר המלך: אני אנסה אולי פתרון אחר. קרא לעוד איזה קבלן עבודה שם. אמר לו: יש לך אולי רעיון? כך וכך קרה. אמר לו: כן, יש לי רעיון. אני מביא טרקטור שופל, אני פה, את כל הגינה פה אני טוחן, הורס, חורש, נסנן את הכול, נגיע לתחתית ואז מחדש נביא חולות ועוד פעם נשתול פה גינה, והכול מחדש. אמר: כמה זמן זה ייקח? כמה זה יעלה? אמר לו: זה ייקח בערך חודש ימים, זה יעלה איזה 10 אלף דולר. אמר: השתגעתם כולכם? בסך הכול אני רוצה את התחתית. טוב, אין פתרון. המלך היה מאוד עצוב. אחד מהשרים

שהיו מקורבים אליו ראה אותו עצוב. מה קרה, המלך? סיפר לו. אמר לו: תגיד לי, ניסית אולי לפנות לרב של היהודים? אמר: למה? הרב של היהודים הוא גם קבלן? הוא אמר: לא, אבל היהודים, כל בעיה שיש להם פונים לרב, הרב תמיד יש לו פתרונות. תנסה. אמר: טוב, תקראו מהר לרב של היהודים. הרב נבהל, המלך קורה לו. מה קרה? איזו גזרה על היהודים? בא מבוהל: כן? אמר לו: תירגע, הכול בסדר. כך וכך קרה. יש לך פתרון? אמר לו: כן, יש לי פתרון. אה, כמה זה יעלה, תגיד לי? אמר: זה לא יעלה כסף. -מה? כמה זמן זה ייקח? הוא אומר: 3-2 דקות. מה אתה אומר. מה הפתרון? אמר: תביא מהר צינור, תביא צינור. הביאו צינור. אמר למשרת: תחבר את זה בבקשה לברז

המים. לקח את הקצה השני של הצינור, שם בראש הבור, אמר: תפתח את הברז. ואז התחיל להציף את כל הבור עם המים התחתית, שהייתה מעץ זית, התחילה לצוף לאט לאט, יצאה למעלה. הוציא את זה, אמר למלך: קח, בבקשה. המלך חיבק אותו, נישק אותו, אמר: אה, איזה יהודים חכמים אתם! זה כמובן משל. אבל מה הנמשל? כתוב: כל יהודי הוא כמו עץ זית. "כי האדם עץ השדה." כל יהודי יש לו בחיים נפילות. הוא מרגיש שהוא נפל, הוא עשה עבירות, הוא אומר: אין לי תקנה, אין לי סיכוי לצאת ממה שנכנסתי. יצר הרע אומר לו: עזוב, אין לך סיכוי. כדי לצאת מהמבוך, אתה צריך להשקיע, להביא עכשיו מנופים, להסתבך... יצר הרע מהצד השני בא, אומר: לא, אתה צריך עכשיו

להפוך את כל החיים שלך, אין לך סיכוי. מילא, אם היית גר באזור אחר, משפחה אחרת, אישה אחרת, אז אתה יכול להשתנות. אין מצב. הוא אומר דבר כזה: "הוי כל צמא לכו למים." אומרים חז"ל: "אין מים אלא תורה." ברגע שיהודי מתחבר לתורה, מציף את עצמו במים, לא משנה לאיזה בור הוא נפל, התורה הזאת מרוממת אותו, מרימה אותו מעלה מעלה, והוא יוצא מכל מבוך של בעיה בחיים. ואלו למעשה פרשיות השבוע שלנו, זה גם ויקרא וגם פרשת זכור. "ויקרא" - גם אם אדם נפל לבור, אל תשמע לקול עמלק שאומר לך "אשר קרך בדרך," מקרר אותך מעבודת השם. יש סיכוי, יש תקווה לכולם. ואנחנו פה זוכים, בהידברות, ברוך השם, באמת, מקבלים המון טלפונים, פניות, מיילים

כל השנה מהמון יהודים יקרים מהארץ ומהעולם שרוצים להתחזק כי שומעים לתכנים של הידברות, רוצים להתקרב וחושבים שחס ושלום, בגלל שעשו עבירות חמורות, אין להם תקווה. אז תדעו לכם, יש פה צוות מסור שמתקשרים, מכוונים אותם יושב פה אחד שהוא מקו ההלכה של הידברות, שמתקשרים אליו. -הרב, שיהיה בריא, שלמה בארי. כשמו כן הוא, שם האדם מעיד על המהות שלו. שלמה - חכם כשלמה. בארי -באר, מים נובעים. אז בעזרת השם, כל הצופים היקרים ששומעים אותנו ורוצים, בעזרת השם להתחזק, רוצים שיכוונו אותם, אין עבירה שאין לה תשובה, אין כזה דבר. בעזרת השם, בשם השם נעשה ונצליח. -חיזקת אותנו מאוד, הרב, כרגיל. אני רוצה בבקשה לחזור אליך, הרב

בארי, אב בית הדין היקר. שוב פעם תודה שבאת אלינו. השמחה והעונג כולו שלי. אני מריח שהוא יהיה פה בתוכניות הבאות עוד. -הלוואי, בעזרת השם, ברוך הבא תמיד. אנחנו בפרשה הזאת עוסקים בעושק וגזל של שכר שכיר. איך בית הדין היום מתעסק עם הדברים הללו? אז קודם כול, לגבי עושק ושכר שכיר, כמו שאתם מבינים, זה נושא מאוד רחב. יש היום את המושגים היותר משפטיים בעושק ושכר שכיר, שזה קיים בבית דין לעבודה, כמו שאתם יודעים. אבל בית הדין היום, בימינו, דווקא בעניין הזה הוא כן מנסה, משתדל ללכת דווקא בקו העדין הזה של חוקי המדינה בעניינים האלה. המקור לזה זה בירושלמי במסכת בבא מציעא בפרק ג, שעל זה נאמר "המנהג מבטל הלכה,"

שכיוון שיש מנהג הפועלים לתת זכויות של העובד על ידי המעביד, אז צריך ללכת ממש על חבל דק ולבדוק אילו חוקים לוקחים, שזה עניין של שכר שכיר, של עושק. עושק זה אומר שאם המעביד משאיר אצלו את הכסף של העובד, זה נקרא לעשוק, זה נקרא עושק. ושכר שכיר, יש עניין של "בל תלין," "ביומו תיתן שכרו." יש חמישה לאווין ועשה אחד, כמו שהסמ"ע מונה אותם אחד אחד ב"חושן משפט." ב"בחושן משפט" בסימן שלט, סעיף קטן א, שמה הוא מונה אחד אחד והוא מסביר אותם בצורה יפה מאוד. זה כל אחד שיש יחסי עובד ומעביד, הוא פשוט צריך לתת את זה. עכשיו, כשמגיע לבית הדין כזה דבר, בזמן הזה, כמו שאתה שואל, אז שמה הדיינים, פה יש להם עבודה קשה עכשיו,

כרגע, בשעה שאנו מדברים, יש לנו תיק כזה מונח על השולחן שהוא מורכב עם המון המון המון פרטים של דברים שקשורים, האמת היא, לחשבות שכר וכו.' לדוגמה, שני בעלי דינים, כדוגמה, כן? אחת עבדה בלי תלוש שבע וחצי שנים בחנות מסוימת, אני לא יכול לחשוף פרטים, אבל היא רצתה לעבוד בלי תלוש בגלל שהפריע למשהו אחר. בסדר. אז אחרי שבע וחצי שנים כבר, איך אומרים? נהיה ביניהם לא הכי יחסים טובים והיא הגישה מכתב פיטורין ונעלה את החנות בלי להודיע מראש, ואחרי זה תבעה אותו לבית הדין אצלנו: היא רוצה את כל הזכויות של עובד ומעביד. מאידך גיסא, הוא בא וטוען: רגע, סליחה, את רצית לעבוד בלי תלוש, את עוד רוצה זכויות? והתחילו הוויכוחים,

משהו. איך בית הדין מתייחס לדבר הזה? אז גם בזה יש חוק מטעם חוקי העבודה שגם מי שעובד בלי תלוש, אז גם הוא צריך לקבל את כל הזכויות. זה צריך להיות דבר שהוא נראה מופקע הלכתית כי כל תנאי שבממון הוא קיים. איך מסתדרים עם הדבר הזה? זה לא פשוט, אבל כיוון שכאן צריכים ללכת וכן לדון לפי חוקי העבודה, בעניינים האלה בית הדין כן בודק. אנחנו אמורים לשבת וללמוד, ברוך השם, עם שנים שאנחנו כבר צברנו ניסיון דווקא בעניינים האלה, אז אנחנו מכירים, יש את הפיצויים, מתי, אילו חוקים הם בסיסיים, מהותיים, לוקחים כנסות או פסקי דין של שופטים וזה לא תמיד מתייחסים, בהכרח לא, אבל מתייחסים יותר לחוקים יסודיים מהותיים, חגים, הבראה,

גם אם לא היה תלוש שכר. זה נושא מאוד מעניין. הנושא היותר מעניין שיש: שאלה שגם מונחת, כרגע הגיעה לפתחנו, באברך כולל, מה מעמדו של אברך כולל? אברך כולל חשוב, שהחליט שפתאום, כמו שהתקשר אליי ראש כולל חשוב, הוא אומר לי: האברך עוזב את הכולל. יש לו כולל מצומצם של שישה אברכים. אחד יוצא, הוא אומר לי: זה הורס את כל מערכת הכולל. אין עכשיו את האווירה. הוא, לא יהיה לו אברך, עוד ארבעה יישארו לבד, יגידו: אין אווירה, אנחנו יוצאים. האם אני חייב לשלם לו את החודש שעבר או לא? שאלה קשה. לפטר אברך באמצע החודש, באמצע השנה. לדוגמה, יפטר אותו בחנוכה. האם הוא צריך לשלם לו עד סוף הזמן, בפסח? כל זה תלוי מה מעמדו של אברך

בהלכה: האם המעמד שלו כמו עובד ומעביד, יש בין ראש הכולל לבין האברך יחסי עובד ומעביד, או שזה רק קבלת מלגה? הנפקא מינה היא פשוטה מאוד. אם נגיד שיש לראש כולל עניין בזה שהוא לומד מחמת זה שלמשל ראש כולל, שהוא ככה כותב בספר "חוקת משפט," זה דבר מאוד מעניין, בעמוד פט, הוא מביא דבר מאוד מעניין, שאם ראש כולל הולך ואוסף כספים בחוץ לארץ, למשל, כן? אז יוצא שעכשיו כרגע, כשיושבים ולומדים בכולל, והוא מקבל כסף מחוץ לארץ והוא גם לוקח את האחוזים המותרים על פי ההלכה, הרב בן ציון אבא שאול למשל אומר: עד 49 אחוז אתה יכול לקחת. אז יוצא שיש לך פה מפעל. יושבים אברכים, אתה גם מרוויח עליהם אז יש יחסי עובד ומעביד. הנפקא

מינה היא שאתה צריך לשלם בזמן. אם לא תשלם בזמן, תעבור על "בל תלין" ועל חמישה לאווין ועשה אחד, "ביומו תיתן שכרו." עד כדי כך הדברים מגיעים. גם כשמגיעים לבית הדין ראש כולל עם אברכים שיש ביניהם דין ודברים, שמה גם מסתכלים על חוקים מסוימים. כמובן, אין פיצויי פיטורין, אין חגים, אין הבראה, כי שוב, אין מושג של חוק המדינה בדברים האלה. אין מנהג, באברכים עדיין לא נוצר כזה דבר. אברכים צריכים לעשות איגוד אברכים כדי שייווצר אולי כזה מנהג. אבל זה הדבר המעניין. שבט הלוי, יש לציין... -יפה מאוד. יש לציין ששבט הלוי בחושן משפט בחלק ח בסימן שטו כותב דבר מדהים. הוא אומר: העניין שאנחנו יכולים, הגדר לבדוק מה יחסי עובד

ומעביד, האם זה קיים באברכים, זה אם ראש הכולל מגביל את האברך מה ללמוד, איך ללמוד, איפה ללמוד, שמירת סדרים קפדנית וגם כן מבחנים - הוא אומר: זה יחסי עובד ומעביד, והנפקא מינה, כמו שאמרנו, צריך לשלם בזמן. פיטר אותו באמצע הזמן - ישלם לו עד סוף הזמן. אין מה לעשות. -יפה מאוד, זה פירוש... לא חשבתי לקבל תשובה כל כך מדוקדקת. אגב, הרב שם לב שכשהרב אמר "אברך," איך פניו של יעקב אורו. קודם כול, ממש יישר כוח. אני מאוד נהניתי פה בתוכנית עם כל תלמידי החכמים והמוזיקה שמעוררת את הלבבות. אני רק הייתי רוצה קצת לפרגן מכל הלב, כן? הקב"ה זימן אותנו ביחד עם הזמר המפורסם, עוד כשאני הייתי בתור ילד אני זוכר אותו לא מעט

ואני, רק חשוב לציין, יש לי ימים מאוד מאוד עמוסים, הוא יודע, אני לא ישן לפני שתיים, שלוש לפנות בוקר. יש לחץ של פסקי דין, של שיעורים, של הכול, אבל כשאני נכנס לחדר הקטן שלי, חדר הלימוד, אני אומר את זה ככה, ממש בהתרגשות, אני יושב, פותח את השירים של יובל טייב, ממש כפשוטו. -וואי, איזה כיף. -ממש. ואני מתענג. לא תמיד אני מבין את המילים, יש מילים בערבית. אני די אוהב את זה. ואני מרגיש שהכול נפתח. מנתק את הטלפון, ואני מרגיש שאני עולה ומתעלה, יושב ולומד, שוכח מהכול. המוזיקה מעלה אותי למעלה. איך אומר הזוהר הקדוש? כשלומדים הנשמה עולה ושמה היא מגלה רזי תורה? אז על ידי השירים שלך. יישר כוח, תמשיך עם השירים,

זה מחזק אותנו מאוד. ולסיום, הייתי רוצה להביא פירוש יפה על דרך הרמז של אור החיים הקדוש על הפסוק השני בפרשתנו "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם "אדם כי יקריב מכם קורבן לה."' ישנם סוגים רבים של קורבנות: קורבן בקר, קורבן בהמה או קורבן מן הצאן, אך הקורבן המעולה והמובחר ביותר הוא הקורבן שזוכה האדם לקרב יהודי, לקרב יהודי רחוק למסורת שלו, למסורת שלנו, לעם ישראל, לבורא עולם. כפי שביאר רבנו אור החיים הקדוש, "עוד ירמוז לצוות את אנשי חיל להשתדל לקרב לבבות "עם בני ישראל לעבודת ה' "ולזה ייקרא קורבן לה."' אז הנה, ראינו היבט נוסף למילה קורבן, קורבן מלשון לקרב, לקרב אליו את בניו, שהשם יתברך מקרב אותנו אליו בנועם,

באהבה, בחיבוק, ואלו אולי הקורבנות היפים ביותר של דורנו. אז נאמר תודה רבה לרב אליהו אסוס, לרב אייל ישראל שטרנליב, לרב שלמה בארי, אב בית הדין, לרב מרדכי לוי וליעקב חמו הנהדר. לרוניוס שהיה איתנו ואחיו על המוזיקה הכל כך נהדרת, שמהדהדת לי עד עכשיו בראש. תודה רבה לצוות הנגנים שלנו: דוד ביתן על הקלידים, אלעד הראל על העוד וכינור, יונתן בן סימון - דרבוקה, פיצוחי "הטיב" ובת-אל קייקס, שמגיע לכם הרבה יישר כוח שאתם מפארים לנו את שולחן השבת שלכם. בעיקר ובפרט, תודה רבה לכם, הצופים, שאתם איתנו בכל שבוע ושבוע. אני מודה לכם. אנחנו בעזרת השם נתראה באותו יום, באותה שעה, בעזרת השם, בשבוע הבא בפרשת צו. אנחנו נסיים כמו שמקבלים שבת אמיתית, עם "ברכה תשימה."