הרב זמיר כהן - חכמת המזרח

תרבות המזרח תרבות עתיקה המושכת צעירי מכל העולם ביניהם ישראלים רבים המחפשים רוחניות ומשמעות מילים כמו מדיטציה טייצ'י יוגה נרונה דיקור סיני ועוד הולכות ונשמעות יותר ויותר בארצות המערביות וגם בישראל ישראל. כיצד ייתכן שישראלים כורבים פעילו את יהדותם והתחברו אליה דווקא לאחר שערכו השואעה בין חוכמות המזרח לבין החוכמה שבארון הספרים היהודי התיק היומים. הרב זמיר כהן בהרצאתו המרתקת מציג את זוהר לעומת זוהר ומדריך את העוסק בחיפוש רוחני כיצד יוכל לממש את שאיפתו מהר יותר, גבוה יותר וחזק יותר.

שלום וערב טוב. כאשר מתעסקים בחוכמות המזרח מול חוכמות היהדות, אין הכוונה לעסוק במשחקי כפיפות ידיים ילדותיים, מכיוון שלא זה העניין מי יותר חזק, מי יותר חכם, אבל מכיוון שרואים כל כך הרבה צעירים בפרט שיוצאים למזרח ומחפשים את עצמם, מחפשים מילוי, מחפשים סיפוק, מחפשים רוחניות. אז ודאי שמן הראוי לברר וללבן האם באמת יש מה לעשות שם יחסית ליהדות או שמה אפשר אצלנו לקבל את הכל וגם באיכות הרבה יותר טובה. לכן נפתח במדיטציה מה שמקובל שם ומה שיש ביהדות. השקפת חיים בכלל. עיצוב האישיות, תיקון המידות. רפואה סינית כפי שהזמן יאפשר לנו. אם נסכם את כל שיטות המדיטציה המקובלות במזרח וחדרו בשנים האחרונות לעולם המערבי,

ניתן לחלק אותן לשתי קטגוריות עיקריות. הקטגוריה אחת אלה המדיטציות שנקראות בשם הכולל מדיטציה קשה. כלומר אומרים לאדם שב עם עצמך תתרכז. במה? בשום דבר. אל תאפשר לשום מחשבה לחדור אליך למוח. כל מחשבה שמגיעה, תסלק אותה מיד. הם קוראים לה מדיטציה זו בשם אפקט הראי. הראי. כל קרן אור שמגיע מיד נשלח חזרה. אל תקלוט שום מחשבה. שב, רגוע, אל תחשוב על שום דבר. לזה הם קוראים מדיטציה קשה. מכיוון שגם הם מודעים שזה לא בריא. הרי המוח בנוי כדי לחשוב. וכשאומרים לו אל תחשוב זה לא בריא אבל לאחר מכן כשאתה קם אתה יותר רגוע יותר רפוי אמנם הם לא בדיוק צודקים שהם טוענים שאתה לא חושב הרי אתה חושב על זה שלא לחשוב אבל בסדר אל

תחשוב על כלום כלומר אל תיתן לשום נושא להטריד אותך באותה שעה תרגע הקטגוריה האחרת היא המדיטציה הרקה כלומר תתרכז אבל בדבר אחד תפעיל את המחשבה אבל החשיבה צריכה להתרכז בדבר אחד. זה יכול להיות מנטרה מסוימת, מילים קבוות שאתה חוזר עליהן שוב ושוב ומתרכז רק בהן. זה יכול להיות כל דבר בעולם, פרח מסוים, הבהן שלך או של מישהו אחר. תתרכז, תחשוב על דבר אחד, אל תתרכז בשום דבר אחר. לזה הם קוראים בשם אפקט המטטה. כלומר על שם אותו נזיר בודהיסטי ששאל את הגורו שלו מה עליי לעשות כדי להגיע להרפיה, לאיזון, להרמוניה, אמר לו, "עליך לצאת ליער למשך שלושה ימים למקום שרגל אדם לא דרכה בו. ושם כך איתך מטה ואתה אמור במשך שלושה

ימים לטא את העלים שביער. באותם ימים אסור לך להתרכז בשום דבר, רק במטטה ובעלים. ואז כאשר תשוב לכאן אתה תהיה רגוע, תהיה שלב, חיים חדשים וכן הלאה. אז זה נקרא אפקט המטטה. המציאות היא שכאשר האדם באמת מתרכז בדבר מסוים, לא מאפשר למוח שלו להיות מורד ממרוצת החיים, מהקשיים, מהצרות, יוצא מהשגרה. נרגע יותר. מה אומרת היהדות בעניין הזה? האם יש ליהדות מענה על מדיטציה? אז נראה באמת מה יש ביהדות ואחר כך נבדוק האם יש כאן השוואה או העדפה. כל אחד כמובן יוכל להחליט לעצמו. יש פסוק מפורסם שמופיע בתהילים שאומר אותו דוד המלך על עצמו. כך הוא מעיד על עצמו. שיויתי השם לנגדי תמיד. יש מכנים כיום את ההתבוננות הזאת בשוויויתי

השם לנגדי תמיד יש מכנים אותה בשם מדיטציה קבלית שם מודרני אבל דוד המלך כמובן לא השתמש במילה מדיטציה אבל הוא אומר אני תמיד מרוכז בדבר אחד שיויתי השם שם הוויה י אחר כך ה וה לנגדי תמיד מול עיניי תמיד אני רואה את שם הוויה ככה אני נוהג ככה אני משתדל מתאמץ הארי הקדוש קדוש כותב בתחילת שער רוח הקודש לו ספר שלם שער רוח הקודש בתחילת הספר הוא כותב שאדם שישב ברוגע ויתרכז בשם הוויה בארבע האותיות האלה של השיויתי השם נגדי תמיד אבל בשם הוויה י אחר כך ה וה וינסה לצייר את ארבע האותיות האלה בצבע מסוים זה לא תלוי בך באיזה צבע תוכל לראות בדמיונך את שם הוויה אתה יכול להחליט על צבע מסוים ולא תצליח אף פעם לראות וזה

משתנה מאדם לאדם. בהתאם לצבע שתראה את שם הוויה, אתה יכול לעמוד על רמתך הרוחנית. שם הוא כותב מגוון של צבעים כידוע על פי הקבלה. יש משמעות גדולה לצבעים. גם ה10 ספירות בפרדס רימונים כתוב שכל ספירה יש לה צבע אחר. בכלל כל הצבע בטבע יש לו משמעות גדולה על פי היסודות האלה. וכאן כאשר האדם רואה את שם הוויה, כשהוא יושב ברוגע, בשלווה או צמת עיניו, מתרכז בשם הוויה. על פי הצבע אתה יכול לעמוד על רמתך הרוחנית. שם הוא כותב צבע זהב משמעותו כך, אדום כך, לבן כך וכן הלאה. דוד המלך שהיה מורגל בשיוויתי השם לנגדי תמיד, לעתים בזמנים קשים ביותר, הוא פורץ בשירה. תופעה מאוד מוזרה שקשה מאוד למצוא לה אח ורע אצל אדם מן

השורה. בזמנים קשים האדם בדרך כלל בעצבות לפעמים אפילו בדיכעונות קשה לו. יש מזמור ידוע מזמור לדוד השם רואי לא החסר. בנאות דשירביצני על מי מנוחות ינהלני. בהמשך הוא אומר גם כי אלך בגי צל מוות לא יררה. על איזה גי צל מוות הוא מדבר? אומרים חז"ל במדרש את המזמור הזה חיבר דוד המלך. בשעה שהיה נרדף על ידי שאול, לא כאשר ישב על כיסא מלכותו. ושאול המלך ידע שזה שעתיד לרשת אותו היה רודף אחריו ומבקש להורגו. כמו שבתהילים יש כמה מזמורים כאלה כשרדפו אחריו בתנ"ך מסופר שהיה בורח ממקום למקום. והנה בן ההרים בלילות הוא מסתובב רץ בורח ולא שמחבל רודף אחריו. עוד אולי בסלולרי הוא יתקשר ויזמין את המשטרה. החוק המלך רודף

אחריו עם הצבא ורוצה להרוג אותו לילה דוד רץ בין ההרים פתאום פותח בשירה מזמור לדוד זמר בלשון הקודש הוא יותר משיר שיר שעמם לאדם לפעמים בא לו לשיר אז הוא שר או כולם שרים הוא מצטרף לשירה זמר זה יותר משיר זה פורץ מהלב הוא מזמר זה בא מבפנים מזמור לדוד מה קרה דוד מה אתה כל כך מאושר רוצים להרוג אותך הוא אומר אני לא דואג השם רועי אני כמו כבש. מה אני מבין? יש לי רועה. אם הוא הרוע שלי אז לא אחסר, לא חסר לי כלום. כי אני יודע שהרועה הזה בנאות דשא ירביצני, לא לשון הרבצה במכות, אלא ירביצני. מרביצים את הצאון בנאות דשא שישבו וינוחו ויאכלו. מאכלים מזינים וטובים. על מי מנוחות ינהלני. הוא יוביל אותי למקומות טובים

של מי מנוחות. בהמשך. הוא אומר, גם כי אלך בגי צל מוות לא יררה. אני הולך בגי בין ההרים שם. צל מוות, חושך, פחד, אני לא מפחד מרע. למה? כי אתה עמדי. מה שיקרה זה לטובה. שבטך ומשענתך המה ינחמוני. השבט והמשענת שניהם מקלות. אבל יש הבדל. בשבט מקים ועל המשענת נשענים. אומר דוד, אותו המקל שאתה מכה אותי זה המקל שאני נשען עליו. לא יררע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המינחמוני. הנחמה שלי גם מהמכות שאני מקבל. כי אני יודע מי נותן לי אותם ואני יודע שהוא אוהב אותי כמו שהוא אוהב כל אדם שהוא בר את תכלית הבריאה להטיב לבריות ואם יש סבל וייסורים או שזה נועד לנקות את האדם או לרומם אותו לגבעים שהוא לא היה מגיע עליהם אלמלא

אותם ייסורים לפעמים הייסורים מוציאים את האדם מהשגרה של הכסף והחומר פתאום הוא מגלה יש עולם רוחני פנימי יותר הרבה מעידים על עצמם לכאן הגעתי מהרצאה אחרת בקריית שמואל ומישהיא שם סיפרה לי שהיא מודה לאלוקים על ההתקף לב שהיא קיבלה לאחרונה. מודה למה היא אומרת פתאום זה הכניס לי את כל החיים לפרופורציה. פחות חומר, יותר רוח, אני מתמקדת יותר בדברים חשובים. היא מודה לאלוקים שעשה לה את הפסק זמן אבל זוהי גדולה. שאדם יראה את הטוב שבבעיה, זוהי גדולה של אדם. ואומר דוד המלך, אני שר גם על זה ששאול רודף אחריי, אני שר, אני מזמר, כי אני יודע שזה ודאי לטובתי. איזה אדם יכול להגיע לגבועים כאלה? זה אדם שאין לו צרות

בחיים. אדם כזה אין לו צרות כלפי חוץ כלפי הסביבה הוא סובל קשות אבל זה אדם הכי מאושר בעולם הוא יודע שהכל לטובתי מי שנותן לי אוהב אותי אני רואה אותו תמיד מול העיניים לא אותו כי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף אבל שיויתי השם לנגדי תמיד בכל התמודדות בכל שאלה בכל מצוקה אני שואל את עצמי מה רצון האלוקים ממני במקום העבודה זרקו משפט מעליב איך אתייחס בא לי להתפרץ ולהגיב ברחוב בתור לא חשוב איפה אבל אני שואל את עצמי, מה רצון השם ממני? שיויתי השם לנגדי תמיד? איך הוא היה רוצה שאני אתנהגעת? האם רצון הבורא שאני אתפרץ וארחיב את מעגל הריב או שרצונו שהתגבר והתמודד והבליג לפעמים רצון השם שתגיב? השאלה איך? כי זה לא

נכון גם לומר שרצון השם שאדם תמיד יהיה כהסקופה הנדרסת. הרמב"ם כותב שדרך הנכונה שביל הזהב, דרך האמצע, לא יהיה אדם פזרן. ולא יהיה קמצן אלא נדיב, לא יהיה עצוב ולא יהיה מתהולל אלא שמח. כלומר, הקיצוניות לכל הצדדים היא לא טובה. אומר הרמב"ם, הדרך הנכונה שביל האמצע, תדע למזג בין שניהם. כאשר מעליבים אדם, רומסים אותו, צריך לדעת את הגבולות. לפעמים הוא צריך גם לומר עד כאן ולהעמיד את הדברים על מקומם. אבל גם אז תמיד צריך להפעיל את החשיבה איך לעשות את זה, איך בדיוק לנהוג כדי לפתור את הבעיה בלי להרחיב את המעגל של הריב והכעסים. כמובן שהאיזון כאן הוא מאוד עדין. גם בחינוך ילדים, אדם שמכה ילד מתוך זעם והתפרצות,

כותב הרב אולבה שיבדוק אותו אדם את עצמו האם הוא מתכוון לחנך או להתנקם. והוא כותב, אני יודע שהמילים האלה קשות. לומר שאבא מתנקם בבן, מילים קשות, אבל הוא אומר, אם אתה מקהם, מכיוון שאתה רוצה לפרוק את העצבים שלך, אז יש כאן נקמה. הוא לא שמע בקולך, אתה כועס, אתה פועק עליו את העצבים. כי אם זה היה בא מהשכל, מההיגיון, אז היית חושב איך אני מגיע לתוצאה הראויה? איך אני מביא את הילד למצב של חנוך לנער על פי דרכו בהתאם לאופיו? והתוצאה תהיה גם כי יזקין לו יסור ממנה, שהוא יקנה ויפנים את הדברים. ולא רק עכשיו, מתוך פחד הוא יעשה את מה שאני רוצה, אבל כשאני לא רואה הוא יעשה את ההפך הגמור. כמו שכותב הרב ולב שילד דומה

לקפיץ ככל שאתה דורך אותו יותר כך ברגע שתשחרר הוא יעוף יותר לגובה צריך לדעת את האיזון הנכון בין הדברים זהו שביל הזהב דרך המלך שמחנה הרמבם שאדם צריך לקחת לעצמו כשאדם רואה מול עיניו את השויתי השם לנגדי תמיד אז תמיד הקו המנחה אצלו בחיים מה רצון השם ממני מה רצון הבורא שהתנהג כעת זה אותו דוד שעם כל הצרות שלו אפשר לראות במזמורי תהילים אגב תהילים זה אחד הספרים הכי נפלאים שהאדם מן השורה קורא והוא מרגיש כאילו הוא חיבר את המילים, הוא מתמזג עם המילים, הוא מזדהה איתם, הוא מרגיש כאילו זה השיר שלי ואז הוא אומר את המילים האלה מעומק הלב ומתחבר, מתחבר לאותה אווירה נפלאה שדוד הגיע אליה על ידי הרוח הרוחנית, רוח

הקודש הגבוהה שהייתה בתוכו. זה דוד שהולך ואומר נהרות עמך וכף יחד הרים ירננו. אם יבוא אדם כאן כעת לפנינו ויאמר בדרך להרצאה ראיתי את ההרים מוחים כפיים ואת הנהרות שרים ורוקדים אנחנו נאמר שהאדם הזה לא נורמלי אבל דוד המלך ראה את זה מה פירוש ראה לא פיזית אבל התחושות הפנימיות של השמחה של החדוה הוא הולך והוא רואה את כל הבריאה רוקדת ושרה מסביב הוא רוצה להתמזג עם כל ההוויה הזאת עם כל הבריאה עם כל היופי יש לו צרות אבל זה שום דבר הוא באטמוספירה אחרת לגמרי את אותם אדם שפגעו בו הלייבו אותו הוא מסתכל עליהם ברחמים האדם הזה עדיין לא יודע איך צריך להתנהג הוא לא יורד לקתנוניות לרמה הרדודה הזו זה היסוד של השיויתי

השם לנגדי תמיד כשאדם רואה את שם הוויה לנגד עיניו מבלי להיכנס כעת לדברי הארי שהשם הוויה זה עניין רוחני ומה שזה עושה לאדם אבל אפילו מהפן היותר פשוט של החיים הפשוטים של היום יום איך להתמודד עם כל מיני מצבים כשננסה סה להשוות את אותו שמתרכז במתטה ובעלים לעומת האדם שמתרכז בשמו של מי שברא את העולם בשם הוויה. אז רואים את ההבדל הגדול. באמת יש נקודה שהרבה עורכים מדיטציות ולא שמים לב לנקודה הזו. אבל שמעתי מכמה מהם שהתחזקו ביהדות, במצוות, אז אחד הדברים המרכזיים שהם מציינים, מה גרם להם לשינוי הגדול? הרי הם תמיד חיפשו רוחניות ולפעמים היו צריכים להגיע להודו כדי לחזור לישראל ולגלות שם בהודו שיש בורא לעולם יש

פתגם כזה מהודו להודו להשם כי טוב יש הרבה שעוברים את התהליך הזה אנחנו לי אני קובי טיול שני שלי בהודו א מה גרם לי להגיע פעם ראשונה לאודו זה היה משהו כמו טיול של החבר'ה כזה

כל הסיפור הזה של הדעת נורא נורא מתחזק פה לדעתי יש פה הרבה אנשים ש שמתחזקים בתהליך הרוחני שלהם בהודו ספנים האחרונה אותו בשום דבר להגיע לאמ אי

אבל מדוע הם ערכו את השינוי? רובם מציינים את העובדה ששם הכל טוב ויפה באותה שעה, באותו רגע, אתה עורך את המדיטציה, אתה מגיע לגבהים, אתה מרגיש טוב, אבל ברגע שאתה חוזר ליום יום אז חזרת שוב ליום יום אז יש לך קצת את הרוגע אחר כך כי היית במדיטציה אבל אתה לא השתנית, לא הפכת להיות אדם אחר. לעומת זאת, כשאדם לוקח לעצמו את ההדרכה הזו של ההתבוננות בשם הוויה, את ההתבוננות בכך גם אם הוא לא עד כדי ברמה כזו של דוד שרואה תמיד את ארבע האותיות האלה של שמו של בורא העולם מול עיניו, הוא הולך ורואה מול עיניו, זו עבודה גדולה להגיע לדרגה כזו. אבל אפילו ההתבוננות הפשוטה בכל התמודדות הוא מעלה בדעתו, שיויתי השם נגדי תמיד,

מה רצון השם ממני? איך הוא רוצה שאני אתנהג כעת? זה דבר שיכול להביא את האדם לשלווה, לרוגע, לשלום בית. לשלום בית. לחינוך ילדים כראוי, להתמודדות במקום העבודה, תיקון המידות, עיצוב האישיות, הכל ברמה אחרת לגמרי. בפרט אם האדם הזה גם קובע איתים לתורה ומקבל את ההדרכה המעשית, פרקי אבות למשל, ספר נפלא שבמשפטים קצרים וחכמים נותן לאדם הרבה עומק, הרבה תבונה, הרבה הנהגה. יש מקומות שאדם נבוח, איך עדיף לעשות כך או כך? האם זה נכון לעשות כך? אבל כשהוא לומד את ההדרכה של המשפטים החכמים והקצרים האלה, הרי הוא לוקח לעצמו לחיים סטודנט לפילוסופיה. סיפר לי באחת ההרצאות שתוך ה תוך כדי הלימודים הוא הופנה ללמוד פרקי אבות

והוא אומר לראשונה הופטעתי לראות שכל המשפטים הכי חכמים ששמעתי בכל ימי חיי והתחברתי עליהם ואהבתי אותם ולא ידעתי את מקורם כל אלה מקורם בפרקי אבות אי זהו גיבור הכובש את יצרו לא זה שמכניס מכות לכולם ומקבל מדלית זהב שיתמודד מול פילו לבייתן יראה אותו אז מה זה אומר שהפיל והלוויתן חשובים יותר ממנו? גיבור אמיתי הכובש את יצרו. בא לי לעשות ואני לא עושה כי כך ראוי, כי כך צריך, כי כך נכון. זוהי גבורה אמיתית. מלך אגב, ההגדרה של מלך על פי תורת הסוד זה הראשי תיבות מוח, לב, כבד. המוח מקום המחשבות, הלב מקום הרגשות, הכבד מקום התאוות, תאוות האכילה, תאוות המינים. כשאדם שמח הוא מרגיש את זה בלב. ליבו מתרחב. עצוב

ליבו מתכווץ, כועס ליבו רותח, מתגאה ליבו מתרומם. הרגשות בלב. לא שהאיבר השרירי הזה יכול להרגיש, למת גם יש לב הוא לא מרגיש כלום. אבל הרוח ששוכנת בלב והנפש שוכנת בכבד והנשמה שוכנת במוח. היא אחראית על החשיבה. לכן האדם אף פעם לא חושב בלב ולא מתרגש בשכל, במוח. מלך זה הוא האדם שעל פי הסדר גם רואים שבגוף האדם זה הדירוג, המוח מעל הכל. כלומר להשליט את החשיבה על הרגשות ואת שניהם יחד על התאוות. זה היסוד של וידעתה היום והשבותיי לבבך כי השם הוא האלוקים. כמו שנאמר בפסוק שילוב של רגשות ושכל חשיבה שניהם יחד מביאים את האדם לשלמות הרוחנית שלו. כששניהם יחד שולטים על התאוות. אז כשאדם רואה את המשפטים היפים והחכמים

ולוקח אותם כהדרכה לחיים את זה הוא עשיר השמח בחלקו. איזה הוא מכובד. המכבד את הבריות לא זה שכולם מכבדים אותו. זה יכול להיות זמני. מכבדים אותו כי הוא חבר כנסת. ברגע שלא יהיה חבר כנסת לא יסתכלו עליו. אז זה לא אדם שמכובד מצד עצמו. אזה הוא מכובד. הוא עצמו מצד האישיות שלו. יתכן שיהיה חבר כנסת שהוא גם אדם שכל כולו נתינה. אז יכבדו אותו לא בגלל התפקיד שלו אלא בגלל האישיות שבו. איזה הוא מכובד המכבד את הבריות. כך משפטים קצרים וחכמים שנמצאים שם. אגב, גם במזרח יש הרבה חוכמה. אי אפשר להתכחש לכך יש הרבה חוכמה. יש למשל ספר שנקרא חוכמת קונפונציוס. הוא נחשב גדול חכמי סין של כל הדורות. זה השם האירופאי שלו. השם

הסיני קונקפוצה. זה השם הסיני המקורי. ישבתי לקרוא, לראות את חוכמתו. תרגמו לאנגלית ומאנגלית לעברית. בשפה מאוד קרובה לשפת המשנה. המתרגמים השתדלו לדמות את השפה לשפת המשנה ובאמת רואים אדם חכם הוא נחשב גדול חכמי סין של כל הדורות הסינים יושבים ומתרפקים על החוכמה של האדם הזה ובאמת יש שם חוכמה אבל כאשר משווים בין דבריו לבין דברי אבותינו ורבותינו מלפני אלפי שנים דברים שקובצו בפרקי אבות פרקי אבות נקראים כך מכיוון שקיבצו שם הרבה ממרות שנאמרו במשך דורות רבים אבות שמסרו לבניהם מדור לדור הרי המשנה שם מתחילה פרקי אבות זו היא מסכת אחת מהמסכתות בשס שם כתוב משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים

לנביאים אלה הזקנים שהנהיגו את ישראל לאחר מות יהושע כמו שכתוב בספר שופטים וזקנים לנביאים ונביאים שרו על אנשי כנסת הגדולה שהם היו כבר בזמן בית שני ואז מתחילים את כל הסדר של חכמי הדורות מאנשי כנסת הגדולה והלאה עד חתימת המשנה כשקונפונקציה מתייחס לאדם שאין לו כסף אבל הוא שמח בחלקו. הוא כותב כך. אשרי העני ששמח בחלקו. משפט יפה. הוא אומר לאדם אפילו שאתה עני אשריך אם אתה שמח בחלקך. אז כך זה מתורגם שם. אשרי העני ששמח בחלקו. כשנשווה את המשפט הזה לפרקי אבות מה חז"ל אומרים על אותו עניין? אתזה הוא עשיר השמח בחלקו. כלומר, אם נתבונן בעומק, נראה את ההבדל הגדול. חז"ל אומרים שאם אתה שמח בחלקך, אתה כבר לא עני.

זה לא נכון לומר אשרי העני ששמח בחלקו. אם אתה שמח בחלקך אז אתה מלא. ואם אתה מלא אתה עשיר. הוכחה פשוטה. יכול להיות אדם עם חיסכון בבנק של 50,000 דולר. יש לו 50,000 דולר. עומדים סתם בחשבון. יש לו דירה רכב הוא מסודר 50,000 דולר בחשבון יש לו שכן שגומר את החודש בצורה סבירה אין לו חסכונות והנה אותו עשיר כן לצורך העניין נקרא לו כך שיש לו 50 א000 דולר הרי יחסית זה העשיר נכון יום אחד הוא יושב לפגישת עסקים עם אדם אחר ולאותו אדם יש יכטה פרטית יש לו גם מטוס ואי ומיליארדים הוא חוזר הביתה ולא נרדם כל הלילה הוא אחול למה אני כזה מסכן רק 50 א000 דולר תראה את ההוא רק היחטה שלו כמה שבה והשכן שלו אותו אדם שבקושי

גומר את החודש באותו היום חוזר הביתה ואומר לי אשתו את לא תאמיני בדקתי את החשבון החודש הזה נשארנו עם 1000 שק יתרה לא כמו כל חודש ואוכלים ארוחת ערב ומחייכים ומאושרים והולכים לישון בשמחה מי הוא העשיר האמיתי מי הוא אדם שבאמת הרי כל הכסף מה המטרה של הכסף שאדם ירגיש טוב אם זה יש לו הרבה כסף ומרגיש אם זה רע וזה יש לו פחות אבל מרגיש אם זה טוב הוא מאושר ישן טוב אוכל טוב רגוע זה העשיר האמיתי. כלומר, חז"ל מלמדים אותנו שזה לא נכון לומר שאשרי העני ששמח בחלקו. כי אם הוא שמח בחלקו, אתה לא יכול לקרוא לו עני. ויותר מזה, לא רק שהוא מוגדר עשיר, אלא הוא העשיר האמיתי. איזה הוא עשיר, למי אפשר לתת את השם עשיר? רק

לשמח בחלקו. כלומר, גם כשמשווים את דברי החוכמה כאן מול שם, רואים את העומק. אף על פי שגם שם. זה גם נכון. זה חינוך טוב לומר לאדם, תהיה שמח. אפילו שהתעני תשמח בחלקך אבל חז"ל אומרים שההסתכלות הרבה יותר נכונה הרבה יותר אמיתית ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה מלבד כל הפולחן של העבודה זרה שנמצא שם בספר שהוא מטיף לכל מיני דברים שכמובן א כל בר דעת מבין שהם לא שייכים בכלל כשמדברים על ההתבוננות והריכוז בשיויתי אז כמו שהזכרנו קודם קשה מאוד לאדם מן השורה להגיע לגבהים כאלה שהוא יראה תמיד לנגד עיניו את השיבויתי השם לראות את שם הוויה ארבע אותיות אף על פי שהאותיות האלה יש בהם הערות גדולות כל אות הרי בלשון הקודש

באותיות האלה נברא העולם והאותיות האלה י אחר כך ה וה מה המיוחד בארבע האותיות האלה אומרים חכמי הסוד שהבריאה לא נבראה חומר מעין לא כך התחילה הבריאה זה לא שלא היה כלום פתאום נברא כדור הארץ אדמה לא זה היה הסדר אלא בתחילה ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור. הייתה הערה רוחנית שבתוכה היה גלום כל מה שעתיד לצאת. כך כותב הרמבן שם שהאור הזה הכיל בתוכו את כל מה שהיה אחר כך. כלומר אנרגיה רוחנית שממנה נברא כל היקום. חכמי הסוד מרחיבים יותר. הארי כותב שבתחילה נברא עולם שנקרא בשם עולם האצילות. הערה רוחנית גבוהה מאוד. ממנה השתלשל עולם הבריאה. רק כאן התחילו המושגים של בריאת יש מעין, אף על פי שמדובר עדיין בעולם רוחני.

אחר כך מעולם הבריאה השתלשל עולם היצירה. כאן התחיל הכמות והצורה אבל עדיין עולם רוחני זך. שום חומר עוד לא יכל להתקיים. מעולם היצירה השתלשל עולם העשייה, שזה כל החומר שאנחנו רואים היום, כל הגלקסיות, כל הכוכבים. כלומר, כל מה שאנחנו רואים היום, יש לזה העתק רוחני גבוה יותר ומעליו העתק רוחני גבוה עוד יותר ומעליו עוד יותר. בדרך של השתלשלות העולמות. זה נקרא בלשון המקובלים השתלשלות העולמות. רק עולם החומר הוא מאוד קטן. כל הגלקסיות והכוכבים כמו נקודה. העולם הרוחני שמעליו שמקיף אותו זה בציורים של עיגולים. כך בספרות הקבלה זה בציורים של עיגולים. נקודה מרכזית שזה כל עולם החומר, הגלקסיות והכוכבים. עולם היצירה

מסביב יותר גדול. עולם הבריאה עוד יותר גדול ועולם האצילות ענק. כל הבריאה הזו מחוברת לאור האינסוף בעוד עולם זך מאוד שנקרא בשם עולם אק. זה ראשי תיבות עולם אק. שכותב הארי שעל העולם הזה אין לנו בכלל יכולת לדבר ולתפוס מה קורה שם. אבל זה עולם רוחני שהוא בעצם מחבר את כל היקום לאור האינסוף. מה שמוריד את האנרגיה שמקיימת את כל הבריאה. אילולי אותה אנרגיה כל הבריאה מתבטלת. מה שגילו היום שיש בעתום אלקטרונים שנעים במהירות ויש לעולם הצומח רגשות וחיות ולחי יש את הנפש ולמדבר כמובן את הנפש רוח נשמה חיה ויחידה אין דבר בעולם שהוא קיים ללא נצוץ רוחני שמקיים אותו אפילו לדומם יש נפש כך כותב הארי בלי הנפש הרוחנית לא

היה לזה קיום וזה מה שגילו את האלקטרונים שנעים למדע אין הסבר מה מניע את האלקטרונים האלה על פי תורת הסוד אותו שפע רוחני או אותה אנרגיה במונח חים של היום שיורדת מאור האינסוף דרך עולם אק לכל העולמות זה מה שמחייב ומקיים את הכל עולם נברא באות אחרת עולם האצילות באות י עולם הבריאה באות ה' הראשונה כאן התחילו המושגים של בריאת ישמעיים עולם היצירה באות והאות ה האחרונה שוב בריאה חדשה אבל כאן זוהי כבר בריאה חומרית רואים כבר יש מציאות חומרית זוהי האות ה האחרונה הכן יש לנו באות אותיות את עולם אק, אותו עולם רוחני שמחבר את כל הבריאה לאור האינסוף. זה קוצו של י. באות י, שזה עולם האצילות, בספר תורה איך כותבים י?

עם בליטה קטנה למעלה, כמו קוץ כזה, קוצו של י. זה מה שאומרים חז"ל שרבי עקיבא היה דורש טילי טילים של הלכות על קבוצו של י. מה יש לדבר? טילי טילים של הלכות על קבוצו של י? כל העולמות האלה, כל הבריאה, כל ההשתלשלות. היה רבי עקיבא דורש. רבי עקיבא זה היה רבו של רבי שמעון בר יוחאי. מחבר הזוהר. אם רבי שמעון חיבר את הזוהר, אז מה היה רבי עקיבא? הוא נחשב מקביל למשה רבנו בדרגתו מבחינת התורה שבעל פה עד כדי כך. והיה דורש טילי טילים של הלכות על קוצו של יה. נמצא שכל הבריאה מחוברת לאור האינסוף בדרך של ההשתלשלות בארבע האותיות האלה. כשאדם שם לנגד עיניו את ארבע האותיות האלה של י אחר כך ה וה ואם הוא מצליח גם לנקד

אותם על פי הניקוד של המילה יראה אותו ניקוד של המילה יראה להעביר את זה לארבע אותיות של שם הוויה פשוט לדמיין את זה בראש באותה שעה אדם מושך על עצמו הערות גבוהות כשיש לו זמן לשבת להירגע להתבונן זה דבר טוב דוד היה בדרכה שכל הזמן הוא רואה הוא הולך ורואה את שם הוויה לנגד עיניו זה עבודה גדולה אנחנו לא בדרגות כאלה אבל כפי שהזכרנו מדי פעם לעשות את זה זה טוב ובפרט שאדם שמחנך את עצמו גם אם הוא לא רואה ממש את שם הוויה אבל הוא תמיד מתבונן ברצון האלוקי איך מי שברא אותי היה מצפה ממני להתנהג בשעה כזו בהתמודדות כזו עם קשיים כאלה ואז האדם בכלל עובר לגבעים אחרים לאטמוספירה אחרת לחלוטין חשוב לציין שיש רמה שנראה

את דברי הרמחל הרב משה חיים לוצטו מגדולי המקובלים רמה אחרת לחלוטין, אבל שוב הכל מתחבר לאותה נקודה לקבל את אותה אנרגיה גבוהה שאדם מתחבר אליה. הזכרנו כבר שאור האינסוף שכאן צריך להדגיש, הארי כותב שאף על פי שמדברים במילים ומשתמשים במילה אור, אין הכוונה לומר שאלוקים הוא אור. כי אדם שחושב שאלוקים הוא אור, הוא נופל בכפירה, בהגשמה. אלוקים אין לו גוף ואין לו דמות הגוף לא שייך לדבר עליו לא במושגים של אורות ולא בשום מילה אחרת הוא לא נדפס אנחנו נבראים אני יכול לראות אותך ואתה אותי כי אנחנו בני אדם אז אנחנו עשויים מאותו חומר פחות או יותר כולנו כל הבריאה הזו היא בנויה על אותו עיקרון אבל כשמדובר במי שברא

אותנו אז ודאי שהוא נעלה מאיתנו לא שייך שאנחנו במושגים שלנו כנבראים נקלוט ונטפוס את המהות של הבורא אבל על דרך המשל אומר הארים רי מכיוון שהאור זוהי המציאות הרוחנית הגבוהה ביותר שמוסגת אצלנו אז משתמשים במילים אור האינסוף. היום בכל מה שקשור לעולם הרוחני שמחוץ לעולם התורה והיהדות משתמשים במונח שנקרא אנרגיה קוסמית ומחפשים איך להשתמש באנרגיה הקוסמית הזו לטובה אבל הם מדברים על אנרגיה קוסמית מבלי לדעת את מקורה היהדות מדברת על אור האינסוף שהאדם מסוגל להתחבר אליה רבים לא מבינים מה פשר התפילה? בשביל מה אני מתפלל? וכי אם אני לא אתפלל אלוקים לא יודע מה שאני רוצה? אני צריך להתפלל. וכי הוא צריך שאני אומר לו

האל הגדול, הגיבור והנורא? מסבירים חכמי הסוד ודאי שלו. אלוקים לא צריך את בני אדם ולא זקוק למילים שלנו. מה העניין בתפילה? כותב הרמח"ל כך בספרו דרך השם. דרך השם זהו ספר קבלה שמפשט את הדברים למושגים שגם אנשים פשוטים כמונו נוכל להבין. הוא כותב כך. זה נמצא בחלק ד' פרק ה בספר דרך השם. עניין התפילה הוא כי הנה מן הסדרים שסדרה החוכמה העליונה הוא שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך. כלומר האדם חייב להיות מחובר כדי לקבל הערה. כמו כל היקום. גם אבן חייבת להיות מחוברת כדי לקבל הערה בלי זה אין לה קיום. זוהי האנרגיה הזו שמפעילה את הכל. מן הסדרים שסדרי החוכמה העליונה הוא שלהיות הנבראים, כלומר, מכיוון שהנבראים

מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו וכפי התעוררותם. ככל שהאדם מתעורר יותר ומבקש להתחבר יותר, כמו שהתינוק, מחקרים מצביעים על כך, שכשהתינוק רק בוכה, כבר החלב מתחיל להתרבות. הוא רק בוכה. האמא מתעסקת בהדחת כלים, אבל יש כבר ריבוי של חלב. וכפי התעוררותם לו, כן ימשך עליהם שפע. ואם לא יתעוררו, לא ימשך להם. בהמשך הוא מרחיב ומפרט את הנושא הזה ואחר כך הוא כותב, והנה היה מחסדו יתברך לתת לאדם מקום, כלומר אפשרות שיתקרב לא יתברך, שיתקרב אליו. אף על פי שכפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האור ומשוקע בחושך. כל אדם ברמה שלו יש אנשים שנמצאים בחושך ממש ויש אנשים בפחות חושך אבל עצם העובדה

שאנחנו בעולם זה עולם של חומר. אז הוא נתן אפשרות לאדם שיתקרב אליו והיינו שנתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא בשמו ואז יתעלה מן השפלות אשר לא בחוקו. כלומר, האדם ברגע שהוא עומד לפני האלוקים וקורא בשמו של האלוקים, הוא יכול להתעלות לצאת מתוך החושך הזה. מה פירוש אשר לא בחוקו? שזה החוק. זה הטבע של האדם שנמצא בתוך השפלות החומרית של העולם ואז יתעלה מן השפלות אשר לא בחוקו לפי שעה, כלומר באופן זמני הוא יכול להתעלות בשעת התפילה וימצא מקוריו לפניו ומשליך עליו יהבו כמו שזכרנו. כלומר כמו שהזכרנו בלשון הרמח"ל זכרנו, הכוונה כמו שהזכרנו. והנה זה חומר התפילה. לכן התפילה היא כל כך דבר חמור וחשוב שאסור להפסיק בכלל.

כשאדם מתפלל תפילת 18 אז ידוע מצמידים את הרגליים ועומדים מרוכזים במילים ולא מפסיקים. כתוב בהלכה אפילו נחש קרוך על עקבו. אם זה לא נחש ארסי שיש בו סכנת נפשות לא יפסיק. אם סכנת נפשות זה דוחה אבל אם סתם תחושה לא נעימה גם לא יפסיק. אתה כעת בתפילה. מפני היות בה האדם בקורבה גדולה אליו יתברך. בשעת התפילה אדם מחובר. הוא כעת מדבר אלוקים נתן לו את האפשרות בדיבור ליצור את החיבור הזה וכן סודר בהיפתר בסופה כלומר שנפרדים בסוף התפילה והלוך לאחוריו ג' פסיעות כשמסיימים תפילת 18 הולכים לאחור ג' פסיעות והוא שוב האדם אל מצבו התמידי זה מסמל את החזרה לרבדים הפשוטים שאנחנו נמצאים בהם כמו שמצטרך לו בשאר כל זמנו על פי

הפשט שלושת הפסיעות זה על פי הסוד שבעצם האדם חוזר לעולם החומר על פי הפשט כשנפרדים ממלך לא מפנים לו את הגב, הולכים לאחור. לכן תפילת 18 בנויה מחולקת לשלוש חלקים. החלק הראשון עד האל הקדוש זה שבח והודעה לאלוקים. לא שהוא צריך את זה, אבל אדם בא לפני מלך, הוא לא נכנס ואומר לו שלום המלך, אני צריך כך וכך. מתחיל מצד הדרך ארץ. המלך לא צריך את השבחים שלך אבל דרך ארץ מתחילים בדברי שבח. אדוני המלך, העם מעריך כל כך את מה שאתה עושה, אוהבים אותך. אחר כך הוא עובר למה שהוא צריך. ואז מבקשים אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה תן לי חוכמה בעבודה בחינוך הילדים ביחס לאשתי וכולי תן לי חוכמה איך להתנהג בכל דבר איך

לפעול ברוך אתה השם חונן הדעת אחר כך עוברים השיבנו סלח לנו רפאנו תפילות שלמות כל קטע מדבר שם על נושא אחר פרנסה גאולת ישראל על כל דבר יש לנו ברכה לאחר מכן עוברים להודעה מודים אנחנו לך שם קוראים לבטא את ההודעה זה לקראת סיום כשנפרדים מהמלך לא אומרים טוב זה מה שאני צריך והולכים מסיימים בדברי תודה ואז פוסעים לאחור ונפרדים כך דרך הארץ כשנפרדים אבל זה על פי הפשט על פי הסוד הדברים הרבה יותר עמוקים מי שישים לב ברוב הסידורים מדפיסים על פי הסוד זה ברוב הסידורים נמצא הסידורים הספרדים על כל פנים יותר מדפיסים על פי המקובלים החתימה של כל ברכה הרי כל ברכה בתפילת 18 יש בה חתימה ברוך אתה השם חונן הדעת ברוך אתה

השם רופא חולה עמו ישראל ברוך אתה כל ברכה יש בה חתימה של ברכה כלומר מתחילים למשל רפ רפאנו השם ונרפה אושנו ונבשע וכולי ברוך אתה השם רופא חולה עמו ישראל אגב בתוך הברכה בכל נושא אפשר להוסיף מילים משלנו תעזור לי תשלח רפואה שלמה לאשתי לילדיי אפשר להוסיף שם במילים שלנו כי אל רופא רחמן ונאמן אתה שם מסיימים את המילים האלה ברוך אתה השם רופא חולה עמו ישראל רק כמובן שאי אפשר לבקש פרנסה בברכה על רפואה כל דבר במקומו בשמע כולנו אפשר לבקש על הכל תפילת שמע כולנו מי שישים לב באותם סידורים כל שם השם בחתימה מנוקד בצורה שונה לחלוטין. ברוך אתה השם חונן הדעת, מנוקד אחרת מברוך אתה השם רופא חולי עמו ישראל. וכך כל

ברכה מנוקדת בניקוד שונה. שם השם מנוקד אחרת. מדוע? כי כל ברכה מכוונת לשער עליון על פי ספירות עליונות. יש ספירה. כל ספירה שייכת. יש מחלקות אחרות בעולמות הרוחניים. ותיקנו לנו את התפילה הזו. אנשי כנסת הגדולה. מדוע מתפללים בנוסח הזה? אני לא יכול להמציא תפילה. כל אחד יכול להמציא תפילה. אבל התשובה היא כשאדם מתפלל במילים שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בזמן בית שני היו 120 גדולי עולם אם ניקח את כל המקובלים של היום וכל הצדיקים וכולי הם לא אי אפשר להשוות אותם לאחד מאותו הדור עם הגדולה שהייתה להם ובין ה-120 אנשי כנסת הגדולה היו שלושה נביאים היום לכנסת ישראל מדוע קראו כנסת ישראל עם 120 חברי כנסת לקחו את

הרעיון משם מאנשי כנסת הגדולה רק כמובן שההבדל בולט לעין שלושת הנביאים היו חגי זכריה מלאכי אלה שלושת הנביאים האחרונים הם היו מאנשי כנסת הגדולה והם תיקנו את תפילת 18 כאשר כל מילה היא מורכבת על פי גימטריה על פי הרכב אותיות על פי ראשי תיבות עם המילים האחרות סופי תיבות ההקשרים שם אלה פשוט מפתחות על פי הידיעות שלהם דברים שאנחנו לא מבינים בהם מי שיראה את הסידורים של עולם המקובלים כמה דפים יש שם רק על שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד דפים של כוונות עם כל העומק והפנימיות שיש בעניינים ניינים האלה כשמתפללים עם מקובלים אנחנו תפילת 18 גומרים בחמש דקות הם יכולים שעה וחצי ולא לגמור את תפילת העמידה עם כל הכוונות

שיש להם המקובלים האמיתיים לא כל המכונים שיש היום שמסחרו את כל העניין הזה של תורת הקבלה והפכו אותה לזולה ופשוטה הורידו את הרמה שלה אלא באמת אנשים שעשרות שנים עסקו בתלמוד בשס בפוסקים בהלכה שומרים על קדושת העיניים קדושת המחשבה קדושת הברית ואז הם עם כל התרייג מצוות שלהם עוברים לעסוק בתורת הקבלה. אז שם רואים באמת את העומק של הכוונות, את הפנימיות של ה של הדברים. אפשר לבקר בישיבות מקובלים לראות איך שמתפללים שם בירושלים, במקומות אחרים. המקובלים האמיתיים, לא המתחזים למיניהם. אולי באמת נציין כאן את לשונו של רבי חיים מיולוז'ין, תלמידו של הגאון מוילנה בספר נפש החיים. בשער ב פרק יג כותב רבי חיים מולוז'ין,

תלמידו של הגאון מוילנה כך. וכל מבין יבין דלה איתי אש על יבשתה זה בארמית כלומר שלא ייתכן שיהיה אדם על פני האדמה שיוכל לתקן תיקון נפלא ונורא כזה הוא מדבר על תפילת 18 הוא עצמו היה מקובל גדול לכלול ולגנוז במטבע תפילה קבוהה וסדורה לגנוז הכוונה להטמין בתוך הטבעה מטבע מלשון מטבע לשון תפילה קבוהה וסדורה בנוסח אחד את התיקונים של כל העולמות העליונים והתחתונים וסדרי פרקי המרכבה ושבכל פעם שמתפללים יוגרם תיקונים חדשים בסידור העולמות והכוחות והמשכת מוחין חדשים אחרים שמעת שתקנוע ועד ביאת הגואל במרה בימינו לא היה ולא יהיה שום תפילה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה ואחרי הכלל והוא בלתי אפשר אני קצת מדלג והוא בלתי

אפשר כלומר בלתי אפשרי אם לא על ידי הנבואה הל עליונה ורוח קודשו יתברך אשר הופיע עליהם הופעה עצומה בעת תיקון נוסח מטבע התפילה והברכות וכך הוא ממשיך ומרחיב את העניין הזה של הגדולה של תפילת 18 לכן כתוב שכשיהודי מתפלל בשעת התפילה הוא מתחבר לאור האינסוף כמו שראינו קודם יש לו את האפשרות לגשת לדבר להזכיר את שם האלוקים סתם לא מזכירים את שם הוויה לא אומרים את שם השם אומרים השם אומרים אלוקים אפילו משתדלים לא לומר עם ה אלא אלוקים כדי לא להפעיל את הכוחות האלה של באותיות של שמו של האלוקים. אבל כשאדם עומד בתפילה, יש לו רשות להזכיר את שמו של האלוקים. הרי אפילו לאבא לא קוראים בשם הפרטי. כל וחומר לאלוקים. אבל

כאן כשמדברים איתו, מדברים איתו בתחילה בלשון גם כשמברכים ברוך אתה השם בלשון נוכח אתה. אבל זה לא דרך ארץ לדבר עם אלוקים בלשון נוכח. אז מסיימים שהכל נהיה בדברו. בלשון נסתר. אז מדוע פותחים בנוכח שאדם ירגיש, תדע אתה מדבר עם אלוקים. רק תזכור שמידה דרך ארץ כמו שמדברים עם מלך אדוני המלך אמר לא אומרים למלך אמרת מדברים בלשון נסתר לכן יש כאן שילוב של נוכח ונסתר הוא מסביר על פי הסוד למה יש נוכח ונסתר בברכות אבל זה על פי הפשט שיש את השילוב הזה של הנוכח והנסתר כשאדם עומד בתפילה ומתחבר הוא בעצם מחבר את כל הבריאה זה פשר האדם נזר הבריאה לכן כתוב שתפילה של כל אחד מאיתנו פועלת מה שהתפילה של רבי שמעון בר יוחאי

לא יכולה לפעול היום. איך אפשר שאנחנו נהיה גדולים מרבי שמעון בר יוחאי? יותר מאברהם אבינו, יותר מכל גדולי ישראל. אנחנו לא יותר גדולים, אבל הם חיו במשבצת זמן שונה לחלוטין. הם יכלו להוריד שפע לבריאה כשהם היו בחיים. אם ניקח את כל ההיסטוריה כמו סרגל ארוך, אז הם חיו במשבצת הזו. אנחנו חיים כאן. אז הם לא יכולים לפעול כאן. הם יכולים לפעול שם. זו הסיבה שאנחנו מתפללים שלוש תפילות ביום. את אותו נוסח. אתה לא מתעייף כל הזמן את אותו נוסח, לא נמאס, לא נמאס את אותה תפילה. כי כשם שאת אותה הרצאה אפשר למסור לציבור הזה, אחר כך ללכת למקום אחר ולחזור על הדברים. אבל אי אפשר כאן לחזור על אותם הדברים, כי זה אותו ציבור.

אבל אם אתה נמצא במשבצת אחרת במקום אחר, אתה יכול לחזור כי אתה פועל כעת במסלול אחר. ככה התפילה פועלת לחלוטין במקום אחר. הם פעלו בתקופה שהם חיו בה ואנחנו מתפללים בזמן שאף אחד בהיסטוריה, לא לפנינו ולא לאחרינו, לא יכול ולא יכל. לפעול ולעשות ולתקן את הכוח והעוצמה. לכן כתוב שכל אדם, אחת הסיבות שאדם נברא שונה בפרצופו מחברו. נבדוק את כל השקלים, הכל במטבע אחת, כולם דומים אחד לשני. ואנחנו נבראנו מהאדם הראשון, מאותה מכונה, היינו צריכים להראות בדיוק אותו דבר. אבל הקדוש ברוך הוא סידר שכל הפרצופים יהיו שונים. מדוע זה כך? במשנה במסכת סנהדרין יש כמה סיבות. סיבה אחת שאנשים שונים במראה, בקול ובדעה. כדי שהאדם לא

יגיע לבעיות של צניעות ופריצות, יכולים להגיע לפריצות. אם כולנו היינו נראים אותו דבר, אותו גוף, אותו פרצוף, אותו קול, אותו דבר, אז אנשים היו טועים. אחד היה מתחזה, אומר לה, אני בעלך והיא לא יודעת איך היא יכולה לדעת שזה לא בעלה? כולם אותו דבר, כולם אותם שקלים, אותה צורה. אז הגמרא אומרת שלכן המראה שונה כדי שיהיה צניעות בעולם והכל כדי שאם הוא בא בחושך היא גם תדע או שהוא ידע מי היא מי הוא גם בחושך לכן הכל שונה הדעת מסיבה אחרת החשיבה שונה אנחנו לא חושבים אותו דבר שם כתוב בתלמוד כדי שאדם לא יגלה את סתרי חברו ויגנוב את כל אשר יש לו כלומר אם אנחנו חושבים באותה צורה ואני שומע שהשכן שלי זכה במיליון דולר

אני תכף מתחיל לחשוב איפה אני הייתי שם את המיליון דולר האלה בארון השמאלי מלמעלה על הרי גם הוא יעשה אותו דבר כי אנחנו חושבים אותו דבר ואז היה אפשר לגנוב לכן אומרים חז"ל שגם הדעה שונה אבל יש שם סיבה נוספת במשנה במסכת סנהדרין יש סיבה נוספת מדוע אנחנו שונים במראה אחד מהשני כדי שכל אדם ידע שהוא יחידי בעולם אתה ייחודי אין כמוך לא כמו שישמגיעים לתסכול מי אני מה אני לא שווה כלום אתה שווה המון אתה בורג בבריאה אמנם בורג אבל בלי הבורג הזה כל המכונה לא תפעל וחז"ל אומרים שם במשנה שזו אחת הסיבות כדי שכל אדם תבונן תמיד אני ייחודי אין כמוני בעולם חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם אין כאן חינוך לגאווה אבל אומרים

חז"ל אתה חייב לומר בשבילי נברא העולם כלומר אם יש מאפייה שקוראים לה אנג'ל או ברמן וכדומה היא נבראה כדי שהלחם יגיע לשולחני ואני לא אצטרך ללכת ולחרוש ולזרוע ולטרוח ולעמול אז איך אני אוכל להתרכז בדברים חשובים איך אני אוכל להתבונן אז זה מייצר את הלחם והוא מייצר את הבגדים וזה את הנעליים וזה זה את את החשמל וכולי. כשכמובן כולנו עוזרים לכולנו. כן? כולנו עוזרים לכולנו. הרי כל אחד כמו שאני ייחודי, גם כל אחד מאיתנו ייחודי. וכל אחד צריך לומר בשבילי נברא העולם. ואז האדם מכיר את גדולתו ואת מעלתו ואת כוחותיו והוא פועל ומפעיל כי מה שהוא עושה אין אדם בעולם שיכול לעשות. כאן ממשיך בנפש החיים וכותב שעל זה נאמר,

על התפילה נאמר, אדם שלא יתפלל פעם אחת נאמר מעוות לא יוכל לתכון. אי אפשר לתקן. אומר, מה פירוש? אבל אפשר לתקן. אז זה אני אתפלל מחר. מחר זו משבצת אחרת. התאריך של מחר לא היה בהיסטוריה ולא יהיה. התאריך של היום גם לא היה ולא יהיה. פעלת היום, הורדת, לא פעלת, לא הורדת. גם נשים שלא חייבות בשלוש תפילות ביום, טוב שהתפללו לפחות תפילה אחת. ואם קשה להתפלל בנוסח של הסידור לכל הפחות, אפילו בהדרך לעבודה. שתדבר עם אלוקים. לדבר, לעצור לרגע כמה מילים לדבר עם אלוקים. הדיבור במילים הפשוטות שלנו אפילו זה לך שעצמו חשוב זה חיבור גדול רק חבל להפסיד את התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה שזה בעצם החיבור הגדול אם נתקדם הלאה

ונעמיק יותר מתברר שבאותה שעה שאדם מתעלה מן החושך כמו שקורא לזה הרמחל ונכנס להערה שהוא מזכיר את שמו של האלוקים ומדבר איתו ומתחבר אליו באותה שעה נשים לב שתיקנו לנו חכמים להתעטף בטלית ולהניח תפילין מה פש קשר הטלית והתפילין האלה. הטלית כשאדם מתעטף בטלית אצל הגברים כמובן יש לו מארבע רוחות העולם את ההגנה של המספר שמונה. על פי תורת הסוד לכל מספר יש משמעות גדולה. השש מבטא את החומר. החומר מוגבל בשישה צדדים. ארבע רוחות העולם מעלה ומטה. השבע מבטא את הפנימיות שבתוך החומר, הרוחניות שבתוך החומר. כמו הנשמה שבתוך הגוף. גוף בלי נשמה לא פועל. והשמונה זו הרוחניות שמעל החומר. רוחניות טהורה, רוחניות נטו. היהדות

מושטטת בעיקר על שבעיות, לא על שמיניות. כי הקו של היהדות הוא לקחת את החומר ולהנות ממנו, אבל לקדש אותו בגבולות. לא כמו המזרח. בתרבות המזרח, האידיאל הוא תתנתק מהחומר, תקטוש ותהרוס את החומר, כי אתה צריך להיות רק רוחני. יהדות אומרת שזה לא נכון. המזרח והמערב כישמם כן הם ממש בשני הקצוות התרבות המערבית ארצות הברית אירופה וכולי מה התרבות המערבית אומרת דוגלת מחנכת קח את החומר אתה רוצה להנות אין גבולות כל זמן שאתה לא מתנגש עם החוק ועם המשטרה תעשה מה שבא לך הכל בסדר אם ניקח את הנצרות למשל הנצרות הקתולית לגבי הנקודה הזו מאוד קרובה לתרבות המזרחית של הודו וכל אלה כי הם טוענים שאם אתה רוצה להגיע לשלמות שלך

אז אל תיגע באישה כל חייך אסור לך לחיות עם אישה האישה תפקידה להשיט את הגבר להדיח אותו להוריד אותו לרמה רדודה אתה האדם השלם הגבר לא כמו ביהדות ביהדות האדם נקרא גבר ואישה יחד כשהם נשואים זכר ונקבה ברעם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם אומר הזוהר שניהם יחד נקראים אדם אבל גבר לא נשוי או אישה לא נשואה עדיין חצי אדם פלגד הגופה כך על פי היהדות זה חצי גוף לכן יום הנישואין גדול מיום הלידה בלידה נולד חצי גוף כעת נעשה אדם שלם התרבות המזרחית אומרת תפרוש מהאישה אל תיקנה ליצרים האפלים שיש בך כל המיניות יצרים אפלים אל תיקנע תפרוש תתנזר אפשר לראות שם במנזרים אל תדבר אל תדבר יכולים להיות שם נזרים בודהיסטים שנים על

גבי שנים מגיעים משלבים רגליים מדיטציות אין דיבורים מתנתקים מהחומר האם זה רצון האלוקים אצלנו היו זרמים כאלה אבל הם היו באמת דחויים מהקו של היהדות הכללית אותם איסיים והאלה שפרשו למערות הם לא היו מקובלים הרי הקו המרכזי של היהדות באותה תקופה היו הפרושים הפרושים הם שנהגו הנה נראה כאן את לשון הרמבם אומר הרמבם כך שמה יאמר האדם זה נמצא בפרק שלישי מהלכות דעות ספר המדע הלכות דעות פרק ג' הלכה א' שמה יאמר האדם הועיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם אומר תראה אני נמצא בתוך עולם אני מגיע לעבודה עם הרנוע העתיקה שלי והפקיד האחר מגיע עם מרצדס מהדגם החדש ואני מרגיש קנאה אני

לא רגוע אחר כך תאווה כבוד כל אלה דרכים רעות מוציאים את האדם מן העולם מכיוון שזה כך אפרוש מהן ביותר. אז אני אתנתק לחלוטין ואתרחק לצד האחרון עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אישה ולא ישב בדירה נאה. ילך לגור במערות, יתבודד ולא ילבש מלבוש נאה, אלא עסק והצמר הקשה וכיוצא בהן. כגון כהני העובדי כוכבים. כמו אותם נזרים בודאיסטים ואלה שם אצל הנוצרים שהם טוענים אתה צריך לפרוש מהחומר, להתנתק. אצל הקתולים זה ככה, הקמרים אסור להם לשת נשים. כן? צריכים להגיע לדרגות הגבוהות. אם כל הנוצרים היו מחליטים להגיע לדרגות הגבוהות, לא היה דור שני. אומר הרמב"ם, גם זה דרך רעה היא ואסור ללך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא.

אומר, זה נגד התורה, לא רק לא רצוי. המהלך בדרך זו נקרא חוטא. שהרי הוא אומר בנזיר על הנזיר שבזמן שהיה בית המקדש קיים, אדם שהיה נודר נזירות אז 30 היה אסור לו לשתות יין ואסור לו להסתפר ואחר כך היה מגיע לבית המקדש ומביא קורבן. על מה מביא קורבן? כתוב בתורה וחיפר עליו מאשר חטא על הנפש. אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה? הוא רק נדר. לא. אדם יכול לשתות יין 30 יום אבל היא בגלל שלא בא לך. אבל לא שאתה נודר. אני פורש מזה. זה מראה שאתה נמצא במצוקה, בכאב, אתה כועס על עצמך, כועס על העולם, אתה נודר, אני לא שותה יין. אומר הרמב"ם, זה לא טוב. נדרת, אתה חייב לקיים, אבל אתה צריך להביא קורבן אחר

כך. וחיפר עליו מאשר חטא על הנפש. אז אם זה שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה, המונע עצמו מכל דבר ודבר, על אחת כמה וכמה. לפי כך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שהם נעתו התורה בלבד. אם אלוקים אמר לך תמנע את עצמך מזה, זה אומר שזה מזיק לך. הוא מכיר את מה שהוא ברא והוא אומר לך זה לא בריא. תעלו להינזק. טהרת המשפחה יש את המימדים הרוחניים צריך דווקא מקווה. שבת שוב רואים כאן את השבע. השבת היא מקור הברכה. כתוב אתה עובד שישה ימים יוצר חומר. בשבת אתה מכניס נשמה, אתה מכניס חיות, רוחניות. יש לך אגב גם השבת היא סוג מסוים של מדיטציה. 24 שעות של הרפיה. אתה לא נוגע בכסף, לא שומע רדיו ולא חדשות ולא טלוויזיה

ולא שום דבר. אני אשתי והילדים לא מגיע לנו 24 שעות אנחנו כולנו יחד שרים ואוכלים ושותים ומטיילים ואני הולך לכם בית הכנסת פרשת השבוע

שיבוא השישי לך ישראל שמור וגם זכור כל אמרל שיבוא השישי לחיים ישראל שמור וגם זכור.

אדם שכל שבוע מתפלל, כל שבת מתפלל בבית הכנסת, כל שנה מסיים את כל החמישה חומשי תורה. כל שבת קוראים פרשה. זה קניין נפלא. שמחת תורה מגיעה, הוא סיים החזור, הוא רוקד עם הספר תורה, יש לו על מה לרקוד. אני סיימתי את הספר הזה בשנה הזו. זה נפלא. כמה הדרכה אפשר לקבל מה? ‏nai neiני לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד ולא יהיה עוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים ובכלל הזה כלומר נכלל בדברים האלה אלו שמתענים תמיד אינם בדרך טובה. ואסרו חכמים שיהיה אדם מסגף עצמו בתעניות. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן ציווה שלמה ואמר אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר. למה תשומם? הוא אומר ברגע

שלי תתחכם יותר מדי, תנסה להיות צדיק יותר מדי, לפרוש מהחומר לחלוטין, אתה תגיע לשממה. מה זה שממה? דוגמה. חזר אחד מהודו, יהודי שחזר מהודו, אדם משכיל, מרצה באוניברסיטה סיפר לי שכשהוא ביקר שם באחד המנזרים הוא מאוד התפעל מאדם נזיר בודהיסטי שישב שם שלוב רגליים וסיפרו לו הנמצאים שם שהאדם הזה 12 שנה לא הוציא מילה מהפה בכל ערב הוא הולך הביתה בא בבוקר יושב באותו מקום יש לו פינה קבוה משלב רגליים כל היום כך שותק וחוזר תמיד מדיטציה הרפיה זהו 12 שנה אז הוא אומר לי תראה אני ממש מתפעל מהאדם הזה הוא לא מקלל, לא מדבר לשון הרע, הוא לא מרחל. אתה יודע מה זה 12 שנה לא לדבר? איך אפשר לו לדבר 12 שנה? והוא דיבר איתי

בדיוק באותו שבוע כשמישהיא סיפרה לי בנתניה שהיא הייתה בקורס 30 יום לא לדבר. יש קורסים כאלה אתה משלם כסף להיסגר בחדר כדי לא לדבר 30 יום.

היא לא דיברה 30 יום. היא אמרה לי כשיצאתי משם והשתדלתי לחזור לשגרה היה לי מאוד קשה כבר לא ידעתי בדיוק איך עושים את זה איך מדבוים איך מנסחים איך פונים היה לה קשה לחזור לשגרה ואם זה כך באישה שהדיבור הוא חזק אצלה אצל גבר מה קורה לאחר 30 יום אמרתי לו אתה מתפעל ממנו אתה חושב שהוא כמוך כל יום בא לו לדבר והוא לא אומר לו אני לא אדבר הוא כבר מנוו

כמו שכותב הרמבם כאן למה תשומם אתה מגיע לשממה לשיממון שאלתי אותו אתה חושב שמי שבת מאמין מן בבורא הוא מאמין באלוקים. אתה חושב שמי שברא אותך ברא לך מתרי קל כדי שתאבן אותם כדי שלא תדבר בהם? הרי זה דומה לאדם שיבוא ויאמר תשמע אני לא מניח תפילין. אתה יודע מה אני אעשה? בוא נקטע את היד שאני אהיה פטור מתפילין. זה רצונו של מי שברא אותך שתקטע את היד ולא תניח תפילין. תהיה עם יד ותניח תפילין. תישאר עם את הרי הכל. תדבר תשתמש. כמו שאומרים חז"ל על הפסוק האומנם אלם צדק תדברון. אומרים חז"ל מה אומנותו של אדם בעולם? מה היא האומנות שיאמץ לעצמו? ישים עצמו כאילם האם גם בדברי תורה ובדברים טובים תלמוד לומר צדק תדברון

כלומר דברים טובים תדבר צריך לדעת שוב את האיזון הנכון את דרך האמצע זה בעצם הקו של היהדות לשלב בין הדברים לא להקצין לא לחומר יותר מדי ולא לרוח יותר מדימנם אלם צדק תדברון אומרים חז"ל מה אומנותו של אדם בעולם מה היא האומנות שיאמץ לעצמו ישים עצמו כאילם האם גם בדברי תורה ובדברים טובים תלמוד תמוד לומר צדק תדברון, כלומר דברים טובים תדבר. צריך לדעת שוב את האיזון הנכון את דרך האמצע. זה בעצם הקו של היהדות לשלב בין הדברים. לא להקצין לא לחומר יותר מדי ולא לרוח יותר מדי. לכן נשים לב שהשביעיות חוגגות ביהדות. המספר שבע חוגג ביהדות. לא לחינם. כי אם ניקח את השמלים של המספרים, אז המערב איזה מספר אימץ לעצמו?

את המספר שש. המזרח את המספר שמונה. נכון? המערב לקח את החומר, את המספר שש, והמזרח לקח את השמונה. רוחניות בלי חומר והיהדות שבע. יש לנו את היום השביעי שבת, השנה השביעית שמיטה. לאחר שבע שמיטות מגיעה שנת היובל. מתי קיבלנו את התורה? לאחר שבע שבועות תספור לך. 7 * 7 מאז יציאת מצרים. כל יום התרוממו לשער קדושה. עד שהגיעו ליום החמיש קיבלו את התורה. קני המנורה בבית המקדש שבעה. חג הפסח שבעה ימים. סוכות שבעה ימים. חתן וכלה. שבעה ימים, שבע ברכות, אבלות שבעה. ביקשו להפיל את חומות יריכו. שבע הקפות, שבעה כהנים, שבע שופרות. המספר שבע פשוט חוגג ביהדות. ז באדר.

ז' באדר לדת משה.

חביבין השביעיות.

כן. השביעיות חביבין. כך כתוב. מדוע חביבין? בגלל התוכן הפנימי היצוק בהם. אם נשים לב, גם המגן דוד היהודי מורכב על היסוד של השש מסביב והשבע הפנימי. במגן דוד יש לנו את ששת הקצוות ואת המימד השביעי הפנימי. ששת הקצוות מסביב זהו החומר. המימד השביעי הפנימי זה הרוח, המנוע הפנימי, הנשמה שמפעילה ומחייה את הכל. מעניין מאוד שגם במציאות הטבעית אם נרצה ליצור חלל באמצעות הצבת מטבעות מסביב, ניקח למשל שקל ונרצה ליצור חלל רק באמצע בגודל של שקל. בכמה מטבעות נצטרך להקיף את החלל הזה? בשש מטבעות. שש מטבעות מסביב זה ייצור חלל באותו גודל של כל מטבע. אפשר לעשות את זה בחצאי שקלים, ב10, מה שנעשה, זה יצא אותו דבר בדיוק.

כדי ליצור את הרוחניות הפנימית צריך את ששת הקצוות החומריים מסביב. גם במחקרי המים חוקר היפני אמוטו מסרו שמראה שכאשר מדברים דיבורים חיוביים ליד מים, מטפטפים את הטיפות ומקפיעים אותם, רואים צורות קריסטל יפה יפיות. ראיתם את זה? כן. יש הרצאה שלמה על העניין הזה. אם מדברים דיבורים שליליים אז רואים שהמים נהרסים. באמצעות מיקרוסקופ אפשר לראות את התמונות האלה. ישאתר הידברות הרצאה שלמה על העניין הזה. הרצאה שנקראת פלאי עולם. יש בין השאר גם את הנושא הזה. גם שם רואים שה הצורה שהוא לא התייחס אליה בכלל, אותה צורת קריסטל נפלא של גביש הקרח. כשמתבוננים במיקרוסקופ רואים את ששת הקצוות והמימד השביעי הפנימי, הרוחניות

הפנימית. המגן דוד למעשה הסמל היהודי המגן דוד שיש אומרים שזו הצורה שדוד המלך היה מצייר על המגן שלו כשהיה יוצא לקרב לכן זה נקרא מגן דוד הרי מה זה בעצם מגן דוד שני משולשים משולש ישר ומשולש הפוך אבל יש בזה סודות מה הסוד שבמגן דוד יש המבנה של 10 ספירות של גוף אדם יש בזה כמה דברים גבוהים אבל המבנה הבסיסי של המגן דוד אומר דוד אני יודע שאני כעת הולך לקרב עם החומר. אלה ששת הקצוות שמסביב זה החומר. אבל אני יודע שהעיקר זה המנוע הפנימי, זה השבע, המימד השביעי, הרוחניות שמפעילה את הכל. בלי רוחניות לא ננצח בשדה הקרב. זה הביטוי שהוא לקח לעצמו בשדה הקרב עם המגן שלו. אבל אם נתבונן יותר בעומק במגן דוד, מי שמכיר,

במזרח יש גם סמל. מה הסמל של המזרח? יין ויאנג. על פי הרפואה הסינית, כל הבריאה מושטת על כוחות מנוגדים שיוצרים שלמות אחת. היין והיאנג, מי שמכיר, סמל עגול, כן? יש צורת עיגול שקו מתפטל חוצה את העיגול הזה. הצד האחד צבוע בלבן עם עיגול שחור קטן והצד השני צבוע בשחור עם עיגול לבן קטן. העיקרון הזה מסמל את עקרון ההפכים שבטבע. כל הבריאה על פי הרפואה הסינית מושטת על ניגודים שיוצרים שלמות. זכר ונקבה, יום ולילה וכן הלאה. קור וחום, אור וחושך. כל אלה יוצרים שלמות אחת. ניגוד שיוצר שלמות. איך האדם נעשה חולה? מה גורם לו להיות חולה? על פי הרפואה הסינית, כאשר מופר האיזון שבגוף בין היין לבין הינג, היין זה הוא הכוח

הנקבי, הרגיש יותר והפחות פעיל. ואילו הינג זהו הכוח הזכרי, החם, הדומיננטי, הפעיל יותר. יש אדם שהוא טיפוס אינ ויש אדם שהוא טיפוס יאנג. וזה לא קשור כעת לגברים או נשים. אדם שהוא טיפוס יאנג זה הוא אדם שבדרך כלל מדבר בטון גבוה מאוד. הוא מאוד חם, מאוד מוחצן, תמיד מורגש בכל מקום שהוא מגיע. כשהוא ישן הוא פושט ידיו ורגליו לכל הכיוונים. למה? הוא צריך להתקרר. הוא חם בתוכו. הוא צריך להתקרר. זה אדם שבדרך כלל מציאים לו לשתות. הוא רוצה, הוא רוצה לשתות, הוא תמיד צמא, כי הוא יבש מהחום הפנימי, הוא תמיד יבש. זה אדם שסובל מעצירויות רבות. שוב, כי הוא יבש. זהו טיפוס הינג. ויש טיפוס ין, יש לו הרבה נוזלים בתוך הגוף,

כשהוא ישן הוא תמיד מקווץ בפרט בתנוחה וברית. הוא מחפש את השקט, טון הדיבור שלו נמוך. זה טיפוס יין. לכל אחד מהם יש גם יין וגם ינג בגוף. כאשר מופר האיזון בין שניהם, האדם נעשה חולה. ואז ברפואה הסינית משתמשים או בדיכור כדי לפתוח את החסימות האנרגטיות שיש בגוף האדם. על פי הרפואה הסינית יש בגוף 12 מרידיאנים ערוצי אנרגיה מרכזיים שהם מסתעפים כמו רשת של קורי הכביש וכאשר יש חסימה אנרגטית צריך להשתמש או בדיקור בנקודות מסוימות לא בכל מקום יש 365 נקודות דיכור בגוף האדם שבהם ניתן להשתמש כדי לפתוח את החסימות האלה או באמצעות לחיצה בנקודות האלה או חימום אלה שלושת השיטות שמשתמשים בהם וכאשר פותחים האנרגיה זורמת

ואדם חוזר לאיזון הראוי או שמשתמשים בצמחים אחת משיטות הריפוי הסיניות ריפוי בצמחים על מה מושטטת השיטה שוב על אותו עיקרון להחזיר את האיזון בין האין לבין הינג כשהרופא הסיני מגלה באמצעות בדיקות שונות או באמצעות הלשון הוא רואה בלשון כשהוא רופא סיני אומר לאדם תפתח את הפה הוא לא בודק את הגרון כמו ברפואה הקונבנציונלית הוא בודק את הלשון. אם החיפוי צהוב, סמיך, עווה, יובש בלשון, האדם סובל מעודף יאנג. אז צריך לתת לו כעת צמחים שיאזנו חזרה, יתנו יותר אין. כלומר, צמחים שיקררו לו את הגוף, יש צמחים שהתכונה שלהם קרה והם מקררים את הגוף כמו הבטיח וכדומה. יש צמחים שהתכונה שלהם חמה, כמו תבלינים מסוימים שמחמים את

הגוף. כל צמח יש לו תכונה לכאן או לשם. ועל פי המצב של האדם צריך להחזיר אותו לאיזון שלו על ידי או צמחים או דיכור או לחיצות או חימום מקומות מסוימים. כשלמדתי מעט מרפואה סינית שאלתי את מי שלימד אותי האם הוא שם לב לעובדה שיש על פי הרפואה סינית 12 מרידינים ו-365 נקודות דיכור. ובזוהר כתוב שמדוע יש לנו בתורה 365 מצוות לא תעשה? ומדוע יש בנשמה 365 גידים וגם בגוף 365 גידים. בגוף יש לנו 248 איברים ו-365 גידים. אומר הזוהר בפרשת וישלח על הפסוק ויעבוק איש אמו עד עלות השחר שזה היה שרו של עשיו הסמ שרב איתו שעליו אומר הזוהר שהוא יצר הרע והוא השטן הוא מלאך המוות שלושה תיקים יש למלאך הזה יורד ומחתיא אחר כך חולה

ומסתין מקטרג ואחר כך יורד ומזיק לו לאותו אדם אבל יש יצור כזה מלאך רוחני מלאך בגברית פירושו שליח זה התפקיד שלו להפיל את האדם וזה הוה כי שמו שמו סמא א ל השם המלא כתוב שלא לומר את השם המלא כי זה נותן לו כוחות הדיבור שוב רואים מה זה דיבור כוח הדיבור יכול לתת לו כוחות אז לא מזכירים את שמו קוראים לו הסמ שם אולי אגב נזכיר שהסמאל ל התפקיד שלו להעלים מהאדם את האמת וזה בעצם כל החומר שבעולם המעטפת עולם נקרא עולם מלשון העלם אמור להעלים ולהסתיר את הרוחניות הפנימית תפקידנו לגלות את הבורא את הבריאה את המצוות את הרוחניות את המערכת הזו שמס מסתתרת בתוך החומר. הוא הסמ תפקידו לשמא את עיני האדם, לעבר אותו, לטשטש

אותו. יש היום הרבה שהולכים למזרח ולצערנו גם כאן בארץ יש הולכים למזרח כי מחפשים רוחניות. יש שמחפשים את הפורקן אחרי צבא הולכים לעשות שם הרבה שטויות. חוזרים לכאן על הנונקה אחרי שלקחו איזה פטריה ומחבקים עץ במשך שבוע לצערי. זה דברים נוראים שקורים שם. הסמים האלה נשים לב שם זה אותיות סמ. לא לחינם זה בדיוק הסמא א ל שם מלשון סומא זה בא לעור את האדם שואלים אותו למה אתה לוקח סמים אתה יודע שזה מזיק איך אתה משתמש בזה הוא אומר תשמע זה מעלה אותי להיי זה מכניס אותי ל אז מה אתה חושב שאתה באמת הופך להיות אדם שמח ומאושר אתה נכנס לעולם של דמיונות שוב רמאות של היצר הרע הוא מכניס אותך לעולם של דמיונות כאילו שטוב

לך אבל בפועל זה רעל זה מזיק מעניין מאוד יש מדרש מדהים אומר הזוהר שלכל עניין רוחני יש מה שמייצג אותו בעולם. למשל, בבני האדם יש את השר מיכאל, הוא השר של ישראל. אז יש את ההקבלה אצל העמלק, הסמר של עמלק בעיקר שההשתלשלות, אומר הגאון מבינה הרבה לפני השואה, שאלה הגרמנים הם העמלקים התערבבו בגרמנים. את זה הגאון מבינה אמר כשהם היו נחשבים עדיין עם תרבותיי ונאור ואף אחד לא הבין מה הוא מדבר. אבל הוא אמר אלה המלקים שהשר שלהם זה הסמ בפנים הם אכזרים גדולים כך הוא אמר והמדרש אומר על הפסוק שנאמר בישמעאל הרי ישמעאל חלה והיה עומד למות ואמו הולכת איתו במדבר כתוב ותשליכהו תחת אחד השיחים כי אמרה אלראה במות הילד לא

רוצה לראות איך הילד מת השליחה אותו תחת אחד השיחים עד שהמלאך הראה לה שם באר מים והיא נתנה לו לשתות והוא חי תחת איזה איזה שיח היא השליחה אותו? יש מדרש תימני עתיק, מדרש שהובא מתימן, מדרש עתיק, אבל התימני הביאו אותו איתה מתקופת בית שני. אומר המדרש, ותשליכהו תחת אחד השיחים זה עץ הטות, שהוא עצו של הסמ. תות, יודעים מה זה בערבית העתיקה? טבק. עץ הטבק זה תות בערבית עתיקה. אומר המדרש לפני 2000 שנה שעץ הטבק זהו עצו של הסמ של היצר הרע. שימו לב שלפני 100 שנה רופאים היו רושמים בתרופות מרשם לחולה תתחיל לעשן. אז לא ידעו את נזקי האישון וזה היה חלק מסל התרופות. אדם שלא היה מעשן היו רואים שיש לו בעיות של עיכול,

בעיות של עצבים, הוא לא מרוכז. תתחיל לעשן, זה יעזור לך לעיכול, זה יעזור לך לריכוז עד שגילו שזה הורג. אז היום כמובן שהפכו את הגישה ומקים על חטא על כך שהרפואה נטלה חלק בהפצת האישון. חז"ל לפני 2000 שנה אומרים לנו תדע לך העץ הזה של הטבק זה עצו של הסמ שוב משמ מראה לך מבחוץ שזה נחמד אבל בסוף זה הורג הסמאל ל מורכב משני חלקים סמ זה סוף א' ל אל התפקיד שלו לערבב בין השם לבין האל לעבוד עליך להראות לך את הרוחניות השקרית כאילו שזו האמת כתוב שלעתיד לבוא כשיבנה בית המקדש ויהיה בית המקדש שוחט הקדוש ברוך הוא את הסמ מה פירוש המילה שוחט? פשט הדברים לא נצטרך אותו יותר כי אז זה זמן קבלת השכר. היום זה זמן העבודה.

אלוקים ברא את האדם כדי שיתמודד עם יצרים וניסיונות ויקבל את שכרו בזכות ולא בחסד. לא כמו אני שמקבל צדקה. נעמה דכיסופה קורא לזה הזוהר. לכן יש יצרים. תתמודד לעתיד לבוא תקבל את זכרך בזכות ולא בחסב. אם כי גם כאן בעולם אתה נהנה יותר כשאתה יודע למזג בין החומר לבין הרוח למתן. כי אדם בשכל אנושי לא יודע איפה הגבולות. והתורה הוראות יצרן איך להשתמש נכון בעולם לעתיד לבוא שוחטו הקדוש ברוך הוא מדוע חז"ל תפסו דווקא את המילה שוחתו לא מדובר בכבסה מדובר במלאך היה צריך לומר מבטלו מה זה שוחטו אבל הביאור הוא כך שחיטה פירושו חיתוך חותך הקדוש ברוך הוא את השם של הסמא א ל ואז מה נוצר כולם פתאום רואים שהסם נמצא כאן והאל

נמצא שם כעת התפקיד שלו לערבב בין הקודש לבין החול ולבל את האדם, לחשוב שהוא משיג רוחניות על ידי שקרים. אבל ברגע שמגיע הזמן האמת, האדם רואה שזה נחלק לשניים. יש בירור. כאן האמת וכאן השקר. האדם רואה בבירור את הסמול האל. נחזור לזוהר. שם ויעוה כי שמו עד עלות השחר. אומר הזוהר, באותו מאבק, המהות של המאבק הייתה מהות רוחנית, לא מאבק פיזי. שם כתוב בסוף כשעלה השחר אומר לו המלאך ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא השליחך כי אם ברכתני ואז הוא שואל אותו איך קוראים לך יעקב לא יקרש עמך עוד יעקב כי עם ישראל כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותאכל אלוהים כלומר עם מלאכים שזה עניין רוחני ועם אנשים לבן עשו כל אלה והצלחת נגד

כולם המאבק היה רוחני ראינו פעם שני מתאגרפים שבסוף סוף זה שמכניע אותו אומר לו אני לא עזוב אותך שתברך אותי מה יש לך לבקש ממנו ברכה אבל הוא ידע זה מלאך והוא בא להעבוק איתו על כך שהוא לקח את הבכורה מעשו על ידי קניין של נזיד העדשים ומאז לא עשיו הוא הבכור אלא יעקב הוא הבכור לכן יעקב לא שיקר ורימה כשבא בעקיבה במרמה ולקח את הברכות מיצחק רבקה אומרת לו אני רואה שיצחק לא יודע שהבכורה נמכרה לך והוא רוצה להעביר את המעמד של יורש העצר לעשו. הרי אלוקים אמר לאברהם, כשכל האנושות עבדה עבודה זרה, אתה היית נאמן לי. אתה וזרעך אחריך תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. כל האנושות דומה לאזרחי המדינה שלי. הוא מלך העולם. הם

אזרחי המדינה חביב אדם שנברא בצלם. שנאמר כי בצלם אלוקים עשה את האדם זה גם גוי. חביב אדם שנברא בצלם. אבל אתם תהיו לי ממלכת כהנים בגוי קדוש. פמליית המלך. לכן הם הצטבו רק שבע ואנחנו תרייג. במלית המלך זוכות שגם חובה עם הרבה הוראות איך להתנהג, מה לאכול, גינוני מלכות זה בעצם מה שקיבלו זרעו של אברהם היו לו שני ילדים לאברהם ואחר כך עוד בנים מקטורה היו לו עוד בנים אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם נכון שישמעאל הוא הבכור אבל אני אומר לך כי ביצחק יקרא לך זרה מה שאמרתי לך לזרעך נתתי את הארץ הזו יורש העצר זה שימשיך אותך כמו שיש מלכים יש יורש עצר לא כולם הופכים להיות מלכים יורש העצר ביצחק יקרא לך זרה הוא הממשיך

שלך. אז כאן יש ציווי אלוקי. יצחק יולד את עשו ואת יעקב. הבכור הוא עשו. אף על פי שהוא דחף ויצא. כמו שכתוב אצל יעקב שנקרא כך כי ידוע חזת בעקב עשו. כי עשו דחף אותו ויצא. אבל במציאות הוא הבכור. עשו חוזר מהשדה עייף. יעקב אומר לו אתה רוצה עדשים? הוא ביקש על יתן מן האדום. מכרק היום את בכורתך לי. אומר לו עשו, בבקשה מהיום אתה הבכור, מה אני צריך את כל העניין הזה של הבכורה להיות ממלכת כהנים? יגידו לי זה תעשה, זה אל תעשה, עזוב, לא רוצה. מחר לו. אחר כך כשבאו לזמן של הברכות, עשו יודע שזה לא מגיע לו, כי זה נמכר, אבל יצחק לא יודע, אומר לעשיו, תכינו איזה משהו טוב ואנחנו נשב, נאכל טוב ונברך אותך. יש הסבר מדוע

דווקא על ידי האכילה הזו? בינתיים רבקה קוראת ליעקב אומרת לו עד שאחיך יחזור מהשדה אני אבשל אני אכין לך שמה לו את האור של גדיי העיזים על חלקת צבריו כדי שירגיש כמו עשו את הסיירות של עשו יצחק קצת חושד ממשש ווא אומר אני לא מבין הכל כל יעקב והידיים ידי עשו אבל בסדר ויתן לך אלוקים מתחיל לברך אותו מיטה לשמיים ישמני ארץ יעבדו חמים הבה גבויר לאחיך אתה הממשיך שלי אתה יורש העצר עשיו חוזר מזדעזע מה קורה כאן מי לקח לי את הברכות? רצה את הברכות ויצחק בהתחלה באמת נבהל. אחר כך הוא אומר לו גם ברוך יהיה. הברכות נתפסו. איך אתה מאשר את הברכות? אם מדובר ברמאות תשנה את הכל. אבל שם כתוב שעשיו אומר לו ויעקבני זה

פעמיים. כלל גדול כל מקום שכתוב זה כשמצביעים על דבר אומרים זה. בתורה לא אומרים זה אם אין הצבעה על משהו. מי זה? ויעקבני זה פעמיים. הרי יעקב יצא. אומרים חז"ל שבאותה שעה הוא הצביע על הסיר. הוא ראה את הסיר שהשאיר שם יעקב שהוא בישל במקומו ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח ואתה לקח גם את ברכתי הוא אומר עם הסיר הזה פעם הוא קנה ממני את הבכורה כן עם הסיר הזה זה אותו סיר שהוא בישל את העדשים ויעקבני זה הסיר הזה בתחילה לקח את בכורתי ואתה לקח גם את ברכתי גם את הברכות שומע יצחק את הדברים אומר לו רגע מה אתה אומר אתה מכרת לו אם כך גם ברוך יהיה אז הוא הבכור מגיע גיע לו. טוב שברכתי אותו. זה לא היה טעות. המלאך שבא

אחר כך הוא בא להוק עם יעקב בניסיון להפיל אותו כדי לקחת חזרה את המלכות הזו, את הגדולה הזו. אבל יעקב לא מוותר. הוא נאבק ויעבוק יש עמו עד עלות השחר. על פי הקבלה מרמז עד אחרית הימים. זה עד לות השחר. שיהיה מאבק תמידי עם אותו מלאך, עם כל הכוחות האלה. בבוקר הוא אומר לו טוב לא יעקב יאמר עוד שמך שבאת בדרך של עקיבה ומרמה כי עם ישראל כי שרית כמו שר קיבלת את זה מגיע לך אני מודה על הברכות שאתה אתה אתה ממשיך אבל ויגע בכף ירכו ויעקב נעשה צולע על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה על הפסוק הזה אומר הזוהר שיש 365 גידים בגופו של האדם אותו מלאך שלט בגיד אנשה אבל יש 365 גידים שהם מכוונים כנגד 365 ימים שיש בשנה

ושניהם יחד מכוונים כנגד 365 מצוות לא תעשה שיש בתורה. כלומר כל הבריאה היא בסך הכל מעטפת לתורה עצמה שזה המרכז הבסיס. זו התוכנית האדריכלית של כל הבריאה. וכשאדם לוקח לעצמו את ההוראות האלה אז כל המערכת מתפקדת כראוי. עכשיו אומר הזוהר שיום תשעה באב הוא מכוון כנגד גיד הנשה מתוך 365 ימים. היום הזה מכוון כנגד גיד הנשה ושניהם יחד מכוונים כנגד הלו של הלא יאכלו בני ישראל מתוך ה-365 מצוות לא תעשה הוא אומר שגם תשעה באב נרמז שם שיהיה בו יום צום לא יאכלו בני ישראל פסיק את את ראשי תיבות אב תשעה תשעה באב לא יאכלו בני ישראל יצאו מו ביום הזה מדוע כי זה יום שהוא שולט בו לכן שני בתי המקדש חרבו ביום הזה הברבנל כותב

שגירוש ספרד ניתן בתאריך לועזי אבל כש שבדקו בלוח העברי התברר שזה בדיוק יום תשעה באב. בספר סדר הדורות מביא רשימה של צרות שהיו בדיוק בתשעה באב. גם על ההתנתקות בהתחלה שרון הודיע שזה יהיה סמוך לתשעה באב. אמרו לו מה אתה עושה? זה זמן לא טוב. אמר טוב נדחה את זה אחרי תשעה באב. מי שזוכר שכך הוא הודיע שהוא דוחה את זה כי אמרו לו שזה לא טוב. הזמן הזה לא טוב. אבל רואים מראש איך זה תוכנן ליום הזה דווקא לזמנים של לפני תשעה באב. נמצא שכל יום מקביל וכל גיד וכל יום בשנה וכל מצווה מהתורה. שאלתי אותו את המורה שלימד את הרפואה הסינית האם הוא שם לב שיש לנו כאן 12 מרידיאנים ו-365 נקודות דיקור יש מפות והוא במישוש

מרגיש הוא מומחה גדול מרגיש במישוש את נקודות הדיקור בדרך כלל עובדים לפי מפות הוא מרגיש במישוש אם הוא שם לב שזה בעצם מקביל ל-12 חודשי השנה ו-365 ימים שיש בשנה שכל זה מכוון על פי הזוהר גם 12 שבטים 365 מצוות לא תעשה שיש לנו בתורה כנגד 365 גידים. רק הרפואה הסינית מתחילה וגומרת בעניין של החומר. עולם גם האין והינג הכל מתחיל ונגמר בעולם הזה. רפואה, בריאות. מה קורה כשאתה מת? אתה מת. זהו נגמר. גם אותם שמאמינים בגלגולי נשמות במזרח, הם מבינים שאתה מת, מתגלגל, מתגלגל עד אין קץ. אין לזה סוף. אין תכלית ואין שום דבר. היהדות לעומת זאת אומרת דברים הרבה יותר גבוהים, הרבה יותר רוחניים. ראשית ודאי שעל האדם לשמור

על איזון. גם המגן דוד הוא בעצם שני משולשים הפוכים כן משולש ישר ומשולש הפוך מה שמסמל את עקרון ההפכים שבטבע כמו האין והיאנג הפכים שיוצרים שלמות אבל אם נשים לב בעוד שבמזרח הכל מתחיל ונגמר בעולם הזה סמל האין והיאנג הוא עיגול כמו כדור הארץ אף על פי שזה סמל מאוד קדום עוד לפני שידעו שהעולם כדורי אבל יש כאן השגחה פרטית ברורה אין מקריות בעולם מקרה אותיות רק מ רק מהשם הכל מכוון. הסמל הזה מתחיל ונגמר בעולם הזה. לעומת זאת, המגן דוד, כאשר נצייר שמיים וארץ, כמו שילדים מציירים, קו עליון שמיים, קו תחתון אדמה. כל מה שעושים בעולם הזה על פי הסוד זה לא נשאר כאן. האדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. כל פעילות

כאן משפיעה בכל העולמות העליונים. כשם שראינו קודם שיש ארבע אותיות הוויה ושם אק, שזה הגבוה, הנקודה, קוצו של י' שמחבר את הכל. ארבע עולמות כנגד ארבע אותיות הוויה עולם אק וקוצו של י' שזה מחבר את הכל כך גם באדם יש נפש רוח נשמה חיה ויחידה היחידה זה הדירוג החמישי הגבוה ביותר שהוא המרומם מהכל זה שמחבר את כל האדם לכל העניינים הגבוהים והרוחניים כל שורש של רובד כזה תמון בעולם אחר על פי ממש אפשר לעשות מזה טבלה הקבלה הנפש היא הרובד הכי נמוך של עולם העש עשייה הרוח יותר גבוה וכן באותיות הכל מקביל אחד לשני והאדם סולם מוצארצה וראשו מגיע השמיים הוא פועל כאן משפיע בעולמות העליונים ואז מה קורה האם זה נשאר בעולמות

העליונים כל ההשפעה זה חוזר ויורד לעולם הזה הרמחל אומר שהדבר דומה לחבל שעולה מעל קורה ויורד מהצד השני כשאדם מניע את הצד הזה של החבל למטה ראשית הוא יוצר תנועה למעלה ואז רואים את התוצאה בצד השני למטה זה היסוד של אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו ונתתי גשמכם שלום בריאות ביטחון פרנסה ילודה איך זה קשור אין דבר גשמי שאין לו שורש רוחני אבל מי מפעיל את השורש הרוחני אנחנו כלומר כשיש דיון בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות הברית על נושא מסוים לא הם קובעים ומותר לומר שאפילו אלוקים לא קובע בזה בעיקרון הוא הקובע אבל הוא קובע לאחר שהוא מסר את ההגה בידיים שלנו ועל זה נאמר בתהילים תנו עוז לאלוקים תן כוח לאלוקים

אני אתן כוח לאלוקים מי אתה תיתן כוח לאלוקים, כל אחד מאיתנו. אומר הקדוש ברוך הוא לאדם, ההגה בידיים שלך. אתה מפעיל כאן, אתה מפעיל את העולמות העליונים ואז אני מכניס את המחשבות לב, מלכים ושרים ביד השם. ואם אתה כאן משתנה לכאן או לשם, אתה נותן לי את הכוח, אני מזרים לשם ואז העיתונאים שבחוץ ישמעו הודעה שונה ממה שחשבו לשמוע בתחילה. כי באותו הרגע אנחנו הזרמנו מהלכים שונים. כלומר, הבריאה היא רוחנית כשהחומר הוא רק מעטפת. את כל הבריאה מושטטת על מהלכים רוחניים שאדם פועל כאן ואת זה רואים במגן דוד האדמה למטה והשמיים למעלה אלה שני הקווים הקו התחתון והקו העליון שיש במגן דוד כשאנחנו פועלים כאן האם זה נשאר כאן

זה לא נשאר כאן זה עולה כלפי מעלה וחודר אל תוך השמיים אל תוך העולמות העליונים וזה לא נשאר שם יש אחר כך זרימה חוזרת מלמעלה זה חוזר ויורד לעולם הזה בהתאם לפעולות של כל אחד מאיתנו ובאמת ראיתי מאמר מעניין מאמר שהתפרסם במעריב על ידי שרה ריגלר, אישה נבונה מאוד ומשכילה, עשרות שנים מחייה בלתה בין כותלי האקדמיה ו-15 שנה היא הייתה בודהיסטית. היום היא גרה בעיר העתיקה בירושלים, הקימה בית של תורה, של מצוות במאמר בעיתון מעריב היא כותבת כך: "במשך 17 שנים עשיתי מדיטציות לרוב שלוש פעמים ביום. מטרתי הייתה להגיע למצב תודעה נעלה אותו מכנים הבודהיסטים נרונה זה הרוגה השלווה תחושת אחדות עם היקום המתגברת על הרב

גוניות והשוני שיש בו אני קצת מדלג פעם אחת היא מספרת בשנה ה-1 לחיי באשרם זה אחד המקרים שגרמו לה למהפך בחשיבה 11 שנה היא נמצאת שם באשרם והיא אומרת חוויתי מצב תודעה נעלה זה השתתפתי כמנחה במדיטציה קבוצתית בחדר המקדש והרגשתי שתודעתי עולה מתוך גופי החוצה. השארתי מאחוריי את הזמן והמרחב ונכנסתי לתודעה של אחדות עם היקום. להגיע לעד כדי כך זה נדיר מאוד, אבל היא הגיע לזה לאחר 11 שנים. לא הייתי מודעת לכך ששהייתי כבר למעלה משעה במצב זה ושחברי הקהילה יצאו מחדר המקדש על קצות אצבעותיהם להתחיל בעבודת יומם. יוחשו שהיא כבר לא שייכת לעולם. יצאו בשקט. כשבסופו של דבר הצלחתי לרדת, זה היא כותבת במרכאות ולבכוח את

עיניי, נדרשה לי עוד כשעה לחזור למציאות. הטקס הסתיים ואני יצאתי מחדר המקדש והתחלתי לקפל את הצ'ודר שלי. זה הצעיף של התפילה המיוחד שיש להם. כשאחת מחברות הקהילה ניגשה אליי, כן? היא מקפלת, עדיין שרויה בתחושה המרוממת, והנה אחת מחברות הקהילה ניגשה אליה. היא לא ידע שזו כעת חוזרת מחוויה כל כך גבוהה. בזמנו הייתי אחראית על תורנות המטבח באשרן והיא שאלה אם תוכל להחליף את התורנות שלה עם מישהו אחר בקהילה. זאת חוזרת מלמעלה וההיא באה ושואלת אותה אני יכולה להחליף את התורנות במטבח עם מישהו אחר? עד לאותה נקודה הרגשתי שאני יורדת לקרקע בהדרגתיות עם מצנח שחופתו מלאה אוויר אך לפתע היא נקבע חור במצנח שלי. הנחיתה

הייתה כואבת, פתאום הרגישה בום, חזרה למטבח עכשיו צעקתי עליה שהיא הורסת לי את השלווה והלכתי בכעס לחדרי כדי לברוח מרעש פטפותם הבלתי פוסק של חברי האשראם בארוחת הבוקר. זה אחד הדברים. יש כאן מאמר ארוך, היא מספרת שזה גרם לה למהפך בתפיסה. היא אמרה, אם חוויתי חוויות כאלה רוחניות ואני יכולה פתאום להיות עצבנית וכעוסה כל כך בגלל החוויה הרוחנית, אז מה עשיתי? בעצם? נשארתי כמו שהייתי לפני, אולי יותר גרוע. לעומת זאת, כשרואים באמת את ההדרכה היהודית שמעניקה לאדם את הריכוז, את ההרפיה, את הרוגע, את השלווה, את ההתבוננות, יחד עם תיקון המידות, עם עיצוב האישיות, עם בניית האדם שבך, תתמודד, תילחם, תעצב את עצמך, תבנה

את עצמך, אז אתה מגיע לגבעים אחרים לחלוטין. ראינו קודם תשיו השם לנגדי תמיד אדם שמתבונן בשם הוויה או אפילו לא רואה את שם הוויה לנגד עיניו אבל תמיד שואל את עצמו מה רצון האלוקים ממני אם כי ראינו שיש סגולה גדולה בשם הוויה יש מעשה מאוד מעניין לפני מספר דורות אחד מגדולי המקובלים בעיר חלב שבסוריה היה רבי מרדכי לבתון אדם ידוע מפורסם חיבר ספרים הרבה שירי קודש הוא חיבר אמרו לו שישנו שך אחד עם כוח מאוד מוזר. הוא מברך אנשים, לפעמים הוא לא רוצה, אבל כשהוא מברך אין מצב שהברכה שלו לא תתקיים.