"בר אמר 'גיליתי את בורא עולם במנהרות'": ג'ולי קופרשטיין וריקי סיטון בריאיון מרגש

בר אמר לי ככה בפורש אם השם הרם כי הבית שהם היום אמורים לעבור אליו התפוצץ קליל לא נשאר ממנו כלום והשובה נכנס אליהם ואמר להם תדעו לכם שהאלוקים שלכם אוהב אותכם

ג'וליה היקרה וריקי, איזה כיף, אחרי שנתיים, שנתיים של תפילות של צעקות לקדוש ברוך הוא והנה הוא כאן איתנו. וואי ברוך השם אוי ספרו לנו על הרגע המרגש על הפגישה שסוף כל סוף נפגש איתו אחרי שנתיים רגע על בשורה עוד לפני אפילו אז הבשורה הייתה בהמשכיות כזאתי עד שאני קלטתי באמת שזה אמיתי זה היה בשתיים שלוש לפנות בוקר אני זוכרת שהתקשרתי ככה

לאמות ושמחנו ביחד וצעקנו בטלפון והתפללנו והשתוללנו כאילו זה קורה

ברגע לפגוש ראש זה אמא'ה אמא'ה זה כאילו אני פשוט נזלתי שם צעקה של החיים אבל א כל כך הכינו לרגע הזה אני לא האמנתי שאני רואה אותו כאילו הפעם הראשונה שראיתי אותו זה היה בטלפון עם סליחה עם המחבל שזה וואו ואחר כך לראות אותו באמיתי בלייב הוא כאן הוא איתי אפשר לחבק אותו וואו כאילו אפשר לראות אותו לשמוע אותו והרגיש אותו א רגע שחיכינו לו ממש ממש כמה להודות כמה להודות

ממש ממש כל עם ישראל חיכה לרגע הזה ממש כל עם ישראל היה לה מסכים רק בשביל לראות את ה את הרגע הזה של החיווק ברוך השם אני זוכרת את הסרטון הזה שאבא נעמד וואי איזה מרגש כמה חיכינו לרגע הזה הוא כל הזמן אמר כל השנתיים אני מחכה שבר יחזור לעמוד על הרגליים וזה קרה וואי זה זה מטורף רק לחשוב על זה

כן מאוד מרגיש ברוך השם

מה הוא סיפר לכם על התובנות שלו ניסים שהיו שם וואו

ניסיונות

הרבה ניסים הרבה ניסים והוא חזר בכלל ילד אמוני הוא אמר לי אמא גיליתי את בורא עולם במנהרות ממש כשהוא חוזר אז הוא מגיע לאיזה חדר כזה ששם הוא התארגן התקלח שטף מעליו את עזה וכשהוא יוצא מהחדר נקראת את הפגישה איתנו אז הוא עובר בדלת ואז הוא חוזר אחורה חוזר לנשק את המזוזה דברים שהוא לא היה עושה אותם הוא חזר ילד שבאמת עבר דבר או שניים שם הוא יותר מעריך את החיים הוא מעריך את הנשימה שהוא נושם הייתי במנהרות היה קשה להם לנשום הוא מבקש ממני ציציתו

זה דברים שהיו הוא לא היה הולך עם ציצית הוא מספר על אמונה חזקה שבעצם א לאט לאט נבנתה אצלו הוא ממש ראה שבורא עולם הציל אותו בהרבה מצבים והרבה ניסיונות. הוא סיפר על פעם אחת שבהתחלה שהם היו בדירות למעלה א 47 יום היו בדירה למעלה וביום 48 הם ירדו למטה ו ואחת הדירות א בעצם אמרו להם זהו עכשיו אתם עוברים מקום אחר לקחו אותו לקנה למקום אחר ופשוט חיקו ששובים אחרים יעבירו אותם לבית אחר והם מחכים ומחכים ומחכים והשובים לא מגיעים אז בעצם החזיר אותם לדירה הקודמת שהם היו בה והוא מספר שכל הדרך אתה לו תחושה לא טובה מין אינטואיציה כזאתי שמשהו עומד לקרות והוא כל הדרך התפלל השם ואמר השם תציל אותי השם שאני אגיע

למקום טוב שלא יקרה לי שום דבר רע הוא ממש הרגיש משהו שעומד לקרוא הם חזרו לבית הקודם ואחרי זה יומיים בערך א הגיע זה שובה ולא הבינו מה קורה למה השובים לא באו לקחת אותם ומסתבר שהם נרדמו עכשיו אין מקרה מהשם השם הרם בא אמר לי ככה בפורש אם השם הרם כי הבית שהם היום אמורים לעבור אליו התפוצץ קליל לא נשאר ממנו כלום והשובה נכנס אליהם ואמר להם תדעו לכם שהאלוקים שלכם אוהב אותכם הוא פשוט הציל אותם

אמר את זה

כן השובה

בכלל השובים שם מספרים שכאילו בר מספר שיטף אותי ש שכל פעם שהיו הפצצות הוא היה שב במנהרות ה היו נופלים חולות עליהם והם היו מה שהיו קופצים מה מהעדף הם יושבים על הרצפה ממש היו קופצים באוויר וכל פעם שהייתה הפצצה של ישראל אז המחבלים היו רצים לכיוון של ה של החתופים כי הם היו יודעים שבורא עולם שומר עליהם ככה ברמה כזאתי

באמת

ככה בר מספר על זה ש שכל פעם שהוא היה רואה אותם מתפללים המקום של הזהות היהודית התעורר אצלו והוא כאילו הם היו מתפללים יותר חזק לבורא עולם באמת כל פעם היו שומעים אותפללים אומרים אם הם מתפללים איך אנחנו לא מתפללים בורא עולם ו פשוט היו מתפללים עברו הרבה הרבה הרבה

וואו

כאילו כמה טוב להודות לשם שהם פה והם בבית ו

וואו

אושר גדול

וואי ברוך השם ומה שלום אבא

ברוך השם

הוא מתאושש יותר כבר זה השפיע על הבריאות שלו שבר חזר

אני לא חושבת אבל נפשי אה ברור השם יודעת את במקום טוב ברוגע כזה לא חזר הביתה אנחנו ככה מנסים לחזור לשגרה במקום טוב א הוא מתאמץ הוא עושה כל מה שהוא יכול א כמובן שבר זה היה כאילו זה היה בשבילו המוטיבציה הכי גדולה שיש של לקום ולעשות משהו ברוך השם

וואו איך הוא הגיב לכל הפעולות שלכם אני זוכר את הרעיון הקודם שלנו שהיינו כאן ודיברתם על התפילין ועל כל הפעילות הקודש העצומה שאתם עושות ביחד למען בר ולמען כל החטופים שיחזרו שישוב והוא ידע הוא שמע משהו

אז א שעליתי לרדיו פעם ראשונה או פעם שנייה הוא שמע אותי במנהרות הוא שמע אותי על הם הולדת שהרגמנו בכיכר וזה היה מפתיע ממש כאילו כאילו מה הסיכוי שהוא באמת זה בכלל השגחה פרטית ודבר שני ל אני חייבת לשתף לגבי ריקי ואת היינו בראים ו וריקי הייתה איתנו ואני התעקשתי שהיא תבוא כי היה לי כל כך כל כך חשוב שהיא תהיה שם והיא תכווה גם הרגעים המתוקים שלנו, לא רק את הקושי, את כל מה שהיא עברה איתי בשנתיים האלה, כאילו זה לא פייר, בואי, ברגע האמת מגיע אליו בגדול. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו על בר ועל התובנות שלו, ילד מדהים, הוא לא מכיר את טריקי, הוא ראה אותה מרעים. הוא אמר, הוא אמר, רגע, אם היא פה, סימן שהיא

מאוד מאוד משמעותית. לא יכול להיות שהיא תבוא למקום כזה, אני לא מכיר אותה. ואז לא איך הוא אמר את זה? כן שאל אנחנו סיכמנו שהוא שאני לא מוציאה הגה אני כמו שאר האנשים שנמצאים אני בגדול מבחינתי נמצאת שם אם את צריכה עזרה

או להיות במקום הזה גם בהרגעים עצמחים לפעמים

א צריך עזרה אז זאת הייתה מטרה וכאילו אני לא אומר את מילה לבר כאילו בהמשך נכיר אבל טל שאל אותו אבא של בר שאל אותו אתה מכיר את ריקי

לא אבל היא מפה כנראה שהיא משמעותית

משמעותית וואו

זהו ומאז

ואז הוא כבר תקשיב הוא כבר לא הוא לא תופס אותי הוא מתקשר לרי ריקי וריקי מסדרת לו את הלוז כאילו אנחנו היא כבר מגלה עוד איזה כוכב היא פשוט א באמת עשה לו את המצגת הוא מדבר הוא זה מדהים

הוא התחיל לצאת להרצאות כבר לדבר על זה ו

כן פשוט לשתף בטח הוא רוצה לטרוף את העולם הוא רוצה לדעת מגיע לעולם לדעת מה עבר שם באמת כולם כל כך עם ישראל התפללו מיליונים של אנשים באמת התפללו עליו עשו כל כך הרבה קבלות תפילות זכויות מה לא והוא יודע אני שיתפתי אותו במלא מלא דברים לא הספקתי בהכל אבל הוא יודע שעם ישראל היה כאן על מלא ועשה כל מה שהוא יכול והוא רוצה פשוט לשתף ולחלוק א מהרגעים הקשים שהיו לו שם ובצד וזה גם בואי זה להיסטוריה ולדורות ו לילדים שלו דברים מאוד מאוד חשובים

וואו ברוך השם אמאל'ה זה כל כך מרגש לשמוע את הדברים האלה ממש

אנחנו זכינו בתוך הקושי זה אני ורקי ועוד אנשים טובים ש שליוו אותנו נו לא לוותר על העשייה הזאתי זה היה כל כך משמעותי כאילו היום אני רואה את זה בדיעבד אומרת לי וואו כאילו אם לא כי דוחפת אותי אני לא תפקדתי אני אומרת אמיתי ביום הראשון שהכרתי אותה הייתי שבר כלי אני הייתי בחדר לא תפקדתי לא יצאתי מהבית לא מהחדר בכיתי רק התפללתי לשם כאילו איך יכול מה אני עושה עכשיו איך אני יכולה בכלל לקום מה אני אמורה לעשות כאילו זה באמת באמת קשה וכשביום שהכרתי את ריקי ריקי כמו ריקי כמו שאתם מכירים אתה הניע אותי לפעולה ביום הראשון הקליט אותי הפסנו את זה ואז זה היסטוריה זה פשוט היסטוריה כאילו אנשים הגיבו מה מה30 שניות

שהיא הקליטה אותי והיא לא ויטרה לי אמרה לי בואי נעשה משהו לא רציתי בכלל אמרתי לי לא ואז ואז כבר נהינו בולדוזר של עבודה וזיכוי הרבים ובאמת אמאל'ה אני כל כך מודה על הזכות הזאתי ש

תודה ריקי

תודה להשם א אני רוצה רגע להגיד על שאלת איך בר מגיב לכל העשייה הזאת? אז כאילו יש איזה קטע מדהים, מדהים, מדהים, מדהים, מדהים, החיבור בין הורים לילדים, בין אמא לבן. א אנחנו זכינו לעשות פרויקט תפילין א שישבנו פה להתרפעם הקודמת זה היה לפני יום ה-500, דיברנו על תפילין זה

וזכינו לעשות פרויקט שקראנו לו בר תפילין, ככה קראנו לו. אה א בר מספר שהוא ישב בשבי במשך שנתיים ואמר לעצמו, "בורא עולם, תן לי רק עוד פעם אחת להניח תפילין." זה זה זו הייתה הבקשה שלו. זה היה החלום שלו. אין לו מושג על על מאות האנשים שמניחים תפילין מכוחו ובזכותו בחוץ. אבל זאת הבקשה שלו, תן לי עוד פעם אחת להניח תפילין. ושבוע אחרי שהוא היה שהוא השתחרר, הוא מבקש להגיע לנובה בשעה 6:29, בשעה שבה הכל התחיל, במקום שבו הכל קרה ושם לעמוד ולהניח תפילין מול האנדרטה של כל הנרצחים. זה היה לו ממש ממש חשוב, אבל הוא לא מסתפק בזה.

והוא מבקש לעשות הנחה תפילין. אומר, "אני רוצה לעשות משהו משמעותי. אני רוצה להיות יהודי בגב זקוף, בראש מורם וברוב עם להניח תפילין כי זה היה החלום שלי. ומה יותר מתאים מכיכר החתופים? או בלקותל כי אני רוצה בכיכר החתופים שם במקום של העשייה האחרת אנחנו רוצים לעשות זה מה שהוא ביקש זה בקשה שלו. כמובן שהתרגנו מידית וביום שישי באותו שבוע, השבוע שני שהוא בחוץ, אתה הנחת תפילין מרגשת כל כך כאילו הגיעו נראה לי איזה 1000 איש והיה חם אנשים טליתות והטורים בתפילין ו ממש מרגיש

וואו אי אפשר לצייר אז הוא ככה נכנס מה זה נכנס לתוך העשייה אין לנו כבר צמידים הכל עבר אליו מחלק

מחלק לכל מי שבא בכירים ידוענים

ודים חברת פרלמנט נוצריה שעבדה בשביל החטופים והגיעה והוא מספר את הסיפור הוא מספר את הסיפור הוא לא סתם נותן את עצמיד אלג הוא מספר את הסיפור א ומה שיש מאחריו הוא עורד עכשיו עלין של חולצות של תמיד בידיים חולצות ציצית

חולצות ציצית

של תמיד בידיים של בורא עולם מדהים

כאילו אי אפשר לתאר אי אפשר לתאר זה

הוא לוקח אותנוצד אחד קדימה

כן זה נורא יזם כזה בנשמה שלו

מה נתן לכם באמת כוח להתמודד בשנתיים האלה ומה נתן לו שם את הכוח להתמודד וואו, נראה לי קודם כל שהוא הפך את העולם מהמנהרות והוא אפילו לא היה מודע לזה. אוקיי? זה הכל כוח שלו שבזכותו בעצם עשינו ופעלנו ועשינו את כל מה שעשינו. מה נתן לי את הכוח? אני חושבת שברעיון הקודם, כבר דיברתי על זה, על האמונה החזקה. את באמת מבינה שאת באה לעולם הזה לעמוד בניסיונות ואין הרבה ברירות, אבל באמת עם כל ניסיון שמגיע, מגיע גם כוח. וזה אמונה חזקה וברורה ש שכולנו בידיים של בורא עולם ו אנחנו עושים השתדלות גדולה אבל אה בידיעה שיש פה מישהו שמנהל את העולם ובר באמת מספר א בצד שם במנהרות שהוא הרגיש ממש את בורא עולם הוא מספר על

על כאילו זה לא רק פעם אחת הוא אמר כמה פעמים הרגשתי שכל מה שאני מבקש מבורא עולם אני מתפלל אליו אני מקבל לדבר על דברים קטנים הוא אמר אני יודע שלוציא להוציא אותי מהמנהרות ביקשתי התחננתי את זה אבל אה אני ידעתי שאני צריך להיות שם פרק זמן כי זה רצון השם ככה אבל דברים קטנים שביקשתי שהייתי רעב שהייתי צריך זה שהייתי כל מיני א פרטים קטנים שהוא סיפר לי שממש השם שמע את התפילות שלו וזה מדהים זה מדהים הוא עושה מין סוג של התבודדות שם כאילו אני אומרת ודי דווקא במקום של חושך גדול, מקום של קושי. אז מי שמחובר לבורא עולם אז הוא לא לוקח את זה למקום כזה שההפך הוא מתרחק יותר. אבל יש את בורא עולם ודווקא ברגי קושי

במקום הכי הכי חשוך אתה מגלה את בורא עולם וזה מדהים מדהים זה פשוט מציאות ש שכולם חוו את זה ארג ולא רק בר הוא היה עם שישה ו כולם מספרים את אותו דבר היו עם שישה כל הזמן לא כל הזמן שנה וחודשיים בימי סגב קלפון מקסים ארקין אלקנה בוכבוט ויוסף חי מוכנה

וזה יכול להישמם כמו התחלה של בדיחה קיבוצניק רוסי וארבעה מסורתיים נכנסו למנהרה אחת שנה חודשיים

וואי זה ממש נשמלכת

תחשבי תחשבי אם תהליכים עוברים אנשים שנמצאים אנשים שונים גם המסורתיים בינם לבין עצמם הם אנשים שונים אבל אבל בטח כשיש שונות כזו בתוך מקום שאין לה לברוח בתוך 4 מטר על מטר 60 שצריך להתמודד שם וקרו תהליכים מדהימים.

כן, הם השפיעו אחד לשני שם וזה כל כך יפה לראות את זה. י דעת בן אמ שהוא חזר. אז הוא סיפר על זה ש אה שוא סיפר יש איזה תפינה שמתפללים אותה 40 יום אפילו לא יודע איך קוראים לה. אמרנו לו מה סליחות. אומר כן סליחות. זה והוא היה אומר שבר היה לא מוותר להם מאיר אותם כל יום.

באמת.

כן. וכל אחד שבא מהבית זכר איזה קטע מהסליחות והם הוא בר אמר שהם ממש כתבו במחברת ויצא להם בערך איזה חצי שעה של צליחות כל אחד מה שהוא זכר לא זה מטורף כאילו תביני כאילו את את מה שהם עברו שם

באמת כאילו הם לא פיטרו על שום חג שום חג הבדלה קידוש קידוש על מים הבדלה נר זה היה פנס ה א הבסמים זה היה איזה תרופה חזקה בריח של מנטה סיפורי השואה אוקיי אבל הם לא מוותרים על מי שהם ומה שהם באמת במקום שהוא בלתי אפשרי אי אפשר אי אפשר המזל שלהם היה שהם היו רחוקים שובים בערך 250 מטר אז הם יכלו איכשהו לנהל לעצמם חיים לבד א בקושי גדול כן ברעב מטורף ו עינויים ורגעים קשים אבל המזל שהם היו גם ביחד הביחד הזה נותן להם כוח

נכון

א להרים אחד את השני לא יודעת לדעת שאתה לא לבד בסיפור הזה זה נותן כוח ג'ולי מה השאיפות שלך מכאן ולאבא עכשיו שבר בבית עכשיו שהמשפחה ככה מאוחדת שוב מחדש מה השאיפות מה את רואה לה

וואו את יודעת ש כל השנתיים האלה שהיינו בכל מיני מקומות אני וריקי אז כל הזמן אמרו לנו מה למה שבורא עולם יחזיר את בה למה שיחזיר אותו תראה מה אתם עושות בעולם תראו מה אתם עושות בעולם ואז אני זוכרת שהיינו באיזה מקור ועקי ואני היינו על באיזה מסאז תפילה זה היה באוטובוס עם משפחות החטופים

משפחות החטופים הוא נסע תפילה

אוטובוס מלא משפחות

ואז אמרנו לבורא עולם ממש כזה

ביחד עם כולם התחייבנו

שעכשיו נעשה כשבר תחזיר לי דבר ואנחנו עושים פי 10 ו קודם כל צריך לעמוד בהתחייבות באו בבית וכמה להודות ודבר שני אני חושבת שאנחנו נמצאות במקום שמקום אחר כאילו בכלל עם ישראל נמצא בתעוררות גדולה גדולה מאז שקיבלנו את המכה הזאת באמת זה מכה לא פשוטה חלק מהמשפחות יש להם סוף אחר וזה כואב ו באמת לא פשוט את לא יכולה להבין את זה אבל זה משהו אחר באמת שזה משהו אחר וזה קשה כואב איך שלא תסתכלי על זה אבל אני חושבת שאנחנו עם חזק והפך רק מהקוש הזה צריך לצמו מוח ו אני אני בגדול אנחנו ממשיכות את ההרצאות ההפך באחדות במקום שלת כוח לעם ישראל א ולהמשיך את זה אגב גם בר ב מאו חזר כאילו נראה לי שהוא עקף אותנו בסיבוב הוא עושה הוא עושה דברים הוא פשוט אכפת לו מה

היינו בזה פגישת עסקים וסקיםל

שרק הצופים יבינו עסקים זה פגישת עבודה של א של עוד עסקאות רוחניות, לא עסקים מסוג אחר

אז היינו בפגישת עסקים

טוב זה עסקים שלי הם יודעים את זה גם לא

נו בסדר אבל צריך ש שמי שמ מי שפוגש אותך לראשונה יבין אז זה אפילו הייתה פגישה כזאת שכאילו קשורה כזה קצת לאיל את השחר ולעבודה הזאת

כן כאילו

ובר שומע על הפגישה והוא אומר אני גם בא

כאילו זה עליי מה כאילו אני בא והוא פשוט הצטרף לשיחה וזה היה מדהים וזה כאילו יוזמה שלו לפעול ולעשות דברים

להיות שותף

בעצם א להביא זאת אומרת כולם חזרו אמוניים אז בוא נשמר את המקום הזה ו חושבת שהם גם אז הם היו בשליחות וגם עכשיו בשליחות יותר גדולה אז גם אנחנו בעצם העלים את הרעיון הזה ואנחנו שותפות ל בעזרת השם לאיזה פרויקט גדול שיצא ו פשוט להביא את העם שלנו למקום טוב יותר בעזרת השם

איזה מרגש זה ממש

כמו שג'ולי אמרה חטפנו כעם כפה רצינית והשאלה היא איך אנחנו לא חוזרים לאותו מקום. שאלת היום שאחרי היא שאלה מהותית כי באמת אני חושבת שכל אחד ואחד צריך לשוב מה אני עושה עם יותר טוב. עברנו לא רק קופרשטיין לא רק משפחות החטופים הפצועים החללים עברו. אנחנו כעם עברנו ואנחנו כעם חייבים להתעורר. הילדים האלה המתנה הזאת של ה-20 ילדים שקיבלנו זה מבשרי גאולה. א ג'ולי אמרה שהיינו בריאים שזכיתי להיות איתם שם ביחד. זה המעמד של מיני תחיית מתים, איזה קדימון כזה לגאולה. כך נראת גאולה, איך מצפים לגאולה, איך איך הדבר הזה קורה כאילו מתוך החושך באור כזה גדול ויש לנו תפקיד ואסור לנו לשכוח מה עברנו ואנחנו צריכים לחשוב

מה עושים כן אז אנחנו כמובן מנסות לחשוב מה עוד אנחנו יכולות לעשות קדימה אבל אני חושבת שזה לא שזה אחריות של כל אחד ואחת מעם ישראל קרה לנו משהו לאן לוקחים את זה קדימה

הוא ידע שהוא היה שם כמה מתפללים עליו כמה חושבים עליו ושהוא יצא הוא הוא קלט את כל העם שכולם נוסעות עיניו אליו לכל החתופים היה להם את המודעות הזאת? לא, הוא לא ידע שום דבר, אבל הוא כן ידע שנלחמים עליו. הוא קיבל איזשהיא תמונה של טל א אניל ע עם תמונה שלו זה הפגנה. הוא שמע לראיון ברדיו. אז הוא הבין אחד, הוא מאוד פיקח, עושה אחד ועוד אחד וכשהוא חזר הוא הבין מה קורה. זאת אומרת גם בהתחלה כל כך הבין. ולאט לאט כשהבאתי אותו לבני ברק בזה שבועיים אחרי משהו כזה הוא קיבל כזאת אהבה וכזאת העדה והוא קלט מי הוא וואו וא

אז הוא קלטז הוא קלט אז

כן הוא הבין ש

קודם כל אתה כולם מכירים אותך כולם התפללו עליך כולם חיקו שתגיע וואו וכל מה שהם עשו עבר והוא ממש הודה הוא עמד שם על ממש בעריית א בני ברק והוא ממש אמר שהתפילות האלה זה מה שהחזיר אותי הביתה. אם לא מתפללים אולי לא הייתי כאן. ככה הוא אמר את זה במילים האלה. אז כן אני חושבת ש שלקח לו קצת זמן אבל הוא הבין.

אני רוצה להגיד שהוא הבין. הוא הבין הרבה אבל הוא עדיין לא מבין את העוצמה של האהבה והאכפטיות והשותפות. ויותר מזה ג'ולי רוצה להגיד שגם אנחנו עוד לא מבינות

גם אנחנו עוד לא יכולות לקלוט את הכמות את האיכות את עם ישראל. זה כאילו אנחנו כל יום שומעות עוד ועוד ועוד על עוד עשייה ועל עוד חיבורים ועל עוד הקפים שאת אומרת זה אמיתי וגם יש מלא אנשים שכאילו את יודעת משפט שאמרת ונגע בהם והם לקחו אותו הביתה ואין לך מושג איפה הוא יצוף אצלם בהמשך הדרך אז עוד אנחנו עוד לא קולטים היקפים ואם שקרה פה משהו גדול שקורה פה משהו גדול

ובעזרת השם נגלה אותו בשמחות של עם ישראל עוד ועוד ועוד ועוד

אמן

אמן

אמן ואמן וואו לסיכום יש לכם ככה תובנות שחשוב לכם להעביר לעם ישראל.

המסר שלי זה משהו שהלכתי איתו כל הזמן שאני אומרת שבאמת כולנו נמצאים בידיים של בורא עולם. זה נכון. יש ניסיונות, יש קשיים אברהם ניסיונות לא פשוטים ותמיד לדעת ש תמיד ככה אפילו במקום הכי חשוך פשוט לגלות ולמצוא את בורא עולם את הנקודות הטובות. א זה נותן כוח פשוט זה מה שעשיתי זה ההתמודדות שלי הייתה היום בדיעבד זה כבר זה אני מסתכלת על זה אחרת כשהייתי בניסיון אז היה קושי אבל גם אז החזקתי חזק באמונה ידעתי שבורא עולם מנהל את העולם ועושה את זה בצורה הכי טובה שיש א ו ובאמת הרגשתי סוג של שליחות אגב וגם בר מבחינתי בר היה בשליחות תמיד אמרתי את זה ועכשיו הוא ממשיך את השליחות שלו, ברוך השם. פשוט להשליך הכל זה

הרבה יותר קל. זה נותן לך ככה מין רוגע, מין שלווה. א זאת הייתה ההתמודדות שלי וזה ממש ממש עזר לי. כאילו אין מי לסמוך רק על בורא עולם. פשוט לפנות אליו הרגעים הכי קשים. הוא שם והוא איתנו ממש אני ממש הרגשת את יד השם לכל הסיפור הזה שהוא לא נתן לי ליפול שלח לי שליחים כמו מדהימה שבחינתי זה ממש מלאך משמיים כי מה הסיכוי שהייתי באמת מצליחה לצאת מהמקום הקשה הזה ולקום ולעשות ולצאת מהאזור שלי בתור אמא ש בוכה ובכאב שלה ועוד לקום ולעשות ולמען משפחות החתופים זה לא נדפס כאילו זה זה לא הגיוני בואי אבל אולי זאת הייתה הקרש זה הקרש ההצלה שלי כי שזה בעצם נתן לי כוח להמשיך להתמודד תוך כדי עשייה

נקלתי לאירוע הזה בלי כוונה לא הייתה לי שהגעתי בפעם הראשונה שהגעתי למתה משפחות החטופים לא היו לי היו לי המון פחדים המון כאב שאי אפשר לתאר אותו ושום מחשבה על איזשהי עשייה ארוכה טווח על איזשהו פרויקטים כלום וזה קרה. הדברים קרו. הקדוש ברוך הוא זיכה אותי שהדברים יקרו ונזכה לעשות אינסוף דברים. באמת אי אפשר לתאר כמה. וזה גרם לי להבין שאני חייבת לעשות את כל מה שאני יכולה. חייבת את המעט שלי. אני לא צריכה להפוך את העולם. אני צריכה לעשות מה שאני יכולה לעשות. מה שהקדוש ברוך הוא מגלגל לפתחי. את זה אני צריכה לעשות. את זה לקחת ההזדמנות הזאת שהקדוש ברוך הוא שלח. ושם אני רואה צורך, אני שומעת משהו, אני אשתדל

להיות שם. ומה שצריך לקרות הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם וזה יקרה. אז אז זאת הייתה למידה מאוד משמעותית וגם לא לפחד להיות מי שאני כי כשהגעתי לשם כאישה חרדית למטה מתנדבת החרדית היחידה שהייתה שם לאורך הלאו דווקא במטה אלא אלא עם המשפחות לאורך כל הדרך כבעקביות כאילו בוקר כל בוקר הגעתי לשם כמובן היו עוד המון אנשים חרדים טובים שעשו המון דברים מדהימים אבל רגע רגע להגיד במקום הזה ולא לפחד להיות מי שאני לזכור מי אני ומה אני רוצה להיות לדעת שאני לא באה אה אמ א להכריח אף אחד לעשות שום דבר שהוא לא רוצה אבל לא לפחד להיות ומלא שאלו אותי כאילו רגע איך את מגיעה בכלל לכיכר החתופים מה מי אני הרגשתי הלב שלי משך

אותי אל המקום הזה הקדוש ברוך הוא שלח אותי לשם והגעתי לשם וזכינו זכינו שוב לא יכולתי לעשות שום דבר בלי הכוח שלך ג'ולי כאמא של בר שיכלה לדפוק על השולחן ולהגיד אני צריכה את המקום שלי גם אני עם האמא של בר וגם אני צריכה מקום בכיכר אז בלי זה לא יכולתי באמת באמת לעשות ואז לכן הוא להקים אוהל תפילה כולל אברחים בכיכר החתופים בלב תל אביב זה לא זה זה הכי אוקסימורון זה לא מובן מאליו אבל זה קרה זה עובדה יש אוהל תפילה היה כולל אברחים בכיכר החטופים וזה מלמד אותי שהשמיים בגבול יש לנו תפקיד אל תפחדי תעשי משהו קטן גם אל תצפי לגדולות פשוט תעשי ומה שצריך לקרות הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם ההלוואי שנעשה רק לשמחות ונזכה לראות ו

וואו אמן ואמן ממש מרגש אותי קודם כל החיבור ביניכם שהוא פשוט מעורר השראה באמת ואני חייבת להגיד באמת שהגעת לשם בשליחות מטורפת להציל באמת את כל החטופים ושכולם יחזרו ופשוט להציל את העולם מהמבת שלך ועשית את זה בגדול באמת זה פשוט מדהים כאילו אני רואה את הפעילות של ריקי היא לא מפסיקה לרגע אחד אין רגע דל כאילו כל דבר טק טק טק טק טק טק כאילו והכל זה התחיל מחיבוק וזה מגיע כל הזמן למעשים וזה מדהים כי זה בסופו של דבר מה שהרים אותך והציל אותך ממש

זה כל כך מרגש סוף סוף כל סוף בבית ובא איתך ולקבל לראות את החיבוק הזה ביניכם והחיבוק עם אבא זה כל כך מצמר אני יכולה להגיד לך שנראיתי את זה בלופים את הסרטונים האלה ואמרתי וואי השם תודה תודה כמה חיכינו לרגעים האלה שנתיים שנתיים של תפילות

נכון

אז בעזרת

סכנו כמותי ליצאנו זה ממש זה כמה שהיה עצוב וקשה וכואב ושוב צריך להגיד שיש משפחות שהסיפור שלהם נגמר אחרת אנחנו שמחים על סגירת המעגל אנחנו עצובים מאוד אין שום דבר שמח בילד שחזר ככה

כן אבל אבל עם ישראל צמח בתוך האירוע הזה ומשפחת המשפחות הפכה להיות משפחה חזקה ומדהימה אה שלדעתי תעשה עוד הרבה טוב בעם ישראל לא לשכוח את א בעזרת השם את החטוף האחרון רן בתליק בעזרת השם שמצאו אותו ושיגיע לקבורה ראויה בעזרת השם אמן

א זה עצוב מאוד וכואב מאוד ובאמת מגיע שזה יגמר כבר הסיפור הזה מה אומר ילד שיוצא צא משבי, מגיהנום של שנתיים וכולם במסוק קיבלו לוח כזה מחיק וכתבו איזשהו מסר קטן ובר בחר לכתוב איזה טוב השם והוא צייר למטה לב איזה ילד כאילו וואו וואו איך כאילו איך מגדלים ילד כזה די מדהים

וואו

כמה להודות כמה להודות

ממש להודות אם הוא כל כך מודה אז מה אנחנו נגיד? איפה אנחנו צריכים להיות בהודעה שלנו לקדוש ברוך הוא?

אני ממש ממש ממש מאמינה שמה שנתן לו כוח זה עם ישראל. באמת אהבת ישראל. כל מה שעם ישראל עשו של החטופים זה באמת מעורר השואה ווזה נתן להכוח בפועל בין פה כמה כמה לאודות הניסים האלה. תודה לשם.

והעם ישראל.

ולעם ישראל.