"התפילות שמרו עליו. נתנו לו כוח": דיצה אור על החזרה המרגשת של בנה מהשבי

אבי אמר לעצמו, האחריות של מדינה זה שלא יקרה עוד פעם שביעי באוקטובר. ובשביל שזה לא יקרה, צריך להשמיד את החמס לחלוטין. הוא אמר, אם המחיר זה שלא כל החתופים יחזרו, והוא אומר את זה כשהוא יודע שהוא בקבוצה האחרונה, אז זה מה שמדינה צריכה לעשות.

דיצה יקרה ואהובה. איזה כיף סגירת המעגל הזאת אחרי שנתה עם סוף כל סוף שאת כאן עם החיוך מאוזן לאוזן, החיוך האמיתי. סוף כל סוף האור יוצא ממך. הנה אביב ברוך השם

ברוך השם בנס שאין כדוגמתו נס עצום ביותר

וואו אני לא אשכח את הרעיון האחרון הראשון שלנו בעצם שעוד הוא היה שם ואז סיפרת לי נקודה שאני היא הולכת איתי כן עד עכשיו שתוך ארבעה ימים הרגנו הכנסת ספר תורה ביום הולדת של אבי נתן שיתן לו כוח שם ואז אני זוכר את המשפט שאמרת לי אז מה זה בשביל הקדוש ברוך הוא תוך ארבעה ימים צריכו להרגן הכנסת ספר מה זה בשביל הקדוש ברוך הוא להחזיר אותו

נכון

אז הנה הוא חזר זו ארבע ימים, אבל הוא חזר וזה מדהים. זה פשוט לרקוד לרקוד את הרגע הזה.

הוא חזר א לא משנה ארבעה ימים או לא, הוא חזר בדיוק ברגע שבהשגחה העליונה הוא היה צריך לחזור. זה רגע שהיה כתוב בשמיים. הוא גם סגר בדיוק שנתיים, אבל בכזה נס עצום, ממש ביום שנקרא אושן רבא, אושנה הגדול, חזרו 20 אנשים חיים שהיו חטופים א שזה נס מעל ומעבר לציפיות ולמה שחזו ולמה שהיינו יכולים לחשוב שהם אחשימם יעשו ועל סמך כל מה שאנחנו מכירים אותם שהוציאו את הנשמה ולא את כולם ביחד במצב כזה, במצב אחר, בכל מיני א מצבים לא טובים, אבל זה היה הכי גדול והכי מואר והכי מדהים וזה אתם. זה האהבה והתפילות והחסדים והפרשות חלב ותהילים ולימוד תורה וכל מה שכולם היו כל כך מגויסים ביחד. אז פשוט משך את הנס להתגלות.

ישתבח.

וכולם כולם שותפים. לכל אחד יש מניה או הרבה מניות בישועה הזאת של ה של החצפים וזה זה בעיניי דגימה מימות המשיח וואו

מהגאולה השלמה

נותן השם נותן לנו כזה לטעום טועמי החיים זכו הנה טעמנו

אז בוא נחזור באמת רק לבשורה רגע בשורה איך זה היה איפה היית איך הודיעו לך על זה זאת אומרת התחילו לדבר היו הרבה דיבורים אבל תכלס שהודיעו לך שזה באמת הולך לקרות תוכל להחזיר אותנו לרגע ההוא.

בערב יום כיפור אכלנו סעודה מפסקת, הדלקנו נרות של יום כיפור ו10 דקות אחר כך היינו ברכב, החתן שלי נוהג על 140 ותוך כדי ה הואשר לנו כל נדרי. ובאותו לילה של יום כיפור א נולד לי במתנה נכד חדש, מתוק ומקסים והלידה שלו הייתה מלובה בזקות להשם ש יחזיר את אבי, שיחזיר את כל האנשים שנחטפו. והברית של התינוקי המתוק הזה הייתה ביום רביעי בתוך חג הסוכות והייתה שמחה עצומה של חיים חדשים של התחדשות ויחד עם זה היה כזה שבר וגעגוע להבי נתן ודאגה וצער ובאותו לילה אחרי שהסתימה הברית כשהלכתי לישון אמרתי אני לא פותחת א את הפלאפון לא מציצה מה חדש, מה ההודעות, מה חדשות, כלום כלום כלום אבל לא עמדתי בזה. ואז התחילו להגיע

הודעות כאלה על הסכם וטראמפ וזה יחתן, זה לא יחתם, זה הלילה, זה כבר זה 20 נקודות, לא ממש ממש התחילו תק טק טק טק טק ופתאום זה קרה. פתאום באותו לילה של הברית כבר כמובן לא יכולתי לסגור, לא יכולתי להירדם. א במהלך של שעה שעתיים מסתבר שההסכם אכן נחתם. אמרו לא אי אפשר בלילה לא חות סקים בלילה אבל בעצם בארצות הברית איפה שנסגרו העניינים זה כבר היה זה היה עדיין יום זה אכן נחתם באותו לילה של הברית וכמובן שלא ישנתי כל אותה הלילה ואז מבול של הודעות ושל טלפונים ובינינו בתוך המשפחה וואי וזה קורה וזה אמיתי ובאמת ביום חמישי בבוקר התקשרו כבר מהצבא הקצין שמלווה אותנו יובל להודיע שההסכם נחת תם ושבימים הקרובים זה יצא לפועל ומשם והלאה זה הלך והתגשם ומבחינתי

זה עדיין הולך מתגשם

וואי זה לא יאומן א

ממש והנה רגע הגיע הרגע הזה יום שני ספרי לנו את הרגע הזה כאילו את היום הזה את הת את הארגנות ליום הזה מה קרה לפני אחרי כאילו איך איך כל היום הזה נראה מן הסתם לא ישנת בלילה

בגדול זה בלי אוויר זה מאז שההסכם נחתם ועד ועד לא יודעת עד שמחת תורה בערך

זה היה פשוט יום אחד ארוך בלי לנשום בלי הפסקה אנחנו יצאנו מהבית אני יצאתי בשעה 5 בבוקר

כמובן שלא ישנתי קודם כן זה היה פשוט באיזשהו שעה

לקום מהמיטה ולהתלבש

אה ונסענו זה היה זה היה באמת חללית זה היה מהחלל כל השעות האלה סביב במונית של הצבא אמ בכבישים ריקים ריקים כן בח בבוקר אין כלום לראות את השמש ככה זורחת בהדרגה מולנו נוסעים לדרום החנה רעים הצבא הקים מתחם גדול ומדהים לכל משפחה היה את הבטען שלה והיו שני מתחמים כאלה שביטנים במרכז מתשעה ענקית עם מסך כזה גדול

ואפילו כמה מסכים ומאז רשת צל ופשוט ישבנו שם היו מלא פינות ישיבה וספות וזולות מסתכלים במסך ו היה מסך של הערוצים ערוץ 12 ערוץ 13 כל הדיווחים אבל המסך הגדול היה של המקום איפה ש

צלב האדום מעביר אותם בצל

בדיוק שמעבירים אותם מהצלב האדום לצהל כל משפחה זה בהדרגה ג יוצא אחד ועוד אחד והמשפחות וואי עפו וזה היה פשוט לבכות כל הזמן מרוב התרגשות לא להאמין שאנחנו רואים את זה בעיניים שלנו אבי נתן לא מגיע ולא מגיע ולא מגיע וכבר כל משפחה שהיקיר שלה הגיע עוזבת את המתחן והולכים לפגוש אותו ולאט לאט נשארנו לבד ולידינו נשאר סגן הרמתכל ואלוף פיקוד דרום וכל החברים מסתכלים במסכים ומחכים להבין נתן וזהו בסוף אה הצלחנו איכשהו לזהות אותו כי באמת היה קשה הזיינו אותו לפי הגובה הוא מאוד גבוה

אבל הוא רזה מאוד והיה לו ספם גדול ומשקפי שמש שמו לו משקפי שמש מיד כי הוא שנתיים לא ראה אור יום לא ראה שמש לא היה בחוץ שנתיים מתחת לאדמה בקבר הנוראי הזה אז העיניים שמרו עליהם משקפי שמש. אז ראינו מישהו שטוב, מכולם הוא הכי מתאים להיות אבי, אבל אי אפשר באמת לזהות אותו. וגם הצילומים כאלה מטושטשים. אז שהחלטנו שזה הוא ואז וואי אין מילים.

זה כבר באמת מעלה מילים. כמו בדיוק כמו הרגע שכשחטפו אותו והשאלה היא מה הרגשת, שאלו אותי. אין מילים. זה לא אי אפשר להכניס במילים את ההרגשה הזאת. אותו דבר פה ובאמת יש הרבה הקבלות יש סימטריה כזאת העוצמה של הרגע של החטיפה הטלטלה של מתי שהודיעו עלי זה ומה שקרה בכל העולם הפנימי שלי כל הרעידת אדמה והכריסה הזאת באותו רגע אותה עוצמה זה עכשיו של הטלטלה של השיבה של הרעידת אדמה הפנימית הווליום הפנימי שפתאום הכל משתנה כל מה שחשבתי וכל מה שהרגשתי וכל הרצונות והתוכניות וההתנהלות הכל בבת אחת קורס ועוברים ברגע לעולם חדש אז המעברים האלה הם נורא נורא חדים ועוצמתיים לפני שנתיים בשמחת תורה והשנה בשמחת תורה העוצמה היא אותה עוצמה

וואי וואי וואי טוב אני מתארת לעצמי שהעוצמה הזאת עוד גדלה ברגע שאתם רואים אותו מה קורה שם ברגע הזה של המפגש וואי זה בכלל אה א

זה קודם כל לראות שהוא בריא ושלם אה י זה כמו שנולד תינוק הסתכלת עליו א בהם מהמראה הזה ככה

איך הרגע הזה של הפגישה אני זוכרת את הסרטון הזה כן זה בלופים אני ראיתי אותו שהוא חזר והוא חיבק אותכם והדבר הראשון שאני לפחות ראיתי ששמתי לב אליו זה חזרה מאוד בגלוי ואני כל כך שמח לפגוש אתכם ההורים יקרים שלי ואני רוצה רק לפגוש אתכם עוד הפעם ולהגיד לכם תודה רבה שאתם ההורים שלי הכיבוד הורים שלו זה היה משהו שהוא וואו מה איך זה מדהים זה מדהים כאילו זה המשפט הראשון שלפחות אנחנו שמענו כן מי שראה את הסרטון זה היה ככה אני כל כך אוהב אתכם איזה טוב שאתם ההורים שלי זה מדהים

כן

אז זה היה החיבוק הראשון שהיה עוד לפניו זה

אז מבחינתי הרגע זה היה רגע של באמת התגלות הנשמה. לא הרגשנו את הגוף, לא הרגשנו א מי מסתכל, מה מי עומד איפה, מי זה. לא הייתה תודעה של אני.

זה היה רק וואו כזה אור עצום עצום עצום עצום. וגם אבי נתן הוא אמר אני כל כך פחדתי שלא יהיה לי הזדמנות עוד פעם לפגוש אותכם ולהגיד לכם כמה אני אוהב אותכם. וזה התגלות הנשמה שלו של הפנימיות שבהיום יום בשוטף לא מגיעים אליה והוא גם אמר לנו את זה אחר כך כל כך הרבה שנים שאנחנו ביחד ולא לא מספיק אמרתי ולא עצרתי כדי לשתף בכמה אני אוהב וכמה אני מעריך ואני כל כך רוצה שזה יהיה אחרת עכשיו ושכן א אני אדע לומר את זה וזה רגע שפותח הכי הכי

הכי הכי גלוי וחסוף את האור האלוקי שלנו, את האהבה, הטהורה שהיא בעצם מי שאנחנו. איך זה באמת שילד חוזר אחרי שנתיים שלא היה שום רמז עליו, לא היה יודעת כלום, כאילו פתאום חוזר, את מחבקת אותו, את רואה אותו, את איך התחושה הזאת? אז בהקבלה הזאת של בין הרגע הראשון של השנתיים, הרגע של החטיפה והרגע של השיבה, אז ברגע של חטיפה הרגשתי שלא הייתי קיימת, שהחושך הזה של א המשפט שאבינתן נחתף זה כאילו קיבל לי את כל האור בפנים ופשוט לא הייתי קיימת באותו רגע, לא מחשבות, לא רגשות, לא אוויר, לא נשימה, לא כלום, כאילו להתאפס בתוך החושך הזה. אז היה עכשיו עוד פעם את אותה התעבסות כזאת שלא חשבתי כלום ולא הרגשתי כלום ולא לא רציתי שום דבר. זה פשוט להיות לא קיימת אבל בתוך האור הכי גדול.

מין התמזגות כזאת לתוך אור מושלם. אז אז זה באמת שני שני קצוות שיש ביניהם סימטריה אבל בין שיא החושך ושיא האור.

וואי זה מדהים. עכשיו הוא בתקופה כמו שאמרת שהוא בארצות הברית. כן הם נפגשו עם טראמפ כולם ביחד אהבתי איך שאמרת לי את זה מקודם זה לטראמפ את הכבוד לפגוש אותם

לגמרי אני ממש אהבתי את הדיוק הזה במילים

טראמפ הוא שליח

כן

כמו שגם עם מחשימם מחרמס הם שליחים וגם אה

כן כולם גם נתניהו וגם כל הראשי הצבא מערכות הביטחון כולם שליחים א ברמה הפרטית של ה של הגורל של אבי נתן ושלנו ו בוודאי ש מי שמחוץ לעם ישראל כמו טראמפ הוא שליח ואין לו אלא להודות לקדוש ברוך הוא להשגחה העליונה שנתנה לו את הזכות הזאת

כן

לסייע לעם ישראל להיות א מישהו משמעותי בתהליך הגאולה של עם ישראל זה זכות זה זכות עצומה כמו שהיום אנחנו זוכרים את קורש ואנחנו לא אומרים וואו קורש לא איזה זכות היה לבן אדם שהשם נתן לו את הרגע הזה להכריז על שיבעת ציון אותו דבר טראמפ הוא זכה

והיה לו את הכבוד לפגוש את החתופים היה לו את הכבוד להיות שותף בשיחור שלהם

היה לו נאום מאוד מאוד יפהכ

בארצות הברית צריכה קצת לספר על הנאום שלו על החוק קים שהחזיקו אותו הוא ממש מיוחד היה חמש דקות אבל הוא נתן כל כך הרבה עומק ותוכן ועניין ומשמעות בחמש דקות האלה

אחד הדברים שהוא אמר א ובעיניי זה היה זאת אומרת כולם היו נורא נורא חזקים הם נורא עקרוניים והם מתבוננים בהם הם באמת כלליים כאלה זה לא נקודות פרטיות נניח לצחצח שיניים כל בוקר

זה משהו כזה עמוק ויסודי

הוא אמר אף אחד לא יכול לשלו לות בך יכולים לקחת לך את החופש יכולים לקחת לך את האוכל את הזמן את הגוף אפילו את השם שלך לא קראו לו בשם הדביקו לו שם בערבית סלים האמת שזה שם טוב זה כמו סלים זה כמו שלום א והוא באמת דיבר הרבה אחרי שהוא חזר על האחדות וכוחנו באחדותנו וזה אבל הכל אפשר לקחת ממך אבל אי אפשר לקחת ממך את הנפש ואת האנושיות שלך את מי שאתה בפ בפנים. אף אחד לא יכול לגעת לך בזה.

זה המקום שבו אתה שומר על החירות שלך. זה ההבדל בין חופש וחירות. ולאורך השנתיים האלה, כשע עשיתי רעיונות מפעם לפעם בתקשורת, אז כמעט תמיד שאלו אותי בסוף א אם אבינין שומע אותנו במקרה? כי שמענו מחתופים ששבו שהם אכן היו חשופים לתקשורת מפעם לפעם. מה היית רוצה לומר לו? ובסוגריים אני אומרת שהוא לא שמע שום תקשורת, הוא לא שמע כלום וכל פעם הייתי חושבת מה לומר לו, אבל הוא שום דבר לא הגיע אליו מתוך זה. אבל הפעם הראשונה, פעמים ראשונות אמרתי לו בדיוק את העניין הזה. אמרתי לו אבינו שהם עכשיו תפסו אותך, הם מחזיקים אותך, הם שולטים בכל מה שקורה לך, אבל בתוכך יש נפש ויש נשמה אלוקית ושמה אף אחד לא יכול לגעת. זה אתה

ושמה אתה בן חורין ולא משנה איפה תהיה אתה תמיד תהיה שם בן חורין ולשמוע שהוא קבע לעצמו את הכלל הזה והתחבר לזה בצורה הכי עמוקה זה היה בעיניי א אור גדול

מה הוא מספר משם מה משתף אתכם

לאורך כל השנתיים האלה לי היה מאוד נוכח הסיפור של יעקב ויוסף

שבתור אבא פתאום נחטף לו הבן שלו. אבל אביחזר פתאום הוא הפך את הסיפור לצד של יוסף והוא גם סיפר שהוא פגש את יוסף במנהרות והם אחשימם החוטפים שלו דיברו איתו הרבה על א מכל האבות שדיברו על כולם אבל במיוחד על יוסף הם קוראים ליוסף הצדיק

וואו

וזה פלא נכון כי גם אנחנו וצדיק במובן שלו שלהם

זה מלשון אמת וזה עוד פלא כי גם כמו שאת יודעת בספי ספירות צדיק יסוד ספירת היסוד פנימיותה זה מידת האמת בנפש

נכון

אז גם אצלהם יוסף שייך למידת האמת והמשמעות של המת מבחינתם זה מישהו שהוא נאמן לערכים שלו שהוא לא נמשך אחרי פיטויים נוצצים כמושת פוטיפר וכולי ולא אחרי ולא נבהל מסכנות כבדות ומכל מיני איומים אלא הוא הולך עם האמת שלו וזה היה מאוד חזק להבינתן זה היה מאוד נכון לו כי הוא יכל לברוח במסיבה איפה שהוא היה והוא בחר ללכת עם הנאמנות שלו ועם העוצמה שלו שהוא לא מפקיר את נועה ולא נותן להם לחטוף אותה לבד אלא הוא הולך איתה אז הוא היה מאוד חזק עם יוסף יוסף גם מאוד אה רואים אצלו כיבוד הורים אבא שלו שלח אותו יעקב שלח אותו לראות את שלום חו בצון ויוסף ידע להגיע לאחים זה לא פשוט וזה כל כך רחוק מהבית וזה סכנה אבל הוא

הלך על זה כי יעקב אמר לו אבא שלו אמר לו ו לי יש שני בנים שניסלו בזכות כיבוד הורים הבן שלי שהיום הוא בן 26 היה אז בן 24 והחברים שלו גם כן ככה מאוד הזמינו אותו ויאללה ותבוא למסיבה של הנובה והוא כבר היה כמעט שם ואז הוא אמר לו אני לא משאיר את ההורים לבד בשמחת תורה.

יואו.

ובשביל שלא נהיה לבד הוא נשאר איתנו בחג והוא ניצ מהאסון של הנובה.

זה זה הוא. והשני זה אבי נתן

שסיפר ש ביום השמו0 ללחימה א הוא היה במחנה א אלבורג' שזה אחד מחנות המרכז בהרצועת עזה והתנהלה לחימה על פני הקרקע. הוא מהיום הראשון נלקח לתת קרקע למנהרות ולבד אבל הייתה לחימה למעלה והם שומעים את זה מאוד הוא אפילו שמע את חיילי צהל באיזשהו רגע מהפצצה המנהרה קרסה קרסה עליהם והם נלקדו וחייבים לצאת מהר מהר מתוך סיטואציה כזאת כי קודם כל לחודים ואין מה להישאר בתוך המקום הזה

אה אין שם אוויר אין שם מים אין שם כלום ומלבד זה גם אין לי הסבר בדיוק מדעי לזה, אבל משתחררים גזים מהפצצה ומהאדמה וכל זה והם רעילים ועסו לי צריך מהר מהר להשתחרר. התחילו לחפור בתוך המפולת. אה כולם חפו מהר והצליחו באיזשהו ככה רגע ליצור מעבר קטן קטן שאפשר דרכו להידחק ולעבור אל הקצה השני איפה שהמנהרה ממשיכה ושמה אפשר להמשיך לחיות. אז עבר משם המחבל הראשון, נדחף נדחף, יצא בצד השני, עבר המחבר לשני ואז היה התור של אבי והוא נדחק, נדחק ולא הצליח לעבור. הוא רחב והוא גדול והפתח היה צר וניסו לחפור מסביבו ולא הלך וניסו למשוך אותו וצעקו עליו ותעצבנו עליו, כעסו עליו נורא, כי כולם בסכנת חיים בגלל זה.

וכמה שהוא ניסה להסתובב לכל מיני כיוונים, הוא לא הצליח להשתחרר. הוא פשוט היה תקוע וכולנו תקועים בגללו והזמן כזה מתקתק מתקתק ו זה היה סכנה נורא נורא גדולה ואז הוא נסע תפילה ככה בלב הוא אמר השם אתה יודע כמה אני אה הייתי מחובר והשקעתי בכיבוד הורים וזה נכון אבי נתן מכולם הצטיין בזה הכי הרבה הוא ממש השקיע והבטחת שקבל כבד את אביך ואת אמך למניה ריחון ימיך איך שהוא גמר את המילים האלה תיק הוא השתחרר פשוט התגלץ שחוצה לצד השני

אמא'ה איזה נס

ממש בנס גלוי מתוך המילים האלה שלו וניצל ואז היה נשאר עוד המחבל האחרון אמר לו תן לי יד תמשוך אותי אז הוא נתן לו יד התחיל למשוך אותו רוח הכל התרסק ונפל והמחבל ההוא חבינתם אמר אלה ירחמו נגמר שם בתוך המפולת ורבי נתן ניצל

וואי זה במית שניות הוא ניצל

לגמרי וזה שני בנים שניצלו בזכות כיבוד הורים הסיפור השני זה סיפור של הבריכה אז אם שוב זה סיפור קצר של הכיבוד הורים של אולי 10 דקות זה הסיפור של שלושה חודשים והוא ישב בתוך התא הזה שהוא היה כלום על כלום כן מאוד מאוד קטן אבל באגב של תא היה של שקי חול שחסמה בעצם מה זה תא זה מין הרעה שבאיזשהו שלב היא חסומה על ידי שקי חול ובקצה השני שמו א דלת כלשהיא בדרך כלל דלת סורגים שזה יצר את ה את החלל הזה את החדר שבתוכו הוא היה ובחושך כשהיה לילה והמחבלים הלכו לישון אז הוא כזה התחיל לבדוק את הקיר שמאחוריו וחילץ ארבעה שקים עליונים מהפינה. הוא אמר שהוא הרגיש איזה זרם דקיק דקיק דקיק דקיק של אוויר. אז הוא אמר אה זה

בשבילי שכנראה יש משהו מאחורי זה. יש איזשהו המשך. ואז מדי ללה היה מוציא את הארבעה האלה נכנס פנימה ומתחיל לחפור לראות לאן אפשר להגיע. חפר דרך ארוכה.

מה עם הידיים הוא חפר?

כן. אין לו לא כלים ולא חשמל

ולא שום דבר. חפר בידיים. הוא כפר עם מכסה של קופסת שימורים, עם חוט ברזל שהוא מצא על הרצפה. כלום. עם כלום. ובאמצעים האלה שהם אפס, הוא הצליח להגיע מעומק של 10 מטרים. זה משהו כמו כמעט ארב א ארבע קומות בניין גבוה עד פני הקרקע. ממש לאורך שלושה חודשים פחות או יותר חפר מדי לילה כשכולם ישנו בשקט בצורה מאוד מתוחכמת הוא גם מהנדס אי אפשר לחפור למעלה אתה חופר למעלה הכל נופל אליך צריך להפוך במדרגות וכל פעם לחפור הצידה איזשהו מקום כדי שאפשר לפנות את מה שאתה חופר אתה לא יכול לחפורצ ככה כן זה לא

חופר ככה ומה שאתה נופל אתה צריך לפנות אז כאילו יצר שם מין קונסטרוקציה כזאת ממש א מורכבת והוא הגיע

אמר שלראשונה הוא ראה כוכבים פתאום אחרי כל כך הרבה זמן היה כוכבים אחרי שנה שהוא היה נכון שנה שהוא לא ראה שמיים

וראה הגיע לאיזשהו עץ נגע בשורש של עץ והריח את החיים וכן זה היה הלילה האחרון שלך אפירה ואז הוא סגר הכל, חזר למטה כדי לצאת למחרת א הכין א שלט שכתוב עליו חתוף א הוא רוקן את אחד מהעסקי חול ולא יודעת באמצעות מה אבל כתב עליו חתוף וזהו ולמוחרת כשהוא טיפס הוא עשה טעות הוא עשה טעות בחישוב של היום והלילה לאורך כל הזמן כולל גם אחרי כן א אחרי שהוא נתפס הוא הרבה היה עסוק בלעקוב אחרי הזמן לחשב את הזמן כי הוא לא רואה שמיים הוא לא רואה שמש כוכבים יום ולילה הוא לא רואה אין לו שעון אין לו פלאפון אין לו אינטרנט לא שומע חדשות כלום אין לו שום מושג על הזמן אז הוא הרבה עסק בלנסות לעקוב אחרי הזמן ולהישאר מחובר למחזוריות של יום ולילה ותאריך והכל הכל והוא די הצליח בזה על

על על סמח מה על זה שהיה מחבלים ישנו אז הוא ידע שזה לילה כאילו איך הוא איך הוא חושב

למשל והשעות של הארוחות וביום שישי זה יום של תפילות ואת הרמדן הוא ידע וצירף הרבה א נתונים כאלה ולאט לאט בנה את תודעת הזמן שלו את מעקב אחרי הזמן ובלילה שהוא יצא הוא פספס הוא חשב שזה לילה

וואו

וכשהוא היה כבר כבר בדרך החוצה, פתאום נכנסו לתת לו את הארוחת בוקר, את הארוחה של היום, תפסו אותו, פשוט גררו אותו בחזרה למטה כשהוא כבר היה בטוח שהוא בחוץ.

אה כן, ומה שהוא חטף על זה, אני לא מאחלת לאף אחד אפילו לשמוע. היו לילות ארוכים שלא הצלחתי להירדם מתוך התמונות שהוא סיפר של א איך הענישו אותו והתעללו בו צורה אכזרית וקיצונית נורא וואזרקו אותו לצינוק והצינוק זה באמת היה כבר זה היה שנה שלמה של קירות בתון כאלה ברוחב של 70 סנטימטר שהוא לא יכול אפילו לפתוח את היד ככה כל כך קרוב רובים ואורך של מזרון ועוד טיפה וה כבול בשלאות לקיר במשך שנה

שנה שלמה

כן אה וזה החלק השובר מאוד גם היה כולו פצוע מוצלף בשוטים ובכל הדברים ו אבל ברוך השם א

מה עזר לו לשמור על ה על הנפש כי את מספרת סיפור פה מאוד מאוד מורכב ולא פשוט. קודם כל, שנתיים הוא היה בלי אף אחד,

נכון?

שזה עצמו מאוד מורכב. אנחנו שומעים הרבה חתופים שחזרו, שהייתי איתו תקופה, הייתי זה היו איתה לבד, אבל היה עוד מישהו לפעמים במשך הזמן הזה שזה גם מקל עליך, הוא היה לבד ועוד אחרי הבריכה שלו, זה עוד שנה שלמה שגם הענישו אותו הרבה יותר מבחינת האלימות שכל מה שעשו לו ורצמו אותו בצינוק. כאילו צינוק שנה שלמה קשור לשלות ברזל הקיר. זה

צינוק קיצוני כששמים בצינוק למשל בארץ להבדיל כן זה צינוק אולי פי שתיים שלוש ממה שהוא היה פשוט מטורף כן מה עזר לו התשובה האמיתית שלי זה אתם זה התפילות זה האהבה זה כל מה ששלחו לו זה עובד זה לא דמיונות זה לא רגשות זה לא יודעת מיסטיקה כזאת מרחפת, זה עובד, זה הגיע אליו, זה שמר עליו, זה נתן לו כוח, זה חיבר אותו אל הנפש האלוקית שלו שהיא אינסופית. ובאמת, באמת כמו שהוא אמר, כמו שהוא אמר לעצמו מההתחלה וכמו שאנחנו אמרנו, אף אחד לא יכול לגעת בה. והנפש נותנת את הכוח לגוף. הנפש האלוקית, כן? הנשמה היא נותנת את הכוח לגוף לשרוד, להתמודד, להחלים מכל המכות, לשרוד עם נורא נורא מעט אוכל, להישאר שפוי, למרות הבדידות

הקיצונית, אפילו בדידות מה מהשובים שלו. כן? אם בהתחלה היו קצת מפעם לפעם מדברים איתו, אז אחר כך המפקד הגבוה שאחראי היה עליו, החמיר את הפקודות בצורה מאוד מאוד קיצונית. היה אסור להחליף איתו מילה ולא מבט. כשנכנסו לתת לו אוכל הוא היה צריך להסתובב לעמוד בקצה ולהסתובב עם פנים לקיר כדי שאפילו לא יראה את הבן אדם שנותן לו. ממש וגם אי אפשר לעמוד. ה

הצינוק שלו היה בגובה שהוא לא יכל לעמוד. במשך שנה הוא לא עמד על הרגליים. אומרת זה באמת תנאים מאוד קשים ואין לי ספק שהאחדות שה הייתה סביב האנשים שנחטפו וכל האהבה והכוחות ששלחו להם זה מה שחיזק אותו זה מה שהחזיק אותו א שפוי ובריא תן כבר התחיל לדבר על זה הוא אמר באותו נאום שאת התייחסת אליו אמר אני לא רואה את עצמי כגיבור אני נלקחתי בשבי שלא בבחירתי וכמו שאמרתי קודם בסוגריים אני שמה סימן שאלה על זה הוא הלך בבחירתו הוא הלך מתוך הנאמנות שלו לשמור על נוע ולא להפכיר אותה אבלים את זה בצד אז אבי נתן אמר על עצמו אני לא גיבור אני נחתפתי אמ בעל כורחי או בלי שבחרתי בזה מי שגיבור פה זה חיילי צהל שבוחרים לצאת

ולהילחם למען אחרים למען האנשים שנחתפו למען הביטחון כן של מדינת ישראל ושל כל היהודים שחיים פה הם הגיבורים האמיתיים ואמר אני רוצה להקדיש את את ה את עצמי את החיים שלי עכשיו אה למענם לפעול למענם לעזור להם למען כל מי שלחם למען כל מי שנפגע בלחימה בכל ה א אפשרויות אז זה דוגמה לקחת את הטראומה לקחת את כל העוצמות שעברו דרכך אבל לנתב אותם לעשייה בונה לשליחות

אבל נתן ידע שהוא הולך להשתחר הכינו אותו מראש באופן כללי א או הוא הבין שהסכאות נעשות בשלבים שכל פעם משתחררים מספר של חתופים לא כולם ביחד והוא היה מועמד להשתחרר אמ קודם בהסכמים קודמים א אבל אחרי שהוא ברח אז א אמרו לו זהו עכשיו אתה אחרון מעבירים אותך לעולם לא תשתחרר רק עם האחרונים עכשיו הוא הוא באמת מאוד חכם הוא הבין את ה את מה שקורה ושיש פה את הלחימה וא את החתופים והוא ידע שהאחרונים יהיה הכי בעיה לשחרר אותם. שוב, מה שאנחנו אמרנו פה, אם הולכים בשיטת הסלמי, אז כל פעם מוותרים לחמס, משלמים לו מחירים, תמורת קבוצה, נותנים לו סיוע, נותנים לו נשק, נותנים לו הפסקת אש, נותנים לו חשמל, אינטרנט, מעברים, הכל,

אז הוא מתחזק. אז אלה שנשארים, הסיכוי שלהם לחזור הביתה הקטן. והוא הבין את זה. הוא הבין שהקבוצה האחרונה אה זה יכול לקחת אינסוף זמן. הוא גם ידע שיש לחץ מאוד מאוד מאוד גדול א להקנה לחמס. תמורת השווה של כולם. הבינתן אמר לעצמו, האחריות של מדינה זה שלא יקרה עוד פעם שביעי באוקטובר. ובשביל שזה לא יקרה, צריך להשמיד את החמס לחלוטין. פשוט להשמיד אותם. הוא אמר, אם המחיר זה שלא כל החתופים יחזרו והוא אומר את זה כשהוא יודע שהוא בקבוצה האחרונה, אז זה מה שמדינה צריכה לעשות.

גם אם ישארו 15 משפחות שסובלות נורא, גם אם ישארו 15 אנשים שזה יהיה גורלם, זה ה תפקיד של מדינה. להגן על האזרחים שלה, לשמור על הביטחון, להשמיד את האויבים. גם אם המחיר הוא אנשים בודדים, הוא ידע להגיד את זה על עצמו כשהוא היה בצינוק ושהוא היה

בקבוצה האחרונה. הוא ידע שהוא אחרון להשתחרר. וממש בימים האחרונים, ביומיים האחרונים, העבירו אותו. הוא אמר כשהוציאו אותי מהמנהרה והעבירו אותי למנהרה אחרת אז הבנתי שמשהו קורה

למרות שלא אמרו לו כלום

לא אמרו לו העביר אותו בעיניים קשורות ובזוק העבירו אותו למנהרה אחרת הורידו אותו עוד פעם ואז הכניסו אותו לחדר עם עוד שבעה חתופים פתאום ראה

עוד פעם ישראלים עוד פעם מדברים עברית עוד פעם אוהבים אותו משהו כאילו ממש א הכי מפתיע הכי מדהים וסיפר שהיו שם חתופים. איך הוא אמר? היה אחד. הוא היה אנציקלופדיה. הוא ידע הכל. אה והוא במשך יומיים סיפר לו וסיפר לו וסיפר לו, השלים לו את כל השנתיים שהוא היה מנותק לחלוטין. לפני שבועיים פגשתי אותו. הבנתי מהצד השני שזה סגב קלפון שאבינתן כבר סיפר שהוא היה אסוף למדיה, לתקשורת. שבע שמונה שעות ביום, ערוצים, טלגרם, רשתות חברתיות, מלא מלא דברים פשוט ידע הכל. ואבי נתן כשנכנס אליהם הוא האחרון שהצטרף לקבוצה של מחנות המרכז, הם מיד קלטו שהוא לא יודע כלום. הוא נכנס, הוא אמר, אני אבימרו לו, "אה אבי עכשיו הוא אמר,

מה זה מסתלבטים עליי? מאיפה אתם יודעים את השם שלי?" וכן אז אז הם סיפרו לו פשוט סגב אמר הרגשתי שאני חייב לחבר אותו שיהיה לו איזשהו ממוצע מחבר כזה בין הנתק המוחלט שהוא היה לבין מה שהוא הולך לפגוש בארץ ואז הוא סיפר לו על מטה החטופים הוא לא ידע מילה הוא לא ידע על הסמל הזה של הצהוב כלום כלום כלום ובאותם יומיים הוא פשוט השלים

ואז הגדול גם שנוער גם אני שוחרה כן, סיפרו לו גם על החילוץ של נוע. אה, למעשה אה כשהוא היה חטוף הוא אמר ששיקרו לו המון, המציאו לו דברים ולפעמים סיפרו לו אמת ולפעמים שקרים. אני מבינה את זה באופן שפשוט תרצו לבלבל אותו נורא. כאילו זה עוד סוג של ניתוק שאין לך שום אחיזה במה אמת, במה שקר, כלום. כל בלאגן כזה. א אבל ממש בהתחלה אמרו לו שהיא שוחרה בהסכם הראשון שהיה בחנוכה תשפד

אחרי 50 יום אמרו לו שהיא שוחרה אז זה היה כמובן לא נכון היא חולצה אחרי 246 ימים שמונה חודשים בשב היא הייתה אבל הוא כבר מאז אמר שמח שהיא בבית אומר משום מה על זה האמנתי להם ברוך השם זה ממש בתוך כל החושך הזה אחד הניסים

כי זה מאוד הדיג אותו כמובן הוא אמר מה עושים לה לקחו אותה לבד בחורה אצלהם מי יודע מה היא עוברת אז הוא כבר היה רגוע שהיא בבית והכל בסדר אבל שם בימים ביומיים האחרונים סגב סיפר לו וכל האחרים את החילוץ קלט שזה סיפור אחר ממה שהוא חשב לעצמו

איך לפגוש את כל האחים אחרי שנתיים כי זה משפחה גדולה ברוך השם כן זה

זה רגע שבאמת הוא מעל הזמן ומעל המילים. זה רגע ששוב כאילו אני הרגשתי שאני מתפוגגת בתוכו נמסה

כזה הלוואי וישאר ככה תמיד וזהו פה אפשר לעצור ו שנשאר ככה תמיד ומבחינתי היו במהלך השיבה של אביגעים שהם רגעים של משיח שכמו ש בזמן שהוא לא היה הרגשתי איך אני מצפה ואיך כל רגע אני מתי הוא יבוא ואיך הוא יבוא והלוואי וזה עכשיו ועוד רגע ואי אפשר שזה יהיה עוד רגע וזה מבחינתי השאלה ששואלים את הנשמה כשהיא עולה אה לעולם האמת שלוש שאלות ואחת מהם זה ציפית לישועה

זה לצפות לישועה כן קל לנו נגיד בטח שאני מצפה לישועה אני רוצה שיהיה טוב לא זה לא ככה זה לצפות למשיח אז כמו שהציפייה הייתה ציפיה למשיח כך כשהוא בא זה היה טעימה מאימות המשיח זה היה רגע כזה של שמחה שאין לה גבול, לא חסר כלום ברגע הזה. באמת הכל טוב. לא חסר ש כלום דבר. הרגשתי כזאת אחדות וכל כך שמחה של כולם שכל אחד שם את העצמי האישי שלו והפרטי שלו וכל התרדות והעניינים בצד. והיו כל כך שותפים באיזה שמחה אחת משותפת גדולה. באיזה אור עצום אנשים חיכו על המסלול שלנו מבלינסון נשאילו הביתה שעות על שעות בחום עם ילדים קטנים שצמעים ורעבים וכולם עזרו לכולם ולא היה מריבות ולא היה בלאגנים ואף אחד לא דחף בצורה של למה אני בצד ואיפה אני ו כולם היו כל כך מאופנתים לתוך העניין זה משיח

שיח מדהים איפה את בתוך כל המקום הזה כאילו הוא חזר הביתה כל התפילות במשך שנתיים כאילו פרק זמן מאוד מאוד מאוד גדול שהיית סביב המקום הזה ופתאום הוא חזר הביתה מה את מרגישה עכשיו כאילו משהו אם זאת משתנה באמהות שלך בתפקיד שלך פתאום בעולם איך את רואה את זה עכשיו מכאן והלך

אז זה תלטלה זה תלטלה עצומה זאת אומרת כמו שבשמחת תורה תשפד כשהוא נחתף אז בבת אחת כל העולם הקודם התרסק ולא חזרתי לעבודה אז וכל דבר שעשיתי קודם באמאות ירד למינימום הכרחי בספתאות בכלל אפס וכל דבר אחר של חברות תחביבים טיולים הכל נשאר מאחורה ובבת אחת נכנסתי לעולם חדש כשאבינתן חזר עוד פעם זה קרה בבת אחת כל השנתיים האלה הסתיימו הכל הסתיים

וזה זה עוד פעם לפנות עם הפנים קדימה ולחשוב אוקיי אז מה עכשיו לאן אני משיכה מה אני עושה עם החיים שלי א היום לקראת גיל 60 פתאום אני שואל את עצמי מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה א אני לוקחת את עצמי וזה לא פשוט זה שאלות אה כאלה חזקות

שמעתי מהרבה הרבה הרבה אמהות שלא חזרו אחורה למה שהיו עד שמחת תורה, עד שהילד נחתף. הרבה מאוד ניסחו את עצמם מחדש, הרבה מאוד עדיין מרגישות בסוג של מעבר, גם אלה שהילדים שלהם חזרו כבר לפני שנה, סוג של בואה כזאת, שזה לא מה שהיה וזה לא מה שיהיה, מן בואה עם הרבה סימני שאלה, עם הרבה פרידות, מ מתפקיד, מזהות, מעשייה, מקשרים. מ מהרבה הרבה דברים שהיו במהלך השנתיים האלה ואני מרגישה צורך בבואה הזאת להסתכל אחורה על השנתיים ולאסוף אותם לספר לעצמי את הסיפור הזה מה באמת היה פה מה קרה כי כשהייתי

אני הייתי מאוד בתוך העשייה בתוך ההתמודדות בתוך היעד היום אני רוצה להסתכל אחורה וככה ספר לעצמי את סיפור להרוז אותו באיזשהו אופן ואני מרגישה שזאת משימה נורא נורא נורא גדולה

וואו זה מעניין זה הרפתקה כזאת שזה לצאת להרפתקה מסוימת כאילו זה

זה פרק חדש בהרפתקה

ממש כן לגמרי כי זה נכון מה שאת אומרת אז אני זוכר שנפגש איתך בהמון צמטים זה כאילו לעשות לעשות לעשות כמה שיותר שהיד יגיע כאילו אבי נתן הגיע וכשהוא הגיע פתאום זה רגע אבל מה עברתי כל השנתיים האלה זה להתחיל להקל את זה באמת צריך לזה זמן להתבונן להבין כמו שאת אומרת ממש לספר לעצמך את הסיפור גם אני רואה את זה מהצד לא רק אני כן הרבה אנשים אחרים זה הדרך ההתמודדות שלך לעומת משפחות אחרות שהתמודדו כן זאת אומרת יש כל מיני דרכי התמודדות וזה מדהים לראות מה גרם לך להגיב בצורה כזאת ולא בצורה אחרת ולבחור את הדרך הזאת ו זה תהליך זה באמת תהליך

כן זה סיפור שהוא מורכב ואפשר להסתכל עליו מהרבה הרבה זוויות א אני שומעת ממך למשל את הזווית של הקשר בין הסיפור האישי והפרטי לסיפור הכללי.

הסיפור הכללי של עם ישראל, הסיפור הכללי של המדינה, של הגאולה. זאת אומרת, לדעת שכל אחד מאיתנו הוא חלקיק בתור סיפור אלוקי גדול של 6,000 שנה, שאנחנו ממש ממש ממש בהרגעים האחרונים שלו ומתוך הזווית הזאת לספר את הסיפור. זאת אומרת יש הרבה הרבה א אולי לא הרבה הרבה אבל כמה וכמה היבטים נקודות מבט על ה אה על הסיפור ובסוף כולם ביחד בונות אותו אז זה מורכב

כן

כשהוא היה חטוף הוא סיפר לנו שהשובים שלו היו בטוחים שהוא מהשבק כל הזמן התעקשו איתו אין תשבק אין תה שבק והוא אמר להם לא אני לא בשבק וכמה כמה ימים אחרי שהוא חזר אז מישהו פרסם כזה ידיעה עכשיו מותר כבר לספר אבי נתן היה בסעירת מתקל היה לוחם בסרת מתקל

ואנחנו צחקנו במשפחה אמרנו מה עכשיו הם אוכלים את הכובע איך הם פספסו איך אבל האמת שגם זה לא נכון והוא היה לוחם בסעירת רימון שהסיירת הזאת היא מאוד מיוחדת ההגדרה שלה זה קומנדו מדברי שהיא בעצם מוכשרת ללחימה בתנאי מדבר בעיקר מול גבול מצרים ועזה, רצועת עזה היה להם הכשרה מיוחדת ללחימה מול האיומים של עזה. המפקד הראשון של הסערת הזאת היה אלוף משנה אסף חממי השם מקום דמו ולמרבה הצער א צהל במסגרת כל מיני תהליכים של שינוי א שראוי לשים עליהם סימן שאלה גדול ולאור מה שקרה בשביעי לאוקטובר א הסרצת הזאת נסגרה אז כבר במילא כל מה שהיה להבינתן לספר להם הוא לא רלוונטי בכל אופן כשהוא התגייס אז אז אני ידעתי למה הוא

מתגייס והוא בא לקבל את ברכת הדרך אמרתי לו אני איתך עליך על כל מה שאתה רוצה על כל המסירות נפש שלך בכל הכוח שאתה מוצא בעצמך ורוצה דבר אחד אני מבקשת ממך יותר נכון דורשת אני לא מרשה בשום פנים ואופן ליפול בשבי ואמרתי לו אם נוצר מצב לא יודעת מה מציאות מצבים כל פתרון אחר כולל הכל אבל לא בשבי מסתכל עליי כזה איזה מין דבר זה לומר אבל הוא הסכים וגם האמת אני הקשבתי לעצמי אמרתי מה זה צריך להיות מה את אומרת לו אבל המילים האלה יצאו לי מהפה נאמרו ונאמרו ורק אחרי 10 שנים הבנתי שבעצם אה הנשמה של כל אחד מאיתנו היא חלק אלוקם ממעל וכמו שאדמור הזקן אומר ממש לא בתור מטפורה או איזה משל או דימוי זה אמיתי כמו טיפה

מתוך האוקיינוס היא באמת חלק מהאווקיינוס אז הנשמה שלנו יודעת הכל יודעת מה שהשם יודע יודעת את ה מסוף העולם ועד סופו ובמיוחד ביחס לחיים האישיים של עצמה בגוף הזה בגלגול הזה על פני כדור הארץ אז הנשמה שלי ידע מה העתיד לקרות כמו הנשמה של כל אחד מאיתנו הבעיה שהיא בעל מודע היא נסתרת מאיתנו היא לא גלויה ל למודעות הגלויה שלנו ומפעם לפעם היא כזה פותחת איזשהו חריץ כזה ומציצה ושולחת לנו איזשהו רמז מטרים. אז זה היה הדוגמה שהנשמה שלה אמרה לו אל תחתף אל תיפול לשם. כמובן שתוך כדי א אי אפשר להבין את זה רק א רטרוואקטיבית. ומבחינתי זה נורא נורא משמעותי כי זה אומר שכל מה שקורה זה נכון שברובד הטבע זה א יש אשמים ויש

מחדלים ודרך אגב אני חושבת באופן אישי שזה הרבה יותר גרוע ממחדלים אבל זה לא המקום להרחיב בזה יש מי שצריך לתת את הדין ואנחנו צריכים לדאוג שזה יקרה ולטפל בכל המערכות שיתקנו את עצמם שאנחנו נתקן אותם אבל זה רק ברובד הטבע. ברובד האלוקי. כל דבר שקורה בהשגחה פרטית מדויקת, זה סיפור אלוקי שהשם מוליך אותו מיום ליום, מרגע לרגע. וכל מה שקורה לנו, כולל מה שקורה לאבי נתן הוא מדויק. הוא חלק מהסיפור האלוקי הזה. הוא בעצם כתוב מראש.

והאמת שאבי נתן חווה אותו דבר גם כן. הוא סיפר שכשהוא היה במנהרה הוא אמר לעצמו עכשיו אני מבין אמא ידעה את זה מראש

אמא'ה

אבל הוא התייחס למשהו אחר הוא זכר משהו שקצת מביך לספר אותו אבל לאורך עשרות שנים קרה הרבה פעמים בתדירות משתנה לפעמים פעם בחודש לפעמים פעם בכמה חודשים שאני הייתי מתעוררת בלילה בצרכות נוראיות ות ממש בבוקר רק כואב לי הגרון שעות עד שזה היה נרגע מרוב שזה היה חזקות מקפיעות דם כולם בבית היו מתעוררים בבעתה ורצים ו לאט לאט עם השנים הכרנו את זה ונרגענו וגם הם היו באים כזה יותר בנחת לא בכזאת בעלה אבל סיוט תמיד היה אותו סיוט חלמתי שגונבים לי גונבים לי אוצר אדיר המון המון המון כסף או מעטפה עם המון יהלומים בפנים, יהלומים כאלה יקרים וזה לא היה כסף הכסף בא, הכסף הולך זה היה תחושה בחלום של אוצר שהחיים שלי

תלויים בו, שגונבים לי את הדבר שבעדיו אין לי חיים. ואבי נתן שם במנהרות אמר לעצמו, אמא ידעה מה האוצר הכי גדול של אמא אם לא הבן שלה, אם לא הילדים שלה.

וואו,

אמא ידעה שיגנבו לי יותר. ניצה היקרה ואהובה תקשיבי זה אני לא יכולה להפסיק לשבת איתך פה וכל השיח שעולה כאן הוא יש בו המון המון המון מסרים ובכל זאת אם יש לך איזשהו מסר אחרון או תובנה הוא משהו שהכי חשוב לך להעביר לעם ישראל

האחים מכרו את יוסף וא זה היה טעות כבדה שלהם שאחר כך לקחנו אותן אותה את הטעות הזאת איתן בתור עם ישראל לאורך שנים ולאורך דורות ולאורך אלפים של שנים. א התשלום והעונש והתיקון של החטא הזה ליוה אותנו שוב ושוב א ואנחנו פוגשים אותו. מוס הנביא אומר על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים כן על שלושה פישי ישראל וה על ארבעה לא השיבנו כן יש התחשבנות עם עם ישראל לאורך הדורות אנחנו מכירים בתפילת יום כיפור את עשרת הרוגי מלכות שרבי ישמעאל כשעולה לשמיים ומאחורי הפרגוד הוא שואל אז אומרים לו שזה עונש על מכירת יוסף עונשים נוראיים וכבדים לאורך השנים עבור החטא הזה של הבגידה באחווה, המקום שבו אחי מסוגלים לקחת אח שלהם

בשר מבשרם ולהשליך אותו בידיים של א של זרים ולגורל אחזר. בסיפור הזה של השנתיים האחרונות של האנשים אחינו שנחטפו, אנחנו סגרנו את הסיפור של יוסף. ראינו אחים שנלקחו מאיתנו בעל כורחנו. זה חלילה לא אנחנו מסרנו אותם, מכרנו אותם, אלא זה היה חטיפה. זה היה אכזרי ומרושע ומבחוץ. ועם ישראל כולו היה מאוחד להשיב את האחים בכל מחיר. ממש להתמסר ואנשים התפללו ונלחמו וחיילי צהל מעל ומעבר בגבורה ובמסירות הנפש ובאומץ הלב בכל בכל תנאי בכל אש בכל סכנה השליחו את עצמם וגם כל באמת כל היהודים בעולם בכל מקום שהלכתי ופגשתי המון המון המון אנשים כולם היו ממוקדים להשיב את האחים הביתה וגם אם היו בינינו הבדלים בדרכים לעשות את זה כך לעשות את זה אחרת והיו הבדלים זה לא משנה

מתה אחד

המשותף לגמרי היה אנחנו לא מוותרים על אף אחד מחזירים את כל האחים שלנו הביתה אנחנו תיקנו את החטא של מכירת האחים אנחנו סגרנו את החשבון ההיסטורי הארוך הזה

על מה שהתרחש לפני קרוב ל-4000 שנה סיימנו אותו והיום אנחנו ראויים לגאולה.

וואו, איזה ראייה אלוקית מרוממת. ממש שהיה לי צמרמורת עכשיו שסיפרת את זה. זה מדהים אצלך. את יודעת איצה שאת מסתמ תמיד מסתכלת על הכלל ועל הפרט ועל הכלל ועל הפרט. א תמיד יש לך את החיבור הזה וזה משהו שהוא כל כך יפה והוא כל כך נכון להסתכל, כל כך יהודי להסתכל ככה על החיים. כי תמיד הכלל הוא זה שמרים אותנו והפרט זה זה להרגיש כן את הרגשות וכן להיות שמה וכן את התחושות ופשב שזה ממש דרך בעבודת השם זאת אומרת זה משהו שאנחנו אני אישית לומדת ממך כל הזמן שיש לך את הכאב הפרטי שלך שנייה תנסה לצאת ממך להסתכל על הכלל זה יתן לך כוח זה ייתן לך פרופורציות ואז אתה עוד פעם חוזר לפת שזה דבר מדהים ואני רואה את זה אצלך

לאורך כל הרעיונות ו אני ככה עוקבת לך איך כן בכל השנתיים האלה וגם שנפגש שנו אז וגם עכשיו אני רואה והתעצומות נפש שלך שזה משהו שהוא הוא פלא הוא באמת פלא בעיניי וכמו שאז אמרת לי אני חושבת שזה כל עם ישראל זה שנתן לו את הכוח להיות שם בצינוק ולשמור לשפיעות שלו אני לא יודעת יכול להיות שזה נכון אבל אם אני אומרת אני רואה אותך ואני אומרת את היית הדמות לחיקוי שלו הוא לא ידע כן אבל את נתת לו את כל הכוח הזה עם הדרך התבוננות שלך והדרך הסתכלות שלך והדרך ה איך שהתמודדת עם כל הסיטואציה מטורללת הזאת פשוט הענקת לו כוח מטורף ולכן הוא יצא כמו שהוא יצא. זה שיש לו כיבוד הורים כזה מדהים ושהוא ניצל דרך הכיבוד הורים

שלו זה החינוך שלכם. זה לגמרי החינוך שלכם. אז א דיברנו על אבימת באמת אני רוצה להודות לך כי עם ישראל למד ממך לא פחות ממה שהוא למד מאוונת. ובעזרת השם כמו שאת אומרת עכשיו מה שנשאר זה רק הגאולה האמיתית והשלמה ואנחנו מתקרבים בצעדי ענק. לא מותרים. לא מוותרים. לא מותרים בכלל. וואו,

ראינו שעם ישראל מתעקש הוא מושך אלוקות.