הרב זמיר כהן - איך נוהגים ברגישות לזולת?

שלום וברכה וערב טוב. נמשיך את סדרת השיעורים בדברי הרמב"ם בהלכות דעות. הגענו לסוף פרק שישי. כאן הרמב"ם עובר ללמד אותנו עד כמה האדם צריך להיות בעל רגישות לזולת ולרחם דווקא על אותם שאין מי שיתן להם את הכוח ואת התמיכה. בדרך כלל אנשים בעולם שאין להם מידות טובות מנסים לפייס ולרצות את בעלי עמדה בעלי כוח מהם הם מפחדים אז מנסים להחניף להם מנסים לתת להם מילים טובות אבל כשרואים את המסכנים ואת האומלים שבעצם מה יש לו לפחד ממנו מה הוא צריך ממנו אז דווקא אותם רומסים מזלזלים בהם אומר אומר הרמב"ם, "דרכה של התורה שונה לחלוטין." נקרא את לשונו. פרק שישי מהלכות דעות. הלכה י. חייב אדם להיזהר בעיתומים ואלמנות מפני

שנפשן שפלה למעוד ורוחם נמוכה. אף על פי שהם בעלי ממון, אפילו על מנתו של מלך ויתומיו, מוזהרים אנו עליהם. שנאמר, "כל אלמנה ביתום לא תענו." המילה קל באה לרבות כל אלמנה ויתום. גם אם מדובר באלמנתו של מלך, לכאורה אישה בעלת מעמד, בעלת משקל, אבל עצם העובדה שהתעלמנה מבעלה, יש לה בפנים את הכריסת מערכות, את החולשה הנפשית הפנימית, כך גם יתומים. אמנם בסוף ההלכה הרמב"ם מגדיר לנו מה זה יתום. יש אדם בן 60 והוא גם יתום. אז זו הגדרה של יתום אדם בגיל 60. אז כותב הרמב"ם לקראת סוף ההלכה הזו ועד מתי נקראים יתומים לעניין זה? עד שלא יהיו צריכים לאדם גדול להישמך עליו ולאמנן מלשון אומנת ולהיטהפל בהן אלא יהיה עושה כל

צורכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים. כלומר, הגדרה של יתום, כל זמן שהאדם זקוק לתמיכה, לעזרה, לסיוע, מה שדרך העולם לקבל מההורים, מאבא, מאמא, והוא אין לו אבא או שאין לו אמא, זו ההגדרה של אדם שהוא יתום. ואומרת התורה, כל אלמנה ויתום לא תענון, אל תגרום לו להרגיש מצוקה. היו מגדולי ישראל שכשרואים את ההנהגה שלהם דווקא כלפי המסכנים, דווקא כלפי האנשים האומללים, אפילו הומלס שנמצא ברחוב, יש אנשים עוברים לידו, מרגישים סוג של זלזול מוחלט. צריך לזכור שלאדם הזה יש גם כן את הכבוד שלו. אמנם יש גבולות גם בנתינה, אני מזכיר את הנקודה הזו, כי לפעמים אנשים מרוב רחמים הכניסו לביתם אנשים שאינם מאוגנים ואחר כך הם עצמם

ניזורקו מכך. האדם לא מצווה להזיק לעצמו. הגמרא אומרת, הבה מכבד כל אדם כאילו שהוא רבן גמליאל. אז רבן גמליאל היה נשיא ישראל. תכבד כל אדם. אתה רואה אדם ברחוב, תכבד אותו כאילו הוא נשיא המדינה. אבל תחשוד בו כאילו שהוא ליסתים, כאילו שהוא שודד. אתה לא מכיר אותו עדיין, אתה לא יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות. אז מצד הכבוד תכבד כל אדם כאילו שהוא נשיא המדינה. רבן גמליאל היה משושלת מלאכי בית דוד, כבר לא היו מלכים בזמנו, אבל הוא היה נשיא ישראל. היה גם ענק בתורה, לא כמו הנשיאים של היום. היה מסיים נשיא למדינה. כמה תורה הוא יודע. אבל אז גדול הדור היה נשיא המדינה, הנשיא של עם ישראל והיה משושל את מלאכי בית דוד.

זה היה רבן גמליאל. אומרת הגמרא, כל אדם תכבד אותו כאילו שהוא כזה, כזה חשוב, אבל אל תיתן בו אמון בעיניים עצומות. תחשוד בו כאילו שהוא שודד. כבדהו וחשדהו. אתה לא מכיר אותו עדיין. כמו שהגמרא מספרת על אחד החכמים. שהגיע אליו אורח, אין לי איפה לישון, אין לי איפה לאכול. קיבל אותו בכבוד גדול, הכניס אותו, נתן לו ארוחת ערב ואמר לו, "בקשה, יש לי כאן עליית גג. היה סולם שעולים לעליית הגמר לו, יש לך שם חדרב, פרטיות, אתה יכול לישון שם." עלה הסנך, נכנס לישון, באמצע הלילה כאן, לקח את השק שלו, כל חפצי הנוי, כל כלי הכסף, כל מה שהיה שם למעלה, את הכל הכניס לתוך השק הזה. בא לרדת, אבל הוא לא ידע שהרב בעל הבית לקח את

הסולם משם. כשבא לרדת, חשב שיש סולם, הזדרז כדי לברוח באמצע הלילה, נפל, התחיל לצרוח, שבר את העצמות שלו, האיר את כל בני המשפחה. בא בעל הבית, אומר לו האורח, זה דרך ארץ מה שאתה עושה, אתה מעלה אותי ולוקח את הסולם, תראה מה קרה לי. וכל הכלים מפוזרים מסביב, כל מה שהוא גנב. אמר לו, אתה לא יודע שככה למדנו? הבוה מכבד כל אדם כאילו רבן גמליאל ותחשוב בו כאילו שהוא ליסטים, כאילו ש אני הלכתי כמו מה אמר חז"ל ותראה שברוך השם ניצלתי מהדבר. כלומר האדם לא מצווה להיות טיפש. האדם מצווה לשמור על עצמו, לשמור על רכושו. יחד עם זאת צריך גם לתת כבוד לאחרים. בפרט אדם שאתה רואה אותו במצב של חולשה, במצב של הומללות, גם ככה

קשה לו בחיים. על מנתו של מלך. בכל זאת אומרת התורה, כל אלמנה ויתום לא תעמון. אדם שמצאר אישה אלמנה, מצאר יתומים, התביעה עליו היא הרבה יותר גדולה. לכן תמיד אצל גדולי ישראל הייתה רגישות דווקא לאנשים שקשה להם. מסופר על החפץ חיים לעת זקנותו היה כבר מפורסם כגדול הדור בקושי היה יוצא מרדין הוא היה גר בעיירה רדין אבל בקושי אז כבר היו רכבות היה לפעמים בסיבות מיוחדות היה מגיע לערים מסוימות כדי לתת שם חיזוק רוחני להיות שם בשבת לתת שיחות מוסר כשהיה ידוע שהרב מגיע לעיר מסוימת כל עשירי המקום היו רבים ביניהם מי יזכה שהרב יתארח בביתו. אז היו עושים טוב. בערב שבת יאכל בסעודה אצל זה, אחר כך ילון אצל ההוא. סעודת

שחרית אצל ההוא. אחד העשירים שעלה בחלקו שהרב ישעד על שולחנו בערב שבת היה שמח מאוד כל השבוע. זה זכות החפץ חיים יהיה אצלי בערב שבת. כמובן שהכין בשר ודגים וכל מיני מטעמים. הייתה לו משרטת אלמנה אז לא היה ש כמו היום היום יש ביטוח לאומי אז לא היה ביטוח לאומי אישה צעירה בעלה נפטר השאיר אותה עם ילדים הייתה סובלת חרפת רעב כל ימיה מאיפה היא תתפרנס צריכה גם לטפל בילדים גם כלכלה איך היא תסתדר אז היו אנשים עשירים טובי לב היו לוקחים דווקא את האלמנה שהיא זו שתעבוד במטבח זה יודעת לעשות פעם מבשלת מכינה עושה ויש לה פרנסה מזה זה אז העשיר הזה הייתה לו אלמנה במטבח שהייתה מבשלת והייתה מאוד שמחה יש לה משכורת מכובדת

חיה טוב עם הילדים מאושרת בשבתות היא הייתה נמצאת בזמן הסעודה מגישה את ה את המאכלים שכל בני המשפחה אוכלים אחרי ברכת המזון הולכת למשפחה שלה ילדים כבר ילדים קצת גדולים מחכים לה בבית באותו ערב שבת שהחפץ חיים מתארח בקידוש הוא קלט שהאלמנה עורכת, מגישה. סיימו את הקידוש נטילת ידיים. קיבדו את החפץ חיים על חלות גדולות שיברך המוציא לחם מן הארץ. כל בני המשפחה אורחים היו שם. סיימו את ברכת המוציא. יש סלטים. בדרך כלל כמו בחתונות סלטים. אחר כך יש מנה ראשונה דגים. אחרי זה יש מרק אחר כך יש מנה עיקרית. בסוף קינוח. השיר כל ערב שבת רגיל שהסעודה שלו בין שעתיים לשלוש שעות עם דברי תורה ושירים עכשיו שחפץ חיים בטח ארבע

שעות יהיה פה עכשיו לתוך הלילה הזדמנות התחילו לאכול את הסלטים החפץ חיים פונה לבעל הבית שואל אותו מה המנה הראשונה כולם היו בהלם ממתי החפץ חיים מעניין אותו מנה ראשונה אוכל מתי אוכלים אבל אמר בליבו כנראה שהרב בא עייף מהדרך הוא גם מבוגר אדם זקן כנראה שהוא רעב מיד ד נתן הוראה להגיש את הדגים. הגישו את הדגים, סיימו, התחילו שיר, רוצה כמה שירים בין מנה למנה, שירי שבת, דברי תורה. אחרי שיר ראשון ששר, אומר לו החפץ חיים, מה מה מתכננים הלאה במנה הבאה? אומר לו, מרק שיגישו. טוב, מוזר, אבל בסדר. הרב מבקש מיד נתן לו רע, תגישו את המרק. סיימו את המרק. דברי תורה. העשיר אמר לחפץ חיים להגיד איזה חידוש, אמר איזה

חידוש קטן במקום להעריך דרשה משהו על הפרשת השבוע. מה עם המנה העיקרית? הוא שואל אותו. טוב, שיגישו מנה עיקרית. סיימו מנה עיקרית, מיד עבר לקינוח עוד איזה שיר ככה, ברכת המזון. כשסיימו ברכת המזון, העשיר מלווה את החפץ חיים, תוך זמן קצר סיימו את כל הסעודה של ערב שבת. היה מאוכזב בעל הבת בדרך שהוא מלווה אותו אומר לו ככבוד הרב מרגיש טוב הכל בסדר אני ראיתי שהרב מאוד מזדרז קרה משהו אמר לו הרב אני מרגיש טוב ברוך השם אבל תקרא לאישה הזו שהגישה את כל האוכל האלמנה הזו תקרא לה אני רוצה להגיד לה תודה רבה קרא לה אלמנה אמר לו החפץ חיים תודה על האוכל המיוחד על האוכל המשובח שבישלת שהכנת ואני רוצה להתנצל את רגילה כל

ערב שבת מגישה מנה אחרי זה יש לך זמן לנוח אחישה עוד מנה יש לך זמן לנוח אני הערב מאוד זרזתי אותך להגיש מנה אחרי מנה אני מבקש סליחה שהיית צריכה להזדרז אמרה לו כבוד הרב שתבורך הלוואי שהיית בא כל שבוע יש לי ילדים קטנים בבית ממתינים לי כל ערב שבת מחכים עד שאני אחזור מאוחר אעשה להם את הקידוש ואת הסעודה היום אני חוזרת שעה וחצי לפני הזמן עשית איתי חסד עצום תודה רבה לכבוד הרב כשיצאה אמר החפץ חיים לבעל הבית, הבנת למה הזדרזתי? יש כאן אישה אלמנה. איך אנחנו נשב ונתענג על הבשר ועל הדגים ושירים בדברי תורה? כשהיא מסכנה במטבח, הלב שלה בוער על הילדים שנמצאים אצלה בבית, היא מחכה להגיע אליהם. תמיד אצל גדולי ישראל

יש את הרגישות של החשיבה על מה שמעבר, מה מסתתר מאחורי הדברים, על האדם המסכן, על האדם האומלל. הרב אלישי זכר צדיק לברכה שנפטר לפני מספר שנים הגיע אליו פעם אדם הוא היה מתפלל כל בוקר בנץ החמה הגיע אליו פעם אדם מיד אחרי התפילה בנץ כבוד הרב היום יש ברית לבן שלי אבל אני לא הולך לברית שמישהו אחר ילך כולו נשער וכועס מה קרה אמר לו שיש לו ויכוח עם אשתו על שם הוא רוצה רוצה לקרוא לבן על שם אביו ואשתו לא מוכנה בשום פנים ואופן לקרוא על שם האבא ועל זה יש להם ריג גדול והוא לא מוכן לא מוכן ללכת לברית מה שם אביך נניח לא יודע מה יהיה השם ששם נניח השם גדעון ולמה אשתך מתנגדת אמר לו כי השכנה בקומה הרביעית היה לה ילד

בשם הזה שנפטר כשהיה בן בן שלוש ומאז יש לאשתו סיוטים מהשם הזה. כמה שהוא מסביר לה מה זה קשור? זה על שם האבא שלו. האבא שלו נפטר. אצל האשכנזים קוראים שם על מי שנפטר בעל שם מי שחי. אצל הספרדים גם מי שחי קוראים על שמו. זה נחשב כבוד עבורו. אצל האשכנזים לא נוהגים לקרוא על שם מי שחי. זה כאילו שמאכלים לו ללכת לעולם הבא אם קוראים לו על שם. אז צריך לדעת את זה כי לפעמים יש צעירים שלא יודעים את הכללים ואחר כך פוגעים בהורים כשקוראים על שמו של אדם חי. אצל הספרדים הדרבה זה כבוד. הוא על כל פנים אביו נפטר והוא רוצה לקרוא על שם אביו. ואשתו מתנגדת בשום אופן והוא אמר לה שזה הכבוד של האבא שלו, את לא רוצה, אין היום

ברית. אני לא בא לברית. עשית ברית לבד. אבל הוא אומר, אני שואל את הרב, מה שהרב יגיד, אני אעשה, אבל נכון אני צודק שהיא מדברת שטויות, אין מה לדאוג מהילד הזה שנפטר ואפשר לקרוא על שם האבא. זה כיבוד הורים. להפתעתו אמר לו הרב אלישיב, לך לברית ולבן שלך תקרא שם אחר. אל תקרא לו גדעון על שם האבא. בא להגיד אבל לנה אומר לו בלי למה ככה תעשה וזהו. טוב. גדול הדור אומר לו כך לעשות הוריד את הראש. הלך עשה את הברית כמו שאמר לו הרב. השתתף בברית וקראו לו שם אחר. כל החודשים שאחרי היה לו נקיפות מצפון. למה לא קיבלתי את האבא שלי? היה שואל רבנים, שואל חברים, למה הרב אלישיב אמר, הרי אם הוא היה אומר לקרוא על שם האבא, אשתי

הייתה מסכימה. היא היא אישה צדיקה, היא מאמינה לגדולי ישראל. אם היה אומר שאין מה לדאוג מהילד הזה שנפטר, אז הוא הייתה מסכימה, למה הוא אמר לי להתכופף? אמרנו לאנשים בדרך כלל, שלום בית זה דבר חשוב. כנראה הרב היה מוכן להקריב את הכיבוד הורים בשביל השלום בית והוא לא מבין, אבל אשתי הייתה מסכימה, לא היה בעיות בשלום בית. לאחר חודשים שהוא אוכל את עצמו החליט שהוא לא מתארפק נסע לבית הדין אז הרב אלישיב היה חבר בבית הדין הגדול בירושלים יש בית הדין לירורים אז הוא היה חבר בבית הדין הלך לשם המתים לו כשהגיע הרב שפך את ליבו בשנה אמר לו כבוד הרב אני עד היום בנקיפות מצפון לא קיבלתי את האבא שלי כל כך רציתי אם הרב היה

אומר לקרוא גדעון על שם האבא אשתי הייתה מסכימה למה הרב לא הרי מצד האמת באמת בגלל שהשכן קראו לו ככה אז יש מה לדור הרי לא קוראים על שמו של הילד הזה. אמר לו הרב אלישיב, עכשיו שכבר קראת לו שם אחר, אני אומר לך את הסיבה האמתית, אז לא רציתי לגלות לך את הסיבה. הילד שלך יגדל. אשתך לפעמים מהחלון, כשהוא משחק למטה בגן המשחקים, אשתך תפנה אליו ותצעק לו גידון, בוא הביתה. איך תרגיש האישה בקומה הרביעית כשהיא שומעת את השם של הבן שלה שנפטר שאשתך צועקת מהחלון וקורבת? זה ישרוף לה את הלב. אם אז הייתי אומר לך, יכול להיות שלא היית מקבל את זה, היית אומר, אם זה רק זה, זה לא נורא. אז לא רציתי לומר לך סיבה. אבל תמיד צריך

להיות רגיש לזולת. זה גדולי ישראל, ההסתכלות שלהם היא תמיד בחשיבה מעבר. לא עניין לא חשב על השלום בית שלו, לא חשב על הכיבוד הורים שלו, חשב מה קורה עם השכנה למעלה. איך היא תרגיש כשהילד הזה יגדל בעוד כמה שנים? כשהאדם שבור לב, הקדוש ברוך הוא כל כך רגיש. רואים את זה בתורה בכל מקום, דווקא לאלמנות, ליתומים, לשבורי לב, לאנשים מסכנים, בניגוד גמור למה שהיה מקובל בעולם עד מתן תורה. כל הערכים האלה לדאוג למסכנים זה התחיל עם מתן תורה. לפני כן התרבות העולמית הייתה שונה לחלוטין. בעבר הבינו שמי שחזק שישרוד, מי שלא שימחק. אנשי סדום חוקקו חוק שאסור לתת צדקה לעניים. במקומות אחרים זה לא עניין אף אחד אבל מי שרצה

נתן. בסדום היה חוק לא לתת להעניים. מה אכפת לך שיתנו לה עניים? הרי ביתו שלוט שנתנו תפסו אותה שהיא נתנה אוכל לעני משפו אותה בדבש ושמו אותה ליד כברת של דבורים עד שנאקצה מכמויות ומתה בסופו של דבר. על זה נגזר עליהם בסוף כל מהפכת צדום ואמורה. זה היה המקל בפטיש. הם היו טיפשים, הם היו אידיאליסטים, הם טענו שצריך לנקות את העולם מכל אלה שהם לא חזקים, מכל אלה שהם מסכנים, מכל אלה שאין להם כסף. מי שאין לו כסף שימות. אגב, גם האבולוציה של דרוין היא על אותו ראש, על אותו גישה. כי מי שהולך, מי שהולך בהבנה שהאדם הוא לא נזר הבריאה, אלא האדם הוא סוג של חיה שהתפתח מאיזה ייצור דמוי, כוף קדום, אז בעצם מחוקי הג'ונגל,

מי שחזק שורד, מי שלא לא, אין מושג של מצפון ואין עניין של רגישות לזולת. היטלר טען שכל זה המצאה יהודית. המצפון זה המצאה יהודית. גם הברית מילה הוא טען שהיהודים הטילו שני מומים באנושות, בגוף ובנפש. בגוף את הברית מילה ובנפש את המצפון. שזו המצאה ודית לא ידע שברית מילה אדרבה מתקנים את הילד אדם הראשון כשנברא לא היה לו אורלה האורלה התפתחה אחרי שהוא אכל מעץ הדעת כך אומרת הגמרא כשעושים ברית מילה מחזירים את הילד לצורה של אדם הראשון לפני החטא זה התיקון של האדם לא קלקול אבל היטלר טען שזה פגם וגם המצפון טען שזו המצאה ודית התורה מלמדת את האדם להיות רגיש דווקא למסכנים זה מה שאומר הרמבם חייב אדם להיזהר בו

תומים ואלמנות מפני שנפשם שפלה למעוד ורוחם נמוכה. מזה נלמד לא רק אלמנה. יש היום בהרבה מבנים משותפים יש אמהות חד הוריות. אישה שגרה לבד, מגדלת ילדים, יכול להיות שהיא גרושה. אז נכון שגרושה זה לא חמור כמו אלמנה. אלמנה מתגעגעת לבעל נאוריה. כואב לה שהיא נמצאת בלעדיו. הגרושה בדרך כלל אומרת ברוך שפתר מעונשו של זה אין אין לה את הכאב שיש לאלמנה שמתגעגעת לבעל נאוריה אבל בכל זאת נכון שזה לא חמור כמו אלמנה אבל עצם העובדה שמדובר באישה שהיא כעת גרה לבד היא עצמה צריכה לטפל בילדים היא לא כמו שאישה שיש לה את את בעלה שיכולה להישען עליו להזדקן איתו ביחד גם בזה אדם צריך להיות יותר רגיש לצערנו אני שומע הרבה מעדויות

מנשים גרושות שפגשו גברים שהבטיחו להם חתונה ובסוף התברר שהכל היה שטויות והבלים סתם בזבזו להם את הזמן לכן תמיד אני אומר לאישה שהיא גרושה או אלמנה חוץ מהעניין ההלכתי שמירת נגיעה זה קריטי לחתונה וזריזות זה נכון גם לרווקות רגילות אבל קל וחומר בנישואים שניים שמירת נגיעה זה מסנן את כל אלה שהם לא רציניים ורוצים לבזבז את הזמן שהיא יודעת שהיא היא שומרת הוא יודע שהיא שומרת נגיעה אם הוא מתכוון לחתונה תקדמו לחתונה לא מתכוון לחתונה יעזוב וילך עדיף שילך עד שמוצאים מי שבאמת שותף אמיתי לחיים ממתין בסבלנות עד החתונה חיים אחר כך בקדושה וטהרה לפני כשבוע התפרסם שמצאו 50 טון של בשר שהביאו אותו מהשטחים של הראשות

הפלסטינית בשר לא כשר הביאו אותו בתחילה מדרום אמריקה הבי העבירו אותו דרך הרשות, אחר כך ממחסן למחסן. עד כדי כך שהוטרינרים שבדקו אומרים שספק אם זה ראוי לאכילה בכלל. התפוגה שלו עברה והחליפו לו את התאריכים. ואיפה שיבקו אותו? במסעדות הכי יוקרתיות והכי פופולריות בישראל. אמרו את השמות. רשימה של ה של השמות של כל המסעדות האלה שנחשבות יוקרתיות אבל הם לא כשרות. ובמשטרה טוענים שלפי המחיר הם היו צריכים לדעת שזה בשר שהוא לא ראוי לאכילה. אבל מחפשים את האחיזול. העיקר יש להם שם, נותנים לאנשים לא רק לאכול דבר שהוא לא כשר, גם דבר שהוא מזיק לבריאות. החליפו את התביות שם במחסנים ליד העתרות. שם צילמו את זה. החליפו

את התביות של פג תוקף לתביות שעדיין לא הגיע הזמן. מסעדות הכי יוקרתיות, הכי פופולריות. כמה צריך כל אדם להקפיד על כשרות? ידוע כבר שנים שבארצות הברית המספר הכמות של הבשר הכשר שנמכר שם הוא פי כמה וכמה ממספר היהודים בארצות הברית ובתחילה לא הבינו הרי בשר כשר זה חשוב ליהודים התברר שיש המון גויים שמקפידים לאכול דווקא בשר כשר ולא רק מוסלמים שזה חשוב להם גם אחרים כי הגיעו למסקנה מתוך אינספורט תחקירים שהתפרסמו בתקשורת שכשרות ובריאות הולכים ביחד כשיש את ההשגחה הקשבותית מקפידים ממלא על עוד הרבה דברים ומרוויחים בריאות. גם אז התפרסם הייתה מחלה פרה המשוגעת. מי שזוכר לפני כמה שנים היה איזה חיידק שהיה במוח של

הפרה ואנשים שאכלו בשר בעולם מתו וחלו וכל העולם הייתה בהלה גדולה מה הפסיקו לאכול בשר לאיזה תקופה. היה פחד עצום. והתברר שכל אלה שאכלו בשר כשר אפילו אחד לא נפגע. וההסבר פשוט. התברר שאצל הגויים איך הם ממיתים את הבהמה, אחת השיטות שלהם יורים מסמר, יש כזה אקדח שמים על הראש לבהמה, יורים מסמר לתוך המוח וחושבים שאין בזה צער בעלי חיים, אבל זה ניפץ את המוח, נכנס רסיסים לכל הגוף וכך כל הבשר התמלא בחיידקים. בעם ישראל שיש את השחיטה הקשרה, אז גם אם המוח היה פגוע, הבשר של כל הגוף נשאר בלי המחלות האלה. תמיד רואים הלכה ובריאות הולכים ביחד. כשאדם נצמד להלכה יש מחקרים שבשר וחלב מזיק לבריאות. כל דבר שהקדוש ברוך

הוא נתן לאדם נועד לטובתו. אלה דברים שנחקרו היום. יש דברים שעדיין לא נחקרו. אם יש בקהל או בין השומעים איזה אדם שמבין בבוטניקה ויודע לעשות מחקרים, אז ניתן לו אתגר שיעשה מחקר. שכותב הרמבן. התורה אומרת שכל עץ מאז משעה שנוטעים אותו עד שלוש שנים גם אם הוא מוציא פירות אסור לאכול את הפירות שלו שלוש שנים ערלים לא יאכל כך אומרת התורה אחרי שלוש שנים מותר לאכול את הפירות שצמכו על העץ יש בלכות גם איך מודדים את השלוש שנים כלומר כל זמן שהעץ נקרא תינוק עד גיל שלוש נקרא תינוק אסור לאכול את הפירות שלו כותב הרמ"בן שאין ספק שעד גיל שלוש הפירות האלה לא בריאים. אם התורה עשרה, השיקול המרכזי הוא שיקול רוחני. כל

מצווה זה שיקול רוחני. כמו שעת נס, בשר וחלב, זה חסד וגבורה, זה שני כוחות רוחניים שמתנגשים. כל דבר שיש בתורה, הסיבה היא רוחנית. אבל הקדוש ברוך הוא סידר בכל מצווה שאדם ירוויח גם בעולם הזה אם הוא אם הוא הולך עם התורה והמצוות. כותב הרמבן שבפרי של העורלה עד גיל שלוש הפירות האלה אדם שיאכל אותם הם לא בריאים לו לגוף אז אתה רואה פרי רגיל פרי שהוא בשל אומר הרמבן זה לא בריא עד היום לא ראיתי מישהו שעשה מחקר לבדוק את העניין הזה אז אם יש מישהו שיעשה מחקר ויביא לנו את התוצאות תבוא עליו הברכה שנוכל לפרסם את העניין הזה ידוע יש כלל אדם שהוא שבע לא מרגיש ברעוונו של הרעב. התורה אומרת, "ונתתי עשב בשדך להמתך ואכלתה

ושבעת." בדרך כלל מקדימים את האדם לבעלי חיים. האדם הוא נזר הבריאה. וכאן בקריאת שמע, במקום שיהיה כתוב ואכלת ושבעת ונתתי עשו בשדך ליבמתך, שם כתוב והם שמעת שמואל מצוותיי ונתתי את הרצכם וכולי. מקדימה התורה את הבהמה לאדם. ממתי מקדימים בהמות לבני אדם? האדם הוא נזר הבריאה ושם התורה אומרת ונתתי עסב וסדך לבהמתך אחר כך ואכלת ושבעת לומדת הגמרא מזה הלכה אדם שיש לו בעלי חיים בבית והם רעבים אסור לו שישב לאכול לפני שהוא נתן להם מזון אדם שמגדל בבית כל סוג של בעל חיים בין בעלי חיים טהורים בין בעלי חיים טמאים זה לא קשור לזה עצם זה שאדם מגדל בביתו בעל חיים מזונותיו של אותו בעל חיים מוטלים על האדם אם הוא היה

משוחרר לעצמו ביער, היה אוכל לבד, פה הוא נמצא בכלום. המזונות שלו תלויים בך. אסור לאדם לשבת ולאכול כשהוא יודע שבעל החיים שלו רעב. אסור לו להגיד, אני אסיים לאכול ואני אתן לו. כשתסיים לאכול, אתה עלול לשכוח שיש פה מישהו רעב. אז על פי ההלכה, ונתתי עסב בסדך ליבהך, קודם תיתן לו, אחר כך תשב אתה לאכול. כשאתה רעב, אתה מרגיש את השני. מספרים על אחד מגדולי ישראל. באירופה שבוקר אחד הוא נכנס לבית הכנסת, כל בוקר מתפלל בנץ, נכנס לבית הכנסת, פתאום מרגיש משב של קור שמגיע מהחדר הימני. זה היה חדר של הכנסת אורחים. היה מצוי אז בבתי כנסת היו בונים חדר אחד להכנסת אורחים. אנשים באים, אין להם איפה ללון, עניים וכדומה,

ישנים שם, אוספים צדקות, אבל הוא מרגיש משב של קור, אירופה עם השלגים. הוא מסתכל לצד, רואה שהחלונות מנופצים. מסתכל בתנור, אין עצים בתנור. כל התפילה לא היה מרוכז. באיזה תנאים העניים שם ישנים. לאחר התפילה קרה להגבאי השמה של בית הכנסת. אמר לו, "אני מתפלא עליך. באיזה תנאים? תראה איזה קור יש שם. כולם מקורבלים בשמיכות. איך אפשר?" כאילו ישנים בחוץ. התנצל. אמר לה מה אני יכול לעשות? כל הכסף שהיה בקופה נגמר. אין כסף לעצים. הילדים של הגויים אחת לכמה שבועות היו באים מנפצים להם שם את הזכוכיות של בית הכנסת אין כסף לתקן אז מה לעשות זה המצב הרב נחרד מהמצב של העניים אמר לעצמו עוד היום אני חייב לדאוג למימון לדבר

הזה הוא עצמו אין לו כסף מה יעשה אבל יש גביר אחד היה בעיירה אמר אני אלך אליו הלך לביתו של הגביר הזה אדם עשיר גדול שהיה גר שם עובר בין הגינות, בין המזרקות שיש לו שם. יש לו איזה קוטג' מפואר באמצע, עלה במדרגות השיש, 78 בבוקר, דופק בדלת, הוא התפלל בנץ, יש אחר כך תפילה יותר מאוחרת שהעשיר הזה מתפלל וידע שעכשיו הוא בבית. המשרטת פתחה את הדלת, משב של אוויר חמים יצא מהבית החוצה. איזה נעימות יש בפנים. ראתה את הרב הראשי של העיר שהגיע, כולה בהתרגשות, הלכה בצעקות לקרוא לבעל הבית מהקומה השנייה. הרב נמצא בפתח. הרב ירד, העשיר הזה ירד במהירות. הוא עם חלוק בית כזה קליל, רק גופיה וחלוק בית קליל. הרב בחוץ עם העיל

פרווה, שלג, קור, אבל בבית מאוד חמים. אז הוא ירד במדרגות במהירות, רץ לפתח, שלום כבוד הרב, ברוך הבא, מה זכיתי? הרב יכנס. מהבית יוצא אוויר חמים, מבחוץ פורץ פנימה אוויר קריר והוא עם חלוק. הרב לא הזדרז להיכנס. אומר לו, תכף אני אכנס, רק לפני כן רציתי לשאול, מה שלום אביך הכל בסדר? מרגיש טוב? אמר לו, כן, ברוך השם, כבר השתחרר עם ביתבית חולים, הכל בסדר. לכבוד הרב יכנס. אמר לו, אני כבר נכנס, אבל מה ששאלת אותי שבוע שעבר בקשר לעסקים, הייתה לך איזה שאלה הלכתית, מה בסוף עשית? אומר לו, עשיתי כך, עשיתי כך. מספר לו, אבל בכבוד נשב כאן, נדבר פה, אומר לו הרב, כבר תכף, אבל מה קורה בקשר לזה? וכך עובר מעניין בסוף

אמר לו, כבוד הרב, אם ממשיכים עוד דקה, אני אהיה פה קבית קרח. אני בלי מיל, אני לבוש ככה, הרב יכנס. אה, קר לך. טוב, טוב, בבקשה בבקשה, אני אכנס. נכנסו שניהם, סגרו את הדלת, ישבו תחם ואז הוא שואל אותו, מה זכיתי שכבוד הרב יגיע? אמר לו הרב, "היום באתי להתפלל, יש שם את החדר הזה של העניים, זכוכיות שבורות, אין עצים. שאלתי את השמש, אומר, אין כסף." אמרתי, "אני חייב לבקש ממך שתעזור." אמר לו, "בשמחה, למה לא? עשיר גדול. מה הרב מצפה ממני שאני אתן?" אמר לו, שאלתי את האחראי שם, כמה כמה נראה לו שצריך עד סוף החורף מימון לכל העצים וגם להביא בחשבון את כל הזכוכיות שישברו להחליף? אמר לי שזה נראה לו בסביבות 50 אלף

דולר יחסה את הכל. אומר כבוד הרב אין בעיה. צי פנקס צ'קים. כתב 50 א000 דולר נתן לו בבקשה. הרב בירך אותו כל הברכות שבתורה ליוה אותו לדלת. לפני שנפרדו אמר לו כבוד הרב סליחה שאני שואל למה הרב הקפיא אותי עד עכשיו? אני רועד. הרב רצה שאני אעזור היה אפשר להיכנס נדבר אמר לו הרב כל זמן שלא הרגשת מה שהם מרגישים אתה לא היית נותן את כל הסכום הזה אתה היית אומר אני אתן 500 דולר וכבודו יאסוף מעוד אחרים מאיפה אני אביא עוד יש לך יכולת רציתי שתרגיש מה זה קור כשאדם מרגיש מה אחרים סובלים אז הוא באמת נותן הוא מבין את הכאב של האחרים אומרת התורה ונתתי עסב בסדך ליבהמתך אחר כך ואכלת ושבעת כשאתהתי יהיה שבע, אתה לא תרגיש

שיש לך בעלי חיים רעבים, כי אתה מרגיש כאילו כל העולם שבע. לפעמים אפילו אמהות העידו על עצמם שמרוב שהם תרודות בעבודה, בעסקים, כל זמן שהם רעבות זוכרות שצריך להכיל את הילד. כשהם שבעות שכחו גם את הילד. עד כדי כך זה יכול להגיע למצב כזה. לכן האדם צריך להרגיל את עצמו להיות תמיד רגיש לזולת. בספר אורחות צדיקים, ספר שעד היום לא ידוע מי חיבר אותו לפני כ-600 שנה, אבל רואים מתוך הספר שזה היה אחד מגדולי ישראל, ספר שכולו שערים שערים על כל המידות שאדם צריך לעבוד עליהם, יש לו דבר והיפוכו. שער האהבה, שער השנאה, שער הרחמים, שאר האכזריות ובכל מביא מאמרי חז"ל ומסביר איך ההתנהלות צריכה להיות. והוא כותב כך: מידת

הרחמנות הוא סימן לזרע אברהם אבינו, זרע ישראל, כדכתי ונתן לך רחמים וריחמך ורבך. לכן כל אדם ירגיל עצמו לדבר כל דבריו בלשון תחנונים ורחמנות. אומר, האדם צריך להרגיל את עצמו, לא לדבר בתקיפות, בעוז. יש אנשים שהדיבור שלהם מאוד קשיח, מאוד קשה לדבר איתם. יש אדם שמדבר בענווה מתוך בלשון תחנונים ורחמנות. ומאוד יקבל האדם שכר גדול מדברי רחמנות בדברו על לב עני דברים רכים ורבים יודעים מצוות הדיבורים כלומר את המשמעות הלא תראה כי אמרו רבותינו הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות שש ברכות שמופיעות בתורה אדם שנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות שיהיה לו בריאות יהיה לו שפע יהיה לו כל טוב והמפייסו מתברך ב-11 ברכות אדם שגם

יודע לתת מילה טובה לעני לא רק נותן לו את הכסף ובורח, אלא נותן לו חיזוקים, נותן לו מילה טובה, מתברך ב-11 ברכות. לכן בדיבור שפתיו לבש צדקה לדבר על לב עני ויהיו דבריו בנחק לעני ואביון וינחמהו ממעשיו ומעיצבון ידיו וינשאהו. מזה נלמד לפעמים קורה מכירים אדם שקרס כלכלית. היה מבוסס וקרס, מובטל, העסק נפל מצוי, רואים את זה היום. אנשים שהכירו אותו עד היום דיברו איתו, רואים אותו ברחוב, עוברים לצד השני, מתחמקים, לא נעים להם ממנו, לא שיש להם משהו נגדו, אבל לא נעים. והוא פתאום מרגיש לא רק הצרות שלו, עוד פתאום כל החברים נעלמו. אדרבה, המפייסו מתברך ב-11 ברכות. תגיד טוב אבל אין לי כסף לעזור לו אבל במילים אתה

יכול לתמוך אתה יכול לעודד תן לו את המילה הטובה תראה לו שאתה עדיין חבר שלו שאתה קשור אליו לא בגלל הכסף תאמר לו שזה גלגל שחוזר בעולם כמה אנשים היו בראש הגלגל התגלגל ירדו למטה שוב התגלגל עלו עוד יותר למעלה מאשר לפני אז עכשיו זו תקופה קשה יבואו זמנים טובים אתה יכול לעודד במילים אדם בא לבקש ממך הלוואה אין לך להלוות לו בא לבקש דופק בדלת מבקש צדקה אתה לא יכול לתת לו הרבה, אבל סדר פנים יפות, מה שאתה רוצה לתת יתן שקל, חמש, מה שאתה נותן, אבל עם סדר פנים יפות, עם מילה טובה, עם עידוד, עם תמיכה, אומר כאן האורחות צדיקים שהצדקה זה לא רק כמו שנראה רק הכסף, גם הגישה ורבים יודעים מצוות הדיבורים. כך הוא מגדיר

את זה. יש הרבה שמבינים מה מה המצווה הגדולה שאדם יכול לעשות בכוח דיבורו. נמצא בסיכומם של דברים כך בעולם מקובל עד מתן תורה היו רגילים שהחזק הוא זה ששורד כמו הגישה של האבולוציה ומי שחלש היו רומסים אותו דורכים עליו באה התורה והפכה את הגלגל אדרבה הקדוש ברוך הוא מרחם ואוהב את אותם שקשה להם את אותם האלמנות והיתומים ושוב נחזור לקרוא כאן את לשונו של הרמבן חייב אדם להיזהר בעיתומים ואלמנות מפני שנפשם שפל לה למאוד ורוחם נמוכה והאך נוהגין עמהם לא ידבר עליהם אלא רכות ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד ולא יחביד גופם בעבודה וליבם בדברים קשים כלומר אם יש אלמנה שעובדת בבית עובדת במפעל מסוים עובדת במשרד של מישהו הבוס

צריך לדעת איתה אתה לא יכול לדבר כמו שאתה מדבר עם העובדים האחרים זאת אישה שבעלה נפטר אתה חייב להיות רגיש יותר מאשר אחרים זה מה שאומר לא יחיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים ויחוס על ממונם יותר ממון עצמו. כל המקניתם או מכאיסן או הכאיב להם או רדה בהן או איבד ממונם הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם או מקללם דבר שהוא אסור כלפי כל יהודי אבל במקרה שלהם חמור הרבה יותר ברית קראת להן מי שאמר והיה העולם שכל זמן שהם צועקים מחמס הם נהנים שנאמר כי אם צעוק יצעק אלי שמועשמע צעקתו ממשיך הרמבם שכל זה דווקא אם האדם עושה את זה מתוך אינטרס אבל אם זה כדי ללמדן תורה או אומנות, המורה צריך לנזוף ביתום כדי שישקיע

בלימודים שלו. אז הוא נוזף בו, מעניש אותו כדי ללמדן תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה, הרי זה מותר כי זה לטובתו. ואף על פי כן לא ינהוג בהן מנהג כל אדם לא כמו שהוא מתנהג עם כל הילדים אלא יעשה להם הפרש וינהליהם בנחת ובחמים גדולים וכבוד. שנאמר כי השם יריב ריבם. אחד יתום מאב ואחד יתום מהם. בין אם הוא יתום מהאב או מהאם צריך להתנהג איתו אחרת. ועד הם מתי נקראים יתומים לעניין זה? עד שלא יהיו צריכים לאדם גדול להישמך עליו ולאמנן ולהיטפל בהן אלא יהיה עושה כל צורכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים. ונסיים בדברי אורחות צדיקים עוד דבר מעניין שהוא כותב. כשיש לאדם אהבת הבריות אז הוא ודאי מרחם עליהם ודואג להם.

וכאן בשער האהבה, קודם קראנו בשער הרחמים, עכשיו בשער האהבה הוא כותב כך: "ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם? אתה רוצה לאהוב כל אדם ואדם? איך תרגיל את עצמך לאהבת הבריות? אזכילך ואורך. הדרך הוא שיעזור בנפשו ובממונו כפי יכולתו. העזר בנפשו הוא שישט לכל אדם הן עני הן עשיר ויתרח עבורם נפשו הכוונה בעצמו שיתרח גם לאדם עשיר גם לאדם אני בלי שיקולים מה אני מרוויח והעזר בממונו הוא שילווה לעשיר בעת רכו למאות וכן לעני לוה בשעת דוחקו וכן יפקדהו במתנה כפי כוחו כלומר לעני גם מדי פעם תן לו מתנה שיהיה לו ולקצת עיתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים למה זה מר הרבה אהבה ואחבה ויהיה ותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני אדם

יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות ואל יקפיד בדבר מועט על חברו כלומר לא יריב איתו על כמה שקלים לכאן או לשם תוותר. אף על פי שאתה צודק וזה שלך אבל לך לקראת. לא תפסיד מזה. לעולם יהיה חפץ שחברו יהנה ממנו. ואל ישתדל הוא להנות מחברו. כלומר לא יהיה נצלן שרק מחפש איך לקחת. אלא אדרבה שאחרים ינו ממני. ויהיה דבריו בנחת עם בני אדם בישה הוא אל יבייש יטעהו אדם אל יטעה הואו אחד בייש אותו שלא יחזיר לו גם כן יבייש אותו ואם יטעה אותו הוא לא יטעה יסבור על צברו אול העולם והוא אל יכביד עליהם ולא יתקוטט עם בני אדם ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות כי הסברת פנים תחזק האהבה וישא ויתן עם חברו בטובתו וינחם כל אדם מעצבונו

ומדאגתו אם גילה לו אדם אדם סוד אל יגלה אף אם יחיסהו. לפעמים אחד כשמנכייסים אותו מגלה את הסודות שהוא גילו לו כשהיו חברים אומר מזה תיזהר ולא ידבר על בני אדם רע ולא ישמע שידברו רעות על אדם גם שלא יסכים לשמוע מאחרים כשמדברים לא טוב על אחרים ולעולם משתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות וביותר יזהר בזה ואז מי שמקפיד על כל הדברים האלה יהיה אהוב לכל ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו ולא יתגאה על שום אדם אך יקנה, כלומר יראה עצמו בתור שאני בשבילך לכל אדם ובכל יכוון לשם שמיים. אדם שמאמץ לעצמו את ההנהגות הנפלאות האלה, גם אם לא היה רגיל בהם עד היום, יגלה בתוך זמן קצר שינוי בתחושה הפנימית שלו, שינוי

בהתייחסות החברתית איך שאנשים מתייחסים אליו, השלום בית שלו אחרת, הכל עולה לקומה הרבה יותר גבוהה. ונסיים בברכה לכל הציבור שנמצא איתנו, לכל הצופים בבית, שהדברי תורה יהיו להצלחת כולם בבריאות ובשמחה, פרנסה טובה, חיים טובים, זיווגים אגונים, אורך ימים ושנות חיים וכן יהי רצון ונאמר אמן. เ